ADHD, הפרעת קשב, הפרעת קשב ריכוז, חדשות, חינוך, טיפול פסיכיאטרי לילדים, קן רובינסון, ריטלין

"במקום להרדים ילדים עם ריטלין, כדאי שבית הספר יעיר אותם"

 קן רובינסון: "ילדים בדרך כלל לא סובלים באחוז כל כך גבוה מהפרעה פסיכולוגית. הם סובלים מ'ילדוּת'" (צילום: Sebastiaan ter Burg, cc)
קן רובינסון – צילום: Sebastiaan ter Burg, cc

שלמה המלך ע"ה השלום היה אומר: "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר" (משלי ט"ז 32) , והמסר הוא כי טוב לאדם ללמוד לשלוט על רוחו ויצריו, ורבים הם הפתגמים האמרות והסיפורים בספר התנ"ך. ובימינו ישנם שרלטנים ובאות כוחם פקידות סעד ועובדות סוציאליות המכוונים לכיוון ההפוך בדרך של נטילת סמים פסיכיאטריים המנוונים את רוח האדם כדי לדכא יצריו. וכך אדם ללא רוח הופך להיות כבהמה ללא יכולת חשיבה או מנגנון עצמי לשלוט ברוח וביצר.

"במקום להרדים ילדים עם ריטלין, כדאי שבית הספר יעיר אותם" -חוקר החינוך הנודע קן רובינסון חושב שבתי ספר הורסים יצירתיות וטוען כי ADHD היא בעצם מגפה פיקטיבית. "לא ייתכן שכל כך הרבה ילדים סובלים מהפרעה נפשית"

מרץ 2016 – xnet – הילה יגאל-איזון, ושי הרלב

דרק פראסוויני, נולד באנגליה בשבוע ה-25 להריונה של אמו. בגלל סיבוכים של אספקת חמצן בלידה הוא נולד עם עיוורון חלקי ואוטיזם עמוק. בתחילה לא נתנו לו סיכוי להגיע לגיל הנעורים. כשהגיע, חשבו שיחיה במוסדות כל חייו. באופן מקרי שם לב אחד ממטפליו שהוא מרוכז מאוד כשהוא שומע מוסיקת ג'אז. כשהושיבו אותו ליד פסנתר הוא התגלה כבעל שמיעה אבסולוטית ולאחר אימונים רבים, ניגן את אוסקר פיטרסון בצורה שהקשתה על אנשים להבדיל בינו לבין המקור. כיום הוא מופיע בהצלחה עצומה בקונצרטים ורסיטלים באולמות ברחבי אירופה. המגבלות הפיזיות והחברתיות של פראוויסני לא פגעו ביצירתיות המוסיקלית שלו, שהביאה אותו להצטיין בתחומו.

מה היה קורה ליצירתיות ולכישרון יוצאי הדופן של פראסוויני אילו היה נקלע למערכת החינוך המסורתית? לפי חוקר החינוך קן רובינסון כנראה שהוא היו נכשל ונפלט מהמערכת, יחד עם ילדי ה-ADHD וכל ילדי לקויות הלמידה למיניהם, שהיצירתיות שלהם והכישורים שלהם לא יבואו לידי ביטוי בבית הספר בשום שלב.

הרס היצירתיות

רבות נכתב על משנתו של חוקר החינוך הנודע קן רובינסון. למעשה, כשמדברים היום על חינוך, יש כמה מילות מפתח שחוזרות שוב ושוב: מערכת החינוך החדשנית של פינלנד, בעיית לימוד המתמטיקה, כיתות הפוכות, mooc (קורס פתוח, מקוון ורב משתתפים) וגם מרצה וחוקר בריטי מלא הומור, אהוב על רבים ומבוקר על ידי לא מעט – סר קן רובינסון.

רובינסון נולד בליברפול למשפחה מרובת ילדים וחלה כנער בפוליו. עם זאת, כמרצה הוא הפרפורמר הנצפה ביותר ברשת בכל הזמנים. שלוש הרצאותיו ב-TED היוקרתי זכו ליותר מרבע מיליארד צפיות – מספר דמיוני ששמור רק לכוכבי רוק. מעבר לכך שרובינסון מאוד משעשע ובעל הומור בריטי דק ומשובח, הוא יודע לספר אנקדוטות בפשטות וחן ולדון בנושא החינוך באופן עמוק וקליל כאחד. הרצאתו המפורסמת ביותר על הרס היצירתיות על ידי בתי הספר כה פופולארית, עד כדי כך שיאיר לפיד נחשד כי העתיק קטעים ממנה כשנשא נאום על החינוך בארץ.

רובינסון מתלוצץ בהרצאתו על הפער העמוק בין התדמית הגרועה שיש למורים ובין היחס שיש לרוב האנשים לחינוך, שמלווה ביראת כבוד. באחת מהאנקדוטות הוא מספר על מסיבה בה נשאל איש חינוך לעיסוקו (למרות שאנשי חינוך לא מוזמנים למסיבות, מהתל רובינסון). עם התשובה משתררת שתיקה. זאת בגלל שהחינוך, בהיותנו הורים, נוגע בנו באופן רציני ועמוק. חינוך ילדנו הוא בנפשנו.

ADHD אינה מגיפה

בנושא הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות ולקויות למידה – יש לרובינסון משנה מאוד ברורה, המאשימה לא מעט את מוסדות הלימוד המסורתיים וגם מקוממת לא מעט אנשים ומומחים מהתחום.

"אני לא אומר שהפרעת קשב וריכוז אינה קיימת", מדגיש רובינסון. "אבל היא צמחה לממדים מפלצתיים. כיום מדברים על 15% מן התלמידים. הטכנולוגיות הדיגיטליות שמתפתחות בקצב מסחרר משפיעות, אבל פסיכולוגים ופסיכיאטרים מדברים ממש על מגיפה", אומר רובינסון ומוסיף בציניות שהתופעה בהחלט עוזרת לפרנסתם. "ילדים בדרך כלל לא סובלים באחוז כל כך גבוה מהפרעה פסיכולוגית. הם סובלים מ'ילדוּת' ואני יודע את זה כי ביליתי חלק מאוד גדול מראשית חיי כילד. עברתי בעצמי את כל הדבר הזה", מתבדח רובינסון ברצינות רבה.

"ADHD אינה מגיפה", טוען רובינסון ומתאר בספרו יום לימודים שגרתי בכיתה, שכולל פתיח של מורה עייף שמדקלם מספר הלימוד, עבודת כיתה רצופת הפרעות ודיון שבקושי מעניין את המורה, המחכה לצלצול הגואל. "אם תושיבו ילדים לעשות שעה אחר שעה, עבודה פקידותית ברמה הכי נחותה, אל תהיו מופתעים אם הם יתחילו להתנועע בעצבנות", הוא מצחיק שוב את הקהל.

מערכת שמדכאת כישורים

"בעבר הלא רחוק, למערכת החינוך לא היתה שום דרך להתמודד עם תלמידים כאלו", אומר רובינסון בהרצאתו הנודעת 'האם בתי ספר הורסים את היצירתיות'. הוא מזכיר שם את הכוריאוגרפית הנודעת ג'יליאן לין, שאחראית על מיוסיקל'ס מצליחים ונודעים כמו cats ופנטום האופרה. לין, שגדלה בשנות ה-30 של המאה ה-20, לא הצליחה להתמקד ולתפקד בבית הספר הבריטי בו למדה. הלימודים העיוניים כלל לא עניינו אותה והדבר היחיד שגרם לה עונג היה להתנועע ולרקוד.

"לין לא אובחנה כבעלת ADHD כי אז ההפרעה הזאת פשוט עדיין לא נולדה", עוקץ רובינסון. בגיל 7, לאחר שחוותה תסכול עמוק מבית הספר, פגש אותה מטפל רגיש. הוא הפעיל רדיו, ראה אותה מתנועעת לצלילי המוסיקה ואמר להוריה: 'ללין אין שום בעיה. היא פשוט רקדנית'. רובינסון טוען כי בכל השנים הללו, על אף גילוי בעיות הקשב והריכוז וטכניקות רבות וענפות לטיפול בהן, עדיין מערכת החינוך כושלת בהתמודדות עם בעיות ההתנהגות, הנובעות מהתסכול וחוסר המובנות שחווים תלמידים אלו. המערכת מצדה פותרת את הבעיה על ידי הפנייתם לכיתות טיפוליות.

סוגים רבים של אינטלגנציה

טענתו המרכזית של רובינסון היא שמערכת החינוך העיונית בכל העולם המערבי הישגית מאוד ומתואמת עם מערכת ההשכלה הגבוהה. היא מכשירה ילדים ונערים מגיל צעיר להתכוונן אל האקדמיה ואל הלימודים האקדמיים, אל הקולג'ים והאוניברסיטאות היוקרתיות. בית ספר כיום הוא יותר מתמיד סוכן תיווך היררכי של משאלת הלב הבורגנית: השכלה גבוהה, עבודה מצליחה, תגמול כספי – שמנוידים למעמד חברתי והצלחה. ומה בדבר התלמידים שלא מתאימים למסלול הזה, דוגמת פראוויסני ולין? הם ייפלטו ממנו, כי הם פשוט לא מתאימים לו.

"מערכת החינוך האנגלית השמרנית מצאה בעבר הרחוק פיתרון ל'בעיה' ותייגה אותה תחת לקויות שונות באינטליגנציה, דרך מבחנים ומבדקים", טוען רובינסון. לקויי הלמידה, הקשב והריכוז, נוידו יחד עם בני המעמד הנמוך אל המסלול המקצועי, שדיכא כל זיק יצירתי שהיה בהם.

"האינטליגנציה נתפשת כיום כשונה בתכלית ממה שידענו עליה בשנות ה-60 וה-70", אומר רובינסון. "יש כל כך הרבה סוגי אינטליגנציה שבעבר לא התייחסו אליהן: אינטליגנציה מרחבית, קינטית, מוסיקלית, תנועתית ובמקרים רבים, הן יכולות להיות קרש הצלה – הסיכוי והעתיד עבור תלמידים רבים שמתקשים עם תכנית הלימודים הסטנדרטית, שמדכאת באופן מתמשך את כישוריהם הייחודיים, עד כדי הריסה מוחלטת שלהם".

בתוך המבדקים המיושנים ברובם, האבחונים ובעיקר המערכת הבית ספרית, ברור שילדים ונערים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז לא מוצאים את מקומם ומרגישים חלשים, דחויים ומתוסכלים לקום בכל יום לבית הספר ו"לבלות" בו רבע או שליש מחייהם.

מודעות פרסומת
אילן סלומון, טיפול פסיכיאטרי לילדים, יהודה קורן, תמר שטיינברג

אטנט – להיות קשובים להפרעות הלוואי

להיות קשובים להפרעה , ישראל היום , נצחיה יעקב ,  28.06.2016

עשרות אלפי ילדים בישראל מקבלים תרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז • השנה נכנסה לסל הבריאות תרופה חדשה בתחום – אטנט, וגם לגביה הדעות חלוקות

4% מילדי ישראל מטופלים בתרופות לטיפול בקשב וריכוז // צילום אילוסטרציה: gettyimages

בינואר השנה הצטרפו לסל שירותי הבריאות 83 תרופות וטכנולוגיות חדשות, מתוך כ־700 הבקשות שהגיעו אל שולחן הדיונים של חברי ועדת הסל, בשווי כולל של 2.5 מיליארד שקלים. אחת הבשורות היא כניסתה לסל של אטנט, המיועדת לסובלים מ־ADHD (או בשפה הפופולרית, בעיות קשב וריכוז) שאינם מגיבים טוב לתרופות ממשפחת המתילפנידאט, דוגמת ריטלין וקונצרטה, ועד כה לא ניתן להם מימון. לפי ההערכות של הוועדה, כ־16 אלף ילדים בשנה זקוקים לאטנט, המחייבת מרשם מנוירולוג ילדים או מפסיכיאטר ילדים.

התרופה נכנסה לסל על רקע הקולות המושמעים בשנים האחרונות נגד השימוש בריטלין על כל נגזרותיו. בין המתנגדים אפשר למצוא מומחים בעלי רקורד של עשרות שנות מחקר, הטוענים חד־משמעית כי "הפרעת קשב היא דוגמה מובהקת למחלה מומצאת", ולפיכך היא צריכה להימחק מה־DSM – המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות. מי שאחראי לציטוט הוא לא אחר מאשר האב המדעי של הפרעת הקשב והריכוז, ליאון אייזנברג, שצבר הון רב ממחקריו במהלך ארבעה עשורים. את הציטוט המטלטל הוא אמר בראיון האחרון שנתן לפני פטירתו ב־2009. מאז, הסערה הגדולה סביב השאלה היכן עובר הגבול בין התנהגות ילדים נורמלית לבין ADHD ממשיכה להעסיק את המומחים בתחום והורים רבים. במקביל ממשיכים לראות אור מאמרים וספרים בנושא אבחון שגוי של ההפרעה.

"יש כדורים שיכולים לעזור"

"נכון להיום מדובר בעשרות אלפי ילדים שמקבלים תרופות לטיפול בהפרעות קשב, המהווים כ־4 אחוזים מכלל ילדי ישראל", אומרת ד"ר תמר שטיינברג, מנהלת המכון להתפתחות הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים שבפתח תקווה, והיא מודה: "יכול להיות שבגלל יעילותן של התרופות הללו, המטפלות בהרבה סימפטומים – יש רופאים שנותנים אותן שלא לצורך".


"אולי בגלל יעילות התרופות, רופאים נותנים אותן שלא לצורך". ד"ר תמר שטיינברג

על האטנט עצמה היא מוסיפה כי "יש תופעות לוואי, כמו שינויים במצבי הרוח וירידה בתיאבון, אבל עדיין – פחות מהריטלין". כמו כן, היא מדגישה את החשיבות של אבחנה מדויקת בטרם ניתן המרשם, שכן "חשוב לוודא שלא מדובר בבעיות אחרות כבעיות נפשיות, לקות למידה, בעיית התנהגות ודיכאון באצטלה של הפרעות קשב וריכוז. אנחנו בעידן של שינוי תרבותי שבו הילדים והנוער של היום יותר חצופים מבעבר, באי־שקט ודעתניים, ולבית הספר – שהוא פחות מאתגר – לא פשוט לעמוד מול הקצב המהיר שלהם. מצד שני, לפני 30 שנה הרבה ילדים היו נפלטים ממערכת החינוך ואלה שלא היה להם סיכוי – כיום דווקא מסיימים תיכון ואחוז גבוה מהם מסיים בגרות, כך שהתרופות הללו עושות הרבה יותר טוב לילדים. והחשוב – אין פה התמכרות, ומי שזה עוזר לו – פשוט ממשיך לקחת".

המתנגדים מדברים על כך שילד עם בעיות קשב וריכוז בהווה הוא בעצם ילד שהוגדר כעצלן בעבר.

"טבע האדם הוא לרצות להצליח. ילדים שקשה להם להתרכז נחשבים בטעות לעצלנים והיום יש עבורם פתרון הולם לבעיה".

מה עם גירסת ה"מחלה מומצאת"?

"לא מסכימה עם זה וגם אסור שבגלל הביקורת החברתית הזו ילדים לא יטופלו, כי יש כדורים שיכולים בהחלט לעזור להם".

"תרופות הן גם רעל"

בעמדה שונה לחלוטין מחזיק אילן סלומון, רוקח, מטפל ויועץ תרופתי, שבמשך שמונה שנים ניהל שלושה סניפי סופר פארם, בטרם עזב בשנת 2000 והתגייס ל"מאבק בסימום ילדים". "האסכולה הפופולרית כיום היא לתת את פצצת האטום לילד, אבל לא את הכדורגל. הייתי רוצה שהאזהרות בעלון התרופה על תופעות הלוואי החמורות, כמו התקף פסיכוטי, יהיו בולטות כמו הסרטן המובלט באזהרה על קופסת הסיגריות. רק כך יש סיכוי שאנשים יחשבו פעמיים. למה? כי מדובר בילדים ובסם מסוכן".

יהודה קורן: "עיון בעלון לרופא של האטנט מגלה כי מרכיביו עלולים לגרום לתלות פסיכולוגית חמורה"

אז מה התחליף?

"הורים שבאים אלי יודעים שאני אעזור להם לא לקחת. אני נותן ויטמינים, תוספי תזונה, ומסייע להורים ללמד את המורים כיצד לטפל בבעיות בצורה חינוכית. לפעמים צריך להתעלם ולא לעשות סקנדל מהתנהגויות חריגות, וגם לחזק את הילד בהתנהגויות חיוביות במקום לתת לו תוויות. אני בעד לתת את הדברים במדרג הנכון, במינון המתאים, כי בסופו של דבר, תרופות הן גם רעל".

"בתי הספר מפעילים לחץ עצום על הורים לשלוח את ילדם לאבחון ולתת תרופה פסיכיאטרית. זה חייב להשתנות"

"להתאים את ההוראה לילדים – ולא להפך"

גם יהודה קורן מדווח על תלונות דומות הנערמות על שולחנו במשרדי עמותת מגן לזכויות אנוש. הוא מנסה לגייס את משרד החינוך וקורא להם לפעול מהר להפחתת כמות ההפניות של ילדים לאבחונים, ש"מקבעת את הקשיים ומציפה את בתי הספר בסמי מרץ ממכרים".

לדברי קורן, "עיון בעלון לרופא של האטנט מגלה כי מרכיביו מועדים לשימוש לרעה, גם במינונים הרגילים שלה, ועלולים לגרום לתלות פסיכולוגית חמורה ולשלל הפרעות התנהגות וחשיבה פסיכיאטריות". לנוכח בעיות אלה ונוספות שעלולות להיווצר מנטילת התרופה, מדגיש קורן כי "על משרד הבריאות וקופות החולים לפרסם הנחיה מקצועית לפסיכיאטרים, לנוירולוגים ולרופאי ילדים שבה יהיה עליהם לדרג את חומרת התסמינים של התלמיד, ולא לרשום את תרופת האטנט ודומיה במקרים שבהם התסמינים גבוליים ואינם חמורים מאוד". ובאשר למערכת החינוך הוא אומר כי עליה "לעשות כל שביכולתה כדי להתאים את ההוראה לילדים ולא להפך".

פריצת דרך בהגנה על ילדים

חוק חדש וראשון מסוגו שנכנס לתוקפו ב־2015 בניו מקסיקו, ארה"ב, מהווה פריצת דרך בהגנה על ילדים מפני צריכה כפויה של תרופות פסיכיאטריות, בשלוש דרכים: איסור על ביצוע אבחון בין כותלי בית הספר ללא הסכמה בכתב מההורים; מניעה מבית הספר מלנקוט כל פעולה נגד הורים שאינם מעוניינים לתת תרופה פסיכיאטרית לילדם; ואיסור על שירותי הרווחה להוציא ילד מחזקת הוריו בגלל סירובם לתת לילד תרופה פסיכיאטרית.

בהקשר זה מדגיש קורן כי "חוק דומה חייב לעבור גם בישראל. בתי הספר מפעילים לחץ עצום על הורים לשלוח את ילדם לאבחון ולתת תרופה פסיכיאטרית כריטלין, ולעיתים קרובות מדי אף פונים לרווחה, וכך הורים נשארים עם אחת משתי ברירות – לאבד את החזקה על הילד או לתת לו תרופה פסיכיאטרית. מצב זה חייב להשתנות".

אילן סלומון: "הורים שבאים אלי יודעים שאני אעזור להם לא לקחת. יש שיטות עדיפות מלתת לילד תוויות"

ממשרד החינוך נמסר: "האחריות והסמכות בנוגע למתן טיפול תרופתי הן בסמכות גורמים רפואיים בלבד. יודגש שמשרד החינוך מנחה את צוותי ההוראה לבנות תוכנית התערבות עבור תלמיד שמגלה קשיים. רק כאשר האמצעים שנוסו אינם מסייעים, הוא יופנה לתהליך אבחון ובסיומו המוסד יבחן את יישום ההמלצות. על פי חוזר מנכ"ל, חל איסור מוחלט לתת לתלמיד תרופה על סמך המלצה של צוות המוסד החינוכי, או לבקשת ההורים, ללא מסמך רפואי נלווה. כמו כן, חל איסור להתנות השתתפות בפעילות חינוכית בקבלת טיפול תרופתי כלשהו".

אדרל, אטנט, הפרעת קשב ריכוז, יהודה קורן, סמים פסיכיאטריים לילדים, ריטלין

לתרופה 'אטנט' להפרעת קשב וריכוז תופעות לוואי וסיכונים חמורים לילדים

אטנט - סם פסיכיאטרי מבוסס אמפטמינים
אטנט – סם פסיכיאטרי מבוסס אמפטמינים

ינואר 2016 – התרופה 'אטנט', שנכנסה השבוע לסל התרופות, עומדת כעת להירשם להמוני ילדים ובני נוער בישראל, שאובחנו כסובלים מהפרעת קשב וריכוז, אולם מסתבר שבדומה לריטלין, גם לאטנט תופעות לואי וסיכונים חמורים.

לצפיה בעלון לצרכן של אטנט הקלק כאן

התרופה אטנט היא למעשה העתק של התרופה המקורית אדרול Aderall שמיוצרת גם היא בארה"ב. היא מכילה ארבע נגזרות שונות של סמי מרץ מעוררים ממשפחת האמפטמינים. עיון בעלון לרופא של תרופת האטנט מגלה כי מרכיביו מועדים לשימוש לרעה, ועלולים לגרום עקב כך לתלות פסיכולוגית חמורה ושלל הפרעות התנהגות וחשיבה פסיכיאטריות. בין הסיכונים המרכזיים שבשימוש בתרופת האטנט מצאנו כי היא עלולה לגרום להופעת התנהגות פסיכוטית גם אצל ילדים שלא סבלו ממנה בעבר ובעקבות שימוש ב'אטנט' במינונים הרגילים שלה. בין התסמינים של התנהגות פסיכוטית שתרופת ה'אטנט' עלולה לגרום ניתן למצוא: חשדנות, תוקפנות, הזיות ומחשבות שווא.

במסגרת הסיכונים ותופעות הלואי של תרופת האטנט להפרעות קשב וריכוז נמצא כי, מהיותה סם מרץ, היא עלולה לגרום גם לעלייה בלחץ הדם ובקצב הלב, ולכן מסוכנת במיוחד אצל ילדים שעוסקים בספורט. על פי העלון לצרכן של האטנט, דווחו לגבי מרכיבי התרופה אירועים מוחיים והתקפי לב ואף מקרי מוות פתאומיים.

בדומה לריטלין, גם תרופת האטנט עלולה לגרום לטיקים ולהאטה בקצב הגדילה של ילדים.

הסכמה מדעת לפני השימוש בתרופת האטנט ובממריצים אחרים לילדים

היות שמדובר בחומרים המצויים בפקודת הסמים המסוכנים במדינות רבות, ואף אסורים לחלוטין לשימוש במדינות אחרות, חשוב מאד שלפני כל רישום של תרופות ממריצות לילדים יתלווה הליך של חתימה על הסכמה מדעת, שבו יצטרכו ההורים לקרוא ולחתום על מסמך הסכמה מדעת, שמרכז עבורם את הסיכונים החמורים הללו ואחרים, שלאזרח הבלתי מקצועי קשה "לדוג" מתוך המלל הארוך והבלתי נגיש שבעלוני התרופות.

להנחות רופאים לא לרשום ממריצים במקרים שאינם חמורים מאד

על משרד הבריאות וקופות החולים לפרסם הנחייה מקצועית לפסיכיאטרים, נוירולוגים ורופאי ילדים שבה יהיה עליהם לדרג את חומרת התסמינים של התלמיד, ולא לרשום את תרופת האטנט ודומיה במקרים שבהם התסמינים הינם גבוליים ואינם חמורים מאד.

להגביל את כמות התלמידים שנשלחים לאבחונים בהמלצת בתי הספר

על משרד החינוך לעשות עוד רבות כדי להפחית את כמות ההפניות של ילדים לאבחונים, שכן מערכת החינוך צריכה לעשות כל שביכולתה כדי להתאים את ההוראה לילדים ולא להיפך. התפתחות איטית יותר של ילדים הינה ראשית לכל אתגר חינוכי והניסיון מראה שכאשר היא מתוייגת כהפרעה פסיכיאטרית ומטופלת ככזו, היא מקבעת את הקשיים ומציפה את בתי הספר בסמי מרץ ממכרים.

למידע נוסף:

יהודה קורן, דובר העמותה. טלפון 03-5660699 נייד: 052-3350928 מייל: yodak8@gmail.com