אילה חסון, הונאות פרקליטות המדינה, המרכז לרפואה משפטית, חדשות, פרקליטות, פרקליטות המדינה, שיבוש הליכי משפט, שיבוש חוות דעת רפואית, תחקיר פרקליטות

דו"ח פתולוגי – תחקיר שיבוש חוות דעת משפטיות ע"י פרקליטות המדינה

שופט מקיא על חשוד
פרקליט

"חוות הדעת שונתה בהתאם לצרכים המשפטיים": האם חפים מפשע יושבים בכלא הישראלי? , חדשות 10 , פלילים ומשפט |  03/06/2017 , אילה חסון

שלושה חשודים הואשמו לשווא ברצח החייל אולג שייחט ב-2003, והם בילו לחינם זמן רב מאחורי הסורגים. המקרה עמד למבחן בדוח של הנציב שביקר את הפרקליטות. "אם היו קשרים לא כשרים בין המכון לרפואה משפטית לפרקליטות, עלולים לפתוח מחדש אלפי תיקים של מורשעים – ואלה ייבחנו מחדש"

בשנת 2003, יצא רב"ט אולג שייחט מבסיסו בצפת במטרה להגיע הביתה לנצרת עלית לחופשה קצרה, ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה. שבוע חלף, וגשש בדואי מצא את גופתו קבורה במטע זיתים עם סימני אלימות קשים.

הנשק של החייל נעלם ולשב"כ היה ברור כי מדובר באירוע פח"עי. המרוץ לחיפוש הרוצחים תפס תאוצה ושלושה חשודים נעצרו. דוח המכון לרפואה משפטית התאים להודאה שנגבתה מאחד החשודים: אולג שייחט נרצח מירי של כדור לעבר ראשו.

מאוחר יותר התברר שהשב"כ טען בפני המערכת כי לא אלה הרוצחים, ורוצחי שייחט הסתובבו חופשי במשך זמן מה. בזמן שבבית המשפט בנצרת התנהל משפטי פלילי נגד שלושת רוצחי שייחט לכאורה, נתפסו הרוצחים האמיתיים, תושבי הכפר כנא שבגליל. הם הודו ברצח ואף התגאו בו.

הדרמה האמיתית התרחשה כאשר התברר כי שייחט לא נרצח ביריית רובה, אלא נחנק למוות באמצעות כבל מתכת ומכות חזקות לראשו. הכדור נורה לראשו של שייחט כשכבר לא היה בחיים. גרסת הפתולוג קרסה, וכך גם כתב האישום נגד שלושת החשודים הראשונים. האשם האמיתי ברצח שייחט הורשע ונשפט ל-50 שנות מאסר.

"במקרה הרצח של אולג שחייט ראינו מצב שבו חוות דעת משתנה בהתאם לנסיבות, אך חוות דעת רפואית, שאמורה להיות אובייקטיבית, משתנה לא בהתאם למה שהיה במציאות אלא בהתאם לצרכים משפטיים", אמר עו"ד עדי ניב-יגודה בנוגע לחוות הדעת של הפתולוג, פרופסור יהודה היס. לדברי ד"ר אורנית ינאי-קהלת, שעבדה כמתמחה אצל פרופסור היס, דוחות רבים עברו תיקונים ושיפוצים על ידי רופאים בכירים ובעיקר על ידי היס עצמו, שבעצמו לא נכח בנתיחות עצמן.

השלושה, שישבו כמעט שנה במאסר סרק, שוחררו ותבעו את המדינה. כל אחד מהם קיבל כחצי מיליון שקלים על חשבון משלם המסים. דווקא המקרה הקיצוני הזה לא מופיע בדוח של השופט דוד רוזן, הנציב שתפקידו לבקר את הפרקליטות. גם בדוח גרסטל לא הופיע מקרה שייחט.

"הפרקליטות עושה שימוש בכוח מאוד חזק שיש לה, שזה המומחים מהמכון לרפואה משפטית, כדי להטות חוות דעת לטובתם ונגד נאשמים כשלא תמיד הדברים מוצדקים, ונעשים שלא בתום לב ולא כדי להביא ולגלות את חקר האמת באותו תיק", אמרה עו"ד אורית חיון, מומחית למשפט פלילי. ינאי-קהלת הוסיפה כי אם מסתבר שהיו קשרים לא כשרים בין המכון לבין הפרקליטות, אז יכולים לפתוח מאות ואף אלפי תיקים של אנשים שהורשעו ושיצטרכו להתחיל לבחון אותם מחדש, דבר בו המערכת כנראה ולא תצליח לעמוד.

סיפור שייחט לא לבד, רק שבמקרה הזה נתפסו הרוצחים האמיתיים, וזה לא תמיד קורה. ריבוי סימני השאלה הוביל למינוי נציבה שתבקר את עבודת הפרקליטות, השופטת הילה גרסטל. הדיבורים על דוח קשה ונוקב שיביא לרעידת אדמה הובילו למסע שיסוי נגדה. גרסטל לא עמדה בלחץ והתפטרה, והדוח שכתבה נגנז.

לא רק שדוח גרסטל נגנז, איש מהשותפים לכתיבת דוח גרסטל לא היה מוכן לתת את שמו ולחתום על הדוח שכתב רוזן, למעט עובדת שהצטרפה מאוחר יותר. מבקרי הדוח של רוזן טוענים כי היה לו נוח להפיל את כל האשם על המכון לרפואה משפטית ולא על הפרקליטות, שהרי מי יעז לבקר את המערכת. והרי הדוחות הפתולוגיים לא נכתבו להנאת רופאי המכון הם נועדו מראש לתיקים שניהלה הפרקליטות.

אורנה בן דור, תחקיר פרקליטות

דיני נפשות – פרק שלישי – שיכרון הכוח – פרקלטות המדינה מנגנון שיצא מדעתו – סידרה של אורנה בן דור

מרץ 2016 – תחקיר על פשעי פרקליטות המדינה – דיני נפשות פרק 3 – איילת שקד, כשהיה המשא ומתן הקואליציוני והיה את הרגע שבו אמרנו אנחנו רוצים את תיק המשפטים, אף אחד לא רצה את תיק המשפטים. בעיקר בימין הייתה מין, הייתי אומרת אגדה אורבנית או תחושה שמי שנהיה שר המשפטים ורוצה לעשות שינויים, מיד תופרים לו תיק.

כשאיילת שקד נבחרה לתפקיד שרת המשפטים הזהירו אותה שזהו התפקיד המסוכן ביותר במערכת. במשרד המשפטים לא אוהבים את שר המשפטים, כך אמרו לה. כשאיילת שקד נבחרה לתפקיד, הנשמות הטובות הציגו בפניה רשימה של שרי משפטים ורשימה של שרי משפטים בפוטנציה שהפרקליטות כנראה לא כל כך אהבה אותם: חיים רמון, רובי ריבלין, יעקב נאמן, פרופ' דניאל פרידמן, מול כולם ניצבה פרקליטות שהביאה לידיעת הציבור קופות שרצים. ברוב המקרים הסתבר שאלו קופות שרצים מדומות.

איילת שקד. לפי מה שאת אומרת אני צריכה להתחיל לדאוג

איילת שקד. לפי מה שאת אומרת אני צריכה להתחיל לדאוג

חיים רמון, לשעבר שר המשפטים: אני הייתי אחד משורה ארוכה של שרי משפטים, או מועמדים לשרי משפטים או לשרי ביטחון פנים,  שהמערכת הרגישה מאוימת על ידם. הם הרגישו שבשלושה וחצי חודשים שכיהנתי, כמעט כל יום עשיתי רפורמה שהם לא ידעו איך לאכול אותה. היה קרב. היה ברור להם שמה שאני הולך לעשות עלול לפגוע קשות במה שהם סבורים, ובקרב הזה הם ניצלו את טיפשותי וניצחו. פשוט מאוד.
עו"ד אביגדור פלדמן: יש שמועה די משמעותית על קיומה של כנופיית שלטוון החוק, כפי שהיא מכונה. שהיא יכולה להעיף, להרים ולהוריד את כל מי שהיא רוצה, ששומרת בכספת תיקים על כל אחד, ואין כמעט אדם שאין לו תיק.

צעירה שעבדה במשרד ממשלתי טוענת כי חיים רמון נישק אותה בכוח במסיבת פרידה שנערכה לה

צעירה שעבדה במשרד ממשלתי טוענת כי חיים רמון נישק אותה בכוח כשנערכה לה מסיבת פרידה.

החשד: ביצוע מעשה מגונה והטרדה מינית.
חיים רמון, איש ציבור ותיק. באמתחתו ניסיון רב כחבר כנסת, כשר במספר לא מבוטל של ממשלות, כיושב ראש ההסתדרות, כמי שהנהיג רפורמות חברתיות כגון חוק הבריאות. חיים רמון הוא פוליטיקאי משופשף ומיומן.
חיים רמון, אם היית שואל אותי איזו עבירה, תבחר עבירה אחת שלעולם אין סיכוי בשום מקום בעולם שתעבור,  הייתי אומר לך "הטרדה מינית". עשיתי מעשה לא ראוי מבחינה ציבורית. שיש אנשים שיכולים להגיד שלא חשוב מה הוא מוכשר ומה הוא עשה בחיים, הוא לא צריך להיות במערכת הפוליטית. אני יכול לקבל את זה ב- 100 אחוז. אין לי שמץ של ויכוח עם האנשים האלה. אבל פלילי?
איילת שקד: בעיניי לחיים רמון עשו עוול. זה לא היה צריך להיגרר למשפט הפלילי, מה שהוא עשה. זה לא היה צריך להגיע למשפט הפלילי.
עו"ד דרור ארד אילון, יו"ר ועדת האתיקה הארצית של לשכת עוה"ד: חיים רמון לא היה מגיע לשלב שבכלל הייתה נגדו תלונה אילו הוא היה אדם מן היישוב. אין לי ספק שמקרה שלא היה מגיע בכלל לעוצמות האלה ולא היה מגיע לפסק הדין המשונה שהוא מורשע בעבירה חמורה והולך לעבוד עם סוסים. ברור שמישהו הבין שיש דיסוננס בלתי מתקבל על הדעת.
פרופ' דניאל פרידמן, לשעבר שר המשפטים: מערכת התביעה היא מערכת מאוד מאוד חזקה, וכל מעשה שנראה לא תקין, לא נכון, יכול להיתרגם, אם לא לעבירה פלילית, לפחות לחקירה פלילית.
חיים רמון: אני הרבה פעמים טוען שבהרבה מקרים בישראל, זה לא המה אתה עושה, אלא המי, מי אתה.
חלפו 9 שנים. חיים רמון עזב את החיים הפוליטיים.
עו"ד ליאור אפשטיין: זו הקמה של משטר סמוי. מי שיודע, מי שמכיר, לא ייחקר, לא ייפגע, יעשה מה שהוא רוצה.
עו"ד נורית ליטמן: יש לפרקליטות קו מאוד אחיד בשאלת בחינת הראיות בתיקים.

נורית לייטמן פרקליטה תופרת תיקים

נורית ליטמן פרקליטה תופרת תיקים

נורית ליטמן: אנחנו מעמידים לדין אנשים שיש סיכוי סביר להרשעה שלהם.
עו"ד אביגדור פלדמן: אין מישהו שהוא מחוץ לפרקליטות שישאל בדיוק את השאלות הללו: למה הגשתם כתב אישום נגד א' ולא הגשתם כתב אישום נגד ב'? למה הגשתם כתב אישום כזה קל או כבד במקרה הזה ולא הגשתם כתב אישום אחר?
ד"ר יוסי ביילין, לשעבר שר המשפטים: מצאתי מערכת מאוד משומנת. מאוד לא אוהבת את העובדה ששרים מתחלפים במהירות. אז יש איזושהי תחושה שמגיעה דמות פוליטית ואנחנו נראה לו שבעצם הרבה דברים כאן אין מה לעשות.
חיים רמון, לשעבר שר המשפטים: ניסיתי להסביר להם בעדינות שהחקיקה תהיה לפי מה שאני חושב ולא לפי מה שאתם חושבים. אני הנבחר. אני, העם אותי בחר, אני פה יושב, מייצג את העם. אתם רוצים להשפיע? תלכו להיבחר. ואני חושב שהשילוב הזה של היכולת המוכחת שלי לעשות רפורמות, העוצמות הפוליטיות שהיו לי, היכולת להביא לממשלה ולהעביר כמעט כל דבר שאני אחפוץ, כי יש לי סיוע של ראש הממשלה, היה ברור שזה איום גדול על המערכת ונגד האיום הזה צריך להילחם.
פרופ' דניאל פרידמן, לשעבר שר המשפטים: צריך להבדיל פה בין שני דברים. בין רצון של שרי משפטים להנהיג שינויים, שזה דבר אחד, לבין צעדים שננקטו נגדם. כאן באמת, בכל הנוגע לשרי משפטים, אנחנו עדים לכמה וכמה מקרים שמעוררים שאלות מאוד קשות , וכמו בכל דבר, זה לא נחקר ולא נבדק. היה המקרה של רובי ריבלין שלפני שהוא התמנה, פתאום מודיעים שיש חקירה נגדו. הוא היום נשיא המדינה, וברור שבחקיה הזאת לא היה כלום. היה המקרה של  נאמן, שגם שם ברור שלא הייתה שום הצדקה להעמדה שלו לדין. והמקרה השלישי, זה היה המקרה של חיים רמון.
חיים רמון קבל על כך שלא מאפשרים לו עימות עם המתלוננת.
עו"ד קובי סודרי: רצו להוריד אותו. אין אפס. תקשיבי, עצם העובדה ששלחו את אותם שני חוקרים למרכז אמריקה למצוא את הגברת המתלוננת ושכנעו אותה והפחידו אותה, השקיעו מאמצים מאוד גדולים ויוצאי דופן בלאסוף נגדו ראיות, מאמצים שלדעתי, לא היו פרופורציונליים להתרחשות.
ברוך קרא, ערוץ 10: את אומרת בפגישה עם המתלוננת על כך שכדאי לה להתלונן, אחרת היא צפויה אולי לתביעת דיבה מצידו של רמון.
מירי גולן, כיהנה כראש היחידה הארצית לחקירות הונאה: אין פה להיטות יתר. יש פה נחישות בביצוע המטלה. בשביל זה קיבלתי משכורת.

מירי גולן שימשה ככלבת צייד תופרת תיקים בנחישות לביצוע החיסול הממוקד

מירי גולן שימשה ככלבת צייד תופרת תיקים בנחישות לביצוע חיסול ממוקד. התגלתה כשקרנית וזכתה לפרק מיוחד בדוח מבקר המדינה בתפירת התיק לחיים רמון

העמדתו לדין פלילי של רמון הפכה לעובדה מוגמרת. התנהלות הפרקליטות במשפט הייתה רצופה אי סדרים בלשון המעטה.
חיים רמון: איומים שלא היה להם שחר על המתלוננת שתתלונן, שאם היא לא תתלונן אני אתלונן נגדה, ויהיה לה רע ומר. וכל מיני המצאות שלא תדאג, ואחריה יבואו עוד עשר נשים שיתלוננו עלי. אני, דרך אגב, כמעט אחד המקרים היחידים שיש אירוע מאוד מקומי ואין אף מתלוננת אחרת, שזה דבר חריג במקרים האלה, ולא שלא עשו מאמצים. עשו, ברוך השם.
במהלך המשפט, שהיה, אגב, קצר בצורה יוצאת דופן, התגלו כשלים באופן התנהלותה של הפרקליטות. לרמון הגיעה שמועה שהפרקליטות הורתה על האזנות סתר בין המתלוננת לבין התובעת המשטרתית, המפקדת שלה ושולה זקן. שהייתה אז מנהלת לשכת ראש הממשלה. הפרקליטות הכחישה נמרצות. בין האנשים שהקצינה סיפרה להם על האירוע, היו המפקדת הישירה שלה ומנהלת לשכת ראש הממשלה אז, שולה זקן. במקביל עלה חשד המשטרה, כי שולה זקן מנסה להדיח את המתלוננת מהגשת עדות במשטרה. כדי לבדוק את החשד, הוחלט לבקש האזנת סתר קצובה בזמן לזקן, המתלוננת והמפקדת שלה.
פרופ' דניאל פרידמן, לשעבר שר המשפטים: במהלך החקירה היו האזנות סתר שהיה בהן חומר שהיה מועיל מאוד לרמון, והחומר הזה לא נמסר לו. ועורך הדין שלו פנה פעם ועוד פעם ועוד פעם ובכל פעם אמרו לו שאין, אין האזנות סתר בעניין של מרשך.
חיים רמון, לשעבר שר המשפטים: יש האזנות סתר. אני יודע. אל תשאלי איך אני יודע. מתוך המשטרה ידעתי. היה לי גרון עמוק בתוך המשטרה. ונתתי להם ציטוטים מתוך הקלטות והיא שלוש פעמים כותבת שלא היה וזה לא קשור לתיק ולא נברא.

היום אנחנו יודעים שהפרקליטות שיקרה

היום אנחנו יודעים שהפרקליטות שיקרה. האזנות הסתר התגלו וביניהן ניסיונות שכנוע נואשים של התביעה את המתלוננת. בתמונה: שתי הפרקליטות העברייניות שניהלו את המשפט. כלבות שטן תופרות תיקים.

עו"ד קובי סודרי: הסתרת החומר מהסנגורים שלו, תוך הטעיה שלהם שאין חומר כזה, זאת בעיניי, הדוגמה המובהקת ביותר למה שאני קורא שחיתות בפרקליטות.

קובי סודרי. שחיתות בפרקליטות

קובי סודרי. שחיתות בפרקליטות

כשבאים ואומרים: אנחנו ננצח בכל מחיר, אנחנו נסתיר ואנחנו נטעה ואנחנו נשקר ואנחנו נעשה כל מה שאפשר בשביל לנצח, כשבחיים רמון זה היה בצורה המובהקת ביותר.
פרופ' דניאל פרידמן: גם כאן נמנעה החקירה, נמנעה החקירה. מה קרה כאן? איך יכול להיות שלא העבירו לו את האזנות הסתר? כל זה נמנע. עובדה היא שמערכת המשפט הצליחה למנוע את זה. המקסימום שנעשה, זה הגיע למבקר המדינה. ושוב, מסקנות מבקר המדינה לא מומשו.
היינו מאוד רוצים להקריא לכם את תמלולי האזנות הסתר, אבל החוק פועל לרעתנו. לכן נוכל להתבסס רק על דוח מבקר המדינה שיצא בביקורת חסרת תקדים על התנהלות הפרקליטות במשפט, ונזף באופן חמור בשתי הפרקליטות שניהלו את המשפט ובתובעת המשטרתית מירי גולן.
חיים רמון: אני, אין לי שום אמון יותר במערכת. מי שחושב שהעובדות האלה הן מקריות, יבושם לו.

חיים רמון. אין לי שום אמון במערכת המשפט

חיים רמון. אין לי שום אמון במערכת המשפט

בואו נעצור כאן וננסה להבין מה עומד מאחורי התפקיד הגדול הזה היועץ המשפטי לממשלה, או בקיצור היועמ"ש, עליו אנחנו שומעים בכל מהדורת חדשות.  ד"ר אביחי מנדלבליט נכנס לתפקיד התובע הכללי החדש. היועץ המשפטי לממשלה הוא בעצם עורך הדין של הממשלה וככזה הוא אחראי לפרש את החוק בפני הממשלה, שריה והעומד בראשה. האם החוק מאפשר לנו לצאת למבצע בעזה והאם מותר לנו לקנות רק 10 ק"ג גלידת פיסטוק או אולי 20.
ד"ר יוסי ביילין, לשעבר שר המשפטים: האיש החשוב ביותר במשרד המשפטים הוא היועץ המשפטי לממשלה, לא שר המשפטים.
עו"ד ליאור אפשטיין: יש בן אדם אחד בירושלים, באופן פרטי, איש מקסים, חובב איגרוף, אחריו יבוא חובב דוק, אחריו יבוא אחד, חובב שחמט. איש מקסים, איש ספר, איש רעים להתרועע. קוראים לו היועץ המשפטי לממשלה. מלך ישראל. הוא יכול לקבוע כל דבר.

עו"ד ליאור אפשטיין. היועץ המשפטי לממשלה – מלך ישראל

עו"ד קובי סודרי: הרבה אנשים מדברים בעיניים נוצצות על תקופתו של אהרן ברק, ואין ספק, משפטן ענק והוא תבע בזמנו את המונח "מהפכה חוקתית". בפסק הדין שלו בעניין סגן השר פנחסי, רבין ז"ל לא רצה לפטר אותו, והיועץ המשפטי לממשלה חשב שכן צריך לפטר אותו והגיעו לדיון בבג"ץ. היועץ המשפטי לממשלה הציג עמדה אחת. ראש הממשלה רצה להציג עמדה אחרת ואומר ברק בסוף פסק הדין, בהערה לעניין הזה: זה לא מעניין אותי. אצלנו העמדה המשפטית הקובעת מבחינת המדינה היא עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, גם אם ראש הממשלה חושב אחרת. ובאותו רגע מה שקרה, שהיועץ המשפטי לממשלה הפך להיות הסמכות שממנה ראש הממשלה מבקש אישור.

הונאות בתי משפט, משטרה, משפט פלילי, עסקת טיעון, פרקליטות, תחקיר פרקליטות

"אחד מאלף יוצא זכאי" – משה רונן , ידיעות אחרונות , יוני 2010

יוני 2010 – משה רונן – ידיעות אחרונות – 24 שעות – מערכת המשפט הישראלית: אחד מאלף אנשים יוצא זכאי בבית משפט, הסיבה: ריבוי עסקאות טיעון. סנגורים רבים לא אומרים אמת ללקוחות שלהם כדי שיודו באשמה.

להורדת וקריאת המאמר השלם הקלק כאן

אחד מאלף / תחקיר משה רונן. הנתון המבהיל: רק אחד מכל אלף נאשמים מזוכה בסופו של דבר, לעומת 76 מכל אלף לפני 30 שנה. הסיבה: ריבוי עסקאות הטיעון. השופט ד"ר עמי קובו קובע במחקר שיעורר סערה במערכת המשפט: סנגורים רבים לא אומרים אמת ללקוחות שלהם – כדי שיודו באשמה, כתבה מיום 29/6/2010  
השיטה הנהוגה במשפט הישראלי שגויה מיסודה
השופט עמי קובו מתאר בספרו החדש תמונות מדאיגות משגרת בתי המשפט. הסנגורים סוטרים ללקוחות שלהם, הפרקליטות רוצה לסיים מהר עם התיק ובית המשפט בכלל לא שומע מה יש לנאשם עצמו להגיד, והכל במטרה לסגור עסקת טיעון שלא תמיד יש לה קשר עם הצדק. התוצאה: רק אחד מאלף נאשמים בפלילים מזוכה
תחקיר 29/6/2010 משה רונן, 24 שעות, ידיעות אחרונות
לפי כל הפרסומים היו הראיות נגד מאבטח הרמטכ"ל, ארז אפרתי, מוצקות: הצעירה שהותקפה על ידו הייתה נחושה להעיד נגדו. בדיקת הדנ"א של כתמי הזרע על גופה הייתה חד משמעית. עדי הראייה בזירה זיהו אותו. ואם כל זה לא מספיק, אפרתי עצמו נתפס במקום הפשע. בכל זאת, הסכימה הפרקליטות לעשות איתו עסקת טיעון, שבה בוטל האישום בניסיון לאונס, ונמחקה טענת התביעה כי המעשה בוצע בנסיבות מחמירות. אפרתי אמנם הודה בעבירות חמורות – אך קלות יותר מאלה שהופיעו בכתב האישום המקורי.
זה לא המקרה היחיד מהזמן האחרון שבו נחתמה עסקת טיעון מקלה עם נאשמים שכל הראיות והעדויות הצביעו נגדם.
אתמול ציין אמיר בלחסן, יום הולדת 13. אבל הוא לא חגג את בר המצווה שלו. הוא אפילו לא ידע על היום המיוחד הזה. כבר עשרה חודשים הוא שרוי בתרדמת בבית החולים אחרי שנפגע בתאונת פגע וברח כשגלש עם הסקייטבורד שלו ביהוד.
בני הזוג שפגעו בו, נעים ופנינה תורן, השאירו אותו מדמם על הכביש והמשיכו בדרכם. הם דאגו לרחוץ את המכונית כדי שלא יישארו עליה כתמי הדם של בלחסן, החליפו את בגדיהם ויצאו לאכול במסעדה בראשון לציון.
בשבוע שעבר הם הגיעו להסדר טיעון עם התביעה. למרות שהעונש המרבי על תאונת פגע וברח הוא תשע שנות מאסר, הם סיכמו עם התביעה שהיא תבקש מבית המשפט עונש מופחת: שלוש שנות מאסר בלבד ופיצוי להורי הילד.
עסקאות הטיעון הפכו היום לדרך הנפוצה והמקובלת ביותר לסיום משפטים פליליים. הפרקליטות לא מציגה את הראיות בבית המשפט, הנאשם לא מקבל הזדמנות להוכיח את חפותו והשאלה הגדולה שמרחפת מעל היא מה משקלו של הצדק כשזו תמונת המצב במערכת המשפט.
בהנחיות שהוציא לפני כארבעים שנה היועץ המשפטי לממשלה באותם ימים, מאיר שמגר, הוא הורה לתביעה להגיע להסדרי טיעון רק במקרים חריגים ונדירים שבהם אין לתביעה די ראיות, או יש סיבה ממשית אחרת לכך שהיא אינה מעוניינת לנהל משפט. למשל, כדי לחסוך מנאנסת את הצורך לעמוד ולתאר שוב מעל דוכן העדים את הטראומה שעברה.
אבל ימי השופט שמגר כיועץ משפטי לממשלה חלפו מזמן והמציאות כיום שונה לחלוטין מהנורמות שהוא קבע. לדברי יוסף זוהר, תלמיד מחקר במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים, מדובר ביותר מתופעה. מדובר בפשיטת רגל של השיפוט הפלילי בישראל.
זוהר ערך השוואה בין מערכת המשפט בשנת 1985 לזו של 2007 וחשף תמונת מצב מדאיגה. יותר ויותר תיקים פליליים מסתיימים בעסקת טיעון. 90 אחוזים מכל המשפטים הפליליים הסתיימו בעסקת טיעון בלי שהשופט יצטרך להכריע על סמך הראיות את אשמתו או חפותו של הנאשם.
מערכת המשפט הפלילי הופכת ממערכת שבודקת את אשמתו של הנאשם ושופטת אותו, למערכת של עסקאות.
ככל שהנאשם, ובעיקר סנגורו, טובים יותר במשא ומתן, כך הסיכוי שלו לצאת "טוב" גדל.
נאשם חזק, בעל יכולת כלכלית להתיש את הפרקליטות, יגיע להסדרים טובים יותר מנאשם חלש, קובע יוסף זוהר. איש ציבור או איש עסקים שיכול להרשות לעצמו לשכור עו"ד יקר, ינהל משא ומתן יעיל יותר עם הפרקליטות ויגיע לעסקת טיעון טובה יותר. נאשם שאין לו סנגור כזה יגיע לתוצאה פחות טובה.
הסדרי הטיעון נוחים מאוד לפרקליטות ולמשטרה. בזכותם הסכנה לפאשלות ולזיכויים בלתי צפויים לא קיימת.
כשיש עסקת טיעון, לא יכול לנחות על הפרקליטות זיכוי מפתיע כרעם ביום בהיר. כך מלמדת הסטטיסטקה, בשנת 1980  עמד אחוז ההרשעות במשפטים הפליליים על 92.4 אחוזים. מכל אלף נאשמים, שבעים ושישה זוכו.
בשנת 2005 ובשנת 2006 עמד אחוז ההרשעות בישראל לפי נתונים רשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על 99.9 אחוז. רק נאשם אחד מכל אלף זוכה.
קפקא בתא המעצר
השופט ד"ר עמי קובו ביהמ"ש שלום ברמלה, פרסם בשבוע שעבר את ספרו "נאשמים בלתי עקביים בבתי המשפט – מודים באשמה וטוענים לחפותם". בספר, המסתמך על עבודת הדוקטורט שלו, מציג קובו, מציאות שבה אנשים המשוכנעים כי הם חפים מפשע מוכנים לערוך עסקאות טיעון משיקולים שאין בינם לבין הצדק דבר.
אגב, לפני שמונה לשופט היה קובו חלק מצוות ההגנה של עמוס ברנס. יתכן שאת חלק מתובנותיו ליקט כבר בתקופה ההיא.
באחד מפרקי הספר מתאר השופט קובו מצב קפקאי: נאשם נפגש עם סנגורו בבית המעצר.
"השגתי לך עסקת טיעון נפלאה. במקום הרשעה ברצח ומאסר עולם, רק 10 שנות מאסר",
מבשר הסנגור ללקוחו.
"קח את זה!"
"אבל אני חף מפשע!" זועק הנאשם.
"קראתי את כל העדויות שבתיק",
מסביר לו הסנגור.
"הראיות נגדך. יש לתביעה תיק סגור, אם לא תעשה עסקה – ההרשעה שלך בטוחה. אתה אידיוט אם אתה מוותר על העסקה!"
השופט קובו ניתח בספרו 400 ראיונות עם נאשמים שהשיבו לכתבי האישום. הוא ראיין 29 סנגורים, שמונה תובעים וחמישה שופטים וניהל תצפיות בבתי המשפט שכללו 110 ימי דיונים.
בספרו מובאים מקרים נוספים מהסוג הזה כולל ראיונות עם סנגורים, המתארים את הלחץ הרב שהם מפעילים על לקוחותיהם להודות באשמה ולחתום על עסקת טיעון המוצעת להם.
סנגור אחר סיפר לשופט על שתי סטירות שסטר לנאשם כדי שיודה. סנגורים אחרים מספרים כי הגזימו בתיאור העונשים שיוטלו על הנאשם והתוצאות המבהילות של ניהול המשפט אם לא תיערך עסקת טיעון. היו סנגורים שסיפרו לשופט קובו כי הם מסתירים מידע מהנאשמים כדי לשכנע אותם להסכים לעסקת הטיעון המוצעת להם.
ספרו של השופט קובו עוסק בנאשמים שהודו באשמה, וממשיכים לטעון שהם חפים מפשע. הוא מכנה את הנאשמים האלה "בלתי עקביים" וטוען כי מספרם עומד על כ- 15 אחוזים מכלל המורשעים.
הוא שואל אם מערכת המשפט יכולה לזהות את המקרים שבהם אדם חף מפשע הסכים לעסקת טיעון והודה, ולכן הורשע על לא עוול בכפו. "חשש מרכזי הנוגע להמלצת סנגורים לנאשמים להודות באשמה טמון באפשרות שהמלצתו של הסנגור לא תהיה ניתוח טובת הנאשם, אלא תושפע גם משיקולים הנוגעים לטובת הסנגור עצמו ובעיקר לשיקולי שכר טרחה ועומס עבודה" קובע קובו.
"ככלל, בעיני סנגורים רבים נראה שרווחי יותר לסיים תיק בהסדר טיעון, לגבות שכר טרחה ולעבור לתיק הבא, מאשר לנהל הוכחות בתיק. הסדרי טיעון יוצרים עבור הסנגור רווחה מהיר וקל".
קובו נוגע בספרו גם בחלקו של בית המשפט בסוגיה:
"יש לערוך שינוי מהותי בכל הנוגע להליך קבלת ההודאה על ידי בית המשפט. השיטה הנהוגה כיום במשפט הישראלי שבה שופטים רבים כלל אינם נוהגים לפנות אל הנאשם, אינם מקריאים לנאשם את כתב האישום, אינם מחייבים את הנאשם להודות בעצמו, אינם דורשים מן הנאשם פירוט של מעשיו, ואינם מוודאים שהנאשם מבין את תוכנו של כתב האישום ואת הודאתו ותוצאותיה, את הוולונטריות של ההודאה ואת אמיתותה, היא שיטה שגויה מיסודה ועליה להשתנות".
המגירה עמוסה בתיקים
ב- 1985 היו בישראל 245 שופטים וכ- 8,600 עורכי דין. במשטרה שירתו קרוב ל- 18 אלף שוטרים שטיפלו בכל שנה ב- 243 אלף תיקים פליליים. באותה שנה כתבו השופטים כ- 40 אלף הכרעות דין.
ב- 2007 מספר השופטים גדל במלמעלה מפי שניים ל- 524 שופטים. מספר עורכי הדין גדל ב- 339 אחוזים ל- 38 אלף וממשיך לגדול גם מאז בקצב מדהים.
במשטרה משרתים 11 אלף שוטרים נוספים ומספר התיקים הפליליים גדל ב- 82 אחוז. אבל מספר הכרעות הדין שכתבו השופטים, אחרי ששמעו את העדויות במשפטים פליליים לא גדל כלל. הוא אפילו ירד בשלושה אחוזים.
בשנת 2007 כתבו שופטי ישראל רק כ- 39 אלף הכרעות דין פחות ממה שכתבו בשנת 1985.
המסקנה ברורה: השופטים, הסנגורים והתובעים בחרו לסיים יותר ויותר תיקים בעסקות במקום לנהל משפטים. ובאחוזים: ב- 2007 נכתבו הכרעות דין כאלה רק ב- 8.8 אחוזים מהתיקים הפליליים. במילים אחרות: הסיכוי שבמשפט פלילי יוזמנו עדים להעיד, ואשמתו של הנאשם תיקבע על ידי השופט בהסתמך על הראיות, קטן בחצי ב- 25 השנים האחרונות.
חסרונותיה של השיטה ברורים. זוהר טוען כי הסדרי הטיעון דורסים את עבודת המשטרה. החוקריעם אוספים ראיות מתוך ידיעה שיהיה, קרוב לוודאי, הסדר טיעון. די בראיות שיספיקו למעצר החשוד ולהגשת כתב אישום נגדו. הראיות האלה לעולם לא ייבחנו בבית המשפט.
הסיכוי של עד שמסר דברם במשטרה להיחקר עליהם על דוכן העדים הוא אפסי. חוקרי המשטרה יודעים זאת היטב. לכן לטענת זוהר וחבריו בתנועה הישראלית להפחתת מעמד ההודאה לשוןטרים אין תמריץ לחקור "עד הסוף" ולהביא לפרקליטו7ת תיק חקירה מושלם, שיעמוד בחקירה נגדית של סנגורים בבית המשפט. בירור האמת נבלם כבר בשלב הראשוני של חקירת המשטרה.
זוהר יודע מניסיונו האישי על מה הוא מדבר.
ב- 2003 הועמד לדין באשמת רצח אביו היהלומן משה זוהר. במהלך חמש שנות המשפט הוצע לו פעמים רבות לסגור עסקת טיעון ו"לגמור עם זה" באשמה מופחתת ובעונש סביר. זוהר גילה אומץ, ובניגוד לאזהרות סניגוריו כי הוא מסתכן במאסר עולם התעקש להמשיך במשפט. רק כעבור חמש שנים זוכה מכל אשמה, תוך כדי ביקורת קשה שבית המשפט מותח על המשטרה ועל הפרקליטות.
מה הפתרון לתופעה הזאת? איך אפשר למנוע הודאות שווא בעסקאות טיעון? ליוסף זוהר יש הצעה פשוטה?: בכל מקרה של עסקת טיעון תחוייב התביעה להציג בפני בית המשפט את ראיותיה. בית המשפט יוכל לאשר את העסקה רק אם עיין בראיות ומצא כי יש בהן די להרשעת הנאשם.
"אנשים שהורשעו על ידי שופט בהכרעת דין מנומקת, מקבלים את התוצאה בהבנה יותר מאשר נאשמים שהורשעו בהסדר טיעון", טוען זוהר.
"הסדרי הטיעון מפחיתים את אמון הציבור במערכת המשפט".