הוצאת ילדים בכפייה, הוצאת ילדים מהבית, משפחת חביבי, פקידת סעד לחוק הנוער

שיטות חטיפת ילדי משפחת חביבי ע"י רשויות הרווחה

ערוץ 2 – אוקטובר 2010 – מתוך הסרט התיעודי , הבשורה ע"פ חביבי – דוקודרמה.
הסרטון מתוך הסרט "הבשורה ע"פ חביבי" מתאר שיטות בהן נקטו הוצאת ילדי משפחת חביבי בכפייה למקומות החסויים של הרווחה ללא נימוק הגיוני אלא על סמך סברותיה של פקידת סעד לחוק הנוער.
.

.
בסרטון מתואר הוצאתה של הילדה אודליה חביבי מביתה ומשפחתה כשהיא עוד לבושה בפיג'מה למקום לא ידוע ללא הכנה מוקדמת מאחר ופקידת הסעד מלשכת הרווחה ירושלים סברה כי היא לא "מסתדרת" בבית הספר, ותיאור לקיחה בכפייה של הבן הרביעי התינוק מידי אמו בעוד היא מניקה אותו ללא סיבה ברורה.

משפחת חביבי חיו חיים רגילים עד שרשויות הרווחה קרו בדרכם והחליטו "לטפל" בהם בכפייה, ע"פ ערמת ה"תיאוריות" הסוציאליות. רשויות הרווחה נטפלו למשפחת חביבי למשך שנים וזרו הרס וחורבן.

קישורים:

מודעות פרסומת
אודליה חביבי, אורי בן דור, בית משפט לנוער, משפחת חביבי, פקידת סעד לחוק הנוער

"טיפול" בכפייה בענייני משפחת חביבי – שופט הנוער אורי בן דור ופקידת הסעד רות מטות

דו"ח ועדת סלונים נבו (מאי 2009) פרט ליקויים מהותיים בעבודתם של פקידי הסעד לסדרי דין: ניגוד עניינים, כתיבת עובדות בתסקיר ללא וידוא או ניסיון הפרכה, אי מתן אפשרות ללקוח אפשרות להתייחס לתסקיר טרם מסירתו לבית המשפט, אימוץ מלא של התסקיר על המלצותיו ע"י בתי המשפט (חותמת גומי), העדר מעקב, פיקוח ובקרה, אי קיום נהלים ועוד. מאידך, בתי המשפט לענייני משפחה ונוער רואים בתסקיר סוף פסוק.

שיטת העבודה של פקידי הסעד המפורטת בדו"ח גורמת להטיה, עיוות הצדק, עגמת הנפש נזקים קשים ובלתי הפיכים ועוד ל"מטופל" ע"י פקידי הסעד ובתי משפט לענייני משפחה ונוער. מסקנות הדוח ידועות למשרד הרווחה מזה שנים מוועדות קודמות אולם לא יושמו.

מה ההשלכות והמשמעויות כשבתי משפט לענייני משפחה ונוער מקבלים מאחורי דלתותיהם הסגורות ללא עוררין, המלצות על בסיס עובדתי רעוע, לא בדוק, ומופקר של פקידי הסעד?
האם שיטת עבודה זאת מועילה או גורמת נזקים קשים בלתי הפיכים?
מה חושב האזרח על עובדי מדינה אלו שקרו בדרכו?

מכתבה של אודליה חביבי לשופט הנוער אורי בן דור משיב לשאלות אלו (מתוך אתר הרהורים על משפחה וילדים):

10/05/2006
לכבוד : בית המשפט השלום לנוער בירושלים
עבור : השופט אורי בן דור

הנדון : י' חביבי ת.ז. XXXXXXXX
(בן שנתיים וחצי) תיק בש"א 608/06
בחזקת – תינוק שנשבה

1. זוהי הודעה ובקשה דחופה ובהולה לשחרורו של אחי הקטן י' חביבי אשר נחטף בידי רות מטות פקידת סעד ובאישורו של השופט אורי בן דור שופט בית המשפט לנוער בירושלים.

2. אני החתומה מטה אודליה חביבי אחותו הבכורה של י' אחי ונשמתי היקרה מבקשת מבית המשפט ליתן צו מיידי לשחרורו של אחי י' היקר אשר מוחזק בכפייה ובניגוד לרצונו בידיי רשויות הרווחה תוך קבלת גושפנקא חוקית לכאורה על ידי השופט אורי בן דור שופט בית המשפט לנוער בירושלים.

3. כניצולת שואה ובת למשפחה ניצולת שואה אשר בוצעה כנגדי וכנגד משפחתי על ידי יהודים בארץ ישראל אני מתריעה בפני המכותבים ובפני כל העולם ומניסיון אישי רע ומר אשר חוויתי על בשרי מאז הייתי בת 8 !!!.

4. על בשרי חוויתי חוויה קשה מנשוא כאשר נחטפתי בגיל 8 על ידי פקידת הסעד רות מטות ללא שום סיבה אמיתית וללא צו משפטי חוקי עשרות פעמים. רות מטות ובית המשפט לנוער השופט אורי בן דור הרסו את חיי ורצחו את ילדותי. לא רק זו אלא אף את נעורי ואת תומתי ואת נפשי ונפש כל בני משפחתי.

5. ואליך השופט אורי בן דור אני פונה ומבקשת ממך להעז ולהישיר לי מבט בפעם הראשונה בחיי ואם יש עוז בלבך ולהתעמת עימי על כל השקרים אשר אישית ספגתי ממך בלשכתך המפוארת כאשר הנך מעוות ומסלף את דברי אשר כל אשר ביקשתי ממך כילדה וכקטינה היה השב אותי לחיק הורי ולחיק משפחתי האהובה.

6. חלפו להם 12 שנים כיום אני בוגרת יותר ומנוסה מאוד ולא תמיד מסיבות חיוביות. על בשרי חוויתי שואה אשר כל חיצי הזעם והשנאה שלי מופנים אליך. הרסת אותי הרסת את חיי והרסת את הורי ואחי. דם אחיי ודם הורי ודמם של עשרות מחברי וחברותי למתקני הכליאה של הרווחה וביהמ"ש על ידך וממך אותם אבקש.

7. אותי החזקת בכפייה ובניגודו לרצוני כך עשיתי גם לאחיי. והחמור מכל את אחי הקטן י' אישרת לחטוף והינו בשבי מזה כשלושה חודשים. על לא עוול בכפו ובוודאי שעל לא עוול בכפם של הוריי.

8. אתה אולי תצליח בימים הקרובים להתחמק מאחריות על פשעיך ומעשיך הנלוזים והנפשעים. אך תזכור רק דבר אחד פעוט. חכמים אמרו סוף גנב לתליה. יבוא יומך. את הזיכרונות הקשים שלי מהחוויות המשפילות אותן חוויתי בחיי לא אשכח. גם יהודה וח' לא שוכחים. והאמן לי גם י' לא ישכח. את דמם ונפשם מידך אבקש.

9. בגללך הוכתי, הושפלתי, הופשטתי, הוחזקתי בצינוק פעמים אין ספור, נשפטתי, אנסתם את נשמתי וכגופי והגרוע מכל לא נתתם לי שום אור של תקווה. ובכך אני מאשימה בעיקר את אוטם לבך משמוע וטחות עניך מראות.

10. אני זוכרת את המראות, הקולות, הבכי האין סופי, ההתמוטטויות בלשכתך, התחנונים וההשפלה אותן חוויתי יחד עם הורי ואחי פעמים אין ספור.

11. עכשיו ממש ברגעים אלו בשעות לילה הקטנות כשאתה ישן שנת "ישרים" אני אינני יכולה לישון. שנים רבות שאנני ישנה כלל בלילות. לילות אלו היו מפלטי היחיד במסכת הייסורים אותה עברתי בגינך. אתה וחבריך בביהמ"ש המורם מעם כביכול בצעתם פשעים רבים כנגד עשרות אלפי משפחות בישראל. אני לא אשכח ולא אסלח. עד טיפת דמי האחרונה אספר את מעלליך ומעללי חברך בכל העולם. כיצד עיגנתם עדויות שקר של פקידות סעד כאמת משפטית גם כשהסתכלתי לך בלבן של העניים מטווח אפס היה ניתן לדעת בוודאות כי הנך יודע כי טיעוניהם בשקר וכזב מקורם.

12. את תרבות הכיסתוח והעלמת ראיות ובידוי ראיות ועיגונם כאמת משפטית כאשר הנך יודע שמשקרים והגרוע מכל כאשר הנך יודע שאתה וחבריך השופטים משקרים וכל זאת מבלי להניד עפעף לא אשכח לעולם. זוהי מלחמתי ומלחמת עשרות אלפי משפחות שהחלו להתעורר בשנים האחרונות. אנו קורבנות השואה הגרועה בתולדות האנושות. זוהי שואה של יהודים ביהודים המבדילים דם מדם בהבזק קולמוס של ביהמ"ש כאילו משם תצא תורה תוך ניצול ציני וחמור של אמון הציבור במערכת בית המשפט.

13. כשאני כותבת את מכתבי זה אני יודעת איזה התעללויות סבלתי ב"עזרתכם האדיבה" ומה עובר ממש ברגע זה על אחי י' היקר וח' אשר סובלים בצורה בלתי רגילה וזאת בגללך.

14. יהודה אחי עוד מעט משתחרר מהכלא – כלא הרווחה. אני מאמינה שגם הוא יגיע לרגע אליו הבשלתי לאחרונה וזאת בזכות התעללותכם האחרונה באחי הקטן י'. הפצעים אשר כמעט והגלידו נפצעו מחדש והחלו שוב לדמם. הדם נשפך כיין וללא הפסקה. חבל רק שהנך חוגג שוב על הדם. זוהי איננה עלילת דם. זוהי מציאות עגומה ואמיתית אשר אני אודליה חביבי בת כביכול לעם היהודי שרק לא מזמן לפני ימים ספורים זכר את השואה אשר הייתה לפני כשישים שנה אבל השואה שלי רק החלה לפני 12 שנה ועד כה לא נגמרה.

15. רצחתם את ילדותי ועכשיו רצחתם את ילדותו של אחי הקטן י'. י' היה איתי ועם הורי בילינו יחד, צחקנו יחד, בכינו יחד והכי חשוב הינו למשפחה ובטרם התחלתי להנות ממה שילדיך ידעו וילדי קצינות ה אס.אס פקידות הסעד וכבר נפלה עלינו צרה חדשה. ושוב תחת חתימתך. חתימה שלא אוכל לשכוח לעולם.

16. עם הוריי לו ידעתי מחסור עם הורי ידעתי אהבה עד אשר לפתע פתאום באה רות מטות ופקיד הסעד יצחק יעקב יחד עם עשרות שוטרים דתיים לכאורה בהנחיתו של עופר שומר וחטפו באכזריות את אחי. אחי י' תוך שהוא יונק וניזון מחלב אימי היקרה והיפה.

17. את הרעל בו גורמי הרווחה השונים ניסו להרעילני הקאתי. אני יודעת כמה "רעל" תנסו להאכיל את אחי הקטן י'. זהו רעל המוחזק רק בלשכת הרווחה ובית המשפט למשפחה ולנוער. זהו אותו רעל שנתתם לי ולאחי ולהורי ולעשרות אלפי משפחות בישראל.

18. במשך שנים כלאתם חפים מפשע בבתי כלא ומוסדות לחולי נפש. אמנם כלאתם את גופנו אך לעולם לא את נשמותינו .

19. את הוריי ואחי הכנסתם לבתי סוהר ולבתי משוגעים ורצחתם משפחות שלמות חרף היותנו משפחה חמה ומלוכדת. הרחקתם אותנו זה מה והפרדתם אותנו זה מזה במשך שנים רבות וארוכות כל אחד במקום אחר. אבל אני אודליה חביבי ביתם של חיים וויולט חביבי הילדה הבכורה מתחייבת לגלות ולחשוף את הפשעים שלכם לכל העולם.

20. זוהי חובתי האזרחית, חובתי המוסרית וחובתי כלוחמת לזכויות אדם אשר חוותה בגופה ונשמתה את השואה היהודית.

21. מכאן ומעל דפים אלו אני קוראת לכל באי העולם שחררו את אחי י' ואת שאר אחי ואת כל הילדים האומללים אשר זועקים הצילו יומם וליל החזירו אותנו ואותם לאלתר להורינו ולמשפחותינו.

22. אין זכות בעולם ולא הייתה זכות בעולם לאף אחד וזה כולל גם אתכם השופטים לנתק ולחטוף להכאיב להכות ולהתעלל באחי י' אחי היקר לא מהוריי ובטח שלא ממני. ובודאי שלא ממשפחתי המורחבת ומחברי.

23. אנחנו כמשפחה עוברים שואה בשבילנו יום הזיכרון לשואה היה עוד יום בגטו עוד יום בשואה. וכל יום עבורנו הוא שואה. שואה אשר ביצע אותה בית המשפט היהודי לנוער בירושלים בחסותו של השופט אורי בן דור ופקידת הסעד רות מטות ומרים בן עטר וכל פקידות הסעד והבאים מטעמם.

24. על כן ולאור כל האמור לעיל אני אודליה דורשת בזאת ממך השופט אורי בן דור לשחרר את אחי י' היקר ולהורות לרשויות הרווחה ולבאים מטעמם להחזיר את י' להוריי חיים וויולט חביבי באופן מיידי.

25. אין בהצהרתי זו בכדי לגרוע את זכותי לתבוע אותך ואת חבריך לפשעים הרבים שבוצעו כנגדי תוך שימוש לרעה בכוח השררה ובסמכות אשר הוקנתה לך בטעות על פי חוק לתבוע אותך ואת חבריך תביעת פיצויים אדירה והעמדתך לדין פלילי בגין פשעים אלו ופשעים נוספים.

26. טול קורה מבין ענייך, תתעורר ותבין כי כל פושע יבוא לדין. כך למדת בפקולטה למשפטים וכך אמרת לאלו אשר שפטת. בהשבעתך בפני נשיא המדינה ובפני נשיא ביהמ"ש העליון ובפני הציבור כולו התחייבת לשמור על החוק ולשמור אמונים לחוק. זו הייתה שבועת שקר.

צפו בעדותה של אודליה חביבי על ההתעללות הקשה שעברה במעון הסגור והאימתני 'מסילה' בו נכלאה בניגוד לרצונה.
.

קישורים:

אודליה חביבי, אורי בן דור, בית משפט לנוער, משפחת חביבי, פקידת סעד לחוק הנוער

"טיפול" בכפייה בענייני משפחת חביבי – שופט הנוער אורי בן דור ופקידת הסעד רות מטות

פקידת סעד רות מטות - התנהלות מופקרת ואכזריתדו"ח ועדת סלונים נבו (מאי 2009) פרט ליקויים מהותיים בעבודתם של פקידי הסעד לסדרי דין: ניגוד עניינים, כתיבת עובדות בתסקיר ללא וידוא או ניסיון הפרכה, אי מתן אפשרות ללקוח אפשרות להתייחס לתסקיר טרם מסירתו לבית המשפט, אימוץ מלא של התסקיר על המלצותיו ע"י בתי המשפט (חותמת גומי), העדר מעקב, פיקוח ובקרה, אי קיום נהלים ועוד. מאידך, בתי המשפט לענייני משפחה ונוער רואים בתסקיר סוף פסוק.


שיטת העבודה של פקידי הסעד המפורטת
בדו"ח גורמת להטיה, עיוות הצדק, עגמת הנפש נזקים קשים ובלתי הפיכים ועוד ל"מטופל" ע"י פקידי הסעד ובתי משפט לענייני משפחה ונוער. מסקנות הדוח ידועות למשרד הרווחה מזה שנים מוועדות קודמות אולם לא יושמו.

מה ההשלכות והמשמעויות כשבתי משפט לענייני משפחה ונוער מקבלים מאחורי דלתותיהם הסגורות ללא עוררין, המלצות על בסיס עובדתי רעוע, לא בדוק, ומופקר של פקידי הסעד?
האם שיטת עבודה זאת מועילה או גורמת נזקים קשים בלתי הפיכים?
מה חושב האזרח על עובדי מדינה אלו שקרו בדרכו?

מכתבה של אודליה חביבי לשופט הנוער אורי בן דור משיב לשאלות אלו (מתוך אתר הרהורים על משפחה וילדים):

10/05/2006
לכבוד : בית המשפט השלום לנוער בירושלים
עבור : השופט אורי בן דור

הנדון : י' חביבי ת.ז. XXXXXXXX
(בן שנתיים וחצי) תיק בש"א 608/06
בחזקת – תינוק שנשבה

1. זוהי הודעה ובקשה דחופה ובהולה לשחרורו של אחי הקטן י' חביבי אשר נחטף בידי רות מטות פקידת סעד ובאישורו של השופט אורי בן דור שופט בית המשפט לנוער בירושלים.

2. אני החתומה מטה אודליה חביבי אחותו הבכורה של י' אחי ונשמתי היקרה מבקשת מבית המשפט ליתן צו מיידי לשחרורו של אחי י' היקר אשר מוחזק בכפייה ובניגוד לרצונו בידיי רשויות הרווחה תוך קבלת גושפנקא חוקית לכאורה על ידי השופט אורי בן דור שופט בית המשפט לנוער בירושלים.

3. כניצולת שואה ובת למשפחה ניצולת שואה אשר בוצעה כנגדי וכנגד משפחתי על ידי יהודים בארץ ישראל אני מתריעה בפני המכותבים ובפני כל העולם ומניסיון אישי רע ומר אשר חוויתי על בשרי מאז הייתי בת 8 !!!.

4. על בשרי חוויתי חוויה קשה מנשוא כאשר נחטפתי בגיל 8 על ידי פקידת הסעד רות מטות ללא שום סיבה אמיתית וללא צו משפטי חוקי עשרות פעמים. רות מטות ובית המשפט לנוער השופט אורי בן דור הרסו את חיי ורצחו את ילדותי. לא רק זו אלא אף את נעורי ואת תומתי ואת נפשי ונפש כל בני משפחתי.

5. ואליך השופט אורי בן דור אני פונה ומבקשת ממך להעז ולהישיר לי מבט בפעם הראשונה בחיי ואם יש עוז בלבך ולהתעמת עימי על כל השקרים אשר אישית ספגתי ממך בלשכתך המפוארת כאשר הנך מעוות ומסלף את דברי אשר כל אשר ביקשתי ממך כילדה וכקטינה היה השב אותי לחיק הורי ולחיק משפחתי האהובה.

6. חלפו להם 12 שנים כיום אני בוגרת יותר ומנוסה מאוד ולא תמיד מסיבות חיוביות. על בשרי חוויתי שואה אשר כל חיצי הזעם והשנאה שלי מופנים אליך. הרסת אותי הרסת את חיי והרסת את הורי ואחי. דם אחיי ודם הורי ודמם של עשרות מחברי וחברותי למתקני הכליאה של הרווחה וביהמ"ש על ידך וממך אותם אבקש.

7. אותי החזקת בכפייה ובניגודו לרצוני כך עשיתי גם לאחיי. והחמור מכל את אחי הקטן י' אישרת לחטוף והינו בשבי מזה כשלושה חודשים. על לא עוול בכפו ובוודאי שעל לא עוול בכפם של הוריי.

8. אתה אולי תצליח בימים הקרובים להתחמק מאחריות על פשעיך ומעשיך הנלוזים והנפשעים. אך תזכור רק דבר אחד פעוט. חכמים אמרו סוף גנב לתליה. יבוא יומך. את הזיכרונות הקשים שלי מהחוויות המשפילות אותן חוויתי בחיי לא אשכח. גם יהודה וח' לא שוכחים. והאמן לי גם י' לא ישכח. את דמם ונפשם מידך אבקש.

9. בגללך הוכתי, הושפלתי, הופשטתי, הוחזקתי בצינוק פעמים אין ספור, נשפטתי, אנסתם את נשמתי וכגופי והגרוע מכל לא נתתם לי שום אור של תקווה. ובכך אני מאשימה בעיקר את אוטם לבך משמוע וטחות עניך מראות.

10. אני זוכרת את המראות, הקולות, הבכי האין סופי, ההתמוטטויות בלשכתך, התחנונים וההשפלה אותן חוויתי יחד עם הורי ואחי פעמים אין ספור.

11. עכשיו ממש ברגעים אלו בשעות לילה הקטנות כשאתה ישן שנת "ישרים" אני אינני יכולה לישון. שנים רבות שאנני ישנה כלל בלילות. לילות אלו היו מפלטי היחיד במסכת הייסורים אותה עברתי בגינך. אתה וחבריך בביהמ"ש המורם מעם כביכול בצעתם פשעים רבים כנגד עשרות אלפי משפחות בישראל. אני לא אשכח ולא אסלח. עד טיפת דמי האחרונה אספר את מעלליך ומעללי חברך בכל העולם. כיצד עיגנתם עדויות שקר של פקידות סעד כאמת משפטית גם כשהסתכלתי לך בלבן של העניים מטווח אפס היה ניתן לדעת בוודאות כי הנך יודע כי טיעוניהם בשקר וכזב מקורם.

12. את תרבות הכיסתוח והעלמת ראיות ובידוי ראיות ועיגונם כאמת משפטית כאשר הנך יודע שמשקרים והגרוע מכל כאשר הנך יודע שאתה וחבריך השופטים משקרים וכל זאת מבלי להניד עפעף לא אשכח לעולם. זוהי מלחמתי ומלחמת עשרות אלפי משפחות שהחלו להתעורר בשנים האחרונות. אנו קורבנות השואה הגרועה בתולדות האנושות. זוהי שואה של יהודים ביהודים המבדילים דם מדם בהבזק קולמוס של ביהמ"ש כאילו משם תצא תורה תוך ניצול ציני וחמור של אמון הציבור במערכת בית המשפט.

13. כשאני כותבת את מכתבי זה אני יודעת איזה התעללויות סבלתי ב"עזרתכם האדיבה" ומה עובר ממש ברגע זה על אחי י' היקר וח' אשר סובלים בצורה בלתי רגילה וזאת בגללך.

14. יהודה אחי עוד מעט משתחרר מהכלא – כלא הרווחה. אני מאמינה שגם הוא יגיע לרגע אליו הבשלתי לאחרונה וזאת בזכות התעללותכם האחרונה באחי הקטן י'. הפצעים אשר כמעט והגלידו נפצעו מחדש והחלו שוב לדמם. הדם נשפך כיין וללא הפסקה. חבל רק שהנך חוגג שוב על הדם. זוהי איננה עלילת דם. זוהי מציאות עגומה ואמיתית אשר אני אודליה חביבי בת כביכול לעם היהודי שרק לא מזמן לפני ימים ספורים זכר את השואה אשר הייתה לפני כשישים שנה אבל השואה שלי רק החלה לפני 12 שנה ועד כה לא נגמרה.

15. רצחתם את ילדותי ועכשיו רצחתם את ילדותו של אחי הקטן י'. י' היה איתי ועם הורי בילינו יחד, צחקנו יחד, בכינו יחד והכי חשוב הינו למשפחה ובטרם התחלתי להנות ממה שילדיך ידעו וילדי קצינות ה אס.אס פקידות הסעד וכבר נפלה עלינו צרה חדשה. ושוב תחת חתימתך. חתימה שלא אוכל לשכוח לעולם.

16. עם הוריי לו ידעתי מחסור עם הורי ידעתי אהבה עד אשר לפתע פתאום באה רות מטות ופקיד הסעד יצחק יעקב יחד עם עשרות שוטרים דתיים לכאורה בהנחיתו של עופר שומר וחטפו באכזריות את אחי. אחי י' תוך שהוא יונק וניזון מחלב אימי היקרה והיפה.

17. את הרעל בו גורמי הרווחה השונים ניסו להרעילני הקאתי. אני יודעת כמה "רעל" תנסו להאכיל את אחי הקטן י'. זהו רעל המוחזק רק בלשכת הרווחה ובית המשפט למשפחה ולנוער. זהו אותו רעל שנתתם לי ולאחי ולהורי ולעשרות אלפי משפחות בישראל.

18. במשך שנים כלאתם חפים מפשע בבתי כלא ומוסדות לחולי נפש. אמנם כלאתם את גופנו אך לעולם לא את נשמותינו .

19. את הוריי ואחי הכנסתם לבתי סוהר ולבתי משוגעים ורצחתם משפחות שלמות חרף היותנו משפחה חמה ומלוכדת. הרחקתם אותנו זה מה והפרדתם אותנו זה מזה במשך שנים רבות וארוכות כל אחד במקום אחר. אבל אני אודליה חביבי ביתם של חיים וויולט חביבי הילדה הבכורה מתחייבת לגלות ולחשוף את הפשעים שלכם לכל העולם.

20. זוהי חובתי האזרחית, חובתי המוסרית וחובתי כלוחמת לזכויות אדם אשר חוותה בגופה ונשמתה את השואה היהודית.

21. מכאן ומעל דפים אלו אני קוראת לכל באי העולם שחררו את אחי י' ואת שאר אחי ואת כל הילדים האומללים אשר זועקים הצילו יומם וליל החזירו אותנו ואותם לאלתר להורינו ולמשפחותינו.

22. אין זכות בעולם ולא הייתה זכות בעולם לאף אחד וזה כולל גם אתכם השופטים לנתק ולחטוף להכאיב להכות ולהתעלל באחי י' אחי היקר לא מהוריי ובטח שלא ממני. ובודאי שלא ממשפחתי המורחבת ומחברי.

23. אנחנו כמשפחה עוברים שואה בשבילנו יום הזיכרון לשואה היה עוד יום בגטו עוד יום בשואה. וכל יום עבורנו הוא שואה. שואה אשר ביצע אותה בית המשפט היהודי לנוער בירושלים בחסותו של השופט אורי בן דור ופקידת הסעד רות מטות ומרים בן עטר וכל פקידות הסעד והבאים מטעמם.

24. על כן ולאור כל האמור לעיל אני אודליה דורשת בזאת ממך השופט אורי בן דור לשחרר את אחי י' היקר ולהורות לרשויות הרווחה ולבאים מטעמם להחזיר את י' להוריי חיים וויולט חביבי באופן מיידי.

25. אין בהצהרתי זו בכדי לגרוע את זכותי לתבוע אותך ואת חבריך לפשעים הרבים שבוצעו כנגדי תוך שימוש לרעה בכוח השררה ובסמכות אשר הוקנתה לך בטעות על פי חוק לתבוע אותך ואת חבריך תביעת פיצויים אדירה והעמדתך לדין פלילי בגין פשעים אלו ופשעים נוספים.

26. טול קורה מבין ענייך, תתעורר ותבין כי כל פושע יבוא לדין. כך למדת בפקולטה למשפטים וכך אמרת לאלו אשר שפטת. בהשבעתך בפני נשיא המדינה ובפני נשיא ביהמ"ש העליון ובפני הציבור כולו התחייבת לשמור על החוק ולשמור אמונים לחוק. זו הייתה שבועת שקר.

צפו בעדותה של אודליה חביבי על ההתעללות הקשה שעברה במעון הסגור והאימתני 'מסילה' בו נכלאה בניגוד לרצונה.
.

קישורים:

לשכת הרווחה ירושלים, מדיניות משרד הרווחה, מעון מסילה, משפחת אומנה, משפחת חביבי, פירוק משפחה

הבשורה על פי חביבי – המדיניות המעוותת של משרד הרווחה

אוקטובר 2010 – ויולט וחיים חביבי עלו לכותרות לפני כארבע שנים, כשהתבצרו בכנסיית הבשורה בנצרת. הם מחו על כך שילדיהם נלקחו בידי רשויות הרווחה בירושלים, והציתו מהומות של תושבים שחשבו כי מדובר בפיגוע. רשויות הרווחה רדפו באובססיביות אחרי משפחת חביבי במשך שנים.

כך מספרת הבת אודליה חביבי איך "טיפלו" בה רשויות הסעד: "… אני לעולם לא אשכח שחטפתם אותי למקומות אפלים וקשים כמו מסילה וצופיה שזה מתאים לעברייניות. עד היום יש לי סיוטים מהמקומות האלה בעזרת ה' התביעה שאני מכינה לכם היא מן הקשות ביותר נגדכם וכל מי שרושם נגדנו אין לכם מושג מה עברנו ואם הגענו למצבים כמו ללכת לרמאללה אז סימן שפה מתעללים ואני ראיתי איך מפוצצים את הבית על הוריי בקיצור אישית לי ברמאללה היה טוב. שם לפחות לא חטפו אותי למוסדות של נרקומניות אדוני ישמור איזה דברים יש שם במוסדות האלה…." (מאתר הרהורים על משפחה וילדים)

צפו בסרט הבשורה ע"פ חביבי – סיפורם של משפחת חביבי שנרדפו ע"י שירותי הרווחה
//player.vimeo.com/video/36575534

.
"הבשורה ע"פ חביבי"- תסריט מיכל אליאס ורון יאיר הפקה: "דוקו דרמה" רון כחלילי וחיים סלוצקי
הפיצוץ בכנסיית הבשורה, שכמעט והצית מהומות דת עולמיות, מתגלה כזעקה לעזרה של זוג הורים נואשים המנהלים מאבק להשבת ילדיהם שנלקחו ע"י רשויות הרווחה

קישורים:

הוצאת ילדים בכפייה, הוצאת ילדים מהבית, טובת הקטין, משפחת חביבי, פרופ. אסתר הרצוג, רשויות הרווחה

להתרחק מרשויות הרווחה

המאמר להתרחק מרשויות הרווחה , פרופ. אסתר הרצוג , 10.03.2006

המסקנה העגומה היא שאם אתם עניים וחלשים אל תתקרבו לרווחה, כי ילדיכם עלולים להילקח מכם. סיפורם של חיים וויולט חביבי כמשל.

חיים וויולט חביבי ביקשו לזעזע את אמות הסיפים בארץ ובעולם על הפגיעה האלימה של רשויות המדינה בהם ובילדיהם. הם השיגו זעזוע אך כשלו בהשגת תמיכה בעניינם. הוקרתם לפלשתינים, שנתנו להם מקלט למשך תקופה ארוכה ושנאתם למדינת ישראל שפשעה נגדם, בלקחה מהם את ילדיהם (ככל הידוע בשל סירובם לשלוח את ילדיהם לבי"הס), לא מנעו את הזעם נגדם של הציבור הערבי והיהודי כאחת ואת הצגת המעשה שלהם כטירוף.

הפרסומים בתקשורת במהלך סוף השבוע, בתחילת השבוע (מעריב וידיעות אחרונות בעמוד הראשון של יום ראשון: "טירוף בכנסייה", ותגובות הגולשים באתרי האינטרנט מוכיחים כי כולם אימצו בחום את טענת רשויות הרווחה שמדובר בבני זוג חסרי אחריות המהווים סכנה לילדיהם.

המעשה שעשו בני הזוג הוא אכן מסוכן וראוי לכל גינוי. יחד עם זאת, בשום אופן אין מדובר בטירוף. המעשה תוכנן ואורגן בקפידה. יותר מכך, הוא נעשה מתוך התכוונות למסרים אידיאולוגיים: כנסיית הבשורה מבטאת את סמלי האמהות, החמלה והסבל האנושיים. מתכנני המעשה לקחו בחשבון שהוא יביא להתעניינות עולמית והם בשום אופן לא התכוונו להסב כל נזק שהוא לאדם או למקום המקודש.

כמי שעוקבת מקרוב אחרי התנהלות ביורוקרטיית הרווחה מאז ראשית שנות ה-90 ברור לי שמלכתחילה לא היו בני הזוג יכולים להצליח במעשה המחאה הקיצוני שלהם, או בכל מעשה מחאה אחר. זאת, בשל העוצמה חסרת הרסן שבידי רשויות הרווחה, הפועלות באופן אלים בסוגיית הוצאת ילדים מהבית. הן יעשו הכל כדי למנוע ביקורת המאיימת על המונופול הטוטלי שלהם על "טובת הקטין". התקשורת משרתת היטב מצב עניינים זה, כפי שניתן להיווכח מהדיווחים על הפרשה. לו הייתה התקשורת ממלאת את תפקידה נאמנה היא הייתה מציינת בדיווחיה את התעלמותה של מערכת הרווחה מהחלטת בית המשפט העליון משנת 1998, ביחס להוצאת ילדיהם של בני הזוג חביבי מחזקתם, ויותר מכך, היא הייתה מרעישה עולמות בזמן אמת.

בערעור שהתקיים בבית המשפט העליון, בפני המשנה לנשיא שלמה לוין, השופט תיאודור אור והשופט יעקב טירקל, בוטל פסק דין שנתן השופט צבי סגל במחוזי בירושלים, להוציא את ילדי משפחת חביבי מחזקת הוריהם (ב- 31.5.98), ולהעבירם למוסדות הרווחה. לשכת הרווחה של עיריית ירושלים ומדינת ישראל היו המשיבות בערעור. בהחלטת בית המשפט העליון נקבע, לעומת זאת, ש"שני הילדים הגדולים א. וי. ירשמו לבתי הספר המתאימים בתיאום בין עו"ד בן הדור ומחלקת החינוך של עיריית ירושלים… יינתנו שיעורי עזר הנחוצים לילדים אלה לצורך קידומם" וכן הוחלט כי "הילד ח. יישאר בשנת הלימודים המתחילה ביום 1.9.98 בגן הילדים".

רשויות הרווחה התעלמו מהחלטה מפורשת זו של בית המשפט העליון והמשיכו במאמציהן להוציא את הילדים מחזקת הוריהם. המשפחה כולה ברחה אז והסתתרה במשך תקופה ארוכה בשטחי הרשות הפלשתינית. כאשר שבה המשפחה לישראל, כנראה משום שחברי כנסת שונים הבטיחו לסייע, נלקחו הילדים למוסדות הרווחה וחיים חביבי נאסר, בשל "חטיפת ילדיו" ושיתוף פעולה עם האויב.

המסקנה העגומה היא שאם אתם עניים וחלשים אל תתקרבו לרווחה, כי ילדיכם עלולים להילקח מכם. קרוב לוודאי שזה לא יעזור לכם, כי הרווחה תגיע אליכם בכל זאת. ילדיכם, הם משאב מאד מבוקש וזמין מבחינתם.

המאמר פורסם במקור במדור דעות במעריב.

הבשורה ע"פ חביבי – סרט תעודה על התעללות רשויות הרווחה במשפחת חביבי

קישורים:

לשכת רווחה, מדיניות משרד הרווחה, משפחת חביבי, משרד הרווחה, פקיד סעד, פרופ. אסתר הרצוג

סיפור משפחת חביבי – שיטות הפעולה המעוותות של פקידי רווחה – רדיפות, עלילות, התעמרות…

משרד הרווחה מוציא מידי שנה כ-10,000 ילדים מביתם מסיבות אלו ואחרות. לפקידי הסעד ברשויות המקומיות אין זמן, לסייע למשפחה. משיקולים זרים אלו ואחרים פקידי הסעד מפרקים את המשפחה, צובעים את המשפחה בעלילות, ומפעילים מכבש לחצים באמצעות צווים שיפוטיים, רדיפות, ומעצרים. הילדים נלקחים לאחריות משרד הרווחה שם הם עוברים השפלות, התעללויות, סמים פסיכיאטריים ועוד. (ראה קישורים להלן)
להלן סיפורם של משפחת חביבי שפקידי הסעד ברשויות השונות "טיפלו" בהם.
.
.
המאמר "האם שהתבצרה בכנסייה ברחה עם בנה לרשות" , ynet , ספטמבר 2009
.
ויולט וחיים חביבי עלו לכותרות לפני שלוש שנים, כשהתבצרו בכנסיית הבשורה בנצרת. הם מחו על כך שילדיהם נלקחו בידי הרשויות, והציתו מהומות של תושבים שחשבו כי מדובר בפיגוע. כעת מספר האב שרעייתו ברחה עם בנם בן ה-6 לרשות הפלסטינית: "שלא יהרסו לו את החיים, כמו לשאר ילדינו"

המשפחה שהסעירה את המדינה לפני כשלוש שנים וחצי חוזרת לכותרות. ויולט חביבי, שיחד עם בעלה חיים ובתם אודליה התבצרה בתחילת 2006 בכנסיית הבשורה בנצרת במחאה על כך שילדיהם האחרים של בני הזוג נלקחו על-ידי רשויות הרווחה, נמלטה אתמול (יום ב') לדברי בעלה עם בנם, היום בן שש, לשטחי הרשות הפלסטינית.
האב חיים סיפר כי הבן שעמו נמלטה האם לא נמצא בשום מסגרת, וכי רעייתו היתה נסערת כשלקחה אותו. "אני מכיר את שירותי הרווחה, ואנחנו מפחדים שיקחו לנו גם את הבן הקטן, ויהרסו לו את החיים, כמו שעשו עם שאר הילדים", אמר בשיחה עם ynet.
"זו רדיפה של שנים, ואף אחד לא מקשיב לנו", הוא מתלונן. "חושבים שאנחנו משוגעים. אנחנו במצב כלכלי קשה מאוד, ואני מפחד שיזרקו אותנו לרחוב. אני מכיר את שירותי הרווחה, הם יקחו לנו את הילד". חביבי סיפר כי בנו אינו רשום לבית ספר כלשהו: "אני מפחד שיהרסו אותו, שישימו אותי בבית הכלא, ויקחו אותו לפנימיות כמו שעשו עם הילדים האחרים שלי".

בני הזוג ניסו במהלך השנים לתת פומבי לבעיותיהם, אך במארס 2006 עוררו מהומות דווקא בקרב הציבור הערבי. השניים, יהודי ונוצריה, הסתננו לכנסיית הבשורה בנצרת תוך שהם מתחזים לצליינים יחד עם בתם אודליה, והפעילו בה נפצים. הם חולצו בתום שעה ארוכה של מצור, שבמהלכו נפצעו קל.
מחוץ לכנסייה התאסף אז המון מקרב תושבי העיר, שחשב כי מדובר בפיגוע על רקע לאומני, והתפרע. 17 אזרחים ועשרה שוטרים נפצעו באורח קל בעימותים, שכללו יידוי אבנים. שש ניידות משטרה ניזוקו, ושתיים נשרפו כליל. למחרת נערכה בעיר תהלוכת מחאה רבת משתתפים.
לדבריו של האב חיים, הוא אינו חושש מהעובדה שאשתו נמצאת עם בנם הקטן בשטחי הרשות. "אין לי מה לפחד, רק שיש להם בעיה עם הקליטה בטלפון הסלולרי, אבל אני בטוח שהבעיה תסתדר". ממשרד הרווחה נמסר בתגובה כי המשפחה מוכרת זה שנים רבות לשירותי הרווחה, אך לא היתה כל כוונה להוציא את הילד בן השש מביתו.


חטיפות, איומים ברצח ובריחות לרשות
 משפחת חביבי עברה תלאות רבות בשנים שלפני אירוע ההתבצרות בנצרת, וסיפקה מעברים תכופים מישראל לרשות הפלסטינית ובחזרה, איומים של האם לרצוח את ילדיה ותלונות רבות על יחס לא ראוי מצד הרשויות.
בסוף שנות ה-90, מיד לאחר החתימה על הסכמי אוסלו, עברו בני הזוג חביבי עם שלושת ילדיהם ליריחו, וביקשו אזרחות פלסטינית, בטענה שהיחס אליהם שם טוב יותר מאשר בישראל. בהמשך שבו בני הזוג לישראל.


האם ויולט התבצרה לאחר מכן עם ילדיה בביתה, ואיימה להרוג אותם בשל יחס הרשויות כלפי משפחתה. משטרת ירושלים עמדה בקשר עם בני הזוג, וניהלה עמם משא ומתן. כעבור זמן מה הוציאה המדינה את הילדים מחזקת בני הזוג חביבי, ואפשרה להם לפגוש אותם מדי פעם.
באחד המפגשים קיבלו ההורים אישור לקחת את ילדיהם ללונה פארק, אך במקום זאת חטפו אותם למוקאטעה ברמאללה. הם שבו ארצה, ברחו פעם נוספת לכנסיית המולד, והתבצרו בה. בשובם לישראל נפתח נגדם הליך פלילי. במרוצת השנים נכנס האב חיים לכלא, וילדיהם הקטינים הועברו למסגרות של משרד הרווחה – פנימייה ומשפחת אומנה, והאם ויולט אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי.

קישורים