אריאלה שטרנבך, הוסטל, הוסטל לאוטיסטים, חדשות, יהודה שוחט, מוסדות משרד הרווחה

כמו בית כלא: כך נראים מבפנים ההוסטלים של האוטיסטים

כמו בית כלא: כך נראים מבפנים ההוסטלים של האוטיסטים , אריאלה שטרנבך, יהודה שוחט , 02.10.17 , ynet

להורדת התחקיר בפורמט pdf הקלק כאן

מרגע שהם מסיימים את מערכת החינוך, בגיל 21, מדינת ישראל מפקירה לגורלם את המבוגרים עם אוטיזם או מוגבלות שכלית־התפתחותית. המשפחות העשירות יותר עוד יכולות להתארגן על מוסד טוב. האחרות מסתפקות במה שיש. בתפריט: הוסטלים מוזנחים, תנאי מחיה בעייתיים, חלוקת תרופות ללא אבחנה, שעות עבודה בלתי אפשריות ונכונות לקבל לעבודה כמטפלים כל אחד. אבל באמת כל אחד. תחקיר "ידיעות אחרונות"

הוסטל לצעירים עם אוטיזם בירושלים. אנחנו מבקשים לבדוק מה תנאי הקבלה לעבודה, ומגלים שאין ממש כאלה. צריך רק לרצות. קורות החיים הדלים ששלחנו במכוון לא נראים כמו מסמך שאיזה מעסיק היה טורח בכלל להסתכל עליו, ובכל זאת אנחנו כאן. בראיון. כלומר, ממש בעבודה. האוטיסטים, רובם בתפקוד בינוני ונמוך, או כאלה שסובלים ממוגבלות שכלית־התפתחותית, שואלים מיד אם זו המדריכה החדשה. הם כבר רגילים לתחלופה המהירה. שאר המדריכות סביב כלל לא מדברות או מבינות עברית, אבל זה מה יש. הרי מי עוד יהיה מוכן לעבוד בעבודה קשה שכזו, תמורת שכר נמוך כל כך?

מדינת ישראל הפריטה זה מכבר חלק ניכר משירותי הרווחה שלה. בכל מה שנוגע למוגבלויות שכליות שונות, עד גיל 21 המדינה ומערכת החינוך נותנים מענה לחלק ניכר מהצרכים, גם אם לא לכולם. אחר כך? שההורים יסתדרו בעצמם. אם יש להם כסף, יוכלו אולי להתארגן על מקום טוב. לא בטוח. אם אין? הם ייאלצו לשלוח את ילדיהם למקום שבו ספק אם הייתם מפקידים את עצמכם. לא משום שהאנשים רעים, אלא פשוט משום שאין כסף. וכשאין כסף, לעיתים קרובות אין תנאים נאותים. וכשאין תנאים נאותים, מי שסובל הם הדיירים. חלקם כאלה שאינם מסוגלים לספר מה עובר עליהם.

בשבועות האחרונים בדקנו כמה וכמה הוסטלים או מרכזים למבוגרים עם אוטיזם, שוחחנו עם מדריכים ובדקנו את שטח ההפקר הזה. באחד ההוסטלים התברר לנו שרק לפני חודשים אחדים תועדו מטפלים מתעללים נפשית ומקללים את החוסים. בהוסטל אחר הדיירים הופקרו לגורלם כי הצוות היה קטן מדי — מטפלת אחת על שמונה אנשים. פשוט אין כסף ליותר. ככה זה בישראל, מדינה שפעם הייתה בה רווחה והיום אם אתה לא חוסם כבישים אף אחד אפילו לא יטרח להקשיב לך, שלא לדבר על מציאת פתרונות.

הוסטל לאוטיסטים
הזנחה, צוות קטן, חוסר תשומת לב. הוסטל לאוטיסטים מבוגרים(צילום: ידיעות אחרונות)

לצאת לעולם לא נודע

מי שמובילה בתקופה האחרונה את הטיפול במגזר חסר הקול הזה היא חברת הכנסת סתיו שפיר (המחנה הציוני). והיא הגיעה אליו בנסיבות חייה: אחותה הקטנה שיר (28) נולדה עם אוטיזם. "התחלנו ללמוד את הנושא כי חיפשנו הוסטלים לשיר", מספרת שפיר, בראיון מיוחד שיתפרסם איתה מחרתיים במוסף סוכות של "ידיעות אחרונות".

"בגיל 21 מתחיל העולם הלא נודע של מבוגרים עם מוגבלות, ואין פשוט כלום. בשנים האחרונות עברנו עם שיר את החוויה הזאת של להגיע למקום, להבין שהוא לא טוב, להוציא אותה. כשהבנתי את היקף הבעיה, התחלתי להיכנס לעניין לעומק. בזכות השימוש בחסינות יכולתי להיכנס לביקורי פתע במקומות בעייתיים, לראות את הכשלים, ללמוד. המטרה שלי היא לשנות את מה שקורה שם".

ואת מה שקורה שם אנחנו מעדיפים לעיתים לא לראות, כדי לא להתמודד. כבר בסבב השיחות הראשוני ברור שמשהו אינו כשורה. אף אחד לא התעניין מאיזה תחום מגיעה התחקירנית שלנו, או מה הניסיון שלה בעבודה עם אוכלוסיות מיוחדות. כמעט כולם פשוט הזמינו מיד לראיון, חלקם אפילו הציעו שתגיע לעבוד בלי ראיון. רק מיעוטם ביקשו קורות חיים, וגם זה לרוב לא ממש עשה עליהם רושם או הדליק נורות אדומות.

"יש לנו פה 22 חברים עם אוטיזם, כולם בתפקוד בינוני־נמוך", מסבירה לי האחראית בהוסטל בראשון־לציון בראיון טלפוני. "התפקיד של המדריך הוא לדאוג לרווחת החבר (האוטיסט – א"ש) ממש מא' עד ת'. מה זה אומר? לדאוג לסדר היום, שהכל מתבצע כמו שצריך, שהם אוכלים, שהם מוגנים סביבתית. יש מתן תרופות, אבל זה רק על ידי מדריכים שעוברים הכשרה — כלומר, שלושה חודשים של עבודה".

מה הידע שאני צריכה?

"את לא צריכה. את כל ההכשרה אנחנו נותנים לך במקום. את מגיעה לראיון עבודה, אנחנו מדברות ומתרשמות, ואם זה מתאים אנחנו קובעות תצפיות. יש תהליך של ארבע תצפיות שבהן את מגיעה ומתצפתת. אם זה מתאים, אנחנו חותמים חוזה".

בהוסטל אחר, בשער מנשה, היו אפילו פחות בררנים. "כעיקרון, צריך לסיים תיכון. אין דרישות אחרות", הבהירו לנו. "את ההכשרה מקבלים כאן. יש הדרכות קבוצתיות וגם יוצאים לקורסים אם רואים שיש אופק להמשך העבודה".

מה נדרש ממני בעבודה?

"הדרכה וליווי של 34 הדיירים שגרים כאן בכל תחומי החיים — קימה בבוקר, התארגנות, יציאה לעבודה, כל אחד והפעילויות שלו. וגם הדרכה יותר פרטנית ועבודה אישית מול דיירים, שלכל אחד יש תוכנית שיקום".

באחד ההוסטלים הוותיקים בירושלים ביקשו קורות חיים: ציינתי שם שאני סטודנטית לחינוך, ובתחום התעסוקה שהייתי מוכרת בחנות הלבשה. מנהל ההוסטל התרשם. למחרת כבר עמדתי מול השער הנעול, שאחת הדיירות פתחה מבפנים. הבית עצמו ישן ומטופח, ובתוכו שתי עובדות מהמגזר הערבי יושבות ליד השולחן כשארבעה דיירים מוטלים סביבן על הספות, מול הטלוויזיה. "באתי לפגישה עם דוד", אני אומרת. הן מהנהנות.

במשך שעה קלה שוטטתי שם, עד שגיליתי ששתי העובדות — שאינן דוברות עברית — עזבו. אני לבד עם הדיירים. אחת מהן, בשנות השלושים לחייה, מחייכת אליי ושואלת למה הגעתי. "אין פה דוד", היא מתעקשת. רק כעבור עוד דקות ארוכות אני מבינה שהגעתי להוסטל הלא נכון.

אני ממהרת לעזוב ועוברת להוסטל שאיתו קבעתי. הדיירים כאן מבוגרים, בני 50־72. אין התפרצויות או בעיות התנהגות כמו אצל הצעירים, מסביר לי המנהל, אבל הגיל עושה את שלו והטיפול הרפואי מורכב יותר. "תצטרכי לתת תרופות ולהזריק אינסולין לחלקם", הוא מודיע, מראה לי את ארון התרופות בחדר האוכל וכבר מלמד אותי להזריק אינסולין ומפרט לגבי הכמויות.

המנהל ממשיך ומסביר לי על המשמרות. "בשבת לפעמים המשמרת מלאה ולפעמים מפוצלת", הוא אומר. "במשמרת מלאה את מגיעה ל־30 שעות עבודה ומקבלת 150 אחוז לשעה. במשמרת לילה השכר רגיל כי אין עבודה רבה מדי, ולצערי משרד הרווחה לא משלם יותר מזה".

אם המשמרת בשבת מפוצלת?

"אז בלילה את ישנה בחדר של העובדת הסוציאלית ואף אחד לא מטריד אותך, ובבוקר את חוזרת לעבוד".

על השעות שאת כלואה בחדר העובדת הסוציאלית, בלי חברה ובלי עבודה, איש לא ישלם. אין פלא שנואשים כאן לעובדים. המבנה עצמו דווקא מטופח ומושקע מאוד, וגם החדרים נאים. כשאנחנו מסיימים את הסיור המנהל לוקח אותי למשרד ולוחץ עליי לחתום על חוזה עבודה, במקום. אני מתחמקת בתירוץ שיש לי עוד הצעה, והוא נראה מאוכזב. לפחות למדתי להזריק אינסולין.

בינתיים מתברר שקיבלתי פניות כמעט מכל מוסד אפשרי לאנשים עם מוגבלויות בישראל. כולם נואשים לעובדים. אני ניגשת לראיון עבודה בהוסטל נוסף ומתקבלת על ידי המנהל בחיוך ענק. ניכר עליו שהוא אוהב את הדיירים ודואג להם. בסך הכל יש כאן עכשיו 17, בגילאי 20־50 בערך. "נאלצנו לפטר ארבעה מדריכים משמעותיים", הוא מודה. למה? "אנחנו חושדים שאחד מהם הרים ידיים על מטופלים. הייתה על זה כתבה בתקשורת. בכל מקרה, לגבי התרופות הכנתי דף הוראות מאוד מסודר שקשה לטעות בו, למרות שתמיד יהיו טעויות עם כדורים. האחות מכינה את קלמרי התרופות, והמדריכים מחלקים".

מה הנוהל בהתפרצויות אלימות?

"יש דיירת אחת אלימה ויש דרכים להרגיע אותה. היא מקבלת יותר מדי תרופות גם ככה, אז לא נותנים לה אס־או־אס (שם קוד לכדורי הרגעה). את יכולה ללמוד איך לאחוז אותה מהמרפקים. יש עוד דייר שלפעמים אלים, אפשר לתת לו אס־או־אס".

כמה משלמים על העבודה הכל כך מלבבת הזאת?

"29 שקל לשעה".

הוסטל, הוסטלים משרד הרווחה, הזנחת חוסים, התעללות בחוסים, חדשות, מוסדות משרד הרווחה, סדר יום עם קרן נויבך, פיקוח על מוסדות משרד הרווחה, קרן נויבך

הוסטלים משרד הרווחה – תנאים קשים, מדריכים ללא הכשרה, ויחס משפיל לחוסים

מרץ 2018 – קרן נויבך בשיחה עם נעמה לרנר, ח"כ סתו שפיר ואורלי (שם בדוי) שהוציאה את אחותה מאחד ההוסטלים: "חזרנו להוסטלים, המדינה הפריטה, היחס לחוסים לא סביר, התנאים מחפירים, ההורים מפחדים שיפגעו להם בילדים. נעמה לרנר מארגון בזכות טוענת שפנתה למשרד הרווחה ומשם נמסר לה בתגובה: "פניתם לתקשורת, אנחנו לא נטפל".

אברבנאל, חדשות, מבקר המדינה, מוסד פסיכיאטרי אברבנאל, מוסד פסיכיאטרי אברבנאל בת ים, רן רזניק

המבקר בודק: מה קורה בבתיה"ח הפסיכיאטריים?

המבקר בודק: מה קורה בבתיה"ח הפסיכיאטריים? , רן רזניק , 19.12.2017 , ישראל היום

בעקבות החשיפה ב"ישראל היום": מבקר המדינה חוקר את התלונות החמורות על קשירות, בידוד חולים ותנאים פיזיים קשים • במוקד: בית החולים אברבנאל

פלייליסט – מוסד פסיכיאטרי אברבנאל בת ים

בחודשים האחרונים משרד מבקר המדינה מנהל חקירה על תפקוד בתי החולים הפסיכיאטריים הממשלתיים שנמצאים בבעלות משרד הבריאות בעקבות התלונות על תנאי האשפוז והטיפול הקשים והבלתי הולמים בבתי חולים אלה. כמו כן מבקר המדינה בודק את עבודתן של הוועדות הפסיכיאטריות שאחראיות על הוראות האשפוז בכפייה של מטופלי נפש, ואת התלונות הקשות על הגבלות החולים בבתי החולים: קשירות ובידוד חולים, כך נודע ל"ישראל היום".

החקירה של מבקר המדינה מתנהלת בין היתר בעקבות החשיפה ב"ישראל היום" באוגוסט 2016 על תנאי האשפוז הקשים בבית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי "אברבנאל" בבת ים, שבה פורסמו עדויות על מחסור קשה במיטות אשפוז שגורם לחולים לישון במסדרונות או בצפיפות קשה בחדרים, על תנאי ניקיון ותברואה גרועים מאוד ועל המצב פיסי קשה מאוד בחלק מהמחלקות. כמו כן נחשפה ב"ישראל היום" בספטמבר 2016 פרשת קשירה לא חוקית במשך שעות של מטופלים במחלקות הסגורות ללא כל השגחה של הצוות הרפואי והסיעודי.

חקירת מבקר המדינה, שמתפרסמת כאן בראשונה, מתנהלת גם בעקבות החשיפה במאי השנה ב"ישראל היום" של דו"ח הוועדה המיוחדת במשרד הבריאות שהמליצה לאסור על קשירה ובידוד של חולי נפש למעט מקרים חריגים מאוד. כפי שפורסם, הוועדה הוקמה על ידי מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב בעקבות הזעזוע הציבורי לאחר החשיפה המהדהדת המתמשכת ויוצאת הדופן של התלונות המחרידות על קשירות ובידוד של חולים, בתכנית הרדיו "סדר יום" עם קרן נויבך ברשת ב' בשנה וחצי האחרונות (גם החתום מעלה היה שותף בשידורי התכנית בנושאים אלה).

ל"ישראל היום" נודע עוד כי במאי השנה, במקביל לחקירת מבקר המדינה, נערכה בקרה של משרד הבריאות בבית החולים אברבנאל שהעלתה בין השאר כשלים רבים ומדאיגים מאוד בטיפול במניעת זיהומים אצל החולים. הבקרה נערכה בעקבות התפרצות חריגה ויוצאות דופן של זיהום של חיידק שעמיד לרוב התרופות האנטיביוטיות אצל יותר מ־10 חולים בשתי מחלקות אשפוז לחולים כרוניים.

ואכן, בבקרה התגלו במחלקות אלה ליקויים רבים ועבודה בניגוד להוראות משרד הבריאות: החדר להכנת תרופות למטופלים שמשמש גם לחדר הקפה של הצוות, עגלת החייאה שנמצאת בתוך פינת האוכל של העובדים. מים עומדים בתוך ציוד ההחייאה ובתוך בלוני חמצן, ובנוסף לא נמצאו חומרים לניקוי משטחי עבודה של הצוות הסיעודי.

כשלים רבים וחמורים מאוד התגלו בחדר שבו ניתנים הטיפולים הרפואיים המורכבים בנזעי חשמל ("מכות חשמל") בהרדמה לעשרות חולים מדי חודש. על פי הדו"ח, נעשה בחדר הטיפולים שימוש חוזר בציוד חד־פעמי, לא היו חומרים זמינים לחיטוי וניקוי ידיים, והפחים נמצאו פתוחים. בנוסף, המקרר עם חומרי ההרדמה נמצא בתוך המטבחון ולא נוטר על ידי מד טמפרטורה רציף, ונמצא בו חומר הרדמה פתוח ללא ציון של תאריך הפתיחה, כמתחייב. מחברי דו"ח הבקרה התריעו עוד כי "לא הובהר לנו איפה מכינים את חומרי ההרדמה ובאילו תנאים".

מהנהלת אברבנאל נמסר בתגובה כי "בית החולים עובר הליך של שינוי ושיפור בהיבטים רבים. בצד ציון לחיוב בדוח הבקרה, צוינו הליקויים אשר תוקנו ברובם. בית החולים למד את הדו"ח ובהליך יישום ההמלצות בנושא מניעת הזיהומים ביחידה זו".

 

המבקר בודק

בית חולים לב השרון, חדשות, מוסדות משרד הבריאות, משרד הבריאות, סדר יום עם קרן נויבך, קרן נויבך, קשירות, קשירות מאושפזים, רן רזניק, שרון פרימור, תלונה למשרד הבריאות

מוסד פסיכיאטרי לב השרון סיכן חיי חולה סכרת וקשר אותו ללא צורך – משרד הבריאות מטייח

"סדר יום" עם קרן נויבך, רשת ב' של קול ישראל, 16-01-2017 – משרד הבריאות מטייח פשעי מוסד פסיכיאטרי לב השרון

מוסד פסיכיאטרי לב השרון קשר מטופל שלא לצורך במשך 9 שעות והזניח אותו עד כדי סכנת חיים.

קרן נויבך: נבקש מכם להקדיש את הדקות הבאות כדי לשמוע סיפור שכשאנחנו שמענו אותו, התפוצצנו…"ערן" (שם בדוי), חולה סוכרת, נקשר במתקן הפסיכיאטרי "לב השרון" תוך סיכון חייו, בעקבות בקשתו לקבל טיפול רפואי לצניחת הסוכר ממנה סבל, ובתוך כך, נמנע ממנו טיפול רפואי הולם למצבו. צניחת סוכר היא מצב מסכן חיים לחולי סוכרת.

ערן פנה במכתב תלונה למשרד הבריאות, אולם המשרד נקט בסחבת ולאחר 7 חודשים, טייח את המקרה וסירב להטיל את האחריות על המעורבים.

מי שחתום על התשובה המטייחת הוא ד"ר בעז לב, אשר משמש גם כיו"ר הוועדה לצמצום הקשירות…

(מכתב התשובה שקיבל ערן מופיע בסרטון).

עו"ד פרימור: בתשובת משרד הבריאות לערן, הם למעשה אומרים שכל רופא אחר, בכל בי"ח אחר, היה נוהג ככה.