איציק וולף, אלימות שופטים, הונאות בתי המשפט, כללי, עתירה לבג"צ, פרשת הבלוגרים

פרשת הבלוגרים: עתירה לבג"צ – "להעמיד לדין מפעילי מאגר מבקרי השופטים"

עתירה לבג"צ – "להעמיד לדין מפעילי מאגר מבקרי השופטים" , news1 , איציק וולף , 14.01.2019

אב גרוש מכפר סבא עתר לבג"ץ נגד שרת המשפטים, נגד נשיאת העליון לשעבר ונגד בכירי הנהלת בתי המשפט בדרישה להפסיק לצמיתות את הפעלת מאגר המידע הלא חוקי שאספה הנהלת בתי המשפט נגד אזרחים שמתחו ביקורת על שופטים.  עלות המאגר – כ-1.25 מיליון שקל בשלוש שנים.  "הנהלת בתי המשפט הפכה לגוף צנזורה. הודיעו לשופטים על הדברים שנכתבו נגדם וגרמו לזיהום דעתם ולשיבוש הליכי משפט. שקד אישרה את המאגר, שפיצר הקים אותו ונאור היא מההוגות האידיאולוגיות שלו".

לצפיה , הורדת העתירה בג"ץ 300-19 מה- 13.01.2019 הקלק כאן

עתירה הוגשה לבית המשפט העליון נגד שרת המשפטים, איילת שקד ונגד הנהלת בתי המשפט ויחידת הסייבר במשרד המשפטים, בבקשה להורות למשיבים להפסיק לצמיתות את פעילות איסוף המידע על אזרחים המתבטאים נגד שופטים, ולהעמיד לדין את האחראים להפעלת המאגר ולהפעלתו.

לטענתו – האחראים להפעלת המאגר הם שרת המשפטים איילת שקד, מנהל הנהלת בתי המשפט השופט יגאל מרזל, השופט מיכאל שפיצר שהיה מנהל הנהלת בתי המשפט בזמן הקמת המאגר, נשיאת העליון לשעבר מרים נאור, יועמ"ש הנהלת בתי המשפט עו"ד ברק לייזר, עו"ד ליאת יוסים שהפעילה את המאגר בפועל, ועו"ד חיים ויסמונסקי.

בעתירה, שהגיש (יום א', 13.1.19) אריאל פורמנובסקי, נכתב כי בית המשפט מתבקש להורות למשיבים לנמק מדוע לא יוצא נגדם צו שיורה להם לחדול לצמיתות מאיסוף מידע על אזרחים המתבטאים נגד שופטים, ולחדול מלתייק מידע שכזה או מידע כלשהו במאגר. עוד הוא מבקש שבית המשפט יורה למשיבים לאתר כל אזרח ששמו מופיע במאגר הקיים, ליידע אותו ששמו מופיע במאגר ולשלוח אליו את תיק הפרסום וכל פיסת מידע ששמו של האזרח מתקשר אליה. זאת, לרבות המידע שנאסף עליו במאגר, ההתבטאויות שכתב, הרישומים שרשמו עליו עובדי המדינה, הרישומים שבין עובדי המדינה לבין עצמם, התכתובות אל השופטים שבהם מופיע שמו של האזרח ותגובות השופטים כפי שנרשמו ונאגרו במאגר. כל זאת, על חשבון המדינה.

עוד מבקש פורמנובסקי להורות למדינה לפרסם דין וחשבון ציבורי מלא הכולל פירוט כל החומר הנמצא כיום במאגר המידע שנאסף ללא סמכות. פירוט זה אמור לכלול את כל התיקים שנפתחו במאגר, לרבות שמות השופטים המעורבים, הסיבות לתיעוד, הסיבות לנקיטת הליכי אכיפה או אי-נקיטה בהם, ונתונים סטטיסטיים המפולחים לפי שמות השופטים, בתי המשפט והמחוזות.

גם ביחס לאזרחים שהוגשו נגדם כתבי אישום בגין חומרים שנאגרו במאגר, דורש העותר לאתר אותם וליידעם כי שמותיהם נמצאים במאגר. ביחס להליכים הפליליים הללו – כמו גם ביחס להליכים משמעתיים ואחרים שנפתחו עקב מידע שנאסף במאגר – דורש העותר לבטלם.

פורמנובסקי, אב גרוש שמחה פעמים רבות ברשת על מה שתפס כעוולות שיפוטיות ואשר גילה כי שמו נכלל במאגר השופטים, טוען כי שרת המשפטים שקד אישרה את ניהול המאגר ולא פעלה להפסקת הפעילות למרות פניות רבות שנעשו אליה. הוא ציין כי השופט שפיצר הוא שגיבש וחתם את נוהל הריגול אחרי אזרחים המביעים ביקורת על שופטים. ביחס לנשיאה לשעבר נאור ציין כי היא מבין ההוגות האידיאולוגיות של המאגר.

על-פי הערכתו, מאז נובמבר 2015 שבו פרסם מיכאל שפיצר את נוהל ההפעלה של מאגר המידע על משמיצי שופטים, הוציאה המדינה כרבע מיליון שקל בשנה על משכורתה של עו"ד יוסים המפעילה את המאגר, זאת מלבד הוצאות של כמיליון שקל בשלוש שנים לשכירת חברות לניטור מידע מהאינטרנט, לפתיחת כ-2,000 תיקי פרסום ולעדכום באופן חודשי.

עוד ציין בעתירה כי יוסים הפעילה סמכויות צנזוריאליות וכללה בפרטים שהעבירה על כותבי המאמרים נגד השופטים את שמותיהם, את ההליכים המשפטיים שאותם הם מנהלים, את גילם וכתובתם הפיזית והאלקטרונית. במקביל, פנתה אל השופטים עצמם כדי שיודיעו לה האם מתנהל בפניהם תיק פעיל שבו מעורב האזרח. "על-מנת לייצר מניעים פליליים לפרסומים, ההתבטאויות והפרסומת", כלשון העותר. "כל זאת, בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, אשר קובע שמידע מעין זה שהינו מידע רגיש, או מידע שנאסף על אזרחים שלא מיוזמתם, או מידע שנאסף על-ידי גוף ציבורי, חייב להירשם בפנקס מאגרי המידע של מדינת ישראל".

עוד טען כי עצם העובדה שהנהלת בתי המשפט – שבראשה עומד שופט – היא המפעילה את המאגר והיא המחליטה מה נראה לה דברי זילות על שופטים ומה לא, מעידה על ניגוד עניינים מובהק בהפעלת המאגר.

"במדינה תקינה, איסוף מידע על אזרחים המתבטאים נגד שופטים ועובדי ציבור שמור רק לשימוש משטרתי אמיתי ונדיר, למניעת אלימות פיזית. אמון הציבור במערכת המשפט לא נבנה בסתימת פיות", טען העותר והוסיף כי כאשר הוכלל שמו של אדם באותה 'רשימה שחורה' ולאחר שהמשיבים דאגו ליידע את השופטים על הפרטים שפורסמו נגדו – הם גרמו בכך לשיבוש הליכי משפט ולזיהום דעתו של אותו שופט נגד האזרח, באופן שבו השופט או השופטת יתנקמו בו. "זהו אולי האימפקט הכי ציני של ניהול המאגר, היותו כלי לביצוע חיסולים ונקמנות שיפוטית של שופטים באלו המבקרים את מעשיהם", כתב בעתירה.

לדבריו, אומנם בדצמבר 2018 פורסם כי היועץ המשפטי לממשלה נאלץ להודות בקיום קשיים משפטיים בנוהל הריגול של בתי המשפט אחרי אזרחים, אולם דבר לא נעשה לביטול הנוהל ולמחיקת המאגר.

עתירה פורמנובסקי - דף שער
בית משפט לעניינים מקומיים, בקשת פסילת שופט, חדשות, משוא פנים, עלאא מסארווה

שופט עלאא מסארווה – בקשת פסילה מלדון בתיק בנימוק שדעתו התגבשה קודם לדיון

עלאא מסארווה - גיבש עמדה טרם הדיון?
שופט עלאא מסארווה – גיבש עמדה טרם הדיון?

19.06.2016 – מדובר בערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב – יפו השופט עלאא מסארווה מיום 16.6.2016 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק. בקשת הפסילה בגין שדעת השופט עלאא מסארווה התגבשה טרם הדיון.

לצפייה / הורדת החלטת הנשיאה מרים נאור הקלק כאן

נגד המערער פלוני הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שימוש חורג בנכס,  (להלן: הליך כתב האישום). לנוכח ספקות בנוגע לכשירותו של המערער לעמוד לדין, ביקשה המשיבה (הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב) להגיע להסכמה שלפיה במקום כתב האישום יינתן צו הפסקה מנהלי לשימוש החורג בנכס לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה 1965.

בדיון ביום 7.4.2016 במסגרת הליך כתב האישום קבע השופט עלאא מסארווה כי אין מניעה עקרונית להגשת צו הפסקה מנהלי בענייננו (שהתבקש ע"י המשיבה). אף שהסכמה כאמור בין הצדדים טרם הושגה, מכל מקום התבקש על ידי המשיבה צו הפסקה מנהלי,

בדיון שהתקיים ביום 13.6.2016 במסגרת הליך צו ההפסקה, ולאחר שהשופט החליט לדחות את טענות הסף שהעלה ב"כ המערער נגד הצו (הגנה מן הצדק ושיהוי), ביקש ב"כ המערער כי השופט עללא מסארווה יפסול עצמו מלדון בהליך, וזאת בנימוק שדעתו של השופט כבר התגבשה קודם לדיון.

לטענת ב"כ המערער, כבר בדיון ביום 7.4.2016 שבו אושרה עקרונית הגשת בקשה לצו, גיבש השופט עמדה שלפיה תידחה טענת שיהוי נגד הבקשה. זאת למד ב"כ המערער מדבריו של השופט שלפיהם "אכן בהחלטתי מיום 7.4.2016 לא התייחסתי לטענת פוטנציאלית עתידית בדבר שיהוי, ואולם כאשר ידוע לצדדים כי מדובר בחלוף זמן, הרי שעניין השיהוי שנטען היום, היה ידוע היטב לסנגור למקרא החלטתי מיום 7.4.2016 ". לטענת ב"כ המערער, נקיטת עמדה על ידי השופט המצביעה על נטייתו להכריע בהליך, מהווה עילת פסלות.

מאמירתו של השופט ניתן להסיק כי טענת השיהוי שהדיון בה התקיים במסגרת "הליך ההפסקה" שהתקיים ב- 13.04.2016 לא היתה מקובלת עליו עוד מיום 7.4.2016 במסגרת "הליך כתב האישום".

הנשיאה מרים נאור דחתה את הערעור בנימוק ש"הבעת עמדה לכאורית" – תוך שבית המשפט פתוח לאמץ דעה שונה – אין כדי לגבש עילת פסלות.

בג"צ, הסדרי ראיה, לשכת הרווחה גבעתיים, לשכת הרווחה רמת גן, מדינית משרד הרווחה, עתירה לבג"צ, פשעי הרווחה

בג"צ או בית משפט גבוה ל"סדר" וטיוח – מדוע אמא אינה רואה את ילדיה מזה 3 שנים

ספטמבר 2011 –בג"צ 4613/11– מדובר באמא אשר ילדיה הוצאו מחזקתה לפני כ- 3 שנים מאחר ופקידת הסעד מלשכת הרווחה גבעתיים (לימים נתברר כי שיקרה בבית משפט נגד האמא) הייתה "סבורה" כי הילדים בסיכון. האמא אינה רואה את ילדיה מזה כ- 3 שנים למרות שהינה אשה עובדת, נורמטיבית, ללא רבב, וזאת בעקבות הליכים ביורוקרטיים בבית משפט לענייני משפחה. פקידות הסעד מלשכת הרווחה גבעתיים ולשכת הרווחה רמת גן מעלות דרישות ותנאים שונים ומשונים אשר מונעים לאורך שנים מהאמא וילדיה להיפגש. האמא עתרה לבג"צ לקבוע הסדרי הראיה בין העותרת וילדיה הרכים בשנים. האמא ביקשה כי בית משפט זה יוציא לאלתר צו המורה למשיבים להפגיש בין הקטינים לבין אמם.

בג"צ בראשות השופטים מרים נאור, אסתר חיות, וחנן מלצר דחו את העתירה בתואנה כי "כל השאלות שהיא (האמא) מעלה בעתירתה מצויות בסמכות בית המשפט לענייני משפחה, ובמידת הצורך ניתן לפנות בערעור או בבקשת רשות ערעור על ההחלטות הניתנות על ידו".
בדיקת ה"נימוקים" הלקוניים של בג"צ מעלות תהיות וספק רב באשר לשיקוליו ודרכי פעולותיו והערכאות השיפוטיות בענייני רווחה. מתקבלת התחושה כי בג"צ פוחד שמא תיפתח תיבת פנדורה של פשעים חמורים וקשים של רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער הנעשים מידי יום בדלתיים סגורות, ועל כן בג"צ מגבה פשעים אלו בדרכי טיוח. בג"צ בכך משית "סדר" שבו תעשית עושק המוחלשים של עוס"ים, מאבחנים, עמותות מופרטות, מטפלים ושופטים מתפרנסים על גבם וזעקתם של ילדים ומשפחות.

תיאור חלקי של העתירה תוך השמטת נקודות מרכזיות
מדובר באמא וילדיה אשר רשויות הרווחה וערכאות שיפוטיות מונעות מהם להיפגש כ- 3 שנים. בג"צ מתאר זאת בלקוניות: "עניינה של עתירה זו בהסדרי הראיה בין העותרת וילדיה הרכים בשנים. העותרת מבקשת כי בית משפט זה יוציא לאלתר צו המורה למשיבים להפגיש בין הקטינים לבין אמם. עוד ביקשה להעביר את הקטינים למשמורתה".
מן הראוי כי כאשר מדובר בפגיעה כל כך חמורה בזכויות אדם יסודיות, וצדק טבעי של ילדים לפגוש את אימם, יפרט בג"צ את הסיבה לכך למניעת המפגשים. בג"צ כאמור נמנע מחשש כי רשויות הרווחה ובתי המשפט יעמדו לביקורת בשל כך. עם זאת כפי שיפורט בהמשך בג"צ אינו חוסך מהטחת האשמות שווא נגד האמא, חרף העובדה שלא דן בעתירה, תוך תיאור תמונה חלקית ושטחית לרעת האמא.

בג"צ מתחמק מאחריותו לטפל בעתירה בנגוד לחוק יסוד השפיטה – ומקבע את אי מימוש אמנת זכויות הילד שישראל חתומה עליה מזה 20 שנה
בג"צ תרץ החלטתו לא לדון בעתירה בתואנה כי "כל השאלות שהיא (האמא) מעלה בעתירתה מצויות בסמכות בית המשפט לענייני משפחה, ובמידת הצורך ניתן לפנות בערעור או בבקשת רשות ערעור על ההחלטות הניתנות על ידו" – טענה זאת אינה נכונה. בענייני זכויות ילדים לפגוש הוריהם ישראל חתמה על אמנת זכויות הילד בספטמבר 1991 (לפני 20 שנה) אולם טרם חוקק חוק בנושא לכן האמנה אינה בסמכותם של בתי משפט.
אמנת זכויות הילד סעיף 9 דן בזכויות ילדים להיות בקשר עם הוריהם. האמא הוסיפה טענות נוספות מן הצדק בעתירתה. מן הראוי היה כי בג"צ ידון בעתירה ולו רק בשל שהמדובר בהסדרי ראיה בין אמא לילדיה, בענייני אמנת זכויות הילד.

בג"צ לא קיים חובת הנמקה
בג"צ אינו מפרטת השאלות שמעלה האמא בעתירה, אינו דן בהם וקובע כי דין העתירה להידחות מחר ו"כל השאלות שהיא מעלה בעתירתה מצויות בסמכות בית המשפט לענייני משפחה" – תשובתו של בג"צ לקונית ולא ניתן לדעת ולהבין מה הן השאלות שמעלה האמא בעתירתה ומה הן תגובות בג"צ – מן הראוי היה כי בנושא כל כך מהותי ועקרוני ממנו סובלות משפחות וילדים רבים מוחלשים רבים בישראל יינתנו תשובות ברורות ומפורטות במיוחד ממוסד רם כבג"צ.

בג"צ כחומת ברזל על מחדלי רשויות הרווחה וערכאות שיפוטיותבג"צ כאמור דחה העתירה בתירוצים לקוניים מבלי שכתב את טענות העותרת. מצד שני תוקף בג"צ ומאשים את העותרת באי קיום הסדרי ראיה תוך השמטת עובדות מהותיות ומרכזיות. לשם כך משתמש בג"צ בציטוט ערכאה שיפוטית נמוכה יותר של בית משפט מחוזי.
מן הראוי כי כאשר קובע בג"צ נקודה הנראת לו יציין את גם את טענות העותרת. התנהלות זאת הנה הטיית ההליך השיפוטי לטובת רשויות הרווחה ובתי המשפט הדנים בעניין. בג"צ בפועל משמש כחומת המגנה על פשעי רשויות הרווחה בדלתיים סגורות נגד אזרחים טובים ללא רבב.

האשמות שווא ללא כל בסיס ובצורה חד צדדית
בג"צ כותב: "מן הדיון שהתנהל בפנינו ומן הכתובים שקראנו הבנו כי בין רשויות הרווחה לבין העותרת קיים סכסוך עמוק, בשל פגיעות שפוגעת העותרת בדרכים שונות בעובדי הרווחה שאינם מוכנים עוד לטפל בה. אין צריך לומר כי העותרת אינה זכאית לפגוע בעובדי הרווחה, בשום צורה ובשום דרך…"
בג"צ חושב את האזרח לפתי ומצפה שיניד בראשו כאות הן עם רשויות הרווחה המציגות עצמן כאומללות ופגועות, בעוד שהעובדות בשטח, ותחקירי ועדות כגון סלונים נבו, גילת, מראים ההפך. רשויות הרווחה פועלות בצורה מופקרת (מקצת הפשעים, קצה הקרחון – ראה קישורים בסוף הפוסט) ומסבים נזקים לילדים ומשפחות.
מן הראוי כי בג"צ יפרט ויציג תמונה מלאה של הטיעונים והבודות טרם הקביעה המסולפת כי העותרת פגעה ברשויות. יוצא כי בג"צ במקום לדון בענייני העתירה מנצל את הבמה ליחצ"נות לטובת רשויות הרווחה המשומנות.

סוף דבר
בג"צ פעל בצורה מוטה נגד האמא העותרת ומעמיד את אזרחי המדינה כפתאים האמורים להאמין למוצא פיהם של שופטיו מבלי להתייחס לעובדות ולמסקנות. בג"צ נמנע מעשיית צדק כנדרש ואף צדק מינימלי בענייני רווחה מחשש כי פשעי הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער יחשפו וזה עלול לפגוע ב"סדר" הקיים שבו עו"סים ועמותות מופרטות ועמיתיהם מתפרנסים על גבם של ילדים ומשפחות הנפגעים ונעשקים.

Document-page-001Document-page-002Document-page-003

קישורים: