אימוץ, השירות למען הילד, חנה בן עמי, יועץ משפטי משרד הרווחה, משה ריינפלד, סחר בילדים, סחר בילדים לאימוץ, רותי סיני

אימוץ – השופטת חנה בן עמי קבעה: משרד הרווחה הפריד בין הילדים לאימם ללא סיבה

אימוץ – כב' השופטת חנה בן עמי ביהמ"ש לענייני משפחה ירושלים מתחה ביקורת חריפה על השירות למען הילד – השופטת לא הבינה למה הילדים הופרדו מאמם, רותי סיני ומשה ריינפלד, הארץ 21.9.2000, קובץ pdf

הוא היה בן 16, היא היתה בת 14. משפחתה התנגדה לקשר ביניהם, והם ברחו לבית סבתו בעיר אחרת. הוא הסתבך בפלילים – עבירות רכוש ואלימות, והיא נכנסה להריון. בגיל 18 כבר היו לה שלושה ילדים, בני שנה, שנתיים ושלוש. כמעט מההתחלה נהג בה בן זוגה באלימות וגם נטש אותה ואת הילדים לתקופות ארוכות. בגלל גילה ומצבה הכספי, התקשתה הנערה לטפל בילדים, והם הוצאו מהבית בצו חירום למשך תשעה חודשים.

לאחר שהוחזרו, השתפר המצב במעט, אבל האב שב במהרה להתנהגותו האלימה. כתשעה חודשים לאחר מכן, במאי 1996, נעצר בעקבות שוד מזוין שביצע ונכלא למאסר ממושך.

כעבור חודש שוב הגיעה המשטרה – הפעם כדי לקחת את שלושת הילדים.

הם נלקחו לבית מעבר של השירות למען הילד, שם הוחזקו כמעט שנתיים עד שהמדינה ביקשה להכריז עליהם כמתאימים לאימוץ ופנתה לשם כך לבית המשפט.

את הפרשה העצובה והסבוכה גוללה באחרונה סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בירושלים, השופטת חנה בן עמי, בפסק דין קשה שבו מתחה ביקורת חריפה על השירות למען הילד ועל היועץ המשפטי של משרד הרווחה.

"בדיונים בבית המשפט התבררה מסכת ארוכה של מחדלים וכן של מהלכים שננקטו על ידי השירות למען הילד, שחרגו מנורמה של מינהל תקין", כתבה השופטת.

בין השאר, האשימה בן עמי את השירות בהסתרת מסמכים רלוונטיים ומרכזיים מבית המשפט.

השופטת גם האשימה את השירות בהפעלת שיקולים ש"לא היו שיקולי טובת הילדים דווקא", וציינה את העובדה שבניגוד לדעתם של אנשי השירות, רשויות הרווחה במקום מגוריהם של הילדים התנגדו בתוקף להוצאת הילדים מביתם. היא ציינה במיוחד תצהיר של מנהלת האגף לשירותים חברתיים בעיר, שסיפרה כי הציעה לגבש תוכנית לטפל בילדים במסגרת הקהילה.

ההצעה נדחתה, תוך שהובהר: "שאם יהיו תוכניות כאלה בקהילה אז יקטן מספר הילדים לאימוץ, והדבר יפגע במשפחות המבקשות לאמץ".

גם פקידת הסעד לחוק הנוער באותה עיר חזרה בעדותה על טענה זו.

מהתיאורים בפסק הדין עולה כי ככל שהתארכה שהותם של הילדים בבית המעבר, מבלי שהתקבלה כל  החלטה על גורלם, הידרדר מצבם.

בדיון שהתקיים במשרדי השירות, כשנה ורבע לאחר שהוצאו הילדים מביתם, תיארה מנהלת בית הילדים את הילד הבכור, בן החמש וחצי כך:

"מבחינה רגשית נמצא ביאוש טוטאלי, סימני דיכאון ותופעות אלימות כלפי הילדים וכלפי עצמו…".

וכך סיפרה על הילד בן השלוש: "מתחת לילד הנחמד והטוב יש הרבה קשיים, הרבה עצב וכאב".

חלפו 21 חודשים של דיונים וחילוקי דעות בין רשויות הרווחה השונות עד שהשירות למען הילד פנה לבית המשפט בבקשה להכריז על הילדים ברי אימוץ.

כבר בהופעתו הראשונה בבית המשפט ביקש היועץ המשפטי של השירות, שהשופטת תורה באופן מיידי על הפסקת הביקורים של האם אצל ילדיה.

השופטת סירבה.

"ככל שיירבו ביקורי המשפחה אצל הקטינים ייטב מצבם, אלא אם כן סבור מישהו שניתוק הקשר נחוץ כדי ליצור עובדות ולהעמיד את בית המשפט ואת הקטינים בפני מצב שהגשרים מצד אחד נשרפו וכל שנותר הוא לבנות מערכת חדשה", כתבה בן עמי.

"ההתרשמות מהמקרה דנן (כמו גם מתיקים אחרים שעניינם בקשה להכרזת קטין כבר אימוץ) הינה כי 'הכשרת' הקטין לאימוץ נעשית מרגע הוצאתו מן הבית", כתבה השופטת.

תצהירה של מנהלת האגף לשירותים חברתיים מחזקת את דברי השופטת: "אני רוצה להגיד שברגע שהילדים הובאו לבית הילדים הכל היה מכוון לניתוק הקשר".

השופטת הורתה להגביר באופן ניכר את מספר ומשך הביקורים שהורשו לאם ולאפשר לילדים לצאת לביתה לחוג את ראש השנה. השופטת ציינה כי במהלך הדיונים נחשפו פרוטוקולים של שתי ועדות החלטה – ועדות של אנשי מקצוע שאמורות להכריע במקרים של חילוקי דעות בענייני הוצאת ילדים מהבית – ובשתיהן הוחלט מפורשות להחזיר את הילדים לביתם.

בדיון שלישי, הפעם בוועדה עליונה, מסרה מנהלת השירות למען הילד, אלה בלאס, כי ישנן שלוש משפחות המוכנות לקבל את הילדים לאימוץ.

לאור העדויות ששמעה השופטת בדבר חילוקי הדעות המקצועיים, היא ביקשה מהשירות לשקול את בקשת האם להשיב לה את ילדיה. באופן מפתיע, השירות נענה בחיוב.

"ובחלל נותרה השאלה: כיצד זה השירות למען הילד, שאפילו על פי שמו אמור להיות אמון על טובתם של קטינים, שומט מידו באחת קטינים לבית אמם, כשעמדתו החד משמעית והבלתי מתפשרת לאורך הדיונים היתה כי טובתם מחייבת הפסקת הביקורים וניתוק הקשר… והרי לכאורה שום דבר לא השתנה, לבד מעדויות עובדי הרווחה ומגילוי קיומם של פרוטוקולים של דיונים בעניין הקטינים וההחלטות שלא יושמו".

הילדים הושבו לבית אמם, והעובדים הסוציאליים דיווחו כי בביקוריהם שם מצאו בית נקי, מצויד במזון, הילדים היו נקיים, נראו רגועים והתרפקו על אמם. לעומת זאת, לדברי השופטת, אף נציג של השירות למען הילד לא בדק בעצמו אם הילדים השתלבו בבית אמם.

"אם ניתן לסכם תיק עצוב זה", כתבה בן עמי, "מי שבאמת ובתמים טובתם של הקטינים היתה לנגד עיניו, תפקידו היה להושיט יד תומכת לאם, שכל חטאה היה שבהיותה ילדה-נערה, דלת אמצעים ונתונה למרות גבר אלים, לא עמד לה כוחה לטפל בהם כראוי".

וסוף דבר: באחרונה נודע כי שלושת הילדים נשלחו לפנימייה.

 השופטת לא הבינה למה הילדים הופרדו מאמם, רותי סיני ומשה ריינפלד, הארץ 21.9.2000
 השופטת לא הבינה למה הילדים הופרדו מאמם, רותי סיני ומשה ריינפלד, הארץ 21.9.2000
התעללות בילדים, ועדה לזכויות הילד, זבולון אורלב, מעון צופיה, רותי סיני, רשות חסות הנוער

נערות במעון צופיה של משרד הרווחה ביבנה נכלאו בכלוב ברזל – אוקטובר 2003

ילדה בכלוב מעון צופיה משרד הרווחה

חשד: נערות בפנימייה של משרד הרווחה ביבנה נכלאו בכלוב ברזל , רותי סיני , אוקטובר 2003 , הארץ

שימוש בכוח, כליאה בחדרים ואף בכלוב – אלה חלק מהתלונות של חוסות ועובדים לשעבר במעון "צופיה" ביבנה, פנימייה סגורה לנערות שנשלחות על ידי בתי משפט לאבחון ולטיפול. התלונות הגיעו לאגודה לזכויות האזרח שפנתה לפני כחודש לשר הרווחה זבולון אורלב, שמשרדו מפעיל את הפנימייה.

במשרד הרווחה דוחים את הטענות, אולם אורלב החליט למנות ועדה בלתי תלויה לבדיקת הטענות, בראשות השופט בדימוס אהרון מלמד. יו"ר הוועדה לקידום מעמד הילד, ח"כ מיכאל מלכיאור (מימד), יקיים היום דיון בנושא.

"התלונות המפורטות מציירות תמונה קשה על פיה לצד הטיפול המסור של עובדי המעון, נערות במעון סובלות מפגיעה תכופה בכבודן כבנות אדם", כתבה עורכת הדין נטע עמר מהאגודה. "השיטה הטיפולית הנהוגה במעון – של כליאה בחדר וכליאה בכלוב ברזל – מפרה באופן חמור את זכות הנערות לחירות ועולה ממנה חשש כבד של אי חוקיות".

התלונה החמורה ביותר נוגעת לכליאת נערות למשך כמה ימים בחדרן כעונש על בריחה מהמעון, אלימות כלפי נערות אחרות או הפרת כללי המעון. נערה אחת אף נכלאה לתשעה ימים, על פי התלונה.

עוד עולה מהתלונה כי במעון קיים חדר "פסק זמן", אליו מוכנסות נערות שמתפרעות "כדי שיירגעו". לטענת חלק מהמתלוננות, נערות מוכנסות לחדר בכוח.

לפני כשנה היה קיים במעון כלוב שרוחבו ואורכו כמטר וגובהו כשני מטרים, עשוי סורגי ברזל, בו היו כולאים נערות. עמר כתבה כי לא ברור אם הדבר נמשך כיום.

דובר משרד הרווחה, נחום עידו, דחה אתמול את הטענות באומרו כי אין בצופיה כלוב, נערות אינן ננעלות בחדרן ורק הביתן שבו הן ישנות ננעל בשעות הערב.

לטענתו, לחדר "פסק זמן" אכן מכניסים נערות, באישור מיוחד, כדי שיירגעו. אולם הן מוחזקות בו רק 20 דקות, תחת השגחה, כדי שלא יזיקו לעצמן.

האגודה גם התלוננה על כך שהמעון מדווח למשטרה על כל נערה שבורחת, דבר שגורם לחלקן לרדת למחתרת ולסכן את עצמן במגע עם גורמים עבריינים. עידו אמר בתגובה כי הואיל שהנערות נשלחות לצופיה על פי צווי שופטים, חלה על המעון חובת דיווח למשטרה על כל בריחה.

חשד: נערות בפנימייה של משרד הרווחה ביבנה נכלאו בכלוב ברזל , רותי סיני , אוקטובר 2003 , הארץ
חשד: נערות בפנימייה של משרד הרווחה ביבנה נכלאו בכלוב ברזל , רותי סיני , אוקטובר 2003 , הארץ
אנשים עם מוגבלויות, הפרטה, רווחה בהפרטה, רותי סיני

אין פיקוח על מוסדות משרד הרווחה – 6,600 מפגרים במעונות – ורק 7 מפקחים

6,600 מפגרים במעונות – ורק 7 מפקחים – גם במשרד הרווחה מודים: אין פיקוח אמיתי על המוסדות , רותי סיני , הארץ , מרץ 2007

כמה מפקחים על הטיפול בעשרות אלפי בעלי מוגבלויות – לפני שלושה חודשים דיווח "הארץ" על קבוצת הורים לאנשים עם פיגור שכלי, הנאבקים למען ילדיהם החיים במעון "בית אנדרו" בראשון לציון – שאותו מפעילה חברה פרטית מטעם משרד הרווחה. ההורים טענו שלילדיהם אין די אוכל, שחלקם מתקלחים במים קרים, שחלקם לא מקבלים תרופות בזמן, שהמדריכים מועטים ומתחלפים לעתים תכופות. כל זאת, לטענתם, משום שהזכיין שמפעיל את המעון, גל אזואלס, מבקש לחסוך כסף.

כמה מפקחים על הטיפול בעשרות אלפי בעלי מוגבלויות

ההורים אמרו שהתריעו על הבעיות באוזניהם של הזכיין ושל מפקחת במשרד הרווחה, אך דבר לא נעשה. לבסוף פנו להנהלת האגף לטיפול באדם המפגר במשרד הרווחה ואף הגישו תלונה במשטרה על פגיעה בחסרי ישע. אז, הזדרז משרד הרווחה להקים ועדת בדיקה, שלמרות שפעלה לאחר שחלק גדול מהליקויים תוקן – בעקבות תלונות ההורים והפרסום בתקשורת – אכן מצאה ש"היו תקלות וחריגות אשר פגעו באיכות החיים של הדיירים". הוועדה מצאה שהדיירים לא קיבלו ארוחת בוקר, שבשעות אחר הצהריים היתה רק מדריכה אחת במקום שתיים כנדרש, שמחצית העובדים הוחלפו במהלך שנה ועוד.

מהפרשה עולה בבירור שאת תפקיד הפיקוח על המעון מילאו ההורים – ולא משרד הרווחה. למרות שהפיקוח חיוני במיוחד בתהליכי הפרטתם של שירותים לאנשים חסרי ישע, השונה מטבע הדברים מהפרטת שירותי צרכנות אחרים, מערך הפיקוח של משרד הרווחה הולך ומצטמצם ומתקשה לעקוב אחר כלל המסגרות והארגונים, רובם חיצוניים, המספקים שירותים לנזקקים.

מספר דוגמאות עשויות להמחיש עד כמה קטן סגל הפיקוח הממונה על המסגרות המספקות שירותי רווחה.

כך למשל, לפי החוק, המדינה מספקת מגורים בכמעט 60 מעונות פנימייה ליותר מ-6,600 אנשים עם פיגור שכלי. שני שלישים מהחוסים חיים במוסדות פרטיים. על כל המעונות מפקחים בסך הכל שבעה מפקחים ב-6.5 תקנים.

בנוסף, לפי החוק, המדינה גם מספקת שירותים לשילוב אנשים עם פיגור בקהילה: שילוב במעונות למאות פעוטות עם פיגור; מסגרות יום למאות ילדים עד גיל שלוש; מרכזי יום ל-4,000 בני 3-21; מרכזי יום ל-750 בני 21 ומעלה; שירותי אומנה ל-315 ילדים עם פיגור; תעסוקה לאלפי אנשים ב-65 מסגרות תעסוקה; נופשונים ל-24 אלף אנשים; 2,400 דירות בפיקוח לאנשים עם פיגור; טיפול ותמיכה במשפחות, ועוד שירותים רבים.

על כל אלה מופקדים עשרה מפקחים. הד"ר חיה עמינדב, מנהלת האגף לטיפול באדם המפגר, אומרת שבממוצע המפקחים מגיעים לביקור בתדירות של אחת לשלושה חודשים עד שישה חודשים, תלוי במסגרת. "מה שקרה בבית אנדרו הוא לא סימפטום מיוחד", מודה עמינדב. "לצערנו מערך הפיקוח, גם במעונות הפרטיים וגם בממשלתיים, לא עונה על הצרכים". המפקחת הממונה על מעון אנדרו אמנם הודחה מתפקידה, אך בעיות דומות עלולות לחזור על עצמן – ואולי אף מתרחשות כיום – במעונות שבהם ההורים פחות מאורגנים או נועזים.

"אני קובע באופן מפורש שהמשרד אינו מסוגל לפקח על עבודת הזכיינים שמטפלים באנשים חסרי ישע", אומר יוסי מלכה, מנכ"ל אקי"ם. "יש פה כשל מאוד מרכזי. מפריטים באמוק בלא תגבור משמעותי של מנגנון הפיקוח".

נעמי רז, יו"ר ועד ההורים הארצי של אקי"ם, אומרת שכבר בשנות ה-80 כשהתחילו תהליכי ההפרטה היה ברור שאי אפשר יהיה לבצע פיקוח יעיל ולכן בכל מסגרת צריך יהיה להקים ועד הורים, בתמיכת משרד הרווחה. אלא שרק בחלק מהמסגרות נוצר השילוב בין הורים חזקים די הצורך להנהלה שהסכימה לכך.

רז מוסיפה, כי מזה יותר מעשור שמשרד הרווחה לא העניש זכיין שלא עמד בתנאי המכרז שבו זכה ובתנאי החוזה שעליו חתם. "מערכת אחת שתיסגר תהיה סמן והתראה לאחרים", היא אומרת. אבל במשרד הרווחה אומרים שמדובר בתהליך מסובך מבחינה משפטית.

אין תחרות אמיתית בשוק הרווחה

גם תחומים אחרים סובלים ממיעוט מפקחים. על כ-400 מסגרות שמספקות דיור, תעסוקה, שיקום ופנאי לנכים ולעיוורים מפקחים כ-15 מפקחים מטעם משרד הרווחה; על כ-200 בתי אבות מופקדת רק מפקחת אחת במשרה מלאה ועוד עשר מפקחות המועסקות באמצעות חברת כוח אדם. על 500 מסגרות לקשישים בקהילה – מרכזי יום, שכונות תומכות ועוד – מופקדים 11 מפקחים.

משרד הרווחה תומך בתהליך ההפרטה, אך מודה שהפיקוח הוא נקודת תורפה כואבת. יקותיאל צבע, מנהל האגף למחקר, תכנון והכשרה במשרד, סבור שהפרטה מחייבת פיקוח על טיב השירות הניתן לנזקקים. בתנאים מסוימים השוק יכול לבצע פיקוח על עצמו – אם הוא משוכלל דיו, דהיינו יש בו הרבה מבחר ומידע לצרכן או לבני משפחתו שמאפשר להם לבחור איזה מוסד טוב ביותר בשבילם ומספק להם שירות ברמה הגבוהה ביותר, אומר צבע.

"אבל תנאים של שוק משוכלל כמעט לא קיימים בשוק שירותי הרווחה", אומר צבע. ההיצע מוגבל ובמקרים רבים ה"לקוחות" הם אנשים חסרי ישע ולהם או למשפחות שלהם אין מידע וכלים לבחירת מוסד או שירות, הוא אומר. לכן הממשלה חייבת לספק את הפיקוח ולא יכולה לסמוך שכלי השוק יעשו זאת, אומר צבע. אמצעי הפיקוח הממשלתי כוללים דרישות מפורטות בחוזים עם ספקי השירותים, פיקוח חיצוני שיטתי, משוב של הלקוחות או החוסים, תמיכה מארגוני סנגור ועמותות הורים, הוא אומר. גם הוא מודה שאלה רחוקים כיום מלהתקיים במלואם.

פרופ' אברהם דורון, חתן פרס ישראל לעבודה סוציאלית ומתנגד חריף להפרטת שירותים חברתיים, אומר שפיקוח על שירותי רווחה הוא אשליה.

"הניסיון מראה שברוב המקרים הגורמים המפקחים הופכים שבויים בידי המוסדות המפוקחים ובמקום להגן על לקוחות של מוסדות אלה הם מגנים על המפוקחים", הוא אומר, "הדוגמה הטובה ביותר היא בנק ישראל והמפקח על הבנקים. מה שמפקח זה עשה במשך השנים הוא להגן על הבנקים מפני הטענות הצודקות על פי רוב של לקוחות הבנקים".

רותי סיני

כבר ב-2005 התריע מבקר המדינה על צמצום היקף הפיקוח

בדו"ח שפירסם ב-2005, הצביע מבקר המדינה על ליקויים בפיקוח של משרד הרווחה על השירותים שהעביר לביצוע חיצוני. המבקר כתב שעל אף שהמשרד הוציא לספקים חיצוניים, כמו עמותות וחברות מסחריות, כ-85% מהשירותים שהוא מחויב לתת (בשווי של יותר מ-2 מיליארד שקל) – היקף הפיקוח ירד. המבקר ציין שלמרות שיש להרחיב את הפיקוח במצב זה, הרי שמספר משרות הניהול, התכנון והפיקוח קטן ב-16% בשנים שנבדקו.

עוד גילה המבקר שכשליש מהמעונות לאנשים עם פיגור פעלו בלא רישוי; ל-32 מתוך 43 ההוסטלים של חסות הנוער לא היה חוזה בתוקף עם משרד הרווחה; ומ-1999 עד סוף יולי 2004 קיים המשרד בקרה חשבונאית רק על כשליש מ-1,200 הגופים שמהם הוא רוכש שירותים.

כך למשל, במשך יותר משנתיים המשרד לא קיים בקרה בעמותה שהעניקה שירותי תקשורת לחירשים. רק בעקבות תלונות מחירשים שלא קיבלו שירותי תרגום, נערכה ביקורת שמצאה כי העמותה נמצאת במצב של חדלון פירעון. ההתקשרות עמה הופסקה, אבל בינתיים החירשים לא קיבלו שירותים במשך שנה.

רווחה בהפרטה , כתבה חמישית ואחרונה בסדרה בשנים האחרונות מתקיים בישראל תהליך מואץ של הפרטת השירותים החברתיים, אותם מחויבת המדינה לספק על פי חוק. בסדרת כתבות יבחן "הארץ" כיצד משפיע השינוי על חייהם של האזרחים החלשים ביותר במדינה.

הונאות משרד הרווחה, יום השואה והגבורה, מדיניות משרד הרווחה, ניצולי שואה, עוני, קשיש, רותי סיני

צביעות רשויות הרווחה ו"תעשיית" השואה – ניהול מערכתי כושל ניצולי השואה

תאוות בצע ופקידות מדושנת על גב ניצולי השואההכתבה אין מחילה על ההשפלה , רותי סיני , מאי 2011 , nrg

בגרמניה הנאצית ניסו לגזול מהיהודים צלם אנוש. במדינת ישראל גוזלים מהניצולים, שכל חטאם ששרדו את הזוועות, את שארית כבודם.

במקום לספק את צרכיהם בסתר, עורכים סביבם פסטיבלים של מסכנות. אין היום מעשה למען ניצולים או שקל שמוקצה לטובתם שאינם מלווים בתרועות יחצנות והבזקי מצלמות. קחו, למשל, הזמנה שנשלחה אתמול לקראת יום השואה. "אני שמחה להזמינך לאירוע השקה", כתבה יועצת תקשורת ששלחה את ההזמנה. בושם חדש? קולקציית תכשיטים? לא ולא. פרויקט סיוע לניצולי שואה מאושפזים, "ביוזמה וניהולה של החברה לאיתור והשבת נכסי נספי השואה". שמו של הפרויקט, "עזר לניצול", בלא ספק נהגה על ידי מיטב מוחות ענף הפרסום...

ישראל מכורה לזיכרון השואה. מדי שנה היא מנציחה את הנספים ומתרפקת על סיפורי גבורתם. את החיים, שכל חטאם ששרדו את הזוועות, היא מעדיפה לשכוח. יחסה של המדינה לניצולים היה ונותר מורכב. ישראל אמנם הוקמה עבורם כמקלט, אבל הם התקבלו בתחושות מעורבות. תדמיתם הייתה גלותית וחלשה, פסיבית וכנועה, היפוך מוחלט מדמותו של היהודי שנלחם נגד אויביו כדי לברוא חברה יהודית חדשה בישראל.

על אף שהפנו להם עורף, הניצולים החיוורים בנו את הארץ. חלקם הושלכו הישר מהתופת ההיא לקרבות מלחמת העצמאות, אחרים סללו כבישים ובנו בניינים. הם היו המסד שעליו התפתחה המדינה – הסוחרים, הפקידים, הקצינים, האחיות, המורות. הם גם הקימו דורות המשך – ילדים, נכדים ונינים.

חלפו השנים, מספר הניצולים הלך ופחת, אבל צרכיהם של הנותרים הלכו ורבו. בניגוד לדימוי הרווח שלפיו הניצולים משופעים ברנטות מגרמניה, מתברר שרבים חיים בדלות ומחסור.

בגרמניה לא היה הבדל בין יהודי ליהודי. כולם נחשבו טמאים ונידונו לכליה. בישראל, לעומת זאת, מחולקים הניצולים לקבוצות ותתי קבוצות לפי מוצאם, תאריך הגעתם ארצה ושלל קריטריונים אחרים. כל קבוצה זכאית להטבות שונות.

סבך בלתי אפשרי

כמעט 50 אלף ניצולים שמקבלים גמלה חודשית ממשרד האוצר זכאים לפטור מתשלום בעבור תרופות למחלות המוכרות כתולדה של השואה. אבל ניצולים שמחלתם אינה מוכרת כתוצאה מהשואה, אינם זכאים לפטור, רק להנחה: 50 אחוז עד גיל 70 ו-60 אחוז אחריו. מעבר לעובדה ש-65 שנים אחרי השואה קשה לדעת אם חולי הוא תוצאה של הזוועות או של הגיל או של שניהם, לשם מה נועדה החלוקה לגילאים?

והנה דוגמה נוספת. מתוקף "חוק נכי רדיפות הנאצים" משלם האוצר תגמול חודשי בסיסי לזכאים. בנוסף, יש שמקבלים תגמול ל"נצרך" ויש שמקבלים תגמול ל"נזקק". דרגות זכאות
שונות נקבעו גם לניצולים שנמצאו באחרונה זכאים להכרה מתוקף מחלות נוספות שהוכרו כתולדה של רדיפות הנאצים: ניצול שהחל לסבול ממחלה עשר שנים אחרי המלחמה מוכר בצורה מלאה, וזה שהתחיל לסבול 20 שנה אחרי השואה מוכר באופן חלקי.

התוצאה היא סבך שקשה, עד בלתי אפשרי, לצלוח אותו. וכאילו אין די בסרבול, הרי שלפחות שבעה גופים גדולים ועשרות קטנים יותר עוסקים בסיוע לניצולים: משרד האוצר, משרד הרווחה, המשרד לאזרחים ותיקים, משרד הבריאות, ועידת התביעות, הקרן לרווחת נפגעי השואה, מרכז הארגונים של ניצולי השואה ועוד.

כולם היו גיבורים

הנהנים העיקריים מהבלבול והסרבול הם גדודים של פקידים ועורכי דין שמתחזקים את "תעשיית" השואה. כסף לא חסר. החברה שהוקמה על ידי הממשלה כדי לאתר ולהחזיר נכסים של נספים ליורשיהם מחזיקה בנכסים שנאמדים ב-800 מיליון שקלים, לפחות. לרוב הכסף לא נמצא ולא יימצאו יורשים והוא מיועד בעיקר לניצולים עניים.

לכסף נמצא שימוש חשוב נוסף – יותר מ-20 מיליון שקלים בשנה מוקצים להפעלת החברה ולשכר עובדיה ומנהליה, שכבר התחלפו ארבע פעמים בארבע השנים מאז הוקמה. בשנים האחרונות, בתגובה לביקורת ציבורית קשה, אכן הוקצו כספים לרווחת הניצולים, אבל רק לעניים שבעניים. מרבית הניצולים אינם זכאים, למרות שלא מעטים מתקשים לממן את התרופות והטיפולים שלהם הם זקוקים.

לכל זקן בישראל מגיע להוציא את חייו בכמה שפחות סבל וכמה שיותר כבוד. הדבר נכון, בוודאי, כאשר מדובר באנשים שכל יום, כל חודש וכל שנה בחייהם עוברים עליהם בצל הזוועות ויגון הגעגועים לאהובים שנספו. בישראל מתקשים להבין שגם הם היו גיבורים. עצם החיים בגטו או במחנה, כל נשימה, כל ביס מלחם דל ועבש, היו מעשים של גבורה.

פסטיבלים של מסכנות

אבל היום להיות ניצול שואה בישראל מזוהה יותר מכל עם עוני. במקום שיקבלו סיוע בזכות, נאלצים הניצולים להתמקח על כל כדור ומשחה, להתרוצץ בין משרדים ופקידים ולחפש מסמכים שאינם קיימים כדי להוכיח שאינם מתחזים או מרמים.

במקום לספק את צרכיהם בסתר, עורכים סביבם פסטיבלים של מסכנות. אין היום מעשה למען ניצולים או שקל שמוקצה לטובתם שאינם מלווים בתרועות יחצנות והבזקי מצלמות. קחו, למשל, הזמנה שנשלחה אתמול לקראת יום השואה. "אני שמחה להזמינך לאירוע השקה", כתבה יועצת תקשורת ששלחה את ההזמנה. בושם חדש? קולקציית תכשיטים? לא ולא. פרויקט סיוע לניצולי שואה מאושפזים, "ביוזמה וניהולה של החברה לאיתור והשבת נכסי נספי השואה". שמו של הפרויקט, "עזר לניצול", בלא ספק נהגה על ידי מיטב מוחות ענף הפרסום.

בגרמניה הנאצית ניסו לגזול מהיהודים צלם אנוש. במדינת ישראל גוזלים מהניצולים את שארית כבודם. אין מחילה על הסבל, אין סליחה על ההשפלה.

אין מחילה על ההשפלה - גזל ניצולי השואה

קישורים:

גזענות, יוצאי אתיופיה, מדיניות משרד הבריאות, מדיניות משרד הרווחה, משרד הבריאות, משרד הרווחה, רותי סיני

מי כאן הנחשל – צמצום ילודה בקרב יוצאי אתיופיה

מי כאן הנחשל - צמצום ילודה בקרב יוצאי אתיופיההמאמר "מי כאן הנחשל" , רותי סיני , מעריב, 12.05.2010

תחת מעטה של סודיות מפלה המדינה נשים יוצאות אתיופיה במטרה לצמצם את הילודה במגזר.

גילויי האפליה כלפי יוצאי אתיופיה רווחים בחברה הישראלית. אבל מעטים יודעים על האפליה החמורה שנוקטת המדינה כלפי נשים יוצאות אתיופיה, תחת מעטה של סודיות.

אחת לשלושה חודשים מקבלות אלפי נשים זריקה של חומר למניעת הריון במטרה לצמצם את הילודה בקרב העולים. החומר דפו פרוורה, הוא תכשיר שנוי במחלוקת המתבסס על הורמון הפרוגסטרון, בעולם הוא ניתן בעיקר לנשים במדינות אפריקה ולנשים עם מוגבלות שכלית, במחשבה שאינן מסוגלות ליטול אחריות בעצמן למניעת הריון.

לדפו פרוורה יש יתרונות. הוא מאפשר להסתיר מבן הזוג את השימוש באמצעי מניעה, הוא מוריד באופן ניכר את הסיכון לסרטן הרחם, והוא מונע תסמינים של גיל המעבר כמו גלי חום. אבל הוא גורם גם דימומים בין וסת לווסת, ירידה בכולסטרול ה"טוב" ופגיעה במסת העצם שמגבירה את הסכנה לשברים. בישראל התכשיר אינו מומלץ לשימוש בגלל תופעות הלוואי, אלא רק כברירת מחדל…


לאן נעלמו ילדי יוצאי אתיופיה – פטרנליזם, גזענות והתנשאות רשויות הרווחה

למאמר המלא הקלק על התמונה

קישורים:

בית אנדרו, בית מיכל, גל זואלס, הדס אביסדריס, הוסטל, מעון למפגרים, מפקח רווחה, נחום עידו, רותי סיני

החיים בהוסטל למפגרים "בית אנדרו" בראשון לציון : רעב ומקלחת במים קרים

מתוך מאמר "הארץ" – החיים בהוסטל למפגרים: רעב ומקלחת במים קרים מאת רותי סיני מה- 05/12/06
הורים ללוקים בשכלם: ילדינו סובלים מהזנחה קשה בהוסטל בראשון לציון; משרד הרווחה הגיש תלונה למשטרה

 מצפונה של ריינה בן חביב מייסר אותה עד כדי כך שהיא לא ישנה בלילות. היא מלקה עצמה על כך שלא ראתה שבנה רעב, לא הבינה כי הוא מתקלח במים קרים, לא ידעה עד כמה הוא נסער מהתחלופה התמידית של המטפלים בו.

בנה, בן 24, מתגורר בבית אנדרו, הוסטל לאנשים עם פיגור שכלי בראשון לציון. הוא חי שם עם 22 דיירים הסובלים מרמות פיגור המוגדרות קל עד בינוני. ההוסטל, מבנה נאה המכיל ארבע דירות, מנוהל על ידי איש עסקים שזכה במכרז של משרד הרווחה להפעלתו. הזכיין, גל אזואלס, מפעיל הוסטל נוסף ומרכז יום לאנשים עם פיגור, גם הם בראשון לציון.
בן חביב, יו"ר ועד ההורים של ההוסטל, תתייצב היום (שלישי) במשטרה יחד עם קבוצת הורים ותגיש תלונה בשם ההורים נגד אזואלס על האופן שבו הוא מנהל את בית אנדרו בשנתיים מאז פתיחתו. ההורים גם פנו בחודש שעבר להנהלת משרד הרווחה ובתגובה הגיש המשרד תלונה למשטרה על חשד לפגיעה בחסרי ישע בבית אנדרו.
אבל ההורים לא מתרשמים מתגובת משרד הרווחה – לא מצוות הליווי שמונה להוסטל וגם לא מהוועדה שמונתה לבדוק את טענותיהם. יצוין שבצוות הליווי חברה המפקחת שגם במשרד הרווחה מודים שהיתה אמורה לראות את הבעיות בהוסטל ולא ראתה, וועדת הבדיקה מורכבת רובה מעובדי המשרד. כמו כן, על אף החשדות, החליט משרד הרווחה לאפשר לאזואלס להמשיך להפעיל את שלוש המסגרות בראשון לציון ונדחו בקשות ההורים להשעותו עד תום הבדיקות. "אם אפשר לתקן, עדיף לתקן", אומר הדובר נחום עידו.
במשרד הרווחה אומרים שאזואלס תיקן ליקויים בשבועיים האחרונים. ההורים מספרים על פרחים שנשתלו, על מעדנים שהופיעו על שולחן האוכל, על ילדיהם שמדווחים בהתרגשות שקיבלו קציצה ונקניק לארוחת ערב, על יציאה לבאולינג. אבל לדבריהם, לא כך היה עד כה ואין כל ערובה שהמצב יימשך ברגע שהזרקורים יכבו.
טענות ההורים מתמקדות במחסור חמור בעובדים – כ-50% פחות ממה שדורש משרד הרווחה, תחלופה גבוהה של מנהלים, עובדים סוציאליים ומטפלים, מחסור קשה במזון ובמוצרי היגיינה ודיווחים כוזבים למשרד הרווחה. "הוא מעל באמון של ההורים ושל משרד הרווחה, סיכן את הילדים שלנו, ולא ייתכן שימשיך לנהל את ההוסטל", אומר אחד ההורים.
עובדים לשעבר והורים מדווחים כי במשמרת אחר הצהריים, למשל, כשהחניכים מתחילים לשוב ממקומות עבודתם, היתה רק מדריכה אחת ל-23 הדיירים במקום שתיים שדורש התקן. הוטל עליה לקפל ולמיין כביסה, לסייע ברחיצה וגילוח ולהכין ארוחת ערב. "אין סיכוי שהיא תוכל להכיר את החניכים, להקשיב להם, לחבק אותם", אומרת אם שבתה מתגוררת בהוסטל. ההורים מספרים שאחד החניכים נפל מכיסא הגלגלים שלו והמדריכה נאלצה לעצור אדם ברחוב ולבקש שיעזור לה להרים אותו.
הם מספרים עוד שמכניסת השבת עד יום ראשון בבוקר הועסקה רק מטפלת אחת.
"יש חשד שהוגשו דו"חות כוזבים ודיווחים על עובדים שאינם נמצאים כדי להציג מצג שווא שהתקנים מולאו", כתבו ההורים בתלונה שתוגש במשטרה. כמו כן דווח שלכל הוסטל יש מנהל נפרד בעוד שבפועל המנהלים של בית אנדרו ניהלו גם את בית מיכל, ההוסטל הנוסף שאזואלס מפעיל.
.
מי שחזק מצליח לחטוף
ההורים טוענים שאזואלס חסך במזון וכל דרישותיהם ממנו ומן המפקחת של משרד הרווחה לבדוק את כמויות האוכל שמקבלים הדיירים במהלך 24 שעות לא נענו. הורים רבים מספרים שילדיהם באים הביתה בסופי שבוע מורעבים.
אחד ההורים כתב לוועד שבנו מתקלח במים קרים, אינו מקבל עזרה ברחצה למרות שהוא זקוק לה, ישן בחדר רטוב משום שהמים זורמים מהמקלחת לחדר השינה שלו, בגדים שהוריו מביאים לו נעלמים ובגדים שנקרעים אינם מתוקנים. "הכי חשוב לנו שבזמן האחרון הוא רזה מאוד וכשהוא בא הביתה הוא מאוד רעב ולא מפסיק לאכול", כתב ההורה. הורה אחר מספר שבנו ירד 6-7 קילו. הורים נוספים מספרים שהמכנסיים של בנם נופלים ממנו וכשהוא מגיע הביתה לסופי שבוע הוא לא מפסיק לאכול. את הכריך שהוא מביא לעבודה הוא אוכל מיד כשהוא מגיע כי הוא רעב, הם מספרים.
זאת משום שהחניכים לא מקבלים ארוחת בוקר כדי שאזואלס לא יצטרך להביא מדריכה נוספת לשעות הבוקר, לדברי ההורים. הם אוכלים ארוחת צהריים ב-13:00 במקום עבודתם – מנה קטנה מחמגשית – ועד לערב לא מקבלים דבר למעט תפוחים קשים, למרות שלחלקם אין שיניים. בארוחת הערב מגישים סלט בכמות שמתאימה לכרבע מהסועדים וחמישה מעדנים שעליהם רבים 23 איש. "החזקים מצליחים לחטוף", אומר אחד ההורים. דברי ההורים מגובים על ידי תיאורים של עובדים לשעבר.
ההורים גם מתלוננים על עזיבתם של רבים מהעובדים, רובם כוח אדם לא מקצועי שמועסק בשכר מינימום. "לדיירים נגרם נזק נפשי כי הם מרגישים שהמדריכים עזבו בגללם, שהם לא היו בסדר ולכן כולם עוזבים אותם", אומרת אחת האמהות. "היציבות חשובה להם מאוד כי אין להם אפשרות לבחור את החברה שבה הם שוהים ואת המטפלים בהם", אומרת אם אחרת.
בשנה הראשונה לא מונה מנהל להוסטל ומאז היו שניים שעזבו. העובדת הסוציאלית שמועסקת כיום היא השלישית בתוך שנתיים. יותר משמונה מדריכות עזבו אף הן.
אחת העובדות שעזבו סיפרה כי הפסיכיאטר שהגיע פעם בחודש להוסטל היה לפעמים משנה מרשמים או מינוני תרופות אבל חלפו שלושה ימים עד שבוע עד שהתרופות החדשות נקנו. הורים ועובדים לשעבר מספרים על מחסור תמידי במשחות שיניים, סכיני גילוח, שמפו, סבונים ועוד מוצרים שרוב הדיירים אינם מסוגלים לצאת לקנות אותם. בשנה האחרונה לא יצאו הדיירים להצגה, סרט, טיול או קונצרט למעט לנופשון באילת שמומן על ידי קרן של משרד הרווחה.
.
הפניות לא הועילו
פניות של ההורים לאזואלס לא הועילו. בספטמבר הם כתבו אליו כדי למחות על עזיבתה של העובדת הסוציאלית ופירטו את שמותיהם של כל העובדים שעזבו. שתי מפקחות של משרד הרווחה – סילבי אוחיון והדס אביסדריס, מפקחת אזור מרכז, היו מכותבות של אותו מכתב. לפני שנה התלוננו ההורים בנוכחותה של אוחיון על המחסור באוכל, אבל גם לאחר מכן שום דבר לא קרה.
בחודש שעבר פנו ההורים למרים כהן, מנהלת השירות לאדם המפגר בקהילה, וזו זימנה אותם לפגישה בירושלים. בפגישה סיפרה אוחיון ששמעה אותן טענות מההורים כבר לפני שנה, דרשה מאזואלס פירוט על השינויים שהוא מתכוון להנהיג והעירה לו על המחסור בתקנים. ממשרד הרווחה נמסר בתגובה כי בהתאם לממצאים של ועדת הבדיקה יוחלט אם צריך או אפשר להפסיק את החוזה עם הזכיין, מהלך לא פשוט מבחינה משפטית. בינתיים תוחלף המפקחת ויוגבר הפיקוח, אומר הדובר.
"אנחנו מנהלים את ההוסטל לפי סטנדרטים של משרד הרווחה ופועלים מזה שנתיים ברמה הגבוהה ביותר", אמר אזואלס בתגובה. "טענות ההורים הם עורבא פרח. אנחנו מערכת פתוחה ומפוקחת על ידי משרד הרווחה. חלק מההורים העלו טענות. משרד הרווחה דאג לבדוק אותן. יש פה אוכלוסייה שאוהבים אותה".
טענות ההורים
מחסור בעובדים – לדברי ההורים, במקום רק כמחצית ממספר העובדים שדורש משרד הרווחה.
דיווחים כוזבים – "יש חשד שהוגשו דוחות כוזבים ודיווחים על עובדים שאינם נמצאים" כתבו ההורים.
מחסור במזון – בהוסטל חוסכים במזון והדרישות לבדוק את כמויות האוכל שמקבלים הדיירים לא נענו היגיינה , הורים ועובדים לשעבר מספרים על מחסור תמידי במוצרי היגיינה .

פלייליסט התעללות בחוסים במוסד "נווה יעקב" של משרד הרווחה

קישורים:

הונאות משרד הרווחה, סחר בילדים, רותי סיני, תינוק המריבה

השירות למען הילד – אי סדרים חמורים וקיצוניים בכל הקשור לאימוץ

ההורים הביולוגיים מבקשים לחקור השירות למען הילד , הארץ , רותי סיני , 12.07.2004

לטענתם, ישנם "אי סדרים חמורים וקיצוניים" בכל הקשור לאימוץ; דובר משרד הרווחה: השירות פועל בלא דופי

עורך הדין משה לוי, שמייצג את ההורים הביולוגיים בפרשת "תינוק המריבה", פנה אמש (שני) לוועדה לביקורת המדינה בבקשה שתחקור את התנהלותו של השירות למען הילד – הגוף במשרד הרווחה שמופקד על מסירת ילדים לאימוץ. במכתבו ליו"ר הוועדה, ח"כ אמנון כהן (ש"ס), האשים לוי את השירות "באי סדרים חמורים וקיצוניים".

לוי מעלה תהיות לגבי היבטים הנוגעים לפרשת האימוץ, לרבות העובדה שהתינוק נמסר להורים שביקשו לאמצו אחרי שהמתינו רק כשנה – במקום חמש וחצי שנים, שהוא אורך התור בדרך כלל. זאת משום שעל פי מדיניות השירות, ילדים לא יהודים נמסרים למשפחות שומרות מצוות כדי שיגיירו אותם. כך גם היה במקרה זה, שבו התינוק נולד לאם נוצרייה. אלא שלטענת לוי, תמונות של האב המאמץ שהתפרסמו בעיתונים מראות שהוא לא חובש כיפה. בתגובה מסר דובר משרד הרווחה, נחום עידו, כי בית דין לגיור נתן אישור בכתב שהמשפחה כשירה לגייר את הקטין.

לוי גם תוהה במכתבו אם השירות למען הילד ידע שהאב המאמץ סובל ממחלת כליות. זאת לאחר שב"ידיעות אחרונות" נטען תחילה שהשירות הופתע מהמידע ולאחר מכן נמסר רשמית שהיועץ הרפואי של השירות ידע על מחלת האב המאמץ ואישר שהוא כשיר לאמץ את התינוק. עידו חזר והדגיש שהשירות ידע על מחלתו של האב המאמץ.

תחת מעטה של חשאיות מתנהל השירות למען הילד כמדינה בתוך מדינה, תוך שהוא מבטיח לנשים שרוצות למסור תינוק לאימוץ שיוכלו לחזור בהן ובמקביל מבטיח למשפחות שמקבלות ילד לאימוץ שהוא שלהן – למרות תקופת המבחן של שישה חודשים שבמהלכה האם הביולוגית יכולה להתחרט. נחום מסר בתגובה כי בדיקת התנהלותו של השירות בפרשת תינוק המריבה העלתה כי עובדיו פעלו על פי כל הנהלים ובלא דופי.

 ההורים הביולוגיים מבקשים לחקור השירות למען הילד , הארץ , רותי סיני , 12.07.2004
ההורים הביולוגיים מבקשים לחקור השירות למען הילד , הארץ , רותי סיני , 12.07.2004

פלייליסט – אימוץ – השירות למען הילד