חדשות, חטיפת ילדים, סחר בילדים, צופית גרנט

אבודים מרוקו פרק 3

המסע לצרפת בעקבותיה של זרי, שחיה כל שנותיה תחת הידיעה שהוריה הביולוגיים הותירו בה צלקות פיזיות ונפשיות לכל החיים. דעתה משתנה בעקבות מפגש עם אמה ואחיה, ומבת יחידה ודחויה, כדבריה "הכבשה השחורה במשפחה", היא הפכה לעטופה ומחובקת, לצלע מהותית במשפחת פרץ המתחדשת. החלק השלישי והאחרון של המסע למרוקו.

 

 

חדשות, חטיפת ילדים, סחר בילדים, צופית גרנט

אבודים במרוקו חלק ב – חטיפת ילדים בקהילה היהודית במרוקו בשנות ה- 60

נובמבר 2017 – ניסיונות איתור ילדיה החטופים של האמא מהקהילה היהודית במרוקו.
סחר בילדים בין קהילות שונות של יהודים בעולם. אמה מוחלשת מהקהילה היהודית במרוקו הופכת להיות קורבן של סוחרי ילדים החטפים את ילדיה ומעלילים נגד עלילות שווא.

חדשות, חטיפת ילדים, חטיפת ילדים בקהילות יהודים בעולם, סחר בילדים, צופית גרנט

אבודים במרוקו חלק א – חטיפת ילדים בקהילה היהודית במרוקו בשנות ה- 60

נובמבר 2017 – סחר בילדים בין קהילות שונות של יהודים בעולם. אמה מוחלשת מהקהילה היהודית במרוקו הופכת להיות קורבן של סוחרי ילדים החטפים את ילדיה ומעלילים נגד עלילות שווא.

הוצאת ילד מהבית, כנס סולודקין יוני 2014, מדיניות משרד הרווחה, מרינה סולודקין, צופית גרנט

צופית גרנט בנושא הוצאת ילדים מהבית ע"י הרווחה – התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים

26 ביוני 2014  – כנס לציון שנה למותה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל
בחסות עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים, משפחת סולודקין, פרלמנט נשים ותנועת ש.י.ן
מינוף תקשורתי וציבורי של המאבק למען זכויות ילדים והורים
פאנל מומחי תקשורת: ראיון עם צופית גרנט, בילי מוסקונה לרמן, חנה בית-הלחמי, ורד פלמן, יאנה עברי, עו"ד יוסי נקר, נעמה לנסקי.

צופית גרנט: זה התחיל במעורבות של סיפור מאוד ספציפי, שבאמת היום באופן מוחלט אנחנו יודעים שהנזק שהרווחה גרמו שם הוא בלתי נתפס בעליל וגם בלתי הפיך. הנזק הוא נזק נפשי קשה מאוד. היום גם אי אפשר לגשר על מה שקרה שם ואחד הדברים שאני נחשפתי אליהם במהלך התיקים שיוסי בעיקר העביר לי, גם בעקבות "אבודים" אני נחשפת להרבה מאוד מקרים נורא קשים בחברה הישראלית, ויותר ויותר נחשפתי למצוקות קשות מאוד של הורים וילדים. סיפורים קטסטרופלים, כמו אישה שמגיעה לעובדת הסוציאלית בבית הספר, אמא חד הורית שמספרת שאין לה מכונת כביסה בבית ושיש קצת בעיות כלכליות, והיום היא מתמודדת עם זה שלקחו לה את הילד. היא רואה אותו רק משבע בערב ומאיימים עליה גם על אימוץ. ילד מקסים, אישה מקסימה, טובה, חכמה.
יש משהו פרוץ בעיני בחוק. גם בבתי המשפט למשפחה וגם אצל העובדים הסוציאליים. אני מגדירה את זה כעין 'אח גדול'. נגיד עו"ס או פק"ס מתלווה למשפחה, והיא פחות מחבבת את האמא ויותר מחבבת את האבא. נגמר הסיפור של האמא. הכל עובד אישי. ואין 'אח גדול' לעסק הזה. כלומר, לכי עכשיו תתחילי להילחם בפקידת הסעד. קודם כל אנחנו מדינה לא מקצועית. אנחנו מדינה נוראה ואיומה לחלש. איומה ונוראה. ולפני ארבע שנים לא היית שומעת אותי אומרת כזה משפט. להיות חלש במדינת ישראל זה כמעט גזר דין מוות, ואם אין פה עמותות שעושות חסד עם האנשים ומביאות להם אוכל, יש פה אנשים שאין להם אוויר לנשום. דבר שני, אם אמא במצוקה שואלת אותי "לפנות לרווחה?" אז אני אומרת: קודם כל אל תפנו לרווחה, כי ברגע שהתיק יוצא לידיים שלהם, המשפחה בצרות. הילד הופך להיות לרכוש המדינה. אם שופטת למשל, מטפלת בתיק, היא יכולה ללכת עם התיק הזה שנים, ואי אפשר לפסול אותה.
אם פקידת הסעד לא סובלת את האמא או לא סובלת את האבא, נגמר להם הסיפור. הכל אישי.
הדבר הכי חשוב לעשות, זה לתקוף את התקשורת, כי התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים במדינת ישראל. כלום!
הם פחדנים. הם תבוסתניים. הם אינטרסנטיים. אנשים שיושבים בטופ של הטופ, אין להם ביצים להזיז את הגבינה לשום כיוון. הם פחדנים! והעיתונאים הכי גדולים במדינת ישראל, הם עלובים ופחדנים לפעמים בגישה שלהם. את יודעת כמה פעמים, אני אישית, התחננתי, כמות הליקוקים שאני מלקקת לחברי כנסת, לעיתונאים בכירים, שיעזרו לי, עכשיו טיפלתי באיזה סיפור של איזה ילדה, אם לא הפייסבוק שלי, הבחורה הזו ילדה חרדית, שבאה מסיפור, הלכה בסך הכל לאחותה, אחרי שאבא שלה היה נוהג להכניס אותה "לשמיכה". היא היתה מוזנחת, והיתה במצב קשה. היא אמרה "רע לי בבית. אני רוצה להיות אצל אחותי", וההורים אמרו: לא. היא לא תהיה. פרנציפ. אגו, במקום לזרום, להקשיב לילדה, השתיקו אותה, השחירו את שם אחותה, והדבר הכי נורא שקרה שמו לה עובדת סוציאלית. שמונה חודשים, לקחו ילדה חרדית טובה וסגרו אותה בקלט חרום עם נרקומניות ועם זונות. שמונה חודשים ילדה שלא יכולה להגן על עצמה בשום צורה. ילדה חרדית שעלתה ב- 15

אשפוז כפוי, אשפוז פסיכיאטרי, פשעי משרד הבריאות, פשעי משרד הרווחה, צופית גרנט

אשפוזים פסיכיאטרים שלא לצורך – דרכי הרמיה של רשויות הרווחה ובתי משפט לונוער לטיוח פשעיהם

גדי לובין, חנה סלוצקי - פשעים נגד האנושיותאשפוזים פסיכיאטרים שלא לצורך – דרכי הרמיה של רשויות הרווחה ובתי משפט לונוער לטיוח פשעיהם

דצמבר 2013 – מתוך סטטוס של צופית גרנט בפייסבוק

אני מפרסמת מכתב שקיבלתי מנערה מדהימה ומיוחדת במינה שפגשתי באחת המחלקות הסגורות, חכמה יפה להפליא, טובת לב נערה שהפכה לקורבן טיפול כושל ומחריד של הרווחה, והמשפט במדינת ישראל, הזעקה שלה מדירה שינה מעיני ומחרידה את מנוחתי לילות כימים, אלוהים ישמור איך אצליח לעזור לה ???

צופית היקרה

שמי ע, אני כמעט בת 16 ,לא אוכל לכתוב את שמי המלא, אני חייבת עזרה בדחיפות.
נלקחתי מאמא שלי בגיל 13, ניתקתי איתה קשר, וזה גרם לי להיות במצוקה במשך הרבה זמן
אבד לי התאבון והפסקתי לאכול והתחלתי להיות באשפוזים ולעבור מאשפוז לאשפוז ופנימיה לפנימיה רק כי לא מסכימים לי לחזור לגור עם אמא שלי, הרווחה לא שמה עלי, וגם האפטרופסית שלי מתעלמת מהרצון והטובה שלי,כי קל להם להחליט ולתקוע אותי במחלקות סגורות ופנימיות טיפוליות ולא לקחת עלי אחריות.
אני כבר שנתיים זועקת ומבקשת לחזור לגור עם אמא שלי, ואף אחד לא מקשיב לי. שייכו אותי כבר לקטגוריה שאני בסכנה בגלל שהיה לי עבר עם הפרעת אכילה ואף אחד לא נותן לי לעבור הלאה  לסביבה בריאה שהנפש שלי כבר לא תהיה במצוקה.

במקום זה שמים אותי במחלקות של ילדים חולי נפש ופסיכוטים שאני לא שייכת לאף מקום שכזה וזה רק מדרדר אותי וגורם לי להיות במצוקה נפשית, כל הרצון שלי הוא לחזור לגור עם אמא שלי שגידלה וטיפלה בי כל השנים ואני זקוקה לה עכשיו יותר מכל, אני בחיים לא אוכל להשתקם לגמרי במקומות של חולי אלא רק בסביבה הבריאה והביתית שלי.

פניתי לכל העולם ,לסיוע משפטי, כתבתי מכתבים לבתי משפט,העדתי בבית משפט לפחות שש פעמים בשנתיים האחרונות, ביקשתי שוב ושוב את אותה בקשה ואף אחד לא מקשיב לי אלא אומרים שאני לא מבינה מספיק את המצב וזה לא משנה להם להשאיר אותי במחלקות פסיכיאטריות כל החיים אפילו, ממשיכים להגיד על הסכסוך ההורי ושזה סיבה מספיק טובה להשאיר אותי במקומות כאלה.

אני כבר עוד מעט בת 16, איך יכול להיות שהקול שלי לא נשמע ועושים ממני ילדה קטנה שלא מבינה מהחיים שלה , אני כבר לא בסכנה לא לעצמי ולא לסביבה , הוכחתי את עצמי במשך הרבה זמן ומגיע לי להביע את דעתי לגור אם אמא שלי .

אני בטוחה שאני לא היחידה שזה קורה לה , המערכות האלה של הרווחה ובתי המשפט עושים עוול לנערים ולא שומעים אותם מספיק. אני ילדה רגילה שלא לוקחת כדורים ותרופות פסיכיאטריות, אין לי שום הפרעה נפשית , איך יכולים לשים אותי בבתי חולים לחולי נפש ולתקוע אותי כבר כמעט שנה באשפוזים כפויים וחוזרים או בפנימיות טיפוליות עם אונס ואלימות במקום לתת לי סופסוף לחזור לגור עם אמא שלי, זה פשוט לא הגיוני המצב הזה, המערכות האלה דופקות אותי ואת החיים שלי ונמאס לי כבר להיות קורבן לזה , יש לי זכויות וזה לא מגיע לי. אני כבר לא יודעת מה לעשות אני נלחמת על עצמי ועל החיים שלי אבל כל יום זה כמו נצח המקומות האלה , כל יום להעמיד פנים ולחייך כדי שלא ידחפו לי כדורים בכוח ולהעמיד פנים שהכל מושלם ובסדר כדי שלא יגידו שאני דיכאונית . לראות את אמא שלי בשעות מוגבלות וטלפונים מוגבלים ולהתפלל כל יום ליום שבו יהיה צדק בעולם הזה ויתנו לי לחזור אליה.

אני פונה ללב שלך צופית, אני יודעת שאת עוזרת להרבה אנשים לחזור למשפחות שלהם , בבקשה תעזרי לי לחזור לאמא שלי . צופית אני יודעת שאת גם גדלת בפנימיות רחוקה מאמא שלך ואת בטח יודעת כמה זה קשה לא להרגיש שייכת לשום מקום , זו הסיבה שאני פונה אליך גם אני מאמינה שתוכלי להבין אותי ולהלחם בשבילי שיהיה לי צדק
ממני ע.

קישורים:

  • פשעים נגד האנושיות – משרד הרווחה מאשפז ילדים במוסדות פסיכיאטרים שלא לצורך – פברואר 2013 – משרד הרווחה משתמש בילדים במוסדות פסיכיאטריים כבני ערובה לקבל תקציבים. – הכתבה בלי סיבה: אבי מאושפז שנים בבי"ח פסיכיאטרי , עומרי אפרים , פברואר 2013 – זה שנים מבטיחים בממשלה להקים פנימייה לנוער שמשתחרר מאשפוז פסיכיאטרי, אך בהיעדרה נאלצים עשרות ילדים להמשיך לגור בבתי החולים, ללא צורך. "הנזק אדיר", קובעים המעורבים, אך הרשויות לא ממהרות: "כשיאושר התקציב נפרסם מכרז"…