אנשים עם מוגבלויות, חד הוריות, חטיפת ילדים, עו"ד דורית חן, עיוור, שרי רוט

עיוורת חשפה בכנסת: כך עובדת סוציאלית ניסתה לקחת לי את הילד

עיוורת חשפה בכנסת: כך עובדת סוציאלית ניסתה לקחת לי את הילד  , שרי רוט , 09.06.2015

ח"כ בני בגין: "איך התגברת על נטיית הממסד לקחת ממך את הילד?" , עו"ד דורית חן: "עמדתי על הרגליים האחוריות" • ח"כ בני בגין: "הבעיה שלא לכל הנשים יש רגליים אחוריות"

סיפורה האישי של עו"ד דורית חן, חברת ההנהגה הצעירה של המרכז לעיוור, שהשתתפה היום בדיון הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בראשות ח"כ עאידה תומא סלימאן, לרגל יום העיוור, המחיש היטב את הדעות הקדומות עמן נאלצות נשים עיוורות להתמודד.

"כשילדתי, עובדת סוציאלית דיווחה שאני עיוורת הד הורית. יומיים אחרי הלידה הגיעו גורמי רווחה ושאלו 'עם מי את?'

"כשאמרתי שאני לבדי, דרשו שיהיה איתי מישהו 24 שעות ביממה, או שיקחו לי את הילד. המסוגלות ההורית שלי נמדדת על פי אחוזי הראייה שלי. נניח שאני רוצה להעסיק עובד זר, ואני לא, כי לא מתאים לי מישהו זר בבית שלי, אבל נניח. מאיפה המשאבים לממן אותו?

"אני צריכה לפרנס ולגדל ילד לבד. אני אישה חזקה. כל מה שעשיתי – הכשרה משפטית, קריירה מקצועית וגידול הילד, עשיתי לבד, בלי משאבים. היה לי קשה מאד".

ח"כ בני בגין: "איך התגברת על נטיית הממסד לקחת ממך את הילד?"

עו"ד חן: "עמדתי על הרגליים האחוריות והכרזתי שאם העובדת הסוציאלית תמשיך לדבר ככה ולא לבדוק עניינית את המסוגלות ההורית שלי ואת טובת הילד, אני אפנה לכל הגורמים, כולל לתקשורת. שלא ייתכן שהיא תאמר משפט כזה".

ח"כ בני בגין: "הבעיה שלא לכל הנשים יש רגליים אחוריות".

עו"ד חן: "הילד נשאר אצלי. בגלל שאני לא יכולה להסיע אותו בעגלה, הוא צמוד אלי פיזית במנשא. עד שאני לא מוצאת לו מסגרת, אני לא יכולה לעשות שום דבר. אין לי כסף למטפלת".

כיום חיות בישראל 11,617 נשים עיוורות, מתוך כ-25,000 גברים ונשים עיוורים. 4.3% מהן תחת גיל 18, כ-30% מהן בגיל העבודה ו-66% מהן קשישות.

רוב הנשים העיוורות חיות ללא בן זוג. 42% מהן נשואות, לעומת 67% מהעיוורים שנשואים. רבים המקרים בהם אישה ננטשת על ידי בן זוגה כשראייתה מידרדרת, בשעה שתופעה זו די נדירה כשמדובר בגבר שמתעוור.

יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן ביקשה נתונים על האוכלוסייה של נשים ערביות עיוורות.

לנציגת משרד הרווחה לא היו נתונים כאלה אך היא התחיבה להעביר אותם לוועדה בהקדם.

יו"ר הוועדה ח"כ עאידה תומא סלימאן: "ידוע לנו שבכפרים מסוימים יש אחוז גבוה במיוחד של אנשים ונשים עיוורים, מסיבות תורשתיות, או בשל נישואי קרובים. האם לשכת הרווחה בכפרים אלה מקבלות תגבור תקציבי?" לנציגת משרד הרווחה לא הייתה תשובה ברורה בנושא.

שני, מגדלור: "במגזר הערבי, כשגבר עיוור, בת משפחה תהיה נהגת שלו, אבל כשאישה עיוורת, גבר לא יהיה נהג שלה. אישה עיוורת גם לא יכולה לצפות שמישהו יתחתן אתה. בעיה נוספת – אישה עיוורת לא רוצה להיחשף בציבור ככזו, ולכן הן נמנעות מללכת עם מקל בחוץ. זה חסם מפני מציאת עבודה, כי אי אפשר ללכת לעבודה בלי מקל. זה שולל מהן לחלוטין אפשרות של עצמאות".

שושי להט קרטר, מפקחת בשירות לעיוור במשרד הרווחה: "משרד הרווחה מעניק שירותי הדרכה שיקומית לכל עיוור בישראל, מגיל 0. כשתינוק נולד עוור משפחתו מקבלת הדרכה וכלים. שירות זה ניתן במהלך כל ימי חייו של העיוור. השירות ניתן על פי הערכת צרכים ועד שהעיוור לא רוכש עצמאות תפקודית הוא יימשך. הצרכים וההדרכה שונים מאדם לאדם. אנו זקוקים ליותר משאבים לחונכות. כיום מקבל עיוור 6 שעות שבועיות ובמקרים מיוחדים 8 שעות. זה כלום".

יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן דרשה ממשרד הכלכלה להמציא לוועדה תוכניות ייעודיות להכשרת מקומות עבודה לנשים עיוורות, וכן דיווח על ייצוג הולם של נשים עיוורות במקומות עבודה.

ממשרד החינוך דרשה להעביר לוועדה נהלים בדבר הקלות בלימודים, בעיקר בקרב בנות צעירות. משרד הרווחה התבקש להגיש לוועדה דיווח על תוכניותיו בנושא.

עיוורת חשפה בכנסת: כך עובדת סוציאלית ניסתה לקחת לי את הילד  , שרי רוט , 09.06.2015

אם עיוורת חד הורית נדרשה להציב בביתה מבוגר נוסף בכל שעות היממה, ולא – יילקח ממנה הילד

נשים רבות שראייתן מידרדרת ננטשות על ידי בן זוגן. התופעה כמעט אינה קיימת במקרה שגבר מתעוור

9 ביוני 2015, כ"ב בסיון תשע"ה, בשעה 15:00

סיפורה האישי של עו"ד דורית חן, חברת ההנהגה הצעירה של המרכז לעיוור, שהשתתפה היום בדיון הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בראשות ח"כ עאידה תומא סלימאן, לרגל יום העיוור, המחיש היטב את הדעות הקדומות עמן נאלצות נשים עיוורות להתמודד: "כשילדתי, עובדת סוציאלית דיווחה שאני עיוורת הד הורית. יומיים אחרי הלידה הגיעו גורמי רווחה ושאלו 'עם מי את?'. כשאמרתי שאני לבדי, דרשו שיהיה איתי מישהו 24 שעות ביממה, או שיקחו לי את הילד. המסוגלות ההורית שלי נמדדת על פי אחוזי הראייה שלי. נניח שאני רוצה להעסיק עובד זר, ואני לא, כי לא מתאים לי מישהו זר בבית שלי, אבל נניח. מאיפה המשאבים לממן אותו? אני צריכה לפרנס ולגדל ילד לבד. אני אישה חזקה. כל מה שעשיתי – הכשרה משפטית, קריירה מקצועית וגידול הילד, עשיתי לבד, בלי משאבים. היה לי קשה מאד".

ח"כ בני בגין: "איך התגברת על נטיית הממסד לקחת ממך את הילד?" עו"ד חן: "עמדתי על הרגליים האחוריות והכרזתי שאם העובדת הסוציאלית תמשיך לדבר ככה ולא לבדוק עניינית את המסוגלות ההורית שלי ואת טובת הילד, אני אפנה לכל הגורמים, כולל לתקשורת. שלא ייתכן שהיא תאמר משפט כזה". ח"כ בני בגין: "הבעיה שלא לכל הנשים יש רגליים אחוריות". עו"ד חן: "הילד נשאר אצלי. בגלל שאני לא יכולה להסיע אותו בעגלה, הוא צמוד אלי פיזית במנשא. עד שאני לא מוצאת לו מסגרת, אני לא יכולה לעשות שום דבר. אין לי כסף למטפלת".

כיום חיות בישראל 11,617 נשים עיוורות מתוך כ-25,000 גברים ונשים עיוורים. 4.3% מהן תחת גיל 18, כ-30% מהן בגיל העבודה ו-66% מהן קשישות. רוב הנשים העיוורות חיות ללא בן זוג. 42% מהן נשואות, לעומת 67% מהעיוורים שנשואים. רבים המקרים בהם אישה ננטשת על ידי בן זוגה כשראייתה מידרדרת, בשעה שתופעה זו די נדירה כשמדובר בגבר שמתעוור.

יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן ביקשה נתונים על האוכלוסייה של נשים ערביות עיוורות. לנציגת משרד הרווחה לא היו נתונים כאלה אך היא התחיבה להעביר אותם לוועדה בהקדם. יו"ר הוועדה ח"כ עאידה תומא סלימאן: "ידוע לנו שבכפרים מסוימים יש אחוז גבוה במיוחד של אנשים ונשים עיוורים, מסיבות תורשתיות, או בשל נישואי קרובים. האם לשכת הרווחה בכפרים אלה מקבלות תגבור תקציבי?" לנציגת משרד הרווחה לא הייתה תשובה ברורה בנושא.

שני, מגדלור: "במגזר הערבי, כשגבר עיוור, בת משפחה תהיה נהגת שלו, אבל כשאישה עיוורת, גבר לא יהיה נהג שלה. אישה עיוורת גם לא יכולה לצפות שמישהו יתחתן אתה. בעיה נוספת – אישה עיוורת לא רוצה להיחשף בציבור ככזו, ולכן הן נמנעות מללכת עם מקל בחוץ. זה חסם מפני מציאת עבודה, כי אי אפשר ללכת לעבודה בלי מקל. זה שולל מהן לחלוטין אפשרות של עצמאות".

שושי להט קרטר, מפקחת בשירות לעיוור במשרד הרווחה: "משרד הרווחה מעניק שירותי הדרכה שיקומית לכל עיוור בישראל, מגיל 0. כשתינוק נולד עוור משפחתו מקבלת הדרכה וכלים. שירות זה ניתן במהלך כל ימי חייו של העיוור. השירות ניתן על פי הערכת צרכים ועד שהעיוור לא רוכש עצמאות תפקודית הוא יימשך. הצרכים וההדרכה שונים מאדם לאדם. אנו זקוקים ליותר משאבים לחונכות. כיום מקבל עיוור 6 שעות שבועיות ובמקרים מיוחדים 8 שעות. זה כלום".

יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן דרשה ממשרד הכלכלה להמציא לוועדה תוכניות ייעודיות להכשרת מקומות עבודה לנשים עיוורות, וכן דיווח על ייצוג הולם של נשים עיוורות במקומות עבודה. ממשרד החינוך דרשה להעביר לוועדה נהלים בדבר הקלות בלימודים, בעיקר בקרב בנות צעירות. משרד הרווחה התבקש להגיש לוועדה דיווח על תוכניותיו בנושא.

בדיקות משפילות, בדיקת זכאות לקצבה, עיוור

ביטוח לאומי מציג: בדיקות משפילות ולא רלוונטיות לעיוורים בדרך לקצבה

ביטוח לאומי מציג: בדיקה משפילה לעיוורים בדרך לקצבה , עמית תומר , אוגוסט 2014  , מעריב

ביטוח לאומי מציג: בדיקות משפילות ולא רלוונטיות. צילום: מרק ישראל סלם
ביטוח לאומי מציג: בדיקות משפילות ולא רלוונטיות. צילום: מרק ישראל סלם

שרי האוצר והרווחה הודיעו כי המבחן לקבלת קצבת ביטוח לאומי לעיוורים לא ידרוש מהם להתלבש בכוחות עצמם ולהוכיח שליטה בסוגרים. אבל תלונות שהגיעו ל"מעריב-השבוע" מגלות מציאות אחרת. ביטוח לאומי: נרענן את הנהלים

לפני כארבעה חודשים הודיעו שרי האוצר והרווחה על תוספת של כ-100 מיליון שקל לביטוח לאומי, להרחבת מעגל הזכאים לקצבאות, בהם 4,000 עיוורים, שעד אז נהנו מהקצבאות במקרים מסוימים בלבד.

כדי להתאים גם אליהם את המבחן לבדיקת הזכאות הוחלט לשנות את שיטת הבחינה באופן שתכלול גם קריטריונים של ניהול משק הבית, כגון תפעול מכשירים ויכולת לקחת תרופות. זאת במקום להתבסס על מה שמכונה "מבחן ADL", הבודק פעולות בסיסיות כמו יכולת להתלבש ולהתפשט, לאכול ולשתות ולשלוט על סוגרים.

אבל החלטות לחוד ומציאות לחוד: א' (השם שמור במערכת), כבדת ראייה שהגיעה לפני שבוע למשרדי הביטוח הלאומי כדי לעבור את המבחנים, הופתעה לגלות שהם נותרו כשהיו. "ישבתי מול חברי הוועדה", סיפרה, "הם שאלו אותי באילו פעולות אני מתקשה, ואמרתי להם שלמשל בניקיון הבית, בקניות ובנסיעה בתחבורה ציבורית. ואז אחת הבוחנות אמרה לי: 'בואי ניכנס מאחורי הווילון, אני רוצה לראות אם את יכולה להוריד את החולצה וללבוש אותה לבד, לשטוף ידיים ולשתות מים'.

אמרתי לה שאני לא נכת גפיים ואת הדברים האלה ברוך השם אני יודעת לעשות. הבהירו לי שזו הבדיקה ושאם לא אעבור אותה לא אוכל לקבל את הקצבה. אם הם רוצים לעשות לי בדיקות ראייה, בסדר, אבל מה הקשר להוריד את החולצה? בסוף נאלצתי לעשות את זה. הרגשתי מושפלת וחסרת אונים".

בארגון "בזכות" למען זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, גינו את המקרה. "המבדקים התפקודיים המתבצעים בוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי חייבים להיות מפוקחים ומבוקרים, תוך קביעת נהלים ברורה של מה בודקים ומה לא, כדי לשמור על כבודם של הנבדקים", אומרת מנכ"לית הארגון, עו"ד אסתר סיוון, "לא ייתכן שמבחנים העוסקים בתפקוד הנובע ממוגבלות בראייה יגלשו לבדיקות לא רלוונטיות ויגבירו את תחושת ההשפלה של הנבדק".

מהביטוח הלאומי נמסר בתגובה: "ככלל, נבדקים שאינם מלינים על בעיות נוספות מעבר לבעיית הראייה אינם נדרשים להדגים ביצוע של הפעולות, וההחלטה בעניינם מתבססת על תשאול בלבד. אולם אם לאדם עם עיוורון או מגבלה בראייה יש לקויות נוספות – ייתכן שמתבצעת בדיקה מלאה של כל הפעולות, כדי למצות את זכאותו לקצבה באופן המיטבי. לא הגיעו אלינו פניות נוספות בנושא, מלבד זו של 'מעריב', ובעקבותיה נשוב ונרענן את הנהלים".

 בלי גבולות , ביטוח לאומי מציג: בדיקה משפילה לעיוורים בדרך לקצבה - מעריב אוגוסט 2014
 בלי גבולות , ביטוח לאומי מציג: בדיקה משפילה לעיוורים בדרך לקצבה – מעריב אוגוסט 2014
בקשה לביטול חוב, מחלקת רווחה, נציבות תלונות הציבור, עיוור, קצבת ילד נכה

ליקויים בטיפול בבקשה לביטול חוב שמקורו בתשלום קצבאות ביתר – דו"ח נת"צ שנתי 39 לשנת 2012

ליקויים בטיפול בבקשה לביטול חוב שמקורו בתשלום קצבאות ביתר – המתלוננת היא עקרת בית עיוורת אשר מקבלת קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי (להלן -המוסד). בעלה של המתלוננת הוא אלכוהוליסט, ואינו משתתף בהוצאות המחיה של המשפחה. לבני הזוג יש ארבעה ילדים, שניים מהם עיוורים ומוכרים כנכים על ידי המוסד.

המתלוננת קבלה על שבשנת 2009 דרש ממנה המוסד לשלם לו 104,279 ש"ח בגין קצבת ילד נכה ששולמה לה בשנים 1994-1985 עבור בתה. לטענת המוסד, מכיוון שהבת שהתה באותן שנים במוסד לעיוורים היא לא הייתה זכאית לקצבה.

לטענת המתלוננת, עוד בשנת 1994 היא נדרשה להחזיר למוסד 56,465 ש"ח בגין הקצבה האמורה, ובעקבות זאת הגישה, באמצעות מחלקת הרווחה בעיר מגוריה, בקשה לביטול החוב, שבה טענה כי לא ידעה שהיא מקבלת קצבה שהיא אינה זכאית לקבלה. בבקשה ציינה המתלוננת כי הואיל והעברת בתה למוסד לעיוורים בוצעה בסיועה של מחלקת הרווחה בעיר מגוריה, שהייתה בעניין זה בקשר עם המוסד, היה לה יסוד להניח כי זה ידע על העברת הבת למוסד לעיוורים.

לדברי המתלוננת, זמן קצר לאחר הגשת הבקשה הודיעה לה מחלקת הרווחה כי החוב נמחק. מאז לא פנה אליה המוסד בעניין החוב ולא ניכה אותו מקצבאות ששולמו לה במשך השנים, ולפיכך היא סברה כי החוב בוטל.

הבירור העלה כי בשנת 1994 הועברה בקשת המתלוננת לטיפולה של הוועדה לביטול חובות במוסד, אולם בשל טעות לא טיפלה הוועדה בבקשה במשך שלוש שנים. רק בשנת 1997 נדונה הבקשה, והוחלט שאין הצדקה לבטל את החוב בשל שיעור השׂתכרותו של הבעל באותן שנים (אחת מהעילות לביטול חוב של קצבה ששולמה ביתר היא מצוקה כלכלית של מקבל הקצבה). ההודעה על דחיית הבקשה התקבלה בסניף המוסד שטיפל בה, אך הסניף לא הודיע למתלוננת או למחלקת הרווחה על ההחלטה. במשך כשנה וחצי נוכה החוב לשיעורין מקצבת הילדים שקיבלההמתלוננת. משנת 1999 ואילך הופסק ניכוי החוב מקצבת הילדים, והחוב גם לא נוכה מקצבת הנכות שקיבלה המתלוננת במשך השנים. החוב צבר אפוא הצמדה והגיע ל-104,279 ש"ח, שאותם נדרשה המתלוננת לשלם רק בשנת 2009.

בעקבות השתלשלות האירועים שתוארה לעיל פנתה המתלוננת לוועדה לביטול חובות במוסד, וזו החליטה ביוני 2010 לבטל את ההצמדה ולהעמיד את החוב על 56,465 ש"ח בלבד.

בעקבות התערבות הנציבות בחנה הוועדה לביטול חובות את העניין שוב והחליטה ביוני 2011, נוכח מצבה הכלכלי של המתלוננת, לבטל 50% מקרן החוב.

הנציבות שבה ופנתה למוסד והדגישה כי נוכח הליקויים שנמצאו בדרך פעולתו בעניינה של המתלוננת, מן הראוי שהוועדה לביטול חובות תשקול לבטל את החוב כולו. הנציבות ציינה כמה נימוקים לכך:

1. ההחלטה משנת 1994, הדוחה את הבקשה לביטול החוב, לא הובאה לידיעת המתלוננת, ולכן היא סברה שהחוב נמחק.

2. מכיוון שההחלטה לא הובאה לידיעת המתלוננת, נמנע ממנה להשיג עליה או לערער עליה לפני בית הדין לעבודה.

3. אילו הנימוק להחלטת הוועדה – השׂתכרות הבעל – היה מובא לידיעת המתלוננת במועד, היה באפשרותה להשיג על כך ולהוכיח כי הבעל מכלה את כל משכורתו על רכישת אלכוהול.

4. במשך הזמן בוער תיק הרווחה של המתלוננת ברשות המקומית, ולכן אין באפשרותה להוכיח את טענתה שמחלקת הרווחה הייתה בקשר עם המוסד ומסרה לו את המידע בדבר העברת הבת למוסד לעיוורים, ואת טענתה שמחלקת הרווחה הודיעה לה כי החוב נמחק.

בעקבות פנייתה החוזרת של הנציבות החליטה הוועדה לביטול חובות ביוני 2012 לבטל את החוב כולו.

(503930)

ידוע בציבור, עיוור, פקיד גבייה, פקיד תביעות, קצבת נכות כללית, קצבת שירותים מיוחדים

סירוב לאשר קצבת שירותים מיוחדים לבודד – מדוח נת"צ 38 לשנת 2011

המתלונן הוא עיוור המקבל קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד). עד פברואר 2008 קיבל המתלונן נוסף על קצבת הנכות גם קצבת שירותים מיוחדים (להלן – שר"מ). קצבת שר"מ משולמת לאנשים התלויים בזולתם לביצוע פעולות יומיומיות, כגון הליכה, לבוש, רחצה, קניות, הכנת אוכל וניקיון, ושיעורה תלוי במידת התלות בזולת. המתלונן קיבל שר"מ בעילה של נכה "בודד", הניתנת מכוח הנחיות פנימיות של המוסד (להלן – הנוהל)[1], שבהן נקבע כי "כבודד יחשב – מבוטח הגר לבדו, או עם בן משפחה מתחת לגיל 18, או עם מי שאינו בן משפחה כמוגדר לעיל…" (ההדגשה אינה במקור). לפי הנוהל, ההגדרה "בן משפחה" חלה, בין היתר, על "בן זוג לרבות ידוע/ה בציבור".

במסגרת בדיקת זכאותו לשר"מ התברר למחלקת נכות כללית במוסד כי המתלונן מתגורר עם אישה המסייעת לו בביצוע הפעולות המתוארות לעיל. נוכח זאת קבע המוסד כי המתלונן אינו נכה "בודד" כהגדרתו בנוהל והפסיק לשלם לו את קצבת השר"מ. המתלונן והאישה טענו כי הם אינם בני זוג וכי המתלונן משלם לאישה עבור הסיוע שהיא מעניקה לו.

מאחר שהמתלונן והאישה אינם נשואים זה לזו, זכאותו של המתלונן לשר"מ הייתה תלויה אפוא בשאלה אם הם ידועים בציבור.

לפי נוהלי המוסד[2], מי שאמור לקבוע, ככלל, את מעמדם של בני זוג כ"ידועים בציבור", כמשמעות מונח זה בנוהלי המוסד, הם פקידי ביטוח וגבייה שהוכשרו והוסמכו לקבל החלטות בנושא זה[3]. אולם בירור התלונה העלה כי לא פקיד ביטוח וגבייה החליט שהמתלונן והאישה הם בגדר ידועים בציבור, אלא פקיד התביעות במחלקת נכות כללית במוסד, שבדק את תביעת המתלונן לשר"מ.

לפיכך התבקשה מחלקת הגבייה במוסד לבחון את מעמדם של המתלונן והאישה. לאחר שבוצעה חקירה בעניין קבעה מחלקת הגבייה כי מעמדם של המתלונן והאישה אינו של "ידועים בציבור", אף שהם חיים תחת קורת גג משותפת.

נוכח הקביעות הסותרות של מחלקת נכות כללית ושל מחלקת הגבייה במוסד לעניין מעמדו של המתלונן, ביקשה הנציבות לקבל את עמדת היועץ המשפטי של המוסד בסוגיה.

היועץ המשפטי לא חלק על כך שהנוהל קובע כי מי שאינו מתגורר עם קרוב משפחה זכאי לשר"מ בעילה של "בודד". הוא גם לא חלק על כך שמחלקת הגבייה קבעה שהמתלונן והאישה אינם בגדר "ידועים בציבור". ואולם לטענתו, שר"מ נועד למי שחי בפועל בגפו, ומאחר שפקיד התביעות במחלקת נכות כללית ואחות שביקרה בבית המתלונן שוכנעו שהמתלונן מנהל עם האישה משק בית משותף ויש ביניהם יחסי קרבה, הוא אינו יכול להיחשב כ"בודד", ולכן אינו זכאי לשר"מ.

נוסף על כך טען היועץ המשפטי כי הנוהל בעניין נכה בודד הוצא בשנת 1990 ומאז לא עודכן, ולכן אין להסתמך עליו; וכי ביקש מהאגף הנוגע בדבר במוסד "לעדכן את ההנחיות ולתקן את ניסוחן כך שיביאו לידי ביטוי את התפיסה האמיתית שבבסיסן".

לאחר שנציב תלונות הציבור בחן את עמדת המוסד הוא קבע כי התלונה מוצדקת:

1. מי שמוסמך לקבוע עובדתית מהי מערכת היחסים בין המתלונן לאישה שעמה הוא מתגורר הוא פקיד הגבייה. אשר על כן, יש לאמץ את קביעתה העובדתית של מחלקת הגבייה בדבר מעמדם של המתלונן והאישה, ובהתאם לכך יש לקבוע אם המתלונן זכאי לשר"מ.

2. המתלונן נחשב כ"בודד" לפי הנוהל, שכן מחלקת הגבייה של המוסד קבעה שהוא והאישה אינם בגדר ידועים בציבור. העובדה שהחוזר הוצא בשנת 1990 ואינו מעודכן, אין בה כדי להצדיק את ההחלטה שלא לפעול על פיו במקרה הנדון, כל עוד הנוהל עומד בעינו ולא שונה.

3. הנוהל הכיר במפורש באדם שגר עם מי שאינו בן משפחה כ"בודד". ואמנם, אין לשלול את האפשרות שאדם יתגורר עם אדם אחר, שאינו בן זוגו, וישלם לו בכסף או בשווה כסף תמורת סיוע פיזי-סיעודי או כל סיוע אחר שהוא מעניק לו.

נוכח כל האמור לעיל קבע הנציב כי על המוסד להכיר במתלונן כ"בודד", וכפועל יוצא מכך לאשר את זכאותו לשר"מ מהמועד שבו הופסק התשלום.

המוסד קיים את החלטת הנציב.

(504702)

[1] חוזר נכות מס' 1188/90 מ-19.11.90.

[2] חוזר כללי מס' 135/09 מ-9.9.09 בנושא "קביעת מעמדם של בני זוג כ'ידועים בציבור'", שהוציאו מינהל הגמלאות ומינהל הביטוח והגבייה במוסד. יצוין כי לפי החוזר גם פקידי תביעות הבטחת הכנסה רשאים לקבוע מעמד זה, אבל הדבר אינו רלוונטי לתלונה.

[3] יצוין שלקביעת מעמדם של בני זוג כ"ידועים בציבור" יש השפעות הן לעניין הזכות לגמלאות הנקבעות על פי מעמד זה והן לעניין החיוב בתשלום דמי ביטוח.

אנשים עם מוגבלויות, לשכת הרווחה חיפה, מדיניות משרד הרווחה, עיוור, שלומי אלישר

משרד הרווחה שם מכשולים לעיוורים – אגף השיקום ד"ר שלומי אלישר

משרד הרווחה ולשכת הרווחה חיפה שמים מכשולים לעיוורים, הכתבה עיוורים בחיפה: משרד הרווחה מתעלל בנו , דורון סולומון , mynet , דצמבר 2011

קבוצת עיוורים השקיעה מאמצים רבים כדי להגיע לפגישה שנקבעה בירושלים עם ראש אגף השיקום במשרד הרווחה רק כדי לגלות שהפגישה בוטלה. לטענת חברי הקבוצה, מדובר בזלזול מתמשך של המשרד

קבוצת עיוורים, תושבי חיפה, טוענים זה תקופה ארוכה כי האגודה למען העיוור בחיפה ומשרד הרווחה פוגעים בזכויותיהם. לטענתם, הפגיעה המתמשכת בהם הגיעה בשבוע שעבר לשיא חדש, לאחר שכל חברי הקבוצה הגיעו לפגישה מתוכננת בירושלים עם ראש אגף השיקום במשרד הרווחה רק כדי לגלות שהפגישה בוטלה ומסעם הארוך מחיפה לירושלים היה לשווא.

חברי הקבוצה מספרים כי כבר לפני ארבע שנים חשו שהאגודה למען העיוור בחיפה אינה ממלאת את תפקידה ואינה שומרת על זכויותיהם. העיוורים טענו כי אינם זוכים למימון קורסים מסוימים המגיעים להם על-פי חוק, כי פרויקטים שונים לא יוצאים לפועל ועוד. קבוצת העיוורים שבה וטענה כי קיימת בעיה יסודית באגודה, מאחר שנציגת העירייה שולבה באופן מלא בהנהלת האגודה ובכך נוצר לכאורה ניגוד עניינים הפוגע בעיוורים שמבקשים לתבוע את זכויותיהם מהעירייה.

באגודה טענו בתגובה כי קבוצת העיוורים הינה רק חלק קטן מקהילת העיוורים בחיפה וכי חבריה טוענים לזכויות שלא מגיעות להם. באגודה הסבירו כי שילוב נציגת העירייה מאפשר פעילות נרחבת יותר של האגודה, המקבלת לאור כך מימון רב יותר מהעירייה. לטענת האגודה, קבוצת העיוורים מכפישה באופן שיטתי את הנהלת האגודה ללא סיבה מוצדקת.

הוויכוח הממושך בין הצדדים לא שכך, ולאחר שנואשו מקבלת עזרה מהאגודה למען העיוור בחיפה או מהעירייה, קבוצת העיוורים פנתה לעזרת משרד הרווחה. לצורך העניין גויס ראש אגף השיקום במשרד הרווחה, ד"ר שלומי אלישר. לאחר אינסוף פניות, ב-2 ביוני 2010 הורה משרד הרווחה וד"ר אלישר כי הצדדים חייבים לשבת יחד ולפתור את הבעיות. לאחר שהנחייה לא יושמה, פנתה קבוצת העיוורים פעם נוספת למשרד הרווחה כדי לקדם את הטיפול בבעיותיהם. משרד הרווחה הודיע לעיוורים כי השבוע יתקיים דיון משותף עם נציגי האגודה וד"ר אלישר במשרד הרווחה בירושלים. אך כאמור, היחידים שהופיעו לפגישה היו חברי קבוצת העיוורים החיפאית.

נציג קבוצת העיוורים, אריה ברנדר, כתב לד"ר אלישר את הדברים הבאים: "הנדון: זלזול בציבור העיוורים בחיפה כשיטה! הוזמנו על-ידך לפגישת גישור בין קבוצתנו לבין האגודה למען העיוור חיפה, גורמי הרווחה בעיריית חיפה, איציק רוזנר ופננה איגרא, מפקחת השירות לעיוור בחיפה, איריס קופפר, מנהלת השירות לעיוור, אילנה גליטמן. מזה ארבע שנים אנו מטורטרים בסוגיית האגודה למען העיוור ומרש"ל (מרכז רב שירותי לעיוור – ד.ר.) חיפה, עברנו כבר תלאות רבות, אבל היום הגענו לשיא 'גינס' חדש…

"הוכינו בתדהמה בעקבות חוסר אנושיות בסיסית שהרחיקה לכת לכל הדעות. כל קבוצת העיוורים הגיעה לפגישה בזמן הנקוב, על כל הקשיים הכרוכים בנסיעה מחיפה לירושלים ובעמידה בלוח הזמנים. אולם להפתעתנו הגדולה מאוד, אף גורם לא טרח להודיענו כי ישיבה זו בוטלה. הגענו לשערי משרד הרווחה ברחוב קפלן 2 בירושלים, מקום הפגישה המיועדת לכאורה, התקבלנו בחמלה על-ידי מאבטחים שלא הבינו מי אנחנו ולאן מועדות פנינו.

"לאחר בירור ישיר עימך, ד"ר אלישר, הופתעת גם אתה מהיחס המשפיל והמבזה בהתנהגות כל הגורמים כלפינו ועל אחת כמה וכמה מהגורמים הממונים בחיפה ובירושלים. זו דוגמה תרתי משמע ליחס הנוראי לו זוכים העיוורים בחיפה, להיעדר תקשורת ולמודל חיפאי נוראי שלא מתפקד כלל! ד"ר אלישר, לאחר שראית היום במו עיניך את ההתעללות כלפינו ואת מגמתיות התנהגות זו, ניסית אומנם להרגיע, אך ברור שכלו כל הקיצים. אנו מצפים שהפעם באמת תיקח את המושכות לידיך, תגיע לחיפה במועד הקרוב ביותר, ותביא לפתרון הבעיות הרבות עליהם אנו מצביעים מזה זמן רב".

על המכתב חתמו חברי הקבוצה: אריה ברנדר, אירית נוי, דניאל קאפח, יוסף טובול, שושנה טובול, דוד עוזי.

ממשרד הרווחה נמסר: "בדקנו את פנייתך עם שלומי אלישר. שלומי מתנצל ואומר כי הייתה אי-הבנה בזימון המועד לישיבה, והוא מצר על עוגמת הנפש שנגרמה לנציגי העיוורים. מכל מקום, שלומי הבטיח לנציג העיוורים לקיים את הישיבה החלופית בחיפה, כדי למנוע נסיעה נוספת של נציגי העיוורים לירושלים".

קישורים:

אנשים עם מוגבלויות, מדיניות משרד הרווחה, מרים פיירברג, עיוור, עיריית נתניה

העובדת הסוציאלית מרים פיירברג איכר ראש העיר נתניה תובעת מיליון שקל מספריית העיוורים בעיר

עובדת סוציאלית מרים פיירברג איכר - התעמרות סדרתית בחלשיםאם לא די לעו"סית מרים פיירברג איכר בהתעמרות באוכלוסיה מוחלשת בעיר נתניה באמצעות לשכת הרווחה, ועדות החלטה פרזיטיות ועוד… הרי שהעו"סית פיירברג תוקפת עתה את העיוורים, כמנהגם המגונה של עסקני הרווחה עשיית כסף מסבלם של אחרים.

הכתבה נתניה: העירייה תובעת את הספרייה לעיוורים , nrg מקומי , זיו גולדפישר , ספטמבר 2011
עיריית נתניה תובעת מהספרייה המרכזית לעיוורים מיליון שקלים בגלל חובות ארנונה שהצטברו בשנים האחרונות. במשרד הפנים סירבו להעניק לספרייה פטור מארנונה מכיוון שהיא משרתת את כלל תושבי המדינה. העירייה: התביעה הוגשה כחוק. הספרייה: זו אי-הבנה

האם הספרייה המרכזית לעיוורים בנתניה תעמוד שוב בפני קשיים כספיים? העירייה הגישה באחרונה תביעה כספית בסך מיליון שקל נגד הספרייה בגלל חובות ארנונה שצברה. הספרייה, היחידה מסוגה בארץ, משרתת יותר מ-10,000 עיוורים וכבדי ראייה מכל רחבי הארץ, שזוכים לקבל ספרים וכתבי עת הכתובים בכתב ברייל וכן קלטות אודיו.

בראשית השנה שלחה העירייה, באמצעות עו"ד אילן תמאם, מכתב התראה להנהלת הספרייה. במכתב כתב תמאם כי חובות הארנונה של הספרייה בשנים 2010-2005 עומדים על כ-903 אלף שקל. "למרות פניות ונשנות של מרשתי אליכם, ועל אף דרישת תשלום שנמסרה לכם, לא פרעתם את חובכם", נכתב.

לאחר שהחוב לא הוסדר, הגישה העירייה תביעה כספית בבית משפט השלום בעיר. בתביעה נכתב כי הספרייה מחזיקה בשלושה נכסים בעיר: מבנה הספרייה עצמו, הנמצא ברחוב ההסתדרות, ומשתרע על 580 מ"ר, ועוד שני מבנים – האחד ברחוב המסגר והאחר – ברחוב שמואל הנציב. התביעה שהגישה העירייה כללה גם את שנת 2011, ולכן החוב הגיע לכ-1.1 מיליון שקל.

במקרה שבו בית המשפט יחייב את הספרייה לשלם את חובה לעירייה, הדבר עלול להוות מעמסה תקציבית כבדה עליה ולפגוע בתפקודה. תקציבה השנתי של העירייה הוא כ-6 מיליון שקל, והדרישה לשלם יותר ממיליון שקל עלולה להעמיד בספק את המשך תפקודה.

יש לציין כי במהלך שנות התשעים וכן בשנת 2007 סגרה הספרייה את שעריה בגלל קשיי תקציב, וחזרה לפעול בעקבו התערבות ועדת החינוך של הכנסת. בשנת 2010 עמדה שוב הספרייה בפני סכנת סגירה בגלל אי סדרים כספיים, שמנעו ממנה לקבל אישור ניהול תקין.

רוב העמותות והמוסדות ללא כוונת רווח (מלכ"רים) נהנים מהנחות בארנונה בשיעור של שני שלישים. ראשי הספרייה פנו לממונה על המחוז במשרד הפנים, רות יוסף, בבקשה לקבל הנחה בארנונה. משרד הפנים דחה את הבקשה, בטענה שהספרייה היא מוסד המשרת את כלל תושבי הארץ. על פי הנחיות משרד הפנים, אפשר להעניק הנחה מארנונה רק לעמותה המשרתת בעיקר את תושבי העיר.

לפני שבועות אחדים פנתה ראש העירייה מרים פיירברג ליוסף, וביקשה להעניק הנחה חריגה לספרייה. "עמותת הספרייה מבקשת להחיל פטור מארנונה. התשובה שנתקבלה עד היום לפנייה זו מהממונה על המחוז הייתה שלילית מכיוון שמדובר בספרייה המשרתת את כלל תושבי ישראל", כתבה ראש העירייה.

"אני סבורה שיש צדק בהחלטת הממונה, שכן אין העירייה צריכה לסבסד את כלל תושבי המדינה, אך מאחר שמדובר באוכלוסיית עיוורים ובספרייה יחידה, יש לנהוג לפנים משורת הדין ולהיענות לבקשתה".

"התביעה נעשית בהתאם לחובתנו"

הספרייה לעיוורים הוקמה בשנת 1951, ומאז שנת 1955 היא ממוקמת בנתניה. בגלל הייחודיות שלה והעובדה שאין עוד ספריות נוספות מסוגה, אין לה אפשרות לרכוש מספריות אחרות ספרים בעברית ובשפות אחרות.

מסיבה זו, היא מפיקה ומוציאה לאור את מרבית החומרים הדרושים לה. לצד הדפסות ספרים בכתב ברייל ובאותיות גדולות במיוחד, בספרייה יש גם אולפן הקלטות שבו מוקלטים ספרי קריאה על גבי תקליטורים. הספרייה מפיקה ספרים בעברית, בערבית, ביידיש וברוסית, וכן ספרי לימוד באנגלית.

בגלל צרכיה המיוחדים של הספרייה, היא נקלעה כאמור לקשיים כספיים. ועדת החינוך של הכנסת דנה במצבה של הספרייה פעמים אחדות. מנכ"ל הספרייה לשעבר, אורי כהן, אמר במהלך אחד הדיונים:

"אי אפשר להשוות את הספרייה שלנו לספריות ציבוריות אחרות כי הפונקציה שלנו היא ייצור ספר. בשביל זה צריך מערכת, צריך מחשבים, מדפסות, מיומנות מקצועית מיוחדת של האנשים העוסקים במלאכה. הפקת כל ספר עולה אלפי שקלים.

"כדי להחזיק את כל המערכת הזאת צריך כסף. יש לנו מערכת מאוד מתקדמת שהוקמה מתרומות של אנשים בעלי רצון טוב. אבל הם לא מוכנים לממן את ההוצאות השוטפות של הספרייה. את
זה הם אומרים, ובצדק, שהממשלה תממן". כעת, מתברר, הספרייה עלולה להתמודד עם הוצאה נוספת, נוכח תביעתה של עיריית נתניה.

דובר הספרייה, אופיר שפיגל: "הנהלת הספרייה התחלפה לפני כמה חודשים, ואז התברר לנו שהייתה אי-הבנה עם עיריית נתניה. הנושא נמצא כרגע בטיפול ובבירור, ואנחנו מאמינים שהוא יסתדר על הצד הטוב ביותר".

מעיריית נתניה נמסר: "מדובר בעמותה ארצית הפועלת בנתניה ולה סניף נוסף בתל-אביב. כידוע, מתן הנחות לעמותה נמצא בסמכותו הבלעדית של משרד הפנים. העירייה היא גורם ממליץ בלבד לממונה על המחוז במשרד הפנים, ושיקול הדעת לגבי מתן ההנחה הוא כאמור בידי המשרד.

"אחד הקריטריונים במתן הנחות שקבע משרד הפנים הוא שהעמותה המבקשת תפעל בעיקר עבור תושבי העיר שבה היא ממוקמת, מתוך העיקרון שתושבי עיר אחת לא יסבסדו תושבי עיר אחרת, שכן ההנחה גורעת מהכנסות מארנונה.

"מתוך עיקרון זה, דחה משרד הפנים באופן עקבי את הבקשות להנחה למרכז בנתניה, ולעומת זאת אישר בעקביות את הבקשות לסניף תל-אביב. לגבי מתן הנחה לשנת 2011 טרם קיבלנו התייחסות משרד הפנים לבקשה. נציין, כי התביעה נעשית בהתאם לחובתנו על פי חוק".

קישורים:

אנשים עם מוגבלויות, מדיניות משרד הרווחה, עיוור, עמותות הרווחה, עמותת מגדל אור, פיקוח

עמותת מגדל אור לעיוורים – משרד הרווחה טומן ראשו בחול כבת יענה

נובמבר 2010 – משרד הרווחה אחראי ל- 86% (כ- 14 מיליון שקל) מתקציב עמותת "מגדל אור" המטפלת בכ- 3500 עיוורים בארץ. העמותה קרסה עקב ניהול כושל שהוביל לגירעון של 9 מיליון שקלים. מנכ"ל משרד הרווחה נחום איצקוביץ' התנער מאחריות משרד בתואנה שפיקוח המשרד על העמותות, הוא אומר, הוא מקצועי בלבד. ואולם גם בעניינים מקצועיים פיקוח המשרד על עובדיו ועובדי המלכ"רים נכשל. ראינו זאת בדו"ח סלונים נבו על פקידי סעד העובדים ברשלנות בענייני נפשות ללא פיקוח וכן בעמותות הרווחה ובמסגרות רווחה שונות פנימיות: אתגר , בית טף , בני ארזים , גיל עם , השלושה , כפר נחמן , מסילה , מצפה ים , מקי"ם , מוריה , צופיה , רננים , שדה בר , שקמה , 'בית טוביה' בהרדוף , אילנית , מרכזי חירום , משפחות אומנה , ועוד…


הכתבה מגדל אור – מה בדיוק רוצה משרד הרווחה לעשות? , עבודה שחורה , נובמבר 2010

בעוד שמנכ"ל משרד הרווחה מדווח בכנסת על רצונו להלאים (סליחה "לרכוש") את העמותה שסרחה ומגלגל את האחריות לפתחו של משרד האוצר, ההודעה לעיתונות של "כוח לעובדים" מספרת סיפור אחר לגמרי…

מתוך הודעת "כוח לעובדים":

משרד הרווחה פועל להחלפת מורות השיקום בסטודנטים חסרי הכשרה רלוונטית."וועד מורות השיקום" : מדובר בסיכון חיי העיוורים!"

ב-1 בנובמבר קיימו מאות עיוורים ומורות שיקום הפגנה מול משרד הרווחה בירושלים. בתום ההפגנה קיים וועד מורות השיקום לעיוורים, המאוגד ב"כוח לעובדים" מפגש עם שר הרווחה הרצוג. השר הבטיח ליצור דיאלוג משותף בין נציגי המורות, נציגי המשרד ומפרק העמותה ליצירת מתווה שיאפשר את פתרון בעיית המורות השיקומיות, וחזרתן לעבודה . היום נודע למורות, כי בכוונת משרד הרווחה להחליפן בסטודנטים להדרכה שיקומית. הסטודנטים, לא עברו הכשרה מעשית, משום שמורות השיקום, המכשירות את דור העתיד של הוראת השיקום, השביתו את הלימודים במחאה על אי תשלום החובות. "על מנת להדריך עיוורים להתמצא במרחב, על הסטודנטים לעבור שישים שעות של עבודה בעיניים מכוסות ולפתח את כלי הוראה מעשיים." מסבירה ג'קי לנדאו יו"ר וועד מורות השיקום."משרד הרווחה מדבר על דיאלוג איתנו, מבטיח למצוא פתרונות ראויים לעוול שנגרם לנו, אך בה בעת נוהג בחוסר אחריות, ומפקיד את העיוורים בידי סטודנטים חסרי ניסיון. האם יכול השר הרצוג להבטיח כי סטודנטים נטולי הכשרה מעשית, ילמדו עיוור לחצות כראוי כביש? מדובר בסכנת נפשות!". מאבקן של המורות זוכה כאמור לתמיכתם של העיוורים, וארגוני הסיוע לעיוורים. "הניסיון להעסיק עובדים לא מקצועיים במקום המורות הוא פשוט ניסיון נוסף לכופף אותן". מסכם הרצל מוכתר מנהל ה"מרכז לעיוור" ארגון הגג של ארגוני העיוורים בישראל.

חה"כ אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו) הביעה אף היא ביקורת חריפה על המשרד בדיון בוועדת העבודה הרווחה והבריאות שנערך אתמול ביוזמתה:

"לא ייתכן שמשרד הרווחה יתנער מאחריות וינהג כבת יענה הטומנת ראשה בחול בעוד נושא החובות הקיימים כלפי מורי השיקום לא הוסדר כלל. זהו מתפקידנו ומחובתנו לדאוג לשימור מעמד המורים, שבמשך שנים עשו מלאכת קודש… אינני מבינה איך ייתכן שאפילו ביהמ"ש החליט כי משרד הרווחה כשל בתפקידו כאחראי על ניהול תקין של העמותה וכי עליו לשאת חלק בתשלום החובות לעובדים, אך למרות כל זאת פיתרון טרם נראה באופק. במקום לנסות ולסייע לאלו שעשו ועושים את מלאכתם נאמנה ושהופקרו לגורלם, וגרוע מכך, מהווים את הכוח המקצועי הנותן כלים בסיסיים וחיוניים להתמודדות יום יומית של העיוורים במגוון תחומים כגון ניידות, עצמאות בבית וכד'. כבר ב-31 לינואר פניתי לוועדה בבקשה לקיים דיון מהיר בנושא עמותת "מגדל אור", אך נעניתי על ידי משרד הרווחה שהנושא בטיפול בבית המשפט וכי המשרד מעוניין במעט זמן על מנת לראות איך ביכולתו לסייע בנושא. מאז עברו כמעט 11 חודשים ופיתרון – אין! על משרד הרווחה והאוצר להפנים, כי ההדרכה השיקומית המתאפשרת הודות לצוות מורות השיקום הינה בגדר שירות אלמנטארי ואקוטי לאוכלוסיית העיוורים במדינה. ללא עבודתם, ימנע תפקודו של אדם עיוור כעצמאי. כולי תקווה שבהמשך נתבשר כי משרד הרווחה יכיר ויבין בחשיבותם של מורי ההדרכה השיקומית ויסייע להם להשיב את מה שמגיע להם על פי חוק. בנוסף, משרד הרווחה מתכוון להעסיק כוח עבודה חדש נטול כל הכשרה רלבנטית שימלא את מקומם של המורים, תוך סיכון חיי העיוורים."

קישורים: