חדשות, מעצר עד תום ההליכים, פרקליטות, פרקליטות המדינה, פרשת הבלוגרים

פרשת הבלוגרים – הפרקליטים יוצאים מאולם הדיונים – 26.10.2017

26.10.2017 – בית משפט מחוזי תל אביב. בתום דיון בפני כבוד השופט אברהם הימן שבו הוחלט מעצר עד תום ההליכים יוצאים נציגי הפרקליטות מאולם הדיון לקבלת פנים צוננת ע"י הקהל באולם.

מדובר בשלשה בלוגרים: לורי שם טוב, מוטי לייבל, ועו"ד צבי זר, הנאשמים בפרסומים פוגעניים נגד שופטים ועובדות סוציאליות, עצורים מזה כ- 8 חודשים ללא גישה ראויה לחומר הראיות נגדם וללא יכולת להגן על עצמם. הבלוגרים העוסקים בחשיפת סחר בילדים ע"י משרד הרווחה מואשמים בכתב אישום פרובוקטיבי המכיל כ- 120 סעיפי אישום. כתב אישום זה נועד לטייח פשעי הממסד הישראלי בסחר בילדים הנמשך משנות החמישים בפרשת ילדי תימן ועד ימינו.

פרקליטות המדינה ומשטרת ישראל מעולם לא חקרו או העמידו לדין אף אירוע אחד מהעלמות ילדים יוצאי תימן.

איור, איורים, איורים פרשת הבלוגרים, הונאות פרקליטות המדינה, חדשות, מעצר עד תום ההליכים, ניצוץ ראייתי, פרקליטות

הלכת הניצוץ הראייתי – אילוסטרציה

אוקטובר 2017 – הלכת הניצוץ הראייתי – 7 חודשים במעצר על פרסומים ברשת, כתב אישום לא מעודכן, חומר ראיות לא הוגש במלואו והנאשמים לא ראו את חומר הראיות.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים היא זו שמייצרת "ניצוץ ראייתי". כלומר, הבקשה שניסח הפרקליט התובע היא בעצמה ראיה, ובית המשפט בכלל לא צריך לראות ראיות של ממש, והוא יכול לסמוך על התביעה שתהיה הוגנת ולא תשקר או תנפח או תמציא ראיות שלא באמת קיימות.

זוהי למעשה המצאה חדשה שמבטלת את עיקרון הפרדת הרשויות, ובמילים פשוטות – מזמינה את השופט להפוך לחותמת גומי של הפרקליטות. שכן, אם שופט אומר לנאשם ולסנגורו בבית המשפט שלפרקליטות יש יתרון מובנה ועדיפות, בגושפנקא של בית המשפט העליון, באמצעות חזקת ההגינות המנהלית, המסר הוא שהמשפט מכור מראש לטובת התביעה.

שבעה חודשי מעצר על פי הלכת הניצוץ הראייתי

חדשות, מעצר עד תום ההליכים, נגה ויזל, ניצוץ ראייתי, פרשת הבלוגרים, שופט יורם דנצינגר

השופט יורם דנצינגר וחרפת הניצוץ הראייתי

חופש ביטויהניצוץ הראייתי והבעייתי , עו"ד נוגה ויזל , 26 ספטמבר 2017 , פוסט

העו"ד נוגה ויזל על הביטוי שצץ לאחרונה ואמור להפחיד לא רק בלוגרים בוטים שעצורים עד תום ההליכים, אלא גם את כל מי שחרד לזכויות האזרח ואפילו את ראש הממשלה

הפרקליטות מבקשת לעצור מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המשפטיים עשרות אלפי אזרחים בשנה, עוד לפני שבכלל הוכחה אשמתם. לרוב זוהי פשוט דרך של מערכת המשפט לגבות מקדמות ימי מאסר על חשבון העונש, ולגרום לאותו אדם לבוא על ארבע לפרקליטות ולהתחנן לעסקת טיעון.

מאז שהוחלט כי תחנות המשטרה יימדדו על פי מספרי המעצרים וכמויות המעצרים עד תום ההליכים, המערכת זקוקה לבני אדם כדי לעצור אותם.

כדי לעצור בני אדם, גם כשאין עילת מעצר סטנדרטית עד תום ההליכים (כלומר: עד שייגמר המשפט הפלילי) יש צורך להוריד את סף הראיות הנדרש כדי לשכנע שופטים שלמשטרה יש ראיות טובות להרשעה. אמנם, כדי להרשיע נדרשות ראיות חזקות ברמה של מעבר לספק סביר שהנאשם אכן אשם בעבירה המיוחסת לו, אבל כדי לעצור – מסתבר שכמעט לא צריך הרבה. אפשר לעצור אנשים גם באמצעות ראיות קלושות ונסיבתיות, וגם אין צורך לבחון את האמינות של אותן ראיות. בעבר קראו לזה "ראיות לכאורה" אך לאחרונה צץ לו הביטוי "הניצוץ הראייתי". הניצוץ הזה מפחיד את כל מי שחרד לזכויות האזרח בישראל.

הבלוגרים כמשל

לפני כחצי שנה עצרה המשטרה קבוצת פעילי מחאה ובלוגרים שקראו תיגר נגד עוולות המערכת, פרסמו מאמרי ביקורת ארסיים במיוחד נגד פסקי דין של שופטים, אותם כינו "אנטי דמוקרטיים" ונגד פעולות של עובדות סוציאליות שאותן כינו "חוטפות ילדים" ו"זונות משוקמות". פורסמו גם כתבות על פרקליטים ותובעים משטרתיים שנכשלו ולא הצליחו לגרום להרשעה והם כונו "תופרי תיקים לחפים מפשע שניזונים מדם חפים מפשע".

שבעה חודשי מעצר על פי הלכת הניצוץ הראייתי
הלכת הניצוץ הראייתי

לאחר שנעצרו מעל עשרים איש ואישה, וגם נחקרו מספר לא מבוטל של עורכי דין, הוגש בחודש אפריל 2017 כתב אישום נגד שני בלוגרים פעילי מחאה ידועים, ועורך דין אחד. כתב האישום מבוסס כולו על עבירות של חופש ביטוי.

מאז, למעלה משישה חודשים ששלושת הנאשמים מוחזקים ב"מעצר ביניים", מעצר ללא ראיות, וכל זאת על סמך "ניצוץ ראייתי". בסופו של דבר, מדובר בעבירות של חופש ביטוי, עבירות שיימינג מסוג העלבת עובדי ציבור וזילות בית משפט. אמנם הכתבות היו וולגריות במיוחד, וחלקן משובצות בקללות מיניות עסיסיות וגם חלק מהשופטים קיבלו "ביקור בית" מסוג "עושים שכונה" – הפגנה קולנית באמצעות מגפון. אולם, אלה עדיין עבירות חופש ביטוי, עם הסברים מפורטים מדוע אותם שופטים ועובדות סוציאליות זכו למטר הקללות והביקורות.

בערעור על המעצר, שהגיע אל שולחנו של כב' השופט יורם דנצינגר מבית המשפט העליון, קבע השופט כי הפרקליטות בכלל לא צריכה להציג ראיות כלשהן בעלות סיכוי להרשיע לצורך מעצר ביניים, וזאת לתקופה בלתי מוגבלת בזמן, היות וכעת שופט המעצרים רשאי להגיע למסקנה שיש "ניצוץ ראייתי" רק על סמך הצהרות התביעה. השופט דנצינגר קבע שניתן לסמוך על "חזקת ההגינות המנהלית" – כלומר: שהתביעה היא תמיד "הוגנת" ואף פעם לא הטעתה את בית המשפט – והתביעה לא תצהיר שקיימות ראיות בעלות סיכויים טובים להרשעה, אם הן לא קיימות.

יורם דנצינגר
יורם דנצינגר

הפרדת הרשויות

למעשה, מה שקבע השופט דנצינגר הוא, שהבקשה למעצר עד תום ההליכים היא זו שמייצרת "ניצוץ ראייתי". כלומר, הבקשה שניסח הפרקליט התובע היא בעצמה ראיה, ובית המשפט בכלל לא צריך לראות ראיות של ממש, והוא יכול לסמוך על התביעה שתהיה הוגנת ולא תשקר או תנפח או תמציא ראיות שלא באמת קיימות.

זוהי למעשה המצאה חדשה שמבטלת את עיקרון הפרדת הרשויות, ובמילים פשוטות – מזמינה את השופט להפוך לחותמת גומי של הפרקליטות. שכן, אם שופט אומר לנאשם ולסנגורו בבית המשפט שלפרקליטות יש יתרון מובנה ועדיפות, בגושפנקא של בית המשפט העליון, באמצעות חזקת ההגינות המנהלית, המסר הוא שהמשפט מכור מראש לטובת התביעה.

וכך, יום יום ברחבי הארץ, מובלים אנשים באזיקים לאולמות שופטי המעצרים, לשמש תפאורה בדיונים שהתוצאות שלהן ידועות מראש. תמיד יהיה ניצוץ ראייתי, כי בית המשפט העליון קבע מראש שהתביעה תמיד הוגנת ולא צריך ראיות.

יודגש שגם הסמכות לעצור מעצר ביניים היא תוצר של הפסיקה ולא של החוק הקיים. הכנסת לא חוקקה סמכות מעצר כזו. חוק המעצרים החדש, שנחקק בשנות ה-90 לאור הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, נועד להקל על מעצרים ולא להחמיר אותם.

עתה, לא נותר אלא לשאול: אם הפרקליטות מדליפה על ראש הממשלה בנימין נתניהו שישנן כנגדו ראיות לקבלת שוחד, אם וכאשר התיק יגיע לבית המשפט – איך יתגבר ראש הממשלה שלנו על הניצוץ הראייתי וחזקת ההגינות המנהלית, אם חזקה שהתביעה תמיד צודקת?

חוק המעצרים או בשמו הרשמי – חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) דורש תיקוני חקיקה דחופים על מנת להחזיר על כנו את עיקרון הפרדת הרשויות ואת כבוד האדם וחירותו, ולבטל את חרפת הניצוץ הראייתי, שאין לה זכר בחוקים שחוקקה הכנסת.

 

הניצוץ הראייתי והבעייתי

איור, איורים, איורים חופש הביטוי, איורים סייבר, איורים פרשת הבלוגרים, חדשות, לורי שם טוב, מוטי לייבל, מעצר עד תום ההליכים, פרשת הבלוגרים, צבי זר

מדיניות הסייבר: 200 ימי מעצר על פרסומים באינטרנט

ספטמבר 2017 – הבלוגרים לורי שם טוב, מוטי לייבל, ועו"ד צבי זר נחשבים כמסוכנים עקב פרסומים נגד עובדי ציבור באינטרנט כגון העלבת עובד ציבור, לשון הרע, פגיעה בפרטיות ועוד. לורי מוטי וצבי כלואים במעצר כ- 200 ימים ומשפטם טרם החל.

מדיניות הסייבר
מדיניות הסייבר: 200 ימי מעצר על פרסומים באינטרנט
איורים, איורים חופש הביטוי, איורים פרשת הבלוגרים, חדשות, מעצר עד תום ההליכים, מעצר עיתונאים, פרשת הבלוגרים

מדוע עצורים הבלוגרים לורי מוטי וצבי 200 ימים?

ספטמבר 2017 –
200 ימים עצורים הבלוגרים לורי שם טוב, מוטי לייבל ועו"ד צבי זר, משפטם טרם החל, ולא מתאפשר להם לעיין בחומר הראיות. העבירות עליהן מדובר אינן מצדיקות מעצר כה ממושך, וקשורות כולן בפרסומים אותם ביצעו לכאורה.
חופש ביטוי - שבירת מצלמה

 

אברהם הימן, חדשות, מעצר עד תום ההליכים, פרשת הבלוגרים

פרשת הבלוגרים – מסוכנות?

13.09.2017 – מערכת המשפט אינה מסבירה במינימום פירוט מהי מסוכנות של הבלוגרים המצדיקה מעצר עד תום ההליכים. מדובר בעבירות שנעשו דרך פרסומים, עבירות כגון: פגיעה בפרטיות, לשון הרע, זילות בית משפט, העלבת עובד ציבור, הטרדה מינית. אף עבירה אינה מקובלת למעצר עד תום ההליכים.

כיום, כששה וחצי חודשים למעצרם, מערכת המשפט והפרקליטות לא סיפקו הסבר סביר מלבד הסברים לקונים מדוע הבלוגרים עצורים זמן כה ממושך.

לדוגמא, כבוד השופט אברהם הימן נימק המסוכנות בצורה פטתית וכתב: "לא מצאתי להרחיב הדיבור באשר לפגיעה הקשה שיכולה להיות במילים, מילים פוגעות ולעיתים פוגעות ביותר ואין צורך להוסיף על כך, די בעיון בעובדות כתב האישום". המשפט "מילים יכולות לפגוע" הנו בעלמא בהעדר הנסיבות, למי כוונו המילים באיזה אופן, ודוגמאות לפגיעות (מתחום הפלילי כדוגמת פגיעות בגוף או בנפש), במיוחד לאור העובדה שישנם שלשה אנשים העצורים כ- 200 יום וטרם הוסברה בבהירות מסוכנותם.