תאגידי המים, תחקיר, תחקיר כלבוטק, תחקיר תאגידי המים

הונאות תאגידי המים – תחקיר כלבוטק – חלקים א,ב

2012  – הונאות תאגידי המים – תחקיר כלבוטק – חשיפה: שיטות העבודה והמחדלים של תאגידי המים הגורמים לחשבון שלנו להתנפח, תאגידי המים מזייפים חשבונות מים, ומטילים את האחריות על האזרח. תאגידי המים מצידם מעלים טענות שיקריות כגון נזילה, אולם בדיקה מעלה כי אין נזילות.
תאגידי המים מרמים גם בעניין הצריכה המותפת של דיירים בבניין וקובעים צריכות משותפות מופרכות למבנים שאין בהם כלל גינה או ברז צריכה משותפת.

חלק א

חלק ב

מודעות פרסומת
גביית אגרה שלא כדין, היתר בניה, התקנת ברז כיבוי, מיתב, תאגידי המים

מיתב – תאגיד אזורי למים וביוב בע"מ – גביית אגרה שלא כדין – מדו"ח נציבות תלונות הציבור 38 פורסם מרץ 2012

המתלונן, תושב פתח תקווה, הלין על כך שחברת מיתב – תאגיד אזורי למים וביוב בע"מ (להלן – מיתב) חייבה אותו, בעת שהוציא היתר בנייה, לשלם אגרה עבור "אספקה והתקנת ברז כיבוי" (להלן – האגרה), וזאת אף שברז כזה לא סופק לו ולא הותקן בביתו.

בתגובה על התלונה השיבה מיתב כי גביית האגרה נעשית בהתאם לחוק העזר לפתח תקוה (אספקת מים), התשנ"ה-1996 (להלן – חוק העזר). לטענתה, מדובר בהיטל שגובה התאגיד ממי שמבקש היתר בנייה, עבור התקנת ברזי כיבוי בשטחים הציבוריים, בהתאם לדרישות שירותי הכבאות. מיתב הוסיפה כי לעניין חובת התשלום אין משמעות לכך שבבית המתלונן או בסמוך לו לא הותקן ברז כיבוי, שכן ברזי הכיבוי שהותקנו בשכונה נועדו לשמש את כלל התושבים ואת שירותי הכבאות בעת הצורך.

עוד הודיעה מיתב כי מינואר 2011, בעקבות עדכון כללי המים, היא הפסיקה לגבות את האגרה.

לאחר שהנציבות בחנה את טיעוני החברה ואת הוראות הדין היא קבעה כי התלונה מוצדקת:

רשות ציבורית אינה רשאית להטיל על האזרח או התושב תשלומי חובה למיניהם אלא בחוק או על פיו [1]. בחוק העזר נקבעו האגרות וההיטלים שיש לשלם בעת הוצאת היתר בנייה, ואולם אגרה או היטל עבור התקנת ברז כיבוי בשטחים הציבוריים אינה נמנית עמם. לפי חוק העזר ניתן לגבות אגרה עבור אספקה והתקנה של ברז כיבוי רק מבעל בניין הנדרש להתקין בחצריו ברז כאמור.

יתר על כן, לפי תקנה 7(א) לתקנות שירותי הכבאות (אספקת מים וברזי כיבוי), התשל"א-1971, על הרשות המקומית להתקין, על חשבונה של רשות הכבאות, ברזי כיבוי במקומות ובאופן שקבעה רשות הכבאות. בנסיבות אלה מנועה מיתב מלהשית על התושבים את עלות התקנת ברזי הכיבוי בשטחים הציבוריים.

נוכח האמור לעיל קבעה הנציבות כי יש להשיב למתלונן את האגרה ששילם בעת הוצאת היתר הבנייה.

מיתב הודיעה לנציבות כי תשיב למתלונן את האגרה שגבתה ממנו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

(606012)

[1] ראו סעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה, וראו גם בג"ץ 7186/06 מלינובסקי נ' עיריית חולון, נבו.

מבקר המדינה, רשויות מקומיות, תאגיד מי בת ים, תאגידי המים

מבקר המדינה: הרשויות המקומיות מנצלות לרעה את תאגידי המים – חלק מהכספים עובר אליהן

הרשויות המקומיות מנצלות לרעה את תאגידי המים: חלק מהכספים עובר אליהן , חן פונדק , כלכליסט , אוקטובר 2013

המבקר מעיר כי מועצת רשות המים לא קבעה כללים לעסקאות משותפות לתאגידים ורשויות מקומיות וכי כל תאגיד פועל בהתאם לסיכומיו עם הרשות המקומית, לעתים באופן שאינו עולה בקנה אחד עם היעילות והחיסכון של התאגיד, ואף מביא להוצאת כספם של צרכני המים למטרות מוניציפליות שאינן קשורות למשק המים; עוד נמצא כי ארבע רשויות מקומיות המשיכו לגבות היטלי מים וביוב גם לאחר הקמת התאגידים

"רפורמת התיאגוד, שנועדה בין היתר להביא לכך שכספי צרכני המים והביוב ינוצלו לטובת משק המים והביוב ולפיתוחו בלבד, ושביצועה היה כרוך בהוצאות ניכרות, לא השיגה מטרה זו במלואה. זליגת כספים מממשק המים והביוב לצרכים עירוניים אחרים מתרחשת הלכה למעשה, זאת עד כדי ניצול לרעה של מנגנוני השליטה של הרשויות המקומיות בתאגידים". כך קובע מבקר המדינה בדו"ח על יחסי הגומלין בין תאגידי המים לרשויות המקומיות.

המבקר מעיר כי מועצת רשות המים לא קבעה כללים לעסקאות משותפות לתאגידים ורשויות מקומיות, לרבות בעניין מכרזים משותפים, אופן בחירת הקבלנים והפיקוח על ביצוע העבודות. בפועל, כל תאגיד פועל בהתאם לסיכומיו עם הרשות המקומית, לעתים באופן שאינו עולה בקנה אחד עם היעילות והחיסכון של התאגיד, ואף מביא להוצאת כספם של צרכני המים למטרות מוניציפאליות שאינן קשורות למשק המים.

כך תאגיד מי אביבים שבשליטת תל אביב-יפו, תאגיד מי הכרמל שבשליטת חיפה, תאגיד מי בת ים שבשליטת עיריית בת ים ותאגיד ימים שבבעלות קריית ים חתמו כל אחד עם העירייה שלה על הסכם לאספקת שירותים לפיו תגבה עבורו העירייה את כל התשלומים – האגרות, ההיטלים והמסים – אשר מגיעים לו, תמורת עמלת גבייה. בכל המקרים דירקטוריון התאגיד לא בחן כראוי את הכדאיות הכלכלית של הסכם זה.

עוד נמצא כי ארבע רשויות מקומיות המשיכו לגבות היטלי מים וביוב גם לאחר הקמת התאגידים: עיריית עכו, עיריית קריית מוצקין, עיריית חיפה ועיריית נתניה. זאת למרות שלפי החוק היטלים אלה צריכים להיות משולמים לתאגידים, הנושאים בעלויות עבודות התשתית, בהיקף של מיליוני שקלים, שההיטלים נועדו למימונן.

המבקר מסכם: "על רשות המים לבדוק מהו הסכום המצטבר של כספי כלל התאגידים המשמשים למטרות מוניציפליות בצורות השונות שפורטו בדו"ח. עליה לנקוט את האמצעים הנדרשים להשיב למשק המים את הכספים שהוצאו ממנו. עוד עליה לבחון אם הסכום המצטבר שהועבר לרשויות המקומיות עלול לגרום להעלאת התעריף לצרכן, ועליה להביא את המידע לידיעת הציבור".

לא בחנו כדאיות כלכלית למפעלי הקולחין

בישראל מסופקים מדי שנה כ-750 מיליוני קוב מים שפירים לצריכה פרטית ולתעשייה. כמות שנתית זו של מים מייצרת כ-490 קוב שפכים, שמרביתם עוברים טיהור והופכים למי קולחים. מי הקולחים הם מקור מים חיוני להשקיה חקלאית, לתעשייה ולגינון עירוני. השבת קולחים פותרת את בעיית סילוק השפכים ותורמת לשמירה על איכות הסביבה ועל איכות מקורות המים הטבעיים והיא גם חלופה זולה וזמינה להרחבת היצע המים במדינה.

משנת 2000 אישרו משרד האוצר ורשות המים סיוע כלכלי להקמת מפעלים להשבת קולחים, ובמשך השנים מימנו סיוע זה. לפי נתוני מקורות, השקעותיה בהקמת מפעלים להשבת קולחים הסתכמו – מראשית הקמתם של מפעלים אלה ועד סוף שנת 2011 – בכ-2.6 מיליארד שקל. לפי נתוני האוצר ורשות המים, משנת 2000 ועד דצמבר 2011 הם אישרו מתן מענקי סיוע בסך כ-2.4 מיליארד שקל ליזמים פרטיים שהקימו מפעלי השבה. עד סוף 2011 הסתכמו אפוא כלל ההשקעות במפעלי ההשבה בכ-5 מיליארד שקל. אלא שהמבקר מעיר כי למרות שכבר לפני עשור התחייבה רשות המים בפני המבקר לפתח תוכנית פיתוח לטווח ארוך, וטרם עשתה זאת.

כמו כן רשות המים והאוצר לא בדקו בדיעבד את הכדאיות המשקית למתן מענקים אלו ולא עשו הערכה של התועלות שבהקמת מפעלי השבה ותרומתם למשק הקולחים ביחס לכספי המדינה שהושקעו בהם. במקרים מסוימים אישרה הרשות הנחת קווי קולחים מיותרים שמומנו בחלקם או במלואם על ידי המדינה.

נוצר מצב שרשות המים קבעה את שיעור מענקי הסיוע שהיא אישרה למפעלי ההשבה הפרטיים על בסיס כמויות הקולחים שמפעלים אלו היו אמורים לספק בפרקי זמן נקובים לאורך תקופת פעילותם. אלא ששישה מתוך עשרה מפעלים שבדק משרד מבקר המדינה לא סיפקו את כמות הקולחים שעל בסיסה אושרו התכנית העסקית והסיוע הכספי של המדינה. רשות המים גם אינה מקיימת בקרה ופיקוח כספי והנדסי על פעילותם של מפעלי ההשבה במהלך הקמתם ולאחריה.

לא ערוכים למצב חירום

לפי החלטת הממשלה מ-2006 היה על רשות המים להכין כללים להכרזה של מצב חירום במים ולהקים מינהלה ארצית לביטחון המים, שתשמש מטה מקצועי להיערכות לאיומי פגיעה במים. אלא שמועצת רשות המים טרם אישרה את הכללים בעניין הכרזה על אירוע פגיעה במים ובעניין הטיפול בו.

רשות המים גם טרם הסדירה עם הגורמים הנוגעים בדבר, בהם אגף התקציבים במשרד האוצר, רשות החירום הלאומית (רח"ל) וספקי המים, את אספקת המים בבקבוקים לרשויות המקומיות בשעת חירום. רשות המים אף לא גיבשה הסכם מחייב עם חברה אזרחית שתספק לה מכליות מים לשימוש בעת חירום, והיא ממשיכה לסמוך על סיוע צה"ל בעניין זה, אף שצה"ל לא התחייב להעמיד לרשותה בעת חירום מספר קבוע מראש של מכליות.

כמו כן קובע המבקר כי מקורות אינה מכירה כראוי את מערכות המים של הרשויות המקומיות ותתקשה לסייע להן בשעת חירום. גם לא סוכם מי יתקצב את צוותי כוח האדם במקצועות השונים – אספקת מים, בדיקת איכות המים, הנדסה, את הקמתם והפעלתם של מחסנים ואת הרכישה והתחזוקה של ציוד לשעת חירום.

המבקר מסכם: "נוכח רמת ההיערכות הירודה של חלק מתאגידי המים והרשויות המקומיות, המתעלמים פעם אחר פעם מהוראות רשות המים ורח"ל לשיפור היערכותם, עולה החשש כי בעת משבר מים קשה, הם לא יוכלו לספק לתושבים מים בכמות הנדרשת לסיפוק הצרכים הבסיסיים ביותר. חילוקי דעות שעיקרם תקציביים מונעים מרשות המים כמפקחת וממקורות כזרוע הביצועית שלה להיערך לסיוע לרשויות המקומיות ולתאגידי המים בעת חירום".

משרד האוצר בתגובה: "משרד האוצר ילמד את דוח המבקר ויפעל ליישם את המלצותיו".

תגובת רשות המים

"רשות המים מברכת על העבודה היסודית והמעמיקה של מבקר המדינה. דו"ח המבקר מתייחס ברובו לליקויים שמקורם בהיעדר תקציב ולליקויים שכבר אותרו על ידי רשות המים. לאחרונה הוקצו לרשות המים התקציבים הדרושים להשלמת הפערים ולתיקון הליקויים ומרביתם כבר טופלו או נמצאים בתהליכי עבודה מתקדמים.

"ממצאי דו"ח המבקר מחדדים את עמדתה העקרונית של רשות המים כי הדבר הנכון להבטיח התנהלות עסקית – עצמאית, ועל בסיס כלכלי של התאגידים הוא על ידי יצירת הפרדה מהותית בין התנהלות התאגיד לבין הרשות המקומית.

"עם זאת, הממשלה, סברה שניתן לקיים ממשקים ופעילויות בין הרשות המקומית לבין התאגידים וביצוע עסקאות משותפות וכל זאת בשונה מכוונת החוק המקורי.

"דרך המלך להתייעלות בתאגידים ומניעת זליגת כספים וניצול לרעה הינה: צמצום מספר התאגידים – זה עתיד להבטיח התייעלות נוספת, מעבר להוזלת תעריף המים, להגברת ההתנהלות המקצועית לטובת צרכני המים ומשק המים ולהקטנת זליגת הכספים והשפעת הרשויות המקומיות. על הפרק של היערכות המים לשעת חירום מסרו ברשות: היחידה לביטחון מים ברשות המים, הכינה את משק המים להתמודדות עם אירועי פגיעה במים בשגרה ובחרום במטרה להבטיח אספקה רציפה של מים לשתייה בעת אירוע פגיעה במים. להערכתנו, לא קיימים בישראל אזרחים החשופים ללא היערכות".

על נושא השבת הקולחים מסרו מהרשות: "מדינת ישראל הינה המדינה עם שיעור השבת הקולחים הגבוה ביותר בעולם. לפני כשנתיים, עם היכנסו של מנהל הרשות לתפקידו, מונו מספר וועדות לאסדרת משק הקולחים. לרשות המים תכנית אב ארוכת טווח למשק המים ובימים אלו מקודמת תוכנית אב לשפכים ולקולחים.

"במקביל, הוכנו תכניות אזוריות למשק הקולחין לטובת קידום וייעול ניצולם, ומקודמת תכנית לצמצום מספר ספקי הקולחים כך שתפיסת הניהול והתפעול תתבסס על ראייה אזורית ותמכסם את היתרונות לגודל.

"על נושא הכנת משק המים לשעת חירום: לאחרונה הוקצו לרשות המים התקציבים הדרושים להשלמת הפערים ולתיקון הליקויים ומרביתם כבר נמצאים בשלבי יישום ובתהליכי עבודה מתקדמים, כמו כן, ממש בימים אלו עומדת להסתיים ביקורת המבוצעת על היחידה לביטחון מים ברשות המים ע"י המשרד להגנת העורף, אשר ציינה כי רשות המים ערוכה ברמה טובה מאוד".

הפרטת משק המים, עלות המים, תאגידי המים, תעריפי המים

"תאגידי המים מעמיסים עלויות על הצרכנים"

"תאגידי המים מעמיסים עלויות על הצרכנים" , אלפי שאולי , אפריל 2014 , ynet

ישראל כבר אינה תלויה בגשמים כדי לוודא שלתושבים יהיו מים בברזים, אבל מכנס שהתקיים במרכז הבינתחומי עולה שהצרכנים משלמים על תפעול וניהול בזבזני

משק המים הישראלי התגבר על המחסור הפיזי ויכול לקיים אספקת מים באמינות גבוהה לכל הצרכים – זה המסר החשוב שעלה אתמול (יום א') מכנס קיימות בניהול משק המים שהתקיים במרכז הבינתחומי בהרצליה. אבל לצד הבשורה המעודדת הזו, נשמעה בכנס לא מעט ביקורת על הכיוון שאליו הולך משק המים.

לפני קצת יותר מעשור היה משק המים באחת מנקודות השפל הגדול ביותר, עם תשתיות בעייתיות ומחסור מים תמידי שאיים אל תושבי המדינה וצרכיה.

אלא שמאז החלה המדינה ביישום רפורמה שהעבירה את ניהול המים אל תאגידי מים עירוניים מופרטים, וכיום 90% מהצרכנים בישראל מקבלים את המים מתאגידים אלה. מספרם של התאגידים נכון לסוף שנת 2013 עומד על 55 והמספר עולה בצורה מתמדת.

"בזבוז משאבים לאומי"

ד"ר אייל טבת, ממכון ון ליר, הזהיר שהמוצר הבסיסי שנקרא מים עובר הפרטה המסכנת את צריכתו.

לדבריו, תאגידי המים מתנהלים באופן לא יעיל ובעייתי מבחינה ניהולית כלכלית. "התאגיד הוא החצר האחורית לקליטת עובדים", אמר.

"התוצאה של המצב הקיים היא בזבוז משאבים לאומי והתייקרות תעריפים", הוסיף ד"ר טבת, "מספר כה גדול של תאגידי מים יוצר נטל על המשק, מעמיס עלויות מיותרות על צרכני המים ומסבך את הרגולציה".

שמעון טל, נציב המים לשעבר, אמר כי "יסודות ניהול משק המים מבוססים על בעיית המחסור הכרוני במקורות טבעיים". לדבריו, "לאור הרפורמות שנעשו בשנים האחרונות על פיהם יוצרו כמויות מים נוספות בקנה מידה גדול ועקב הדרישה לסטנדרטי איכות ושירות, יש צורך לחשוב מחדש על רגולציה בתחום, שתתבסס יותר על הסדרה תעריפית ופחות על מנהלית. ספקי המים הם מונופולים ולכן הביקורת והרגולציה צריכים להיות חזקים עליהם".

נקודה נוספת שעלתה בכנס היא איכותם של המים. ד"ר ישראל גב, הידרולוג הממונה על תכנון משאבי המים ברשות המים, אמר כי "מצב מאגרי מי התהום הגיע לסף שקשה מאד לטפל בו". לדבריו, כמויות המים המותפלות אמנם גדולות, אך יש צורך בלפחות מיליארד קוב מים ממקרות טבעיים בשנה. בנוסף, טען ד"ר גב כי הטיפול במי הקולחין להשקיה אינו משביע רצון ואלו מכילים כמויות עודפות של נתרן וכלואריד.

מי לוד, נזילה, נציבות תלונות הציבור, צריכה משותפת, צריכת מים חריגה, תאגידי המים

מי לוד – אי יידוע במועד על צריכת מים חריגה – מתוך דו"ח נציבות תלונות הציבור מס' 40 פורסם יוני 2014

המתלוננים, חלקם עולים קשישים, מתגוררים בדירות השייכות לדיור הציבורי, הממוקמות בבניין משותף בן שבע כניסות בלוד. לדבריהם דרש תאגיד מי לוד בע"מ (להלן – התאגיד), תאגיד המים והביוב של לוד, מכל אחד מהם לשלם כ-2,000 ש"ח עבור צריכת מים משותפת בחודשים אוגוסט-נובמבר 2012.

המתלוננים טענו בתלונתם כי נדרשו לשלם סכום גבוה זה, אף שרק בנובמבר 2012 קיבלו דיירי הבניין הודעת התאגיד, ולפיה קיימת בבניין צריכת מים חריגה, וכי עליהם לתקן בדחיפות את צנרת המים בו. המתלוננים הוסיפו כי מיד לאחר קבלת ההודעה, שרברב שהוזמן לבדוק את התקלה איתר פיצוץ בצנרת המים הראשית ותיקן אותה. לדבריהם, לאחר תיקון הנזילה פנו דיירי הבניין לתאגיד בבקשה לקבל זיכוי בגין הכספים ששילמו לפני איתור התקלה, על פי הנקבע בכללי רשות המים[1]. ואולם הזיכוי שניתן לדיירים היה חלקי בלבד, והם עדיין נדרשו לשלם סכומים גבוהים עבור צריכת המים המשותפת בחודשים האמורים.

בתגובה על התלונה מסר התאגיד כי לאחר שהתברר לו בסוף ספטמבר 2012 כי בבניין קיימת צריכת מים חריגה, בדק עובד מטעמו את מונה המים בבניין ומצא כי הוא תקין, ולאחר הבדיקה תלה מודעה בכניסה לבניין בנוגע לצריכה חריגה. התאגיד הוסיף כי ב-8.11.12 נעשתה ביקורת בבניין, ונמצא כי עדיין קיימת נזילה בצנרת המים שלו. לדברי התאגיד, עובד שלו הודיע לאחד הדיירים על הנזילה והאיץ בו לפעול לתיקונה.

הבירור העלה כי ב-28.10.12 קיבלו כל הדיירים הודעה בדבר הצריכה החריגה בבניין. ואולם ההודעה לא הייתה ברורה, שכן נאמר בה שצריכת המים בבניין גבוהה ב-0.00% מהצריכה הממוצעת. רק ב-8.11.12 קיבלו הדיירים הודעה ברורה בדבר הנזילה, בצירוף דרישה לתקנה בתוך 24 שעות. בעקבות הודעה זו תיקנו הדיירים את הנזילה.

בנסיבות אלה, ובעקבות התערבות הנציבות, החליטה הנהלת התאגיד, לפנים משורת הדין, כי התאגיד יישא בעלויות שנגרמו עקב הנזילה – מהמועד שבו התברר לו כי בבניין יש צריכת מים חריגה (סוף ספטמבר 2012) ועד למועד שלגביו אין מחלוקת בדבר יידוע הדיירים על הנזילה (8.11.12). בעקבות ההחלטה זיכה התאגיד כל דייר בבניין בכ-900 ש"ח.

(800466, 801534, 714302, 714229)

[1] כללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל החברה לתת לצרכניה), התשע"א-2011.

הגיחון, חברת הגיחון, נציבות תלונות הציבור, עיקול, רשת ביוב ציבורית, תאגידי המים

הגיחון – חיוב שלא כדין בגין שירותי ביוב – מתוך דו"ח נציבות תלונות הציבור מס' 40 פורסם יוני 2014

חברת הגיחון בע"מ (להלן – הגיחון), תאגיד הביוב והמים של ירושלים, גבתה מהמתלוננת תשלום בגין אספקת שירותי ביוב, באמצעות עיקול שהטילה על חשבון הבנק שלה. לטענת המתלוננת, ביתה אינו מחובר כלל לרשת הביוב הציבורית, אלא לבור ספיגה פרטי.

הגיחון הודיעה לנציבות תלונות הציבור כי לפי בדיקה שעשו עובדיה בשנת 2005, ביתה של המתלוננת מחובר לרשת הביוב הציבורית. הגיחון הוסיפה כי המתלוננת צברה חוב בגין פיגורים בתשלום עבור אספקת שירותי ביוב, וציינה כי גם לאחר גביית הכספים באמצעות עיקול חשבון הבנק של המתלוננת נותר לה חוב של כמה אלפי שקלים.

בעקבות פניית הנציבות עשתה הגיחון בדיקה חוזרת, וזו העלתה כי ביתה של המתלוננת מחובר לרשת הביוב הציבורית.

נוכח הנסיבות שפורטו לעיל ביקרו נציגי הנציבות במקום בליווי נציגי הגיחון, והועלה כי הבדיקה האמורה של הגיחון לא נעשתה לגבי ביתה של המתלוננת אלא לגבי בית אחר. בבדיקה שנעשתה לגבי ביתה של המתלוננת נמצא כי טענתה ולפיה הבית אינו מחובר לרשת הביוב הציבורית, נכונה.

נוכח ממצאים אלה פנתה הנציבות לגיחון בדרישה לבטל את חיוב המתלוננת בגין שירותי הביוב ולהשיב לה את הכספים שנגבו ממנה עבור שירותים אלה.

הגיחון השיבה כי היא מסכימה לבטל רק את החיוב שצברה המתלוננת עד 21.12.09, לפני כניסתם של כללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), התש"ע-2009 (להלן – הכללים), לתוקף. לטענת הגיחון, בסעיף 3(ב) לכללים נקבע כי צרכן המקבל שירותי מים מתאגיד מים וביוב חייב לשלם לתאגיד גם עבור שירותי ביוב, אף אם אינו מקבל ממנו שירותים כאלה. ואולם בירור נוסף שעשתה הנציבות העלה כי המתלוננת אינה מקבלת שירותי מים מהגיחון, אלא מספק מים אחר.

מאחר שלפי הכללים אין הצדקה לחייב את המתלוננת בתשלום כלשהו, שבה ופנתה הנציבות לגיחון בעניין.

בעקבות פנייתה החוזרת של הנציבות הודיעה הגיחון כי תבטל את חיוב המתלוננת בשל אספקת שירותי הביוב ותשיב לה את כל הכספים שנגבו ממנה עבור שירותים אלה.

(715204)

מי רמת גן, עיריית רמת גן, תאגידי המים

תאגיד מים "מי רמת גן" גונב כסף ממשפחות מעוטות יכולת

תאגיד "מי רמת גן" גונב כסף ממשפחות מעוטות יכולת – המקומון רמת גן, גבעתיים 27.03.2014
– חיובי מים אסטרונומים של כ- 9,000 שקלים למשפחות מעוטות יכולת ואלמנות. תאגיד "מי רמת גן" מתרץ הגזל בתואנת "הפרשי מונים" ו"נזילה" חרף יכולותיו המקצועיות לתקן התקלה במאות שקלים בודדים מעדיף תאגיד "מי רמת גן" לגזול כסף ממשפחות מוחלשות.

תאגיד מים "מי רמת גן" גונב כסף ממשפחות מעוטות יכולת