אלכוהול, מבקר המדינה, מדיניות משרד הרווחה, משרד החינוך, נתניה, סמים, רשויות הרווחה

כישלון מדיניות הרווחה בקהילה – מבקר המדינה: כשלים בהתמודדות עיריית נתניה במלחמה בנגע הסמים והאלכוהול בקרב בני הנוער

הכתבה דו"ח מבקר המדינה על הרשויות המקומיות לשנת 2009 – כשלים בהתמודדות עיריית נתניה במלחמה בנגע הסמים והאלכוהול בקרב בני הנוער , כתבי קול השרון 13.10.2010

מנתוני דו"ח המבקר עולה, כי עיריית נתניה לא הפעילה בתקופה בה בוצעה הבדיקה את התוכנית בבתי הספר הממלכתיים-דתיים ולא יזמה פעילות מניעה בקרב הורים. עוד עולה מדו"ח המבקר, כי בשנת הלימודים התשס"ט, בערים נתניה ואשדוד, טיפלו הגורמים השונים בתחום בני נוער בסיכון ב-5000 בני נוער המשתמשים בחומרים פסיכואקטיבים- ואולם רק 25 מהם הופנו ליחידת טיפול המתמחה בנוער המשתמש בחומרים פסיכואטקיביים (גז מזגנים ועוד)

השימוש לרעה בסמים ובאלכוהול (להלן גם – חומרים פסיכואקטיביים) הוא נגע מתפשט הפוגע בחברה הישראלית על כל רבדיה. יש המשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים באקראי, ויש המשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים דרך קבע, מתמכרים להם ומפתחים תלות גופנית או נפשית בהם (להלן – מכורים).

בשנת 2005 היה מספר המשתמשים בסמים והמכורים להם כ-333,000. כמחצית מבני הנוער וכשני שלישים מהמבוגרים שתו משקאות אלכוהוליים שלא לקיום דינים דתיים, ושיעור המשתמשים בסמים בקרב בני נוער היה גדול משיעורם בקרב מבוגרים. שימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב בני נוער הוא אחת הסיבות לנשירה ממסגרות חינוכיות, למעורבות בפעילות עבריינית, לפגיעה בקשרים חברתיים וליצירת משברים חברתיים.

בשנת 2009 בדק משרד מבקר המדינה את נושא מאבק הרשויות בנגעי הסמים והאלכוהול. הביקורת נעשתה בעיריות אשדוד, באקה-ג'ת, נתניה וקריית אונו. בדיקות השלמה נעשו ברשות הלאומית למלחמה בסמים (להלן – הרשות למלחמה בסמים), במשרד הרווחה והשרותים החברתיים (להלן – משרד הרווחה), במשרד החינוך, במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (להלן – משרד התמ"ת), במשרד לביטחון הפנים, במשטרת ישראל, במשרד לקליטת עלייה, במשרד הבריאות, במשרד הפנים ובמרכז השלטון המקומי בישראל. חלק מהנתונים עודכנו לראשית שנת 2010.

בשל השיעור הגבוה של משתמשים בחומרים פסיכואקטיביים החליטה הממשלה, באוגוסט 2005, להקים צוות בין-משרדי שיגבש תכניות אופרטיביות בתחום המניעה והטיפול בנגעי הסמים והאלכוהול והשלכותיו כמרכיב במאבק באלימות בחברה הישראלית. בספטמבר 2005 הציג הצוות הבין-משרדי את המלצותיו בפני ועדת השרים למאבק באלימות. נמצא כי הממשלה לא קיימה דיון ממשי לצורך קבלת

החלטה בדבר הקצאת המשאבים ויישום ההמלצות, וההמלצות לא יושמו עד למועד הביקורת (בתחילת 2009).

הרשות למלחמה בסמים קבעה כי לצורך גיבוש תכנית עבודה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול יש לאסוף נתונים על אוכלוסיות המשתמשים בהם בתחום הרשות המקומית. נמצא כי עיריות נתניה ובאקה-ג'ת לא פעלו לאיסוף נתונים על מגמות שימוש בחומרים פסיכואקטיביים ביישוביהן.

באשדוד ובקריית אונו הופץ שאלון לתלמידי בתי ספר על-יסודיים, ובו מידע מפורט על השימוש בחומרים פסיכואקטיביים, וממצאיו אמורים להיות "בסיס לקבלת החלטות עירוניות".

נמצא כי בכל אחת משתי העיריות לא הוצגו ממצאי השאלון בפני הוועדה למאבק בסמים שמועצת העירייה בחרה ולא דנו בהם כדי לגבש מדיניות עירונית שעניינה המאבק בנגעי הסמים והאלכוהול. בעיריית אשדוד לא הוצגו ממצאי השאלון גם בפני כל פורום אחר ואף לא הובאו לידיעתם של גורמי הרווחה והחינוך בעיר.

למעלה ממחצית האוכלוסייה במדינת ישראל – בני נוער ומבוגרים כאחד – שותה משקאות אלכוהוליים, בהם כ-50,000 המכורים לאלכוהול. גם בקרב תלמידים, בגילים 11-12, יש השותים משקאות אלכוהוליים בכמות גדולה ובתדירות גבוהה.

בהחלטת הממשלה מיוני 2006, בנושא תופעת האלימות בחברה הישראלית, הנחה ראש הממשלה דאז מר אריאל שרון "להעביר מיד את הטיפול במשקאות חריפים משכרים לרשות למלחמה בסמים". נמצא כי עד מועד סיום הביקורת (בסוף 2009) לא נעשתה כל פעולה חקיקתית, ארגונית או תקציבית ליישום ההנחיה. בקשות הרשות למלחמה בסמים מאז ספטמבר 2005 להקצות תקציב מיוחד למאבק בנגע האלכוהול לא נענו, ועד מועד סיום הביקורת היא לא קיבלה כל הקצאה כספית לתחום זה.

עוד נמצא כי עד מועד הביקורת (בתחילת 2009) לא גיבשה הרשות למלחמה בסמים תכנית מניעה לשימוש באלכוהול. רק בתכנית העבודה של הרשות למלחמה בסמים לשנת 2009 בתחום ההסברה הוגדר היעד – "בניית אסטרטגיה ותוכנית הסברה בתחום האלכוהול והפעלתה".

הנתונים על השימוש הרחב שבני נוער עושים בחומרים נדיפים (חומרים בשימוש ביתי ששאיפת אדיהם גורמת לשיכרון חושים ולהזיות) והמידע על הסכנות הנובעות משימוש זה העלו ברשות למלחמה בסמים ובמשרד החינוך את הצורך המיידי להפעיל תכניות מניעה. נמצא כי רק בשנת 2008, כשבע שנים לאחר שפורסמו הנתונים המחקריים בדבר השימוש הנרחב בחומרים נדיפים וכשלוש שנים לאחר שנתוני מחקר הרשות למלחמה בסמים משנת 2005 העלו כי מספר בני הנוער המשתמשים בחומרים הללו הוכפל, גיבשו משרד החינוך והרשות למלחמה בסמים תכנית למניעת שימוש בחומרים נדיפים. נכון למועד סיום הביקורת לא היה במשרד החינוך מידע כלשהו על יישום התכנית בבתי הספר.

בחינת מידת יישום התכנית, בשנת הלימודים התשס"ט (ספטמבר 2008 – אוגוסט 2009) בארבע העיריות שנבדקו, העלתה כי בשלוש מהן תכנית המניעה לא הופעלה – באשדוד, למעט בשתי כיתות בשניים מבתי הספר העל-יסודיים, בבאקה-ג'ת ובקריית אונו. בעיריית נתניה התכנית לא הופעלה בבתי הספר העל-יסודיים השייכים למגזר הממלכתי-דתי.

ברשויות המקומיות, שהצטרפו לפרויקט הקהילתי למניעת השימוש בחומרים פסיכואקטיביים שמנהלת הרשות למלחמה בסמים, פועל מתאם יישובי (להלן – המתאם) שתפקידו ליזום ולרכז את פעולות הפרויקט ביישוב. נמצא כי בכ-200 רשויות מקומיות, מבין כ-250 הרשויות הקיימות, לא מונה מתאם.

משרד החינוך החליט לתקצב ממונה על תחום מניעת השימוש בסמים, בטבק ובאלכוהול (להלן – מב"ס) בבתי הספר העל-יסודיים שמספר תלמידיהם עולה על 100. בבתי ספר קטנים כלל לא מונה אחראי לפעילות המניעה. נמצא כי בכ-570 מבין 1,460 בתי הספר העל-יסודיים לא מונה מב"ס, ומציאות כזאת יש בה כדי לפגוע בפעילות המניעה בכשליש מבתי הספר העל-יסודיים.

משנת הלימודים התשס"ח (ספטמבר 2007 – אוגוסט 2008) נערך משרד החינוך להפעלת "כישורי חיים" – תכנית כוללנית למניעת השימוש בחומרים פסיכואקטיביים – במערכת החינוך כולה. נמצא כי ברוב בתי הספר לא יושמה ההחלטה להפעיל את התכנית. עד לתחילת שנת הלימודים התש"ע (ספטמבר 2009 – אוגוסט 2010), שנתיים לאחר שהוחל ביישומה, היא הופעלה בכמחצית מבתי הספר היסודיים ורק בכשליש מחטיבות הביניים. בבתי הספר הממלכתיים-דתיים והממלכתיים-ערביים היא כלל לא הופעלה.

משרד החינוך לא השכיל ללמוד את הצורך ברגישות התרבותית הראויה בעת גיבוש התכנית, ומפקחי בתי הספר הממלכתיים-דתיים סירבו להפעילה, כמו גם מנהלי בתי הספר הממלכתיים-הערביים, מפני שכמה מתכניה לא תאמו את תפיסות העולם של מערכות חינוך אלה. רק בשנת הלימודים התש"ע הוכנה תכנית מתאימה למגזרים אלה.

מוסדות החינוך במגזר החרדי סירבו כל השנים לשתף פעולה בתחום פעילות המניעה בקרב תלמידיהם ולא מתקיימת בהם פעילות כזאת. באשדוד ובנתניה למדו במוסדות החינוך של המגזר החרדי בשנת הלימודים התשס"ט כ-14,600 וכ-4,200 תלמידים, בהתאמה, והם היוו כ-35% וכ-13%, בהתאמה, מכלל התלמידים בערים הללו. נמצא כי במוסדות חינוך אלה לא נעשתה כל פעילות למניעת השימוש בחומרים פסיכואקטיביים.

משרד החינוך מייחס חשיבות רבה ביותר למעורבות הורים ולשיתופם בפעילות החינוכית במאבק בנגעי הסמים והאלכוהול ורואה בכך יסוד הכרחי ומשמעותי בתהליך המניעה. נמצא כי משרד החינוך לא פרסם הנחיות בכתב בנוגע להיקף הרצוי של פעילות מניעה בשיתוף הורים ולתכניה, לא הפנה לחומרי רקע וגם לא קיים הדרכות בנושא.

שתיים מהעיריות שנבדקו, באקה-ג'ת ונתניה, לא יזמו כל פעילות מניעה בקרב הורים. פעילות מניעה בשיתוף הורים בהיקף שעות מוגבל, שלא עלה על שעתיים בשנה, התקיימה בתשס"ט ב-5 מ-11 בתי הספר העירוניים העל-יסודיים שבאשדוד. פעילות דומה התקיימה בבתי הספר בקריית אונו.

בשנת הלימודים התשס"ח פעלו בפיקוח משרד התמ"ת כ-70 בתי ספר תעשייתיים ובפיקוח משרד החינוך 10 מרכזי חינוך טכנולוגי (להלן – מח"טים). בשנת הלימודים התשס"ט למדו בבתי הספר התעשייתיים ובמח"טים, השייכים לכמה רשתות חינוך, כ-15,500 תלמידים שלרובם קשיים התנהגותיים ותפקודיים.

תכניות מניעה בבתי הספר התעשייתיים הופעלו בידי גופים פרטיים למיניהם העוסקים בטיפול או במניעה. נמצא כי משרד התמ"ת לא קבע קריטריונים לבחירתם של גופים אלה ולהכשרה הנדרשת מעובדיהם. הוא גם לא קיבל כל מידע על אופן הכשרתם של העובדים בתחום המניעה ועל התפיסה המקצועית שהנחתה כל אחד ואחד מהם בעבודתו.
עוד נמצא כי בכל אחד מבתי הספר האלה פעלו בעת ובעונה אחת כמה גופים כאלה, וכל אחד מהם הפעיל תכנית במשך שעה או שעתיים בשנה, בלי שיהיה אפשר להקפיד על רצף לימודי וחינוכי הנדרש בכל תכנית.

פעילות מניעה בשמונה מהמח"טים נעשתה בהיקפים שונים, לרוב באמצעות צוות בית הספר. נמצא כי משרד החינוך לא בחן את פעילויות המניעה שנעשו במח"טים ולא פיקח על תכניהן ועל כישורי מבצעיהן. שניים מהמח"טים כלל לא ביצעו פעילות מניעה.

יחידות קידום נוער שבמשרד החינוך מטפלות בבני נוער המנותקים ממסגרות חינוך. נמצא כי ברוב יחידות קידום נוער לא נעשית פעילות ממוקדת ורציפה בתחום מניעת השימוש בסמים, והשירות לקידום נוער כלל לא עוסק בפעילות הסברה ובייעוץ בתחום השימוש באלכוהול.

משנת 2006 הופעלה בהיקף קטן "תכנית התערבות רגישת תרבות למניעת השימוש לרעה באלכוהול ובסמים לבני נוער יוצאי אתיופיה ולהוריהם". בשנת 2008 הופעלה התכנית בקרב כ-450 בני נוער יוצאי אתיופיה בלבד. תכנית דומה לבני נוער יוצאי ארצות חבר העמים הופעלה לראשונה בשנת 2008 ב-7 יישובים והשתתפו בה כ-120 בני נוער והוריהם. בשנת 2009 צומצם היקף התכניות בשתי האוכלוסיות.

נמצא כי הפער בין היקף המשתתפים בתכניות המניעה לבני נוער עולים להיקף אוכלוסיית בני נוער עולים הנזקקים למענה במסגרת תכניות מניעה הוא חסר כל פרופורציה.

במרס 2007 המליץ צוות בין-משרדי לתכנן ערכת הדרכה למורים המפעילים תכניות מניעה בכיתות שלומדים בהן תלמידים עולים ולהכשיר מנחים שינחו וילוו מורים, קבוצות הורים ועובדי נוער בקהילה. נמצא כי רק בדצמבר 2009, כשנתיים וחצי לאחר שההמלצה ניתנה, הוכנה הערכה, ובפברואר 2010 החלו בהפצתה. עד מועד סיום הביקורת לא הוכשרו מנחים להורים ולעובדי נוער.

משרד הרווחה לא פעל לאיסוף הנתונים על נפגעי הסמים – בני נוער ומבוגרים כאחד – המטופלים בידי הרשויות המקומיות ולא דאג ליצירת מאגר מידע על המטופלים. לכן, גם משרד הרווחה וגם הרשות למלחמה בסמים חסרו מקור מידע חיוני לקביעת מדיניותם. למשרד הרווחה אף חסרו נתונים סטטיסטיים מרוכזים על מטופליו בתחום החומרים הפסיכואקטיביים.

עובדים סוציאליים טיפלו בבני נוער נפגעי סמים ואלכוהול תקופות ארוכות בלי שהוכשרו לכך, בניגוד לדין ולהוראות משרד הרווחה, ובלי ליווי צמוד של מדריך מוסמך בתחום.

בכ-200 מכ-250 הרשויות המקומיות לא פעלו יחידות לטיפול בבני נוער המשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים, ומשרד הרווחה לא הנחה את לשכות הרווחה ברשויות הללו כיצד עליהן להגיש שירותי טיפול פסיכו-סוציאלי לבני נוער נפגעי סמים ואלכוהול שבתחומן. בעיריית באקה-ג'ת לא היה כל שירות לטיפול בבני נוער המשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים.

כשליש מהיחידות לטיפול במשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים – בני נוער ומבוגרים – רובן בלשכות הרווחה, פעלו בלי רישיון בניגוד להוראות החוק.

מנהלי מחלקות הרווחה בארבע הערים שנבדקו לא גיבשו דרכי פעולה לאיתור בני נוער המשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים ולא הסתייעו במאגרי המידע על בני נוער בסיכון שעמדו לרשותם בעיריותיהם. יוצא אפוא שלא הם ולא המחלקות שבראשן עמדו פעלו לאיתור בני נוער המשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים וזקוקים לטיפול.

הרשויות המקומיות מפעילות כל מיני גורמים לטיפול בבני נוער בסיכון. בשנת הלימודים התשס"ט טיפלו גורמים אלה, רק באשדוד ובנתניה, בכ-5,000 בני נוער. נמצא כי רק 25 מבני הנוער הללו הופנו בידי הגורמים שטיפלו בהם ליחידת טיפול בבני נוער המשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים.

ב-3 מ-4 העיריות שנבדקו (אשדוד, נתניה וקריית אונו) והופעל בהן שירות לטיפול בבני נוער המשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים למדו בשנת הלימודים התשס"ט בבתי הספר העל-יסודיים כ-30,000 תלמידים. ממצאי מחקר 2005 מלמדים על אלפי תלמידים באותן ערים, שהשתמשו בחומרים פסיכואקטיביים בתדירות גבוהה, וזאת בנוסף לתלמידים המנותקים ממסגרות חינוך, שהשתמשו בחומרים אלה. באותה שנה טופלו בשלוש הערים רק כ-330 בני נוער משתמשים, כשני שליש מהם באשדוד.

בתחומי שלוש מהעיריות שנבדקו (אשדוד, נתניה וקריית אונו) פעלו כ-800 בתי עסק (לא כולל מרכולים) שמכרו משקאות אלכוהוליים וכ-390 מהם פעלו ללא רישיון עסק.

סיכום והמלצות
נתוני מחקרים ונתוני המשטרה מלמדים על שימוש נרחב בחומרים פסיכואקטיביים בקרב בני נוער ומבוגרים. הנתונים והמידע על הנזקים החמורים שעלולים להיגרם משימוש בחומרים אלה מחייבים את הרשות למלחמה בסמים ואת משרד החינוך להיערך במהירות להרחבת פעילות המניעה בתחום זה.

על משרד הרווחה לפעול ללא דיחוי להקמת מאגר נתונים על מטופלים בתחומי נזקקות שונים, לרבות תחום הטיפול בנפגעי סמים ואלכוהול. על הרשות למלחמה בסמים לקבל ממשרד הבריאות וממשרד הרווחה את כל הנתונים המצויים בידם

ולהקים ללא דיחוי נוסף מאגר נתונים ארצי על מטופלים במסגרות הטיפול למיניהן ולבסס עליו את מדיניות הטיפול בתחום זה.

ליישום יעיל של הפעילות למניעת השימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב בני נוער ראוי לפעול בכמה מישורים כדלהלן: על הרשות למלחמה בסמים לשקול את האפשרות למנות מתאם יישובי למניעה קהילתית ברשויות מקומיות שזוהו כ"נזקקות" בלי לבקש את השתתפותן במימון העסקתו ופעילותו; עליה לבחון דרכים להרחבת תכניות המניעה באוכלוסיות העולים משום שהפער בין היקף האוכלוסייה הנזקקת לה ובין המענה הניתן כיום במסגרת תכנית המניעה הוא חסר כל פרופורציה. על משרד החינוך לדאוג לקביעת אחראי לפעילות המניעה בתחום החומרים הפסיכואקטיביים באותם בתי ספר החסרים בעל תפקיד שכזה, ובד בבד לפעול לאלתר להפעלת התכנית "כישורי חיים" בכל בתי הספר, כפי שתכנן לעשות; עליו גם להיערך ללא דיחוי לפעילות מניעה בהיקף רחב בקרב מטופלי "קידום נוער"; על הרשות למלחמה בסמים ומשרד החינוך לפעול ליצירת דרכי הידברות עם מוסדות החינוך החרדי כדי לשלב אותם בפעילות המניעה.

לנוכח החשיבות הרבה שיש למעורבות הורים בפעילות המניעה, על הרשות למלחמה בסמים ומשרד החינוך לפתח מודל להדרכת הורים בסדנאות בית-ספריות ולהנחות את מנהלי בתי הספר לקיים פעילות מניעה כדי שההורים יהיו שותפים לה.

על הרשות למלחמה בסמים, משרד התמ"ת ומשרד החינוך לתת דעתם על אופן ביצוע פעילות המניעה בבתי הספר התעשייתיים ובמח"טים ולקבוע אילו גופים יוכשרו ויוסמכו לביצוע עבודה חינוכית זו.

על משרד הרווחה לבחון דרכים שיאפשרו לכל הרשויות המקומיות לאתר בני נוער נפגעי סמים ואלכוהול בתחומן ולהעניק להם את הטיפול הנדרש. בד בבד על העיריות להגביר את פעולות האיתור ולהרחיב את מעגל המטופלים מקרב בני הנוער ולהיעזר לשם כך גם במאגרי המידע שבעיריות.

משרד מבקר המדינה מעיר לעיריות כי מעבר לחובתן לאכוף על בעל עסק לפעול על פי דין, עליהן לאחוז בכל כלי המצוי בידיהן כדי להילחם בנגע האלכוהול ולפעול לסגירת בתי עסק המוכרים משקאות אלכוהוליים לקטינים.

קישורים:

  • אימת עיריית נתניה – צו הריסה מיידי למשפחות מעוטות יכולת – ערוץ 1 – אוגוסט 2010 – סיפור קפקאי, סיפורן האישי של עשרות משפחות בנתניה בראשותה של העובדת הסוציאלית מרים פיירברג איכר. עשרות משפחות מעוטות יכולת מבניין אחד בנתניה צריכות למצוא לעצמן בית אחר תוך שבוע. עיריית נתניה קבעה כי אין מנוס מלהרוס את הבניין. בבניין גרים משפחות ברוכות ילדים, קשישים, ואדם חולה המחובר למכונת חמצן. "או שאני אשאר, או שמישהו יקח אותי", אמר החולה המחובר למכונת החמצן…
השלכת משפחות לרחוב, לשכת הרווחה נתניה, מרים פיירברג, נתניה, עיריית נתניה, פינוי בינוי, צו הריסה

אימת עיריית נתניה – צו הריסה מיידי למשפחות מעוטות יכולת

ערוץ 1 – אוגוסט 2010 – סיפור קפקאי, סיפורן האישי של עשרות משפחות בנתניה בראשותה של העובדת הסוציאלית לשעבר מלשכת הרווחה נתניה ראש העיר מרים פיירברג איכר. עשרות משפחות מעוטות יכולת מבניין אחד בנתניה צריכות למצוא לעצמן בית אחר תוך שבוע. עיריית נתניה קבעה כי אין מנוס מלהרוס את הבניין. בבניין גרים משפחות ברוכות ילדים, קשישים, ואדם חולה המחובר למכונת חמצן. "או שאני אשאר, או שמישהו יקח אותי", אמר החולה המחובר למכונת החמצן.

אמא אומרת: "מפחידים את הילדים שלי, שיהרסו שיגידו לנו לצאת"

למשפחות אין לאן ללכת. דייר בבניין: "המקום היחיד שאנחנו נלך הוא המקום שיחרב. נשב על האדמה הזאת עם האהלים והילדים, זה המקום היחיד"
.

.
קישורים:

  • שכונת דורה בנתניה – עוני מחפיר, צפיפות מזעזעת, הזנחה נפשעת, אין עבודה, אין תקווה – יוני 2010 – עוני מחפיר, צפיפות מזעזעת, הזנחה נפשעת, אין עבודה, אין תקווה: כך נראים החיים בשכונת דורה בנתניה, שיותר משליש מתושביה מטופלים בקביעות ע"י רשויות הרווחה. במרחק נגיעה צצים המגדלים המטופחים של רמת פולג, ואילו כאן חיים אזרחים שלא מסוגלים לתת לילדיהם חמישה שקלים לחוג מחשבים. לעתים הם לא יכולים לתת להם אפילו אוכל. ביקור המקום הכי נמוך במישור החוף…
  • משרד הרווחה שולח ילדים במצוקה לכלא "אופק" שבשרון, כתחליף לסידור מגורים – קלונה של לשכת הרווחה נתניה – המאמר "הילדים החורגים של משרד הרווחה" , מיכל תוסייה כהן , ידיעות השרון , 27.07.2009 – לא ייאמן: משרד הרווחה שולח ילדים במצוקה לכלא "אופק" שבשרון, כתחליף לסידור מגורים. הילדים מוקפים בעבריינים מסוכנים וההשלכות עליהם ברורות. המועצה לשלום הילד: "המצב קטסטרופלי. מדינת ישראל ומשרד הרווחה מפקירים את שלומם של הילדים"…
  • משרד הרווחה – הפקרת משפחות שמושלכות לרחוב – אפריל 2010 – מדובר באם חד הורית לשני נערים אחד הסובל מפיגור, מתגוררת מזה 20 שנה בית בשכונת התקוה בתל אביב. האישה פלשה לבית לפני 20 שנה כשהיה נטוש, ונרקומנים הסתובבו בו. האישה מוכרת לרשויות הרווחה של עיריית ת"א. ביום הפינוי של האישה ושני ילדיה מהבית ע"י כוחות משטרה מתוגברים לא נכח במקום אף עובד רווחה של מינהל הרווחה ת"א
מרים פיירברג, משטרה, נתניה, עיריית נתניה, רשלנות עובדים סוציאליים

לשכת הרווחה נתניה – רשלנות חמורה עובדות סוציאליות בסיוע לצעירה בסכנת חיים

ראש העיר נתניה - מרים פיירברגטיפול סוציאלי בצעירה בסכנת חיים נוסח עיריית נתניה בראשות העובדת הסוציאלית מרים פיירברג איכר.

אוגוסט 2010 – רשת ב' – עובדות סוציאליות מלשכת הרווחה בעיריית נתניה הוזעקו לדירה ביום שני מאחר ושכן שמע צעקות מדירה, אולם שבו כלעומת שבאו מאחר והסבתא והאמא מנעו מהן להיכנס לדירה. העובדות הסוציאליות לא הזעיקו באותו רגע את המשטרה, אלא רק כעבור שלשה ימים ביום חמישי הוגשה תלונה למשטרה. השוטרים נכנסו לבית ביום חמישי וראו רק הזנחה בבית אך לא מצאו את הצעירה כלואה בחדר ארונות.

כעבור יומיים ביום שבת התקשר שכן לעובדות הסוציאליות ואמר כי יש צרחות היסטריות מהדירה. עובדת סוציאלית מסרה כי היא זאת שנכנסה עם השוטרים והיא זאת שמצאה את הצעירה.
.

.
מתוך החשד לכליאת הבת "נמצאה במשקל 35 ק"ג" , וואלה חדשות , 01.08.2010

צעירה בת 20 נכלאה בדירה בנתניה ועברה התעללות על פי החשד על ידי אמה וסבתה במשך תקופה ארוכה, "של חודשים עד שנים". שוטרי סיור מתחנת נתניה הגיעו הלילה (ראשון) לדירה, לאחר ששכנים ששמעו צעקות הבוקעות ממנה הזעיקו אותם לבניין. השוטרים פרצו לדירה ומצאו בה את הסבתא ואת הנכדה כשהיא סובלת מתנאי הזנחה קשים ובתת תזונה חריף, במשקל של כ-35 קילוגרם. מהמשטרה נמסר כי הנכדה נראתה מפוחדת כשהיא מסתתרת באחד מהחדרים.

המשטרה הזעיקה את רשויות הרווחה בעיר ומיד לאחר מכן נעצרו הסבתא כבת 75 ואם הנכדה כבת 40. מבירור ראשוני עולה כי הצעירה נכלאה בבית ואף לא הורשתה לעשות צרכיה בשירותים ונותקה מכל קשר עם העולם. החשודות יובאו לדיון בהארכת מעצרן בבית המשפט השלום בנתניה.

קישורים:

בריאות הנפש, הוסטל, הזנחה, מדיניות משרד הבריאות, נתניה, פיקוח

נתניה – הזנחת חוסים בהוסטל לחולי נפש – תחקיר: "נפלו לידיים של בוארון"

הדיירים מסתובבים רעבים ברחובות ומקבצים נדבות | אחד מהם שסבל מכינים, רוסס בקוטל חרקים | העובדות נאלצות לחתום על חוזי העסקה לא חוקיים | המבנים מסוכנים מבחינה בטיחותית ותברואתית | ככה זה כשהוסטלים לחולי נפש, הנמצאים בפיקוח המדינה, מנוהלים ע"י שאול בוארון, חבר נרכז הליכוד שאין לו שום הכשרה – אבל יש לו קשרים במקומות הנכונים | בוארון: כל הטענות שקריות

תחקיר ידיעות אחרונות , מוסף לשבת – תחיה ברק – צילום: טל שחר , 23.04.2010

ברחובות נתניה התרגלו למראה החוסים מהוסטל 'זנגוויל', המיועד לחולי נפש, מסתובבים ברחובות בבגדים בלויים, פושטים יד, מתחננים לאכול. "הם מגיעים למכולת שלי לעתים קרובות מבקשים ממני ומהלקוחות כמה שקלים, מצרכים או סיגריות", אומר פנחס רבה, הבעלים של מינימרקט "תודה רבה. "אני לא אגיד 'לא' לאדם שמבקש ממני אוכל, כי הוא רעב". "החוסים באים לפה ואמרים לי 'אנחנו רעבים, אין לנו כסף' ", מעיד גם הבעלים של מכולת "פדלפון" הסמוכה להוסטל.

שרה (שם בדוי) שעבדה בהוסטל בעבר, לא מופתעת לשמוע את הדברים. היא הייתה שם וראתה במו עיניה את החוסים. "התנאים ב'זנגוויל' לא אנושיים" מספרת שרה. "ההוסטל מטונף ומוזנח. איפה שאפשר לחסוך חוסכים, ובעיקר החוסים מסתובבים שעות בחוץ ללא השגחה". …

… קרוב משפחה של חוסה אחר ב'חיי עזרא' מספר כי גם הוא נאלץ להוציא אותו מהמוסד. "כשבאתי לבקר תמיד ישבנו בחצר, כי בפנים הסריח משתן ומעשן סיגריות. לא פעם הוא היה מלוכלך ורטוב. נראה שלא ממש בדקו אם הוא אכל". …

לכתבת התחקיר המלאה הקלק על התמונה:

תחקיר - הוסטל לחולי נפש - נתניה
תחקיר - הוסטל לחולי נפש - נתניהתויות: הוסטל זנגוויל, הוסטל 'חיי עזרא', חברת א.ב שיקום בע"מ, הפרטה, עיריית נתניה, תנאי עבודה, שאול בוארון, אילנית בוארון

קישורים:

לשכת רווחה, מוסר כפול, מעון יום, נתניה, תביעת נזיקין

נתניה – המוסר הכפול של הפקידים בלשכת הרווחה

ידוע ספורה של בנצ'י, אם חד הורית, שהרווחה לקחו את שלשת ילדיה עקב תאונה של פציעה קלה שארעה לאחד הילדים. שירותי הרווחה מיהרו והוציאו מרשותה את שלשת ילדיה הקטנים בני ארבע, שש, ותשע, בטענה כי היא מזניחה אותם. בנצ'י שהיתה אז רק ארבע שנים בארץ טוענת שלא הוסבר לה דבר.
אירוע נוסף הוא סיפורה של אם שתינוקה אושפז ל-4 ימים. לא כדי לבדוק אותו – כדי לבדוק אותה. בלי משפט, בלי עדויות, בלי החלטה של שופט – שפכו את דמם והפכו אותם להורים מתעללים. "אולי הרבצנו ולא התכוונו, אולי בלהט העניינים? ".
.
מה קורה כאשר מתרחשת תאונה הרבה יותר חמורה לפעוט במעון יום של העירייה, מה עושים אז שירותי הרווחה?
מתברר שלא הרבה.
.
להלן המאמר "התינוק נכווה, עיריית נתניה לא חקרה" , אלכסנדר כץ , קקטוס , יוני 2009
פעוט שנכווה במעון יום בדרום העיר לאחר שנשפך מים רותחים מקומקום חשמלי, תובע 2.5 מיליון ש' מהעירייה וממשרד התמ"ת. הוריו: עדיין לא נערכה חקירה מקיפה בנושא ולא הופקו לקחים
.
שנתיים חלפו מאז פעוט בן שנה נכווה באורח קשה במעון יום בדרום העיר, אולם עד כה לא נערכה חקירה מקיפה של העירייה, המשטרה או משרד התמ"ת (התעשייה, המסחר והתעסוקה). כך עולה מתביעה שהגישו לבית משפט השלום בנתניה, הורים לפעוט נגד המעון בו שהה הפעוט, נגד חברת הביטוח של המעון, ונגד עיריית נתניה והאגף לתעסוקה ומעמד האישה במשרד התמ"ת. ההורים, באמצעות עורכת הדין מיטל פורמן, טוענים כי עד כה לא הופקו לקחים מהאירוע הקשה, וגם משמיעים טענות קשות על אפליה – המקרה אירע בשכונת מצוקה ובתביעה נטען לזלזול על רקע זה.
מהתביעה עולה כי בית החולים שניידר, שם אושפז הקטין שסבל מכוויות קשות בפלג גופו העליון, פנה למשרד הרווחה "בבקשה לחקור את האירוע האמור, בחשד לרשלנות והזנחה של הילדים השוהים במעון היום". עובדת סוציאלית מבית החולים אף הבהירה לאמו של הקטין כי משרד הרווחה יפנה למשטרה במטרה שגם שם יחקרו את האירוע.

חקירת משטרה כזו אכן נערכה, אולם נמצא בה כי הגננת אינה אשמה במקרה. הסייעות שעבדו באותה תקופה במעון כלל לא נחקרו. בתביעה שהוגשה נטען כי עד יום הגשתה לא נערכה חקירה כיאות של עובדי המעון על ידי עיריית נתניה או משרד התמ"ת. "הכיצד תינוק הצליח להגיע לכבל של הקומקום החשמלי, ומדוע הונח מלכתחילה קומקום חשמלי במקום בו ישנה גישה חופשית לילדים ולתינוקות השוהים במעון, על אף כי הסכנה הינה ידועה וצפויה מראש, וחמור מכך, כבר אירעו אירועים דומים בעבר, במעונות שונים ברחבי הארץ ואולם הלקח לא נלמד והסכנה הממשית לא הופנמה על ידי מי מעובדי המעון".

שנה אחרי הגשת התביעה – והתאונה לא נחקרה
עד היום, כשנה לאחר הגשת התביעה, טרם נערכה חקירה של העירייה ומשרד התמ"ת. מכתבי ההגנה שהוגשו על ידי העירייה ומשרד התמ"ת עולה כי כל אחד מהגופים מגלגל את האחריות לפתח האחר, בעוד שהמעון וחברת הביטוח כלל לא הגישו כתב הגנה. זאת ועוד, לפי התביעה בחלוף הזמן התברר לאמו של הפעוט כי משרד הרווחה כלל לא פנה למשטרה, מה שאילץ אותה לגשת לתחנה ולהגיש תלונה בעצמה. גם לאחר מכן, לפי המשטרה, "תשאול בסיסי שערכה המשטרה גילה כי עובדי המעון לא ידעו להסביר האם הכוויות נגרמו כתוצאה משפיכת תכולתו של הקומקום החשמלי או שמא אחד מעובדי המעון עבר עם כוס מים חמים שהתהפכה ותכולתה נשפכה על התובע". עורכת הדין פורמן טוענת כי הצילומים של הפעוט עם הכוויות מיד לאחר האירוע המזעזע שוללות את ההנחה כי מדובר בכוס אלא במיכל כלשהו בעל קיבולת גדולה יותר של נוזלים.

בתביעה נטען עוד כי "השארתו של קומקום מים רותחים בקרבת ילדים קטנים, גם באם מי מעובדי המעון נמצא בסמוך לילדי המעון, הינו מעשה רשלני… צוות המעון היה יכול לצפות מבעוד מועד ולנקוט אמצעי זהירות סבירים למנוע את הנזק הצפוי ללא כל מאמץ חריג. ואולם, צוות המעון לא נקט באמצעי הזהירות הדרושים לקידום הסכנה הצפויה מקומקום חשמלי, בשים לב לגילם הרך של השוהים במעון".

בנוסף נטען כי הפעוט פונה מהמעון מאוחר מדי לקופת חולים סמוכה לשם קבלת טיפול רפואי, מאחר שעובדי המעון, ובכלל זה הגננת והסייעות, המתינו לאימו ולא העניקו לו כל עזרה ראשונה או הזעיקו עזרה רפואית מקצועית. "מדובר בתינוק שבאותה העת היה בן פחות משנה", טוענת עו"ד פורמן, "כך שמטבע הבריאה הינו בעל עור רגיש יותר לשינויים קיצוניים של טמפרטורות".

הנזק לפעוט היה קשה. לפי התביעה שעדיין מונחת בבית משפט השלום בנתניה, לפעוט נגרמו כוויות מדרגה ראשונה ושנייה בפניו ובבטנו, וגם לאחר שחרורו מבית החולים הוא עודנו מטופל כירורגית במטרה לטשטש את סימני הכוויות שנותרו בבטנו "וייוותרו לו למשך שארית חייו", לשום כתב התביעה. עורכת הדין פורמן אמרה השבוע כי הפעוט, היום בן שנתיים, עודנו סובל מהטראומה בגין המקרה, "טראומה המתבטאת במצוקה נפשית של ממש כל אימת שהוא נתקל במים", עד כדי כך שהוריו נאלצים "להמחיז מיני מחזות, על מנת שיואיל להיכנס לאמבט לשם רחצה… כל אימת שמנסים לרחצו הוא נכנס להיסטריה של ממש, לרבות בכי תמרורים עד שחום גופו עולה מן הלחץ הנפשי בו הוא שרוי".

טענה נוספת: אפליה
בתביעה נטען גם לאפליה על רקע סוציו אקונומי, מאחר שהאירוע התרחש במעון בשכונת מצוקה בדרום העיר. "במצב דברים, בו מיקומו של מעון היום, מעיד על רמת האמפתיה וההתייחסות הניתנת לאירוע רשלני כה חמור וכה מצער בתוצאותיו, לא נותר אלא לשאת תפילה כי אירוע חמור שכזה לא יחזור על עצמו. לא יהיה זה מיותר לצפות כי אילו אירוע כזה היה מתרחש באחת משכונות היוקרה בעיר ואו בארץ, הרי שהחקירה בנושא הייתה לכל הפחות בעיצומה. מעשיהם של העירייה ומשרד התמ"ת מותירים טעם מר של אפליה על רקע סוציו אקונומי נמוך, והתנהגותם זו משיבה את מערכת האכיפה אל ימים אפלים בהיסטוריה התרבותית". בתביעה נטען גם הפרט החמור ולפיו בתחילה ניסו הנתבעים להפיל את האשם על ההורים, בטענה שהיו צריכים לבדוק נוכחות של הפיקוח במקום.

עורכת הדין פורמן אמרה השבוע לפורטל "קקטוס" כי "האמת היא שכתב התביעה מדבר בעד עצמו גם היום. אני יכולה רק לומר שעברה שנה וכלום לא השתנה. הפעוט עדיין סובל, טרם נערכה חקירה, והעירייה ומשרד התמ"ת מגלגלים את האחריות זה לפתחו של האחר, וחבל שכך".

מהעירייה טרם נמסרה תגובה. ממשרד התמ"ת נמסר: "הנושא נמצא בערכאות משפטיות. ככל הידוע המעון אינו בפיקוח משרד התמ"ת נכון להיום אולם אנו עורכים בירור מקיף בדבר זהות מפעיל המעון".
.
נקודות:

  • למרות האירוע החמור של סיכון חיי הפעוט, עובדי המעון לא העניקו לפעוט עזרה ראשונה והמתינו לאימו.
  • עיריית נתניה מסכנת את הילדים במעונות היום בכך שאינה מפיקה לקחים מתאונות חמורות.
  • עיריית נתניה אינה מטפלת באופן ראוי במקרה בשל אפליה.
  • עיריית נתניה לא דווחה על התאונה הקשה של הפעוט למשטרה.

קישורים: