חטיפת ילדים, מרינה סולודקין, סחר בילדים, עמותת עליה, פקידת סעד, פשעים נגד האנושות

המדינה אשמה בחטיפת ילדים – פשעים נגד האנושות בשם טובת הילד

המדינה אשמה בחטיפת ילדים  , אשר רוכברגר , ינואר 2014 , עבודה שחורה

פקידות הסעד נהנות מסמכויות וכח רבים מדי, ולעתים מוציאות ילדים מביתם פשוט כי הן יכולות 

המאמר מוקדש לזכרה של ח"כ ד"ר מרינה סולודקין

גילוי נאות: כותב שורות אלה מכיר את הנושא מזה כ- 5 שנים ופועל במסגרת עמותת "ע.ל.י.ה" והיה חבר בשדולה נגד הוצאת ילדים ממשפחות נורמטיביות שפעלה בכנסת הקודמת ונוהלה ע"י ח"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל.

אני מאוד שמח שכבר כמה ימים מתקיים דיון פורה בעקבות כתבת תחקיר שהתפרסמה ב"ישראל היום" ועסקה בהוצאת ילדים ממשפחות נורמטיביות ע"י פקידות הסעד לחוק הנוער .

בשורות הבאות אני מתכוון להתייחס אך ורק למקרים, כאשר מדובר בהוצאת ילדים ע"י פקידות סעד ממשפחות נורמטיביות. אין מחלוקת שבמידה ובמשפחה יש סמים או זנות או התעללות מינית או אחרת שמסכנת את הילד, קיימת חובה חוקית ומוסרית להצילו ולהוציאו מהמשפחה.

לדעתי הדיון במקום להתמקד בעיקר גלש לתחום היותר רגשי , שניתן לתמצתו בכך ש"האם פקידות הסעד הם מלאכים בדמות אדם או שמא מפלצות איומות?" מטבע הדברים המערכת והגילדה נכנסו אוטומטית למגננה ובמקום לדון במהות הנושא, התחילו להביא דוגמאות של מסירות נפש מצד אחד והאיומים והכפשות מהצד השני. כמובן שאני מתנגד בכל תוקף לאיומים באופן אישי, יחד עם זאת, אסור לראות בכל סוג של ביקורת עניין של הכפשה. הרי גם במקרים אחרים שלא קשורים לפקידות הסעד, נוכחנו לראות שיש למשל רופאים שמקבלים שוחד וזה לא אומר שכל הרופאים כאלה והיו שוטרים שפעלו בניגוד לחוק וזה לא אומר שכל המשטרה היא כזאת וראשי מס הכנה נכנסו לכלא וזה לא אומר שכל פקיד שומה הוא כזה. לכן קודם כל יש לצאת מנקודת הנחה שבין פקידות הסעד יש גם כאלה וגם כאלה. יתרה מזאת , אם לאחרונה לאחר מאבק עיקש ומתיש הוקם גוף ביקורת על פרקליטות, אז גם את פקידות הסעד מותר לבקר (דרך אגב לגביהן גוף כזה טרם הוקם).

לגופו של עניין- פקידת הסעד לא פועלת בחלל ריק, אלא במסגרת החוקים הקיימים וזאת אחת הבעיות המהותיות בכל עניין של הוצאת ילדים. ברוב המקרים אי-אפשר לטעון שפקידת סעד עוברת על החוק. הבעיה שהחוק נותן לה סמכויות נרחבות שמעוגנות בהגדרות מאו לא ברורות וניתנות לפרשנות בהתאם להשקפת עולמה. אז במקרים רבים פקידת סעד מנצלת את זה, כי היא יכולה, כי מותר לה.אני רוצה להביא כמה דוגמאות קטנות כדי להמחיש את דבריי. לאחרונה ניתן פס"ד בתיק של "פעוט המריבה", כאשר מדובר בהוצאת הילד ממשפחה והעברתו לאימוץ,כאשר בשלב מסוים דודתו הייתה מעוניינת לגדלו.

אני באופן אישי נכחתי בישיבת השדולה,כאשר הדודה הופיעה שם. במקרה הספציפי הזה ניתן להצביע לפחות על שתי בעיות שטמונות בחקיקה: קודם כל החוק לא מחייב להעדיף קודם כל את המשפחה המורחבת של הילד וחוץ מזה אין חובה שכל ההסכמות בין גורמי הרווחה והמשפחה תהיינה כתובות וחתומות ובכלל כל עניין הדיווח והרישום במקרים האלה טעון שיפור ניכר.

אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל. כבר יותר מ- 20 שנה אנחנו חתמנו ואשררנו את האמנה הבינלאומית לזכויות הילד ובה יש הגדרות ברורות מה המדינה חייבת לעשות במקרים כאלה ואחרים ובה גם מוגדר מה זה טובת הילד.

לצערנו, אנחנו מצפצפים על האמנה הזו כמועל שאר האמנות שחתמנו,כי הושרש בתודעה הישראלית הביטוי הבן-גוריוני "אום שמום". במקביל, מוסדות האו"ם כה עסוקים בסכסוך הישראלי ערבי, שכמעט ולא מתייחסים לנושאים אחרים שקשורים לישראל. ללא התאמת החקיקה הישראלית לנורמות הבינלאומיות, הבעיה לא תיפתר.

כאשר גורמי הרווחה טוענים שבסופו של דבר ההחלטה להוציא את הילד היא החלטה שיפוטית, הם אומרים רק חצי אמת. השופט, וכל שופט ,יהיה מקצועי ככל שיהיה, הוא משפטן בהכשרתו ותפקידו להכריע האם המצב שבתיק הוא חוקי או בלתי חוקי. לצורך כך הוא נעזר באנשי מקצוע (תלוי בסוג של התיק) -רופאים, פסיכולוגים, מהנדסים,רואי חשבון וגם פקידי-סעד.אני מסכים לחלוטין עם טענותיה של השופטת בדימוס חנה בן עמי,שמלכתחילה לשופט אין שום סיבה שלא להאמין לדעתה המקצועית ולכאורה נטולה כל עניין אישי של פקידת סעד (ובמאמר מוסגר בהתחשב בעומס התיקים שיש לכל שופט, הוא גם שמח לסגור את התיק כמה שיותר מהר). בואו לא נשכח שקורבנות מערכת הרווחה ברוב המקרים משתייכים לשכבות החלשות או המוחלשות שבמקרים רבים הם לא יכולים לשכור עורך דין ואם יתמזל מזלם והם קיבלו עו"ד מהסיוע המשפטי, זה לאו דווקא עו"ד שמתמחה בנושאים מסוג זה ולא תמיד הוא מוכן להתאמץ יותר מדי כי בסה"כ הוא מקבל שכר בצורה מאוד מוגדרת ומסוימת. המשפחות האלה לא תמיד מסוגלות להתבטא בצורה רהוטה ומנומסת וגם קשה לצפות לקור רוח מאימא שחטפו לה את הילד ולא נותנים לה לראות אותו. ברור שלפקידת סעד שמופיעה בפני שופטים כל שני וחמישי יש יתרון מובהק.

מפאת קוצר היריעה, אני רוצה להתייחס לעוד נקודה מאוד מהותית בכל הסיפור הזה. אחת הסיבות הנפוצות להוצאת ילדים ממשפחות נורמטיביות, היא המצב הסוציו-כלכלי של המשפחה. הטענה הנפוצה היא,שאם הילד יוצא מהבית ויוכנס לפנימיה, מצבו ישתפר. על פי הנתונים העדכניים ביותר של סוף שנת 2013 שהתקבלו ממשרד הרווחה, מתברר שהעלות שהיית הילד בפנימיה, היא כ- 17000 ש"ח לחודש. כדי להיות זהיר,אני אטען שברוב המקרים ולא בכולם, אילו המשפחה הנזקקת הייתה מקבלת רק 50% מהסכום הזה, זה היה פוטר הרבה בעיות והילד היה נשאר בחי משפחתו. במצב של היום, יוצא שגם המדינה מוציאה הון עתק להחזקת הילדים בפנימיות וגם המשפחה סובלת ומי שסובל הכי הרבה, זה הילד ולגבי כל החברה ניתן לומר שיצא שכרה בהפסדה תרתי משמע.

ברור שהנושא הזה הוא מאוד טעון מבחינה רגשית, יש בו הרבה היבטים אידיאולוגיים והוא קשור לכסף רב ביותר. ח"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל הייתה הסנונית הראשונה שהתחילה לטפל בו ועד היום אף אחד לא הצליח לסתור את מה שהיא טענה בבחינת "המלך הוא עירום". עד היום אף אח מהח"כים טרם הרים את הכפפה, בין היתר משום שכל מי שיגע בזה יחטוף קיתונות של האשמות הקשות ביותר בכל עניין חוץ מאולי ברצח ארלוזורוב. יחד עם זאת יש לזכור שלפי הסטטיסטיקה, המגמה הזאת רק הולכת וגוברת והיא כבר מזמן לא קשורה רק לעולים או לתושבי שכונות העוני בעירות הפיתוח. כל עוד נמנעים מלדון בזה בגובה העיניים ולטפל בעיוותים הקיימים, הן בחקיקה הראשית והן בנוהלי משרד הרווחה וכל עוד פקידות הסעד מרגישות שהן יכולות לעשות ככל שעולה על רוחם, כי הן מחוץ לביקורת- דעו שאף אחד מאזרחי המדינה מנוע היום מלומר "לי זה לא יקרה".

צפרא דוויק – איגוד העובדים הסוציאלים: פשעים נגד האנושות לקידום אינטרסים של עובדים סוציאליים

קישורים:

"יתומי הרווחה" – מרב בטיטו – ידיעות אחרונות, פברואר 2008 – אף לא סימן אחד היה שם כדי להזהיר מפני ידו הארוכה של המנגנון היעיל מדי של אנשי הרווחה. יום אחד היא הייתה אימא לחמישה ילדים כזו שמשלחת בבוקר ארבעה ילדים עם הסנדביצ'ים ונשארת עם תינוק. כזו המתנדבת לעזור למחנכת לפני מסיבת כיתה שמפרידה בין ניצים, שמחבקת אחד בכל יד, ויום למחרת כבר הייתה אימא שנחרדת לגלות כי שלושת ילדיה עברו בבית ספרם חקירה על ידי "אישה מבוגרת ששאלה אותנו כל מיני דברים", כפי שסיפרה לה בתה תלמידת כיתה א'….

הוצאת ילדים מהבית נעשת בחיסיון בהליך לא הוגן – ד"ר ישראל צבי גילת – פוליטיקה – ערוץ 1 – יוני 2011 – ראיון עם ד"ר ישראל צבי גילת בנושא הוצאת ילדים מביתם ע"י רשויות הרווחה. – צבי גילת עמד בעבר בראש ועדה (ועדת גילת) שבדקה דרכי פעולה של ועדות החלטה ומצא כי הליך הוצאת ילדים מביתם בכפייה ע"י רשויות הרווחה לא היה הוגן. – בתי משפט לנוער אינם מפרסמים פסקי דין לרבות בעניין הוצאת ילדים מבית כך שלא ניתן לבקר הליך שאינו פומבי. "ועדת החלטה" ופקיד הסעד – שיקולים זרים וניגוד עניינים להוצאת הילד מהבית – בעיות ניגוד העניינים והשיקולים הזרים של פקידי הרווחה ו"ועדת ההחלטה" ברשות המקומית מביאה להחלטות שגויות אשר פוגעות באופן קשה ביותר הקטין/חסוי ובני משפחתו. על מנת להתמודד עם תקלות קשות אלו נדרשת המשפחה להשקיע משאבים אדירים להציל את יקירם. בית משפט לענייני משפחה המקיים את הדיונים בדלתיים סגורות משמש כחותמת גומי של מערכת הרווחה הקלוקלת….
דוח מבקר המדינה 2013 – משרד הרווחה תולש בכפייה וברמיה ילדים מבתיהם בוועדות החלטה בניגוד לחוק ולנהלים – מאי 2013 – מבקר המדינה ערך במהלך שנת 2012 ביקורת על סדרי עבודתן של ועדות לתכנון טיפול והערכה (ועדות החלטה בלשכות רווחה ברשויות מקומיות) בעניין זכויותיהן של משפחות חלשות בהוצאת ילדים מהם בכפייה…
יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה משקר ומרעיל מפיו בפייסבוק נגד נערה והוריה – דצמבר 2013 – מדובר בסטטוס בפיסבוק של צופית גרנט אודות נערה בת 16 הכלואה מזה כ-3 שנים במוסד פסיכיאטרי שלא לצורך. הנערה מבקשתעזרה בדחיפות. נלקחה מאמה שלי בגיל 13, ובעקבות כך הקשר עמה נותק, וזה גרם לה להיות במצוקה במשך הרבה זמן. הנערה החלה להיות באשפוזים ולעבור…
מודעות פרסומת
הונאות משרד הרווחה, הוצאת ילדים מהבית, מדיניות משרד הרווחה, מרינה סולודקין, עמותת עליה, פאנל

פאנל בעניין הליכי הוצאת ילדים בכפייה מביתם ע"י רשויות הרווחה

ביום 14/06/2013 התקיים כנס לזכרה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין בשל לכתה הפתאומי בטרם עת.
בחלקו הראשון של הכנס נשאו נאומי פרידה ילדיה של מרינה, העוזרות הפרלמנטריות שלה, יו"ר הסוכנות היהודית מר נתן שרנסקי, חה"כ לשעבר גב' אורית זוארץ ורבים טובים אחרים.

בחלקו השני של הכנס התקיים פאנל מקצועי באחד הנושאים המרכזיים בהם עסקה חה"כ סולודקין ז"ל בפעילותה הציבורית, בנושא ילדים בסיכון בישראל.
בפאנל לקחו חלק:
פרופסור אסתר הרצוג– יו"ר עמותת עלי"ה.
פרופסור ישראל צבי גילת – בעברו ראש ועדת גילת לבחינת ועדות החלטה.
ד"ר מילי מאסס- מחברת הספר 'בשם טובת הילד אובדן וסבל בהליכי האימוץ'.
כבוד השופטת בדימוס, גב' חנה בן עמי –  ממייסדי בית משפט לענייני משפחה.
עורכת דין ד"ר טלי תמרין – מומחית בינלאומית לזכויות הורים וילדים.
עו"ד תמר טסלר – עוסקת ומתמחה בהגנה על זכויות הורים וילדים.

את הפאנל הנחתה גב' יעל צדוק, שדרנית רשת א'- 'השעה האזרחית'.

הוצאת ילדים מהבית, מדיניות משרד הרווחה, מרינה סולודקין, עמותת עליה, פרופ. אסתר הרצוג

עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים חותרת לשינוי מדיניות הרווחה – מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג

יוני 2013 – פרופ. אסתר הרצוג –  בעקבות הביקורת באתר זה ("עבודה שחורה") על עמותת ע.ל.י.ה והקריאה לשלי יחימוביץ לא להשתתף בכנס העמותה, שבעקבותיו שלי ביטלה את השתתפותה בו, מסבירה הכותבת העומדת בראש העמותה, את מטרות העמותה ואת הביקורת של העמותה על ביורוקרטיית הרווחה. העמותה שואפת לשלב את הילדים בקהילה ולא להרחיקם למוסדות.
באתר "עבודה שחורה", פורסמה התקפה שלוחת רסן נגד עמותת ע.ל.י.ה, לזכויות ילדים והורים, הפועלת למען צדק חברתי. רביב נאוה, מעורכי האתר, קרא לחה"כ שלי יחימוביץ לבטל את השתתפותה באירוע לזכרה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין, שמארגנת עמותת ע.ל.י.ה (ואשר יתקיים מחר בתל אביב). דבריו של נאוה היו לקט דברים דמגוגי ומסלף. וכאילו לא די בכך פורסמה בהבלטה תגובתה של חה"כ שלי יחימוביץ, שנענתה לקריאה לבטל את השתתפותה בכנס, כאשר החלטתה מתבססת על אותם דברים מכפישים ומעוותים, תוך התעלמות מהאמת והשתלחות בעמותה.

משמעויות קשות עולות בהקשר זה: אתר הפועל למען מדינת הרווחה וצדק חברתי מאפשר פרסום דברי הכפשה נגד פעילות חברתית התנדבותית, במקרה זה של עמותת ע.ל.י.ה; דיון ציבורי חיוני על מדיניות הרווחה של מדינת ישראל בסוגיית "ילדים ונוער בסיכון", שאותו מבקשת העמותה לקדם, מושתק; התכחשות של פוליטיקאים למצוקותיהן של הקבוצות המוחלשות ביותר בחברה נעשה באמצעות דה-לגיטימציה של הביקורת, במקרה הנידון של עמותת ע.ל.י.ה ופעיליה; והכואב מכל: המאמצים לפגוע באירוע לזכרה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין, שהייתה מופת לאומץ לב מוסרי בדיוק בנושא שבו פועלת עמותת ע.ל.י.ה ובנושא הדיון בכנס לזכרה.

אבל דבר טוב בכל זאת יש בפרסומים חמורים אלו: הם חשפו את עוצמת מנגנוני הרווחה, את אטימותם לכל ביקורת ואת שיטותיהם הכוחניות בהשתקת טיעונים נגד ביורוקרטיית הרווחה ודרכי התנהלותה, בהתנכרות לזעקות הכאב והסבל של הורים וילדים פגועים מהמדיניות ומדרכי יישומה.

מזה 22 שנה אני פעילה בנושא "הוצאת ילדים מבתיהם והשמתם במוסדות". לדאבון ליבי אני רואה את ההידרדרות הקשה המתמשכת בנושא: בחקיקה המחלישה בהתמדה את יכולתם של הורים להגן על ילדיהם ולמנוע את הרחקתם השרירותית לעיתים קרובות ואת השמתם הכפויה במוסדות הרווחה; בהרחבת מערך מוסדות הרווחה, שם מושמים ילדים ובני נוער בכפייה; בהקצנת שיטות ההשתקה של התקשורת, כאשר זו מבקשת לפרסם מקרים בהם ילדים הוצאו מבתיהם או במקרים של התעללות בילדים ובני נוער במוסדות (מצד ילדים אחרים או מצד אנשי סגל); במניעת הקמת גוף ביקורת וערעור אפקטיביים על החלטות מנגנוני הרווחה ועוד. טיעונים אלו מתבססים על פעילות התנדבותית של ליווי מאות הורים וילדיהם וכן על כתיבה אקדמית (למשל: "אידיאולוגיה ומציאות בהוסטל לנערים" מ-1991 שהתפרסם ב"חברה ורווחה", כתב עת של העובדים הסוציאליים, "מי מרוויח ממדינת הרווחה", שהתפרסם ב-1996 ב"תיאוריה וביקורת", כתב עת של מכון ון ליר; "האם מנגנון העבודה הסוציאלית מסייע לעניים או מנציח את העוני ופוגע בשכבות החלשות", שהתפרסם ב-2009 ב"המרחב הציבורי", כתב עת של החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב).

עיקרי הניתוח, שעל יסודותיהם פועלת עמותת ע.ל.י.ה, הם: קיים בפועל הבדל תהומי בין "מדינת הרווחה" ל"ביורוקרטיית הרווחה" – במדינת ישראל ביורוקרטיית הרווחה רומסת את "מדינת הרווחה", בשם ערכי "עזרה לאנשים במצוקה" "טובתם של קטינים" וכיוב'; מדיניות הרווחה בסוגיית "ילדים ונוער בסיכון" מבוססת בעיקרה וברובה, ובעיקר בהקצאת משאביה, על מערך מוסדות (גדולים וקטנים). מדיניות זו מנתבת את הילדים לשוליות חברתית ואף לעבריינות ופשיעה; במקום המדיניות המוסדית יש לפתח תשתית שירותים חינוכית/חברתית/תרבותית מקומית, שתשלב בתוכה את קבוצות הילדים ובני הנוער המוחלשות ולא תרחיק אותם מתוכה (מדיניות שמשרד הרווחה יזם ב-2004, בשם: "עם הפנים לקהילה", אך מיישם אותה רק באופן מוגבל);

העוצמה של ביורוקרטיית הרווחה מבוססת על כמה יסודות: מבנה הירארכי נוקשה, שבו פקידות הסעד המחוזיות והארציות מכתיבות וכופות את המדיניות המוסדית ומונעות כל התערבות ציבורית לטובת ילדים והורים פגועים; על שיתוף פעולה הדוק עם רשויות שלטוניות אחרות, כמו בתי המשפט, המשטרה והכנסת; על שירותי ייעוץ משפטי נרחב בחינם (על חשבון הציבור), המגבים את החלטות פקידות הסעד ומציבים את ההורים והילדים בעמדת חולשה (וחוסר סיכוי); על חסימת ביקורת בתקשורת; על היעדר מנגנוני ביקורת ציבוריים אמיתיים. כידוע, עוצמה לא מרוסנת מאפשרת שימוש פוגעני נגד פרטים וקבוצות, כפי שאנחנו רואים חדשות לבקרים בסוגיית "ילדים ונוער בסיכון".

ולסיום אבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים: עמותת ע.ל.י.ה אינה פועלת נגד עובדים סוציאליים, לא באופן אישי ולא באופן קולקטיבי. כל אמירה או פעילות מסוג זה, בעבר או בהווה, נעשות שלא על דעת העמותה וחבריה ובניגוד לתפישתם ולדרכי פעילותם.

עמותת ע.ל.י.ה אינה מעוניינת בהרס שירותי הרווחה. חברותיה וחבריה חותרים לשינוי במדיניות הרווחה: לביסוס מערך שירותי רווחה בקהילה ולחיזוק התשתית החברתית-קהילתית-תרבותית ביישוב, כזו המשלבת בתוכה את כל חבריה ולא מרחיקה אותם מתוכה.

הוצאת ילד מהבית, יעל צדוק, מדיניות משרד הרווחה, עמותת עליה, פקידת סעד לחוק הנוער

יונת קלר ועו"ד תמר טסלר מדברות על הוצאת ילדים מהבית

יעל צדוק , השעה האזרחי, רשת א – יוני 2011. עו"ד תמר טסלר ויונת קלר מסבירות על מדיניות משרד הרווחה להוצאת ילדים בכפייה מביתם ומשפחתם.

משרד הרווחה מכוון להוצאת ילדים מביתם. בעוד תקציבי הפנימיות ומרכזי השמה חוץ ביתית מתרחבות, השירותים בקהילה מצטמצמים כך שבפני ההורה מוצגת האלטרנטיבה לוותר על הילד לפנימייה או שישלם אלפי שקלים בחודש טיפולים לילד\ מה שאין בידו.
זוהי צביעות של העובדות הסוציאליות ברשות המקומית הפועלות בדרך תרמית מול משפחות מוחלשות.
.


.
קישורים:

אילה שטגמן, הוצאת ילדים מהבית, מדיניות משרד הרווחה, משרד הרווחה, עמותת עליה

פשעי משרד הרווחה – הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מבתיהם

פקידת סעד בפעולה - אילוסטרציההמאמר הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מבתיהם , אילה שטגמן , 23.06.2010


יוני 2010 – הורים במצוקה כלכלית, מתפתים לפיתוי כספי ומקבלים עליהם את גזירת הוצאת ילדיהם מהבית לפנימייה התופעה הגורפת של הוצאת ילדים מבתיהם, בישראל, בשיאים שלא קיימים במדינות המערב, גורמת נזק בלתי-הפיך לילדים הנמצאים מאחורי סורג ובריח של המוסדות למיניהם נדרשת ועדת חקירה בנושא

ילדים עניים, ממשפחות מצוקה, נלקחים על-ידי רשויות הרווחה ונזרקים לפנימיות. ילד במצוקה כלכלית הוא באופן אוטומטי "ילד בסיכון", לפי הגדרת פקידי הסעד. אין למשרד הרווחה הגדרה ברורה, מהם "ילדים בסיכון". הגדרת הסיכון תלויה בנקודת המבט הסובייקטיבית של מקבלי ההחלטות בשטח.

על-פי הערכות, ישנם בארץ כ-300,000 ילדים בסיכון. על-פי השנתון הסטטיסטי של המועצה הלאומית לשלום הילד, מעריכים כי הבעיה המרכזית של שני שלישים מהילדים בסיכון, היא כלכלית. למעשה, מדובר בנתון חשוב ביותר מכיוון שאם נעביר חלק מהותי מתקציב ההשמה החוץ ביתית כולל זה שנמצא במשרד החינוך לקהילה נוכל להציל את רוב הילדים בסיכון בקהילה ובנוסף להחזיר עשרות אלפי ילדים בסיכון מהפנימיות למשפחותיהם. למרות זאת, בפועל יותר מ-80% מההשקעה הציבורית הכוללת בילדים בסיכון מוקצים לילדי הפנימיות.
.

.
העברת תקציב פשוטה תפתור בעיות למאות אלפי ילדים בסיכון

די בכך שיועברו 50% מתקציבי הפנימיות לשירותים קהילתיים, כדי לפתור את עיקרי הבעיות של מאות אלפי ילדים בסיכון בקהילה ובמקביל לאפשר לעשרות אלפי ילדי פנימיות לחיותי בקרב בני משפחותיהם.

לדוגמא: בעלי מקצוע מעריכים, כי צהרונים או "בתים חמים" (מועדונים שילדים שוהים עד שעות אחר-הצהריים המאוחרות, שם הם זוכים לטיפול צמוד, לארוחות, לסיוע בלימודים ולחוגים ובערב חוזרים אל בית הוריהם ללינה) כפתרון של השמה בקהילה במקום העברה לפנימייה, מאד הצליחו, אך לא קיבלו מספיק תקציבים.

במדינה מתוקנת סוגרים פנימיות. לא כך הדבר במדינת ישראל. כאן יש אינטרסים כלכליים וה"פטנט" הפשוט ביותר הוא לקחת ילדי מצוקה כלכלית, ילדים עניים ולזרוק אותם לפנימיות. האם ילד עני הוא "ילד בסיכון"?

מסך עבה של חשאיות בנושא השמת חוץ ביתית

הנושא של השמה חוץ ביתית של ילדים עוטה חוסר שקיפות, כל ניסיון למצוא מידע בנושא השמת ילדים במוסדות נתקל במסך עבה של חשאיות. האיפול מתרחש בכל המישורים. לא ניתן אפילו לקבל נתונים מלאים לגבי מספר הילדים המורחקים בכל שנה בצווי בית המשפט. בנוסף, מסיבות בלתי-מובנות לחלוטין, פסקי הדין של בתי המשפט לנוער, אינם מפורסמים, גם ללא פרטים מזוהים. לא נראה שניתן לאתר מומחה משפטי רציני אחד, שימצא לכך הצדקה.

בתשאול שנערך למספר רב של עובדים סוציאליים ופקידי הסעד, כולל מי שעשו עבודות דוקטורט בנושא, לא הצליחו הנשאלים להגיע להגדרה ברורה של "ילדים בסיכון". מצב פרוץ זה מביא להוצאת ילדים מהבית, עקב היותם "בסיכון", שעה שברוב המקרים, מדובר בילדים בני שיקום וטיפול במסגרת הקהילה. הליך זה מנוגד לאינטרס הציבורי ומנוגד בראש וראשונה לאמירה שנוקטים פקידי הסעד לטובת הילד, כביכול.

מילכוד שהפך לאינטרס כלכלי

יוצא איפה, שרשויות הרווחה הולידו מילכוד שהפך לאינטרס כלכלי. שהוא בעצם שוחד לכל דבר. משחדים הורים, להוציא ילדים לפנימיות באמצעות שלושה אלמנטים: א. היעדר שירותים קהילתיים; ב. מימון כל עלויות הילד בפנימייה; ג. ההורים מקבלים בנוסף קצבאות ילדים.

ההורה, המצוי במצוקה כלכלית, מתפתה לפיתוי כספי זה ומקבל עליו את הגזרה של הוצאת ילדיו מהבית לפנימייה. התופעה הגורפת של הוצאת ילדים מבתיהם במדינת ישראל – בשיאים שלא קיימים במדינות המערב – גורמת נזק בלתי-הפיך לילדים, הנמצאים מאחורי סורג ובריח של המוסדות למיניהם. תופעה פסולה זו חייבת להיפסק ועל כן אני סבורה כי יש להקים לאלתר ועדת חקירה בנושא של הוצאת ילדים מהבית והשמתם במוסדות סגורים למיניהם ויפה שעה אחת קודם.

הכותבת היא דוברת השדולה בכנסת למען זכויות הילדים, הקוראת להקמתה המיידית של ועדת חקירה בנושא וחברה בעמותת עליה, עמותה לזכויות ילדים והוריהם.

קישורים:

הוצאת ילדים מהבית, מדיניות משרד הרווחה, מוטי וינטר, מרינה סולודקין, עמותת עליה

מוטי וינטר ממייסדי מערך הרווחה המופקר לא השיב לטענות הקשות שהועלו בדיון שדולה בכנסת על הוצאת ילדים בכפייה מביתם

פקיד הרווחה מוטי וינטרבתאריך 15.06.2010 התקיים באולם נגב כנסת דיון בנושא הוצאת ילדים בכפייה מביתם ע"י שדולת חברת הכנסת מרינה סולודקין.

ברקע פרשת ההתעללות בנערות חוסות במעון מסילה של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה, כמו כן ידועים אינספור פרשיות התעללויות קשות בילדים במסגרות הרווחה פנימיות, אומנה: בית טף , בני ארזים , גיל עם , השלושה , כפר נחמן , מסילה , מצפה ים , מקי"ם , צופיה , רננים , שדה בר , שקמה … ועוד.

לדברי נוכחים בישיבה פקיד הרווחה מוטי וינטר דיבר בקולניות תוך הנפת תנועות ידיים לעבר נוכחים בישיבה, כינה את שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג "השר שלי", והטיח באזרחים באולם ש"אינם משתפים פעולה".

בישיבה סיפר רופא על פקידת סעד מלשכת הרווחה ת"א שבאה בליווי שוטרים חמושים באישון לילה לקחת את בנה בן השש של אחותו למרכז חירום. הילד ספג מכות בפניו מצוות מרכז החירום:

"אני מתרגש מאוד מהמעמד. אני ורעייתי רופאים. גם הוריי רופאים. אני מגיע ממשפחה מכובדת מאוד מתחום הרפואה. אחותי מ' שעבדה במסירות במשך 20 שנה כאחות בכירה בבית חולים בתל אביב, הרתה והחליטה לתת את כל עולמה למען בנה. הבן שלה בהיותו בן 6 שנים, התחיל לקלל בגן הילדים.

בשעת לילה מאוחרת לפתע דפיקות בדלת ביתה. אחותי ובעלה נבהלו מאוד. לא הבינו מי דופק על דלת ביתם בשעת ליל. פתחו את הדלת, כשפקידת הסעד מלשכת הסעד תל-אביב בליווי שוטרים העירו את בנה, ואמרו לאחותי: "הילד שלך נלקח למרכז חרום".

אחותי ובעלה נותרו המומים. תסלחו לי שאני בוכה. עד היום אני לא מאמין על הקלות בה נלקח בנה של אחותי ממנה. נמצאת כאן איתנו אמא שלי. הבן של אחותי נשלח למרכז חרום, שם ספק אלימות קשה ממדריכים. כשאחותי שאלה למה פניו של בנה מנופחים, אמרו לה כי הם מנופחים בגלל בעיות בשיניים… שקר מוחלט.

הסבתא דיברה בהתרגשות גדולה ובכאב רב על הוצאת נכדה מביתה. הקלות הבלתי נסבלת בה הואשמה בתה בהזנחת בנה, שקר מתועב מעין כמוהו וסיפרה על דין השדה שעשו בבתה". – סוף ציטוט

.

.
קישורים:

דני דנון, ועדה לזכויות הילד, חוק הנוער, עמותת עליה, פגיעה בחופש הביטוי, פרופ. אסתר הרצוג

הודעת עמותת ע.ל.י.ה. לתקשורת בעקבות הצעה לתיקון החוק האנטי דמוקרטית חוק הנוער (טיפול והשגחה) – תיקון מס' 18 צילום קטין, התשס"ח-2008 של ח"כ אלי אפללו

הודעת עמותת ע.ל.י.ה. לתקשורת בעקבות הצעה לתיקון החוק האנטי דמוקרטית חוק הנוער (טיפול והשגחה) – תיקון מס' 18 צילום קטין, התשס"ח-2008 של ח"כ אלי אפללו (פ/3316)

עמותה לזכויות ילדים והורים-ע.ל.י.ה. בראשות פרופ' אסתר הרצוג, מתנגדת בתוקף להחמרה כלשהי בחוק הנוער לרבות סעיף (24) ההגנה מפני פרסום – תיקון מספר 18.

חוק הנוער (טיפול והשגחה) בעקבות החמרות והגנות לקטינים שצבר במשך השנים הפך להיות חוק לא חוקתי, רומס ברגל גסה זכויותיהם של ילדים והורים, אינו מידתי, ופוגע בערכיה היהודים והדמוקרטים של מדינת ישראל.

חוק הנוער הנו למעשה כלי שרת בידם של רשויות הרווחה, להוציא את הקטין מביתו ומשפחתו למסגרת מופרטת בעלת שיקולים עסקיים טהורים הפועלת ללא פיקוח או בקרה.

חוק הנוער הפך להיות חלק ממודל עסקי.

הפגיעה מתחילה החל מהוצאת קטין מחזקת הוריו ללא צו שופט, או ראיות כלשהן, דרך צווים שיפוטיים הפוגעים בחירותו ובנפשו שהונפקו ללא נוכחותו או נוכחות הוריו, ומסירתו למסגרת מופרטת מה שנקראת רשות סעד, תיוגו והתעלמות מרצונותיו ורצון הוריו שהרי הם "מטופלים".

השיטה האנטי דמוקרטית הנעשית הרחק מעינו הביקורתית של הציבור מביאה לתוצאות הרסניות מידי יום.

דוגמא אחת מרבות היא דוח ועדת בדיקה על חוות הנוער "שדה בר" שפורסם ביום 05.03.10 ב"מעריב":

"חוות הנוער "שדה בר" בהנהלת יוסי שדההחניכים הלכו לזונות שתו אלכוהול, חיו בתנאים מחפירים, ולמעשה הופקרו במהלך כל שנות פעילות החווה.
שדה הוא אדם כוחני המטיל מורא על הכפופים לו והמשך קיום החווה מותנה בעזיבתו. בתפקוד גורמי הפיקוח של משרד הרווחה נמצאו ליקויים רבים.

כדי להוסיף חטא על פשע, התייצבו בפני גורמי הוועדה גורמי רווחה, ובראשם אנשי חסות הנוער, ומכרו לאנשיה סיפורים שהוועדה לא מצאה להם כיסוי במציאות.

לפני כמעט שנתיים, כשהמדינה החליטה לכבד את יוסי שדה, בהדלקת משואה בערב יום העצמאות, פרסם עיתון "סופשבוע" תחקיר ראשון על התנהלותו של שדה.

לפני ארבעה חודשים לאחר פרסום התחקיר השני, ולאחר ששורת בוגרים מהחווה ואנשי חינוך שעבדו בה החליטו לצאת החוצה ולספר מה ראו, החליטה הנהלת משרד הרווחה לעשות מעשה. …" (סוף ציטוט)

בג"צ עם הפנים לזכויות האדם, אסר על הקמת בית סוהר פרטי, ביטל את סעיף 5 לחוק סדר דין פלילי בדבר הארכת מעצר ללא נוכחות העציר,

"הפרטה במדינת רווחה היא מהלך בעל תחלואים רבים במישור הערכי ובמישור זכויות הילד" אמר שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, במושב הפתיחה של כנס באר-שבע לשלום הילד, לדבריו, ”במדינת רווחה אסור להפריט את החוליות החלשות. ההפרטה אינה מהלך חד-כיווני, אלא מהלך שיש בו תחלואים וקשיים רבים – במישור הערכי ובמישור זכויות הילד".

שאלות עמותת ע.ל.י.ה. למר דני דנון, יו"ר הועדה לזכויות הילד

• האם הוגשו בעשור האחרון תלונות למשטרה על ידי קטינים, הוריהם, רשויות הרווחה, או גורמים אחרים על הפרת חוק הנוער סעיף 24 – פרסומים מזיקים, וכמה?
• האם הוגשו תלונות למועצת העיתונות?
• האם הוגשו תביעות נזיקין?
• אם לא, מדוע ממהרת הוועדה לזכויות הילד להחמיר את חוק הנוער? מי הם הגורמים שחוששים כל כך מהביקורת הציבורית?

עמותת ע.ל.י.ה. סבורה כי החמרה בחוק הנוער תגביר ותעצים את האלימות בפרט במשפחה ובחברה. מן הראוי כי הוועדה לזכויות הילד תפעל בהקדם לתיקון חוק הנוער ועשייתו חוקתי ודמוקרטי. ויפה שעה אחת קודם.

במקום לתת פומביות וזכויות אדם עד כמה שניתן, על מנת להישמר מההפקרות והאלימות של מערכות הרווחה והפרטת האוכלוסייה המוחלשת, הצעת החוק פועלת בכיוון ההפוך.

הקטין, הקשיש וחסר הישע הם כלי לעשיית כסף, וכל מילה נוספת שיאמר, או שיראה, מפריעים לגורמים עיסקיים מופרטים הגורפים הון עתק מהממשלה ומתרומות.

עמותת ע.ל.י.ה. תוהה, בידי מי מפקידה הוועדה לזכויות הילד את ילדינו?

פרופ' אסתר הרצוג, יו"ר עמותת ע.ל.י.ה. מדגישה, כי היוזמה היא עוד דוגמה לאופן שבו הרווחה "מסנדלת" כל ניסיון של התקשורת להביא לידיעת הציבור את התנהלותה בסוגיית "קטינים במצוקה" וכי מדובר במהלך שלא רק שהוא אינו "לטובת הילד", אדרבא, הוא לטובת מערכת הרווחה ומדיניות השתקת הביקורת על השלכות פגיעתה הקשה בילדים ובמשפחותיהם.

עמדת עמותת ע.ל.י.ה. היא כי סעיף 24 בחוק הנוער (להלן) מכסה די הצורך הגנת קטין מפני פרסום.
יש לשמור על חופש הביטוי של קטינים אלו הנתונים לחסות ולמרות המדינה.
יתר על כן, יש להוסיף פרסום החלטות בתי המשפט לנוער, על מנת שבתי משפט אלו לא יהיו מנותקים מהציבור.
בנוסף יש להגיש בקשה לתיקון סעיפים רבים בחוק הנוער.

פרופ' אסתר הרצוג
יו"ר עמותה לזכויות ילדים והורים-ע.ל.י.ה.

קבצים מצורפים (2)

* חוק הנוער תיקון 18.doc – ב-14/03/2010

* פרוטוקול מס' 22 מישיבת ועדה לזכויות הילד – 10.11.09.

קישורים: