ביטוח לאומי, גמלת סיעוד, התעללות בירוקרטית, חדשות, יונה לייבזון, מבחן תלות ביטוח לאומי, ניצולי שואה, קשיש

ייסורים בדרך לסיוע מהביטוח הלאומי: "הושפלתי"

נדמה שמצבם של הקשישים בישראל רק הולך ומחריף, והם מוצאים את עצמם שוב ושוב נאבקים במדינה, שבמקום לעזור להם משפילה ומעבירה אותם ייסורים עד שיקבלו את שמגיע להם. בסדרת כתבות מיוחדת נספר על התחנות השונות שהקשישים וקרובי משפחותיהם עוברים כשהם מגיעים למצב סיעודי

יונה לייבזון | חדשות 2 | 31/07/17

בישראל חיים יותר מ-900 אלף בני 65 ומעלה, מתוכם 200 אלף קשישים סיעודיים. כ-90% מהם מטופלים בבית והיתר בבתי אבות. כשקשיש מגיע לגיל שבו אינו יכול לבצע לבד את הפעולות הבסיסיות, המקום הראשון שהוא ובני משפחתו פונים אליו הוא הביטוח לאומי, שם יקבעו האם מגיעה לו עזרה מהמדינה.

רחל, ניצולת שואה, נותרה לבדה בדירתה הקטנה בצפון. ילדיה עוזרים לה כמה שניתן, מבקרים מדי יום, אבל בסופו היא לבד, מתמודדת עם כל מה שגיל 90 מביא עימו. "אני בוכה המון, כל השנים לא נזכרתי כל כך הרבה במחנות כמו שעכשיו", היא מספרת.

"הגשנו בקשה להחמרה לביטוח הלאומי, לא ציפינו שישלחו אחות", מספר דוד (שם בדוי), בנה של רחל. "חשבנו שבגיל הזה כבר לא משפילים אנשים, אבל מתברר שטעינו. היא אמרה לי 'תראי לי איך את מתלבשת' ושאלה עוד כל מיני דברים אינטימיים. זה מאוד משפיל, בייחוד אדם כמו אימא שלי, שעברה את השואה עם השפלות שאי אפשר לתאר בכלל".

"הרגשתי השפלה, בכיתי אחר כך כמה ימים", תיארה רחל. "שאלו אותי איך היד בגבס, איך את לובשת גרביים, איך את סוגרת את הדלת. השפלה כזו שלא תיארתי לעצמי שזה הגיע לדברים כאלה".

הם לא הסתפקו רק בבדיקה של ביטוח לאומי שנקראת "מבחן תלות" ובו נדרש הקשיש להדגים אילו פעולות בסיסיות הוא יכול לבצע, וצרפו את חוות הדעת של הרופאה הגריאטרית מקופת החולים. בחוות הדעת נכתב: "המטופלת נמצאת בסיכון שנשארת לבד… זקוקה להשגחה 24 שעות, ועזרה רבה בתפקוד יום יומי".

אבל בביטוח הלאומי לא התרשמו, ולא נתנו לה את הסיוע המרבי. "ההבדל בין המסמכים לבין הביטוח הלאומי כאילו בדקו בן אדם אחר, כאילו לקחו בטעות מסמכים של מישהו אחר", אמר דוד. "לאיזה מצב אדם צריך להגיע כדי לקבל את שעות הסיוע? איך ייתכן שאישה בודדה אלמנה, ניצולת שואה בת 90, עיוורת, לא מקבלת את מה ש-50-60 שנה שילמה עבורו דמי ביטוח לאומי? למי כן מגיע?".

לא קיבלה את הסיוע. שמחה כהן

"אני לא מבינה את זה, מי יושב שם?", מוסיפה רחל. "מי מחליט את זה? למי כן מגיע?". רחל נותרה עם 9 שעות שבועיות בלבד שקיבלה מהביטוח הלאומי, וזה פשוט לא מספיק.

"אני אחרי גיל 90, אבל במה שנשאר לי אני רוצה ליהנות קצת", אומרת רחל. "לא להיות תקועה כל הזמן בבית וגם קצת עזרה. אני רוצה עוד קצת להמשיך כמו בן אדם. והביטוח הלאומי הורס לי את החיים".

"מוציאים לקשישים את הנשמה"

גם שמחה כהן בת ה-86 לא יכולה להישאר לבד. כבר שבע שנים היא לא יצאה מהבית, היא בקושי הולכת ומצבה הבריאותי רק מידרדר. היא ביקשה מהביטוח הלאומי עזרה נוספת, וגם ממנה, למרות מצבה, הם דרשו לעבור את אותן הבדיקות. ילדיה עושים תורנויות על הטיפול בה, וגם הם כבר אינם צעירים בעצמם.

גם מי שמקבל את כל זכויותיו בביטוח הלאומי נדרש לא פעם להתמודד עם השלב הבא: הביטוח הסיעודי. ביטוח שיש למיליוני אזרחים אבל גם כאן הדרך לקבל את הקצבה החודשית לא פשוטה. בכתבה הבאה בסדרה נראה איך למרות שמשלמים כל החיים בדיוק בשביל הרגע שנזדקק לכסף, בחברת הביטוח יעשו הכול כדי לא לשלם.

אלימות נגד קשישים, בית אבות, בית אבות נאות אביב ביפו, התעללות בקשישים, חדשות, טיפול בקשישים, פייסבוק, קשיש, קשישים, תקיפת קשישים

מה ארע לסבתא בבית אבות "נאות אביב" ביפו

אלימות נגד קשישים21 ביוני 2014 מתוך סטטוס פייסבוק אביבה גריידי – אנשים יקרים, זה משהו שכולם צריכים לדעת ולראות כדי להאמין, זוהי סבתא שלי אשה וסבתא מדהימה שאין שניה לה. מה שאתם רואים נגרם לה בבית אבות "נאות אביב" ביפו שבו שהתה פחות משבועיים. את הכאב העצום, הפחד האיום מכל רופא או אח שמתקרב והאין אונים אי אפשר לתאר, סבתא שלי נמצאת מיום רביעי בבית החולים, עם שלושה שברים ביד והמון סימנים ברוב גופה העליון. אני מתחננת בפניכם, תפיצו, שתפו, ספרו לכל מי שאתם מכירים על מנת שנוכל למנוע את המקרה הבא

אביבה גריידי
21 ביוני 2014 מתוך סטטוס פייסבוק אביבה גריידי – על הסבתא ששהתה בבית אבות "נאות אביב" ביפו

 

אבי רודרמן, אלימות נגד קשישים, בית אבות נאות ים, בתי אבות בקרית ים, הזנחת קשישים, התעללות בקשישים, חדשות, מוסד סיעודי, קשיש, קשיש סיעודי, קשישים

תיעוד: צוות בית אבות סיעודי "נאות ים" בקריות משפיל קשישה בת 91

אבי רודרמן - מנהל בתי אבות "נאות ים" וכיפת הזהב"
אבי רודרמן – מנהל בתי אבות "נאות ים" וכיפת הזהב"

שוב נחשף מקרה של התעללות קשה בבית אבות סיעודי "נאות ים": בהקלטה תועד הצוות משפיל, פיזית ומילולית, קשישה בת 91 בקריות. הצוות אף ניתק את לחצן המצוקה שלה בלילה "כדי שלא תפריע". ארבע עובדות הושעו. אבי רודרמן, שנחקר לפני כחודשיים בפרשת ההתעללות בבית האבות "נאות כיפת הזהב" שבבעלותו, הוא גם הבעלים של בית האבות "נאות ים" בקריית ים שבו תועדה התעללות
בקשישה.

ליאור אל-חי , 09.05.2017 , ynet

לצפיה / הורדת הכתבה בפורמט PDF הקלק כאן

חודשיים לאחר חשיפת מקרה ההתעללות בבית אבות סיעודי בחיפה נחשף מקרה נוסף של התעללות נפשית ופיזית והתעמרות קשה בקשישה בת 91 בבית אבות סיעודי "נאות ים" בקריות. בתיעוד שפורסם אמש (ב') בערוץ 10 נראו אנשי הצוות מתעללים בקשישה חסרת הישע, שבוכה וזועקת לעזרה. המשטרה פתחה בחקירה וארבע עובדות הושעו.

משפחתה של הקשישה הבחינה בסימן חשוד על גופה ובהזנחתה, ולפני כשבוע וחצי הטמינו מצלמה נסתרת בחדרה שתיעדה את ההתעללות. בתיעוד הצוות צועק על הקשישה חסרת האונים ששכבה לפניהם, מקלל אותה ומשפיל אותה.

בין השאר נשמעה הקשישה צועקת "כל היום לא החליפו לי". אחת העובדות פונה אליה בטון תקיף: "תסתובבי, את מסריחה, איפה את רטובה? תמותי כבר עם הרטיבות הזאת". עובדת אחרת צועקת לעבר הקשישה: " את חולת נפש, את יודעת? את חולת נפש. את לא אוכלת כלום, מאיפה זה יוצא?".

הקשישה נשמעת בוכה, ואחת מנשות הצוות צועקת לה: "תעמדי, אני לא יכולה להרים אותך". הקשישה זועקת: " אין לי אוויר לפתוח את הדלת", אך איש מאנשי הצוות לא עושה זאת.

בני המשפחה נחרדו לראות בסרטון שאנשי הצוות בבית האבות אף סכנו באופן ממשי את חיי יקירתם כאשר ניתקו בלילה משקע החשמל את לחצן המצוקה המוצב סמוך למיטתה, כדי שלא תפריע להם בשעות הקטנות של הלילה.

שלשום הגיעו בני משפחתה של הקשישה למשטרת זבולון למסור עדות ואף מסרו לחוקרים את הסרטון המתעד את הפגיעה ביקירתם. נודע כי כבר בשלושה במאי הוגשה תלונה למשטרה על ידי עובדת סוציאלית לאחר שבני משפחתה של הקשישה התלוננו על הזנחתה.

ממשטרת מחוז חוף נמסר כי הוגשה תלונה ובימים אלו מתנהלת חקירה בנושא. מבית האבות נמסר: "ארבע עובדות הושעו מעבודתן מיד כשהתגלה המקרה הוגשה תלונה למשטרה והמקרה דווח למשרד הבריאות. העובדים נקרא לשימוע והושעו מידית מעבדותם ולא יחזרו לעבוד במקום הזה. ננקוט באפס סבלנות בכל סוג של התעמרות בקשישים".

מאיגוד בתי האבות נמסר: "אנו קוראים למשרד הבריאות למלא את תפקידו ולסגור בתי אבות שאינם ראויים, כמו גם לפתור באופן מיידי את המשבר החמור בכוח האדם בתחום. להערכתנו כשליש מהמטפלים הסיעודיים לא ראויים לטפל וצריכים להחליפם באופן מיידי אבל אין עובדים ישראלים שמסכימים לעבוד בתחום. למרות שכבר לפני שלושה חודשים הבטיחה הממשלה לאשר 2,400 רשיונות להבאת עובדים זרים לתחום, שום דבר לא נעשה. משרד הבריאות תולה את העיכוב באי הסכמה של משרד האוצר".

עוד אמרו באיגוד בתי האבות כי "אנו קוראים לשר האוצר להתערב מיידית ולאשר הבאת עובדים זרים לבתי אבות כדי שנפסיק לראות מקרים חריגים ונוראים שכאלה. משבר האשפוז הסיעודי צריך להיפתר בהחלטה ברורה של משרד הבריאות להקצות את התקציבים הההכרחיים לתחום ולא רק להעביר את האחריות לידי קופות החולים, כמו תפוח אדמה לוהט מבלי לפתור את הבעיה".

איזוק קשישים, אלימות נגד קשישים, אריאלה שטרנבך, בית אבות, התעללות בקשישים, חדשות, טיפול בקשישים, מוסד סיעודי, פשעי משרד הרווחה, קשירת קשישים, קשיש, קשיש סיעודי, קשישים, תקיפת קשישים

אוזקים ומכים קשישים: זוועה מצולמת בבתי אבות

אוזקים ומכים קשישים: זוועה מצולמת בבתי אבות , ynet , אריאלה שטרנבך , 05.02.2017

קשירות סאדיסטיות למיטות, קשישים שסופגים אלימות מילולית ופיזית קשה, הזנחה שיטתית: כתבתנו ביקרה והתנדבה ב-14 בתי אבות – המצלמה הנסתרת והשיחות עם הדיירים חשפו את היחס המזעזע שאותו הם סופגים. הבשורה הרעה: זה רק ייעשה גרוע יותר. חלק ראשון בתחקיר

הצילום באדיבות "אינסק ציוד ריגול ואבטחה״, עריכה: תמר אברהם, עדויות הקשישים בבתי האבות. חלק 1

שעות צהריים של אמצע נובמבר בבית אבות בירושלים. פאני (כל השמות בכתבה בדויים כדי לשמור על פרטיותם וכבודם), צינורית האכלה מחוברת לגופה, מתקשה לדבר. אני רואה שהיא עצבנית ומנסה לומר לי משהו. אני מלטפת אותה בניסיון להרגיעה, ואז מגלה שפרקי ידיה נקשרו בחוזקה לגלגלי הכיסא. "תביאי מספריים", היא מתחננת. אני מציעה לשאול את האחיות, אבל היא מהסה אותי: "אל תשאלי". אחות חולפת לידינו, מנידה בראשה ונוזפת בפאני.

כשהאחות נעלמת, אני מנסה להשחיל אצבע בין ידה של פאני לבין הגלגל, ללא הצלחה. הקשר הדוק ולוחץ בחוזקה על עורה. ייתכן מאוד שהיא מסוג הדיירים שצריך לקשור כדי שלא תזיק לעצמה או תיפול, אבל למה חזק כל כך ולמה ישירות לגלגל? אני מביטה ימינה ושמאלה ומתירה את הקשר – לבי נחמץ למראה הקרעים שנוצרו בעור – ואז אני קושרת שוב, הפעם באופן פחות סדיסטי. על פניה של פאני ניכרת הכרת התודה.

שבועיים חולפים, ואני שוב באותו בית אבות. נעמה, אחת הדיירות, מזהה אותי מהביקור הקודם וקוראת לי לשבת לידה. היא קשורה לכיסא הגלגלים בחוזקה באמצעות סדין סגול, בניגוד לנהלים. "אין לי מושג למה קשרו אותי", היא אומרת. "מה, אני תינוקת? איך אני אפול? תראי איך אני יושבת טוב. שימותו פה כולם, גיהינום להיות כאן".

על פניו נראה שהתפקוד הקוגניטיבי של נעמה תקין. היא יודעת בדיוק כמה זמן היא נמצאת כאן, זוכרת אותי מביקורי הקודם, ובמשך כל שהותי היא מסתכלת סביב כדי לראות שאין עובד שמקשיב לנו. כשאחד מהם מתקרב, היא משתתקת וממתינה שיתרחק, ואז ממשיכה. "אני מפחדת שיעשו לי משהו רע", היא אומרת בחשש. "זה מקום נבזי. בלילה, הוא (אחד העובדים) תופס אותנו, טק, זורק אותנו למיטה".

"מקומות כאלה רק מקצרים את החיים"

"הכי טוב לבן אדם לא להזדקק למקומות כאלה, הם רק מקצרים את החיים", אומר לי יצחק, דייר בבית אבות במרכז, ואני חשה את המשפט הזה על בשרי. בחודשים האחרונים התנדבתי וביקרתי ב-14 בתי אבות ברחבי הארץ, בעיקר במחלקות הסיעודיות, ומביקור לביקור התמלאתי כעס ותסכול. כמעט בכל המחלקות נתקלתי בסיפורים זהים, שנלחשו על ידי דיירים מבוהלים שחששו להיתפס.

ראשית, הקשירות; על פי הנהלים יש לקשור את החולים רק בכפוף להחלטת רופא או ועדה מיוחדת, אבל במציאות זו ברירת המחדל. שוב ושוב נתקלתי במבוגרים חולים וחסרי אונים, קשורים באגרסיביות ללא צורך. בחלק מהמקרים זה נראה כמו סדיזם לשמו, קשירות שמהדקות את המטופלים לכיסאות הגלגלים או למיטות ופוצעות אותם.

כמעט בכל בתי האבות נתקלתי גם בסיפורים על אלימות מצד העובדים במקום: דחיפות, מכות, קללות ואף תקיפה מינית. המראות בכל רחבי המדינה דומים, והעדויות זהות. "זה יכול לקרות בכל רגע נתון", מספרת לי נועה, דיירת במחלקה סיעודית באזור השרון. "הם פשוט מטיחים אותם. הגעתי לפעמים למצבים שנקרע לי הלב, אבל היום אני פשוט נושכת את הלשון, אחרת אהיה בסכנה כאן. לא אומרת כלום להנהלה, רק בשקט למשפחות".

למחרת בצהריים אני קופצת לבית אבות ביפו ונכנסת לחדר האוכל. הדיירים יושבים שם בשקט מוחלט. תהליך ההאכלה, כמו בכל המוסדות שבהן ביקרתי, נמשך מעט מדי זמן. פשוט אין מספיק עובדים, אז מאביסים את הקשישים במהירות מבהילה. "כולם כאן עצבניים", מספרת לי יאנה. "צועקים, מדברים לא יפה. יש אחד, אם את לא מדברת איתו טוב אז הוא נותן מכות. אני כבר קיבלתי ממנו".

קשישים קשורים ראיתי גם בשאר בתי האבות שבהם ביקרתי. אחות סיעודית הסבירה לי בפשטות את המצב. "תראי כמה עובדים יש כאן, על כמה קשישים. אין שום דרך בעולם להשתלט עליהם, אז מכופפים קצת את הנהלים".

הסיפורים הקשים ביותר מתרחשים במחלקות הסיעודיות בשעות הערב והלילה, כשאין בסביבה בני משפחה עם עיניים פקוחות. בירושלים, בפתח תקווה, בתל אביב, בטבריה, ובעצם כמעט בכל מקום ראיתי בעיניי יחס נוקשה עד אלים לדיירים, ושמעתי סיפורים על אלימות קשה ביותר שהופעלה כלפיהם.

באחד מבתי האבות במרכז הארץ, מתיישבת לידי רחלי, שמספרת על מכות, משיכה בשיערות ועוד. "הן זורקות אותי על המיטה כמו כדור", היא מספרת. "יש לי רגל ויד משותקות, ואת אלה הם הכי אוהבים לזרוק. אני מעירה להם, זה לא כדורגל, זו יד מסכנה. אתם לא זורקים זבל לפח".

כשהאמון שלה בי גובר, היא מספרת שישנן עובדות צעירות שגם מכות אותה ואת חבריה, "ומקלחת? זה הכי נורא", היא אומרת. "העובדת הקודמת שהייתה אפילו תקעה את האצבע שלה למטה באיבר המין שלי. סתם בא לה לצחוק עליי, ומכות היא נותנת בעורף ובלחי", היא מוציאה את ידה המתפקדת מתחת לשמיכה ומדגימה.

היא עדיין עובדת פה?

"כן, היא בדרגה גבוהה. כשאני רואה אותה באה, אני מזדעזעת. כל הזמן סוגרת רגליים ובורחת מפניה, כי היא עשתה את זה פעמיים. מגעילה, לא איכפת לה שאני אפול ואשבור את הראש. היא אכזרית וצוחקת כאילו היא גיבורה".

"כשמדובר בקשישים, המדינה רק מערימה קשיים"

בכירה באחד מבתי האבות הודתה בפנינו השבוע כי בלית ברירה, גם כשהיא יודעת שיש לה עובד שאינו מבצע את תפקידו כראוי, היא תחשוב פעמיים לפני שתפטר אותו, "כי אין אף בן אדם שפוי שיבוא לעבוד במקומו, וגם כך אנחנו במצוקת כוח אדם קשה".

מנהל מוסד אחר, שבו גילינו הזנחה ובעיות היגיינה, אמר בתגובה לכתבה: "למרות שהמוסד שאותו אנחנו מנהלים מקפיד על תקני כוח האדם כנדרש, אין בכך כדי לענות על הצרכים האמיתיים של הדיירים. הנושא הועלה גם בעתירה נגד המדינה בנושא העסקת עובדים זרים בסיעוד בבתי אבות. כשחסרות מיטות בחדרי מיון, המדינה בונה. כשמדובר בקשישים, המדינה רק מערימה קשיים בזמן שקצב ההזדקנות משיג בהרבה את קצב בניית המיטות. המחסור הזה הוא לב לבה של הבעיה, וזו הסיבה לכך שיש מוסדות שמעגלים פינות".

מנהל מוסד אחר, שבו נתקלנו בגילויי אלימות ובקשירות אגרסיביות, אמר: "אני לא מאמין שהדברים האלה היו אצלנו. יש בעיה אמיתית עם מצוקת כוח האדם, גם כי אין תקציב וגם כי מעט מאוד אנשים מוכנים לעבוד בעבודה כזאת. אלו בעיות ידועות. המוסד שלנו הוא מהרמות הגבוהות, ולא חסר כוח אדם".

מבית האבות במרכז, שבו שמענו תלונות על אלימות מצד העובדים, נמסר בתגובה: "כשנראה את החומרים בעיניים נגיב". משאר בתי האבות לא נמסרה תגובה, ובחלקם אף ענו בתוקפנות לפניותינו.
משרד הבריאות: "תלונות הקשורות לאלימות מטופלות בחומרה"

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "הטענות שהועלו בפנייתך הן כלליות ואינן נוגעות לאירועים פרטניים, ולכן נענה אופן כללי: אגף גריאטריה ומשרד הבריאות מפרסמים נהלים וסטנדרטים המתעדכנים מעת לעת בנושאי הגבלות מכניות וכימיות, שמירה על האוטונומיה של המטופל ומניעת אלימות, וכן לגבי זכויות המטופל לגבי סביבה בטיחותית ומניעת נפילות לצד מניעת הגבלות".

"הפיקוח על המוסדות הסיעודיים מוסדר בנהלים וכלי בקרה שמפורסמים באתר משרד הבריאות וכולל הגדים המתייחסים לנושאי הגבלות וזכויות המטופל. נעשות בקרות בתדירות של לפחות פעם בשנה עם כלי הבקרה, מעבר לבדיקות מצומצמות אחרות. דו"חות הבקרה מפורסמים באתר המשרד ולכל המוסדות שפורסמו ברשימה נערכה בקרה אחת לפחות במהלך שנת 2016".

"בשנים האחרונות נושא ההגבלות נמצא במרכז העשייה עם בקרות והנחיות למוסדות, ופעילות ניכרת מתוכננת לשנת 2017. מידע ותלונות הקשורות לאלימות מטופלות בחומרה בכל הכלים העומדים לרשותנו, כולל הליכים משמעתיים ומשפטיים. לגבי כוח אדם, לפי הבקרות שנעשו על-ידי המשרד, אין חוסר בכוח אדם משמעותי, אך ללא ספק יש להעלות את הסטנדרטים והתקינה, בעיקר של מטפלים/כוח עזר סיעודי. משרד הבריאות הגיש בקשה לתקצוב נוסף כדי לממן זאת".

שר העבודה והרווחה חיים כץ מסר בתגובה: "אני רואה בחומרה רבה כל התעמרות בקשישים. השירות לאזרחים ותיקים מבצע לאורך השנה ביקורת סדירות ומתואמות בבתי האבות לצד ביקורי פתע, על מנת לוודא שהמחלקות לתשושים ועצמאיים, שנמצאות תחת סמכותנו, עומדות בסטנדרטים שהצבנו ובתנאי הרישיון".

"בכל בית אבות מופיעים פרטי התקשרות של המפקחים המחוזיים, על מנת לאפשר לאזרחים הוותיקים ליצור קשר עם המפקח בעת הצורך, והמדיניות היא לטפל בכל תלונה במלוא תשומת הלב וביסודיות. אני קורא לכל אזרח שנתקל ברשלנות או פגיעה בקשיש במסגרות שבסמכותנו לפנות מיידית למשרד הרווחה".

אלימות נגד קשישים, אריאלה שטרנבך, בית אבות, התעללות בקשישים, חדשות, מוסד סיעודי, פשעי משרד הרווחה, קשיש, קשיש סיעודי, קשישים, תחקיר בתי אבות, תקיפת קשישים

"היא אפילו תקעה אצבע למטה"

פברואר 2017 – מכלאות הקשישים של משרד הרווחה. מהתחקיר עולה תמונה קשה ומצמיתה ובתוכה קשישים סיעודיים וחסרי אונים הסופגים התעללות קשה, אלימות והשפלות בתוך מוסדות שהתנאים שבהם מזכירים יותר מכלאות ולא בתי אבות.
אסתר הרצוג, בית חולים לניאדו נתניה, הזנחת קשישים, זקנות בפרוזדור, טיפול בקשישים, פייסבוק, קשיש, קשישים

בית חולים לניאדו נתניה – זקנות בפרוזדור

ינואר 2017 – סטטוס פייסבוק פרופ. אסתר הרצוג

הזקנות בפרוזדור. עם אמי בת ה-92 ועוד ארבע נשים מבוגרות בפרוזדור בית החולים לניאדו בנתניה. זה בית החולים של שר הבריאות????? לא יכול להיות!!!! יש לו ולחברים שלו ים של כסף בשביל ישיבות ובתי כנסת. ואולי ה״זקנות בפרוזדור״ לא ממש פנויות להצביע בשבילו ובשביל חבר מרעיו?????

בית חולים לניאדו נתניה - זקנות בפרוזדור
בית חולים לניאדו נתניה – זקנות בפרוזדור

 

הומלס, חסרי דיור, לשכת הרווחה ירושלים, קשיש

הומלס בן 69 : "בלשכת הרווחה ירושלים אמרו לי שאין פתרון ושאשן ברחוב"

אוגוסט 2016 – פנסיונר שהתגלגל לרחוב וישן ביער סיפר לגבי גזית ב"רדיו ללא הפסקה": "ממתין שיתפנה מקום בדיור מוגן. היו לי פעם חברים, אבל אנשים שונאים את מי שהפך לעני"
עשרות קשישים חיים ברחוב בעודם מחכים למקום פנוי בבתי האבות של משרד השיכון, אשר מתפנה רק כשאחד הדיירים נפטר. המדינה מסייעת להם בפחות מאלף שקלים לשכר דירה, סכום שלא מספיק. גבי גזית שוחח ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" עם עמוס (שם בדוי), בן 69 מירושלים, שסיפר כיצד התגלגל לרחוב: "הייתי עצמאי 36 שנה, היה לי עסק מאוד מצליח, שילמתי את כל המיסים, מאות אלפים בשנה.
"ציפיתי שאם קורה לי משהו, המדינה תעמוד מאחורי, אבל המדינה לא עומדת מאחורי אף אחד. נאלצתי למסור את הדירה שלי לבנק לאומי למשכנתאות כי לא עמדתי בתשלומים ונשארתי חסר כל. אני גם נכה ב-56%, אבל מבחינת משרד הרווחה לא מגיע לי שום דבר, אין להם שום פתרון לדיור. משרד השיכון רשמו אותי לדיור מוגן, אבל אמרו לי שזה יכול לקחת גם שנה".

גזית ציין שהוא צריך להמתין שקשיש אחר ימות כדי שיתפנה בשבילו מקום. "חס וחלילה שלא ימות אף אחד", השיב עמוס, "אני ממתין שיתפנה מקום בדיור המוגן. אין לי ברירה אחרת. אין לי איפה להיות. אני כבר שנה נמצא בלי דיור. לפעמים אני ישן אצל חברים, לפעמים אני ישן ביער שלוש-ארבע שעות בלילה, ואז קם ומסתובב כל היום, יושב על ספסלים, אין לי מה לעשות. אני קונה אוכל מקצבת זקנה שאני מקבל, 2,950 שקל בחודש, שזה כולל השלמת הכנסה. בעצם אני דייר-רחוב, הומלס. אני מקבל 840 שקלים ממשרד השיכון לשכור דירה, אבל ב-840 שקל אי אפשר לשכור, ואם אני רוצה להשתמש בקצבת הזקנה, אז גם לא נותנים לי לשכור כי אין לי בטוחות, אין לי ערבים, אין לי צ'קים. אני חייב להישאר ברחוב".
"כשאני נכנס ללשכת הרווחה בעיריית ירושלים ולמשרד השיכון אני מקבל כל פעם את אותה התשובה", המשיך עמוס, "הם אומרים 'אין לנו פתרונות, מצידנו תלך לישון ברחוב, או שתמצא חבר לישון אצלו'. לא האמנתי לדבר כזה ולא ציפיתי לדבר כזה. איך אני יכול למצוא חבר לישון אצלו. לא כל חבר מכניס אותך אליו הביתה. היו לי פעם המון חברים, אבל במצב כזה. אנשים שונאים אנשים שהפכו לעניים".
חבר הכנסת נחמן שי ממפלגת "המחנה הציוני", יו"ר שדולת הגמלאים בכנסת, ששמע את הסיפור הבטיח: "אנסה לדבר עם לשכת הרווחה בעיריית ירושלים ולפתור את המצב של עמוס. למדינה אין כתובת לפתרון הבעיה. בטח שהיא יכולה לפתור את הבעיה של 70 קשישים שגרים ברחוב, אבל המדינה אטומה. אנחנו צועקים, אבל הצעקות לא עושות שום דבר לצערי הרב, זו האמת. אני חרד למצב הקשישים. יש 900 אלף קשישים ואחד מתוך חמישה נמצא מתחת לקו העוני".