בית כלא נווה תרצה, בית סוהר נווה תרצה, האגודה לזכויות האזרח, התעללות באסירות נווה תרצה, נווה תרצה, עתירה לבג"צ

בית סוהר נווה תרצה – עתירה נגד הגבלות על פגישת אסירות עם עו"ד – 26.11.2003

עתירה נגד הגבלות על פגישת אסירות בנווה תרצה עם עו"ד , 26 בנובמבר 2003 , מאתר האגודה לזכויות האזרח

ב-26.11.03 הגישו האגודה ושלושה ארגונים נוספים עתירה לבג"ץ נגד הגבלות על פגישת אסירות בנווה תרצה עם עו"ד – איסור על קיום פגישות בו זמנית עם אסירות מפלגים שונים, איסור על קיום פגישות עם עו"ד בימים של ביקורי משפחות ועיכובים בלתי סבירים בכניסת עו"ד לבית הסוהר

להורדת העתירה בקובץ pdf הקלק כאן

בג"צ 10471/03 – בבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק

העותרים:

1. האגודה לזכויות האזרח בישראל
2. רופאים לזכויות אדם
3. הוועד הציבורי נגד עינויים
4. נשים למען אסירות פוליטיות

ע"י ב"כ עוה"ד סוניה בולוס ו/או דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר ו/או הדס תגרי ו/או אבנר פינצ`וק ו/או מיכל פינצ`וק ו/או עאוני בנא ו/או לילה מרגלית ו/או פאטמה אל-עג`ו ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או שרון אברהם-ויס ו/או נעה שטיין ו/או עודד פלר

מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
שד` הנדיב 9, חיפה 34611
טל`: 8348876-04; פקס: 8348878-04

נגד
המשיב:

שירות בתי הסוהר
ת"ד 81, רמלה

מוגשת בזאת עתירה למתן צו על תנאי, המורה למשיב לבוא וליתן טעם כדלקמן:

1. מדוע לא יאפשר לאסירות ביטחוניות בבית הסוהר נווה תרצה, השייכות לקבוצות ולפלגים שונים, להיפגש בעת ובעונה אחת עם עורכי דינן;

2. מדוע לא יאפשר לאסירות ביטחוניות, השוהות בבית הסוהר נווה תרצה, להיפגש עם עורכי דינן בימים, בהם מתקיימים ביקורי משפחות;

3. מדוע לא יאפשר לעורכי דין, הבאים לבקר אסירות ביטחוניות בנווה תרצה, להיכנס לבית הסוהר ללא עיכובים בלתי סבירים.


בקשה לדיון דחוף

המגבלות, שמוטלות כיום על עריכת מפגשים בין אסירות ביטחוניות לעורכי דינן, פוגעות באופן קשה בזכות היסוד של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן. זכות זו זכתה למעמד חוקתי, והיא מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לאור הפגיעה הקשה והמתמשכת בזכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן, מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע דיון דחוף בעתירה.


ואלה נימוקי העתירה:


פתח דבר

1. עניינה של עתירה זו הוא מניעת כניסתם של עורכי דין, המייצגים אסירות ביטחוניות, לבית הסוהר נווה תרצה (להלן: בית הסוהר) באופן סדיר, וזאת עקב הוצאתו של נוהל פנימי, אשר מונע יציאה בו זמנית של אסירות ביטחוניות, המשתייכות לקבוצות ולפלגים שונים, לפגישה עם עורכי דין. בנוסף, הנוהל מונע ביקור של עורכי דין אצל אסירות ביטחוניות, בימים שבהם מתקיימים ביקורי משפחות.

2. זאת ועוד – במקרים רבים מעכבת הנהלת בית הסוהר את כניסתם של עורכי דין לתוך הכלא, באופן בלתי סביר, בלי מתן הסבר, וללא כל הצדקה עניינית.

3. מדיניות זו הביאה לפגיעה קשה בזכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן, ויצרה מצב חדש, שבו נאלצים עורכי דין לחכות שעות ארוכות עד שהנהלת בית הסוהר מחליטה, באם לאפשר להם לבקר אסירות או לאו.


העובדות


א. מניעת כניסתם של עורכי דין באופן סדיר

4. כאמור לעיל, הנהלת בית הסוהר אינה מאפשרת עריכת ביקורים סדירים של עורכי דין אצל אסירות ביטחוניות בבית הסוהר, וזאת עקב הוצאתו של נוהל פנימי, המונע יציאה בו זמנית של אסירות ביטחוניות, השייכות לקבוצות שונות, לפגישה עם עורכי דינן, והמונע ביקורים אצל אסירות ביטחוניות, בימים שבהם מתקיימים ביקורי משפחות.

5. הנוהל הנ"ל אוסר מלכתחילה את כניסתם של עורכי דין, המבקשים לבקר אסירות ביטחוניות, בימי ראשון ושני המיועדים לביקורי משפחות.

6. גם בימים הנותרים, מתקשים עורכי הדין לקיים מפגשים עם אסירות ביטחוניות. ברוב המקרים הם נאלצים לחכות שעות ארוכות בחוץ, וזאת כתוצאה מהטלת איסור על יציאה בו זמנית של אסירות ביטחוניות השייכות לקבוצות שונות. במקרים רבים נאלצים עורכי הדין לעזוב את בית הסוהר מבלי לקיים את המפגש.

7. מניעת יציאה בו זמנית של אסירות ביטחוניות, השייכות לקבוצות שונות, אינה נעוצה בהיעדר מקום לעריכת המפגשים עם עורכי דין. לכאורה, מדובר במדיניות, שנועדה למנוע את התרחשותן של מהומות בין האסירות עצמן, השייכות לקבוצות שונות.

8. יצוין, כי בבית הסוהר ישנם שני חדרים, המיועדים לעריכת מפגשים עם עורכי דין, שאחד מהם הוא החדר המיועד לביקורי משפחות. הנהלת בית הסוהר מסרבת להוציא בו זמנית אסירות, השייכות לקבוצות שונות, אפילו אם אחד החדרים אינו בשימוש.

9. זאת ועוד – במקרים רבים נאסרת כניסתם של עורכי דין לתוך בית הסוהר או שהם מתבקשים לחכות שעות ארוכות בחוץ, מבלי שיינתן להם הסבר המניח את הדעת.

10. מקרים אלה אינם מתייחסים למצב, בו מגיע עורך דין לבית הסוהר והוא נאלץ לחכות בחוץ מכיוון שישנם עורכי דין אחרים, המבקרים אצל האסירות. מדובר במקרים, בהם מגיע עורך הדין כשאין עורך דין אחר בתוך בית הסוהר, ובכל זאת הנהלת בית הסוהר מסרבת להתיר את כניסתו, בלי מתן הסבר וללא כל הצדקה עניינית.

11. מצב זו פוגע במיוחד בעורכי דין, המבקשים לבקר מספר אסירות. כתוצאה מעיכובים אלה נאלץ עורך הדין לקצר את המפגש עם כל אסירה ואסירה, כדי שיוכל לפגוש את כולן לפני סיום שעות הביקור, או הוא נאלץ לוותר על קיום מפגשים עם חלק מהאסירות, שביקש לבקרן.

12. המצב המתואר לעיל אינו מתייחס למקרים בודדים או חריגים. הכבדה על עורכי דין ומניעת כניסתם באופן סדיר הפכו לנורמה בבית סוהר נווה תרצה, ועורכי דין נאלצים להמתין שעות ארוכות כדבר שבשגרה, ובמקרים רבים הם מתייאשים ונאלצים לעזוב מבלי שיקיימו את המפגש, או שעות הביקור מסתיימות בעוד עורכי הדין מחכים בחוץ.

13. למותר לציין, כי מדיניות זו של הנהלת בית הסוהר, עלולה להרתיע את עורכי הדין מלבקר אצל אסירות ביטחוניות, ומלקבל על עצמם את ייצוגן, ובכך תיפגע זכותן החוקתית של האסירות להיפגש עם עורך דין לפי בחירתן, ולהיות מיוצגות על ידו.

14. לשם המחשת חומרת הפגיעה בזכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן, להלן פירוט של מספר מקרים, שבהם הגיעו עורכי דין לנווה תרצה, חיכו שעות ארוכות ללא שום הצדקה עניינית, ובמקרים רבים נאלצו לעזוב מבלי לקיים את המפגש עם האסירות.

15. ביום חמישי 10.7.03 הובא לידיעתם של העותרים דבר התרחשותם של אירועים אלימים בבית הסוהר בימים 7.7.03 ו-8.7.03, שבמהלכם נחבלו אסירות רבות וחלקן אף נזקק לטיפול רפואי.

16. נציגי העותרים, אשר פועלים למען קידום זכויותיהם של אסירים ואסירות בישראל, ניסו לבקר בדחיפות את האסירות, שנפגעו באירועים. בהגיעם לבית הסוהר, נתקלו עורכי הדין מטעם העותרים בקשיים רבים, ומחלקם אף נמנעה הכניסה לבית הסוהר.

17. כך, למשל, הגיעה עו"ד תג`ריד ג`השאן מטעם העותרת 4 לבית הסוהר ביום ראשון 13.7.03 בשעה 00:8 בבוקר, וביקשה לבקר מספר אסירות, שנפגעו באירועים. הנהלת בית הסוהר הודיעה לעו"ד ג`השאן שבקשתה בבדיקה. יצויין, כי "בדיקת" בקשתה של עו"ד ג`השאן, שהחלה בשעה 00:8 בבוקר, לא הסתיימה עד השעה 00:11, בזמן שעו"ד ג`השאן עמדה בחוץ מבלי לדעת את סיבת עיכוב כניסתה לבית הסוהר. בסופו של דבר נאלצה עו"ד ג`השאן לעזוב את בית הסוהר מבלי שתינתן לה האפשרות לבקר את האסירות. רק בשעה 00:12 טרחה הנהלת בית הסוהר להתקשר למשרדה של עו"ד ג`השאן כדי להודיע לה, שבאפשרותה לחזור ולבקר בבית סוהר.

18. ביום שני, 14.7.03, הגיעה עו"ד שירין עיראקי מטעם העותר 2 לבית הסוהר, וביקשה לבקר מספר אסירות. הנהלת בית הסוהר הודיעה לה, כי הדבר בלתי אפשרי, כי ביום שני מגיעות משפחות האסירות לבקר. למחרת נסעה עו"ד עיראקי שוב לבית הסוהר נווה תרצה וביקשה לבקר את האסירות. הפעם היא נתבקשה לחכות בחוץ עד שיסתיים ביקורו של עורך דין אחר, שהגיע לפניה, אשר מבקר אצל אסירות השייכות לקבוצה אחרת. עו"ד עיראקי חיכתה בחוץ משעה 00:10 בבוקר עד לשעה 00:16 ללא הועיל ובסופו של דבר החליטה לעזוב.

19. ביום 17.7.03 פנתה ב"כ העותרים ליועץ המשפטי של השב"ס בשם כל העותרים, ביקשה לחקור את המקרים שהובאו לעיל, בנוסף למקרים אחרים, ודרשה מהיועץ המשפטי להנחות את הנהלת בית הסוהר בדבר חובתה לכבד את זכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן, לאפשר להן לממש זכות זו בלי הכבדה יתרה, ולאפשר את כניסתם של עורכי דין באופן סדיר.

העתק המכתב מצ"ב כנספח ע/1.

20. ביום 22.7.03 הגיעה ב"כ העותרים לבית הסוהר בשעה 30:10 לערך. עם הגעתה לבית הסוהר, ביקשה לבקר אסירה ביטחונית, העצורה עד תום ההליכים.

21. אז נודע לה, כי אין ביכולתה לבקר את האסירה כל עוד ישנן שתי עורכות דין בתוך בית הסוהר, שמבקרות אצל אסירות ביטחוניות, השייכות לקבוצה אחרת, וזאת בהתאם לנוהל פנימי שאוסר כניסתם של עורכי דין, המבקשים לבקר אסירות מקבוצה מסוימת, אם ישנו עורך דין בתוך בית הסוהר, המבקר אסירה מקבוצה אחרת. ב"כ העותרים נאלצה לחכות בשמש עד השעה 00:13, ואז נתבקשה לפנות לשער הדרומי. שם חיכתה בחדר ההמתנה עד השעה 00:16 ללא הועיל.

22. בזמן ההמתנה דיברה ב"כ העותרים עם הסוהרת, היושבת בכניסה לבית הסוהר, עם הסוהרים, הנמצאים בחדר ההמתנה בשער הדרומי, עם הקצין התורן בנווה תרצה, ועם לשכת המנהלת של בית הסוהר, והודיעה להם, כי הנוהל המדובר פוגע שלא כדין בזכותן החוקתיות של האסירות הביטחוניות להיפגש עם עורך דין, כי הצורך להפריד בין פלגים שונים של אסירות, אינו יכול לבוא על חשבון זכותן החוקתית של האסירות להיפגש עם עורכי דינן, וכי חובתו של בית הסוהר למצוא הסדר נאות, שיאפשר את ההפרדה בין האסירות מבלי להכביד על האסירות, שמבקשות להיפגש עם עורכי דינן. אך כל ניסיונותיה לקיים את הפגישה עם האסירה לא צלחו.

23. זאת ועוד. בתגובה לפניותיה הטלפוניות של ב"כ העותרים ללשכת מנהלת בית הסוהר באותו יום, הטילה אחת העובדות מלשכת המנהלת את האשמה על עורכי הדין עצמם, שלא "טורחים" להתקשר האחד לשני כדי לוודא, שהם לא מגיעים בו זמנית לבית הסוהר על מנת לבקר אסירות השייכות לקבוצות יריבות, או כדי לשכנע את חבריהם שלא לבקר אסירות רבות באותו יום.

24. לאחר שהובהר לב"כ העותרים, כי סיבת העיכובים הרבים, שבהם נתקלים עורכי דין בכניסתם לבית הסוהר נעוצה בנוהל ההפרדה האמור, פנתה ביום 27.7.03 ליועץ המשפטי של השב"ס ודרשה את ביטולו של הנוהל הנ"ל באופן מיידי. וכן דרשה מהיועץ המשפטי להנחות את הנהלת בית הסוהר בדבר חובתה לאפשר את כניסתם של עורכי הדין באופן סדיר.

העתק המכתב מצ"ב כנספח ע/2.

25. יצויין, כי פניותיה של ב"כ העותרים ליועץ המשפטי של השב"ס בעניין מניעת כניסתם של עורכי דין באופן סדיר לא היו הראשונות בעניין. כבר בחודש אוקטובר 2002 פנתה עו"ד תג`ריד ג`השאן מטעם העותרת 4 להנהלת בית הסוהר והתלוננה על הקשיים, שמערימה הנהלת בית הסוהר על עורכי דין, המייצגים אסירות ביטחוניות. ביום 9.1.03 פנתה עו"ד אפרת מור-מילמן מטעם העותר 2 להנהלת בית בית הסוהר, והלינה על היחס העוין, שנתקלים בו עורכי דין, המייצגים אסירות ביטחוניות, והתלוננה על מניעת כניסתם של עורכי דין באופן סדיר. על אף הפניות החוזרות של העותרים, הן להנהלת בית הסוהר והן ליועץ המשפטי של השב"ס, המשיב לא נתן כל מענה לבעיה זו.

העתק של פניית העותר 4 ופניית העותרת 2 מצ"ב כנספחים ע/3 וע/4 בהתאם.

26. בתגובתו מיום 17.8.03, הודה עו"ד שמעון בר גור, מלשכת היועץ המשפטי של השב"ס, כי: "אכן הנהלת נווה תרצה אינה מאפשרת יציאה בו זמנית של אסירות ביטחוניות המשתייכות לפלגים שונים, לפגישה עם עורכי דין בשל הסיכון הביטחוני הכרוך בכך".

העתק המכתב מצ"ב כנספח ע/5.


ב. הערמת קשיים נוספים על עורכי דין

27. הערמת קשיים על עורכי דין אינה מסתיימת כאן. עורכי דין, המבקשים לבקר אסירות ביטחוניות, השוהות בנווה תרצה, נכנסים לבית הסוהר דרך שער דרום ולא דרך הכניסה הרגילה של נווה תרצה. שם הם חייבים לעבור במכונת שיקוף, המיועדת לבדיקת אסירים החוזרים מחופשות. מכונה זו, שהינה רגישה במיוחד, משמיעה קול התראה גם מקיומו של ברזל ברוכסן המכנסיים, בנעליים או בחזייה.

28. במקרים אלה הסוהרת מבקשת למשש את הרוכסן או מבקשת מעורכת הדין להוריד את הנעליים, או את החזייה, לבדיקה נוספת. מי שמסרב להיענות לדרישות הסוהרים, אינו יכול להיכנס לבית הסוהר.

29. יתר על כן, עורך דין, שמצליח להיכנס לבית הסוהר ומבקש לבקר מספר אסירות, נאלץ להמתין כמעט שעה אחרי סיום הפגישה עם כל אסירה בנפרד, עד שהסוהרות מביאות אסירה נוספת. עיכובים אלה מביאים לכך, שעורכי דין רבים אינם מצליחים לראות את כל האסירות שביקשו לבקרן.

30. לאחרונה הוסיפה הנהלת בית הסוהר רשת ומחיצה, העשויה מזכוכית, בנוסף לרשת הקיימת, בחדר המיועד לביקורי משפחות, שמשמש גם לצורך ביקורי עורכי דין אצל אסירות ביטחוניות. בתנאים אלה קשה מאוד לנהל שיחה עם האסירה, מכיוון שבקושי רואים אותה ובקושי שומעים אותה. הן האסירה והן עורך דינה חייבים לצעוק על מנת לשמוע זה את זו, וכל מי שעובר ליד החדר יכול לשמוע את השיחה. גם הסוהרים, שמשקיפים על האסירה, שומעים את תוכן השיחה, ובכך נמנע מן האסירה בפועל לקיים שיחה חופשית עם עורך דינה.

31. זאת ועוד. עורך הדין המחכה לאסירה ננעל בתוך חדר הביקור, והוא חייב לדפוק על דלתות הברזל של החדר כדי ליצור קשר עם האנשים, הנמצאים מחוץ לחדר. כשדופקים על דלתות הברזל, הסוהרות מתעצבנות ומתחילות לצעוק. כך, למשל, עורך דין, שמבקש לצאת לשירותים, חייב להתחיל לדפוק על דלתות הברזל ולעשות רעש, והוא חייב להתחנן כדי שיפתחו את הדלתות וירשו לו לצאת לשירותים.

32. יתר על כן, כשמסיים עורך הדין את הביקור, עליו לחכות עד שמשהו יבוא כדי ללוות אותו החוצה. במקרים רבים עורך הדין נאלץ לחכות יותר משעה עד שמופיע מישהו כדי ללוותו.


הטיעון המשפטי

33. נוהל ביקורי עורכי דין אצל אסירות ביטחוניות בנווה תרצה פוגע קשות בזכות היסוד של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן. זכות זו זכתה למעמד חוקתי, והיא מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

34. זאת ועוד, זכותו של אסיר להיפגש עם עורך דינו מעוגנת בחקיקה ראשית, חקיקת משנה ובנהלים של השב"ס. דברי חקיקה אלה מטילים חובה פוזיטיבית על המשיב לנקוט בצעדים הנדרשים כדי לאפשר לאסירות הביטחוניות לממש את זכותן החוקתית להיפגש עם עורכי דינן.

35. מניעת כניסתם של עורכי דין באופן סדיר לבית הסוהר, והוצאתו של הנוהל האמור, מהווים הפרה בוטה של החובה החוקית, המוטלת על המשיב לאפשר לאסירות הביטחוניות לממש זכות זו כיאות, במיוחד על רקע יתר הקשיים שאוזכרו לעיל, שמערים המשיב על עורכי דין, הבאים לפגוש אסירות ביטחוניות בנווה תרצה.

36. זאת ועוד, תנאי לחוקיותו של נוהל פנימי, הפוגע בזכויות יסוד של אסירות, הינו הסמכה מפורשת וחד משמעית בחוק, אשר מתירה פגיעה בזכויות היסוד של האסיר. הן פקודת בתי הסוהר ]נוסח חדש[, התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר) והן תקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1987 (להלן: תקנות בתי הסוהר) אינן כוללות שום הוראה, המאפשרת להנהלת בית הסוהר לצמצם את זכותן של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן. לכן, הנוהל הנ"ל בטל בהיותו פוגע בזכות היסוד של אסיר להיפגש עם עורך דינו בלי הסמכה מפורשת בחוק.

37. יתר על כן, הנוהל, שאוסר את כניסתם של עורכי הדין בימי ראשון ושני, המיועדים לביקורי משפחות, הינו בטל, בהיותו מנוגד לתקנות בתי הסוהר ולפקודת הנציבות, המסדירות את אופן מימוש זכות היסוד של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן.


א. זכותה של אסירה להיפגש עם עורך דינה היא זכות יסוד

38. הלכה פסוקה היא, כי הימצאותו של אדם בבית סוהר אינה שוללת ממנו זכויות יסוד, למעט כפי שמתחייב מהמאסר:

"כלל גדול בידינו, כי כל זכות מזכויות האדם באשר הוא אדם שמורה לו, גם כאשר נתון הוא במעצר או במאסר, ואין בעובדת המאסר בלבד כדי לשלול הימנו זכות כלשהי, אלא כאשר הדבר מחויב ונובע מעצם שלילת חופש התנועה הימנו, או כאשר מצויה על כך הוראה מפורשת בדין"

בג"צ 337/84 רמי הוקמה ואח` נ` שר הפנים ואח`, פ"ד לח(2) 826, 830-831.

39. זכותם של עצורים ואסירים להיפגש עם עורך דין לפי בחירתם ולהיות מיוצגים על ידו היא זכות יסוד:

"לכל עצור הזכות להפגש עם עורך-דין ולהיועץ עמו. זוהי זכות בעלת אופי חוקתי. היא אחד הביטויים לזכויות האדם של העציר. היא מבטאת "עיקרון גדול" של סדר דין פלילי במדינה דמוקרטית."

בג"צ 6302/92 רומחיה נ` משטרת ישראל, פ"ד מז (1) 209, 212.

40. זכות זו זכתה למעמד חוקתי, והיא מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו:

"זכותו של עצור להיפגש עם עורך דין זכות יסוד היא לו. זכות זו נגזרת מזכותו של אדם לחירות אישית (ראה סעיף 5 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו)"

בג"צ 3412/91 סופיאן נ` מפקד כוחות צה"ל באזור ואח`, פ"ד מז(2) 843, 847.

41. כאמור לעיל, הוצאתו של הנוהל האמור ועיכוב כניסתם של עורכי דין באופן בלתי סביר מהווים הפרה בוטה של החובה החוקית, המוטלת על המשיב לאפשר לאסירות הביטחוניות לממש באופן נאות את זכותן החוקתית להיפגש עם עורכי דינן.

42. זאת ועוד. חומרת התנהגות המשיב מתחזקת שבעתיים, כשמתברר, כי הערמת קשיים על עורכי דין, המבקשים לבקר אצל אסירות ביטחוניות, לא מסתיימת עם התרת כניסתם לבית הסוהר.

43. מדיניות זו, עלול להרתיע עורכי דין מלבקר את האסירות הביטחוניות, ומלקחת על עצמם את ייצוגן, ובכך תיפגע זכותן החוקתית של האסירות להיות מיוצגות על יד עורך דין לפי בחירתן.

44. לא זו אף זו. הפגיעה בזכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן באופן סדיר גוררת פגיעה בזכויות יסוד אחרות המוקנות לאסירות, כמו הזכות החוקתית לשלמות גופנית והזכות לחירות, המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

45. במקרים, שבהם עולה חשש, כי רשויות בית הסוהר הפרו זכות יסוד של האסירות, כמו מניעת טיפול רפואי נאות או שימוש באלימות פיסית נגד האסירות, מניעת כניסתם של עורכי דין באופן מיידי מונעת מהאסירות, הלכה למעשה, למצות את זכותן לעתור לבית המשפט ולבקש מיידית את הגנתו מפני פגיעה בזכויותיהן על ידי רשויות בית הסוהר.

46. כך, למשל, הורה בית משפט נכבד זה על הקמת ועדה מקצועית שתפקידה לבחון את השירות הרפואי הניתן לאסירים, וזאת, בעקבות עתירה שהגיש העותר 2 נגד השר לביטחון פנים (בג"ץ 3274/02 רופאים לזכויות אדם ואח` נ` השר לביטחון פנים ואח`, פ"ד תק-על 2002(2),2845). בין יתר המלצות הוועדה, נכללו ההמלצות הבאות:

"הוועדה מצאה כי, ככלל, השירות הרפואי הניתן לאסירים הוא סביר. עם זאת, אנו ערים לרגישות ולחשיבות של הנושאים הרפואיים בבתי הסוהר ולדילמות שמעוררת סוגיית הכפיפות. לפיכך יש צורך בבקרה חיצונית, בנוסף למנגנוני הביקורת הקיימים."

הוועדה עוד המליצה:

"למנות נציב קבילות אסירים לנושאי רפואה במשרד לביטחון פנים. . . עבודת נציב הקבילות נדרשת כאשר האסירים מתקשים מסיבה כלשהי לממש את זכויותיהם."

ראו דו"ח הוועדה לבדיקת השירות הרפואי לאסירים, עמ` 10-11.
דו"ח הוועדה מצ"ב כנספח ע/6.

47. במצב הנוכחי, כשלא מתקיימת ביקורת חיצונית בלתי תלויה על השב"ס, ובהעדר נציב קבילות אסירים, פגישותיהם של עורכי הדין עם האסירים, מהוות את הביקורת החיצונית היחידה ואת מקור המידע האמין על הנעשה בין כותלי בית הסוהר.

48. לכן, הנהלת בית הסוהר מחויבת לכבד את זכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן, ומוטלת עליה חובה פוזיטיבית לאפשר לאסירות לממש זכות זו בלי הכבדה יתרה. לשם כך הנהלת בית הסוהר חייבת לאפשר את כניסתם של עורכי דין באופן סדיר.

49. במשמורת בית הסוהר מצויות אסירות ביטחוניות, שעצורות עד תום ההליכים, אסירות ביטחוניות שפוטות ועצירות מנהליות. לכל האסירות האלו מוקנית זכות היסוד להיפגש עם עורך דין לפי בחירתן כמשתמע מהוראות החוק המובאות להלן.

50. זכותה של עצורה עד תום ההליכים להיפגש עם עורך דינה מעוגנת בסעיף 34 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996, הקובע בס"ק (א), כי עצור זכאי להיפגש עם עורך דינו ולהיוועץ בו.

51. זכותה של אסירה להיפגש עם עורך דינה מעוגנת גם כן בסעיף 45 לפקודת בתי הסוהר, הקובע כי אסיר, המחכה למשפטו, תינתן לו כל אפשרות סבירה להתקשר עם ידידיו ועם יועצו המשפטי.

52. לגבי אסירות שפוטות, זכותן להיפגש עם עורך דין הינה זכות יסוד, הנגזרת מזכות היסוד שלהן להיות מיוצגות על ידי עורך דין. זכות יסוד זו שמורה לאסירות שפוטות ואין בעובדת המאסר בלבד כדי לשלול אותה. זאת ועוד, שלילת זכות זו מאסירה המרצה את עונשה מקבלת משנה חומרה מאחר שמדובר בפגיעה קשה ביכולתה של האסירה לעתור לבית המשפט בנוגע לתנאי כליאתה.

53. אף לעצירה מינהלית שמורה הזכות להיפגש עם עורך דינה. תקנות סמכויות שעת חירום (מעצרים) (תנאי האחזקה במעצר מנהלי), התשמ"א-1981 חלות על עצורות מינהליות, המוחזקות בנווה תרצה. תקנה 12(א) קובעת את זכותו של עציר מינהלי להיפגש עם עורך דינו. תקנה 12(ב) מגבילה באופן מצומצם זכות זו רק אם המפקד, באישור שר הבטחון, משוכנע, כי טעמים של בטחון המדינה מחייבים שלילת זכות זו ולתקופה מוגבלת בלבד.

54. תקנה 28 לתקנות בתי הסוהר קובעת במפורש, כי הפגישות עם עורכי הדין תתקיימנה "בכל יום פרט לשבתות ומועדים בשעות העבודה הרגילות".

55. בפקודת הנציבות 03.02.00: כללים ביחס לאסירים ביטחוניים נקבע, כי ביקור עורכי דין אצל אסירים יבוצע לפי כללי פקודת הנציבות 04.34.00: קשרי אסירים עם עורכי דין. על פי כלל 8 (א) לפקודת נציבות 04.34.00, הפגישות עם האסירים תתקיימנה בימים א` עד ה` בין השעות 00:9 עד 00:16, ובערבי שבתות וחגים ובחול המועד הפגישות תתקיימנה בין השעות 00:9 עד 00:13.

56. מהאמור לעיל עולה, כי זכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן אינה זכות כללית, אלא מדובר בזכות, שהוסדרה במספר חוקים ותקנות, אשר מטילים חובה פוזיטיבית על הנהלת בית הסוהר לאפשר מימושה של זכות זו במסגרת זמנים ספציפית, דהיינו בשעות העבודה הרגילות. לעניין זה אנו מפנים לפרשת עזרא:

"אמנם ההלכה היא, כי מקום שחובה ציבורית מוטלת על גוף ציבורי – "יש עימה, בדרך כלל, שיקול-דעת לגבי זמן, מקום ואופן הגשמתה, ועל הרשות הציבורית לקבוע בעצמה את סדר העדיפויות שלפיו היא אומרת לעמוד בחובות שהוטלו עליה לטובת כלל הציבור, במידת יכלתה. . . אולם במה דברים אמורים, כאשר מוטלת על הרשות המקומית חובה כללית לטפל בנושא פלוני, או להבטיח שירות זה או אחר. אולם טענה זו לא תוכל להישמע, כאשר החובה הסטטוטורית קובעת במדויק, מה חייבת העירייה לעשות, מתי, באיזה אופן ובאיזו כמות."

בג"צ 467/84 עזרא נ` ראש עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד לט(1) 745 , 753-754.

57. זאת ועוד, הטענה בדבר העדר משאבים להקצאת חדרים נוספים לערכית מפגשים עם עורכי דין, אינה יכולה להצדיק פגיעה כל כך קשה בזכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן. בעניין זה אנו פנים לדבירו של השופט מצא פרשת מילר:

"בהגדרת המניעה לקליטת נשים כטייסות הושם עתה הדגש על הטעמים התכנוניים, אך הוזכרו גם טעמים "לוגיסטיים" ו"תקציביים". אינני סבור, כי עלי להתעכב על טעמים נוספים אחרונים אלה, שהמשותף ביניהם טמון בבשורה הבלתי-מפתיעה שקליטת נשים תצריך השקעת משאבים כספיים נוספים. לא מפני שלטיעון זה לא צורפה כל הערכה משוערת של גודל ההשקעה הנוספת הנדרשת; ואף לא מפני ששיקולים תקציביים, כשלעצמם, אינם נחשבים; אלא מאחר שמשקלם היחסי של שיקולים אלה, בגיבוש ההחלטה השלטונית, נמדד ונקבע תוך איזון בינם ולבין שיקולים אחרים (ראה בג"צ 3627/92 ארגון מגדלי הפירות בישראל בע"מ נ` ממשלת ישראל, פ"ד מז(387 (3, בעמ` 392-391, והאסמכתאות הנזכרות שם). על-כל-פנים, כשעל הפרק ניצבת תביעה למימוש זכות-יסוד – וכזה הוא המקרה שלפנינו – משקלם היחסי של השיקולים התקציביים אינו יכול להיות גדול. שכן: "הרטוריקה של זכויות אדם צריכה להיות מכוסה במציאות המעמידה זכויות אלו בראש סולם העדיפויות הלאומי. הגנה על זכויות אדם עולה כסף, וחברה המכבדת זכויות אדם צריכה להיות נכונה לשאת במעמסה הכספית" (א` ברק, פרשנות במשפט (כרך שלישי, פרשנות חוקתית, תשנ"ד-1994), בעמ` 528)."

בג"צ 4541/94 אליס מילר נ` שר הבטחון ואח`, פ"ד מט(4) 94, 113-114.

כן ראו עע"א 4463/94 גולן נ` שירות בתי הסוהר, פ"ד נ(4) 136, 169-170.

58. ברור, כי הנהלת בית הסוהר נכשלה עד כה במילוי חובתה, והיא איננה נוקטת בצעדים האקטיביים הנדרשים כדי לאפשר עריכת מפגשים באופן סדיר, כמו הקצאת חדרים כדי לאפשר את קיומן של הפגישות עם עורכי דין באופן סדיר.

59. יתר על כן, ניתן להגביל זכות יסוד בהגבלות סבירות של זמן, מקום ואופן. הגבלות סבירות מעין אלה מצאו את ביטויין בפקודת הנציבות. ההגבלות הנוספות, שהוטלו בבית הסוהר נווה תרצה, פסולות בכך שהן מרוקנות זכות יסוד זו מתוכן.

ראו בג"צ 2481/93 דיין נ` ניצב יהודה וילק ואח`, פ"ד מח (2) 456, 481-482.

60. הטענה, כי אין באפשרות הנהלת בית הסוהר להכניס עורכי דין כשמתקיימים ביקורי משפחות, וזאת מהיעדר מקום לעריכת המפגש, הינה טענה בלתי סבירה באופן קיצוני ומרוקנת את הזכות להיפגש עם עורך דין מתוכן. זאת ועוד, טענה זו מועלית רק כשמגיעים עורכי דין, המבקשים לבקר אסירות ביטחוניות, היות שפגישות עורכי דין עם אסירות ביטחוניות נערכות בחדר, המיועד לביקור משפחות.

61. גם לגבי ההפרדה בין אסירות, השייכות לקבוצות שונות, אין לקבל את הטענה של הנהלת בית הסוהר, שמניעת יציאה בו זמנית של האסירות נחוצה לשם שמירה על הסדר בתוך בית הסוהר. הצורך להפריד בין הקבוצות השונות של אסירות ביטחוניות, במטרה למנוע חיכוכים, אינו יכול לבוא על חשבון זכותן החוקתית של האסירות להיפגש עם עורכי דינן. חובתה של הנהלת בית הסוהר למצוא הסדר נאות, שיאפשר את ההפרדה בין האסירות על ידי קיום מפגשים בחדרים מופרדים, מבלי להכביד על האסירות המבקשות להיפגש עם עורכי דינן, ומבלי לאלץ את עורכי הדין לחכות שעות ארוכות בחוץ.

62. זאת ועוד, מדיניות "העיכובים" של בית הסוהר מהווה הפרה של החובה הפוזיטיבית, המוטלת על המשיב, לאפשר לאסירות לממש את זכותן החוקתית להיפגש עם עורכי דינן כיאות ותוך זמן סביר.

63. כאמור לעיל, מדיניות העיכובים של בית הסוהר, במיוחד באותם המקרים, בהם מבקש עורך הדין להיפגש עם מספר אסירות, פוגעת ביכולתן של האסירות לממש זכות יסוד זו כיאות. במקרים אלה עורך הדין נאלץ עוה"ד לקצר את הפגישה עם כל אסירה ואסירה, ובכך מרוקנת זכותה של האסירה להיפגש עם עורך דינה מכל תוכן. במקרים אחרים נאלץ עורך הדין לוותר על חלק מהמפגשים עם יתר האסירות, והן יצטרכו להמתין עד שיעלה בידי עוה"ד להגיע פעם נוספת לבית הסוהר.


ב. נוהל הביקורים פוגע בזכות חוקתית

64. כאמור לעיל, זכותה של אסירה להיפגש עם עורך דינה היא זכות יסוד, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

65. סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע, כי פגיעה בזכות יסוד תהא "בחוק או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". כלומר, פגיעה בזכות יסוד מותרת רק אם ניתן לעגן את הפגיעה בחוק או בחקיקת משנה הסומכת עצמה על הוראת חוק ברורה ומפורשת.

66. פקודת בתי הסוהר איננה כוללת הסמכה מפורשת ואף לא משתמעת לפגוע בזכות היסוד של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן ולצמצם זכות זו באופן בלתי סביר כפי שהחליטה הנהלת בית סוהר נווה תרצה לעשות. גם תקנות בתי הסוהר אינן כוללות שום הוראה, המאפשרת להנהלת בית הסוהר לצמצם את זכותן של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן.

67. תקנה 25 לתקנות בתי הסוהר, מסמיכה את מנהל בית הסוהר לקבוע את ימי הביקור באישור הנציב. תקנה זו לא יכולה להתפרש באופן המתיר פגיעה בזכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן, כפי שהוסדרה בדברי החקיקה שפורטו לעיל.

68. לא זו אף זו. תקנה 28 לתקנות בתי הסוהר קובעת באופן חד משמעי כי הפגישות עם עורכי הדין תתקיימנה בכל יום פרט לשבתות ומועדים בשעות העבודה הרגילות. מנהלת בית הסוהר אינה מוסמכת לאסור את כניסתם של עורכי הדין בימים המיועדים לביקורי משפחות, בניגוד להוראות תקנות בתי הסוהר ופקודת הנציבות.

69. זאת ועוד, המשיב לא העלה שום הצדקה עניינית להוצאתו של הנוהל האוסר יציאה בו זמנית של אסירות ביטחוניות, השייכות לקבוצות ולפלגים שונים.

70. בבית הסוהר נווה תרצה ישנם שני חדרים המיועדים לעריכת מפגשים עם עורכי דין. הנהלת בית הסוהר יכולה למנוע את החיכוכים, בין הקבוצות השונות, על ידי עריכת המפגשים בחדרים מופרדים, מבלי לשלול מהאסירות את היכולת לממש זכות יסוד זו כיאות.

71. מכל האמור לעיל עולה, כי הנוהל הנ"ל בטל בהיותו פוגע בזכות יסוד המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בלי הסמכה מפורשת לכך בחוק ובלי הצדקה עניינית.

לפיכך מתבקש בית המשפט הנכבד להוציא צו על תנאי כמבוקש, ולאחר קבלת תשובת המשיב לעשותו מוחלט.

——————–
סוניה בולוס, עו"ד
ב"כ העותרים

בית כלא נווה תרצה, בית סוהר נווה תרצה, האגודה לזכויות האזרח, התעללות באסירות נווה תרצה, ליקויים בית סוהר נווה תרצה, ליקויים מתקני שירות בתי הסוהר, עתירת אסיר, שירות בתי הסוהר

בית סוהר נווה תרצה: עתירת אסיר לאפשר לאסירות לקבל ולהחזיק ספרים ודיסקים בתאיהן

01.06.2009 – עתירת אסיר האגודה לזכויות האזרח נגד בית סוהר נווה תרצה לאסירות לקבל ולהחזיק ספרים ודיסקים בתאיהן.

עתירת אסיר לאפשר לאסירים לקבל ולהחזיק ספרים ודיסקים בתאיהם

האגודה עתרה הבוקר (1.6.09) לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשמן של שלוש אסירות מכלא נווה תרצה, נגד הגבלות קשות חדשות, הקובעות כי אסירים מורשים להחזיק בתא ספר קריאה אישי אחד בלבד ורק עשרה דיסקים של מוזיקה.

האגודה לזכויות האזרח בישראל עתרה הבוקר לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשמן של שלוש אסירות מכלא נווה תרצה, נגד הגבלות קשות חדשות האוסרות על אסירים לקבל ספרים או דיסקים ממבקרים, וקובעות כי אסירים מורשים להחזיק בתא ספר קריאה אישי אחד בלבד ורק עשרה דיסקים של מוזיקה.

בעתירה, מציינת עו"ד לילה מרגלית מהאגודה לזכויות האזרח, כי ההגבלות אשר נכנסו לתוקף בחודשים האחרונים מאלצות את האסירות בנווה תרצה להסתמך כמעט אך ורק על אוסף הספרים המצומצם שבספריית הכלא (כ- 1000 כותרים, מתוכם כ- 80% בעברית, ורק 18% ברוסית וכ- 2% בערבית). שלטונות הכלא טוענים כי הפיתרון החלופי הוא רכישת ספרים חדשים ודיסקים באמצעות הקנטינה של הכלא על חשבון האסירות; עד כה כלל לא הובהר לאסירות כיצד ניתן לעשות זאת, אולם כך או כך, רכישת הספרים כרוכה בעלויות גבוהות מדי עבור רבות מהאסירות.

עו"ד לילה מרגלית: "ההגבלות הקשות שהטיל שב"ס על גישה לספרים ולמוסיקה פוגעות בזכויות היסוד של האסירות – הזכות לחופש הביטוי והזכות להשכיל ולרכוש ידע – ואף באינטרס הציבורי שבשיקום אסירים. ההגבלה בגישה לספרים אינה רק כמותית, אלא גם תכנית, היות שהיא מאלצת את האסירות להיחשף אך ורק למגוון המצומצם של ספרים ששב"ס בחר בשבילן. המגוון המצומצם של ספרים ברוסית, בערבית ובשפות אחרות משמעו אפליה לרעה של אסירות אשר אינן קוראות בעברית".

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005Document-page-006Document-page-007Document-page-008Document-page-009Document-page-010Document-page-011Document-page-012Document-page-013Document-page-014Document-page-015Document-page-016Document-page-017

האגודה לזכויות האזרח, הוצאת ילדים מהבית, ועדת החלטה, חדשות, ייצוג משפטי, משכית בנדל, סדר יום עם קרן נויבך, קרן נויבך

עו"ד משכית בנדל על זכותם הבסיסית של הורים להיות מיוצגים בוועדת החלטה

עושים סדר עם קרן נויבך – פברואר 2017 – עו"ד משכית בנדל מהאגודה לזכויות האזרח מדברת על זכותם הבסיסית של הורים להיות מיוצגים בועדות החלטה שם מוכרע גורלם של ילדיהם.

ביום 19.5.2016 עתרה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ בדרישה לעגן בחקיקה ראשית את פעולתן של ועדות ההחלטה הפועלות בלשכות הרווחה ברשויות המקומיות
(ועדות לתכנון טיפול והערכה). כן דרשה האגודה לקבוע, כי פעולתן תהלום אמות
מידה של הליך מנהלי תקין, ובמסגרתו תינתנה הגנות על זכויות האדם של הבאים
בשעריהן.

לצפיה / הורדת העתירה הקלק כאן

אלימות בירוקרטית, דנה ירקצי, האגודה לזכויות האזרח, הונאות משרד הרווחה, הוצאת ילד מהבית, הוצאת ילדים מהבית, ועדת החלטה, חדשות, ייצוג משפטי, משכית בנדל, פשעי משרד הרווחה

משרד הרווחה החליט: עורכי דין לא ינכחו בדיון על לקיחת ילד מהוריו

שר הרווחה חיים כץ
שר הרווחה חיים כץ

משרד הרווחה החליט: עורכי דין לא ינכחו בדיון על לקיחת ילד מהוריו , דנה ירקצי , 05 בפברואר 2017,  וואלה news

המשרד הקשיח את ההנחיות וקבע כי מעתה לא יקבלו ההורים ייצוג משפטי בוועדה, שכן לטענתו לא מדובר בגוף משפטי. ההחלטה הוקפאה בעקבות עתירת האגודה לזכויות האזרח, אך עדיין צפויה לצאת לפועל ולפי עדויות שונות יישומה כבר החל. "מדובר בפגיעה קשה בזכויות אדם"

משרד הרווחה החליט להקשיח את הנחיותיו, והורה שלא לאפשר לעורכי דין להיכנס לוועדות ההחלטה של המשרד בעניין הוצאת ילדים ממשמרות הוריהם. ההחלטה, שהתקבלה בחודש שעבר, ניתנה לאחר עתירה של האגודה לזכויות האזרח, שאליה הצטרפה לשכת עורכי הדין, שדרשה לעגן בחקיקה את פעולת הוועדות ולחוקק חוק שיקנה הגנות משמעותיות לזכויות של ההורים בתהליך, ובכלל זה לאפשר להם ייצוג משפטי בכל שלב. לפי הנוהל הקיים, עורכי הדין מורשים לעיתים להיכנס אל הוועדות כמשקיפים. הנוהל החדש קובע כי "עורך הדין המייצג את המשפחה לא ישתתף בדיון בוועדה, בין אם מדובר בדיון בהרכב רגיל ובין אם בדיון בהרכב חדש ומורחב". הנוהל יכנס לתוקף רק ב-1 במרץ, אך עדויות שונות מראות כי בפועל לשכות הרווחה כבר החלו ליישמו, והן מונעות כניסת עורכי הדין לוועדות. משרד הרווחה טוען כי הוועדות הן גוף טיפולי ואינן גוף משפטי המקבל החלטות, ולכן אין להתיר נוכחות של עורך דין בוועדה.

האגודה לזכויות האזרח התעקשה שלא למחוק את העתירה למרות בקשת משרד הרווחה לבטל את הדיון בנושא. בדיון, המדינה הסכימה לדרישת האגודה לעגן את פעולת הוועדות בחקיקה ולפרסם תסקיר בעוד שנה, אולם היא עומדת על החלטתה שלא לאפשר ייצוג בוועדות. עם זאת, הסכימה המדינה בשלב זה להקפיא את החלטת משרד הרווחה בנוגע לנוכחות עורכי הדין ולהותיר את המצב הקיים על כנו עד לעיגון בחקיקה.

הוראת משרד הרווחה על איסור ייצוג הורים בדיון על לקיחת הילד, בחתימת אלין אלול מ
הוראת משרד הרווחה על איסור ייצוג הורים בדיון על לקיחת הילד, בחתימת אלין אלול מ"מ מנכ"ל משרד הרווחה

בדוח המרכז למחקר ומידע של הכנסת שפורסם בוואלה! NEWS בחודש דצמבר האחרון עלה כי מרביתם המכריע של ההורים לא מיוצגים על ידי עורכי דין – לא בוועדות החלטה ולא בבית המשפט לנוער, תוך פגיעה קשה בזכויותיהם. כמו כן, מנתוני האגף לסיוע משפטי עולה כי רק 370 הורים יוצגו בידי הסיוע בשנת 2015.

על פי נתוני דוח המרכז למחקר ומידע, 6,040 ילדים שהו בשנה שעברה במסגרות חוץ-ביתיות לאחר שהוצאו ממשמורת הוריהם בצו . הדוח מציין כי במהלך שנת 2015 הוצאו 1,040 ילדים ממשורת על פי צו ונשלחו למרכזי חירום ילדים, משפחות אומנה, פנימיות ופתרונות נוספים עבורם. 869 מהם הוצאו באמצעות צווי חירום שאינם דורשים את הסכמת האחראים על הילד, לעיתים תוך שימוש בכוח.

"לכל אדם יש זכות להיות מיוצג מול רשות של המדינה"

משכית בנדל, ראש תחום רווחה וקיום בכבוד באגודה לזכויות האזרח, אמרה כי "המצב הקיים במסגרתו המשפחות המודרות, המוחלשות והעניות ביותר מתמודדות עם מערכת הרווחה בנוגע לעתיד ילדיהם ולזכותם לגדלם בכוחות עצמם לבדן וללא ייעוץ משפטי מהווה פגיעה קשה בזכויות אדם". לדבריה, "לכל אדם יש זכות להיות מיוצג מול רשות של המדינה. אנו דורשים ממשרד הרווחה לאפשר ייצוג משפטי בכל שלב של ההליך, כחוק. סלע המחלוקת המרכזי הוא מניעת ייצוג משפטי להורים בוועדות, מדיניות משרד הרווחה אינה חוקית, ויש לשנות אותה לאלתר".

ד"ר רונן דליהו, עו"ד ויושב ראש הפורום הארצי לדיני משפחה של לשכת עורכי הדין, הוסיף: "האגודה לזכויות האזרח הגישה בצדק עתירה ואנחנו, לשכת עורכי הדין והפורום הארצי לדיני משפחה בראשותי ובראשות עו"ד שלומי באשי, הגשנו בקשה להצטרף לעתירה. לפי עמדתנו, ועדת החלטה היא לא הליך טיפולי בלבד, הוא הליך שנקבעות בו גורלות, מתקבלות החלטות. בסופו של דבר, ההחלטות האלה מועברות לבית המשפט, בהרבה מהמקרים בתי המשפט מאמצים אותן ולכן מאוד חשוב שהצדדים יהיו מיוצגים, יהיה להם פתחון פה".

"יש הרבה אוכלוסיות מוחלשות, עולים חדשים, אנשים שלא יכולים לשכור עורכי דין ולכן חשוב שיהיה ייצוג בתוך הוועדות האלה", הוסיף דליהו. "יותר מזה, יש חוקים שעל פי החלטות הוועדה יש אפשרות להביא עו"ד ויש כאלה שלא. צריך ליישר קו ולתת ייצוג בכל הוועדות, אבל ההחלטה האחרונה היא גרועה מאוד, כי זה מקפח זכות יסוד של אנשים להיות מיוצגים".

פלייליסט ועדות החלטה

האגודה לזכויות האזרח, הוצאת ילדים מהבית, ועדת החלטה, עתירה לבג"צ

עתירה לבג"צ נגד פשעי משרד הרווחה בוועדות החלטה

משרד הרווחה - פשעים נגד האנושיות בוועדות החלטהמאי 2016  – מאתר האגודה לזכויות האזרח בישראל
פעולתן של ועדות ההחלטה, הקובעת את עתידם של ילדים בסיכון, אינה מוסדרת בחקיקה, וההליך בהן רצוף בפגיעות בזכויות ההורים וילדיהם 

 לצפייה, הורדה – בג"ץ 4044/16 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ועדות ההחלטה של לשכות הרווחה קובעת את עתיד הטיפול בילדים בסיכון, כולל הוצאתם מחזקת הוריהם, אך עדויות שהגיעו אל האגודה לזכויות האזרח מוכיחות כי בפעילותן הן פוגעות בזכותם של ההורים להליך הוגן, על אף הכוונות הטובות של רשויות הרווחה. האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ נגד משרד הרווחה בדרישה לעגן את פעולת הוועדות בחקיקה ראשית ולהסדיר את סמכויותיהן, על מנת שהן ישמרו על זכויות האדם של ההורים והילדים.

לוועדות לתכנון טיפול וההערכה, המכונות ועדות החלטה, יש תפקיד מכריע בהחלטה על הוצאת ילד מביתו וממשמורת הוריו באופן זמני או קבוע. פעילות הוועדות מתבצעת כיום ללא הסמכה בחוק ולפי נהלים פנימיים וישנים של משרד הרווחה, ותוך פגיעה בזכותם של ההורים והילדים להליך הוגן. ההחלטות מתקבלות בהליך מנהלי לקוי שמעלה חשש לאפליה ולשרירותיות. על כך מעידים עובדים סוציאליים מתוך מערכת הרווחה שחשפו בפני האגודה כשלים חוזרים בוועדות.

עולה כי לעיתים החלטות הוועדה מתקבלות לפי מידת הדומיננטיות של אנשי הצוות. לפי העדויות, יש נוהג של קבלת ההחלטה עוד לפני הדיון מבלי שלהורים יש בכך חלק. כן עולה, כי במקרים רבים ההחלטות מתקבלות מבלי שהנוכחים בוועדה התכוננו לדיון וכשחלקם כלל אינם מכירים את המשפחה, בעוד אלו שמכירים אותה היטב נעדרים מן הדיון.

להורים אין יכולת ממשית להתנגד לטיפול המוצע בוועדה, והסכמתם ניתנת במקרים רבים מבלי שהם מבינים את השלכותיה. המשפחות שעניינן נדון בפני הוועדה הן העניות והפגיעות ביותר במדינת ישראל. מדובר בהורים קשיי יום, לעתים קרובות נשים חד הוריות, שמתקשים לספק לילדיהם מסגרת מגוננת עקב חיים בעוני ובמצוקה ובהיעדר מערכות תמיכה. דווקא הורים אלו הם הזקוקים להגנה המרבית על זכותם לגדל את ילדיהם, אך המצב הוא הפוך לחלוטין.

מן העדויות שמובאות בעתירה עולה כי ההורים לא מקבלים הכנה הולמת לדיון, לא מקבלים את החומרים עליהם מתבסס הדיון, לעתים הדיונים מתנהלים בלעדיהם או בשפה שאינם מבינים. בנוסף, העדויות מלמדות על כך שישנם מקרים בהם נעשה שימוש באמצעים שונים לקבלת הסכמת ההורים לטיפול בילד תוך ניצול הכוח של מערכת הרווחה להחליט על הסדרי הראיה של הילדים, על מתן הטבות שונות להורים וכדומה. למעשה, לא תמיד יש להורים אין אפשרות אמיתית להשפיע על ההחלטות. מערכת הרווחה אוסרת על ייצוג משפטי בוועדות, וההורים לא יכולים לגשת לוועדת ערר אם הם חשים שנעשה להם עוול.

בעתירה נטען כי חרף המלצות מפורשות של ועדות מקצועית לעגן את פעולת הוועדות בחוק, וחרף פניות של האגודה לזכויות האזרח, הדבר לא נעשה, והוועדות פועלות ללא הסמכה, ואף בסתירה לחוק הנוער וחוק האימוץ.

"אין מחלוקת שלעתים טובת הילד מחייבת את הוצאתו מחזקת הוריו, אך יש לזכור כי זו החלטה מרחיקת לכת ופגיעה קשה ביותר בזכות הבסיסית של כל ילד לגדול בחיק הוריו, ושל הורים לגדל את ילדיהם", אומרת עו"ד משכית בנדל מהאגודה לזכויות האזרח, שהגישה את העתירה. "החלטות כאלו צריכות להתקבל תוך הקפדה יתרה על זכויות ההורים והילדים. בלי לפקפק ברגישות ובכוונות הטובות של רשויות הרווחה, המצב הקיים במסגרת ועדות ההחלטה לא חוקי ולא תקין, וחייב להשתנות. אנו מקווים שהעתירה תוביל לעיגון פעולת הוועדות בחוק ולעיגון הזכות להליך הוגן, וכך תפסיק את השרירותיות בעבודת הוועדות ותתחזק את אמון הציבור במערכת".

פלייליסט – ועדות החלטה

 

הוצאת ילדים מהבית, ועדת החלטה, נעמה לנסקי, תחקיר ועדות החלטה, תחקיר משרד הרווחה

"מנותקים" – תחקיר פשעי משרד הרווחה נגד האנושיות בוועדות החלטה

משרד הרווחה - פשעים נגד האנושיות בוועדות החלטה
משרד הרווחה – פשעים נגד האנושיות בוועדות החלטה

מאי 2015 – מנותקים, נעמה לנסקי , ישראל היום , 20.05.2016

תחקיר על פשעי משרד הרווחה נגד האנושיות בוועדות החלטה

בכל שנה מתנהלים בלשכות הרווחה ברחבי הארץ כ- 40 אלף דיונים של "ועדות החלטה," שבהם מחליטים אם להוציא ילדים מחזקת הוריהם › ההליך מעולם לא הוסדר בחקיקה, אלא מתבסס רק על נהלים פנימיים – שגם עליהם אין הקפדה › "לא פעם מחליטים על הדברים לפני שהוועדה פוגשת את ההורה," אומר עובד סוציאלי שהשתתף בעשרות דיונים › עורכי דין מעידים: "לא נותנים לנו בכלל לדבר בוועדה" › והכי גרוע: אין להורים אפשרות מעשית לערער על ההחלטות › משרד הרווחה: "אחד העקרונות החשובים שלנו הוא זכות וחובת ההורים להיות מעורבים בהליכים" › בקרוב תגיע הסוגיה לבג"ץ
נעמה לנסקי איור: רות גוילי

כשהדר התבוננה לרגע בכפות ידיה, היא ראתה שהן מדממות. "במשך 40 דקות נשכתי שפתיים וקפצתי אגרופים חזק חזק, עד שהציפורניים חתכו לי בבשר. אמרתי לעצמי, תחזיקי את עצמך תנשמי, תשתפי פעולה, תראי להם שאת בן אדם רציני. אל תתפרצי.

"ישבתי מול ועדה של עשרה אנשים. הכרתי מתוכם רק שתי עובדות סוציאליות. כל השאר היו אנשים שלא מכירים אותי, ואני לא זוכרת שבכלל פגשתי אותם. הם בקושי הסתכלו לי בעיניים כשדיברו על הילדה שלי ועלי. התלבטו בינם לבין עצמם אם אני מספיק טובה לגדל אותה והעבירו ביניהם כל מיני דפים."

על הוועדה הודיעו לה שלושה ימים לפני כן. העובדת הסוציאלית התקשרה ואמרה לה לבוא לפגישה שבה "תהיה חשיבה מה הכי טוב לילדה." " כבר הרבה זמן אני מפחדת שרוצים לקחת לי אותה. בשלושת הימים האלה נכנסתי לשיתוק, לא הצלחתי לחשוב. רק נדבקתי לילדה, ולא עזבתי אותה. היא היתה בת שנתיים, כל מה שיש לי בחיים. "לוועדה הגעתי לבד. רק אחר כך הבנתי איזו טעות עשיתי, שלא היה איתי מישהו שמבין בעניינים האלה. הם דיברו שם על זה שכדאי להוציא את הילדה מהבית למשפחת אומנה. אמרו שזה לטובתה, רק עד שאני 'אעמוד על הרגליים.' "ואני, כל מה שרציתי לעשות הוא לקפוץ מהכיסא ולצרוח, 'אלה החיים שלי! אתם מדברים על התינוקת שלי! אולי תיתנו לי להבין מה קורה? אולי תאפשרו לי להגיד מה דעתי? מה אני, קישוט? למה אני יושבת פה אם אתם מדברים ביניכם ולא מתייחסים אלי בכלל'? אבל שתקתי. הרגשתי מושפלת ושתקתי."

היא בת 29 אם חד-הורית מצפון הארץ, מובטלת, חסרת עורף משפחתי. לגדל את התינוקת הקטנה שלה היה קשה, בעיקר מבחינה כלכלית, אבל גם כוחותיה הנפשיים היו מוגבלים. הדר (שמה בדוי מכוח החוק, כמו יתר השמות של הורי הקטינים בכתבה) פנתה ללשכת הרווחה כדי לקבל סיוע בגידול התינוקת, ובתוך כמה חודשים מצאה את עצמה יושבת במעמד הזה, "חסרת אונים ומבולבלת. לא זאת העזרה שחשבתי שאקבל."

הוועדה שהדר מתארת היא "הוועדה לתכנון טיפול והערכה," שמכונה גם "ועדת החלטה." היא מכונסת בכל פעם ששירותי הרווחה שוקלים להוציא ילד מחזקת הוריו, ומשתתפים בה גורמי רווחה, ובדרך כלל גם נציגים ממשרדי החינוך והבריאות, כמו מורה או אחות טיפת חלב. גם הילדים שבהם מדובר אמורים להיות נוכחים, בהתאם לגילם וליכולותיהם; אבל מידת ההשתתפות של הילדים מעטה ופחותה בהרבה מזאת של ההורים, שגם עליה אין הקפדה.

בכל שנה מתכנסות לפחות 40 אלף ועדות החלטה, במסגרת לשכות הרווחה ברשויות המקומיות. ההחלטות שמתקבלות בהן הרות גורל החל מהוצאת ילדים מחזקת הוריהם למוסד או למשפחת אומנה ועד להעברתם לאימוץ להמשך חייהם. לאחר ביצוע ההחלטה מתכנסות הוועדות מדי פעם לצורכי מעקב. אלא שלדברי אנשי מקצוע הלוקחים חלק בוועדות, מדובר בהליך לקוי מיסודו: מוטה, לא שוויוני ורומס זכויות של הורים וילדים.

"זאת חוויה אלימה, אין לי מילה אחרת," אומר י,' עובד סוציאלי שלקח חלק בעשרות ועדות החלטה. הוא בעל תואר שני בעבודה סוציאלית וזה שבע שנים עובד במסגרות שונות במערכת הרווחה, שמטעמן הוא נשלח לוועדות. "לעולם אזכור את ועדת ההחלטה הראשונה שהשתתפתי בה. הייתי המום ומטולטל. הרגשתי שמזלזלים באמא שישבה שם, שמתייחסים אליה כמו אל ילדה קטנה, ושאנחנו לא באמת עושים את העבודה שלשמה התכנסנו. מאז אני עד להרבה מצבים, שמבהירים לי שקורה פה משהו מאוד שגוי. "בוועדה אמורה להיות חשיבה של גורמי המקצוע, בשיתוף ההורים, מה יעלה בגורל הילדים. אבל בהרבה מקרים הוועדות האלו הן רק מראית עין של דיון. לא פעם, מחליטים על הדברים מראש, עוד לפני שהוועדה מתכנסת ופוגשת את ההורה. אפילו הדו"ח יכול להיות מוכן מראש בהתאם, ואז ההורה מגיע לסיטואציה, שנוגעת לילדים שלו, ואין לו בעצם שליטה עליה. אני רואה הורים יוצאים מהוועדות האלה חבולים. הם מרגישים, ובצדק, שלא ראו ולא שמעו אותם."

במקרה של הדר הסתיימה הוועדה בהמלצה להעביר את בתה, שהיתה אז בת שנתיים, למשפחת אומנה. בית המשפט אימץ את ההמלצה, כפי שקורה בחלק מכריע מהמקרים. מאז חלפו שנתיים. הדר פוגשת את בתה למשך שעה בשבוע, במקום ציבורי ביישוב שבו מתגוררת משפחת האומנה. פעם בשבועיים באה בתה הביתה למשך סוף השבוע. "מבהירים לי שהילדה תחזור, אולי בקרוב," מספרת הדר "בינתיים החיים שלי לא הפכו ליותר קלים. לא קיבלתי שום סיוע כדי 'לעמוד על הרגליים,' ומה שהכי קשה לי זה שהבת שלי גדלה בבית של אחרים. אני לא קמה כל בוקר והולכת לישון כל לילה כשהילדה היחידה שלי לידי."

נכון לסוף שנת 2014 הוגדרו כ- 366 אלף קטינים בישראל כ"ילדים בסיכון." כל אחד מהם עשוי להיות מוצא מרשות הוריו, זמנית או לצמיתות. 63 אחוזים מהילדים בסיכון באים ממצב כלכלי קשה. למחציתם יש לפחות הורה אחד מובטל. כשליש הם ממשפחות מהגרים, בעיקר מאתיופיה וממדינות בריה"מ לשעבר שליש מהם גדלים אצל הורה יחיד, בדרך כלל אם חד-הורית. גורמי הרווחה רשאים להתערב בתא המשפחתי במקרים שבהם יש חשש בעיניהם להתעללות או להזנחה של ילדים.
אלא שבאופן מדהים, לב ההליך – ועדות ההחלטה – מעולם לא הוסדר כולו בחוק או בתקנות. הוא נסמך ברובו על נהלים פנימיים שרוכזו ב"תקנון לעבודה סוציאלית" (תע"ס) מסמך ישן בן 21 שנים, שגם בו לא מקפידים לדבוק. יתר על כן, התע"ס אינו מחייב פורמלית את הנציגים בוועדה שאינם נמנים עם גורמי הרווחה. כל זאת, למרות שכבר יותר מ- 14 שנים שורה ארוכה של ועדות חיצוניות ופנימיות של משרד הרווחה, כמו גם מבקר המדינה, המליצו ואף דרשו להסדיר את הפעילות בחקיקה.
האגודה לזכויות האזרח פנתה למשרד הרווחה בדרישות נשנות להסדיר את פעילות הוועדות "ולמנוע את המשך הפגיעה בזכותם של בני המשפחה והקטינים להליך הוגן," אולם ללא הועיל. בקרוב, לראשונה, יידרש בג"ץ להכריע בנושא. "בוועדות הללו מתקיים ההליך המנהלי הפגום ביותר שנתקלתי בו מימיי," אומרת עו"ד משכית בנדל, ראש תחום הזכות לקיום בכבוד ורווחה באגודה לזכויות האזרח, מנסחת העתירה לבג"צ. "מתקבלות שם החלטות גורליות לגבי אוכלוסייה מאוד מוחלשת, תוך כדי הפרת הזכויות הכי בסיסיות – כמו הזכות לייצוג והזכות לעיון בחומרים לפני הוועדה ואחריה. "אין אפשרות ממשית לערער על החלטת הוועדה. אם הורה מרגיש שההליך היה לא הוגן כלפיו, או אם נעשו טעויות, אין לו מה לעשות. כשהדברים מגיעים לבית משפט לענייני משפחה או לבית משפט לנוער, מצאנו שהם בדרך כלל מאמצים את החלטת הוועדה. וחשוב לזכור שמדובר באוכלוסיות מאוד מוחלשות, שאין להן בהכרח האמצעים לפנות לבית משפט. "יש בוועדות דיונים שמתקיימים בלי ההורים והילדים, כי על פי הנהלים, אין חובה כזאת, רק המלצה. אז לפעמים לא מזמנים בכלל את ההורים, ולפעמים מנהלים חלק מהדיון בזמן שההורים נמצאים מחוץ לחדר, ועוד דוגמאות מקוממות. "הכל נסמך על הנחיות פנימיות מהדרג המנהלי הכי נמוך, שאין מה להשוות בינן לבין חוק או תקנות, מבחינת רמת המחויבות להן. כלומר, אפשר לחרוג מהן, אפשר לשנות אותן, אין סנקציות משמעותיות שאפשר להטיל אם הן לא נאכפות. "למשל, אם הורה לא יוזמן לדיון שנוגע לגורל ילדיו, זה לא יפחית מתוקף ההחלטה שהתקבלה. אם, לעומת זאת, היה חוק שקובע שחובה לזמן את ההורה, והוא לא זומן, הרי שזו עבירה על החוק. "מצאנו שלא רק שההנחיות של תע"ס לא מקוימות במלואן, אלא שיש בהן גם בעיות קשות. למשל, לא כתוב בכלל איך יש לקבל את ההחלטה, מה עושים כשיש דעת מיעוט, כמה מחברי הוועדה צריכים לתמוך בהחלטה כדי שתתקבל. הכל נזיל ותלוי בהרכב הוועדה ובלשכת הרווחה המסוימת שבה זה קורה. ואלו החלטות שהן לעיתים בלתי הפיכות ויכולות להסתיים באימוץ. "יש כאן פגיעה בזכויות אדם וגם פעולה בחוסר סמכות. רשות מנהלית לא יכולה לפעול בלי חוק או לפחות תקנות, שמסמיכות אותה, כשעל הכף מוטלות זכויות אדם, כמו הזכות לחיי משפחה וזכותו של ילד לגדול במחיצת הוריו. אלה זכויות חוקתיות, שאי אפשר לפגוע בהן באמצעות החלטה מנהלית. "רק לפני שלושה חודשים עבר חוק האומנה, שב – מסגרתו הוסדר חוקית חלק קטן מפעילות הוועדות, שנוגע למשפחות האומנה ומתייחס לזכויות הילדים והורי האומנה. חסרה בו התייחסות להורים הביולוגיים, ובכל מקרה, כ- 80 אחוזים מההוצאות החוץ-ביתיות הן לפנימיות, כך שהחוק הזה לא רלוונטי לגביהן."

ועדת ההחלטה נפתחת בדרך כלל בסקירת הסיבות לכינוסה, שכוללות פירוט על הרקע של המשפחה ותפקודה, כולל הצגת פגמים וכשלים בעיני גורמי הרווחה, וגם חשיפת מידע אישי, אינטימי ואף קשה דוגמת פגיעות מיניות, אלימות וסכסוכים משפחתיים. על פי עדויות של גורמים מקצועיים ושל הורים שהשתתפו בוועדות, במקרים רבים לא נערכות התייעצות פתוחה או חשיבה טיפולית, בוודאי לא כאלו המשתפות את ההורים ומאפשרות להם להשפיע באופן ממשי. "ההורה נכנס לחדר מלא באנשים שלכאורה יודעים יותר טוב ממנו מה נכון," אומר י.' "כל אחד מציג את עצמו, שם ותפקיד, ואז העובדת הסוציאלית של המשפחה מקריאה דו"ח שנוגע לחוסר התפקוד של ההורים, ומתאר מצבים קשים או נושאים שיש עליהם מחלוקת עם ההורים. למשל, שהבית מלוכלך ולילדים יש כינים." "זה קשה מאוד לאדם אחד לעמוד מול הרכב רחב שיש לו יכולת השפעה אדירה על החיים שלך," אומרת ש,' עובדת סוציאלית ותיקה, שהשתתפה בעשרות ועדות החלטה. "הבדידות הזאת משתקת. גם אני, אדם עם כוח, הייתי מתקפלת ומאבדת את המילים בסיטואציה כזאת. במיוחד אם היו דנים בנושאים כמו האם להוציא את הילדים שלי מהבית, או האם להחזיר לי אותם אחרי שנים. "יש לשכות רווחה שהדיונים בהן מפרים, מעמיקים, מכבדים את ההורים, ויש לשכות שלא קורה בהן כלום, למעט פרוצדורה שסופה ידוע. הדברים בנויים כך שלא מתאפשר מקום אמיתי להורה להיות שותף לתהליכים. הורה מגיע ולא באמת יכול להביע את דעתו, לחשוב במשותף. הוא נמצא תחת זכוכית מגדלת של כל הגוורדיה של האנשים הזרים שיושבים מולו, והוא לא יכול לפתוח את ליבו מולם. במקרה הטוב, הוא מכיר שם רק את העובדת הסוציאלית של המשפחה. "יש תחושה שלא משנה איך יגיבו ההורים, זה יהיה לא בסדר. אם יכעסו ויצעקו, המשמעות היא שהם 'בהתנגדות.' אם יבחרו בגישה פשרנית, הם ייתפסו ככאלה שלא נלחמים מספיק. כל אלה יכולים להשפיע לרעה על המלצת הוועדה. "בוועדות שאני משתתפת בהן, אני מאוד מקפידה להגיד להורים משהו על הילדים שלהם. למשל, לומר לאמא, 'את יודעת, יש לך ילדה מקסימה.' אחרי שאני אומרת משהו כזה, ההורים מתחילים מייד לבכות. כי באמת, בלא מעט מקרים אף אחד לא טורח לדבר איתם, לראות אותם באמת, להתייחס אליהם ישירות. והם מתגעגעים לילדים שלהם, רוצים את הילדים שלהם, אוהבים אותם. הדיון מתנהל במשך כשעה ולהורה ניתנת זכות הדיבור רק בסוף. אם במהלך הדיון הוא יזרוק הערה או יגיב, יגידו לו, 'כשיגיע תורך תדבר.' קשה מאוד לדבר בסוף הליך כזה. ההורים כל כך פגועים, שהם מדברים מתוך כעס וכאב. "יש מקרה שקרה לפני מספר שנים ומהדהד לי עד היום. כשהגיע תורה של האמא לדבר בוועדה, היא ירדה על הברכיים ופשוט התחננה על חייה ועל חיי הילד שלה, שהיה במשפחת אומנה ורצו שיעבור לאימוץ. אמא עם עבר קשה ללא ספק, שהגיעה לוועדה לבדה, וכל מה שנותר לה לעשות הוא לרדת על הברכיים ולהתחנן. היא אמרה, 'אני אעשה כל מה שאתם רוצים – רק אל תוציאו את הילד שלי לאימוץ.' בסופו של דבר, הילד לא הועבר באותו שלב לאימוץ, אבל כעבור זמן זה נעשה." חשוב לש' לומר שהיא מתנגדת למתקפות על העובדים הסוציאליים ולהתייחסות אליהם כאל "חוטפי ילדים." "אני לא מקבלת בונוס כספי על כל ילד שאני מטפלת בו. להפך כל ילד שמוצא מהבית מוסיף לעומס העבודה שקיים ממילא. יש הרבה עובדים סוציאליים שמנסים לעשות את המירב בתוך המערכת, למען המשפחות האלה, ומעל לכל, למען הילדים. אבל אני לא מסוגלת לשתוק עוד לנוכח הדברים שאני רואה בוועדות."

מורין ,(29) אם לילד בן ,4 השתתפה בוועדה לפני כחודש. בגלל סכסוך גירושים מר בינה לבין האב וקשיים רגשיים וחברתיים שנצפו בגן הילדים, הוגדר בנה כילד בסיכון, וגורמי הרווחה העלו את האפשרות שי›צא מהבית. "ישבתי שם כאילו אני בובה שאמורה לתת את ההסכמה שלה להחלטת הוועדה ולשתוק," היא מתארת. "כאילו זה לא הילד שלי. כאילו אני לא באמת רלוונטית. יותר הטיחו בי האשמות מאשר נתנו לי הסברים." את ההודעה על קיום הדיון קיבלה, לדבריה, בהתראה של יום וחצי. "התסקירים של העובדת הסוציאלית לא הגיעו אלי, ולא ידעתי מה בדיוק יכלול הדיון. הכרתי שלושה אנשים מתוך העשרה שהשתתפו בוועדה – את המפקח המחוזי ושתי פקידות סעד. כלומר, שורה של אנשים שרובם לא מכירים אותי, אבל מכירים אחד את השני ועובדים אחד עם השני. אז מה שק›ל הקול שלי מולם, בהשוואה לפקידת סעד, קולגה שלהם, שחושבת שאני אמא לא מתפקדת? "הדיון נמשך כשעה וחצי, ורק בעשר הדקות האחרונות נתנו לי את זכות הדיבור, וגם אז קטעו אותי. אמרו לי, 'את מתבלבלת,' או 'את מוציאה דברים מהקשרם.' לא הרגשתי שביטאתי את עצמי בכלל, ולכן לא הייתי מוכנה לחתום שאני מסכימה להמלצות שלהם. כשיצאתי, לא נתנו לי שום פרוטוקול או סיכום. שום דבר." 

ועדת סילמן, שבחנה במהלך תקופה ממושכת את מדיניות משרד הרווחה בנושא הוצאת ילדים למסגרות חוץ-ביתיות, ושהגישה את מסקנותיה בפברואר ,2014 ציינה את חשיבות "ההקפדה על הכנה מסודרת של ההורים ושל הילדים לקראת דיוני הוועדות וקיום דיונים שלהורים ולילדים תפקיד מרכזי בהם. יש להקפיד שבכל שלבי הדיון קולם של ההורים וקולם של הילדים יישמע. יש להקפיד שההורים יישאלו בנוגע לדאגות העיקריות שלהם, הקשיים של המשפחה ושל הילדים על פי תפיסתם, ועל הכוחות שהם מרגישים שיש להם ולילדיהם – לפני הצגת הדאגות על ידי אנשי המקצוע. כמו כן, בבניית תוכנית הטיפול יש להקפיד לשאול את ההורים ואת הילדים מהי העזרה שהם זקוקים לה – לפני הצגת חלופות הטיפול על ידי אנשי המקצוע." אלא שעל פי העדויות, ההמלצות של משרד הרווחה עצמו רחוקות מלהיות מיושמות.
י' מספר על אחת מהוועדות שבהן השתתף: "רק עשר דקות לפני שהוועדה התחילה, העובדת הסוציאלית של המשפחה קראה לאמא את הדו"ח שלה, שנכתב על בסיס הדיווחים של אנשי המקצוע. זה היה דו"ח נוראי, דברים שקשה לשמוע. מאשימים את האמא בהמון דברים, ומייד אחר כך היא נכנסת לוועדה וכל הקהל הזה יושב שם, והיא אמורה לתפקד ולדבר לעניין. "השתתפתי בעבר בוועדה שבה נכחה סבתא ממוצא אתיופי, דוברת אמהרית, שבכלל לא הבינה עברית. אמנם היתה שם מתורגמנית, אבל דיברו על אפשרות של הכרזה על הנכד כ'קטין נזקק,' מה שמאפשר לרשויות הרווחה מרחב פעולה גדול מאוד והופך את ההוצאה מהבית לקלה הרבה יותר "היה ברור לכולם שהסבתא לא מבינה בכלל מה המשמעות של כל זה. היא רק אמרה שהיא רוצה מאוד לטפל בנכד שלה ושהיא אוהבת אותו. כשביקשתי שיסבירו לה במה מדובר, פקידת הסעד אמרה לי, 'אני לא אתחיל להסביר לה עכשיו, אין לנו זמן לזה. אני אזמין אותם לשיחה כשאכתוב את התסקיר, ואז אסביר לה הכל.' " בסוף, הוועדה המליצה על נזקקות. הסבתא יצאה בלי להבין מהן ההחלטות שהתקבלו בה, כי לא היה מספיק זמן בשבילה. רק בבית המשפט הוסברה לה המשמעות, וזאת כבר היתה נקודה מתקדמת מדי בתהליך הילד הוצא לאומנה. אני שואל את עצמי איך היא היתה פועלת אם היתה מבינה מהי נזקק›ת ברגע שהנושא עלה." ,'העובדת סוציאלית שהשתתפה בכ- 100 ועדות החלטה, מסרה בתצהיר שצורף לעתירה לבג"ץ כי "במרבית המקרים אין הכנה של ההורים לקראת הוועדה, והם לא תמיד יודעים מה הולך לקרות שם".

היא מספרת שהורים יכולים לגלות בוועדה כי על הפרק עומד לא פחות מאימוץ הילד או הילדה שלהם. "היה לי מקרה של אמא שאני חושבת שלא הבינה מה בדיוק הולך לקרות בוועדה. אחת העובדות הסוציאליות הציגה את עצמה כנציגת השירות למען הילד, אבל לא אמרה את המילה 'אימוץ.' כשהגענו לדבר על אפשרות של אימוץ (הילד שהה באותה עת אצל משפחת אומנה; נ,(ל" האמא ממש התפרקה ובכתה. היא אמנם שמעה בעבר על האפשרות הזו מהעובדת הסוציאלית של השירות למען הילד, שהיתה בתפקיד לפני הנוכחית, אבל בגלל שהן התחלפו, היא לא הבינה שבעצם שתיהן באותו תפקיד ואחראיות לאפשרות הזו. רק לקראת הסוף הנושא עלה פתאום, ללא הכנה מקדימה, ובאופן טבעי היה לה ממש קשה לשמוע את זה." › › › מעדויות שונות מתברר שלא פעם החלטות בוועדות מתקבלות מראש, מה שמעקר את מהותן ומטיל סימן שאלה גדול על מידת ההסכמה החופשית שיש למשפחות בדיונים. "מניסיוני, אין לי ספק שברוב המקרים, כמעט הכל סגור מראש," אומרת עו"ד ורדה שטיינברג, שמייצגת הורים בהליכים הקשורים להוצאה מהבית, ושנכחה בעשרות ועדות החלטה. "השבוע הייתי בשתי ועדות, בשתי ערים שונות. יושבות ראש הוועדות באו עם ההחלטות, "המלצות", כפי שהן מכנות אותן לדיון כשהן מודפסות ומוכנות. לא היו שום התלבטות ושום התייעצות. אמרו: זה מה שהחלטנו. אין פה 'תכנון טיפול והערכה,' יש פה החלטה. זה הליך מיותר, בזבוז של כסף. משחק בכאילו. בעיניי, דברים צריכים להתנהל בבתי משפט וזהו.
"אני מייצגת כיום סבתא, שמבקשת לשמש משפחת אומנה לנכדה בן השנה וחצי, משום שבתה, אמו של התינוק, סובלת מפיגור קל. במקרה הזה התקיימה לפני חמישה חודשים ועדת החלטה, ומייד למחרת הילד נלקח לאומנה. ככה, מהיום למחר כל התשתית היתה מוכנה וערוכה מראש. התינוק הזה סומן. "אני מרגישה שבלא מעט מקרים, מה שקורה בוועדות הוא מעין מצג שווא. אבל גם אם לא – מהן היכולות של המשפחה להתמודד כראוי אם מודיעים לה על הדיון יום-יומיים מראש ולא מאפשרים לה להיערך? אם עורך הדין מקבל את החומר רק בתחילת הדיון, או יום לפניו, איך אפשר להגיב לטענות"? את לא יכולה לבקש את החומר יותר זמן מראש? "אני יכולה ואני מבקשת, אבל בדרך כלל לא נותנים לי, או מקשים עלי מאוד. יש פעמים שבהן אני מקבלת רק חלק מהחומר. יש לשכות שמגדילות לעשות: הן נותנות לי את התסקיר רק במהלך הדיון בוועדה, ואסור לי לצאת איתו מחוץ לחדר." גם ש' נתקלה בתופעה. "הרבה פעמים את מגיעה לוועדה ומרגישה שלמעשה כבר התקבלה החלטה, ודיון אמיתי לא מתקיים. הלך הרוח של הדברים הוא לכיוון מאוד ברור, והיכולת של ההורה לשנות משהו אינה משמעותית. "יש שוני גדול בין הלשכות ביישובים שונים, וזאת בעיה בפני עצמה. התנהלות הוועדה היא שרירותית ונקבעת על ידי מנהל מחלקת הרווחה או מרכזי הוועדות. במקומות מסוימים בארץ בולט שהכל כמעט קבוע מראש, הוועדות הן סוג של חותמת גומי, משהו שצריך לעשות מבחינה פרוצדורלית. אני שומעת הורים שאומרים אחד לשני, 'אם אתה רוצה שיתייחסו אליך ברצינות, תעבור לעיר אחרת.' אלה דברים שאסור שיקרו. "יש מקרים שבהם מתקיימת חשיבה משותפת, אבל ככלל, זה מפגש שעושים אחת לשנה, ולכל הצדדים ברור איך זה ייגמר – המשך סידור האומנה לילד. לא באמת עוצרים ואומרים, 'רגע, חמש שנים אנחנו מקבלים את אותה החלטה.' " היו פעמים שבהן דרשו ממני לכתוב דו"ח עם המלצות בכיוון הברור שעליו הוחלט. כלומר, השתדלו ליישר קו אחיד מראש בין הגורמים שלוקחים חלק בוועדה. לא פעם נתקלתי במצבים שבהם מרכז הוועדה או פקידת הסעד ביקשו ממני לשנות המלצות או לכתוב דברים ברוח אחרת ממה שכתבתי במקור, כדי להשיג את האחידות הזאת. "למשל, היו מקרים שבהם רציתי שלילד האומנה יהיה קשר עם הוריו הביולוגיים. האמנתי שזה נכון ושזה אפשרי, אבל הכיוון של הרכב הוועדה היה העברת הילד לאימוץ. אני התנגדתי לזה. לפני הוועדה ניסו לשכנע אותי שלא אגיד את דעתי בפני ההורים. "אני נשארתי בעמדתי, וכמוני גם עמיתות שלי, אבל הכוונה המערכתית היא ברורה: הרבה פעמים יש רצון לסגור את הדברים לפני הוועדה, כדי שלא יתקיים דיון אמיתי. לייצר חזית אחידה וחתומה מול ההורים." חבר בוועדה יכול להתנגד להחלטה שלה? "אני יכולה להתנגד, אבל בתור עובדת סוציאלית, שהיא לא פקידת הסעד או מנהלת הוועדה, אין הרבה מה לעשות עם ההתנגדות שלי." הורה יכול לערער על החלטה של הוועדה? "אפשר לפנות לבית משפט, אבל הוא בוחן את החוקיות של ההחלטה, הוא לא מוסמך להתערב בהחלטות המקצועיות. כך יוצא שאתה יכול לערער על דו"ח חניה ולא יכול לערער על הוצאת ילד מהבית. "יצא לי לראות לא מעט מקרים שבהם פקידת הסעד ניסתה לנטרל מראש את התנגדות ההורים להחלטה שעומדת להתקבל. למשל, לפני שמתכנסת הוועדה ואפילו לפני דיון בבית המשפט, אומרים להורה: תסכים להחלטות שלנו, ובתמורה נגדיל את מספר הביקורים של הילד, נאפשר עוד פגישות איתו. "בכלל, כדאי להורים שהוציאו להם את הילדים מהבית להיות הכי בסדר עם כל מי שאחראי לגורלו של הילד, כי זה יכול בקלות להיראות אחרת. כן, יש פה גורם של איום. בעיקר לקראת כינוס הוועדות. "היה מקרה שבו הוציאו לאמא שני ילדים מהבית. עם אחד הילדים היתה סיטואציה מורכבת, ופקידת הסעד איימה להפסיק את הביקורים אצל הילד השני, כדי שהאמא תשתף איתה פעולה. אני לא איפשרתי את זה. את לא יכולה לאיים על הפסקת הביקורים אצל ילד שבכלל לא קשור לסיטואציה שהתפתחה עם אחיו."

שתיים מהמלצותיה הבולטות של ועדת סילמן היו הקמת נציבות תלונות ציבור, שתדון בהחלטות הוועדות, והבטחת ייצוג משפטי להורים בוועדות שדנות בהוצאת ילדים מהבית. לחברי הוועדה היה ברור שמדובר למעשה בפורום משפטי, ולכן חובה להבטיח ייצוג של ההורים, אפילו במימון המדינה, אם אין להם אמצעים לכך הוועדה אף נקבה בעלות משוערת של 17 מיליון שקלים לשם מימוש ההמלצה. שתי ההמלצות לא קוימו בשטח. "קורה לא מעט שמונעים ממני לדבר בוועדות," מספר עו"ד יוסי נקר, שמייצג ילדים והורים מול מערכת הרווחה זה יותר מעשור. "בדרך כלל ההורים יגיעו לא מיוצגים. או בגלל שאין להם אמצעים לממן עו"ד, או בגלל שהם מיודעים על הוועדה בהתראה קצרה מאוד ולא מספיקים להיערך. וכשכבר מגיעים עם ייצוג, מצפים מעורך הדין להיות על תקן ידיד, שיושב בשקט."

נקר מציג הקלטה של דיון בוועדת החלטה, שנערכה בלשכת הרווחה בפתח תקווה. בהקלטה נשמע בבירור כי מנהלת הוועדה מבהירה לנקר שהוא אינו יכול לייצג את ההורים בתוך הוועדה, ושאם הוא מעוניין להיות נוכח, 'אתה צריך לשבת ולשתוק. פה זה לא בית משפט."'
לאחר ויכוח ממושך וחרף בקשות ההורים לאפשר לנקר לייצגם, הוועדה פוזרה והדיון לא התקיים. "יש ועדות שבהן אתה צריך להילחם על זכות הכניסה שלך," הוא אומר. "נכון להיום, אין הסדרה של ייצוג המשפחות. מצפצפים עלינו גם בהקשר הזה." "זה פשוט לא חוקי," אומרת עו"ד בנדל. "אין ספק שמדובר בפורום מעין-שיפוטי. כמו בית משפט קטן, שדן במחלוקת בין הרשות המנהלית לאזרח, ולכן חשוב שיהיו בו זכויות ייצוג וזכויות ערר בוועדות ההחלטה שתי הזכויות האלה לא מתממשות, ולכן אנחנו פונים לבג"ץ". " מוכרחים לווסת את הכוח של הוועדות האלו", מדגיש י.' "לאפשר בהן מקום לחשיבה ולטיפול. להורים האלה ולילדים שלהם מגיע יותר וגם לנו, כעובדים סוציאליים שהגיעו למקצוע הזה מתוך רצון ואמונה, מגיע יותר."

ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים נמסר בתגובה: "בניגוד לנטען בכתבה, המשרד רואה חשיבות רבה בקידום החקיקה בנושא ועדות תכנון טיפול והערכה. בשנת 2009 גיבש המשרד הצעת חוק השמה חוץ-ביתית של ילדים (ועדות תכנון טיפול ואומנה.( הצעה זו נועדה להסדיר את תחום ההשמה של ילדים בפנימיות ובמשפחות אומנה. בהצעה יוחד פרק לסדרי עבודתן של הוועדות לתכנון טיפול, ובו פורטו תפקידי הוועדה וסמכויותיה, העילות להתכנסותה, הרכבה, אפשרויות ערר על החלטותיה ועוד "אחד העקרונות החשובים שעומדים בבסיס מדיניות המשרד הוא זכות וחובת ההורים להיות מעורבים ושותפים בהליכי קבלת ההחלטות בנוגע לילדם שבסיכון. נציין כי הוועדה הינה תהליך טיפולי ולא משפטי. ההורים זכאים לקרוא ולקבל כל חומר הנוגע לעניינם, בכלל זה הדו"ח הסוציאלי, תיעוד עיקרי הדיון והתוכנית הטיפולית. "המועד שבו מתכנסת הוועדה נקבע בדרך כלל כשלושה שבועות לפני הדיון, אלא אם מדובר במצבי סיכון וסכנה שהילד נמצא בהם, המחייבים דיון דחוף. "נבקש להוסיף שמשרד הרווחה מפעיל תוכנית ייחודית לשיקום משפחות, שנותנת מעטפת טיפולית לחיזוק המשפחות ולמניעת הוצאה מהבית. בנוסף, המשרד פועל לקידום חקיקה, שתשלים את חוק האומנה ותסדיר את שיקום המשפחות".
naamal@israelhayom.co.il

פלייליסט ועדות החלטה

"ההורה מגיע לסיטואציה שנוגעת לילדים שלו, ואין לו בעצם שליטה עליה," אומר י,' עובד סוציאלי

עו"ד בנדל. "הליך לא הוגן"

"אתה יכול לערער על דו"ח חניה ולא יכול לערער על הוצאת ילד מהבית," אומרת ש'

עו"ד שטיינברג. "אין טיפול"