בית חולים לב השרון, חדשות, מוסדות משרד הבריאות, משרד הבריאות, סדר יום עם קרן נויבך, קרן נויבך, קשירות, קשירות מאושפזים, רן רזניק, שרון פרימור, תלונה למשרד הבריאות

מוסד פסיכיאטרי לב השרון סיכן חיי חולה סכרת וקשר אותו ללא צורך – משרד הבריאות מטייח

"סדר יום" עם קרן נויבך, רשת ב' של קול ישראל, 16-01-2017 – משרד הבריאות מטייח פשעי מוסד פסיכיאטרי לב השרון

מוסד פסיכיאטרי לב השרון קשר מטופל שלא לצורך במשך 9 שעות והזניח אותו עד כדי סכנת חיים.

קרן נויבך: נבקש מכם להקדיש את הדקות הבאות כדי לשמוע סיפור שכשאנחנו שמענו אותו, התפוצצנו…"ערן" (שם בדוי), חולה סוכרת, נקשר במתקן הפסיכיאטרי "לב השרון" תוך סיכון חייו, בעקבות בקשתו לקבל טיפול רפואי לצניחת הסוכר ממנה סבל, ובתוך כך, נמנע ממנו טיפול רפואי הולם למצבו. צניחת סוכר היא מצב מסכן חיים לחולי סוכרת.

ערן פנה במכתב תלונה למשרד הבריאות, אולם המשרד נקט בסחבת ולאחר 7 חודשים, טייח את המקרה וסירב להטיל את האחריות על המעורבים.

מי שחתום על התשובה המטייחת הוא ד"ר בעז לב, אשר משמש גם כיו"ר הוועדה לצמצום הקשירות…

(מכתב התשובה שקיבל ערן מופיע בסרטון).

עו"ד פרימור: בתשובת משרד הבריאות לערן, הם למעשה אומרים שכל רופא אחר, בכל בי"ח אחר, היה נוהג ככה.

 

אשפוז פסיכיאטרי, הוועדה לצמצום קשירות, חדשות, טיפול פסיכיאטרי, טיפול פסיכיאטרי בכפייה, קשירות, קשירות מאושפזים

קשירת מאושפזים – עניין של כסף

כששלושה עובדים אחראים לשלומם של כ-40 חולים במשמרת לילה, אי־אפשר להימנע מקשירת מטופליםהוועדה לצמצום הקשירות בבתי החולים הפסיכיאטריים שהקים משרד הבריאות נמצאת בימים אלה בעיצומו של תהליך לגיבוש מסקנותיה. הוועדה בראשות ד"ר בועז לב הוקמה במטרה לבחון מתווה שיוסכם עם כל הצדדים במערך בריאות הנפש, ושיאפשר את צמצום הקשירות במחלקות פסיכיאטריות ככל הניתן.

אישפוז פסיכיאטרי - קשירות, נזעי חשמל וסמים פסיכיאטריים
קשירת מאושפזים ככלי לקבל כסף

באחרונה מערך הפסיכיאטריה נקט מהלך אמיץ והביא לצמצום משמעותי בקשירות בשיעור של כ–50%–80%. לשם כך, מנהלי חלק מבתי החולים הסכימו להגדיל את הגירעון הקיים, והרופאים, האחיות, והמטפלים הסיעודיים הסכימו להגדיל את העומס שכבר קיים על כתפיהם ולהוסיף בכל שבוע בין משמרת לשתיים לכל עובד. משמרת במחלקה פסיכיאטרית סגורה אינה דומה למשמרת בכל מחלקה רפואית: חוסר תשומת לב — ולו הקטן ביותר — עלול להוביל לניסיון התאבדות של חולה השרוי בדיכאון, או לאירוע אלים על ידי חולה הסובל מסכיזופרניה.

את הפתרון הזמני למצוקה הקשה בבריאות הנפש מספק כיום הצוות המטפל, כחלק מהרצון הכנה לפעול באופן המיטבי עם המטופלים — אך זה משול למתן פלסטר לחולה סופני. הפתרון לצמצום הקשירות במחלקות הפסיכיאטריות לא יכול לבוא על גבם של הרופאים והאחיות. זהו לא פתרון לטווח ארוך ואנחנו לא ניתן לו להיות.

הרפואה הפסיכיאטרית משוועת לצמצום קשירות החולים ככל הניתן, אבל זה חייב להתבצע לצד מתן אלטרנטיבה חלופית מתאימה. קשירה היא אחד מכלי העזר הבודדים שיש בידינו כדי להתמודד עם מצבי אלימות מסוכנים של מטופלים. אחת האלטרנטיבות לקשירה, שיאפשרו להרגיע את החולה ולמנוע ממנו מלפגוע ביתר המטופלים במחלקה, היא להשגיח עליו באופן צמוד 24/7. כשהמציאות הישראלית מכתיבה שבמחלקה פסיכיאטרית במשמרת לילה יעבדו רק שני אנשי צוות על כ–40 אנשים שחולים בנפשם, האלטרנטיבה הזו הופכת לבלתי־אפשרית.

לעומת זאת, במערב המציאות שונה לגמרי. לשם השוואה, ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל ב–2013 היתה כ–7.6% מהתמ"ג, וחלקה של בריאות הנפש מתוכה היה כ–2.5% עד 3%. במדינות OECD טווח ההוצאה על שירותי בריאות הנפש נע בין 5% ל–18%. התקצוב הדל לבריאות הנפש בא לידי ביטוי בצפיפות — שמובילה להתפתחות של מצבי אלימות בקרב מטופלים.

קשירת מאושפזים לקבל תוספת תקציב
קשירת מאושפזים לקבל תוספת תקציב

ההשפעה המשמעותית השנייה על המערכת הוא המחסור החמור בכוח אדם מטפל ורפואי. במחלקה פסיכיאטרית סגורה בישראל, המכילה כ–40 חולים בממוצע, עובדים כשני אנשי סיעוד במשמרת לילה, כשלושה אנשי צוות במשמרת ערב, ורופא תורן אחד בלבד האמון על שלומם של כ–250 מטופלים פסיכיאטרים. לעומת זאת, בבריטניה, שבה מערכת בריאות הנפש הצליחה לצמצם משמעותית את קשירות המטופלים, התקציבים מעוררי השראה. מחלקה פסיכיאטרית בממלכה המאוחדת מכילה רק כ–20 חולים, וצוות טיפולי ורפואי הגדול פי שניים מזה שבישראל.

לצד המצוקות הקשות, התוכנית שבה מתפאר משרד הבריאות לחילוץ מערך הפסיכיאטריה ממצוקתו הוא כלעג לרש. על פי הצהרת מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, יתווספו במסגרת תקציב המדינה הבא בין היתר: איש צוות אחד לכל מחלקה סגורה — אף שיממה מורכבת משלוש משמרות, ויש צורך בתוספת של שני אנשי צוות בכל אחת מהן; 150 תקנים של סטודנטים לצורך הפעלה בשעות הפנאי — תוספת חשובה, אך כזו שלא יכולה להוות תחליף לעובדת סוציאלית מנוסה, מרפא בעיסוק או איש שיקום; ו–140 מיליון שקל לשיפור ותוספת לבינוי — סכום קטן מדי שיספיק לבניית מחלקה אחת בכל רחבי הארץ.

על מנת להביא לשינוי אמיתי במערך הפסיכיאטרי, לצמצם או אפילו להפסיק לחלוטין קשירות של חולים אלימים, לשמור על ביטחונם של המטופלים ושל הצוות המטפל במחלקות הפסיכיאטריות — על מקבלי ההחלטות להבין שאין מנוס מלהשקיע את התקציבים הנדרשים להגדלה משמעותית של כוח אדם איכותי ולתוספת ושיפור של תשתיות.

מערך בריאות הנפש מטפל בכל תחלואות הנפש שמהם מרביתנו מפחדים, כמו סכיזופרניה, דיכאון, חרדות, הפרעות אכילה, התמכרויות ואי־שליטה בדחפים. אחד מכל שלושה אנשים בישראל יזדקק לטיפול פסיכיאטרי לפחות פעם אחת בחייו. הפרעות הנפש אינן תופעה רחוקה, היא חלק מחייו של כל אחד מאיתנו. מגיע לנו לחיות בחברה שעוטפת את החולים הפסיכיאטרים שלה, שמגנה עליהם, ומעודדת אותם לקבל טיפול נפשי מתאים — כי יום אחד זה יכול להיות מישהו מאתנו.

הכותב הוא יו"ר הנבחר באיגוד הפסיכיאטריה, ההסתדרות הרפואית

הוועדה לצמצום קשירות, קשירות, קשירות מאושפזים

הוועדה לצמצום הקשירות – כרונולוגיה של טיוח ידוע מראש

קשירה בבית חולים פסיכיאטרי
קשירה בבית חולים פסיכיאטרי

ינואר 2017 – המאבק של האנשים השקופים –אנשים המתמודדים עם מצוקות נפשיות – להכרה בהם כבני אדם שוויוניים ובעלי זכויות אדם ככל אזרח, התחיל כבר לפני עשרות שנים. בזמנו, הדמויות הבולטות במאבק היו בני הזוג דליה וירצברג-רופא וצביאל רופא, אשר מצאו את עצמם עומדים לבדם מול ממסד אטום, מקובע ופטרנליסטי, והמחישו לממסד בנחישות רבה כי לא נשתוק עוד, ואת העיקרון – "דבר לא עלינו בלעדינו" ("Nothing about us without us"). עם התפתחות האינטרנט והרשתות החברתיות, קמו קבוצות מתמודדים שהיוו במה למתמודדים להשמיע את קולם ומצוקתם1.

לפני כשנתיים, אנאיס די, מתמודדת, הגתה רעיון להקים עמוד פייסבוק שישמש כפה לאנשים השקופים ויאפשר לאותם שעברו עינויים והתעללויות בחשכת האשפוז הפסיכיאטרי לספר ולהאיר את הסיפור שלהם. סיון לוין, בעזרתה של שרון כהן, הפכה את הרעיון הלכה למעשה והקימה את דף הפייסבוק "מטופלים ומטופלות שוברים שתיקה".
הדף נחל הצלחה. סיפורי זוועות האשפוז הפסיכיאטרי זרמו לדף והתפרסמו בו. במקביל, התקשורת, שעד אז הייתה אדישה למצוקת המתמודדים, התחילה לגלות עניין דרך הפרסומים בדף וחלק מהפרסומים הגיעו ופורסמו גם בתקשורת: כתוצאה מכך שקשר השתיקה התחיל להיסדק והאנשים השקופים התחילו לקבל מִתְאָר אֶנוֹשׁ, מספר עיתונאים התחילו לגלות עניין במתרחש באפלת האשפוז הפסיכיאטרי2. גם כאן, במקום הכי חם, פרסמה הזמרת רילי ווילו טור קבוע שעסק במצוקת מתמודדי הנפש, ופה ושם הופיעו כתבות בנושא גם במקומות נוספים.
בתחילת שנת 2016, פרסמה עמותת "בזכות" את דו"ח "שוברים קשירה" שעסק בקשירת מטופלים באשפוז הפסיכיאטרי. הדו"ח, שנשען בחלקו על נתונים שהתקבלו ממשרד הבריאות, חשף נתונים מזעזעים, למשל שאחד מכל ארבעה מאושפזים נקשר ושמרבית הקשירות מתבצעות ללא שום מסוכנות מצד המאושפז.
באותו זמן, נחשף אצל העיתונאית קרן נויבך סיפורה המזעזע של "נועה" (שם בדוי), מאושפזת אשר נקשרה למיטה למשך 24 ימים ברציפות כאשר כל בכירי מערך ברה"נ נחלצו כדי לגבות את הפשע. הגיעו הדברים לכדי כך שהפסיכיאטרית הראשית, טל ברגמן-לוי, מסרה עדות כוזבת לביהמ"ש על מצבה הנפשי של "נועה", בדיון שנערך בעניינה (בעקבות עתירה שהוגשה ע"י האגף לסיוע משפטי של משרד המשפטים), וטענה כי "נועה" היא אישה אלימה ומסוכנת ואין אפשרות לשחרר אותה מהקשירה או להעביר אותה למוסד אחר, וזאת מבלי שטרחה לבדוק אותה. יום לאחר "העדות" הזאת, בהשפעת הלחץ הציבורי והתקשורתי  שהופעל, שוחררה "נועה" מהקשירה והועברה למוסד אחר, שם אושפזה במחלקה חצי פתוחה ושוחררה לביתה אחרי כחודשיים, כאשר היא סובלת גם מפוסט טראומה כתוצאה ישירה מפשע הקשירה שעברה.
מספר מתמודדים שחשו כי על המאבק שלהם השתלטו מספר גופים, ולמעשה העיקרון שהוביל את המאבק מתחילתו – "דבר לא עלינו בלעדינו" – התמוסס והפך למראית עין בלבד, התארגנו והקימו את קהילת "שוברים קשירה – זכויות אדם באשפוז הפסיכיאטרי". קהילה העוסקת בהפצת החשיפות של הנעשה באפלת האשפוז הפסיכיאטרי, והגשת עזרה, אנושית ולפעמים משפטית, לאנשים שזכויות האדם שלהם נרמסו ע"י הממסד הפסיכיאטרי.
בשלב זה, ברור היה לכל בר דעת כי הפסיכיאטרים מנצלים לרעה את האמון שניתן בהם וקושרים מאושפזים באשפוז הפסיכיאטרי בניגוד לחוק, בהתאם לגחמותיהם, כאשר הקשירה הפכה להיות אמצעי לענישה והפחדה, ולמעשה נהייתה חלק מהתרבות הארגונית במוסדות אלו, כאמור, ברוב המקרים ללא כל מסוכנות מצד המאושפז.
כצפוי, הממסד הפסיכיאטרי ניסה לשלול את החשיפות ע"י הכפשת החושפים, כפי שעשו מאז ומתמיד. אלא שמנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, אשר הבין שהפעם זה לא יעבוד דרך ההכחשות וההתכחשויות הרגילות, והדרך לטיוח החשיפות והשתקת התקשורת תהיה קצת יותר מורכבת, הצהיר בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת כי דו"ח "שוברים קשירה" של עמותת "בזכות" הוא אותנטי ומשקף נאמנה את המציאות בשטח. בהמשך הכריז כי הוא מקים ועדה ציבורית לבדיקת נושא הקשירות באשפוז הפסיכיאטרי.
לאחר שהמנכ"ל "הכשיר" את דו"ח עמותת בזכות, השתנה השיר של הממסד הפסיכיאטרי: מעתה אמור – "אנחנו בכלל לא רוצים לקשור מאושפזים, אנחנו נאלצים לקשור בגלל חוסר בתקציבים וכוח אדם". טענה זו היא עוד יותר מגוחכת מהטיעונים הקודמים, כאשר לוקחים בחשבון שמעל לתשעים אחוז מהקשירות כלל לא מתבצע במצבי מסוכנות (אשר עלולים לדרוש יותר כוח אדם).
חמור מכך, הטענה הזאת מעמידה את המאושפזים כבני ערובה בידי הממסד הפסיכיאטרי, בבחינת – העלו לנו את התקציב או שנמשיך לקשור מאושפזים.
האם יעלה על הדעת לדוגמה, שמשטרת ישראל תצהיר שהטיפול הלקוי בהטרדות מיניות נובע ממחסור בתקציב? כל עוד שלא נקבל תקציבים לא נטפל בתלונות אלו? – בוודאי שלא. אלא ששוב מסתבר שכאשר הדברים מגיעים למתמודדי נפש – הכול מותר.
הדיון על הקשירות והדיון על התקציבים חייבים להיות מופרדים לחלוטין. אסור לתת לניסיון של הממסד הפסיכיאטרי לתרץ ולהכשיר את ההתנהלות הנפשעת כבעיה תקציבית, להסיט את הדיון מעיקרו – הנורמה של קשירת המאושפזים.
מערך בריאות הנפש הוא בנין גדול וכבד היושב על יסודות רקובים. מטבע הדברים, הציבור לא רואה את היסודות שמוסתרים באדמה, אלא את הסדקים שמופיעים שוב ושוב בקירות. כאשר מופיע סדק כזה, משרד הבריאות לא עושה דבר, שהרי הבניין ימשיך לעמוד גם עם סדקים, אלא אם התקשורת תפנה את הזרקור שלה לסדק. אז ממנה המשרד ועדה שתפקידה לבחון את העניין, אלא שהוועדה תבדוק רק את הסדק ולא את היסודות רקובים, שלמרבית האירוניה חברים לא פעם בוועדות האלו. הקשירות באשפוז הפסיכיאטרי, עם כל חומרתן והצורך לטפל בהן בצורה נחרצת ומידית, הן רק הסדקים, הם רק סימפטום למערכת אטומה, מקובעת ופטרנליסטית ששכחה כבר מזמן מה הוא תפקידה והבעיות שלה הן הרבה יותר עמוקות מפשעי הקשירה.

רצועות המשמשות לקשירת חולים (תמונת אילוסטרציה)
רצועות המשמשות לקשירת חולים (תמונת אילוסטרציה)

בהתאם לתסריט הזה, הוקמה "הוועדה לצמצום הקשירות".

עוד לפני שהוקמה הוועדה, התראיין מנכ"ל משרד הבריאות לקרן נויבך, וסיפר על כוונתו להקים ועדה ציבורית לבדיקת נושא הקשירות. באותה נשימה הוא הצהיר: "אנחנו לא נטיל את האחריות על הצוותים הפסיכיאטריים". כיצד קובע המנכ"ל עמדה בנושא שאמור להיבדק ע"י הוועדה שזה עתה הקים? האם המנכ"ל החליט מראש מה יהיו או לא יהיו מסקנות הוועדה?
בהמשך, נקבע הרכב הוועדה. לא מפתיע היה לגלות כי ארבעה מחברי הוועדה הם פסיכיאטרים חברה נוספת מצוותי האשפוז הפסיכיאטרי ורוב השאר הם אנשי משרד הבריאות. כדי ליצור מראית עין של ועדה ציבורית, הוועדה התקשטה גם בשניים-שלושה נציגים מטעם גופי וארגוני הזכויות, אשר בהגדרה, אינם מייצגים את המתמודדים, וממילא ברור שבהיותם מיעוט בוועדה, אין לאנשי משרד הבריאות סיבה לחשוש מהם. למתמודדים עצמם לא הוקצה כל מקום בוועדה.
כלומר, הגורמים אשר יצרו את הבעיה, חברים עכשיו בוועדה שאמורה לפתור את הבעיה. כאן צריך לעצור ולהבהיר – הנושא של קשירת ובידוד מטופלים באשפוז הפסיכיאטרי הוא אינו נושא פסיכיאטרי/טיפולי אלא נושא חברתי ומשפטי העוסק בזכויות אדם וכבוד האדם וחירותו. הפסיכיאטרים לא אמורים להחליט מה יהיה הנוהל או החוק, אלא לפעול ע"פ הוראות החוק.
לאחר שחברי הוועדה נקבעו, פרסם יו"ר הוועדה קול קורא למתמודדים לבוא להעיד בפני הוועדה. בהתאם לפרסום, פנתה קהילת "שוברים קשירה" לוועדה וביקשה להביא עדויות מקצועיות הנוגעות לקשירות בפני הוועדה, ולהציג לוועדה ראיון עם פסיכיאטר אוסטרלי השולל לחלוטין את הקשירות. במשך כחצי שנה התעלמה הוועדה ממספר פניות אליה ולמעשה הדירה את קהילת המתמודדים מהדיון. רק לאחר שהנושא עלה ב"סדר יום" עם קרן נויבך, כאשר המנכ"ל טוען שלא ידע מההדרה למרות מספר מכתבים שנשלחו אליו בנושא, הזמינה הוועדה את נציגי הקהילה להביא את העדויות לפניה.
גם ארגוני הזכויות החברים בוועדה, אותם ארגונים הזועקים לא פעם כנגד הדרה וחוסר שקיפות, לא פצו פה לנוכח מחדלי הוועדה ולמעשה שיתפו פעולה איתם, כולל הניסיון להדיר את קהילת "שוברים קשירה" מהדיון וחוסר השקיפות של הוועדה.
אין מנוס מלהבין שהוועדה לצמצום הקשירות היא למעשה תרגיל מבריק ביחסי ציבור שנועד כדי שלא יתערב גורם חיצוני למשרד הבריאות והשליטה תישאר בידי אנשי משרד הבריאות ואגף בריאות הנפש מחד, וכדי להשתיק את המחאה הציבורית והתקשורתית מאידך.
כדי להפסיק את הפשעים שנעשים תחת המסווה של "טיפול פסיכיאטרי" יש ליצור חקיקה הולמת, המתאימה להתפתחויות החברתיות של המאה העשרים ואחת ולהתפתחויות שחלו בשטח של הטיפול הנפשי; לפרק את הקרטל שיצרו הפסיכיאטרים, ולממן, ללמוד ולהביא לארץ את המודלים של חלופות האשפוז והטיפול בקהילה שכיום ידוע שהתוצאות שלהם טובות בעשרות מונים מאלו של הפסיכיאטריה הממסדית; ובמקביל לקדם את הצעת החוק שהגישו חה"כ אילן גילאון ואחרים שקוראת להחלת פיקוח חיצוני על מערך בריאות הנפש.
כך או אחרת, המתמודדים מצאו את עצמם שוב נתונים לחסדיהם של פסיכיאטרים, אנשי משרד הבריאות וארגוני זכויות אשר כלל לא מייצגים אותם ולמעשה, ממשיכים את הגישה הפטרנליסטית כלפי המתמודדים, אותה גישה שהביאה את מערך בריאות הנפש במדינת ישראל לשפל המדרגה.
הכותב הוא מנחה תהליכים לצמיחה אישית, מייסד קהילת "שוברים קשירה – זכויות אדם באשפוז הפסיכיאטרי", ומנהל בקבוצת הפייסבוק "גם אני תומך בזכויות פגועי נפש"
בית אבות, בית אבות משען נאות אביבים תל אביב, בית ראובן, דקלה אהרון שפרן, התעללות בקשישים, קרן נויבך, קשירות, קשירת קשישים

אלימות נגד קשישים בבתי אבות: תופעה נרחבת קשירות בניגוד לחוק

תופעה נרחבת של קשירת קשישים בבתי אבות ברחבי הארץ , דקלה אהרן שפרן , 04.12.16 , רשת ב

דוחות בקרה של משרד הבריאות חושפים תופעה נרחבת של קשירת קשישים בבתי אבות ברחבי הארץ. בשנה החולפת נמצא שלפחות ב-20 מוסדות נקשרו קשישים שלא על פי הנהלים. במקרים אחדים נמצא שמחצית מן הקשישים במוסד היו קשורים, ובמקרים אחרים – נעשו הקשירות בדרך שלא שמרה על כבוד הקשיש או גרמה לפצעים ולשפשופים בעור. הבוקר דווח בתוכנית סדר יום עם קרן נוייבך על בית אבות לחולי אלצהיימר בירושלים, בית ראובן, שבו נקשרו קשישים לכיסאות ולמיטות במשך שעות ארוכות. בעקבות פניית קול ישראל עשה משרד הבריאות ביקורת פתע במקום ומנהלי המוסד זומנו לבירור.

קשישים המטופלים בבית האבות "בית ראובן" לחולי אלצהיימר בירושלים נקשרים לכסאות ולמיטות, לעיתים במשך שעות ארוכות. בני משפחותיהם של הקשישים התלוננו שיקיריהם נקשרים בלי יכולת לזוז, וכי נאמר להם שהדבר נעשה לטובת הקשישים. ביקורת שעשה משרד הבריאות בבית האבות, בעקבות פניית קול ישראל, העלתה שהקשישים נקשרים באביזרים שאינם מתאימים, וכי הגבלתם נעשתה בדרך שאינה עולה בקנה אחד עם הנהלים. הנהלת המוסד תזומן לדיון במשרד הבריאות, ובית האבות נדרש להחליף את הציוד לאלתר.

ציטוטים מתוך דוחות ביקורת פתע שנערכו השנה במוסדות סיעוד גריאטרי:
בית אבות משען נאות אביבים תל אביב – ביום הבקרה נצפו מספר גבוה של מטופלים המרותקים באמצעות הגבלה פיזית – יש לנהל דיון חוזר עם אנשי צוות רלוונטיים, להציג חלופות לפתרון ולתעד את התהליך. בישיבות צוות רב מקצועי אין דיון מספק בנושא הגבלה פיזית ליקוי חוזר מבקרה הקודמת במהלך הבקרה ראינו שימוש נרחב בהגבלות תנועה. מומלץ לעשות הערכה חוזרת של הנושא לכל אחד מהדיירים על מנת לצמצם ככל האפשר את השימוש בהגבלות תנועה.

לב גנים נתניה: חולים רבים נמצאו רתוקים לכסא עם אביזרי הגבלה המעלים רמת הסיכון לפצעים ושפשופים במוסד קיים ריבוי של הגבלות תנועה. * יש להקים צוות חשיבה מקצועית בנושא ולבדוק אפשרויות נוספות מלבד הגבלת תנועה לדיירים.
בית בפרדס בית אבות סעודי הוד השרון הבקרה תאריך * קיים מחסור בציוד הולם לישיבה בטיחותית ואיכותית. * חולים רבים נמצאו רתוקים לכסא עם אביזרי הגבלה המעלים רמת הסיכון לפצעים ושפשופים. * מספר דיירים יושבים על כסאות גלגלים קרועים ושאינם תקינים. * בזמן הבקרה נמצאו דיירים אשר ישבו על כסאות גלגלים של דיירים אחרים ודיירת אשר ישבה עם הגבלת תנועה ללא שניתנה הוראה רפואית לכך.

מרכז גריאטרי בית שאן: 23 מטופלים מוגבלים באמצעים שונים, מתוכם 7 הגבלות במחלקה לתשושי נפש. יש לציין שחלק מההגבלות בוצעו בצורה לא נכונה שלא שומרת על כבוד המטופל התגלו סתירות בהקשר לתיעוד ההגבלות במוסד.
בית אבות מול כרמל, שער העמקים יש לבחון מחדש את כל ההגבלות, ביום הבקרה נצפו 10 הגבלות,
מוסד המבריא כפר סבא חולים רבים נמצאו רתוקים לכסא עם אביזרי הגבלה המעלים רמת הסיכון לפצעים ושפשופים.
עמותת מרכז פיס סיעודי – נתיבות – – יש לבדוק שוב את כל ההגבלות הפיזיות במוסד עם הצוות הרב מקצועי. לבנות תכנית להפחתת כמות הקשירות במוסד ולפעול ליישומה

גני רום פתח תקווה– ביום הבקרה נצפו מספר גבוה של מטופלים המרותקים באמצעות הגבלה פיזית – יש לנהל דיון חוזר
בית פנחס נס ציונה: חולים רבים נמצאו רתוקים לכסא הגלגלים עם אביזרי הגבלה המעלים רמת הסיכון לפצעים ושפשופים. יש לתעד את כל אביזרי ההגבלה שניתנים כפי הנדרש בנוהל
מקום בלב באר יעקב- יש לבצע הדרכות צוות סיעודי בנושא הגבלות פיזיות. (קושרים דיירת למיטה ללא הוראה רפואית)
מוסד בית אור בית בכפר כפר סבא – כשליש מהדיירים ישבו עם אמצעי הגבלה שונים: חגורות מותן, מפשעה או שולחניות. יש לשפר התייחסות לקשירות והגבלות של הדיירים.

דורות בנגב באר שבע – רופאת הבית הפגינה היכרות חלקית עם הדיירים ולא זכרה למשל למי מהדיירים הגבלה פיזית חידושי הגבלה פיזית בוצעו אוטומטית, ללא שיחה ויידוע בני המשפחה.
בית ברמת השרון – יש לעשות הערכה מחדש של ישיבת המטופלים במחלקה ולפעול לצמצום השימוש בהגבלות פיזיות וצמצום הסכנה להיווצרות פצעי לחץ ושפשופים כתוצאה מהן.

מרכז סיעודי איתנים באר שבע ישנו ריבוי מטופלים בעלי הגבלה פיזית במחלקה א‘. יש לבדוק את הנושא מחדש תוך כדי ריענון נהלים ושיתוף פעולה ע"י הצוות הרב מקצועי במוסד. (ראו זאת כהערה מבקרה קודמת).
בית אבות על שם רוכלין – בבדיקת מספר תיקים של מטופלים עם הגבלה פיזית, לא נמצא דיון בישיבת צוות רב מקצועי על צורך וסוג ההגבלה, יש חשיבות רבה לדיון בישיבה רב מקצועית על הגבלות פיזיות, יש להקפיד עד דיונים אלו.
הוד ירושלים – ביום הבקרה נצפו %30 מהמטופלים המרותקים באמצעות הגבלה פיזית – יש לנהל דיון חוזר עם אנשי הצוות הרב המקצועי, על הצורך בהמשך הגבלה.

שומרי החומות ירושלים– ביום בקרה באחת המחלקות נצפו מספר מטופלים המרותקים באמצעות הגבלה פיזית ללא הוראת רופא

בפתח תקווה נאות גיל עוז- יש לפעול להפחתת השימוש בהגבלות פיזיות. * יש לקיים דיון בצוות רב- מקצועי בנושא של הגבלות פיזיות ולמצוא אפשרויות חלופיות אחרות להגבלה. * במחלקה סיעודית א‘ (ג‘ במוסד) %49 ) 18 (מכלל 37 המטופלים מוגבלים. * במחלקה סיעודית ד‘ 13 מטופלים עם הגבלה פיזית שזה כשליש מהמטופלים במחלקה.

תופעה נרחבת של קשירת קשישים בבתי אבות ברחבי הארץ , דקלה אהרן שפרן , 04.12.16 , רשת ב
אברבנאל, יהודה קורן, מוסד פסיכיאטרי אברבנאל בת ים, מחאה, קשירות, קשירות מאושפזים

עשרות הפגינו מול המרכז הפסיכיאטרי אברבנאל בבת ים ביום ב', 6.6.16

קשירת מאושפזים במוסדות פסיכיאטריים למשך שבועות
קשירת מאושפזים במוסדות פסיכיאטריים למשך שבועות

עשרות הפגינו מול המרכז הפסיכיאטרי אברבנאל בבת ים ביום ב', 6.6.16

תגובתם של אזרחים מודאגים יש להפסיק עינוי קשירת מאושפזים פסיכיאטריים עוד היום, ולא בעוד שנתיים וחצי
אזרחים שעברו במקום הביעו הערכה למאבק היו כאלה שלא ידעו שקושרים אנשים בבית החולים.
אב של מאושפז באברבנאל סיפר על ההתעללות שבנו סבל מעובדי המקום והצטרף להפגנה.
בשבוע שעבר הודיע מנכ"ל משרד הבריאות כי החלט להפסיק קשירת מאושפזים פסיכיאטריים עד סוף שנת 2018. כל מי שאינו מכיר את הנושא מקרוב עשוי לראות בכך בשורה. אולם כל מאושפז שעבר קשירה וכל מי שבן משפחתו נקשר יודע שמדובר בהתאכזרות התעללות, והפרה מתמשכת של האמנה לזכויות אנשים עם מוגבלויות.

קשירת מאושפזים פסיכיאטריים מופיעה באופן מפורש בדו"ח האו"ם משנת 2012 תחת ההגדרה המשפטית של עינויים.
אנו יודעים שהחלטות שדורשות תקציב ותלויות במנהיגות של מנכ"ל משרד ממשלתי כלשהו עשויות להתבטל מסיבות תקציביות וגם כאשר אותו מנכ"ל מתחלף.

משום כך אנו מצפים מראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות לפרסם ללא כל דיחוי הנחיות מיידיות שישיגו את היעד הזה כבר בימים הקרובים.

אנו נמשיך להפגין ולארגן את הציבור להביע מחאתו ולא נסכים לזריית חול בעיני הציבור על ידי מתן צידוקים ותירוצים להמשך הקשירות של מטופלים במסגרות פסיכיאטריות.

למידע נוסף,
יהודה קורן
דובר עמותת מגן לזכויות אנוש

נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03
טלפון עמותה: 5660699 03

אשפוז כפוי, אשפוז פסיכיאטרי, טיפול פסיכיאטרי, מחלקה פסיכיאטרית בית חולים תל השומר, קרן נויבך, קשירות

שוברים קשירה! – רק רציתי עוד קצת שמש

אייל נקשר באשפוז פסיכיאטרי למשך 72 שעות ו- 17 שעות ברציפות במוסדות פסיכיאטריים אברבנאל בת ים, ומחלקה פסיכיאטרית בבית חולים תל השומר.
קרן נויבך: אני באמת לא מבינה איך יכול לעזור לבן אדם אם קושרים אותו, זה סבל נוראי! זה פשוט עינוי! זה אינקויזיציה!
מתוך "סדר יום עם קרן נויבך", רשת ב', 7-12-2015.

אשפוז כפוי, אשפוז פסיכיאטרי, קשירות, שרון פרימור

דו"ח ארגון בזכות על קשירות מטופלים באשפוז פסיכיאטרי

כתיבה ומחקר: עו"ד שרון פרימור, ארגון בזכות. עריכת לשון: דליה וירצברג-רופא – 2016

תקציר הדוח

להורדת הדוח השלם הקלק כאן

"בכיתי, צרחתי ודפקתי על הדלת של הרופאה. איימו עלי שאם לא אפסיק ייקשרו אותי. אבל חוץ מאיומים אף אחד לא עשה כלום כדי לנסות להרגיע אותי. לראות מה מציק לי. בסוף קשרו אותי. אתה נמצא במצב של חוסר אונים מוחלט, מסתכל על הדלת מחכה שמישהו ייכנס ויוציא אותך, מתאפק לא ללכלך את עצמך עם הצרכים שלך, עושה תרגילי מחשבה בשביל לא להשתגע. בהתחלה אתה בטוח שעוד רגע יוציאו אותך, שרק ניסו ללמד אותך לקח אבל אף אחד לא בא. ובסוף אתה מוותר, הזמן הופך לבליל ואתה מתנתק מהגוף. אין התחלה ואין סוף. בעצם יש סוף. סוף לאמון שלך שמישהו במקום הזה יעזור לך אי פעם."
ירדן, בת 30 , נקשרה בבית חולים פסיכיאטרי במרכז הארץ

במהלך השנים האחרונות הגיעו אל ארגון בזכות – המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות – פניות רבות הנוגעות לאנשים אשר אושפזו בבתי חולים פסיכיאטריים, שלפיהן הם נקשרו בארבע גפיים למשך שעות רבות במהלך תקופת אשפוזם. אנשים דיווחו כי הם הובלו בכוח לחדר מבודד שבו מקובעת מיטה; נקשרו אליהבאמצעות ארבע ולעיתים גם חמש רצועות, עשויות בד סינתטי או עור וננעלות בברגי נעילה, והושארו שם כשגופם רתוק וצמוד למיטה, ללא יכולת לשנות תנוחה, לגרד עקצוץ בגופם או להתפנות לשירותים. חלקם דיווחו על כך שנקשרו למשך כמה שעות. אחרים דיווחו כי נקשרו למשך לילה שלם; אחדים אף דיווחו על קשירה שהתבצעה יום אחר יום. כשניסינו להתחקות אחר היקף התופעה ואחר הסיבות שהובילו את אנשי הצוות להחלטה לקשור את מטופליהם גילינו שמדובר בתופעה שכמעט אינה מדוברת במרחב הציבורי ושאין כמעט נתונים פומביים עליה.

המחקר שערכנו בחודשים האחרונים, שתוצאותיו בדוח זה, חשף אותנו למאות דיווחים של אנשים שנקשרו.

אלה, בצירוף נתונים שקיבלנו ממשרד הבריאות הובילו למסקנה כי קשירה היא תופעה נוכחת מאוד בשגרת  מחלקות האשפוז הפסיכיאטרי. על פי אומדן המבוסס על נתונים שנמסרו ממשרד הבריאות, במהלך שנת 2014 שיעור הקשירות הממוצע עמד על כ 23%- . כלומר כאחד מארבעה מטופלים נקשר במהלך תקופת אשפוזו. כ 4,000- איש בכל שנה. זהו נתון חמור, וככל הנראה גבוה מאוד יחסית לנעשה במדינות מערביות אחרות. תופעת הקשירות נוכחת ומורגשת מאוד במסגרות האשפוז הפסיכיאטרי. גם מי שלא נקשר, סביר כי ראה מטופל אחר שנקשר. חוויית הקשירה והפחד ממנה מלווים אלפי אנשים הנמצאים באשפוז מדי שנה,  ומהווים רכיב משמעותי באופן שבו נתפס האשפוז הפסיכיאטרי בעיניהם ובעיני הציבור הרחב.
נתונים אלו מטרידים במיוחד לאור העובדה, המגובה במחקרים רבים הנפרשים בדוח, שלפיה קשירה היא אקט פוגעני ומסוכן. ידוע כי בישראל התרחשו מקרי מוות כתוצאה ישירה של קשירות. נפוצים יותר הם מקרי חבלה ופציעות, וכן נזקים נפשיים, בכלל זה טראומה, שחזור טראומות קודמות והחרפה של תסמינים נפשיים קיימים.

כ- 80% מהאנשים שענו על משאל בזכות דיווחו כי הופעל עליהם כוח פיזי בזמן הקשירה. כ- 40% ממשתתפי המשאל סיפרו כי נחבלו או נפגעו במהלך קשירתם.

בנוסף, קשירה היא אקט מבזה, המהווה פגיעה חמורה בכבוד האדם. 70% ממשתתפי משאל בזכות ציינו כי הרגישו השפלה כתוצאה מהקשירה. כ 30%- דיווחו כי לא התאפשר להם להתפנות לשירותים כדי לעשות את צרכיהם במהלך כל שעות הקשירה והם נאלצו להתאפק. כ- 25% ציינו כי נאלצו להטיל את צרכיהם על עצמם.

מטופלים ציינו כי חוו חוסר אונים, תסכול וכעס, פגיעה בפרטיות וחווית נטישה. רובם ציינו את הקשירה כאירוע השלילי המשמעותי ביותר שחוו במהלך האשפוז.

הדוח חושף גם את עומקה ושכיחותה של התופעה. כמחצית ממשתתפי משאל בזכות ציינו כי נקשרו יותר  מפעם אחת במהלך אשפוזם. אנשים נשארים קשורים במשך שעות רבות ברצף. ממשאל בזכות עולה כי כמחצית מהאנשים נקשרו מעל שמונה שעות. בודדים סיפרו כי נקשרו אף מעל 24 שעות ברציפות. ילדים ובני נוער נקשרים אף הם למשך שעות. הנתונים מלמדים כי לא רק התנהגותו של המטופל משפיעה על משך  הזמן שבו יישאר קשור, אלא גם גישתם של אנשי הצוות והתנאים האובייקטיבים השוררים במחלקה בעת הקשירה.
באופן מפתיע ולמרות הפגיעה המובנית בה בזכויות אדם, ההחלטה אם לקשור ולמשך כמה זמן נתונה בידי אח או אחות במחלקה בלבד. הדוח מגלה כי ברוב המקרים ובניגוד לחוק, רופאים מאשרים את עצם הקשירה ואף את הארכתה, מבלי שבדקו את המטופל כלל. 74% ממשתתפי משאל בזכות ציינו כי לא נבדקו בידי רופא קודם לקשירה ורבים עוד יותר מציינים כי לא נבדקו במהלכה. ברוב בתי החולים אין מנגנון דיווח בזמן אמת על אירועי קשירה, לא למנהל המחלקה ולבטח לא למנהלי בתי החולים; משרד הבריאות מצידו אינו אוסף נתונים סדורים בעניין כלל.

עוד חושף הדוח כי מטופלים נקשרים בגין סיבות החורגות מאלה הקבועות בחוק ובאופן בלתי מידתי. בהתאם לנתונים המוצגים בדוח, ובניגוד לעולה מהחוק, רוב האנשים אינם נקשרים על רקע חשש ממשי שנשקף מהם.

הם 'מטרידים', מדברים ללא הפסקה, צועקים ;(agitation) ' אנשים נקשרים משום שהם מצויים במצבי 'אי-שקט או נעים בתזזיתיות. אלו מצבים אופייניים מאוד למטופלים במצבי משבר, ופעמים רבות מאתגרים לצוות. לכן, כאשר אין במחלקות האשפוז די כוח אדם או סבלנות להכיל מטופלים אלה, הם נקשרים. משפטים כגון 'תפסיק לרוץ (או לצעוק או להציק) אחרת אקשור אותך', עלו רבות בדיווחי משתתפי המשאל. בנוסף, מסתמן כי קשירה משמשת כאמצעי להטלת מרות וכעונש. כ 25%- ממשתתפי משאל בזכות ציינו כי נקשרו כעונש על התנהגותם.

כ- 15% סיפרו כי נקשרו בשל אי-ציות להוראות איש צוות ו- 10% בשל העובדה שביצעו מעשה אסור. מטופלים ציינו כי: "קשרו אותי כדי להעניש אותי ולחנך אותי" ו-"התחכמתי ורצו ללמד אותי לקח". אנשי צוות אחדים קושרים משום שלדעתם יש בכך ערך טיפולי. אולם, תפיסה זו נחשבת בעולם כאנכרוניסטית והידע המחקרי מראה כי השלכות הקשירה הן דווקא שליליות מבחינה טיפולית. לא זו בלבד שהיא אינה מרגיעה אלא היא אף מעלה את רמת אי-השקט שבו שרוי המטופל, פוגעת ביחסי האמון ומחבלת בתהליכי החלמה ושיקום.
גם כאשר הקשירה נעשית כחוק ולשם מניעת סכנה, הדוח מראה כי בחלק בלתי מבוטל מהמקרים חומרת המצב לא הצדיקה אותה. אלימות מילולית ופגיעה ברכוש לרוב אינם מצדיקים קשירה. גם תוקפנות היא פעמים רבות תולדה של 'סיר הלחץ' במחלקה וככזו לעיתים הנכון הוא לצמצם אותה בדרכים לא כוחניות. אולם, ברוב מחלקות האשפוז הקשירה היא ברירת המחדל במצבי לחץ. אנשי הצוות אינם מקבלים הכשרה לנקוט בחלופות, ואין להם די כוח אדם ופנאי כדי ליישם אותן בפועל.

נוכח כל אלה, טוען הדוח כי פרקטיקת הקשירה בישראל, בוודאי בהיקפה הנוכחי, עולה לכדי הפרת החוק ופגיעה בלתי מידתית בזכויות אדם חוקתיות של ציבור המטופלים.

קולות רבים ברחבי העולם המערבי, ולאחרונה גם קולות של אנשי מקצוע בישראל, קוראים לביטול פרקטיקת  הקשירות, הן מהטעם שהיא פוגענית ובלתי הומאנית והן מהטעם שהיא אנכרוניסטית. הדוח מפרט כי  בעשרים השנה האחרונות נהגו תוכניות ויושמו יוזמות במדינות מערביות רבות, בשאיפה לבטל את פרקטיקת הקשירה או לפחות למזערה לשיעור הבטל בשישים. מדינות שונות ברחבי העולם הפחיתו את מימדי הקשירות בעשרות אחוזים, עד כדי ביטולן הלכה למעשה בחלק מהמקומות. כל אלה מדגימים כי היעד של הפחתה דרמטית בתופעת הקשירות, עד כדי ביטולה כמעט, הוא יעד מעשי ובר-קיימא. גם בישראל קיימים ניצנים מעודדים לכך. במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע יזמה הנהלת בית החולים פרויקט עצמאי לצמצום היקפי הקשירה.2015 הושגה ירידה של כ 70%- במשכי הקשירה וקרוב ל 60%- הפחתה של מקרי קשירה. – במהלך השנים 2014 קשירות מטופלים במחלקות אשפוז אינן כורח עליון. זהו כלי עתיק-יומין שכל תכליתו הייתה לרסן אנשים, פשוטו כמשמעו. במשך השנים עטפו כלי זה במיני צידוקים טיפוליים, ועיגנו אותו בהסדרים חוקיים ומנהליים שונים. משכך, רוב אנשי הצוות אינם קושרים מתוך רוע או זלזול; הם נוקטים פרקטיקה זו כי היא נתפסת כלגיטימית והיא נוחה לתפעול. אלה הם המסרים שהם קיבלו בהכשרתם, ואלה הכלים היחידים כמעט שהועמדו לרשותם כדי להתמודד עם מצבים מאתגרים. ראשי המערכת עצמם בחרו שלא להתמודד באופן מערכתי ותקיף עם תופעת הקשירות ועם חומרתה, ולא נתנו משקל להמלצות לשיפור המצב שיצאו תחת ידי ועדות ומומחים מטעמם.

במשך שנים מטופלים מתלוננים על אירועי קשירה תכופים וממושכים, ואיש אינו מטה להם אוזן. זו העת להביט במציאות נוכחה. הדוח קורא למשרד הבריאות להנחיל לצוותים מסר מחייב וחד-משמעי, שלפיו קשירת מטופלים אינה עוד דרך טיפול לגיטימית במחלקת אשפוז פסיכיאטרי. כמו כן, קורא הדוח למשרד ליזום תוכנית לאומית מקיפה ומפורטת, המלווה בפיילוט ומחקרי הערכה, ושתכלול קביעת נהלים, גיבוש קווים מנחים, פיתוח חלופות מהתחום הטיפולי, הכשרת אנשי צוות והבטחת מנגנוני בקרה כדי לעקור את התופעה מהשורש ולספק לאנשי הצוות חלופות טובות וזמינות. הדוח אף פורש רשימת המלצות מבוססות-מחקר על מנת שכל אלה לא יישארו הצהרות תיאורטיות בלבד.

דוח זה פורש תמונה קשה, שיתכן כי תהיה אף מקוממת עבור אחדים. ברור כי הנושא אינו כולו בחזקת 'שחור או לבן'. ברור גם כי העיסוק שלקחו על עצמם אנשי המקצוע בתחום האשפוז הוא מורכב ומאתגר. אולם הכל יכולים להסכים כי בית חולים הוא מקום לטיפול והחלמה, לשיקום, לצמיחה ולאמפתיה אנושית. מטופל הוא אדם הזקוק לכל אלה בעתות משבר, ומטפל הוא אדם שבחר להקדיש את חייו המקצועיים לסייע בהענקתם. קשירת מטופלים חותרת תחת כל אחד ואחד מערכים אלו; היא פוגעת ומשחיתה הן את המטופל והן את איש הצוות.

דוח ארגון בזכות קורא: 'שוברים קשירה', ומוצאים יחד את הדרך להבטיח אשפוז ללא קשירות.