דליה גנות, זנות, סחר בבני אדם, סחר בנשים, סרסור, רוני אלוני סדובניק, תעשיית הזנות

דליה גנות – שופטת מחוזית לסרסורי זונות

כבוד השופטת, כבוד הזונה , רוני אלוני-סדובניק , ynet , מאי 2015

איך יכולה שופטת מחוזית להצהיר כי טבעי שסרסור יכעס על מי שמסרבת לשכב עם גברים ולהישמע לו? אפילו המשטרה והפרקליטות כבר התקדמו יותר

השופטת המחוזית דליה גנות סיפקה זה מכבר סיבה נוספת לאובדן אמון הציבור במערכת המשפט, כשהורתה לשחרר ממעצר חמישה נאשמים בסחר בנשים. בעיניה, טבעי שסרסור יכעס על אשה שמסרבת לשכב עם לקוחות. אמירה חמורה כזו מוכיחה שוב עד כמה מפגרת מערכת המשפט בארץ.

חמשת הסרסורים הואשמו בעבירות חמורות של סחר בנשים, הבאת אדם לעיסוק בזנות וסרסרות במספר נשים אוקראיניות חסרות ישע, תוך ניצול מצבן הכלכלי והסוציאלי הקשה ושיעבודן בכוח לעסוק בזנות בניגוד לרצונן.

החלטת השופטת רצופה התבטאויות חמורות מאוד, המעידות כי כבודה לא מעודכנת כלל במאפייניה המתחדשים והפתלתלים של התעשייה הבינלאומית של סחר בנשים, בתחכומים ובניואנסים המעידים על שיעבוד נשים זרות לעבדות כזונות.

לדעת השופטת: "אך טבעי הוא כי הסרסורים, מעסיקהן הלכאורים של הנשים, כעסו כשלא יכלו או לא רצו לעבוד הן בשל היותן במחזור חודשי או בשל אי רצונן לעבוד מסיבותיהן הן".

איך יכול בית משפט ישראלי להצהיר בכתב כי טבעי הדבר שסרסור הסוחר בנשים יביע כעס על סירובן לשכב עם גברים ולהישמע לו? האם באמת כבודה לא מבינה שכשמישהו מאלץ בכוח אשה לשכב עם לקוחות, אזי לא מדובר ב"זונה" אלא בשפחת מין משועבדת שנשלטת באיומים?

השופטת גנות לא חושבת שאילוץ נשים כנגד רצונן לשכב עם גברים מכל סיבה היא הוכחה לשיעבוד כוחני ושלילת חירות. החלטתה האומללה ניתנה על אף שעולה מחומר החקירה כי הנשים סבלו חרפת רעב באוקראינה, אולצו לעבוד בזנות תמורת שקלים בודדים, חוייבו לשכב בניגוד לרצונן עם עשרות לקוחות גם כשהיו חולות או בעת המחזור, ומעסיקיהן ליוו אותן כל העת תוך שמירה קפדנית, על כל צעד ושעל שלהן גם מחוץ למכון הליווי.

לאחר שנים של חוסר הבנה של הסוגייה, סוף סוף עושה המשטרה מאמצים רציניים ולוכדת חמישה סוחרי נשים. עד שגם מחסום הפרקליטות נחצה, ואף שם מתגבשים כתבי אישום רציניים שמגובים בראיות נגדם, אנו שוב עומדים מול שוקת שבורה, כששופטים משחררים סוחרי אדם בנימוק כי לא הוצגה ראיה למכירה או קניה של השפחה וכי האדונים דווקא נהגו בשפחותיהם בהומניות כשלקחו אותן לגניקולוג או לשפת הים מעת לעת.

אין זו הפעם הראשונה שבה שופטים מגלים בורות ונבערות לגבי מאפייניה של תופעת הסחר בבני אדם לזנות בעולם. מדובר בחוסר ידע מביש לגבי הנסיבות המאלצות אנשים רעבים למכור את חירותם לסוחרי עבדים תמורת לחם ומיטה. כשגנות מנמקת בהחלטה לשחרר את החשודים בכך ש"אף אחת מהמתלוננות לא אולצה לקיים יחסי מין ללא תמורה.." היא בעצם מצהירה כי לגיטימי לאלץ אדם לעבוד בזנות בתמורה ל-50 שקל.

הגיבוי שקיבלה השופטת גנות מכבוד השופט הפורש שלי טימן חמור לא פחות. הוא טען כי "הלחץ המופעל על התביעה להמשיך להחיות את התופעה ההולכת ונעלמת על ידי האשמת סרסורים בעבירת סחר גובלת בשערורייה".

שערורייה. לא פחות. כנראה שכבוד השופטים לא קראו את המחקרים האחרונים לפיהם 92% מהעוסקים בזנות מכורים לסמים או סובלים מנכות נפשית כתוצאה מפגיעה מינית בעברם.

על כל מי שמתפתה לפטור את העיסוק בנושא באמירה כמו: מה רע בנשים שרוצות שיביאו אותן לעסוק בזנות בישראל, לחשוב שנית. האם הייתם מסכימים שינצלו את מצוקתה הכלכלית של בתכם או אחותכם, את התמכרותה לסם, ויאלצו אותה לעסוק בזנות תמורת שקלים ספורים וטיול בפיקוח צמוד לרופא או לים, כשכל תנועותיה נשמרות ונשלטות על ידי אחר?

האם שאלת הנורמטיביות וקיום הרצון החופשי של אדם לקום ולמכור את גופו בעד נזיד עדשים לאלפי גברים שיחבטו בו, יחדרו לתוכו, ישפילו וירמסו אותו עדיין ראויה גם בעידן המתקדם שבו אנו חיים? האם באמת צריך למסד את האומללות הזאת, או שאולי הגיעה העת לשקם את הנשים הללו ולעזור להן לחזור לחיים בכבוד?

כשהשופטים טוענים כי תופעת הסחר בנשים לזנות הולכת ונעלמת, הם טועים טעות פטאלית, שכן התופעה רק משנה את פניה, מתאימה את עצמה למצבים החדשים, לאכיפה הקפדנית, לסגירת הגבול במצרים. אבל שיעבוד נשים אלו לזנות בכוח השליטה הכוחנית נשאר ברור, אכזרי ואימתני מתמיד.

טוב תעשה מערכת המשפט אם תחייב את כל שופטיה ללמוד מעט יותר על התופעה הגלובלית של הפשיעה הבינלאומית החדשה, שמתאפיינת בניצול טכנולוגיות חדשות בתחום.

 כבוד השופטת, כבוד הזונה , רוני אלוני-סדובניק , ynet , מאי 2015

 

שופטת דליה גנות: טבעי שסרסור יכעס על זונות שלא רוצות לעבוד בגלל המחזור החודשי
מודעות פרסומת
הוצאת ילדים מהבית, ילדים בסיכון, מדיניות משרד הרווחה, עוני, פייסבוק, רוני אלוני סדובניק

היום שבו עוני הפך בישראל לעילה להוצאת ילדים מהבית – מאמר מאת רוני אלוני סדובניק

היום שבו עוני הפך בישראל לעילה להוצאת ילדים מהבית – מתוך סטטוס פייסבוק של רוני אלוני סדובניק , יולי 2014

יש מקרים לא מעטים, שבהם מוצדק ונכון שילד יוצא בצו שופט מבית בו הוא נפגע מאלימות לסוגיה. גם במקרים מוצדקים אלו, נקיטת הפעולה מצד המדינה ליטול לידיה את החסות על הילד במסגרת מוסדותיה-מחייבת את המדינה באחריות קפידה לשיקומו של הקטין. לא אחריות להרחקתו מהבית הפוגע, אלא אחריות המדינה לטיפול ,שיקום והמדד לכך הוא תוצאות ברות מדידה.

במקרה בו קרתה "תקלה" וילד שהוצא בצו נפגע ומצבו החמיר בעת חסותו תחת "הורות" המדינה, המדינה לא יכולה מוסרית ואתית לטעון שאין לה אחריות לנזקי הילד והיא מנועה מלטעון כי הילד היה פגוע כבר קודם להוצאתו ולכן הפגיעה החדשה לא גרמה לו נזק.

דווקא מי שרוצים להצליח למתן ולאזן את תופעת הוצאת הילדים ההמונית מהבית, יש להכיר בעובדה כי, במקרים חריגים וקיצוניים יש הצדקה מלאה להוצאת הילדים מבית בו הם נפגעים מסוגי אלימות מינית או פיזית או שהוריהם הוגדרו עלפי חוק בלתי כשירים לעמידה לדין- אותם המבחנים שבתי המשפט קבעו מתי אדם אינו כשיר לעמוד לדין בשל לקות-אלו צריכים להיות המבחנים לקביעת מדד אי כשירות הורה לגדל את ילדו בעצמו. יש ילדים ובל נתכחש לכך-שהוצאתם מהבית מוצדקת לחלוטין-מן הצד השני לא יתכן שאם ענייה או נפגעת טראומה מינית בעצמה, נפגעת טראומה מאלימות בזוגיות וכיוצ"ב (1 מכל חמש) תפחד לפנות לרווחה ולממסד הרפואי בבקשת סיוע ותמיכה מחשש שיקחו לה את הילדים.

המלצה אופרטיבית לשר האוצר: בספר התקציב של משרד הרווחה משורין סעיף תקציבי קבוע למימון עלות מכסת כמות הילדים שיוצאו מחזקת הוריהם למסגרת חוץ ביתית. תחזוקה והפעלת מאות מסגרות חוץ אלו, מחייבת את המדינה למלא את המוסדות בילדים, שאם לא כן, יקוץ סעיף התקציב על פי עקרונות חוק יסוד: משק המדינה ותקנותיו.

כל שצריך הוא, כדי לכבות מוטיבציית יתר להוצאת פעוט מביתו-הוא לשנות את שם הגדרת סעיף התקציב הזה, כך שיוקדש למימון כלל קשת האפשרויות לתמיכת התא המשפחתי המוחלש. את אותם חצי מיליון ש"ח עלות לילד שהוצא מהבית-יש לאפשר לבית המשפט לקבוע כי הסכום יוקצה למימון "מעטפת אהבה" להורים עניים שאין אלימות בביתם, רק מחסור ועוני.

עוני איננו סיבה להוצאת ילד מאמו החד הורית, המנסה להתפרנס לא מצליחה. עוני של אבא ואמא חולים, נכים, שאין בידם למלא צרכי חומר ותוכן של הילד-אך נותנים לילדם אהבה חום ורוח-אין להוציא את ילדם מהבית- יש להעביר התקציב לתמיכת התא המשפחתי חיזוקו ותמיכתו- למען טובת הילד.

היום שבו עוני הפך בישראל לעילה להוצאת ילדים מהבית - מאמר מאת רוני אלוני סדובניק
היום שבו עוני הפך בישראל לעילה להוצאת ילדים מהבית – מאמר מאת רוני אלוני סדובניק
בית הדין המשמעתי לשופטים, זיוף פרוטוקול, טיוח, מישאל חשין, רוני אלוני סדובניק, שחיתות שופטים, שקיפות

מישאל חשין חושף טיוח פשעי שופטים

מישאל חשין - טיוח פשעי שופטים

המאמר תיבת הפנדורה של מישאל חשין , רוני אלוני סדובניק , ynet , יוני 2006

על אלו מקרים חמורים מזיוף פרוטוקולים הוא מדבר – קבלת שוחד, גניבה, הטיית משפט למקורבים? הציבור כבר לא יידע

יש להודות לשופט העליון מישאל חשין על שפתח למעננו את תיבת הפנדורה של שופטי ישראל. ראיונות הפרישה עם השופט הפורש חשפו דעות אפלות, שהוחבאו מעין הציבור ומחזקים את התחושה שהנוהג לפיו שופטים בישראל אינם מתראיינים בתקופת כהונתם לא רק ארכאי, אלא אף מסוכן לדמוקרטיה.

כל מי שקרא ולו פסק דין אחד פרי עטו של השופט חשין, אינו יכול שלא להעריץ את השובבות והאומץ שאפיינו הן את מהות דעתו והן את תכליתה. יחד עם זאת, נחשפה במלוא כיעורה קשת דעות שבבסיסן האמונה כי יש כאלה השווים יותר, וגם אם סרחו, אסור לשפוט אותם. אלו מורמים מעם, גילדת השופטים.

חשין נשאל מה דעתו על פיטוריה של השופטת הילה כהן, שנתפסה בזיוף פרוטוקולים. תשובתו מדהימה ומקוממת: "ישבתי במשפטי משמעת קודמים. הם פשוט לא הודלפו. היו מקרים יותר גרועים מזה, שעברו בלא כלום, נגמרו באזהרה ואף אחד לא יודע, לא שומע. ככה צריכים להיגמר דברים, כי ברגע שאתה מפרסם דבר כזה – באותו הרגע השופט נשרף".

מדברים ברורים אלו עולה כי יש שופטים בישראל שמאמינים שהם מעל לחוק. הוא מעיד בעצמו כי על שולחן בית-הדין למשמעת של השופטים נידונו מקרים רבים קשים וחמורים בהרבה מזיוף פרוטוקולים. מה יכול להיות חמור יותר משופט שמזייף מסמכים? קבלת שוחד? הטיית משפט למקורבים? שופט שגנב? או אולי שופט שברח ממקום בו ביצע תאונת דרכים?

השיטה הרצויה ביותר, לדעת חשין, היא למנוע שקיפות ציבורית של מעשי השחיתות של שופטים. הרי אם המקרים החמורים נגמרו באזהרה מוועדת השופטים, משמע שהיו דברים בגו, ואותו שופט אכן עשה את מה שעשה. האם אין זכות לציבור לדעת את הדברים?

בזכות הפה חסר הרסן של השופט חשין, נפתחה עבורנו סוף-סוף תיבת הפנדורה של שופטי ישראל. החומות הבצורות בהן הקיפו עצמם השופטים מפני ביקורת ציבורית חשפו בעת האחרונה עוד שורת שערוריות, בראשן תופעת הנפוטיזם במערכת המשפט ובמשרד המשפטים: נשותיהם של שופטים שזוכות לקידום מטאורי, העלמת עין ממחדלים של שופטים המקורבים לבית-המשפט עליון, תפירת מכרזים לילדים של בכירי המערכת, ומסלול קידום מהיר למי שהעליון חפץ ביקרו.

פרשה זו מחייבת שתי פעולות דחופות: יש לדרוש שקיפות מלאה של כל פסקי הדין שיוצאים מבית-הדין למשמעת של שופטים; זכות הציבור לדעת מתחילה בדיוק שם – אצל אלו המטיפים לה. שנית, מערכת השיפוט צריכה להתאים עצמה לעידן המידע הטכנולוגי, ולאפשר פתיחות כלפי הציבור וכיבוד זכות הציבור להכיר את האנשים שמאחורי הגלימה השחורה.

המאמר תיבת הפנדורה של מישאל חשין , רוני אלוני סדובניק , ynet , יוני 2006
המאמר תיבת הפנדורה של מישאל חשין , רוני אלוני סדובניק , ynet , יוני 2006

קישורים:

שופטת נוער טובה פרי – הוצאת צו הגנה נגד אמא שלא תראה ילדיה בניגוד לחוק ולכללים –  מאי 2013 –ענ"א 42911-05-13 – ערעור על החלטת צו הגנה של השופטת טובה פרי – מדובר בצו הגנה שהוציאה שופטת בית משפט לנוער, טובה פרי נגד אמא ובו נכתב: " אני מורה על הוצאת צו הגנה לפיו האם … לא תוכל להתקרב ברדיוס של 5 ק"מ לביתו של המשיב [ האב – י.ג.] … לא תוכל להתקשר לבית … לא תוכל להתקרב לצהרון , גנים ובתי ספר בהם נמצאים הקטינים … ".

שופטת גלית מור ויגוצקי – דרכי רמיה לסחר בילדים – הכרזת קטין נזקק ללא הוכחות ללא ייצוג וללא סמכות  – נובמבר 2013 – רע"א 6487/13 – מדובר בקטין יליד שנת 2000 שהוריו גרושים ונמצא במשמורת אימו. המחלקה לשירותיים חברתיים תל-אביב פנו לבית המשפט לנוער – השופטת גלית מור ויגוצקי בבקשה להכריז על הקטין כ"קטין נזקק" ביום 23.1.2012 נענתה גלית מור ויגוצקי לבקשה והכריזה על הקטין כקטין נזקק. ויגוצקי גם מינתה אפוטרופוס לקטין, והורתה על הוצאתו מהבית למרכז חירום

גלית מור ויגוצקי – שופטת בית משפט לנוער: תלונות חמורות בגין זיוף פרוטוקול ומניעת דיוני הוכחות – מרץ 2012 – מדובר בדיון בבית משפט לנוער בראשות השופטת גלית מור ויגוצקי. מדובר באמא שהליך שיפוטי בדלתיים סגורות ללא ראיות בבית משפט לנוער מתנהל בעניינה. ידוע כי שופטי הנוער עובדים בשיטת חותמת הגומי מול המלצות פקידות הסעד העובדות ללא ראיות או סדרי דין, ושולחות מידי שנה ילדים למסגרות מופרטות סגורות…

שופטת נוער רות בן חנוך ופקידת הסעד אתי דור דוברובינסקי – רוכלות ומניפולציות בית משפט לנוער– מרץ 2009 – בילדים בני 4 ו- 6 שהוצאו מחזקת אימם בפתאומיות למרכז חירום "ויצו הדסים" באמצעות צו חירום שהוציאה עו"ס לחוק הנוער גבעתיים אתי דור דובריבינסקי ב- 06.01.2009. צו החירום הוארך עד ל- 20.04.2009 , ונזקקות הילדים הוכרזה ב- 15.02.2009 – שופטת נוער רות בן חנוך. במכתב להלן מלינה בתצהיר פקידת הסעד אתי דור נגד האמא ל' בדבר פרסומים שונים באינטרנט מבלי שמציגה בדל ראיה לכך וגם קובעת כי נעשתה פה עבירה בניגוד לחוק הנוער. התנהגותן של אתי דור ורות בן חנוך מדיפה ריח של שיקולים זרים ו"תפירת תיק" נגד האמא וילדיה…

הוצאת ילדים מהבית, טיפול סוציאלי, מדיניות משרד הרווחה, רוני אלוני סדובניק, רצח במשפחה

רצח במשפחה – מחדלי שירותי הרווחה

מוטי וינטר - מדיניות רווחה מופקרת בקהילההכתבה רצח במשפחה – מחדלי שירותי הרווחה , ישראל היום , רוני אלוני סדובניק , 14.11.2010

קשה להתווכח עם נתונים בשטח, ואלו, לצערנו, הולכים ונערמים זה על גבי זה עם חשיפת עוד ועוד מקרי רצח בתוך המשפחה. המסקנה לא יכולה להמשיך להיות נושא לוויכוח – צריך לומר את הדברים בפשטות ובבהירות: לכולנו כבר ברור שמערכת הרווחה בישראל פשוט לא מתפקדת באופן הרצוי.

כמה פעמים אפשר עוד לשמוע את תגובת הדובר החוזר כמו תוכי על המנטרה המשעממת: "המשפחה היתה מוכרת ומטופלת ולא היו כל סימנים שהעידו על האסון הממשמש". נו, באמת. די לזלזל באינטליגנציה שלנו. כמה ועדות חקירה עוד נקים וכמה ילדים עוד יוקרבו על מזבח הטירוף בטרם תחליט הממשלה לקיים דיון חירום אמיתי ורב־מערכתי להובלת שינוי מהפכני בטיפול המדינה באוכלוסיות בסיכון?

משרד הרווחה נמצא בין הפטיש לסדן. אנשיו נקרעים בין הדיפת האשמה מהם והלאה לבין קבלת אחריות, ואכן זוהי דילמה ניהולית לא פשוטה, שרק אנשי מקצוע בעלי שיעור קומה יכולים ומסוגלים להתמודד איתה. קבלת אחריות היא למעשה הדרך היחידה להנעת תהליך ארוך ואמיתי של שינוי במערך הכושל והחלמאי שבו מתנהלת מערכת הרווחה בישראל, במעין כרוניקה של אסון ידוע מראש. על שירותי הרווחה ליטול אחריות ולומר: נכשלנו…

הבסיס שעליו מושתתת הנחת העבודה הראשונית של הרווחה שגוי: במקום שהיא תציע שירותי מניעה (כמו למשל העמדת סל שיקום רוחבי עוטף למשפחה בסיכון), עובדי הרווחה מתרוצצים בחיפוש אחר ילדים שאפשר להוציא מהבית כדי למלא את הפנימיות ומרכזי החירום שלהם, וזאת כדי שהם לא ייסגרו או יצומצמו, והסטטיסטיקות יוכיחו שמספר המשתמשים ירד.

לעובדי הרווחה בישראל יש תפקיד: לשמור על היקף הפעילות, על המשרות ועל הצורך בפעילותם. חלק מהם מונעים אל תוך התרבות והשיטה, חלק מניעים אותה.

* * *

נוצר כאן "מולך" טכנוקרטי שקם על יוצרו: הוקמו פנימיות, מוסדות אומנה, מרכזי סיכון, מקלטים ועוד כל מיני "פתרונות" להוצאת הילדים מתחום הפגיעה. את המוסדות האלה צריך לתפעל, לתקצב ולמלא במכסות של משתמשים חדשים, גם אם אינם קיימים.

כך קורה שהפתרון הראשון והקל ביותר במקרה שבו מדווח על הורה במצוקה הוא ליטול את ילדיו ולהוציא אותם מהבית. כשאיום מזוויע זה עומד מול ההורים, נאלצים הורים בסיכון להסתיר את מצוקתם ולהימנע מקבלת עזרה בזמן הנכון. הסיבה טמונה בפחד שמא ייקחו להם את הילדים מהבית.

המערכת שהיתה אמורה לשמש כתובת מיידית לכל אם במצוקה נפשית, המערכת שהיתה אמורה לגרום לאם להרגיש שהיא יכולה לפנות לטיפול ללא מורא וחשש ולקבל מערך מקיף של תמיכה וסיוע במטרה לשמר את התא המשפחתי – דווקא היא הפכה בעצמה למפלצת המפחידה ביותר בעיני ההורה בסיכון.

* * *

היום המשוואה מאוד ברורה. אם הנזקקת לסיוע חוששת מהמחיר של אובדן הילדים עד כדי הימנעות מקבלת טיפול. לכן היא ממשיכה לתפקד במסגרת משפחתית לכאורה נורמטיבית עד לפיצוץ הבלתי נמנע. כך אנו עדים שוב ושוב למקרים שבהם ככל שמצבו הנפשי של הורה במצוקה הולך ומידרדר, כך הולך וגובר חששו מפנייה לקבלת עזרת הרשויות.

כל עוד ימשיכו במשרד הרווחה להוציא ילדים ממי שאפשר ולא ממי שצריך, נמשיך לקבל את תמונות הזוועה בעיתוני הבוקר. במצב אבסורדי זה, שבו מושקעים כוח האדם והכסף במוקדי כוח כלכלי־תעסוקתי (פנימיות, למשל) ולא במה שבאמת יכול ליצור שינוי (למשל, כנהוג בעולם, הצמדת עובדת סוציאלית כחונכת למשפחה שכזו) – הדרך לרצח הנורא הבא מתקצרת.

לשירותי הרווחה בישראל יש אחריות עצומה, וכפי שהם פועלים כיום הם מועלים באחריותם כלפי הציבור.

רוני אלוני סדובניק - רצח במשפחהקישורים: