הוצאת ילדים מהבית, חדשות, לשכת הרווחה ירושלים, מיה איידן, משטרה, פקידת סעד, צו חירום

באישון לילה העובדת הסוציאלית בליווי משטרה לקחה התינוקת מאימה

באישון לילה – תינוקת בת שבוע נלקחה מאמה: "חטפו אותה" , ערוץ 10 , מיה איידן , 20.03.2018

רשויות הרווחה בליווי המשטרה לקחו בצו חירום את התינוקת מידי הוריה, המנהלים מאבק משפטי זה שנים על חזקת שמונת ילדיהם. "ביקשתי לפחות לתת נשיקה לילדה ולא נתנו לי "

אמש בשעת לילה מאוחרת הגיעה עובדת סוציאלית מלווה בשוטרים ולקחה תינוקת בת שבוע מידי הוריה. בני הזוג מוכרים לרשויות הרווחה כבר כמה שנים, ובמהלכן הם מנהלים מאבק משפטי סבוך בבקשה להחזיר לחזקתם את שמונת ילדיהם, זאת בזמן שלטענתם, הם משתפים פעולה עם שירותי הרווחה ומקבלים הדרכה הורית.

האם החליטה ללדת בביתה וסיפרה לחדשות עשר כי זה הדבר שהכעיס את הרשויות: "החלטתי את הלידה הזאת ללדת בבית, הם פשוט כעסו על זה שילדתי בלי להודיע איפה אני גרה". כאשר שירותי הרווחה איתרו את האם הם הפעילו נוהל חריג, כזה שמופעל כאשר נשקפת לילדים סכנת חיים מיידית. כך, על פי נוהל זה, קודם הוציאו את התינוקת בצו ורק לאחר מכן תתקיים פנייה לבית המשפט שיאשר את ההוצאה.

במהלך תיעוד המקרה שבו נלקחה התינוקת, נראתה האם צועקת "חוטפים ילדה מאמא שלה". לטענת המשפחה, הסיבה להוצאת שמונת הילדים מביתם היא מצוקה כלכלית. בין השמינייה נמצאים תאומים בני שנה שנלקחו מהאם כבר בבית החולים. עוד הוסיפה האם: "לקחנו מסוגלות הורית, הדרכה הורית, ככה שהם לא יכולים להגיד שמשהו שלא בסדר".

האם המשיכה לספר לחדשות עשר על שהתרחש אמש: "אני אמרתי לו לפחות לתת נשיקה לילדה, משהו, תנו לי לחבק אותה חיבוק אחרון. הוא אמר לי 'לא, שלא תחטפי את הילדה'".

עו"ד אתי גוהר, המייצגת את בני הזוג, אמרה: "אנחנו חושבים שזה מצב לא טבעי להוציא את הילדים, בטח לא כשאין איזשהו סיכון ממשי לחייהם. מדובר במשפחה שצריכה עזרה מהרווחה בפן הכלכלי". "היה אפשר לפנות לבית המשפט ולקיים דיון יחד עם עורכות הדין של ההורים. כל מה שנעשה בענייננו לא תקין ואנחנו נאמר את דברינו בבית המשפט", הוסיפה עו"ד תמר ברש-אבירם שמייצגת גם היא את ההורים.

תגובת שירותי הרווחה: "לאחר כמה ניסיונות לאתר את האם והתינוקת ללא הצלחה, אותרה האם ונעשה ניסיון לבצע את החלטת בית המשפט ברגישות מרבית לנוכח הנסיבות והתנאים".

איתמר לוין, אלימות שוטרים, חדשות, משטרה, משטרת ישראל, תביעת נזיקין, תביעת נזיקין נגד משטרת ישראל

23.7 מיליון שקל – הנזקים של משטרת ישראל לשנת 2017

27.06.2017 , איתמר לוין , news1 – המשטרה שילמה אשתקד פיצויים ב-23.7 מיליון שקלים. זינוק של 51% ביחס לפיצויים ששולמו בשנת 2015 הסכומים הגדולים ביותר – שהגיעו למיליוני שקלים בתיק – שולמו בשל מחדלים קשים בתקופתו של דנינו.

להורדה / צפיה בדו"ח הנזקים של משטרת ישראל לשנת 2016 הקלק כאן

משטרת ישראל שילמה אשתקד 23.7 מיליון שקל בתיקי נזיקין – עלייה של 51% לעומת השנה הקודמת והסכום הגבוה ביותר ששילמה מאז 2012. כך מגלה דוח הנזיקין של המשטרה, ששוחרר לפרסום לבקשתו של עו"ד פיני פישלר. בדיקת News1 מעלה, כי הסכומים הגדולים ביותר שולמו בשל מחדלים קשים בתקופה בה שימש יוחנן דנינו כמפכ"ל. ככל הידוע, באף אחד מן המקרים לא פעלה המשטרה כדי לגבות מהשוטרים המעורבים את הסכומים ששולמו מקופת הציבור.

בחלוקה לפי מחוזות, "מוביל" מחוז דרום שבשל פעולותיו שולמו 6.6 מיליון שקל. אחריו: מחוז חוף (2.8 מיליון שקל), מחוז צפון (2.4 מיליון שקל), משמר הגבול (2.2 מיליון שקל), לשכת ראש אג"מ (2 מיליון שקל), מחוז תל אביב (2 מיליון שקל), מחוז ירושלים (1.6 מיליון שקל) ולשכת ראש אח"מ (1.1 מיליון שקל).

הסכום הגבוה ביותר, 4.9 מיליון שקל, שולם לאמן של שתי פעוטות שנרצחו בידי אביהן (בעלה לשעבר) במאי 2013. תחנת משטרת ערד התעלמה מפנייתה של האם בדבר הסכנה בה מצויות הילדות, שבאה חמישה ימים בלבד לפני הרצח. ועדת בדיקה של המשטרה קבעה שהטיפול בתלונה נעשה בניגוד לנהלים ומפקד התחנה הודח.

מקרה בולט נוסף היה של האחים חגי פליסיאן ובני פליסיאן, שהואשמו ברצח בבר-נוער בשל עדות שקר שמסר עד המדינה. האחים דרשו 20 מיליון שקל, ובתום מו"מ שילמו להם המשטרה והפרקליטות – בחלקים שווים – 2.2 מיליון שקל. פרשה זו התרחשה בשנת 2013.

אבשלום אבשלומוב קיבל מהמשטרה מיליון שקל, לאחר שנעצר בשנת 2012 בטענה לאלימות כלפי אשתו, קפץ מהקומה השלישית בתחנת המשטרה ונותר נכה. לואי אלעוברה הועמד לדין בשנת 2013 בידי התביעה המשטרתית באשמת שורה של פריצות, הודה במסגרת הסדר טיעון – ורק מאוחר יותר נתפס הפורץ האמיתי; אלעוברה קיבל פיצוי של 800,000 שקל.

לצד זאת, נדחו תביעות רבות שהוגשו נגד המשטרה. בין אלו הנזכרות בדוח: תביעה בעקבות הירצחה בטעות של מרגריטה לאוטין בחוף בת ים, תביעה על מפגעי תעבורה באילת, תביעה על לשון הרע בשל המלצה לשלילת רשיון נשק, וקבלת ערעור של המשטרה על חיובה לפצות אדם שנורה בידי שוטר שחשד בו שהוא עומד לזרוק בקבוק תבערה.

דו"ח הנזקים של משטרת ישראל לשנת 2016

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005Document-page-006Document-page-007Document-page-008Document-page-009Document-page-010Document-page-011Document-page-012Document-page-013Document-page-014Document-page-015Document-page-016Document-page-017Document-page-018Document-page-019Document-page-020Document-page-021Document-page-022Document-page-023Document-page-024Document-page-025Document-page-026Document-page-027Document-page-028Document-page-029Document-page-030Document-page-031Document-page-032Document-page-033

Document-page-034

Document-page-035Document-page-036

 

ג'רמי ארטיה, חיפוש בתיק, יוצאי אתיופיה, משטרה

המשטרה מבצעת חיפוש לא חוקי בגופו ובכליו של ג'רמי ארטיה שוטר לשעבר ממוצא יוצאי אתיופיה

אוקטובר 2016 – ג'רמי ארטיה, צעיר ממוצא אתיופי, תבע וזכה מספר פעמים, על אפלייה שנגרמה לו בגלל צבע עורו השחור.

הנה לפניכם דוגמא מוחשית מה שעובר ג'רמי ארטיה, בחור נאה מראה, שחום עור, שעבר חיפוש לא חוקי בבגופו וכליו על ידי משטרת ישראל.
יודגש, להסכמתו או חוסר הסכמתו של ג'רמי ארטיה לחיפוש, אין נפקות.

לחיפוש בגופו ובכליו של ג'רמי – אין יסוד. הוא נבדק בגלל שהוא שחור. הא ותו לא.

על משטרת ישראל היה להמציא צו חיפוש, ובהעדר צו שכזה היה עליהם לבצע עיכוב, אם סברו שג'רמי עבר עבירה כלשהי.
ג'רמי לא עבר עבירה. מדובר בשוטר לשעבר, שומר חוק, שמבצע מסע הסברה להפסקת אפליה על רקע צבע, גזע ודת.

מביך שכך נתפסת משטרת ישראל, שאמון הציבור בה ובפעולותיה שואף לאפס. המשטרה עצמה אינה מקיימת את החוק.

לא בכדי החוק קובע שחיפוש ייערך באמצעות צו ובפני 2 עדים שאינם שוטרים. גם פעולה זו לא בוצעה.

הליך החיפוש בגופו ובכליו של אדם הינו הליך פולשני, שמעצם טיבו כרוך בפגיעה קשה בפרטיות, לעיתים גם של צדדים שלישיים. נוכחותם של עדים ניטראליים חשובה אפוא על מנת להגיש את מטרתו של החיפוש ולמנוע כל פגיעה מיותרת בקניין, בפרטיות או בכבוד האדם; וזאת גם בהתייחס לדרך ולאופן ביצוע החיפוש.

משטרת ישראל, אסון לאומי. ומה עם האזרחים? יכולים רק להתפלל שלא יזדקקו למשטרה. מי שמתקרב למדוזות הללו, סופו שהמדוזות יצרבו אותו.

צפו בסרטון המקומם שצולם על ידי ג'רמי ארטיה.
נלקח מעמוד הפייסבוק של ג'רמי:
https://www.facebook.com/groups/89253…

גזל, יובל זיזי, מרחב מוריה, משטרה, פייסבוק, צו חיפוש, תחנת משטרה מרחב מוריה

האם סנ"צ יובל זיזי גזל רכוש עיתונאית ומצפצף על בתי המשפט?

סנ"צ יובל זיזי – מרחב מוריה

יוני 2016 – להלן קטע מפוסט מחאה בפייסבוק נגד התנהגות  סגן ניצב יול זיזי מרחב מוריה. מדובר בתפוסים השייכים לעיתונאית ולשותפה ואשר סנ"צ יובל זיזי אינו משיב  התפוסים חזרה חרף צו שופט להחזרת הציוד.
סנ"צ יובל זיזי פועל בדרך רמיה, לבית המשפט הוא כותב כי אין לו עניין בתפוסים ואפשר לבוא לקחת אותם מתחנת מרחב מוריה אולם כאשר מופיעה העיתונאית בתחנה עם צו ההחזרה, יובל זיזי מבזה את צו בית המשפט ואינו משיב הציוד.

להלן פוסט מפייסבוק שנכתב על התנהלותו של סנ"צ יובל זיזי

תכירו,
יובל זיזי, עבריין בשירות משטרת ישראל תחנת מוריה.
למה עבריין? זוכרים שעצרו את לורי שם טוב ולקחו לה את כל הציוד?
אז הוחלט בבית משפט על החזרת הציוד ולא רק זאת אלא נקבע בבית המשפט שהציוד ייבדק על ידי מי מטעמה של לורי בטרם יילקח.
אז משטרת מוריה וימ"ר ירושלים מתקשרים ללורי ואומרים לה לבוא לקחת את הציוד,
לורי לוקחת 3 פעמים מונית לירושלים ולא רוצים להחזיר לה.
יש החלטת שופטת אבל ברצינות… מי זו שופטת בכלל בשביל זיזי? הוא גיבור… יש לו מדים.
מה אכפת לו לבזות החלטת שופטת, מי יקח נגדו תלונה? מי יטפל בו? המשטרה? מצחיק נכון?
חפשו בפייסבוק "יובל זיזי" – יש לו זמן לטיולי אופניים.. לטיולים באיטליה, מתי אתה עובד ועל מי אתה עובד זיזי?
עם שם כזה מגוחך כמו זיזי בא לי להמציא עליו שיר מגוחך כיאה לשוטר עבריין..
זיזי יא זיזי… לחיים יא עבריין… נראה לי שתית את הבירה לשוכרה… אתה שיכור מכוח.

צורפו גם החלטת השופטת קרן מילר המורה ליובל זיזי להחזיר הציוד מיד:

החלטת השפוטת קרן מילר המורה למרחב מוריה להחזיר מידית תפוסית לעיתונאית
החלטת השפוטת קרן מילר המורה למרחב מוריה להחזיר מידית תפוסית לעיתונאית
החלטת השפוטת קרן מילר המורה למרחב מוריה להחזיר מידית תפוסית לעיתונאית
החלטת השפוטת קרן מילר המורה למרחב מוריה להחזיר מידית תפוסית לעיתונאית

הונאות בתי משפט, משטרה, משפט פלילי, עסקת טיעון, פרקליטות, תחקיר פרקליטות

"אחד מאלף יוצא זכאי" – משה רונן , ידיעות אחרונות , יוני 2010

יוני 2010 – משה רונן – ידיעות אחרונות – 24 שעות – מערכת המשפט הישראלית: אחד מאלף אנשים יוצא זכאי בבית משפט, הסיבה: ריבוי עסקאות טיעון. סנגורים רבים לא אומרים אמת ללקוחות שלהם כדי שיודו באשמה.

להורדת וקריאת המאמר השלם הקלק כאן

אחד מאלף / תחקיר משה רונן. הנתון המבהיל: רק אחד מכל אלף נאשמים מזוכה בסופו של דבר, לעומת 76 מכל אלף לפני 30 שנה. הסיבה: ריבוי עסקאות הטיעון. השופט ד"ר עמי קובו קובע במחקר שיעורר סערה במערכת המשפט: סנגורים רבים לא אומרים אמת ללקוחות שלהם – כדי שיודו באשמה, כתבה מיום 29/6/2010  
השיטה הנהוגה במשפט הישראלי שגויה מיסודה
השופט עמי קובו מתאר בספרו החדש תמונות מדאיגות משגרת בתי המשפט. הסנגורים סוטרים ללקוחות שלהם, הפרקליטות רוצה לסיים מהר עם התיק ובית המשפט בכלל לא שומע מה יש לנאשם עצמו להגיד, והכל במטרה לסגור עסקת טיעון שלא תמיד יש לה קשר עם הצדק. התוצאה: רק אחד מאלף נאשמים בפלילים מזוכה
תחקיר 29/6/2010 משה רונן, 24 שעות, ידיעות אחרונות
לפי כל הפרסומים היו הראיות נגד מאבטח הרמטכ"ל, ארז אפרתי, מוצקות: הצעירה שהותקפה על ידו הייתה נחושה להעיד נגדו. בדיקת הדנ"א של כתמי הזרע על גופה הייתה חד משמעית. עדי הראייה בזירה זיהו אותו. ואם כל זה לא מספיק, אפרתי עצמו נתפס במקום הפשע. בכל זאת, הסכימה הפרקליטות לעשות איתו עסקת טיעון, שבה בוטל האישום בניסיון לאונס, ונמחקה טענת התביעה כי המעשה בוצע בנסיבות מחמירות. אפרתי אמנם הודה בעבירות חמורות – אך קלות יותר מאלה שהופיעו בכתב האישום המקורי.
זה לא המקרה היחיד מהזמן האחרון שבו נחתמה עסקת טיעון מקלה עם נאשמים שכל הראיות והעדויות הצביעו נגדם.
אתמול ציין אמיר בלחסן, יום הולדת 13. אבל הוא לא חגג את בר המצווה שלו. הוא אפילו לא ידע על היום המיוחד הזה. כבר עשרה חודשים הוא שרוי בתרדמת בבית החולים אחרי שנפגע בתאונת פגע וברח כשגלש עם הסקייטבורד שלו ביהוד.
בני הזוג שפגעו בו, נעים ופנינה תורן, השאירו אותו מדמם על הכביש והמשיכו בדרכם. הם דאגו לרחוץ את המכונית כדי שלא יישארו עליה כתמי הדם של בלחסן, החליפו את בגדיהם ויצאו לאכול במסעדה בראשון לציון.
בשבוע שעבר הם הגיעו להסדר טיעון עם התביעה. למרות שהעונש המרבי על תאונת פגע וברח הוא תשע שנות מאסר, הם סיכמו עם התביעה שהיא תבקש מבית המשפט עונש מופחת: שלוש שנות מאסר בלבד ופיצוי להורי הילד.
עסקאות הטיעון הפכו היום לדרך הנפוצה והמקובלת ביותר לסיום משפטים פליליים. הפרקליטות לא מציגה את הראיות בבית המשפט, הנאשם לא מקבל הזדמנות להוכיח את חפותו והשאלה הגדולה שמרחפת מעל היא מה משקלו של הצדק כשזו תמונת המצב במערכת המשפט.
בהנחיות שהוציא לפני כארבעים שנה היועץ המשפטי לממשלה באותם ימים, מאיר שמגר, הוא הורה לתביעה להגיע להסדרי טיעון רק במקרים חריגים ונדירים שבהם אין לתביעה די ראיות, או יש סיבה ממשית אחרת לכך שהיא אינה מעוניינת לנהל משפט. למשל, כדי לחסוך מנאנסת את הצורך לעמוד ולתאר שוב מעל דוכן העדים את הטראומה שעברה.
אבל ימי השופט שמגר כיועץ משפטי לממשלה חלפו מזמן והמציאות כיום שונה לחלוטין מהנורמות שהוא קבע. לדברי יוסף זוהר, תלמיד מחקר במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים, מדובר ביותר מתופעה. מדובר בפשיטת רגל של השיפוט הפלילי בישראל.
זוהר ערך השוואה בין מערכת המשפט בשנת 1985 לזו של 2007 וחשף תמונת מצב מדאיגה. יותר ויותר תיקים פליליים מסתיימים בעסקת טיעון. 90 אחוזים מכל המשפטים הפליליים הסתיימו בעסקת טיעון בלי שהשופט יצטרך להכריע על סמך הראיות את אשמתו או חפותו של הנאשם.
מערכת המשפט הפלילי הופכת ממערכת שבודקת את אשמתו של הנאשם ושופטת אותו, למערכת של עסקאות.
ככל שהנאשם, ובעיקר סנגורו, טובים יותר במשא ומתן, כך הסיכוי שלו לצאת "טוב" גדל.
נאשם חזק, בעל יכולת כלכלית להתיש את הפרקליטות, יגיע להסדרים טובים יותר מנאשם חלש, קובע יוסף זוהר. איש ציבור או איש עסקים שיכול להרשות לעצמו לשכור עו"ד יקר, ינהל משא ומתן יעיל יותר עם הפרקליטות ויגיע לעסקת טיעון טובה יותר. נאשם שאין לו סנגור כזה יגיע לתוצאה פחות טובה.
הסדרי הטיעון נוחים מאוד לפרקליטות ולמשטרה. בזכותם הסכנה לפאשלות ולזיכויים בלתי צפויים לא קיימת.
כשיש עסקת טיעון, לא יכול לנחות על הפרקליטות זיכוי מפתיע כרעם ביום בהיר. כך מלמדת הסטטיסטקה, בשנת 1980  עמד אחוז ההרשעות במשפטים הפליליים על 92.4 אחוזים. מכל אלף נאשמים, שבעים ושישה זוכו.
בשנת 2005 ובשנת 2006 עמד אחוז ההרשעות בישראל לפי נתונים רשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על 99.9 אחוז. רק נאשם אחד מכל אלף זוכה.
קפקא בתא המעצר
השופט ד"ר עמי קובו ביהמ"ש שלום ברמלה, פרסם בשבוע שעבר את ספרו "נאשמים בלתי עקביים בבתי המשפט – מודים באשמה וטוענים לחפותם". בספר, המסתמך על עבודת הדוקטורט שלו, מציג קובו, מציאות שבה אנשים המשוכנעים כי הם חפים מפשע מוכנים לערוך עסקאות טיעון משיקולים שאין בינם לבין הצדק דבר.
אגב, לפני שמונה לשופט היה קובו חלק מצוות ההגנה של עמוס ברנס. יתכן שאת חלק מתובנותיו ליקט כבר בתקופה ההיא.
באחד מפרקי הספר מתאר השופט קובו מצב קפקאי: נאשם נפגש עם סנגורו בבית המעצר.
"השגתי לך עסקת טיעון נפלאה. במקום הרשעה ברצח ומאסר עולם, רק 10 שנות מאסר",
מבשר הסנגור ללקוחו.
"קח את זה!"
"אבל אני חף מפשע!" זועק הנאשם.
"קראתי את כל העדויות שבתיק",
מסביר לו הסנגור.
"הראיות נגדך. יש לתביעה תיק סגור, אם לא תעשה עסקה – ההרשעה שלך בטוחה. אתה אידיוט אם אתה מוותר על העסקה!"
השופט קובו ניתח בספרו 400 ראיונות עם נאשמים שהשיבו לכתבי האישום. הוא ראיין 29 סנגורים, שמונה תובעים וחמישה שופטים וניהל תצפיות בבתי המשפט שכללו 110 ימי דיונים.
בספרו מובאים מקרים נוספים מהסוג הזה כולל ראיונות עם סנגורים, המתארים את הלחץ הרב שהם מפעילים על לקוחותיהם להודות באשמה ולחתום על עסקת טיעון המוצעת להם.
סנגור אחר סיפר לשופט על שתי סטירות שסטר לנאשם כדי שיודה. סנגורים אחרים מספרים כי הגזימו בתיאור העונשים שיוטלו על הנאשם והתוצאות המבהילות של ניהול המשפט אם לא תיערך עסקת טיעון. היו סנגורים שסיפרו לשופט קובו כי הם מסתירים מידע מהנאשמים כדי לשכנע אותם להסכים לעסקת הטיעון המוצעת להם.
ספרו של השופט קובו עוסק בנאשמים שהודו באשמה, וממשיכים לטעון שהם חפים מפשע. הוא מכנה את הנאשמים האלה "בלתי עקביים" וטוען כי מספרם עומד על כ- 15 אחוזים מכלל המורשעים.
הוא שואל אם מערכת המשפט יכולה לזהות את המקרים שבהם אדם חף מפשע הסכים לעסקת טיעון והודה, ולכן הורשע על לא עוול בכפו. "חשש מרכזי הנוגע להמלצת סנגורים לנאשמים להודות באשמה טמון באפשרות שהמלצתו של הסנגור לא תהיה ניתוח טובת הנאשם, אלא תושפע גם משיקולים הנוגעים לטובת הסנגור עצמו ובעיקר לשיקולי שכר טרחה ועומס עבודה" קובע קובו.
"ככלל, בעיני סנגורים רבים נראה שרווחי יותר לסיים תיק בהסדר טיעון, לגבות שכר טרחה ולעבור לתיק הבא, מאשר לנהל הוכחות בתיק. הסדרי טיעון יוצרים עבור הסנגור רווחה מהיר וקל".
קובו נוגע בספרו גם בחלקו של בית המשפט בסוגיה:
"יש לערוך שינוי מהותי בכל הנוגע להליך קבלת ההודאה על ידי בית המשפט. השיטה הנהוגה כיום במשפט הישראלי שבה שופטים רבים כלל אינם נוהגים לפנות אל הנאשם, אינם מקריאים לנאשם את כתב האישום, אינם מחייבים את הנאשם להודות בעצמו, אינם דורשים מן הנאשם פירוט של מעשיו, ואינם מוודאים שהנאשם מבין את תוכנו של כתב האישום ואת הודאתו ותוצאותיה, את הוולונטריות של ההודאה ואת אמיתותה, היא שיטה שגויה מיסודה ועליה להשתנות".
המגירה עמוסה בתיקים
ב- 1985 היו בישראל 245 שופטים וכ- 8,600 עורכי דין. במשטרה שירתו קרוב ל- 18 אלף שוטרים שטיפלו בכל שנה ב- 243 אלף תיקים פליליים. באותה שנה כתבו השופטים כ- 40 אלף הכרעות דין.
ב- 2007 מספר השופטים גדל במלמעלה מפי שניים ל- 524 שופטים. מספר עורכי הדין גדל ב- 339 אחוזים ל- 38 אלף וממשיך לגדול גם מאז בקצב מדהים.
במשטרה משרתים 11 אלף שוטרים נוספים ומספר התיקים הפליליים גדל ב- 82 אחוז. אבל מספר הכרעות הדין שכתבו השופטים, אחרי ששמעו את העדויות במשפטים פליליים לא גדל כלל. הוא אפילו ירד בשלושה אחוזים.
בשנת 2007 כתבו שופטי ישראל רק כ- 39 אלף הכרעות דין פחות ממה שכתבו בשנת 1985.
המסקנה ברורה: השופטים, הסנגורים והתובעים בחרו לסיים יותר ויותר תיקים בעסקות במקום לנהל משפטים. ובאחוזים: ב- 2007 נכתבו הכרעות דין כאלה רק ב- 8.8 אחוזים מהתיקים הפליליים. במילים אחרות: הסיכוי שבמשפט פלילי יוזמנו עדים להעיד, ואשמתו של הנאשם תיקבע על ידי השופט בהסתמך על הראיות, קטן בחצי ב- 25 השנים האחרונות.
חסרונותיה של השיטה ברורים. זוהר טוען כי הסדרי הטיעון דורסים את עבודת המשטרה. החוקריעם אוספים ראיות מתוך ידיעה שיהיה, קרוב לוודאי, הסדר טיעון. די בראיות שיספיקו למעצר החשוד ולהגשת כתב אישום נגדו. הראיות האלה לעולם לא ייבחנו בבית המשפט.
הסיכוי של עד שמסר דברם במשטרה להיחקר עליהם על דוכן העדים הוא אפסי. חוקרי המשטרה יודעים זאת היטב. לכן לטענת זוהר וחבריו בתנועה הישראלית להפחתת מעמד ההודאה לשוןטרים אין תמריץ לחקור "עד הסוף" ולהביא לפרקליטו7ת תיק חקירה מושלם, שיעמוד בחקירה נגדית של סנגורים בבית המשפט. בירור האמת נבלם כבר בשלב הראשוני של חקירת המשטרה.
זוהר יודע מניסיונו האישי על מה הוא מדבר.
ב- 2003 הועמד לדין באשמת רצח אביו היהלומן משה זוהר. במהלך חמש שנות המשפט הוצע לו פעמים רבות לסגור עסקת טיעון ו"לגמור עם זה" באשמה מופחתת ובעונש סביר. זוהר גילה אומץ, ובניגוד לאזהרות סניגוריו כי הוא מסתכן במאסר עולם התעקש להמשיך במשפט. רק כעבור חמש שנים זוכה מכל אשמה, תוך כדי ביקורת קשה שבית המשפט מותח על המשטרה ועל הפרקליטות.
מה הפתרון לתופעה הזאת? איך אפשר למנוע הודאות שווא בעסקאות טיעון? ליוסף זוהר יש הצעה פשוטה?: בכל מקרה של עסקת טיעון תחוייב התביעה להציג בפני בית המשפט את ראיותיה. בית המשפט יוכל לאשר את העסקה רק אם עיין בראיות ומצא כי יש בהן די להרשעת הנאשם.
"אנשים שהורשעו על ידי שופט בהכרעת דין מנומקת, מקבלים את התוצאה בהבנה יותר מאשר נאשמים שהורשעו בהסדר טיעון", טוען זוהר.
"הסדרי הטיעון מפחיתים את אמון הציבור במערכת המשפט".
אביבה לורי, מוסדות משרד הרווחה, משטרה, פנימייה טיפולית, פנימייה טיפולית בכפר אעבלין בגליל, תחקיר

הפנימייה הטיפולית בכפר אעבלין בגליל: "אבא בוא מהר – מרביצים לי"

תחקיר – אלימות משרד הרווחה נגד ילדים בפנימייה טיפולית בכפר אעבלין בגליל – מאת אביבה לורי

אבא, בוא מהר, מרביצים לי – מה קורה בפנימייה הטיפולית בכפר אעבלין בגליל? החניכים, כולם ילדים למשפחות ערביות במצוקה, מתלוננים על הכאות, הרעבה, התעללות גופנית והשפלות שנמשכות שנים. המנהלים, בני משפחת נששיבי המכובדת, מכחישים. לפני שבועיים פתחה המשטרה סוף סוף בחקירה – אביבה לורי – מוסף הארץ – 4.9.98, קובץ pdf

לפני שבועיים הגישו ארבעה קטינים, שתי בנות ושני בנים, תלונה נגד מנהלי פנימייה טיפולית בכפר אעבלין שבגליל.

התלונה נרשמה ביומן מחלק הנוער במשטרת חיפה תחת הסעיף "תקיפה והתעללות בקטין" והועברה לטיפולו של ראש אגף החקירות במרחב הגליל. מאחוריה מסתתרים סיפורים נוספים של ילדים מוכים ומושפלים באותה פנימייה שאין באפשרותם להושיע.

הפנימייה באעבלין נועדה לענות על צורכיהן של משפחות ערביות במצוקה, אנשים בשולי החברה; הורים גרושים, עבריינים, צרכני סמים ודלפונים גמורים, שמפרנסים את לשכות הרווחה וסמוכים על שולחנם של המוסדות.

לאנשים האלה יש בעיה כפולה, אומרת עו"ד פמלה בטר, מהאגודה הבינלאומית לזכויות הילד, שסייעה לארבעת הקטינים בהגשת התלונה במשטרה. אלו משפחות עם בעיות רבות ששייכות לאוכלוסייה מקופחת, שבדרך כלל לא נהגה להתלונן. במשך עשר שנות קיומה של האגודה, לא היו אלינו כמעט פניות מהמגדר הזה. רק בתקופה האחרונה, חלה שם קצת התעוררות.

מניסיונה למדה, היא אומרת, שאם ילד ערבי או דרוזי מגיע אלינו ופותח את הפה, סימן שהמצב ממש קיצוני. הקבוצה הזאת ניסתה כמה פעמים בעבר להתלונן בתחנת שפרעם על הנעשה בפנימייה, אבל שום דבר לא יצא משם החוצה. השוטרים התקשרו לפנימייה והמנהלים באו והחזירו את הילדים. אחר כך הרביצו להם והענישו אותם על שהעזרו להתלונן.

– הילדים, התרשמת, מספרים אמת?

בכל הקריירה שלנו, תמיד האמנו לילדים ועוד אף פעם לא קרה שהיו קריאות סרק. תמיד הצלחנו לאמת את התלונות במקומות נוספים.

דובר מרחב הצפון במשטרת ישראל, רפ"ק דוד הראל: נכון שמתנהלת חקירה, אבל מאחר שזוהי חקירה רגישה שבה מעורבים קטינים, שנמצאים תחת השגחה, אין למשטרה אפשרות להגיב, כי זה יכול לשבש את מהלך החקירה.

אל תגעו לי בילדים

את הפנימייה באעבלין, כפר שתושביו נוצרים, הקימו בשנת 1978 ג'ודאת נששיבי ואשתו קמאר, כמעון קטן שטיפל בתריסר ילדים.

מאז התפתח המקום לשני מוסדות גדולים למדי פנימייה לבנות – "בית אלחנאן", ובה חוסות, ופנימייה לבנים ובה 95 חוסים, בפיקוח משרד הרווחה.

ג'ודאת נששיבי מת לפני ארבע שנים וכיום מפעיל את הפנימייה הדוד השני והשלישי של המשפחה: האחים הישאם ואיברהים את הפנימייה לבנים; בן דודם ז'וזף ובנו וסאם, את הפנימייה לבנות.

משרד הרווחה משלם לפנימייה בכל חודש כ- 4,000 ש"ח על כל ילד. מי שאמור לבדוק שהכסף הזה מגיע לתעודתו ומנוצל כראוי הוא המפקח האזורי, אליצור בלום, הפוקד את הפנימייה פעם בשבועיים ואמור לדווח למשרד, אם מתגלים אי סדרים.

בדירה קטנה וריקה מאוד בהדר הכרמל בחיפה גרות וידאד עבד אל גני ובתה א', בת 17, שמוצאן ממשפחה בדווית במושב הדו לאומי יערה.

א' ברחה בשנה שעברה מהפנימייה. וידאד, נרקומנית לשעבר וחולת לב, עברה לאחרונה ניתוח מעקפים ומנסה להשתקם. בתה השנייה, בת 15, נמצאת עדיין בפנימייה.

לא רחוק מהן גרות נדא ובתה ה', בת 15: גם היא ברחה מהפנימייה. שני אחיה, ע' בן 13 ו- כ' בן 9, גרים בעפולה עם אביהם, אמנון מונדר.

מונדר, דרוזי מדלית אל כרמל, נכה שיתוק ילדים, התגרש מאשתו נדא ונאלץ לשלוח את הילדים לפנימייה. אחרי ארבע שנים, הוא אומר, הגיעו מים עד נפש: נשברתי כלכלית, פיזית ונפשית. לפעמים אני ממש שוכח את העולם. הראש שלי רק בילדים.

עלילות הפנימייה נחשפות בהדרגה. מונדר, למשל, נזכר עכשיו שבכל התקופה הזאת הוא לא ידע שהילדים שלו מסתובבים רעבים. הם אף פעם לא סיפרו לו, הוא אומר, ואולי בעצם, לא כל כך רציתי לדעת. כי מה יכולתי לעשות? להוציא אותם מהפנימייה? לא היה לי לאן לקחת אותם.

התגרשתי מאמא שלהם לפני ארבע שנים בערך ואז שלחנו אותם לפנימייה בכפר יאסיף, שהייתה בסדר. אחר כך התחתנתי שוב והחזרתי את הילדים, אבל אשתי החדשה לא רצתה לטפל בהם, אז התגרשתי גם ממנה ואת הילדים שלחתי לאעבלין. עכשיו החזרתי אותם סופית הביתה.

הרעב לא היה הדבר הכי גרוע בפנימייה הזאת, הוא אומר. מה שהיה נורא היו המכות, ההשפלות וההתעללויות בילדים, שגם ככה החיים לא פינקו אותם.

הם בוקסרים שם, והילדים – שקי איגרוף. אני לא מוכן לשתוק.

הילדים היום לא מתנהגים כמו שאני מכיר אותם, מפחדים ממני. הילד הקטן לא מרוכז, צורח בלילה, עברה עליו כנראה איזו טראומה. הם רוצים לשלוט בהם, שלא יספרו כלום להורים. גרביים – כל אחד אחר; תספורת – כמו אסיר. אמרתי להם, אל תגעו לי בילדים, אני מספר אותם על חשבוני. לפעמים הילדים היו מתקשרים אלי בגוביינא ובוכים 'אבא, בוא מהר, מרביצים'. הייתי לוקח את האוטו ונוסע כמו משוגע. רבתי איתם הרבה. פעם הזמינו משטרה.

תמיד מאמינים למורים

נוהאד עבד אל גני, אחותה של וידאד, היא המשכילה בחבורה. העברית שלה קולחת. לפני שנתיים היא שמעה לראשונה על דברים מוזרים שמתרחשים בפנימייה באעבלין: שכנה של אחותי בנהריה סיפרה על הבן שלה, שעיקמו לו את היד וגילגלו אותו ממדרגות ועל הבת שלה, שהכניסו לה מכות, ושהיו מעמידים אותם שעות על רגל אחת בתור עונש, אבל האמת, לא האמנתי לה.

לפני שבוע היו פה הילדה של אחותי והילדים של נדא והילד התחיל לצחוק על האוזן של אחיו, אז שאלתי אותו 'מה קרה לך באוזן?' והוא סיפר לי שהרביצו לו. התחלתי לתחקר אותם ושמעתי את כל הסיפורים.

א', בתה של וידאד, נשלחה לפנימייה בנובמבר 96'. קודם לכן היא היתה בחזקתו של אביה בעכו ושם גם למדה בבית הספר. כאשר אביה נידון למאסר, היא באה לאמה בחיפה ומשם הועברה יחד עם אחותה הצעירה לפנימייה, בהמלצת שירותי הרווחה. וידאד: מהתחלה היתה בוכה, לא רצתה ללמוד ולא רצתה להישאר שם.

א': כלום לא עניין אותם, לא המצב שלי ולא אם יש לי בעיות. מה דחוף להם לדעת? הרכילות בבית. מה קורה עם אמא שלי ואיפה אבא שלי. חוץ מזה, מתעללים, מכות, לא היו נותנים לאכול טוב. רק שלוש פעמים ביום ואם מישהו רעב, לא איכפת להם. לא נתנו להם לצאת, נתנו עונשים, לעמוד מול הקיר עם הידיים למעלה על רגל אחת. פעם ברחתי והתלוננתי אצל פקידת סעד. הם שנאו שברחתי.

הילד כ' מראה את האוזן, גדולה ונפוחה, "כמו חמור", הוא אומר. המדרי בפנימייה הוריד מכות והרביץ במקום.

לקריאת התחקיר השלם הקלק כאן

אבא בוא מהר מרביצים לי - אביבה לורי – מוסף הארץ – 4.9.98
אבא בוא מהר מרביצים לי – אביבה לורי – מוסף הארץ – 4.9.98
ורד צברי, משטרה, משטרת פתח תקוה, ענבל עמרם, רשלנות שוטרים, תביעת נזיקין

רצח ענבל עמרם: 9 משוטרי משטרת פתח-תקווה אחראים למחדל – פסק דין כב' השופטת הילה גרסטל ביהמ"ש המחוזי

אוגוסט 2010 – רצח ענבל עמרם: 9 משוטרי משטרת פתח-תקווה אחראים למחדל – פסק דין כב' השופטת הילה גרסטל ביהמ"ש המחוזי מרכז תיק ת"א 770-12-07

ביהמ"ש המדינה אחראית למותה של ענבל עמרם ז"ל – בימ"ש מחוזי מרכז ת"א 770-12-07 פסק דין כב' השופטת הילה גרסטל, קובץ pdf

רצח עמרם: 9 מהשוטרים האחראים למחדל קודמו

//player.vimeo.com/video/107888302

"טרגדיה איומה אירעה למשפחת עמרם בליל שבת שבין 3.3.06 לבין 4.3.06 עת נרצחה בתם, ענבל עמרם ז"ל (להלן: "המנוחה" או "ענבל" על ידי מוחמד בן טאלב ג'עידי (להלן: "הרוצח") שהגיע במטרה לגנוב את רכב המשפחה בו נהגה (להלן: "הרכב"). ענבל הייתה בת 20 בלבד במותה.

הרוצח הואשם והורשע על פי הודאתו ברצח, בשוד, בחטיפה לשם סחיטה, בהצתה ובשהייה בלתי חוקית, וביום 14.11.06 נגזרו עליו בבית המשפט המחוזי בתל אביב מאסר עולם ועוד 15 שנות מאסר חופפות.

בתביעה דנן עותרים התובעים לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לטענתם בשל מחדליהם של הנתבעים בטיפול בפרשה, הכל כפי שיפורט להלן."…

למרות תפקודה הלקוי של תחנת פ"ת והממונים עליה בליל הרצח מגלה בדיקת מעריב: תשעה מעשרת השוטרים והקצינים האחראים למחדל דווקא זכו מאז לקבל קידום.

ענבל עמרם ז"ל – מחדלי משטרת פתח-תקווה

אז מי אשם באותה "רשלנות" עליה דיבר בית המשפט? אף שבני משפחת עמרם תבעו לדין רק חמישה אנשי משטרה, מעיון בפרטי האירוע ניתן למנות לא פחות מעשרה שוטרים וקצינים, מהיומנאי בתחנת פתח תקווה ועד למפקד המחוז בפועל בזמן הירצחה של ענבל, שנושאים באחריות לכישלון המשטרתי. אלא שבניגוד למצופה, בדיקה מגלה כי כמעט כל המעורבים בפרשה קודמו בארבע השנים שחלפו מאז.

גם מי שהיו אחראים ישירות לתוצאות הטרגיות עודם נושאים בתפקידי שיטור: יומנאי משטרת פתח תקווה, איתן לייזר, מי שסירב לקחת תלונה מבני משפחת עמרם, צעק עליהם צעקות רמות וגירש אותם מתחנת המשטרה. השופטת מותחת ביקורת קשה על דרך תפקודו ורומזת כי במהלך עדותו לא דיבר אמת. עם זאת, הוא קודם מאז והיום משמש כשוטר סיור באותה תחנה.

החוקרת התורנית באותו לילה, ורד צברי: היומנאי טען כי התקשר לצברי כדי לקבל הנחיות כשהגיעו בני המשפחה להגיש תלונה, אך זו טענה בפניו כי היא ממהרת הביתה משהסתיימה המשמרת שלה. בבית המשפט טענה צברי כי לא אמרה את הדברים, אלא טיפלה בתיק אחר. השופטת הביעה ספקות לגבי אמינותה, אך צברי ממשיכה לשמש כחוקרת בתחנת פתח תקווה ובימים אלה נמצאת בחופשת לידה.

אחראי משמרת בתחנת פתח תקווה, בני בידני: לא פעל כמצופה ממנו מתוקף תפקידו ולא הורה ליומנאי לקבל את תלונת בני המשפחה, למרות שהיה עד כשגורשו בני המשפחה מהתחנה. גם לגביו מצאה השופטת כי פעולתו הייתה רשלנית והביאה למותה של ענבל עמרם. אלא שבידני קודם גם הוא ומשמש כמפקד שאינו קצין בתחנת פתח תקווה.

קצינת החקירות של משטרת פתח תקווה, רב פקד סימה דרעי: ביום האירוע הייתה בביקור בבית שאן. לטענת בידני, הוא התייעץ איתה בטלפון והמתין לקבל ממנה הנחיות לאחר שבני המשפחה הגישו את תלונתם. בית המשפט רמז כי דרעי לא אמרה אמת בבית המשפט, לאחר שטענה כי היא לא זוכרת שיחת טלפון כזאת. בימים אלה היא מקודמת לתפקיד קצינת החקירות של תחנת נתניה, הנחשב ליוקרתי יותר.

"ניצב פרנקו לא פעל לחקירה חיצונית של המקרה"

מפקד תחנת פתח תקווה, סגן ניצב מוטי פלדמן: השופטת מתחה עליו ביקורת קשה, בין היתר על כך שגם כשהתמונה התבהרה בשעות הבוקר והיה ברור שהרכב של ענבל נמצא באזור פתוח ליד צומת גלילות, לא וידא פלדמן את הנחייתו לפתוח במבצע חיפוש ולהזעיק למקום כוחות. פלדמן, שקודם מאז, הוא כיום בכיר במטה הארצי של המשטרה.

מפקד מרחב השרון – תת ניצב מנשה ארביב

ארביב: פסק הדין לא מתייחס אליו באופן ישיר, אך הוא בהחלט מצייר תמונה עגומה על דרך ההתנהלות של היחידה עליה פיקד. ארביב מינה את קצין החקירות שלו לחקור את תפקוד משטרת פתח תקווה בפרשה ולא העביר את החקירה לגורם מחוץ למרחב שרון או מרכז – כך שחקר למעשה את עצמו. גם ארביב קודם מאז ובימים אלה הוא משמש כסגן מפקד מחוז תל אביב.

ממלא מקום מפקד מחוז המרכז, ניצב אהרון פרנקו: לא פעל לחקירה חיצונית של הפרשה והותיר את החלטת תת ניצב ארביב למנות קצין זוטר לחקור את התנהלות המשטרה. מאז קודם בדרגה והוא משמש כיום כמפקד מחוז ירושלים במשטרה.

ניצב אהרון פרנקו לא פעל למינוי וועדת חקירה לרצח ענבל עמרם ז"ל – אחראי קשות למחדל הרצח
קצין תורן במרחב ירקון, פקד רן ורד: השופטת גרסטל מתחה ביקורת קשה על תפקודו ורשלנותו, שהביאו למותה של ענבל עמרם. בין היתר, היה ורד אמור לרכז את פעולות החיפוש באזור שבו נמצא אות איכון הטלפון, אך בפועל הוא ריכז רק שתי ניידות, שגם הן סיימו במהירות את החיפושים שנשקו לשעת סיום המשמרת שלהם.

משפחת עמרם: המשטרה ניסתה למנוע הגשת תביעה

"משבוצע איכון לטלפון של ענבל הוא אותר במקום מבודד, בשטח פתוח ומרוחק. גם אז, בסביבות השעה חמש, התנהלה המשטרה באיטיות ובמקום לשלוח כוחות מתאימים עם כלי רכב המותאמים לשטח ולנסות לאתר את ענבל, נשלחו שתי ניידות שעזבו את השטח לפני השעה שבע בבוקר לחילופי משמרות. כך בוזבז זמן יקר מפז. בשעה זו עזב גם הקצין התורן מבלי שהיה אות חיים מענבל", קבעה השופטת.

פקד רן ורד קודם בדרגה ובתפקיד. אגב, מפקד מחוז תל אביב הקודם, והמועמד המוביל לתפקיד המפכ"ל, ניצב אילן פרנקו, בחר בורד לתפקיד הרל"ש שלו.

מפקד מרחב ירקון – ניצב חגי דותן: השופטת מתחה ביקורת קשה על תפקוד המרחב בפרשה; על העיכובים בשליחת הכוחות לחיפושים, בהזנקת המסוק ובניהול מבצע החיפושים. היא לא נקבה בשמו של דותן כאחראי ישיר, אך בהיותו מפקד היחידה ברור כי הוא נושא באחריות כוללת. מאז המקרה קודם דותן בדרגה ובתפקיד והוא משמש כיום כמפקד מחוז ש"י במשטרה.

סגן מפקד מרחב ירקון במשטרה – תת ניצב אמיר גור: במהלך המשפט סיפרו בני משפחת עמרם כי המשטרה שלחה קצין בכיר שידבר על לבם בניסיון למנוע את הגשת התביעה לבית המשפט.

השוטר שנבחר למשימה היא תת ניצב גור, אז סגן מפקד מרחב ירקון במשטרה. כיום משמש גור כמפקד מתפ"א (יחידת ההריסות של המשטרה).

3 מיליון שקלים פיצוי לקרובי ענבל עמרם
3 מיליון שקלים פיצוי לקרובי ענבל עמרם
פסק דין השופטת הילה גרסטל בעניין מחדלי משטרת ישראל פתח תקוה על הרצחה של ענבל עמרם
פסק דין השופטת הילה גרסטל בעניין מחדלי משטרת ישראל פתח תקוה על הרצחה של ענבל עמרם