אנשים עם מוגבלויות, נכה, פגועי נפש, רויטל בלומנפלד

"נכים סוג ב'": פגועי הנפש סובלים מאפליה קשה שלא מאפשרת שיקום

"נכים סוג ב'": פגועי הנפש סובלים מאפליה קשה שלא מאפשרת שיקום , רויטל בלומנפלד רויטל בלומנפלד  ,  01 בנובמבר 2016 , וואלה

13 אלף פגועי נפש המטופלים במשרד הבריאות אינם זוכים ליחס זהה לזה של בעלי מוגבלויות אחרות, שמקבלים סיוע ממשרד הרווחה. "הפער נופל על כתפי המשפחות", סיפר מפעיל מסגרות שיקומיות. אם לחולת סכיזופרניה: "מי ישמור לי עליה כשלא אהיה פה?"

"אפליה ארוכת שנים". הפגנת פגועי הנפש ובני משפחותיהם, היום בירושלים (צילום: שלומי כהן)

הפגנת פגועי נפש מול משרד הבריאות, ירושלים. נובמבר 2016 (מערכת וואלה! NEWS , שלומי כהן)

13 אלף פגועי נפש בישראל סובלים מאפליה ממסדית קשה וחיים בעוני בשל העדר תקצוב של משרד הבריאות. מנגד, בעלי מוגבלויות אחרות שמוגדרים כבעלי זכויות במשרד הרווחה נהנים מתקציבים גבוהים ב-50%, טיפול וחיי פנאי מלאים ומגוונים. נציגי קהילת פגועי נפש מוחים: "יש נכים סוג א', ויש נכים סוג ב'".

קבוצת בעלי המוגבלויות הנזקקים לשיקום בישראל נחלקת לשתיים. בקבוצה הראשונה ישנם משתקמים בעלי מוגבלויות כמו אוטיזם, מוגבלות התפתחותית (פיגור שכלי), עיוורים, נכים פיזית, הפרעות אישיות ואנשים עם בעיות תפקודיות שונות. קבוצה זו מטופלת במסגרות שיקומיות והוסטלים של משרד הרווחה. הקבוצה השנייה מתמקדת בשיקום בעלי מוגבלויות ונכויות נפשיות בקהילה, בעלי נכות של 40% ומעלה בביטוח הלאומי, כמו סכיזופרנים, אנשים הסובלים מחרדה יומיומית קשה, דיכאון עמוק, ו-OCD ברמה שאינה מאפשרת תפקוד יומיומי. חברי הקבוצה הזו משתייכים למסגרות שיקומיות והוסטלים שבמימון משרד הבריאות.

ואולם, בין שתי קבוצות הנכים מתקיים חוסר שוויון בכלל תחומי החיים שדן אותם לחיי דלות קשים. כך, משתקמי הקבוצה השנייה נאלצים לחיות ממשכורת רעב של 500 שקלים בלבד בחודש ולוותר הרבה פעמים על צרכים בסיסיים כמו ביגוד חם, על מנת לרכוש תרופות.

"הכאב גדול מאוד". ההפגנה בירושלים, היום (צילום: שלומי כהן)

 "מדובר באפליה ארוכת שנים, רק שככל שהחיים נהיים יקרים ומורכבים, ככה הפערים מתחדדים והופכים את המשך חייהם של המשתקמים לבלתי אפשרי", אמר אבישי פריזדה, מנכ"ל קבוצת גיא – ארגון המפעיל שש מסגרות שיקומיות של משרדי הרווחה והבריאות. לדבריו, התקציב של אוטיסט בהוסטל של משרד הרווחה עומד על יותר מ-16 אלף שקלים לאדם לחודש. אוכלוסייה עם פיגור שכלי מתוקצבת בכעשרת אלפים שקלים, בעלי הפרעות תפקוד מתוקצבים בכ-11 אלף שקל לחודש ועיוורים מקבלים בין 11 ל-14 אלף שקלים בחודש.

"אלו סכומים שמוכתבים על ידי המדינה, משרד הרווחה דואג למשתקמים מן הקצה אל הקצה", הסביר. "החל מדיור, תרופות, ביגוד ועד פעילויות פנאי כמו חוגי ספורט, צילום, נגינה, תיאטרון וטיולים. אנחנו מקבלים עבור פגועי הנפש רק 5,200 שקלים בחודש, שבהם מצופה מאתנו להפעיל מבנים, לשכור שירותי כוח אדם ולצייד את המשתקמים בכל צרכיהם. זה בלתי אפשרי".

עוד מוסיף פריזדה כי המשתקמים כואבים את האפליה הקיימת בין קבוצות המשתקמים במדינה. "הכאב מאוד גדול. הרבה מהפער התקציבי נופל על כתפי המשפחות, שממנים את הפער. אבל זה קורה רק במקרה שיש משפחה בעלת משאבים לנהל את התמיכה הזו. עבור אחרים אני מנסה פשוט להתרים ולעשות הכל כדי לא לתת להם להרגיש שהם פחות. אבל למה הם צריכים לחיות על תרומות ולא על מדיניות רווחה?".
"האם משתקמי משרד הרווחה נולדו להורים מיוחסים?"

אפרת, אימא ואפוטרופוסית ל-ל' בת ה-32 הסובלת מסכיזופרניה, היא אחת מאותן אימהות שנאלצות לתמוך כלכלית כמעט באופן מלא בבתה הנכה. "אני אם חד הורית המון שנים ובקושי מצליחה להחזיק את עצמי", היא מספרת, "אני צריכה לקנות לה הכל – קוסמטיקה, בגדים, תרופות. אני מוציאה בכל חודש כמעט 3,000 שקלים רק כדי לתמוך בה, כי היא לא מקבלת כלום מהמדינה. אני חיה בקושי רב מהתקציב החודשי של בתי מביטוח לאומי בסך 2,100 שקלים, שמתוך זה צריך לשלם על השתתפות במגורים, לקנות תרופות ולשלם על כל הצרכים. בסוף החודש ההוצאות הבסיסיות עומדות על כ-2,000 שקלים ולא נותר לה כלום".

לדבריה של אפרת, בתה עובדת במפעל שיש בו מסגרת שיקומית, אבל גם שם היא מרוויחה פחות מחוסים של משרד הרווחה. "היא עובדת ימים מלאים ובסוף החודש מקבלת 500 שקלים בזמן ששאר החוסים מקבלים כפול. כשהבנתי שיש הוסטלים של משרד הרווחה שיש להם יותר תנאים ורציתי להעביר אותה לשם אמרו לי שבה לא יטפלו. שאלתי למה ואמרו לי שזה בגלל שהיא מוגדרת חוסה של משרד הבריאות. האם הם (משתקמי משרד הרווחה) נולדו בגלובוס אחר? להורים מיוחסים? למה יש את האפליה הזו? עיני אינה צרה על החוסים האחרים, אבל לא ייתכן שמשרד הרווחה יעטוף אותם ואנחנו נזרק בלא כלום".

אפרת הוסיפה כי בתה הביעה בעבר רצון ללכת ללמוד מוזיקה, מחשב ואנגלית. "היא מאוד רוצה לרכוש השכלה, אבל אין לה אפשרות כלכלית לזה", אמרה. "היום אני חיה ונושמת ועוזרת כמה שאני יכולה, וגם זה מוגבל מאוד, אבל מחר כבר לא אהיה פה. מי ישמור לי עליה?".
""כל מה שקשור לילדה שלי קדוש בעיניי ומה שאוכל לעשות בשבילה, בשביל שיהיה לה עתיד טוב יותר – אעשה""

ל' מוגדרת כסובלת מתחלואה כפולה. בגיל צעיר מאוד היא עברה התעללות מינית קשה מצד אביה ולאחר שהתפוצצה הפרשה במשפט פלילי, הוא נכנס למאסר. ההורים התגרשו וניתקו כל קשר ול' לא התאוששה מעולם מהסבל שעברה. לטענת אמה, מחלת הסכיזופרניה התפרצה בעקבות המשבר הגדול שפקד אותה. לאחר כמה שנים שבהם חיה בבית אמה ונפלטה מכל מסגרת אפשרית, היא נקלטה באחת המסגרות השיקומיות הסגורות של משרד הבריאות כאשר הצוות הרפואי מגדיר אותה חולת סכיזופרניה.

"זה נושא מאוד רגיש אצלנו, ואצלי", המשיכה אפרת, "היא מאוד מודעת למה שקרה לה בעבר אבל כבר שנים לא מרשה לגעת בנושא. כל מה שקשור לילדה שלי קדוש בעיניי ומה שאוכל לעשות בשבילה, בשביל שיהיה לה עתיד טוב יותר – אעשה. מצבה היה מאוד קשה אז. היא הייתה זקוקה לטיפול תרופתי אינטנסיבי והייתה צריכה מסגרת שתגדיר אותה, כי אף אחד לא ידע לשים את האצבע אם היא סובלת מבעיה כזו או אחרת".

אפרת ניסתה לשחזר את תחילת התסמינים. "התחילו התנהגויות מוגזמות בבית הספר, בעיות משמעות קשות, היא הסתגרה בתוך עצמה ולא סיפרה לי כלום. גם היום, אחרי טיפול תרופתי, היא עדיין מתנהגת בצורה מוזרה, בעיקר בנושא המיני. היא גם מאוד נאיבית, ילדותית ולא עצמאית. היא יכולה לדבר כמו בת 15 אבל מצד שני, אם ישאלו אותה שאלות אקטואליה היא תדבר על הבחירות בארצות הברית באופן ברור ותשלוט בפרטים. יש לה בעיית גבולות ואני חוששת שהיא תלך לאיבוד בקלי קלות ומישהו יכול לנצל אותה. ככל שיהיו לה יותר עיסוקים, זה יציל אותה. הילדים האלו סבלו מספיק, מישהו צריך לתת להם כתף, להרים אותם. תנו להם להרים את הראש".

"מסיימי לימודים יעדיפו לעבוד במשרד הרווחה, שם שכרם יהיה גבוה יותר". מפגינים בירושלים, היום (צילום: שלומי כהן)

 מאות פגועי נפש ומשפחותיהם הפגינו הבוקר מול משרד הבריאות בירושלים. מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, ירד אל המפגינים והבטיח כי יבדוק את הנושא. ואולם, המפגינים, שכבר שלחו למשרד הבריאות אינספור מכתבים מפורטים, אישיים וכלליים על האפליה, קטני אמונה.

בין המפגינים היו גם המטפלים במסגרות השיקומיות, שסובלים גם הם מאפליית שכר. "משרד הבריאות משלם להם 30% משכר המקבילים להם במשרד הרווחה", סיפר פריזדה. "עובדת סוציאלית שסיימה לימודים תעדיף ללכת לעבוד במשרד הרווחה כי שכרה יהיה גבוה יותר משמעותית. אני חווה קושי גדול בגיוס כוח אדם ושימור לאורך זמן".

נוסף לכך, טוענים המפגינים כי משרד הבריאות מונע ממועמדים לקבל שיקום. לפי מבקר המדינה, ועדות סל השיקום שמאשרות שיקום ומקבלות משתקמים חדשים למערכת, לא מתכנסות באופן סדיר. כך, רק 50% מאלה הזקוקים לשיקום מקבלים אישור לכך. בג"ץ אמנם קבע כי הוועדות צריכות להתכנס פעם בחודש, אך הדבר לא קורה בפועל. התוצאה היא שמתמודדים חוזרים לאשפוזים חוזרים, מצבם הנפשי מידרדר ואיכות חייהם נפגעת וכך פוחתים סיכוייהם להשתלב בחברה. נוסף על כל אלו, התנאים הירודים שבהם חיים משתקמי משרד הבריאות הולכים להרע עוד יותר על רקע מכרז חדש שהוציא משרד הבריאות, המעגן את משכורת המטפלים ותקציב ההוסטלים שבמימומן בתנאים עוד יותר נמוכים.
משרד הבריאות: "השיטה מאפשרת למשתקם לפתח אחריות"

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "שירות הדיור הקהילתי הניתן למשתקמים מתוקף חוק שיקום נכי נפש בקהילה אינו זהה לשירותי הדיור של משרד הרווחה וכך גם תמחור המסגרות שונה. משרד הבריאות פועל לקידום מערך השיקום בקהילה ויצא לאחרונה במכרז חדש למסגרות דיור שמטרתו לשפר באופן משמעותי את השירותים למתמודדים תוך דגש על פיתוח והתאמה אישית".

"לגבי הטענה על השתתפות הדייר בהוצאות הכלכלה מקצבתו וצורת התשלום השונה, אכן משרד הבריאות מעביר באופן ישיר לספק רק את התשלום על תשתיות כ"א, ואילו התשלום עבור כלכלה, תרופות ונלוות נגבה ישירות מהדייר. צורת התשלום שמשרד הבריאות הנהיג משאירה בידי הדייר את הכנסתו על מנת לאפשר לדייר רמת ידיעה וקבלת החלטות על הוצאותיו החודשיות. שיטה זו נקבעה על ידי המשרד מתוך התפיסה המקצועית המאפשרת לאדם לפתח אחריות ולמידה לגבי ניהול התקציב האישי כחלק מתהליך ההתקדמות בתהליך ההחלמה והשיקום והשילוב בקהילה".

"לגבי הטענה על אי תשלום על פעילויות פנאי, יש לציין כי לכל דייר בהוסטל קיימות זכויות נוספות לשירותי דיור ותעסוקה ככל זכאי לשירותי שיקום על פי חוק, כגון מועדונים חברתיים פעילויות בקהילה ושילוב במתנ"סים. ועדות סל השיקום מתכנסות באופן שוטף. המשרד נותן מענה במקומות נקודתיים בהם קיים תור המתנה לוועדה".

אנשים עם מוגבלויות, לשכת הרווחה אשקלון, נכה, עמיגור, שמוליק חדד

זוועת לשכת הרווחה אשקלון – אישה חולה כלואה בביתה בלי יכולת יציאה

לשכת הרווחה אשקלון מפקירה אישה נכה לרעב וסבל


זוועה: אישה חולה כלואה בביתה בלי יכולת יציאה , mynet , שמוליק חדד , ספטמבר 2015

סול פרץ (60) מאשקלון סובלת מדלקת מפרקים חמורה, ראייתה מידרדרת בשל מחלת הסוכרת ובלבה הותקן קוצב לב. בשלוש השנים האחרונות היא מנסה ללא הועיל לשכנע את עמיגור להעבירה לדירת קרקע כדי שתוכל ללכת לטיפולים. כסף יש לה בקושי לתרופות ולשכר דירה. עמיגור: היא מסרבת לשתף פעולה

סול פרץ מאשקלון כלואה בביתה כבר כמה שנים. פרץ (60), הסובלת מדלקת מפרקים קשה ובקושי הולכת, מתגוררת בדירת עמיגור מתפוררת בקומה השלישית ברחוב יוספטל. מצבה הבריאותי הלך והידרדר במרוצת השנים ופרץ אינה מסוגלת לרדת במדרגות ולצאת לטיפולים רפואיים נחוצים. הקצבה שהיא מקבלת מהביטוח הלאומי מספיקה למימון תרופות ושכירות על הבית, אך לא לתשלום חשבונות והוצאות שוטפות.

"אולי כדאי שגם אני אשבות רעב כמו העציר הביטחוני שמאושפז בברזילי", אומרת פרץ, שבקשותיה להעבירה לדירה מתאימה לצרכיה נדחו. "גם כך אין לי מה לאכול, ירדתי 26 ק"ג כי אני כבר לא אוכלת. המקרר שלי ריק ויש לי חובות, אני כבר מיואשת לגמרי".

קירות מתקלפים, ארונות שבורים

בעוד כשבועיים, כשכולם יישבו סביב שולחן החג, פרץ לא תהיה בין החוגגים. הדלות והמצוקה זועקות מכל פינה אצלה בבית, שנמצא בדרום העיר בבניין ישן מאוד. היא מנסה לשוות לבית מראה מטופח ואף שיפצה אותו באופן פרטי, אך סימני הזמן ניכרים בו היטב. קולה של פרץ, שסובלת גם מסוכרת שפוגעת בראייתה ומבעיות בלב, בקושי נשמע אבל את הכעס כלפי הרשויות חשים היטב.

במשך 40 שנה מתגוררת פרץ, אם חד הורית לשלושה ילדים בוגרים שאינם חיים עמה, בדירות של עמיגור. במהלך השנים היא עמדה בכל התשלומים לעמיגור. "עבדתי כסייעת בגנים", היא מספרת. "הילדים מאוד אהבו אותי ואני נתתי להם את כל מה שיכולתי. בהמשך חליתי בדלקות במפרקים והתחלתי טיפולי פיזיותרפיה. המצב שלי הידרדר עד שבקושי הצלחתי ללכת, ואז החליטו הרופאים שאני צריכה ניתוח להחלפת מפרקים".

כשפרץ הגיעה לבית החולים ברזילי לבדיקות טרום ניתוח הבהירו לה הרופאים כי אין טעם לנתח אותה בגלל מגוריה בקומה השלישית ללא מעלית. "הרופאים שאלו אותי מה אני מתכוונת לעשות אחרי הניתוח ואמרתי להם שאני חוזרת הביתה", מספרת פרץ. "הם שאלו אותי מה אעשה כשארצה לצאת מהבית, ואמרתי להם שאני כמעט ולא יוצאת אבל אם אצטרך ארד לאט לאט בסיוע החברה שלי רוחמה והליכון או כיסא. הם כתבו חוות דעת שאי אפשר לנתח אותי כי ממילא המצב ישוב לקדמותו בגלל תנאי המגורים שלי. אמרתי להם שפניתי לעמיגור, אבל לא הצלחתי לקבל מהם תשובה ראויה למעבר לבית נורמלי בקומת קרקע. הרופאים הודיעו לי שלא יהיה ניתוח בשלב הזה. יותר מאוחר כבר אי אפשר היה לנתח אותי בכלל, גם בגלל מצבי הבריאותי שהידרדר לגמרי".

סול פרץ - מצבה כבר אינו מאפשר ניתוח (צילום: צפריר אביוב)
סול פרץ – מצבה כבר אינו מאפשר ניתוח (צילום: צפריר אביוב)

פרץ מחזיקה בשקית ניילון גדולה ובה יש מכתבים ודו"חות רפואיים רבים, כולם מהווים עדות עגומה למצבה הבריאותי המורכב. גם מצבה הפיזי של הדירה בה היא מתגוררת הלך והידרדר: הקירות התקלפו, ארונות המטבח נשברו, מים דולפים מהתקרה במקלחת ובשירותים. "לקחתי הלוואות והבאתי שיפוצניקים שיסדרו לי קצת את הדירה", היא מספרת. "שילמתי המון כסף כי בעמיגור לא היו מוכנים לעזור לי".

"לא הופכת שולחנות"

כשפנתה לפני כשלוש שנים לעמיגור בבקשה להחליף דירה, "אמרו לי שהבית תקין ולא מגיעה לי החלפת דירה. הלכתי בעצמי בקושי למנהל עמיגור באשקלון והתחננתי אליו שיעזור לי. אמרתי שאני לא יכולה לגור בבית הזה, אבל הוא פשוט ישב וחייך אליי. הוא הציע לי דיור מוגן בעמיגור, אני לדיור מוגן? אני יודעת מה זה הדיור המוגן שלהם, זה הרי הרבה יותר גרוע. כשסירבתי אמר לי: 'יש לך בעיה, אני לא יכול לעזור לך'. כך הסתיימה הפגישה איתו. כשאני מתקשרת הם לא מוכנים לתת לי תשובות. פניתי לעמיגור גם במכתב אבל לא קיבלתי שום תשובה רשמית. רק אומרים לי שהתשובה שלילית בעל פה".

באחת הפניות שלה לעמיגור נאמר לה לדבריה כי נבחנת הצעה לבדיקת זכאות לדירה בקומה ראשונה ברחוב טשרניחובסקי, "אבל רוחמה החברה שלי הלכה לראות את הבית, והוא מתפורר כולו ובכל הבניין גרים פליטים ובני מיעוטים. אני אישה שחיה לבד, לא יכולה לחיות במקום כזה".

פרץ חיה מקצבת ביטוח לאומי בסך 2,600 שקל. אלף שקל מהקצבה החודשית הולכים רק על תרופות, בשאר היא אמורה לשלם שכירות, חשבונות וכלכלה. בשנים האחרונות החלו החובות להצטבר והגיעו עד לכ־30 אלף שקל. בביתה אין תנור, מכונת הכביסה שבקה חיים, המקרר הריק משמיע קולות של גסיסה. מעת לעת היא מקבלת מכתבים מההוצאה לפועל, האחרון שבהם היה בשל אי תשלום אגרת טלוויזיה. למרות שהיא מוכרת באגף הרווחה, בעירייה לא נעשו אליה פניות רשמיות כדי לעמוד על מצבה או לסייע לה.

"ברווחה יודעים בדיוק מה המצב שלי", היא אומרת. "הם יודעים הכול, הרי יש לי לכאורה עובדת סוציאלית שאמורה לבוא ולבקר אבל היא לא הגיעה לביקור. לא אכפת להם, פשוט התעלמות. אני מתחננת אליהם לעזרה, אבל הם אטומים. כל הזמן אני פונה אליהם. פעם אחת החלטתי לנסוע למשרדים,

בקושי הצלחתי לרדת במדרגות וסבלתי מכאבי תופת. לקחתי מונית, אבל אמרתי לעצמי שהם יראו את מצבי ואולי יפנימו ויתחילו לעזור לי. כשנכנסתי למשרדים הם ראו אותי בוכה אבל אף אחד לא התייחס. ניסיתי לדבר איתם והם אמרו: 'אנחנו יודעים ומטפלים, אין לנו זמן עכשיו. נבוא לביקור', אבל הם לא באו לביקור. מטרטרים אותי מפקידה לפקידה ודוחים אותי מיום ליום. אומרים לי תבואי ביום שני, אחר כך אומרים לי תבואי ביום שלישי, תביאי לנו הצעות מחיר למכונת כביסה ולמקרר ואז אולי נדון בבקשה שלך. איך אני אביא הצעות מחיר? הם לא יכולים להביא?".

לדבריה, בשנה שעברה התקשרו אליה לקראת חגי תשרי והודיעו לה שתבוא לקחת את שוברי המתנה לחג. "איך אני יכולה לבוא ולקחת?", היא תוהה, "הם הרי יודעים שאני לא יכולה לצאת מהבית. אני לא הופכת שולחנות ומדברת יפה ובגלל זה מתייחסים אליי ככה".

"אני במעצר בית"

בשנה האחרונה חלה הידרדרות ממשית במצבה הבריאותי של פרץ. מבית החולים ברזילי נשלחו לה התראות חמורות על ביטולי התורים, אך היא לא מסוגלת ללכת יותר ממספר צעדים בודדים. "אני לא יכולה ללכת, כל יציאה מהבית היא מבצע מורכב, ולכן לצערי אני נאלצת לבטל את התורים", היא אומרת. כל ניסיון שלה לצאת מהבית עלול לסכן עוד יותר את בריאותה.

ביום הלפני אחרון של מבצע צוק איתן, כשהרקטות התפוצצו ליד ביתה, החליטה פרץ לצאת באמצעות ההליכון ובעזרת חברתה רוחמה אל חדר המדרגות. "נפלתי והתגלגלתי בכל המדרגות עד למטה", היא משחזרת. "נשברו לי הצלעות והשיניים. הגיע אמבולנס ואושפזתי במשך שבוע".

בהמשך עברה התקף לב, צונתרה פעמיים והוחלט לשים לה קוצב לב. "בהתקף הראשון מתתי מוות קליני", היא מספרת, "ואז נאלצו להחיות אותי במכות חשמל". במקביל הידרדרה ראייתה בשל מחלת הסוכרת. "אחרי כל זה כבר היה ברור לי שלא ינתחו אותי ברגליים", אומרת פרץ בהשלמה. "בעצם אני נדונה עכשיו למעצר בבית בלי אפשרות כמעט לצאת", היא אומרת.

קולה של פרץ בקושי נשמע. היא בוכה בכי חרישי ומתנצלת על כך. מעולם לא ביקשה סיוע, אבל חשה כעת שהיא עומדת בפני שוקת שבורה. "החובות שלי הולכים וגדלים, רוחמה השכנה מגיעה כל יום ועוזרת לי מבלי שאיש ביקש ממנה", אומרת פרץ. "בלעדיה לא הייתי יכולה להמשיך לחיות. אני מתביישת מכך שכשהבן שלי בא לבקר הוא מביא איתו אוכל. אני בקושי אוכלת, אין לי כבר תיאבון ואין לי מה לאכול. בכל פעם מגיע עוד מכתב של חובות ואני לא יודעת מה לעשות".

באחרונה פנתה לגורמים השונים במכתב אישי וסיפרה על מצבה הקשה. "אני חיה במצב קשה וזועקת לעזרה", כתבה, אך עד כה איש לא הגיב. "אני מתביישת להראות את הבית, למה מתייחסים אליי ככה? אני אזרחית סוג ב'? חשבתי שאולי אני גם אני אעשה שביתת רעב ואולי ככה יקשיבו לי. אין לי כבר מה להפסיד, אני במצב על הפנים. החיים שלי כבר נהרסו".

מעמיגור נמסר בתגובה: "אין בסמכות חברת עמיגור לאשר מעבר דירה או שינוי בקומה. שינוי שכזה הוא באישור משרד הבינוי בלבד. הדיירת הגישה בעבר בקשות למעבר דירה, אך משרד הבינוי דחה את בקשותיה. מדובר באישה בודדה המתגוררת בדירה בת ארבעה חדרים. עמיגור הציעה לה כבר פעמיים לעבור לדירה קטנה יותר ובקומה נמוכה יותר, אך היא סירבה עקב התעקשותה להישאר בדירת ארבעה חדרים. אפשרות למעבר דירה קטנה יותר וקומה נמוכה יותר עומדת לרשותה גם כיום, אך לצערנו היא מסרבת לשתף פעולה".

מהעירייה לא נמסרה תגובה.

זוועת לשכת הרווחה אשקלון - אישה חולה כלואה בביתה בלי יכולת יציאה
דיור ציבורי, חסרי דיור, יוסי נקר, לשכת הרווחה באר שבע, נכה, רוביק דנילוביץ'

לשכת הרווחה באר שבע הפקירה נכה להיות דרת רחוב

איך נכה בשיעור 100 אחוז הפכה מחוסרת דיור? , mynet באר שבע , יעקב לוי , אוגוסט 2015

נכה מבאר שבע שמתגוררת לסירוגין בהוסטלים שונים ברחבי העיר מבקשת מזה תקופה ארוכה מהעיריה לדאוג לה לדיור קבוע. העיריה: פעלנו ופועלים ככל שניתן לסייע לאישה

"מחובתכם כרשות רווחה מקומית לדאוג לסידור הולם לשולחתי, ואם צריך אז תממנו לה שהייה במלון עד למיצוי זכויותיה לקבלת דיור ציבורי". כך כותב עו"ד יוסי נקר במכתב ששיגר לראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ', בעניין צעירה נכה חסרת בית שהוא מייצג.

האישה (32) סובלת מנכות בשיעור של 100 אחוז, ומתפרנסת מקצבת נכות בסך כ־2,700 שקל. עקב יחסים רעועים במשפחתה, החליטה האם להוציא צו הגנה נגד בתה במרץ 2015, שאוסר עליה להיכנס לביתה.

אגף הרווחה בעיריה שהיה מודע למצב, פעל להעבירה להוסטל מחוץ לעיר, שם שהתה כמה חודשים עד שבאחרונה החליטה לעזוב את המקום בגלל

קשיים אישיים. מאז, היא מתגוררת לסירוגין בהוסטלים שונים ברחבי העיר כשהיא נודדת מקום למקום ללא קורת גג קבועה.

באמצעות עו"ד יוסי נקר פנתה האישה לעיריית באר שבע וביקשה לדאוג לה לדיור ציבורי, או לחילופין, לדאוג לה לשהייה בבית מלון עד למימוש זכותה לדיור ציבורי. "בכל התקופה מאז מועד ההרחקה מבית אמה ועד היום לא טרח אגף הרווחה של באר שבע להסדיר את זכאותה של שולחתי לדיור ציבורי", טוען עו"ד נקר בפנייתו לראש העיריה. "ביקשתי דיור ציבורי בבאר שבע. אם אין סידור לדיור ציבורי בבאר שבע, אז שיהיה במקום אחר".

עו"ד נקר התלונן במכתבו לראש העיריה על היחס הלא נעים שקיבל לטענתו בפנייתו לאחת העובדות הסוציאליות מהרווחה.

מהעיריה נמסר בתגובה: "מפאת צנעת הפרט אנו מנועים מלהתייחס למקרה. אגף הרווחה והשירותים החברתיים פעל ופועל ככל שניתן יחד עם הגורמים המקצועיים הרלוונטיים, בהם משרד הרווחה, לסייע לאישה במסגרת כל האמצעים העומדים לרשותו ובהתאם לקריטריונים נדרשים".

איך נכה בשיעור 100 אחוז הפכה מחוסרת דיור? , mynet באר שבע , יעקב לוי , אוגוסט 2015

 

אנשים עם מוגבלויות, גלעד לוי, התעללות בנכים, מעון איל"ן, מעון גילה, נכה

40 מעלות ללא מזגן במעון איל"ן גילה למוגבלים בפיקוח משרד הרווחה

40 מעלות ללא מזגן במעון למוגבלים , גלעד לוי | חיים ריבלין | חדשות 2 | פורסם 09/08/15

הדיירים במעון איל"ן בשכונת גילה בירושלים מתקשים לשרוד את החום הקיצוני של הקיץ הזה. כבר 4 שנים שמבטיחים להם פתרון, אך הם עדיין ממתינים. שר הרווחה כינס דיון מיוחד. צפו בדיירים מתחננים לעזרה

בזמן שברחבי המדינה שוררים עומסי חום כבדים בשבועות האחרונים, עשרות בעלי מוגבלויות המתגוררים במעון איל"ן בשכונת גילה שבירושלים נאלצים להתמודד עם הטמפרטורות הגבוהות בעזרת מאווררים בלבד. "אנחנו פשוט לא יכולים לישון, קשה לנו לנשום", מחו הדיירים שכבר שנים מתחננים למזגנים. "אף אחד לא עוזר לנו".

בשנים האחרונות מידות החום המורגשות ברוב אזורי המדינה הולכות ומקצינות וההתמודדות עם הקיץ הופכת לקשה במיוחד ללא מזגנים. בגל החום של סוף השבוע האחרון נמדדו כ-40 מעלות בבירה, אולם הדיירים במעון בגילה נאלצים להתמודד, בנוסף למוגבלויות שמהן הם סובלים, גם עם החום הבלתי נסבל.

"ביקשנו שבהקדם האפשרי יעזרו לנו", הסבירה ר' המתגוררת במעון, כשברקע נשמע קולו של המאוורר. "בשעות הלילה והבוקר אני נוטפת זיעה כי חם לי נורא".

מחכים למזגן מ-2012

דייר אחר סיפר כי מנכ"ל איל"ן שמעון צוריאלי הבטיח לדיירים כבר בשנת 2012 כי יותקנו מזגנים בחדרי המגורים, אך הדבר עדיין לא בוצע. "כבר ארבע שנים שאנחנו מחכים למזגנים והם אינם", טען. "המאווררים לא עוזרים לנו. אנחנו חייבים מזגנים דחוף ומשרד הרווחה לא עוזר בכלום".

לדברים הצטרפה גם עליזה סוויסה, המתגוררת אף היא במעון, שטענה כי החיים במבנה הפכו לבלתי נסבלים. "למרות ההבטחות, אנחנו לא רואים שום סימן להתקנת מזגנים בקרוב", אמרה. "מדובר בדיירים בגיל המעבר הסובלים מגלי חום גם בטמפרטורות יותר נמוכות. זה לא אנושי. זו התעללות בחסרי ישע. הגענו לקצת היכולת לסבול. אין שום סיבה בעולם שנחייה כך".

40 מעלות ללא מזגן במעון למוגבלים , גלעד לוי | חיים ריבלין | חדשות 2 | פורסם 09/08/15
אורה מור יוסף, אורנה הירשפלד, אימוץ, אנשים עם מוגבלויות, משטרת ישראל, נכה, פייסבוק

הרווח-ה משסה את המשטרה נגד "ביריונית" על כיסא גלגלים

ינואר 2015 – משטרת ישראל מטייחת פשעי משרד הרווחה. מתוך סטטוס פייסבוק .

משטרת הרווח-ה ממשיכה במעלליה
היום באו לביתה של אורה מור יוסף נכה הרתוקה לכסא גלגלים לחקור אותה.

נושא החקירה:
ניסיונה העיקש לקבל את בתה בחזרה מהרווחה.
אורה מור יוסף התעקשה להיות אם ואכן הצליחה להביא לעולם בת באמצעות פונדקאית.
אבל הרווחה כמו כלבי צייד התנפלו על ה"שלל" וחטפו את בתה.
אורה ביקשה והתחננה "השיבו לי את בתי" עצם היותי נכה לא צריכה להורות שלי. ואם בכל זאת אתם מתעקשים תנו לאחותי לאמצה.
אבל העוסית אורנה הירשפילד בשלה לא ניתן לך או לאחותך את הילדה…
מה נותר לאורה מור יוסף לעשות חוץ מלזעוק ולפרסם את כאבה?
אבל אורנה הירשפילד העוסית הבלתי נכובדת בעליל גם את זה לא מרשה
ומיד את המשטרה הפרטית שלחה לביתה של הנכה
כי גם להגיד איי זה מסוכן במשטרת הרווחה
כי מה יקרה אם כולם יתעוררו וידרשו להפסיק את חטיפות הילדים?
איפה יעשו סחר על חשבון הילדים אם כל המדינה תקום על רגליה האחוריות ותזעק די?

אנשים עם מוגבלויות, ארין הלל מזרחי, דו"ח חניה, לשכת הרווחה תל אביב, ניצולי שואה, נכה, עיריית תל אביב, קשיש

עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה

אוזלת היד של לשכת הרווחה תל אביב לסייע לקשישים, נכים וניצולי שואה מול מדיניות תוקפנית ואלימה של עיריית תל אביב, נגד קשיש, נכה, ניצול שואה שעשה לכאורה עבירת חניה. מדובר בקנס של 1000 שקל על עבירת חניה, עיקול חשבון הבנק ועיקול קצבת ביטוח לאומי.

עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה  – ארין הלל מזרחי – ידיעות תל אביב – 19.12.2014

קשיש ניצול שואה המרותק לכיסא גלגלים תובע את עיריית תל אביב לפצותו לאחר שזו עיקלה את חשבון הבנק שלו משום שלטענתה חנה במקום המיועד לנכה.
מהתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, עולה כי באפריל 2012 חנה משה בן דוד את רכבו ברחוב החשמונאים במקום חניה המיועד לנכים. בן דוד בן ה- 70 מתנייד בכיסא גלגלים בעקבות שיתוק בשתי רגליו, וברשותו תו חניה לנכים. כששב לרכבו, כך עולה מהתביעה, נדהם לגלות כי קיבל דו"ח חניה בסך 1000 שקל.

לדבריו, הוא פנה לעיריייה וביקש לברר מדוע נרשם לו הדוח, אך לא זכה למענה. בהמשך עיקלה העירייה את חשבון הבנק שלו ואף את קצבת הביטוח הלאומי שהוא מקבל בכל חודש, בסך 1,655 ש"ח.


"אני פונה לבית המשפט שיעזור לי לכפות את השבת ההוצאות המיותרות שנגרמו לי עקב התנהלות עיריית תל אביב", כתב בן דוד בתביעה.
"בעקבות עיקול החשבונות ניתקו לי את המים והחשמל והסבל היה רב. אני לא עובד, חי מקצבת נכות וניצול שואה. קשה לי מאוד להחזיר את ההלוואות שלקחתי בגלל הדוח הזה".

בן דוד מבקש לפצותו ב- 8,000 ש"ח.

מהעירייה נמסר: "הדוח המדובר ניתן למר בן דוד בשל חנייתו בחניה השמורה לרכב נכה אחר, שמספרו מצויין בתמרור במקום. כתב התביעה טרם התקבל בעירייה. כשיתקבל תגיב העירייה לבית המשפט כנדרש".

העיריה עיקלה את חשבון הבנק וקצבת הזקנה של ניצול שואה
עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה  – ארין הלל מזרחי – ידיעות תל אביב – 19.12.2014

זאת ועוד. עו"ד רועי טאובי, נכה המרותק לכיסא גלגלים, תובע מהעירייה לפצותו במאה אלף ש"ח, בטענה כי היא מנפיקה בניגוד לחוק רישיונות עסק לבתי קפה ולמסעדות ללא אכיפת חוק הנגישות לנכים. מהתביעה, שהגיש לבית המשפט השלום ת"א, עולה כי הוא הגיע עם חבר לבית קפה במרכז העיר ונוכח לדעת כי אינו יכול להיכנס למקום.

לדבריו, הוא חווה עלבון והשפלה כשנותר בחוץ. טאובי עתר לבית המשפט נגד בית הקפה והעירייה וטען כי הרישיון שניתן לעסק נמסר בניגוד לחוק, שכן הוא אמור היה לחייב את המקום לאפשר גישה לנכים. מנגד טענה העירייה כי בעת שטאובי ביקר במקום לא היה לו רישיון עסק, ולכן היא פטורה מאחריות.

כעבור שנה גילה טאובי כי העירייה חידשה את הרישיון לבית הקפה "ועברה על חוק שוויון הזדמניות, שלפיו אין למנוע מבעלי מוגבלויות גישה או הנאה במקום ציבורי".

"עיריית תל אביב פועלת ממניעים זרים שחורגים ממתחם הסבירות, תוך רמיסה גסה של שלטון החוק", נטען בתביעה. "העירייה בהתנהלותה משרישה את הדעות הקדומות כלפי ציבור המוגבלים ופוגעת קשות בזכותם לשוויון. התנהלותה גרמה לתובע עוגמת נפש, השפלה וכאב כשנוכח לדעת כי מוגבלותו הפיזית מהווה מכשול להשתלבותו בחברה".

מהעירייה נמסר: "התביעה התקבלה במשרדנו לפני כיומיים. נסיבותיה נבדקות ונשיב עמדתנו במסגרת כתב ההגנה בבית המשפט".

עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה  - ארין הלל מזרחי - ידיעות תל אביב - 19.12.2014
עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה  – ארין הלל מזרחי – ידיעות תל אביב – 19.12.2014

קישורים:

האמא ביקשה סיוע מלשכת הרווחה תל אביב – פקידת הסעד ויקי היינה תלשה בנותיה הפעוטות מחזקתה – תרבות סחר בילדים בראשות שר הרווחה מאיר כהן, מנכ"ל משרדו יוסי סילמן ולשכת הרווחה תל אביב לרבות פקידת הסעד ויקי היינה – ספטמבר 2013 – חדר חדשות – מי שלא תזכה ללוות את בנותיה לבית הספר מחר היא א' מתל אביב, אם לתאומות בנות שמונה הנמצאות במוסד לילדים חוסים. לדבריה, רשויות הרווחה הוציאו את הבנות מחזקתה, שלא בצדק. ציונה דסטה פגשה אותה. צלם: איוון אלכסייביץ', עריכה: טוביה חזקיהו…

דרכי טיפול בקשישים בקהילה: לשכת הרווחה תל אביב – פקידת הסעד ענבל בורנשטיין – מתוך תכנית המקור – ערוץ 10 – נובמבר 2011 – פקידת סעד ענבל בורנשטיין ל"הגנת" קשישים ממינהל שירותי חברתיים תל אביב מציגה דרכי טיפול בקשיש בקהילה ע"פ מדיניות משרד הרווחה. פקידת סעד "מטפלת" בכ- 400 איש בקהילה מה שאינו מאפשר לה טיפול אפקטיבי כלשהו מלבד הוצאת צווים שיפוטיים מטופשים לגירוש אדם מביתו ומהקהילה ונישולו מרכושו וכליאתו בבית אבות לשארית ימיו…

דרי רחוב – תכנית "שתולים" – מאפיינים התנהגותיים בעייתיים של עובדי הרווחה בעיריית תל אביב – אפריל 2010 – בתחקיר "שתולים" על חסרי הבית בישראל, השתול איתן עדי, עו"ד במקצועו, נשלח ל-30 יום ברחוב. הוא נתקל באוכלוסיית הרחוב: הומלסים זונות ונרקומנים הנמצאים במלחמת הישרדות מול הקור היעדר הפרנסה והלינה. עובדות סוציאליות מהיחידה לדרי רחוב של עיריית ת"א האמורות לטפל ולסייע לו, מתעמרות בו, משפילות אותו, מפשיטות את כבודו מעליו ומעבירות אותו מגורם אחד לשני כדי להטביע אותו בסבך הביורוקרטיה על מנת שיתייאש ולא יחזור אליהן.

לשכת הרווחה עיריית תל אביב בשירות המאכ'רים – הפקרת נערה להתעללות מינית במשך שנים – דע כי רוב המטפלים ומאבחנים, בעלי פנימיות ומעונות מופרטות, תאגידי אפוטרופסות ועוד, השורצים בשירותי הרווחה העירוניים הרי הם כמו מאכ'רים , רצונם לקבל ילדים נערים וחוסים ככלי לעשיית כסף קל, תוך שהם מציעים תכניות "שיקום" ו"טיפול", חסרות תועלת מזיקות ומסוכנות. – עובדי הרווחה, ועדות החלטה, פקידי הסעד, ועובדים הסוציאליים ברשות המקומית שומעים היטב את ה"מאכ'רים" ומרצים אותם, אך אינם רואים ממטר את האזרח – פברואר 2010 – סיפורה של נערה מוכרת ו"מטופלת" מספר שנים ע"י שירותי הרווחה של עיריית תל אביב. …

נרדפת – קשישה בורחת ממינהל השירותים החברתיים של עיריית תל אביב – המאמר "סיפורי סבתא" ידיעות אחרונות – 24 שעות , משה רונן , יחזקאל אדירם , 17.06.2009. – שרה כהן בת ה-95, דודתם של חמוטל ודורי בן זאב, מתגוררת כבר חודשיים בדירת מסתור, נמלטת משירותי הרווחה. כל מי שפוגש בה כולל ארבעה פסיכיאטרים, שאבחנו אותו לאחרונה, קובע כי מדובר באישה צלולה ומתפקדת. אז למה במחלקת הרווחה של עיריית תל אביב מתעקשים לאשפז אותה במוסד גריאטרי?

אנשים עם מוגבלויות, בית דין ארצי לעבודה, טל נוי, מכינת כנפיים, נכה, קצבת שירותים מיוחדים

כך ניסה ביטוח לאומי לשלול קצבת נכה 100%

כך ניסה ביטוח לאומי לשלול קצבת נכה 100% , עו"ד טל נוי , ynet , 07.12.14 

בית דין ארצי לעבודה עב"ל – 31303-01-13, 44397-03-13  מיום ה- 30/11/2014

צעיר הסובל ממחלה חשוכת מרפא השתתף במכינה המסייעת לנהל חיים עצמאיים. הביטוח הלאומי החליט שזאת סיבה טובה לעצור לו את הקצבה
 
צעיר הסובל ממחלה קשה השתתף במכינת "כנפיים", המקנה לבעלי נכויות פיזיות כלים לניהול חיים עצמאיים. ביטוח לאומי ניצל את ההזדמנות ושלל ממנו את קצבת השירותים המיוחדים שקיבל באופן חודשי. הצעיר לא ויתר, ובזכות מאבקו הבהיר לאחרונה בית הדין הארצי לעבודה לביטוח הלאומי שפרשנותו שגויה ועליו לשוב ולשלם את הקצבה.

הצעיר סובל מדיסאוטונומיה, מחלה תורשתית וחשוכת מרפא הגורמת להתקפים המתבטאים בין היתר בהקאות ובחילות קשות, כאבי בטן עזים וחולשה קיצונית, ובשל כך הוא זקוק להשגחה צמודה. עד גיל 18 הוא קיבל קצבת ילד נכה ומאז החל לקבל מביטוח לאומי קצבת נכות כללית בשיעור של 100%, וכן קצבת שירותים מיוחדים.

בספטמבר 2009, בהיותו בן 19, הוא הצטרף למכינת "כנפיים", המקנה לצעירים בעלי נכויות פיזיות קשות כלים שיסייעו להם לקיים חיים עצמאיים ופעילים. במאי 2010 הוא הופתע לגלות שביטוח לאומי החליט לשלול את זכאותו לקצבת השירותים המיוחדים, בטענה שהמכינה מספקת גם שירותי רפואה ושיקום ולכן אין לו יותר הוצאות טיפוליות. הצעיר לא ויתר, והגיש תביעה נגד ביטוח לאומי בבית הדין האזורי לעבודה.

בבית הדין נקבע שהמכינה אינה מספקת שירותים רפואיים או שיקומיים ולכן אין הצדקה לשלילת הקצבה לה זכאי הצעיר.

ביטוח לאומי סירב להשלים עם ההחלטה, וערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה. לטענתו, המכינה, המתנהלת במתכונת של פנימייה, מספקת לשוהים בה שירותי שיקום, בנוסף לשירותי אחיות, מטפל לילה ומרפאים בעיסוק, ולכן צורכי הצעיר, שעליהם מתבססת הקצבה, מובטחים לו בזמן שהותו שם.

אין הצדקה לשלילת הקצבה

השופטת רונית רוזנפלד קבעה שהמכינה אינה מוסד המעניק שירותי שיקום או רפואה, ולכן המשיב זכאי להמשך תשלום הקצבה.

לדבריה, הסיבה היחידה שבגינה קיבל המשיב שירותים טיפוליים במכינה היא רצון מנהליה לשלבו. רק משום כך אנשי הצוות נערכו ומצאו פתרונות כמו מתנדב ותורנויות לילה, אך אלו אינם חלק ממהלך הפעילות הרגיל של המכינה ואינם הופכים אותה למוסד המעניק שירותי סיעוד.

עוד הוסיפה השופטת שההשתתפות במכינה ממלאת אצל המשתתפים חסכים רגשיים וחברתיים ותורמת ליכולת הסתגלותם לחיים בחברה. שירותי שיקום' אלה, קבעה, אינם תהליך שבסופו המשיב יהיה מסוגל להתמודד עם התקפי המחלה, להפחית מעוצמתם או לוותר על השגחה צמודה בעת התקף.

נקבע שמתן פירוש כה רחב למונח "שירותי שיקום", כפי שהעניק לו ביטוח לאומי, חורג מתכלית החוק. השופטת רוזנפלד הבהירה למוסד שההשתתפות במכינה אינה שוללת את זכאות המשיב לקצבת שירותים מיוחדים, ודחתה את הערעור. השופטים ורדה וירט ליבנה והנשיא יגאל פליטמן הסכימו עם החלטתה.

כך ניסה ביטוח לאומי לשלול קצבת נכה 100% , עו"ד טל נוי , ynet , 07.12.14