מעצר שווא, רשלנות, תביעת נזיקין, תחנת משטרה קרית מלאכי

זלזול באזרחים: המשטרה תשלם 35 אלף ש' על מעצרים לא חוקיים

זלזול באזרחים: המשטרה תשלם 35 אלף ש' על מעצרים לא חוקיים , עו"ד דוד מנע , נובמבר 2014 , פסק דין

לעיון בפסק הדין הקלק כאן

מחדלים חמורים של המשטרה והתנהגות שעומדת על סף התעללות נחשפו בפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בירושלים, במסגרתו התקבלה תביעה לפיצוי של 35 אלף שקל על שורת מעצרי שווא.

שני התובעים – בעל ואישה – היו ממתנגדי תכנית ההתנתקות. באותה תקופה, הם היו כבני 18, והשתתפו בהפגנות ההתנגדות. בעקבות זאת, הוגשו נגד האישה שני כתבי אישום על עבירות התפרעות.

מאחר שהאישה הרבתה להיעדר מהדיונים בעניינה הוצאו נגדה צווי מעצר. בסופו של דבר, ההליך הפלילי הסתיים, היא הורשעה ונגזר עליה קנס של 1,000 שקל. גם נגד הבעל הוגש כתב אישום על התנהגות פרועה. אלא שלעומת אשתו, הוא לא ידע על קיומו.

כשנה וחצי לאחר שההליך הפלילי נגד האישה הסתיים, ביולי 2007, היא זומנה לעדות בתחנת המשטרה בקריית מלאכי. נאמר לה שמדובר בעניין הקשור בבעלה.

האישה, שסברה כי מדובר בעדות קצרה, הגיעה עם בנה – תינוק כבן חצי שנה – לתחנה. אלא שאז הודיעו לה השוטרים כי יש נגדה צו מעצר בשל הליך פלילי קודם. הם התעלמו מטענתה שמדובר בטעות, ואף איימו עליה כי בנה יילקח ע"י הרשויות.

בדיעבד הסתבר שמדובר בצו מעצר שהוצא בתקופת ההליך הפלילי, ובוטל עם סיומו. ואולם, האמת התגלתה רק כעבור כמה ימים, ולאחר שהאישה עוכבה שעות בתחנת המשטרה וטורטרה, יחד עם בנה, לתחנת המשטרה בתל-אביב.

האישה שוחררה בתל-אביב רק לקראת חצות, תשע שעות לאחר שהגיעה למתן העדות, כשהיא רחוקה מביתה ועם תינוק על הידיים. מאחר שלא היה לה איך לחזור, היא נאלצה ללון בת"א. יומיים לאחר מכן היא הגיעה לדיון בבימ"ש, שבו התברר שהמעצר התבצע על סמך צו מבוטל, והיא שוחררה.

מעצר השווא הראשון של בעלה, התובע, אירע בשעות היום, ערב תשעה באב 2007. התובע, אדם דתי, עמד בתור להיכנס להר הבית, ואז הודיע לו שוטר שהוא עצור כי יש נגדו צו מעצר ועליו לשלם קנס של 750 שקל כדי להשתחרר. אף אחד לא אמר לו למה נעצר. בסופו של דבר הוא שוחרר דקות ספורות לפני הצום.

כשנה לאחר מכן, התבקש התובע להגיע לתחנת המשטרה בקריית מלאכי למתן עדות בעניין משפחתי כלשהו. אז נאמר לו, שוב, שיש נגדו צו מעצר ועליו לשלם 750 שקל. התובע, שלא ידע במה מדובר, נותר במעצר כיוון שלא היה לו כסף.

הוא הובל מתחנת משטרה אחת לאחרת, הושם בחדרים מלאי צואה ושתן ורק למחרת בבוקר, כשהתקיים בעניינו דיון בבימ"ש, התברר לו לראשונה על כתב האישום שהוגש נגדו כשנה קודם לכן. לאחר שהמשטרה לא הצליחה להוכיח שהמציאה לו את כתב האישום או שזימנה אותו אי-פעם לדיון, הוא שוחרר.

זלזול בזכויות אדם

השופטת יעל ייטב, שנתנה אמון מלא בעדויות התובעים, קבעה כי המשטרה התרשלה וזלזלה בזכויות האדם שלהם. לפי השופטת, המקרה מעיד על אדישות מוחלטת מצד המשטרה למעצרי שווא הפוגעים בחירות האזרחים.

רשלנות המשטרה ומחדליה, הוסיפה השופטת, גם נוגעים לאופן בו התנהגה כלפי התובעים: התובעת הופקרה לבדה בחצות הליל עם תינוק, ואילו התובע נאלץ לבלות בתאי מעצר מצחינים מלאי מפגעים תברואתיים, ללא דאגה מינימאלית לשלומו ולכבודו.

השופטת קבעה כי הפיצוי לו זכאים התובעים עומד על 52 אלף שקל, אולם מאחר שהיא כבולה לסכום התביעה, חויבה המשטרה לשלם להם 35 אלף שקלים בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 10,000 שקל.
ב"כ התובעים: עו"ד חנוך רובין
ב"כ הנתבעת: עו"ד משה ולינגר

* עו"ד דוד מנע עוסק במשפט חוקתי ובדיני נזיקין

** הכותב לא ייצג בתיק.

מודעות פרסומת
איסור פרסום, בית משפט לענייני משפחה, טיוח פשעי שופטים, רשלנות, שחיתות שופטים, שיקולים זרים

הקומבינה של שופט לענייני משפחה גרשון גרמן והגרושה: "כמבוקש" במעמד צד אחד

הכתבה כך מתחתי בקורת על שופט וחטפתי כתב אישום , מעריב nrg , קלמן ליבסקינד , ספטמבר 2013

לכבוד נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס. לפני עשרה ימים שמעתי אותך תוקף בחריפות את המערכה התקשורתית "משולחת הרסן" שמתנהלת מול בית המשפט וכמה משופטיו. במידה רבה אני מסכים איתך. בפרסומים על שופטים, ממש כמו באלה העוסקים באחרון ההומלסים, נדרשת זהירות מרובה. ובכל זאת, מכיוון שאפשר היה להתרשם מדבריך שהמערכת שלך פתוחה לביקורת ואף יודעת לטפל לבדה בשופטיה הסוררים, מבלי להיזקק לביקורת "משולחת רסן" מצידנו, חשבתי שאני חייב לספר לך את הסיפור הבא.

זה קרה ב- 1 במאי 2002. ישבנו אז בחדרו של אמנון דנקנר ז"ל, העורך הראשי של "מעריב", והתלבטנו מה לעשות. ברקע עמד סיפורה של הילדה לילך רותם, בת הארבע, שמאז אין כלי תקשורת שלא עסק בו. הוריה של לילך, ירון ומרינה, התגרשו והסכימו על הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הילדה, באופן שימנע מכל אחד מהם את האפשרות לחטוף אותה ולהעלם. יום בהיר אחד פנתה האם לבית המשפט וביקשה להסיר את הצו, כדי שתוכל לנסוע מכאן עם לילך. דיון כזה לא מתנהל אף פעם במעמד צד אחד, מבלי לשמוע את עמדת ההורה השני, אבל זה מה שקרה באותו יום. השופט ד"ר גרשון גרמן, לא ברור למה – אולי מתוך בלבול, אולי מתוך חוסר שימת לב – כתב על הבקשה "כמבוקש" וחתם את שמו. ירון רותם האומלל גילה שילדתו האהובה נחטפה לו לעולמים, רק כעבור כמה ימים, כשלא הגיעה למפגש השבועי איתו. כשרותם ביקש להוציא צו מיידי המחייב את האם לשוב ארצה, מחשש שתעלם, קבע גרמן ש"חשש זה אינו 'קיים בשלב זה". כשרותם ביקש ממנו להתיר את פרסום הפרשה, כדי לעורר דעת קהל שתסייע לו באיתור הילדה ואף גייס לעמדתו זו את פרקליטות המדינה, נבהל השופט מהאפשרות שקלונו ייוודע ברבים והתיר לפרסם רק את מה שהתרחש מהרגע שאחרי החלטתו, לא כולל ההחלטה עצמה. כשהמקומון "צומת השרון" פנה לנשיא אהרון ברק בבקשה לפסול את השופט, בטענה שאחרי הטעות שלו הוא לא יכול לשקול שיקולים נקיים בשאלת הפרסום, קבע ברק ביהירות כי "חזקה על שופט היושב בדין כי …אין לביקורת זו או אחרת המושמעת כלפיו השפעה כלשהי על החלטותיו לגופן". חודשים ארוכים עברו והשופט המשיך לאסור בדבקות את פרסום המחדל שלו עצמו. על הרקע הזה החלטנו בעיתון שזה בדיוק המקום שבו אנחנו צריכים להפסיק לשחק את המשחק. שאם יש איזושהי משמעות לתפישה של התקשורת ככלב שמירה של הדמוקרטיה, זה הרגע. החלטנו לפרסם את סיפורו של השופט גרמן, על מחדליו ועל השימוש שהוא עושה בכלים השיפוטיים כדי להגן על שמו, בידיעה שבכך אנחנו מפרים את צו איסור הפרסום ושלא מן הנמנע שיהיה לזה מחיר.

למחרת פורסמה הידיעה, כשאנחנו מקפידים שלא לציין בה שום פרט שעלול להסגיר את המעורבים. לא שמות בני המשפחה, לא ציון המדינה שאליה ברחה האם, אפילו לא את גילה של הקטינה.

ידיעות מהסוג הזה, חשוב לציין, מתפרסמות תדיר מבתי הדין הרבניים או בתי המשפט לענייני משפחה. אם העיתון לא מגזים במסירת מידע מזהה, המערכת מקפידה לעצום את עיניה.

שלושה ימים אחרי הפרסום הוזמנתי להתראיין בתכנית ביקורת התקשורת של רשת ב'. אני הייתי על קו אחד, האב על קו אחר. קודם לכן רשמתי לעצמי במסודר מה אני יכול להגיד, כדי שלא לחשוף פרטים שיזהו את בני המשפחה. התכנית החלה בשיחה עם רותם. המראיין, שאני מסופק אם הבין מה הוא עושה, שבר כבר בשאלה הראשונה את צו איסור הפרסום לרסיסים. "שלום ירון רותם", פתח, "בתך הקטנה, לילך, נחטפה על ידי גרושתך מרינה לרוסיה, ספר לנו את הרקע לדברים". לרגע לא הבנתי מה קורה פה. היה נשמע לי הזוי שהמראיין מזמין אותי לדבר על צו איסור פרסום שאני הפרתי, בעקבות שניים ורבע פרטים שגיליתי, ועוד בטרם שאני מוציא מילה מהפה הוא בעצמו פורט את הסיפור עם כל השמות וכל הפרטים כאילו תיקי גירושין בבית משפט לענייני משפחה הם הדבר הכי פומבי שיש. המראיין הזה, אגב, לא היה היחיד. בימים הקרובים עסקו בפרשה הזו גם הפרשן המשפטי של גלובס ומגיש פופוליטיקה בערוץ 1 ואחרים. כל אחד עבר על הצו לפי מידתו.

כעבור כמה ימים, הייתה זו שעת צהריים, אני זוכר את השעה והמקום המדויק, צלצל הנייד. על הקו היה קצין ממרחב ירקון. "אתה דרוש לחקירה". "באיזה עניין?". "הפרה של צו איסור פרסום". ארבע שעות נמשכה החקירה. הקצין, איש חקירות חביב ולבבי, ישב מולי עם קלסר עב כרס. אוסף של כל מה שנכתב בעיתונים על הפרשה. היו שם הכתבות של כל הקולגות שלי שעסקו בנושא. רובם הגדול הפרו את אותו צו שאני הפרתי, מי מעט ומי הרבה. היה שם, בפתח הקלסר, גם תמליל אותו ראיון שנערך איתי ברשת ב'. החוקר ציטט לי ממנו כדי להסביר לי את חטאיי. "תגיד לי", שאלתי אותו. "מי נראה לך מפר יותר את הצו בשיחה הזו, אני או המראיין?". התשובה הייתה ברורה. "גם אותו זימנתם לחקירה?", שאלתי. "ואת כל החבורה שמופיעה אצלך בקלסר? איפה כולם? איך אני לבד בסיפור הזה?". "מצטער", אמר, "אתה היחיד שנגדו הוגשה התלונה". הרעיון היה ברור. הצו הזה הופר, כאמור, על ידי שורה של עיתונאים. אני הייתי היחיד שלא הסתפקתי בעיסוק אינפורמטיבי, אלא מתחתי ביקורת על השופט. פניה רשמית שיזמנו אל מערכת אכיפת החוק העלתה שהנהלת בתי המשפט לא אהבה את הפרסום שלי, פנתה לפרקליטת המדינה עדנה ארבל וזו הורתה לראש אגף החקירות, משה מזרחי, לפתוח נגדי בחקירה.

כעבור זמן מצאתי את עצמי יושב על ספסל הנאשמים באולמו של השופט דן מור, משיב לכתב האישום. "מדינת ישראל נגד קלמן ליבסקינד". בעקבות סדרת דוגמאות של "עבריינים" נוספים ששיגרו עורכי הדין של העיתון אל היועץ המשפטי לממשלה, החליט האחרון לסגור את התיק תוך כדי המשפט.

האמת היא שכתב האישום הזה לא מאד הטריד אותי. במובן מסוים הייתי אפילו גאה בו. מה שהוציא אותי מדעתי הייתה האכיפה הבררנית שבחרה לדון רק אותי, משום שמישהו במערכת לא אהב את הביקורת.

ומה עשתה מערכת המשפט לשופט גרמן, זה שבגלל פאשלה שלו איבד ירון רותם את בתו, זה שהוציא צו איסור פרסום על המחדלים של עצמו? כלום. עד כדי כך כלום שכעבור זמן מה ידו של האיש לא רעדה, כשהגיש את מועמדותו לבית המשפט המחוזי. לילך, אגב, חוגגת בימים אלה 16 שנים. ברוסיה. רחוק רחוק מאבא. מאז הסיפור הזה, כבוד השופט גרוניס, אני לא קונה את האגדות על מערכת שיודעת לבקר את עצמה. אם אנחנו לא נעשה את זה, אף אחד לא יעשה את זה.

קישורים:

סגן נשיא בית משפט לענייני משפחה שופט שמואל בוקובסקי: הליך מופקר ואלים במינוי אופוטרופוס לאישה – מדובר ב”ביקור בית” שערכו פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי לחסויה כבת 60, במסגרת הליך מינוי אפוטרופוס לחסויה, כחודש לאחר שהשופט שמואל בוקובסקי מינה מינוי זמני אפוטרופוסים לחסויה, מבלי ששמע את דעתה, אם היא מסוגלת להבין בדבר, וניתן לברר דעתה. המינוי בוצע ללא תצהיר של פקידת סעד. בבקשת המינוי היה רשום כי אחד מבניה מתנגד למינוי. יש לציין כי אפילו לא נכלל סל טיפול לאישה שחירותה ורכושה נשללו ממנה. בוקובסקי הוציא צו השולל את חירותה ורכושה של האישה. כתוצאה מהצו של בוקובסקי חייה של האשה נהרסו, תוך חודש הפכה להיות שבר כלי, ירדה במשקל 10 ק"ג תוך חודש עיניה בלטו והיו מפוחדות…

המוסר הכפול המלוכלכך של ציפי לבני, מאיר כהן ואשר גרוניס – מחאה נגד ההחלטה להחזיר את "השופט המכה" לתפקידו – המוסר הכפול המלוכלך של שרת המשפטים, ציפי לבני, שר הרווחה מאיר כהן, ונשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס. אם היה מדובר בחשד באזרח רגיל המכה את ילדיו היה נפתח נגדו תיק ברשות הרווחה, ילדים היו נתלשים מביתם למוסדות הכליאה של משרד הרווחה ופקידות הסעד היו כופות עליו ועל ילדיו טיפולים, משרד הרווחה היה פותח למשפחה תיק בבית משפט לנוער. חיי המשפחה היו נהפכים לגיהנום. במקביל היה נפתח נגדו תיק במשטרה, הוא היה נעצר במקום. המשפחה היתה מתרסקת פיסית, נפשית וכלכלית…

השופט נפתלי שילה ופקידת סעד ראשית סימונה שטיינמץ – דרכי רמיה לטיוח פשעי משרד הרוחה וסחר בילדיםספטמבר 2013 – מדובר באמא ל' חד הורית שילדיה נלקחו ממנה למרכז חירום מינואר 2009 למשך כחצי שנה מאחר ופקידת הסעד אתי דור דובריבינסקי היתה סבורה כי האמא מתעללת בילדים. לסברותיה של פקידת הסעד לא היו שום אחיזה במישור הפלילי ראייתי וכל התיקים שנפתחו במשטרה נסגרו מהעדר אשמה. האמא אינה רואה את בנה הבכור בן ה- 11 מזה כ- 5 שנים, ואת בנה בן ה-9 רואה כשעה בשבוע במרכז קשר מזה כשלש שנים…

 הנהלת בתי משפט – בכיר ועובדת מבלים בצימר בשעות העבודה – הכתבה בכיר בהנהלת בתי המשפט בילה עם עובדת בצימרים בזמן העבודה , ערוץ 10 | אלי לוי וניק קוליוחין , אפריל 2013 – עובדי הנהלת בתי המשפט בצפון הארץ חשדו זה זמן בעובד הבכיר ושכרו חוקרים פרטיים. אלו עקבו אחריו ואחר עובדת וצילמו אותם יוצאים מחדרי אירוח, בהם משלמים לפי שעה, במהלך שעות העבודה. "לכאורה, מדובר בסוג של גניבה", טוען מומחה בדיני עבודה. השבוע יועברו החומרים לידי מנהל בתי המשפט…

נפוטיזם בבתי משפט, רשלנות

"יש בישראל שופטים טיפשים, חנפנים וחלשים"

שופט בדימוס צבי כספי

המאמר "יש בישראל שופטים טיפשים, חנפנים וחלשים" , ידיעות אחרונות , ליטל דוברוביצקי וצח שפיצן, 04.09.2013

צבי כספי, שופט שלום שפרש לאחר 19 שנה, משרטט תמונה מבהילה של כס השיפוט בישראל

שצבי כספי היה שופט צעיר, הוא התייצב לראשונה בהשתלמות השופטים השנתית בנווה־אילן. השופטים התקבצו בלובי וכספי איתם, ואז הגיע הזמן להזמין שתייה. "90% מהשופטים הזמינו את אותו הדבר", מחייך כספי.

מה הם הזמינו?
"תה, כמובן. רק תה".
ואתה?
"אני, תמים שכמותי, אמרתי שאני רוצה קוקטייל מנהטן. הברמן היה המום: הוא רגיל ששופטים מזמינים רק תה, מקסימום עם לימון או עם נענע".
ואיך הגיבו השופטים האחרים?
"לידי ישב שופט ותיק ששאל אותי בטון חשדני 'מה אתה שותה? זה אלכוהולי?!' אמרתי לו שכן, אז הוא מיד קפץ הצידה כנשוך נחש והתרחק ממני כאילו הייתי מצורע", הוא מדגים ופורץ בצחוק גדול.
יותר משנה חלפה מאז פרש כספי מכס השיפוט, והזמן שחלף לא ריכך כלל את דעתו על מערכת המשפט בישראל. 19 שנה כיהן כשופט שלום בבית המשפט בתל־אביב, שנים שבמהלכן הצליח לצבור אויבים חזקים למדי; בשנותיו האחרונות כשופט נהג לשלוח מיילים בוטים למדי לשאר חבריו לספסל השיפוט, שבהם כיוון בין היתר חצים מחודדים לעבר נציבת תלונות הציבור על השופטים, טובה שטרסברג־כהן, והנציב הנוכחי אליעזר גולדברג. "כל השופטים שקיללו מישהו בגיל 17 או 27, נא להוריד תחתונים ולהתכונן להצלפה", כתב כספי. בפעם אחרת, כשהנציבים ביקשו להרחיב את סמכויותיהם, כתב: "איך יוכל שופט מכהן להמשיך בכהונתו כאשר הוא נתון לסחטנות יומיומית, ואיך תפעל מערכת השיפוט כשהיא מאוישת על ידי שופטים מפוחדים, אפילו יותר מעתה?" לקינוח, הציע לחבריו "לשקול ברצינות הודעה על התפטרות קולקטיבית".
המיאוס הגובר והולך של כספי מרפיונה של המערכת, כהגדרתו, גרמו לו לפרוש. בחודשים שקדמו להודעת הפרישה שלו הידרדרו במהירות יחסיו עם צמרת עולם השיפוט, כולל המלצה של הנציב גולדברג להעמיד אותו לדין משמעתי על מה שהגדירו כסחבת בתיקים שבהם טיפל. בהתבטאות חריגה הודיע הנציב, על רקע זה, כי כספי "הגדיש הפעם את הסאה" וכי הוא "מוציא שם רע למערכת המשפט".
אלא שקשה לפטור את כספי כילד הרע של מערכת המשפט ותו לא. כשהוא יושב מולנו – ג'ינג'י, חם מזג, אינטליגנטי וחד מחשבה – הוא משרטט תמונה מפורטת ומטרידה של מערכת המורכבת משופטים מבוהלים וחלשים, לעיתים לא מקצועיים; בלשון חדה ובוטה הוא מתאר חלק מעמיתיו למקצוע כחסרי עמוד שדרה וחנפנים. ספק אם מישהו מתוך המערכת העז אי פעם להתבטא כך נגדה.
"משהו אמורפי מרחף מעל כל שופט – משהו שאפשר לקרוא לו 'רוח המפקד' או 'השיטה' – ואומר אתה אל תעשה רוח, אל תבוא בביקורת, אל תבליט את עצמך, אל תופיע בתקשורת, אל תגרום לנו מבוכה כזו או אחרת", אומר כספי. "אתה תציית לכל מה שאומרים לך ותרכין את הראש. זו מערכת שלמה שמורידה עליך כל הזמן הנחיות והוראות ומצפה ממך למלא אותן כי אתה קטן ומסכן. עם כל הכבוד, אני לא באתי למערכת השיפוט כדי להיות פקיד".

אז מה גודל הלשכה שלך? 
 

כספי (67), נשוי + 3 למירי ("אשת חיקי הנצחית"), לשעבר יועצת משפטית בכירה ברשות המסים, גדל ברחוב שינקין בתל־אביב ולמד לאחר הצבא במחזור הראשון במשפטים של אוניברסיטת תל־אביב. את התמחותו ואת שנותיו הראשונות במקצוע עשה במשרד קלמנטינובסקי־שטיין, ולאחר מכן עבד כמה שנים כעורך דין בשוק הפרטי.
לא רצית להמשיך כעורך דין?
"התברר שאני לא סוחר טוב. הייתי משכנע לקוחות שאין קייס וחבל שיבזבזו כסף, אז הם ביזבזו אותו במקום אחר".
בשנת 1978 עזב כספי את השוק הפרטי לטובת עבודה בפרקליטות המדינה. במשך 11 שנים עבד על תיקים במחלקה האזרחית של פרקליטות מחוז תל־אביב ונהנה מהעבודה; בשלב מסוים, כשהגיע למסקנה ש"אין טעם לשבת ולחכות למינוי של פרקליט מחוז", החליט לפרוש. חברתו הטובה ברכה אופיר – אז שופטת בבית משפט השלום – דיברה על ליבו להצטרף למקצוע. "היא כל הזמן משכה אותי לבוא ואמרה שזה יהיה טוב בשבילי", הוא מספר. "בסוף שוכנעתי".
מה גרם לך להשתכנע?
"קסם לי שכשופט אתה לא במרוץ עכברים: אם אתקדם זה טוב, אם לא – גם טוב. זו עבודה שבה אתה הופך משחקן לבמאי בהצגת התיאטרון שנקראת משפט. אי־התלות קסם לי".
ומה גילית כשהפכת לשופט?
"שיש שופטים שהם אנשים קטנים. מאוד קטנים".
למה הם קטנים?
"אני אתן לך דוגמה. יש שופט מחוזי ידוע, שאמר פעם שאם בשביל לקבל מינוי הוא יצטרך לזחול את כל הדרך מבית משפט השלום למחוזי וללקק אותה – הוא יעשה את זה. הוא אמר את זה בחבורה של שלושה או ארבעה שופטים. בפעם אחרת, אחרי אחד המיילים ששלחתי, קפצו שלושה שופטים מהמחוז שלי וכתבו מייל גינוי לכל קבוצות השופטים, ודאגו שיהיו העתקים מיוחדים לדורית ביניש ולמנהל בתי המשפט – למרות שמייל בתפוצה כזו מגיע אליהם בכל מקרה. אבל הם רצו להיות בטוחים שיראו שהם מגינים עליהם, שהם לא בקבוצה שלי. זה בעיניי להיות אנשים קטנים: לחפש בכל מקום איך להשביע את רצון ההנהלה".
מה עוד גילית?
"שיש שופטים שמייחסים חשיבות עצומה לכיבודים. כל הנושא של מיקום הלשכה, הגודל שלה, הקומה שבה היא נמצאת, הקרבה שלה לנשיא – חלק מהשופטים מתעסקים בנושא הזה בלי פרופורציה. כשהגעתי לבית משפט השלום בתל־אביב, השופט דן ארבל בדיוק הפך מסגן נשיא לנשיא, והעביר לי את כל התיקים שהיו שלו. הוא עבר לאולם של נשיא השלום, ואמר לי 'תשמע, מאחר שעוד אין לך אולם ובאמצע השנה לא נתחיל לשחק באולמות, שב בינתיים באולם שהיה שלי'. זה גרם להלם. היו שופטים שהזדעקו מיד: 'מי הוא? איך הוא יושב פתאום באולם של סגן נשיא? הוא רק עכשיו הגיע!' יש גם קומות יוקרתיות יותר ויוקרתיות פחות".
מה זאת אומרת?
"הקומה הראשונה היא לא יוקרתית ובצדק, כי כל המזכירויות שם ויש בלגן ורעש. הקומה השלישית היא הכי טובה, כי שם יושבת הנשיאה. הקומה החמישית – שבה אני ישבתי – היא הכי פחות יוקרתית, כי הוסיפו אותה בשלב מאוחר יותר ואין חלונות לאולמות וללשכות. הייתה לי תחושה שעדנה בקנשטיין, נשיאת בית המשפט דאז, דוחפת לשם לאט־לאט את השופטים שהיא פחות אהבה. התחילו לקרוא לה 'קומת המצורעים'.
ובאמת הרגשתם כמו מצורעים?
"דווקא היה שם נחמד. התאספנו קבוצה של שופטים שהתחילו לשתות קפה ביחד בימי חמישי אחר הצהריים. זה התחיל בקפה ועוגה, ואחר כך התחלנו להזמין חומוס".
בבית המשפט?!
"כן. בגמר הדיונים ביום חמישי עשינו חפלות בקומה חמש. לאט־לאט התחילו להגיע שופטים מקומות אחרות. היה שמח ונחמד. הרגשתי שזה כואב מאוד לבקנשטיין".
היא לא הוזמנה?
"לא ממש. יום אחד היא באה ואמרה לי 'תדע לך שאני יודעת על החגיגות של קומה 5. אני יודעת כל דבר שאומרים עליי במסדרונות'. אמרתי לה 'עדנה יקירתי, ביום בו תרצי להתמנות כיועצת משפטית של הק־ג־ב – אמליץ עליך'.
כספי לא חוסך מלים בתיאור האווירה הקשה, לדבריו, שהשליטה בקנשטיין בבית משפט השלום בתל־אביב. "היו שופטות שפחדו ממנה מאוד", הוא מספר, "הן היו יוצאות מהלשכה שלה בוכות. אני מאוד לא אהבתי את זה: שופטת היא לא פקידה שהבוסית צועקת עליה".
איך היא גרמה להן לבכות?
"היא הייתה אוהבת במיוחד לומר 'יש עליך תלונות'. שופטים מפחדים מאוד מתלונות, שזה חס ושלום לא יגיע לנשיא העליון. בפגישה השנתית בינינו, בקנשטיין אמרה שיש עליי תלונות. הייתי אומר לה שלא ראיתי שום דבר כתוב ושאם מתלוננים עליי היא צריכה להודיע לי בזמן אמת, ואז היא הייתה אומרת לא, תראה, עורכי דין מתלוננים. אתם מבינים? אמרתי לה אוקיי, בעיניי זו רכילות. אז היא אומרת לי 'יכול להיות, אבל גם רכילות זה דבר חשוב'. אמרתי לה 'עדנה, גם אליי נכנסים עורכי דין ללשכה, שותים קפה ומספרים כל מיני דברים עלייך. אז מה, אני בא ומספר לך שיש רכילות?' היא מיד התפוצצה והתחילה לצעוק. מאז היא לא הזמינה אותי לחדר שלה, וזה היה בסדר גמור מבחינתי".

אל תשתה, אל תעשן 
 

בזמן שהוא התכתש עם נשיאת בית המשפט, מספר כספי, היו שופטים שהיו עסוקים בעיקר בלהתחבב עליה. "היו כאלה שהיו מתחנפים לנשיאה בכל דרך", הוא מחייך.
איך?
"במועדון השופטים, למשל, היו מנסים להתקרב ל"שולחן הנשיאות" – סביבו יושבת הנשיאה והסגנים שלה – ולספר כמה הם נפלאים בתיקים שלהם. הייתה שופטת שרצתה להתחנף לנשיא בית המשפט באחת הישיבות שבהן נכח. היא ידעה שחשוב לו לזרז את קבלת ההחלטות בתיקים, שלא תיווצר סחבת. היא רצתה שהוא יידע שהיא יודעת שיש לה תיקים לסיים ושזה מטריד אותה, ומצאה דרך מקורית: היא סיפרה שחלמה בלילה על ששת התיקים שעדיין לא נתנה בהם פסק דין. "אסיים את התיקים האלה בקרוב", היא מיהרה להדגיש, "אבל תראו מה זה: הנושא כל כך מטריד אותי, עד שהתיקים באו לי בחלום".
בלי קשר לנשיאה, נוצרת חברותא במועדון השופטים? מחליפים חוויות, מספרים על נסיעות לחו"ל?
"צריך להבין, שופטים לא נוסעים לחו"ל כדי ליהנות".
מה זאת אומרת?
"שופט נוסע לחו"ל רק כדי להרחיב את האופקים".
נו באמת.
"אתן לכם דוגמה. הייתה שופטת שנסעה ללונדון – שופטים לא נוסעים ליעד הרפתקני, רק למקום תרבותי – וכשחזרה שאלנו אותה איך היה. מה היא מספרת? כמובן שלא עשתה שופינג ולא הלכה למיוזיקל, חס ושלום".
מה כן?
"'שמעתי קונצרטים'", הוא מחקה טון צפצפני ופדגוגי, "'וכל יום הלכתי לבקר בבית המשפט בלונדון. זה עולם אחר, אני אומרת לכם, עולם אחר'", הוא פורץ בצחוק.
מאיפה זה נובע?
"זאת כנראה השיטה. זו רוח המפקד, לא הוראה ספציפית. אני חושב שרוח המפקד הזו נבנתה במשך שנים והיתה מאוד ברורה בתקופת אהרן ברק: לא טוב ששופט ישתה משקאות חריפים, לא טוב שהוא יעשן, וגם יחסי מין שיעזוב בצד. אוי, סליחה, אמרתי יחסי מין? ביטוי לא יפה".
למה דווקא ברק? הוא נתפס כשופט מאוד ליברלי.
"קודם כל, התחושה הייתה שברק בז לשופטי שלום. כשרוני בראון מונה ליועץ המשפטי, ברק אמר עליו " לא הייתי ממנה אותו כשופט שלום". הוא לא מצא דוגמה נקלית יותר משופט שלום. הרגשנו שמזלזלים בנו".
נפגשת עם ברק בתקופת כהונתו?
"כן. הוא לא אהב אותי. באתי אליו פעם אחת, כשרציתי לשמוע מפי הגבורה לגבי האפשרות להתמנות לשופט מחוזי, אחרי תשע שנים בתפקיד. השאלה הראשונה שהוא שאל אותי הייתה 'מה יש בינך לבין הנשיאה בקנשטיין?' אמרתי לו 'מה קרה, היא כבר השמיצה?' אז הוא אמר לי שאם הוא שואל, היא כנראה אמרה לו כמה דברים. אמרתי לו את כל מה שחשבתי עליה, וזה לא היה מחמיא, בלשון המעטה. התוצאה הייתה שהוגדרתי על ידו כ'בעיה מערכתית'".
איך הייתה ביניש, בהשוואה לברק?
"יש לי פינה חמה אל דורית. אנחנו מכירים עוד מימי הפרקליטות. תמיד היה לנו קשר מלא הערכה מקצועית ואישית. אגב, היא זו שהתלוננה עליי לנציב בנושא הפיגורים, אבל בכל זאת – אני לא רוצה לפגוע בה".
אבל עניינית, היה שינוי בתחושות השופטים בתקופת כהונתה?
"אותן תחושות, אבל פוליטית היא הייתה הרבה יותר חלשה מברק ונאלצה לאכול את כל הזבל הפוליטי שהוא השאיר אחריו".
חוץ מבחולשה ובפחד, כספי מאשים חלק מהשופטים גם בהתנשאות. "יש שופטים שהמשרה עלתה להם לראש", הוא אומר, "אני זוכר שביום שבו הושבעתי כשופט, ישבתי לתדרוך עם מנהל בתי המשפט והוא דיבר על התופעה הזאת. הוא אמר 'קוראים לכם 'כבודו', אבל אין לכם הילה מעל הראש. אתם 'כבודו' כי אתם יושבים באולם ויש מאחוריכם דגל של מדינת ישראל, ולא משום סיבה אחרת'. שמרתי את הדברים האלה בלב. אמרתי לעצמי שאני צריך להיות מודע לזה, ואני חושב שהצלחתי".
היו בעבר שופטים שחשבו למשל שצריך לייצר עבורם תור נפרד בנתב"ג כשהם נוסעים לחו"ל.
"היום שופטים עומדים בתור כמו כולם, חוץ משופטי עליון. גם על זה יש לי סיפור מעניין: יום אחד באה חברת אל על והציעה ששופטים יוכלו להשתמש בטרקלין ה־VIP שלה. אני חושב שזו הצעה יפה. נציגות השופטים העבירה את זה לוועדת האתיקה והוחלט שלא לקבל את ההצעה. הנימוק היה שזה עלול לייצר ניגוד אינטרסים, כי לפעמים יש תביעה נגד אל על ויכולה להיווצר מראית עין של שופט למען החברה, כי הוא ישב בטרקלין שלהם. ניחא. אבל מה התברר? ששופטי בית המשפט העליון כן יושבים בטרקלין של אל על. אתם מבינים? להם אין ניגוד אינטרסים, כי אליהם יכולים להגיע רק דברים "זעירים" כמו פתיחת השמיים לכל חברות התעופה".

מי כתב את פסק הדין הזה?
 

גם אתה לא חף מבעיות. הגדירו אותך כמפגר סדרתי במתן החלטות בתיקים בהם טיפלת.
"זה נכון".
ממה זה נבע?
"קודם כל מקפדנות, ושנית – אף אחד לא כתב בשבילי את פסקי הדין".
מה זאת אומרת?
"כשמסתיים תיק, אני לוקח אותו הביתה וכותב פסק דין. יש אחרים שנותנים לעוזרת המשפטית או למתמחה לכתוב את פסק הדין. יש שופט בבית משפט השלום בתל־אביב שאני בספק רב אם הוא יודע מה כתוב בפסקי הדין שלו. הוא עוזב את הלשכה בשעה שלוש, העוזרת המשפטית נשארת עד עשר בלילה, הוא בא בבוקר וחותם על מה שכתבה – ופסקי הדין שלו יוצאים בזמן. שופט יעיל".
זו תופעה מוכרת במערכת המשפטית?
"כן. כשהייתי מדבר על זה עם שופטים אחרים, הם היו אומרים לי מה פתאום, אנחנו עוברים על מה שהמתמחה כתב. אנחנו מתקנים, זה עוזר לנו. אני חשבתי תמיד שייקח לי יותר זמן לשפץ את מה שהעוזרת המשפטית שלי תכתוב מאשר לכתוב בעצמי".
אז זאת לא אשמתך שהתיקים שלך התעכבו?
"זה לא מה שאמרתי. זו אחריות שלי ואין תירוץ לכך. האבסורד הוא שזה קרה דווקא בפעם הראשונה שבה העברתי תיקים למתמחה שלי שהייתה מתמחה מחליפה, שתכתוב לפי הנחיותיי. אלה היו החלטות פשוטות מאוד, אז עשיתי 'שגר ושכח' והעברתי לה אותם, והיא השאירה אותם בארון ושכחה מהם. כתוצאה מכך, נוצר פיגור של כעשרה חודשים בערך".
ואתה לא פיקחת על התיקים האלה.
"לגמרי. אין לי תירוצים".
אתה לא היחיד במערכת שמפגר במתן החלטות.
"אני מניח שלא. השופטת שידלובסקי־אור (אשתו של השופט תיאודור אור – ל"ד), עיכבה פסק דין במשך 10 שנים והמדינה שילמה פיצויים. גם השופטת אלישבע ברק (אשתו של נשיא העליון בדימוס אהרון ברק – ל"ד) הייתה ידועה בעיכוב תיקים. זה לא עיכב להן את המינויים, דרך אגב. ואלה רק דוגמאות".
אמרו עליך גם שהדיונים אצלך לא מתחילים לפני תשע בבוקר.
"אני אוהב לישון, אני מודה. מראש העברתי את הדיונים שלי לשעה תשע, כי שמונה וחצי מוקדם לי מדי".
אתה צוחק עכשיו, אבל כשהגיע משוב השופטים של עורכי הדין לא צחקת.
"קיבלתי במשוב ציון בינוני ומטה, אבל צריך להבין משהו: את הציון הכי גבוה קיבלתי ברובריקה של "מקפיד על לוח הזמנים". נו באמת, חבר'ה, אני מאחר לכל דיון בחמש דקות. מי שכתב את הדברים האלה לא ידע על מה הוא מדבר. הממוצע של המשתתפים במשוב – על פי ניתוח של לשכת עורכי הדין – היה עורכי דין עם חמש שנים במקצוע ושתי הופעות אצל השופט המדווח. כלומר, רוב המשיבים היו צעירים שהופיעו בקדם־משפט מול השופט ולא בהוכחות. אז איזה פישרית עם ותק של שנתיים כתבה על שופט שהוא לא מכיר את התיק. מי את בכלל? אתמול עשיתי לך טובה שהעברתי אותך את בחינת הלשכה, ועכשיו את מוסמכת להגיד מה שופט מכיר ומה לא?"
בשלב מסוים בקריירה החל כספי להתרעם גם על ערכאות הערעור שמעליו. במיוחד יצא קצפו על שופטת המחוזי הילה גרסטל; לאחר שגרסטל קיבלה שלושה ערעורים על החלטותיו במשפט מסוים, כתב כספי כי קיבלה את הערעורים רק משום שרצתה "לנקות את השולחן".
"המקרה עם גרסטל היה סוג של התפוצצות", הוא מסביר. "היא עשתה את זה המון פעמים ופשוט נשבר לי. היא הייתה מקבלת את הערעורים ללא דיון בכלל, כביכול "בהסכמת הצדדים", ומחזירה אותם לבית משפט השלום. זה היה הקש ששבר את גב הגמל".
היה מקרה נוסף, שבו ערכאת הערעור ביקשה ממך לפרט את העובדות שהביאו אותך להחלטה ואתה ענית "לצערי לא אוכל לפרט את כל העובדות, הואיל ולא היו ולא יכולות להיות עובדות כאלה".
"עניתי כך משום שזה היה טיפשי. כשאתה מוחק פסק דין מחוסר עילה, אין לך עובדות שאתה יכול לפרט אותן. זה כל העניין: כתב התביעה לא מראה עילה, אז איזה עובדות אני יכול לפרט? כנראה איזו עוזרת משפטית כתבה את ההחלטה והשופטת לא ראתה את זה. אני אומר את זה לטובתה ולזכותה של אותה שופטת".
את רוב האש ירית לכיוון נציבי התלונות על השופטים, במיילים בוטים ששלחת בתפוצת השופטים. כתבת "כל השופטים שקיללו מישהו בגיל 17, נא להוריד תחתונים ולהתכונן להצלפה". מה זה אומר?
"התברר שהיתה יוזמה להעניק לנציבות סמכות לדון במעשיהם של שופטים בטרם היותם שופטים. זה דבר הזוי: הרי בוועדה למינוי שופטים דנים בכל מה שעשית. בודקים את העבר שלך, חוקרים אותך, מחליטים שאתה ראוי – וזהו, נגמר הסיפור. מה כבר יכולים למצוא?"
אבל למה בסגנון בוטה כל כך?
"כי אם אתה רוצה שישמעו אותך ויקשיבו לך, אתה צריך להכות בתוף ולא לחלל בחליל. אז כולם אומרים 'הוא מדבר לא יפה', אבל לפחות מדברים על זה".

שופטים בתוך המשפחה 
 

גם האופן שבו ממונים שופטים בישראל מרתיח את כספי. אחד הקריטריונים המרכזיים, הוא אומר, הוא קרבה משפחתית או היכרות קרובה עם שופט אחר. "זה לא עניין של הרגשה", הוא מבהיר. "זו עובדה. אתם יכולים לבדוק את זה. לשופטים רבים יש קרוב משפחה או ידיד קרוב במערכת. השופט רון סוקול מחיפה, למשל, הוא החתן של תיאודור אור. מייק תמיר הוא החתן של השופט שפירא, שהיה נשיא בית משפט השלום בתל־אביב. אלישבע ברק קרובה לאהרן ברק, לא? והשופטת מיכאלה שידלובסקי־אור – גם היא נשואה, לא?"
ואם עורך דין חולם להיות שופט ואין לו קרוב משפחה במערכת?
"אם הוא לא שייך לאחת הקליקות, יהיה לו קשה מאוד".
מה זה קליקות?
"קליקות זה כשהיית מתמחה או עוזר משפטי של שופט עליון או עבדת איתו בוועדה. גם למשרדי עורכי דין גדולים מאוד יש קשר, ולחלק מהגורמים באקדמיה".
אתה לא חיבבת במיוחד את הקליקות, נכון? כשהופיעה בפניך השופטת בדימוס מיכאלה שידלובסקי־אור כעדה במשפט, קבעת שהיא עדה לא אמינה. קבעת כי אינך מאמין לה, והוספת וכתבת "ליבי לציבור המתדיינים המופיעים בפניה ולמערכת שבה כיהנה". לא הגזמת?
"סליחה, הייתי יכול לנסח את זה יותר בבוטות. הייתי יכול לומר שאני רוצה שהמשטרה תחקור אותה על עדות שקר. הבנתי שזה יעשה רעש, אבל זה לא נורא בעיניי. שופטת מחוזי בכירה עומדת על דוכן העדים ועושה ממני צחוק? מספרת לי שהיא לא הבינה את מעמדה כערבה? היא חושבת שמפחיד אותי שהיא שידלובסקי? יש לי עקרונות. אני לא מוכן לעבור על זה בשתיקה. אני שופט, לא פקיד".
שופטי בית המשפט העליון ראויים בעיניך?
"לא כולם".
מי לא?
"לא רוצה לציין שמות. אגיד לכם מי כן ראוי: אליעזר ריבלין שפרש, שהוא גם ידיד. יצחק עמית, שאני לא מכיר אותו אישית אבל מעריך את הפסיקה שלו ואת האומץ שלו. איילה פרוקצ'יה היתה משפטנית מעולה".
ואשר גרוניס?
"הכרתי את גרוניס כשהיה עורך דין, הופענו זה נגד זה. הוא משפטן טוב ואיש נעים. יצאתי מהמערכת כשהוא נכנס ואני רוצה להיות הוגן – לא מכיר אותו".
ושאר שופטי בית המשפט העליון לא ראויים בעיניך?
"הם לא עשו לי שום דבר רע. אני רק אומר שאני לא אוהב את דרכי המינוי של השופטים בעליון, לפחות של חלקם".
תסביר.
"למיטב ידיעתי, אחד מהם מונה כי היה נושא השובל של דורית לאורך שנים. אחר מונה כי היה חבר של דורית במשך שנים. עוד אחד מונה כי היה עלה תאנה של ברק. יכול להיות שהם משפטנים נפלאים, אבל אני לא אוהב את שיטת המינויים הזאת. כשאליעזר ריבלין מונה לשופט עליון הייתה שמחה גדולה בבית משפט השלום בתל־אביב. למה? כי השופטים אמרו הנה, אפשר להתמנות גם בלי להיות מקורב או מלוקק. אפשר לקבל מינוי של שופט עליון רק בזכות העובדה שאתה משפטן טוב ואיש נעים".
שופטים ממוצא מזרחי מתקדמים במערכת באותה מהירות כמו שופטים אשכנזים? נדמה שככל שעולים בערכאות, כך יש פחות שופטים מזרחיים.
"לי דווקא יש תחושה שככל שעולים בערכאות, הסיכוי שלך להתקדם הוא הכי טוב אם אתה דתי, מזרחי, ערבי ואישה. יש שופטים שמונו כי הם ספרדיים ולא משום סיבה אחרת, ויש שופטים שמונו כי הם נשים או ערבים. השד העדתי הוא שד פוליטי, הוא לא קיים, לטעמי, ברוב המקרים".
כמה שופטים מזרחיים אתה מכיר במחוזי בתל־אביב? בבית המשפט העליון?
"זה לא נוגע לשד העדתי. יכול להיות שאין להם קרובי משפחה מקושרים. זו הבעיה".
אולי עשית טעות כשבחרת ללהיות שופט?
"למה? אני נהניתי. אולי המערכת עשתה טעות שבחרה בי. אני חושב שהמתדיינים אהבו ברובם להופיע בפניי".
מה תגיד לאדם שיקרא את הראיון הזה ויגיד נו, בסך הכל שופט שלום מתוסכל שלא הצליח להתקדם ומה שנשאר לו זה לתקוף את המערכת?
"אני יודע שזה מה שיגידו. אז מה. נהניתי מהשיפוט, אני לא מתוסכל, ומראש קידום לא היה משאת נפש שלי. בסופו של יום, אדם צריך להסתכל בראי ולהגיד לעצמו מי אתה? מה עשית? אני יכול להגיד לעצמי שהלכתי זקוף, עשיתי את הישר בעיניי ולא התכופפתי בפני אף אחד".
אם תצטרך להגיע מחר לבית המשפט כאזרח, איך תרגיש?
"מוטרד מאוד. נתקלתי בלא מעט שופטים טיפשים, שלא יודעים את החוק. אם אני עומד מחר מולם, אני מוטרד".

תגובות
 

הנהלת בתי המשפט: "ב־2010 המליץ נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט (בדימוס) אליעזר גולדברג, לשר המשפטים להגיש קובלנה נגד השופט צבי כספי לבית הדין המשמעתי. זאת, נוכח סחבת חוזרת ונמשכת בטיפול בתיקים שגרמה לעינוי דין. דבריו של השופט (בדימוס) צבי כספי בראיון מעידים כמאה עדים מדוע אכן ראוי היה שיפרוש או שיופרש מן המערכת. בנסיבות הללו יש להצטער על הבמה שניתנת להשתלחות הבוטה והמגמתית של המרואיין, הרחוקה מלשקף את המצב המצוי במערכת המשפט.
"לגופן של הטענות: שופטים במדינת ישראל מתמנים על ידי הוועדה לבחירת שופטים, לאחר שעברו קורס מועמדים לשפיטה ומפגש עם ועדת המשנה של הועדה לבחירת שופטים. מדובר במנגנון הפועל באופן ענייני ומקצועי, והטענה כי הוא מבוסס על קרבה משפחתית או קליקות חסרת שחר. על שופטים חלים כללי האתיקה הקובעים נורמות התנהגות כלליות המצופות משופט. בכל מקרה שבו קיימת התלבטות באשר לאופן ההתנהלות ההולם, שופטים רשאים ואף פונים לקבלת עמדת ועדת האתיקה בנושאים שונים".
עדנה בקנשטיין: "קומה 5 לא הייתה קומה שאליה שלחתי שופטים שלא אהבתי. כשהגעתי לתפקידי, לשופט כספי כבר הייתה לשכה בקומה. בכל כהונתי שלחתי לשם אולי שופט אחד או שניים, ומהקומה הזאת יצאו שופטים שקודמו למחוזי – כמו השופטות שרה דותן ודניה קרת. הביטוי קומת המצורעים לא נאמר על ידי מעולם. לא ידעתי על קיומן של 'חפלות' בקומה 5 ולכן זה גם לא 'כאב לי'. נהפוך הוא, לא הייתה לי שום בעיה עם שופטים שעובדים ובזמנם הפנוי נהנים ויושבים עם חברים. ייחסתי חשיבות רבה ליצירת יחסי קרבה בין השופטים ויזמתי גיבושונים להם ולבני משפחותיהם.
"לגבי הטענה כאילו הערתי לשופט כספי לגבי נושא ה'חפלות' וכאילו הוא אמר לי שימליץ עליי כיועצת משפטית לק־ג־ב – כאמור, לא הייתי מודעת לנושא החפלות, מעולם לא הערתי לשופט כספי בנושא והוא גם לא אמר לי דבר על 'המלצה' למנות אותי כיועצת משפטית לק־ג־ב. לגבי הטענה כאילו שופטות יצאו מחדרי כשהן בוכות, אם היה צורך להעיר לשופט כלשהו לגבי התנהלותו הייתי מעירה הערות ללא כחל וסרק, אך עם זאת לא זכור לי שאי פעם מישהו יצא מחדרי בוכה.
"האירוע המתואר על ידי כספי שבו לכאורה אמרתי לו "רכילות זה דבר חשוב" לא אירע מעולם. עם זאת, כדאי לשים לב לתיאור שמתאר כספי על ישיבתו עם עורכי דין אחרים לכוס קפה. אם אכן מדובר בתיאור מהימן הרי שמדובר באירוע בלתי תקין. שופט לא צריך לשבת עם עורכי דין לקפה. לגבי הדברים שלכאורה אמר לברק – תפנו לשופט ברק. לי אין כל עניין להגיב עליהם".
נציב תלונות הציבור על השופטים: "הנציב אינו רואה מקום להגיב לאמירות ולטענות חסרות שחר, לדברי הבל, וגם לא להתבטאויות שאינן הולמות שופט או מי שכיהן כשופט. מפאת חובת הסודיות המוטלת על הנציב בחוק, אין בידו להרחיב ולפרט את הרקע והיריעה הכוללת".
מיכאלה שילדובסקי־אור: "הדברים שאומר השופט כספי אינם מכובדים ואינם ראויים לתגובה".
השופטים תיאודור אור, טובה שטרסברג־כהן, אהרן ברק ורעייתו אלישבע ברק לא מסרו תגובה לכתבה.

קישורים:

שמואל בוקובסקי – שופט לענייני משפחה ראשון לציון – אינו בתפקיד מספטמבר 2011 – מרץ 2013 – מזה כשנה וחצי שמואל בוקובסקי אינו בתפקיד. בוקובסקי מאחורי דלתיים סגורות ללא ראיות החריב חיי קשישים וילדים בשם "עבודת קודש", "טובת החסוי" ועוד סיסמאות מטופשות אותן קנה מהיותו מאדריכלי מערכת הרווחה המושחתת במדינת ישראל. בוקובסקי נשוי לפקידת סעד מחוזית מיכל מילשטיין בוקובסקי ולא טרח להימנע מתפקידו או להודיע לבעלי דין על החשש לניגוד עניינים…

שמואל בוקובסקי – מכבסת הבלים ודברי בלע נגד משפחה בהליך אימוץ – ינואר 2012 – בית משפט עליון רע"א 7535/11 – מדובר בזוג הורים בעלי פיגור אשר בית משפט לענייני משפחה (שופט שמואל בוקובסקי) קבע כי יש לשלוח את בתם בת השלש לאימוץ סגור. ההורים מבקשים לצמצם את תוצאות האימוץ, באופן שסבתה של הקטינה, אמה של המבקשת והאפוטרופא שמונתה לה לדין, תישא באחריות לגידולה. מנגד, סומך המשיב (לשכה משפטית משרד הרווחה) ידיו על פסקי הדין של ערכאות קמא. לבת המאומצת אחות קטינה שהוכרזה "נזקקת" – מהחלטת העליון ניתן ללמוד על דרכי הפעולה של שופט בית משפט לענייני משפחה שמואל בוקובסקי, הנשוי לפקידת סעד מחוזית לחוק הנוער מיכל מילשטיין בוקובסקי ואשר שימש שנים רבות בעברו כיועץ משפטי במשרד הרווחה:

דרכי הרמיה השופט שמואל בוקובסקי – רשלנות שיפוטית קיצונית בדלתיים סגורות – בית משפט לענייני משפחה ראשון לציון – נובמבר 2006 – שופטי בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער, ופקידי סעד מבזים והורסים חיי אזרחים ומשפחות בבתי משפט מאחורי דלתיים סגורות. הם מגלגלים את האחריות אחד על השני אינם מנמקים תחושותיהם והחלטותיהם ההזויות והם מוגנים נגד תביעות ותלונות…

בית משפט לענייני משפחה בדלתיים סגורות – בין חוסר תובנה מקצועית לרשלנות קיצונית – שופט שמואל בוקובסקי – אוגוסט 2010 – בע"מ 5422/10 השופט דנצינגר – מדובר בערעור לבית משפט עליון של אמא המבקשת לשמש אפוטרופא לבתה החסויה במקום עמותת שפר. הבת החסויה שהתה בהוסטל אולם עקב החמרה במצבה הועברה כפי הנראה למוסד פסיכיאטרי… – ניתן להבחין במספר כשלים בתפקודו של שמואל בוקובסקי: – הליך שיפוטי חפוז ושטחי מסב נזקים לחסויים וקרוביהם…

מכבסת הרווחה – בין טיפול והשגחה לאימוץ סגור – השופט שמואל בוקובסקי, פקידות הסעד חנה בן ארי וקרן זינגר – הליכים שיפוטיים של מכבסת מילים וצווים מטופשים. המקרה דנן אימוץ סגור פסיקת בית משפט עליון רע"א 9382/10 מצביע על רפיסות, אי נטילת אחריות של רשויות הרווחה ומערכת בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער, תוך הסבת נזקים קשים לפרט ולמשפחה…

כישלון אימוץ פתוח בחליפת מכתבים פעמיים בשנה בין קטין לאימו – השופט שמואל בוקובסקי – כבר ראינו את את כישלון השופט שמואל בוקובסקי בהליך מינוי אפוטרופוס לאשה מאובחנת דמנטיה. בוקובסקי מינה בפתאומיות לאשה אפוטרופוסים בגוף וברכוש, ללא שראה את האשה, על סמך חוות דעת פסיכיאטר מטעם האפוטרופסים שלא בדק אותה, ללא תסקיר, ללא סל טיפול – חייה של האשה נחרבו ותוך כחודש ירדה 10 ק"ג במשקל הפכה להיות שבר כלי, ולא שבה לאיתנה…

העליון קבע: יש סיכוי כי מצב ההורים ישתפר והתינוק יוחזר לאימו ולא ימסר לאימוץ – קונספציית האימוץ של השופט שמואל בוקובסקי קרסה – מאי 2008 – רע"א 1841/08 – מדובר בזוג הורים ולהם ששה ילדים. התינוק שעניינו נדון נולד ביום 12.5.06. בעודו בבית החולים הוצא צו חירום על ידי פקידת סעד, להוצאת הקטין ממשמורת הוריו והעברתו למשמורת רשות הסעד, באשר לא עלה בידי הוריו להציג תכנית ברורה לגבי מגורים להם ולתינוק…

סגן נשיא בית משפט לענייני משפחה שופט שמואל בוקובסקי: הליך מופקר ואלים במינוי אופוטרופוס לאישה – מדובר ב”ביקור בית” שערכו פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי לחסויה כבת 60, במסגרת הליך מינוי אפוטרופוס לחסויה, כחודש לאחר שהשופט שמואל בוקובסקי מינה מינוי זמני אפוטרופוסים לחסויה, מבלי ששמע את דעתה, אם היא מסוגלת להבין בדבר, וניתן לברר דעתה. המינוי בוצע ללא תצהיר של פקידת סעד. בבקשת המינוי היה רשום כי אחד מבניה מתנגד למינוי. יש לציין כי אפילו לא נכלל סל טיפול לאישה שחירותה ורכושה נשללו ממנה. בוקובסקי הוציא צו השולל את חירותה ורכושה של האישה. כתוצאה מהצו של בוקובסקי חייה של האשה נהרסו, תוך חודש הפכה להיות שבר כלי, ירדה במשקל 10 ק"ג תוך חודש עיניה בלטו והיו מפוחדות…

תביעה נגד שופט לענייני משפחה שמואל בוקובסקי בגין הפרת החוק ביודעין ובזדון ועולה לכדי רשלנות קיצונית מאוד ובאופן בוטה – בוקובסקי התחמק בבקשת חסינות – דצמבר 2004 – מדובר בתביעה נגד סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, השופט שמואל בוקובסקי. בגין מה שטוען התובע למחדל המבקשים אשר גרמו לו נזק כספי – תביעה נגד השופט שמואל בוקובסקי על הפרת החוק ביודעין ובזדון ועולה לכדי רשלנות קיצונית מאוד ובאופן בוטה …
שמואל בוקובסקי – מינוי אפוטרופוס חיצוני מופרט לאישה בגוף וברכוש תוך הורדת רמת חייה ופגיעה ביכולותיה הקוגנטיביות – ינואר 2007 – בג"צ 10404/06 – שופט בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון, שמואל בוקובסקי נשוי לפקידת סעד לחוק הנוער מיכל מילשטיין בוקובסקי ואשר שימש כ- 11 שנה במחלקה המשפטית במשרד הרווחה, הוא אחד מאדריכלי מדיניות משרד הרווחה המאופיינת בתרבות שקר, סחר בילדים וקשישים, עבודה פרועה ללא סדרי דין, ללא ראיות מאחורי דלתיים סגורות בבתי משפט, תוך פגיעה חמורה בגופם ונפשם של פרטים ומשפחות…

אנשים עם מוגבלויות, מדיניות משרד הרווחה, מעון למפגרים, פאשיזם, פרקליטות, רשלנות

המוסר הכפול של הפרקליטות נגד מוחלשים – מטייחים אחריות מוסדות רווחה על חסרי ישע

המדיניות הסטאליניסטית המסוכנת של הפרקליטות ביד אחת עם משרד הרווחה. מצד אחד תולשים ילדים מבתיהם ללא משפט באמצעות צווי חירום (חוק הנוער סעיף 11) למוסדות משרד הרווחה, ובמוסדות משרד הרווחה הילדים וההורים חסרי זכויות, לעומת הגנה לעובדי המוסדות ומנהליו מכל עבירה פלילית.
מצב זה מאפשר לפרקליטות ולמשרד הרווחה להתעלל בכל משפחה במדינה כרצונה מבלי שבני המשפחה נשפטו או ביצעו עבירה כלשהי

התנהגותם של הפרקליטות ומשרד הרווחה מהווה קרקע פוריה לביצוע פשעים נגד משפחות ומגזרים כרצונם.

להלן כתבה על לוקה בשכלה שהותקפה קשות במוסד משרד הרווחה והפרקליטות מגנה על רשלנות מנהלי המוסד.

יהודה וינשטיין ומאיר כהן - מדיניות סטאלניסטית פאשיסטית נגד מוחלשים

הכתבה לוקה בשכלה הותקפה – ותובעת את המעון: "הפקרות" , גלעד גרוסמן, מערכת וואלה! חדשות –  6 במאי 2013, 

מ' הותקפה מינית על ידי חוסה אחר במעון של משרד הרווחה שבו אושפזה. בפרקליטות החליטו שלא להעמיד לדין את מנהלי המעון, שלדבריה התרשלו בפיקוח. אמה: "אמרו שזה באשמתה"


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

הפקרות במעון חוסים בשרון? מ' בת ה-35 סובלת מפיגור שכלי ומשורה של הפרעות נפשיות והפרעות התנהגות. כתוצאה מכך, היא אושפזה במשך 13 שנים במעון של משרד הרווחה בשרון. לפני כשלוש שנים, לטענתה, היא הותקפה פעמיים על ידי חוסה אחר, ותקיפה אחת כללה גם לכאורה תקיפה מינית. הפרקליטות החליטה שלא להעמיד לדין את מנהלי המעון, לאחר שנקבע כי פעלו כשורה. אולם, מ' אינה מוכנה לוותר, וכעת היא ואמה תובעות 2.5 מיליון שקל מהמעון, שלטענתן התרשל בפיקוח על הצעירה. אמה של מ': "אמא לא יכולה לשתוק על דבר כזה".

על פי התביעה, שתוגש בימים הקרובים באמצעות עורכי הדין אביתר קציר וגיורא אבן צור, במאי 2010 הותקפה מ' על ידי חוסה אחר הסובל מפיגור שכלי, אדם רחב-ממדים, אלים, המבוגר ממנה בשנים רבות. כתוצאה מהתקיפה, נשבר אפה והיא נאלצה לעבור שני ניתוחים. לאחר התקיפה נקבע כי יש צורך בפיקוח והפרדה של מ', אולם הדבר לא קרה, וכחודשיים לאחר מכן היא הותקפה באכזריות פעם נוספת על ידי אותו חוסה. הפעם, התקיפה לוותה גם בתקיפה מינית קשה. בעקבות התקיפות הוציאה האם את בתה מהמעון.

עוד נטען בתביעה, כי במהלך החקירה המשטרתית נטען כי התנהגותה של החוסה תרמה לאירועים. לטענת התובעות, הדבר אינו נכון, אבל גם אם היה נכון, המעון היה צריך להביא זאת בחשבון, להשגיח על מ' ולדאוג שלא תיווצר סיטואציה שעלולה להוביל לפגיעה בה. יצוין כי בעקבות חקירת המקרה הוחלט שלא להגיש כתב אישום נגד החוסה, כיוון שאינו כשיר לעמוד לדין. עוד נקבע כי אין מקום להעמיד לדין מי מעובדי המוסד. בסופו של יום, צעירה הוכתה באכזריות פעמיים, ואיש לא עמד לדין.
"לא שמרו עליה, היא נכנסה לחרדות"


"פגיעה בוטה באוטונומיה שלה על גופה". עו"ד אביתר קציר


"הצוות אמור להיות מצויד בידע ובאמצעים המתאימים כדי למנוע פגיעות כה חמורות". עו"ד גיורא אבן צור

"לא ניתן לקבל את זה שדווקא במקום שאמור היה להיות מעוז ההגנה והשמירה על זכויות אדם כה מוחלש וכה פגיע – דווקא שם תהפוך חובת השמירה החוקית להפקרות שהובילה לפגיעה גופנית באישה חסרת הגנה וייגרמו לה נזקי גוף ופגיעה כה בוטה באוטונומיה שלה על גופה", נכתב בתביעה. "ההליך המשפטי חושף תמונה מדאיגה מאוד על הנעשה בין כותליו של מוסד המפוקח על ידי הרשויות, ושאמור לספק הגנה לאוכלוסיות כה מוחלשות וכה פגיעות", הוסיפו עורכי הדין. "הציפייה היא שדווקא במקום כזה אמור הצוות להיות מצויד בידע ובאמצעים המתאימים כדי למנוע מהחוסים, שגורלם כבר התאכזר אליהם, פגיעות כה חמורות".

אמה של מ' סיפרה על הסבל שחוותה בתה. "עברנו תקופה קשה מאוד. היא הותקפה ועברה ניתוחים, זה היה נורא ואיום. נגרם לה נזק גדול. לא שמרו עליה פשוט. ואם זה לא מספיק, אמרו שזה באשמתה. היא נכנסה לחרדות ואני הייתי צריכה לטפל בה ולהפסיק לעבוד. חבל שהכנסתי אותה לשם", אמרה אמה של מ' לוואלה! חדשות. "היום, ברוך השם, מצבה טוב, אבל לקח זמן רב עד שהיא התאוששה. אימא לא יכולה לשתוק על דבר כזה".

מהמוסד נמסר בתגובה כי "מדובר במקרה מצער שקרה בין שני חוסים מוגבלים שכלית והתפתחותית שכושר השיפוט שלהם מוגבל. מספר גורמים חיצוניים חקרו את המקרה ומצאו שקשה להאשים מי מהם. מסיבות אתיות, לא נוכל לפרט יותר בשלב זה. כשתתקבל התביעה, נגיב עליה בהתאם ובצינורות המקובלים".

פלייליסט – הוצאת ילדים מביתם

קישורים:

הזנחת ילדים, השרות למען הילד, לשכת הרווחה קרית גת, קרית גת, רשלנות

העובד הסוציאלי המטפל במקרים של הזנחת ילדים שכח את בתו התינוקת בתוך האוטו עד כדי סכנת חיים

מאי 2009 –אב לתינוקת בת שנה שכח אותה היום במכונית במשך 3 שעות. האיש, עובד סוציאלי בשרות למען הילד בקרית גת, שמטפל בעצמו במקרים של הזנחת ילדים פשוט הלך ורק האמא שגם היא עובדת סוציאלית מצאה אותה אחר כך מחוסרת הכרה. הכל תועד במצלמות האבטחה.

האב הסיע את שלושת ילדיו לבית הספר ולמעון, אך שכח להוריד את בתו הקטנה במעון והשאיר אותה ברכב במשך 3 שעות, כשבחוץ מזג אוויר חם ושרבי. האם שהגיעה מאוחר יותר לקחת את הרכב, גילתה את התינוקת במושב האחורי כשהיא מעורפלת הכרה.

האם המבוהלת מיהרה להוציא את בתה מהאוטו וכפי שנראה בסרטון, רצה לחנות הסמוכה לאביזרי רכב, כדי להזעיק עזרה. "היא באה אליי עם התינוקת על הידיים וצעקה 'אמבולנס, אמבולנס'", שחזר בעל החנות את שאירע. "ראיתי אמבולנס קרוב אז אמרתי לה 'שם, שם'. היא הייתה בהלם ולא הגיבה, אז לקחתי את התינוקת בעצמי והתחלתי לרוץ לאמבולנס".
כאמור, התינוקת אושפזה במצב קשה בבית החולים ברזילי, ורק כעבור יומיים חל שיפור במצבה.
"כיוון שרשלנות הינה עבירה תוצאתית, העבירה תלויה בתוצאה הסופית של הילדה", הדגישו במשטרה. "האב ייחקר בחשד לרשלנות או בחשד לרשלנות פושעת בהתאם למצבה של התינוקת".

חשד: האב שכח את התינוקת ברכב למספר שעות , רות מרגולין, ynet , 13.05.2009
קישורים:

אושרת קוטלר, הוצאת ילד מהבית, יחסי מין, לשכת הרווחה אשדוד, פקיד סעד לחוק הנוער, רשלנות, שיקולים זרים

לשכת הרווחה אשדוד – במקום לסייע לילדה בת עשר, הוציאו אותה מביתה ומשפחתה

מאי 2009 – משטרת אשדוד וגורמי הרווחה בעיר בודקים פרשה קשה, במרכזה עומדת ילדה בת 10 שקיימה יחסי מין עם לפחות 8 ילדים מבית ספרה ובתי ספר אחרים. הנהלת בית הספר מיהרה לכנס ישיבה, לאחר שפרטי הפרשה החלו להיחשף. ההנהלה ביקשה לבדוק את תפקוד הוריה של הילדה, אולם לטענתם, בבדיקה לא התגלו ממצאים חריגים.
.
באופן תמוה החליטו באגף הרווחה בעיריית אשדוד על הוצאת הילדה מחזקת הוריה, ולהעביר אותה למסגרת מחוץ לבית, בשעה ששאר התלמידים המעורבים ממשיכים ללמוד בבית הספר. רק באמצעות עו"ד מזל גבאי המייצגת את המשפחה, הילדה הוחזרה לביתה.

עו"ד מזל גבאי: "הדבר הכי נכון לילדה שחוותה התעללות מינית כל כך קשה, זה להיות בסביבה הטבעית שלה, ולקבל את החיבוק והתמיכה של אבא ואמא".

מתוך כתבת תחקיר של אשרת קוטלר על שערוריית המין באשדוד 

פקידי הרווחה בעיריית אשדוד ממלאים פיהם מים – חלק א
"כל ניסיונותינו לקבל הסבר רציני באשר לדרכי הטיפול בשני המקרים שקדמו למין הקבוצתי של חבורת הילדים בשנה האחרונה העלו חרס בידינו. גם הצוות החינוכי וגם העובדים הסוציאליים, פשוט ממלאים את פיהם מים. איש לא היה מוכן להתראיין, איש לא היה מוכן לדבר איתנו אפילו שלא לציטוט.
.
הטיוח – מחלקת הרווחה לא יידעו את הורי הילדה על אירועי המין של בתם בבית הספרחלק ב
ממסמך פנימי של מחלקת הרווחה של עיריית אשדוד שהגיע לידינו עולה התמונה הבאה: בשנת 2005 דווח בית הספר למחלקת הרווחה בעיריית אשדוד על אירוע תקיפה מינית בין תלמידים בשטח בית הספר. מדובר באירוע השירותים שהתרחש בכיתה א'. ע"פ דוח העובדת הסוציאלית הזמין בית הספר את הורי התלמידים לשיחה. העובדת הסוציאלית נפגשה עם הורי אחד הילדים אך עם הוריה של הילדה פגשה העו"ס רק מקץ שנתיים. האירוע תואר כמעשה שובבות וסקרנות מינית.
.
מחלקת הרווחה והחינוך בעירייה פעלו בניגוד לנהליםחלק ב
הטרדה מינית שחוות הילדה בגיל שש דורשת ע"פ הוראות משרד החינוך זימון מידי של ועדה מקצועית מיוחדת שכוללת את מנהלת בית הספר, היועצת, הפסיכולוגית, המפקח, יועץ בכיר, מנהל מחלקת החינוך ברשות המקומית, ואת פקיד הסעד. דבר מכל הדברים הללו לא נעשה."
.
עו"ד מזל גבאי שמיר – נציגת המשפחה – הכשלים של משרד הרווחהחלק ב
"הכשל המרכזי של משרד הרווחה זה" 'קיבלתם דווח כלכך קשה במאי 2008, מה עשיתם ממאי 2008 עד ה-19 באפריל 2009?', את יודעת מה הם עשו?, זה ממה שהם מסרו לי בפגישה, זה שהם הוציאו שני מכתבים, האחד היה בספטמבר 2008, שבו הם ביקשו לקבל עדכון, והם קיבלו תשובה טלפונית שהכול בסדר. וב- 22 במרץ 2009 הם הוציאו שוב מכתב לברר מה קורה ועד לרגע זה הם לא קיבלו תשובה מבית הספר".
.
פקידי הרווחה מנסים אסטרטגיית טיוח חדשה – להרחיק את הילדה מבית הוריה למוסד טיפוליחלק ב
לאחר אירוע המין הקבוצתי ב- 2009 "מתכנסת סוף סוף ועדה מקצועית מיוחדת, אלא שכעת ההמלצה היא, להרחיק את הילדה מבית הוריה למוסד טיפולי. הטעויות פשוט מסרבות להיפסק."
מספרת אם הילדה: "אותו יום שגילינו מה שקרה, המחנכת ויועצת בית הספר הגיעו אלי, ואמרו לי: 'להגנתה, תוציאי אותה, תרחיקי אותה, לכמה ימים שכל הסיפור ירגע'. עשיתי את זה ולא יכולתי לישון בלילות. אמרתי: 'לעזאזל, היא רחוקה ממני, אם היא רוצה לבכות, מי יחבק אותה, אם היא רוצה לספר, אם היא רוצה לדבר, אני אמא שלה'. ואז החלטתי שאני מערבת עורך דין, ומחזירה את הילדה שלי לבית.
.
פקידות הסעד פעלו ברשלנות – מקבלות החלטות בדיני נפשות מבלי לברר דברים פשוטים ביותרחלק ב
עו"ד מזל גבאי שמיר – נציגת המשפחה: "אני פניתי לאחת מפקידות הסעד, ונדהמתי לגלות שאף אחת מהן לא ראתה אותה. ואני גם לא בטוחה שהן מכירות את המקום שאליו הן רצו שהיא תלך".
המשך הכתבה, אשרת קוטלר: " כן שמעתם נכון. לא די שכולם נרדמו בשמירה, עכשיו מבקשים להרחיק את הילדה מבית הוריה, למרות שע"פ דו"ח הרווחה הם נמצאו כשירים, ויותר מכך, לגדל את בתם. כבר חודש ימים הילדה נמצאת בבית, חרושת השמועות מטילה את כל האשמה עליה. איש בבית הספר לא קם להגנתה… הוריה של הילדה עדיין נאבקים בימים אלו בדרישה האבסורדית להרחיק מהם את בתם"

נקודות:
  • עיריית אשדוד נכשלה בטיפול במקרה. פקידי הסעד לחוק הנוער והעובדים הסוציאליים בעיריית אשדוד, לא סייעו לילדה, אלא הרעו את מצבה בכך שהרחיקו אותה מהוריה וביתה.
  • פקידי הרווחה מוציאים ילדים מביתם ומשפחתם גם כאשר ההורים טובים ומסורים.
  • פקידי הרווחה מוציאים ילדים מביתם ומשפחתם מבלי לראות את הילדים או את המקום אליהם הם שולחים את הילדים.
  • פקידי הרווחה פועלים ע"פ האינטרס של הרשות המקומית המעסיקה אותם ו/או שיקולים זרים, תוך שהם מציגים לכאורה שהם פועלים לטובת הילד.
  • פקידי הרווחה מקבלים החלטות גורליות על גורלה של משפחה ברשלנות, ובשיקולים זרים.
  • בפסק דין של בית משפט העליון כתב השופט ברק על הוצאת ילדים מהבית רק כשאין ברירה: "כדי להצדיק הוצאתו של קטין מרשות הוריו הטבעיים צריכה להתקיים עילה מיוחדת ויוצאת דופן. הילד יוצא מרשות הוריו, ללא הסכמתם, רק כאשר הדבר מחויב המציאות ובלתי נמנע. טובת הילד משמשת נדבך מרכזי בגדר בחינתן של דרכי הטיפול השונות, ובהן טיפול הכרוך בניתוק הילד מהוריו. טובתם של ילדים דורשת, לרוב, כי יימצאו ברשות הוריהם, במסגרת התא המשפחתי הטבעי".
קישורים: