ADHD, הפרעת קשב, הפרעת קשב ריכוז, חדשות, חינוך, טיפול פסיכיאטרי לילדים, קן רובינסון, ריטלין

"במקום להרדים ילדים עם ריטלין, כדאי שבית הספר יעיר אותם"

 קן רובינסון: "ילדים בדרך כלל לא סובלים באחוז כל כך גבוה מהפרעה פסיכולוגית. הם סובלים מ'ילדוּת'" (צילום: Sebastiaan ter Burg, cc)
קן רובינסון – צילום: Sebastiaan ter Burg, cc

שלמה המלך ע"ה השלום היה אומר: "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר" (משלי ט"ז 32) , והמסר הוא כי טוב לאדם ללמוד לשלוט על רוחו ויצריו, ורבים הם הפתגמים האמרות והסיפורים בספר התנ"ך. ובימינו ישנם שרלטנים ובאות כוחם פקידות סעד ועובדות סוציאליות המכוונים לכיוון ההפוך בדרך של נטילת סמים פסיכיאטריים המנוונים את רוח האדם כדי לדכא יצריו. וכך אדם ללא רוח הופך להיות כבהמה ללא יכולת חשיבה או מנגנון עצמי לשלוט ברוח וביצר.

"במקום להרדים ילדים עם ריטלין, כדאי שבית הספר יעיר אותם" -חוקר החינוך הנודע קן רובינסון חושב שבתי ספר הורסים יצירתיות וטוען כי ADHD היא בעצם מגפה פיקטיבית. "לא ייתכן שכל כך הרבה ילדים סובלים מהפרעה נפשית"

מרץ 2016 – xnet – הילה יגאל-איזון, ושי הרלב

דרק פראסוויני, נולד באנגליה בשבוע ה-25 להריונה של אמו. בגלל סיבוכים של אספקת חמצן בלידה הוא נולד עם עיוורון חלקי ואוטיזם עמוק. בתחילה לא נתנו לו סיכוי להגיע לגיל הנעורים. כשהגיע, חשבו שיחיה במוסדות כל חייו. באופן מקרי שם לב אחד ממטפליו שהוא מרוכז מאוד כשהוא שומע מוסיקת ג'אז. כשהושיבו אותו ליד פסנתר הוא התגלה כבעל שמיעה אבסולוטית ולאחר אימונים רבים, ניגן את אוסקר פיטרסון בצורה שהקשתה על אנשים להבדיל בינו לבין המקור. כיום הוא מופיע בהצלחה עצומה בקונצרטים ורסיטלים באולמות ברחבי אירופה. המגבלות הפיזיות והחברתיות של פראוויסני לא פגעו ביצירתיות המוסיקלית שלו, שהביאה אותו להצטיין בתחומו.

מה היה קורה ליצירתיות ולכישרון יוצאי הדופן של פראסוויני אילו היה נקלע למערכת החינוך המסורתית? לפי חוקר החינוך קן רובינסון כנראה שהוא היו נכשל ונפלט מהמערכת, יחד עם ילדי ה-ADHD וכל ילדי לקויות הלמידה למיניהם, שהיצירתיות שלהם והכישורים שלהם לא יבואו לידי ביטוי בבית הספר בשום שלב.

הרס היצירתיות

רבות נכתב על משנתו של חוקר החינוך הנודע קן רובינסון. למעשה, כשמדברים היום על חינוך, יש כמה מילות מפתח שחוזרות שוב ושוב: מערכת החינוך החדשנית של פינלנד, בעיית לימוד המתמטיקה, כיתות הפוכות, mooc (קורס פתוח, מקוון ורב משתתפים) וגם מרצה וחוקר בריטי מלא הומור, אהוב על רבים ומבוקר על ידי לא מעט – סר קן רובינסון.

רובינסון נולד בליברפול למשפחה מרובת ילדים וחלה כנער בפוליו. עם זאת, כמרצה הוא הפרפורמר הנצפה ביותר ברשת בכל הזמנים. שלוש הרצאותיו ב-TED היוקרתי זכו ליותר מרבע מיליארד צפיות – מספר דמיוני ששמור רק לכוכבי רוק. מעבר לכך שרובינסון מאוד משעשע ובעל הומור בריטי דק ומשובח, הוא יודע לספר אנקדוטות בפשטות וחן ולדון בנושא החינוך באופן עמוק וקליל כאחד. הרצאתו המפורסמת ביותר על הרס היצירתיות על ידי בתי הספר כה פופולארית, עד כדי כך שיאיר לפיד נחשד כי העתיק קטעים ממנה כשנשא נאום על החינוך בארץ.

רובינסון מתלוצץ בהרצאתו על הפער העמוק בין התדמית הגרועה שיש למורים ובין היחס שיש לרוב האנשים לחינוך, שמלווה ביראת כבוד. באחת מהאנקדוטות הוא מספר על מסיבה בה נשאל איש חינוך לעיסוקו (למרות שאנשי חינוך לא מוזמנים למסיבות, מהתל רובינסון). עם התשובה משתררת שתיקה. זאת בגלל שהחינוך, בהיותנו הורים, נוגע בנו באופן רציני ועמוק. חינוך ילדנו הוא בנפשנו.

ADHD אינה מגיפה

בנושא הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות ולקויות למידה – יש לרובינסון משנה מאוד ברורה, המאשימה לא מעט את מוסדות הלימוד המסורתיים וגם מקוממת לא מעט אנשים ומומחים מהתחום.

"אני לא אומר שהפרעת קשב וריכוז אינה קיימת", מדגיש רובינסון. "אבל היא צמחה לממדים מפלצתיים. כיום מדברים על 15% מן התלמידים. הטכנולוגיות הדיגיטליות שמתפתחות בקצב מסחרר משפיעות, אבל פסיכולוגים ופסיכיאטרים מדברים ממש על מגיפה", אומר רובינסון ומוסיף בציניות שהתופעה בהחלט עוזרת לפרנסתם. "ילדים בדרך כלל לא סובלים באחוז כל כך גבוה מהפרעה פסיכולוגית. הם סובלים מ'ילדוּת' ואני יודע את זה כי ביליתי חלק מאוד גדול מראשית חיי כילד. עברתי בעצמי את כל הדבר הזה", מתבדח רובינסון ברצינות רבה.

"ADHD אינה מגיפה", טוען רובינסון ומתאר בספרו יום לימודים שגרתי בכיתה, שכולל פתיח של מורה עייף שמדקלם מספר הלימוד, עבודת כיתה רצופת הפרעות ודיון שבקושי מעניין את המורה, המחכה לצלצול הגואל. "אם תושיבו ילדים לעשות שעה אחר שעה, עבודה פקידותית ברמה הכי נחותה, אל תהיו מופתעים אם הם יתחילו להתנועע בעצבנות", הוא מצחיק שוב את הקהל.

מערכת שמדכאת כישורים

"בעבר הלא רחוק, למערכת החינוך לא היתה שום דרך להתמודד עם תלמידים כאלו", אומר רובינסון בהרצאתו הנודעת 'האם בתי ספר הורסים את היצירתיות'. הוא מזכיר שם את הכוריאוגרפית הנודעת ג'יליאן לין, שאחראית על מיוסיקל'ס מצליחים ונודעים כמו cats ופנטום האופרה. לין, שגדלה בשנות ה-30 של המאה ה-20, לא הצליחה להתמקד ולתפקד בבית הספר הבריטי בו למדה. הלימודים העיוניים כלל לא עניינו אותה והדבר היחיד שגרם לה עונג היה להתנועע ולרקוד.

"לין לא אובחנה כבעלת ADHD כי אז ההפרעה הזאת פשוט עדיין לא נולדה", עוקץ רובינסון. בגיל 7, לאחר שחוותה תסכול עמוק מבית הספר, פגש אותה מטפל רגיש. הוא הפעיל רדיו, ראה אותה מתנועעת לצלילי המוסיקה ואמר להוריה: 'ללין אין שום בעיה. היא פשוט רקדנית'. רובינסון טוען כי בכל השנים הללו, על אף גילוי בעיות הקשב והריכוז וטכניקות רבות וענפות לטיפול בהן, עדיין מערכת החינוך כושלת בהתמודדות עם בעיות ההתנהגות, הנובעות מהתסכול וחוסר המובנות שחווים תלמידים אלו. המערכת מצדה פותרת את הבעיה על ידי הפנייתם לכיתות טיפוליות.

סוגים רבים של אינטלגנציה

טענתו המרכזית של רובינסון היא שמערכת החינוך העיונית בכל העולם המערבי הישגית מאוד ומתואמת עם מערכת ההשכלה הגבוהה. היא מכשירה ילדים ונערים מגיל צעיר להתכוונן אל האקדמיה ואל הלימודים האקדמיים, אל הקולג'ים והאוניברסיטאות היוקרתיות. בית ספר כיום הוא יותר מתמיד סוכן תיווך היררכי של משאלת הלב הבורגנית: השכלה גבוהה, עבודה מצליחה, תגמול כספי – שמנוידים למעמד חברתי והצלחה. ומה בדבר התלמידים שלא מתאימים למסלול הזה, דוגמת פראוויסני ולין? הם ייפלטו ממנו, כי הם פשוט לא מתאימים לו.

"מערכת החינוך האנגלית השמרנית מצאה בעבר הרחוק פיתרון ל'בעיה' ותייגה אותה תחת לקויות שונות באינטליגנציה, דרך מבחנים ומבדקים", טוען רובינסון. לקויי הלמידה, הקשב והריכוז, נוידו יחד עם בני המעמד הנמוך אל המסלול המקצועי, שדיכא כל זיק יצירתי שהיה בהם.

"האינטליגנציה נתפשת כיום כשונה בתכלית ממה שידענו עליה בשנות ה-60 וה-70", אומר רובינסון. "יש כל כך הרבה סוגי אינטליגנציה שבעבר לא התייחסו אליהן: אינטליגנציה מרחבית, קינטית, מוסיקלית, תנועתית ובמקרים רבים, הן יכולות להיות קרש הצלה – הסיכוי והעתיד עבור תלמידים רבים שמתקשים עם תכנית הלימודים הסטנדרטית, שמדכאת באופן מתמשך את כישוריהם הייחודיים, עד כדי הריסה מוחלטת שלהם".

בתוך המבדקים המיושנים ברובם, האבחונים ובעיקר המערכת הבית ספרית, ברור שילדים ונערים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז לא מוצאים את מקומם ומרגישים חלשים, דחויים ומתוסכלים לקום בכל יום לבית הספר ו"לבלות" בו רבע או שליש מחייהם.

ADHD, התמכרות לריטלין, התמכרות לתרופות, ריטלין, תרופות ממריצות

ריטלין – שימוש לרעה, התמכרות וטיפול

ריטלין Ritalin - תופעות לוואי
ריטלין Ritalin – תופעות לוואי

מהו טיפול התמכרות לריטלין?

ריטלין הוא סם מרשם ממריץ, עשוי לסייע לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז. ריטלין נקשר בהתמכרות אצל אנשים בארצות הברית וברחבי העולם. למרבה הצער, אין תרופות המאושרות לטיפול בהתמכרות לריטלין. תוכניות טיפול, ועבודה בקבוצות טיפול ותמיכה, יכולות לסייע לתאי מוח פגועים לרפא ולשכך דחפים ממכרים.

מקור Ritalin Abuse, Addiction and Treatment

סמים מסוימים גדלים באזורים מוסתרים בעמקים של מדינות כמו אפגניסטן ופקיסטן. כאשר גידולים אלה נושאים פרי, סוחרים יכולים למכור אבקות שלהם, שיקויים, גלולות בשוק בסמים. לעתים קרובות, הם יכולים להרויח הרבה כסף עם כל משלוח סמים שהם מייצרים ומוכרים. אבל סמים הם לא החומרים היחידים שבהם נעשה שימוש לרעה. למעשה, סמים הם אפילו לא הפופולרים בין אנשים בעלי הרגלי התמכרות.

על פי המכון הלאומי לשימוש בסמים, תרופות מרשם הן מספר שתיים לאחר מריחואנה בהן נעשה שימוש לרעה. אחד תרופות מרשם הפופולריות הממכרות שבו נעשה שימוש לרעה הוא ריטלין.

ריטלין סם ממריץ מרשם זה נעשה כדי לעזור לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) נקשר לעתים קרובות בהתמכרות באנשים הן בארצות הברית ובמקומות אחרים על פני הגלובוס. יש מספר התוכניות אשר נעשו במיוחד כדי לסייע לאנשים עם הרגלי התמכרות לריטלין.

למה אנשים משתמשים לרעה בריטלין

ריטלין משמש לאנשים עם הפרעת קשב ריכוז (ADHD) . אנשים העושים שימוש לרעה בתרופה ללא היסטוריה של ADHD עלולים להגיב באופן שונה לריטלין ובעוצמות שונות.

לאנשים אלו ריטלין עובד כמעורר מסורתי. ריטלין גורם להם להרגיש אנרגטיים, ערים, בחיים. הם ירגישו שהם יכולים להתמודד עם משימות מייגעות בקלות, בשל תחושת תוספת האנרגיה. בנוסף, ריטלין יכול להשפיע על מסלול ההנאה במוחם של אנשים כאלה, ולכן בנוסף לתחושת האנרגטיות, אנשים עלולים להרגיש אופוריה.

המוח זוכר האותות האלה של אופוריה ועם הזמן, המוח מתחיל לדרוש להופעות חוזרות של תחודות אלו.
עם הזמן, רק ריטלין יגרום לאנשים להרגיש טוב. הם ישתמשו בו, שוב ושוב.

ישנם סיכונים גדולים השימוש לרעה בסמים ממריצים ע"פ מרשם. לפי עדויות שניתנו בארה"ב ע"י ועדת משנה על משפט פלילי, מדיניות סמים, ומשאבי אנוש, שימוש לרעה בריטלין כולל:

לחץ דם גבוה
מחסור בשינה
פָּרָנוֹיָה
קצב לב לא סדיר
התקפים

אפילו מנה אחת, אם המינון גדול מדי, עלול לגרום לתגובה בלב שעלולה לגרום למוות. ריטלין הוא סם חזק, וזה שימוש לרעה באופן מתמשך עלול לדחוף אנשים מכורים יותר ויותר לקצה.
 טיפולים להתמכרות בריטלין 

עם התמכרויות ארוכת שנים לריטלין, תאי המוח עעובדים בצורה הטובה ביותר כאשר יש ריטלין זמין. למרבה הצער, אין תרופות שיכולות לבטל את הנזק ולאלץ את המוח לעבוד כמו שצריך. אבל, על פי המכון הלאומי לשימוש בסמים, ישנן תוכניות גמילה שיכולות להיות לעזר רב לאנשים בעלי עבר שימוש לרעה בריטלין.
בתוכנית גמילה בודקים מה הרגלי הצריכה של ריטלין שיש למטופל, ומקטינים את המינון ע"פ תקופה. עבור חלק מאנשים, תהליך הגמילה יושלם בתוך כמה ימים. עבור אחרים, זה לוקח שבועות. מהירות הגמילה נקבעת אך ורק על ידי האופן שבו אדם המכור מרגיש כתהליך נע קדימה.גם פסיכותרפיה יכול הלהיות לעזר רב לאנשים עם היסטוריה של שימוש לרעה בממריץ, על פי הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד. טכניקות אלה משמשות כדי לעזור לאנשים "לא ללמוד" ההרגלים שהם פתחו במהלך ההתמכרות, כדי שיוכלו להתמודד עם אתגרי החיים ללא שימוש בחזרה וניצול לרעה של סמים פסיכיאטריים.

ADHD, יפה שיר רז, מתיל פנידאט, קונצרטה, ריטלין, תופעות לוואי ריטלין

מחקרים: השפעת הריטלין והקונצרטה מוטלת בספק

ריטלין Ritalin - תופעות לוואימחקרים: השפעת הריטלין והקונצרטה מוטלת בספק , ד"ר יפה שיר־רז  29.07.16 , ynet

סקירה חדשה וראשונה מסוגה שהופיעה בכתב העת היוקרתי BMJ, קובעת כי מידת היעילות של התרופות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז איננה ודאית כלל. האם ייתכן שכבר 50 שנה ילדי העולם נוטלים תרופה שתופעות הלוואי שלה אינן פשוטות והיא לא באמת מסייעת להם?

תרופה בהפרעה: אם הילד שלכם אובחן כבעל הפרעת קשב וריכוז, יכול להיות שממש עכשיו אתם מתלבטים אם לתת לו ריטלין. ייתכן אף שכבר קיבלתם החלטה וילדכם נוטל את התרופה באופן קבוע. כך או כך, אתם חושבים שאתם מכירים את כל הנתונים על התרופה השנויה במחלוקת ואת כל הטיעונים בעד ונגד השימוש בה. אבל ממש כעת הוויכוח הזה מקבל תפנית חדשה ומפתיעה.

התפנית מגיעה בעקבות סקירת מחקרים חדשה שפורסמה בדצמבר האחרון בכתב העת היוקרתי BMJ. מדובר בסקירה המקיפה והאיכותית ביותר שבוצעה עד היום בתחום, ולפיה מתן תרופות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז (ADHD) לילדים ומתבגרים צריך להישקל בזהירות, שכן איכות העדויות הקיימות בנוגע ליעילותן ולסיכוניהן בעייתית. המסקנה הזאת מדהימה במיוחד לאור העובדה שמתילפנידאט, המרכיב הפעיל בקבוצת התרופות הזאת, שהמוכרות ביותר בה הן ריטלין וקונצרטה, הוא הטיפול התרופתי הנפוץ ביותר לילדים ומתבגרים המאובחנים כלוקים בהפרעת קשב כבר מאז שנות ה־60.

"איננו יכולים לומר בוודאות אם נטילת מתילפנידאט תשפר את חייהם של ילדים ומתבגרים עם ADHD", כתבו החוקרים במסקנותיהם. "בהתחשב בסיכון הגבוה להטיה במחקרים הכלולים בסקירה, ובאיכות הנמוכה מאוד של תוצאותיהם, מידת ההשפעות איננה ודאית". כלומר, משמעות הממצאים היא שבמשך יותר מ־50 שנה ניתנות התרופות הנפוצות האלה למיליוני ילדים בעולם בהסתמך על מחקרים בעלי איכות נמוכה ביותר.

ריטלין בגיל ארבע?

בעשורים האחרונים חלה עלייה מדאיגה במספר הילדים ובני הנוער בעולם המערבי המאובחנים כבעלי ADHD. על פי מחקר שנערך במכבי שירותי בריאות בקרב כחצי מיליון ילדים עד גיל 18 ושתוצאותיו פורסמו לאחרונה, מספר הילדים בישראל המאובחנים כבעלי הפרעת קשב וריכוז הכפיל את עצמו בתוך פחות מעשור: ב־2005 המספר הזה עמד על 6.8% מהילדים, ואילו ב־2014 הוא המריא ל־14.4%.

בו זמנית חלה עלייה דרמטית גם במספר הילדים המטופלים בתרופות ADHD: ב־2005 טופלו בהן 3.5% מכלל הילדים בישראל, לעומת 8.5% בשנת 2014 – פי 2.4. אין זה מפתיע אפוא שעל פי נתוני משרד הבריאות (שהוצגו במסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת), נרשמה בין השנים 2007 ל־2013 עלייה של יותר מ־300% בייבוא ריטלין וקונצרטה.

גם בארצות הברית מסתמנת מגמה דומה, שם זינק מספר הילדים שקיבלו מרשם לתרופות ADHD מ־600 אלף ב־1990, ל־3.5 מיליון ב־2012 – קרוב לפי שישה! העלייה הזאת התרחשה במקביל לקמפיין אגרסיבי ומצליח להפליא שמובילות חברות התרופות במהלך שני העשורים האחרונים להעלאת המודעות להפרעות קשב וריכוז ולקידומן בקרב רופאים, מורים והורים.

אף שמאז שנת 2000 פרסם מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) מכתבי אזהרה ביחס לפרסומים כוזבים ומטעים על כל אחת מתרופות ה־ADHD המרכזיות, ובנוגע לחלקן פורסמו אף אזהרות חוזרות ונשנות, בשנים האחרונות מרחיבות החברות את הקמפיין כדי להקיף קהל מטופלים גדול עוד יותר, תוך הרחבה של טווח הגילאים – החל בגיל ארבע וכלה במבוגרים – וקריצה לקהל של ילדים וסטודנטים שאינם לוקים בהפרעה, כאסטרטגיה לשיפור הציונים.

כל זה קורה תוך שיתוף פעולה הדוק עם הממסד הרפואי. כך למשל, במהדורה המקורית של ה־DSM, מדריך האבחנות הפסיכיאטריות, אובחנו הפרעות קשב וריכוז רק על פי תסמינים שהופיעו עד גיל שבע. ואולם המהדורה האחרונה של המדריך הרחיבה את האפשרות להופעת התסמינים עד גיל 12 וכללה גם התייחסות ספציפית להפרעות קשב וריכוז בקרב מבוגרים. נוסף על כך, בוטלה החובה לשימוש במבחני אינטליגנציה (IQ) כשלב הכרחי לשם אבחון הפרעות קשב וריכוז, צעד שמומחים רבים טענו כי יגדיל עוד יותר את מספר האבחונים והמרשמים.

כמו כן, ב־2011 קבע האיגוד האמריקאי לרפואת ילדים כי במקרים של היפראקטיביות שנמשכת יותר משישה חודשים, אפשר להתחיל טיפול בתרופות ADHD כבר בגיל ארבע.

במקביל, פונות בשנים האחרונות חברות התרופות גם למבוגרים כדי לשכנע אותם שייתכן כי הם סובלים מ־ADHD, בפרט אם אובחנו בילדותם או בגיל ההתבגרות, ושהבעיה עלולה לפגוע קשות בלימודים אקדמיים, בעבודה, בחיי המשפחה ובאיכות החיים.

לאור הנתונים האלה, עצם הצורך לדון בשאלות שעמדו במרכז הסקירה החדשה – עד כמה התרופות האלה יעילות ובאיזו מידה עלולות להיות להן השפעות מסוכנות – נראה כמעט תמוה. האם ייתכן שכעבור חמישה עשורים של שימוש נרחב כל כך, עדיין אין תשובה טובה לשאלה הזאת? למרבה הפליאה, מתברר שלא.

לדברי החוקרים, עד היום פורסמו 15 סקירות על השפעת המתילפנידאט על תסמיני ADHD בילדים ובמתבגרים, אך אף אחת מהן לא נערכה במתודולוגיה קפדנית ולא פרסמה פרוטוקול של סקירת עמיתים, המבטיח איכות גבוהה של הסקירה. למעשה, כל הסקירות לקו בפגמים בעייתיים, כולל אי הצגת תופעות לוואי ברובן, כמו גם היעדר התייחסות שיטתית לטעויות, להטיות ולאיכות המחקרים הכלולים בהן, וכן היעדר התייחסות למינון התרופות, לסוגים שונים של ADHD ולגורמים נוספים שעלולים היו להשפיע על התוצאות.

ציפיות גדולות, תועלת קטנה

הסקירה הנוכחית נועדה אפוא לספק לראשונה בחינה מקיפה ושיטתית של המחקרים הקליניים שנערכו עד כה תוך הקפדה על סטנדרטים מדעיים גבוהים. היא נערכה על ידי חוקרים מארגון הקוקריין, ארגון בינלאומי של חוקרים עצמאיים הידוע בסקירות המחקרים המקיפות שלו, שנחשבות ל"גולד סטנדרט" של ההקפדה המדעית בהערכת יעילותם של טיפולים והתערבויות בבריאות הציבור.

החוקרים בחנו 185 מחקרים שכללו 12,245 ילדים ומתבגרים עם אבחנה של ADHD, כשרוב המחקרים השוו את התרופה לפלצבו, וחלקם גם כללו זרוע שלא קיבלה כל טיפול.

החוקרים מצאו שנטילת מתילפנידאט מייצרת שיפור צנוע וכמעט גבולי בדירוג של מורים לתסמיני ADHD ולהתנהגות הכללית, וכן בדירוג של הורים לאיכות החיים של ילדיהם בהשוואה לנטילת פלצבו או לאי התערבות. אלא שגם התועלת הצנועה הזאת איננה ברורה, שכן החוקרים מבהירים שהמחקרים היו קטנים מדי בהיקפם וקצרים מדי במשכם.

בו זמנית נמצא שהילדים שקיבלו תרופות ממריצות מקבוצה זו נטו יותר לסבול מהפרעות שינה ומאובדן תיאבון. החוקרים לא מצאו עדויות לסיכון מוגבר לתופעות מסכנות חיים בנטילת התרופה לתקופה של עד שישה חודשים, אך הדגישו שגם בכך הם אינם יכולים להיות בטוחים בשל האיכות הנמוכה של המחקרים.

"רוב המחקרים היו קטנים ובעלי איכות נמוכה", הם כתבו. "הטיפול באופן כללי נמשך בממוצע 75 ימים, מה שהופך את זה לבלתי אפשרי להעריך את ההשפעות ארוכות הטווח של התרופה".

פגמים נוספים היו, לדוגמה, דיווח לא מלא או לא אחיד על כל תוצאות המחקר, והעובדה שבשל תופעות הלוואי המוכרות של התרופות האלה (פגיעה בשינה ובתיאבון) היה קל יחסית לחוקרים, וגם לילדים שהשתתפו במחקרים ולהוריהם, לדעת לאיזו מקבוצות המחקר השתייכו הילדים – לקבוצה שקיבלה את התרופה או לקבוצת הפלצבו – מה שעלול היה להטות את התוצאות. יתר על כן, לדברי החוקרים, "כל המחקרים שנכללו נחשבים לבעלי סיכון גבוה להטיה", ו־40% מהם מומנו על ידי חברות התרופות.

"הציפיות שלנו מטיפול זה ככל הנראה גבוהות יותר מאשר הן צריכות להיות", הצהיר ד"ר מוריס צבי, אחד ממחברי הסקירה ופסיכיאטר יועץ לילדים בבית החולים וויטינגטון בלונדון, בריאיון לתקשורת הבריטית. "בעוד שהסקירה שלנו מראה עדות מסוימת ליעילות, אנו צריכים להביא בחשבון שממצא זה מתבסס על עדויות בעלות איכות נמוכה מאוד".

"קשה לומר שאני מופתע מהתוצאות", אומר פרופ' שאול שרייבר, מנהל המערך הפסיכיאטרי במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב). "הפרעת קשב וריכוז בגילאי הילדות נובעת מפער בתהליכי ההבשלה של מערכת העצבים המרכזית. כשתינוק נולד, מערכת העצבים המרכזית שלו דומה למערכת חוטי חשמל חשופים. כשהוא גדל והמערכת מבשילה, יש יותר בידוד סביב תאי העצב במוח. במקביל נוצרים תאים חדשים ורשתות של תקשורת בין התאים. התהליך הזה כולו מבשיל באופן הדרגתי עד לבגרות, ובדיוק כמו הצמיחה הפיזית שלנו הוא אינו בהכרח סימטרי ואחיד. אצל חלק מהילדים מערכת העכבות וה'ברקסים', כלומר היכולת לווסת ולשלוט, לדחות סיפוקים ולהמתין, מבשילה בקצב איטי יותר מיתר המערכות. לכן נקודת המוצא של הטיפול היא שמתן מינון נמוך של תרופות ADHD, שהן בעצם 'אמפטמין לייט' (סם ממריץ), לוחץ טיפונת על דוושת הגז במערכת האיטית הזאת וכך מביא אותה לתפקוד ברמה הזהה לזו של יתר המערכות.

"הטיפול בתרופות האלה אמור להוות מעין תמיכה זמנית, אפיזודית, וחייבים לנצל את אותן 3־6 שעות שבהן הן פועלות לצורך הוראה מתקנת, כלומר כזאת שממוקדת בתלמיד המאובחן ומועברת על ידי מומחים ללקויות למידה. הוראה כזאת דוחפת את המערכת ליצור 'חיווטים' חדשים ועוזרת לילד להתמודד עם הקשיים בלימודים. זו גם ההנחיה החד משמעית בכל העולם המערבי. אם לא עושים זאת, מיד לאחר שהתרופה מפסיקה לפעול המערכת חוזרת אחורנית ולא השגנו דבר".

לדברי פרופ' שרייבר, הבעיה היא שבפועל, בישראל הוראה מתקנת כמעט אינה קיימת. "ברוב מדינות המערב כיתה של 25 ילדים נחשבת לכיתה ענקית", הוא אומר. "לעומת זאת בארץ מצופפים 42 ילדים בכיתה, ואף גוף אינו מממן הוראה מתקנת. לכן האפקט של התרופות אינו מחזיק מעמד מעבר לאותן 2־4 שעות שבהן הן פועלות. אם להורים יש מודעות ויכולת כלכלית, הם יפנו לטיפול פרטי, אבל רוב ההורים לא עושים זאת, ויש להם אשליה שהכימיקלים מספיקים".

אומללות, חרדה, דיכאון

מתילפנידאט הוא חומר פסיכו־אקטיבי הנמנה עם ממריצי מערכת העצבים המרכזית. המנגנון המדויק שבו פועלות התרופות המבוססות עליו אינו ברור עד היום. יש עדויות לכך שהחומר מגביר את רמותיהם של המעבירים העצביים דופמין ונוראפיניפרין במוח, ובדרך זו, מעריכים המומחים, עוזר למוח לעשות "סדר", משפר את הריכוז, הקשב ויכולות הלמידה ומפחית פעלתנות יתר והתנהגות אימפולסיבית.

אבל האומנם זה כך? אכן, כמה מחקרים שהשתמשו בטכניקות של הדמיה זיהו עלייה ברמות הדופמין ובמספרי הקולטנים לדופמין במטופלים עם אבחנה של ADHD. עם זאת, מחקר שפורסם בכתב העת של איגוד הרפואה האמריקאי (JAMA) ב־2009 על מבוגרים שלא קיבלו בעבר תרופות ADHD, מצא שמתן התרופה דווקא הקטין את רמות הדופמין וקולטני הדופמין במוח.

אבל גם אם החומר אכן מעלה את רמות הדופמין, האם העלייה הזאת בהכרח מיתרגמת לשיפור ביכולת הקשב והריכוז, או שמא תחושת העוררות הנובעת מכך שמדובר אחרי הכל בסם ממריץ שמגדיל את כמות הדם הזורמת למוח, היא הגורמת להרגשה של ערנות וריכוז?

הסקירה הנוכחית היא לא העדות הראשונה המטילה ספק ביעילות התרופות האלה. אחד המחקרים הידועים ביותר על ההשפעות של תרופות ADHD הוא מחקר MTA שנערך על ידי המוסד הלאומי האמריקאי לבריאות הנפש. המחקר חילק אקראית 579 ילדים עם אבחנה של ADHD לארבע זרועות: תרופות ממריצות בלבד, טיפול התנהגותי בלבד, תרופות ממריצות בשילוב עם טיפול התנהגותי, ותמיכה קהילתית רגילה שמשלבת לרוב טיפול בממריצים אך במינון קטן יותר מהמינון האופטימלי.

החוקרים לא מצאו הבדלים ניכרים בהתנהגותם של הילדים שנטלו תרופות לעומת אלה שלא נטלו. הם כן מצאו שיפור בהישגיהם של הילדים שנטלו את התרופות הממריצות בטווח הקצר, ואולם ההבדל התבטל עד השנה השלישית לנטילת התרופה.

אם כן, ממצאים אלה מצביעים על כך שייתכן כי תופעות הלוואי המוכרות של התרופות האלה אחראיות לכך שבטווח הארוך ההשפעות החיוביות של התרופות, גם אם הן אכן קיימות, מתבטלות למעשה. "תופעות הלוואי העיקריות של ריטלין בילדים הן חרדה עד כדי התקפי חרדה של ממש, דיכוי תיאבון והפרעת שינה קשה", אומר פרופ' שרייבר. "חוסר שינה מצטבר בהחלט פוגם בריכוז ובסבלנות. למעשה, אפשר לגרום להתפתחות של ADHD אצל אנשים רק על ידי החזקתם באופן כרוני על חסך שינה קל".

לטווח הארוך אין ספק שלחוסר שינה והיעדר תיאבון יש מחיר בריאותי והשפעות המתבטאות בהישגים הלימודיים. דוגמה מצוינת לכך היא מחקר שנערך בקוויבק, קנדה, על ידי המשרד הלאומי למחקר כלכלי. החל מ־1994 הוצגה בקוויבק מדיניות המרחיבה את הכיסוי הביטוחי לתרופות ADHD.

כדי לבחון באיזו מידה השפיעה המדיניות הזאת לטובה על ההישגים הלימודיים של הילדים ועל התנהגותם, ערך המשרד במשך 14 שנה מחקר מעקב אחר כ־4,000 תלמידים. התוצאות, שפורסמו ב־2013, הפתיעו אפילו את החוקרים. הם מצאו שהצגת המדיניות אכן הגבירה במידה ניכרת את השימוש בריטלין ודומותיו בקוויבק לעומת שאר קנדה, ואולם, למרבה ההפתעה, תלמידים בעלי אבחנת ADHD שנטלו תרופות כמו ריטלין, קיבלו למעשה ציונים גרועים יותר מתלמידים עם אותה אבחנה שלא נטלו תרופות.

יתרה מכך, שימוש בתרופות היה קשור באומללות גבוהה יותר, בהידרדרות היחסים עם ההורים, בחרדה מוגברת ודיכאון ובמדדים לימודיים גרועים יותר כמו הישארות כיתה.

הפרעת קצב קטלנית

כאמור, סקירת הקוקריין, שכללה מחקרים קצרי טווח, לא מצאה עדויות לעלייה בשיעור של תופעות לוואי מסכנות חיים, ואולם מחקרים שבהם נערך מעקב ממושך אחר הילדים העלו ממצאים מדאיגים, וככל שתקופת המעקב הייתה ארוכה יותר, כך הממצאים היו מדאיגים יותר.

כך לדוגמה, מחקר שנערך ב־2007 ועקב במשך 2.3 שנים אחר ילדים הנוטלים תרופות ADHD, מצא סיכון מוגבר קטן, של 1.2%, לאירועי לב וכלי דם. אלא שמחקר שעקב אחר 714,258 ילדים במשך 9.5 שנים בממוצע מצא שהשימוש בתרופות אלה עלול להכפיל את הסיכון לאירועי לב.

המחקר, שפורסם ב־2014 בכתב העת Journal of Child and Adolescent Psychopharmacology, מצא שהסיכון של הילדים שאובחנו כבעלי קשב וריכוז וטופלו בתרופות מעוררות ללקות באירועי לב וכלי דם, בהם בעיקר הפרעות קצב, יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם ומחלות כלי דם במוח, היה גבוה פי שניים לעומת אלה שלא נטלו תרופות אלה.

יתר על כן, החוקרים מצאו שהקשר בין נטילת התרופות המעוררות ובין אירועי לב וכלי דם היה תלוי מינון. הילדים שטופלו במינונים גבוהים של התרופות (יותר מ־30 מיליגרם מתילפנידאט) היו בסיכון גבוה פי 2.24 לאירוע לב או כלי דם, בעוד שאלה שטופלו במינונים קטנים יותר (פחות מ־15 מיליגרם), היו בסיכון גבוה פי 1.43 לאירוע כזה. "תרופות ממריצות בהחלט יכולות לגרום לתופעת לוואי מסוכנת, המתבטאת לא רק בדופק מהיר אלא בהפרעת קצב שעלולה להיות קטלנית", מאשר פרופ' שרייבר.

ואכן, מתברר שכבר ב־2005 דיווח ה־FDA על 19 מקרים של מוות פתאומי בצעירים שטופלו בתרופות ADHD ועל 26 מקרים של אירוע לב וכלי דם, בהם שבץ מוחי וקצב לב מהיר. בנוסף, נמצא שלתרופות האלה יש אפקט אדרנרגי (הדומה לזה של אדרנלין), שעלול להוביל לעלייה מתונה אך משמעותית בלחץ הדם ובדופק.

בעקבות זאת הורה ה־FDA ב־2006 על התוויית נגד במתן תרופות מעוררות למי שנמצא בסיכון למחלות לב וכלי דם, וב־2008 פרסם האיגוד האמריקאי לקרדיולוגיה (AHA) קווים מנחים הממליצים לבצע, פרט לבדיקה גופנית ובדיקת היסטוריה משפחתית לאירועי לב וכלי דם, גם בדיקת אק"ג לפני תחילת הטיפול ב־ADHD ולהמשיך לבצע בדיקות אק"ג במהלך הטיפול בתרופה.

אז איך בעצם ממשיכים מכאן? מסקנת החוקרים בסקירת הקוקריין הייתה שנחוצים בדחיפות מחקרי מעקב גדולים, איכותיים וארוכי טווח. כדי להתגבר על ההטיה הנובעת מכך שתופעות הלוואי המוכרות של תרופות ה־ADHD עלולות לחשוף את הקבוצה שאליה השתייכו הנחקרים, מציעים החוקרים לתכנן מחקרים שישוו את התרופה עם פלצבו שייצר תופעות לוואי דומות לאלה של התרופה עצמה אך לא יכיל שום מרכיב פעיל אחר.

אבל עד שהמחקרים האלה ייצאו לפועל, ועד שתוצאותיהם יפורסמו, מה אמורים לעשות מיליוני ההורים שילדיהם אובחנו כבעלי ADHD? כיצד הם אמורים להחליט על המשך התהליך הטיפולי? ההחלטה הזאת, מן הסתם, אישית מאוד ותלויה בהשקפת עולמם של ההורים. בכל מקרה, לפני שאתם מקבלים אותה, כדאי שתדעו את העובדות.

הכותבת היא בעלת דוקטורט (.Phd) בתקשורת בריאות וחוקרת באוניברסיטת חיפה

ADHD, DSM, אבחון פסיכיאטרי, הונאות חברות התרופות, ליאון אייזנברג

הפרעת קשב וריכוז ADHD – מחלה מומצאת

אוקטובר 2014 – ליאון אייזנברג האב המדעי של הפרעת קשב וריכוז (ADHD) נפטר בשנת 2009 , אך לפני מותו נתן וידוי כי "הפרעת קשב וריכוז היא דוגמא מובהקת למחלה מומצאת"
חברות התרופות לוחצות ומשחדות מדענים, מממנות מחקרים, משלמים כספים לחברי ועדות שונות כדי לקבוע קריטריונים להלעיט צרכנים בכמה שיותר תרופות.
הפסיכיאטריה היא אחד התחומים הנתון לרמאויות בשל האבחון הסובייקטיבי של ה"מחלה" שמבוצע ע"י פסיכיאטר ללא כלים אובייקטיביים כגון בדיקת דם, בדיקת MRI ועוד. לפיכך חברות התרופות והפסיכיאטרים ממציאים מחלות ומקבעים אותם ב- DSM.

ADHD, יפה שיר רז, נוירולוג, ריטלין, תופעות לוואי ריטלין

נוירולוג מומחה: "ADHD היא בעיה מומצאת"

נוירולוג מומחה: "ADHD היא בעיה מומצאת" , ynet , ד"ר יפה שיר-רז, כתבת ראשית מגזין "מנטה" ,  17.10.14

ADHD? אין דבר כזה. כך קובע ד"ר ריצ'ארד סול, נוירולוג אמריקאי. אז מה בכל זאת יש, לדעתו? שורה של מצבים כמו לקויות ראייה ושמיעה, בעיות שינה חסר בברזל ועוד, שאינם מאובחנים ומטופלים – וגורמים לתסמינים שזכו בשוגג לתואר "הפרעת קשב וריכוז". המחלוקת החדשה

"אין דבר כזה ADHD ". ההצהרה הפרובוקטיבית הזו נשמעת כמו סיסמה של מתנגדי הריטלין או חובבי תיאוריות קונספירציות רפואיות, אבל מי שמשמיע אותה הוא נוירולוג ילדים אמריקאי בשם ד"ר ריצ'ארד סול.

עשרות שנים של מחקר וטיפול בילדים ומבוגרים שאובחנו כבעלי הפרעות קשב וריכוז הביאו את ד"ר סול למסקנה חד משמעית: ADHD היא למעשה בעיה מומצאת, ולפיכך הגדרתה צריכה להימחק כליל מה-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות. לטענתו, הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות אינן בעיה בפני עצמה אלא אוסף של תסמינים הנובעים ממצבים ובעיות רפואיות אחרות, שמאובחנים בשוגג כ-ADHD.

לאבחון שגוי זה, הוא מסביר, יש שתי השלכות בעייתיות מרכזיות: האחת – מתן טיפול תרופתי מיותר, על כל הסיכונים הנובעים מתופעות הלוואי של התרופות המעוררות; השנייה, וחמורה לא פחות – הזנחת הבעיה האמיתית הגורמת לתסמיני הפרעות הקשב.

בספרו ADHD Does not exist (הוצאת הארפר-קולינס), שראה אור בארצות הברית במאי האחרון, מסביר ד"ר סול את הגורמים שהובילו להגדרה של ADHD ולאבחונים השגויים, ומקדיש פרק קצר לכל אחד מהמצבים והבעיות המאובחנים בטעות לטענתו כ-ADHD – החל בקוצר ראייה ובעיות שמיעה, דרך הפרעות שינה וכלה במחוננות.

"אתם עשויים לומר שישנו מן הסתם אבחון יתר של ADHD, ושכן, כמה אנשים שמקבלים תרופות ממריצות כנראה לא צריכים לקבל אותן, כמו למשל, סטודנטים שנאבקים כדי להתמקד בהרצאה משעממת, או ילדים שמפריעים קצת יותר מדי למורה", הוא כותב בספרו. "אבל איך יכול להיות שמבין מיליוני אנשים מאובחנים, אפילו לאחד מהם אין ADHD?

"והלא כולנו נתקלנו במישהו עם הפרעת קשב ו/או היפראקטיביות חמורה. הילד שתמיד חולם בהקיץ, הילדה שקמה ממקומה ורצה ברחבי החדר בעוד שחבריה לכיתה יושבים בשקט, האישה ששואלת בעקביות שאלות שזה אך נענו, הגבר שמדבר בקצב של קילומטר לדקה. בוודאי לפחות לחלקם יש ADHD, אתם חושבים. למעשה, לאיש מהם אין. הרשו לי להיות ברור: אפילו אדם אחד אינו סובל מהבעיה שנקראת ADHD".

התגלית: תסמיני הקשב וההיפראקטיביות נעלמו

ד"ר סול, ששימש מאז שנות ה-70 כמרצה לרפואה קלינית באוניברסיטה למדעי הבריאות בשיקגו, היה אחראי לפיתוח תוכניות עבור סטודנטים לרפואה ואנשי צוות, המתמקדות במצבים רפואיים שעלולים להפריע ללמידה. במסגרת זו הוא השיק באותה תקופה תוכנית לזיהוי גורמים המתערבים בלמידה של ילדי גן ובתי ספר במערכת החינוך של מחוז לייק.

"השאלה שהנחתה אותנו הייתה: מה מונע מהם ללמוד? כבר ביום הראשון שלנו בבתי הספר בלטה אבחנה אחת: שיעור גבוה מאוד מהילדים – יותר מאחד לחמישה – ניצב בפני אתגרי קשב בדמות בעיות למידה, הפרעות התנהגות ואפילו עצבות ודכדוך. במשך הזמן פיתחתי פרוטוקול להערכת ילדים עם בעיות קשב ומצבים אחרים שמפריעים ללמידה. ערימת המחקרים שקראתי כדי לפתח את הפרוטוקול הייתה גבוהה ממני ביותר משני מטרים".

בקליניקה הפרטית שלו ד"ר סול מצא את עצמו תוהה כיצד זה שרבים כל כך ממטופליו, שאובחנו על ידי רופאים אחרים כסובלים מהפרעות קשב וריכוז אינם מגיבים לטיפול התרופתי. העבודה עמם במהלך העשור הבא אישרה את מה שהוא חשד בו במשך שנים – התסמינים של ADHD מוסברים טוב יותר על ידי מצבים אחרים.

"רוב המטופלים שבאו למשרדי עם אבחנה ראשונית של ADHD התאימו למעשה לאבחנות אחרות שהסבירו את התסמינים שלהם. מטופלים רבים אחרים לא סבלו משום בעיה כלל", הוא כותב.

חלק גדול מהמטופלים שהגיעו אליו אמנם אובחנו על ידי הרופאים הקודמים שאצלם ביקרו כסובלים מבעיות אחרות פרט ל-ADHD. לדוגמה: ילדה בת שמונה שסבלה מקוצר ראייה ולא הצליחה לראות מה כתוב על הלוח; אדם בן 36 ששתה כמויות גדולות של קפה וישן רק ארבע-חמש שעות בלילה; מטופלים שסבלו משמיעה לקויה; ואחרים שאובחנו כבעלי תסמונות כמו טורט לדוגמה.

משום מה החליטו אותם רופאים שהבעיות האלה אינן האבחנה העיקרית, ואבחנו אותם כסובלים מהפרעות קשב וריכוז. ד"ר סול החליט להתמקד דווקא בטיפול באותן בעיות אחרות שאובחנו, וראו זה פלא – אצל רוב מטופליו תסמיני הקשב וההיפראקטיביות נעלמו לחלוטין. התוצאות האלה הובילו אותו למסקנה ש-ADHD היא תוצר של מצבים ראשוניים אחרים, ולא מצב בפני עצמו.

מדוע רבים מהמאובחנים לא מגיבים לטיפול תרופתי? (צילום: shutterstock)
מדוע רבים מהמאובחנים לא מגיבים לטיפול תרופתי? (צילום: shutterstock)

הבעיה: היסטוריה מפוקפקת של ההגדרה

ההיסטוריה הארוכה של הבעיה המכונה ADHD והמחלוקת המתמשכת סביב התסמינים ומקורם מדגימים עד כמה כבד הערפל האופף את המושג. הסיפור מתחיל בצ'ארלס ברדלי, פסיכיאטר אמריקאי שב-1937 נתן תרופה ממריצה בשם בנזדרין סולפט (סוג של אמפתמין), כטיפול נגד כאבי ראש ל-30 ילדים שלמדו בבית ספר מיוחד לילדים עם הפרעות התנהגות ברוד איילנד.

במאמר שכתב בהמשך הוא תיאר כיצד כעבור שבוע ימים הבחין בתופעת לוואי לא צפויה: אצל 15 מבין ה-30 חל שיפור בהתנהגות, בביצועים בבית הספר, בתגובות הרגשיות ובאינטראקציה החברתית. מחקרו הניח את התשתית הראשונה להגדרה העכשווית של ADHD, שלמרות היעדר הצלחה במציאת עדויות מוצקות לבסיס הביולוגי של הפרעות קשב, הלכה והתבססה ההגדרה בשדה הפסיכיאטריה. ב-1968 הוגדר לראשונה במהדורה השנייה של ה-DSM מערך תסמינים של הפרעות קשב וריכוז כ"תגובה היפרקינטית (תנועתיות יתר) בילדות".

עשור מאוחר יותר הגדיר פסיכולוג בשם רוברט שפיצר הפרעה בשם attention-deficit disorder (הפרעת חסר בקשב), ובנה רשימת תסמינים ייחודיים לצורך אבחונה בילדים. המהדורה השלישית של ה-DSM, שפורסמה ב-1980, כבר הציגה את ההגדרות "הפרעת קשב וריכוז ללא היפראקטיביות" (ADD) ו"הפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות" (ADHD), שנותרו על כנן עד היום.

הבעיה עם ההגדרות האלה, טוען ד"ר סול, היא שבניגוד מוחלט לכל מחלה אחרת הן לא מתייחסות למחלה עצמה או לגורמיה אלא לתסמינים שלה. "אילו היינו מגדירים התקף לב על ידי כאבים בחזה שאדם חש בעודו עובר התקף כזה, אזי התרופה המתאימה תהיה משככי כאב, ולא טיפולים שבאמת משקמים ומתקנים את הבעיה בלב", הוא מסביר. "אפשר למצוא בקלות דוגמאות נוספות: גודש באף יכול להיות תסמין של הצטננות, אלרגיה או מצבים רבים נוספים, אך אף נוזל איננו אבחנה; כאב בטן יכול להיות קשור לאפנדיציט, בעיות במערכת העיכול, סרטן או מחלות אחרות, אך כאב הבטן כשלעצמו איננו אבחנה.

"באותה מידה מערך התסמינים הקשור לאבחנת ADHD קשור גם ליותר מ-20 אבחנות רפואיות אחרות, וכשאבחנות אלה מטופלות באופן יעיל ניתן להביא להיעלמותם של תסמיני ה-ADHD".

אחד הגורמים העיקריים לאבחונים השגויים הרבים, טוען ד"ר סול, הוא הבדיקה השטחית הנדרשת לצורך האבחנה – בדיקה שמבוססת ברוב המקרים על כמה שאלות כלליות שהרופא שואל את המטופל. במקרה הטוב, כשמדובר ברופא יסודי יותר, הוא עשוי לבקש ממנו למלא טופס עם סולם הערכה ספציפי ל-ADHD, אך אפילו הערכות כאלה הופכות נדירות יותר ויותר בפרקטיקה.

את תשובות המטופל משווה לאחר מכן הרופא לרשימת תסמינים שהוצגו במהדורה החמישית של ה-DSM. הרשימה כוללת 18 תסמינים שונים, אך כדי לענות על הקריטריון של אבחנת ADHD המטופל צריך להפגין רק חמישה. "זה כל כך קל עד כי תוך דקות אדם יכול להפוך מסתם מוסח או אימפולסיבי לכזה המסווג כבעל 'הפרעה', מסביר ד"ר סול.

בנוסף, הוא טוען, רשימת התסמינים סובייקטיבית מדי. כך לדוגמה, אחד התסמינים להפרעת קשב היא "סובל מקשיים בארגון מטלות/ פעילויות". אך איזו רמה של אי ארגון נחשבת ל"יותר מדי לא מאורגן"? בדומה לכך, אחד התסמינים להיפראקטיביות היא "מדבר הרבה". "אבל כמה זה 'הרבה'?", שואל ד"ר סול.

התסמינים של ADHD מוסברים טוב יותר על ידי מצבים אחרים (צילום: shuttestock)
התסמינים של ADHD מוסברים טוב יותר על ידי מצבים אחרים (צילום: shuttestock)

 הפתרון: אבחון הגורם הראשוני לתסמיני ה-ADHD

מהם, אם כן, הגורמים הראשוניים לתסמיני ה-ADHD שאותם מפספסים הרופאים בתהליך האבחון השטחי?

ליקויי ראייה

הוריה של אביבה, ילדה בת שבע שהגיעה לקליניקה של ד"ר סול, סיפרו שהיא תלמידה טובה, אך אף שמוריה מרוצים מהישגיה בלימודים הם מתלוננים שהיא מפריעה לחבריה בכיתה, וכבר שלחו מספר פתקים הביתה עם הערות על "בעיות התנהגות". בפגישה עם המורה היא סיפרה להם שהילדה מתנהגת באימפולסיביות ומפריעה בכיתה, ושבעוד שילדים אחרים מעתיקים מלים ומשפטים מהלוח היא מתנועעת ללא הרף ומדברת בקול רם עם חבריה לשולחן.

רופא הילדים שאליו הגיעו אביבה והוריה אבחן שהיא סובלת מ-ADHD ורשם לה תרופה ממריצה. אלא שבעקבות נטילת התרופה פיתחה הילדה תופעות לוואי הקשורות לגירוי יתר, בהן אובדן תיאבון, קשיי שינה ורגזנות. יתרה מכך, התנהגותה הבעייתית בכיתה אף החמירה והקושי שלה להתמקד בשיעורים גבר.

שורת בדיקות ראשוניות שערך ד"ר סול לאביבה העלו שהיא סובלת מקוצר ראייה משמעותי, שלא אובחן קודם לכן מאחר שהיא לא עברה עד אז בדיקת ראייה. "הבעיה סיפקה הסבר פשוט להתנהגות המוסחת והאימפולסיבית שלה בכיתה", כותב ד"ר סול. הטיפול ב"הפרעת הקשב" היה פשוט – התאמת משקפי ראייה. ימים ספורים לאחר מכן התקשרה המורה להוריה וסיפרה שהתנהגותה "השתפרה ב-100%".

"בעיית ראייה היא אחד ההסברים הפשוטים, השכיחים והזנוחים ביותר לתסמיני ADHD ולאבחון שגוי ב-ADHD", מסביר ד"ר סול. "כ-40% מהאנשים הם קצרי ראייה, כשהבעיה מופיעה לראשונה בילדות ושכיחותה עולה במהלך ההתבגרות המוקדמת. ילדים ומבוגרים המתמודדים עם קשיי ראייה הם בעלי סיכוי גבוה להדגים טווח קשב קצר והסחת דעת, שאותם אפשר לבלבל בקלות עם תסמיני ADHD.

כשמדובר בילדים, באופן טבעי הם מנסים להקל על הקושי שלהם לראות מהלוח ולבצע את המטלות הלימודיות על ידי הימנעות מהן באמצעות מגוון התנהגויות, כמו התנועעות עצבנית, יציאה תכופה לשירותים או לשתות מים, התבוננות מבעד לחלון במקום בלוח או הפרעה".

אך בעיות ראייה הן רק אחד מלמעלה מ-20 מצבים ובעיות שיכולים לדברי ד"ר סול לגרום לתסמינים של הפרעות קשב וריכוז ולהיפראקטיביות. בין הגורמים הנוספים הוא מונה בעיות בלתי מאובחנות בשמיעה, הפרעות שינה, מוגבלויות למידה כמו דיסלקציה, מחוננות, מצבים רפואיים מגוונים (החל מחסר בברזל, דרך אלרגיות שונות וכלה בפעילות יתר של בלוטת התריס או בגידול בבלוטת יותרת המוח) וכן הפרעות נפשיות שונות, בהן הפרעה דו קוטבית, דיכאון, הפרעת טורדנית כפייתית ותסמונות כמו אספרגר וטורט.

ליקויי שמיעה

כאמור גם ליקויי שמיעה עלולים לדברי ד"ר סול "להתחפש" להפרעות קשב וריכוז. על פי נתוני המוסד הלאומי לחירשות ובעיות תקשורת נוספות, מכל אלף ילדים נולדים עם חירשות או אובדן שמיעה חלקי, 60%-70% מהילדים סובלים לפחות פעם אחת מדלקת אוזניים, וכשליש מהם סובלים מדלקות אוזניים חוזרות. דלקות כאלה והצטברות נוזלים באוזניים עלולות בחלק מהמקרים לגרום להפרעות שמיעה.

"ליקויי שמיעה הם מקור מפתיע בשכיחותו לתסמיני ADHD, בעיקר בילדים", הוא אומר. "אנשים הסובלים מליקויי שמיעה מפגינים לעתים קרובות טווחי קשב קצרים והתנהגות אימפולסיבית שאותם ניתן לבלבל עם תסמיני ADHD".

הפרעות שינה

הסבר שכיח נוסף ל-ADHD מדומה הוא הפרעת שינה. ילדים זקוקים ל-10-11 שעות שינה בממוצע לצורך תפקוד קוגניטיבי תקין, בני נוער לפחות לשמונה שעות וחצי ומבוגרים לפחות לשבע. ואולם מחקרים שנערכו בשנים האחרונות, כולל מחקר גדול שערך ה-CDC, מצביעים על כך שממוצע שעות השינה של מבוגרים בארצות הברית עומד על כשש שעות ואף פחות מכך, ושכמעט 50% מהילדים אינם מקבלים את מנת שעות השינה הדרושה להם.

ואכן, הורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז מדווחים לעתים קרובות על הפרעות שינה אצל ילדיהם. במקביל, בקרב ילדים הסובלים מהפרעות שינה נמצאה שכיחות גבוהה יחסית של הפרעות קשב וריכוז. בעבר נטו החוקרים להאמין שהפרעת השינה היא תופעת לוואי של הפרעת הקשב והריכוז, אך בשנים האחרונות מסתמן שההפך הוא הנכון. כך לדוגמה, מחקר שנערך בפקולטה לרפואה בטכניון לפני כמה שנים הוכיח ש-55% מהילדים הסובלים מליקויי קשב, סובלים למעשה מהפרעות שינה הנגרמות כתוצאה מבעיות נשימה או מתנועתיות מרובה במהלך השינה.

"הגורמים לבעיות שינה רבים", אומר ד"ר סול, "והתסמינים של הפרעות שינה, כמו ריכוז ירוד והסחת דעת, יכולים בקלות להיות מבולבלים עם ADHD, במיוחד כשמדובר בבעיה ממושכת".

אצל ילדים אחד הגורמים השכיחים לבעיות שינה הן הפרעות נשימה שנובעות מבעיות כמו אסתמה, סינוסיטיס או שקדים מוגדלים החוסמים את מעבר האוויר במהלך השינה. במחקר שפורסם בכתב העת היוקרתי Pediatrics נמצא שילדים בני חמש שנוחרים או סובלים מדום נשימה חסימתי בשינה משיגים ציונים נמוכים יותר במבחני זיכרון, אינטליגנציה וביצוע בהשוואה לילדים שאינם סובלים מבעיות שינה. במקרים אלה, כפי שהראו מחקרים נוספים, טיפול בבעיית הנשימה עשויה לפתור את בעיית הקשב.

לדברי ד"ר סול, גם אצל מבוגרים, הפרעות שינה עלולות להוביל לבעיות בתפקוד הקוגניטיבי ולהפרעות קשב וריכוז.

קשיי שינה מובילים להפרעות קשב - ולא להפך (צילום: shutterstock)
קשיי שינה מובילים להפרעות קשב – ולא להפך (צילום: shutterstock)

חסר בברזל

חוסר בברזל הוא החסר השכיח ביותר בעולם המערבי, ובעיקר בקרב תינוקות, ילדים ומתבגרים. מחקרים רבים הראו שילדים הסובלים מחסר ברזל נוטים יותר לסבול מהפרעות קשב וריכוז, ובמקביל, שתוספת ברזל לילדים הזקוקים לכך מביאה לשיפור במבחני קשב וריכוז. תפקיד הברזל בתפקוד הקוגניטיבי נובע בין היתר מתפקידו ביצירת מוליכים עצביים, ובמיוחד ביצירת הדופמין.

"יש קשר ברור בין חסר בברזל לבין בעיות בקשב", אומר ד"ר סול. "אצל ילדים התסמינים הקשורים לחסר ברזל בולטים במיוחד, אך קשיי קשב ובעיות קוגניטיביות אחרות הנגרמות על ידי חסר בברזל נפוצים גם בקרב מבוגרים. שיפור רמות הברזל באמצעות נטילת תוסף ושינוי התזונה (הקפדה על תזונה עשירה בפירות וירקות העשירים בוויטמין C שעוזר לספיגת הברזל, דגנים מלאים ואגוזים) מובילים לשיפור משמעותי בקשב, בריכוז ובביצועים בבית הספר ובעבודה.

אלרגיות ורגישויות שונות

בעיות שכיחות נוספות העלולות לגרום לתסמיני ADHD הן אלרגיות ורגישויות שונות לכימיקלים, לאבק, למזונות שונים (כמו בוטנים, חלב חיטה), לתרופות (כמו אנטיביוטיקה למשל), לבשמים, לצמחים ולאבקות צמחים. בעיה נוספת יכולה להיות חשיפה לרמה גבוהה של מתכות שונות, כמו ארסן, קדמיום, כספית ועופרת, באמצעות זיהום אוויר, מכלי מזון, חשיפה לכימיקלים תעשייתיים שונים ועוד.

כך, למשל, מחקרים אחרונים מצאו שרמות העופרת בדמם של ילדים המאובחנים עם ADHD גבוהות בעד 30% יותר בהשוואה לילדים שלא אובחנו כלוקים בבעיה.

ליקויי למידה ומחוננות

"אף שרוב האנשים חושבים על דיסלקציה כשהם מדברים על ליקויי למידה, ליקויים אלה כוללים מגוון בעיות ותסמינים", מסביר ד"ר סול. על פי ה-DSM, ליקויי למידה מאובחנים "כאשר יש חסרים מסוימים ביכולת הפרט לתפוס או לעבד מידע באופן יעיל ומדויק".

קריטריונים ספציפיים לאבחנה של הפרעת למידה כוללים הימצאות לפחות אחד מהתסמינים במשך שישה חודשים או יותר: קריאה לא מדויקת או איטית ומאומצת, קושי להבין את המשמעות של טקסט כתוב, קשיי איות, קושי בהבעה בכתב,; בעיות בשליטה במושגי מספר ובעיות בהסקה מתמטית.

על פי המרכז הלאומי ללקויות למידה בארצות הברית, עד 30% מהילדים שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז מאובחנים במקביל גם כסובלים מליקויי למידה.

"את הקשר הזה אני רואה לעתים קרובות בקליניקה שלי, והוא אינו מפתיע", אומר ד"ר סול. "בעיות למידה נוטות להיות קשורות לביצועים לימודיים נמוכים יותר, והתסכול הכרוך באתגרי למידה מתבטא בשעמום והסחה ובתסמינים התנהגותיים שונים. לכן ליקויי למידה מובילים לעתים לתסמינים שעלולים להיחשב בטעות להפרעות קשב וריכוז".

מהצד השני של הקשת מתברר שגם מחוננות יכולה לגרום לתסמינים המפורשים בטעות על ידי מורים ואנשי מקצוע כ-ADHD. "ילדים מחוננים הם בעלי כישרון יוצא דופן בתחום אחד או יותר", מסביר ד"ר סול. "רמת הכישרון שלהם גורמת לכך שלעתים קרובות קל להם יותר להשתעמם ולהפוך לבלתי קשובים, עובדה שבתורה עלולה להוביל להתנהגות מפריעה, במיוחד בילדים.

תסמיני הפרעת קשב/ היפראקטיביות אלה עלולים להיות מאובחנים בטעות כ-ADHD, ובכך למנוע מהם לקבל את מה שהם באמת זקוקים לו: פעילויות מאתגרות ומעניינות יותר עבורם".

ADHD, הפרעות קשב ריכוז, ריטלין, תופעות לוואי

"הפרעות קשב וריכוז? אין דבר כזה"

"הפרעות קשב וריכוז? אין דבר כזה"  , נטעלי גבירץ | mako | 06/01/14

נוירולוג בשם ריצ'רד סול טוען בספר חדש שמעורר סערה כי אין להתייחס ל-ADHD כבעיה כוללת, אלא כצירוף של תסמינים. לדבריו, בכל אבחון וטיפול יש לבדוק מהן הבעיות הנוספות שיש למטופלים חוץ מנטייה להיסח הדעת. "אנשים מאובחנים בהפרעת קשב רק כי היא נמצאת בכל מקום", הוא אומר

"מפתחים סיבולת לכדורים הללו" (אילוסטרציה)- צילום׃ אילוסטרציה – shutterstock – עיבוד גרפי – חדשות 2

כיום, אם הורה לא יודע מה משמעות צירוף האותיות ADHD, כנראה שנחת אמש מכוכב מאדים. בעיות הקשב והריכוז הפכו כה נפוצות, והאבחונים להן כה רבים, עד שנדיר שהורה לא ימצא את עצמו מביט בילדיו הפרטיים ומנסה לאבחן בהם את התסמינים. בשנות התשעים המוקדמות, מצב זה היה מיוחס לחמישה אחוז מהאוכלוסיה, ואילו היום מדובר ב-11 אחוז, והמספר רק עולה. נוירולוג בשם ריצ'רד סול טורף את הקלפים בספר חדש, שלפני שיצא כבר מעורר סערה גדולה, כשהוא טוען שהאחוז האמיתי הוא אפס מאופס, ושלדעתו אין בכלל דבר כזה ADHD.

"ריטלין: מסלול של התמכרות"

הספר, "ADHD אינו קיים: האמת על הפרעת הקשב והריכוז" ייצא בחודש הקרוב והוא מגיע לאחר קריירה ארוכה של טיפולו המסור של ד"ר סול בפציינטים שמתלוננים על חוסר יכולת להתרכז והיפראקטיביות. סול משוכנע ש-ADHD אינה מחלה כלל, אלא רק צירוף של תסמינים שאוגדו יחד, ושאין לתייג את האנשים במחלה, שקיבלה מקום של כבוד בספר הפסיכיאטריה האמריקני.

"הטיפול בתסמינים אלה כבמחלה זו טעות איומה", אומר סול. "דמיינו שאתם הולכים לרופא עם כאבי בטן קשים, ושנותנים לכם רק משככי כאבים. התוצאה עשוי להיות שתצאו מהרופא ללא כאב ותמותו מאפנדיציט מאוחר יותר. כיום אנשים מאבחנים את עצמם בהפרעת קשב וריכוז רק כי היא נמצאת בכל מקום כיום, לפעמים כי הוריהם מעוניינים שישבו בשקט וילמדו, ולפעמים כי הם רוצים להניח את ידיהם על סמים כמו ריטלין. התרופות הללו הן מעוררות, וככל שלוקחים אותן יותר מפתחים להן סיבולת גבוהה יותר, מה שמוביל פעמים רבות למסלול של התמכרות".

סול מתאר את השתרשות המושג, שנכנס לראשונה לספרי הרפואה בשנת 1980, ומאז תחת ההגדרה נכנסו עוד ועוד סימפטומים. ככל שנוספו עוד תת-הגדרות להגדרה, כך עלה באופן עקבי מספר המאובחנים בה. "כעת מדובר באחד מתשעה ילדים בארה"ב, כששני שליש מהם ממין זכר, המתוייגים כסובלים מ-ADHD", מספר סול, "ושני שליש מאלה מקבלים תרופות. התיוג הוא תירוץ טוב, כמו קביים נוחים שכולם רצים להיעזר בהם. בטיפולים שאני עושה אני תוהה כבר שנים רבות מהן הבעיות הנוספות שיש למטופלים חוץ מנטייה להיסח הדעת. התברר, למשל, שילדה אחת בה טיפלתי הפריעה בכיתה כל הזמן כי לא ראתה את הלוח. היא הזדקקה למשקפיים ולא לתרופות. גבר בן 36 שהצהיר על עצמו שהוא מכור למשחקי מחשב וסובל מבעיות קשב וריכוז, התברר ששותה יותר מדי קפה ולא ישן כמעט בלילה. היו לו הפרעות שינה חמורות, שטופלו בהצלחה בעזרת מכון שינה. לא מעט אנשים באו וביקשו מרשם, וכששאלתי שאלות עומק, פשוט ברחו מהקליניקה. אחד אחרי השני, גיליתי שלמטופלי יש בעיות שאינן קשורות ב-ADHD. טורט, OCD, תסמונת X שביר, אוטיזם, קשיי למידה כמו דיסקלקוליה, דיסגרפיה או דיסלקציה, קשיים בשמיעה ובראייה, ולפעמים חוסר התאמה מנטלית בין הילד למערכת החינוך".

סול מודה שהוא יוצא דופן בתחומו. "קולגות רבות שלי רושמים מרשמים לריטלין לאחר בדיקה מאוד שטחית של מספר שאלות קצרות", הוא אומר. "יש אפילו דבר שנקרא 'מבדק שתי הדקות', שתי דקות אלה יכולות להוביל לחיים שלמים של תופעות לוואי. הכדורים המעוררים הללו יכולים ליצור בעיות רבות, מחרדות, דרך דכאון ועד בעיות שינה חריפות. שימוש מתמשך בתרופות עשוי לגרום לשינויים קיצוניים במשקל, אובדן זיכרון, התנהגות אובדנית ועוד".

"אכן כמות האבחונים מאוד עלתה ועמה גם כמות התרופות שניתנות", אומרת מירב שקד טולדנו, עובדת סוציאלית קלינית ממכון א"מ הדרך לטיפול בקשיי קשב וריכוז בשיטת נוירופידבק. "ל-ADHD יש בסיס התפתחותי מולד – מדובר בעיכוב בהבשלה של מנגנוני הוויסות והשליטה במח. בתוך כך, למי שאכן סובל מכך יש אישיות ייחודית ולעתים ולקויות נוספות שיש לטפל בהן. לא לכל מי שקצת קופץ בכיסא יש את ההפרעה. אני מאוד נגד האבחונים והשאלונים הקצרים הללו, וקל לענות עליהם על מנת להטות את התוצאה. במכונים שלנו אנו עושים אבחון אובייקטיבי, בעזרת מכשיר כמו EEG, שמודד את הפעילות המוחית. בניגוד לאבחונים הרגילים, אין פה שום עניין סובייקטיבי. העולם הרפואי יודע שהאבחונים המילוליים בעייתיים, ויש כינוס עכשיו של איגוד הרופאים שמאוד מתנגד לנושא הזה. גם משרד הבריאות הוציא הנחיות יותר מחמירות. וכן, יש מקרים של אנשים שמבקשים טיפול לאחר שהם עצמם, או הסביבה אבחנו אותם, ואנו בודקים את הפעילות המוחית ואומרים להם שאין להם כלל ADHD".

ADHD, אמפטאמינים, ד"ר איתי גל, פריאפיזם, קונצרטה, ריטלין, תופעות לוואי

ה-FDA מזהיר: ריטלין עלול לגרום לזיקפה מסוכנת

ה-FDA מזהיר: ריטלין עלול לגרום לזיקפה מסוכנת , ד"ר איתי גל  18.12.13 , ynet

לידי ה-FDA הגיעו דיווחים על משתמשים צעירים, בני 8 עד 33, שטופלו בתרופות להפרעות קשב וריכוז וסבלו מ"פריאפיזם" – זיקפה ממושכת וכאבים באיבר המין, שעלולה לגרום נזק בלתי הפיך. כעת הם מזהירים: יש לשים לב אם הדבר קורה – ולפנות מיידית לטיפול רפואי

אזהרה מפני תופעת לוואי חדשה לתרופה ריטלין: מינהל המזון והתרופות האמריקני (ה-FDA) מזהיר היום (ד') כי תרופות להפרעות קשב וריכוז עלולות לגרום לזיקפה ממושכת וכאבים באיבר המין. האזהרה ניתנה בעקבות דיווחים על משתמשים בריטלין, קונצרטה ותרופות נוספות ל-ADHD שסבלו מהתופעות הללו, שעלולות לגרום לנזק בלתי הפיך לפין.

התופעה ממנה מזהיר ה-FDA נקראת פריאפיזם. מדובר בזיקפה קבועה שאינה חולפת למעלה מארבע שעות ומלווה בכאבים עזים. הזיקפה אינה קשורה לריגוש מיני, למחשבות או פעולות בתחום הסקס.

בזיקפה רגילה מתרחש תחילה שחרור של שריר בפין, המאפשר לדם עורקי לחדור לתוך האיבר באופן מוגבר, כך שהורידים בפין נלחצים ונסגרים, והדם שחדר נכלא בתוך הרקמה הספוגית בפין. לאחר האורגזמה והפליטה נפתחים הוורידים, ועורקי הדם שמובילים לפין נסגרים. אז יוצא כל הדם שנאגר בפין, והוא חוזר לגודלו המקורי.

לעומת זאת בפריאפיזם הורידים אינם נפתחים לאחר הפליטה, והעורקים ממשיכים להזרים דם לפין ואינם נסגרים. התוצאה היא זיקפה ממושכת, הגורמת לכאבים עזים. ללא טיפול מיידי עלול הפריאפיזם לגרום לנזק בלתי הפיך לאיבר המין הגברי.

ל-FDA הגיעו בין השנים 1997 ל-2012 סך של 15 דיווחים על מטופלים שחוו זיקפה ממושכת ומכאיבה. גילם הממוצע של המטופלים עמד על 12.5 שנים, והוא נע בין מטופלים בני שמונה עד 33.

חלק מהמטופלים דיווחו על זיקפה כאשר מינון התרופות הוגדל, ואילו כאשר הפסיקו ליטול את התרופות להפרעות הקשב והריכוז נעלמה התופעה. שניים מהמטופלים נזקקו לניתוח באיבר המין כדי להפחית את הזיקפה.

ב-FDA מבהירים כי אף שמדובר בתופעת לוואי נדירה, היא עלולה להסתיים בנזק בלתי הפיך לפין ולצורך בניתוח, וכי על הרופאים לעקוב גם אחר תסמין זה בקרב המטופלים הנוטלים את התרופות להפרעות קשב וריכוז.

ריטלין: נחקרת מעל 20 שנה

אין כמעט תרופה שנחקרה יותר מהריטלין בעשורים האחרונים. מאות מחקרים שבוצעו בקרב מטופלים הסובלים מהפרעות קשב גילו שהריטלין אינו גורם להתמכרות אם הוא נלקח במינונים שהותאמו על ידי רופאים. התרופה מסולקת במהירות מהגוף כך שאינה מצטברת ולכן הסיכונים לטווח ארוך נמוכים מאוד. למעשה נתגלה שמטופלים שנטלו ריטלין תחת פיקוח רפואי הפחיתו את הסיכון להתמכר לאלכוהול ולסמים.

יעילות הריטלין ודומותיה (כמו קונצרטה) גדולה יותר כשהיא משולבת בטיפול פסיכותרפי. כיצד אם כן מצליחה תרופה מעוררת לטפל בהפרעות קשב ולשפר ריכוז? מעריכים שהריטלין מווסת את מערכות הקשב והערות ומתאים אותן לסביבה. כך משתפרת היכולת להתמקד ולברור את הקלט הרצוי מבין שלל הגירויים.

החומר מתילפנידייט, ממנו מורכב הריטלין, משפיע על מערכת העצבים המרכזית. פעולתו דומה לפעולת הקפאין, אם כי בעוצמה רבה יותר – עוצמה שמתקרבת לזו של סמים ממריצים דוגמת אמפטאמינים. מחקר שנערך לאחרונה בארצות הברית, ושעשה שימוש בהדמיות דיגיטליות של המוח, העלה שהריטלין מצליח להגביר את רמתו במוח של המעביר העצבי דופאמין. החוקרים מעריכים שהריטלין מגביר את שחרור הדופאמין ובכך משפר את יכולת הריכוז והמיקוד של מטופלים שאצלם התגלו אותות חלשים של דופאמין.

ככל תרופה, גם הריטלין ודומותיה טומנות בחובן תופעות לוואי, אם כי נדירות, ובהן ירידה בתיאבון, כאבי ראש, קשיים בהירדמות, כאבי בטן, טיקים ועצבות. עם הפרסום האחרון של ה-FDA, כוללות תופעות הלוואי גם את תופעת הפריאפיזם.

לא כל רופא רשאי לרשום תרופה להפרעות קשב. הריטלין, הקונצרטה ותרופות אחרות להפרעות קשב נרשמות על ידי נוירולוג ילדים, פסיכיאטר ילדים או מומחה ברפואת ילדים שעבר הסמכה מיוחדת של משרד הבריאות.

קישורים:

ריטלין קונצרטה סיכונים תופעות לואי – אילן סלומון – שמי אילן סלומון, אלפי הורים נעזרו בי בשנים האחרונות, ועזרו לילדיהם להצליח בבית הספר בלי ריטלין, קונצרטה וסמים אחרים. להלן כמה שאלות ותשובות שהורים שואלים: