התעללות בילדים, מוסדות משרד הרווחה, מעון גילעם, פנימיות ומעונות, רשות חסות הנוער

נערים חוסים מוכים במעונות משרד הרווחה

נערים חוסים מוכים במעונות משרד הרווחה , אסתי אהרונוביץ' וניב חכלילי יום שבת, 14 באוקטובר 2006, הארץ
בני נוער הנמצאים במעונות מתוקף צו בית משפט, סופגים מכות והתעללויות. יו"ר ועד עובדי משרד הרווחה מונע פיקוח על המוסדות

בגיל-עם אף פעם לא אומרים בוקר טוב. בשש בבוקר פותחים את הדלת בטריקה וצועקים 'עוף מהמיטה'. אם אתה לא ישר קם, הופכים אותך מהמיטה או שופכים עליך מים. לפעמים ישר על הבוקר הייתי עף לבידוד, בעיקר כשהמדריך היה עצבני", (חוסה ממעון גיל-עם).

הנוף הפסטורלי בדרך אל מעון גיל-עם, הממוקם בקרחת יער בין קרית אתא לשפרעם, מטעה. מאחורי החומות הגבוהות חוסים נערים שנשלחו לכאן בצו בית משפט, לאחר שרובם נפלטו מכל מוסד חינוכי אחר. על פי אתר האינטרנט של משרד הרווחה, המפעיל את המקום, מטרת המעון לתת מענה טיפולי לנערים הללו: לקדמם בתחום המקצועי, הטיפולי והחינוכי ולשלבם בחזרה בקהילה. המציאות שונה במקצת.

בינואר השנה באה ש', סטודנטית לחינוך העובדת עם נערים במעון, לפגישה השבועית שלה עם ד', נער בן 16 וחצי. בתחילת הפגישה, קרא לנער מדריך חינוכי, וביקש שייגש אליו. הנער ענה כי הוא כבר נמצא בפגישה עם ש'. מכאן ההידרדרות לאלימות היתה מהירה.

"המדריך לקח בכוח את ד' לביתן שבו הוא גר", מספרת השבוע ש', "משם נשמעו צעקות וקללות. הוא הוציא את ד' החוצה כשהוא אוחז את ידיו מאחורי הגב והוביל אותו לבידוד, כשכל הדרך הוא צועק עליו 'תהיה בשקט'. ואז, בדרך לבידוד, הוא פשוט זרק את ד' על הרצפה והטיח את ראשו במדרכה. ד' החל לצעוק 'הראש שלי, הראש שלי'. המדריך הסתער עליו כאילו שעומד מולו מחבל חמוש והתחיל להכות אותו מכות איומות. עמד שם עוד מדריך שצפה במתרחש, אבל לא עשה דבר. למחרת בבוקר הגעתי לבקר את ד'. כולו היה חבול, הוא היה מכוסה בסימנים כחולים על הפנים ופצע קרוש מהלחי עד הסנטר".

כעבור שלושה חודשים המליץ בנימין פישר, מפקח מחוז צפון ברשות חסות הנוער, להפסיק את העסקתו של המדריך. הסיבה: אלימות שלא לצורך שהפעיל כלפי הנערים החוסים. חצי שנה חלפה, המדריך המשיך לעבוד. לפני כמה שבועות הגיש נער אחר מהמעון תלונה במשטרה, לטענתו לאחר שהמדריך גרר אותו לבידוד תוך כדי חניקה. אלא שהמדריך הזה, מתברר, הוא רק קצה הקרחון.

לפני כמה חודשים שלחו בכירים בחסות הנוער מכתב גלוי וחריף אל ראש הממשלה המחזיק את תיק הרווחה, שבו התריעו על פגיעה קשה בתפקוד היחידה בעקבות מאבק שמנהל ועד העובדים בראשות משה דרעי, על גבם של הילדים החוסים. "אנו עדים לכך שיו"ר ועד העובדים מנהל בפועל את משרד הרווחה ומכתיב את העניינים וסדר היום במשרד", נכתב שם.

רק כעת החליט אהוד אולמרט, תחת כובעו כשר הרווחה, על הקמת ועדה לבדיקת הנעשה ברשות חסות הנוער – הגוף היחיד במשרד הרווחה שמוסמך לקלוט ילדים בסיכון ולהעניק להם טיפול פנימייתי.

הפרק הנוכחי במאבק המתמשך בתוך המשרד החל לפני כמה חודשים, כשדרעי הורה לעובדים "לנתק מגע" עם המפקח של מחוז הצפון, בנימין פישר. מאז, מתקשים אנשי חסות הנוער – שהחוק מטיל עליהם את האחריות לפקח על הנעשה במוסדות אלה – לבצע את תפקידם במוסדות גיל-עם, אחוה ואל-בוסתן. "מדובר במקומות קשים", אומר עובד במשרד הרווחה. "ילדים אלימים, מסוכנים, הצוות לא אחת מאבד שליטה ומוצא עצמו במצבים אלימים. היום יש נתק מוחלט עם המעונות הללו. אין לנו אפשרות לבצע ביקורת, ומדובר במצב המסוכן לילדים".
"אין מה לעשות, בכל מקום יש עשבים שוטים"

"על הבוקר הייתי עף לבידוד, בעיקר כשהמדריך היה עצבני" (אילוסטרציה: Shutterstock)

"המקלחות היו מקום פרוץ ופתוח. אני זוכר שתמיד היה שם קר… היו מקרים במקלחות… הפשיטו ילדים, שפכו עליהם מים קרים. בלילה המדריך היה מעדיף ללכת לישון. היו נועלים אותנו בחדרים. היינו נעולים בביתן כ-12 עד 20 נערים. בלילה אתה לא ישן. הפחד חזק. פחד מנערים שיפגעו בך, היו מקרים של דקירות סכין או חפצים חדים. הרבה פעמים חשבתי לברוח משם אבל פחדתי להסתבך יותר" (א', נער שחסה בגיל-עם)

יעקב ראובן, הממונה על המעונות, מפעיל זרוע של 12 מפקחים מטעם המדינה ומשרד הרווחה, שתפקידם להבטיח כי מדיניות המשרד מיושמת ב-57 המעונות של חסות הנוער ברחבי הארץ, שבהם שוהים כאלפיים נערים ונערות. כדי לעשות זאת חייבים המפקחים לבקר באופן רציף במעונות, ולשוחח עם הצוות המטפל והחניכים. צוות המפקחים פנה לאחרונה במכתבים נרעשים אל מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, אל נציב שירות המדינה, שמואל הולנדר ואל מנכ"ל משרד הרווחה, משה שיאון, ובהם התריעו על המצב שנוצר בעקבות הוראתו של דרעי לעובדים לנתק מגע עם המפקח בצפון.

"הפיקוח של הממונה על המעונות הוא לא ברמה של שוטר אלא ברמה של דיאלוג", מסביר עובד בכיר במשרד הרווחה. "לשבת ביחד עם הצוות במעונות ולפתור בעיות, והיום אין את זה. המצב המזעזע הוא שהפורום המקצועי של משרד הרווחה, המנכ"ל והסמנכ"ל, שיודעים על המצב, לא לוקחים אחריות. דממת אלחוט. אנחנו חיים באנרכיה. אירועים אלימים רק מתגברים, אף אחד לא מגיב, אני לא יודע למה מחכים".

במשרד הרווחה דוחים את הטענות. "הנהלת המשרד רואה את תפקיד המשרד בראש ובראשונה להגן על החוסים", מוסר הדובר. "בניית המעונות מבחינה פיסית והפעלתם באמצעות הצוות המטפל הגדול נועדו למנוע עד כמה שניתן כל התעללות שהיא. כשיש מקרים חריגים אנו מגיבים עליהם בחומרה רבה ועל פי החוק להגנת חסרי ישע. אנו עושים פעולות חינוכיות רבות בקרב העובדים למנוע התעללות ומבצעים פיקוח הדוק של מנהלים במעונות ושל מפקחים של המשרד".

אבל המקרה של המדריך ממעון גיל-עם מעיד על אי יכולתם של אנשי הפיקוח להתערב בנעשה במוסד. ש', אותה סטודנטית שעבדה בגיל-עם, היתה מזועזעת מהפגנת האלימות של המדריך ודיברה על כך עם המנהל. "הוא אמר לי שדברים כאלו קורים ושאין צורך להתלונן על המדריך, כי הוא עלול לאבד את מקום עבודתו", היא מספרת השבוע.

ש' ביקשה מהנהלת המוסד לבדוק את האירוע, וכשהתרשמה שהעניין מתמוסס פנתה אל המפקח של המחוז, בנימין פישר. "במקום יש אווירה של פחד", היא מספרת. "יש נערים שמפחדים מכל צעד שהם עושים. יש מדריכים שהולכים עם מקלות של מטאטא ביד. יום אחד ישבתי עם אחד הנערים ונכנס אחד המדריכים וביקש לדבר אתי ביחידות. הנער שאל 'למה?' המדריך שלף מקל של מטאטא, הנער ברח בצעקות של 'לא עוד פעם מכות'. ביום האחרון שלי שם, בסוף חודש יוני, ראיתי שאחד הנערים שלומד אצלי בכיתה יושב עם חבורות אדומות וכחולות על הפנים. שאלתי אותו מה קרה. הוא סיפר שאחד המדריכים נתן לו סטירה חזקה ובעט לו בצלעות. ואז הוא אמר: 'את יודעת, קרה לנו עוד משהו'. הוא סיפר שאותו מדריך הפשיט אותו ועוד שני נערים, העמיד אותם בשורה ושיחק להם באבר המין עם מקל של מטאטא".

עוד באותו היום ניגשה ש' אל מנהל גיל-עם, יעקב כהן, כדי לשוחח אתו על האלימות במעון. ש': "הוא אמר לי 'אין מה לעשות. בכל מקום יש עשבים שוטים. גם את תתרגלי לזה בהמשך'". לאחר אותה פגישה כתבה ש' אל יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, וביקשה את התערבותו. ביוני פנה קדמן אל הממונה על המעונות, ראובן, וביקש לבדוק את התלונות. הסיפור על המדריך מגיל-עם כבר היה מוכר במערכת, שהרי עוד במארס, לאחר פנייתה הראשונה של הסטודנטית אליו, המליץ המפקח פישר להפסיק את העסקתו.

בדו"ח ששלח אז אל הממונה עליו ציין פישר, על סמך שיחות עם הנערים, כי אין זו הפעם הראשונה שבה המדריך הזה נוהג לכאורה באלימות. הממונה על המעונות, יעקב ראובן, פנה לפיכך אל מנהל אגף משאבי אנוש במשרד הרווחה, מוטי אלישע, בדרישה לסיים את עבודתו של המדריך.

אבל המדריך המשיך לעבוד. כשהתקרב מועד התפוגה של החוזה שלו ביקש המדריך את עזרתו של משה דרעי, יו"ר ועד העובדים. "הוא התקשר אלי", מספר דרעי השבוע. "ניסיתי להתערב. דיברתי עם אנשים רלוונטיים במשרד שאחראים על משאבי אנוש ואמרו לי שאין מה לעשות, כי בכל זאת לא מדובר בעובד קבוע".

אבל גם לאחר תום תקופת העסקתו, סאגת המדריך לא תמה. כשבוע לאחר המועד הרשמי להפסקת עבודתו התברר שהוא עדיין עובד במעון ויש נגדו תלונה על מעורבות בתקרית אלימה נוספת. על פי עדות של אחד הנערים, ב-3 בספטמבר בשעות הערב נכנס המדריך אל חדר הטלוויזיה שלהם והורה להם לכבות את המקלט. הנערים ביקשו לראות את הסרט עד סופו, אך המדריך דרש מהם להיכנס מיד לחדריהם. נער אחד ביקש מהמדריך שיאפשר לו רק לגמור את הסיגריה שעישן. המדריך, על פי עדות הנער, דחף אותו, לפת את ידיו סביב צווארו והכניס אותו בכוח לבידוד. לטענתו, המדריך ביקש ממנו להפשיל את מכנסיו כדי לערוך בו חיפוש, אך הוא סירב; בתגובה החל המדריך לצעוק, להשתולל ולחבוט בנער. לבסוף תפס את ראשו והטיחו בקיר.

הנער סיפר שהוחזק בבידוד עד השעה אחת אחר חצות. כעבור יומיים הגיש תלונה במשטרה נגד המדריך. הממונה על המעונות ומפקחיו לא קיבלו דיווח על התקרית. הדבר נודע להם רק לאחר שמפקחת באה אל המעון וראתה את הנער עם סימנים סביב צווארו. המפקחת שוחחה אתו ביחידות, שאלה אותו לפשר הסימנים ונדהמה לשמוע כי שמו של אותו מדריך מוזכר שוב בקשר למעשה אלימות. כשפישר ביקש לשוחח על המקרה עם הנהלת המעון ולברר מדוע המדריך עדיין מועסק במקום, הוא לא קיבל תשובות ענייניות. "מצב זה הנו בלתי נסבל", כתב פישר נואשות לבכירים במערכת. "מוגנותם של הנערים נפגעת יום יום ולנו אין שום אפשרות לסייע לאוכלוסייה שבשבילה אנו קיימים".

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה כי "החקירה מתנהלת במשטרה, המדריך סיים את עבודתו במעון". וכך מתוארת התגלגלות האירועים בתגובת הדובר: "בחודש מארס,
הילדים משלמים על מאבק ועד העובדים

"אף אחד לא רצה להתלונן במשטרה. בסוף היום המדריכים עדיין שם" (אילוסטרציה)

"הגעתי לגל-עם בגיל 14 והייתי שם שנתיים. הייתי בהמון תקריות של אלימות. אלימות בין הנערים וגם אלימות של המדריכים נגד הנערים. אף אחד לא רצה להתלונן במשטרה, כי בסוף היום המדריכים, הם, עדיין שם. המדריכים נהגו לאיים. הסגנון היה 'נשלח אותך לבית הסוהר', 'נפתח לך תיק'. מה היה הדבר הכי אלים שחוויתי? אחד המדריכים לקח נונצ'קו, לקח אותי לבידוד, הפשיט אותי והכניס לי מכות רצח. זה היה בחורף, נשארתי שם לבד, כל הלילה, עירום. הייתי ילד בן 14" (חוסה מגיל-עם)

לפני שלושה חודשים ביקר פישר בגיל-עם, בעקבות כתבה שפורסמה באחד המקומונים בחיפה על התעללות פיסית ומינית של שלושה נערים בחוסה אחר. דיווח על המקרה לא הגיע אליו. בגיל-עם נתקל בחומות של שתיקה. "זה היה מקרה מזעזע", מספר בכיר במערכת. "שלושה ילדים תקעו מוט בפי הטבעת של ילד אחר ולנו אסור היה לחקור מה קרה שם. פישר הגיע למקום. המנהל, יעקב כהן, אמר לפישר: 'אנחנו מכירים שנים, אני יכול לשתות אתך קפה, אבל אני לא יכול לדבר אתך על האירוע הזה. זו ההנחיה שקיבלתי מהוועד'. פישר יצא משם המום".

באוגוסט תיכנן פישר להיפגש עם מנהל מעון אחוה, משה צפריר, כדי לדון עמו על המצב במוסד, אך כמה מפתיע, הפגישה לא קוימה. במכתב ששלח פישר אל הממונים עליו הוא הודיע שצפריר ניתק מגע עמו ולא עונה לטלפונים.

מקרה נוסף שלא דווח היה במעון אל-בוסתן בג'וליס, המיועד לנערות ערביות. לפישר נודע כי בסוף אוגוסט התמרדה קבוצה של נערות והתבצרה על הגג של ביתן השומר. הנערות סירבו לרדת והצוות הפעיל כוח רב כדי להורידן. לטענת עובדים במערכת, פישר לא קיבל שום דיווח על "המרד" ממנהל המעון, איברהים מטאנס, ושוב לא הורשה לבדוק את הפרשה. "זהו מעון קשה שקורים בו דברים המצריכים עבודה אינטנסיבית מול הפיקוח", אומר בכיר במערכת, "דיאלוג זה אינו מתקיים".

לפני חודש בא פישר, למרות החרם שהוכרז עליו, לביקור פתע במעון גיל-עם. במקום סערו הרוחות לאחר שאחד הנערים ניסה להתאבד בתלייה. "פישר ביקש לדבר עם רכז החינוך, רמי אמסלם", מספר אדם שנכח במקום. "אבל הרכז סירב לדבר אתו והסביר כי קיבל הוראה כזאת מהוועד. פישר ביקש לדעת מה קרה. הוא הבין שזה היה אירוע מתגלגל – הילד היה בעונש, הרכז ככל הנראה היה בעימות אתו – אבל אף אחד לא נתן לו לבדוק. זה כבר עבר כל גבול".

בהנהלת משרד הרווחה מנסים להמעיט מחומרת הבעיה. "על פי ההיררכיה בחסות הנוער המפקח הישיר על המעונות בצפון הוא בנימין פישר ומעליו סגן הממונה על המעונות והממונה על המעונות", מוסר בתגובה נחום עידו, דובר המשרד. "מנהלי המעונות בצפון, בהוראת מועצת העובדים, אינם משתפים פעולה עם המפקח בצפון בלבד. הם אינם מחרימים את הממונה על המעונות".

מיהו אותו משה דרעי, יו"ר הוועד, שבהבל פיו מצליח לשבש את פעולותיהם של המפקחים על המעונות? דרעי נחשב לנציג עובדים מיליטנטי וכוחני, שפועל להגנת זכויות העובדים באש ובמים. כיו"ר הוועד של משרד הרווחה ניהל כמה שביתות מתוקשרות של עובדיו. במאבקו נגד האוצר אף עיכב הוועד העברת כספים למשפחות אומנה ולמוסדות של אוטיסטים ומנע לזמן מה קבלת חוסים חדשים לפנימיות הנוער והנכים. "במשרד הרווחה מכירים את כוחו היטב", אומר מכר של דרעי. "אם הוא רוצה, כל המערכת משותקת. הוא שולט באנשים שלו, מילה שלו וכולם שובתים".

זה תקופה ארוכה מנהל דרעי מאבק נגד התוכנית הממשלתית להפריט את המוסדות למפגרים שמפעיל משרד הרווחה ולהיפרד מ-1,200 עובדי מדינה. ברשות חסות הנוער כבר הופרטו רוב המעונות ב-15 השנים האחרונות, ומתוך 800 העובדים בהם פחות מ-100 הם עובדי מדינה. על משרותיהם של כמחצית מהם, העובדים פיסית במעונות, מתנהל המאבק.

"בני פישר התחיל לבקר במעונות של מחוז הצפון והתחיל 'לחפש' את העובדים", מסביר דרעי את החלטתו "לנתק מגע" מהמפקח. "באו אלי עובדים ואמרו לי שהוא מחפש אותם. ואני ביקשתי מהעובדים תלונות, כדי שנבדוק את העניין. אנחנו קיימנו דיון על הנושא והוצאנו לו מכתב כדי שיבוא ויגיב על התלונות שיש נגדו. הוא לא הגיע. ישבנו מועצת העובדים וקיבלנו החלטה לנתק ממנו מגע עד שהעניין יתברר אצל גורמים בכירים במשרד. עד היום לא מדברים אתו. כל העובדים משתפים פעולה ומבצעים את ההנחיות שלי".
גם המנכ"ל וגם הסמנכ"לית ניסו לטפל במשבר

"העובדים נפגעים. ואם לא יבצעו את ההוראות של ועד העובדים, הם ייפגעו עוד יותר. בגיל-עם בני פישר איים על עובדים, ששמרו על ההוראות שלנו, להביא אותם לדין משמעתי. לפני שבועיים הוא הגיש תלונה במשטרה נגד עובד המעון שלא מדבר אתו. העובד אמר לו, אל תשים אותי במצב לא נעים, אסור לי לדבר אתך" (הכוונה לרמי אמסלם).

עובדים במשרד הרווחה טוענים השבוע כי מנכ"ל המשרד, משה שיאון, והסמנכ"לית תמר סליימן, מושכים ידם מהסכסוך בין דרעי לעובדי חסות הנוער, אף על פי שהם מודעים למצב הבעייתי. דובר המשרד אומר בתגובה, כי "גם המנכ"ל וגם הסמנכ"לית ניסו לטפל במשבר בחסות הנוער, אבל לצערנו לא כל כך הצליחו. הם הזמינו את כל הנוגעים בדבר לפגישה, אבל הפגישה התפוצצה כי ראובן יעקב פוצץ אותה. בעקבות כך הוקמה למעשה ועדת הבדיקה". "הם לא רוצים להסתבך עם דרעי", אומרים עובדים במשרד. "אם הוא רוצה הוא יכול להוריד את כל השאלטרים".

נערים חוסים מוכים במעונות משרד הרווחה , אסתי אהרונוביץ' וניב חכלילי יום שבת, 14 באוקטובר 2006, הארץ
מודעות פרסומת
התעללות נפשית, מדיניות משרד הרווחה, מעון גילעם, מרב בטיטו, פנימיות ומעונות, רשות חסות הנוער

מעון גילעם משרד הרווחה – כליאת ילדים בבידוד ימים שלמים ומתן סמים פסיכיאטריים ללא פיקוח

נעולים – תחקיר מעון גילעם – כליאה בבידוד ימים שלמים, מתן סמים פסיכיאטריים ללא פיקוח לקטינים
17.05.2013 – "נעולים" – תחקיר מעון גילעם, מרב בטיטו , "7 ימים" , ידיעות אחרונות

17.05.2013 – "נעולים" , מרב בטיטו , "7 ימים" , ידיעות אחרונות
נעולים – תחקיר מעון גילעם – כליאה בבידוד ימים שלמים, מתן סמים פסיכיאטריים ללא פיקוח לקטינים

להורדת התחקיר בקובץ PDF הקלק כאן

"תוציאו אותי מפה, אני לא יכול יותר, כואב לי".
זעק נער צעיר מתוך חדר הבידוד של המעון הנעול גילעם. זה לא עזר לו. כמה שבועות אחר כך אושפז הנער במחלקה לבריאות הנפש. עדויות שהגיעו ל"7 ימים" מתארות נערים הנשלחים לתקופות ארוכות בבידוד, היעדר אחות מוסמכת ומעטפה אחת, עם כדורים פסיכיאטריים, שמוכנה בערב למקרה של "מצבי התנהגות מסוכנת".
משרד הרווחה: "המעון עבר הרבה תקופות קשות בעבר, אך עשה תהליך מדהים בשנים האחרונות".
הזעקות שנשמעו מכיוון חצר הבידוד גילעם – מעון נעול שבו שוהים בני נוער בפרקי זמן משתנים בהתאם לצווי בתי המשפט ובתנאי פנימיה – לא פסקו במשך דקות ארוכות.
אהרון (שם בדוי), הנער שהוכנס לבידוד, לא הפסיק לקרוא שוב ושוב לאם הבית. "תוציאי אותי מפה", הוא קרא לה, אבל איש לא ענה לו.
בקטע וידיאו שהגיע לידי "7 ימים" נשמעות צעקותיו המחרידות של הקטין, שנמשכו דקות ארוכות, עד אשר הצילום נקטע.

"כואב לי, תוציאו אותי מפה, אני לא יכול יותר".
בכה אהרון, אך לא זכה לשום מענה. השעה היתה קצת לפני תשע בבוקר, וביום ראשון בשבוע משרדי המעון המו אנשי צוות.
"ישבתי מחוץ למשרד שלי ושמעתי את הצעקות ממרחק של עשרות מטרים", מספר אחד העובדים שהיו במקום. "היה איתי עובד נוסף, והמשרדים היו מלאים באנשי צוות. להערכתי, רבים שמעו את הצעקות, הן היו מקפיאות דם. זיהיתי את הקול שלו מיד, כי בעבר מצאתי אותו כשניסה לפגוע בעצמו".

– מה עשית כששמעת את אהרון צועק?

"פתחתי את דלת חדר הבידוד, כי ידעתי שהוא מסוכן לעצמו. דיברתי איתו, הוא התלונן שכואב לו, שהוא סובל ולא רוצים לפנות אותו. פתאום הגיע אחד מאנשי הצוות והתפלא שאני שם. הוא שאל: 'מה אתה עושה פה?', עניתי לו שהילד קרא לי, אז ניגשתי אליו ונכנסתי לבידוד. הוא כעס עלי ואמר: 'מי הרשה לך? מה אתה מתערב?', אז יצאתי החוצה כדי לא להתווכח ליד הילד. אמרתי לו שהנער מתלונן שכואב לו. הוא ענה לי: 'הוא סתם משחק אותה. אתה רופא? אל תגיד לנו מה לעשות. זה לא התפקיד שלך!"
העובד מיהר להוציא מזכר למנהל.
"כאשר הגעתי למעון בשעה 07:15 בעודי מדפיס את השעון, קרא לי נער מתוך הבידוד ורצה לדבר עימי" – כך כתב בו ביום למנהל המעון, יעקב כהן. "החלפתי עימו כמה מילים ובהן טען הנער כי נחבל. באותו רגע הגיע איש צוות והשתומם מדוע אני נמצא בבידוד ומדבר עם הנער, וטען שאסור לי לעשות זאת משום שזה אינו תפקידי".
העובד הוותיק ממשיך ומתאר את קורותיו באותו הבוקר: "ברצוני להזכיר כי בעבר הסתכלתי דרך פתח הבידוד, וראיתי את אותו נער מנסה לפגוע בעצמו. באותו רגע הגיע איש צוות ואמר לי שאסור לי לטפל בנער או לדבר עימו. שאלתי היא: האם במקרים כאלו, כשנער עלול לפגוע בעצמו, איני רשאי להתערב ולמנוע את הסבל, והאם אני רשאי לדבר עם נערים ולשמוע את מצוקתם ואולי גם לעזור להם? מבקש בזאת הנחיה לעתיד".
ביומן הבידודים של מוסד גילעם מאותם תאריכים, שהגיע לידי "7 ימים", מופיע שמו של הנער "אהרון" בן העשרה שוב ושוב: למרות שתואר בפנינו על ידי אנשי צוות כ"שקט וחמוד", הוכנס לבידוד כבר ביום הראשון של חודש אוקטובר, וגם במהלך חודש נובמבר. באמצע נובמבר הוכנס לשם שוב למשך כמה שעות, ובימים שלאחר מכן מצויין שמו בבידוד יותר מעשר פעמים.

בעקבות המכתב זומן העובד לשיחה עם המנהל: "הוא דרש ממני לא להתערב, אלא לקרוא למדריך", טוען איש הצוות, "אז אמרתי לו שעד שאני אקרא למדריך, הילד יכול למות. הוא לא קיבל את דבריי".
את המקום שבו מבודדים את הנערים החוסים תיאר אחד המדריכים: "זו חצר פתוחה עם גג חלקי וטלאי סורגים".
יומיים אחרי שתועדו זעקותיו של אהרון וימים רבים לאחר שהיה בבידוד, פונה הנער למרפאת זבולון בקריות, שם טופל רפואית.
שבוע לאחר מכן שוב פונה אהרון למרפאה בשל מצבו הבריאותי. גם לאחר מכן הוכנס לבידוד, אולם שבועות ספורים לאחר מכן אושפז הנער לראשונה בחייו בבית חולים לבריאות הנפש, ולאחר מכן הועבר למעון שיקומי אחר.
"7 ימים" מביא עדויות על אודות התנהלות בעייתית במעון הנעול גילעם. זו אינה הפעם הראשונה: כבר לפני כשלוש שנים וחצי חשפנו סיפורים קשים שהתנהלו בין כותלי המוסד.
במשרד הרווחה אומרים בתגובה, כי "ההתנהגויות שאיתן מגיעים נערים לגילעם הן קיצוניות ביותר, גם ברמה של האלימות כלפי הזולת וגם כלפי עצמם. זה מעמיד אתגר כמעט בלתי אפשרי בפני הצוות במעונות" – וכאן, מודים במשרד הרווחה, "אין לנו הכלים שישנם בשירות בתי הסוהר ובבתי חולים פסיכיאטריים", אך מוסיפים: "מעון גילעם עבר הרבה תקופות קשות בעבר, אך עשה תהליך מדהים בשנים האחרונות".

ההזדמנות האחרונה

חסות הנוער היא הרשות האחראית מטעם משרד הרווחה על טיפול חוץ ביתי במתבגרים המצויים במצבי קצה של סיכון ופשיעה, לאחר שמסגרות רבות כשלו במתן מענה טיפולי עבורם. הרשות הופעלה על ידי המדינה עד ראשית שנות ה- 80, ואז החלה הפרטת השירות.
כיום מספקות את השירותים ההכרחיים של חסות הנוער כמה עמותות, שהגדולות שבהן הן ענ"ב ואותו (לשעבר שח"ל).
בשתיהן יחד מועסקים יותר מ- 400 עובדים. שירותים אלו מתוקצבים על ידי משרד הרווחה.
בשנים האחרונות חלה ירידה הדרגתית בתנאי העסקתם של העובדים, והשכר של רובם נמוך מאוד ואף נושק לשכר מינימום. תנאי ההעסקה הירודים גורמים לתחלופת עובדים גבוהה ולקושי בגיוס כח אדם. הפגיעה בעובדים פוגעת באופן ישיר בנוער שנמצא תחת חסותם.
כך למשל, משך ההעסקה הממוצע של מדריך הוא פחות משנה וחצי, בזמן שאחד הגורמים החשובים ביותר לנער או לנערה שעברו חוויות קשות הוא קיומה של דמות יציבה ונורמטיבית בחייהם. כמו כן, הקושי בגיוס עובדים, על אף התקנים, יוצר מצב בלתי נסבל של נערים הנשארים ברחובות או נשלחיםם לבתי כלא כי אין עבורם מענה.
ובכל זאת, כיצד קורה שנער ללא עבר של אשפוז פסיכיאטרי מגיע בתוך חודשיים למצב כה קשה? מדריך, שעזב לאחרונה את עבודתו בגילעם, מספר: "אהרון קיבל כדורים יום-יום, מאז שהגיע אלינו".
– על פי איזה מרשם מחולקים הכדורים האלה?
"יש לנו פסיכיאטרית שבאה ומאבחנת. היא מגיעה אחת לשבוע-שבועיים ופוגשת בכל פעם שניים – שלושה נערים".
— ומי מחלק את הכדורים? אחות?
"לא. אין תקן לאחות. זה המצב זה שנים. מי שנותן את הכדורים לנערים היא אם הבית. בסוף יום העבודה היא משאירה את הכדורים של הערב אצל המדריכים. כל ההתנהלות הזאת לא תקינה בעיניי.
אני התרעתי כמה פעמים על הענין הזה, שלדעתי אחות צריכה לחלק את הכדורים ובוודאי לא מדריכים או אם הבית".
– בפני מי התרעת?
"עליתי למנהל, לרכז החינוך וגם לאם הבית. אמרו לי: 'אל תדאג, יש לנו את כל המסמכים במשרד'. אמרתי: 'תציגו לי אותם'. לא פעם איימתי שאני לא אתן כדורים".
– אתם המדריכים נותנים את הכדורים?
"מה שקורה הוא, שנותנים לנו כדורים בתפזורת. לגבי כל נער יש ערכה כזו שמכניסים לתוכה את הכדורים. בצהריים היא (אם הבית) נותנת. אם לא – אחד המדריכים נותן. בערכה עצמה לא פעם ולא פעמים גיליתי שכדורים הוחלפו בטעות".
– דיווחת על הטעויות הללו?
"בוודאי. תארי לך נער שקיבל בטעות כדור שהיה מיועד ללילה, ובמשך כל היום הסתובב כמו זומבי, חצי רדום. וגם ההפך קרה, שנער לא הצליח לישון כל הלילה והיה ערני מדי בגלל כדור שהוחלף, ובבוקר הוא שוב לא תיפקד אחרי לילה שלם שהיה ער".
ברווחה אומרים, כי "קרו פעמים בודדות שהכדורים נפלו, אך מאז הופקו לקחים והוסקו מסקנות".
הוריו של אהרון הילד אומרים שמעולם לא היה לבנם עבר של אשפוז פסיכיאטרי ומעולם לא נזקק לטיפול תרופתי לפני שהגיע למערכת המעונות.
כמה ימים מאוחר יותר, בשיחה נוספת עם אותו מדריך, הוא ציין בפנינו כי שקל כמה פעמים לסרב להוראה לתת כדורים פסיכיאטריים, אולם חשש כי יפוטר ולכן נאלץ להמשיך בזאת: "הם פגעו בשכרי בעבר לא פעם. רוב השכר שלנו מגיע מהמשמרות שאנחנו עושים, ועל כל סירוב כזה נענשתי בעבר בהורדה של מספר המשמרות". ברווחה מכחישים: "לא היו דברים מעולם".
עוד הוסיף המדריך: "הנערים שוחחו איתי על ענין הכדורים פעמים רבות. יש כאלו שמנסים להתחכם, לא בולעים את הכדורים".

– הנערים התלוננו על כך?

"בטח, כל הזמן. הם אומרים לי: 'אתם רוצים לשגע אותי? אתם רוצים לסמם אותי? מה אני משוגע?' לאחרונה קנו להם מרסק כדורים משום שהם מסרבים לקחת את התרופה, והרכז או המנהל או אם הבית נותנים את ההוראה לרסק כדור לנער מסוים. נער לוקח את הכוס וצריך לבלוע את הכדור בנוכחותי. למדריכים נאמר שהנער חייב לקחת את הכדור".
מדריך לשעבר בגילעם מספר כי זה שבע שנים שאין אחות במעון גילעם: "אם הבית נכנסה לתפקידה לאחר שפורסם מכרז, ולאחר שהפכה ממחסנאית לאם בית הפכה גם להיות האחראית על מתן הכדורים הפסיכיאטריים".

– כמה נערים מקבלים היום כדורים?

"מתוך 28 נערים במוסד, 22 מקבלים כדורים באופן קבוע".

מדריך אחר שעזב מספר כי המדריכים הנשארים למשמרות אחר צהריים ולילה מקבלים מעטפה עם כדורים, למקרה שאחד הנערים יצא מכלל שליטה. וכך נכתב על ידי אם הבית במסמך פנימי שהגיע לידי "7 ימים":

"במקרים של SOS (במצבי התנהלות מסוכנת לעצמו או לסובבים), יש לתת כדור שלם של 40 מ"ג. במעטפה יש 8 כדורים, אבקש לעדכן את אנשי הצוות מתי קיבל הנער כדור". חתומה: אם הבית.
"הם חיות? שואל המדריך, "צריך להרדים אותם כדי שיהיה שקט תעשייתי? ההתנהלות הזאת מפחידה אותי.

שער גילעם. כופים על הילדים לקחת כדורים פסיכיאטריים

"חום ואהבה"

במשרד הרווחה מופקד אגף תקון על מתן שירותי טיפול חברתי ופיקוח, שיקום ומניעה לעוברי חוק ולאוכלוסייה במצוקה קשה.
רשת חסות הנוער, הפועלת במסגרת אגף תקון, הינה הרשות המוסמכת לפתח, להפעיל ולבקר מענה חוץ ביתי לבני נוער עוברי חוק או טעוני הגנה, המוצאים מביתם לפי צווים שיפוטיים, או לפי המלצות של שירותי הרווחה, בהתאם להוראות חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, וחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) תשל"א-1971.
בראש רשות חסות הנוער עומד הממונה על המעונות, והרשת מטפלת בכ- 2000 מתבגרים בשנה ברשת מגוונת של מסגרות: רוב האוכלוסיה המטופלת הינה בגילאי 12-18.
המוסדות הינם מעונות נעולים, ואליהם מגיעים נערים שנשפטו אך לא נשלחו לבית הסוהר, אלא לתקופת שיקום באמצעות כלים חינוכיים וטיפוליים, הקניית השכלה ושינוי דפוסי התנהגות, כשהמטרה הינה להשיבם לחברה נורמטיבית ולסייע להם לרכוש נורמות התנהגותיות ותפקודיות.
מתחילת שנות ה- 90 קבעה הממשלה מדיניות של העברת מוסדות הרווחה, שהופעלו בעבר על ידה, לרבות מעונות נעולים כמו גילעם, להפעלה בידי גורמים חוץ ממשלתיים.
מדיניות זו – על פי החלטה ממשלתית – מטרתה לייעל ולשפר את השירות הניתן במוסדות הרווחה. כך, משימות שבוצעו בעבר על ידי עובדי מדינה, בין אם מדובר בהוראה ובין אם בהדרכה, בתחזוקה או בבישול, מבוצעות כיום על ידי גופים חיצוניים המספקים את השירותים האלה.
בגילעם מופעלים השירותים הניתנים לנערים על ידי עמותת ענ"ב.
אחד המעונות השייכים לחסות הנוער הוא מעון ירכא, המצוי בכפר ירכא שבצפון ומהווה את הכתובת היחידה לבני נוער ערבים.
אבי בן שלום הוא מדריך ותיק בירכא, שעבד עד לפני כמה שנים גם בגילעם.

באוגוסט 2012 שלח בן שלום מכתב למנכ"ל עמותת ענ"ב, שי שער.
בן שלום התריע על "נורמה פסולה", לדבריו שהשתרשה במעון ירכא בנוגע לכליאת חוסים ולמתן תרופות פסיכיאטריות:

"כידוע, כליאת חוסים ומתן תרופות על ידי גורמים לא מוסמכים הינה עבירה על חוקי המדינה ומאסר בגינה… אין רצוננו בעריפת ראשים, אלא בסביבת עבודה חוקית למען אוכלוסיה שלשלומה אמונים אנו".
בתשובה קיבל בן שלום מכתב ממשרד הרווחה. לטענת בן שלום על כליאת חוסים, ענה המשרד:

"אבקש לחלוק על השימוש במינוח 'כליאת חוסים', ולהבהיר כי אין כליאה של נערים במעונות של חסות הנוער. אכן, כדי לשמור על שלומם ובטחונם של הנערים, ישנה האפשרות להשתמש באמצעי ריסון וכן האפשרות להחזיק נער בחדר נעול, הכל בהתאם לקבוע בסעיפים 41 א' ו- 41 ב' לחוק הנוער, התשל"א-1971".
לגבי השימוש בתרופות פסיכיאטריות, עונה המשרד: "מאחר שהמעון מהווה תחליף לבית, נעשית נטילת התרופות בדומה לאופן שבו היו הנערים נוטלים תרופות בביתם. סוגי התרופות ומינונן נקבעים על ידי רופאים, ונטילת התרופות מוסכמת על הקטינים ועל הוריהם, החתומים על מסמך שלפיו הם מסכימים כי הנערים ייטלו תרופות אלו. תפקיד המדריכים בהקשר זה הוא אך לדאוג להזכיר לנערים לקחת את תרופותיהם, תוך שאינם כופים זאת עליהם כמובן, ולוודא שנער שנטל תרופה חתם שעשה כן".
בן שלום לא הרים ידיים, ובחודש דצמבר האחרון כתב גם לשר הרווחה דאז (משה כחלון):

"כבוד השר, שנים ארוכות נכלאים החוסים במעונות החסות של משרד הרווחה… כליאתם נכפית על ידי עובדי ההוראה במקום. כמו כן מתן תרופות נכפה על עובדי ההוראה בניגוד לתקנות ולהוראות…".

על מכתבו זה טרם קיבל תשובה עד היום. בן שלום, יושב ראש עובדי ההוראה בירכא ובעבר בגילעם, מדגיש שלא יפסיק את מאבקו:

"הנערים האלה מגיעים לטיפול ולשיקום, אני מכיר אותם ועובד איתם שנים רבות. הם זקוקים לחום ולאהבה כדי שיוכלו לחזור לחיות בחברה נורמטיבית ולהביא תועלת לעצמם ולחברה הישראלית.
הם באים ממשפחות חלשות שאינן מודעות לזכויותיהן. הבידוד, למרות הכחשות הממונים – הינו מעשה חמור לדעתי.
גם המצב, שבו ניתנות להם תרופות ללא בקרה וללא פיקוח של איש מקצוע, לא היה עובר בשלום לו היה מדובר בבית 'האח הגדול' או בילדים הביולוגיים של האחראים על חסות הנוער".

נעולים – תחקיר מעון גילעם – כליאה בבידוד ימים שלמים, מתן סמים פסיכיאטריים ללא פיקוח לקטינים
נעולים – תחקיר מעון גילעם – כליאה בבידוד ימים שלמים, מתן סמים פסיכיאטריים ללא פיקוח לקטינים

נעולים – תחקיר מעון גילעם – כליאה בבידוד ימים שלמים, מתן סמים פסיכיאטריים ללא פיקוח לקטינים
נעולים – תחקיר מעון גילעם – כליאה בבידוד ימים שלמים, מתן סמים פסיכיאטריים ללא פיקוח לקטינים

קישורים:

"חומות של ייאוש" , מרב בטיטו , 7 ימים , ידיעות אחרונות – אוגוסט 2009 – במעון הסגור גילעם אמורים לשקם נערים בסיכון. במקום זה, טוענים חוסים ומדריכים, שלחו אותם ל"הפרדות" למשך ימים, בהם נאלצו לישון על ספסל, ונמנעה מהם האפשרות ללמוד …

נערים חוסים מוכים במעונות משרד הרווחה , הארץ , אוקטובר 2006 – בני נוער הנמצאים במעונות מתוקף צו בית משפט, סופגים מכות והתעללויות. יו"ר ועד עובדי משרד הרווחה מונע פיקוח על המוסדות. -בגיל-עם אף פעם לא אומרים בוקר טוב. בשש בבוקר פותחים את הדלת בטריקה וצועקים 'עוף מהמיטה'. אם אתה לא ישר קם, הופכים אותך מהמיטה או שופכים עליך מים. לפעמים ישר על הבוקר הייתי עף לבידוד, בעיקר כשהמדריך היה עצבני", (חוסה ממעון גיל-עם).

משרד הרווחה – ועד העובדים – ההנהלה – והשיקולים הזרים על גבם של החסויים והאזרחים- מעון "גיל עם" – בועדה שמינה רה"מ ושר הרווחה דאז אולמרט בשנת 2006 נמצאו כשלים חמורים והיעדר יד מכוונת בניהול משרד הרווחה. מטרת הוועדה היתה לבחון אי סדרים ברשות חסות הנוער שבמשרד, אולם הדו"ח שהגישה מעלה תמונה עגומה על דרך התנהלות המשרד. בין היתר מתוארת שורת מחדלים ברשות, לרבות עבירות על החוק, וכן מחנאות ומעורבות יתר של ועד העובדים. הדו"ח מתאר שורת מחדלים ברשות, לרבות עבירות על החוק וסיכון שלומם של חוסים בעשרות המעונות של הרשות, המטפלת בבני נוער שנפלטו מבתי ספר ו/או הסתבכו בפלילים. הוועדה תולה חלק נכבד מהאשם בהנהלת המשרד. "הוועדה מצאה כי במשרד בכלל, וברשות בפרט, חסרה 'יד מכוונת', דבר המביא לחוסר משמעת ולאי ציות בכל הדרגים בשטח ובמטה", נכתב בדו"ח, "לעומת חוסר הציות להוראות הממונים, קיים ציות יתר לוועד העובדים, גם כאשר הדבר פוגע בחוסים וסותר את החוק". … על רקע חולשת ההנהלה התעצם ועד העובדים (…) והפך לשחקן מרכזי הקובע את כללי המשחק. ועד העובדים נותן הנחיות לעובדים בתחומים מקצועיים שאינם מעניינו ואף סותרים את הוראות החוק, ומאיים על עובדים", נכתב בדו"ח…

עדויות ממעון גילעם – "המדריך הפשיט אותי ונתן לי מכות רצח" , הארץ , נובמבר 2006 – המקלחות היו מקום פרוץ ופתוח. אני זוכר שתמיד היה שם קר… היו מקרים במקלחות… הפשיטו ילדים, שפכו עליהם מים קרים. בלילה המדריך היה מעדיף ללכת לישון. היו נועלים אותנו בחדרים. היינו נעולים בביתן כ-12 עד 20 נערים. בלילה אתה לא ישן. הפחד חזק. פחד מנערים שיפגעו בך, היו מקרים של דקירות סכין או חפצים חדים. הרבה פעמים חשבתי לברוח משם, אבל פחדתי להסתבך יותר" (א', נער שחסה בגיל-עם) – "הגעתי לגיל-עם בגיל 14 והייתי שם שנתיים. הייתי בהמון תקריות של אלימות. אלימות בין הנערים וגם אלימות של המדריכים נגד הנערים. אף אחד לא רצה להתלונן במשטרה… המדריכים נהגו לאיים. 'נפתח לך תיק'. מה היה הדבר הכי אלים שחוויתי? אחד המדריכים לקח נונצ'קו, לקח אותי לבידוד, הפשיט אותי והכניס לי מכות רצח. זה היה בחורף, נשארתי שם לבד, כל הלילה, עירום. הייתי ילד בן 14" (חוסה בגיל-עם) ..

ועדה שמינה אולמרט: כשלים חמורים והיעדר יד מכוונת בניהול משרד הרווחה , הארץ נובמבר 2006 – מטרת הוועדה היתה לבחון אי סדרים ברשות חסות הנוער שבמשרד, אולם הדו"ח שהגישה מעלה תמונה עגומה על דרך התנהלות המשרד; בין היתר מתוארת שורת מחדלים ברשות, לרבות עבירות על החוק, וכן מחנאות ומעורבות יתר של ועד העובדים; המלצות לצעדים נגד חמישה מבכירי המשרד …

גיל עם, התעללות בילדים, מעון גילעם, מרב בטיטו, ענישת ילדים, פנימיות ומעונות, רשות חסות הנוער

המעון הסגור גילעם של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה – חומות של ייאוש

המאמר "חומות של ייאוש" , 7 ימים , ידיעות אחרונות – אוגוסט 2009  , מאת מרב בטיטו

במעון הסגור גילעם של משרד הרווחה אמורים לשקם נערים בסיכון. במקום זה, טוענים חוסים ומדריכים, שלחו אותם ל"הפרדות" למשך ימים, בהם נאלצו לישון על ספסל, ונמנעה מהם האפשרות ללמוד.
נער אחד כבר ניסה להתאבד בתלייה, אחר כך חתך את הוורידים. "הייתי בסך הכל בן 16 שניסה להשתקם", אומר אחד הנערים, "אבל יצאתי משם עבריין אמיתי".
משרד הרווחה: הכל מתנהל לפי הנהלים.
המעון הסגור גילעם של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה - חומות של ייאוש פחות מחודשיים עברו מאז הפך דודי (שמות החוסים והמדריכים בכתבה בדויים) לנער חופשי, אחד שקם בבוקר והולך לעבודה שסידרו לו במפעל, שלעת ערב מתלבט אם לחזור הביתה או להסתובב עם החבר'ה. עוד פחות מחודש יהיה בן 18, וכבר הוא מת להצטלם לעיתון, לזעוק בקול רם מה שעשו לו שם, "לדפוק אותם כמו שדפקו אותי", להראות להם שלא הצליחו לשבור אותו. "18 חודש" היה בגילעם. הנערים שנכנסים למוסד הסגור לעבריינים, תחנה אחרונה לפני הכלא, מסגלים לעצמם במהירות את שפת הדיבור המקובלת. הזמן נמדד בחודשים ובימים, לשנים אין כאן משמעות. החיים קצרים ומתומצתים, אירוע רודף אירוע ואין לדעת מה יהיה מחר.

דודי שנשלח לגילעם על עבירות רכוש ואלימות, אומר שבמוסד הסגור עשו ממנו מה שהוא. "הייתי בסך הכל בן 16 שרצה להשתקם שהגעתי ל'גילעם'", הוא אומר, "אבל יצאתי משם עבריין אמיתי. זו הייתה הפעם הראשונה שהגעתי למסגרת סגורה. לא ידעתי למה לצפות. הכל היה חשוך כי הגעתי בערב. והצלחתי לראות רק את הצללים של החומות. כשהתעוררתי בבוקר צחקתי. ראיתי ילדים ודשא והרגשתי כאילו חזרתי לבית ספר. אבל אחרי שלשה ימים הפסקתי לצחוק עד היום שהשתחררתי".

דודי מדליק סיגריה בסיגריה ומצביע על ספסל עץ ליד בית הקפה שבו אנחנו יושבים: "את רואה את הספסל הזה? על אחד כזה ישנתי במשך ארבעה שבועות רצופים כשהייתי בהפרדות. היה חורף, ואפילו סמיכה לא נתנו לי לקחת איתי. כמו כלב ישנתי שם בחצר של בית הספר. זו הייתה השיטה הקבועה שלהם להעניש ילדים: להפריד אותם מהחברים שלהם. בתקופה של הפרדות אתה לא מדבר עם אף אחד, לא עם החברים שלך, לא עם העובדת הסוציאלית, רק עם המדריך שלך שמשגיח עליך וקורא עיתון".

"הפרדות" הן הדרך הפופולרית לטיפול בחוסים בגילעם: ילד שלא מבצע הוראות, מתחצף, נכנס לעימותים עם מי מחבריו או מדריכיו, מוכנס מיידית לבידוד או להפרדה.
הבידוד
הוא כליאה בחדר המיועד לכך למשך רבע שעה עד עשרים דקות, לפי שיקול דעתו של המדריך החינוכי. מנהל המעון רשאי לבודד חוסה גם למשך שעתיים, אבל לא ליותר מכך ללא אישור המפקחת על הטיפול המעונות של חסות הנוער, אגף במשרד הרווחה שאחראי על נוער בסיכון.

"ההפרדות" הן עניין אחר לחלוטין, והן ננקטות כנגד חוסים ע"פ שיקול דעתו של רכז ההדרכה במעון הנעול. מעדויות שהגיעו לידי "7 ימים" עולה כי הנערים מבודדים למשך שעות רבות בניגוד לנוהלי משרד הרווחה, בלא אישור ובלי דווח לממונים, וכי רבים מהם מופרדים מחבריהם למשך כמה ימים ואף למשך שבועות. נער שנמצא בהפרדה מוחזק במהלך שעות היום בביתן המגורים. בשעות אלו נמצאים חבריו במבנה סמוך בכיתות הלימוד. כשהם שבים מהלימודים, נשלח הנער לחצר בניין כיתות הלימוד, וחוזר חלילה.

"אפילו ספרים לא נתנו לי לקחת להפרדה", אומר דודי. "כשהתחננתי שיחזירו אותי, אמרו לי, 'אתה מסוכן'. בהתחלה עברו לי מחשבות אובדניות, אבל אז אמרתי לעצמי שאני לא אתן להם את התענוג הזה".
אבל יש כאלה שלא עמדו בלחץ. ביניהם שי, שתלה את עצמו במקלחת, וליאור, שחתך את ורידיו. העונשים הקשים, תחושת ההשפלה, וההרגשה שאיש לא מקשיב לך, השעות הרבות שבהן לא עושים שום דבר – כל זה היה מעבר לכוחותיהם. למרבה המזל הם ניצלו, אבל איש, כך טוענים המדריכים שהיו במקום, לא דיווח למשרד הרווחה על ניסיונות ההתאבדות האלה.

הסיפור של דודי שי וליאור הוא סיפורם של רבים מהנערים החוסים בגילעם, מעון סגור סמוך לקרית אתא, שהוקם ב- 1966 ומיועד לטיפול בבני 12-18 ולשיקומם. הנערים המגיעים לשם נשפטו על מגוון של עבירות – מעבריינות מין ועד סמים ואלימות – והורשעו, אבל לא נשלחו לכלא בהנחה שאינם עבריינים מסוכנים ואפשר עדיין לשקם אותם. זה לא מה שעושים בגילעם לטענת חוסים ומדריכים.

מעון גילעם מחולק לשניים: החלק הנעול, שהכיל בעבר יותר מ- 30 נערים, והחלק הפתוח – ההוסטל – שאליו מגיעים כאלה שתנאיהם שופרו. במסגרת תהליך השיקום במקום, לומדים החוסים כמה שעות בבית הספר, ורוכשים מקצוע בסדנאות מקצועיות. כבר יותר מ-5 שנים שבחלק הנעול ישנם 12 נערים בלבד, ובאגף הפתוח – חמישה. החיים בגילעם עמדו מלכת. הנערים הפכו קורבן במלחמה על זכויותיהם הנרמסות של מעט העובדים המסורים שעוד נותרו במקום, בובות משחק בתהליך ההפרטה שלא פסח גם על אגף הרווחה.

מה שפעם עד תחילת שנות ה-90, היה מופת לחנוך של נוער בסיכון, הפך היום לחצר האחורית של חסות הנוער. במעון גילעם של שנת 2009 אין חוגים, כמעט לא מתקיימים שיעורים סדירים או לימודים מקצועיים. על שיקום אין מה לדבר.
בשנה שעברה השביתו העובדים את המעון, אולם חזרו לעבודה בלית ברירה. בחודשים האחרונים נשלחו מכתבים מפורטים לשר הרווחה, למנכ"ל משרדו ולבכירים במערכת, ובהם תיאורים מצמררים על מה שקורה במקום. אף אחד מהצעדים האלה לא עזר. עכשיו החליטו העובדים והחוסים לדבר, להוציא את הכל החוצה. הם רוצים שיידעו מה מתרחש שם, מאחורי החומות של גילעם.

למאמר המלא, הקלק/י על התמונות

המעון הסגור גילעם של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה - חומות של ייאוש המעון הסגור גילעם של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה - חומות של ייאוש המעון הסגור גילעם של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה - חומות של ייאוש המעון הסגור גילעם של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה - חומות של ייאוש קישורים:

אחוה, אל בוסתן, גיל עם, התעללות, מעון גילעם, משרד רווחה, רשות חסות הנוער, שיקולים זרים

משרד הרווחה – ועד העובדים – ההנהלה – והשיקולים הזרים על גבם של החסויים והאזרחים- מעון "גיל עם"

מה הקשר בין רווחה, ועד עובדים, שיקולים זרים, צווי בית משפט, התעללות, ואי אכיפת החוק. מתברר שבמשרד הרווחה יש קשר – מעון גילעם
.
מחדלים, עברות על החוק, וכשלים במשרד הרווחהבועדה שמינה רה"מ ושר הרווחה דאז אולמרט בשנת 2006 נמצאו כשלים חמורים והיעדר יד מכוונת בניהול משרד הרווחה. מטרת הוועדה היתה לבחון אי סדרים ברשות חסות הנוער שבמשרד, אולם הדו"ח שהגישה מעלה תמונה עגומה על דרך התנהלות המשרד. בין היתר מתוארת שורת מחדלים ברשות, לרבות עבירות על החוק, וכן מחנאות ומעורבות יתר של ועד העובדים. הדו"ח מתאר שורת מחדלים ברשות, לרבות עבירות על החוק וסיכון שלומם של חוסים בעשרות המעונות של הרשות, המטפלת בבני נוער שנפלטו מבתי ספר ו/או הסתבכו בפלילים. הוועדה תולה חלק נכבד מהאשם בהנהלת המשרד. "הוועדה מצאה כי במשרד בכלל, וברשות בפרט, חסרה 'יד מכוונת', דבר המביא לחוסר משמעת ולאי ציות בכל הדרגים בשטח ובמטה", נכתב בדו"ח, "לעומת חוסר הציות להוראות הממונים, קיים ציות יתר לוועד העובדים, גם כאשר הדבר פוגע בחוסים וסותר את החוק". … על רקע חולשת ההנהלה התעצם ועד העובדים (…) והפך לשחקן מרכזי הקובע את כללי המשחק. ועד העובדים נותן הנחיות לעובדים בתחומים מקצועיים שאינם מעניינו ואף סותרים את הוראות החוק, ומאיים על עובדים", נכתב בדו"ח. הוועדה מצאה שבהוראת ועד העובדים סוכל ניסיון בדיקה של אירוע חמור במעון גיל-עם שבקרית אתא, שבמהלכו התבצרו חוסים על גג המעון. בעקבות אותו דו"ח הופקו לקחים אך תופעות התעללות בחוסים/אזרחים עדיין קיימות.
.
התעללות בנערים במעון גיל עם ילד כלוא - אילוסטרציה
הסיפור החל בכתבה: נערים חוסים מוכים במעונות משרד הרווחה (מאת: אסתי אהרונוביץ' וניב חכלילי, הארץ) שבו מסופר כי בינואר 2006 באה ש', סטודנטית לחינוך העובדת עם נערים במעון גיל עם, לפגישה השבועית שלה עם ד', נער בן 16 וחצי. בתחילת הפגישה, קרא לנער מדריך חינוכי, וביקש שייגש אליו. הנער ענה כי הוא כבר נמצא בפגישה עם ש'. מכאן ההידרדרות לאלימות היתה מהירה.
"המדריך לקח בכוח את ד' לביתן שבו הוא גר", מספרת השבוע ש', "משם נשמעו צעקות וקללות. הוא הוציא את ד' החוצה כשהוא אוחז את ידיו מאחורי הגב והוביל אותו לבידוד, כשכל הדרך הוא צועק עליו 'תהיה בשקט'. ואז, בדרך לבידוד, הוא פשוט זרק את ד' על הרצפה והטיח את ראשו במדרכה. ד' החל לצעוק 'הראש שלי, הראש שלי'. המדריך הסתער עליו כאילו שעומד מולו מחבל חמוש והתחיל להכות אותו מכות איומות. עמד שם עוד מדריך שצפה במתרחש, אבל לא עשה דבר. למחרת בבוקר הגעתי לבקר את ד'. כולו היה חבול, הוא היה מכוסה בסימנים כחולים על הפנים ופצע קרוש מהלחי עד הסנטר". מפקח מחוז צפון ברשות חסות הנוער (המפקח), המליץ להפסיק את העסקתו של המדריך. הסיבה: אלימות שלא לצורך שהפעיל כלפי הנערים החוסים. חצי שנה חלפה, המדריך המשיך לעבוד. לפני כמה שבועות הגיש נער אחר מהמעון תלונה במשטרה, לטענתו לאחר שהמדריך גרר אותו לבידוד תוך כדי חניקה. אלא שהמדריך הזה, מתברר, הוא רק קצה הקרחון.
.
ביקור המפקח וקשר השתיקה
בביקור המפקח בגיל-עם, בעקבות כתבה שפורסמה באחד המקומונים בחיפה על התעללות פיסית ומינית של שלושה נערים בחוסה אחר. דיווח על המקרה לא הגיע אליו. בגיל-עם נתקל בחומות של שתיקה. "זה היה מקרה מזעזע", מספר בכיר במערכת. "שלושה ילדים תקעו מוט בפי הטבעת של ילד אחר ולנו אסור היה לחקור מה קרה שם. המפקח הגיע למקום. המנהל במקום אמר למפקח: 'אנחנו מכירים שנים, אני יכול לשתות אתך קפה, אבל אני לא יכול לדבר אתך על האירוע הזה. זו ההנחיה שקיבלתי מהוועד'. המפקח יצא משם המום".
באוגוסט תיכנן המפקח להיפגש עם מנהל מעון אחוה, כדי לדון עמו על המצב במוסד, אך כמה מפתיע, הפגישה לא קוימה. במכתב ששלח המפקח אל הממונים עליו הוא הודיע שהמנהל ניתק מגע עמו ולא עונה לטלפונים.
מקרה נוסף שלא דווח היה במעון אל-בוסתן בג'וליס, המיועד לנערות ערביות. למפקח נודע כי בסוף אוגוסט התמרדה קבוצה של נערות והתבצרה על הגג של ביתן השומר. הנערות סירבו לרדת והצוות הפעיל כוח רב כדי להורידן. לטענת עובדים במערכת, המפקח לא קיבל שום דיווח על "המרד" ממנהל המעון, ושוב לא הורשה לבדוק את הפרשה. "זהו מעון קשה שקורים בו דברים המצריכים עבודה אינטנסיבית מול הפיקוח", אומר בכיר במערכת, "דיאלוג זה אינו מתקיים".
לפני חודש בא המפקח, למרות החרם שהוכרז עליו, לביקור פתע במעון גיל-עם. במקום סערו הרוחות לאחר שאחד הנערים ניסה להתאבד בתלייה. "המפקח ביקש לדבר עם רכז החינוך", מספר אדם שנכח במקום. "אבל הרכז סירב לדבר אתו והסביר כי קיבל הוראה כזאת מהוועד. המפקח ביקש לדעת מה קרה. הוא הבין שזה היה אירוע מתגלגל – הילד היה בעונש, הרכז ככל הנראה היה בעימות אתו – אבל אף אחד לא נתן לו לבדוק. זה כבר עבר כל גבול". … המאמר המלא: נערים חוסים מוכים במעונות משרד הרווחה.

דוח מבקר המדינה 2008 על רשות חסות הנוער – הכשרה מקצועית לקויה במעון "גיל עם"
במעון פעלו במועד הביקורת שלושה קורסי הכשרה מקצועית: קורס לנגרות, קורס לריצוף ותשתית בניין וקורס למבנאות אלומיניום. הועלה כי במהלך שנות הפעלתו של הקורס לנגרות במעון, לא נבחנו חניכיו במבחנים לקבלת תעודות סיווג מקצועי של משרד התמ"ת, היות שלא הייתה תכנית הכשרה מותאמת לבני נוער לצורך זה. בשנת 2007 גיבש משרד התמ"ת תכנית כזו ומסר אותה למעון, אולם במועד סיום הביקורת טרם הוחל בהפעלתה במעון. עוד הועלה, כי משנת 2002 ואילך לא נבחנו החניכים בקורס לריצוף ותשתית בניין במבחנים לקבלת תעודות סיווג מקצועי, בשל גילם הצעיר שלא ענה על הקריטריון הנדרש לקבלת תעודות אלה.
מהאמור לעיל עולה שבמשך שנים רבות נבצר מחניכי שניים משלושת קורסי ההכשרה המקצועית שהתקיימו במעון לקבל תעודות סיווג מקצועי. אף שהנהלת המעון והנהלת הרשות היו ערות למצב האמור, הן לא פעלו לכך שהחניכים יוכלו להשתתף בבחינות לקבלת תעודות לסיווג מקצועי בכל הקורסים הכלולים במערך ההכשרה המקצועית
.
המבקר קבע גם כי בתחומי ההוראה, ההכשרה המקצועית והפיקוח המצב הורע
הועלה כי ממאי 2007 ועד מועד סיום הביקורת, אוגוסט 2008, לא שופר מצבו של המעון בתחומי ההוראה, ההכשרה המקצועית והפיקוח, ואף הורע: בתחום ההכשרה המקצועית לא חלה כל התקדמות בהישגי החניכים; המפקח על המעונות במחוז חיפה והצפון לא הוחזר לתפקיד המפקח על המעון, ולאחר שפרש הממונה בסוף מאי 2008, נותר המעון גם ללא גורם פיקוח זה. זאת ועוד, הנהלת הרשות לא ביצעה בדיקה מקיפה נוספת במעון כדי לבחון אם תוקנו הליקויים שהועלו בדוח המצב מאפריל 2007.
.
המבקר רואה בחומרה הפסקת תכנית היל"ה על גבם של החוסים בגיל עם
תכנית היל"ה (השכלת יסוד ולימודי השלמה) היא תכנית לימודים המיועדת להשלמת השכלה לבני נוער שאינם משולבים במסגרות החינוך הפורמליות. התכנית הופעלה במעון עד סוף שנת הלימודים התשס"ז (2006-2007). חברת המתנ"סים ומרכז ההוראה ברשות טענו כי יש קשיים מתמשכים בהפעלת התכנית במעון, וכי אין שיתוף פעולה בין רכזת בית הספר במעון ובין מנחות תכנית היל"ה, ודרשו שהמשך הפעלת תכנית היל"ה במעון יותנה במינוי מנהלת פדגוגית לתכנית. רכזת בית הספר ומנהל המעון התנגדו לכך, ועקב כך לא הופעלה התכנית בשנת הלימודים התשס"ח (2007-2008). לאחר הפסקת הפעלתה של התכנית רכזת בית ספר ושתי מורות עובדות המשרד ניהלו את הלימודים במעון, אולם בשל אי הפעלת תכנית היל"ה במעון לא יכלו התלמידים להיבחן לתעודות גמר (תעודת השכלת יסוד ותעודת השכלה תיכונית). נוסף על כך, לאחר הפסקת הפעלתה של תכנית היל"ה לא התקיימו במעון חוגי העשרה עבור החוסים.
משרד מבקר המדינה רואה בחומרה את הפסקת הפעלתה של תכנית היל"ה במעון "גיל עם" ואת המאבק בין הנהלת המעון ובין הנהלת הרשות ומפעילי תכנית היל"ה "על גבם" של חוסי המעון
, שכן בגין אי-הפעלת התכנית נגרמה פגיעה ממושכת בלימודיהם של החוסים ונבצר מהם לקבל תעודות השכלה ובכך נגרם להם נזק ישיר. היה על הנהלת הרשות והנהלת המשרד לפעול במהירות כדי לשוב ולהפעיל במעון את תכנית היל"ה ולמנוע הפסד של שנת לימודים שלמה – אך הן לא עשו כן.

נקודות:

  • בני נוער הנמצאים במעונות מתוקף צו בית משפט, סופגים מכות והתעללויות. לא ניתן לפקח על הנעשה במעונות היות והעובדים במקום מקבלים 'הוראות' לא לשתף פעולה עם מפקח המחוז.
  • עובדים במעונות העושים עברות נגד החוסים אינם נענשים על כך, וממשיכים לעבוד כאילו לא קרה מאומה.
  • החוסים במעונות מפחדים להתלונן נגד המדריכים מחשש לנקמה, וכן שהחוק לא נאכף ע"י משרד הרווחה.
  • במשך שנים רבות נבצר מחניכי שניים משלושת קורסי ההכשרה המקצועית שהתקיימו במעון לקבל תעודות סיווג מקצועי. אף שהנהלת המעון והנהלת הרשות היו ערות למצב האמור, הן לא פעלו לכך שהחניכים יוכלו להשתתף בבחינות לקבלת תעודות לסיווג מקצועי בכל הקורסים הכלולים במערך ההכשרה המקצועית

קישורים: