אימוץ, אלימות מוסדות משרד הרווחה, אסף פוזיילוב, חדשות, מוסדות משרד הרווחה, פיקוח על מוסדות משרד הרווחה, פנימיות משרד הרווחה, פנימיית כנף של אהבה, תביעות נגד הרווחה, תביעות נגד משרד הרווחה

מאומץ נדקר למוות בפנימיה, המאמצים תובעים את משרד הרווחה במיליוני שקלים

משפחת הנער שנדקר למוות בפנימייה תובעת מהמדינה 8.5 מיליון שקלים
אביו של אדיר רוהקר: "המדריכים ישבו בחוץ ועישנו, היה כאן מחדל". עורך דינם של המשפחה: "משרד הרווחה צריך לשאת באחריות לאחר הפרטת המרכזים האלה" , אסף פוזיילוב , 02 באפריל 2018 , כאן (בהרצה).

משפחתו של אדיר רוהקר, בן 17, שנדקר למוות במהלך ריב בפנימייה במושב רווחה שבדרום לפני כחודש וחצי תובעת 8.5 מיליון שקלים מהמדינה. "היה כאן מחדל. אנחנו רוצים שילמדו מזה לקח", אמר אביו שמעון.

רוהקר נדקר על ידי נער בן גילו, לאחר עימות שפרץ ביניהם בעקבות חתיכת לחם שנפלה רצפת חדר האוכל בפנימייה. הדוקר הואשם בהריגה ומכתב האישום עלה כי בשלב מסוים בעימות בין השניים הנאשם נטל סכין מטבח שהייתה מונחת על השיש ודקר את אדיר דקירה בודדת ויחידה שהביאה למותו.

"אמרו לי נערים בפנימייה שבאותו זמן לא היו במקום מדריכים, היו שניים שישבו בחוץ ועישנו. במיוחד כשעשר דקות לפני כן היה ריב בין אדיר לאותו נער, מדובר בנערים בסיכון. למה הם עזבו את השטח?" אמר אביו.

"משרד הרווחה הוציא להפרטה את נושא המעונות, אם נתת לאחרים – צריך לפקח עליהם", אמר עו"ד דוד מנע שמייצג את המשפחה בתשובה לשאלה מדוע תבעו רק את משרד הרווחה, ולא את העמותה הפרטית שמפעילה את רשת ההוסטלים. "משרד הרווחה הוא הגורם הבלעדי למחדלים האלה. מבקר המדינה הביעה ביקורת גדולה על הניהול של המרכזים האלה רק לפני שלוש שנים".

בעבר אמר מנכ"ל עמותת "כנף של אהבה", המפעילה את המוסד, כי היו מדריכים במספר מספיק, כמו שקובע התקן. לאחר המקרה הודיע משרד הרווחה על הקמת ועדת בדיקה. סכום התביעה נקבע על פי "הלכות השנים האבודות" שאישר ביהמ"ש העליון לפני כמה שנים – חישוב המשכורת הממוצעת והפנסיה, כפול שנות חייו של אדם מיום מותו, ובנוסף פיצויים למשפחה.

במשרד הרווחה בחרו שלא להגיב.

אמיר שוורץ, אנשים עם מוגבלויות, דודו דהאן, משרד הרווחה, פיגור, פשעי הרווחה, תביעות נגד הרווחה

בין נרקסיזם לפסיכופטיות – פקיד סעד ראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה אמיר שוורץ

אמיר שוורץ – דיוקנו של פקיד סעד ראשי – המאמר "לא יודע את נפשם" , ידיעות אחרונות , המוסף לשבת , פברואר 2012

תארו לכם ששני הקריטריונים הבאים היו קובעים אם אתם זכאים לאבחון שבו יקבע אם אתם בעלי פיגור שכלי או לא. אם אתם בקיאים בכתבי שקספיר, או שאתם מכירים את יצירותיו של מוצרט. עכשיו תארו לעצמכם שמאחורי הקריטריונים האלה עומד פקיד הסעד הראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה.
בספטמבר שנה שעברה, בדיון בבית משפט המחוזי בחיפה, התיישב על דוכן העדים אמיר שוורץ, פקיד סעד ארצי באגף לטיפול באדם המפגר במשרד הרווחה. שוורץ התבקש להעיד במסגרת משפט שדן בעניינו של דודו דהאן, חוסה לשעבר במעון מקי"ם למפגרים ברמלה, שלימים התברר כי אינו לוקה בפיגור שכלי – זאת לאחר שהעביר 23 שנים מחייו כלוא במוסד בלי לעבור אפילו ועדת אבחון אחת.
"ראיתי אותו בחצר, דיברנו קצת", נזכר שוורץ על דוכן העדים כשנשאל לגבי דהאן. "ההתרשמות שלי היתה שהוא לא שונה מהחניכים האחרים במסגרת, ולכן לא הלכתי איתו לועדת אבחון. אילו היה מספר לי סיפורים של שייקספיר או מוצרט, והיה אומר 'תשמע, אתמול הייתי בקונצרט ונהניתי', הייתי מעביר אותו לועדת אבחון".
תשובתו של אמיר שוורץ פקיד הסעד, הפתיעה את נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, השופטת בלהה גילאור.
"זו דוגמא שאתה נותן?"
תהתה השופטת, תוך שהיא רוכנת קדימה לכיוון שוורץ, "איזה קונצרט? למה אתה מביא בכלל את המשוואה הזו?" אמיר שוורץ גימגם, לא מצא מה לענות. "למה אתה בתפקיד שלך נותן לי דוגמה כזו?" המשיכה להתרעם השופטת.

תכירו את אמיר שוורץ, יותר מ- 30 שנה עובד בכיר של משרד הרווחה, אדם שאחראי על חסרי ישע ואמור להנחות את עובדי משרד הרווחה בכל הנוגע לחוק המתייחס לבעלי פיגור שכלי ולשמש כאורים ותומים בתחום. בדיקה מעלה כי הוא נושא תואר דוקטור, חרף העובדה שהאוניברסיטה שבה למד אינה מוכרת. הוא אף הונחה על ידי משרד הרווחה לא לעשות שימוש בתואר זה.

עוד מתברר כי במקביל לתפקידו הציבורי החשוב, משמש אמיר שוורץ, כיועץ ברשת פרטית של מעונות לפגועי נפש, שבו שותפות אשתו והקולגה שלו לשעבר – זאת למרות שאין לו אישור לעבודה פרטית. בעבר הוא אף הורשע שניצל את שעות עבודתו במשרד העבודה והרווחה לטובת עסקיו במעונות הפרטיים.

נתן ייעוץ פרטי

בסדרת תחקירים שפורסמו ב"מוסף לשבת" לפני כשנתיים נחשף כי במעון מקי"ם ברמלה, שיועד לבעלי פיגור שכלי, הוחזקו משך שנים ארוכות אנשים שכלל לא ענו על ההגדרה הזו.

אף שהחוק קובע כי יש לבצע אבחון חוזר כל שלוש שנים, רבים לא עברו אבחונים כלל. עוד נחשפו עדויות כי במהלך אותן שנים עברו חלק מהחוסים במוסד התעללויות קשות – חלקם נכלאו בחדר חושך או נענשו באכילת פלפל חריף. אחרים עברו התעללויות פיזיות או מיניות.
דודו דהאן, אחד מאותם חוסים שהתגלה בדיעבד כי אינו בעל פיגור, החליט להגיש תביעה באמצעות עורך דינו עופר רון נגד מעון מקי"ם משרד הרווחה, משרד הבריאות ואקי"ם לאפוטרופוסות.
במהלך הדיונים המתקיימים בימים אלה בבית המשפט המחוזי בחיפה, מעידים בעלי תפקידים וחוסים שבדיעבד התברר כי אינם בעלי פיגור, חלקם נמצאו בעקבות תחקיר "המוסף לשבת". ההגנה, מצידה, קראה לדוכן את פקיד הסעד הראשי מטעם משרד הרווחה, אמיר שוורץ.
מתברר, כי אמיר שוורץ השלים את תואר הדוקטור שלו בפסיכולוגיה ארגונית בניו פורט, אוניברסיטה אמריקאית שתאריה אינם מוכרים בישראל ובארה"ב. בית הדין הארצי לעבודה ובג"ץ קבעו זה מכבר כי תאריה של ניו פורט אינם מוכרים, גם לא לצורכי שכר.
גם משרד הרווחה, מתברר, נדרש לענין. "לאמיר שוורץ אין אישור של תואר ד"ר, ולכן הונחה על ידי סמנכ"ל מינהל ומשאבי אנוש שלא לבצע שימוש בתואר זה במסמכים", נמסר בתגובה מהמשרד. שאלנו מתי בדיוק. "לפני מספר שנים", השיבה דוברת המשרד.
ובכל זאת, כשבמהלך הדיון המשפטי לאחרונה הוטח באמיר שוורץ, כי על פי החוק אסור לו להתהדר בתואר דוקטור, השיב: "אני לא רואה שום פסול בדוקטורט שלי. יש מאות אנשים שיש להם תואר דוקטור בניו פורט ומחזיקים בו".
שוורץ עובד במשרד הרווחה משנת 1978. הוא החל את דרכו כפקיד סעד מחוזי באגף לטיפול באדם המפגר, וכיום הוא משמש כפקיד סעד ראשי באגף. מדובר בתפקיד בעל אחריות רבה.
אלא שמתברר כי לאורך השנים, אמיר שוורץ לא הסתפק בעבודתו הציבורית. בשנת 1997 הוקמה חברה פרטית בשם ק.ט.ב. – קהילה טיפולית בריאה בע"מ.
החברה מחזיקה ב- 12 הוסטלים שבהם שוהים פגועי נפש ברי שיקום, ומחזורה השנתי, על פי ההערכות עולה על עשרה מיליון שקלים בשנה.

יוזמת החברה היא מרים הלוי, ששימשה בעבר מפקחת בשירות למפגר, אבל היא אינה מחזיקה בבעלות מלאה על החברה. חדווה שוורץ, אשתו של אמיר שוורץ, שותפתה לעסק אוחזת ב- 40 אחוז ממניותיו. גם שוורץ מגויס לטובת המיזם.

במהלך השנים, מתברר נהג שוורץ לערב בין עבודתו הציבורית לזו הפרטית. בנובמבר 2005, למשל, הורשע, בענין זה ממש על ידי נציבות שירות המדינה.
"בתקופה שבין 1.1.97 – 8.8.01 או בסמוך לכך" נכתב בסעיף האישום הראשון שהוגש נגדו בנציבות, "כיהן הנאשם כדירקטור בחברת ק.ט.ב. בלי לקבל היתר כנדרש. במסגרת תפקידו בחברה נהג הנאשם לתת ייעוץ טלפוני בהיקף של שש שעות בשבוע. לעיתים עשה זאת הנאשם בשעות עבודתו בשירות המדינה.
במסגרת תפקידו בחברת ק.ט.ב. הנאשם נהג לבקר בהוסטלים של החברה בתדירות של כפעמיים בחודש, במשך כחצי שעה בכל פעם. ביקורים אלה נערכו לעיתים בשעות עבודתו בשירות המדינה".
אישום נוסף נגדו התבסס על מעקב של חודשיים אחריו, שבהם נמצא כי שוורץ "נהג למסור דיווח כוזב בדבר שעות עבודתו" וכי "דיווח לגבי ימי עבודה מחוץ למשרד ולשעות נסיעה רבות יותר מאלו שביצע בפועל".
במסגרת הסדר טיעון הודה שוורץ בדברים, ונגזרו עליו נזיפה חמורה הפקעת משכורת קובעת אחת והורדה בדרגה למשך שמונה חודשים. ואולם, בדיקת "המוסף לשבת", מגלה כי גם היום, במקביל לתפקידו במשרד הרווחה, מעורב אמיר שוורץ בנעשה בחברת ק.ט.ב.
ברשם החברות, למשל, הוא עדיין רשום כדירקטור של החברה.
זאת ועוד: כשאנחנו מתקשרים לחחברת ק.ט.ב. אומרים לנו ששוורץ הוא היועץ הראשי ומספקים את מספר הטלפון שלו. עובדת בכירה בק.ט.ב טענה בפנינו כי לאמיר שוורץ מעורבות בחברה לאורך השנים.
לפני כשנתיים, למשל, הוקם הוסטל של חברת ק.ט.ב בשכונת מגורים בתל אביב, וכמה מהדיירים הביעו התנגדות. עובדת לשעבר באותו הוסטל מספרת כי אמיר שוורץ נקרא לטפל בעניין. "כשהתחיל הבלגן עם השכנים", היא משחזרת "היועץ הראשי, ד"ר אמיר שוורץ, הגיע לישיבה עם השכנים וניסה להרגיע את הרוחות".
במשרד הרווחה מבהירים כי לשוורץ אין כלל אישור לעבודה פרטית. "לאמיר שוורץ", נמסר, "היה אישור לעבודה פרטית עד 1993. נכון להיום אין לעובד אישור. אין לו גם אישור לשמש כדירקטור".
שוורץ עצמו טוען בתגובה לפנייתנו כי כיהן כדירקטור בעבר, אך סיים את כהונתו לפני מספר שנים, ואם שמו מופיע ברישום כלשהו, הרי מדובר בחוסר עדכון ברשומות.

מי מכיר את החוק?

חוק הסעד לטיפול במפגרים משנת 1969 קובע מפורשות: "לפחות פעם בכל שלוש שנים חייב העובד הסוציאלי לשוב ולהביא את עניינו של מפגר בפני ועדת אבחון ורשאי הוא לעשות זאת בכל עת על דעת עצמו או על פי בקשת האחראי על המפגר".
במשרד הרווחה עומדים על כך שחוק זה מקוים, אלא שתגובתו הרשמית של משרד הרווחה עומדת בסתירה לעדויות בכיריו בבית המשפט.
ד"ר חיה עמינדב, ראש האגף לטיפול באדם המפגר, העידה במסגרת אותו משפט כי "בעבר היועץ המשפטי של המשרד הגיע למסקנה שכתוב בחוק… שפקיד סעד רשאי להביא את עניינו בפני ועדת אבחון. הוא פירש את המילה "רשאי".
בסביבות שנת 1992 – 1993 היועצת המשפטית החדשה של משרד הרווחה קראה את החוק ואמרה "מה פתאום?" בהמשך הודתה ד"ר עמינדב: "המדינה לא מסוגלת לעמוד בביצוע החוק כל שלוש שנים מבחינה תקציבית".
גם אמיר שוורץ עצמו העיד כי במשך שנים הוא לא ראה בחוק חובה אלא המלצה. "סעיף 15 אומר לפחות פעם בשלוש שנים, ואני התייחסתי למילה 'רשאי לעשות בכל עת'. רשאי זה אומר מתי שאני רוצה", הסביר.
בא כוחו של דודו דהאן, עו"ד עופר רון, הפנה את אמיר שוורץ לסעיף החוק, לפיו חובה לעשות אבחון חוזר למי שמאובחן כמפגר כל שנים שנים. "אינני פרשן של החוק, ואני מכיר את הסעיף הזה באופן ערטילאי", השיב שוורץ. "אני לא מכיר אותו באופן מעשי יומיומי".

עו"ד עופר רון: "מצער לדעת כי אדם אשר מתהדר בתואר ד"ר מאוניברסיטה לא מוכרת, הורשע בנציבות המדינה בדיווחים כוזבים ומעז להתבטא כפי שהתבטא בבית משפט, אחראי על שלומם של מעל 6,000 חסרי ישע".

למאמר המלא הקלק על התמונות.
בין נרקסיזם לפסיכופטיות - פקיד סעד ראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה אמיר שוורץבין נרקסיזם לפסיכופטיות - פקיד סעד ראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה אמיר שוורץ
קישורים:

אנשים עם מוגבלויות, ילדים עם פיגור, מעון מקי"ם, פיקוח, תביעות נגד הרווחה

האם תובעת את מעון החוסים "אביב" (מקי"ם) בלוד: בני מת בגלל רשלנות

הכתבה האם תובעת את מעון החוסים: בני מת בגלל רשלנות , nrg , רביטל פרקר , מאי 2011

אמו של צעיר מחולון בן 25, שהתגורר בפנימיית "אביב" (מקי"ם) בלוד ומת מחנק, תובעת את הפנימייה, מנהלת הפנימייה ואת משרד הרווחה תביעת רשלנות נזיקית בסך 2.5 מיליון שקל.

"אביב" היא פנימייה חינוכית המפעילה מעון לחוסים הלוקים בפיגור ברמת תפקוד קל עד בינוני וסובלים מהפרעות התנהגותיות קשות. לפי כתב התביעה, שהוגש באמצעות עו"ד כרמי בוסתנאי, הנער המנוח, שהיה נער חביב ונוח לבריות, סבל מפיגור קל מלידה לצד הפרעת אכילה קשה אשר הייתה מוכרת היטב לסובבים אותו.

הפרעה זו גרמה לנער להכניס לפיו כמויות גדולות של מזון אותו הוא נהג ללעוס במהירות ולבלוע ללא הכרה או שליטה, עד כדי מצב של חנק וסכנה ממשית לחייו. פעמים מספר בלע הנער מזון במהירות רבה בזמן הארוחות בפנימייה בה שהה, החל להיחנק וחייו ניצלו בנס. באחד המקרים אף נטל פלפלים חריפים והאביסם לפיו עד ששרפו עיניו.

בשל הפרעה זו והסכנה לחייו, נמנעה מהנער גישה למזון כלשהו, ובשעת הארוחה בפנימייה היה עליו לאכול אך ורק בחדר האוכל או תחת השגחה ובאופן מבוקר. בספטמבר 2009 אירע האירוע הטרגי שהביא למותו המיותר של הנער. הוא נמצא בשעות הצהריים המאוחרות שכוב על רצפת חדר האוכל במעון עם שיירי אוכל בתוך פיו ומחוצה לו, כשהוא מחרחר ועורו כחלחל.

אחות המעון הוזעקה באופן מיידי, אך הנער נמצא על ידה ללא רוח חיים. התובעת, אמו של הנער, שרויה במרה שחורה מאז המקרה הכאוב, וחשה זלזול מצד מנהלי המעון על כי לא נמסר לידיה תחקיר או דוח של האירוע החמור ונסיבותיו.

יוצא מחדרו כשהוא אוחז בספל

על פי תיאור הדברים אשר נמסרו לה בעל פה על ידי מנהלת המעון, כמפורט בכתב התביעה, עולה כי באותו היום בסביבות שעת צהריים נראה הנער יוצא מחדרו כשהוא אוחז בספל, נופף לשלום לכולם, בדרכו לחדר הפעילות – חדר מעש, שם היה מתקן למים קרים, וביקש לשתות. אותה עת עבדה המנקה במקום ולא ניתן למנוח להיכנס מחשש שיחליק על הרצפה הרטובה.

המנוח ניסה להיכנס לחדר מהדלת האחורית וביקש להגיע למתקן המים או לקבל מים ממנו, אך הדבר נמנע ממנו. משם
ניגש המנוח לחדר האוכל והמטבח שהיו פתוחים, מצא מזון שנותר במקום ללא השגחה, הכניסו לפיו ונחנק.

על פי כתב התביעה, הנתבעות אחראיות "למותו המיותר והסתמי של המנוח אשר חייו נגדעו באבם, עקב וכתוצאה ממעשים ומחדלים חמורים שנעשו כלפיו על ידי הנתבעים, בהפרת חובתם לדאוג לשלומו ולשמור על חייו, בהיות המנוח חסר ישע, תלוי באופן מוחלט בנתבעים ונתון לחסותם ולאחריותם".

קישורים:

  • התעללות בילדים חוסים במוסד "אתגר" של משרד הרווחה – מוסד אתגר משמש לילדים חוסים פיגור שכלי. במוסד ישנה מטפלת אשר באופן שיטתי מכה את הילדים חסרי הישע ללא אבחנה. המטפלת מכה את הילדים בראשם, גוררת אותם, שאר הילדים מפחדים ממנה ומרכינים גופם כשהיא עוברת לידם מחשש שתכה אותם. המטפל נעצרה לצורך חקירה…
אנשים עם מוגבלויות, מדיניות משרד הרווחה, מעון מוריה, משרד הרווחה, תביעות נגד הרווחה

תביעת ענק נגד מעון מוריה בגדרה בחסות משרד הרווחה בגין הפקרת חוסה למותו – משרד הרווחה מתנער מאחריות

הכתבה החוסה מת מהרעלה – ההורים יתבעו מיליונים , שמעון איפרגן , nrg , פברואר 2011
הוריו של ש', חוסה במעון לסובלים מפיגור שכלי בגדרה, תובעים את המוסד ועובדיו בכך שלא מנעו מבנם לשתות מרכך כביסה שגרם למותו

ש', תושב מרכז הארץ בן 23, הסובל מפיגור שכלי, שהה ב-13 השנים האחרונות במעון לחוסים מוריה מפעלי רווחה שבגדרה. לפני כשנתיים וחצי בשעות הערב המאוחרות – כשהמטפלים במעון לא הבחינו בו, הוא נכנס לחדר הכביסה במקום שהיה פתוח לרווחה, ושתה כוס שהכילה מרכך כביסה.

מעון מוריה - החוסה שנפגע טופל במשך שלושה שבועות, אך מת לבסוף. צילום: אס-אי-אקס

אחת המטפלות ראתה את ש' יוצא מחדר הכביסה ומחזיק בידו כוס. היא הבינה שהוא בלע כמות גדולה של מרכך כביסה. כעבור כמה שניות הוא איבד את ההכרה והתמוטט. אחות המעון ביצעה בו החייאה ראשונית, ובמקביל הוזעקה למקום ניידת טיפול נמרץ של מד"א. ש' הובהל במצב אנוש לבית החולים 'קפלן' ברחובות, שם נאבק על חייו במשך שלושה שבועות עד שמת.

משרד הרווחה והשירותים החברתיים הקים בעקבות האסון ועדה פנימית במעון לבדוק כיצד מת ש' והאם היה ניתן להציל את חייו. מקביל פתחה המשטרה בחקירה נגד בכירי המוסד ועובדים ש-ש' היה תחת אחריותם. העובדים נחקרו באזהרה בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות. לטענת העובדים, הם פעלו על פי הנהלים ולא היה ניתן למנוע את מותו של החוסה.

התיק הועבר לפרקליטות מחוז מרכז וזו הורתה לחוקרים לבצע השלמות חקירה בתיק. הפרקליטות אמורה בקרוב להחליט האם להגיש כתבי אישום נגד העובדים או לסגור נגדם את תיק החקירה.
"אין ספק, שמדובר פה במחדל חמור ביותר ושניתן היה למנוע את מותו של החוסה", טוען בכיר במשרד הרווחה, "בעקבות האירוע הורינו להנהלת המוסד לרענן את הנהלים בעניין השארת חדרי כביסה פתוחים שבהם יש חומרים מסוכנים שלחוסים יש נגישות אליהם".

מדוח החקירה הפנימי של המוסד עולה, כי חדר הכביסה נשאר פתוח באופן קבוע בלילות כשבתוכו חומצות וחומרים מסוכנים שלחוסים יש אפשרות לבוא עמם במגע ולסכן את חייהם. עובדת סוציאלית שמסרה עדות לחברי הוועדה בעניין מותו של החוסה, חשפה בין השאר: "ממה שאני יודעת זה ש-ל' (עובדת במעון) השאירה כוס עם חומרים. אני לא יודעת מאיפה ש' לקח את החומר. השער של המכבסה היה פתוח. אני רואה ש-ל' משאירה כל הזמן חומרים בכוס על מכונת הכביסה. ש', עולה על כל דבר. הוא יכול גם להגיע מעל למכונה".

ההורים תובעים כ-2.5 מיליון שקל

ממצאי הדוח לא מצאו אשמים למחדל החמור שגרם למותו של החוסה. למרות זאת, הרופא הראשי של משרד הרווחה שיגר מכתב להוריו של החוסה לפיו בעקבות האירוע הטראגי הנהלת המעון קיבלה הנחיות חדשות כיצד לטפל בהימצאותם של חומרים כימיים במקום בכדי למנוע אירוע דומה בעתיד ולהפיק לקחים כדי שחוסים לא יכלו לבוא עימם במגע.

הוריו של ש' לא התרצו מהמסקנות, והגישו באחרונה תביעה באמצעות עורכי הדין משה ורמאל בן ארצי לבית משפט השלום בבאר שבע נגד משרד הרווחה והנהלת המעון.

בכתב התביעה שהגישו ההורים הם מטיחים אשמות קשות כבדות כלפי הנתבעים בכך שהיו מעורבים בשורה של מחדלים קשים וברשלנות פושעת שגרמה למות בנם. לטענתם, הנתבעים לא נקטו בשום אמצעי זהירות כדי למנוע מבנם להגיע לחומרים הכימיים שהיו במכבסה, ולא דאגו לסלקם. עוד נטען בכתב התביעה, שהנהלת המוסד לא התריעה בפני החוסים על הסכנות הטמונות בנטילת החומרים הכימיים הנמצאים בסביבתם.
מכתב התביעה עולה, כי הנהלת המוסד לא ביצעה מעקבים וביקורות על הנעשה בחדר הכביסה, לא רעננה את הנהלים ולא פעלה לאכיפתם. ההורים תובעים כ-2.5 מיליון שקל כפיצוי על הנזקים שנגרמו להם ממות בנם. "לא יתכן שחוסים יסתובבו חופשי ברחבי המעון ויהיו חשופים לחומרים מסוכנים שנמצאים בסמוך אליהם מבלי שאף עובד לא טרח להרחיקם מהמקום", קובלים ההורים.

ממוריה מפעלי רווחה נמסר בתגובה: "הנושא נמצא בטיפול משפטי".

ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים נמסר בתגובה כי מממצאי החקירה עולה שהמעון פעל כשורה וכי אף המשטרה החליטה בתחילה על סגירת התיק. "חשוב לציין, כי נהלי משרד העבודה והרווחה ברורים מאוד. הם מחייבים הקפדה על ביטחונם האישי של הדיירים במעון. המשרד מבצע פעולות רבות על מנת להבטיח את שלומם ורווחתם של הדיירים. מתוקף כך המשרד גם מפעיל צוות מפקחים הפועל באופן ושוטף בפיקוח מסגרות הדיור".

קישורים:

לשכת הרווחה גבעת שמואל, מדיניות משרד הרווחה, משפחת אומנה, עיריית גבעת שמואל, תביעות נגד הרווחה

תביעת ענק נגד עיריית גבעת שמואל בגין טיפול מופקר של לשכת הרווחה

ילדיי רוסקו לרסיסים - הפקרות ברווחה גבעת שמואלהידיעה באדיבות הרהורים על משפחה וילדים.
תביעת ענק נגד אגף הרווחה גבעת שמואל, איומים, דיווחי שקר, רשלנות פושעת, ועוד …


פברואר 2010 – תושב גבעת שמואל הגיש תביעת ענק נגד העירייה, בדרישה לפצותו ב-95 מליון שקל. לטענתו, דוח שהגישה לשכת הסעד גבעת שמואל לבית המשפט הוביל למאסרו ולפגיעה קשה בילדיו, שנותרו עם אימם פגועת הנפש. "במחי יד נהרסו חיי נער וילד רך בימים, חתכו עם סכין חדה את חבל הטבור של ילדיי ובכך נמנעה מהם האפשרות להתקדם", הוא טוען. העירייה: נגיב בבית המשפט.

אבישג בדש-זברו | ידיעות בקעת אונו

אב לארבעה מגבעת שמואל תובע 95 מליון שקל מהמחלקה לשירותים חברתיים בגבעת שמואל ומהרשות עצמה, כפיצוי על התנהלותם בעניין משפחתו בעבר. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בפתח תקוה, ונוסחה ע"י התובע עצמו.
לפי התביעה סיפק אגף הרווחה בגבעת שמואל דוח סוציאלי בלתי אמין לבית המשפט, כאשר זה עמד לגזור את דינו אם ירצה את עונשו בכלא או בעבודות שירות. בעקבות דוח זה, נטען, השתנו חייהם של כל בני המשפחה באופן טראגי, ותוצאותיו ממשיכות ללוות אותם.
"אפשר לקרוא לתביעה זו מכתב מצמרר, כאשר במחי יד נהרסו חייהם של נער וילד רך בימים, שהיו אמורים להתפתח ולפרוח. הנתבעות חתכו עם סכין חדה את חבל הטבור ובכך נמנעה מהילדים אפשרות להתקדם, להתפתח ולחיות", כתב האב בתביעתו.
התעלמות פושעת
לפני כשנתיים הסתבך האב בפלילים והועמד לדין בפרשת מרמה. לפני גזר הדין ביקשה השופטת דוח סוציאלי על מצב משפחתו מאחר וחששה לגורל ילדיו הקטינים בעת שירצה את עונשו בכלא. מהות טענתו של האב כעת, בתביעתו, היא שעל אף שהמצב בבית היה קשה – עם שני קטינים ואמם הסובלת ממחלת נפש – הציגו עובדי הרווחה דוח שממנו עלה כי המצב בבית טוב ויציב. בעקבות זאת החליטה השופטת לשלחו לכלא במקום לעבודות שירות, והדבר הוביל לפירוק המשפחה ולפגיעה חמורה במצבם הנפשי של הילדים. כך נטען בתביעה: "הדוח הסוציאלי הינו דוח שקרי ומגמתי שנכתב ונערך לבית המשפט העליון ביודעין ובזדון, ומתוך כוונה לגרימת נזק, ו/או בשוויון נפש לאפשרות לגרימת נזק במעשה האמור, ולחילופין בגרימת נזק ברשלנות כאמור". האב מציין כי "הדוח הסוציאלי סובל כרונית מהתעלמות פושעת ממה שהיה ידוע היטב לנתבעות".
לאחר שהוגש הדוח מטעם הרווחה בגבעת שמואל הגיש האב חוות דעת של מומחה מטעמו, מר דרור אורטס שפיגל, עובד סוציאלי בכיר במכון הישראלי להערכת מסוכנות. תקציר מסכנותיו היו כי "יציאתו של האב מתפקוד במשפחה תגרום כנראה בטווח הקצר ביותר את פירוקה. סביר להניח כי שני הבנים בעלי הצרכים המיוחדים יצטרכו להיות מועברים לפנימיות מתאימות, ולגבי האם יהיה צורך למצוא מקום מגורים מתאים. כל השלושה צפויים למשבר משמעותי קשה, משבר אשר את היקפו ואורכו קשה מאד להעריך".
בתביעה מתאר האב את השתלשלות חייו של בנו הגדול, שהיה בן 16 בעת שנכנס לכלא. "כבר מההתחלה בני לא ידע להסתדר, איך חיים ללא אבא, ללא משפחה, ונפל לחושך. אף אחד לא יכול להסביר מה זה אומר, וגם אני האב לא יכול להעביר את התחושה של נער, ספק ילד, בשנות הבגרות הקריטיות, וזה עוד עם הקשיים שכבר סבל מהם. הוא התכנס בעצמו, נתלש מהחיים". האב טוען כי הנער נותר חסר אונים, עבר בין בתים שונים ולא הצליח להיקלט במשפחה אומנת שאליה הופנה. אביו חיפש לו מבין כותלי הכלא משפחות שיארחו אותו, רק כדי שלא יסתובב ברחובות.
תקופה מסוימת התגורר הנער אצל דודו, אחי האב, שגם הוא סובל ממחלת נפש. הילד עבר בין קרובי משפחה נוספים, אך לא הצליח להיקלט באף בית. גם הטיפול הפסיכיאטרי והפסיכולוגי בו הופסק לחלוטין. "הנתבעות שייצגו את הרווחה לא עשו כלום, לא דאגו לכלום בעבור בני", נטען בתביעה.
עדיף למות
אחרי 11 חודשים השתחרר האב מהכלא ונפגש עם בנו. "מצבו היה בכי רע", הוא מתאר, "ובחג סוכות האחרון, כשכל המשפחה התכנסה, הוא עשה מעצמו צחוק בפני כולם בכך שדיבר שטויות שאין להן כל בסיס. בצהרי יום המחרת התפרץ לסלון ואיים לרצוח את כולם על כך שצחקו עליו, לאחר מכן הסתגר בחדרו, ולעת ערב בצאת החג יצא מהבית ונעלם לכמה שעות".
מצבו של הנער המשיך להידרדר, עד שאושפז במחלקת נוער סגורה במרכז לבריאות הנפש גהה, שם הוא אמור לשהות תקופה ארוכה עד שמצבו יתייצב. גם הוא מוגדר כעת כסובל ממחלת נפש.
הבן הצעיר יותר היה בן 6 בעת המאסר. "הילד הכי יפה והכי חמוד בעולם נשאר במצב הלם וטראומה, ולא היו לו הכלים לבטא את זה ו/או לפרוק את זה, ובטח לא להתמודד עם זה", מסביר האב בתביעה, "בני חזר הביתה מהגן ומצא בית ריק. אין אבא, אין אח, אין כלום".
האב מתאר את כאבו של הילד ואת ההידרדרות במצבו: "בני נסגר בעצמו. לא הבין על מה ולמה כל זה קורה. למה אין אבא בבית. הוא פיתח חרדות קשות ובולטות". עוד מציין האב בתביעה כי אבחון שנעשה לילד בשירות הפסיכולוגי מטעם הנתבעות, כשנה לאחר שהאב נכנס לכלא, ובטרם שוחרר ממנו, מצביע על פיגור קל ועל החמרה קשה במצבו הרגשי.
לאורך התביעה מגנה האב את מסקנות הדוח הסוציאלי שניתן לשופטת במשפטו ומערער על אמינותן. הוא טוען כי פקידת הסעד לחוק הנוער לא עשתה דבר למען הילדים. בדוח נכתב כי הבן הגדול יותר ישתלב במשפחה אומנת ביישוב, אולם בכתב התביעה נטען כי "המשפחה האומנת כלל לא ידעה מי זה הילד ומה זה אומר לטפל בו. לאחר כחודש הוא מצא את כל הדברים שלו ארוזים מחוץ לדלת !".
במקום אחר בדוח נכתב כי הבן הקטן יישאר בטיפולה של האם, ונגד כך טוען האיש בתביעתו: "לאם יש נכות נפשית, איך בדיוק היא יכולה לתפקד כהורה? הנכות לא רק היתה ידועה ללשכת הסעד, הם גם פנו לביטוח לאומי בכתב שהאם אינה כיולה לתפקד. האם לבד צריכה הורה עבורה".
עם כניסתו לכלא הפסיקו הנתבעות ושירותי הרווחה את הקשר האינטנסיבי עם משפחתו, טוען האיש, "וזה כי כבר קיבלו את מבוקשן, להכניס את האב לכלא. בכל פעם שהאם פנתה עם קשיים לפקידת הסעד נאמר לה שאם תמשיך להתלונן יילקח ממנה הבן הקטן. עקב כך שתקה האם, מאחר שכבר ידעה שהנתבעות הוליכו אותה שולל".
האיש, הסובל בעצמו מההפרעה הנפשית מאניה-דיפרסיה, מנסה בשנה האחרונה לאסוף את שברי המשפחה. הוא מתמרן בין בנו שמאושפז בגהה, לבין הטיפול בבנו הקטן הסובל מבעיות רבות לטיפול באשתו, ומתאר את המצב בבית כגהינום.
"אני האב מעורער בנפשי ובגופי", הוא מסכם את התביעה, "ומתמודד יום יום ושעה שעה עם מסגרת משפחתית קשת יום ושבירה. אני זה שמופקד על גידול וטיפול בילדיי, שעולמם רוסק לרסיסים, אם אפשר לקרוא לזה עולם בכלל. את האמת צריך לומר כאן ועכשיו, עדיף למות מאש לחיות במצב כזה שבו הקטינים הילדים חיים, בעקבות הפשע שביצעו הנתבעות".
בשבוע הבא אמור בית המשפט להחליט אם לקבל את בקשתו לפטור אותו מתשלום אגרה עבור הגשת תביעת הענק.
עיריית גבעת שמואל מסרה בתגובה: "מטעמים של צנעת הפרט, לא נדון בנושא מעל דפי העיתון. כל התייחסות העירייה לנושא הועלתה בכתב ההגנה לבית המשפט".

קישורים:
התעללות מינית, לשכת הרווחה תל אביב, משפחת אומנה, תביעות נגד הרווחה, תל אביב

משפחת אומנה – הילדים עברו התעללות מינית, אונס ומעשים מגונים שביצע האב האומן

במאמר "אישה מוכה – אם למופת?" כותבת טל רבינוביץ' על ילדים אשר הועברו ע"י לשכת הרווחה של עיריית תל אביב למשפחת אומנה שבה האב (האומן) סבל מסכיזופרניה והיה מאושפז בבית חולים מספר פעמים, וגם היה מכה את אשתו (האם האומנת).
הילדים עברו התעללות מינית (אונס ומעשים מגונים), שביצע אב המשפחה האומנת. האב נשפט על מעשיו והורשע, אך הוא מת בטרם עת ולא ריצה את עונשו.
ילדים אלו נשלחו למשפחת האומנה ע"י לשכת הרווחה של עיריית תל אביב ועתה הם תובעים את העירייה תביעת נזיקין.
משפחת אומנה עם אב סכיזופרן מכה ומתעללנקודות

  • פקידי רווחה שולחים ילדים למשפחות אומנה עם הורים מאמצים בעייתיים מאוד: אב אומן סכיזופרן מכה את אשתו האם האומנת.
  • פקידי רווחה נכשלים במעקב ובקרה על הטיפול בילדים במשפחת האומנה.
  • ישנם ילדים במשפחות אומנה הסובלים מהתעללות קשה.

קישורים: