גלעד מורג, חברה לעיקול, משה עזרן, משטרה פרטית, עיקול, שחיתות שוטרים

מאסר לשוטרים שפעלו כ"משטרה פרטית" בתמורה לשוחד מחברה לעיקול "כח לעד, שירותים משפטיים בע'מ"

מאסר לשוטרים שפעלו כ"משטרה פרטית" בתמורה לשוחד ,  גלעד מורג ,  18.10.16 , ynet

משה עזרן ובייהו אברהם נשלחו ל-15 ול-8 חודשי מאסר בהתאמה לאחר שהורשעו בקבלת שוחד וטובות הנאה מבעלי ועובדי חברה לעיקול כלי רכב "כח לעד, שירותים משפטיים בע'מ". השופט על הנאשם המרכזי: "רמס את הנהלים ופגע בתדמית המשטרה"

 גזרי דין לנאשמים 1 3 4 תפ 23061-07-15 מדינת ישראל נגד משה עזרן ארז רז בייהו אברהם יוגב אהרון אביגדור צלניק אלכס בולוטוב

בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר בימים האחרונים עונשי מאסר על שוטרים שפעלו כ'משטרה פרטית' עבור חברה לעיקול כלי רכב, בתמורה לשוחד וטובות הנאה שקיבלו מבעלי החברה בין השנים 2013-2010. בתיק הורשעו ארבעה שוטרים ונגזר דינם של שישה נאשמים נוספים – מנהלי ועובדי החברה.

השופט מרדכי לוי גזר על משה עזרן 15 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 25 אלף שקל בגין קבלת שוחד, שימוש לרעה בכוח המשרה, פגיעה בפרטיות, שיבוש הליכי משפט ועבירות נוספות. שוטר נוסף, בייהו אברהם, נשלח לשמונה חודשי מאסר ונקנס בעשרת אלפים שקלים, ועל מורשע נוסף, יוגב אהרון, הוטלו שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות.

מדובר בחברה "כח לעד, שירותים משפטיים בע'מ" בבעלות שני בני אדם שהתמקדה בקבלת צווי עיקול ממקורות שונים וביצועם. המנהלים העסיקו מספר מורשים שהוציאו צווים והניחו שנוכחות שוטר בעיקול תגדיל את שיתוף הפעולה של החייב ותמנע חיכוכים מיותרים. בשל כך, הם צירפו שוטר לכל הליך עיקול.

להליך שכזה קיימים נוהלים מסודרים במשטרה, אך המנהלים איתרו שוטרים שהסכימו ללוותם באופן קבוע תמורת תשלום ישיר לכיסם וקבלת טובות הנאה. ארבעה שוטרים הואשמו והורשעו שניצלו תפקידם ולקחו חלק פעיל בעיקול. בנוסף שישה נאשמים נוספים, מנהלי ועובדי החברה הורשעו אף הם ונגזר דינם.

עזרן, שדינו החמור ביותר, הואשם שבין היתר עיכב נהגים בצד הדרך, נהג ברכבים מעוקלים וקיבל 100 אלף שקלים עבור "שירותיו" ומכשיר מירס. שני השוטרים הנוספים קיבלו תמורה נמוכה בהרבה ולכן עונשם קל יותר. השוטר הרביעי לא הורשע בשוחד.

בעניינו של עזרן קבע השופט לוי בפסק הדין כי "הנאשם ניצל את מעמדו כשוטר – האמון על אכיפת החוק – על מנת לבצע את העבירות. אין מדובר במקרה חד פעמי, אלא בהתנהלות שיטתית של נטילת שוחד ושל רמיסת הנהלים במשך כשנתיים. הנאשם פגע לא רק בחייבים שעמם בא במגע במסגרת הפעילות העבריינית, אלא גם בארגון שאליו השתייך – משטרת ישראל – ובתדמיתו".

"כמו כן, בתמורה לעבודתו בחברה כמשטרה פרטית קיבל הנאשם מהחברה תשלום מזומן בסכומים שהסתכמו בסכום גבוה מאוד של 100,000 שקל, לצד הטבות נוספות", הוסיף השופט, וקבע כי "עבירות השיבוש הפגיעה בפרטיות והסודיות מלמדות אף הן על הזלזול של הנאשם בערכים של שלטון החוק".

עו"ד ברק פרידמן, שמייצג את עזרן, אמר לאחר מתן גזר הדין: "אני חושב שעל פי קביעת גזר הדין ומנימוקיו ניתן בהחלט להבין עד כמה בית המשפט שקל בכובד ראש את הענישה ההולמת בנסיבות של אירוע זה. בית המשפט ראה לנכון לתת ענישה שתהיה בתחתית המדרג הענישתי ובכך ביטא בצורה ברורה את הנסיבות המורכבות שפורטו בפניו בעת הטיעונים לעונש, ובוטאו הלכה למעשה בעת גזר הדין. יש לזכור כי הנאשם לקח אחריות מלאה על מעשיו עוד בשלבים מוקדמים של ההליך".

מודעות פרסומת
הונאות תאגיד מי אביבים, מי אביבים, משה מנור, עיקול

מי אביבים: קלות בלתי נסבלת של עיקול חשבון

מי אביבים: קלות בלתי נסבלת של עיקול חשבון , עו"ד משה מנור, 08.09.14 ,  ynet

בעל דירה בתל אביב השכיר אותה לשני דיירים ועדכן בכך את העירייה. אבל תאגיד המים בחר לא להתעדכן ומיהר לעקל את חשבון הבנק שלו

לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן

כמה קלה היד של תאגיד המים "מי אביבים" בבואו לעקל חשבון בנק של לקוח? חשבונו העסקי של עורך דין בשל חוב על דירה שבבעלותו בתל אביב, חרף העובדה שהשכיר לשני דיירים ואף דיווח על כך. בית משפט אמנם הטיל על בעל הדירה את מרב האחריות למקרה, אבל במקביל חייב את "מי אביבים" בפיצוי, משום שהיה עליו לבדוק את המקרה לפני נקיטת ההליך הפוגעני.

בעל הדירה השכיר אותה ב-2012 לשני עובדים זרים מאריתריאה. הוא הודיע על כך בדואר רשום למחלקת הארנונה של עיריית תל אביב וביקש להחליף מחזיקים בדירה, בהנחה שתבצע את השינוי הן ברישומיה והן אצל ספקית המים "מי אביבים".

כשנה לאחר מכן הוא קיבל דרישת תשלום, וכשניסה לברר מדוע השינוי לא בוצע הוסבר לו שהיה עליו להציג את צילומי הדרכון של השוכרים. להפתעתו, כשבועיים לאחר מכן הטילה מי אביבים עיקול של 1,396 שקל על חשבון הבנק העסקי שלו. העיקול לא הוסר אף ששמות המחזיקים בדירה שונו כעבור חמישה ימים.

בתביעה לפיצוי של 15 אלף שקל שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב טען עורך הדין שמי אביבים פעלה "הן כמאשימה, הן כשופטת והן כמוציאה לפועל" כשהטילה את העיקול ללא אזהרה, ולמרות הודעתו על חילוף המחזיקים.

מי אביבים טענה מנגד שהתובע היה המחזיק הרשום בנכס עד למועד הצגת דרכוני השוכרים בעירייה, ועליו לשלם את חיובי המים עד ליום זה. היא הוסיפה שהיא לא חלק מעיריית תל אביב ואין לה כל יכולת לעקוב אחר חילופי הדיירים אם לא מודיעים לה על כך בטופס מתאים, בצירוף תעודה מזהה של המחזיקים.

לא מידתי

הרשמת הבכירה נעמה פרס קבעה כי עיקר האחריות לנזק מוטל על התובע, עורך דין במקצועו, שלא בדק במשך שנה שלמה אם חילוף המחזיקים בוצע בפועל. היא ציינה שהנתבעת הוכיחה ששלחה כמה התראות לפני נקיטת הליכים גם לכתובת מגוריו, בנוסף לכתובת המושכר. יחד עם זאת, בית המשפט לא קבע שהנתבעת שלחה לתובע התראה בדואר רשום (להבדיל מדואר רגיל) בטרם נקיטת העיקול נגדו, על אף חובתה לעשות כן.

בהתייחסה לסמכות הרשות להטיל עיקולים קבעה הרשמת: "ראוי כי בטרם ייעשה שימוש במכשיר כה דרסטי, הרשות תבדוק שבעתיים אם יש מקום להשתמש במכשיר זה, בנסיבות העניין". היא הוסיפה שלא ברור מדוע מיהרה הנתבעת, שמקושרת למחשבי העירייה, להטיל עיקול על חשבון התובע מבלי לברר את נתוני המקרה ואף מבלי לנסות לשוחח עמו טלפונית.

הרשמת פרס העירה שהנזקים שהעיקול עלול היה לגרום במקרה זה גדולים מהרבה מהתועלת שבגבייה: מדובר בעורך דין שעיקול חשבונו העסקי היה עלול להזיק למשלח ידו ולהציגו כמי שאינו משלם את חובותיו – מה שעלול להיחשב גם כפרסום לשון הרע.

הרשמת אמדה את נזקי התובע ב- 4,200 שקל, ומשקבעה שהתובע אחראי ל-70% מנזקיו והנתבעת ל-30% הנותרים, חייב אותה לפצות אותו ב-1,260 שקל מבלי לשאת בהוצאות נוספות.

לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
עו"ד משה מנור, ממשרד קרט, מנור, אסף , עוסק בין השאר בייצוג בפני רשויות מקומיות
הכותב לא ייצג בתיק

הודעה על צריכת מים חריגה, התעללות בקשישים, מי אביבים, עיקול, צריכת מים חריגה, קרן בצר

מי אביבים ניפחו חשבון מים פי עשרה לזוג קשישים ועיקלו נכסיהם

הגיעו מים: הפנסיונר מת"א ניצח את מי אביבים , עו"ד קרן בצר , ynet , יולי 2015

תושב העיר קיבל חשבון מים הגבוה פי עשרה מן הממוצע. הוא ניסה למחות, אבל תאגיד המים הטיל עיקול על חשבון הבנק שלו. זה נגמר בבית משפט

ראה פסק דין השופט יאיר דלוגן – צבי רוזן נ' מי אביבים

פנסיונר תושב תל אביב הופתע לקבל חשבון מים על סך 3,727 שקל – פי עשרה מהחשבון הממוצע שלו. אלא שתאגיד המים "מי אביבים" לא עשה כמעט דבר כדי לברר את מהות החריגה, ובחר להטיל עיקולים על חשבון הבנק שלו. בעקבות תביעה שהגיש הפנסיונר הורה בית משפט השלום בתל אביב לבטל את החשבון ומתח ביקורת על "מי אביבים".

החשבון הגיע לביתו של התובע בתחילת 2014. הוא סבר שמדובר בטעות של חברת המים, ולכן פנה אליה לבירור. כעבור כמה ימים הונפק לו חשבון זמני על סך 423.54 שקל, שאותו שילם תוך כמה שבועות

אלא שבסופו של דבר סירבה מי אביבים לבטל את החשבון הראשון ואפילו לערוך בדיקה בביתו. מכיוון שסירב לשלם את החשבון המופרך, לטעמו, הטילה החברה עיקולים על חשבונותיו ועל כרטיסי האשראי שלו ושל בת זוגו. בתגובה הוא פנה לעזרת בית משפט, וביקש שיורה לחברה לבטל את העיקולים ואת חשבון המים החריג.

לדבריו, הוא ואשתו פנסיונרים הגרים לבד בביתם, ובדרך כלל חשבונות המים שלהם עומדים על 400-250 שקל לחודשיים. בתקופה הרלוונטית לחשבון, הוא הוסיף, הם לא צרכו מים בכמות חריגה, ומכאן שמדובר בטעות.

מי אביבים טענה בתגובה שפעלה כדין ובהתאם לכללי תאגידי המים והביוב, וכי המבקש היה צריך למלא טופס בקשה לביצוע בדיקת מד-מים בתשלום, בצירוף אישור משרברב על כך שלא קיימת נזילה בביתו, על מנת שאפשר יהיה לבדוק את תלונתו. אם היה עושה זאת והממצאים היו מעלים כי המד בביתו אינו תקין – הוא היה מקבל החזר.

בנוסף, טענה החברה כי נשלח מטעמה קבלן כחודש לאחר קריאת המים החריגה, שאישר כי מד המים תקין. עם זאת, החברה הודתה שלא מסרה למבקש כל הודעה בנושא. בהמלצת השופט יאיר דלוגין, עוד בתקופת בירור התביעה ביטלה המשיבה את העיקולים.

במהלך הדיון עלה ממסמכי הצדדים כי הצריכה הממוצעת של התובע עמדה על 355 שקל לחודשיים, ולכן חשבון של 3,727 שקל מהווה "חריגה מיוחדת" של יותר מ-1000%. במצב כזה, קבע השופט, כללי תאגידי המים מחייבים את החברה להודיע למבקש על החריגה, ומשלא עשתה זאת, מנעה ממנו כל יכולת לבדוק בזמן אמיתי את תקינות מד המים.

השופט מתח ביקורת על התנהלות מי אביבים, שלא זימנה לעדות את מי שלטענתה ביצע את בדיקת מד-המים, ולמעשה לא הגישה כל ראיה ממשית על אודות הבדיקה.

השופט התרשם מאמינות המבקש, שהעיד כי לא הייתה נזילה בביתו, וציין שגם אם היה מתברר שהייתה נזילה, הרי שמדובר בנסיבות שבהן היה זכאי לבקש את ביטול החשבון החריג, ולשאת בחיוב לפי ממוצע החשבונות הקודמים.

לפיכך הצהיר השופט על בטלות החשבון, הורה למי אביבים להשיב כל סכום שגבתה במסגרת העיקולים, וחייב אותה לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסך 7,500 שקל.

גביית חוב, הגיחון, החלפת מחזיקים בדירה, חברת הגיחון, נציבות תלונות הציבור, עיקול, תאגידי המים והביוב

הגיחון – הטלת עיקול שלא בצדק – מתוך דו"ח נציבות תלונות הציבור מס' 40 פורסם יוני 2014

בבעלותה של המתלוננת, שאינה מתגוררת בארץ, הייתה דירה בירושלים. באוקטובר 2007 נמכרה הדירה, ועם מכירתה הודיעה על כך המתלוננת לחברת הגיחון בע"מ (להלן – הגיחון), תאגיד הביוב והמים של ירושלים. באוקטובר 2012, חמש שנים לאחר מכירת הדירה, עיקלה הגיחון את חשבון הבנק של המתלוננת, בשל חוב שלא שולם.

המתלוננת טענה כי לא קיבלה כל הודעה בנוגע לקיומו של החוב, והוסיפה שלא ברור לה כיצד הוא נוצר ומדוע עוקל חשבונה.

בירור התלונה העלה כי המתלוננת הודיעה לגיחון בשנת 2007 על החלפת מחזיקים בדירה, אולם נותר לה חוב שנוצר לפני מועד זה ולא שולם. הגיחון לא הסבירה מדוע לא דרשה מהמתלוננת לשלם את החוב בעת שזו הודיעה על החלפת המחזיקים.

עוד התברר כי אף שבטופס ההצהרה על שינוי המחזיקים בדירה צוינו שמו וכתובתו של מיופה כוחה של המתלוננת המטפל בענייניה בארץ, שלחה הגיחון את דרישת התשלום ואת ההתראה לפני עיקול לכתובת הדירה בירושלים ולא לכתובת מיופה הכוח.

מאחר שהסיבה לעיכוב בגביית החוב לא הייתה קשורה למתלוננת, ומאחר שהליכי הגבייה נגדה ננקטו ללא הצדקה, נענתה הגיחון לפניית הנציבות להחזיר למתלוננת את תשלומי הריבית והוצאות האכיפה שבהם חויבה, ובכלל זה אגרת העיקול.

(803959)

הגיחון, חברת הגיחון, נציבות תלונות הציבור, עיקול, רשת ביוב ציבורית, תאגידי המים

הגיחון – חיוב שלא כדין בגין שירותי ביוב – מתוך דו"ח נציבות תלונות הציבור מס' 40 פורסם יוני 2014

חברת הגיחון בע"מ (להלן – הגיחון), תאגיד הביוב והמים של ירושלים, גבתה מהמתלוננת תשלום בגין אספקת שירותי ביוב, באמצעות עיקול שהטילה על חשבון הבנק שלה. לטענת המתלוננת, ביתה אינו מחובר כלל לרשת הביוב הציבורית, אלא לבור ספיגה פרטי.

הגיחון הודיעה לנציבות תלונות הציבור כי לפי בדיקה שעשו עובדיה בשנת 2005, ביתה של המתלוננת מחובר לרשת הביוב הציבורית. הגיחון הוסיפה כי המתלוננת צברה חוב בגין פיגורים בתשלום עבור אספקת שירותי ביוב, וציינה כי גם לאחר גביית הכספים באמצעות עיקול חשבון הבנק של המתלוננת נותר לה חוב של כמה אלפי שקלים.

בעקבות פניית הנציבות עשתה הגיחון בדיקה חוזרת, וזו העלתה כי ביתה של המתלוננת מחובר לרשת הביוב הציבורית.

נוכח הנסיבות שפורטו לעיל ביקרו נציגי הנציבות במקום בליווי נציגי הגיחון, והועלה כי הבדיקה האמורה של הגיחון לא נעשתה לגבי ביתה של המתלוננת אלא לגבי בית אחר. בבדיקה שנעשתה לגבי ביתה של המתלוננת נמצא כי טענתה ולפיה הבית אינו מחובר לרשת הביוב הציבורית, נכונה.

נוכח ממצאים אלה פנתה הנציבות לגיחון בדרישה לבטל את חיוב המתלוננת בגין שירותי הביוב ולהשיב לה את הכספים שנגבו ממנה עבור שירותים אלה.

הגיחון השיבה כי היא מסכימה לבטל רק את החיוב שצברה המתלוננת עד 21.12.09, לפני כניסתם של כללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), התש"ע-2009 (להלן – הכללים), לתוקף. לטענת הגיחון, בסעיף 3(ב) לכללים נקבע כי צרכן המקבל שירותי מים מתאגיד מים וביוב חייב לשלם לתאגיד גם עבור שירותי ביוב, אף אם אינו מקבל ממנו שירותים כאלה. ואולם בירור נוסף שעשתה הנציבות העלה כי המתלוננת אינה מקבלת שירותי מים מהגיחון, אלא מספק מים אחר.

מאחר שלפי הכללים אין הצדקה לחייב את המתלוננת בתשלום כלשהו, שבה ופנתה הנציבות לגיחון בעניין.

בעקבות פנייתה החוזרת של הנציבות הודיעה הגיחון כי תבטל את חיוב המתלוננת בשל אספקת שירותי הביוב ותשיב לה את כל הכספים שנגבו ממנה עבור שירותים אלה.

(715204)

בעל הכנסה, גביית חובות, הפסקת טיפול, נציבות תלונות הציבור, עיקול, קצבת נכות כללית

חיוב "נעדר" בדמי ביטוח – מתוך דוח נציבות תלונות הציבור מספר 40 – פורסם ביוני 2014

משטרת ישראל הכריזה על בנה של המתלוננת כנעדר משנת 2004. בשנת 2010 הודיעה המתלוננת למוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד), ששילם לבן קצבת נכות כללית מינואר 1981, כי הבן נעלם לאחר שהותיר אחריו שני מכתבי התאבדות וככל הנראה הוא אינו עוד בין החיים.

המתלוננת הלינה על כך שהמוסד חייב את הבן בדמי ביטוח לאומי ובדמי ביטוח בריאות בגין פרק הזמן שמתחילת היעדרותו (להלן – תקופת ההיעדרות) ועל כך שהמוסד הטיל עיקול על חשבון הבנק של הבן לצורך גביית החוב.

על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, וחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, תושב ישראל שאינו עובד חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות עבור עצמו (להלן ביחד – דמי הביטוח). עם זאת, מי שזכאי לקצבת נכות ואינו בעל הכנסה זכאי לפטור מדמי ביטוח לאומי ועליו לשלם דמי ביטוח בריאות בשיעור מינימלי, המנוכים מקצבת הנכות המשולמת לו.

מאחר שבנה של המתלוננת קיבל מהמוסד קצבת נכות כללית ולא היה בעל הכנסה, הוא היה פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי והמוסד ניכה מקצבתו את דמי ביטוח הבריאות. לאחר שהמתלוננת הודיעה למוסד בשנת 2010 כי בנה נעדר וסביר שנפטר, הפסיק המוסד מיד את תשלום הקצבה לבן ומשך מחשבון הבנק שלו את כספי הקצבה שהופקדו בו בתקופת ההיעדרות. ואולם, באוקטובר 2012 חייב המוסד את המתלונן בגין אי-תשלום דמי הביטוח למפרע עבור כל תקופת ההיעדרות, ובדצמבר 2012 עיקל מחשבונו סך של 23,122 ש"ח לכיסוי החוב.

הבירור העלה כי בהיעדר משבצת מתאימה במערכת המחשב של המוסד להפסקת תשלום לאדם המוכרז "נעדר", נשללה זכאותו של הבן לקצבה בהתאם לקוד "הפסקת טיפול", המוזן למערכת במקרים של הפסקת תשלום קצבה עקב אי-שיתוף פעולה של הזכאי עם דרישות המוסד. בעקבות זאת חייבה המערכת הממוחשבת את הבן באופן אוטומטי בדמי הביטוח למפרע עבור תקופת ההיעדרות, כמו שמחויב תושב ישראל שאינו זכאי לקצבה ואינו עובד.

בהתערבות הנציבות, ולאחר שהעירה למוסד כי לא היה מקום לחייב את הבן בדמי הביטוח בתקופת ההיעדרות, הוחזר במרץ 2013 הסכום שעוקל לחשבון הבנק של הבן.

כמו כן העירה הנציבות למוסד שעליו להסדיר במערכת הממוחשבת שלו את הטיפול גם במקרים נדירים מסוג זה (אף שהם נדירים) תוך הפקת הלקחים הנחוצים מהאירוע המתואר לעיל.
(801473)

ארגון אמון הציבור, הגיחון, המועצה לצרכנות, חברת הגיחון, מי אביבים, מיכל רז חיימוביץ', עיקול

עשרות תלונות נגד הגיחון: "קודם כל מעקלים חשבון בנק"

עשרות תלונות נגד הגיחון: "קודם כל מעקלים חשבון בנק" , מיכל רז-חיימוביץ' , גלובס , 22/1/14

בכל התלונות שהתקבלו במועצה לצרכנות ובארגון אמון הציבור נגד תאגיד המים של ירושלים (חברת הגיחון) חוזר דפוס דומה: עיקולים ללא התראה מוקדמת ואוזניים ערלות לצרכנים המנסים להוכיח כי החוב כלל לא שלהם ■ הגיחון: "החובות מוצדקים"

שני תאגידי המים ש"זוכים" למספר הגבוה ביותר של תלונות במועצה לצרכנות ובאמון הציבור הם מי אביבים – תאגיד המים של תל-אביב, והגיחון – תאגיד המים של ירושלים. אבל בעוד שבמועצה לצרכנות ובאמון הציבור מסבירים שנגד מי אביבים התלונות הן בעיקר סביב חוסר הבנה מנהלית ורובן נפתרות אחרי התערבותם, ההתנהלות בתאגיד הגיחון חמורה בהרבה.

יותר מעשר תלונות שהועברו ל"גלובס" משני הארגונים מציגים דפוס חוזר: חשבונות בנק של אזרחים מעוקלים בשל חוב לגיחון, כשברוב המקרים האזרחים לא התגוררו בנכס בתקופה שבה נצבר החוב, ובכולם חוזרת הטענה שהתאגיד לא עשה מאמץ לאתר אותם וליידע אותם בדבר החוב, מוצדק או לא, בטרם הכפיל ושילש את עצמו בתוספת ריביות.

התוצאה: חובות של אלפי שקלים, שאת חלקם משלמים האזרחים כדי להשתחרר מהעיקול – לא לפני שהם מנסים להוכיח את צדקתם. ההסבר שהם מספקים, כך טוענים הצרכנים, נופל על אוזניים ערלות: "לא גרנו בנכס, הודענו לעירייה, ועל כן אנחנו לא הכתובת". בהרבה מקרים הדיירים עזבו את הדירות שבהן נצבר החוב עוד לפני שקם התאגיד.

מקבץ התלונות שהתקבלו במועצה לצרכנות ובאמון הציבור והמובאות בהמשך, מגלה סיפורים דומים להפליא הנוגעים כולם לשיטת הגבייה של הגיחון. דרכי ההתמודדות של הצרכנים שונות: חלק משלמים ונכנעים לאיומים, אחרים יוצאים במאבק לצדקתם ואפילו זוכים לצמצם את החוב לכדי הקרן, ויש מי שמשאירים את ההכרעה לתחנות הצדק בבית המשפט.

כאמור, בכל המקרים, מתלוונים הצרכנים כי נתקלו בקיר של אטימות מטעם נציגי הגיחון. באחת התלונות, שבה נדרשת אזרחית לפרוע חוב של 12,000 שקל, שלח התאגיד את המתלוננת לתבוע את בעלת החוב, לא לפני שאיחל לה הצלחה. "הפכו אותי לגובה של התאגיד", אמרה ל"גלובס". "ברור לשני הצדדים שאני לא בעלת החוב, ידוע להם מי כן בעל החוב, אבל מכיוון שממנה לא מצליחים לגבות אותו, התאגיד שולח אותי להיאבק מולה. כפי שאף אמרה לי נציגת התאגיד: "מה את רוצה שנעשה, מישהו צריך לשלם את זה".

עו"ד אביטל פריזמנט מהמועצה לצרכנות מתייחסת לשיטת הגבייה העולה מן התלונות: "לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, לא סביר שרשות מנהלית תנקוט הליכי גבייה לראשונה וללא צידוק, לאחר שנים רבות. נקיטת הליכים לאחר כל כך הרבה שנים מקשה על האזרח להתמודד עם טענות כנגד החוב". לדבריה, לפי פסיקת בתי המשפט, הכלל הוא כי על הרשות המנהלית לפעול בפרק זמן שלא יעלה על שלוש שנים מהיום שבו הפך החוב לסופי.

מנכ"לית אמון הציבור, מירב כהן, מתייחסת לגידול בתלונות נגד תאגידי המים תוך דגש על דרכי הגבייה: "יש לאפשר הטלת סנקציות ולעקל חשבונות ונכסים רק במקרים חריגים וכמוצא אחרון לאחר שמוצו כל ההליכים ולאחר ווידוא ותיעוד כי הצרכן מודע לחוב".
איך קיבל קשיש בן 81 חשבון של 5,200 שקל?

נזכיר ראשית את התלונה שעלתה לכותרות לאחרונה, המתייחסת לסיפורו של שלמה ברון, תושב ירושלים בן 81 שאספקת המים בדירתו נותקה עקב חשבון מים חריג של 5,165 שקל. ברון הורגל לשלם כ-100 שקל בממוצע. אפשרות של נזילה נשללה ומשסירב לשלם – נותקה אספקת המים בדירתו עד להתערבות רשות המים. אלא שבכך לא הסתיימה הסאגה: לאחרונה קיבל מהגיחון אזהרה מחודשת לפני ניתוק המים ותוספת של 220 שקל ריבית לחוב. במקביל, אגב, קיבל חשבון מים תקופתי ועדכני בסכום הנמוך מ-100 שקלים.

תגובת הגיחון: צריכת המים החריגה נמדדה בפועל ממד המים הראשי ואושרה בביקורות אנשי מקצוע מטעם התאגיד. הוצע ללקוח תעריף מוזל עם הנחה של 2,000 שקל אך הוא סירב. אנו תקווה שימצא פתרון בימים הקרובים.

תגובת רשות המים: נושא גובה החוב של ברון נמצא בבדיקה בין רשות המים לתאגיד במטרה למצוא דרכים לתיקון המעוות במקרה הצורך.

משלמים ובוכים: החוב לא מוצדק, אז מה?

משך שנה ניסתה ש' לשכנע את הגיחון כי החוב שנדרשה לשלם אינו שייך לה – עד אשר התיק הועבר להוצאה לפועל – והשבוע נכנעה ושילמה 3,700 שקל, כולל ריביות והוצאות אכיפה – עבור מים שלא היא צרכה.

ש' התגוררה כסטודנטית בירושלים ב-2003-2004 וחלקה דירה עם שותפים. את העיר עזבה ב-2004 ולטענתה שיגרה הודעה לעירייה – כשדובר על תקופה שהתאגיד עוד לא הוקם. ב-2012 קיבלה לראשונה מכתב בדבר חוב של 2,500 שקל. המכתב נשלח לכתובתה המעודכנת. "המכתב הגיעה שבועיים לפני שנסתיימה תקופה של שבע שנים מאז החוב הנטען. העברתי לגיחון אישורים מהעירייה המאמתים את ההודעה על עזיבתי אולם בתאגיד הציעו לי לתבוע את הדיירים. עוד הוסבר לי כי החוב מיוחס רק לי, למרות שהיו שותפים נוספים בדירה, משום ששמי עלה ראשון במערכת. נואשתי מהאטימות, נכנעתי ושילמתי", אמרה ל"גלובס".

תגובת הגיחון: "מדובר בתלמידה שגרה עם שותפים אך מד המים היה רשום על שמה. לטענתה יצאה מהנכס באוגוסט 2004 אך בפועל יש חובות שלא שולמו עד יולי 2007 שהוא המועד שבו קיבלנו בקשה לשינוי חזקה. מכיוון שהחוב לא שולם הוא הועבר לטיפול משפטי".

החוב תפח ל-5,400 שקל, התאגיד לא התריע

חשבון הבנק של מ' עוקל בגין חוב של כ-5,400 שקל לתאגיד הגיחון בגין חוב שנצבר בשנים 2007-2009. לטענתה לא קיבלה שום התראה על החוב. גם כשביקרה, טרם העיקול, בשירות הלקוחות של התאגיד להסדר תשלומים עדכניים – לא נאמר לה דבר על חובות. "מדוע פנו אליי רק אחרי 5 שנים? אילו הייתי מקבלות התראות במועד ודאי שהייתי משלמת. לא ברור לי מדוע עליי לשלם קנסות וריביות ולעבור תהליך מביך של עיקול חשבונותיי", כך כתבה בפנייתה. את הדרישה לחוב, שהגיעה חמש שנים באיחור, היא שילמה במלואה.

תגובת הגיחון: "הלקוחה נוהגת לצבור חובות באופן תמידי. גם בנכס שבו היא גרה היום היא צברה חוב של 3,700 שקל. לגבי החוב האמור הלקוחה קיבלה התראות לכתובת הנכס. ב-2012 היא הגיעה לשלם את הקרן על אף שהוסבר לה שהריביות לא יבוטלו".

החשבון עוקל בגין חוב של 885 שקל

גם חשבון הבנק של ל' עוקל בעבור חוב של 885 שקל: 600 שקל מתוכו עבור ריביות והוצאות אכיפה. התראות קודמות לטענתה היא לא קיבלה, כשהחוב תקף היה לשנים 2008-2009, לאחר שעזבה את הנכס. בתאגיד הוסבר לה שמשום שהעדכון על החלפת הדיירים התקבל רק ב-2009, עליה לשאת בחוב.

תגובת הגיחון: "לפי טענת הלקוחה היא יצאה מהנכס ב-2006 אלא שהגיחון קיבל עדכון רק באפריל 2009. לפי חוק עליה לעדכן מיידית בדבר שינוי בחזקת הנכס, משלא עשתה כן החשבונות הופקעו על שמה עד למועד השינוי. יתרה של 905 שקל שולמה על-ידה".

המחלוקת עוברת לערכאה משפטית: 12,000 שקל על חוב שאינו שלה

ל' מחזיקה בשיא העגום של הדרישה לפירעון חוב שלא באשמתה. תאגיד הגיחון עיקל את חשבונה בגין חוב של 12,000 שקל (סכום שתפח מקרן של 5,500 שקל). ל' עזבה את הנכס שבו נצבר החוב ב-2003, והחוב נצבר בשנים 2006-2008. "מעולם לא קיבלתי התראה לכתובתי המעודכנת במשרד הפנים, ובגיחון לא התרשמו מאישור שהעברתי מעיריית ירושלים. התאגיד מתעקש שמבחינתו אני בעלת החוב גם לאחר שאיתרתי את הדיירת שרכשה את הדירה. קישרתי בין התאגיד לבינה, ולמרות הבטחותיה כי החוב יוסדר – דבר לא קרה. נאלצתי לתבוע את הדיירת והתאגיד הקפיא את העיקול. הפכתי להיות גובה של הגיחון". בחודש הבא ייערך דיון בבית המשפט לתביעות קטנות.

"לא קיבלנו שום מענה לפניותינו"

במארס האחרון עוקל חשבונה של א' בעקבות חוב של 2,000 שקל מ-2005. (החוב המקורי עמד על 844 שקל). 5 שנים לפני כן עזבה את ירושלים. במחצית משנת 2005 הדירה עמדה ריקה וב-2006 נמכרה דירתה. מכתבי התראה לא קדמו לעיקול. "בקלות אפשר היה לאתר את כתובתנו במרשם התושבים אבל הפקידות בתאגיד מנמקות כי התאגיד לא מחויב לעשות כן. למרות תצהיר על העברת הבעלות, כולל העברת הנכנס בטאבו (אישור שניתן כשאין חובות) בתאגיד דבקים בדרישותיהם כי עליי לשלם את החוב". א' הגישה תביעה בבית משפט לתביעות קטנות.

תגובת הגיחון: הלקוחה צברה חוב מיוני 2005 עד דצמ' 2006, בכל תקופת חזקתה על הנכס, משמע כי בכל התקופה בה גר בנכס לא שולם ולו חשבון מים אחד! כל מכתבי האכיפה נשלחו כסדרם. בינואר 2007 התקבלו מסמכים לשינוי החזקה. נמתין לפסיקת בית המשפט.

התאגיד יפצה ב-15,000 שקל

לא מעט מחלוקות הסתיימו זה מכבר בבית המשפט. באוקטובר 2012 פסק בית משפט השלום בירושלים לטובת אזרח שחווה סיפור דומה לאלה המתוארים בכתבה: חשבונו עוקל בשל חוב של 2,560 שקל שנצבר עד 2004. אי הבנות בין האזרח ותאגיד המים בדבר התיישנות של החוב, הובילו את ההאזרח לתבוע את התאגיד בבית המשפט. לטענת האזרח עד לסוף 2011, המועד בו קיבל את דרישת התשלום לחוב, לא עשה התאגיד כל מאמץ בהליך גבייה, התאגיד מצדו טען כי ב-2006 ניסה לאתר את האזרח במכתבים שנשלחו לכתובת הנכס, שבו כזכור הוא אינו מתגורר זה שנתיים.

התביעה התקבלה: "העובדה שהמשיבה (הגיחון, מ.ר.ח) מיהרה לעקל את חשבון הבנק של המבקש בטרם וידאה שדבר קיומו של החוב ידוע לו, מחייבים הטלת הוצאות משמעותיות על המשיבה", נכתב בפסק הדין בו הוחלט כי על התאגיד לשלם 15,000 שקל לתובע.

ערעור שהגיש התאגיד בעקבות הפסיקה – נדחה. (ה"פ 12-05-523).

יצאו לקרב להוכיח את צדקתם: מבקר המדינה הושיע

ט' התגוררה בדירה שכורה בירושלים עד 2003, אז גם שלחה פקס לעירייה – מועד שבו התאגיד טרם הוקם. השוכרת שנכנסה אחריה, לא שילמה את חשבונותיה בחלק מהתקופה בשנים 2005-2006 – מה שהפיל עליה, כרעם ביום בהיר, עיקול על חשבון הבנק בסכום של 1,500 שקל (קרן החוב הייתה 300 שקל). ט' החליטה לצאת למאבק מול התאגיד. "במטרה להוכיח כי הם לא פעלו בתום לב לאתר אותי במועד". היא שיגרה עשרות מכתבים ודרישות מהתאגיד להוכיח כי ניסו לאתר אותה בכתובתה המעודכנת במשרד הפנים.

ט' פנתה לארגונים צרכניים ולנציב תלונות הציבור במבקר המדינה – ממנו גם הגיעה הישועה: מסקנותיו היו שמאחר ואין הוכחות לניסיונות התאגיד לאתר את ט', הרי שמ-2005 חלה התיישנות על החובות. המלצתו לבטל את הריביות וההצמדות ולהותיר תשלום של 100 שקל עבור חשבון אחד – התקבלה.

החוב הצטמק מ-400 שקל ל-4 שקלים

במקרה של מ' מדובר בסכום נמוך יחסית, אבל עולה ממנו ניחוח של "שיטת מצליח": בנובמבר 2012 עוקל חשבונו עקב חוב של 390 שקל מ-2006. מ' עזב את ירושלים ב2003 והוא הצליח לשכנע את הגיחון כי החוב אינו מוצדק. לאחר ביטול הריביות והוצאות האכיפה, נותר חוב צנוע של 4 שקלים.

תגובת רשות המים

"רשות המים, המשמשת כרגולטור של משק המים, קבעה כללים ואמות מידה לשרות המחייבות את כלל תאגידי המים והביוב בישראל. אמות המידה לשירות מחייבות שקיפות, זמינות ושרות הוגן ומחייב כלפי ולטובת הצרכן. בימים אלו אנו מוסיפים כללים שעתידים גם למנוע ניתוק ממים מאוכלוסיות עם צרכים מיוחדות. צרכן שנתקל בבעיה מול תאגיד המים, רשאי (לאחר מיצוי ההליך עם התאגיד המים) להפנות לרשות המים את תלונתו".