אלימות עובדים סוציאליים, חדשות, נפגעי משרד הרווחה, פשעים נגד האנושות, פשעים נגד האנושיות, רעות איש שלום

תקיפה רחבה ושיטתית מתמשכת של מנגנוני הרווחה נגד האמא רעות איש שלום ז"ל

יוני 2018 – רעות איש שלום נרצחה בהיותה בת 21 בדקירות סכין. הרצח לא פוענח עד היום. רעות איש שלום נרדפה כל חייה הקצרים ע"י רשויות הרווחה החל מגיל ינקות שנשלחה לאימוץ במשפחה מתעללת. בגיל 11 הועברה בין מוסדות משרד הרווחה שם נחשפה לעולם הפשע ועברה התעללות.
תאריך הולדתה בסביבות 1990.
רעות ע"פ סיפרה של מילי מאסס נכנסת לקטגוריה של הורים נפגעי משרד הרווחה המכונים: "דור המדבר". כלומר אלו שאמורים למות ולא להיות בארץ המובטחת.

נסיבות רצח רעות איש שלום בהיותה בת 21

 

מועתק מתוך ספרה של ד"ר מילי מאסס, בשם טובת הילד – אובדן וסבל בהליכי האימוץ עמ' 126
בת "דור המדבר" – לזכרה של "דלית", שנאבקה על ילדיה ולא זכתה לגדלם, בתקווה שבבוא היום הם יקראו את סיפורה וידעו, שלא כמוה, מי היתה אמם ועד כמה הם היו חשובים לה.

"טקס החניכה" של דלית ל"דור המדבר" היה דרמטי. בהמשך למסקנת "ועדת ההחלטה", לפיה יש להוציא מידי דלית את התינוקת מיד לאחר הלידה, נשלחה הודעה לכל בתי החולים בעיר ובה הוראה ליידע את רשויות הרווחה כשתגיע שעתה של דלית ללדת.

ואמנם, בעוד דלית אחוזה צירי לידה, ולצדה רק חבר העמותה – שמטרתה, כזכור, להרחיק אותה מאבי התינוקת – נכנסה לחדר הלידה פקידת סעד לחוק הנוער והודיעה לה על החלטת הוועדה לקחת ממנה את ילדתה. העובדה שדלית נאנקה באותה עת מכאבים לא היוותה כל שיקול בקביעת עיתוי ההודעה. בבית המשפט נומק עיתוי זה בכך שההחלטה התקבלה ימים ספורים קודם לכן ולא היה סיפק בידי הוועדה להודיע על כך לדלית לפני הלידה.

שנתיים לאחר מכן סיפרה דלית בבית המשפט מה היתה תגובתה כשקיבלה את ההודעה: "לא רציתי להוציא את הילדה!".

לימים יאמר על כך בית המשפט המחוזי את הדברים האלה:
"כאשר שכבה המשיבה על מיטתה עובר ללידה, נמסר לה על ידי פקידות הסעד כי הילדה תילקח ממנה והיא לא תהיה רשאית לגדלה. בא כוח המשיבה כינה מצב זה במילים הקיצוניות "אכזריותם של נציגי המערער (רשויות הרווחה) אינה יודעת גבול". ניסוח זה חריף הוא, אך עדיין מתעוררת תמיהה רבתי כיצד רשויות הרווחה, המצוות לדאוג לטובת מטופליהן, בחרו ליתן את ההודעה לאם על כך שלא תוכל לגדלה, בדרך זו ובמועד זה עת היא כורעת ללדת."

ברוכה הבאה ל"דור המדבר".

 

מודעות פרסומת
איור פקידת סעד, חד הוריות, חדשות, רעות איש שלום

רדיפתן האכזרית של רשויות הרווחה והפרקליטות אחר אימהות שמתנגדות למסור ילדיהן למוסדות משרד הרווחה

ינואר 2018 – מועתק מתוך ספרה של ד"ר מילי מאסס, בשם טובת הילד – אובדן וסבל בהליכי האימוץ עמ' 126

בת "דור המדבר" – לזכרה של "דלית" (רעות איש שלום), שנאבקה על ילדיה ולא זכתה לגדלם, בתקווה שבבוא היום הם יקראו את סיפורה וידעו, שלא כמוה, מי היתה אמם ועד כמה הם היו חשובים לה.

פקידת סעד - רדיפת רעות איש שלום
"טקס החניכה" של דלית ל"דור המדבר" היה דרמטי. בהמשך למסקנת "ועדת ההחלטה", לפיה יש להוציא מידי דלית את התינוקת מיד לאחר הלידה, נשלחה הודעה לכל בתי החולים בעיר ובה הוראה ליידע את רשויות הרווחה כשתגיע שעתה של דלית ללדת.

ואמנם, בעוד דלית אחוזה צירי לידה, ולצדה רק חבר העמותה – שמטרתה, כזכור, להרחיק אותה מאבי התינוקת – נכנסה לחדר הלידה פקידת סעד לחוק הנוער והודיעה לה על החלטת הוועדה לקחת ממנה את ילדתה. העובדה שדלית נאנקה באותה עת מכאבים לא היוותה כל שיקול בקביעת עיתוי ההודעה. בבית המשפט נומק עיתוי זה בכך שההחלטה התקבלה ימים ספורים קודם לכן ולא היה סיפק בידי הוועדה להודיע על כך לדלית לפני הלידה.

שנתיים לאחר מכן סיפרה דלית בבית המשפט מה היתה תגובתה כשקיבלה את ההודעה: "לא רציתי להוציא את הילדה!".

לימים יאמר על כך בית המשפט המחוזי את הדברים האלה:
"כאשר שכבה המשיבה על מיטתה עובר ללידה, נמסר לה על ידי פקידות הסעד כי הילדה תילקח ממנה והיא לא תהיה רשאית לגדלה. בא כוח המשיבה כינה מצב זה במילים הקיצוניות "אכזריותם של נציגי המערער (רשויות הרווחה) אינה יודעת גבול". ניסוח זה חריף הוא, אך עדיין מתעוררת תמיהה רבתי כיצד רשויות הרווחה, המצוות לדאוג לטובת מטופליהן, בחרו ליתן את ההודעה לאם על כך שלא תוכל לגדלה, בדרך זו ובמועד זה עת היא כורעת ללדת."

אימוץ סגור, הונאות משרד הרווחה, טובת הילד, מילי מאסס, פשעי הרווחה, רעות איש שלום, רצח

רשויות הרווחה רצחו את רעות איש שלום

רשויות הרווחה רצחו את רעות איש שלום כדי לחטוף ילדיה
רשויות הרווחה רצחו את רעות איש שלום כדי לחטוף ילדיה

רעות איש שלום היא דלית בספרה של מילי מאסס "בשם טובת הילד", הובלה באכזריות להרצחה ע"י פקידי סעד, ושופטים לענייני משפחה ונוער. השיטות הרצחניות של רשויות הרווחה בחטיפת ילדים טרם היוולדם.

מועתק מתוך ספרה של ד"ר מילי מאסס, בשם טובת הילד – אובדן וסבל בהליכי האימוץ עמ' 126

בת "דור המדבר" – לזכרה של "דלית", שנאבקה על ילדיה ולא זכתה לגדלם, בתקווה שבבוא היום הם יקראו את סיפורה וידעו, שלא כמוה, מי היתה אמם ועד כמה הם היו חשובים לה.

"טקס החניכה" של דלית ל"דור המדבר" היה דרמטי. בהמשך למסקנת "ועדת ההחלטה", לפיה יש להוציא מידי דלית את התינוקת מיד לאחר הלידה, נשלחה הודעה לכל בתי החולים בעיר ובה הוראה ליידע את רשויות הרווחה כשתגיע שעתה של דלית ללדת.

ואמנם, בעוד דלית אחוזה צירי לידה, ולצדה רק חבר העמותה – שמטרתה, כזכור, להרחיק אותה מאבי התינוקת – נכנסה לחדר הלידה פקידת סעד לחוק הנוער והודיעה לה על החלטת הוועדה לקחת ממנה את ילדתה. העובדה שדלית נאנקה באותה עת מכאבים לא היוותה כל שיקול בקביעת עיתוי ההודעה. בבית המשפט נומק עיתוי זה בכך שההחלטה התקבלה ימים ספורים קודם לכן ולא היה סיפק בידי הוועדה להודיע על כך לדלית לפני הלידה.

שנתיים לאחר מכן סיפרה דלית בבית המשפט מה היתה תגובתה כשקיבלה את ההודעה: "לא רציתי להוציא את הילדה!".

לימים יאמר על כך בית המשפט המחוזי את הדברים האלה:
"כאשר שכבה המשיבה על מיטתה עובר ללידה, נמסר לה על ידי פקידות הסעד כי הילדה תילקח ממנה והיא לא תהיה רשאית לגדלה. בא כוח המשיבה כינה מצב זה במילים הקיצוניות "אכזריותם של נציגי המערער (רשויות הרווחה) אינה יודעת גבול". ניסוח זה חריף הוא, אך עדיין מתעוררת תמיהה רבתי כיצד רשויות הרווחה, המצוות לדאוג לטובת מטופליהן, בחרו ליתן את ההודעה לאם על כך שלא תוכל לגדלה, בדרך זו ובמועד זה עת היא כורעת ללדת."

ברוכה הבאה ל"דור המדבר".

הסרט – רעות איש שלום
//player.vimeo.com/video/36010543

קישורים:

אימוץ, הוצאת ילדים מהבית, מדיניות משרד הרווחה, סרט דוקומנטרי, פנימיות ומעונות, רעות איש שלום

מדיניות משרד הרווחה המופקרת: רעות – סרט דוקומנטרי על כשלון והתעללות רשויות הרווחה בילדה מאומצת בטיפולם

רשויות הרווחה רצחו את רעות איש שלום כדי לחטוף ילדיה
רשויות הרווחה רצחו את רעות איש שלום כדי לחטוף ילדיה

הכתבה: לקראת שידור: רעות , אורית הראל, 27.07.11 , מערכת מוטק'ה

רשויות הרווחה רצחו את רעות איש שלום – סרטה התיעודי של סיגל עמנואל "רעות" (היא דלית מספרה של מילי מאסס "בשם טובת הילד") מציג בפסיפס של עדויות את סיפורה המצמרר של רעות איש-שלום, שחיפשה לעצמה בית ובסופו של דבר נרצחה בבית

מקור עוצמתו של הסרט "רעות" של סיגל עמנואל הוא בסיפור המצמרר שהוא מציג. הסרט התיעודי מביא את סיפור חייה הקצרים והקשים, עד למותה האלים בגיל 21, של רעות איש-שלום. יש בסיפור הזה כל האלמנטים שאיתם אפשר היה בקלות לגלוש בסרט למחוזות מלודרמטיים דומעים-רגשניים: ילדות בצל אלימות וניכור, הזנחה, מוסדות, סמים, חיים ברחובות, אימוץ, מאבקים משפטיים, נישואים שלא מאהבה, יהודייה בכפר ערבי, שלוש לידות ורצח. אבל עמנואל בונה את הסיפור הזה דווקא מתוך עדויות מאופקות, עצורות וענייניות, שקובעות נקודות ציון בכרוניקה האיומה והאבודה מראש הזו, שמזעזעת את הצופה.

רעות איש שלום – הסרט
https://player.vimeo.com/video/36010543?title=0&byline=0&portrait=0
.

רעות איש-שלום לא חיה את חייה, היא שרדה אותם. עד שנרצחה בדקירות, בגיל 21. היא נולדה כדליה, ידעה מגיל שש שהיא מאומצת וחוותה ילדות קשה. בלקוניות מלווה בחיוך קטן וחלול היא מסכמת זאת כך: "התלהבתי מזה שאני מאומצת. חשבתי שאני יכולה להחליף את ההורים". כשהוכנסה לאחד משורה של מוסדות בגיל 11 וחצי, "התחלתי להכיר את הפשע", היא אומרת. בגיל 17 כבר בילתה את רוב זמנה בכיכר החתולות בירושלים, בתוך סביבה של סמים, פשע ומצוקה. "לא קיבלתי חום ואהבה בבית אז הלכתי החוצה, לכיכר, לחפש אותם", היא מסכמת.

בשלב כלשהו החליטה כי הדרך למנוע מרשויות הרווחה לאלץ אותה לחזור לאחד המוסדות שבהם שהתה – שאת כולם תיעבה – היא להיכנס להריון. והיא אכן הרתה וילדה, אך רשויות הרווחה החליטו כי התינוק יילקח ממנה לאימוץ. הוא נמסר למשפחה אומנת דתית, משפחה של מתנחלים בגוש קטיף. רעות לא באמת ויתרה על הילד, למרות שחזרה לכיכר החתולות. מי שחילץ אותה משם היה ג'ליל, ערבי תושב צור באהר, שעבד אז בשוק. כשהכיר אותה היא לא התקלחה ולא החליפה בגדים עשרה ימים. "המצב שלה היה על הפנים", הוא מעיד. הוא מודה שריחם עליה. הוא טיפל בה, התיידד איתה, עשה איתה ילד. כשרשויות הרווחה הודיעו לה שגם את התינוק השני בכוונתם לקחת ממנה, היא נמלטה לכפרו, לצור באהר. "רעות התחתנה איתי כי היא רוצה בית, לא כי היא רוצה להתחתן", מודה ג'ליל בסרט. "מה מעניין אותה לעבור לפה? זה כלא פה בשבילה".

לקראת שידור: רעות

עם בית וילד ובעל בכפר יצאה למאבק על בנה הבכור. עו"ד משה בראון ייצג אותה מול המדינה בבית המשפט והיא זכתה. בנה הבכור, בן שנתיים וחצי, לא הכיר משפחה אחרת לבד ממשפחת האומנה שלו. היום שבו אמור היה להיות מוחזר לאמו הביולוגית הוכרז יום אבל ביישוב המאמץ. עורך דינה של רעות מספר על "רגע של אופוריה עם עננה, עם תחושה שזה יותר מדי טוב, שמשהו בטח ישתבש". בגיל 19 רעות הייתה בהריון שלישי. בנה הבכור הוחזר אליה, הקשר עם המשפחה המאמצת, בעיקר עם האם, נמשך, אך משהו ברעות נשבר בהדרגה. "היא אמרה לי, נלחמתי עליו ובסוף הוא ימות אצלי", מספרת האם המאמצת. "היא הבינה שזה לא מתאים לו, ולכן נלחמה שיחזור אלינו".

לאחר התדיינות משפטית סוכם שהילד יוחזר למאמציו, אחרי שרעות תלד את בנה השלישי. האם המאמצת ליוותה את רעות בלידה. אחרי הלידה לקחה את הבן הבכור חזרה אל משפחתה. רעות חזרה לכפר. באחד הימים ביקשה להיפגש עם בנה הבכור ועם אמו המאמצת. אחיינה בן ה-16 ליווה אותה למפגש בקניון. כשנפגשו, הורתה לאחיין לקחת את הילד ולהימלט. "בתמימותה היא חשבה שתיקח את הילד ותצא", מספר עורך הדין.

כוחות משטרה גדולים הוקפצו למרדף. עם ג'ליל דיברו במונחי חטיפה. לא עזר לרעות שטענה כי היא האם. בסופו של דבר הבינה כי אין לה ברירה והחזירה את הילד. היא נעצרה ל-24 שעות ושוחררה בערבות. "אני מתה שחלאס, הכול ייגמר. שיתנו לי לחיות בשקט", אומרת רעות בסרט. בספטמבר 2005, כשהיא בת 21, היא נדקרה למוות בביתה בצור באהר. כשג'ליל חזר הביתה, מצא את בנם הצעיר, בן עשרה חודשים, יושב על גופת אמו. תיק הרצח שלה לא נפתר עד היום.

המצלמה של עמנואל מלווה את רעות לאורך שנים ברחובות, בבתי חולים, בבית בצור באהר, לבדה או לצד אנשים. היא מעשנת, מחייכת חיוך לא שמח, מתרפקת על ילדיה. היא מפוכחת ונאיבית כאחד, לכאורה מציאותית אך גם חולמנית באופן מכמיר לב (גם אם מדובר בחלומות קטנים). היא מנסה לשדר עצמאות וכוח, אבל בעצם משדרת כאב ותסכול וייאוש גדול. היא רוצה להיות חלק מעולם נורמטיבי, אבל לא מסוגלת להתנהל לפי כלליו. היא עושה בחירות לא נכונות מסיבות לא נכונות ומתרסקת אל חייה, שנגמרים בצורה הרבה יותר גרועה ממה שאפשר היה אולי להניח. והמצלמה מתעדת הכול, עד לסופו הלא סופי של הסיפור העצוב הזה, שהתקווה הייתה בו רק אורחת לרגע.

קישורים:

  • כישלון קונספציית האימוץ הסגור – סיפור ילדותה ונעוריה של דלית – פקידי הרווחה משווקים את מוסד האימוץ בפנטזיות של הצלחות ואושר, אך נמנעים מלדווח לציבור נתונים כמותיים כגון כמה אימוצים כשלו, מה עלה בגורל הילדים שננטשו ע"י המאמצים, ומה עלה בגורל ההורים המולידים שילדיהם נלקחו מהם בכפייה. בפועל מוסד האימוץ הסגור נכשל לחלוטין, ופוגע קשות בגופם ונפשם של הילדים והוריהם…
  • פקידת הסעד מהשירות למען הילד – מניפולציות, סילופים ושיבוש מהלכי משפט לניתוק ילדה מאמה – יוני 2000 – תמ"ש 000009/97 שופטת בית משפט לענייני משפחה חנה בן עמי דוחה בקשת אימוץ קטינה שהוגשה ע"י גורמי הרווחה ומחזירה את הקטינה לאימה בהשגחת פקידת סעד לחוק הנוער. השופטת בן עמי מותחת ביקורת קשה על הטיוחים והמניפולציות של פקידת הסעד מהשירות למען הילד שפעלה לכפות את המהלכים לאימוץ תוך גרימת נזק לילדה לאמא הביולוגית להורים האומנים ועוד…
  • השיטות הבזויות של עובדות סוציאליות לניתוק ילדים מהוריהם לאימוץ – פקידת הסעד אירית מעוזפקידי סעד ועובדים סוציאליים משתמשים במניפולציות על מנת להוציא ילדים מחזקת הוריהם לאימוצים, אומנה, פנימיות ועוד מימוש מטרות הנראות בעיניהן כ"מקודשות". פקידי רווחה אלו משתמשים בכל האמצעים הבזויים העומדים לרשותם לשם "עבודת הקודש"…
  • השירות למען הילד – השיטות הבזויות ברשויות הרווחה לחטיפת ילדים מביתם ומשפחתם – הכתבה "השירות למען הילד פעל לערעור הקשר בין הילדים לאמם" , שוש מולה , ידיעות אחרונות – בפסק הדין מציינת השופטת כי השירות למען הילד עשה הכל כדי שלבית המשפט לא תישאר ברירה אלא להיעתר לבקשה למסור את הילדים לאימוץ. גורם משפטי בכיר: "השירות נמצא בבעיה. בשנה מוגשות 1,200 בקשות לאימוץ, בעוד שההיצע עומד על 70 בלבד". האומנם ממהר השירות להוציא ילדים ממשפחותיהם כדי לספק את הביקוש?
  • משרד הרווחה קורע ילדים מביתם ומשפחתם ומפקיר אותם לתעשיית המין – זה מתחיל מ"טובת הילד", "סיוע" סוציאלי, עובדת סוציאלית, "ביקור בית" פקידת סעד, ועדת החלטה, בית משפט לנוער, משפחת אומנה, אימוץ, פנימיות ומעונות וירידה לרחוב לתעשיית המין.
אימוץ סגור, השירות למען הילד, טובת הילד, מילי מאסס, פנימיות ומעונות, רעות איש שלום

כישלון קונספציית האימוץ הסגור – סיפור ילדותה ונעוריה של דלית

הפוסט נערך בסיוע לשכת רווחה גבעתיים – לשכת רווחה רמת גן – מידעון לאזרח

פקידי הרווחה משווקים את מוסד האימוץ בפנטזיות של הצלחות ואושר, אך נמנעים מלדווח לציבור נתונים כמותיים כגון כמה אימוצים כשלו, מה עלה בגורל הילדים שננטשו ע"י המאמצים, ומה עלה בגורל ההורים המולידים שילדיהם נלקחו מהם בכפייה. בפועל מוסד האימוץ הסגור נכשל לחלוטין, ופוגע קשות בגופם ונפשם של הילדים והוריהם.

להלן ציטוט מהספר "בשם טובת הילד – אובדן וסבל בהליכי האימוץ" של ד"ר מילי מאסס. הציטוט מספר את סיפורה של דלית שנשלחה לאימוץ בילדותה, ומאמציה זנחו אותה והתעללו בה. רשויות הרווחה הפקירו אותה בפנימיות, וכשהרתה החליטו לחטוף את תינוקה לאימוץ טרם שנולד.
.
רעות איש שלום – הסרט


.
ילדותה ונעוריה של דלית

סיפור ילדותה של דלית נודע לי מפיה לאחר שמוניתי על ידי בית המשפט כמומחית מטעמה, והוא יובא כאן ברצף כרונולוגי, כפי ששחזרתי אותו, ולא על פי הרצף שבו הוא נחשף בפניי בעת מעורבותי בהליך המשפטי.

דלית אומצה כשהייתה בת שנה ושלשה חודשים. על נסיבות אימוצה לא ידעה אלא שאמה הייתה מכורה לסמים. לדבריה היא לא ידעה היכן שהתה עד שאומצה. בין שאמה מסרה אותה לאימוץ לבין שנלקחה ללא הסכמת האם, ברור שאימוצה נעשה בשם עיקרון טובת הילד, כדי להעניק לה משפחה. הוריה המאמצים גידלו עוד ילד מאומץ, שהיה מבוגר ממנה בארבע שנים. בהיותה בכיתה א' סיפרה להוריה שילדי הכיתה לועגים לה שהיא מאומצת. הוריה המאמצים יעצו לה לענות לילדים שלהם יש משפחה אחת ואילו לה יש שתיים, ולעומת הילדים האחרים, היא נבחרה על ידי הוריה. לימים שימש הסבר זה מקור להרגשת אשמה של דלית על כך שהכזיבה את הציפיות שהוריה תלו בה.

דלית הרגישה תמיד שסבתה, אם אביה המאמץ, אהבה אותה באמת. הסבתא התגוררה בביתם. היא נהגה להגיע לגן הילדים ולהתבונן בה בעת ששיחקה, וכשדלית גדלה ולמדה בבית הספר, שהיה מול ביתם, הייתה הסבתא יוצאת למרפסת ומנופפת לה לשלום בזמן ההפסקות. היא הרגישה שגם אביה אהב אותה והעדיף אותה על פני אחיה, לעומת אמה שהעדיפה את האח; האב נהג לטייל עמה בגן החיות, ובחופשות מבית הספר התיר לה לבוא עמו למקום עבודתו. ועם זאת הקשר המיוחד היה עם סבתה.

לדבריה, בהיותה בת תשע הגיעה לבית הספר כשהיא חבולה והתברר שאמה מכה אותה. אביה ידע על כך וניסה לפצות אותה. כעבור שנה וצי לערך נערך לדלית אבחון פסיכולוגי ונמצא שהיא סובלת מלקות למידה. אמנם הומלץ על דרכי טיפול, כולל טיפול משפחתי, אך מסיפורה של דלית קשה להבין אם ההמלצות יושמו. כל אותה תקופה ההכאות לא פסקו ואחיה המאומץ החל לקיים עמה מגע מיני, לטענתה. היא לא סיפרה על כך לאיש. פעם אחת סיפרה לאמה שאחיה מישש אותה, אך האם לא האמינה לה, ולכן לא הוסיפה לדבר על כך ורק כעסה על הוריה כשיצאו מן הבית בערבים והשאירו אותה לבדה עם אחיה. רק עובדת סוציאלית אחת הבינה שאחיה מתעלל בה, משום שכאשר ציירה את בני משפחתה סימנה "איקס" על דמותו, אך כשנאמר לה שיש להגיש תלונה במשטרה הכחישה את הדבר והפסיקה את פגישותיה עם העובדת הסוציאלית. מאחר שההתעללות אירעה בתוך המשפחה היא התביישה ולא ראתה במעשה משום אונס.

בראייה לאחור מיקמה דלית את הקרע ביחסיה עם הוריה המאמצים במותה של הסבתא. בהיותה כבת 12 חזרה מבית הספר וראתה ברחוב מודעות אבל שהצליחה לקרוא בקושי.

לבסוף ניחשה שסבתה נפטרה ואת הלוויה כבר איחרה. שבועיים אחר כך נערכה חגיגת בת המצווה שלה לחברותיה, ובתום המסיבה היא חשבה שעכשיו לאיש לא איכפת ממנה והחלה להתחבא בחדר המדרגות כדי לראות אם מחפשים אחריה.

אביה חיפש אותה כמה פעמים ולבסוף התייאש. במילותיה של דלית, והיא ברחה לבית חברתה והחלה לשוטט ברחובות.

לאחר שבועות אחדים של שוטטות ומעשי עבריינות העבירו אותה רשויות הרווחה, בצו בית משפט לנוער, למסגרת קלט ומיון, ומשם נשלחה למעון לעברייניות צעירות. בסך הכל שהתה שלוש שנים וחצי במסגרות אלו.

נוכחותם של ההורים המאמצים בחייה באותה תקופה נזכרה מעט מאוד בסיפורה ודומה שלפחות בהרגשתה הם יצאו מן התמונה בשלב זה של חייה.

דלית נבהלה ממה שראתה באותם מוסדות – בין היתר, מעשי אלימות ונסיונות התאבדות – והשהייה בהם הביאה להתדרדרותה, שכן לדבריה, ציות לנורמות ההתנהגות העבריינית הוא תנאי להישרדות במסגרות הללו. נערה שאינה מצייתת לנורמות אלו חייבת לשרת את הנערות שרכשו להן מעמד של מנהיגות. מאחר ש"עשתה בלגנים", כדבריה, היה עליה להישאר ב"אגף המוגן" במשך כל תקופת שהייתה במעון – לעומת נערות אחרות, השוהות באגף זה שבועות או חודשים ספורים לכל היותר. אך לדעתה, השהייה באגף תרמה להסתגלותה למוסד ולהתקדמותה. …

בהיותה בת 16 פקע צו בית המשפט ודלית שוחררה מן המעון והחלה לשוטט ברובע שבו מתגוררים בני המיעוטים. היא התרועעה בעיקר איתם, החלה לצרוך סמים ונשלחה למוסד גמילה. שם פגשה לראשונה מכורים לסמים קשים ונתקלה במצבי "קריז", וכעבור תקופה קצרה ברחה מן המוסד, מחשש שגם היא תתדרדר למצבים כאלה. בפגישה עם עובדת סוציאלית ביטאה דלית געגועים לתקופה שבה שהתה במעון לעברייניות צעירות, ולפיכך היא הוחזרה לשם. מאחר שהפעם נקלטה מרצונה לא הוטלו מגבלות על מעשיה והיא פרעה כל נוהל. בשל כך נשלחה כלעומת שבאה וחזרה לרחובות. בעקבות חשדות בלתי מבוססים על מעורבות כביכול בפשע הגיעה המשטרה לבית הוריה המאמצים. היא אמנם זוכתה מכל אשמה, אך אביה לא סלח לה על ה"בושה" שנגרמה לו, ודלית, בספרה על תקופה זאת בחייה, הצדיקה אותו: "הם עשו לי טובה בכך שאימצו אותי, ואני החזרתי להם רעה".
כשפגשתי אותה שנתיים לאחר מכן, עדיין הצרה על כך שפגעה באביה. את סירובם של הוריה המאמצים לקיים איתה כל קשר קיבלה בצידוק הדין ואישוש ההרגשה שליוותה אותה מאז ילדותה – ההרגשה שהיא איננה חשובה להם באמת.

תפיסת האימוץ כ"טובה" מצד ההורים המאמצים מעידה אולי יותר יותר מכל על כישלון האימוץ, שהרי השייכות למשפחה המאמצת היא תכליתו של האימוץ הסגור, המנתק כליל בין המאומץ לבין הוריו מולידיו. ילדים מאומצים שאינם שייכים למשפחה המאמצת, או שאינם גדלים בה, נעשקים פעמיים – פעם אחת בהדרתם ממשפחתם המולידה ומן השייכות הייחוסית שלהם, ופעם שנייה כשהם רואים את עצמם מודרים מן המשפחה המאמצת.

מימוש עיקרון טובת הילד

הניסיון להגן על דלית באמצעות אימוץ נכשל. קשה למנוע כישלונות באימוץ, שהרי בחירת המשפחה המאמצת נעשית במעין מצבי הדמיה, לפני שידוע מי הילד שיימסר לידי המשפחה. …
כשברחה מן הבית, בטענה שסבלה מהתעללות פיזית מידי אמה המאמצת, היה על המדינה לבדוק מהי הדרך הטובה ביותר להגן עליה. אך לא כך היה. כעבור שנים אחדות, כשדלית כבר הייתה אם בעצמה, אמר בית המשפט לענייני משפחה, שקיבל גרסתה בדבר יחסה של האם המאמצת אליה:
"חמור מזה, לא נעשה דבר, גם לאחר היוודע כשלון האימוץ, לתת לה משפחה מאמצת אחרת או משפחה אומנת: שירותי הרווחה הסתפקו בהעברתה למוסדות, בהם נחשפה מטבע הדברים עם בעיות התנהגות או מרקע קשה, ולאוכלוסייה מגוונת של עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פקידי סעד וקציני מבחן. עיון במסמכים שהוגשו בפני מציין, מלבד פסיכולוגים שנתבקשו לעשות הערכות מפעם לפעם: [השופט נקב בשמותיהם של תשעה בעלי מקצוע] שירותי הרווחה גם לא פעלו למנות למשיבה אפוטרופוס נוסף על ההורים המאמצים, ובהליכים לפי חוק הנוער לא ראו לנכון למנות ידיד".

קישורים: