בית המשפט העליון, יוסף אלרון, כללי, לורי שם טוב, עתירה לבג"צ, פרשת הבלוגרים

פרשת הבלוגרים: עתירה לבג"ץ על פגיעה בכבוד האדם וחירותו, זכות הטיעון ופנייה לערכאות

24.03.2019 – לורי שם טוב העצורה מעל שנתיים עקב חשד על עבירות שיימינג במרשתת נגד שופטים ועובדים סוציאליים, הגישה היום עתירה לבג"ץ תיק בג"ץ 2165-19 על החלטת שופט העליון אלרון בתיק בש"פ 1908-19 מיום 19.03.2019 למנוע ממנה לערור על החלטת השופט המחוזי אברהם הימן.
בהחלטתו דחה השופט אלרון את הערר וכתב " העוררת (לורי שם טוב) תוכל לשוב ולהגיש את הערר באמצעות הסניגור החדש שימונה לה מטעם הסניגוריה הציבורית. אני סבור כי ייצוגה של העוררת באמצעות סניגור בהליך זה יהא בו כדי לסייע לה בהילוכה בנתיבי ההליך המשפטי".

בעתירתה כתבה שם טוב: "עניינה של עתירה זו הוא ביטול החלטתו של כבוד השופט יוסף אלרון מתאריך 19.3.2019 בבש"פ 1908/19 עקב היותה פטרנליסטית, לא סבירה, בלתי מידתית ובעיקר, פוגעת בכבוד האדם בחירותו, פוגעת באוטונומיה האישית, ובזכות הגישה לערכאות. באותו תאריך כמפורט המשיב 2 (השופט אלרון) ביטל דיון בערר שהגישה העותרת בעצמה לנוכח העובדה כי החל מאוגוסט 2018 , לא מתקיימים יחסי עו"ד לקוח בינה ובין הסנגוריה הציבורית, והסנגוריה הציבורית אף ביקשה להתנער ממנה, ולהשאירה ללא ייצוג. המשיב 2 מצפה מהעותרת כי תמתין עד שהסנגוריה תמצא מישהו שייצג אותה, ושאותו מישהו יחליט עבורה אם להגיש מחדש את ערר 1908/19 , או לזנוח אותו".

מצורפים:
העמוד הראשון של העתירה שהוגשה היום ה- 24.03.2019 , בג"ץ 2165-19.
החלטת שופט העליון אלרון על דחיית הערר של טוב מאחר ואינה מיוצגת. בש"פ 1908-19 מה- 19.03.2019.

החלטת השופט אלרון בשפ 1908-19 מיום 19.03.2019עתירה מנהלית על החלטת השופט אלרון 24.03.2019
איציק וולף, אלימות שופטים, הונאות בתי המשפט, כללי, עתירה לבג"צ, פרשת הבלוגרים

פרשת הבלוגרים: עתירה לבג"צ – "להעמיד לדין מפעילי מאגר מבקרי השופטים"

עתירה לבג"צ – "להעמיד לדין מפעילי מאגר מבקרי השופטים" , news1 , איציק וולף , 14.01.2019

אב גרוש מכפר סבא עתר לבג"ץ נגד שרת המשפטים, נגד נשיאת העליון לשעבר ונגד בכירי הנהלת בתי המשפט בדרישה להפסיק לצמיתות את הפעלת מאגר המידע הלא חוקי שאספה הנהלת בתי המשפט נגד אזרחים שמתחו ביקורת על שופטים.  עלות המאגר – כ-1.25 מיליון שקל בשלוש שנים.  "הנהלת בתי המשפט הפכה לגוף צנזורה. הודיעו לשופטים על הדברים שנכתבו נגדם וגרמו לזיהום דעתם ולשיבוש הליכי משפט. שקד אישרה את המאגר, שפיצר הקים אותו ונאור היא מההוגות האידיאולוגיות שלו".

לצפיה , הורדת העתירה בג"ץ 300-19 מה- 13.01.2019 הקלק כאן

עתירה הוגשה לבית המשפט העליון נגד שרת המשפטים, איילת שקד ונגד הנהלת בתי המשפט ויחידת הסייבר במשרד המשפטים, בבקשה להורות למשיבים להפסיק לצמיתות את פעילות איסוף המידע על אזרחים המתבטאים נגד שופטים, ולהעמיד לדין את האחראים להפעלת המאגר ולהפעלתו.

לטענתו – האחראים להפעלת המאגר הם שרת המשפטים איילת שקד, מנהל הנהלת בתי המשפט השופט יגאל מרזל, השופט מיכאל שפיצר שהיה מנהל הנהלת בתי המשפט בזמן הקמת המאגר, נשיאת העליון לשעבר מרים נאור, יועמ"ש הנהלת בתי המשפט עו"ד ברק לייזר, עו"ד ליאת יוסים שהפעילה את המאגר בפועל, ועו"ד חיים ויסמונסקי.

בעתירה, שהגיש (יום א', 13.1.19) אריאל פורמנובסקי, נכתב כי בית המשפט מתבקש להורות למשיבים לנמק מדוע לא יוצא נגדם צו שיורה להם לחדול לצמיתות מאיסוף מידע על אזרחים המתבטאים נגד שופטים, ולחדול מלתייק מידע שכזה או מידע כלשהו במאגר. עוד הוא מבקש שבית המשפט יורה למשיבים לאתר כל אזרח ששמו מופיע במאגר הקיים, ליידע אותו ששמו מופיע במאגר ולשלוח אליו את תיק הפרסום וכל פיסת מידע ששמו של האזרח מתקשר אליה. זאת, לרבות המידע שנאסף עליו במאגר, ההתבטאויות שכתב, הרישומים שרשמו עליו עובדי המדינה, הרישומים שבין עובדי המדינה לבין עצמם, התכתובות אל השופטים שבהם מופיע שמו של האזרח ותגובות השופטים כפי שנרשמו ונאגרו במאגר. כל זאת, על חשבון המדינה.

עוד מבקש פורמנובסקי להורות למדינה לפרסם דין וחשבון ציבורי מלא הכולל פירוט כל החומר הנמצא כיום במאגר המידע שנאסף ללא סמכות. פירוט זה אמור לכלול את כל התיקים שנפתחו במאגר, לרבות שמות השופטים המעורבים, הסיבות לתיעוד, הסיבות לנקיטת הליכי אכיפה או אי-נקיטה בהם, ונתונים סטטיסטיים המפולחים לפי שמות השופטים, בתי המשפט והמחוזות.

גם ביחס לאזרחים שהוגשו נגדם כתבי אישום בגין חומרים שנאגרו במאגר, דורש העותר לאתר אותם וליידעם כי שמותיהם נמצאים במאגר. ביחס להליכים הפליליים הללו – כמו גם ביחס להליכים משמעתיים ואחרים שנפתחו עקב מידע שנאסף במאגר – דורש העותר לבטלם.

פורמנובסקי, אב גרוש שמחה פעמים רבות ברשת על מה שתפס כעוולות שיפוטיות ואשר גילה כי שמו נכלל במאגר השופטים, טוען כי שרת המשפטים שקד אישרה את ניהול המאגר ולא פעלה להפסקת הפעילות למרות פניות רבות שנעשו אליה. הוא ציין כי השופט שפיצר הוא שגיבש וחתם את נוהל הריגול אחרי אזרחים המביעים ביקורת על שופטים. ביחס לנשיאה לשעבר נאור ציין כי היא מבין ההוגות האידיאולוגיות של המאגר.

על-פי הערכתו, מאז נובמבר 2015 שבו פרסם מיכאל שפיצר את נוהל ההפעלה של מאגר המידע על משמיצי שופטים, הוציאה המדינה כרבע מיליון שקל בשנה על משכורתה של עו"ד יוסים המפעילה את המאגר, זאת מלבד הוצאות של כמיליון שקל בשלוש שנים לשכירת חברות לניטור מידע מהאינטרנט, לפתיחת כ-2,000 תיקי פרסום ולעדכום באופן חודשי.

עוד ציין בעתירה כי יוסים הפעילה סמכויות צנזוריאליות וכללה בפרטים שהעבירה על כותבי המאמרים נגד השופטים את שמותיהם, את ההליכים המשפטיים שאותם הם מנהלים, את גילם וכתובתם הפיזית והאלקטרונית. במקביל, פנתה אל השופטים עצמם כדי שיודיעו לה האם מתנהל בפניהם תיק פעיל שבו מעורב האזרח. "על-מנת לייצר מניעים פליליים לפרסומים, ההתבטאויות והפרסומת", כלשון העותר. "כל זאת, בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, אשר קובע שמידע מעין זה שהינו מידע רגיש, או מידע שנאסף על אזרחים שלא מיוזמתם, או מידע שנאסף על-ידי גוף ציבורי, חייב להירשם בפנקס מאגרי המידע של מדינת ישראל".

עוד טען כי עצם העובדה שהנהלת בתי המשפט – שבראשה עומד שופט – היא המפעילה את המאגר והיא המחליטה מה נראה לה דברי זילות על שופטים ומה לא, מעידה על ניגוד עניינים מובהק בהפעלת המאגר.

"במדינה תקינה, איסוף מידע על אזרחים המתבטאים נגד שופטים ועובדי ציבור שמור רק לשימוש משטרתי אמיתי ונדיר, למניעת אלימות פיזית. אמון הציבור במערכת המשפט לא נבנה בסתימת פיות", טען העותר והוסיף כי כאשר הוכלל שמו של אדם באותה 'רשימה שחורה' ולאחר שהמשיבים דאגו ליידע את השופטים על הפרטים שפורסמו נגדו – הם גרמו בכך לשיבוש הליכי משפט ולזיהום דעתו של אותו שופט נגד האזרח, באופן שבו השופט או השופטת יתנקמו בו. "זהו אולי האימפקט הכי ציני של ניהול המאגר, היותו כלי לביצוע חיסולים ונקמנות שיפוטית של שופטים באלו המבקרים את מעשיהם", כתב בעתירה.

לדבריו, אומנם בדצמבר 2018 פורסם כי היועץ המשפטי לממשלה נאלץ להודות בקיום קשיים משפטיים בנוהל הריגול של בתי המשפט אחרי אזרחים, אולם דבר לא נעשה לביטול הנוהל ולמחיקת המאגר.

עתירה פורמנובסקי - דף שער
בית כלא נווה תרצה, בית סוהר נווה תרצה, האגודה לזכויות האזרח, התעללות באסירות נווה תרצה, נווה תרצה, עתירה לבג"צ

בית סוהר נווה תרצה – עתירה נגד הגבלות על פגישת אסירות עם עו"ד – 26.11.2003

עתירה נגד הגבלות על פגישת אסירות בנווה תרצה עם עו"ד , 26 בנובמבר 2003 , מאתר האגודה לזכויות האזרח

ב-26.11.03 הגישו האגודה ושלושה ארגונים נוספים עתירה לבג"ץ נגד הגבלות על פגישת אסירות בנווה תרצה עם עו"ד – איסור על קיום פגישות בו זמנית עם אסירות מפלגים שונים, איסור על קיום פגישות עם עו"ד בימים של ביקורי משפחות ועיכובים בלתי סבירים בכניסת עו"ד לבית הסוהר

להורדת העתירה בקובץ pdf הקלק כאן

בג"צ 10471/03 – בבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק

העותרים:

1. האגודה לזכויות האזרח בישראל
2. רופאים לזכויות אדם
3. הוועד הציבורי נגד עינויים
4. נשים למען אסירות פוליטיות

ע"י ב"כ עוה"ד סוניה בולוס ו/או דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר ו/או הדס תגרי ו/או אבנר פינצ`וק ו/או מיכל פינצ`וק ו/או עאוני בנא ו/או לילה מרגלית ו/או פאטמה אל-עג`ו ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או שרון אברהם-ויס ו/או נעה שטיין ו/או עודד פלר

מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
שד` הנדיב 9, חיפה 34611
טל`: 8348876-04; פקס: 8348878-04

נגד
המשיב:

שירות בתי הסוהר
ת"ד 81, רמלה

מוגשת בזאת עתירה למתן צו על תנאי, המורה למשיב לבוא וליתן טעם כדלקמן:

1. מדוע לא יאפשר לאסירות ביטחוניות בבית הסוהר נווה תרצה, השייכות לקבוצות ולפלגים שונים, להיפגש בעת ובעונה אחת עם עורכי דינן;

2. מדוע לא יאפשר לאסירות ביטחוניות, השוהות בבית הסוהר נווה תרצה, להיפגש עם עורכי דינן בימים, בהם מתקיימים ביקורי משפחות;

3. מדוע לא יאפשר לעורכי דין, הבאים לבקר אסירות ביטחוניות בנווה תרצה, להיכנס לבית הסוהר ללא עיכובים בלתי סבירים.


בקשה לדיון דחוף

המגבלות, שמוטלות כיום על עריכת מפגשים בין אסירות ביטחוניות לעורכי דינן, פוגעות באופן קשה בזכות היסוד של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן. זכות זו זכתה למעמד חוקתי, והיא מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לאור הפגיעה הקשה והמתמשכת בזכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן, מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע דיון דחוף בעתירה.


ואלה נימוקי העתירה:


פתח דבר

1. עניינה של עתירה זו הוא מניעת כניסתם של עורכי דין, המייצגים אסירות ביטחוניות, לבית הסוהר נווה תרצה (להלן: בית הסוהר) באופן סדיר, וזאת עקב הוצאתו של נוהל פנימי, אשר מונע יציאה בו זמנית של אסירות ביטחוניות, המשתייכות לקבוצות ולפלגים שונים, לפגישה עם עורכי דין. בנוסף, הנוהל מונע ביקור של עורכי דין אצל אסירות ביטחוניות, בימים שבהם מתקיימים ביקורי משפחות.

2. זאת ועוד – במקרים רבים מעכבת הנהלת בית הסוהר את כניסתם של עורכי דין לתוך הכלא, באופן בלתי סביר, בלי מתן הסבר, וללא כל הצדקה עניינית.

3. מדיניות זו הביאה לפגיעה קשה בזכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן, ויצרה מצב חדש, שבו נאלצים עורכי דין לחכות שעות ארוכות עד שהנהלת בית הסוהר מחליטה, באם לאפשר להם לבקר אסירות או לאו.


העובדות


א. מניעת כניסתם של עורכי דין באופן סדיר

4. כאמור לעיל, הנהלת בית הסוהר אינה מאפשרת עריכת ביקורים סדירים של עורכי דין אצל אסירות ביטחוניות בבית הסוהר, וזאת עקב הוצאתו של נוהל פנימי, המונע יציאה בו זמנית של אסירות ביטחוניות, השייכות לקבוצות שונות, לפגישה עם עורכי דינן, והמונע ביקורים אצל אסירות ביטחוניות, בימים שבהם מתקיימים ביקורי משפחות.

5. הנוהל הנ"ל אוסר מלכתחילה את כניסתם של עורכי דין, המבקשים לבקר אסירות ביטחוניות, בימי ראשון ושני המיועדים לביקורי משפחות.

6. גם בימים הנותרים, מתקשים עורכי הדין לקיים מפגשים עם אסירות ביטחוניות. ברוב המקרים הם נאלצים לחכות שעות ארוכות בחוץ, וזאת כתוצאה מהטלת איסור על יציאה בו זמנית של אסירות ביטחוניות השייכות לקבוצות שונות. במקרים רבים נאלצים עורכי הדין לעזוב את בית הסוהר מבלי לקיים את המפגש.

7. מניעת יציאה בו זמנית של אסירות ביטחוניות, השייכות לקבוצות שונות, אינה נעוצה בהיעדר מקום לעריכת המפגשים עם עורכי דין. לכאורה, מדובר במדיניות, שנועדה למנוע את התרחשותן של מהומות בין האסירות עצמן, השייכות לקבוצות שונות.

8. יצוין, כי בבית הסוהר ישנם שני חדרים, המיועדים לעריכת מפגשים עם עורכי דין, שאחד מהם הוא החדר המיועד לביקורי משפחות. הנהלת בית הסוהר מסרבת להוציא בו זמנית אסירות, השייכות לקבוצות שונות, אפילו אם אחד החדרים אינו בשימוש.

9. זאת ועוד – במקרים רבים נאסרת כניסתם של עורכי דין לתוך בית הסוהר או שהם מתבקשים לחכות שעות ארוכות בחוץ, מבלי שיינתן להם הסבר המניח את הדעת.

10. מקרים אלה אינם מתייחסים למצב, בו מגיע עורך דין לבית הסוהר והוא נאלץ לחכות בחוץ מכיוון שישנם עורכי דין אחרים, המבקרים אצל האסירות. מדובר במקרים, בהם מגיע עורך הדין כשאין עורך דין אחר בתוך בית הסוהר, ובכל זאת הנהלת בית הסוהר מסרבת להתיר את כניסתו, בלי מתן הסבר וללא כל הצדקה עניינית.

11. מצב זו פוגע במיוחד בעורכי דין, המבקשים לבקר מספר אסירות. כתוצאה מעיכובים אלה נאלץ עורך הדין לקצר את המפגש עם כל אסירה ואסירה, כדי שיוכל לפגוש את כולן לפני סיום שעות הביקור, או הוא נאלץ לוותר על קיום מפגשים עם חלק מהאסירות, שביקש לבקרן.

12. המצב המתואר לעיל אינו מתייחס למקרים בודדים או חריגים. הכבדה על עורכי דין ומניעת כניסתם באופן סדיר הפכו לנורמה בבית סוהר נווה תרצה, ועורכי דין נאלצים להמתין שעות ארוכות כדבר שבשגרה, ובמקרים רבים הם מתייאשים ונאלצים לעזוב מבלי שיקיימו את המפגש, או שעות הביקור מסתיימות בעוד עורכי הדין מחכים בחוץ.

13. למותר לציין, כי מדיניות זו של הנהלת בית הסוהר, עלולה להרתיע את עורכי הדין מלבקר אצל אסירות ביטחוניות, ומלקבל על עצמם את ייצוגן, ובכך תיפגע זכותן החוקתית של האסירות להיפגש עם עורך דין לפי בחירתן, ולהיות מיוצגות על ידו.

14. לשם המחשת חומרת הפגיעה בזכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן, להלן פירוט של מספר מקרים, שבהם הגיעו עורכי דין לנווה תרצה, חיכו שעות ארוכות ללא שום הצדקה עניינית, ובמקרים רבים נאלצו לעזוב מבלי לקיים את המפגש עם האסירות.

15. ביום חמישי 10.7.03 הובא לידיעתם של העותרים דבר התרחשותם של אירועים אלימים בבית הסוהר בימים 7.7.03 ו-8.7.03, שבמהלכם נחבלו אסירות רבות וחלקן אף נזקק לטיפול רפואי.

16. נציגי העותרים, אשר פועלים למען קידום זכויותיהם של אסירים ואסירות בישראל, ניסו לבקר בדחיפות את האסירות, שנפגעו באירועים. בהגיעם לבית הסוהר, נתקלו עורכי הדין מטעם העותרים בקשיים רבים, ומחלקם אף נמנעה הכניסה לבית הסוהר.

17. כך, למשל, הגיעה עו"ד תג`ריד ג`השאן מטעם העותרת 4 לבית הסוהר ביום ראשון 13.7.03 בשעה 00:8 בבוקר, וביקשה לבקר מספר אסירות, שנפגעו באירועים. הנהלת בית הסוהר הודיעה לעו"ד ג`השאן שבקשתה בבדיקה. יצויין, כי "בדיקת" בקשתה של עו"ד ג`השאן, שהחלה בשעה 00:8 בבוקר, לא הסתיימה עד השעה 00:11, בזמן שעו"ד ג`השאן עמדה בחוץ מבלי לדעת את סיבת עיכוב כניסתה לבית הסוהר. בסופו של דבר נאלצה עו"ד ג`השאן לעזוב את בית הסוהר מבלי שתינתן לה האפשרות לבקר את האסירות. רק בשעה 00:12 טרחה הנהלת בית הסוהר להתקשר למשרדה של עו"ד ג`השאן כדי להודיע לה, שבאפשרותה לחזור ולבקר בבית סוהר.

18. ביום שני, 14.7.03, הגיעה עו"ד שירין עיראקי מטעם העותר 2 לבית הסוהר, וביקשה לבקר מספר אסירות. הנהלת בית הסוהר הודיעה לה, כי הדבר בלתי אפשרי, כי ביום שני מגיעות משפחות האסירות לבקר. למחרת נסעה עו"ד עיראקי שוב לבית הסוהר נווה תרצה וביקשה לבקר את האסירות. הפעם היא נתבקשה לחכות בחוץ עד שיסתיים ביקורו של עורך דין אחר, שהגיע לפניה, אשר מבקר אצל אסירות השייכות לקבוצה אחרת. עו"ד עיראקי חיכתה בחוץ משעה 00:10 בבוקר עד לשעה 00:16 ללא הועיל ובסופו של דבר החליטה לעזוב.

19. ביום 17.7.03 פנתה ב"כ העותרים ליועץ המשפטי של השב"ס בשם כל העותרים, ביקשה לחקור את המקרים שהובאו לעיל, בנוסף למקרים אחרים, ודרשה מהיועץ המשפטי להנחות את הנהלת בית הסוהר בדבר חובתה לכבד את זכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן, לאפשר להן לממש זכות זו בלי הכבדה יתרה, ולאפשר את כניסתם של עורכי דין באופן סדיר.

העתק המכתב מצ"ב כנספח ע/1.

20. ביום 22.7.03 הגיעה ב"כ העותרים לבית הסוהר בשעה 30:10 לערך. עם הגעתה לבית הסוהר, ביקשה לבקר אסירה ביטחונית, העצורה עד תום ההליכים.

21. אז נודע לה, כי אין ביכולתה לבקר את האסירה כל עוד ישנן שתי עורכות דין בתוך בית הסוהר, שמבקרות אצל אסירות ביטחוניות, השייכות לקבוצה אחרת, וזאת בהתאם לנוהל פנימי שאוסר כניסתם של עורכי דין, המבקשים לבקר אסירות מקבוצה מסוימת, אם ישנו עורך דין בתוך בית הסוהר, המבקר אסירה מקבוצה אחרת. ב"כ העותרים נאלצה לחכות בשמש עד השעה 00:13, ואז נתבקשה לפנות לשער הדרומי. שם חיכתה בחדר ההמתנה עד השעה 00:16 ללא הועיל.

22. בזמן ההמתנה דיברה ב"כ העותרים עם הסוהרת, היושבת בכניסה לבית הסוהר, עם הסוהרים, הנמצאים בחדר ההמתנה בשער הדרומי, עם הקצין התורן בנווה תרצה, ועם לשכת המנהלת של בית הסוהר, והודיעה להם, כי הנוהל המדובר פוגע שלא כדין בזכותן החוקתיות של האסירות הביטחוניות להיפגש עם עורך דין, כי הצורך להפריד בין פלגים שונים של אסירות, אינו יכול לבוא על חשבון זכותן החוקתית של האסירות להיפגש עם עורכי דינן, וכי חובתו של בית הסוהר למצוא הסדר נאות, שיאפשר את ההפרדה בין האסירות מבלי להכביד על האסירות, שמבקשות להיפגש עם עורכי דינן. אך כל ניסיונותיה לקיים את הפגישה עם האסירה לא צלחו.

23. זאת ועוד. בתגובה לפניותיה הטלפוניות של ב"כ העותרים ללשכת מנהלת בית הסוהר באותו יום, הטילה אחת העובדות מלשכת המנהלת את האשמה על עורכי הדין עצמם, שלא "טורחים" להתקשר האחד לשני כדי לוודא, שהם לא מגיעים בו זמנית לבית הסוהר על מנת לבקר אסירות השייכות לקבוצות יריבות, או כדי לשכנע את חבריהם שלא לבקר אסירות רבות באותו יום.

24. לאחר שהובהר לב"כ העותרים, כי סיבת העיכובים הרבים, שבהם נתקלים עורכי דין בכניסתם לבית הסוהר נעוצה בנוהל ההפרדה האמור, פנתה ביום 27.7.03 ליועץ המשפטי של השב"ס ודרשה את ביטולו של הנוהל הנ"ל באופן מיידי. וכן דרשה מהיועץ המשפטי להנחות את הנהלת בית הסוהר בדבר חובתה לאפשר את כניסתם של עורכי הדין באופן סדיר.

העתק המכתב מצ"ב כנספח ע/2.

25. יצויין, כי פניותיה של ב"כ העותרים ליועץ המשפטי של השב"ס בעניין מניעת כניסתם של עורכי דין באופן סדיר לא היו הראשונות בעניין. כבר בחודש אוקטובר 2002 פנתה עו"ד תג`ריד ג`השאן מטעם העותרת 4 להנהלת בית הסוהר והתלוננה על הקשיים, שמערימה הנהלת בית הסוהר על עורכי דין, המייצגים אסירות ביטחוניות. ביום 9.1.03 פנתה עו"ד אפרת מור-מילמן מטעם העותר 2 להנהלת בית בית הסוהר, והלינה על היחס העוין, שנתקלים בו עורכי דין, המייצגים אסירות ביטחוניות, והתלוננה על מניעת כניסתם של עורכי דין באופן סדיר. על אף הפניות החוזרות של העותרים, הן להנהלת בית הסוהר והן ליועץ המשפטי של השב"ס, המשיב לא נתן כל מענה לבעיה זו.

העתק של פניית העותר 4 ופניית העותרת 2 מצ"ב כנספחים ע/3 וע/4 בהתאם.

26. בתגובתו מיום 17.8.03, הודה עו"ד שמעון בר גור, מלשכת היועץ המשפטי של השב"ס, כי: "אכן הנהלת נווה תרצה אינה מאפשרת יציאה בו זמנית של אסירות ביטחוניות המשתייכות לפלגים שונים, לפגישה עם עורכי דין בשל הסיכון הביטחוני הכרוך בכך".

העתק המכתב מצ"ב כנספח ע/5.


ב. הערמת קשיים נוספים על עורכי דין

27. הערמת קשיים על עורכי דין אינה מסתיימת כאן. עורכי דין, המבקשים לבקר אסירות ביטחוניות, השוהות בנווה תרצה, נכנסים לבית הסוהר דרך שער דרום ולא דרך הכניסה הרגילה של נווה תרצה. שם הם חייבים לעבור במכונת שיקוף, המיועדת לבדיקת אסירים החוזרים מחופשות. מכונה זו, שהינה רגישה במיוחד, משמיעה קול התראה גם מקיומו של ברזל ברוכסן המכנסיים, בנעליים או בחזייה.

28. במקרים אלה הסוהרת מבקשת למשש את הרוכסן או מבקשת מעורכת הדין להוריד את הנעליים, או את החזייה, לבדיקה נוספת. מי שמסרב להיענות לדרישות הסוהרים, אינו יכול להיכנס לבית הסוהר.

29. יתר על כן, עורך דין, שמצליח להיכנס לבית הסוהר ומבקש לבקר מספר אסירות, נאלץ להמתין כמעט שעה אחרי סיום הפגישה עם כל אסירה בנפרד, עד שהסוהרות מביאות אסירה נוספת. עיכובים אלה מביאים לכך, שעורכי דין רבים אינם מצליחים לראות את כל האסירות שביקשו לבקרן.

30. לאחרונה הוסיפה הנהלת בית הסוהר רשת ומחיצה, העשויה מזכוכית, בנוסף לרשת הקיימת, בחדר המיועד לביקורי משפחות, שמשמש גם לצורך ביקורי עורכי דין אצל אסירות ביטחוניות. בתנאים אלה קשה מאוד לנהל שיחה עם האסירה, מכיוון שבקושי רואים אותה ובקושי שומעים אותה. הן האסירה והן עורך דינה חייבים לצעוק על מנת לשמוע זה את זו, וכל מי שעובר ליד החדר יכול לשמוע את השיחה. גם הסוהרים, שמשקיפים על האסירה, שומעים את תוכן השיחה, ובכך נמנע מן האסירה בפועל לקיים שיחה חופשית עם עורך דינה.

31. זאת ועוד. עורך הדין המחכה לאסירה ננעל בתוך חדר הביקור, והוא חייב לדפוק על דלתות הברזל של החדר כדי ליצור קשר עם האנשים, הנמצאים מחוץ לחדר. כשדופקים על דלתות הברזל, הסוהרות מתעצבנות ומתחילות לצעוק. כך, למשל, עורך דין, שמבקש לצאת לשירותים, חייב להתחיל לדפוק על דלתות הברזל ולעשות רעש, והוא חייב להתחנן כדי שיפתחו את הדלתות וירשו לו לצאת לשירותים.

32. יתר על כן, כשמסיים עורך הדין את הביקור, עליו לחכות עד שמשהו יבוא כדי ללוות אותו החוצה. במקרים רבים עורך הדין נאלץ לחכות יותר משעה עד שמופיע מישהו כדי ללוותו.


הטיעון המשפטי

33. נוהל ביקורי עורכי דין אצל אסירות ביטחוניות בנווה תרצה פוגע קשות בזכות היסוד של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן. זכות זו זכתה למעמד חוקתי, והיא מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

34. זאת ועוד, זכותו של אסיר להיפגש עם עורך דינו מעוגנת בחקיקה ראשית, חקיקת משנה ובנהלים של השב"ס. דברי חקיקה אלה מטילים חובה פוזיטיבית על המשיב לנקוט בצעדים הנדרשים כדי לאפשר לאסירות הביטחוניות לממש את זכותן החוקתית להיפגש עם עורכי דינן.

35. מניעת כניסתם של עורכי דין באופן סדיר לבית הסוהר, והוצאתו של הנוהל האמור, מהווים הפרה בוטה של החובה החוקית, המוטלת על המשיב לאפשר לאסירות הביטחוניות לממש זכות זו כיאות, במיוחד על רקע יתר הקשיים שאוזכרו לעיל, שמערים המשיב על עורכי דין, הבאים לפגוש אסירות ביטחוניות בנווה תרצה.

36. זאת ועוד, תנאי לחוקיותו של נוהל פנימי, הפוגע בזכויות יסוד של אסירות, הינו הסמכה מפורשת וחד משמעית בחוק, אשר מתירה פגיעה בזכויות היסוד של האסיר. הן פקודת בתי הסוהר ]נוסח חדש[, התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר) והן תקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1987 (להלן: תקנות בתי הסוהר) אינן כוללות שום הוראה, המאפשרת להנהלת בית הסוהר לצמצם את זכותן של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן. לכן, הנוהל הנ"ל בטל בהיותו פוגע בזכות היסוד של אסיר להיפגש עם עורך דינו בלי הסמכה מפורשת בחוק.

37. יתר על כן, הנוהל, שאוסר את כניסתם של עורכי הדין בימי ראשון ושני, המיועדים לביקורי משפחות, הינו בטל, בהיותו מנוגד לתקנות בתי הסוהר ולפקודת הנציבות, המסדירות את אופן מימוש זכות היסוד של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן.


א. זכותה של אסירה להיפגש עם עורך דינה היא זכות יסוד

38. הלכה פסוקה היא, כי הימצאותו של אדם בבית סוהר אינה שוללת ממנו זכויות יסוד, למעט כפי שמתחייב מהמאסר:

"כלל גדול בידינו, כי כל זכות מזכויות האדם באשר הוא אדם שמורה לו, גם כאשר נתון הוא במעצר או במאסר, ואין בעובדת המאסר בלבד כדי לשלול הימנו זכות כלשהי, אלא כאשר הדבר מחויב ונובע מעצם שלילת חופש התנועה הימנו, או כאשר מצויה על כך הוראה מפורשת בדין"

בג"צ 337/84 רמי הוקמה ואח` נ` שר הפנים ואח`, פ"ד לח(2) 826, 830-831.

39. זכותם של עצורים ואסירים להיפגש עם עורך דין לפי בחירתם ולהיות מיוצגים על ידו היא זכות יסוד:

"לכל עצור הזכות להפגש עם עורך-דין ולהיועץ עמו. זוהי זכות בעלת אופי חוקתי. היא אחד הביטויים לזכויות האדם של העציר. היא מבטאת "עיקרון גדול" של סדר דין פלילי במדינה דמוקרטית."

בג"צ 6302/92 רומחיה נ` משטרת ישראל, פ"ד מז (1) 209, 212.

40. זכות זו זכתה למעמד חוקתי, והיא מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו:

"זכותו של עצור להיפגש עם עורך דין זכות יסוד היא לו. זכות זו נגזרת מזכותו של אדם לחירות אישית (ראה סעיף 5 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו)"

בג"צ 3412/91 סופיאן נ` מפקד כוחות צה"ל באזור ואח`, פ"ד מז(2) 843, 847.

41. כאמור לעיל, הוצאתו של הנוהל האמור ועיכוב כניסתם של עורכי דין באופן בלתי סביר מהווים הפרה בוטה של החובה החוקית, המוטלת על המשיב לאפשר לאסירות הביטחוניות לממש באופן נאות את זכותן החוקתית להיפגש עם עורכי דינן.

42. זאת ועוד. חומרת התנהגות המשיב מתחזקת שבעתיים, כשמתברר, כי הערמת קשיים על עורכי דין, המבקשים לבקר אצל אסירות ביטחוניות, לא מסתיימת עם התרת כניסתם לבית הסוהר.

43. מדיניות זו, עלול להרתיע עורכי דין מלבקר את האסירות הביטחוניות, ומלקחת על עצמם את ייצוגן, ובכך תיפגע זכותן החוקתית של האסירות להיות מיוצגות על יד עורך דין לפי בחירתן.

44. לא זו אף זו. הפגיעה בזכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן באופן סדיר גוררת פגיעה בזכויות יסוד אחרות המוקנות לאסירות, כמו הזכות החוקתית לשלמות גופנית והזכות לחירות, המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

45. במקרים, שבהם עולה חשש, כי רשויות בית הסוהר הפרו זכות יסוד של האסירות, כמו מניעת טיפול רפואי נאות או שימוש באלימות פיסית נגד האסירות, מניעת כניסתם של עורכי דין באופן מיידי מונעת מהאסירות, הלכה למעשה, למצות את זכותן לעתור לבית המשפט ולבקש מיידית את הגנתו מפני פגיעה בזכויותיהן על ידי רשויות בית הסוהר.

46. כך, למשל, הורה בית משפט נכבד זה על הקמת ועדה מקצועית שתפקידה לבחון את השירות הרפואי הניתן לאסירים, וזאת, בעקבות עתירה שהגיש העותר 2 נגד השר לביטחון פנים (בג"ץ 3274/02 רופאים לזכויות אדם ואח` נ` השר לביטחון פנים ואח`, פ"ד תק-על 2002(2),2845). בין יתר המלצות הוועדה, נכללו ההמלצות הבאות:

"הוועדה מצאה כי, ככלל, השירות הרפואי הניתן לאסירים הוא סביר. עם זאת, אנו ערים לרגישות ולחשיבות של הנושאים הרפואיים בבתי הסוהר ולדילמות שמעוררת סוגיית הכפיפות. לפיכך יש צורך בבקרה חיצונית, בנוסף למנגנוני הביקורת הקיימים."

הוועדה עוד המליצה:

"למנות נציב קבילות אסירים לנושאי רפואה במשרד לביטחון פנים. . . עבודת נציב הקבילות נדרשת כאשר האסירים מתקשים מסיבה כלשהי לממש את זכויותיהם."

ראו דו"ח הוועדה לבדיקת השירות הרפואי לאסירים, עמ` 10-11.
דו"ח הוועדה מצ"ב כנספח ע/6.

47. במצב הנוכחי, כשלא מתקיימת ביקורת חיצונית בלתי תלויה על השב"ס, ובהעדר נציב קבילות אסירים, פגישותיהם של עורכי הדין עם האסירים, מהוות את הביקורת החיצונית היחידה ואת מקור המידע האמין על הנעשה בין כותלי בית הסוהר.

48. לכן, הנהלת בית הסוהר מחויבת לכבד את זכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן, ומוטלת עליה חובה פוזיטיבית לאפשר לאסירות לממש זכות זו בלי הכבדה יתרה. לשם כך הנהלת בית הסוהר חייבת לאפשר את כניסתם של עורכי דין באופן סדיר.

49. במשמורת בית הסוהר מצויות אסירות ביטחוניות, שעצורות עד תום ההליכים, אסירות ביטחוניות שפוטות ועצירות מנהליות. לכל האסירות האלו מוקנית זכות היסוד להיפגש עם עורך דין לפי בחירתן כמשתמע מהוראות החוק המובאות להלן.

50. זכותה של עצורה עד תום ההליכים להיפגש עם עורך דינה מעוגנת בסעיף 34 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996, הקובע בס"ק (א), כי עצור זכאי להיפגש עם עורך דינו ולהיוועץ בו.

51. זכותה של אסירה להיפגש עם עורך דינה מעוגנת גם כן בסעיף 45 לפקודת בתי הסוהר, הקובע כי אסיר, המחכה למשפטו, תינתן לו כל אפשרות סבירה להתקשר עם ידידיו ועם יועצו המשפטי.

52. לגבי אסירות שפוטות, זכותן להיפגש עם עורך דין הינה זכות יסוד, הנגזרת מזכות היסוד שלהן להיות מיוצגות על ידי עורך דין. זכות יסוד זו שמורה לאסירות שפוטות ואין בעובדת המאסר בלבד כדי לשלול אותה. זאת ועוד, שלילת זכות זו מאסירה המרצה את עונשה מקבלת משנה חומרה מאחר שמדובר בפגיעה קשה ביכולתה של האסירה לעתור לבית המשפט בנוגע לתנאי כליאתה.

53. אף לעצירה מינהלית שמורה הזכות להיפגש עם עורך דינה. תקנות סמכויות שעת חירום (מעצרים) (תנאי האחזקה במעצר מנהלי), התשמ"א-1981 חלות על עצורות מינהליות, המוחזקות בנווה תרצה. תקנה 12(א) קובעת את זכותו של עציר מינהלי להיפגש עם עורך דינו. תקנה 12(ב) מגבילה באופן מצומצם זכות זו רק אם המפקד, באישור שר הבטחון, משוכנע, כי טעמים של בטחון המדינה מחייבים שלילת זכות זו ולתקופה מוגבלת בלבד.

54. תקנה 28 לתקנות בתי הסוהר קובעת במפורש, כי הפגישות עם עורכי הדין תתקיימנה "בכל יום פרט לשבתות ומועדים בשעות העבודה הרגילות".

55. בפקודת הנציבות 03.02.00: כללים ביחס לאסירים ביטחוניים נקבע, כי ביקור עורכי דין אצל אסירים יבוצע לפי כללי פקודת הנציבות 04.34.00: קשרי אסירים עם עורכי דין. על פי כלל 8 (א) לפקודת נציבות 04.34.00, הפגישות עם האסירים תתקיימנה בימים א` עד ה` בין השעות 00:9 עד 00:16, ובערבי שבתות וחגים ובחול המועד הפגישות תתקיימנה בין השעות 00:9 עד 00:13.

56. מהאמור לעיל עולה, כי זכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן אינה זכות כללית, אלא מדובר בזכות, שהוסדרה במספר חוקים ותקנות, אשר מטילים חובה פוזיטיבית על הנהלת בית הסוהר לאפשר מימושה של זכות זו במסגרת זמנים ספציפית, דהיינו בשעות העבודה הרגילות. לעניין זה אנו מפנים לפרשת עזרא:

"אמנם ההלכה היא, כי מקום שחובה ציבורית מוטלת על גוף ציבורי – "יש עימה, בדרך כלל, שיקול-דעת לגבי זמן, מקום ואופן הגשמתה, ועל הרשות הציבורית לקבוע בעצמה את סדר העדיפויות שלפיו היא אומרת לעמוד בחובות שהוטלו עליה לטובת כלל הציבור, במידת יכלתה. . . אולם במה דברים אמורים, כאשר מוטלת על הרשות המקומית חובה כללית לטפל בנושא פלוני, או להבטיח שירות זה או אחר. אולם טענה זו לא תוכל להישמע, כאשר החובה הסטטוטורית קובעת במדויק, מה חייבת העירייה לעשות, מתי, באיזה אופן ובאיזו כמות."

בג"צ 467/84 עזרא נ` ראש עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד לט(1) 745 , 753-754.

57. זאת ועוד, הטענה בדבר העדר משאבים להקצאת חדרים נוספים לערכית מפגשים עם עורכי דין, אינה יכולה להצדיק פגיעה כל כך קשה בזכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן. בעניין זה אנו פנים לדבירו של השופט מצא פרשת מילר:

"בהגדרת המניעה לקליטת נשים כטייסות הושם עתה הדגש על הטעמים התכנוניים, אך הוזכרו גם טעמים "לוגיסטיים" ו"תקציביים". אינני סבור, כי עלי להתעכב על טעמים נוספים אחרונים אלה, שהמשותף ביניהם טמון בבשורה הבלתי-מפתיעה שקליטת נשים תצריך השקעת משאבים כספיים נוספים. לא מפני שלטיעון זה לא צורפה כל הערכה משוערת של גודל ההשקעה הנוספת הנדרשת; ואף לא מפני ששיקולים תקציביים, כשלעצמם, אינם נחשבים; אלא מאחר שמשקלם היחסי של שיקולים אלה, בגיבוש ההחלטה השלטונית, נמדד ונקבע תוך איזון בינם ולבין שיקולים אחרים (ראה בג"צ 3627/92 ארגון מגדלי הפירות בישראל בע"מ נ` ממשלת ישראל, פ"ד מז(387 (3, בעמ` 392-391, והאסמכתאות הנזכרות שם). על-כל-פנים, כשעל הפרק ניצבת תביעה למימוש זכות-יסוד – וכזה הוא המקרה שלפנינו – משקלם היחסי של השיקולים התקציביים אינו יכול להיות גדול. שכן: "הרטוריקה של זכויות אדם צריכה להיות מכוסה במציאות המעמידה זכויות אלו בראש סולם העדיפויות הלאומי. הגנה על זכויות אדם עולה כסף, וחברה המכבדת זכויות אדם צריכה להיות נכונה לשאת במעמסה הכספית" (א` ברק, פרשנות במשפט (כרך שלישי, פרשנות חוקתית, תשנ"ד-1994), בעמ` 528)."

בג"צ 4541/94 אליס מילר נ` שר הבטחון ואח`, פ"ד מט(4) 94, 113-114.

כן ראו עע"א 4463/94 גולן נ` שירות בתי הסוהר, פ"ד נ(4) 136, 169-170.

58. ברור, כי הנהלת בית הסוהר נכשלה עד כה במילוי חובתה, והיא איננה נוקטת בצעדים האקטיביים הנדרשים כדי לאפשר עריכת מפגשים באופן סדיר, כמו הקצאת חדרים כדי לאפשר את קיומן של הפגישות עם עורכי דין באופן סדיר.

59. יתר על כן, ניתן להגביל זכות יסוד בהגבלות סבירות של זמן, מקום ואופן. הגבלות סבירות מעין אלה מצאו את ביטויין בפקודת הנציבות. ההגבלות הנוספות, שהוטלו בבית הסוהר נווה תרצה, פסולות בכך שהן מרוקנות זכות יסוד זו מתוכן.

ראו בג"צ 2481/93 דיין נ` ניצב יהודה וילק ואח`, פ"ד מח (2) 456, 481-482.

60. הטענה, כי אין באפשרות הנהלת בית הסוהר להכניס עורכי דין כשמתקיימים ביקורי משפחות, וזאת מהיעדר מקום לעריכת המפגש, הינה טענה בלתי סבירה באופן קיצוני ומרוקנת את הזכות להיפגש עם עורך דין מתוכן. זאת ועוד, טענה זו מועלית רק כשמגיעים עורכי דין, המבקשים לבקר אסירות ביטחוניות, היות שפגישות עורכי דין עם אסירות ביטחוניות נערכות בחדר, המיועד לביקור משפחות.

61. גם לגבי ההפרדה בין אסירות, השייכות לקבוצות שונות, אין לקבל את הטענה של הנהלת בית הסוהר, שמניעת יציאה בו זמנית של האסירות נחוצה לשם שמירה על הסדר בתוך בית הסוהר. הצורך להפריד בין הקבוצות השונות של אסירות ביטחוניות, במטרה למנוע חיכוכים, אינו יכול לבוא על חשבון זכותן החוקתית של האסירות להיפגש עם עורכי דינן. חובתה של הנהלת בית הסוהר למצוא הסדר נאות, שיאפשר את ההפרדה בין האסירות על ידי קיום מפגשים בחדרים מופרדים, מבלי להכביד על האסירות המבקשות להיפגש עם עורכי דינן, ומבלי לאלץ את עורכי הדין לחכות שעות ארוכות בחוץ.

62. זאת ועוד, מדיניות "העיכובים" של בית הסוהר מהווה הפרה של החובה הפוזיטיבית, המוטלת על המשיב, לאפשר לאסירות לממש את זכותן החוקתית להיפגש עם עורכי דינן כיאות ותוך זמן סביר.

63. כאמור לעיל, מדיניות העיכובים של בית הסוהר, במיוחד באותם המקרים, בהם מבקש עורך הדין להיפגש עם מספר אסירות, פוגעת ביכולתן של האסירות לממש זכות יסוד זו כיאות. במקרים אלה עורך הדין נאלץ עוה"ד לקצר את הפגישה עם כל אסירה ואסירה, ובכך מרוקנת זכותה של האסירה להיפגש עם עורך דינה מכל תוכן. במקרים אחרים נאלץ עורך הדין לוותר על חלק מהמפגשים עם יתר האסירות, והן יצטרכו להמתין עד שיעלה בידי עוה"ד להגיע פעם נוספת לבית הסוהר.


ב. נוהל הביקורים פוגע בזכות חוקתית

64. כאמור לעיל, זכותה של אסירה להיפגש עם עורך דינה היא זכות יסוד, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

65. סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע, כי פגיעה בזכות יסוד תהא "בחוק או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". כלומר, פגיעה בזכות יסוד מותרת רק אם ניתן לעגן את הפגיעה בחוק או בחקיקת משנה הסומכת עצמה על הוראת חוק ברורה ומפורשת.

66. פקודת בתי הסוהר איננה כוללת הסמכה מפורשת ואף לא משתמעת לפגוע בזכות היסוד של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן ולצמצם זכות זו באופן בלתי סביר כפי שהחליטה הנהלת בית סוהר נווה תרצה לעשות. גם תקנות בתי הסוהר אינן כוללות שום הוראה, המאפשרת להנהלת בית הסוהר לצמצם את זכותן של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן.

67. תקנה 25 לתקנות בתי הסוהר, מסמיכה את מנהל בית הסוהר לקבוע את ימי הביקור באישור הנציב. תקנה זו לא יכולה להתפרש באופן המתיר פגיעה בזכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן, כפי שהוסדרה בדברי החקיקה שפורטו לעיל.

68. לא זו אף זו. תקנה 28 לתקנות בתי הסוהר קובעת באופן חד משמעי כי הפגישות עם עורכי הדין תתקיימנה בכל יום פרט לשבתות ומועדים בשעות העבודה הרגילות. מנהלת בית הסוהר אינה מוסמכת לאסור את כניסתם של עורכי הדין בימים המיועדים לביקורי משפחות, בניגוד להוראות תקנות בתי הסוהר ופקודת הנציבות.

69. זאת ועוד, המשיב לא העלה שום הצדקה עניינית להוצאתו של הנוהל האוסר יציאה בו זמנית של אסירות ביטחוניות, השייכות לקבוצות ולפלגים שונים.

70. בבית הסוהר נווה תרצה ישנם שני חדרים המיועדים לעריכת מפגשים עם עורכי דין. הנהלת בית הסוהר יכולה למנוע את החיכוכים, בין הקבוצות השונות, על ידי עריכת המפגשים בחדרים מופרדים, מבלי לשלול מהאסירות את היכולת לממש זכות יסוד זו כיאות.

71. מכל האמור לעיל עולה, כי הנוהל הנ"ל בטל בהיותו פוגע בזכות יסוד המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בלי הסמכה מפורשת לכך בחוק ובלי הצדקה עניינית.

לפיכך מתבקש בית המשפט הנכבד להוציא צו על תנאי כמבוקש, ולאחר קבלת תשובת המשיב לעשותו מוחלט.

——————–
סוניה בולוס, עו"ד
ב"כ העותרים

אסתר חיות, הסדרי ראיה, הפסקת הסדרי ראיה, חנן מלצר, לורי שם טוב, מרים נאור, עריצות בירוקרטית, עתירה לבג"צ, רשויות הרווחה

מדוע האמא לורי שם טוב אינה רואה את ילדיה?

העריצות הבירוקרטית של רשויות הרווחה – המסקנה המתבקשת מעתירה זאת היא שבסופו של דבר רשויות הרווחה יכולות להטיל וטו על כל החלטה בענייני משפחה גם אם בני המשפחה נקיים מכל רבב.

19.09.2011 – בג"ץ 4613/11 – עתירה שהגישה האמא לורי שם טוב לאחר שנים של בקשות חוזרות ונשנות להסדרי ראיה עם ילדיה הרכים בשנים, בפני כבוד השופטים מרים נאור, אסתר חיות וחנן מלצר.

מדוע האמא לורי שם טוב אינה רואה את ילדיה?

תשובת השופטים: "מן הדיון שהתנהל בפנינו ומן הכתובים שקראנו הבנו כי בין רשויות הרווחה לבין העותרת קיים סכסוך עמוק, בשל פגיעות שפוגעת העותרת בדרכים שונות בעובדי הרווחה שאינם מוכנים עוד לטפל בה".

השופטים מרים נאור, אסתר חיות וחנן מלצר לא מצאו שום רבב באמא לורי שם טוב וילדיה. הסיבה שציינו שאינה רואה את ילדיה היא כי היא מסוכסכת עם רשויות הרווחה (לטענתם) או שאין לה את עשרות אלפי השקלים לממן חוות דעת מומחים שממילא רשויות הרווחה ידחו.

להלן החלטת השופטים:

Document-page-001Document-page-002Document-page-003

 

 

 

האגודה לזכויות האזרח, הוצאת ילדים מהבית, ועדת החלטה, חד הוריות, משכית בנדל, עתירה לבג"צ

להסדיר את פעילותן של "ועדות ההחלטה" העוסקות בהוצאת ילדים מהבית

להסדיר את פעילותן של "ועדות ההחלטה" העוסקות בהוצאת ילדים מהבית , 21 במאי 2016, האגודה לזכויות האזרח

בג"ץ 4044/16 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עו"ד משכית בנדל

ביום 19.5.2016 עתרה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ בדרישה לעגן בחקיקה ראשית את פעולתן של ועדות ההחלטה הפועלות בלשכות הרווחה ברשויות המקומיות (ועדות לתכנון טיפול והערכה). כן דרשה האגודה לקבוע, כי פעולתן תהלום אמות מידה של הליך מנהלי תקין, ובמסגרתו תינתנה הגנות על זכויות האדם של הבאים בשעריהן.
בעתירה נטען כי למרות חשיבותן של ועדות ההחלטה והתפקיד המכריע שהן ממלאות בהחלטה על הוצאת ילד מבית הוריו וממשמורתם, באופן זמני או לצמיתות, פעולתן אינה מוסדרת כלל בחקיקה. בחוקים המרכזיים בתחום אין זכר לוועדות החלטה ולפעולתן, והן אף פועלות בסתירה לחוקים אלה. מרבית פעולת הוועדות נעשית בהיעדר הסמכה בחוק ועל בסיס נהלים בני עשרים שנה, שגם הם אינם מקוימים כראוי.

המשפחות שעניינן נדון בוועדות הן העניות, המודרות חברתית והפגיעות ביותר במדינת ישראל – הורים קשי יום, לעיתים קרובות נשים חד הוריות, שבשל נסיבות חייהם ובהיעדר מערכות תמיכה מתקשים לספק לילדיהם מסגרת מגוננת ומיטיבה. דווקא הורים אלו הם הזקוקים להגנה המרבית האפשרית על זכויותיהם בהליך, אלא שבפועל המצב הוא הפוך – נשללות מהם הגנוֹת בסיסיות העומדות לכל אדם בבואו בפני רשות שדנה בעניינו.

העתירה פורשת בהרחבה את הליקויים בהליך המתקיים בוועדות, ואת הפגיעות בזכויות האדם של הורים וילדיהם. ההורים אינם מקבלים הכנה הולמת לדיון ואת החומרים שעליהם מתבסס הדיון; דיונים מתקיימים לעתים בהיעדר ההורים, וככלל בהיעדר הילדים; מערכת הרווחה אוסרת על ייצוג משפטי להורים בוועדות; הדיונים מתועדים באופן חלקי ולקוי; הפרוטוקול וההחלטה לא נמסרים להורים ואין להם אפשרות לערער על ההחלטות. גם במקרים שההורים מסכימים לטיפול המוצע בוועדה, יש והסכמתם ניתנת מבלי שהם מבינים את השלכותיה, ותוך ניצול כוחה של המערכת לפקח על תפקוד המשפחה ולהעניק להורים הטבות או לשללן.

נוסף על כך, החלטות הוועדות מתקבלות בהיעדר מנגנון כלשהו לקבלתן, ולרוב על פי מידת הדומיננטיות של אנשי הצוות ובאופן שמעלה חשש לשרירות ולהפליה. כמו כן, יש כשלים בהכנת הצוות המקצועי לדיוני הוועדה ונערכים דיונים בהרכב חסר, וקיימים כשלים בביצוע ההחלטות ובמעקב אחר יישומן.

פלייליסט – ועדות החלטה 

 

האגודה לזכויות האזרח, הוצאת ילדים מהבית, ועדת החלטה, עתירה לבג"צ

עתירה לבג"צ נגד פשעי משרד הרווחה בוועדות החלטה

משרד הרווחה - פשעים נגד האנושיות בוועדות החלטהמאי 2016  – מאתר האגודה לזכויות האזרח בישראל
פעולתן של ועדות ההחלטה, הקובעת את עתידם של ילדים בסיכון, אינה מוסדרת בחקיקה, וההליך בהן רצוף בפגיעות בזכויות ההורים וילדיהם 

 לצפייה, הורדה – בג"ץ 4044/16 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ועדות ההחלטה של לשכות הרווחה קובעת את עתיד הטיפול בילדים בסיכון, כולל הוצאתם מחזקת הוריהם, אך עדויות שהגיעו אל האגודה לזכויות האזרח מוכיחות כי בפעילותן הן פוגעות בזכותם של ההורים להליך הוגן, על אף הכוונות הטובות של רשויות הרווחה. האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ נגד משרד הרווחה בדרישה לעגן את פעולת הוועדות בחקיקה ראשית ולהסדיר את סמכויותיהן, על מנת שהן ישמרו על זכויות האדם של ההורים והילדים.

לוועדות לתכנון טיפול וההערכה, המכונות ועדות החלטה, יש תפקיד מכריע בהחלטה על הוצאת ילד מביתו וממשמורת הוריו באופן זמני או קבוע. פעילות הוועדות מתבצעת כיום ללא הסמכה בחוק ולפי נהלים פנימיים וישנים של משרד הרווחה, ותוך פגיעה בזכותם של ההורים והילדים להליך הוגן. ההחלטות מתקבלות בהליך מנהלי לקוי שמעלה חשש לאפליה ולשרירותיות. על כך מעידים עובדים סוציאליים מתוך מערכת הרווחה שחשפו בפני האגודה כשלים חוזרים בוועדות.

עולה כי לעיתים החלטות הוועדה מתקבלות לפי מידת הדומיננטיות של אנשי הצוות. לפי העדויות, יש נוהג של קבלת ההחלטה עוד לפני הדיון מבלי שלהורים יש בכך חלק. כן עולה, כי במקרים רבים ההחלטות מתקבלות מבלי שהנוכחים בוועדה התכוננו לדיון וכשחלקם כלל אינם מכירים את המשפחה, בעוד אלו שמכירים אותה היטב נעדרים מן הדיון.

להורים אין יכולת ממשית להתנגד לטיפול המוצע בוועדה, והסכמתם ניתנת במקרים רבים מבלי שהם מבינים את השלכותיה. המשפחות שעניינן נדון בפני הוועדה הן העניות והפגיעות ביותר במדינת ישראל. מדובר בהורים קשיי יום, לעתים קרובות נשים חד הוריות, שמתקשים לספק לילדיהם מסגרת מגוננת עקב חיים בעוני ובמצוקה ובהיעדר מערכות תמיכה. דווקא הורים אלו הם הזקוקים להגנה המרבית על זכותם לגדל את ילדיהם, אך המצב הוא הפוך לחלוטין.

מן העדויות שמובאות בעתירה עולה כי ההורים לא מקבלים הכנה הולמת לדיון, לא מקבלים את החומרים עליהם מתבסס הדיון, לעתים הדיונים מתנהלים בלעדיהם או בשפה שאינם מבינים. בנוסף, העדויות מלמדות על כך שישנם מקרים בהם נעשה שימוש באמצעים שונים לקבלת הסכמת ההורים לטיפול בילד תוך ניצול הכוח של מערכת הרווחה להחליט על הסדרי הראיה של הילדים, על מתן הטבות שונות להורים וכדומה. למעשה, לא תמיד יש להורים אין אפשרות אמיתית להשפיע על ההחלטות. מערכת הרווחה אוסרת על ייצוג משפטי בוועדות, וההורים לא יכולים לגשת לוועדת ערר אם הם חשים שנעשה להם עוול.

בעתירה נטען כי חרף המלצות מפורשות של ועדות מקצועית לעגן את פעולת הוועדות בחוק, וחרף פניות של האגודה לזכויות האזרח, הדבר לא נעשה, והוועדות פועלות ללא הסמכה, ואף בסתירה לחוק הנוער וחוק האימוץ.

"אין מחלוקת שלעתים טובת הילד מחייבת את הוצאתו מחזקת הוריו, אך יש לזכור כי זו החלטה מרחיקת לכת ופגיעה קשה ביותר בזכות הבסיסית של כל ילד לגדול בחיק הוריו, ושל הורים לגדל את ילדיהם", אומרת עו"ד משכית בנדל מהאגודה לזכויות האזרח, שהגישה את העתירה. "החלטות כאלו צריכות להתקבל תוך הקפדה יתרה על זכויות ההורים והילדים. בלי לפקפק ברגישות ובכוונות הטובות של רשויות הרווחה, המצב הקיים במסגרת ועדות ההחלטה לא חוקי ולא תקין, וחייב להשתנות. אנו מקווים שהעתירה תוביל לעיגון פעולת הוועדות בחוק ולעיגון הזכות להליך הוגן, וכך תפסיק את השרירותיות בעבודת הוועדות ותתחזק את אמון הציבור במערכת".

פלייליסט – ועדות החלטה

 

הנהלת בתי המשפט, הסדרי ראיה, מאיר כהן, מסוגלות הורית, משמורת, עתירה לבג"צ, ציפי לבני

עתירה לבג"צ להפסקת מבחני מסוגלות הורית להורים גרושים ופרודים

שר הרווחה מאיר כהן - הרס משפחות במבחני מסוגלות הורית

יוני 2014  – עתירה לבג"צ נגד פשעי משרד הרווחהבג"ץ 44/474 – העותרת מבקשת מבג"צ לתת צו על תנאי זמני וקבוע נגד המשיבים הנהלת בתי המשפט, שרת המשפטים ציפי לבני, ושר הרווחה מאיר כהן, שיבואו וייתנו טעם מדוע לא יופסקו מבחני מסוגלות הורית. מדובר בתעשיה מושחתת המנוהלת ע"י פקידות סעד בלתיים סגורות ללא ראיות כאשר המשחק מכור מראש. פקידות הסעד ובתי המשפט לענייני משפחה ונוער בוחרים מכונים ומאבחנים המצייתים להם, מוליכים שולל משפחות שלמות, ומביאים אותן לקריסה פיסית נפשית וכלכלית.

בקשות העותרת:

א. מדוע לא ייפסק לאלתר השימוש במבחני מסוגלות הורית להורים גרושים ופרודים כאשר מדובר בתיקי משמורת והסדרי ראייה,
ב. מדוע כופים המשיבים, על גברים וגם נשים לממן מכספם עלויות בדיקות מסוגלות הורית שעלותם 36,666 ש"ח, ומנין הסמכות לכפות עלויות אלה על הורים, לאור קיומם של תעריפי חשכ"ל בעלות של כ 4,666 ש"ח
ג. מדוע כופה משרד הרווחה על גברים וגם נשים לממן מכספם עלויות "טיפולים" ו"הדרכות", טיפולים שעלותם מרוששת את ההורים, ומנין הסמכות לכפות עלויות אלה על הורים.
ד. מדוע המשיבים כובלים את ההורים למכון אבחון אחד, אשר זוכה מן ההפקר וצובר מאות אלפי שקלים מההפניות של פקידות הסעד, ללא אפשרות לבחור במכון הזול ביותר, ומדוע לא מתקיים שימוע באמצעות הוכחות מדוע בכלל יש צורך להזמין דו"ח מסוגלות הורית.
ה. מדוע המשיבים מעולם לא גיבשו כללים אחידים לשימוש במבחני מסוגלות הורית.

בית המשפט מתבקש לתת צוו על תנאי זמני נגד המשיבה 4 לאסור עד להוראה אחרת על שימוש במבחני מסוגלות הורית בכל תיקי המשמורת והסדרי ראייה, ובסיום הדיון בעתירה להפוך את הצוו לצו קבוע.

ואלה נימוקי העתירה:

1. העותרת אמא לקטין, כיום בן 2. בשנת 4664 נחתם הסכם משמורת יחידה לעותרת והסדרים לבעל. כחלוף כמה שנים ביקש בן הזוג לשעבר ביטול ההסכם והעברת משמורת. לולא תביעת המשמורת של בן הזוג, לא הייתה נהפכת העותרת "מטופלת" בעל כורחה ע"י שירותי הרווחה. לפיכך, העותרת מייצג אוכלוסיה נזקקת בעל כורחה.
2.  העותרת מייצג בעתירה זו את ארגוני ההורים הגרושים והפרודים, אשר בהעדר מימון ציבורי או תרומות, פועלים כולם בהתנדבות למען שוויון הורי, זכויות ההורים במשפחה, וניתוק האלמנט הכפייתי שבהכפפת כל הורה מתגרש לחסדי פקידת סעד לסדרי דין ומומחים למיניהם, לרבות פסיכולוגים ופסיכיאטרים, אשר הם אלה שיכריעו בגורל הקשר עם הילדים, אם בכלל.
.3 עתירה דומה עתירה דומה בנושא כבר הוגשה בעבר, ואכן כב' השופטת עדנה ארבל הסכימה כי מדובר במבחנים שהגיעה העת לבטלם, אולם היא סירבה להתערב לאור ההנחה שהנושא בהליכי חקיקה.
ראו פס"ד בבגץ 6/36744 , גיא שמיר נ' משרד הרווחה, פס"ד מתאריך 1.4644 ./, ע"י
." כב' הש' עדנה ארבל, נספח " 1
.4 העותרת מניחה עתירה זו מחדש בפתחו של בית המשפט העליון לאור העובדה שאין למשיב 2 (שרת המשפטים ציפי לבני) כל תוכניות ליזום הליכי חקיקה בנושא. כך עולה משיחה שקיימה העותרת עם בכירה במשרד המשפטים. ראו תצהיר העותרת.

העתירה המלאה בקישור