אהובה מאמוס, הוצאת ילדים מהבית, כללי, לשכת הרווחה אילת, מדיניות משרד הרווחה

בני הזוג שבתם הוצאה להוסטל בצו בית משפט: "התאסלמנו ועברנו לשטחים, רק כך נשיב את בתנו"

מאת: אהובה מאמוס ● צילום: מערכת ערב ערב ● 22/2/2019 13:59 ● ערב ערב
לאחר שנדחו בכל ערכאה אפשרית ● ובתם בת ה-15 הוצאה מביתם והועברה להוסטל בשל הגדרתם כהורים נזקקים ● ולאחר שהתברר למשפחה כי מחלקת הרווחה מתכננת להוציא גם את הבת השנייה, ולהעבירה למסגרת חוץ ביתית ● פנו הורי הילדה לצעד קיצוני, התאסלמו ועברו לגור עם ילדיהם בשטחים תחת חסותם של "האחים המוסלמים" ● הכל בדרך לוויתור על אזרחותם הישראלית ● "זו הדרך היחידה להשיב לנו את בתנו", מסביר האב בכאב

ת1
האם ושניים מילדיה בלבוש איסלמי

הסיפור של משפחת ק' ממחיש עד כמה חזקים הם קשרי דם ומה מוכנים הורים לעשות על מנת לשמור על משפחתם מלוכדת. לאחר שעברו שלוש ערכאות בבתי משפט, ולאחר שבית המשפט העליון החליט להשאיר את ההחלטה על כנה. החליטו בני המשפחה לעשות צעד קיצוני כדי לשמור על משפחתם מלוכדת: "אנחנו לא נוותר על הילדה שלנו", הם אומרים, "אנחנו לא מאחלים לאף משפחה לעבור את הצער והסבל שאנו חווים והכל בגלל שמחלקת הרווחה מסרבת לעשות תסקיר נוסף. אפילו המורים בבית ספר סיפרו על השיפור הניכר אצל הבת שלנו, הסוקרת שהובאה לביתנו ללוות אותנו ממליצה להשאיר את הילדה בבית בשל השיפור, אבל ברווחה מתעלמים". הם מספרים בכאב.

הילדה כתבה מכתב התאבדות

כזכור, בשנת 2014 הוכרזו ארבעת ילדי המשפחה כקטינים נזקקים על רקע תפקוד הורי לקוי בעיקר סביב שמירה על ניקיון הבית, היגיינה אישית של הקטינים, בעיות התארגנות ומצוקה כלכלית. מחלקת הרווחה פנתה לבית המשפט בבקשה להוציא את הילדה מביתה ולהעבירה למסגרת החוץ ביתית שנמצאה עבורה. מנגד טענו ההורים כי אומנם תפקודם ההורי היה לקוי אך מסוף שנת 2017 בזכות הדרכה ושיקום המשפחה על ידי עו"ד יוסי בדש המסייע להם, חל שיפור משמעותי בתפקודם וכי הם הוכיחו רצון טוב לשתף פעולה עם הגורמים המטפלים ונכונות הלכה למעשה לתקן ולשפר את הנדרש מהם. בית משפט השלום לענייני משפחה באילת קיבל את עמדת מחלקת הרווחה והורה על העברתה של הילדה להוסטל. ההורים באמצעות בא כוחם ערערו לבית המשפט המחוזי לענייני משפחה שגם הוא פסק כי הילדה תועבר למסגרת הפנימיה. ההורים לא ויתרו ובא כוחם הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. במקביל, נמצא על מיטתה של הילדה מכתב בו היא כותבת כי במידה ותועבר בכוח לפנימייה בכוונתה להתאבד. הילדה נבדקה בבית חולים לבריאות הנפש בבאר שבע, שם טענה כי: "כתבה את המכתב בכדי שהוריה ילחמו עליה" ונקבע כי הילדה סובלת מקשיים רגשיים אך אינה אובדנית וכי אין סיכון אובדני". בית המשפט העליון דחה את העתירה והשאיר על כנה את ההחלטה להוצאת הילדה ולהעברתה למסגרת הוסטל.
מאז העברתה להוסטל עברה המשפחה מספר דרמות בשל אי רצונה של הילדה לשהות בו. "היא איימה שתתאבד מספר פעמים. פעם אחת חיפשנו אותה במשך שעות ארוכות מכיוון שבמקום להגיע להוסטל ברחה. רק אחרי שעות ארוכות ומורטות עצבים, נמצאה על ידי המשטרה", מספרת האם, "אני לא יודעת מה לעשות, אני לא מאחלת לאף אימא לעבור את מה שאני עוברת, הבת שלי כל הזמן בוכה, היא אומרת לי שהיא תברח עוד פעם. היא אומרת שתתאבד ואני נקרעת, היא בוכה בגלל המרחק, אם היו מוצאים פתרון בו היו משאירים את הבת שלי באילת או במסגרת מתאימה קרובה לעיר זה היה יכול לעזור. אבל לעקור ילדה בגיל הזה למקום זר ורחוק – ילדה שחיה באילת ומכירה רק את העיר הזאת – למקום בו היא לא מכירה איש, זה עונש נורא למה היא צריכה להיענש?"

ת2
מסמך מבית הדין השרעי המעיד על התאסלמות בני המשפחה

בית המשפט מעניש את הילדה על שברחה
בעקבות בקשה לבחינה מחודשת שהגיש עו"ד בדש על רקע איומי הילדה כי תפגע בעצמה, קבע בית משפט השלום באילת דיון נוסף, "בדיון החליט השופט כי על רקע ניסיון הבריחה של הילדה, היא תישאר בהוסטל ולא תצא לביקור בביתה במשך חודש ימים", אמר עו"ד בדש.

בעקבות החלטת בית המשפט, כאמור החליטו בני המשפחה בצעד קיצוני להתאסלם ולעבור להתגורר בשטחים.
השבוע סיפר אב המשפחה ל'ערב ערב' כי כרגע הוא נמצא באילת אך האם והבנות (מלבד בת ה-15 שכרגע נמצאת בהוסטל) עברו להתגורר בשטחים תחת חסותם של "האחים המוסלמים". בפוסט שהעלה לפייסבוק סיפר האב על ההחלטה: "אני ובני משפחתי עשינו צעד מאד מאד קיצוני. אני ובני משפחתי התאסלמנו בגלל הרדיפה של הרווחה ובתי המשפט באילת. ההתאסלמות שלנו באה מרצון. אני יודע שהצעד שעשינו ממש ממש קיצוני". הפוסט זכה לתמיכה מצד אנשים שהבינו את המצב הנפשי בו נתונים בני המשפחה, "עם היכולת של הרווחה להרוס משפחות ולגרום לשבירה נפשית של ההורים והילדים ללא אפשרות תיקון – אז הצעד שלכם נשמע מאד הגיוני. מי שמשפחתו לא מאוימת על ידי הרווחה לא יבין זאת", כתבה הגולשת ר,ב,א,כ. הגולשת מ.ט.מ כתבה: "הורים רבים מתאבדים …אבל יש כאלה שמוצאים דרך אחרת…התאסלמות והעתקת מקום המגורים לרשות הפלסטינאית…בזמן שחרדים נלחמים נגד התבוללות…מדינת ישראל דוחפת משפחות שלמות להתבולל. לחסל את הנאציזם הסוציאלי בישראל". הפוסט זכה גם לתגובות מבקרות אך מבינות: "עצוב לי שברחתם שהאויב יציל אתכם, במקום שפקידות "הסעד" שאמורות לתת סעד מזור למשפחות קצת חלשות … עשו את ההפך המוחלט… הלב צועק הצילו", כתבה הגולשת ל'.

מאיפה עלה לכם הרעיון לעשות כזה צעד קיצוני? "בגלל הרדיפה שעברנו ועדיין עוברים על ידי מחלקת הרווחה. לאחר שהתייעצנו עם אנשים מישהו העלה את הרעיון, וכדי לשמור על המשפחה מאוחדת, דיברנו עם הבנות והחלטנו לעבור לשטחים ולוותר על האזרחות שלנו".

אתה מבין את המשמעות של ויתור על האזרחות, האם זה שווה, הרי עוד שלוש שנים הילדה בגירה ותחזור לחיות אתכם
"אין לנו ברירה. אני לא מוכן לתת את הילדה שלי או לחיות בלעדיה. ומלבד זה העבירו את הילדה להוסטל בגלל טענה לבעיות היגיינה, המקום שבו הילדה נמצאת רחוק מלהיות היגייני, מלא בג'וקים וחרקים. בנוסף, הבת שלי הוטרדה על ידי חוסה בהוסטל, פנינו לרווחה והצגנו תמונות והגשנו תלונה על ההטרדה, בינתיים הילדה שם ממשיכה לסבול מהטרדות ומחוסר היגיינה ואנחנו עוד לא קיבלנו תשובות מה נעשה".
ובכל זאת להחליט לוותר על האזרחות הישראלית בשם הילדים שלכם, ילדים שגדלו על ערכי הדמוקרטיה, שנדרשים לכיסוי ראש ולהמון הגבלות שאינן דמוקרטיות זה לא הוגן עבורם
"כל ההחלטה הייתה בשיתוף איתם והם מאד מרוצים".

איך אתה יכול להגיד דבר כזה עבר חודש בלבד, גם אני אם אקח את ילדי לתאילנד לחודש הם ייהנו אבל אני חושבת שאחרי חצי שנה ימאס להם, והם ירצו לחזור לשגרה המוכרת לחיים המוכרים. הרי ידוע שדת האסלם היא דת קשה הדורשת צניעות, תפילות והיא רחוקה מבחירה דמוקרטית והרי הילדים שלך גדלו על ערכי הדמוקרטיה. לקחת בחשבון מה יקרה במידה ואחת הבנות תתלבש לא צנוע או תבחר לעשות משהו שעבורה היה שגרתי כמו להביע דעה, איך זה יתקבל שם?
"לגבי הוויתור על האזרחות עדיין לא דיברנו על זה לעומק זה רק עלה כחלק מהתהליך, נדבר על זה ונגיע להחלטה. לגבי השאר בשביל זה עוברים תהליך ונלמד איך לחיות על פי הדת האסלמית. אנחנו אומנם נמצאים תחת קורת גג של האחים המוסלמים אבל לא נמצאים באזור של הפנאטים".

איך הילדים הגיבו, ומה עשיתם על מנת להכין את עצמכם למעבר "לפני שהחלטנו לעבור לשטחים ולהתאסלם, הסברנו לילדים מה זאת דת האסלם וכי הם ילמדו בבית ספר דו שלבי, בו לומדים ערבים ויהודים, והם קיבלו את זה. בנוסף, אשתי והילדים עברו לתקופה לאזור הצפון שם עברו שיעורים להכרת הדת המוסלמית והתחלנו תהליך של התאסלמות, שכולל לימוד הקוראן והתפילות. לאחר מכן עברנו למסגד באזור רמלה תחת קורת גג של "האחים המוסלמים" ושם למדנו את הדברים הבסיסים כמו מנהגים ועוד. במסגד גרות הבנות בלבד, יחד עם הבן הקטן, שם דואגים להן לאוכל ולמלבוש. וב-19 בפברואר היינו בבית הדין שהרעי בנצרת והתאסלמנו.

בעצם לא השגתם את מה שרציתם, כל הרעיון היה לא לפרק את המשפחה ועכשיו הפרידו אותך מהם, והילדה עדיין בהוסטל
"אני נוסע אליהם וכשאני מגיע אנחנו מקבלים חדר בו כל המשפחה ביחד. בנוסף אני בחרתי כרגע להישאר באילת ולעבוד כי אני חייב כספים ורוצה לשלם לכל מי שאני חייב. בחודש הבא מתוכנן כי הבת שבהוסטל תגיע לבית הדין השרעי למלא מסמכים, על מנת להפוך אותה למוסלמית וכאשר לא תהיה אזרחית לרווחה לא תהיה זכות לקחת לנו אותה. ואחרי שנעבור את כל התהליכים נקבל מקום לגור בו כולנו כמשפחה אחת מלוכדת".
ידוע לך כי במקרה ותוותר על האזרחות הישראלית, לא תוכל להמשיך להתגורר בעיר אילת ובטח שלא לעבוד בה
"כן, אני מבין את זה אבל לרווחה היה שמונה שנים לעזור לנו והם לא עשו שום צעד כדי לעזור. במקום זה הם נאבקו לקחת לנו את הילדים ולזה אנחנו לא מסכימים".

מאז שעברתם לשטחי הרשות הפלסטינאית, האם פנה אליכם מישהו מהרווחה או כל גורם מוסמך אחר? "אף אחד לא פנה".
האב מעלה טענות קשות גם נגד הביטוח הלאומי, "איך יתכן והילדה, שהרגל שלה קצרה והיא נזקקת לתמיכה של קב, ילדה שאין לה כליה, לא זכאית לקבל קצבה מהביטוח הלאומי?", הוא שואל, לדבריו: "במקום שינסו לעזור לנו, שיבדקו את תהליך ההתקדמות שלנו כהורים. את השיפור ואת העבודה שעשינו כדי להשאיר את הילדה בבית, יותר קל להוציא אותה ולקחת אותה מאתנו. אנחנו אנשים יש לנו רגשות אנחנו לא יכולים לוותר על הילדה שלנו גם במחיר החיים שלנו".

יש לכם תקווה שהרווחה תוותר על הדרישה לשים את הילדה במסגרת הוסטל, ותחזיר את הבת הביתה מה תעשו במקרה כזה?
"במידה והרווחה תחזיר את הילדה הביתה והכל יעשה בהסכם בית המשפט ובתנאים שיהיו מקובלים על עורך הדין שלנו, אנחנו נסכים לשתף פעולה עם הרווחה ונעשה כל מה שיבקשו וכמובן נמשיך להתגורר באילת".
אם המשפחה, ניתקה מאז המעבר לשטחי הרשות כל קשר עם העולם הקודם. היא ניתקה את הטלפון הנייד שהיה ברשותה, התנתקה מהרשתות החברתיות והחלה ביחד עם ילדיה לקבל עליה את דת האסלם. במקביל ממתינה האם ליום בו תעבור גם בתה שבמסגרת ההוסטל להתגורר עמה.

בצעד חריג ולאחר בקשת 'ערב ערב' שוחחה עמי מטלפון חסוי: "אף בן אדם לא יכול לגדל את הילד כמו ההורה שלו עצמו", היא אומרת בבכי, "לאחרונה גילינו כי במחלקת הרווחה החתימו אותנו על צו נזקקות, לא ידענו על מה חתמנו והם אמרו לנו שזה לטובתנו, ולאחר מכן החלו לפעול להוציא את כל הילדים מהבית ולהעביר אותם למוסדות". לדבריה, "הגעתי למצב שאני פוחדת מהרווחה. אני מרגישה מאוימת מהם. הם הוציאו ילדה אחת למסגרת אור שלום ולאחר שלא הסתדרה שם, החזירו אותה הביתה והתלבשו לי על ח'. שמעתי אותם ברווחה אומרים כי גם הבת השנייה מועמדת וודאית ליציאה מהבית. אם אני אשאר באילת תוך חודש יכולים לקחת לי את כל הילדים. אחרי שלקחו לי את ח' אני חוששת שגורלם של א, נ' ו-ג' יהיה זהה. אני לא מאחלת לאף אחד שירגיש ויעבור את מה שאנחנו עוברים".
לדבריה זה הטריגר שגרם למשפחה לעשות צעד כל כך קיצוני. "אין לנו כוח להתמודד עם הרווחה, הרמנו ידיים, זה המוצא האחרון שלנו", היא אומרת בכאב.

אתם מספרים שבינתיים הילדים מרוצים, מה יקרה אם יגידו לך שלא טוב להם מה תעשי אז?
"אם אני אבין שלא טוב להם אני אדאג לקחת אותם משם למקום שיהיה להם בו טוב יותר. הילדים האלו הם הלב שלי הם החיים שלי, אני אתן את חיי בשבילם. אני ילדתי אותם, יש לי אהבה שווה לכולם ואני רוצה את הילדים שלי לצדי".
האם סיפרה כי בקרוב, לאחר הפיכתה של הבת האחרונה למוסלמית בכוונת המשפחה להחליף את שמם לשמות ערבים וכן שם משפחתם יוחלף .
את מודעת לזה ששינוי הדת לא ישנה. כל עוד אתם נושאים באזרחות ישראלית הרווחה יכולה להגיע אליכם

לכל מקום בו תהיו. מה בכוונתכם לעשות? 
"נוותר על האזרחות שלנו אבל את הילדים לא ניתן".
משה בן זיקרי, יו"ר ארגון להב"ה ומשמר השכונות באילת אמר ל'ערב ערב': "פניתי לעורך הדין יוסי בדש על מנת שיעביר למשפחה מסר כי אנו נעזור להם בכל דבר שיצטרכו ושלא יעשו את הצעד שהם מתכננים. ביקשתי שיצרו קשר אך הם לא יצרו. אני חושב שזאת טעות חמורה, הם לא מבינים מה הם הולכים לעבור, בהתחלה הכל מתוק, אבל אחרי זמן הם יעברו שם יותר גרוע. במקום להתמודד בצורה חוקית הם בחרו לברוח. אני רוצה להעביר למשפחה מסר כי ברגע שהם שם קשה לנו לעזור להם, אך במידה וירצו את עזרתנו, אנחנו נעזור. אני חושב שהמשפחה צריכה להבין שבריחה אינה הפתרון".

ביום שלישי השבוע הגישו בני המשפחה מסמכים למשרד המשפטים וכן למשרד הפנים , בבקשה לביטול אזרחותם הישראלית .

דובר הביטוח הלאומי מסר: "מפאת צנעת הפרט, ומשום שמדובר בקטינה, לא נוכל להגיב על טענות ההורים".

מעיריית אילת לא התקבלה תגובה עד לסגירת הגיליון.

ממשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים לא נמסרה תגובה עד לסגירת הגיליון.

ע1

מודעות פרסומת
הונאות משרד הרווחה, הכרזת נזקקות, לשכת רווחה, נזקקות, עפרה ענקרי

עפרה ענקרי: לא לחתום על אף מסמך בלשכת הרווחה

22.08.2017 – עפרה ענקרי מזהירה הורים המגיעים ללשכת הרווחה לקבלת סיוע בעניין ילדיהם, לא לחתום על אף מסמך בלשכת הרווחה. הפקידה בלשכת הרווחה לעתים מגישה מסמך לחתימה מעין הליך פורמלי לקידום הסיוע אולם בפעל באותיות הקטנות עלול להימצא ויתור על משמורת או אפוטרופסות או הורות על הילד ובמצב זה הדרך סלולה לפקידת הרווחה להוצאת הילד מהבית לכל מקום שתחפוץ.

אסור לחתום על נזקקות

הוצאת ילדים מהבית, ועדת החלטה, נעמה לנסקי, תחקיר ועדות החלטה, תחקיר משרד הרווחה

"מנותקים" – תחקיר פשעי משרד הרווחה נגד האנושיות בוועדות החלטה

משרד הרווחה - פשעים נגד האנושיות בוועדות החלטה
משרד הרווחה – פשעים נגד האנושיות בוועדות החלטה

מאי 2015 – מנותקים, נעמה לנסקי , ישראל היום , 20.05.2016

תחקיר על פשעי משרד הרווחה נגד האנושיות בוועדות החלטה

בכל שנה מתנהלים בלשכות הרווחה ברחבי הארץ כ- 40 אלף דיונים של "ועדות החלטה," שבהם מחליטים אם להוציא ילדים מחזקת הוריהם › ההליך מעולם לא הוסדר בחקיקה, אלא מתבסס רק על נהלים פנימיים – שגם עליהם אין הקפדה › "לא פעם מחליטים על הדברים לפני שהוועדה פוגשת את ההורה," אומר עובד סוציאלי שהשתתף בעשרות דיונים › עורכי דין מעידים: "לא נותנים לנו בכלל לדבר בוועדה" › והכי גרוע: אין להורים אפשרות מעשית לערער על ההחלטות › משרד הרווחה: "אחד העקרונות החשובים שלנו הוא זכות וחובת ההורים להיות מעורבים בהליכים" › בקרוב תגיע הסוגיה לבג"ץ
נעמה לנסקי איור: רות גוילי

כשהדר התבוננה לרגע בכפות ידיה, היא ראתה שהן מדממות. "במשך 40 דקות נשכתי שפתיים וקפצתי אגרופים חזק חזק, עד שהציפורניים חתכו לי בבשר. אמרתי לעצמי, תחזיקי את עצמך תנשמי, תשתפי פעולה, תראי להם שאת בן אדם רציני. אל תתפרצי.

"ישבתי מול ועדה של עשרה אנשים. הכרתי מתוכם רק שתי עובדות סוציאליות. כל השאר היו אנשים שלא מכירים אותי, ואני לא זוכרת שבכלל פגשתי אותם. הם בקושי הסתכלו לי בעיניים כשדיברו על הילדה שלי ועלי. התלבטו בינם לבין עצמם אם אני מספיק טובה לגדל אותה והעבירו ביניהם כל מיני דפים."

על הוועדה הודיעו לה שלושה ימים לפני כן. העובדת הסוציאלית התקשרה ואמרה לה לבוא לפגישה שבה "תהיה חשיבה מה הכי טוב לילדה." " כבר הרבה זמן אני מפחדת שרוצים לקחת לי אותה. בשלושת הימים האלה נכנסתי לשיתוק, לא הצלחתי לחשוב. רק נדבקתי לילדה, ולא עזבתי אותה. היא היתה בת שנתיים, כל מה שיש לי בחיים. "לוועדה הגעתי לבד. רק אחר כך הבנתי איזו טעות עשיתי, שלא היה איתי מישהו שמבין בעניינים האלה. הם דיברו שם על זה שכדאי להוציא את הילדה מהבית למשפחת אומנה. אמרו שזה לטובתה, רק עד שאני 'אעמוד על הרגליים.' "ואני, כל מה שרציתי לעשות הוא לקפוץ מהכיסא ולצרוח, 'אלה החיים שלי! אתם מדברים על התינוקת שלי! אולי תיתנו לי להבין מה קורה? אולי תאפשרו לי להגיד מה דעתי? מה אני, קישוט? למה אני יושבת פה אם אתם מדברים ביניכם ולא מתייחסים אלי בכלל'? אבל שתקתי. הרגשתי מושפלת ושתקתי."

היא בת 29 אם חד-הורית מצפון הארץ, מובטלת, חסרת עורף משפחתי. לגדל את התינוקת הקטנה שלה היה קשה, בעיקר מבחינה כלכלית, אבל גם כוחותיה הנפשיים היו מוגבלים. הדר (שמה בדוי מכוח החוק, כמו יתר השמות של הורי הקטינים בכתבה) פנתה ללשכת הרווחה כדי לקבל סיוע בגידול התינוקת, ובתוך כמה חודשים מצאה את עצמה יושבת במעמד הזה, "חסרת אונים ומבולבלת. לא זאת העזרה שחשבתי שאקבל."

הוועדה שהדר מתארת היא "הוועדה לתכנון טיפול והערכה," שמכונה גם "ועדת החלטה." היא מכונסת בכל פעם ששירותי הרווחה שוקלים להוציא ילד מחזקת הוריו, ומשתתפים בה גורמי רווחה, ובדרך כלל גם נציגים ממשרדי החינוך והבריאות, כמו מורה או אחות טיפת חלב. גם הילדים שבהם מדובר אמורים להיות נוכחים, בהתאם לגילם וליכולותיהם; אבל מידת ההשתתפות של הילדים מעטה ופחותה בהרבה מזאת של ההורים, שגם עליה אין הקפדה.

בכל שנה מתכנסות לפחות 40 אלף ועדות החלטה, במסגרת לשכות הרווחה ברשויות המקומיות. ההחלטות שמתקבלות בהן הרות גורל החל מהוצאת ילדים מחזקת הוריהם למוסד או למשפחת אומנה ועד להעברתם לאימוץ להמשך חייהם. לאחר ביצוע ההחלטה מתכנסות הוועדות מדי פעם לצורכי מעקב. אלא שלדברי אנשי מקצוע הלוקחים חלק בוועדות, מדובר בהליך לקוי מיסודו: מוטה, לא שוויוני ורומס זכויות של הורים וילדים.

"זאת חוויה אלימה, אין לי מילה אחרת," אומר י,' עובד סוציאלי שלקח חלק בעשרות ועדות החלטה. הוא בעל תואר שני בעבודה סוציאלית וזה שבע שנים עובד במסגרות שונות במערכת הרווחה, שמטעמן הוא נשלח לוועדות. "לעולם אזכור את ועדת ההחלטה הראשונה שהשתתפתי בה. הייתי המום ומטולטל. הרגשתי שמזלזלים באמא שישבה שם, שמתייחסים אליה כמו אל ילדה קטנה, ושאנחנו לא באמת עושים את העבודה שלשמה התכנסנו. מאז אני עד להרבה מצבים, שמבהירים לי שקורה פה משהו מאוד שגוי. "בוועדה אמורה להיות חשיבה של גורמי המקצוע, בשיתוף ההורים, מה יעלה בגורל הילדים. אבל בהרבה מקרים הוועדות האלו הן רק מראית עין של דיון. לא פעם, מחליטים על הדברים מראש, עוד לפני שהוועדה מתכנסת ופוגשת את ההורה. אפילו הדו"ח יכול להיות מוכן מראש בהתאם, ואז ההורה מגיע לסיטואציה, שנוגעת לילדים שלו, ואין לו בעצם שליטה עליה. אני רואה הורים יוצאים מהוועדות האלה חבולים. הם מרגישים, ובצדק, שלא ראו ולא שמעו אותם."

במקרה של הדר הסתיימה הוועדה בהמלצה להעביר את בתה, שהיתה אז בת שנתיים, למשפחת אומנה. בית המשפט אימץ את ההמלצה, כפי שקורה בחלק מכריע מהמקרים. מאז חלפו שנתיים. הדר פוגשת את בתה למשך שעה בשבוע, במקום ציבורי ביישוב שבו מתגוררת משפחת האומנה. פעם בשבועיים באה בתה הביתה למשך סוף השבוע. "מבהירים לי שהילדה תחזור, אולי בקרוב," מספרת הדר "בינתיים החיים שלי לא הפכו ליותר קלים. לא קיבלתי שום סיוע כדי 'לעמוד על הרגליים,' ומה שהכי קשה לי זה שהבת שלי גדלה בבית של אחרים. אני לא קמה כל בוקר והולכת לישון כל לילה כשהילדה היחידה שלי לידי."

נכון לסוף שנת 2014 הוגדרו כ- 366 אלף קטינים בישראל כ"ילדים בסיכון." כל אחד מהם עשוי להיות מוצא מרשות הוריו, זמנית או לצמיתות. 63 אחוזים מהילדים בסיכון באים ממצב כלכלי קשה. למחציתם יש לפחות הורה אחד מובטל. כשליש הם ממשפחות מהגרים, בעיקר מאתיופיה וממדינות בריה"מ לשעבר שליש מהם גדלים אצל הורה יחיד, בדרך כלל אם חד-הורית. גורמי הרווחה רשאים להתערב בתא המשפחתי במקרים שבהם יש חשש בעיניהם להתעללות או להזנחה של ילדים.
אלא שבאופן מדהים, לב ההליך – ועדות ההחלטה – מעולם לא הוסדר כולו בחוק או בתקנות. הוא נסמך ברובו על נהלים פנימיים שרוכזו ב"תקנון לעבודה סוציאלית" (תע"ס) מסמך ישן בן 21 שנים, שגם בו לא מקפידים לדבוק. יתר על כן, התע"ס אינו מחייב פורמלית את הנציגים בוועדה שאינם נמנים עם גורמי הרווחה. כל זאת, למרות שכבר יותר מ- 14 שנים שורה ארוכה של ועדות חיצוניות ופנימיות של משרד הרווחה, כמו גם מבקר המדינה, המליצו ואף דרשו להסדיר את הפעילות בחקיקה.
האגודה לזכויות האזרח פנתה למשרד הרווחה בדרישות נשנות להסדיר את פעילות הוועדות "ולמנוע את המשך הפגיעה בזכותם של בני המשפחה והקטינים להליך הוגן," אולם ללא הועיל. בקרוב, לראשונה, יידרש בג"ץ להכריע בנושא. "בוועדות הללו מתקיים ההליך המנהלי הפגום ביותר שנתקלתי בו מימיי," אומרת עו"ד משכית בנדל, ראש תחום הזכות לקיום בכבוד ורווחה באגודה לזכויות האזרח, מנסחת העתירה לבג"צ. "מתקבלות שם החלטות גורליות לגבי אוכלוסייה מאוד מוחלשת, תוך כדי הפרת הזכויות הכי בסיסיות – כמו הזכות לייצוג והזכות לעיון בחומרים לפני הוועדה ואחריה. "אין אפשרות ממשית לערער על החלטת הוועדה. אם הורה מרגיש שההליך היה לא הוגן כלפיו, או אם נעשו טעויות, אין לו מה לעשות. כשהדברים מגיעים לבית משפט לענייני משפחה או לבית משפט לנוער, מצאנו שהם בדרך כלל מאמצים את החלטת הוועדה. וחשוב לזכור שמדובר באוכלוסיות מאוד מוחלשות, שאין להן בהכרח האמצעים לפנות לבית משפט. "יש בוועדות דיונים שמתקיימים בלי ההורים והילדים, כי על פי הנהלים, אין חובה כזאת, רק המלצה. אז לפעמים לא מזמנים בכלל את ההורים, ולפעמים מנהלים חלק מהדיון בזמן שההורים נמצאים מחוץ לחדר, ועוד דוגמאות מקוממות. "הכל נסמך על הנחיות פנימיות מהדרג המנהלי הכי נמוך, שאין מה להשוות בינן לבין חוק או תקנות, מבחינת רמת המחויבות להן. כלומר, אפשר לחרוג מהן, אפשר לשנות אותן, אין סנקציות משמעותיות שאפשר להטיל אם הן לא נאכפות. "למשל, אם הורה לא יוזמן לדיון שנוגע לגורל ילדיו, זה לא יפחית מתוקף ההחלטה שהתקבלה. אם, לעומת זאת, היה חוק שקובע שחובה לזמן את ההורה, והוא לא זומן, הרי שזו עבירה על החוק. "מצאנו שלא רק שההנחיות של תע"ס לא מקוימות במלואן, אלא שיש בהן גם בעיות קשות. למשל, לא כתוב בכלל איך יש לקבל את ההחלטה, מה עושים כשיש דעת מיעוט, כמה מחברי הוועדה צריכים לתמוך בהחלטה כדי שתתקבל. הכל נזיל ותלוי בהרכב הוועדה ובלשכת הרווחה המסוימת שבה זה קורה. ואלו החלטות שהן לעיתים בלתי הפיכות ויכולות להסתיים באימוץ. "יש כאן פגיעה בזכויות אדם וגם פעולה בחוסר סמכות. רשות מנהלית לא יכולה לפעול בלי חוק או לפחות תקנות, שמסמיכות אותה, כשעל הכף מוטלות זכויות אדם, כמו הזכות לחיי משפחה וזכותו של ילד לגדול במחיצת הוריו. אלה זכויות חוקתיות, שאי אפשר לפגוע בהן באמצעות החלטה מנהלית. "רק לפני שלושה חודשים עבר חוק האומנה, שב – מסגרתו הוסדר חוקית חלק קטן מפעילות הוועדות, שנוגע למשפחות האומנה ומתייחס לזכויות הילדים והורי האומנה. חסרה בו התייחסות להורים הביולוגיים, ובכל מקרה, כ- 80 אחוזים מההוצאות החוץ-ביתיות הן לפנימיות, כך שהחוק הזה לא רלוונטי לגביהן."

ועדת ההחלטה נפתחת בדרך כלל בסקירת הסיבות לכינוסה, שכוללות פירוט על הרקע של המשפחה ותפקודה, כולל הצגת פגמים וכשלים בעיני גורמי הרווחה, וגם חשיפת מידע אישי, אינטימי ואף קשה דוגמת פגיעות מיניות, אלימות וסכסוכים משפחתיים. על פי עדויות של גורמים מקצועיים ושל הורים שהשתתפו בוועדות, במקרים רבים לא נערכות התייעצות פתוחה או חשיבה טיפולית, בוודאי לא כאלו המשתפות את ההורים ומאפשרות להם להשפיע באופן ממשי. "ההורה נכנס לחדר מלא באנשים שלכאורה יודעים יותר טוב ממנו מה נכון," אומר י.' "כל אחד מציג את עצמו, שם ותפקיד, ואז העובדת הסוציאלית של המשפחה מקריאה דו"ח שנוגע לחוסר התפקוד של ההורים, ומתאר מצבים קשים או נושאים שיש עליהם מחלוקת עם ההורים. למשל, שהבית מלוכלך ולילדים יש כינים." "זה קשה מאוד לאדם אחד לעמוד מול הרכב רחב שיש לו יכולת השפעה אדירה על החיים שלך," אומרת ש,' עובדת סוציאלית ותיקה, שהשתתפה בעשרות ועדות החלטה. "הבדידות הזאת משתקת. גם אני, אדם עם כוח, הייתי מתקפלת ומאבדת את המילים בסיטואציה כזאת. במיוחד אם היו דנים בנושאים כמו האם להוציא את הילדים שלי מהבית, או האם להחזיר לי אותם אחרי שנים. "יש לשכות רווחה שהדיונים בהן מפרים, מעמיקים, מכבדים את ההורים, ויש לשכות שלא קורה בהן כלום, למעט פרוצדורה שסופה ידוע. הדברים בנויים כך שלא מתאפשר מקום אמיתי להורה להיות שותף לתהליכים. הורה מגיע ולא באמת יכול להביע את דעתו, לחשוב במשותף. הוא נמצא תחת זכוכית מגדלת של כל הגוורדיה של האנשים הזרים שיושבים מולו, והוא לא יכול לפתוח את ליבו מולם. במקרה הטוב, הוא מכיר שם רק את העובדת הסוציאלית של המשפחה. "יש תחושה שלא משנה איך יגיבו ההורים, זה יהיה לא בסדר. אם יכעסו ויצעקו, המשמעות היא שהם 'בהתנגדות.' אם יבחרו בגישה פשרנית, הם ייתפסו ככאלה שלא נלחמים מספיק. כל אלה יכולים להשפיע לרעה על המלצת הוועדה. "בוועדות שאני משתתפת בהן, אני מאוד מקפידה להגיד להורים משהו על הילדים שלהם. למשל, לומר לאמא, 'את יודעת, יש לך ילדה מקסימה.' אחרי שאני אומרת משהו כזה, ההורים מתחילים מייד לבכות. כי באמת, בלא מעט מקרים אף אחד לא טורח לדבר איתם, לראות אותם באמת, להתייחס אליהם ישירות. והם מתגעגעים לילדים שלהם, רוצים את הילדים שלהם, אוהבים אותם. הדיון מתנהל במשך כשעה ולהורה ניתנת זכות הדיבור רק בסוף. אם במהלך הדיון הוא יזרוק הערה או יגיב, יגידו לו, 'כשיגיע תורך תדבר.' קשה מאוד לדבר בסוף הליך כזה. ההורים כל כך פגועים, שהם מדברים מתוך כעס וכאב. "יש מקרה שקרה לפני מספר שנים ומהדהד לי עד היום. כשהגיע תורה של האמא לדבר בוועדה, היא ירדה על הברכיים ופשוט התחננה על חייה ועל חיי הילד שלה, שהיה במשפחת אומנה ורצו שיעבור לאימוץ. אמא עם עבר קשה ללא ספק, שהגיעה לוועדה לבדה, וכל מה שנותר לה לעשות הוא לרדת על הברכיים ולהתחנן. היא אמרה, 'אני אעשה כל מה שאתם רוצים – רק אל תוציאו את הילד שלי לאימוץ.' בסופו של דבר, הילד לא הועבר באותו שלב לאימוץ, אבל כעבור זמן זה נעשה." חשוב לש' לומר שהיא מתנגדת למתקפות על העובדים הסוציאליים ולהתייחסות אליהם כאל "חוטפי ילדים." "אני לא מקבלת בונוס כספי על כל ילד שאני מטפלת בו. להפך כל ילד שמוצא מהבית מוסיף לעומס העבודה שקיים ממילא. יש הרבה עובדים סוציאליים שמנסים לעשות את המירב בתוך המערכת, למען המשפחות האלה, ומעל לכל, למען הילדים. אבל אני לא מסוגלת לשתוק עוד לנוכח הדברים שאני רואה בוועדות."

מורין ,(29) אם לילד בן ,4 השתתפה בוועדה לפני כחודש. בגלל סכסוך גירושים מר בינה לבין האב וקשיים רגשיים וחברתיים שנצפו בגן הילדים, הוגדר בנה כילד בסיכון, וגורמי הרווחה העלו את האפשרות שי›צא מהבית. "ישבתי שם כאילו אני בובה שאמורה לתת את ההסכמה שלה להחלטת הוועדה ולשתוק," היא מתארת. "כאילו זה לא הילד שלי. כאילו אני לא באמת רלוונטית. יותר הטיחו בי האשמות מאשר נתנו לי הסברים." את ההודעה על קיום הדיון קיבלה, לדבריה, בהתראה של יום וחצי. "התסקירים של העובדת הסוציאלית לא הגיעו אלי, ולא ידעתי מה בדיוק יכלול הדיון. הכרתי שלושה אנשים מתוך העשרה שהשתתפו בוועדה – את המפקח המחוזי ושתי פקידות סעד. כלומר, שורה של אנשים שרובם לא מכירים אותי, אבל מכירים אחד את השני ועובדים אחד עם השני. אז מה שק›ל הקול שלי מולם, בהשוואה לפקידת סעד, קולגה שלהם, שחושבת שאני אמא לא מתפקדת? "הדיון נמשך כשעה וחצי, ורק בעשר הדקות האחרונות נתנו לי את זכות הדיבור, וגם אז קטעו אותי. אמרו לי, 'את מתבלבלת,' או 'את מוציאה דברים מהקשרם.' לא הרגשתי שביטאתי את עצמי בכלל, ולכן לא הייתי מוכנה לחתום שאני מסכימה להמלצות שלהם. כשיצאתי, לא נתנו לי שום פרוטוקול או סיכום. שום דבר." 

ועדת סילמן, שבחנה במהלך תקופה ממושכת את מדיניות משרד הרווחה בנושא הוצאת ילדים למסגרות חוץ-ביתיות, ושהגישה את מסקנותיה בפברואר ,2014 ציינה את חשיבות "ההקפדה על הכנה מסודרת של ההורים ושל הילדים לקראת דיוני הוועדות וקיום דיונים שלהורים ולילדים תפקיד מרכזי בהם. יש להקפיד שבכל שלבי הדיון קולם של ההורים וקולם של הילדים יישמע. יש להקפיד שההורים יישאלו בנוגע לדאגות העיקריות שלהם, הקשיים של המשפחה ושל הילדים על פי תפיסתם, ועל הכוחות שהם מרגישים שיש להם ולילדיהם – לפני הצגת הדאגות על ידי אנשי המקצוע. כמו כן, בבניית תוכנית הטיפול יש להקפיד לשאול את ההורים ואת הילדים מהי העזרה שהם זקוקים לה – לפני הצגת חלופות הטיפול על ידי אנשי המקצוע." אלא שעל פי העדויות, ההמלצות של משרד הרווחה עצמו רחוקות מלהיות מיושמות.
י' מספר על אחת מהוועדות שבהן השתתף: "רק עשר דקות לפני שהוועדה התחילה, העובדת הסוציאלית של המשפחה קראה לאמא את הדו"ח שלה, שנכתב על בסיס הדיווחים של אנשי המקצוע. זה היה דו"ח נוראי, דברים שקשה לשמוע. מאשימים את האמא בהמון דברים, ומייד אחר כך היא נכנסת לוועדה וכל הקהל הזה יושב שם, והיא אמורה לתפקד ולדבר לעניין. "השתתפתי בעבר בוועדה שבה נכחה סבתא ממוצא אתיופי, דוברת אמהרית, שבכלל לא הבינה עברית. אמנם היתה שם מתורגמנית, אבל דיברו על אפשרות של הכרזה על הנכד כ'קטין נזקק,' מה שמאפשר לרשויות הרווחה מרחב פעולה גדול מאוד והופך את ההוצאה מהבית לקלה הרבה יותר "היה ברור לכולם שהסבתא לא מבינה בכלל מה המשמעות של כל זה. היא רק אמרה שהיא רוצה מאוד לטפל בנכד שלה ושהיא אוהבת אותו. כשביקשתי שיסבירו לה במה מדובר, פקידת הסעד אמרה לי, 'אני לא אתחיל להסביר לה עכשיו, אין לנו זמן לזה. אני אזמין אותם לשיחה כשאכתוב את התסקיר, ואז אסביר לה הכל.' " בסוף, הוועדה המליצה על נזקקות. הסבתא יצאה בלי להבין מהן ההחלטות שהתקבלו בה, כי לא היה מספיק זמן בשבילה. רק בבית המשפט הוסברה לה המשמעות, וזאת כבר היתה נקודה מתקדמת מדי בתהליך הילד הוצא לאומנה. אני שואל את עצמי איך היא היתה פועלת אם היתה מבינה מהי נזקק›ת ברגע שהנושא עלה." ,'העובדת סוציאלית שהשתתפה בכ- 100 ועדות החלטה, מסרה בתצהיר שצורף לעתירה לבג"ץ כי "במרבית המקרים אין הכנה של ההורים לקראת הוועדה, והם לא תמיד יודעים מה הולך לקרות שם".

היא מספרת שהורים יכולים לגלות בוועדה כי על הפרק עומד לא פחות מאימוץ הילד או הילדה שלהם. "היה לי מקרה של אמא שאני חושבת שלא הבינה מה בדיוק הולך לקרות בוועדה. אחת העובדות הסוציאליות הציגה את עצמה כנציגת השירות למען הילד, אבל לא אמרה את המילה 'אימוץ.' כשהגענו לדבר על אפשרות של אימוץ (הילד שהה באותה עת אצל משפחת אומנה; נ,(ל" האמא ממש התפרקה ובכתה. היא אמנם שמעה בעבר על האפשרות הזו מהעובדת הסוציאלית של השירות למען הילד, שהיתה בתפקיד לפני הנוכחית, אבל בגלל שהן התחלפו, היא לא הבינה שבעצם שתיהן באותו תפקיד ואחראיות לאפשרות הזו. רק לקראת הסוף הנושא עלה פתאום, ללא הכנה מקדימה, ובאופן טבעי היה לה ממש קשה לשמוע את זה." › › › מעדויות שונות מתברר שלא פעם החלטות בוועדות מתקבלות מראש, מה שמעקר את מהותן ומטיל סימן שאלה גדול על מידת ההסכמה החופשית שיש למשפחות בדיונים. "מניסיוני, אין לי ספק שברוב המקרים, כמעט הכל סגור מראש," אומרת עו"ד ורדה שטיינברג, שמייצגת הורים בהליכים הקשורים להוצאה מהבית, ושנכחה בעשרות ועדות החלטה. "השבוע הייתי בשתי ועדות, בשתי ערים שונות. יושבות ראש הוועדות באו עם ההחלטות, "המלצות", כפי שהן מכנות אותן לדיון כשהן מודפסות ומוכנות. לא היו שום התלבטות ושום התייעצות. אמרו: זה מה שהחלטנו. אין פה 'תכנון טיפול והערכה,' יש פה החלטה. זה הליך מיותר, בזבוז של כסף. משחק בכאילו. בעיניי, דברים צריכים להתנהל בבתי משפט וזהו.
"אני מייצגת כיום סבתא, שמבקשת לשמש משפחת אומנה לנכדה בן השנה וחצי, משום שבתה, אמו של התינוק, סובלת מפיגור קל. במקרה הזה התקיימה לפני חמישה חודשים ועדת החלטה, ומייד למחרת הילד נלקח לאומנה. ככה, מהיום למחר כל התשתית היתה מוכנה וערוכה מראש. התינוק הזה סומן. "אני מרגישה שבלא מעט מקרים, מה שקורה בוועדות הוא מעין מצג שווא. אבל גם אם לא – מהן היכולות של המשפחה להתמודד כראוי אם מודיעים לה על הדיון יום-יומיים מראש ולא מאפשרים לה להיערך? אם עורך הדין מקבל את החומר רק בתחילת הדיון, או יום לפניו, איך אפשר להגיב לטענות"? את לא יכולה לבקש את החומר יותר זמן מראש? "אני יכולה ואני מבקשת, אבל בדרך כלל לא נותנים לי, או מקשים עלי מאוד. יש פעמים שבהן אני מקבלת רק חלק מהחומר. יש לשכות שמגדילות לעשות: הן נותנות לי את התסקיר רק במהלך הדיון בוועדה, ואסור לי לצאת איתו מחוץ לחדר." גם ש' נתקלה בתופעה. "הרבה פעמים את מגיעה לוועדה ומרגישה שלמעשה כבר התקבלה החלטה, ודיון אמיתי לא מתקיים. הלך הרוח של הדברים הוא לכיוון מאוד ברור, והיכולת של ההורה לשנות משהו אינה משמעותית. "יש שוני גדול בין הלשכות ביישובים שונים, וזאת בעיה בפני עצמה. התנהלות הוועדה היא שרירותית ונקבעת על ידי מנהל מחלקת הרווחה או מרכזי הוועדות. במקומות מסוימים בארץ בולט שהכל כמעט קבוע מראש, הוועדות הן סוג של חותמת גומי, משהו שצריך לעשות מבחינה פרוצדורלית. אני שומעת הורים שאומרים אחד לשני, 'אם אתה רוצה שיתייחסו אליך ברצינות, תעבור לעיר אחרת.' אלה דברים שאסור שיקרו. "יש מקרים שבהם מתקיימת חשיבה משותפת, אבל ככלל, זה מפגש שעושים אחת לשנה, ולכל הצדדים ברור איך זה ייגמר – המשך סידור האומנה לילד. לא באמת עוצרים ואומרים, 'רגע, חמש שנים אנחנו מקבלים את אותה החלטה.' " היו פעמים שבהן דרשו ממני לכתוב דו"ח עם המלצות בכיוון הברור שעליו הוחלט. כלומר, השתדלו ליישר קו אחיד מראש בין הגורמים שלוקחים חלק בוועדה. לא פעם נתקלתי במצבים שבהם מרכז הוועדה או פקידת הסעד ביקשו ממני לשנות המלצות או לכתוב דברים ברוח אחרת ממה שכתבתי במקור, כדי להשיג את האחידות הזאת. "למשל, היו מקרים שבהם רציתי שלילד האומנה יהיה קשר עם הוריו הביולוגיים. האמנתי שזה נכון ושזה אפשרי, אבל הכיוון של הרכב הוועדה היה העברת הילד לאימוץ. אני התנגדתי לזה. לפני הוועדה ניסו לשכנע אותי שלא אגיד את דעתי בפני ההורים. "אני נשארתי בעמדתי, וכמוני גם עמיתות שלי, אבל הכוונה המערכתית היא ברורה: הרבה פעמים יש רצון לסגור את הדברים לפני הוועדה, כדי שלא יתקיים דיון אמיתי. לייצר חזית אחידה וחתומה מול ההורים." חבר בוועדה יכול להתנגד להחלטה שלה? "אני יכולה להתנגד, אבל בתור עובדת סוציאלית, שהיא לא פקידת הסעד או מנהלת הוועדה, אין הרבה מה לעשות עם ההתנגדות שלי." הורה יכול לערער על החלטה של הוועדה? "אפשר לפנות לבית משפט, אבל הוא בוחן את החוקיות של ההחלטה, הוא לא מוסמך להתערב בהחלטות המקצועיות. כך יוצא שאתה יכול לערער על דו"ח חניה ולא יכול לערער על הוצאת ילד מהבית. "יצא לי לראות לא מעט מקרים שבהם פקידת הסעד ניסתה לנטרל מראש את התנגדות ההורים להחלטה שעומדת להתקבל. למשל, לפני שמתכנסת הוועדה ואפילו לפני דיון בבית המשפט, אומרים להורה: תסכים להחלטות שלנו, ובתמורה נגדיל את מספר הביקורים של הילד, נאפשר עוד פגישות איתו. "בכלל, כדאי להורים שהוציאו להם את הילדים מהבית להיות הכי בסדר עם כל מי שאחראי לגורלו של הילד, כי זה יכול בקלות להיראות אחרת. כן, יש פה גורם של איום. בעיקר לקראת כינוס הוועדות. "היה מקרה שבו הוציאו לאמא שני ילדים מהבית. עם אחד הילדים היתה סיטואציה מורכבת, ופקידת הסעד איימה להפסיק את הביקורים אצל הילד השני, כדי שהאמא תשתף איתה פעולה. אני לא איפשרתי את זה. את לא יכולה לאיים על הפסקת הביקורים אצל ילד שבכלל לא קשור לסיטואציה שהתפתחה עם אחיו."

שתיים מהמלצותיה הבולטות של ועדת סילמן היו הקמת נציבות תלונות ציבור, שתדון בהחלטות הוועדות, והבטחת ייצוג משפטי להורים בוועדות שדנות בהוצאת ילדים מהבית. לחברי הוועדה היה ברור שמדובר למעשה בפורום משפטי, ולכן חובה להבטיח ייצוג של ההורים, אפילו במימון המדינה, אם אין להם אמצעים לכך הוועדה אף נקבה בעלות משוערת של 17 מיליון שקלים לשם מימוש ההמלצה. שתי ההמלצות לא קוימו בשטח. "קורה לא מעט שמונעים ממני לדבר בוועדות," מספר עו"ד יוסי נקר, שמייצג ילדים והורים מול מערכת הרווחה זה יותר מעשור. "בדרך כלל ההורים יגיעו לא מיוצגים. או בגלל שאין להם אמצעים לממן עו"ד, או בגלל שהם מיודעים על הוועדה בהתראה קצרה מאוד ולא מספיקים להיערך. וכשכבר מגיעים עם ייצוג, מצפים מעורך הדין להיות על תקן ידיד, שיושב בשקט."

נקר מציג הקלטה של דיון בוועדת החלטה, שנערכה בלשכת הרווחה בפתח תקווה. בהקלטה נשמע בבירור כי מנהלת הוועדה מבהירה לנקר שהוא אינו יכול לייצג את ההורים בתוך הוועדה, ושאם הוא מעוניין להיות נוכח, 'אתה צריך לשבת ולשתוק. פה זה לא בית משפט."'
לאחר ויכוח ממושך וחרף בקשות ההורים לאפשר לנקר לייצגם, הוועדה פוזרה והדיון לא התקיים. "יש ועדות שבהן אתה צריך להילחם על זכות הכניסה שלך," הוא אומר. "נכון להיום, אין הסדרה של ייצוג המשפחות. מצפצפים עלינו גם בהקשר הזה." "זה פשוט לא חוקי," אומרת עו"ד בנדל. "אין ספק שמדובר בפורום מעין-שיפוטי. כמו בית משפט קטן, שדן במחלוקת בין הרשות המנהלית לאזרח, ולכן חשוב שיהיו בו זכויות ייצוג וזכויות ערר בוועדות ההחלטה שתי הזכויות האלה לא מתממשות, ולכן אנחנו פונים לבג"ץ". " מוכרחים לווסת את הכוח של הוועדות האלו", מדגיש י.' "לאפשר בהן מקום לחשיבה ולטיפול. להורים האלה ולילדים שלהם מגיע יותר וגם לנו, כעובדים סוציאליים שהגיעו למקצוע הזה מתוך רצון ואמונה, מגיע יותר."

ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים נמסר בתגובה: "בניגוד לנטען בכתבה, המשרד רואה חשיבות רבה בקידום החקיקה בנושא ועדות תכנון טיפול והערכה. בשנת 2009 גיבש המשרד הצעת חוק השמה חוץ-ביתית של ילדים (ועדות תכנון טיפול ואומנה.( הצעה זו נועדה להסדיר את תחום ההשמה של ילדים בפנימיות ובמשפחות אומנה. בהצעה יוחד פרק לסדרי עבודתן של הוועדות לתכנון טיפול, ובו פורטו תפקידי הוועדה וסמכויותיה, העילות להתכנסותה, הרכבה, אפשרויות ערר על החלטותיה ועוד "אחד העקרונות החשובים שעומדים בבסיס מדיניות המשרד הוא זכות וחובת ההורים להיות מעורבים ושותפים בהליכי קבלת ההחלטות בנוגע לילדם שבסיכון. נציין כי הוועדה הינה תהליך טיפולי ולא משפטי. ההורים זכאים לקרוא ולקבל כל חומר הנוגע לעניינם, בכלל זה הדו"ח הסוציאלי, תיעוד עיקרי הדיון והתוכנית הטיפולית. "המועד שבו מתכנסת הוועדה נקבע בדרך כלל כשלושה שבועות לפני הדיון, אלא אם מדובר במצבי סיכון וסכנה שהילד נמצא בהם, המחייבים דיון דחוף. "נבקש להוסיף שמשרד הרווחה מפעיל תוכנית ייחודית לשיקום משפחות, שנותנת מעטפת טיפולית לחיזוק המשפחות ולמניעת הוצאה מהבית. בנוסף, המשרד פועל לקידום חקיקה, שתשלים את חוק האומנה ותסדיר את שיקום המשפחות".
naamal@israelhayom.co.il

פלייליסט ועדות החלטה

"ההורה מגיע לסיטואציה שנוגעת לילדים שלו, ואין לו בעצם שליטה עליה," אומר י,' עובד סוציאלי

עו"ד בנדל. "הליך לא הוגן"

"אתה יכול לערער על דו"ח חניה ולא יכול לערער על הוצאת ילד מהבית," אומרת ש'

עו"ד שטיינברג. "אין טיפול"

אימוץ, הוצאת ילדים מהבית, יפעת מילר, לשכת הרווחה בת ים, נזקקות, עופרה שיף, פייסבוק

פקידת סעד יפעת מילר מלשכת הרווחה בת ים תלשה שלושה ילדים מביתם ומשפחתם ופתחה בהליך אימוץ כפוי לילדים

יפעת מילר - פקידת סעד לשכת הרווחה בת ים
יפעת מילר – פקידת סעד לשכת הרווחה בת ים

ספטמבר 2015 – פקידת סעד יפעת מילר מלשכת הרווחה בת ים תלשה שלושת ילדיה של תמר ופתחה בהליך אימוץ כפוי לילדים – מתוך סטטוס פייסבוק של העיתונאי מוטי לייבל.

תמר – אמא ל 3 ילדים פנתה בתמימותה לרווחה וביקשה להכניס את הילדים לפנימייה בגלל מצב כלכלי קשה (אל תקפצו – פנימייה לא אמור להיות דבר רע לפחות בזמני).
לרוע מזלה נתקלה בחוטפת ילדים סוציאלית בשם יפעת מילר מבת ים.

יפעת מילר החוטפת יחד עם עופרה שיף מהשירות למען הילד ביפו (אימוצים) ישר קפצו על המציאה של תוספת נאה למשכורות והחתימו אותה בעורמה על טופס נזקקות.
ואז הם חטפו לה את הילדים למוסד חסוי!
מאז הן הצליחו להעלים ממנה כמה דיונים אצל השופטת המשתפית גלית מור ויגוצקי ופשוט בנו תיק אימוץ ללא ידיעתה וללא נוכחותה בבתי המשפט.
למזלה הגיעה לעורכי הדין ורדה שטיינברג ברכה ויוסי נקר שמנסים בימים אלו להציל את הילדים!
ל נטלי אשוואל חטפו 2 החוטפות הסוציאליות זיוה כהן פורת ונעמה אוזן 3 ילדים מהמיטה באישון לילה.
הילדים הופרדו ו 2 מהם שנשלחו לכלא ילדים שמרוויח על כל אחד מהם 17,100 שקלים בחודש.
אלו שבכלא לא יצאו כבר 3 חודשים לחופש כנגד החוק.
הסבתא שרה שמבקשת לראות את הילדים מקבלת סחיטה באיומים "אם את רוצה לראות את הילדים, תבואי לפגישה בלי עורכת הדין" – שמנסיון עבר כשהיא עושה את זה, הם תופרים לה תיקים.
באוגוסט הגישו בקשה שהילדים ישתחררו מהכלא לחתונה שמתקיימת היום.
האפוטרופא לדין לא התנגדה ושלחה את חוסר התנגדותה לחוטפות כשאלו מצידן העלימו את זה מעיני השופטת טובה פרי הידועה לשימצה.
שלשום אישרה טובה פרי את יציאתם לחתונה היום אבל זה לא מצא חן בעיני זיוה כהן פורת ונעמה אוזן החוטפות אז הן הגישו אתמול על הבוקר התנגדות נחרצת…
מה עשתה השופטת המבולבלת והפושעת טובה פרי?
קבעה דיון בעניין למחר בבוקר…
אבל רגע, החתונה היום לא?
כן חברים, כך עובדת מערכת המשפט עם הרווחה… משתפים פעולה בביצוע פשעים נגד האנושות.
אני אעשה ככל יכולתי כדי שהנשים המוזכרות פה יתבעו את החוטפות והשופטות בבית הדין הפלילי בהאג… וזה אפשרי אגב.

פקידת סעד יפעת מילר מלשכת הרווחה בת ים תלשה שלושה ילדים מביתם ומשפחתם ופתחה בהליך אימוץ כפוי לילדים
בית משפט לנוער, הוצאת ילדים מהבית, הכרזת נזקקות, יצחק (איציק) מעוז, נזקקות, פקידת סעד לחוק הנוער, רותם אלבז

פקידי סעד איציק מעוז ורותם אלבז מלשכת הרווחה כרמיאל – מבקשים לתלוש ילדים מביתם ללא נזקקות וללא ניסיון ממשי לסייע בקהילה

אפריל 2009 – רצים כמו משוגעים לפרק משפחה – התנהגות מזוהמת לשכת הרווחה כרמיאל – פקידי סעד איציק מעוז ורותם אלבז – מבקשים לתלוש ילדים מביתם ללא נזקקות

האמא ש' מספרת:
  
ילדים ,ילדים ….אם אין לכם נעליים רזרביות אל תשחקו כדורגל..

ילדים טובים לא משאירים צלחת ריקה. כי יבוא שוטר מורה ופקידת רווחה.

חוק חובת הדיווח :בית הספר הפך להיות המשת"פ של שרותי הרווחה

אספר לכם איך הקציצות של המורה הילה מעוז חתמו על ההחלטה להגיש הכרזת נזקקות על ילדי …[אל תבקשו ממני מתכון ,מאחר והילה מסתבר בשלנית גרועה.]

למרות שנרדפתי עוד קודם על ידם [בהמשך אספר] לבסוף נתפסתי על ידם לפני הנעליים הקרועות זה החל בבית הספר בגלל חולצת תלבושת אחידה.

קיבלתי הפטר מהכונס נכסים [יצאתי לחופשי מפשיטת הרגל]
בני בראשון לספטמבר הלך לבית ספר עדיין לא היה לי מספיק כסף כדי לקנות פאקינג חולצת בית ספר.
הילד חוזר הביתה ומתייפח ,המורה כועסת עליו ומביכה אותו בשל כך.

זה היה ביום חמישי ,התקשרתי להתנצל בפני המורה וכמובן שהבטחתי לה שאדאג לילד לחולצה .היא הבינה שאני במצוקה כלכלית ,למרות שמניסיון לא נידבתי לה מידע שכזה ש בעצם מחמש את האויב נגדך.

ביום ראשון דפיקה בדלת- הטעות הראשונה שעשיתי פתחתי את הדלת לעובדת סיציליאנית!

המורה הספיקה לדווח לשרותי הרווחה (כרמיאל) ,שלכדה משפחה ענייה והשוטרת רווחה הגיעה

בטיפשותי אפילו הצעתי לה לשתות כוס קפה על חשבוני ומנסה לברר לפשר הביקור.
היא: שמעתי שאתם במצוקה כלכלית
אני: [שועל קרבות וותיק] מכחישה בפני האויב את את האשמה
היא:" נחש ערמומי" [מתעקשת ] אולי בכול זאת תסכימו לקבל סיוע
אני: לרגע, נשברתי ושאלתי אותה מה היא מציעה?
היא: אולי עד שתסתדרי כלכלית ,אולי ניקח את ילדיך ונשלח אותם לגאולוג [מרתפי העינויים של סטלין] והתכוונה לכפר הילדים
אני: מזועזעת מההצעה המפתיעה,מבקשת ממנה ללכת ומוחה על הכאב והעלבון
היא הולכת…ותפירת התיק החלה…
כעבור זמן קצר לאחר הפגישה ,ביקור פתע.
העוס"ית מתוגברת עם פקידת סעד מנופפת לי באצבעותיה המשוכות לכה כחולה ומתופפת בכפכפיה ,מצביעה לעבר נעליו הקרועות של בני ומודיעה ל י בנוכחות הילד שהיא עומדת להכריז נזקקות על ילדיי שמשמעו הוצאת הילדים מהבית .

למחרת עלי להתייצב בלשכת הרווחה ולשמוע את גזר הדין

למחרת, הגעתי ללשכת הרווחה מולי ישבו דיוויזיה של עוסיות שמנות ומטומטמות בניהם המורה ,פסיכולוג בית הספר ועוד…
המורה הילה החלה את עדותה: "יום אחד הכנתי קציצות ברוטב עגבניות בבית, הוספתי קצת מלח, פלפל ובחשתי ובחשתי עד שיצא שד"
את הקציצות הטעימות הבאתי לכיתה ומכל ילדי הכיתה בני המתוק היחיד שהוזמן להתכבד מהקציצות של הילה .בני שהיה מנומס אכל וסבל מהקציצה בשקט כדי לא להביך אותה.
ועוד היא מוסיפה ומתארת איך הילד נהנה מהקציצות ורומזת באמירה הזאת שאני אימא מרעיבה -והיא המלאך המושיע. אני היא אומרת מוכנה אפילו כל יום להביא קציצות לילד".
מבירור נוסף שעשיתי עם הילד הוא סיפר לי את המקרה שאפילו לא יחס לו חשיבות ורק זכר שהיו קציצות מגעילות …הזהרתי את בני שהילה מאיימת להביא לו כל יום קציצה מגעילה.

ומיד לאחר הפגישה הגיע צוו זימון לבית המשפט….

להלן בקשתם של פקידי סעד לחוק הנוער: איציק מעוז, ורותם אלבז לתלוש ילדיה של ש' מחזקתה לתקופה ממושכת ללא נזקקות, וללא ניסיון משמעותי לסייע למשפחה בקהילה 

פקידי סעד איציק מעוז ורותם אלבז - מבקשים לתלוש ילדים מביתם ללא נזקקות וללא ניסיון ממשי לסייע בקהילה
פקידי סעד איציק מעוז ורותם אלבז – מבקשים לתלוש ילדים מביתם ללא נזקקות וללא ניסיון ממשי לסייע בקהילה


קישורים:

הוצאת ילדים מחזקת אביהם בניגוד לחוק ולכללים בדלתיים סגורות – לשכת רווחה כרמיאל, שופטת הנוער היאם קרוואני ושופט העליון עוזי פוגלמן – יולי 2011 – רע"א 5413/11 – א' – מדובר באב לשלשה ילדים אשר ילדיו הוצאו מחזקתו ללא נזקקות, דיון בוועדת החלטה, תסקיר, או שמיעת דעתו ודעת ילדיו. השופטת היאם קרוואני ולשכת הרווחה כרמיאל בראשות שולה מנחם קיבלו החלטות בניגוד לחוק ולכללים תוך שהן מנצלות את החיסיון והדלתיים הסגורות של הדיונים והחלטות בתי משפט לנוער. קרוואני ושולה גרמו למשפחה עוגמת נפש נזקים נפשיים וכלכליים ע"פ גישות פרנואידליות של הרווחה ובתי משפט לנוער בשם טובת הילד לתפיסתן…

קלונם של פקידי הרווחה – סיפורה של נערה נמלטת מהשירותים החברתיים בעיריית כרמיאל – אפריל 2010 – סיפורה של נערה שנאלצה להימלט לתורכיה מציפורני רשויות הרווחה בעיריית כרמיאל. כדי להציל את גופה ונפשה. מתוך הבלוג "והרי אני היום שנה אחרי" – שלום, שמי ס', בת 15, נמלטת רווחה. לפני כפחות משבוע, חגגתי עם משפחתי המדהימה שנה ליום בו ברחתי מפנימיית "טוביה" בקיבוץ הרדוף, פנימייה טיפולית שיקומית כביכול אשר מנוהלת כיום ע"י משרד הרווחה…

פשעי הפסיכיאטריה והרווחה – חלק א – מונולוג של נערה נמלטת – המאמר פשעי הפסיכיאטריה והרווחה – מונולוג של נערה נמלטת , חנה איסלר , אוקטובר 2009 – היא פנתה ליועצת בבית הספר לאחר שנתקלה בקשיים חברתיים. מאז סבלה מייסורים: תרופות בקשירה, אלימות ופנימיות מבודדות.

פשעי הרווחה והפסיכיאטריה – מונולוג של נערה נמלטת – חלק ב – המאמר פשעי הרווחה והפסיכיאטריה – מונולוג של נערה נמלטת – חלק ב , חנה איסלר , news1 , אוקטובר 2009 – לאחר שאושפזה בכפייה ב"הדרכת הילד", מחלקה פסיכיאטרית סגורה לילדים בביה"ח בנהריה ובפנימייה האנתרופוסופית בהרדוף, והבינה כי לא תוכל לשחרר עצמה מכבליהם אלא על-ידי מנוסה, הצליחה הנערה לצאת אל החופש עתה, כל שנותר, הוא השאלות המתמיהות על רמיסת זכויות האדם והילד בישראל

המראת חירום – סיפורה של נערה מצטיינת, בת לאם חד הורית בכרמיאל, שנרדפה ע"י הרווחה ואושפזה בכפייה במחלקה פסיכיאטרית, עד שנאלצה לברוח מהארץ – חלק א, חלק ב , חלק ג , חלק ד , חלק ה – המראת חירום – אוקטובר 2009, סיפורה של נערה בת לאם חד הורית בכרמיאל, שנרדפה ע"י הרווחה ואושפזה בכפייה במחלקה פסיכיאטרית, עד שנאלצה לברוח מהארץ, כדי להגן על עצמה מבאר השחת של רשויות הרווחה והפסיכיאטריה במדינת ישראל.

עיריית כרמיאל מינהל הרווחה – הפקרת קטין בבית המעצר קישון – סיוט לכל החיים – ערוץ 1 , יומן , ינואר 2010 – זה התחיל במכות שהיכו שוטרים את ש', בן 17 מכרמיאל, שנחשד בהחזקת גרם אחד של מריחואנה. זה נמשך באונס קבוצתי בתא המעצר בקישון, וברציעת אוזנו של הנער. הפרשה נחקרת בימים אלו במחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים. מנחם הדר מביא תעוד קשה על הפקרה של אדם לסיוט שימשך כל חייו.

סיפורה של אם חד הורית שעובדי הרווחה בכרמיאל בראשותה של שולה מנחם ניסו לקרוע ממנה את ילדיה – אוקטובר 2009 – סיפורה של אם חד הורית מכרמיאל אשר נקלעה למצב כלכלי קשה, ושירותי הרווחה בעיריית כרמיאל בראשותה של שולה מנחם, פעלו בדרכי אלימות ביורוקרטית על מנת להוציא את ילדיה מחזקתה. – האם מתארת ביקורי הבית נוראים ומפחידים של העובדים הסוציאליים, איומים בנוכחות הילדים לקחת אותם ממנה, ועל עלילות השקר של עובדי הרווחה. – למרות היותה אמא מסורה האוהבת את ילדיה, והם אוהבים אותה, עשו העובדים הסוציאליים כל שביכולתם לפרק את המשפחה.

אלכסנדר קיסרי, בית משפט לנוער, היאם קרוואני, חוק הנוער, נזקקות, סעיף 12, עוזי פוגלמן

הוצאת ילדים מחזקת אביהם בניגוד לחוק ולכללים בדלתיים סגורות – שופטת הנוער היאם קרוואני ושופט העליון עוזי פוגלמן

שופט עוזי פוגלמן - הצגה מוטעית טיוח נהלי משרד הרווחה ותקדים העליון

יולי 2011 – רע"א 5413/11 – א' – מדובר בהורים לשלשה ילדים אשר הוצאו מחזקתם ללא נזקקות, דיון בוועדת החלטה, תסקיר, או שמיעת דעתם ודעת ילדיהם. השופטת היאם קרוואני ולשכת הרווחה כרמיאל בראשות שולה מנחם קיבלו החלטות בניגוד לחוק ולכללים תוך שהן מנצלות את החיסיון והדלתיים הסגורות של הדיונים והחלטות בתי משפט לנוער. קרוואני ושולה גרמו למשפחה עוגמת נפש נזקים נפשיים וכלכליים ע"פ גישות פרנואידליות של הרווחה ובתי משפט לנוער בשם טובת הילד לתפיסתן.

בית משפט לנוער בראשות השופטת היאם קרוואני הוציא ילדים מחזקת ההורים על מצג שווא והטעייה מצד לשכת הרווחה כרמיאל בראשות שולה מנחם. הדיונים בבתי משפט לנוער מתנהלים בדלתיים סגורות ואינם מתפרסמים, אך מהערעור לעליון רע"א 5413/11 – א' ניתן לראות שרשרת כשלים בענייני נוער ברווחה, ובתי המשפט בערכאות השונות.

קרוואני ושולה החליטו הרחקת ילדים ממשפחתם בניגוד לסעיף 8 לחוק הנוער

בית המשפט לנוער קיבל את ההחלטה על הרחקת הילדים בטרם הוגש לו תסקיר, כנדרש על-פי סעיף 8 לחוק הנוער, ואף מבלי שזימן את ילדיו להעיד בפניו על טיב הקשר שלהם עמו.

קרוואני ושולה החליטה הרחקת ילדים ממשפחתם בניגוד למדיניות שמציג משרד הרווחה לציבור

הרחקת הילדים נעשתה בניגוד למדיניות משרד הרווחה שלפיה ילדים אינם נלקחים מהוריהם ללא דיון לפני ועדה לתכנון וטיפול ועדת החלטה).

היאם קרוואני ושולה מנחם פעלו בניגוד לסמכויותיהם ע"פ תקדים בית משפט עליון בעניין סעיף 12 לחוק הנוער

סעיף 12 בחוק הנוער מאפשר לבית המשפט לקבל החלטות ביניים גם בטרם שמיעת הקטין ובטרם התקבל תסקיר רק אם מדובר בקטינים נזקקים ע"פ תקדים העליון לכניין סעיף 12 לחוק הנוער.

הקטינים הוצאו בכפייה מחזקת אביהם בתחילת אפריל 2011 אולם עד יום החלטת העליון ב- 26.07.2011 טרם נכתב כי הוכרזו נזקקים.
אשר על כן קרוואני ושולה הוציאו הילדים מביתם ומשפחתם ללא סמכות.

הצגה מוטעית טיוח נהלי משרד הרווחה – שופט העליון עוזי פוגלמן

פוגלמן מטעה בפסק הדין (סעיף 5): " לבסוף, ועדת תכנון, טיפול והערכה (ועדת החלטה) נקבעה לתאריך 25.5.2011 , אך משנבצר מבא-כוח המשיב ללוותו, ומשהמשיב עצמו סירב להיכנס לוועדה, לא התקיים בה דיון. יש לקוות כי דיון בוועדה יערך בהקדם אם אכן טרם התקיים."
ע"פ נוהלי משרד הרווחה (תע"ס 8.9 סעיף 5 ד') אין חובה לזמן את ההורים לוועדות ההחלטה ואפשר לקיימן ללא נוכחות ההורים. פוגלמן זורה חול בעיני ההורים ומסנגר על תעלולי לשכת הרווחה כרמיאל.

הצגה מוטעית טיוח תקדים העליון לסעיף 12 לחוק הנוער – שופט העליון עוזי פוגלמן

פוגלמן מטעה וכותב (סעיף 5): " סעיף 12 לחוק הנוער מאפשר לבית המשפט לקבל החלטות ביניים גם בטרם שמיעת הקטין ובטרם התקבל תסקיר"
פוגלמן מטעה. סעיף 12 בחוק הנוער מאפשר לבית המשפט לקבל החלטות ביניים גם בטרם שמיעת הקטין ובטרם התקבל תסקיר רק אם מדובר בקטינים נזקקים ע"פ תקדים העליון לעניין סעיף 12 לחור הנוער.
הקטינים הוצאו בכפייה מחזקת אביהם בתחילת אפריל 2011 אולם עד יום החלטת העליון ב- 26.07.2011 טרם נכתב כי הוכרזו נזקקים.
אשר על כן פוגלמן מטעה את האבא ואת הציבור.

שיפוט לקוי של פוגלמן באשר לאופן טיפולו באירוע

פוגלמן מטעה (סעיף 5): "לאחר שבחנתי את טענות המבקש, לא מצאתי עילה המצדיקה היעתרות לבקשתו. הלכה ידועה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במשורה, ותיוחד למקרים שבהם הבקשה מעלה שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים… שאלה כזו איננה מתעוררת במקרה שלפנינו"
ברור שעוזי פוגלמן טועה הרי עניין מהותי וחמור כזה של חריגת בית משפט לנוער (קרוואני) מסמכותו להוצאת ילדים בכפייה מביתם נידון בתקדים העליון לעניין סעיף 12 לחוק הנוער.
פוגלמן מתנער מאחריותו לטפל בעניין כפי הנראה עקב חשיפת מחדלי לשכת הרווחה כרמיאל ושופטת הנוער קרוואני.

גישה שטחית ומעוותת באשר לזכויות אדם וזכויות הילד – עוזי פוגלמן

פוגלמן כותב (סעיף 5): "הקטינים טרם הובאו לעדות היות שבית המשפט לנוער סבר,כעמדת המשיבה (רווחה כרמיאל), כי מפגש עם המשיב (האב) באותה עת בין כותלי בית המשפט עשוי לפגוע בהם רגשית (החלטה מיום 12.4.2011)".
בעניינים מהותיים אלו אין די ב"סברות" של הרווחה או בתי משפט. יש צורך בעובדות וראיות. לא ייתכן כי קולם ורצונם של ילדים לא ישמעו, וזכויותיהם יפגעו בצורה חמורה עקב "סברות".
יתרה מכך, ניתן להביא קטינים להעיד ללא נוכחות אביהם.

גישת "ראש קטן", התנערות, תירוצים ביורוקרטיים – השופט אלכסנדר קיסרי
כאמור מדובר באבא ששלשת ילדיו הוצאו מחזקתו מבלי שהוכרזו נזקקים, ללא דיון בוועדת החלטה, תסקיר, או שמיעת דעתו ודעת ילדיו, בניגוד לחוק ולכללים. בערעור שהגיש לבית משפט מחוזי קיבל דחיה בנימוקים לקוניים מהשופט אלכסנדר קיסרי. וכך מתאר פוגלמן את תגובת קיסרי: "בית המשפט המחוזי (שופט אלכסנדר קיסרי) ציין כי גם לאחר שלבקשת בית המשפט הגיש המבקש הודעת הבהרה, לא עלה בידיו לרדת לסוף דעתו של המבקש בדבר הסעד שביקש מערכאת הערעור. לפי קביעת בית המשפט, אם בקשתו היא כי המשמורת על ילדיו תעבור לידיו ללא דיחוי, וטענתו המרכזית היא כי אין צורך להמתין עד שיוגשו הסיכומים, הרי שדינה של זו להידחות. זאת שכן המבקש לא הראה מהי החלטת בית המשפט לנוער שאליה מכוונת בקשתו, ומדוע יש להתערב בה".
כאמור למרות שברור כשמש כי הילדים הוצאו מביתם ומשפחת שלא כדין השופט קיסרי משתמש בתירוצים בירוקרטיים במקום לפתור את הבעיה עד תום, ובכך שולח את המשפחה לתסבוכת מרירה עם רשויות הרווחה ובתי המשפט.
.

קישורים: