הוצאת ילדים מהבית, ילדים בסיכון, מדיניות משרד הרווחה, עוני, פייסבוק, רוני אלוני סדובניק

היום שבו עוני הפך בישראל לעילה להוצאת ילדים מהבית – מאמר מאת רוני אלוני סדובניק

היום שבו עוני הפך בישראל לעילה להוצאת ילדים מהבית – מתוך סטטוס פייסבוק של רוני אלוני סדובניק , יולי 2014

יש מקרים לא מעטים, שבהם מוצדק ונכון שילד יוצא בצו שופט מבית בו הוא נפגע מאלימות לסוגיה. גם במקרים מוצדקים אלו, נקיטת הפעולה מצד המדינה ליטול לידיה את החסות על הילד במסגרת מוסדותיה-מחייבת את המדינה באחריות קפידה לשיקומו של הקטין. לא אחריות להרחקתו מהבית הפוגע, אלא אחריות המדינה לטיפול ,שיקום והמדד לכך הוא תוצאות ברות מדידה.

במקרה בו קרתה "תקלה" וילד שהוצא בצו נפגע ומצבו החמיר בעת חסותו תחת "הורות" המדינה, המדינה לא יכולה מוסרית ואתית לטעון שאין לה אחריות לנזקי הילד והיא מנועה מלטעון כי הילד היה פגוע כבר קודם להוצאתו ולכן הפגיעה החדשה לא גרמה לו נזק.

דווקא מי שרוצים להצליח למתן ולאזן את תופעת הוצאת הילדים ההמונית מהבית, יש להכיר בעובדה כי, במקרים חריגים וקיצוניים יש הצדקה מלאה להוצאת הילדים מבית בו הם נפגעים מסוגי אלימות מינית או פיזית או שהוריהם הוגדרו עלפי חוק בלתי כשירים לעמידה לדין- אותם המבחנים שבתי המשפט קבעו מתי אדם אינו כשיר לעמוד לדין בשל לקות-אלו צריכים להיות המבחנים לקביעת מדד אי כשירות הורה לגדל את ילדו בעצמו. יש ילדים ובל נתכחש לכך-שהוצאתם מהבית מוצדקת לחלוטין-מן הצד השני לא יתכן שאם ענייה או נפגעת טראומה מינית בעצמה, נפגעת טראומה מאלימות בזוגיות וכיוצ"ב (1 מכל חמש) תפחד לפנות לרווחה ולממסד הרפואי בבקשת סיוע ותמיכה מחשש שיקחו לה את הילדים.

המלצה אופרטיבית לשר האוצר: בספר התקציב של משרד הרווחה משורין סעיף תקציבי קבוע למימון עלות מכסת כמות הילדים שיוצאו מחזקת הוריהם למסגרת חוץ ביתית. תחזוקה והפעלת מאות מסגרות חוץ אלו, מחייבת את המדינה למלא את המוסדות בילדים, שאם לא כן, יקוץ סעיף התקציב על פי עקרונות חוק יסוד: משק המדינה ותקנותיו.

כל שצריך הוא, כדי לכבות מוטיבציית יתר להוצאת פעוט מביתו-הוא לשנות את שם הגדרת סעיף התקציב הזה, כך שיוקדש למימון כלל קשת האפשרויות לתמיכת התא המשפחתי המוחלש. את אותם חצי מיליון ש"ח עלות לילד שהוצא מהבית-יש לאפשר לבית המשפט לקבוע כי הסכום יוקצה למימון "מעטפת אהבה" להורים עניים שאין אלימות בביתם, רק מחסור ועוני.

עוני איננו סיבה להוצאת ילד מאמו החד הורית, המנסה להתפרנס לא מצליחה. עוני של אבא ואמא חולים, נכים, שאין בידם למלא צרכי חומר ותוכן של הילד-אך נותנים לילדם אהבה חום ורוח-אין להוציא את ילדם מהבית- יש להעביר התקציב לתמיכת התא המשפחתי חיזוקו ותמיכתו- למען טובת הילד.

היום שבו עוני הפך בישראל לעילה להוצאת ילדים מהבית - מאמר מאת רוני אלוני סדובניק
היום שבו עוני הפך בישראל לעילה להוצאת ילדים מהבית – מאמר מאת רוני אלוני סדובניק
מודעות פרסומת
הונאות משרד הרווחה, מבקר המדינה, סחר בילדים, עוני, עמותות המזון, פשעי משרד הרווחה, רעב

מבקר המדינה: משרד הרווחה מפקיר ילדים לאי ביטחון תזונתי ורעב

אפריל 2014 – דוח מבקר המדינה על פעולות הממשלה לקידום הביטחון התזונתי  קובע כי משרד הרווחה מפקיר ילדים לאי ביטחון תזונתי ורעב. מדובר כחלק ממהלך כולל לסחר בילדים ע"י רשויות הרווחה אשר חלקו כתב מבקר המדינה על ועדות ההחלטה ברשויות המקומיות הפועלות בדלתיים סגורות ללא ראיות ללא סדרי דין, אינן מעוגנות בחוק ומקבלות סמכויות סטטוטוריות מבתי משפט לענייני משפחה או נוער.
משרד הרווחה הסוחר מזה עשרות שנים בילדים קשישים וחוסים אינו דואג לשום סיוע לאזרח זאת כדי להפילו לעוני ודלות ולסחור בו ובמשפחתו.

אָדָם כְּשֶׁהוּא רָעֵב
אוֹ לֹא בָּטוּחַ
הוּא יַעֲשֶׂה פְּשָׁרוֹת,
הוּא יַעֲשֶׂה דְבָרִים
שֶׁלֹּא חָלַם עֲלֵיהֶם בְּחַיָּיו.
לְפֶתַע יֵשׁ לוֹ גַב עָקֹם,
וּמַה קָּרָה לוֹ לְגַבּוֹ
שֶׁנִּתְעַקֵּם?
אָבְדַן הַגַּאֲוָה.
(מתוך דליה רביקוביץ, "הצהרה לעתיד" )


מבקר המדינה השופט (בדימוס) יוסף חיים שפירא, פרסם היום דוח ביקורת מיוחד על "פעולות הממשלה לקידום הביטחון התזונתי". דוח זה מתפרסם לקראת חג הפסח ולא בכדי.
מידי שנה לקראת בוא הפסח, אנו עדים לדרישה של רבים בחברה הישראלית לקבל סיוע במזון לפסח. הסיוע הזה ניתן בעיקר על ידי גורמים פרטיים – עמותות המזון. מצב זה מצביע על מחויבות ממשלתית קטנה עד מאוד לטיפול ראוי בנושא קידום הביטחון התזונתי.
חדלונו של משרד הרווחה בתחום קידום הביטחון התזונתי גורם לפגיעה דווקא באוכלוסיות הנזקקות ביותר. נמצא כי בעת שנערך הדוח כ-900,000 נפש ובהם כ-360,000 ילדים, דיווחו כי בשל מחסור בכסף לא אכלו יום שלם או צמצמו את גודל הארוחות שלהם במשך כמה חודשים בשנה.
דוח מבקר המדינה חושף שורה של ליקויים בקשר לפעולות משרד הרווחה לקידום הביטחון התזונתי, ובהם:
  1. היעדר מדיניות: משרד הרווחה עדיין לא קבע מדיניות לטיפול בנושא. המועצה הארצית לביטחון תזונתי, שאמורה לייעץ לשר הרווחה בנושא התכנסה לראשונה רק בינואר 2013, כמעט שנה אחרי שהייתה אמורה להתכנס והיא מצויה בראשית עבודתה. כמו כן לא נמצא כי משרד הרווחה נתן למועצה אמצעים להפעלתה. יש לראות ליקויים אלה בחומרה.
  2. התמיכה בעמותות המזון: משרד הרווחה השאיר את מרבית הסיוע למדווחים על אי ביטחון תזונתי למגזר השלישי –  עמותות מזון. מדובר בכלי שאינו אפקטיבי דיו. חלק הארי של התמיכה המתקבלת מעמותות המזון מיועד לסלי מזון לפסח, דהיינו לטובת סיוע סמלי למועד חד פעמי. עמותות המזון הן שקובעות באילו מקומות יסייעו כאשר אין הן פועלות לפי קריטריונים אחידים וברורים.
    אחת האוכלוסיות שבהם בולטת תופעת אי הביטחון התזונתי היא האוכלוסייה הערבית, שבקרבה לא פועלות עמותות לסיוע במתן מזון.
  3. פעולות השלטון המקומי: בהיעדר מדיניות רווחה הטיפול "גולגל" לשלטון המקומי, שלעיתים האמצעים העומדים לרשותו גם הם מוגבלים והתוצאה שגם השלטון המקומי מסתמך על תרומות של עמותות (בעיקר ה"קרן לידידות").

לקריאת דוח מבקר המדינה על פעולות הממשלה לקידום הביטחון התזונתי הקלק כאן

דברי פתיחה של מבקר המדינה יוסף חיים שפירא, שופט (בדימ'):

עוני אינו גזרת גורל. לצד האחריות המוטלת על האדם לדאוג לצרכים הבסיסיים שלו ושל בני משפחתו לשם קיומם בכבוד, מוטלת על המדינה חובה משמעותית להבטיח מינימום של קיום אנושי בכבוד לבני החברה. חובתה זו של המדינה נגזרת ממארג הדינים הפנימי ובראשם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכן מחובותיה של המדינה הנובעות מהדין הבין-לאומי. דינים אלה מחייבים את רשויות השלטון להגשים את כבוד האדם באשר הוא אדם. חייבים אנו לזכור ולשנן את דבריו של השופט יצחק זמיר: "אסור שזכויות האדם ישמשו רק את האדם השבע, צריך שכל אדם יהיה שבע, כדי שיוכל ליהנות, למעשה ולא רק להלכה, מזכויות האדם" . בפרשה אחרת קבע בית המשפט העליון כי "הזכות למינימום של קיום אנושי בכבוד מצויה בליבו ובגרעינו של כבוד האדם. חיים בחרפת רעב, ללא קורת גג, תוך חיפוש מתמיד מנין יבוא עזרו של אדם, אינם חיים בכבוד. מינימום של קיום בכבוד הוא תנאי לא רק לשמירה ולהגנה על הכבוד האנושי, אלא גם למיצוי יתר זכויות האדם. אין כל פואטיקה בחיים בעוני ובמחסור. ללא תנאים חומריים מינימליים, אין לאדם יכולת ליצור, לשאוף, לבחור את בחירותיו ולממש את חירויותיו" . חברה אשר אינה דואגת לענייה ולמעוטי היכולת החיים בקרבה אינה פוגעת רק בכבודם ובזכויותיהם, אלא פוגעת גם בדמותה שלה. מדינה אשר לא מבטיחה כראוי את זכותם לחיים במינימום של כבוד אנושי מְפֵרה את חובתה כלפי כלל החברה לכבד את זכויות היסוד של האדם באשר הוא האדם.

שמירה על זכויות הנזקקים ודלי האמצעים והבטחת קיומם בכבוד הן נורמות מוסריות ומשפטיות אשר מדינה יהודית ודמוקרטית מצוּוָה לקיים. המסורת היהודית מלמדת אותנו זאת: "לא תאמץ את לבבך ולא תקפֹּץ את ידך מאחיך האביון. כי פָתֹחַ תפתח את ידך לו, והעבט תעביטנו די מחסֹרו אשר יחסר לו" . החובה במסורת היהודית לדאוג לעני לא הייתה רק חובתו של הפרט הבודד; על הציבור כולו הוטלה החובה לספק תנאי מחיה בסיסיים לדלי האמצעים, והיא מומנה מתשלומי מס חובה שנגבו מכל תושבי העיר בכל שבוע על ידי "גבאי צדקה", והם היו "נותנין לכל עני ועני מזונות המספיקין לשבעת ימים".

הנה כי כן, המסורת היהודית ויסודות הדמוקרטיה המודרנית מטילים על מדינת ישראל את החובה להגשים את זכותו של כל אדם לחיים בכבוד אנושי בסיסי. לצערנו הרב, הנתונים מלמדים כי בפועל קבוצות אוכלוסייה גדולות במדינת ישראל חיות בעוני ומחסור. אך לפני זמן לא רב פרסם המוסד לביטוח לאומי את דוח ממדי העוני והפערים החברתיים אשר ממנו עולה תמונה מדאיגה ביותר בדבר המצוקה הכלכלית והפערים החברתיים במדינת ישראל, גם בהשוואה בין-לאומית. על המדינה לעשות כל מאמץ על מנת לסייע לנזקקים לפרוץ את מעגל העוני ולהשתלב בשוק העבודה, ולעזור לאלה מהם שידם אינה משגת, להתקיים בכבוד באמצעות מערכת הרווחה והתמיכה שתפקידה לשמש "רשת מגן" למעוטי היכולת.

כפי שציינתי בכמה הזדמנויות מאז כניסתי לתפקיד, אני רואה במוסד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מגן זכויות האדם במדינת ישראל ובייחוד מגן זכויות האוכלוסיות החלשות. במסגרת מדיניותי זו ידגיש משרד מבקר המדינה בדוחותיו כי החובות הנגזרות מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והאמנות הבין-לאומיות המחייבות את מדינת ישראל אינן אך אידאל נשגב או מטרה נעלה; מדובר בזכויות חוקתיות ובהתחייבויות בין-לאומיות המטילות חובות משפטיות. זו מציאות נורמטיבית אשר יש בצדה השלכות אופרטיביות על תפקודן של רשויות השלטון.

דוח זה, העוסק באחד מצורכי הקיום הבסיסיים ביותר, הוא המשך ישיר של מדיניותי בדבר ההגנה על זכויות האוכלוסיות החלשות במדינת ישראל. הממצאים העולים מהדוח הם קשים ביותר ומלמדים כי במובנים רבים המדינה לא עמדה במחויבותה לקדם את הביטחון התזונתי של תושביה וטרם גיבשה מדיניות ממשלתית כוללת המגובה במשאבים הראויים להתמודדות יעילה עם התופעה של אי-ביטחון תזונתי. כפי שמצוין בדוח, פעולות הממשלה לטיפול בנושא הביטחון התזונתי עד מועד סיום הביקורת – הקצאת משאבים ממשלתיים בסכומים נמוכים והמשך הישענות על משאבי המגזר השלישי כגורם המממן את הפתרונות למשפחות המצויות באי-ביטחון תזונתי – מצביעות על מחויבות ממשלתית קטנה עד מאוד לטיפול ראוי בנושא קידום הביטחון התזונתי.

יודגש כי חדלונה של הממשלה בתחום קידום הביטחון התזונתי גורם לפגיעה דווקא באוכלוסיות הנזקקות ביותר. מסקר שערך המוסד לביטוח לאומי עולה כי אחת האוכלוסיות שבהן בולטת תופעת אי-הביטחון התזונתי היא האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, שבה שיעור המשפחות שדיווחו כי חוו אי-ביטחון תזונתי היה קרוב למחצית מהמשפחות (46.9%), מהן דיווחו 30% כי הן סובלות מאי-ביטחון תזונתי ניכר. המדינה לא גיבשה מדיניות כוללת להתמודדות עם תופעת חוסר הביטחון התזונתי, ויישום המדיניות הקיימת של תמיכה בעמותות מזון מעלה ספק אם מערך התמיכות הממשלתי תורם תרומה של ממש לשיפור הביטחון התזונתי בקרב מגזרים ויישובים שבהם בעיית אי-הביטחון התזונתי היא חריפה, ובפרט בחברה הערבית. כמו כן, היעדרה של מדיניות כוללת בתחום הנזקקות למזון מותירה את גורמי הרווחה בשלטון המקומי ללא הכוונה ראויה, וכל רשות פועלת על פי תפיסתה ובהתאם לכלים העומדים לרשותה, וככל שישנם כאלה – רובם ככולם מקורם במגזר השלישי. מציאות זו גורמת לטיפול שאינו שוויוני בנזקקים ביישובים השונים בארץ, תוך הסתמכות על טוב לבם של תורמים ומתנדבי עמותות הסיוע והמזון.

הלב דואב כאשר קוראים על משפחה עם ילדים שהמקרר בביתה ריק ממוצרי מזון או על משפחה שסיפרה כי לא רכשה פירות וירקות מפאת מצוקה כלכלית, כפי שמפורט בדוגמאות המובאות בדוח. מדינה יהודית ודמוקרטית אינה יכולה להשלים עם מציאות שבה מאות אלפים מתושביה מדווחים על אי-ביטחון תזונתי. גיבוש מדיניות ממשלתית כוללת והקצאת משאבים סבירים בדרך נבונה יכולים לתרום לצמצומה של תופעה חמורה זו. על כן, אני רוצה גם לציין לחיוב כי מתשובות הגופים הרלוונטיים למשרד מבקר המדינה עולה כי לאחרונה הקצתה הממשלה כ-200 מיליון ש"ח לנושא הביטחון התזונתי ובימים אלה היא מגבשת תכנית פעולה בנושא זה. מדובר בצעדים חשובים לקידום הביטחון התזונתי, אף שבוצעו באיחור ניכר. עם זאת, מבחנה של הממשלה יהיה באופן מימוש אחריותה לקידום הביטחון התזונתי ובכלל זה ליווי צעדים אלה במדיניות ממשלתית כוללת ובמחויבות תקציבית רב-שנתית, כי "כשעל הפרק ניצבת תביעה למימוש זכות-יסוד… משקלם היחסי של השיקולים התקציביים אינו יכול להיות גדול. שכן: 'הרטוריקה של זכויות אדם צריכה להיות מכוסה במציאות המעמידה זכויות אלו בראש סולם העדיפויות הלאומי. הגנה על זכויות אדם עולה כסף, וחברה המכבדת זכויות אדם צריכה להיות נכונה לשאת במעמסה הכספית'" . במסגרת זו על הממשלה לבחון את מקורותיה התקציביים, שמטבע הדברים הם מוגבלים, וכן את האילוצים השונים, ולאתר את מקורות המימון הראויים לקידום הביטחון התזונתי במדינת ישראל.

   יוסף חיים שפירא, שופט (בדימ')
 מבקר המדינה
 ונציב תלונות הציבור

קישורים:
יוסי סילמן – מנכ"ל משרד הרווחה – התנהלות מזוהמת לסחר בילדים – ספטמבר 2013 – יוסי סילמן חבר מפלגת יש עתיד, קיבל ג'וב מצמרת המפלגה לשמש כמנכ"ל משרד הרווחה. התבטאותו בענין עוני, כי ישנם ילדים רעבים, אך לא עם בטן נפוחה… הוכיחה כי סילמן חסר תובנה, בעל בוחן מציאות לקוי ושיפוט לקוי בענייני חברה ורווחה…

יוסי סילמן, מנכ"ל משרד הרווחה, עדיף שתתפטר – המאמר יוסי סילמן, מנכ"ל משרד הרווחה, עדיף שתתפטר , חלי בוזחיש ששון , יולי 2013 – העובדת הסוציאלית חלי בוזחיש ששון קוראת בפייסבוק לחבריה העובדים הסוציאליים לדרוש את פיטורי מנכ"ל משרד הרווחה יוסי סילמן. במשרד שתפקידו לפעול למיגור העוני ולפריסת רשת ביטחון סוציאלי אין מקום לאדם שמפגין חוסר ידע בסיסי בבעיית הרעב, כפי שהפגין בראיון איתו בדה-מרקר …

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה צריך ללכת הביתה – המאמר יוסי סילמן, מנכ"ל משרד הרווחה, העניים אינם אשמים , עבודה שחורה , יולי 2013 , אבי דבוש – אבי דבוש מבקש להזכיר למנכ"ל החדש של משרד הרווחה יוסי סילמן, שמדינת ישראל היא שיאנית העובדים העניים, ולפי התקציב הממשמש ובא, המגמה הזאת רק תחמיר…

פקידי הסעד עוקרים אלפי ילדים מבתיהם –  יואב יצחק , מעריב , 24/11/02. – מדובר אמנם בילדים בעלי סיכון, אבל עתה מתבררת הקלות הבלתי נסבלת של התהליך שהשתרש משך שנים מדובר בכ-2000 ילדים בשנה, ובסך הכל יותר מ-10,000 העקורים עתה ממשפחותיהם – פקידי הסעד בישראל מוציאים מדי שנה אלפי ילדים מחזקת הוריהם באופן בלתי תקין, תוך שלילת זכויות הילדים וההורים וגם תוך הטעיית בתי המשפט בישראל…
 הוצאת ילדים מהבית נעשת בחיסיון בהליך לא הוגן – ד"ר ישראל צבי גילת – פוליטיקה – ערוץ 1 – יוני 2011 – ראיון עם ד"ר ישראל צבי גילת בנושא הוצאת ילדים מביתם ע"י רשויות הרווחה. – צבי גילת עמד בעבר בראש ועדה (ועדת גילת) שבדקה דרכי פעולה של ועדות החלטה ומצא כי הליך הוצאת ילדים מביתם בכפייה ע"י רשויות הרווחה לא היה הוגן. –בתי משפט לנוער אינם מפרסמים פסקי דין לרבות בעניין הוצאת ילדים מבית כך שלא ניתן לבקר הליך שאינו פומבי…

ראיון עם פרופ. אסתר הרצוג על מצבם העגום של ילדים שהוצאו מביתם – עושים סדר חדש – הטלביזיה החינוכית – ערוץ 23 – יוני 2011 – ראיון עם פרופ. אסתר הרצוג על מצבם העגום של ילדים שהוצאו מביתם ומשפחתם בכפייה ע"י רשויות הרווחה – ביוני 2011 פרסם מכון חרוב ממצאי דו"ח לפיו ילדים ובני נוער במסגרות חוץ-ביתיות מעורבים בפעילות עבריינית פי למעלה מ-3 מכלל ילדי השנתון, ושיעור הזכאים לבגרות נמוך משמעותית משל האוכלוסיה הכללית – הילדים מתויגים ע"י רשויות הרווחה והופכים להיות משאב כלכלי למשך שנים רבות בידי גורמי טיפול, פנימיות ומעונות, אומנה, אימוץ, ועוד עמותות ומלכ"רים. רשויות הרווחה מתנכלות ("מטפלות" לדבריהם של רשויות הרווחה) בעיקר במשפחות מוחלשות כגון חד הוריות, וכאלו שמצבם הכלכלי קשה…

שקרים ודמגוגיה נגד ילדים ומשפחות – פרופ. לעבודה סוציאלית בלהה דוידזון ערדערוץ 1- פוליטיקה – יוני 2011, פרופ. לעבודה סוציאלית בלהה דוידזון ערד מאוניברסיטת תל אביב זורה חול בעיני הציבור בראיון בתכנית פוליטיקה בערוץ 1 – דוידזון מציגה כאילו תהליך הוצאת הילדים מהבית הנו שקול ע"י ועדת החלטה וערכאה שיפוטית בעוד שבפועל ועדות ההחלטה מחליטות תמיד פה אחד ואינן מציגות בפני בתי המשפט לנוער את הדילמות והלבטים, בעד ונגד בהחלטותיהן. בנוסף ידוע כי בתי משפט לענייני משפחה ונוער משמשים חותמת גומי לוועדות ההחלטה ולפקידי הסעד לחוק הנוער

גזל, מדיניות משרד הרווחה, ניצולי שואה, עוני, עושק, פשעי משרד הרווחה, רעב, שר הרווחה מאיר כהן

עדות – משרד הרווחה מפקיר ניצולי שואה לעוני רעב עושק וגזל

ועדת הרווחה דנה בסקר שהעלה ממצאים קשים בנוגע למצב ניצולי השואה. דורה רוט, ששרדה את התופת, מחתה בדמעות: "תנו לנו למות בכבוד". סגן שר האוצר לוי הבטיח "למצוא תקציבים" והותקף על-ידי ח"כ שטרן: "עד עכשיו יצאה קדחת"
ynet , עומרי אפרים ,  29.04.13

"חשבתי שבפלסטינה יש רק יהודים, אבל מה שאתם עושים לניצולי שואה זה פשע", כך הטיחה היום (ב') ניצולת השואה דורה רוט במהלך דיון שהתקיים בכנסת. הדיון על אודות מצבם של ניצולי השואה נערך בעקבות פרסום ממצאי סקר שערכה הקרן לרווחת נפגעי השואה.

ניצולת שואה בכנסת: "מה שעושים לנו זה פשע"

ניצולת השואה רוט האשימה את הרשויות באחריות למצבם של הניצולים. "אבי נהרג בפונר, הייתי שש שנים בגטו ורשה וגטו וילנה וספגתי שני כדורים בגב מחיילים גרמנים. סיפרה רוט בדמעות. "סבלתי משחפת ומיתמות ובאתי לישראל בלי לדעת מה זה ציונות".

רוט אמרה עוד כי "המדינה קיבלה כספי שילומים שיחזיקו את הניצולים עד סוף חייהם, מה עשיתם עם הכסף?! לראות ניצול שאין לו כסף לאוכל או לחימום זה הבושה שלכם, הבושה של הבית הזה. קשה מאוד לחיות עם זה שש שנים, הייתי רעבה וחלמתי על לחם. לא צריך את הוועדות, תעשו דבר אחד, תתנו לניצולים שנשארו, תתנו לנו למות בכבוד בלי ישיבות".

בסקר שנערך בתחילת החודש העידו 67% מקרב 500 ניצולי השואה שהשתתפו בסקר כי הם לא מרוצים מהאופן שבו הממשלה מטפלת בהם ו-22% טענו כי חלה הרעה בטיפול הממשלתי בניצולי השואה. 49% מהנשאלים העידו על בעיות בריאות שמקשות עליהם ביום יום ו-25% דיווחו על קשיים כלכליים.

"יש קרן כזאת וועדה אחרת, רנטות שונות, אני נדהם על כך שאף אחד לא לקח את הנושא וגיבש אותו בתוך מטרייה אחת", אמר בדיון שר הרווחה מאיר כהן. "יש לנו חלון הזדמנויות קצר, אני מוכן לקחת על עצמי את הטיפול כך שמשרד הרווחה יטפל בכל הנושא יערוך רגולציה ויביא את הכסף ממשרד האוצר".

"לשים סוף לבושה"

יו"ר הוועדה, ח"כ חיים כץ, אמר בדיון כי "צריך לשים סוף לבושה הזאת". כץ הצהיר כי יניח על שולחן הכנסת הצעת חוק שתעגן את הטיפול בכל ניצולי השואה תחת רשות אחת. יו"ר הקרן לרווחת נפגעי השואה, אבי דיכטר, אמר כי "בתוך 10 שנים נצטרך לטפל במספר קטן מאוד של ניצולים. השאלה
היא איך מכבדים את הניצולים בעודם בחיים? 50 אלף מוגדרים על ידי המדינה כעניים. עקירת העוני אינה מסובכת".

סגן שר האוצר מיקי לוי שנכח בדיון אמר כי "למרות המצב הקשה של התקציב, אם צרכים נוספים יוגדרו – הנושא יובא לבחינה נוספת של שר האוצר". ח"כ אלעזר שטרן (התנועה) שכיהן בעבר כיו"ר הקרן לרווחת נפגעי השואה, השיב לו: "מה זה 'כשיהיו הצרכים'? עד עכשיו יצאה קדחת. אל תשים את זה (את הטיפול בניצולים. ע"א) באוצר. הם שומרים על כסף, לא רוצים לתת".

ח"כ יפעת קריב (יש עתיד) אמרה: "יש אינסוף דו"חות. ברור מה צריך לעשות, יש ארבעה נושאים שצריך לטפל בהם עכשיו: מיהו ניצול, מיהו המשרד המרכז, תקציב סל השירותים והתקציבים וצמצום הביורוקרטיה".

יצוין כי עם כניסתו לתפקיד הורה שר האוצר יאיר לפיד על תוספת של 400 מיליון שקל לטובת ניצולי שואה למשך ארבע השנים הבאות.

קישורים:

פשעי הרווחה והפסיכיאטריה – התעללות והזנחת ניצולי שואה בהוסטלים – ניצולים באפלה – ינואר 2011 – מדיניות משרד הרווחה מוזילה את השואה, ואת אזרחי מדינת ישראל. מתברר כי הפקידות ברשויות הרווחה לא רק פוגעים השכם וערב בפרט ובמשפחה "בשם טובת הילד" או "עבודת הקודש" ועוד כל מיני מונחים מעולם הפולחן, אלא גם מעלימים עין מהתעללות והזנחה במוסדות שאליהם השליכו את האזרחים…

 שר הרווחה משה כחלון משליך אזרחים לעת זיקנה – סיפורה של רעיה שפילמן ניצולת שואהמדיניות משרד הרווחה בראשות השר משה כחלון מוזילה חיי אזרחים ומשליכה אותם לעת זיקנה הכתבה למה משרד הרווחה דורש להעביר ניצולת שואה בת 90 מבית האבות?  , שמעון איפרגן  , מקו , יולי 2012 – רעיה שפילמן, קיבלה מתנת יומולדת משמחת מהמדינה לגיל 90 – משרד הרווחה מסרב להמשיך את מימונה בבית אבות ודורש את העברתה למוסד סיעודי לאלתר, בטענה שמצבה הרפואי אינו מאפשר השארתה בבית האבות. בנה: לא חל שינוי במצבה הרפואי…

הונאות משרד הרווחה, יום השואה והגבורה, מדיניות משרד הרווחה, ניצולי שואה, עוני, קשיש, רותי סיני

צביעות רשויות הרווחה ו"תעשיית" השואה – ניהול מערכתי כושל ניצולי השואה

תאוות בצע ופקידות מדושנת על גב ניצולי השואההכתבה אין מחילה על ההשפלה , רותי סיני , מאי 2011 , nrg

בגרמניה הנאצית ניסו לגזול מהיהודים צלם אנוש. במדינת ישראל גוזלים מהניצולים, שכל חטאם ששרדו את הזוועות, את שארית כבודם.

במקום לספק את צרכיהם בסתר, עורכים סביבם פסטיבלים של מסכנות. אין היום מעשה למען ניצולים או שקל שמוקצה לטובתם שאינם מלווים בתרועות יחצנות והבזקי מצלמות. קחו, למשל, הזמנה שנשלחה אתמול לקראת יום השואה. "אני שמחה להזמינך לאירוע השקה", כתבה יועצת תקשורת ששלחה את ההזמנה. בושם חדש? קולקציית תכשיטים? לא ולא. פרויקט סיוע לניצולי שואה מאושפזים, "ביוזמה וניהולה של החברה לאיתור והשבת נכסי נספי השואה". שמו של הפרויקט, "עזר לניצול", בלא ספק נהגה על ידי מיטב מוחות ענף הפרסום...

ישראל מכורה לזיכרון השואה. מדי שנה היא מנציחה את הנספים ומתרפקת על סיפורי גבורתם. את החיים, שכל חטאם ששרדו את הזוועות, היא מעדיפה לשכוח. יחסה של המדינה לניצולים היה ונותר מורכב. ישראל אמנם הוקמה עבורם כמקלט, אבל הם התקבלו בתחושות מעורבות. תדמיתם הייתה גלותית וחלשה, פסיבית וכנועה, היפוך מוחלט מדמותו של היהודי שנלחם נגד אויביו כדי לברוא חברה יהודית חדשה בישראל.

על אף שהפנו להם עורף, הניצולים החיוורים בנו את הארץ. חלקם הושלכו הישר מהתופת ההיא לקרבות מלחמת העצמאות, אחרים סללו כבישים ובנו בניינים. הם היו המסד שעליו התפתחה המדינה – הסוחרים, הפקידים, הקצינים, האחיות, המורות. הם גם הקימו דורות המשך – ילדים, נכדים ונינים.

חלפו השנים, מספר הניצולים הלך ופחת, אבל צרכיהם של הנותרים הלכו ורבו. בניגוד לדימוי הרווח שלפיו הניצולים משופעים ברנטות מגרמניה, מתברר שרבים חיים בדלות ומחסור.

בגרמניה לא היה הבדל בין יהודי ליהודי. כולם נחשבו טמאים ונידונו לכליה. בישראל, לעומת זאת, מחולקים הניצולים לקבוצות ותתי קבוצות לפי מוצאם, תאריך הגעתם ארצה ושלל קריטריונים אחרים. כל קבוצה זכאית להטבות שונות.

סבך בלתי אפשרי

כמעט 50 אלף ניצולים שמקבלים גמלה חודשית ממשרד האוצר זכאים לפטור מתשלום בעבור תרופות למחלות המוכרות כתולדה של השואה. אבל ניצולים שמחלתם אינה מוכרת כתוצאה מהשואה, אינם זכאים לפטור, רק להנחה: 50 אחוז עד גיל 70 ו-60 אחוז אחריו. מעבר לעובדה ש-65 שנים אחרי השואה קשה לדעת אם חולי הוא תוצאה של הזוועות או של הגיל או של שניהם, לשם מה נועדה החלוקה לגילאים?

והנה דוגמה נוספת. מתוקף "חוק נכי רדיפות הנאצים" משלם האוצר תגמול חודשי בסיסי לזכאים. בנוסף, יש שמקבלים תגמול ל"נצרך" ויש שמקבלים תגמול ל"נזקק". דרגות זכאות
שונות נקבעו גם לניצולים שנמצאו באחרונה זכאים להכרה מתוקף מחלות נוספות שהוכרו כתולדה של רדיפות הנאצים: ניצול שהחל לסבול ממחלה עשר שנים אחרי המלחמה מוכר בצורה מלאה, וזה שהתחיל לסבול 20 שנה אחרי השואה מוכר באופן חלקי.

התוצאה היא סבך שקשה, עד בלתי אפשרי, לצלוח אותו. וכאילו אין די בסרבול, הרי שלפחות שבעה גופים גדולים ועשרות קטנים יותר עוסקים בסיוע לניצולים: משרד האוצר, משרד הרווחה, המשרד לאזרחים ותיקים, משרד הבריאות, ועידת התביעות, הקרן לרווחת נפגעי השואה, מרכז הארגונים של ניצולי השואה ועוד.

כולם היו גיבורים

הנהנים העיקריים מהבלבול והסרבול הם גדודים של פקידים ועורכי דין שמתחזקים את "תעשיית" השואה. כסף לא חסר. החברה שהוקמה על ידי הממשלה כדי לאתר ולהחזיר נכסים של נספים ליורשיהם מחזיקה בנכסים שנאמדים ב-800 מיליון שקלים, לפחות. לרוב הכסף לא נמצא ולא יימצאו יורשים והוא מיועד בעיקר לניצולים עניים.

לכסף נמצא שימוש חשוב נוסף – יותר מ-20 מיליון שקלים בשנה מוקצים להפעלת החברה ולשכר עובדיה ומנהליה, שכבר התחלפו ארבע פעמים בארבע השנים מאז הוקמה. בשנים האחרונות, בתגובה לביקורת ציבורית קשה, אכן הוקצו כספים לרווחת הניצולים, אבל רק לעניים שבעניים. מרבית הניצולים אינם זכאים, למרות שלא מעטים מתקשים לממן את התרופות והטיפולים שלהם הם זקוקים.

לכל זקן בישראל מגיע להוציא את חייו בכמה שפחות סבל וכמה שיותר כבוד. הדבר נכון, בוודאי, כאשר מדובר באנשים שכל יום, כל חודש וכל שנה בחייהם עוברים עליהם בצל הזוועות ויגון הגעגועים לאהובים שנספו. בישראל מתקשים להבין שגם הם היו גיבורים. עצם החיים בגטו או במחנה, כל נשימה, כל ביס מלחם דל ועבש, היו מעשים של גבורה.

פסטיבלים של מסכנות

אבל היום להיות ניצול שואה בישראל מזוהה יותר מכל עם עוני. במקום שיקבלו סיוע בזכות, נאלצים הניצולים להתמקח על כל כדור ומשחה, להתרוצץ בין משרדים ופקידים ולחפש מסמכים שאינם קיימים כדי להוכיח שאינם מתחזים או מרמים.

במקום לספק את צרכיהם בסתר, עורכים סביבם פסטיבלים של מסכנות. אין היום מעשה למען ניצולים או שקל שמוקצה לטובתם שאינם מלווים בתרועות יחצנות והבזקי מצלמות. קחו, למשל, הזמנה שנשלחה אתמול לקראת יום השואה. "אני שמחה להזמינך לאירוע השקה", כתבה יועצת תקשורת ששלחה את ההזמנה. בושם חדש? קולקציית תכשיטים? לא ולא. פרויקט סיוע לניצולי שואה מאושפזים, "ביוזמה וניהולה של החברה לאיתור והשבת נכסי נספי השואה". שמו של הפרויקט, "עזר לניצול", בלא ספק נהגה על ידי מיטב מוחות ענף הפרסום.

בגרמניה הנאצית ניסו לגזול מהיהודים צלם אנוש. במדינת ישראל גוזלים מהניצולים את שארית כבודם. אין מחילה על הסבל, אין סליחה על ההשפלה.

אין מחילה על ההשפלה - גזל ניצולי השואה

קישורים:

הוצאת ילדים מהבית, התעללות בילדים, התעללות מינית, לשכת הרווחה חדרה, עוני, עיריית חדרה

לשכת הרווחה חדרה – בין פטיש העוני לסדן הרווחה – הטרדה מינית בפנימיית רננים

לשכת הרווחה חדרה מטייחת סבלו של ילד בפנימיית רננים וכופה עליו ועל הוריו כי יהיה בפנימיה.
הכתבה "בין פטיש העוני לסדן הרווחה" ,  סמי עלי , ינואר 2007 , "המושבות"
.
הנער מ’ בן ה- 13 טוען שהוא מוטרד מינית בפנימיית רננים בה הוא לומד. המשטרה מנהלת חקירה. הוריו שסובלים ממצוקה כלכלית חמורה, מבקשים להוציאו משם. שרותי הרווחה שמכירים היטב את המשפחה, טוענים כי ההורים אינם מסוגלים לגדל את ילדיהם כראוי. בין חוסר האונים של המשפחה ומצוקתה הכלכלית, בין הנהלים הרשמיים והכוונות אולי הנכונות, של מחלקת הרווחה ובין המוסד החינוכי, נמצא מ’ המשלם את המחיר.
.

מ’ הוא נער בן 13 ומשפחתו מתגוררת בחדרה. הוא לומד בפנימיית רננים ומתחנן כי יוציאו אותו משם. הנער רוצה לעזוב את הפנימייה "תנו לי לשוב לביתי איני יכול יותר". הוא אמר לי בשיחה איתו.
"החיים שלי הם גיהינום", אומר מ’ "לא רוצה להיות בפנימייה הזו יותר, רע לי שם. מציקים לי. שמו אותי עם ילדים שמצבם הבריאותי ירוד, זה משפיע עליי לא טוב. אני סובל מעינוי ומהטרדה מתמשכת מצד אחד המדריכים, כשאני נכנס להתקלח כל הזמן הוא ניצמד אלי, הוא מסבן אותי. זה מפריע לי ואני מרגיש אי נוחות. ביקשתי ממנו שיפסיק עם זה, אבל הוא טען שהוא חייב לפקח עליי בזמן שאני מתקלח, כי אלה הן ההוראות. אני סובל ומבקש שיעזרו לי. סיפרתי להורים, אבא שלי פנה למחלקת הרווחה בעירייה וסיפר להם אבל אין עם מי לדבר. עד היום לא סיפרתי למנהלים בפנימייה מפני שאני חושש שהם לא יאמינו לי ואפילו יתעלמו מתלונתי, ויזניחו אותי או יענישו אותי. בכל פעם שאני בא לחופש בבית מנדנד לאבא שלי שיעשה כל מאמץ להוציאני משם, די מספיק שהמשפחה שלי חייה במשבר זה שנים".
יש לציין כי הנער מ’ סובל מבעיות שונות, לבד ממצוקה כלכלית, וכנראה תפקודית של המשפחה שבא ממנה, קיימות אצלו בעיות התנהגותיות ותפקודיות שבעטיין היה מאושפז קודם לכן, במוסד פסיכיאטרי בפרדס חנה.
מנהלת פנימיית רננים, ענת לוקס, מסרה כי: "בפנימיית רננים מתחנכים סוגים שונים של חניכים, חלקם עצמאיים ותורמים לקהילה, מתגייסים לצבא והופכים להיות אזרחים מהמניין וחלקם זקוקים להשגחה אינטנסיבית, כולל בתפקוד הבסיסי היום יומי. לאור העובדה שחלק מהחניכים הוצאו מביתם בניגוד להסכמת הוריהם, ניכר כי חלק מן ההורים נתפסים לאירועים שונים שאין להם בסיס מוצק במציאות. הצוות החינוכי טיפולי, בפנימיית רננים זוכה לליווי מקצועי ונמצא בפיקוח מתמיד של משרד הרווחה. בנוגע למקרה הספציפי, החניך הנ"ל חייב להתקלח בנוכחות איש צוות. מסיבות של אתיקה מקצועית, אין באפשרותי להסביר מדוע, אלא אם כן יושג ויתור על סודיות מהוריו, לפיכך תשובתי חלקית בלבד. האירוע עצמו לא טופל על ידי הנהלת הפנימייה זאת משום שהחניך לא התלונן מעולם בפני אף איש צוות במסגרת. החניך התלונן ככל הנראה בפני הוריו בחופשתו האחרונה בבית.
יש הנחייה, של הנהלת הפנימייה והחלטת מומחים מקצועיים, לא לאפשר לחניך מ’ להיות בגפו במקלחת, וזאת מסיבות בריאותיות. אנו נבדוק את הנושא. במידה ויתקבל רושם שהייתה הטרדה כלשהי מצד המדריך – נפנה מיידית למשטרת ישראל".
מהמשטרה נמסר כי משפחת ש’ הגישה בימים אלו תלונה במשטרה נגד המדריך האב ובנו מסרו עדויות לחוקרים. החקירה מתנהלת בחשד למעשה מגונה בין כתלי פנימיית רננים, וכיוון שהיא נמצאת בעיצומה אי אפשר למסור כרגע פרטים נוספים.
משפחת ש’ מחדרה, היא דוגמא לאלפי משפחות במצוקה הנמצאות מתחת לקו העוני במדינה. מספיק מבט קטן לתוך דירתם השכורה,בת שני החדרים, כדי להבין את מצבה הירוד והמזעזע של משפחה המגדלת חמישה ילדים. יוסף, אב המשפחה בן 39, עיתונאי וקריקטוריסט לשעבר, מובטל, ניסה מספר פעמים למכור את ציורי הקריקטורה שלו לעיתונים ולמגזינים במטרה להרוויח כמה גרושים שיבטיחו אוכל לאשתו ובניו אבל לשווא. אשתו גלינה, עולה חדשה בעלת תואר ראשון בשפה וספרות רוסית, גם היא מובטלת. הם נשואים זה 15 שנה הציבו לעצמם כמו כל הזוגות בעולם חלומות, שאיפות, גידול וחינוך ילדים ועוד שורה של דברים טובים.
"התחתנו לפני 15 שנה", אומר יוסף אב המשפחה, "היו לנו חיים שקטים במשך שנתיים אף אדם לא הפריע לנו, גרנו בבני ברק." שנתיים לאחר נישואיהם חוו אירוע לא ברור, שבו לטענתם הוכו ומאז שרותי הרווחה אינם מניחים להם, ורוצים להוציא את הילדים מרשותם. "לפני 12 שנים, כשגרנו בבני ברק, קבוצת מופרעים תקפו אותנו התעללו בנו, שברו לי 7 צלעות, תקפו את הבית באבנים, הבעירו מדורות מה לא עשו." מתייחס יוסף לטראומה שממנה לטענת המשפחה לא התאוששו. מאז החליפו 6 דירות, ונדדו מיישוב לאחר.
"אני מובטל, עיתונאי במקצועי, סאטיריקון, וקריקטוריסט. אשתי עולה חדשה ומחזיקה בתואר ראשון בשפה וספרות רוסית, עד היום לא מצליחה למצוא עבודה. אני ממשיך לכתוב לעצמי רק כדי לשמור על שפיות הדעת. מצבנו הכלכלי גרוע מאוד, קשה לתאר את המצוקה שאנו חיים בה, לא מספיק שהם לא עוזרים לנו, גם רוצים לקחת את הילדים שלנו. מסע הרדיפה של הרווחה הפך אותנו למשותקים, תעזרו לנו" מתחנן יוסף. "מזה חמשה חודשים הפסיקו לתת לנו הבטחת הכנסה, ואין לנו ממה לחיות. אנחנו חיים על נדבות. השתתפתי בתוכנית ויסקונסין, וכל הזמן שלחו אותי לעבודות שונות שלא התאימו לי ולבסוף עזבתי, בתקופה שהייתי בתוכנית עשיתי הרבה עבודות בהתנדבות צבעתי תחנות אוטובוס, ציירתי ועוד."
"יש לנו 5 ילדים הבכור לומד בפנימיית תלפיות בעיר חדרה. בעיר אנו גרים זה שש שנים, במשך 13 שנה נסנו מעיר לעיר. החלפנו 6 דירות והכול מפחד. לפני כשנה פרצו לביתנו המשטרה והרווחה, לאחר שאחד השכנים דיווח למשטרה על צעקות בבית. היה ויכוח ביני לבין אשתי בנושא מסוים. זה קורה בכל משפחה. בעקבות המצב הירוד שלנו היא נכנסה ללחץ והתחילה לצעוק. אחרי מספר דקות פרצה המשטרה לדירה, כאילו שחיכו לרגע זה ועמדו מאחורי הדלת. הם באו עם עובדת סוציאלית ממחלקת הרווחה (חדרה) בעירייה. היא התחילה לחקור אותי ולצעוק, הילדים היו בהלם והתחילו לבכות. ביקשתי ממנה להירגע מפני שהיא באה כדי להרגיע רוחות ולא ההפך. היא ענתה לי באכזריות ובקשה שאשב בשקט. לדעתי אני הייתי העובד סוציאלי באותו רגע. היא בקשה ממני שאחתום על ניר בו אני מסכים להעביר את בני מ’ לפנימייה לאחר שאושפז במשך שבעה חודשים בבית חולים פסיכיאטרי בנס ציונה. סירבתי לכך. היא בקשה ממני גם לבוא למחלקת הרווחה ביום ראשון כדי לדון בנושא. לאחר שלא הסכמתי לדרישה, תפרו לי תיק, בשנייה וחצי, בעיצומה של הפריצה הוציאו את אשתי מהבית, לאחר כעשר דקות שבו איתה בחזרה והראו לי תלונה של אשתי, על שנתתי לה מכות". אמר שוורץ בכאב.
"חקרו אותי במשך שעות בתחנת חדרה. ישבתי על לא עוול בכפי במשך 39 יום בבית מעצר בקישון, סבלתי ולא יכולתי יותר, הם הצליחו לשבור אותי. עו"ד מהסנגוריה הציבורית אמר לי תודה, והם ישחררו אותך. כך עשיתי, כי אי אפשר להילחם בשטן מהרווחה ומהמשטרה. בהיותי במעצר אשפזו את בני מ’ בצו בית משפט ללא הסכמתי והעבירו אותו לפנימיית רננים."
"בחודש האחרון סיפר לי הבן כי הוא לא מרגיש טוב וחש בפחד, בהתחלה סירב לספר, ידעתי שמדובר בנושא קשה. הוא אמר שאחד המדריכים מטריד אותו. שהוא נכנס עמו למקלחת מדי יום ומסבן אותו, על אף שביקש מהמדריך שיצא מהמקלחת ברגע שהוא מתקלח ושיפסיק לסבן את גופו. אלא שהמדריך לא נענה וטען שהינו מחויב לשהות איתו, בני פחד לספר לאחראיים מפני שהוא חשש שלא יתייחסו לדבריו ואף ויענישו אותו. אני דיברתי עם שירותי הרווחה בעירייה ואלה לא הקשיבו לי. התקשרתי למוקד המשטרה ודיווחתי, אבל בקשו ממני שאגש לתחנה באזור ואגיש תלונה, בהתחלה לא עשיתי זאת מפני שפחדתי שיעשו לי תרגיל דומה כמו שעשו לי בעבר ויתפרו לי תיק. כי הם מתואמים עם הרווחה וכל אשר תאמר הרווחה הוא קדוש." בסופו של דבר כאמור הוגשה תלונה.
אגף הרווחה בעיריית חדרה מסר בתגובה כי: "מדובר במשפחה המוכרת ומטופלת באגף הרווחה מספר שנים. משפחת ש’ מקבלת סיוע במזון מעמותת "לב-חם" באופן שוטף וקיבלה סיוע חומרי ממחלקת הרווחה לרבות תלושים לקניית מזון ברשתות המוכרות, סידור הילדים בפנימיית "תלפיות" בחדרה בהסכמת ההורים, סומכת שתסייע להם בענייני הבית והילדים וכמו כן ברכישת מכונת כביסה. אגף הרווחה מכיר בקשיים ובמורכבות של משפחת ש’. אי לכך האגף פועל ועושה רבות למען שיפור רווחתה ומצבה של המשפחה ו-5 הילדים שזקוקים למסגרות משלימות להמשך התפתחותם הרגשית, הלימודית והאישית התקינה".
אנחנו נשארנו תוהים. המשטרה תחקור, ובינתיים?
אין ספק כי המשפחה מעבר לקשייה הכלכליים נמצאת במצוקה נפשית קשה, ובאופן שאינו מאפשר את תפקודה התקין. מאידך, האם בשל כך ובשל ההיסטוריה המסובכת של המשפחה, יש להקל ראש בתלונתו של הנער? האם יכול להיות שיש ממש בטענתו, ויש כאן ניצול של "חסר ישע" גם במובן של קטין, אך גם במובן של מי שאין לצידו משפחה או כלים להתמודד? האם הוא באמת נמצא במסגרת שמתאימה לו? ובאמת ייתכן שכל הרשויות עושות כאן עבודתם נאמנה, ובכל זאת איך יוצאים מן המעגל הזה? ואיזה עתיד נכון לנער מ’ ולשאר אחיו?
.
קישורים: