כללי, לורי שם טוב, משוא פנים, פרשת הבלוגרים

השופט אברהם הימן: נגד לורי שם טוב כתב אישום חמור בחשד לטרור רשתי נגד עובדי ציבור

25.04.2019 – שופט המעצרים אברהם הימן טען בכתב הגנה תביעה קטנה שהגישה נגדו לורי שם טוב כי יש כנגדה הליכים פליליים שונים (כשבמרכזם כתב אישום חמור בחשד טרור רשתי נגד עובדי ציבור).

ע"פ המשפט הישראלי בפקודה למניעת טרור, ארגון טרור הוא חבר אנשים המשתמש בפעולותיו במעשי אלימות העלולים לגרום למותו של אדם או לחבלתו, או באיומים במעשי אלימות כאלה.
בכתב האישום נגד שם טוב לא מופיעה המילה טרור נגדה, ואין אישום על גרימת מוות חלילה או או חבלה, או באיומים כאלה. לורי שם טוב מעולם לא עסקה בדברים אלו במישרין או בעקיפין.
יצוין כי לורי שם טוב נמצאת כיום שנתיים וחודשיים במעצר בחשד להעלבת שופטים ועובדות סוציאליות באתרי ג'נק במרשתת, על פי החלטת השופט אברהם הימן למעצרה עד תום ההליכים. משפטה של שם טוב טרם החל.

מצורף קטע מכתב ההגנה של אברהם הימן לסילוק התביעה שהדגישה נגדו לורי שם טוב, ת"ק 26390-03-19 מה- 12.04.2019

Document-page-001Document-page-002
הסתה, הסתה נגד עצורים, חדשות, משוא פנים, פרשת הבלוגרים, תלונה נגד שופט

פרשת הבלוגרים: תלונה נגד שופט מעצרים על משוא פנים והתבטאות מסכנת

באחד מדיוני הארכת מעצר הימים (מרץ 2017) של אחד החשודים שיבח השופט את היח' החוקרת וכתב בהחלטתו: "במסגרת הפיקוח על פעולות החקירה, אינני יכול שלא להתייחס מהתרשמות בית המשפט מהעבודה המאומצת והמאמצים הכבירים שננקטים ע"י היחידה החוקרת". ע"פ הפרוטוקול, העבודה המאומצת של היחידה החוקרת לא נידונה בדיון.

בימים אלו (אפריל 2018) התברר לי כי חוקרי היחידה פגעו בפרטיותם של החשודים והפיצו בין הנאשמים ובאי כוחם מסמכים אישיים שלהם ותמונות, הכוללים: חוות דעת רפואיות, צוואה, תלושי משכורת, חוות דעת פסיכיאטריות אישיות, מסמכי גירושין אישיים, תמונות ועוד. אין כל קשר בין החומר האישי שהועבר לפרקליטות ולנאשמים ובאי כוחם ע"י היח' החוקרת לבין כתב האישום. בנוסף הוחזרו מסמכים אישיים שתפסו בתוך שקיות ללא רשימת המסמכים הואיל ואין רשימה כזאת, ולא ניתן לדעת אילו מסמכים נתפסו והאם הוחזרו כולם.
על חומרת הפגיעה בפרטיות כתב כב' השופט סולברג בפרשה בש"פ 1999/17 פסקה 9 (03.03.2017): "פגיעה בשמו הטוב של אדם ובפרטיותו הריהי כואבת עד מאוד – מרה כלענה, חדה כחרב – לא אחת יותר מאשר פגיעה פיזית, והיא מסוגלת לזעזע את עולמו של כל אדם". ע"פ משוואה זו גופם של החשודים והעצורים בפרשה בותר בדרך של פגיעה בפרטיותם באמצעות הפצת מסמכים אישיים שלהם ע"י היחידה החוקרת.

עוד נרשם בתלונה כי הסימביוזה המוזרה והפסולה בין השופט ליחידה החוקרת כשלה פעם אחר פעם בהוצאת צווי חיפוש ופגעה בכבודם, וקניינם של החשודים, ופגעה קשות ביכולת הנאשמים לקבל זכויותיהם בהליך השיפוטי הקשה העובר עליהם עד היום.
בתלונה צוין גם כי החשודים הובלו בפומבי ע"י היחידה החוקרת כשהם אזוקים בידיהם וברגליהם לעיני קהל ומצלמות. חומרת הפגיעות בחשודים ובעצורים גדולה עשרות מונים מההאשמות שיוחסו להם.
המחמאות ודברי השבח של השופט נוכח התנהלותה של היח' החוקרת בהליך הפלילי עלולים להוות קרקע פוריה לפגיעה בכבודו וקניינו של האזרח המוחלש מול גופי אכיפה כוחניים.

התלונה הוגשה לנציבות תלונות הציבור על שופטים (אפריל 2018)
מצורפות תמונות: קטע מהפרוטוקול שבו השופט משבח את היח' החוקרת, מקצת רשימת מסמכים אישיים של חשוד שהופצו ע"י הפרקליטות בין הנאשמים ובאי כוחם

ת1

ת2
מקצת רשימת מסמכים אישיים של חשוד שהופצו ע"י הפרקליטות בין הנאשמים ובאי כוחם
בית משפט לעניינים מקומיים, בקשת פסילת שופט, חדשות, משוא פנים, עלאא מסארווה

שופט עלאא מסארווה – בקשת פסילה מלדון בתיק בנימוק שדעתו התגבשה קודם לדיון

עלאא מסארווה - גיבש עמדה טרם הדיון?
שופט עלאא מסארווה – גיבש עמדה טרם הדיון?

19.06.2016 – מדובר בערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב – יפו השופט עלאא מסארווה מיום 16.6.2016 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק. בקשת הפסילה בגין שדעת השופט עלאא מסארווה התגבשה טרם הדיון.

לצפייה / הורדת החלטת הנשיאה מרים נאור הקלק כאן

נגד המערער פלוני הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שימוש חורג בנכס,  (להלן: הליך כתב האישום). לנוכח ספקות בנוגע לכשירותו של המערער לעמוד לדין, ביקשה המשיבה (הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב) להגיע להסכמה שלפיה במקום כתב האישום יינתן צו הפסקה מנהלי לשימוש החורג בנכס לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה 1965.

בדיון ביום 7.4.2016 במסגרת הליך כתב האישום קבע השופט עלאא מסארווה כי אין מניעה עקרונית להגשת צו הפסקה מנהלי בענייננו (שהתבקש ע"י המשיבה). אף שהסכמה כאמור בין הצדדים טרם הושגה, מכל מקום התבקש על ידי המשיבה צו הפסקה מנהלי,

בדיון שהתקיים ביום 13.6.2016 במסגרת הליך צו ההפסקה, ולאחר שהשופט החליט לדחות את טענות הסף שהעלה ב"כ המערער נגד הצו (הגנה מן הצדק ושיהוי), ביקש ב"כ המערער כי השופט עללא מסארווה יפסול עצמו מלדון בהליך, וזאת בנימוק שדעתו של השופט כבר התגבשה קודם לדיון.

לטענת ב"כ המערער, כבר בדיון ביום 7.4.2016 שבו אושרה עקרונית הגשת בקשה לצו, גיבש השופט עמדה שלפיה תידחה טענת שיהוי נגד הבקשה. זאת למד ב"כ המערער מדבריו של השופט שלפיהם "אכן בהחלטתי מיום 7.4.2016 לא התייחסתי לטענת פוטנציאלית עתידית בדבר שיהוי, ואולם כאשר ידוע לצדדים כי מדובר בחלוף זמן, הרי שעניין השיהוי שנטען היום, היה ידוע היטב לסנגור למקרא החלטתי מיום 7.4.2016 ". לטענת ב"כ המערער, נקיטת עמדה על ידי השופט המצביעה על נטייתו להכריע בהליך, מהווה עילת פסלות.

מאמירתו של השופט ניתן להסיק כי טענת השיהוי שהדיון בה התקיים במסגרת "הליך ההפסקה" שהתקיים ב- 13.04.2016 לא היתה מקובלת עליו עוד מיום 7.4.2016 במסגרת "הליך כתב האישום".

הנשיאה מרים נאור דחתה את הערעור בנימוק ש"הבעת עמדה לכאורית" – תוך שבית המשפט פתוח לאמץ דעה שונה – אין כדי לגבש עילת פסלות.

אלימות בירוקרטית, מרחב מוריה, משוא פנים, קרן מילר, תלונה נגד שופט

קרן מילר תלונה בגין משוא פנים וטיוח סדרי דין לטובת משטרת ישראל

קרן מילר תלונה בגין משוא פנים וטיוח סדרי דין לטובת משטרת ישראל
קרן מילר תלונה בגין משוא פנים וטיוח סדרי דין לטובת משטרת ישראל

דצמבר 2016 – תלונה נגד השופטת קרן מילר

קרן מילר, שופטת בית משפט שלום ירושלים, פעלה במשוא פנים ורמייה לטובת משטרת ישראל נגד העיתונאית לורי שם טוב. מדובר בשיטות מניפולטיביות שמטרתם להתיש ביורוקרטית את האזרח, מול גופים עתירי כוח כגון משטרת ישראל.

השופטת התבקשה להוציא החלטה להשבת ציוד שנתפס על ידי משטרת מוריה, ונמצא ברשותם מעל חצי שנה, על המדף. לאחר שהמשטרה לא הגיבה על הבקשה, השופטת הוציאה החלטה להשיב את הציוד בתאריך היעד 20/12/16. לאחר שהשופטת הוציאה החלטה, בניגוד לרצונה של המשטרה, החליטה המשטרה להגיב, כמובן באיחור, לאחר המועד שנקבע ולאחר מתן החלטת השופטת.

השופטת קרן מילר בתגובה, סילפה את עובדות האירוע, וכתבה בהחלטתה "שהתגובה של המשטרה לא נסרקה בזמן". בעוד שלמעשה תגובת המשטרה נכתבה לאחר ההחלטה. אין מדובר פה בטעות, אלא בדרכי רמייה מניפולטיביות מקובלות בסביבתה של השופטת קרן מילר, עם גורמים עתירי כוח כגון המשטרה, נגד האזרח, כדי לספק את רצונם של גופים אלו, עתירי הכוח.

אפשר לומר, שהשופטת הינה חותמת גומי של משטרת ישראל, ואף יתרה מכך, חותמת גומי עקומה, שמוציאה דברי סילופין מפיה. בנוסף, התנהגותה של השופטת גורמת לסירבול בירוקרטי והתשה בירוקרטית נגד האזרח, שנגזל זמן יקר מזמנו וכסף.

ניתן להוסיף גם שהתנהגותה של השופטת קרן מילר חסרת אנושיות, משום שהאזרח משקיע מזמנו היקר בעוד השופטת מילר והפקידים הקלוקלים ממשטרת ישראל שעסקו בעניין, מקבלים שכר ממשלם המסים והאזרחים, ותמורת זה יורקים עליהם אלימות ביורוקרטית וסרבול.

להלן התלונה שהוגשה נגד השופטת ושתידחה גם היא על ידי הנתל"ש, שהוא חלק בלתי נפרד מהתעללות באזרח.

להלן התלונה:

לכבוד נציבות תלונות הציבור על שופטים

נכבדיי,

הנדון: תלונה נגד השופטת קרן מילר ביהמ"ש שלום ירושלים

תיק ה"ת 9959-06-16

1. ביום 5/12/16 הגשתי בקשה בתיק ה"ת 9959-06-16 להחזרת תפוס.

2. ביום 11/12/16 ניתנה החלטה על ידי השופטת קרן מילר, ביהמ"ש שלום ירושלים: "לתגובת המשיבה עד ליום 19.11.2016". הבקשה ועל גביה ההחלטה מצ"ב מסומנת "א".

3. משטרת ירושלים שהיא המשיבה, לא הגיבה, ולכן ביום 20/12/16 ניתנה החלטה של השופטת קרן מילר: "בהעדר תגובה מטעם המשיבה יוחזר התפוס כמבוקש".

4. ביום 21/12/16 התקשרתי למשטרת מרחב מוריה, וביקשתי לתאם מועד לקבל את כונן המחשב שלי, התפוס המוחזק בידי משטרת מוריה. ממשטרת מוריה ביקשו ממני לשלוח את החלטת השופטת. ההחלטה נשלחה אליהם, על פי בקשתם. משקיבלו במשטרת מוריה את החלטת בית המשפט, מסרו לי כי הם לא מתכוונים להחזיר לי את כונן המחשב התפוס הנמצא ברשותם, וכי הם שולחים תגובה לבית המשפט, ושאקרא בנט המשפט את תגובתם.

5. תגובת המשטרה נשלחה בנט המשפט בכתב יד ביום 21/12/16 על גבי החלטת השופטת קרן מילר. בתגובת המשטרה הם מסרבים להחזיר לי את התפוס. התגובה מצ"ב מסומנת "ב", וניתן לראות כי התאריך שפוקסס על ידי המשטרה מוטבע "21-12-16 שעה 14:23".

6. ברגע שהמשטרה הגיבה ביום 21/12/16, השופטת קרן מילר חזרה בה מההחלטה שנתנה ביום 20/12/16, וקבעה על גבי ההחלטה שלה בנייר שאני העברתי למשטרה: "נראה כי בשל טעות תגובת המשיבה לא נסרקה לתיק ולא הוצגה בפני. לאחר עיון בתגובה אני מבטלת את החלטתי מיום 20.12.2016 וקובעת דיון בבקשה ליום 26.12.2016 שעה 8:30".

7. הנני מלינה, כי השופטת קרן מילר, נהגה בחוסר תום לב, כשביטלה את ההחלטה שנתנה ביום 20/12/16, וקבעה כי תגובת המשטרה לא נסרקה בשל טעות. מדובר בטענה כוזבת של השופטת, שכן תגובת המשטרה נשלחה לבית המשפט רק ביום 21/12/16 בעת שביקשתי לתאם מועד לקבל את התפוס שלי, ונסרקה על גבי מסמך שלי שנשלח אליה מהפקס' שלי המופיע בהחלטה 03-7327557, בתחתית העמוד. ראו נספח "ב".

8. התנהלות השופטת קרן מילר פוגעת קשות באמון הציבור במערכת המשפט. אין השופטת רשאית לשמש ערכאת ערעור על עצמה, ומתי שמתחשק למשטרה להגיב, אז השופטת מיד נעתרת לדרישות המשטרה "כמבוקש".

9. ויודגש, אין בתיק זה שום סיבה לקבוע דיון, להחזרת תפוס, שכן עמדת המשטרה שניתנה לאחר מתן ההחלטה כבר הובררה ועל כן השופטת קבעה דיון למראית עין.

10. המשטרה לא טורחת להתנצל או להסביר מדוע אינה מגישה תגובות בזמן, והשופטת מתייחסת בסלחנות להתנהלות המשטרה ותירצה בכזב את ביטול ההחלטה שנתנה יום קודם לכן.

11. התנהלותה של השופטת קרן מילר, פוגעת אנושות באמון הציבור במערכת המשפט.

12. הנני מבקשת שתבדקו את התלונה שלי על החלטת השופטת קרן מילר נשוא נספחים א' ו- ב'.

13. נא טיפולכם בתלונתי.

בכבוד רב,

תלונה נגד השופטת קרן מילר

תלונה נגד השופטת קרן מילר

בית משפט השלום תל אביב, הונאות בתי משפט, יוסי סילמן, משוא פנים, עיתונאות, פאשיזם, פגיעה בפרטיות, שמאי בקר

השופט שמאי בקר הרשיע עיתונאית בפגיעה בפרטיות

שמאי בקר הרשיע עיתונאית בפגיעה בפרטיות

"אם מותר לשלטון, מבחינה עקרונית, למנוע הבעת דעה, אין לדבר הזה גבול" (ישעיהו ליבוביץ')

פברואר 2016 – ת"פ 54376-12-14 – מדובר בעיתונאית שפרסמה ברשתות החברתיות אודות עובד ציבור ששימש כמנכ"ל משרד הרווחה. הפרסום כלל בעיקר התנהגות לא נאותה כלפי הרשויות כגון מכתבי התראה על עיקולים בגין אי תשלום חובות עירייה, ועד בית, ועוד. העיתונאית מעצם היותה עיתונאית המעבירה מידע לציבור העבירה את המידע שקיבלה על התנהגות יוסי סילמן כלפי הרשויות משום שסברה שיש בכך עניין ציבורי.

כדי להרשיע את העיתונאית השתמש שמאי בקר בדמגוגיה משפטית ועוות המשפט ורוח הדמוקרטיה הישראלית. שמאי בקר ניצל בציניות וברמיה היות העיתונאית נפגעת משרד הרווחה שנפגשה עם יוסי סילמן בהיותו מנכ"ל משרד הרווחה.

סרוס העיתונאות

בשלב הראשון קבע שמאי בקר כי העיתונאית ביצעה את המעשה שלא מתום לב מסיבות אלו:
– שבועות קודם לכן לא צלחו פגישותיה עם יוסי סילמן לקבוע הסדרי ראיה עם ילדיה אותם אינה רואה במשך שנים.
– תגובית שפרסמה העיתונאית בפייסבוק בעניין סילמן.
– העיתונאית לא ביקשה תגובת סילמן. (הערת כותב הפוסט יש מקום בבלוג של העיתונאית מקום לאינספור תגובות)
– העיתונאית לא פרסמה בכתבתה גילוי נאות שנפגשה עם סילמן
"סיבות" אלו הנן אבני נגף שמנסה שמאי בקר להציב לעיתונאי הרוצה לפרסם מאמר. שמאי בקר מתרה בעיתונאים ומזהיר אותם כי לפני פרסום יוודאו כי הם, העורכים שלהם, המו"ל, בעל העיתון ועוד בעלי תפקידים בעיתון כי אין להם עניין אישי עם נשוא הכתבה, ואם יש לציין, ולהיזהר בתגוביות בפייסבוק באשר לנשואי הכתבה ועוד אבני נגף, שאם לא יזהרו יהיו חשופים לפגיעה בפרטיות ולשון הרע.
זאת ועוד העיתונאית פירסמה ומפרסמת כל העת פרסומים נוספים על נשואי כתבה נוספים, מדוע תימנע מפרסום על יוסי סילמן.

לאחר שסרס את העיתונאות בשלב הראשון טוען שמאי בקר בשלב השני כי גם אם פעלה העיתונאית בתום לב הרי שמדובר בפרסומים שאין להם עניין ציבורי. נשאלת השאלה האם יש עניין ציבורי לכך שעובד ציבור המנהל תקציבים של מליארדים אינו משלם כהלכה חובותיו לרשויות ומקבל בשל כך מכתבי עיקול? ובכן העיתונאית ורבים אחרים סבורים שכן וזה אכן פורסם בתקשורת.

 משוא פנים לעובדי ציבור

שמאי בקר כותב בסעיף 39 להכרעת הדין "שמם הטוב ופרטיותם של עובדי ציבור – לא יכולים להיות למרמס" – טענה זאת נכונה בעיקר לאזרחים מו השורה ופחות לעובדי ציבור בשל הגנות לשון הרע לפרסומים נגד עובדי ציבור. שמאי בקר מטעה ומסלף בפרשנות חוק לשון הרע כביכול עובדי ציבור מוגנים יותר משאר האזרחים בלשון הרע ופגיעה בפרטיות בעוד ההיפך הוא הנכון.

הכרעת הדין של שמאי בקר רוויה בהערות מטופשות רבות נציג שלש מהן: "ספק רב בליבי אם היו הפרסומים רואים אור על ידה או באתרה – לו היה סילמן נענה לכל בקשותיה." (סעיף 27 להכרעת הדין) – ועל זה נאמר "אם לסבתא היו גלגלים היתה אוטובוס" או "ב'אם' אפשר להכניס את כל פריס לבקבוק". בנוסף יש בהערה זאת משום הצביעות, הרי ישנם עיתונים רבים אינם מפרסמים נגד תאגידים עקב תשלומי פרסומות שהם מקבלים מהם, אלו הם כללי העיתונות החופשית.

סעיף 33 להכרעת הדין כותב שמאי בקר: "אם פלוני חנה מספר פעמים ב"אדום – לבן", למשל 2, משך השנים, ולא שילם הדוחות – הפסול הוא  למשרה ציבורית?" – על זה נאמר "מה עניין שמיטה להר סיני" הרי העיתונאית פרסמה הודעות עיקול חשבון למנכ"ל משרד הרווחה על חובות שאינו משלם לרשויות ולא על דוחות חניה.

אמירה מטופשת נוספת של שמאי בקר ניתן לראות בסעיף 39: "פגיעה בעובדי ציבור העושים מלאכתם הקשה – לא תסכון" – ומה על פגיעה בנכים וחסרי ישע, או האם עובדי ניקיון ועובדי קבלן עובדים פחות קשה ומרוויחים יותר כסף מעובדי ציבור. האם דמם מותר יותר מדמם של עובדי הציבור.

סוף דבר

התנהגותו של שמאי בקר בהכרעת הדין מעלה צחנה של רוח פאשיסטית ורמיה כדי להרשיע עיתונאית העובדת קשה להביא לידיעת הציבור עוולות נוראות של רשויות הרווחה לאזרחים טובים. שמאי בקר שימש עלה תאנה לפשעי משרד הרווחה בדרך של ניסיון כושל להשתיק עיתונאים בעידן הסייבר.

בית משפט השלום תל אביב, בקשת פסילת שופט, משוא פנים, נועה גרוסמן, תלונה נגד שופט

שופטת נועה גרוסמן – בקשת פסילה בגין עיוות דין חמור, בגדר איפה ואיפה, ודיבור בטון לגלגני וביחס מזלזל

שופטת נועה גרוסמן - בקשת פסילה בגין עיוות דין חמור, בגדר איפה ואיפה, ודיבור בטון לגלגני וביחס מזלזל

יוני 2005 – ע"א 5836/05 – מדובר בערעור לבית משפט עליון על סירובה שופטת בית משפט השלום תל אביב נועה גרוסמן לפסול עצמה מלשבת בדין בגין עיוות דין חמור, בגדר איפה ואיפה ודיבור בטון לגלגני וביחס מזלזל.

המערער, עורך דין במקצועו, נתבע על ידי המשיבים בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בתביעה למתן חשבונות, בגין התקופה שבה ייצג אותם בהליכים כנגד ממשלת גרמניה. בהליכים המקדמיים בתביעה זו, הגיש המערער (ביום 30.8.04) תצהיר גילוי מסמכים. ביום 26.1.05 החליט בית המשפט (נועה גרוסמן), לבקשת המשיבים, כי המערער ייחקר על תצהיר גילוי המסמכים, ביום 8.6.05. המערער ביקש לבטל החלטה זו. ביום 29.5.05 ביקש המערער לחקור את המשיבה 1 על תצהיר גילוי המסמכים מטעמה, במידה וחקירתו על תצהירו לא תבוטל. ביום 7.6.05, יום לפני התאריך שנקבע לחקירת המערער על תצהירו, ניתנה על ידי בית המשפט החלטה כי "ביום 8.6.05 יחקר [המערער] על תצהיר גילוי המסמכים שהגיש ואשר לטענת התובעת אינו שלם. לא יישמעו חקירות אחרות של גורמים אחרים בתיק".

ביום 8.6.05, בפתח הדיון המיועד לחקירת המערער, הוא ביקש לפסול את בית המשפט. הוא טען, כי בהחלטת בית המשפט מיום 7.6.05 "יש משום עיוות דין חמור, בגדר איפה ואיפה" המצביע, כך נטען, על גישה שלילית כלפיו (סעיף 13 לבקשה). כמו כן טען המערער, כי השופטת נועה גרוסמן הפכה את סדרי הדין ופגעה בזכויותיו הדיוניות. בית המשפט דחה את הבקשה לפסילה. נקבע, כי אין בה עילת פסלות ממשית. כן דחה בית המשפט את בקשת המערער לעכב את המשך הדיון עד לערעור בפני בית משפט זה, וקיים את חקירת המערער על תצהירו. מכאן, הערעור שבפניי, שבמסגרתו נתבקש גם עיכוב ההליכים בבית המשפט דלמטה.

יצוין כי זוהי אינה תלונה יחידה על התבטאויות עלובות של השופטת נועה גרוסמן. במאי 2005 נציבת תלונות הציבור נגד שופטים, טובה שטרסברג-כהן, מצאה כמוצדקת תלונה שהוגשה נגד שופטת בית משפט השלום בתל-אביב, נועה גרוסמן, בדבר הערה צינית שהעירה במהלך המשפט. שטרסברג-כהן ציינה, כי על בית המשפט להימנע מלהעיר הערות שאינן מועילות לקידום ההליכים בתיק, ופוגעות במתדיינים ובאי כוחם.

המתלונן, עו"ד יצחק מינא, טען, כי בדיון שהתקיים בפני גרוסמן, הופיעה עורכת דין ממשרדו. בתשובה  לשאלה מדוע לא הופיע הוא בעצמו, אמרה עורכת הדין, כי הוא שוהה בפריז. על כך הגיבה השופטת באומרה: "איפה הטישיו כדי שאוכל לנגב את הדמעות".

מוטי לייבל, משוא פנים, ניצה מימון שעשוע, פקידת סעד, צו הטרדה מאיימת, קרן רונן איפרגן

שופטת ניצה מימון שעשוע – דרכי רמיה לטיוח פשעי רשויות הרווחה נגד הורים וילדים

דצמבר 2014 – מדובר בהחלטת השופטת ניצה מימון שעשוע למתן צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת נגד העיתונאי מרדכי לייבל שמחה בשכונה בה מתגוררת פקידת הסעד קרן רונן איפרגן לשכת הרווחה פתח תקווה.

מחאתו של העיתונאי לייבל נבעה מהכוח הבלתי מוגבל של פקידות הסעד המנוצל למטרות אפלות.

עמותות הרווחה המופרטות, מאבחנים ומטפלים ועוד עוסקים בענייני "ילדים בסיכון" מודעים לחשיבות תיוג קטינים כ"ילדים בסיכון". כל ילד בסיכון מכניס לתעשייה מאות אלפי שקלים בשנה. המשמעות להורים היא הרס המשפחה מבחינה כלכלית פיסית ונפשית. גופים אלו גייסו את איגוד העובדים הסוציאליים לנהל תעמולה נגד הורים המתנגדים לסחר בילדיהם. לאיגוד העו"ס השפעה על פקידי הסעד.

בהחלטה ה"ס 62739-11-14 שופטת ניצה מימון שעשוע ניכרים ליקויים רבים של רמיה ומשוא פנים לטובת מערך הרווחה לסחר בילדים.

להלן מספר דוגמאות

הצגה מעוותת ולקונית של סמכויות פקידת הסעד קרן רונן איפרגן – בע"מ 1 שורה 9 מציגה שעשוע את פקידת הסעד איפרגן כ:"עו"ס נותנת, במסגרת תפקידה, דו"חות וחוות דעת" – מדובר בדמגוגיה ורמיה להצגת קרן רונן איפרגן כפקידה זוטרה נטולת סמכויות בעוד שמדובר בפקידת סעד בעלת סמכויות סטטוטוריות להוצאת ילדים מביתם ומשפחתם בדלתיים סגורות ללא ראיות. לפקידת הסעד סמכויות לקבוע הסדרי ראיה בין הורים לילדיהם או להפסיקם. פקידת הסעד מציגה את הילדים וההורים בבית המשפט או בינם לבין עצמם ו/או בפני מומחים ומאבחנים. פקידות הסעד מקבלת גיבוי מלא ואינן עומדות לעולם לעבירות משמעת.

 שעשוע נמנעה בדרך רמיה ודמגוגיה להציג את הסמכויות הדרקוניות של פקידת הסעד כדי להכשיר את הקרקע למתן צו ההטרדה המאיימת בהמשך. שעשוע פעלה בדרך רמיה ומשוא פנים לטובת פקידת הסעד קרן רונן איפרגן.

 

שופטת ניצה שעשוע מימון - בית משפט שלום פתח תקוה
שופטת ניצה שעשוע מימון – בית משפט שלום פתח תקוה

 השופטת ניצה מימון שעשוע מהבלת דברי רמיה נגד העיתונאי לייבל – עמ'1 שורה 15 כותבת שעשוע: "הבקשה הוגשה על רקע מסע תעמולה שמנהל המשיב, המציג עצמו כעיתונאי ופעיל חברתי, ואשר מפרסומיו עולה כי הוא עצמו "מנותק מבנותיו" כהגדרתו" – המשיב לייבל הנו מוחה אחד מיני רבים נגד פשעי משרד הרווחה (ראו מאמרים של  פרופ. אסתר הרצוג   , יואב יצחק , אילה שטגמן , עופרה ענקרי , מרב בטיטו , רוני אלוני סדובניק , יגאל משיח  ,  , אביבה לורי  , שושי זייד , קלמן ליבסקינד  , תחקירים עיתון ישראל היום ועוד…), בנוסף לייבל מעולם לא הציג עצמו כמנותק מבנותיו, או ניהל מסע תעמולה כלשהו.

ניצה מימון שעשוע מנסה בדרך רמיה להציג את לייבל כפועל מתוך אמוציות כדי לטייח את הסיבה האמיתית לזעקתו של לייבל: סחר בילדים.

 

שעשוע מבססת את ההטרדה המאיימת על סמך ספקולציות – שעשוע כותבת עמ' 2 שורה 28: כי פעולותו של לייבל: "יוצרת סיכון לפגיעה כלפי מי מהם על ידי אנשים מרי נפש או מעורערים בנפשם, החשים שעולם חרב עליהם בעקבות החלטות כאלה ואחרות שהתקבלו ע"י בתי המשפט בתיקים בהם היתה מעורבות מקצועית לעו"ס" – שעשוע מעוותת את המציאות ע"י שימוש בספקולציות מקרי קיצון דמיוניים כאילו מישהו חלילה עלול לפגוע בעו"ס, בעוד שזעקתו של לייבל היא אלימות פקידות הסעד נגד משפחות עד להרס חייהם כגון: רעות איש שלום , משפחת חביבי , האמא ל' , משפחת סחיווסחורדר , דודו דהאן , אורה מור יוסף , בנצ'י טקלה , שרה כהן , תמר , חטיפת פעוטות ממשפחה , הנסיך החטוף , עדי איוון , מימי … ועוד.

צו ההטרדה המאיימת של ניצה מימון שעשוע חסר בסיס מוצק ומנותק מהמציאות ומדיף ריח טיוח והשתקת חושפי פשעי רשויות הרווחה.

סוף דבר
החלטה ה"ס 62739-11-14 של השופטת ניצה מימון שעשוע למתן צו הטרדה מאימת לעיתונאי לייבל מדיפה ריח רמיה ושיקולים זרים פוליטיים. מדובר החלטה לקויה המהווה קרקע פוריה לשחיתות סחר בילדים וקשישים באמצעות פקידות סעד בעלות סמכויות סטטוטוריות המנוצלות לעושק וגזל.
התנהלותה בתיק של ניצה מימון שעשוע לקויה ללא בסיס עובדתי מוצק מבוסס על ספקולציות, רמיה, ומשוא פנים.