ביטוח לאומי, גמלת סיעוד, התעללות בירוקרטית, חדשות, יונה לייבזון, מבחן תלות ביטוח לאומי, ניצולי שואה, קשיש

ייסורים בדרך לסיוע מהביטוח הלאומי: "הושפלתי"

נדמה שמצבם של הקשישים בישראל רק הולך ומחריף, והם מוצאים את עצמם שוב ושוב נאבקים במדינה, שבמקום לעזור להם משפילה ומעבירה אותם ייסורים עד שיקבלו את שמגיע להם. בסדרת כתבות מיוחדת נספר על התחנות השונות שהקשישים וקרובי משפחותיהם עוברים כשהם מגיעים למצב סיעודי

יונה לייבזון | חדשות 2 | 31/07/17

בישראל חיים יותר מ-900 אלף בני 65 ומעלה, מתוכם 200 אלף קשישים סיעודיים. כ-90% מהם מטופלים בבית והיתר בבתי אבות. כשקשיש מגיע לגיל שבו אינו יכול לבצע לבד את הפעולות הבסיסיות, המקום הראשון שהוא ובני משפחתו פונים אליו הוא הביטוח לאומי, שם יקבעו האם מגיעה לו עזרה מהמדינה.

רחל, ניצולת שואה, נותרה לבדה בדירתה הקטנה בצפון. ילדיה עוזרים לה כמה שניתן, מבקרים מדי יום, אבל בסופו היא לבד, מתמודדת עם כל מה שגיל 90 מביא עימו. "אני בוכה המון, כל השנים לא נזכרתי כל כך הרבה במחנות כמו שעכשיו", היא מספרת.

"הגשנו בקשה להחמרה לביטוח הלאומי, לא ציפינו שישלחו אחות", מספר דוד (שם בדוי), בנה של רחל. "חשבנו שבגיל הזה כבר לא משפילים אנשים, אבל מתברר שטעינו. היא אמרה לי 'תראי לי איך את מתלבשת' ושאלה עוד כל מיני דברים אינטימיים. זה מאוד משפיל, בייחוד אדם כמו אימא שלי, שעברה את השואה עם השפלות שאי אפשר לתאר בכלל".

"הרגשתי השפלה, בכיתי אחר כך כמה ימים", תיארה רחל. "שאלו אותי איך היד בגבס, איך את לובשת גרביים, איך את סוגרת את הדלת. השפלה כזו שלא תיארתי לעצמי שזה הגיע לדברים כאלה".

הם לא הסתפקו רק בבדיקה של ביטוח לאומי שנקראת "מבחן תלות" ובו נדרש הקשיש להדגים אילו פעולות בסיסיות הוא יכול לבצע, וצרפו את חוות הדעת של הרופאה הגריאטרית מקופת החולים. בחוות הדעת נכתב: "המטופלת נמצאת בסיכון שנשארת לבד… זקוקה להשגחה 24 שעות, ועזרה רבה בתפקוד יום יומי".

אבל בביטוח הלאומי לא התרשמו, ולא נתנו לה את הסיוע המרבי. "ההבדל בין המסמכים לבין הביטוח הלאומי כאילו בדקו בן אדם אחר, כאילו לקחו בטעות מסמכים של מישהו אחר", אמר דוד. "לאיזה מצב אדם צריך להגיע כדי לקבל את שעות הסיוע? איך ייתכן שאישה בודדה אלמנה, ניצולת שואה בת 90, עיוורת, לא מקבלת את מה ש-50-60 שנה שילמה עבורו דמי ביטוח לאומי? למי כן מגיע?".

לא קיבלה את הסיוע. שמחה כהן

"אני לא מבינה את זה, מי יושב שם?", מוסיפה רחל. "מי מחליט את זה? למי כן מגיע?". רחל נותרה עם 9 שעות שבועיות בלבד שקיבלה מהביטוח הלאומי, וזה פשוט לא מספיק.

"אני אחרי גיל 90, אבל במה שנשאר לי אני רוצה ליהנות קצת", אומרת רחל. "לא להיות תקועה כל הזמן בבית וגם קצת עזרה. אני רוצה עוד קצת להמשיך כמו בן אדם. והביטוח הלאומי הורס לי את החיים".

"מוציאים לקשישים את הנשמה"

גם שמחה כהן בת ה-86 לא יכולה להישאר לבד. כבר שבע שנים היא לא יצאה מהבית, היא בקושי הולכת ומצבה הבריאותי רק מידרדר. היא ביקשה מהביטוח הלאומי עזרה נוספת, וגם ממנה, למרות מצבה, הם דרשו לעבור את אותן הבדיקות. ילדיה עושים תורנויות על הטיפול בה, וגם הם כבר אינם צעירים בעצמם.

גם מי שמקבל את כל זכויותיו בביטוח הלאומי נדרש לא פעם להתמודד עם השלב הבא: הביטוח הסיעודי. ביטוח שיש למיליוני אזרחים אבל גם כאן הדרך לקבל את הקצבה החודשית לא פשוטה. בכתבה הבאה בסדרה נראה איך למרות שמשלמים כל החיים בדיוק בשביל הרגע שנזדקק לכסף, בחברת הביטוח יעשו הכול כדי לא לשלם.

אפוטרופוס כללי, גזל, חיים שבח, ניצולי שואה, עושק, עמותת שפר, פייסבוק, ציפי נעים, רעות אפוטרופסות

תלונה נגד עמותת שפר – רעות אפוטרופסות בגין הפקרת חסוי ניצול שואה

ספטמבר 2015 – תלונה שפורסמה בפייסבוק נגד עמותת שפר – רעות אפוטרופסות

לכל מאן דיבעי

הנדון: תלונה כנגד עמותת האפוטרופסות ש.פ.ר

שמי חיים שבח ואני בנו של שבח הירש ניצול שואה נכה 100 אחוז מרדיפות הנאצים ברומניה וחסוי של עמותת ש.פ.ר משנת 2004 עד שנת 2012. כיום האפוטרופסות על אבי בידי המשפחה.
אני מבקש להביע את מורת רוחנו ממעשיה הפליליים של עמותת ש.פ.ר באבי לאורך כל הדרך.
א. הזנחה והפקרת אבי: תחת חסותה של ש.פ.ר אבי היה מוזנח מאוד, הוא התהלך עם בגדים מלוכלכים והבית היה מוזנח.
זוג הורי קיבלו בקושי רב 400 ₪ לשבוע, והכסף לא הספיק ולא הגיע באופן סדיר וקבוע, היו ימים חגים בהם להורי לא היה כסף לתרופות ומזון ולא היה מה לאכול.
הקשרית מטעם ש.פ.ר מבצעת פעולות לא חוקיות: למרות שאבי ניצול שואה והכספים לא מגיעים סדיר, הקשרית מטעם עמותת ש.פ.ר ציפי נעים קיבלה עמלה שבועית של 200 שקלים מתוך כספו של אבי ניצול השואה, עבור כל פעם שהיא מגיעה לבית הורי, זייפה את חתימותיה של אימי על מסמכים המעידים על כך שהיא מגיעה, למרות שאמי צלולה וכשירה לחתום בעצמה.
ב. משרד הרווחה עצם עיניו מפני העבירות הפליליות בעמותה ואף סייע ותמך בה למרות– שידע ויודע על כל מעלליה: בעוד משרד הרווחה ועמותת ש.פ.ר התעלמו ולא התענינו כלל במצבו הבריאותי, הנפשי והכלכלי של אבי בתקופה בה עמותת ש.פ.ר היתה האפוטרופוס על אבי, הרי שלאחר ביטול האפוטרופסות של ש.פ.ר ע"י בית המשפט הגב' טניה ממשרד הרווחה בשלומי ומר יצחק רבניקוביץ' פקיד הסעד לא מפסיקים לרדוף את המשפחה שלי עד היום ועושים ביקורים ומעקבים על מנת למצוא פגמים בטיפול באבי כדי לשלול מהמשפחה את האפוטרופסות ולהחזירה לחיקה של עמותת ש.פ.ר
ג. גניבת כספו של אבי ניצול השואה- כניצול שואה מקבל אבי רנטה מגרמניה, מענקים מחשבון הבנק מגרמניה וקצבה מהביטוח הלאומי, אך עמותת האפוטרופסות ש.פ.ר לא התביישה להעלים כספים ולבצע העברות כספים מחשבון בנק הפועלים של אבי בנהריה לחשבון בנק אוצר החיל בנתניה וחשבונות אחרים על מנת להקשות עלינו להתחקות אחרי עקבות הכסף ולטשטש ראיות משפטיות על העלמות כספים.
בנוסף הינו חשופים לאיומים מעמותת ש.פ.ר למכור את הבית של אבי ולהעבירו למאגר שפר נדל"ן .
ד. אין כל שקיפות למעשיה של עמותת ש.פ.ר, והעמותה נוטלת לעצמה את החופש לזלזל ולא למלא אחרי החלטות בית המשפט, עמותת ש.פ.ר נוטלת לידיה את החוק מסרבת לתת תשובות, ועד היום לא הוגשו דוחות פרטה/ דוחות כספיים/ דפי עו"ש על כל מה שעשתה עמותת האפוטרופסות בכספו של אבי לאורך כל תקופת מינויה , אף על פי שבית המשפט פסק לפני כשנתיים לבטל את האפוטרופסות של עמותת ש.פ.ר על אבי, והורה לעמותה לתת דוח פרטה לאפוטרופוס החדש.
עד היום איננו יודעים לאן נעלמו המענקים וכספי הפיצויים שקיבל אבי נכה רדיפות הנאצים מגרמניה !
ה. האפוטרופוס הכללי מחפה, מגבה ומכסה על כל פשעיה של עמותת ש.פ.ר, והפיקוח על האפוטרופוסים מפחד לנקוט בצעדים נגד ש.פ.ר ומספק לפשעיה של עמותת ש.פ.ר גב חזק ותומך
המריח שחיתות משוועת:
כשפניתי אל הגב' רונית אביר הממונה לפקח על האפוטרופוסים מטעם האפוטרופוס הכללי והתרעתי על מעלליהם של גיא סתיו מנכ"ל עמותת ש.פ.ר שהודח בינתיים והגב' עטליה מנהלת סניף ש.פ.ר בנהריה שעדיין מתעללת בחסויים, ושאלתי אותה "איך את יכלוה לחיות עם כל הפשעים האלה של עמותת ש.פ.ר ולתת לעצמך לא לעשות דבר בעיניין, איך את יכולה לישון בלילה איך?",
היא השיבה לי בזו הלשון: "ידי כבולות מלהגיב ולעשות משהו נגד עמותת ש.פ.ר, אני מפחדת לדבר מה אתה רוצה שיפטרו אותי?!"
מיותר לציין שהגב' רונית אביר מהפיקוח על האפוטרופוסים או מי מטעמה לא השתמשו בסמכוית שהחוק הפקיד בידיהם, לא התייחסה לתלונות נפגעי העמותה, לא עתרה לבית המשפט ולא הגישה תלונה במשטרה נגד עמותת ש.פ.ר גם לאחר הדוחות הפלילים והכבדים שפורסמו על העמותה. לאחר שהוחלפה ההנהלה של ש.פ.ר אף הגדיל האפוטרופוס הכללי לעשות ומינה את שלמה שחר העובד מטעמה לנהל את עמותת ש.פ.ר.
עמותת ש.פ.ר מנצלת לרעה את הכוח שניתן לה על ידי החוק להתנהל כמו כנופיית פשע מאיימת ואנו מצרים על כל הסבל שנגרם לחסוייה, זועקים לשמיים משוועים לצדק ומבקשים להסיר את המארה הזו מקרבינו.
בכבוד רב,
חיים שבח

ספטמבר 2015 - תלונה שפורסמה בפייסבוק נגד עמותת שפר - רעות אפוטרופסות
אברהם ננצל, השפלת ניצולי שואה, התעללות בניצולי שואה, התעללות בקשישים, ועדות רפואיות, ניצולי שואה

עדות: ביטוח לאומי משפיל ניצולי שואה בוועדות רפואיות

ערוץ 10 – מאי 2016 – ביטוח לאומי משפיל ניצולי שואה בוועדות רפואיות כדי לקצץ ברנטות להם זכאים הניצולים מגרמניה.
מדיניות הפשע של משרד הרווחה לגזול כספי ניצולי שואה, באמצעות ועדות רפואיות משפילות של ביטוח לאומי מפעיל משרד הרווחה לחץ על ניצולי השואה לקצץ ברנטות ששולמו למדינה עבורם מגרמניה.

ניצול השואה אברהם ננצל מתחנן: "תפסיקו עם ההשפלה בוועדות הרפואיות. תנו למות בכבוד"
  05/05/2016

אור הלר, מיה זיו וולף
בדיון על מצבם של ניצולי השואה בארץ, סיפר אברהם ננצל, יוצא טהרן בן 90, על ההשפלות שעבר: "ישר אומרים לי 'אתה על סעיף זה וזה'. לא מקשיבים. זה לא יכול להימשך". ח"כ אלעזר שטרן: "אנחנו חייבים להגיע לניצולי השואה בעצמנו ולעזור להם"

פחות מ-200 אלף ניצולי שואה נותרו בחיים, כמעט רבע מהם חיים מתחת לקו העוני, ואחד מהם, אברהם ננצל שהגיע הבוקר (חמישי) לאולפן "אור ומיה", התחנן בפני חבר כנסת ונציגת משרד האוצר שישבה באולפן – כנציגי הממשלה והמנגנון הביורוקרטי – להפסיק את ההשפלה בוועדות בהן נקבעת זכאותם של הניצולים.

ננצל, בן 90 כיום, אמר: "כולכם מדברים גבוהה-גבוהה, ולא ראיתי שזה מגיע למשהו מעשי. עד היום יש השפלה בייחוד בוועדות. אנא, תורידו את הדבר הזה. אני ויתרתי על הגעה לוועדות. כי הדבר הראשון שם, אנשים לא שמים לב לזה ותכף זורקים לי לפני שאני מתיישב את ה'אתה נמצא על סעיף זה וזה'. לא רוצים לשמוע מה המצב, איך המצב או דומה לזה. רבותיי, אתם חייבים להוריד את זה. תנו לאנשים עכשיו למות בכבוד. זה לא יכול להימשך בצורה הזו".

הניצול הוסיף: "אחרי סרט בו הופיע חבר שלי, ניצול אחר, השפילו אותו בוועדה והוא ברח מהחיים, היום הוא בבית אבות". עופרה רום, העומדת בראש הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר, הגיבה: "אחד הדברים שצריך להתמקד כיום זה לתת לניצולים לחיות בכבוד. לעשות את המקסימום כדי לבטל כל ביורוקרטיה אפשרית. אנחנו עושים את זה, אבל צריך לעשות יותר".

גזל ניצולי שואה, גנבת מים, מי אביבים, משטרת ישראל, ניצולי שואה, קשיש

משטרת ישראל ומי אביבים מפקירים קשישים וניצולי שואה לגנבות מים

פברואר 2016 – משטרת ישראל ומי אביבים מפקירים קשישים וניצולי שואה לגנבות מים , חדשות 2 "למה שאשלם על מים שגנבו לי? אני חיה על ביטוח לאומי" – מכת גנבי המים הפכה לתופעה שפוגעת למשפחות בכיס, כולל קשישים וניצולי שואה שחוסכים כל שקל. אלא שאין מי שייקח אחריות ויסייע ברגע האמת: התאגידים מתנערים, המשטרה דורשת מהדיירים עצמם לאתר את החשודים – ובמקרה שאחד מהם מנסה לנתק לגנב את הזרם, תוך זמן קצר הוא מחובר בחזרה, בדרך לעוד חשבון מנופח

אורלי וילנאי, גזל ניצולי שואה, התעללות בקשישים, מי בת ים, נזילה, ניצולי שואה, ניתוק מים, תאגיד מי בת ים, תאגיד מים וביוב מי בת ים

תאגיד מים מי בת ים גוזל כסף מניצולי שואה עניים

נזילת המים הסמויה של ניצולי השואה , אורלי וילנאי , חיים בשוליים  הארץ , 28.2.2011

אדם חולה בן ה-93 ואשתו בת ה-80, ניצולי שואה, גילו לפתע שהם חייבים עשרות אלפי שקלים לתאגיד המים בבת ים, בשל "נזילה סמויה" שכלל לא היו מודעים לקיומה

הרצל ולילי נחאייסי חיו תמיד מהיד אל הפה, אבל מעולם לא היו חייבים למישהו ולו שקל. מבחינתם מדובר בעיקרון – חשבונות צריך לשלם, ועדיף בהוראת קבע כדי שלא יחסירו יום.

שישה ילדים נולדו להם, ו-20 נכדים. בת אחת נפטרה מסרטן והותירה 4 יתומים, בן נוסף נפטר מדום לב. את כל הכאב הזה הם נושאים ביחד, עמוד התווך של המשפחה.

אלא שלנוכח סיפור החיים המרשים הזה ניצבת עכשיו חומה אטומה, שמאיימת לגזול את כוחותיהם האחרונים. הרצל נחאייסי בן ה-93 ולילי נחאייסי בת ה-80 נלחמים היום בתאגיד מים, "מי בת ים" שמו.

הכל התחיל באוגוסט 2010, כשהגיע חשבון מים בסך 7,500 שקלים. בני הזוג נחאייסי גרים בקומה הראשונה בבניין דו-קומתי של עמידר, שבו חשבון המים משותף לכל השכנים. בעקבות פנייה לעירייה, התברר שבצינור של משפחת נחאייסי היתה נזילה, כזאת שעין לא-מקצועית לא היתה יכולה לגלות. שום רטיבות לא ניכרה. המים נזלו ישירות אל הביוב – "נזילה סמויה", בפי אנשי המקצוע.

הנזילה תוקנה, אבל החוב נשאר – והועבר על שם בני הזוג נחאייסי. לילי נחאייסי פנתה שוב לעיריית בת ים, ניסתה להסביר שלא יכלו לדעת על קיומה של הנזילה, וממילא לא עשו שימוש במים. אבל בעירייה אמרו, שהנושא אינו באחריותם וכי עליהם לפנות לתאגיד המים "מי בת ים".

ב"מי בת ים" הודיעו לבני הזוג, שהחוב עלה ל-30,000 שקלים – הסכום של 7,500 חושב לאחר חלוקה לארבע דירות, אך מאחר שהנזילה אצלם הם צריכים לשלם הכל. 30,000 שקלים לחודשיים בעבור זוג קשישים, שהצריכה הממוצעת שלהם בחודש היא בסביבות 200 שקלים.

נכדתם המסורה, אורית המר, ניסתה להיחלץ לעזרתם. נחאייסי הוא חולה סיעודי, אשתו מטפלת בו במסירות, שניהם חיים מקצבת הביטוח הלאומי בסך 4,000 שקל בחודש. המר שלחה בשמם פניות ל"מי בת ים", נפגשה, התחננה, כתבה למנכ"ל התאגיד, תמיר פיינשטיין, ובשלב מסוים קיבלה הודעה, שהוחלט להוריד מהסכום את "הוצאות הביוב", וכי סבא וסבתא יצטרכו לשלם רק 12,000 שקלים – חצי חינם.

לפני כמה חודשים, בעקבות פסק דין בנושא, הוכרו בני הזוג נחאייסי, יוצאי לוב, כניצולי שואה. הרצל נחאייסי יתחיל לקבל בערוב ימיו קצבת ניצול בגובה 1,800 שקל, לילי נחאייסי עתידה אף היא לקבל קצבה. הם גם היו אמורים לקבל החזר על הארנונה עקב הנחה לניצולי שואה – בסך 9,000 שקל. אך לשלטון הציניות מתלווה גם אכזריות: כשהלכה נחאייסי לקחת את הכסף, התברר לה שעיריית בת ים העבירה את כל הסכום לחברת "מי בת ים" בעבור החוב על הנזילה. איש לא פנה אליהם בעניין. אמנם, בעירייה טענו בשעתו, שאין להם קשר לנושא, ובכל זאת העבירו את כספם של נחאייסי ל"מי בת ים".

הנחמה היחידה מבחינת לילי נחאייסי היתה, שבעקבות ה"ניכוי" הזה החוב יקטן. אלא שאז קיבלו בני הזוג התראה לפני ניתוק. מתברר שלאחר שאיבת 9,000 השקלים הם עדיין חייבים עוד 6,000 שקלים. "הריביות הביאו לתפיחת החוב", הסבירו להם.

"סבא שלי אדם מבוגר וחולה, הוא ישן רוב הזמן, סבתא מטפלת בו, הם לא ממלאים בריכות כל היום", אומרת הנכדה המיואשת. "ב'מי בת ים' אמרו לנו לפנות לרשות המים, ברשות המים אמרו לפנות למחוקק, כי זה החוק ואפשר לשנות אותו רק בכנסת, סבא וסבתא אנשים שחיים בצנעה ולא עשו דבר רע לאיש. מה עושים?"

חבר הכנסת זאב ביילסקי (קדימה) לא נותר אדיש למצוקתם וסייע לבני הזוג עם עזרה משפטית, המתגבשת בימים אלה.

"על מה רוצים כסף, אני לא מבינה", אומרת נחאייסי, "לא ראיתי ולא השתמשתי, אנחנו רק זוג מבוגר בבית. אני חולה ולבעלי יש אלצהיימר. אין לי כוח להילחם".

תאגידי המים הם הרעה החולה המוניציפלית המודרנית, על כך מעידים לא מעט ראשי ערים, ומתברר שאיש לא יכול למפלצת המתפתחת. אז עכשיו אשה בת 80 ואיש בן 93 מתחילים להיאבק בבתי משפט על משהו שצדקתו ברורה לעין כל.

תגובת "מי בת ים": "החברה רשאית לפעול רק בהתאם להוראות הדין הקיים ביחס להפחתת חיובי מים וביוב. באפשרותם לפנות אל הרשות הממשלתית למים וביוב, ואם תהיה הנחיה אחרת נשקול את עמדתנו. בכל מקרה, על הזוג נחאייסי להסדיר את יתרת החוב בטרם נקיטת אמצעי אכיפה מינהליים".

 נזילת המים הסמויה של ניצולי השואה , אורלי וילנאי , חיים בשוליים  הארץ , 28.2.2011
אי מיצוי זכויות, גמלת הבטחת הכנסה, ניצולי שואה

אי מיצוי זכות הבטחת הכנסה לניצול שואה – – מדו"ח נת"צ מס' 41 לשנת 2014 – פורסם יולי 2015

לא תמיד ניתן לסייע למתלוננים לקבל גמלאות למפרע, שכן החובה להגיש תביעה לגמלה מסוימת והמועד שממנו ואילך תשולם הגמלה קבועים בחוק, וככלל לא ניתן לחרוג מהנקבע בו. דוגמה לכך היא מקרהו של ניצול שואה קשיש שלא ידע כי הוא זכאי לגמלת השלמת הכנסה בסך כ 1,000- ש”ח כתוספת לקצבת הזקנה שלו, ולפיכך לא הגיש למוסד תביעה לגמלה זו. כשהגיש לבסוף את התביעה, לאחר כמה שנים, לא היה ניתן למרבה הצער לשלם לו את הגמלה למפרע, מכיוון שלפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ”א 1980- , הזכאות לגמלה זו נוצרת רק (814032) . מהחודש שבו מוגשת התביעה לקבלתה *

מאחר שמתלונות שבוררו במשך השנים עלה כי מדובר בתופעה רווחת שבה זכאים לגמלה אינם יודעים על זכותם זו, ועקב כך אינם מגישים תביעה לגמלה במועד, פנתה הנציבות למוסד על מנת שייתן את דעתו לצורך
לפעול לאיתור זכאים כאלה וליידע אותם בדבר זכאותם ובדבר הצורך להגיש תביעה במועד – כל זאת כדי למנוע פגיעה באוכלוסיות החלשות.

ואכן, בשנים האחרונות פועל המוסד למיצוי זכויות המבוטחים: הוא פונה ביזמתו למבוטחים כדי שיגישו תביעה לקבלת גמלה, משלם כמה גמלאות בלי לדרוש קודם הגשת תביעה לתשלומן ומקל את ההליכים
הביורוקרטיים להגשת תביעות. עם זאת, מבירור התלונות ומדוח הביקורת עלה כי המוסד אינו משתמש ביעילות במידע הרב והמקיף שבמאגרי המידע שלו להגדלת שיעור מיצוי הזכויות, וכי קיימים ליקויים
בהעברת מידע בין המוסד ובין גופים ציבוריים אחרים ובהסרת החסמים הביורוקרטיים למיצוי הזכויות.

* בדוח הביקורת צוין בין היתר כי בשנת 2013 לא שולמו כ 100- מיליון ש"ח לזכאים לקצבת אבטלה, וכי בשנת 2011 לא שולמו כ 35- מיליון ש"ח לזכאיות לגמלת דמי לידה.

גמלת סיעוד, הנחת בתשלום ארנונה, ניצולי שואה, נציבות תלונות הציבור, קשיש

סיוע לניצול שואה סיעודי לקבל הנחה מארנונה – מאתר נציבות תלונות הציבור

אפריל 2015 – סיוע לניצול שואה סיעודי לקבל הנחה מארנונה – אזלת היד של לשכת הרווחה טירת הכרמל לסייע לניצולי שואה מובילה אותם להתלונן בנציבות תלונות הציבור

סיפורה של תלונה: סיוע לניצול שואה סיעודי לקבל הנחה מארנונה

נציבות תלונות הציבור מטפלת מדי שנה בתלונות רבות של ניצולי השואה. חוקים, תקנות והוראות נוהל רבים נועדו להקנות לאנשים אלה זכויות והטבות שיבטיחו להם מחיה בכבוד, זאת בהתחשב בסבל שחוו, בגילם המתקדם ובחוב שחבה להם החברה הישראלית. הנציבות עושה ככל יכולתה כדי לסייע לניצולי השואה, לזרז את טיפול הרשויות בעניינם ולקדם את מימוש זכויותיהם. הנציבות מסייעת לניצולי השואה בתחומים רבים, בהם – קבלת הטבות כגון גמלה חודשית, דמי הבראה שנתיים, הנחה בתשלום בעד תרופות הכלולות בסל הבריאות, הנחה בתשלום ארנונה, פטור מאגרת טלוויזיה והנחה בתשלום חשבון החשמל.

דוגמה לטיפול שמעניקה הנציבות למתלוננים אלה היא תלונתו של קשיש, ניצול שואה, המתגורר בטירת הכרמל, שמצבו הרפואי התדרדר ועקב כך הכיר המוסד לביטוח לאומי בזכאותו לגמלת סיעוד משנת 2011. הקשיש פנה לנציבות באמצעות בתו וביקש עזרה בקבלת הנחה מארנונה מעיריית טירת הכרמל.

העירייה הכירה בזכאותו של המתלונן להגדלת אחוזי ההנחה מארנונה המגיעה לו ממועד פנייתו בעניין לעירייה, בשנת 2013. ואולם, העירייה סירבה להעניק לו את ההנחה המוגדלת למפרע, משנת 2011, מועד ההכרה בו על ידי המוסד לביטוח לאומי.

בירור התלונה במוסד לביטוח לאומי ובעירייה העלה כי בשל אי קבלת נתונים מהמוסד במועד לא נכלל שמו של הקשיש במסגרת רשימת הזכאים ששלח המוסד לעירייה בשנת 2011, ושמו נכלל רק ברשימת הזכאים שנשלחה לעירייה בנובמבר 2012.

בעקבות התערבותה של נציבות תלונות הציבור בעניין העניקה העירייה לקשיש את ההנחה המגיעה לו במלואה, למפרע, משנת 2011.

סיוע לניצול שואה סיעודי לקבל הנחה מארנונה - מאתר נציבות תלונות הציבור
סיוע לניצול שואה סיעודי לקבל הנחה מארנונה – מאתר נציבות תלונות הציבור