אילנית טרבלסי, טיפול סוציאלי, מעון צופיה, פנימיות ומעונות, רשות חסות הנוער

מעון צופיה של משרד הרווחה – טיפול בטראומה

מתוך המאמר: "ילדות של אף אחד" מאת: בילי מוסקונה-לרמן 5.12.03, מעריב

טיפול בטראומה

אילנית טרבלסי שעבדה במעון צופיה טוענת: "שיטת החינוך מתמקדת בענישה ובכליאה. לשבור את הנערה עד הסוף".

 אילנית טרבלסי, עובדת סוציאלית, עבדה בעבר במעון לנערות "צופיה" ביבנה. "הנערות שמגיעות לשם מאוד שבירות וכועסות", היא אומרת. "לא מבינות למה הן נכלאות על עוול שפשעו נגדן. מה שקורה ב- 'צופיה' זה שבעצם הפתולוגיה מתעצמת, כלומר הכעס והזעם שלהן על החברה מתעצם. במקום לתת תשובה למצוקה הרגשית שלהן עובדים איתן דרך כליאה וענישה. זה פסול בעיני.
'צופיה' מוגדר כמעון סגור לנערות הזקוקות להתערבות מיידית על מנת למנוע הידרדרות במצבן. הוא מוגדר כמעון אבחוני", היא אומרת. "שיטת החינוך של 'צופיה' מתמקדת בענישה ובכליאה. לפי ההתנהגות של הנערה ככה אנחנו נגיב, והכל מבוסס על דפוס של חובות ומעט מאוד זכויות. הנערות נענשות על כל צעד שהן עושות, כאשר יכולת התזוזה שלהן מינימלית. אסור לשתי נערות לשבת על אותה מיטה, לנעול נעליים גבוהות, נעלי אצבע, להחזיק ידיים, לצחוק בקול רם, להתאפר, ללבוש חולצות בטן וחולצות ללא שרוול, לשמוע ווקמן, לדבר עם בני משפחה יותר מעשר דקות בשבוע או לפגוש את בני המשפחה בחדריהן.

הנערות מנקות פעמיים ביום את הקומה ופעמיים בשבוע ניקיון יסודי. על בסיס זה נקבעות הזכויות שלהן שמתבטאות בקבלת עשר סיגריות ביום על עשיית התפקיד שלהן כראוי. אין אופציה לסיגריות אחרות מלבד סיגריות 'טיים' ואין סיגריות פרטיות. נערה שהכניסה סיגריית חוץ אחת, לא 'טיים', נכלאת לשלושה ימים. חלק משיטת הטיפול ב- 'צופיה' נקראת 'שוק טיפולי', שמטרתה , בהגדרת המעון לשבור אתה נערה עד הסוף מהרגליה הקודמים על מנת להקנות לה הרגלים חדשים. שיטת טיפול אחת מרחיקה לכת לבקבוק ומוצץ. ישנן נערות שחוות את זה כטראומטי ומאיים…

מה היית משנה בשיטה?

מההיכרות שלי עם הנערות, רובן אחרי השהות ב'צופיה', חוזרות למצוקה שאיתה הגיעו. יש כאלה שחוזרות לתקופה שנייה ושלישית ב- 'צופיה'. אין ספק שיש נערות שמסתדרות בחייהן אחרי השהייה במעון. שם יטענו שזה בזכותם. אבל אני שואלת האם את השיטה הזאת, של כליאה וענישה, החברה רוצה לאמץ לטיפול בנערות? הרי בבחירה הזאת אנחנו אומרים שכל הדרכים מקובלות, כולל האיום והפחד, במקום הולדינג -הכלה. במקום לתת תמיכה משחזרים עבורן את הפחד והאיום שחוו בסביבה החיצונית והשינוי שעובר עליהן הוא מלאכותי. 'צופיה' הוא לא המוסד היחידי בארץ שנוהג כך, והגיע הזמן לשיח ציבורי על שיטות חינוך ענישתיות. כבר היום קיימות מסגרות אחרות שנותנות תשובה טובה ובריאה יותר לסוג הזה של מצוקה. מקומות ששיטת הטיפול שלהם היא להגיע אל הילד למרות ההתנגדות שלו, דרך אכפתיות ואהבה, כשאנחנו מכירים בעובדה שהבית והחברה פשעו נגדו. הגיע הזמן שאת המענה תיתן הקהילה, ורזיאל נהרי הוא דוגמה מצוינת. למה לא להעביר את הכספים שמקבלים ב- 'צופיה' עבור כל נערה, 8,000 שקל ויותר, לאנשים כמותו? ".



התעללות בילדים, ועדה לזכויות הילד, זבולון אורלב, מעון צופיה, רותי סיני, רשות חסות הנוער

נערות במעון צופיה של משרד הרווחה ביבנה נכלאו בכלוב ברזל – אוקטובר 2003

ילדה בכלוב מעון צופיה משרד הרווחה

חשד: נערות בפנימייה של משרד הרווחה ביבנה נכלאו בכלוב ברזל , רותי סיני , אוקטובר 2003 , הארץ

שימוש בכוח, כליאה בחדרים ואף בכלוב – אלה חלק מהתלונות של חוסות ועובדים לשעבר במעון "צופיה" ביבנה, פנימייה סגורה לנערות שנשלחות על ידי בתי משפט לאבחון ולטיפול. התלונות הגיעו לאגודה לזכויות האזרח שפנתה לפני כחודש לשר הרווחה זבולון אורלב, שמשרדו מפעיל את הפנימייה.

במשרד הרווחה דוחים את הטענות, אולם אורלב החליט למנות ועדה בלתי תלויה לבדיקת הטענות, בראשות השופט בדימוס אהרון מלמד. יו"ר הוועדה לקידום מעמד הילד, ח"כ מיכאל מלכיאור (מימד), יקיים היום דיון בנושא.

"התלונות המפורטות מציירות תמונה קשה על פיה לצד הטיפול המסור של עובדי המעון, נערות במעון סובלות מפגיעה תכופה בכבודן כבנות אדם", כתבה עורכת הדין נטע עמר מהאגודה. "השיטה הטיפולית הנהוגה במעון – של כליאה בחדר וכליאה בכלוב ברזל – מפרה באופן חמור את זכות הנערות לחירות ועולה ממנה חשש כבד של אי חוקיות".

התלונה החמורה ביותר נוגעת לכליאת נערות למשך כמה ימים בחדרן כעונש על בריחה מהמעון, אלימות כלפי נערות אחרות או הפרת כללי המעון. נערה אחת אף נכלאה לתשעה ימים, על פי התלונה.

עוד עולה מהתלונה כי במעון קיים חדר "פסק זמן", אליו מוכנסות נערות שמתפרעות "כדי שיירגעו". לטענת חלק מהמתלוננות, נערות מוכנסות לחדר בכוח.

לפני כשנה היה קיים במעון כלוב שרוחבו ואורכו כמטר וגובהו כשני מטרים, עשוי סורגי ברזל, בו היו כולאים נערות. עמר כתבה כי לא ברור אם הדבר נמשך כיום.

דובר משרד הרווחה, נחום עידו, דחה אתמול את הטענות באומרו כי אין בצופיה כלוב, נערות אינן ננעלות בחדרן ורק הביתן שבו הן ישנות ננעל בשעות הערב.

לטענתו, לחדר "פסק זמן" אכן מכניסים נערות, באישור מיוחד, כדי שיירגעו. אולם הן מוחזקות בו רק 20 דקות, תחת השגחה, כדי שלא יזיקו לעצמן.

האגודה גם התלוננה על כך שהמעון מדווח למשטרה על כל נערה שבורחת, דבר שגורם לחלקן לרדת למחתרת ולסכן את עצמן במגע עם גורמים עבריינים. עידו אמר בתגובה כי הואיל שהנערות נשלחות לצופיה על פי צווי שופטים, חלה על המעון חובת דיווח למשטרה על כל בריחה.

חשד: נערות בפנימייה של משרד הרווחה ביבנה נכלאו בכלוב ברזל , רותי סיני , אוקטובר 2003 , הארץ
חשד: נערות בפנימייה של משרד הרווחה ביבנה נכלאו בכלוב ברזל , רותי סיני , אוקטובר 2003 , הארץ
התעללות בילדים, ועדה לזכויות הילד, מעון צופיה, פסק זמן, רשות חסות הנוער

אוקטובר 2003 – הודעה לעיתונות מטעם ועדה לזכויות הילד על מקרי התעללות בנערות במעון ”צופיה”

הוועדה לזכויות הילד קיימה דיון בעקבות תלונות על מקרי התעללות בנערות במעון ”צופיה”

התפרסמה בתאריך 21/10/2003

הוועדה לזכויות הילד בראשות ח”כ הרב מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד), דנה היום בנושא החשש מפגיעה בזכויות אזרח במעון ”צופיה” ביבנה לנערות. הדיון נערך בעקבות תלונות שהגיעו לאגודה לזכויות האזרח על הפרות של זכויות אדם של הנערות השוהות במעון זה הכוללות שימוש בכוח, כליאה של נערות בחדריהן למספר ימים ואף כליאת נערות בכלוב המכונה ”פסק זמן”. בתלונה נטען כי מהשיטות הטיפוליות בנערות, השוהות לתקופה של שלושה חודשים ולחלקן מוארכת השהייה עד לחצי שנה, עולה חשש כבד של אי-חוקיות.

עוד נטען בתלונה כי במוסד אין לנערות מספיק פרטיות: נערות התלוננו על חשיפת יתר שקיימת במסגרת משוב קבוצתי המנוהל במעון כשיטת טיפול. התלונה גם מתייחסת לריבוי מקרים של פתיחת תיקים פליליים על שימוש בסמים או שימוש בכוח. הנערות המתלוננות ציינו שאין להן כתובת חיצונית לפנייה לתלונתן ואין להן ייצוג בהליך משפטי כאשר נפתח נגדן הליך פלילי. עו”ד סנדרה בולוס, נציגת האגודה לזכויות האזרח, הציגה את התלונה בשם נערות ועובדים במעון שביקשו לשמור על אנונימיות.

ראובן יעקב, מנהל חסות הנוער במשרד הרווחה, הודיע כי בעקבות התלונה מינה שר הרווחה כבר ועדת בדיקה בלתי תלויה בראשות השופט בדימוס אהרון מלמד. יחד עם זאת ביקש יעקב להדגיש כי מעון ”צופיה”, למרות היותו מעון נעול לנערות בסיכון גבוה המגיעות בצו בית משפט לאחר שלא נקלטו באף מסגרת אחרת, הנו מקום נעים וידידותי עם תנאים פיזיים נוחים. ”הדו”ח הינו רחוק מהמציאות ויש צורך להבין את מצבן הנפשי של הנערות המגיעות אליו. חובתנו להפעיל על הנערות טיפול סמכותי על מנת להעמיד בפניהן גבולות ולמנוע במקרים רבים פגיעה בעצמן ובסביבתן”, אמר יעקב.

גב` ענת נגרי, מנהלת מעון צופיה, פנתה לחברי הוועדה וביקשה כי יבינו את מצב הנערות. ”מדובר בנערות המצויות במצב נפשי קשה ביותר. שיעור גבוה מהן סבל מהתעללות בבית ומחוצה לו שבעקבותיה הידרדרו לרחוב ומשם לסמים ולזנות. אנו מעניקים להן מסגרת שמגינה עליהן ומספקת להן תמיכה, טיפול ושיקום. נגרי הזמינה את חברי הוועדה לבקר במעון ולהתרשם בעצמם מהתנאים והטיפול בנערות.

תנ”צ סוזי בן-ברוך ,ראש מדור נוער במשטרת ישראל ציינה כי מדובר בנערות המאופיינות בהרס עצמי גבוה ביותר ולכן הפתרונות הם לעיתים גם קשים. ”מהיכרותי עם מעון צופיה ומקבילות לו בארץ ובעולם, ניתן לומר כי הדו”ח בהחלט עושה עוול למעון `צופיה`”.

ח”כ מיכאל מלכיאור יושב ראש הוועדה אמר כי לא ניתן לעבור לסדר היום על התלונה של האגודה לזכויות האזרח וכי יש לבדוק לעומק את התלונות המוצגות בדו”ח. ח”כ מלכיאור בירך על היוזמה של שר הרווחה, זבולון אורלב, להקים ועדת בדיקה לבדיקת הטענות וציין כי הוועדה לזכויות הילד תערוך מעקב אחר עבודתה של ועדת הבדיקה.
כמו כן, ח”כ מלכיאור פנה למשרד הרווחה בבקשה לזרז את הקמת מעון לנערות ערביות לאחר סגירתו של מעון ”הגליל” בעכו.
הוועדה נענתה להזמנת משרד הרווחה לסייר במעון ”צופייה” בתקופה הקרובה על מנת להתרשם מקרוב על מצב הנערות.

  • התקבלו רוב הטענות של האגודה לזכויות האזרח בעניין "צופיה" לנערות במצוקה

אוקטובר 2003 – הודעה לעיתונות מטעם ועדה לזכויות הילד על מקרי התעללות בנערות במעון ”צופיה”

אוקטובר 2003 - הודעה לעיתונות מטעם ועדה לזכויות הילד על מקרי התעללות בנערות במעון ”צופיה”
אוקטובר 2003 – הודעה לעיתונות מטעם ועדה לזכויות הילד על מקרי התעללות בנערות במעון ”צופיה”
האגודה לזכויות האזרח, הפרת זכויות אדם, מעון צופיה, פנימיות ומעונות, פסק זמן, רשות חסות הנוער

התעללות ופגיעה בזכויות האדם במעון "צופיה" לנערות

אוקטובר 2003מתוך ישיבת הוועדה לזכויות הילד בעניין חשש לפגיעה בזכויות האדם במעון "צופיה" לנערות.

הוועדה לזכויות הילד דנה באוקטובר 2003 בנושא החשש מפגיעה בזכויות אזרח במעון ”צופיה ביבנה לנערות. הדיון נערך בעקבות תלונות שהגיעו לאגודה לזכויות האזרח על התעללות, והפרות של זכויות אדם של הנערות השוהות במעון זה הכוללות שימוש בכוח, כליאה של נערות בחדריהן למספר ימים ואף כליאת נערות בכלוב המכונה ”פסק זמן”.
בתלונה נטען כי מהשיטות הטיפוליות בנערות, השוהות לתקופה של שלושה חודשים ולחלקן מוארכת השהייה עד לחצי שנה, עולה חשש כבד של אי-חוקיות. עוד נטען בתלונה כי במוסד אין לנערות מספיק פרטיות: נערות התלוננו על חשיפת יתר שקיימת במסגרת משוב קבוצתי המנוהל במעון כשיטת טיפול.
התלונה גם מתייחסת לריבוי מקרים של פתיחת תיקים פליליים על שימוש בסמים או שימוש בכוח. הנערות המתלוננות ציינו שאין להן כתובת חיצונית לפנייה לתלונתן ואין להן ייצוג בהליך משפטי כאשר נפתח נגדן הליך פלילי. עו”ד סנדרה בולוס, נציגת האגודה לזכויות האזרח, הציגה את התלונה בשם נערות ועובדים במעון שביקשו לשמור על אנונימיות.

נערות מופנות למעון צופיה בעוד אפשר לטפל בהן בקהילה

עו"ד סוניה בולוס – האגודה לזכויות האזרח: הדבר הראשון שהוא מאוד חשוב הוא שצריך להגדיר מראש את אוכלוסיית היעד ואת מטרת המעון. אנחנו רוצים לבדוק היטב את השאלה מי צריך להיות מופנה לשם, כי חלק מהבעיות נובעות מכך שמופנות לשם נערות שהן אינן מתאימות למסגרת זו.

היו"ר מיכאל מלכיאור: זה כמובן לא טעות של המעון אלא של החברה הישראלית, משרד הרווחה. מה שקורה הוא שלא מוצאים לנערות האלה פתרון בקהילה ולכן מפנים את הנערות לשם. את זה כבר ראינו במספר ישיבות אצלנו. זה גם עולה הרבה יותר כסף למדינה, אבל ככה המדינה שלנו פועלת.

כליאת נערות חוסות בחדרים לימים שלמים

עו"ד סוניה בולוס: לגבי התלונות עצמן, הדבר הכי חמור הוא כליאת הנערות בתוך החדרים. אני רוצה להביא דוגמא אחת שאנחנו יודעים שהיא התרחשה. יש במעון מדיניות לפיה אסור לעשן סיגריות שהן אינן מסוג ‎TIME ומותר לעשן רק סיגריות מסוג ‎TIME.
היה מקרה שבו נערה שיצאה מהמעון הביאה איתה סיגריות מסוג אחר והיא החביאה אותן בתוך המעון. כשהדבר התגלה היא אוטומטית נכלאה בחדרה לשלושה ימים כעונש. לדעתנו זהו דבר מאוד מאוד מקומם וזוועתי. זה חלק מסוג הטענות שעלו שם.

טירטורים
עו"ד סוניה בולוס: הדוגמא השנייה היא בנושא הניקיון היסודי. אחד המדריכים ביקש מהנערות לקרצף את הקירות. לאחר מכן נעשתה בדיקה ונמצאה שריטה בקיר ולכן הנערות התבקשו שוב לקרצף את הקירות. אלו דברים מאוד מקוממים. אני מעדיפה שאנחנו נתמקד בדיון הזה בנושא הכליאה שלדעתנו הוא הנושא הכי חמור. צריכים להיות נהלים ברורים בנושא הזה כדי שאנחנו נדע מתי משתמשים בעונש הזה.

כליאה בחדר פסק זמן, כליאה בכלוב
עו"ד סוניה בולוס: ישנו חדר שנקרא "פסק-זמן" אליו מפנים נערות שנכלאות. אנחנו שמענו משני גורמים טענה לפיה יש כלוב שבו נעשה שימוש כשהנערות היו מתפרעות. אבל נושא הכליאה בתוך החדר של הנערה הוא דבר שבשגרה כשכל פעם מישהי עושה משהו שהוא לא בסדר.
אנחנו הבנו שיש חדר "פסק זמן" וישנו החדר של הנערה בו נועלים את הנערה עצמה. כליאה של נערה בחדר שלה לשלושה ימים רק בגלל שהיא עישנה סיגריה שהיא לא מסוג ‎TIME, הוא דבר מאוד חמור שפוגע בכבודן של הנערות.

אין לנערות ייצוג משפטי, מונעים מהנערות לעיין בתיקים המשפטיים שלהן
עו"ד סוניה בולוס:
רוב הדברים שנוסחו בגוף המכתב הם דברים חשובים. למשל, נושא ייצוג המשפטי של הנערות. הנערות נקלטות במעון ולאחר מכן יש דיונים שונים. אנחנו חושבים שמאוד חשוב שהנערה תהיה מיוצגת על ידי עו"ד כדי שהיא תוכל לנסח את הצרכים שלה בצורה הכי יעילה.
ישנו גם נושא הפרטיות. אין לנערות שם פרטיות, הן לא יכולות לעיין בתיק שלהן. אין נהלים ברורים מתי כן אפשר לעיין ובאיזה סוג של חומר כן אפשר לעיין.

העדר דווח ופיקוח
עו"ד סוניה בולוס: אנחנו שמענו עוד טענה לפיה לפעמים האנשים שמחליטים לכלוא את הנערה בתוך החדר שלה, לא מדווחים לממונים עליהם. אין דיווח ואין מנגנון של פיקוח ובדיקה. אף אחד לא בודק איך הדברים מתנהלים שם.

פגיעה בפרטיות
עו"ד סוניה בולוס: נושא הפרטיות הוא מאוד חשוב. יש משוב קבוצתי בו המדריך או העובדת הסוציאלית מספרים לכולם איך הנערה התנהגה ושההתנהגות שלה לא הייתה נאותה. זה דבר שפוגע בפרטיות של כל נערה ששוהה שם. אין משוב אישי, מדובר במשוב קבוצתי.

ענישה על דיבור בשפת האם
עו"ד סוניה בולוס: לא רק זה, אנחנו שמענו שנערה שמדברת בשפת האם שלה מקבלת עונש. נערה ערביה המדברת עם חברתה בערבית מקבלת עונש. יש הוראה ברורה לפיה צריך לדבר אך רק בעברית. יש צורך להעסיק עובדת סוציאלית ערבייה במעון שיכולה לתקשר בצורה יותר יעילה עם הנערה הערבייה שנמצאת שם.

קישורים:
  • התקבלו רוב הטענות של האגודה לזכויות האזרח בעניין "צופיה" לנערות במצוקה

    אילנית טרבלסי, מסילה, מעון צופיה, נערות במצוקה, פנימיה, רזיאל נהרי, רשות חסות הנוער

    ילדות של אף אחד – התעללות והזנחה במעון "צופיה" משרד הרווחה

    משרד הרווחה - התעללות, הזנחה, כפייה

    מתוך המאמר: "ילדות של אף אחד" מאת: בילי מוסקונה-לרמן 5.12.03, מעריב

    "… הפגישה הראשונה היתה עם הנערות. הסתכלתי עליהן כשסיפרו על הדברים הכי נוראיים בעולם בטון כאילו רגיל. השפילו אותן, הרביצו להן, פלשו לגוף שלהן, נעלו אותן. למתבונן מבחוץ נדמה שלמרות הכל שמחת החיים שלהן לא התפוגגה. חולצות בטן עליזות, סיגריות, מסטיקים, עגילים, עקבים גבוהים, מיניות מלאת חיים, שהמכות שחטפו, אחת אחרי השנייה, לא הצליחו למחוק. ואולי כן. ואולי מה שבחוץ בחוץ, ומה שבפנים בפנים. החיים שלהן עברו בתחנות דומות: הבית, הרחוב, הפנימייה. שלושתן שהו ב"צופיה" (מעון לילדות של משרד הרווחה), אבל זו היתה יכולה להיות גם פנימייה אחרת. הדבר הבסיסי שעולה מסיפוריהן הוא שדרוש פה תיקון.
    מי שחזר ועלה בשיחות עימן היה גבר חרדי, רזיאל נהרי. … רזיאל נהרי, בן 38, מתגורר ביישוב החרדי קרית-ספר. הוא ואשתו אוספים לביתם נערות דתיות שנזרקו לרחוב. מעבר למעשה הזה, שהוא לא ייאמן בעיני בנדיבותו, הרי שהביוגרפיה של נהרי היא סיפור מדהים בפני עצמו.

    "ילדות של אף אחד" מאת: בילי מוסקונה-לרמן 5.12.03, מעריב

    רזיאל מספר: "מכל הבנות שהתגוררו אצלי שמעתי אותן מילים: לא קיבלנו בחיים חום ואהבה וכשאנחנו יוצאות לפנימיות ולמוסדות, מפעילים עלינו כללים מאוד נוקשים וקשוחים שאנחנו לא יכולות לחיות בתוכם. אני מאמין להן, עברתי הכל על בשרי". המוסדות לא מכירים בעבודה שלי. יש לי טענה חמורה נגד שיטות החינוך הנוקשות במוסדות כמו 'צופיה'. נערות מצלצלות אלי משם עם סיפורים מזעזעים. המוסדות האלה רוצים פס ייצור של נערות צייתניות וכנועות, ובגלל זה מפעילים עונשים חריפים על בנות צעירות שעברו טראומה. אני מאמין באהבה, ומכיוון שאני לא איש מקצוע ופועל בהתנדבות, כל מה שאני יכול להציע לנערות האלה, שאין לאף אחד מושג כמה הן רבות, הוא רק את הבית שלי ואת הלב שלי. ותאמינו לי, הגעתי להישגים איתן בלי גבולות ובלי איסורים ובלי נעילות ובלי איומים ובלי השפלות".

    א' נכנסה להריון בגיל 15 וחצי. לפני שבוע נולד בנה. היא אחת מהנערות שמצאו מפלט ונחמה בביתו של נהרי. "אני מבית חרדי עם שמונה ילדים", היא מספרת. "מגיל עשר וחצי התחילו מכות. אבא הרביץ לי על זה שהידרדרתי מהדת. ברחתי מהבית, לא הלכתי לבית ספר. בתיכון כבר לא ביקרתי. יצאתי לרחוב, הסתובבתי עד הבוקר עם בחורים. אני חושבת שהכל התחיל מזה שבגיל 11, בכיתה ו', עברתי אונס. זה היה הנהג שלקח אותי לבית הספר ובחזרה כל יום. נשארתי תמיד אחרונה באוטובוס, והוא לאט-לאט התחיל לדבר איתי, לקרוא לי בשמות חיבה. ואני, עם השכל הקטן שלי, פירשתי את זה כאכפתיות. הוא היה נפגש איתי בשעות שאחרי בית ספר, ויום אחד יצאתי איתו אחר הצהריים למקום שקט והוא אנס אותי. נורא נבהלתי, לא ידעתי איך להגיב. לא עשיתי כלום, הייתי בהלם. חזרתי הביתה ולא סיפרתי, כאילו כלום לא קרה. רק לחברה אחת סיפרתי וממנה כנראה זה הגיע להורים שלי. הם התחילו לאיים על החיים שלו ולרדת עלי ויצא לי שם של מופקרת. ההורים לא נתנו לי מנוחה. אבא היה מרביץ לי עם חגורה ואמא דרבנה אותו בצעקות. הגיעו ימים שמהבוקר עד הלילה הייתי חוטפת מכות רצח, או היו מגלגלים אותי במדרגות או מעיפים לי את כל הבגדים מהבית.
    כבר לא ידעתי מה לעשות והחלטתי להגיש תלונה במשטרה נגד הורי שהתעללו בי. הגיעה פקידת סעד שלקחה אותי להוסטל חסוי בירושלים. זה היה מקום דתי ואני כבר לא רציתי להיות דתייה. ברחתי משם, החזירו אותי להוסטל וחוזר חלילה, עד שהחליטו להכניס אותי למוסד הסגור 'צופיה', שלא אוכל לברוח יותר.
    חמישה חודשים הייתי ב- 'צופיה' וחטפתי עונשים חריפים ביותר. נעילה בחדר, דחיית חופשות, ביטול ביקורים. במתכונת נעילה אין לך שום זכויות. אסור לעשן, אסור לצאת לחצר. דברים הכי קטנים שאני עושה, אומרת מילה מיותרת – זאת חוצפה. סגרו אותי ימים ארוכים בלי לראות אור שמש. בלילה נועלים את החדרים. בחצר הכל מוקף גדרות. ויש את אגף הפסק זמן. למה הגעתי לפסק זמן? בכיתי וצעקתי כי היתה לי שיחת טלפון. רבתי עם מדריך, התפרצתי בצעקות ובכי והכניסו אותי לפסק זמן. מטר על מטר, ארבעה קירות וסורגים. דלת פלדה עבה. מכניסים לשם ל-20 דקות . כמו צינוק. את לבד עם עצמך. יש שם בנות ששותות אקונומיקה כדי להגיע לבית חולים. אי אפשר להשתנות שם בכלל. מה שעושים שם, העונשים, איך שמתייחסים אלייך, זה מה שגורם להידרדרות. יצאתי מ- 'צופיה' נערה עצבנית, צעקנית, זקוקה לטיפול. במקום שזה יהיה מקום שמגייס אותך, זה מקום שיוצא נגדך. שם עברתי מבחינתי עוד התעללות. הגעת ממקום של מצוקה למקום שאמור להגן עלייך ואת נכנסת למצוקה כפולה. ככל שאתה הולך עם בן אדם בכוח הוא ילך מולך יותר חזק. אותי בכל אופן השיטה לא הצליחה לשבור. אחרי ארבעה חודשים וחצי קיבלתי חופשה ראשונה וברחתי. זה היה כל כך מוזר לצאת החוצה, מפחיד, לא ידעתי אם זה מציאות או דמיון. כל הזמן מכניסים לי לראש, 'את לא תוכלי להסתדר בחוץ'. תפסו אותי ועשו לי אבחון. לפי האבחון מחליטים על הנתונים שלך ועושים דיון לאן אני מתאימה, עם פקידת סעד,עובדת סוציאלית, המנהלת וההורים. ההורים שלי דווקא קיוו שאני אשתחרר. ניסיתי להראות כאילו בסדר לי וטוב לי כדי שיוציאו אותי החוצה, אבל אמרו עלי שאני בחורה מתחצפת.

    הוחלט להעביר אותי ל- 'מסילה', ואז התפרצתי, לא יכולתי. צעקתי, אמא שלי נכנסה בהם גם, התחלתי לבכות ולא הפסקתי. הפסיקה היתה עד גיל 18 ב- 'מסילה'. בגלל שצעקתי ובכיתי בלי הפסקה, העלו אותי לנעילה בחדר שלושה ימים. ואז התחילו לי מחשבות איך לברוח. רבתי עם אחד המדריכים שלא רצה להביא לי סיגריות בגלל שראה לכלוך קטן. ב- 'צופיה' מקרצפים את הקירות מרוב ניקיון, למה מה קרה? זה ממש הכעיס אותי. הצוות הולך איתך ראש בראש. 'אני לא יוצאת מפה עד שאתה לא מביא לי סיגריות', אמרתי לו, והם שוב נעלו אותי שלושה ימים. ככה הלכנו ראש בראש. אחר כך בחרתי טקטיקה אחרת. עשיתי את עצמי ילדה טובה. אמרתי למדריך, 'אני רוצה להתחיל דף חדש. רוצה להשתנות. תן לי עוד צ'אנס'. אז הם אפשרו לי לצאת הביתה ואני כבר תכננתי את הבריחה. יום שישי הגיע, דודה שלי באה לקחת אותי, מלווה אותי מדריך, רואה אותי עם כל השקיות ואומר לי: 'אני מקווה שתחזרי'. הלכתי לדודה שלי שחתמה שהיא אחראית עלי וברחתי ממנה עוד באותו ערב. הלכתי לידיד שלי והייתי אצלו במחתרת. אחרי חודש הלשינו עלי. דפקו בשש בערב בדלת. ואז הזעקתי את רזי ואמרתי לו: 'אתה חייב לעזור לי'. את רזי הכרתי ברחוב. הוא אמר, 'נצליח להוציא אותך מצופיה'. עזר לי לנסח מכתב לשופט. כתבתי שאני רוצה להיות במשפחה אומנת, שרזי מוכן לאמץ אותי ויהיה אחראי עלי. המשפט היה דרמה. השופט רצה לשמוע אותי. בכיתי: אני לא משתמשת, לא רצחתי, לא פרצתי, לא גנבתי. יצאתי לבלות. מה, זה פשע? השופט שלח את כולם החוצה ואמר שהוא ופקידת הסעד יחליטו. הם החליטו לאפשר לי חודשיים ניסיון אצל רזי. אצל רזי בפעם הראשונה מישהו הקשיב לי. היה לו חשוב מה אני אומרת ולא מה הוא רוצה לעשות איתי. במשפחה הזאת הייתי תשעה חודשים והשתקמתי. הוא שכנע אותי ללכת לטיפול פסיכולוגי ולאט-לאט חזרתי לעצמי. אני והחבר שלי גרים יחד ומגדלים את התינוק. אני יודעת שאני אהיה האמא הכי טובה".

    אילנית טרבלסי, עובדת סוציאלית, עבדה בעבר במעון לנערות "צופיה" ביבנה. "הנערות שמגיעות לשם מאוד שבירות וכועסות", היא אומרת. "לא מבינות למה הן נכלאות על עוול שפשעו נגדן. מה שקורה ב- 'צופיה' זה שבעצם הפתולוגיה מתעצמת, כלומר הכעס והזעם שלהן על החברה מתעצם. במקום לתת תשובה למצוקה הרגשית שלהן עובדים איתן דרך כליאה וענישה. זה פסול בעיני.
    'צופיה' מוגדר כמעון סגור לנערות הזקוקות להתערבות מיידית על מנת למנוע הידרדרות במצבן. הוא מוגדר כמעון אבחוני", היא אומרת. "שיטת החינוך של 'צופיה' מתמקדת בענישה ובכליאה. לפי ההתנהגות של הנערה ככה אנחנו נגיב, והכל מבוסס על דפוס של חובות ומעט מאוד זכויות. הנערות נענשות על כל צעד שהן עושות, כאשר יכולת התזוזה שלהן מינימלית. אסור לשתי נערות לשבת על אותה מיטה, לנעול נעליים גבוהות, נעלי אצבע, להחזיק ידיים, לצחוק בקול רם, להתאפר, ללבוש חולצות בטן וחולצות ללא שרוול, לשמוע ווקמן, לדבר עם בני משפחה יותר מעשר דקות בשבוע או לפגוש את בני המשפחה בחדריהן.
    הנערות מנקות פעמיים ביום את הקומה ופעמיים בשבוע ניקיון יסודי. על בסיס זה נקבעות הזכויות שלהן שמתבטאות בקבלת עשר סיגריות ביום על עשיית התפקיד שלהן כראוי. אין אופציה לסיגריות אחרות מלבד סיגריות 'טיים' ואין סיגריות פרטיות. נערה שהכניסה סיגריית חוץ אחת, לא 'טיים', נכלאת לשלושה ימים. חלק משיטת הטיפול ב- 'צופיה' נקראת 'שוק טיפולי', שמטרתה , בהגדרת המעון לשבור אתה נערה עד הסוף מהרגליה הקודמים על מנת להקנות לה הרגלים חדשים. שיטת טיפול אחת מרחיקה לכת לבקבוק ומוצץ. ישנן נערות שחוות את זה כטראומטי ומאיים…
    מההיכרות שלי עם הנערות, רובן אחרי השהות ב'צופיה', חוזרות למצוקה שאיתה הגיעו. יש כאלה שחוזרות לתקופה שנייה ושלישית ב- 'צופיה'. אין ספק שיש נערות שמסתדרות בחייהן אחרי השהייה במעון. שם יטענו שזה בזכותם. אבל אני שואלת האם את השיטה הזאת, של כליאה וענישה, החברה רוצה לאמץ לטיפול בנערות? הרי בבחירה הזאת אנחנו אומרים שכל הדרכים מקובלות, כולל האיום והפחד, במקום הולדינג -הכלה. במקום לתת תמיכה משחזרים עבורן את הפחד והאיום שחוו בסביבה החיצונית והשינוי שעובר עליהן הוא מלאכותי. 'צופיה' הוא לא המוסד היחידי בארץ שנוהג כך, והגיע הזמן לשיח ציבורי על שיטות חינוך ענישתיות. כבר היום קיימות מסגרות אחרות שנותנות תשובה טובה ובריאה יותר לסוג הזה של מצוקה. מקומות ששיטת הטיפול שלהם היא להגיע אל הילד למרות ההתנגדות שלו, דרך אכפתיות ואהבה, כשאנחנו מכירים בעובדה שהבית והחברה פשעו נגדו. הגיע הזמן שאת המענה תיתן הקהילה, ורזיאל נהרי הוא דוגמה מצוינת. למה לא להעביר את הכספים שמקבלים ב- 'צופיה' עבור כל נערה, 8,000 שקל ויותר, לאנשים כמותו? ".

    מבקר המדינה – סיכון נערות במעון צופיה
    בדוח מבקר המדינה על רשות חסות הנוער של משרד הרווחה לשנת 2008 קבע המבקר: מתחילת שנת 2008 חסרו במעון שני עובדי לילה, שתי עובדות סוציאליות ושמונה מדריכים. עקב המחסור בעובדי לילה לעתים היה רק עובד לילה אחד במשמרת, וההשגחה הפחותה מפני אירועים חריגים בלילה עלולה הייתה לסכן את הנערות; בשל המחסור בעובדות סוציאליות לא ניתן לנערות טיפול מתאים, והיו אף נערות שלא נפגשו כלל עם עובדת סוציאלית במשך כל תקופת שהותן במעון.
    קישורים:

    • מעון מסילה – מדיניות טיפול משרד הרווחה בנערות חוסות – יוני 2010 – פרשת ההתעללות בנערות חוסות במעון מסילה של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה שפורסמה בתחקיר מעריב ביוני 2010, חושפת עדויות של נערות החוסת במעון על מדיניות משרד הרווחה לטיפול בנערות במקום…. "לפעמים, כשנכנסתי לחדר הבטוח, היה שתן על הרצפה וקיא של הבנות מלפני", מספרת מיכל, נערה בת 19 ששהתה במוסד קרוב לשנתיים. "לפעמים את חייבת לעשות שם פיפי, פשוט אין לך ברירה. מחזיקים אותך שם בלי שירותים, והמדריכים מוציאים אותך רק אחרי כמה זמן. אני הייתי שם 48 שעות, ורק אחרי שעות הוציאו אותי לשירותים"…