אלימות ביורוקרטית, אלימות משרד הרווחה, אלימות עובדים סוציאליים, ויצו, ליאת רייס, מרכז חירום ויצו הדסים, ניתוק ילדים מהוריהם, עובדת סוציאלית, עובדת סוציאלית לחוק הנוער, פקיד סעד לחוק הנוער, פקידת סעד לחוק הנוער, פשעי משרד הרווחה

עו"ס ליאת רייס כלאה ילד בויצו הדסים ואינה מאפשרת לו להיפגש עם אימו

d104b-25d7259c25d7259925d7259025d725aa2b25d725a825d7259925d7259925d725a1
עו"ס ליאת רייס

ינואר 2017 – ליאת רייס – דיוקן תסביכיה של עובדת סוציאלית לחוק הנוער המקבלים גיבוי מלא מבית משפט לנוער ורשויות הרווחה. ליאת רייס החליטה כי אם שלכאורה כתבה גרפיטי נאצה לא תראה את בנה שיישאר כלוא בויצו במרכז חירום ויצו הדסים. על מנת להקל כאבו של הילד יקבל סמים פסיכיאטריים קשים.

נקמתה של עו"ס ליאת רייס באמא שלטענתה ריססה נגדה כתובות נאצה על תחנת אוטובוס: הרחקתה מבנה.

קטין הוצא בכפייה למרכז חירום ויצ"ו הדסים, ולא מאפשרים לאמא לראות את בנה או לקחת אותו הבייתה

טענת עו"ס ליאת רייס: האמא ריססה כתובות נאצה נגד חוטפות הילדים על תחנת האוטובוס בגנותן.

האמא: אין שום הוכחה שזו אני, וגם אם זו אני, עובדה המוכחשת מכל, מדוע על הילד להיענש?

עו"ד יניב מויאל בא כוחה של האמא, הקליט את העו"סיות הנקמניות, והגיש צו
מניעה נגד העובדות הסוציאליות שלא מאפשרות לאימה את זכותה לקבל את בנה.

מודעות פרסומת
אלין אלול, הוצאת ילדים מהבית, ועדת החלטה, חדשות, פרוטוקול ועדת החלטה

אלין אלול – דרכי רמיה תע"ס 8.9 לענייני ועדות החלטה

חיים כץ אלין אלול - ביזוי המשפחה ומבקר המדינה
חיים כץ אלין אלול – יריקה בפרצופם של המשפחות ומבקר המדינה

ינואר 2017 –  ועדת ההחלטה הנה ועדה המתכנסת ברשות המקומית לקבוע גורלם של ילדים בסיכון. ברוב המוחלט של המקרים הוועדות מחליטות להוציא הילדים מביתם ולהעבירם להליך אימוץ סגור או מסגרות משרד הרווחה. הועדות מקבלות את כוחן מאחר ובתי משפט לנוער מקבלים מסקנותיהם כסוף פסוק. המשפחות האומללות הסובלות מועדות אלו הן משפחות קשות יום אשר מתקשים לממן סיוע משפטי הוגן.

רבות דובר על תיקון העוול הקיים אולם פקידים מושחתים במשרד הרווחה מתחמקים מלממש מסקנות הועדות שהוקמו לתיקון המצב הקיים כגון ועדת סילמן, ועדת גילת, מבקר המדינה ועוד קבעו נחרצות כי יש לאפשר להורים ייצוג משפטי בוועדות, ניהול פרוטוקול, קביעת נציב קבילות ועוד.

אלין אלול ששימשה ממלא מקום מנכ"ל משרד הרווחה למספר ימים עד מינוי המנכ"ל
החדש הספיקה לחתום על עדכון הוראת תע"ס 8.9 לענייני ועדות החלטה. אלול בעלת עבר
מפוקפק במשרד הרווחה הודחה ע"י המנכ"ל יוסי סילמן על מעילה בעבודתה ונחקרה ע"י נציבות שירות המדינה על דווח כוזב שעות עבודה.

מעיון בהוראת התע"ס המעודכנת ניתן לראות דרכי הרמיה בהן נוקט משרד הרווחה לתלישת הילדים מביתם תוך ביזוי המשפחה.

ההורים חייבים לציית לועדת ההחלטה

ע"פ תפיסתה המעוותת אל אלין אלול ההורים מחויבים לציית לפקידת הסעד, דרישה זאת של ציות מכבסת  אלול במילים כי "ההורים או הילדים אינם משתפים פעולה עם עו"ס המשפחה…" (סעיף 9.א).

ייצוג משפטי

אלין אלול מונעת ממהורים ייצוג משפטי בועדות ההחלטה למרות שאלו הועדות הקובעות בפועל הוצאת הילדים מהבית הואיל ובתי משפט מקבלים מסקנות הועדה כסוף פסוק. "עורך דין המייצג את המשפחה לא ישתתף בדיון בוועדה בין בדיון בהרכב רגיל ובין בדיון בהרכב מורחב" כותבת אלין אלול בסעיף 9.2.4. ייצוג ההורים בועדות ההחלטה נדון רבות בועדות לתיקון (סילמן , גילת) הואיל והורים רבים מושפלים בוועדות החלטה וחשים כי הם מאולצים לחתום על מסמכי הוועדה.כל ועדות התיקון כולל מבקר המדינה קבעו כי חובה לאפשר להורים ייצוב עו"ד בוועדת ההחלטה.

ללא פרוטוקל

להורים נדרש פרוטוקול ועדת ההחלטה וכן תיעוד המתרחש הואיל ואלו הם כלים להורה ובא כוחו בבית המשפט. אלין אלול מסררסת כלי זה מההורים וקובעת (סעיף  19.9 ) : " יו"ר הועדה ידאג לתיעוד הדיון שיהווה תמצות קרוב ככל שניתן לנאמר בדיון כולל ציטוטים מרכזיים של חברי המשתתפים…" . כלומר יהיה מעין תיעוד מסונן ע"י יו"ר הוועדה ללא פרוטוקול.

כפיה – ההורים מחויבים לחתום על תכנית הטיפול שקובעת הוועדה

אלין אלול מכריחה את ההורים לחתום על "חוזה טיפולי" ולא יחשבו ההורים כשאינם מסכימים לתוכנית המוצעת (סעיפים 201 ג.ד).

סוף דבר

תע"ס 8.9 שנערך ע"י אלין אלול יורק בפרצופם של משפחות, חברי ועדות סילמן, גילת ועוד… ובפרצופו של מבקר המדינה. מדובר בעשרות אלפי משפחות הסובלות עשרות שנים מפשעי משרד הרווחה המזכירים פשעים נגד האנושות כגון פירוק משפחות, העברת ילדי משפחות מוחלשות לחזקות ועוד. אלין אלול מסרסת את יכולתה של המשפחה להתגונן מול חברי ועדה אלימה הפועלים בתיאום לתלישת הילדים מהמשפחה ולהרויח כסף מהחזקתם במוסדות, אומנה טיפולים ועוד..

פלייליסט – ועדות החלטה

הוצאת ילדים מהבית, ועדת החלטה, נעמה לנסקי, תחקיר ועדות החלטה, תחקיר משרד הרווחה

"מנותקים" – תחקיר פשעי משרד הרווחה נגד האנושיות בוועדות החלטה

משרד הרווחה - פשעים נגד האנושיות בוועדות החלטה
משרד הרווחה – פשעים נגד האנושיות בוועדות החלטה

מאי 2015 – מנותקים, נעמה לנסקי , ישראל היום , 20.05.2016

תחקיר על פשעי משרד הרווחה נגד האנושיות בוועדות החלטה

בכל שנה מתנהלים בלשכות הרווחה ברחבי הארץ כ- 40 אלף דיונים של "ועדות החלטה," שבהם מחליטים אם להוציא ילדים מחזקת הוריהם › ההליך מעולם לא הוסדר בחקיקה, אלא מתבסס רק על נהלים פנימיים – שגם עליהם אין הקפדה › "לא פעם מחליטים על הדברים לפני שהוועדה פוגשת את ההורה," אומר עובד סוציאלי שהשתתף בעשרות דיונים › עורכי דין מעידים: "לא נותנים לנו בכלל לדבר בוועדה" › והכי גרוע: אין להורים אפשרות מעשית לערער על ההחלטות › משרד הרווחה: "אחד העקרונות החשובים שלנו הוא זכות וחובת ההורים להיות מעורבים בהליכים" › בקרוב תגיע הסוגיה לבג"ץ
נעמה לנסקי איור: רות גוילי

כשהדר התבוננה לרגע בכפות ידיה, היא ראתה שהן מדממות. "במשך 40 דקות נשכתי שפתיים וקפצתי אגרופים חזק חזק, עד שהציפורניים חתכו לי בבשר. אמרתי לעצמי, תחזיקי את עצמך תנשמי, תשתפי פעולה, תראי להם שאת בן אדם רציני. אל תתפרצי.

"ישבתי מול ועדה של עשרה אנשים. הכרתי מתוכם רק שתי עובדות סוציאליות. כל השאר היו אנשים שלא מכירים אותי, ואני לא זוכרת שבכלל פגשתי אותם. הם בקושי הסתכלו לי בעיניים כשדיברו על הילדה שלי ועלי. התלבטו בינם לבין עצמם אם אני מספיק טובה לגדל אותה והעבירו ביניהם כל מיני דפים."

על הוועדה הודיעו לה שלושה ימים לפני כן. העובדת הסוציאלית התקשרה ואמרה לה לבוא לפגישה שבה "תהיה חשיבה מה הכי טוב לילדה." " כבר הרבה זמן אני מפחדת שרוצים לקחת לי אותה. בשלושת הימים האלה נכנסתי לשיתוק, לא הצלחתי לחשוב. רק נדבקתי לילדה, ולא עזבתי אותה. היא היתה בת שנתיים, כל מה שיש לי בחיים. "לוועדה הגעתי לבד. רק אחר כך הבנתי איזו טעות עשיתי, שלא היה איתי מישהו שמבין בעניינים האלה. הם דיברו שם על זה שכדאי להוציא את הילדה מהבית למשפחת אומנה. אמרו שזה לטובתה, רק עד שאני 'אעמוד על הרגליים.' "ואני, כל מה שרציתי לעשות הוא לקפוץ מהכיסא ולצרוח, 'אלה החיים שלי! אתם מדברים על התינוקת שלי! אולי תיתנו לי להבין מה קורה? אולי תאפשרו לי להגיד מה דעתי? מה אני, קישוט? למה אני יושבת פה אם אתם מדברים ביניכם ולא מתייחסים אלי בכלל'? אבל שתקתי. הרגשתי מושפלת ושתקתי."

היא בת 29 אם חד-הורית מצפון הארץ, מובטלת, חסרת עורף משפחתי. לגדל את התינוקת הקטנה שלה היה קשה, בעיקר מבחינה כלכלית, אבל גם כוחותיה הנפשיים היו מוגבלים. הדר (שמה בדוי מכוח החוק, כמו יתר השמות של הורי הקטינים בכתבה) פנתה ללשכת הרווחה כדי לקבל סיוע בגידול התינוקת, ובתוך כמה חודשים מצאה את עצמה יושבת במעמד הזה, "חסרת אונים ומבולבלת. לא זאת העזרה שחשבתי שאקבל."

הוועדה שהדר מתארת היא "הוועדה לתכנון טיפול והערכה," שמכונה גם "ועדת החלטה." היא מכונסת בכל פעם ששירותי הרווחה שוקלים להוציא ילד מחזקת הוריו, ומשתתפים בה גורמי רווחה, ובדרך כלל גם נציגים ממשרדי החינוך והבריאות, כמו מורה או אחות טיפת חלב. גם הילדים שבהם מדובר אמורים להיות נוכחים, בהתאם לגילם וליכולותיהם; אבל מידת ההשתתפות של הילדים מעטה ופחותה בהרבה מזאת של ההורים, שגם עליה אין הקפדה.

בכל שנה מתכנסות לפחות 40 אלף ועדות החלטה, במסגרת לשכות הרווחה ברשויות המקומיות. ההחלטות שמתקבלות בהן הרות גורל החל מהוצאת ילדים מחזקת הוריהם למוסד או למשפחת אומנה ועד להעברתם לאימוץ להמשך חייהם. לאחר ביצוע ההחלטה מתכנסות הוועדות מדי פעם לצורכי מעקב. אלא שלדברי אנשי מקצוע הלוקחים חלק בוועדות, מדובר בהליך לקוי מיסודו: מוטה, לא שוויוני ורומס זכויות של הורים וילדים.

"זאת חוויה אלימה, אין לי מילה אחרת," אומר י,' עובד סוציאלי שלקח חלק בעשרות ועדות החלטה. הוא בעל תואר שני בעבודה סוציאלית וזה שבע שנים עובד במסגרות שונות במערכת הרווחה, שמטעמן הוא נשלח לוועדות. "לעולם אזכור את ועדת ההחלטה הראשונה שהשתתפתי בה. הייתי המום ומטולטל. הרגשתי שמזלזלים באמא שישבה שם, שמתייחסים אליה כמו אל ילדה קטנה, ושאנחנו לא באמת עושים את העבודה שלשמה התכנסנו. מאז אני עד להרבה מצבים, שמבהירים לי שקורה פה משהו מאוד שגוי. "בוועדה אמורה להיות חשיבה של גורמי המקצוע, בשיתוף ההורים, מה יעלה בגורל הילדים. אבל בהרבה מקרים הוועדות האלו הן רק מראית עין של דיון. לא פעם, מחליטים על הדברים מראש, עוד לפני שהוועדה מתכנסת ופוגשת את ההורה. אפילו הדו"ח יכול להיות מוכן מראש בהתאם, ואז ההורה מגיע לסיטואציה, שנוגעת לילדים שלו, ואין לו בעצם שליטה עליה. אני רואה הורים יוצאים מהוועדות האלה חבולים. הם מרגישים, ובצדק, שלא ראו ולא שמעו אותם."

במקרה של הדר הסתיימה הוועדה בהמלצה להעביר את בתה, שהיתה אז בת שנתיים, למשפחת אומנה. בית המשפט אימץ את ההמלצה, כפי שקורה בחלק מכריע מהמקרים. מאז חלפו שנתיים. הדר פוגשת את בתה למשך שעה בשבוע, במקום ציבורי ביישוב שבו מתגוררת משפחת האומנה. פעם בשבועיים באה בתה הביתה למשך סוף השבוע. "מבהירים לי שהילדה תחזור, אולי בקרוב," מספרת הדר "בינתיים החיים שלי לא הפכו ליותר קלים. לא קיבלתי שום סיוע כדי 'לעמוד על הרגליים,' ומה שהכי קשה לי זה שהבת שלי גדלה בבית של אחרים. אני לא קמה כל בוקר והולכת לישון כל לילה כשהילדה היחידה שלי לידי."

נכון לסוף שנת 2014 הוגדרו כ- 366 אלף קטינים בישראל כ"ילדים בסיכון." כל אחד מהם עשוי להיות מוצא מרשות הוריו, זמנית או לצמיתות. 63 אחוזים מהילדים בסיכון באים ממצב כלכלי קשה. למחציתם יש לפחות הורה אחד מובטל. כשליש הם ממשפחות מהגרים, בעיקר מאתיופיה וממדינות בריה"מ לשעבר שליש מהם גדלים אצל הורה יחיד, בדרך כלל אם חד-הורית. גורמי הרווחה רשאים להתערב בתא המשפחתי במקרים שבהם יש חשש בעיניהם להתעללות או להזנחה של ילדים.
אלא שבאופן מדהים, לב ההליך – ועדות ההחלטה – מעולם לא הוסדר כולו בחוק או בתקנות. הוא נסמך ברובו על נהלים פנימיים שרוכזו ב"תקנון לעבודה סוציאלית" (תע"ס) מסמך ישן בן 21 שנים, שגם בו לא מקפידים לדבוק. יתר על כן, התע"ס אינו מחייב פורמלית את הנציגים בוועדה שאינם נמנים עם גורמי הרווחה. כל זאת, למרות שכבר יותר מ- 14 שנים שורה ארוכה של ועדות חיצוניות ופנימיות של משרד הרווחה, כמו גם מבקר המדינה, המליצו ואף דרשו להסדיר את הפעילות בחקיקה.
האגודה לזכויות האזרח פנתה למשרד הרווחה בדרישות נשנות להסדיר את פעילות הוועדות "ולמנוע את המשך הפגיעה בזכותם של בני המשפחה והקטינים להליך הוגן," אולם ללא הועיל. בקרוב, לראשונה, יידרש בג"ץ להכריע בנושא. "בוועדות הללו מתקיים ההליך המנהלי הפגום ביותר שנתקלתי בו מימיי," אומרת עו"ד משכית בנדל, ראש תחום הזכות לקיום בכבוד ורווחה באגודה לזכויות האזרח, מנסחת העתירה לבג"צ. "מתקבלות שם החלטות גורליות לגבי אוכלוסייה מאוד מוחלשת, תוך כדי הפרת הזכויות הכי בסיסיות – כמו הזכות לייצוג והזכות לעיון בחומרים לפני הוועדה ואחריה. "אין אפשרות ממשית לערער על החלטת הוועדה. אם הורה מרגיש שההליך היה לא הוגן כלפיו, או אם נעשו טעויות, אין לו מה לעשות. כשהדברים מגיעים לבית משפט לענייני משפחה או לבית משפט לנוער, מצאנו שהם בדרך כלל מאמצים את החלטת הוועדה. וחשוב לזכור שמדובר באוכלוסיות מאוד מוחלשות, שאין להן בהכרח האמצעים לפנות לבית משפט. "יש בוועדות דיונים שמתקיימים בלי ההורים והילדים, כי על פי הנהלים, אין חובה כזאת, רק המלצה. אז לפעמים לא מזמנים בכלל את ההורים, ולפעמים מנהלים חלק מהדיון בזמן שההורים נמצאים מחוץ לחדר, ועוד דוגמאות מקוממות. "הכל נסמך על הנחיות פנימיות מהדרג המנהלי הכי נמוך, שאין מה להשוות בינן לבין חוק או תקנות, מבחינת רמת המחויבות להן. כלומר, אפשר לחרוג מהן, אפשר לשנות אותן, אין סנקציות משמעותיות שאפשר להטיל אם הן לא נאכפות. "למשל, אם הורה לא יוזמן לדיון שנוגע לגורל ילדיו, זה לא יפחית מתוקף ההחלטה שהתקבלה. אם, לעומת זאת, היה חוק שקובע שחובה לזמן את ההורה, והוא לא זומן, הרי שזו עבירה על החוק. "מצאנו שלא רק שההנחיות של תע"ס לא מקוימות במלואן, אלא שיש בהן גם בעיות קשות. למשל, לא כתוב בכלל איך יש לקבל את ההחלטה, מה עושים כשיש דעת מיעוט, כמה מחברי הוועדה צריכים לתמוך בהחלטה כדי שתתקבל. הכל נזיל ותלוי בהרכב הוועדה ובלשכת הרווחה המסוימת שבה זה קורה. ואלו החלטות שהן לעיתים בלתי הפיכות ויכולות להסתיים באימוץ. "יש כאן פגיעה בזכויות אדם וגם פעולה בחוסר סמכות. רשות מנהלית לא יכולה לפעול בלי חוק או לפחות תקנות, שמסמיכות אותה, כשעל הכף מוטלות זכויות אדם, כמו הזכות לחיי משפחה וזכותו של ילד לגדול במחיצת הוריו. אלה זכויות חוקתיות, שאי אפשר לפגוע בהן באמצעות החלטה מנהלית. "רק לפני שלושה חודשים עבר חוק האומנה, שב – מסגרתו הוסדר חוקית חלק קטן מפעילות הוועדות, שנוגע למשפחות האומנה ומתייחס לזכויות הילדים והורי האומנה. חסרה בו התייחסות להורים הביולוגיים, ובכל מקרה, כ- 80 אחוזים מההוצאות החוץ-ביתיות הן לפנימיות, כך שהחוק הזה לא רלוונטי לגביהן."

ועדת ההחלטה נפתחת בדרך כלל בסקירת הסיבות לכינוסה, שכוללות פירוט על הרקע של המשפחה ותפקודה, כולל הצגת פגמים וכשלים בעיני גורמי הרווחה, וגם חשיפת מידע אישי, אינטימי ואף קשה דוגמת פגיעות מיניות, אלימות וסכסוכים משפחתיים. על פי עדויות של גורמים מקצועיים ושל הורים שהשתתפו בוועדות, במקרים רבים לא נערכות התייעצות פתוחה או חשיבה טיפולית, בוודאי לא כאלו המשתפות את ההורים ומאפשרות להם להשפיע באופן ממשי. "ההורה נכנס לחדר מלא באנשים שלכאורה יודעים יותר טוב ממנו מה נכון," אומר י.' "כל אחד מציג את עצמו, שם ותפקיד, ואז העובדת הסוציאלית של המשפחה מקריאה דו"ח שנוגע לחוסר התפקוד של ההורים, ומתאר מצבים קשים או נושאים שיש עליהם מחלוקת עם ההורים. למשל, שהבית מלוכלך ולילדים יש כינים." "זה קשה מאוד לאדם אחד לעמוד מול הרכב רחב שיש לו יכולת השפעה אדירה על החיים שלך," אומרת ש,' עובדת סוציאלית ותיקה, שהשתתפה בעשרות ועדות החלטה. "הבדידות הזאת משתקת. גם אני, אדם עם כוח, הייתי מתקפלת ומאבדת את המילים בסיטואציה כזאת. במיוחד אם היו דנים בנושאים כמו האם להוציא את הילדים שלי מהבית, או האם להחזיר לי אותם אחרי שנים. "יש לשכות רווחה שהדיונים בהן מפרים, מעמיקים, מכבדים את ההורים, ויש לשכות שלא קורה בהן כלום, למעט פרוצדורה שסופה ידוע. הדברים בנויים כך שלא מתאפשר מקום אמיתי להורה להיות שותף לתהליכים. הורה מגיע ולא באמת יכול להביע את דעתו, לחשוב במשותף. הוא נמצא תחת זכוכית מגדלת של כל הגוורדיה של האנשים הזרים שיושבים מולו, והוא לא יכול לפתוח את ליבו מולם. במקרה הטוב, הוא מכיר שם רק את העובדת הסוציאלית של המשפחה. "יש תחושה שלא משנה איך יגיבו ההורים, זה יהיה לא בסדר. אם יכעסו ויצעקו, המשמעות היא שהם 'בהתנגדות.' אם יבחרו בגישה פשרנית, הם ייתפסו ככאלה שלא נלחמים מספיק. כל אלה יכולים להשפיע לרעה על המלצת הוועדה. "בוועדות שאני משתתפת בהן, אני מאוד מקפידה להגיד להורים משהו על הילדים שלהם. למשל, לומר לאמא, 'את יודעת, יש לך ילדה מקסימה.' אחרי שאני אומרת משהו כזה, ההורים מתחילים מייד לבכות. כי באמת, בלא מעט מקרים אף אחד לא טורח לדבר איתם, לראות אותם באמת, להתייחס אליהם ישירות. והם מתגעגעים לילדים שלהם, רוצים את הילדים שלהם, אוהבים אותם. הדיון מתנהל במשך כשעה ולהורה ניתנת זכות הדיבור רק בסוף. אם במהלך הדיון הוא יזרוק הערה או יגיב, יגידו לו, 'כשיגיע תורך תדבר.' קשה מאוד לדבר בסוף הליך כזה. ההורים כל כך פגועים, שהם מדברים מתוך כעס וכאב. "יש מקרה שקרה לפני מספר שנים ומהדהד לי עד היום. כשהגיע תורה של האמא לדבר בוועדה, היא ירדה על הברכיים ופשוט התחננה על חייה ועל חיי הילד שלה, שהיה במשפחת אומנה ורצו שיעבור לאימוץ. אמא עם עבר קשה ללא ספק, שהגיעה לוועדה לבדה, וכל מה שנותר לה לעשות הוא לרדת על הברכיים ולהתחנן. היא אמרה, 'אני אעשה כל מה שאתם רוצים – רק אל תוציאו את הילד שלי לאימוץ.' בסופו של דבר, הילד לא הועבר באותו שלב לאימוץ, אבל כעבור זמן זה נעשה." חשוב לש' לומר שהיא מתנגדת למתקפות על העובדים הסוציאליים ולהתייחסות אליהם כאל "חוטפי ילדים." "אני לא מקבלת בונוס כספי על כל ילד שאני מטפלת בו. להפך כל ילד שמוצא מהבית מוסיף לעומס העבודה שקיים ממילא. יש הרבה עובדים סוציאליים שמנסים לעשות את המירב בתוך המערכת, למען המשפחות האלה, ומעל לכל, למען הילדים. אבל אני לא מסוגלת לשתוק עוד לנוכח הדברים שאני רואה בוועדות."

מורין ,(29) אם לילד בן ,4 השתתפה בוועדה לפני כחודש. בגלל סכסוך גירושים מר בינה לבין האב וקשיים רגשיים וחברתיים שנצפו בגן הילדים, הוגדר בנה כילד בסיכון, וגורמי הרווחה העלו את האפשרות שי›צא מהבית. "ישבתי שם כאילו אני בובה שאמורה לתת את ההסכמה שלה להחלטת הוועדה ולשתוק," היא מתארת. "כאילו זה לא הילד שלי. כאילו אני לא באמת רלוונטית. יותר הטיחו בי האשמות מאשר נתנו לי הסברים." את ההודעה על קיום הדיון קיבלה, לדבריה, בהתראה של יום וחצי. "התסקירים של העובדת הסוציאלית לא הגיעו אלי, ולא ידעתי מה בדיוק יכלול הדיון. הכרתי שלושה אנשים מתוך העשרה שהשתתפו בוועדה – את המפקח המחוזי ושתי פקידות סעד. כלומר, שורה של אנשים שרובם לא מכירים אותי, אבל מכירים אחד את השני ועובדים אחד עם השני. אז מה שק›ל הקול שלי מולם, בהשוואה לפקידת סעד, קולגה שלהם, שחושבת שאני אמא לא מתפקדת? "הדיון נמשך כשעה וחצי, ורק בעשר הדקות האחרונות נתנו לי את זכות הדיבור, וגם אז קטעו אותי. אמרו לי, 'את מתבלבלת,' או 'את מוציאה דברים מהקשרם.' לא הרגשתי שביטאתי את עצמי בכלל, ולכן לא הייתי מוכנה לחתום שאני מסכימה להמלצות שלהם. כשיצאתי, לא נתנו לי שום פרוטוקול או סיכום. שום דבר." 

ועדת סילמן, שבחנה במהלך תקופה ממושכת את מדיניות משרד הרווחה בנושא הוצאת ילדים למסגרות חוץ-ביתיות, ושהגישה את מסקנותיה בפברואר ,2014 ציינה את חשיבות "ההקפדה על הכנה מסודרת של ההורים ושל הילדים לקראת דיוני הוועדות וקיום דיונים שלהורים ולילדים תפקיד מרכזי בהם. יש להקפיד שבכל שלבי הדיון קולם של ההורים וקולם של הילדים יישמע. יש להקפיד שההורים יישאלו בנוגע לדאגות העיקריות שלהם, הקשיים של המשפחה ושל הילדים על פי תפיסתם, ועל הכוחות שהם מרגישים שיש להם ולילדיהם – לפני הצגת הדאגות על ידי אנשי המקצוע. כמו כן, בבניית תוכנית הטיפול יש להקפיד לשאול את ההורים ואת הילדים מהי העזרה שהם זקוקים לה – לפני הצגת חלופות הטיפול על ידי אנשי המקצוע." אלא שעל פי העדויות, ההמלצות של משרד הרווחה עצמו רחוקות מלהיות מיושמות.
י' מספר על אחת מהוועדות שבהן השתתף: "רק עשר דקות לפני שהוועדה התחילה, העובדת הסוציאלית של המשפחה קראה לאמא את הדו"ח שלה, שנכתב על בסיס הדיווחים של אנשי המקצוע. זה היה דו"ח נוראי, דברים שקשה לשמוע. מאשימים את האמא בהמון דברים, ומייד אחר כך היא נכנסת לוועדה וכל הקהל הזה יושב שם, והיא אמורה לתפקד ולדבר לעניין. "השתתפתי בעבר בוועדה שבה נכחה סבתא ממוצא אתיופי, דוברת אמהרית, שבכלל לא הבינה עברית. אמנם היתה שם מתורגמנית, אבל דיברו על אפשרות של הכרזה על הנכד כ'קטין נזקק,' מה שמאפשר לרשויות הרווחה מרחב פעולה גדול מאוד והופך את ההוצאה מהבית לקלה הרבה יותר "היה ברור לכולם שהסבתא לא מבינה בכלל מה המשמעות של כל זה. היא רק אמרה שהיא רוצה מאוד לטפל בנכד שלה ושהיא אוהבת אותו. כשביקשתי שיסבירו לה במה מדובר, פקידת הסעד אמרה לי, 'אני לא אתחיל להסביר לה עכשיו, אין לנו זמן לזה. אני אזמין אותם לשיחה כשאכתוב את התסקיר, ואז אסביר לה הכל.' " בסוף, הוועדה המליצה על נזקקות. הסבתא יצאה בלי להבין מהן ההחלטות שהתקבלו בה, כי לא היה מספיק זמן בשבילה. רק בבית המשפט הוסברה לה המשמעות, וזאת כבר היתה נקודה מתקדמת מדי בתהליך הילד הוצא לאומנה. אני שואל את עצמי איך היא היתה פועלת אם היתה מבינה מהי נזקק›ת ברגע שהנושא עלה." ,'העובדת סוציאלית שהשתתפה בכ- 100 ועדות החלטה, מסרה בתצהיר שצורף לעתירה לבג"ץ כי "במרבית המקרים אין הכנה של ההורים לקראת הוועדה, והם לא תמיד יודעים מה הולך לקרות שם".

היא מספרת שהורים יכולים לגלות בוועדה כי על הפרק עומד לא פחות מאימוץ הילד או הילדה שלהם. "היה לי מקרה של אמא שאני חושבת שלא הבינה מה בדיוק הולך לקרות בוועדה. אחת העובדות הסוציאליות הציגה את עצמה כנציגת השירות למען הילד, אבל לא אמרה את המילה 'אימוץ.' כשהגענו לדבר על אפשרות של אימוץ (הילד שהה באותה עת אצל משפחת אומנה; נ,(ל" האמא ממש התפרקה ובכתה. היא אמנם שמעה בעבר על האפשרות הזו מהעובדת הסוציאלית של השירות למען הילד, שהיתה בתפקיד לפני הנוכחית, אבל בגלל שהן התחלפו, היא לא הבינה שבעצם שתיהן באותו תפקיד ואחראיות לאפשרות הזו. רק לקראת הסוף הנושא עלה פתאום, ללא הכנה מקדימה, ובאופן טבעי היה לה ממש קשה לשמוע את זה." › › › מעדויות שונות מתברר שלא פעם החלטות בוועדות מתקבלות מראש, מה שמעקר את מהותן ומטיל סימן שאלה גדול על מידת ההסכמה החופשית שיש למשפחות בדיונים. "מניסיוני, אין לי ספק שברוב המקרים, כמעט הכל סגור מראש," אומרת עו"ד ורדה שטיינברג, שמייצגת הורים בהליכים הקשורים להוצאה מהבית, ושנכחה בעשרות ועדות החלטה. "השבוע הייתי בשתי ועדות, בשתי ערים שונות. יושבות ראש הוועדות באו עם ההחלטות, "המלצות", כפי שהן מכנות אותן לדיון כשהן מודפסות ומוכנות. לא היו שום התלבטות ושום התייעצות. אמרו: זה מה שהחלטנו. אין פה 'תכנון טיפול והערכה,' יש פה החלטה. זה הליך מיותר, בזבוז של כסף. משחק בכאילו. בעיניי, דברים צריכים להתנהל בבתי משפט וזהו.
"אני מייצגת כיום סבתא, שמבקשת לשמש משפחת אומנה לנכדה בן השנה וחצי, משום שבתה, אמו של התינוק, סובלת מפיגור קל. במקרה הזה התקיימה לפני חמישה חודשים ועדת החלטה, ומייד למחרת הילד נלקח לאומנה. ככה, מהיום למחר כל התשתית היתה מוכנה וערוכה מראש. התינוק הזה סומן. "אני מרגישה שבלא מעט מקרים, מה שקורה בוועדות הוא מעין מצג שווא. אבל גם אם לא – מהן היכולות של המשפחה להתמודד כראוי אם מודיעים לה על הדיון יום-יומיים מראש ולא מאפשרים לה להיערך? אם עורך הדין מקבל את החומר רק בתחילת הדיון, או יום לפניו, איך אפשר להגיב לטענות"? את לא יכולה לבקש את החומר יותר זמן מראש? "אני יכולה ואני מבקשת, אבל בדרך כלל לא נותנים לי, או מקשים עלי מאוד. יש פעמים שבהן אני מקבלת רק חלק מהחומר. יש לשכות שמגדילות לעשות: הן נותנות לי את התסקיר רק במהלך הדיון בוועדה, ואסור לי לצאת איתו מחוץ לחדר." גם ש' נתקלה בתופעה. "הרבה פעמים את מגיעה לוועדה ומרגישה שלמעשה כבר התקבלה החלטה, ודיון אמיתי לא מתקיים. הלך הרוח של הדברים הוא לכיוון מאוד ברור, והיכולת של ההורה לשנות משהו אינה משמעותית. "יש שוני גדול בין הלשכות ביישובים שונים, וזאת בעיה בפני עצמה. התנהלות הוועדה היא שרירותית ונקבעת על ידי מנהל מחלקת הרווחה או מרכזי הוועדות. במקומות מסוימים בארץ בולט שהכל כמעט קבוע מראש, הוועדות הן סוג של חותמת גומי, משהו שצריך לעשות מבחינה פרוצדורלית. אני שומעת הורים שאומרים אחד לשני, 'אם אתה רוצה שיתייחסו אליך ברצינות, תעבור לעיר אחרת.' אלה דברים שאסור שיקרו. "יש מקרים שבהם מתקיימת חשיבה משותפת, אבל ככלל, זה מפגש שעושים אחת לשנה, ולכל הצדדים ברור איך זה ייגמר – המשך סידור האומנה לילד. לא באמת עוצרים ואומרים, 'רגע, חמש שנים אנחנו מקבלים את אותה החלטה.' " היו פעמים שבהן דרשו ממני לכתוב דו"ח עם המלצות בכיוון הברור שעליו הוחלט. כלומר, השתדלו ליישר קו אחיד מראש בין הגורמים שלוקחים חלק בוועדה. לא פעם נתקלתי במצבים שבהם מרכז הוועדה או פקידת הסעד ביקשו ממני לשנות המלצות או לכתוב דברים ברוח אחרת ממה שכתבתי במקור, כדי להשיג את האחידות הזאת. "למשל, היו מקרים שבהם רציתי שלילד האומנה יהיה קשר עם הוריו הביולוגיים. האמנתי שזה נכון ושזה אפשרי, אבל הכיוון של הרכב הוועדה היה העברת הילד לאימוץ. אני התנגדתי לזה. לפני הוועדה ניסו לשכנע אותי שלא אגיד את דעתי בפני ההורים. "אני נשארתי בעמדתי, וכמוני גם עמיתות שלי, אבל הכוונה המערכתית היא ברורה: הרבה פעמים יש רצון לסגור את הדברים לפני הוועדה, כדי שלא יתקיים דיון אמיתי. לייצר חזית אחידה וחתומה מול ההורים." חבר בוועדה יכול להתנגד להחלטה שלה? "אני יכולה להתנגד, אבל בתור עובדת סוציאלית, שהיא לא פקידת הסעד או מנהלת הוועדה, אין הרבה מה לעשות עם ההתנגדות שלי." הורה יכול לערער על החלטה של הוועדה? "אפשר לפנות לבית משפט, אבל הוא בוחן את החוקיות של ההחלטה, הוא לא מוסמך להתערב בהחלטות המקצועיות. כך יוצא שאתה יכול לערער על דו"ח חניה ולא יכול לערער על הוצאת ילד מהבית. "יצא לי לראות לא מעט מקרים שבהם פקידת הסעד ניסתה לנטרל מראש את התנגדות ההורים להחלטה שעומדת להתקבל. למשל, לפני שמתכנסת הוועדה ואפילו לפני דיון בבית המשפט, אומרים להורה: תסכים להחלטות שלנו, ובתמורה נגדיל את מספר הביקורים של הילד, נאפשר עוד פגישות איתו. "בכלל, כדאי להורים שהוציאו להם את הילדים מהבית להיות הכי בסדר עם כל מי שאחראי לגורלו של הילד, כי זה יכול בקלות להיראות אחרת. כן, יש פה גורם של איום. בעיקר לקראת כינוס הוועדות. "היה מקרה שבו הוציאו לאמא שני ילדים מהבית. עם אחד הילדים היתה סיטואציה מורכבת, ופקידת הסעד איימה להפסיק את הביקורים אצל הילד השני, כדי שהאמא תשתף איתה פעולה. אני לא איפשרתי את זה. את לא יכולה לאיים על הפסקת הביקורים אצל ילד שבכלל לא קשור לסיטואציה שהתפתחה עם אחיו."

שתיים מהמלצותיה הבולטות של ועדת סילמן היו הקמת נציבות תלונות ציבור, שתדון בהחלטות הוועדות, והבטחת ייצוג משפטי להורים בוועדות שדנות בהוצאת ילדים מהבית. לחברי הוועדה היה ברור שמדובר למעשה בפורום משפטי, ולכן חובה להבטיח ייצוג של ההורים, אפילו במימון המדינה, אם אין להם אמצעים לכך הוועדה אף נקבה בעלות משוערת של 17 מיליון שקלים לשם מימוש ההמלצה. שתי ההמלצות לא קוימו בשטח. "קורה לא מעט שמונעים ממני לדבר בוועדות," מספר עו"ד יוסי נקר, שמייצג ילדים והורים מול מערכת הרווחה זה יותר מעשור. "בדרך כלל ההורים יגיעו לא מיוצגים. או בגלל שאין להם אמצעים לממן עו"ד, או בגלל שהם מיודעים על הוועדה בהתראה קצרה מאוד ולא מספיקים להיערך. וכשכבר מגיעים עם ייצוג, מצפים מעורך הדין להיות על תקן ידיד, שיושב בשקט."

נקר מציג הקלטה של דיון בוועדת החלטה, שנערכה בלשכת הרווחה בפתח תקווה. בהקלטה נשמע בבירור כי מנהלת הוועדה מבהירה לנקר שהוא אינו יכול לייצג את ההורים בתוך הוועדה, ושאם הוא מעוניין להיות נוכח, 'אתה צריך לשבת ולשתוק. פה זה לא בית משפט."'
לאחר ויכוח ממושך וחרף בקשות ההורים לאפשר לנקר לייצגם, הוועדה פוזרה והדיון לא התקיים. "יש ועדות שבהן אתה צריך להילחם על זכות הכניסה שלך," הוא אומר. "נכון להיום, אין הסדרה של ייצוג המשפחות. מצפצפים עלינו גם בהקשר הזה." "זה פשוט לא חוקי," אומרת עו"ד בנדל. "אין ספק שמדובר בפורום מעין-שיפוטי. כמו בית משפט קטן, שדן במחלוקת בין הרשות המנהלית לאזרח, ולכן חשוב שיהיו בו זכויות ייצוג וזכויות ערר בוועדות ההחלטה שתי הזכויות האלה לא מתממשות, ולכן אנחנו פונים לבג"ץ". " מוכרחים לווסת את הכוח של הוועדות האלו", מדגיש י.' "לאפשר בהן מקום לחשיבה ולטיפול. להורים האלה ולילדים שלהם מגיע יותר וגם לנו, כעובדים סוציאליים שהגיעו למקצוע הזה מתוך רצון ואמונה, מגיע יותר."

ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים נמסר בתגובה: "בניגוד לנטען בכתבה, המשרד רואה חשיבות רבה בקידום החקיקה בנושא ועדות תכנון טיפול והערכה. בשנת 2009 גיבש המשרד הצעת חוק השמה חוץ-ביתית של ילדים (ועדות תכנון טיפול ואומנה.( הצעה זו נועדה להסדיר את תחום ההשמה של ילדים בפנימיות ובמשפחות אומנה. בהצעה יוחד פרק לסדרי עבודתן של הוועדות לתכנון טיפול, ובו פורטו תפקידי הוועדה וסמכויותיה, העילות להתכנסותה, הרכבה, אפשרויות ערר על החלטותיה ועוד "אחד העקרונות החשובים שעומדים בבסיס מדיניות המשרד הוא זכות וחובת ההורים להיות מעורבים ושותפים בהליכי קבלת ההחלטות בנוגע לילדם שבסיכון. נציין כי הוועדה הינה תהליך טיפולי ולא משפטי. ההורים זכאים לקרוא ולקבל כל חומר הנוגע לעניינם, בכלל זה הדו"ח הסוציאלי, תיעוד עיקרי הדיון והתוכנית הטיפולית. "המועד שבו מתכנסת הוועדה נקבע בדרך כלל כשלושה שבועות לפני הדיון, אלא אם מדובר במצבי סיכון וסכנה שהילד נמצא בהם, המחייבים דיון דחוף. "נבקש להוסיף שמשרד הרווחה מפעיל תוכנית ייחודית לשיקום משפחות, שנותנת מעטפת טיפולית לחיזוק המשפחות ולמניעת הוצאה מהבית. בנוסף, המשרד פועל לקידום חקיקה, שתשלים את חוק האומנה ותסדיר את שיקום המשפחות".
naamal@israelhayom.co.il

פלייליסט ועדות החלטה

"ההורה מגיע לסיטואציה שנוגעת לילדים שלו, ואין לו בעצם שליטה עליה," אומר י,' עובד סוציאלי

עו"ד בנדל. "הליך לא הוגן"

"אתה יכול לערער על דו"ח חניה ולא יכול לערער על הוצאת ילד מהבית," אומרת ש'

עו"ד שטיינברג. "אין טיפול"

בית משפט לנוער, גלית מור ויגוצקי, הוצאת ילדים מהבית, חותמת גומי

גלית מור ויגוצקי – 20 שנה בדלתיים סגורות ללא ראיות וללא פיקוח ובקרה

ספטמבר 2015 – גלית מור ויגוצקי שופטת נוער תקועה 20 שנה בדלתיים סגורות ללא ראיות: אין צורך בהליך הוכחות והזמנת עדים. יש להוציא את כל הילדים מהוריהם לפנימיות ללא סדרי דין.

שופטת נוער גלית מור ויגוצקי מטייחת אמנת זכויות הילד

גלית מור ויגוצקי, תקועה 20 שנה בדלתיים סגורות ללא ראיות, כשמיולי 2006 ועד היום היא משמשת נשיאת בתי משפט לנוער, עובדה המהווה קרקע פוריה לשחיתות ושררה.
סעיף 13 לחוק בתי המשפט, קוצב את זמן כהונת נשיא ביהמ"ש עליון ל- 7 שנים. למרות זאת, ויגוצקי מכהנת כנשיאת בתי המשפט לנוער 9 שנים, ואין פוצה פה. שחיתות שלטונית. ויגוצקי בעלת סמכויות נרחבות בדלתיים סגורות, ללא ראיות, גורמת נזקים קשים לפרט, לחברה ולמשפחה ללא פיקוח ובקרה, מנצלת לרעה את החיסיון ואינה מפרסמת פסקי דין גם כשניתן לעשות זאת ע"י הסרת שמות בעלי הדין.
ויגוצקי פועלת בשיטת חותמת הגומי לעובדות הסוציאליות כדי לרצות רשויות הרווחה, איגוד העו"ס ועמותות האומנה, אימוץ ורווחה אותם היא פוגשת בכנסים ואירועים.
מבדיקה שערכנו עולה:
מור ויגוצקי ילדה ילד עם תסמונת דאון אותו הפקירה לטיפול וגדילה אצל בן זוגה לשעבר, ששימש כאב ואם לבנו, כשהיא מתעלמת מקיומו של בנה, כאילו לא נולד.
יש לה בן זוג, איתו היא לא מתגוררת תחת קורת גג אחד, מחשש שיראה את פניה המפוחלצות ללא שפכטל בבוקר כשהיא מתעוררת. אללה יוסטור.
מידי שנה היא נוסעת לשלושה חודשים לחו"ל לצורך שיפוצים קוסמטיים מקיפים: ניתוח אף, ניתוחי עפעפיים, החלקת קמטים, מילוי בוטוקס, הורדת סנטר, שאיבת שומן מהתחת, שדיים מפלסטיק ווגינה שעברה הקטנה, הסרת שיער בלייזר, הסרת שפם, תוספות שיער בחימצון לא בריא.
כך למשל ביום 9.9.15 היא טסה לחו"ל לצורכי שיפוצים עד ליום 7.10.15, והפקירה הורים וילדיהם לגורלם למשך חודש ימים ללא מתן החלטות, למרות שמדובר בדיני נפשות, כשהיא הפכה את פקידות הסעד לשפוט ולנהל את תיקי הנוער במקומה.
ב- 3 שנים האחרונות נעדרה מידי שנה 3 חודשים, כשהורים ממתינים להחלטות ואין מושיע. היא מאפשרת לפקידות הסעד ליתן תגובה תוך 30 יום ויותר, למרות שמדובר במקרי חירום של אישפוז כפוי המחייבים תגובה מיידית.
לא ברור מדוע היא ממשיכה להיות נשיאת ביהמ"ש, כשהיא נעדרת 3 חודשים בשנה מעבודתה.
בכנס שערכה עו"ד חווה קליין, היא אמרה שתפקיד שופטי הנוער לסור למרותה של פקידת הסעד אשר יוזמת את ההליך, והיא רואה את עצמה כחותמת על השורה האחרונה בפרוטוקול.היא הזהירה את עורכי הדין שלא יפנו אליה בכלל, אם לא חלפו שישה חודשים מאז שהילד נמצא בפנימיה / מרכז חרום, אומנה או מוסד רווחה.
ויגוצקי מור היא דחלילה של פקידות הסעד. תפקיד זה של הוספת חתימה על פרוטוקול גם רובוט יכול לבצע באורח אוטומטי ולכן התייתרה הסיבה לממן לה משכורת וליצור תקנים לעבודות מסוג שפיטה בהליכי נוער. מדובר באבטלה סמויה: היא יושבת בתקן של שופטת, מחממת כיסא וחותמת על פרוטוקולים וזהו.
מור ויגוצקי לא מאפשרת לחקור את פקידות הסעד, והיא נוהגת להפנות לפסיקה של השופט יצחק עמית שקבע בתיק בע"מ 4746/13, כי אין שום צורך לחקור את פקידות הסעד, אין שום צורך לנהל הליך של שמיעת עדויות, אין שום צורך לגלות מסמכים, אין שום זכות להגיש כתב הגנה ולייצוג משפטי. השופט עמית, בהחלטתו הישווה את פקידות הסעד לקצינות מבחן בתיקים פליליים, למרות שאין שום קשר בין הדברים. קצינות מבחן בתיקים פליליים אינן נחקרות, אינן יוזמות הליכים, אינן מתייצבות כבעלי דין ואינן מציגות את חומרי הגלם. על ידי השוואת המעמד של פקידות הסעד לקצינות המבחן, הפך בית המשפט לנוער לקרקס הפרטי של פקידות הסעד, בו מועברת הסחורה המבוקשת מיד ליד, כאשר שופט הנוער, ידיו כבולות בשל ההחלטה של יצחק עמית.
גלית מור ויגוצקי לא פועלת לתקן עיוות דין ולא פועלת למען המוחלשים בחברה הישראלית. נהפוך הוא. לדבריה, אין ביכולתה לעשות דבר לנוכח העוול, שכן יצחק עמית, הורה לה שלא לתת ללקוחות צרכני השירותים של שופטי הנוער כל הוראה שדומה במהותה לעבודה שיפוטית. בסופה של ההחלטה כתב השופט עמית: "אין לי אלא לחזור ולפנות לאם ולסבתא בקריאה לשתף פעולה עם אנשי המקצוע". בכך הוציא את המרצע מהשק, וגילה את דעתו על עבודת השופטים בבתי המשפט לנוער: השופט עמית מצפה כי כל ההורים המשתייכים ישתפו פעולה עם אנשי המקצוע, ושיתוף פעולה פירושו שאין מה לפנות בכלל לבתי המשפט לנוער, שכן מלכתחילה קיימת חובת ציות לכל מה שפקידות הסעד אומרות, ולא ניתן לקבל כל סעד שיפוטי בבית משפט הדורש חובת ציות ושיתוף פעולה עם פקידות הסעד שהן גם בעלות הדין, התובעות בבית המשפט לנוער, יוזמות ההליך, וגם המוציאות לפועל של תוצאות ההליך, שבסיומו הן לוקחות את הסחורה (הילדים) ושמים אותם במוסדות המניבים של משרד הרווחה.
משרות שופטי הנוער מטעות ומוליכות שולל את הציבור, שכן נוצר מראית עין של עבודה שיפוטית, כאשר למעשה גלית מור ויגוצקי שופטת נוער ונשיאת בתי המשפט לנוער מתפקדת כעו"סית זוטרה, חסרת כל מעמד, חסרת כל יכולת לשנות את מה שהפק"ס כבר קבעה מראש, ולכן נדרש פיטורי השופטת.
שאילתא תוגש מיד בתום החג להנהלת בתי המשפט, מדוע השופטת ויגוצקי ממשיכה לכהן כנשיאת בתי המשפט מזה 9 שנים, כשהיא נעדרת מידי שנה לתקופה של 3 חודשים לצורכי שיפוצים בחו"ל.

חוות דעת פסיכיאטרית, לשכת הרווחה תל אביב, מאיר לאופר, פשעים נגד האנושות, שולה מאיר

פסיכיאטר מאיר לאופר – חוות דעת פסיכיאטרית מבלי לפגוש המטופל

פקידת הסעד שולמית מאר הידועה כשולה מאיר
פקידת הסעד שולמית מאר הידועה כשולה מאיר

פסיכיאטר מאיר לאופר – התנהלות פסיכופטית מעוררת שאת נפש, כתב חוות דעת כוזבת וארסית נגד אם ובנה שמעולם לא פגש או ראה. האמא באה אליו והתעמתה איתו, האזינו להקלטה.

ינואר 2015 – ד' בן 10 נחטף מאימו, לאחר שפקידת הסעד שולה מאיר (לשכת הרווחה תל אביב), טענה בביהמ"ש לנוער, כי האם לא שולחת את בנה לבית הספר. ל- ד' אין בעיה נפשית ומעולם לא היתה. מדובר בקטין מחונן, שחקן כדורגל העוסק בנוסף בציור. פקידת הסעד שולה מאיר, החליטה לאשפזו בפנימיה פוסט אישפוזית ולצורך כך הציגה בבית המשפט חוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר מאיר לאופר.

לפניכם מוצגת חוות דעת של הפסיכיאטר מאיר לאופר מהרצליה אשר על פי הכתוב פגש את הילד כחודש ימים לאחר שנחטף ונמסר למוסד חירום – תמשיכו לקרוא עד הסוף, הוא מעולם לא פגש אותו!

 

" ד' הינו בן 9 שנים, בן יחיד לאימו שאיננה נשואה, הקשר שלו עם אביו היה רופף כל השנים, בהיותו בגן תוארה התנהגותו כביזארית ותוקפנית, לקראת כיתה א' הומלץ על חינוך מיוחד.
האם התנגדה שבנה ילמד במסגרת חינוך מיוחד, ד לא הצליח להשתלב בכיתה א' רגילה ולא התקבל לבי"ס שאימו רצתה ולכן החלה אימו לנדוד עם ד' למלונות, בתים, חדרי מדרגות וכו'.
הרשויות חיפשו אחרי ד' ואימו מספר שנים וניסו לגייס את האם לשת"פ. בתאריך 8-1-2014 הועבר למרכז חירום קיימים תיאורים רבים על אימו מהם מצטיירת האם כאישה מאוד ביזארית והזויה עם התנהגות מאוד חריגה, משמיעת תיאור התנהגותה הן בעבר והן בביקוריה במרכז נוצר חשש סביר שהיא סובלת מהפרעה נפשית משמעותית, תיאור התנהגותה במפגשים שלה עם ד' במרכז ושיחות הטלפון שלה איתו, מעלים ספק לגבי מסוגלותה ההורית, מהתיאורים נוצר רושם של קשר סימביוטי בין אם לילד.
בכניסתו למרכז דמתה התנהלותו של ד' לילד פרא שיצא מהג'ונגל :
התנהגותו מאוד לא חברתית וללא גבולות, בלטו אצלו חוסר הבנה של חוקים חברתיים, קושי רב לתקשר עם אחרים ובקבלת חוקים ומסגרת, העדר הרגלים בסיסיים.
דיבורו היה משובש אוצר מילים מאוד דל וגם מבנה המשפטים לא נכון, היו לו מערכת ערכים מעוותת וחוקים ביזאריים שלדבריו קיבל מאימו והוא התקשה מאוד להחליפם באילו של המרכז, שיפוטו החברתי היה מאוד לקוי.
הוא נמצא במרכז קשר חודש ימים והצוות מציין שיפור מאוד הדרגתי במצבו.
במשך הזמן הוא החל לגלות יכולת להבנה אמפאטית. בהדרגה החל לקבל את חוקי המקום ולהתאים עצמו לנוהלי המקום, להתרחץ לנגב את עצמו, לנקות את עצמו אחרי יציאות וכו'.
הצוות גם מספר שהוא מסוגל להתפלל לפני חפצים שמוצא בדרך, הינו בעל אמונות טפלות ומיסטיות שגובלות לפעמים למחשבות שווא.
ד' מאוד מוסת ע"י אימו נגד המרכז והדבר גורם למאבק נאמנות כאשר עליו להתרגל למרכז.
שופטת נוער טובה פרי - הפכה את דברי התרעלה של הפסיכיאטר מאיר לאופר לצווים שיפוטיים
כל מה שכתב הפסיכיאטר היה כמובן ללא בדיקה וללא ידיעה ממקור ראשון אלא התבסס על שמועות ותיאורים בלבד. כל מה שכותב לאופר הוא שקר מוחלט מכיוון שכפי ששומעים בהקלטה פה – הוא מעולם לא ראה את הילד!!!
בבדיקה ד' נראה בהתאם לגילו, שיערו מגודל וארוך ולבושו נקי ומסודר.
הוא שיתף פעולה, ובהדרגה יצר איתי קשר דפינציאטיבי, כולל ביטויי חיבה וחום.
הוא התמצא במקום אך לקח לו זמן ומאמץ למסור באיזה יום אנו נמצאים. הוא לא ידע איזה חודש היום וגם לא באיזו שנה.
אוצר המילים שלו דל הן בעברית והן בספרדית וגם מבנה המשפט משובש, לא התגלו הפרעות בהלך החשיבה ולא היו ביטויים להלוצינאציות או מחשבות שווא.
שיפוטו היה שמור. הוא היה מנומס ואדיב. מצב רוחו היה טוב ותואם את תוכן השיחה.
ד' ידע לספר שהוא נמצא כאן כי מצאו אותו גר ברחוב ולא הלך לבית הספר. מסר שמרגיש יותר טוב כאן מאשר ברחוב. הוא אמר שלאימו קשה בלעדיו והיא גם אמרה לו שבלי נוכחותו עדיף לה למות.
הוא סיפר שכאשר היא תגמור לבנות את ביתה תחזור להיות איתו. בינתיים טוב לו במרכז, מפריעים לו החוקים שעליו לשמור בעיקר שאסור לשחק בפלייסטיישן אחרי שמונה.
ד' מרוצה מהתנאים, אוהב את האוכל וטוב לו שם עם הצוות והילדים.
כאשר נשאל על משאלות ציין דברים חומריים כמו משחקי טלוויזיה וכו' אך לא דיבר על אימו, במספר הזדמנויות סיפר שיש לו סודות וביקש שלא לדבר עליהם.
לסיכום :
כיום בולטת בעיקר אצל ד' התפתחותו המשובשת הקשורה להפן הן רגשי והן קוגניטיבי אליו היה חשוף תקופה ארוכה.
ייתכן שיש גורמים אחרים כמו קשיי למידה, הפרעות קשב שאין כיום אפשרות להתייחס אליהם.
מומלץ על המשך שהותו במרכז, לאור הסבירות הגבוהה שאימו במצבה הנוכחי מזיקה לו אני ממליץ להגביל ואולי להפסיק זמנית את המגעים איתה עד שהיא תעבור בידור פסיכיאטרי, להערכתי יש צורך לבצע אבחון מסוגלותה ההורית, בינתיים אין צורך בטיפול תרופתי".

חוות הדעת הארסית של פסיכיאטר מאיר לאופר מבלי שפגש המטופל

חחות הדעת הארסית של פסיכיאטרי מאיר לאופר מבלי שפגש המטופל

 

חחות הדעת הארסית של פסיכיאטרי מאיר לאופר מבלי שפגש המטופל
איתמר לוין, בית משפט לנוער, הוצאת ילדים מהבית, חובת הנמקה, חותמת גומי, ניצנה בן דוד

דרכי רמיה שופטת הנוער ניצנה בן דוד – צוותה לתלוש ילדים מביתם למכלאות הרווחה ללא הנמקה

המאמר מקצה השיפורים של השופטת ניצנה בן-דוד  , יולי 2013 , news1 , איתמר לוין

שופטת הנוער ניצנה בן-דוד הורתה להוציא ילדים מידי אמם ולא נימקה את ההחלטה. לאחר שהוגש ערעור שתקף את העדר ההנמקה, טענה בן-דוד שטעות סופר גרמה לכך שבפרוטוקול לא נאמר שהנימוקים יישלחו בנפרד. ביהמ"ש המחוזי התייחס לטענה זו בספקנות רבה
שופטת בית המשפט לנוער באשדוד, ניצנה בן-דוד, הורתה על הוצאת ארבעה ילדים ממשמורת אמם ולא נימקה את ההחלטה. למחרת טענה בן-דוד, כי הבהירה לצדדים שהחלטה מנומקת תימסר מאוחר יותר – אך בית המשפט המחוזי בבאר שבע מתייחס לכך בספקנות רבה. כך עולה ממסמכים שהגיעו לידי News1.

מדובר בארבעה ילדים להורים גרושים, שהמשמורת עליהם מצויה בידי אמם. פקידת הסעד (לחוק הנוער) ביקשה להוציאם מידי האם, וב-9.7.13 נענתה בן-דוד לבקשה בהחלטה לקונית: "לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים שוכנעתי לקבל עתירת פקידת הסעד ואני מורה על הוצאת הקטינים ממשמורת המשיבה למשמורת הסעד ושילובם במרכזי חירום". בהמשך ההחלטה נתנה בן-דוד הוראות בנוגע למקומות בהם ישולבו הילדים ולהמשך הדיון בנושא.

אביהם של הילדים הגיש בו ביום ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע וביקש שהם יימסרו לידיו. בין היתר טען האב, באמצעות עו"ד יוסי נקר, כי ההודעה על הדיון נמסרה לו רק ב-8.7.13 אחרי הצהריים, כך שלא היה סיפק בידו להשיג ייעוץ משפטי והוא נאלץ לייצג את עצמו. נקר מעיר, כי מדובר בהתנהלות שיטתית של שלטונות הרווחה, המוכרת לו מבתי משפט שונים ברחבי הארץ. בערעור גם הועלתה הטענה נגד העדר ההנמקה בהחלטה מאותו יום.

למחרת הגשת הערעור, 10.7.13, עיכבה בן-דוד ב-48 שעות את ביצוע ההחלטה. בין היתר טענה בן-דוד, כי היא התרשמה שהאב מסכים להחלטה להעביר את ילדיו למרכזי חירום "ולפיכך לא ניתנו נימוקי החלטה לאלתר. המותב הבהיר לצדדים כי החלטה מנומקת תישלח לצדדים. מחמת טעות סופר עובדה זו לא נרשמה בפרוטוקול". דברים אלו נכתבו, כאמור, לאחר הגשת הערעור.

שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, נחמה נצר, התייחסה לכך בהחלטתה בערעורו של האב: "ייתכן שהיה מקום לומר כי ההליך בבית המשפט לנוער לא היה תקין באופן מלא וכי אין זה סביר שהחלטה כה גורלית תינתן ללא כל הנמקה". בן-דוד אכן נתנה ב-10.7.13 שתי החלטות, שאחת מהן משתרעת על פני שישה עמודים ובמסגרתה נכללים הנימוקים, ממשיכה נצר. ההחלטה המקורית "היא החלטה קצרה, חסרת נימוק ואין בה אפילו אמירה המתקרבת לראשית הנמקה".

נצר מוסיפה, כי גם אם בן-דוד סברה שהאפשרות היחידה היא להעביר את הילדים מאמם לידי רשויות הרווחה, עדיין היה עליה לנמק אותה בו במקום ולא לאחר מכן. זאת, "במיוחד כאשר אין בהחלטתו [של ביהמ"ש לנוער] מיום 9.7.13 משום רמז כי בכוונתו לציין את נימוקי ההחלטה בהחלטה נפרדת".

למרות פגם זה, דחתה נצר את ערעורו של האב, באומרה שכרגע אין מנוס ממנה למרות הצער והכאב הכרוכים בכך. עם זאת, הורתה נצר לבית המשפט לנוער לבחון שוב את המצב בתוך חודש ובין היתר לבדוק האם ניתן להעבירם לידי אביהם.

קישורים:

דרכי הרמיה של השופט שמואל בוקובסקי – רשלנות שיפוטית קיצונית בדלתיים סגורות – בית משפט לענייני משפחה ראשון לציון – נובמבר 2006 – שופטי בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער, ופקידי סעד מבזים והורסים חיי אזרחים ומשפחות בבתי משפט מאחורי דלתיים סגורות. הם מגלגלים את האחריות אחד על השני אינם מנמקים תחושותיהם והחלטותיהם ההזויות והם מוגנים נגד תביעות ותלונות…

שופטת נוער רות בן חנוך – ניהול משפט ללא סמכות בניגוד לחוק ולכללים – נובמבר 2009 – שופטת הנוער רות בן חנוך האריכה צו חירום להוצאת ילדים מביתם בכפייה למרכז חירום ויצו הדסים שהוצא ע"י פקידת הסעד אתי דור דובריבינסקי, ללא נזקקות, בניגוד לקביעת בית משפט עליון. השופטת מודעת לעובדה כי אינה רשאית כלל לדון בתיק היות והוא נידון בבית משפט לענייני משפחה, והיא קובעת נזקקות בפברואר 2009 ומאריכה את כליאת הילדים במרכז חירום עד סוף יוני 2009. לבסוף השופטת רות בן חנוך מדיחה עצמה מלדון בתיק ע"פ סעיף 6ז לחוק בתי משפט לענייני משפחה…

שופטת נוער רות בן חנוך ופקידת הסעד אתי דור דוברובינסקי – רוכלות ומניפולציות בית משפט לנוער – מרץ 2009 – בילדים בני 4 ו- 6 שהוצאו מחזקת אימם בפתאומיות למרכז חירום "ויצו הדסים" באמצעות צו חירום שהוציאה עו"ס לחוק הנוער גבעתיים אתי דור דובריבינסקי ב- 06.01.2009. צו החירום הוארך עד ל- 20.04.2009 , ונזקקות הילדים הוכרזה ב- 15.02.2009 – שופטת נוער רות בן חנוך. במכתב להלן מלינה בתצהיר פקידת הסעד אתי דור נגד האמא ל' בדבר פרסומים שונים באינטרנט מבלי שמציגה בדל ראיה לכך וגם קובעת כי נעשתה פה עבירה בניגוד לחוק הנוער. התנהגותן של אתי דור ורות בן חנוך מדיפה ריח של שיקולים זרים ו"תפירת תיק" נגד האמא וילדיה…

שופטת רות בן חנוך – בית משפט לנוער – החלטה להוציא מהבית ילדי אלמנה עולה חדשה, מאובחנת לוקה בנפשה ללא ייצוג עו"ד ותרגום ראוי – שופטת בית משפט לנוער רות בן חנוך החליטה להוציא ילדים מביתם לפנימיות, ללא שהיו מיוצגים ע"י עו"ד בבית המשפט, למרות התנגדותם והתנגדות אימם, וחרף היותם עולים חדשים, אימם אלמנה מאובחנת כלוקה במחלת נפש. תרגום מהלך המשפט בפני האם היה חלקי…

בית משפט לנוער, גלית מור ויגוצקי, דלתיים סגורות, שחיתות, שיקולים זרים, תלונה נגד שופט

גלית מור ויגוצקי – שופטת בית משפט לנוער: תלונות חמורות בגין זיוף פרוטוקול ומניעת דיוני הוכחות

גלית מור ויגוצקי - שימוש בעלילה ורוכלות למניעת חשיפת פשעי משרד הרווחה בבתי משפט לנוערמרץ 2012 – מדובר בדיון בבית משפט לנוער בראשות השופטת גלית מור ויגוצקי. מדובר באמא שהליך שיפוטי בדלתיים סגורות ללא ראיות בבית משפט לנוער מתנהל בעניינה. ידוע כי שופטי הנוער עובדים בשיטת חותמת הגומי מול המלצות פקידות הסעד העובדות ללא ראיות או סדרי דין, ושולחות מידי שנה ילדים למסגרות מופרטות סגורות.

האמא ביקשה כי יתלווה אליה מר י' המכיר את התחום הואיל ואינה מכירה את ההליכים והכללים המקובלים בבתי משפט לנוער (החלטות ופסקי דין אינם מתפרסמים) וידה אינה משגת מאות אלפי שקלים להגן על בתה מפני סברותיה ודעותיה של פקידת הסעד לחוק הנוער, ומערכת של שופטים, עובדות סוציאליות, "מומחים ומאבחנים" המדברים בשפה אחת ודברים אחדים

גלית מור ויגוצקי הורתה כי מר י' יצא מאולם הדיונים בגלל ה"חיסיון, דלתיים סגורות, ואיסור פרסום" לטענתה. בנוסף טענה גלית מור ויגוצקי כי מר י' עובר באופן קבוע על חוק לשכת עורכי הדין ומתייצב במייצג בניגוד לחוק.

מהתנהגותה של גלית מור נודף ריח של מעשה רמיה, טיוח, פחד משקיפות וגרימת נזק לפרט למשפחה ולחברה:

הוצאת המלווה מר י' מהאולם בתרוצים שקריים – חוק הנוער סעיף 24 איסור פרסום קובע: הגנת קטין מפני פרסומים מזיקים … אלה דינם מאסר שנה אחת או קנס …1. המפרסם שמו של קטין או כל דבר אחר העשוי להביא לידי זיהויו של קטין בין על ידי כלל הציבור ובין על ידי סביבתו הקרובה, או לרמוז על זיהויו כאמור, בין באמצעות פרסום של קולו, דמותו, כולה או חלקה, סביבתו או דמויות הקרובות לקטין, ובין בדרך אחרת, באופן או בנסיבות שיש בהם כדי לגלות אחד מאלה…
מר י' לא פרסם מאומה אודות הקטין ולא עשה דברים אלו בעבר, ואינו מתכוון לעשות זאת בעתיד, ואינו עונה לקריטריונים בחוק הנוער הפוסלות אותו מלהשתתף בדיון. גלית מור ויגוצקי הציגה בצורה מעוותת הוצאת מר י' מאולם הדיונים עקב פרסומים.

ויגוצקי הציגה בצורה מעוותת התנהלות הדיון בדלתיים סגורות בבית משפט לנוער – לא קיים חוק הקובע התנהלות דיון בית משפט לנוער בדלתיים סגורות. חוק בתי המשפט סעיף 68.ה.1 קובע כי דיונים בבתי משפט לענייני משפחה יתנהלו בדלתיים סגורות אולם השופט רשאי להכניס לאולם הדיונים מי שיחפוץ.

ויגוצקי משתשמשת בשיטת הרוכלות מעלילה נגד מר י' – גלית מור ויגוצקי מעלילה נגד מר י' "עובר באופן קבוע על חוק לשכת עורכי הדין ומתייצב בבתי משפט שוני כמייצג בניגוד לחוק…". בהעדר סיבה הגיונית לאפשר למר י' להשתתף בדיון ע"פ רצון בעלת הדין, וע"פ חוק משתמשת גליצ מור ויגוצקי בשיטת הרוכלות והרכלנות בשוק ומנסה למכור עלילת שווא נגד מר י'.

סוף דבר
גלית מור ויגוצקי פחדה שמא פשעי משרד הרווחה נגד הציבור יחשפו ולכן הורתה כי מר י' יצא מהאולם. מדובר במערכת מושחתת של פקידי רווחה, שופטי נוער, ו"מומחים" העובדת בחיסיון, ללא ראיות, ומדברת בשפה אחת, מנותקת מהציבור ורצונו. מערכת הרווחה ובתי משפט לנוער עושקת הורים וסוחרת בילדיהם לסחר בפנימיות, אומנה, אימוץ תקציבי ממשלה, ותרומות. "מה שאינו פומבי חייב להיות מושחת" חידד הנשיא לנדוי בעניינים אלו, ויפה אמירתו לאולם הדיונים של השופטת גלית מור ויגוצקי.

ת1ת2

פלייליסט – שופטת גלית מור ויגוצקי מטייחת בכנס זכויות הילד, ותפיסה מעוותת לשלוח ילדים לאימוץ



קישורים

רשויות הרווחה רצחו את רעות איש שלום רעות איש שלום היא דלית בספרה של מילי מאסס "בשם טובת טובת הילד", הובלה באכזריות להרצחה ע"י פקידי סעד, ושופטים לענייני משפחה ונוער. השיטות הרצחניות של רשויות הרווחה בחטיפת ילדים טרם היוולדם…

הבשורה על פי חביבי – המדיניות המעוותת של משרד הרווחה – אוקטובר 2010 – ויולט וחיים חביבי עלו לכותרות לפני כארבע שנים, כשהתבצרו בכנסיית הבשורה בנצרת. הם מחו על כך שילדיהם נלקחו בידי רשויות הרווחה בירושלים, והציתו מהומות של תושבים שחשבו כי מדובר בפיגוע. רשויות הרווחה רדפו באובססיביות אחרי משפחת חביבי במשך שנים.

המורשת הבזויה של משרד הרווחה – סיפורם של שלשה אחים בריאים שנשלחו למוסד מפגרים מקי"ם ועברו התעללות קשה – הגיהינום של אחים בריאים שנשלחו למעון מקי"ם למפגרים של משרד הרווחה, שם נאנסו על ידי מדריכים וחוסים – משרד הרווחה ידע ולא עצר את הזוועה , "חיינו בגיהינום" – יאנה פבזנר / מוסף לשבת 02.04.10 , ידיעות אחרונות , צילום: חיים הורנשטיין.

עלילות ומעללי רשויות הרווחה נגד הפרט והמשפחה – פרשת כרם נבות מול דרכי פעולת פקידי סעד – בפרשת נבות (מלכים א, כא) מבטיחה איזבל לתת לאחאב המלך את כרם נבות. איזבל אשת המלך שולחת מכתבים בשמו לזקני יזרעאל שישפטו אותו משפט שקר. במשפט נבות מעידים נגדו שני בני בליעל על כך ש"בֵּרַךְ אֱלֹקים וָמֶלֶךְ", כלומר קילל את האל ואת המלך אחאב. נבות מוצא להורג בסקילה…