אנשים עם מוגבלויות, ילדים עם פיגור, מדיניות משרד הרווחה, פיגור, פיקוח, פנימיות ומעונות

משרד הרווחה הפקיר ילדה חוסה לאונס והתעללות

ערוץ 10 – יוני 2012 – מאור צור – חוסה במעון הותקפה פעמיים על ידי חוסה אחר — הפרקליטות סגרה את התיק 

אוזלת היד של הרשויות הובילה לתקיפה כפולה של אישה הלוקה בפיגור שכלי, חוסה בהוסטל במרכז הארץ, שהותקפה על ידי חוסה אחר. הנהלת המקום פנתה למשרד הרווחה בבקשה להציב מצלמות, אך במשרד עיכבו את הצבתן. בזמן הזה האישה הותקפה שוב, הפעם תקיפה מינית. "הם היו צריכים להרחיק אותו ממנה, או שתהיה אתה מטפלת צמודה", אומרת אמה לאחר שהפרקליטות סגרה את התיק.

 

כאשר ר', אמה של צעירה הלוקה בפיגור שכלי, הכניסה את בתה למעון של משרד הרווחה במרכז הארץ היא חששה מאוד, אך היא לא ידעה מה צפוי לה. בתה הותקפה פעמיים על ידי חוסה אחר, באחת מהן תקיפה מינית. "מנהל הפנימייה התקשר אליי ב-11 בלילה ואמר לי: הבת שלך קיבלה מכות מחוסה אחר", מספרת האם על האירוע הראשון.

אפה של החוסה נשבר והיא נאלצה לעבור שני ניתוחים. מיד לאחר המקרה בעלי המעון התקשרו למשרד הרווחה וביקשו להתקין מצלמות. הליך אישור התקנת המצלמות במעונות חוסים לקח זמן משום שאז המשרד התנגד לכך. גם איש צוות נוסף לא אושר – וכחודשיים לאחר מכן קרה המקרה הקשה השני – אז גם הותקפה הבת תקיפה מינית.

 קישורים:

אמיר שוורץ, אנשים עם מוגבלויות, דודו דהאן, משרד הרווחה, פיגור, פשעי הרווחה, תביעות נגד הרווחה

בין נרקסיזם לפסיכופטיות – פקיד סעד ראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה אמיר שוורץ

אמיר שוורץ – דיוקנו של פקיד סעד ראשי – המאמר "לא יודע את נפשם" , ידיעות אחרונות , המוסף לשבת , פברואר 2012

תארו לכם ששני הקריטריונים הבאים היו קובעים אם אתם זכאים לאבחון שבו יקבע אם אתם בעלי פיגור שכלי או לא. אם אתם בקיאים בכתבי שקספיר, או שאתם מכירים את יצירותיו של מוצרט. עכשיו תארו לעצמכם שמאחורי הקריטריונים האלה עומד פקיד הסעד הראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה.
בספטמבר שנה שעברה, בדיון בבית משפט המחוזי בחיפה, התיישב על דוכן העדים אמיר שוורץ, פקיד סעד ארצי באגף לטיפול באדם המפגר במשרד הרווחה. שוורץ התבקש להעיד במסגרת משפט שדן בעניינו של דודו דהאן, חוסה לשעבר במעון מקי"ם למפגרים ברמלה, שלימים התברר כי אינו לוקה בפיגור שכלי – זאת לאחר שהעביר 23 שנים מחייו כלוא במוסד בלי לעבור אפילו ועדת אבחון אחת.
"ראיתי אותו בחצר, דיברנו קצת", נזכר שוורץ על דוכן העדים כשנשאל לגבי דהאן. "ההתרשמות שלי היתה שהוא לא שונה מהחניכים האחרים במסגרת, ולכן לא הלכתי איתו לועדת אבחון. אילו היה מספר לי סיפורים של שייקספיר או מוצרט, והיה אומר 'תשמע, אתמול הייתי בקונצרט ונהניתי', הייתי מעביר אותו לועדת אבחון".
תשובתו של אמיר שוורץ פקיד הסעד, הפתיעה את נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, השופטת בלהה גילאור.
"זו דוגמא שאתה נותן?"
תהתה השופטת, תוך שהיא רוכנת קדימה לכיוון שוורץ, "איזה קונצרט? למה אתה מביא בכלל את המשוואה הזו?" אמיר שוורץ גימגם, לא מצא מה לענות. "למה אתה בתפקיד שלך נותן לי דוגמה כזו?" המשיכה להתרעם השופטת.

תכירו את אמיר שוורץ, יותר מ- 30 שנה עובד בכיר של משרד הרווחה, אדם שאחראי על חסרי ישע ואמור להנחות את עובדי משרד הרווחה בכל הנוגע לחוק המתייחס לבעלי פיגור שכלי ולשמש כאורים ותומים בתחום. בדיקה מעלה כי הוא נושא תואר דוקטור, חרף העובדה שהאוניברסיטה שבה למד אינה מוכרת. הוא אף הונחה על ידי משרד הרווחה לא לעשות שימוש בתואר זה.

עוד מתברר כי במקביל לתפקידו הציבורי החשוב, משמש אמיר שוורץ, כיועץ ברשת פרטית של מעונות לפגועי נפש, שבו שותפות אשתו והקולגה שלו לשעבר – זאת למרות שאין לו אישור לעבודה פרטית. בעבר הוא אף הורשע שניצל את שעות עבודתו במשרד העבודה והרווחה לטובת עסקיו במעונות הפרטיים.

נתן ייעוץ פרטי

בסדרת תחקירים שפורסמו ב"מוסף לשבת" לפני כשנתיים נחשף כי במעון מקי"ם ברמלה, שיועד לבעלי פיגור שכלי, הוחזקו משך שנים ארוכות אנשים שכלל לא ענו על ההגדרה הזו.

אף שהחוק קובע כי יש לבצע אבחון חוזר כל שלוש שנים, רבים לא עברו אבחונים כלל. עוד נחשפו עדויות כי במהלך אותן שנים עברו חלק מהחוסים במוסד התעללויות קשות – חלקם נכלאו בחדר חושך או נענשו באכילת פלפל חריף. אחרים עברו התעללויות פיזיות או מיניות.
דודו דהאן, אחד מאותם חוסים שהתגלה בדיעבד כי אינו בעל פיגור, החליט להגיש תביעה באמצעות עורך דינו עופר רון נגד מעון מקי"ם משרד הרווחה, משרד הבריאות ואקי"ם לאפוטרופוסות.
במהלך הדיונים המתקיימים בימים אלה בבית המשפט המחוזי בחיפה, מעידים בעלי תפקידים וחוסים שבדיעבד התברר כי אינם בעלי פיגור, חלקם נמצאו בעקבות תחקיר "המוסף לשבת". ההגנה, מצידה, קראה לדוכן את פקיד הסעד הראשי מטעם משרד הרווחה, אמיר שוורץ.
מתברר, כי אמיר שוורץ השלים את תואר הדוקטור שלו בפסיכולוגיה ארגונית בניו פורט, אוניברסיטה אמריקאית שתאריה אינם מוכרים בישראל ובארה"ב. בית הדין הארצי לעבודה ובג"ץ קבעו זה מכבר כי תאריה של ניו פורט אינם מוכרים, גם לא לצורכי שכר.
גם משרד הרווחה, מתברר, נדרש לענין. "לאמיר שוורץ אין אישור של תואר ד"ר, ולכן הונחה על ידי סמנכ"ל מינהל ומשאבי אנוש שלא לבצע שימוש בתואר זה במסמכים", נמסר בתגובה מהמשרד. שאלנו מתי בדיוק. "לפני מספר שנים", השיבה דוברת המשרד.
ובכל זאת, כשבמהלך הדיון המשפטי לאחרונה הוטח באמיר שוורץ, כי על פי החוק אסור לו להתהדר בתואר דוקטור, השיב: "אני לא רואה שום פסול בדוקטורט שלי. יש מאות אנשים שיש להם תואר דוקטור בניו פורט ומחזיקים בו".
שוורץ עובד במשרד הרווחה משנת 1978. הוא החל את דרכו כפקיד סעד מחוזי באגף לטיפול באדם המפגר, וכיום הוא משמש כפקיד סעד ראשי באגף. מדובר בתפקיד בעל אחריות רבה.
אלא שמתברר כי לאורך השנים, אמיר שוורץ לא הסתפק בעבודתו הציבורית. בשנת 1997 הוקמה חברה פרטית בשם ק.ט.ב. – קהילה טיפולית בריאה בע"מ.
החברה מחזיקה ב- 12 הוסטלים שבהם שוהים פגועי נפש ברי שיקום, ומחזורה השנתי, על פי ההערכות עולה על עשרה מיליון שקלים בשנה.

יוזמת החברה היא מרים הלוי, ששימשה בעבר מפקחת בשירות למפגר, אבל היא אינה מחזיקה בבעלות מלאה על החברה. חדווה שוורץ, אשתו של אמיר שוורץ, שותפתה לעסק אוחזת ב- 40 אחוז ממניותיו. גם שוורץ מגויס לטובת המיזם.

במהלך השנים, מתברר נהג שוורץ לערב בין עבודתו הציבורית לזו הפרטית. בנובמבר 2005, למשל, הורשע, בענין זה ממש על ידי נציבות שירות המדינה.
"בתקופה שבין 1.1.97 – 8.8.01 או בסמוך לכך" נכתב בסעיף האישום הראשון שהוגש נגדו בנציבות, "כיהן הנאשם כדירקטור בחברת ק.ט.ב. בלי לקבל היתר כנדרש. במסגרת תפקידו בחברה נהג הנאשם לתת ייעוץ טלפוני בהיקף של שש שעות בשבוע. לעיתים עשה זאת הנאשם בשעות עבודתו בשירות המדינה.
במסגרת תפקידו בחברת ק.ט.ב. הנאשם נהג לבקר בהוסטלים של החברה בתדירות של כפעמיים בחודש, במשך כחצי שעה בכל פעם. ביקורים אלה נערכו לעיתים בשעות עבודתו בשירות המדינה".
אישום נוסף נגדו התבסס על מעקב של חודשיים אחריו, שבהם נמצא כי שוורץ "נהג למסור דיווח כוזב בדבר שעות עבודתו" וכי "דיווח לגבי ימי עבודה מחוץ למשרד ולשעות נסיעה רבות יותר מאלו שביצע בפועל".
במסגרת הסדר טיעון הודה שוורץ בדברים, ונגזרו עליו נזיפה חמורה הפקעת משכורת קובעת אחת והורדה בדרגה למשך שמונה חודשים. ואולם, בדיקת "המוסף לשבת", מגלה כי גם היום, במקביל לתפקידו במשרד הרווחה, מעורב אמיר שוורץ בנעשה בחברת ק.ט.ב.
ברשם החברות, למשל, הוא עדיין רשום כדירקטור של החברה.
זאת ועוד: כשאנחנו מתקשרים לחחברת ק.ט.ב. אומרים לנו ששוורץ הוא היועץ הראשי ומספקים את מספר הטלפון שלו. עובדת בכירה בק.ט.ב טענה בפנינו כי לאמיר שוורץ מעורבות בחברה לאורך השנים.
לפני כשנתיים, למשל, הוקם הוסטל של חברת ק.ט.ב בשכונת מגורים בתל אביב, וכמה מהדיירים הביעו התנגדות. עובדת לשעבר באותו הוסטל מספרת כי אמיר שוורץ נקרא לטפל בעניין. "כשהתחיל הבלגן עם השכנים", היא משחזרת "היועץ הראשי, ד"ר אמיר שוורץ, הגיע לישיבה עם השכנים וניסה להרגיע את הרוחות".
במשרד הרווחה מבהירים כי לשוורץ אין כלל אישור לעבודה פרטית. "לאמיר שוורץ", נמסר, "היה אישור לעבודה פרטית עד 1993. נכון להיום אין לעובד אישור. אין לו גם אישור לשמש כדירקטור".
שוורץ עצמו טוען בתגובה לפנייתנו כי כיהן כדירקטור בעבר, אך סיים את כהונתו לפני מספר שנים, ואם שמו מופיע ברישום כלשהו, הרי מדובר בחוסר עדכון ברשומות.

מי מכיר את החוק?

חוק הסעד לטיפול במפגרים משנת 1969 קובע מפורשות: "לפחות פעם בכל שלוש שנים חייב העובד הסוציאלי לשוב ולהביא את עניינו של מפגר בפני ועדת אבחון ורשאי הוא לעשות זאת בכל עת על דעת עצמו או על פי בקשת האחראי על המפגר".
במשרד הרווחה עומדים על כך שחוק זה מקוים, אלא שתגובתו הרשמית של משרד הרווחה עומדת בסתירה לעדויות בכיריו בבית המשפט.
ד"ר חיה עמינדב, ראש האגף לטיפול באדם המפגר, העידה במסגרת אותו משפט כי "בעבר היועץ המשפטי של המשרד הגיע למסקנה שכתוב בחוק… שפקיד סעד רשאי להביא את עניינו בפני ועדת אבחון. הוא פירש את המילה "רשאי".
בסביבות שנת 1992 – 1993 היועצת המשפטית החדשה של משרד הרווחה קראה את החוק ואמרה "מה פתאום?" בהמשך הודתה ד"ר עמינדב: "המדינה לא מסוגלת לעמוד בביצוע החוק כל שלוש שנים מבחינה תקציבית".
גם אמיר שוורץ עצמו העיד כי במשך שנים הוא לא ראה בחוק חובה אלא המלצה. "סעיף 15 אומר לפחות פעם בשלוש שנים, ואני התייחסתי למילה 'רשאי לעשות בכל עת'. רשאי זה אומר מתי שאני רוצה", הסביר.
בא כוחו של דודו דהאן, עו"ד עופר רון, הפנה את אמיר שוורץ לסעיף החוק, לפיו חובה לעשות אבחון חוזר למי שמאובחן כמפגר כל שנים שנים. "אינני פרשן של החוק, ואני מכיר את הסעיף הזה באופן ערטילאי", השיב שוורץ. "אני לא מכיר אותו באופן מעשי יומיומי".

עו"ד עופר רון: "מצער לדעת כי אדם אשר מתהדר בתואר ד"ר מאוניברסיטה לא מוכרת, הורשע בנציבות המדינה בדיווחים כוזבים ומעז להתבטא כפי שהתבטא בבית משפט, אחראי על שלומם של מעל 6,000 חסרי ישע".

למאמר המלא הקלק על התמונות.
בין נרקסיזם לפסיכופטיות - פקיד סעד ראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה אמיר שוורץבין נרקסיזם לפסיכופטיות - פקיד סעד ראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה אמיר שוורץ
קישורים:

אנשים עם מוגבלויות, ליאת שלזינגר, מדיניות משרד הרווחה, מרכז כהן, משרד הרווחה, פיגור, תיוג

כמעט מלאכים – תסקיר על אנשים עם מוגבלויות – המוגבלים שכלית הם בדיוק כמו כל אחד

תסקירי הסעד של רשויות הרווחה כוללים אבחונים פסיכיאטריים, פסיכולוגיים, תיוגים, שמובילים לטיפולים שלרוב לא רק שאינם מועילים אלא גורמים לנזקים קשים בזבוז זמן וכסף.

משרד הרווחה שלח ילדים נורמליים למעון מקי"מ למפגרים שם עברו אונס השפלות ואלימות. כשנשאל פקיד הרווחה נחום עידו מדוע נשלחו ילדים נורמליים למעון למפגרים, ענה הפקיד כי אלה היו הקריטריונים באותה תקופה. מדובר אפוא בכשל משולש של רשויות הרווחה: מערכת רווחה אלימה ומופקרת, מתייחסת אל אנשים עם מוגבלויות יותר גרוע מאשר לבעלי חיים, ופועלת ל"עזור" ע"פ אבחונים מטופשים.
מאז ועד היום לא נשתנה מאומה. לשכת הרווחה בבת ים שלחה אישה מאובחנת בדמנטיה לאבחון אצל פסיכיאטר איתן חבר. הפסיכיאטר רשם תעודת רופא מבלי שבדק אותה ובין ההבלים ודברי הבלע בתעודת הרופא שלו כתב הפסיכיאטר כי האישה 'חסרת תובנה', ביטוי מטופש ניתן לפרשנויות אשר רק מזיקות למטופל. מדובר באישה טובה ואהובה, מעולם לא פגעה באיש ובעלת הבנה רבה מאוד. הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר רשם לאישה סם פסיכיאטרי מסוג ריספרדל שאינו מותר לחולי דמנטיה ע"פ ה- FDA. הטיפול המופקר של העו"סיות בצוות קשישים בראשותה של עופרה מנדלקורן לא הניב לאישה שום תוצאה מבורכת להפך רק צרות ארורות.

מצורפת הכתבה כמעט מלאכים של ליאת שלזינגר המעידה כי אפשר גם אחרת.

הכתבה כמעט מלאכים – המוגבלים שכלית הם בדיוק כמו כל אחד , ליאת שלזינגר , מעריב סופשבוע , 25.06.2010

הם רוצים זוגיות, מתעניינים בסקס, וחשוב להם להתפרנס בכבוד. במחקר מדעי ראשון מסוגו שנערך בקרב דיירי קהילה מוגנת בבאר שבע השתתפו הנחקרים – כולם סובלים מפיגור שכלי – בניסוח השאלות ובניתוח הממצאים. מתברר שרבים מהם עוקבים אחרי המונדיאל ומחזיקים אצבעות שגלעד שליט יחזור הביתה. וכן, הם בהחלט נעלבים כשאנחנו מצביעים עליהם או מלגלגים מאחורי הגב.

כפיר שוהם הוא הבחור היחיד במרכז כהן שיש לו מנוי לעיתון יומי. את מדור הספורט הוא בולע בשקיקה עוד לפני שהשמש זורחת, מכיר כל שחקן, כל קבוצה וכל ענף ספורט, אפילו הנידח ביותר. עונת המונדיאל בעיצומה, וכפיר לא מחמיץ אף משחק. בינו לבין עצמו הוא משקלל את התוצאות, הפציעות והסיכויים של כל נבחרת.

נתי זזון צילום: יהודה בן יתח


בשבוע שעבר, כמה דקות לפני שהנבחרת האהובה עליו, ברזיל, עמדה לעלות לכר הדשא, הוא היה נסער במיוחד – התהלך קדימה ואחורה, חסר סבלנות, נרגש. היום הוא מרוצה במיוחד. עוד מעט ייצא לקניון, כדי לרכוש נעלי פקקים מיוחדות שאותן ינעל בשעת שידור המשחקים. "אני אהיה בדיוק כמו השחקנים", הוא מצהיר בלהט.

שוהם (33) הוא לא התושב היחיד במרכז כהן בבאר שבע, מערך דיור לאנשים עם פיגור שכלי שמפעילה אגודת עמי, שמגלה עניין באירוע ההיסטורי שמתרחש עכשיו בדרום אפריקה. גם נתי זזון (29) מקפיד לראות את המשחקים. "אני אוהב את כל הצבעים", הוא אומר בתשובה לשאלה אילו נבחרות הוא אוהד ומיד מוסיף: "אבל אני הכי מקווה שהפועל באר שבע תזכה במונדיאל".

לוקאל פטריוט עד הסוף. תחומי העניין שלו ושל שוהם לא מוגבלים רק לכדורגל. לשניהם דעות מוצקות בכל נושא: פוליטיקה, טלוויזיה, אפילו יחסים בינלאומיים. שוהם, שעסוק עכשיו בהתקוטטות עם חתלתול בגינה, משגר מבט תוכחה נוקב כשהוא נדרש להתייחס לנושא אקטואלי חם.
מה אתה רוצה להגיד לאנשים שיקראו את הכתבה הזאת?"אני? אתם אל תדברו איתי בכלל עד שאתם לא מחזירים את גלעד שליט".
זה חשוב לך?"החמאס לקח אותו אבל למה לא מחזירים? ומה עם טלי עטר (תושבת אשדוד שנרצחה בחודש השמיני להריונה על ידי שכנתה)? למה רצחו אותה סתם? היא הייתה בהריון. אני קורא עיתונים וזה אוי ואבוי מה שקורה שם בחוץ. אנחנו רוצים שלום ולא בלגנים".

זזון, שוהם ודיירים נוספים בבית כהן השתתפו בחודשים האחרונים במחקר ייחודי וראשון מסוגו בישראל, שערכו ד"ר בנימין הוזמי וד"ר דנה רוט מבית איזי שפירא, מרכז הפועל למען אנשים עם מוגבלויות.

המחקר ביקש לבדוק את איכות החיים של אנשים הסובלים מפיגור שכלי, רק שהפעם, ולראשונה בחייהם, הם לא היו רק הנחקרים – הם נמנו גם על צוות החוקרים, וזאת במטרה לוודא שהמחקר משקף גם את תפיסתם של הדיירים הסובלים מפיגור לגבי חייהם ולא רק את זו של אנשי המקצוע. הדיירים לקחו חלק בניסוח השאלונים ובעיבוד הממצאים, ואף הציגו אותם בפני בכירי משרד הרווחה.

מעבר למטרה האקדמית יש כאן אמירה שנוגעת לשאלות אתיות בסיסיות בעיסוק המדעי. החוקרים מאפשרים למושאי המחקר להגיד לעולם בפעם הראשונה: אנחנו לא סתם חיות מעבדה. יש לנו מה להגיד ואנחנו מבקשים להיות שותפים מלאים לאופן שבו אתם החוקרים מגיעים למסקנות לגבינו.

כצפוי, המחקר סיפק צוהר נדיר שדרכו ניתן להציץ אל עולמם של אנשים שמוגדרים כסובלים מפיגור שכלי. מתברר שהם רוצים עצמאות, מבקשים לקיים זוגיות, מתעניינים בסקס ורוצים להיות חלק מהחברה שלנו. יש להם בהחלט מה להגיד בנושאים שונים – ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו מוכנים להקשיב.

<!–<<>>

כמו כולם אבל אחרת

נתי זזון ויפה בן-שושן (47) יושבים דרוכים ליד השולחן בחדר המשחקייה רחב הידיים. בן-שושן מביטה אל הקיר בביישנות, זזון מתקין את משקפיו על אפו, מחייך חיוך רחב וכובש. הוא מפלרטט (בכישרון רב) עם הנשים הצעירות העובדות במקום, שמצדן שמחות לכרכר סביבו. בסמוך מתאמנת המקהלה בשיר חדש. בחוץ, על הדשא, מחליפים הדיירים חוויות מההופעה של כוכבי הסדרה כמעט מלאכים שביקרו בארץ.

מרכז כהן בנוי כמו שכונה קטנה עם בתים גדולים המקיפים גינה ירוקה, שעליה מוצבים מתקני שעשועים. בכל בית מתגוררים כ-11 דיירים שחולקים את החדרים או את הסוויטה בעליית הגג. חלק מהבתים מיועדים לזוגות ובאחרים יש הפרדה בין גברים ונשים. כל הדיירים כאן סובלים מפיגור נפשי קל עד בינוני והמדריכים במקום מלמדים אותם מיומנויות שונות: החל מקשירת השרוכים בנעליים ועד גלישה באינטרנט.
על פי ההגדרה הפורמלית, אדם מוכר כסובל מפיגור או נחשב לבעל צרכים מיוחדים כאשר רמת המשכל שלו נמוכה מ-70. מדובר בנכות התפתחותית המתבטאת כבר בילדות ברכישת מיומנויות תקשורת ובתפקוד. בציבור האדם המפגר נתפס כמעין ילד נצחי, לא תמיד בצדק.

"הם לא ילדים, אבל החשיבה שלהם היא ילדותית", מסביר מוריס כלפון, יו"ר אגודת עמי הפועלת באזור הדרום ודואגת לדיור ולפעילויות עבור אנשים הסובלים מפיגור. "הם בדיוק כמו כולם, רק שהם התפתחו בקצב שונה. מגיעות להם כל הזכויות כמו לאדם רגיל. הרי גם אני, ביחס לאיינשטיין, נחשב מפגר. אם כל העולם היה מורכב מגאונים אז גם אותי היו שמים במוסד".

זזון רוצה לדעת מתי מתחילים בראיון. "אני מוכן", הוא מודיע בחיוך ומשלב ידיים.

אתה רוצה להציג את עצמך?"קודם כל, לי קוראים נתי. נתי זזון".

מה חשוב לך בחיים?"חשוב לי בחיים שלי שאצלי הכל בסדר. אני אוהב את עצמי, ואני חתיך. חשוב לי שאני מתנהג יפה. אני מבסוט ואני שמח. אני גם אוהב לצחוק והכל בסדר איתי. יש לי הורים שלי שהם אוהבים אותי הכי הרבה. אבא שלי עובד במשטרה ואמא שלי אחות בבית החולים הפסיכיאטרי. את יודעת, אני האח הגדול. יש לי אח ואחות ועוד אח קטן שובב. אני מסתדר איתם יפה מאוד. אבל אני שונה מהם".

איך אתה שונה מהם?"לי יש את העיניים הכי יפות. ואני מותק. לפעמים אני גם שובב. כן. זה בגלל שאני שמח".

מהמחקר של הוזמי ורוט עולה כי אנשים בעלי פיגור קל רוצים להתערות בקהילה, מחפשים קשרים וחברויות בקרב אנשים בריאים ורוצים שיתייחסו אליהם בכבוד.

המציאות, לעומת זאת, מגלה תמונה עגומה למדי: מסקר שנערך על ידי משרד הרווחה עולה כי 50% מהאזרחים בישראל לא רוצים לגור ליד שכן מפגר, 50% אינם מעוניינים שיהיה קשר בין אנשים עם פיגור שכלי לילדיהם בגן או בבית הספר, ושליש מהציבור סבור שאין להציל ילדים עם פגיעה מוחית. עשרה אחוזים מהציבור עדיין רואים במפגרים אנשים מסוכנים.

<!–<<>>

אוהב את עצמי

גם זזון ובן-שושן חוו על בשרם עלבון ואפליה. בריכה עירונית ביטלה את ההזמנה של הקבוצה שלהם, לאחר שנודע כי מדובר באוכלוסייה של אנשים בעלי פיגור שכלי. בפעם אחרת, דרשו אורחים במלון שבו שהו לעבור קומה כאשר ראו מי השכנים שלהם.

המפגש של אנשים בעלי פיגור שכלי עם אנשים בריאים מחדד עבור שני הצדדים את הזהות העצמית שלהם אבל גם מדגיש את ההבדל. בעוד אנשים רגילים מתקבלים על ידי המפגרים בתמימות, אהבה ללא תנאי וברצון חם למגע פיזי, הסובלים מפיגור נאלצים להתמודד עם עלבונות, בורות, אפליה וחברה שבאופן כללי משדרת את המסר: אתם לא רצויים.

נתי, מה אנשים אומרים לך ברחוב?"הם שואלים אותי כל הזמן שאלות. הם אומרים לי כל מיני דברים. הם שואלים אותי על המשקפיים שלי. אני אומר להם שאני אוהב את עצמי. ושאני נחמד. ושאני מותק. וגם שאני חתיך".
אומרים לך דברים לא יפים? צוחקים עליך?"אומרים שאני גבוה. ושאני נמוך. ויש לי בטן שאני שמן".
איך זה גורם לך להרגיש?"הרגשה לא טובה. זה מעליב".
אז איך אתה מגיב?"אני מתנהג הכי יפה. אני עונה להם אבל לפעמים לא עונה".
אתה חושב שיש סטיגמה?"מה זה סטיגמה?".
זה כשאני חושבת עליך משהו בלי להכיר אותך באמת."אבל אני רוצה שיכירו אותי. כשאני מסתובב לפעמים ברחוב אני מדבר איתם. אני אומר 'שלום, מה העניינים, מה שלומכם? איך קוראים לכם?' והם גם עונים לי".
מה היית רוצה להגיד לאנשים שלא מכירים אותך?"שהם צריכים לשמוח מפני שאני נחמד. שידברו איתי על המצב שלי, שהם יכירו אותי. שלא יגידו דברים לא יפים. אני מתעלם אבל אני שומע כל מיני שאלות. כאילו לא מדברים עליי אבל אני שומע אותם. מדברים מאחורי הגב שלי וזה מעליב אותי מאוד. אומרים דברים לא טובים".
<!–<<>>

רבים מאלה שסובלים מפיגור מודעים, לפחות חלקית, לכך שהם שונים משאר האנשים, שיש הגדרה פורמלית למצבם. התגובות לכך שונות מאחד לשני. "אני חושב על זה כל מיני דברים. את ההגדרה אני אוהב. זה לא מפריע לי שאומרים שיש פיגור. הם חושבים שאני גם נחמד", אומר זזון. אבל בן-שושן נוקטת גישה שונה.
יפה, מה את חושבת על ההגדרה "פיגור שכלי"?"אבל אין לי".
למה באת לגור כאן?"באתי לגור כאן כי הייתה לי סיבה. אני לא רוצה להגיד, יש סיבה ואני לא רוצה להגיד. אני מעדיפה להתעלם מהדברים האלה שאומרים עליי אנשים. הם יכולים לדבר אבל אני שמה אותם בסוגריים ומתנהגת כאילו אני לא מבינה. אני דווקא כן מבינה אבל אני פשוט עושה את עצמי לא מבינה".
איך מתייחסים אלייך אנשים ברחוב?"אני אומרת שלום למי שאומר לי שלום וזהו. אין שום דבר שונה בינינו. אולי הם חושבים לעצמם שאולי אני עם פיגור שכלי אז לא כדאי לדבר אליי ולא להגיב אליי אז אני מסתירה את זה. לא מכניסה לראש שלי שכאילו יש לי את זה או אין לי את זה. ממשיכה ללכת הלאה. אני אגיד להם שאין לי כלום. אני גרה בדיור מוגן וזהו. אני לא רוצה שייכנסו כאילו יותר מדי עמוק למה שיש לי בפרטיות שלי. זה חשוב לי מאוד".
היית רוצה להיות חברה שלהם?"תלוי עם מי. יש ויש. אם זה בן אדם טוב שאני מכירה אני יכולה לשבת איתו שעות ולצחוק. אבל לא כולם כאלה".

לכתבה הקלק על התמונותכמעט מלאכים - ליאת שלזינגרכמעט מלאכים - ליאת שלזינגרקישורים:

הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה – ד"ר איתן חבר – חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה – ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות…

לשכת הרווחה בת ים – דיווחי השקר של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי – דע, כי כל הדיווחים וההערכות של פקידות הסעד והעובדות הסוציאליות מלשכת הרווחה, הבלים ודברי בלע הם ברוב המוחלט של המקרים, ויש לבדוק אותם ע"פ העובדות, ראיות, והיגיון, ומי שמקבל את מוצא פיהן כסוף פסוק הריהו פתי, ואם הוא שופט הריהו פועל ברשעות. …. בעוד האישה בסכנת חיים בירידה במשקל של 10 ק"ג בחודש, העובדות הסוציאליות מלשכת הרווחה בבת ים כותבות באופן מרושע, דברי בלע, כאילו היא מחויכת ומצבה טוב.
פקידת הסעד שירה שביט אורגד מלשכת הרווחה בת ים: "אני בכלל לא בעסק" – דברי בלע והבלים מפיהן של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ונעמי הלימי הדנות בענייני נפשות … כאשר מתגלה מחדל מסכן ביותר בהליך מינוי האפוטרופוס לאישה, ממהרת פקידת הסעד שירה שביט אורגד לומר "אני בכלל לא בעסק", כדי להגן על עצמה מהאשמה על מחדל חמור שבוצע.

פקידת הסעד שירה שביט אורגד מלשכת הרווחה בת ים: מספר רישיון? תברר בירושלים – פגישה בלשכת הרווחה בבת ים בענייני נפשות. פקידת סעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי, מלשכת הרווחה בת ים זימנו לחקירה בן של אשה המאובחנת בדמנטיה, לצורך הכנת תסקיר לבית משפט לענייני משפחה למינוי אפוטרופוס….