FDA, FDA - סוכנות המזון האמריקאית, איור, איור נוגדי דיכאון, ד"ר טוני שחר, חדשות, טוני שחר, נוגדי דיכאון, סיכוני התאבדות, סימבלתא, תופעות לוואי נוגדי דיכאון

נוגדי דיכאון עלולים להיות מסוכנים

%d7%a0%d7%95%d7%92%d7%93%d7%99-%d7%93%d7%99%d7%9b%d7%90%d7%95%d7%9f2
נוגדי דיכאון עלולים להיות מסוכנים

נוגדי דיכאון יכולים להיות מסוכנים , טוני שחר , 01.02.2017 , הארץ

שני מחקרים שהתפרסמו בחודשים האחרונים מבססים את  המסקנה שנוגדי דיכאון יכולים ליצור דחפים אובדניים או אלימים

אינני בקיא בפרטי הטרגדיה שקרתה בירושלים כאשר אם רצחה את ארבע ילדותיה ושמה קץ לחייה. אנו יודעים שהאישה הייתה בדיכאון והייתה בטיפול פסיכיאטרי. בדירה שהוצתה נמצאו שרידי כדורים פסיכיאטריים שהאישה נטלה, קרוב לוודאי. כל הפסיכיאטרים שהביעו דעתם על המקרה, דיברו על הצורך לפנות לטיפול מוקדם ככל האפשר. זה אמור, לדעתם, להפחית את הסיכון להידרדרות. בצדק. איש מהם לא הזכיר את האפשרות שטיפול בנוגדי דיכאון הוא בעל פוטנציאל סיכון משמעותי. מאחר שאיני מצוי בפרטי הפרטים של המקרה הטרגי, וגם לא בהשתלשלות שקדמה לאסון, איני מסוגל לקבוע שנוגדי הדיכאון הם שיצרו את הטרוף שאחז באישה. אבל האפשרות הזאת קיימת וצריך להיות מודעים לה.

זה מכבר קיימת ההכרה שנוגדי דיכאון מעודדי סרוטונין עלולים לגרום להחרפת הדיכאון ובמיוחד ליצירת או להחמרת דחפים אובדניים או אלימים. שורה של מחקרים בשנים האחרונות תיעדו זאת והובילו את ה-FDA לדרוש לכלול בעלון התרופות אזהרה בדבר מסוכנותן ובדבר הצורך לפקוח עין על המטופלים הנוטלים נוגדי דיכאון. זאת לגבי מטופלים צעירים עד גיל 24. אלא שבינתיים הצטברו עדויות מחקריות שגם מטופלים מבוגרים יותר עלולים להגיב רע לנוגדי דיכאון, בשיעורים לא מבוטלים. ה-FDA קובע בהודעה שפרסם כבר ב-2007 ש"כל המטופלים בנוגדי דיכאון חייבים בבקרה צמודה כדי לזהות מבעוד מועד הידרדרות קלינית, אובדנות ושינויים בלתי שגרתיים בהתנהגות, בעיקר בתחילת הטיפול התרופתי. גם כאשר משנים מינון — מעלים או מורידים, קובע ה-FDA שצפויות תופעות כגון חרדה, אי שקט, חוסר שינה, רגזנות, עוינות, אימפולסיביות ואקטיזיה (חוסר שקט פסיכומוטורי קיצוני)". ה-FDA גם מנחה את המטפלים והמשפחות לפקוח עין מקרוב על המטופלים כדי לאתר תופעות כאלה, וזאת ברמה יומיומית, מאחר והשינויים עלולים להיות פתאומיים. יש להניח שאילולא גרס ה-FDA שהתרופות מהוות סיכון גדול, לא היה ממליץ על פיקוח כה הדוק. הסיבה שנדרש זמן רב על מנת שהמסוכנות של נוגדי הדיכאון תוכר ותזכה להתייחסות מטעם ה-FDA, היא שבמשך שנים עוותו יצרני התרופות במכוון את ממצאי המחקרים שנערכו על ידם. במקום לדווח על כל מקרי האובדנות והאלימות ככאלה, הם סווגו בקטגוריות הפחות מרתיעות של "אימפולסיביות" או "תנודות רגשיות". עד אשר חוקרים כמו הפסיכיאטר הבריטי דייוויד הילי ואחרים חשפו את המניפולציה והעובדות אט אט הועמדו על דיוקן.

מחקרים שהתפרסמו בחוד־שים האחרונים מבססים את המסקנה שנוגדי דיכאון מהווים סכנה לנוטלים אותם. במחקר שפורסם ב-2016 בכתב העת Journal of the Royal Society of Medicine נמצא שבקרב נבדקים בריאים (מתנדבים לא בדיכאון), הנוטלים נוגדי דיכאון הוכפל שיעור האירועים מבשרי אובדנות ואלימות לעומת נבדקים שטופלו בפלצבו. במחקר אחר שפורסם בקנדה ב-2016 בכתב העת Canadian Medical Association Journal נמצא שתופעות לוואי המעלות את סכנת האובדנות והאלימות נצפו בשיעור הגדול פי חמישה אצל נשים שטופלו בנוגד הדיכאון סימבלטה לעומת נשים שנטלו פלצבו (מדובר בנשים שנטלו סימבלטה כתרופה למניעת בריחת שתן).

כדאי לציין שעל מנת לזהות את הסכנות הגלומות בנטילת נוגדי דיכאון חייבים היו החוקרים לבקש גישה ישירה לנתוני הנבדקים במחקרים. בפרסומים הרשמיים, עקב המניפולציות שבוצעו בנתונים, הממצאים "המרשיעים" נעלמו. הם חזרו והופיעו רק כאשר התאפשרה גישה לחומר המקורי.

אזכיר כאן את מקרהו של הטייס הגרמני אנדראס לוביץ שריסק את מטוסו על הרי האלפים וגרם למותם של 149 נוסעיו בשנת 2015. בשרידי הרקמות שלו נמצאו עקבות של שני נוגדי דיכאון אותם נטל באותה עת. כל אחד מהם, לא כל שכן שניהם, יכול להוות סיכון. כמעט כל המקרים של הרציחות ההמוניות שהתרחשו בארה"ב בשנים האחרונות, בעיקר על ידי צעירים, קרו תוך התקפי טרוף תחת השפעת תרופות פסיכיאטריות שכללו נוגדי דיכאון. חקירות העלו שהמקרים קרו סמוך להתחלת הטיפול או בעת העלאת המינון.

לאור ממצאי המחקרים האחרונים והמקרים שפורסמו בתקשורת, אי אפשר שלא להזהיר מטפלים ומטופלים כאחד בדבר מסוכנותם של נוגדי הדיכאון. יאמרו פסיכיאטרים שאובדנות קיימת לעתים אצל הלוקים בדיכאון גם בלי נטילת תרופות. זה נכון, אבל מחקרים הראו בוודאות שהסיכון לפתח אובדנות ואלימות גובר באופן משמעותי אצל נוטלי התרופות. זאת ועוד, מה שמאפיין את האובדנות והאלימות בעקבות התרופות הוא האופי הבלתי צפוי של התופעות. מדובר באנשים שיום לפני הופעת הטרוף ולעתים אפילו שעה לפני כן נראו רגועים ובלתי מסוכנים. הסכנה שבנטילת נוגדי דיכאון הוכחה כיום מעבר לכל ספק.

יש כיום הוכחות אמפיריות בדבר יעילותן של התערבויות פסיכולוגיות בדיכאון ולכן, אנשים עם דיכאון, עדיף שיטופלו בטיפול פסיכולוגי שחייב יהיה להיות צמוד ואינטנסיבי, כאשר מדובר בדיכאון חריף.

ד"ר טוני שחר הוא פסיכולוג קליני

מודעות פרסומת
FDA - סוכנות המזון האמריקאית, Risperdal, risperidone, דמנטיה, סכיזופרניה, ריספרדל, תופעות לוואי, תרופות אנטי פסיכוטיות

ה- FDA מזהיר: תרופות אנטי פסיכוטיות כגון ריספרדל מסוכנות לחולי דמנטיה – אלצהיימר

ריספרדל היא תרופה אנטי פסיכוטית המשמשת לטיפול בחולים הסובלים מסכיזופרניה. ה- FDA לא מאשר שימוש בריספרדל לחולי דמנטיה.
תרופות אנטי פסיכוטיות נוספות משלשה דורות:
דור א': הלופרידול-הלידול, פרפנזין-פרפנאן, קלוטיאפון-אטומין, קלורופרומזין-לרגקטיל, זוקלופנטיקסול-קלופיקסול, קלופנטיקסול-פלואנקסול, סולפיריד-מודל.
דור ב': אולנזפין-זיפרקסה , ריספרידון-ריספרדל, ריספונד, ריספרידקס, ריספרידון, קואטיפין-סרוקאל, זיפרזידון-גיאדון, אמיסולפיריד-סוליאן, קלוזפין-לפונקס.
דור ג': אריפיפרזול – אביליפי

אזהרות ואמצעי זהירות של ה-FDA על שימוש בריספרדל לחולי דמנטיה (מתוך מסמך מאושר של ה-FDA על ריספרדל)

אזהרה: תמותה מוגברת בקשישים עם דמנטיה

חולים קשישים עם דמנציה הקשורה בפסיכוזה המטופלים בתרופות אנטיפסיכוטיות נמצאים בסיכון מוגבר למוות. מחקר פלצבו של 17 ניסויים מבוקרים(משך מודאלית של 10 שבועות), בעיקר בחולים הנוטלים תרופות אנטיפסיכוטיות טיפוסיות, חשף הסיכון למוות במטופלים בסמים של בין 1.6-1.7 פעמים מהסיכון למוות בחולים שטופלו בפלסבו.

במהלך של 10 שבועות של ניסוי מבוקר, שיעור המוות בחולים שטופלו בסמים (אנטיפסיכוטיים) היה כ -4.5%, בהשוואה לשיעור של כ 2.6% בקבוצת הפלצבו. למרות שסיבות המוות היו מגוונות, רוב מקרי המוות שניצפו היו לבביות וכלי הדם (למשל, אי ספיקת לב, מוות פתאומי) או זיהומיות (למשל, דלקת ריאות) .

מחקרים תצפיתיים מצביעים על כך, שבדומה לתרופות אנטיפסיכוטיות לא טיפוסיות, טיפול עם תרופות אנטיפסיכוטיות טיפוסיות עלול להגביר את התמותה.
באיזו מידה ניתן לייחס את ממצאי תמותה מוגברת ממחקרים תצפיתיים לתרופה אנטיפסיכוטיות, אינו ברור. (Risperdal (risperidone לא אושרה לטיפול בחולים עם דמנציה הקשורות פסיכוזה.

אירועי דם מוחיים שליליים, כולל שבץ, בחולים קשישים עם דמנציה הקשורה בפסיכוזה

אירועי דם מוחיים מסוכנים (למשל, שבץ, התקף איסכמי חולף), כולל מוות, היו מדווחים במטופלים (גיל ממוצע 85 שנים; טווח 73-97) בניסויים של ריספרדל -(Risperdal (risperidone בחולים קשישים עם דמנציה הקשורv פסיכוזה.

בניסויים מבוקרים פלצבו, היתה שכיחות גבוהה משמעותית של תופעות לוואי מוחיים בחולים שטופלו ב-risperidone בהשוואה לחולים שטופלו עם פלצבו.
Risperdal אינה מאושרת לטיפול בחולים עם דמנציה הקשורה בפסיכוזה.

עלון אזהרה של ה- FDA על ריספרדל לחולי דמנטיה

עלון אזהרה של ה- FDA על ריספרדל לחולי דמנטיהתופעות הלוואי נפוצות של ריספרדל ( Risperdal (risperidone מאתר MEDTV

ריספרדל נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלו, תופעות הלוואי המתרחשות בקבוצה של האנשים שנטלו את התרופה מתועדים בהשוואה לתופעות הלוואי המתרחשות בקבוצת ביקורת שלא לקחו את התרופה. כתוצאה מכך, אפשר לראות אילו תופעות לוואי התרחשו, ובאיזו תדירות הן מופיעות.

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של ריספרדל כוללות:

* נמנום – של עד 67 אחוזים של האנשים
* תיאבון מוגבר – עד 49 אחוזים
* עליה בזיהומים בדרכי הנשימה – עד 34 אחוזים
*עייפות – של עד 30 אחוזים
* נדודי שינה – עד 26 אחוזים
* חוסר מנוחה – עד 26 אחוזים
* הזלת ריר מוגברת – עד 22 אחוזים
* חרדה – עד 20 אחוזים
*כאבי בטן – עד 18 אחוזים
*צרבת או קלקול קיבה – עד 16 אחוזים
*בחילה – עד 16 אחוזים
*סחרחורת – עד 16 אחוזים
*כאבי ראש – עד 14 אחוזים.

תופעות לוואי של תרופות אנטי פסיכוטיות

תרופות דור א': הלופרידול-הלידול, פרפנזין-פרפנאן, קלוטיאפון-אטומין, קלורופרומזין-לרגקטיל, זוקלופנטיקסול-קלופיקסול, קלופנטיקסול-פלואנקסול, סולפיריד-מודל.
♦ תופעות לוואי נוירולוגיות:

  • כאלו שמופיעות תוך החודש הראשון של הטיפול

דיסטוניה. התכווצות פתאומית של שרירים (כל שריר בגוף יכול להתכווץ אבל במיוחד של העיניים, של הצוואר, של הבליעה). אנשים צעירים וגברים סובלים יותר. תרופות בעלות פעילות חזקה יותר כמו הלופרידול בעלות סיכון גבוה יותר. מופיע במיוחד בשבוע הראשון של הטיפול.
אקטיזיה. אי שקט מאוד משמעותי. האדם מתקשה לשבת ולהיות רגוע, לא יכול לשבת או לשכב. יכול לגרום לסבל נפשי משמעותי.
› תסמונת דמוי פרקינסון. עתיות, העטה במחשבות, "ראש ריק", תנוחה קפואה, ריריות יתר, הליכה קפואה.

› רעד בשפתיים
  • כאלו שמופיעות כעבור מספר חודשים של טיפול. מאוד חשוב לאבחן מוקדם תופעות אלו. במידה והם נמשכות זמן רב הן עשויות להיות בלתי הפיכות.

דיסקינזיה מאוחרת. אלו תופעות מאוד משמעותיות שעשויות להופיע מספר חודשים אחרי הטיפול. בניסיון להקטין את השכיחות של הדיסקינזיה פותחו תרופות מהדור השני. הדיסקינזיה יכולה להופיע כתנועות לא רצוניות של הפה, הלשון, והלסת. יכולים להופיע תנועות לא רצוניות של הגוף.
דיסטוניה מאוחרת. דבר דומה לדיסטוניה החריפה אבל מופיע מספר חודשים אחרי התחלת הטיפול. חשוב מאוד לאבחן היטב מאחר ודיסטוניה מאוחרת יכולה להחמיר במידה וממשיכים לקחת את הטיפול שגורם לזה.
אקטיזיה מאוחרת. כמו אקטיזיה חריפה אבל שמופיע מספר חודשים אחרי הטיפול. אבחון מוקדם מאוד חשוב.
תופעות לוואי אנטיקולינרגיות מאפיין רק חלק מהתרופות (פרפנאן, לרגקטיל). גורם ליובש בריריות, דופק מהיר, ראיה לא טובה, קשיים במתן שתן, עצירות.
שינויים בלחץ הדם
הפרעות בתפקוד המיני
הפרעות אנדוקריניות: עלייה בפרולקטין: פרולקטין הינו הורמון שמאוד קשור לתפקוד המיני ושל הוסת. העלייה בפרולקטין יכולה לגרום לעל וסת, חוסר חשק מיני, הפרעה באורגזמה ועוד.
עלייה במשקל. מספר רב של תרופות פסיכיאטריות גורמות לעלייה בתיאבון ובעקבות זה עלייה במשקל. מאוד חשוב לידע את החולים על אפשרות זו ולהציע דרכים להתמודד עם התופעה. מאוד חשוב לדון על עלייה במשקל מהשלבים הראשונים של מתן התרופה. עלייה משמעותית במשקל יכולה להוביל לעלייה בשומנים בדם וגם לסכרת.
הפרעות בתפקוד המיני. תרופות פסיכיאטריות רבות יכולות לגרום להפרעות בכל המערכת של תפקוד מיני. הפרעות בזקפה, ביכולת להגיע לאורגזמה וליהנות ממין מופיעה אצל 20-30% מהחולים.

—————

תרופות דור ב': אולנזפין-זיפרקסה ריספרידון-ריספרדל, ריספונד, ריספרידקס, ריספרידון, קואטיפין-סרוקאל, זיפרזידון-גיאדון, אמיסולפיריד-סוליאן, קלוזפין-לפונקס.
תופעות לוואי קוגניטיביות (של החשיבה), עייפות וישנוניות שכיחים בתחילת הטיפול במיוחד עם אולנזפין, סרוקאול, וקלוזפין ולכן רצוי לתת לפני השינה. זיפרזידון לא גורם לעייפות יתר. במקרים מסוימים יכול לגרום להחמרה של סימפטומים של מצב טורדני כפייתי. במקרים בודדים יכול לגרום לעלייה באי שקט.
תופעות לוואי ניורולוגיות:
תרופות מהדור השני גורמות לפחות תופעות לוואי אקסטרפירמידליות אבל במקרים בודדים אנו יכולים לצפות לתופעות אלו. כמו כן תופעות של דיסטוניה מאוחרת מופיעות לעיתים רחוקות עם קבוצה זו. זיפרזידון יכול לגרום לתופעות אקסטרפירמידליות לעיתים קרובות יותר.
פרכוסים יכולים להופיע עם קלוזפין ואולנזפין בשכיחות של 1-5% במיוחד במינונים הגבוהים. כשאר עולים מעל 600 מג' ליום של קלוזפין מומלץ לבצע א.א.ג.
תופעות לוואי אנטיקולינרגיות. כמו בתרופות של הדור הראשון.
תופעות לוואי במערכת הלב וכלי דם.
תרופות אלו יכולות לגרום לירידות בלחץ הדם עד עילפון. במיוחד במצבים של עלייה מהירה במינון. לחלק מהתרופות אפשרות לגרום ל תופעה שנקראת הערכת ה QTc בא.ק.ג. זו תופעה נדירה אך מסוכנת. ניתן לאבחן בקלות ע"י א.ק.ג. רצוי לבדוק במיוחד כאשר משתמשים במספר תרופות בו זמנית.
עלייה במשקל. אפשר לקבל אותן התופעות כמו עם תרופות מהדור הראשון. תרופות מהדור השני יכולות לגרום לעליה משמעותית במשקל, במיוחד אלנזפין וקלוזפין. עד 50% מהחולים עולים כ 10-20% במשקלם תוך שנה מתחילת הטיפול.
הפרעות אנדוקריניות. כמו בתרופות מהדור הראשון. ריספרידון ואמיסולפיריד מובילות לעלייה בפרולקטין באחוזים ניכרים. לא כל עלייה בפרולקטין גורמת לתופעות שליליות. צריך לבדוק כל מקרה לגופו.
הוראות מיוחדות לתרופה קלוזפין. תרופה זו נחשבת ליעילה מכולם אבל השימוש בה מחייב מעקב צמוד של ספירת הדם. הרופא המטפל יכוון את החולה לדרישות המיוחדות לשימוש בתרופה זו.
ריור יתר. יכול להיגרם במיוחד עם קלוזפין.
חוסר שליטה על השתן. במיוחד עם קלוזפין.

————————–
דור ג' עדיין לא בארץ (דצמבר 2009)

קישורים: