בית משפט לתביעות קטנות, חיובי יתר, מי שבע, תביעה נגד תאגיד מים

תאגיד מי שבע – פיצוי 1,000 ש"ח על חיוב עודף

יוני 2010 – בית משפט לתביעות קטנות באר שבע – 1584-09 תאגיד מי שבע – פיצוי 1,000 ש"ח על חיוב עודף.

בפסק הדין קבע השופט אור אדם:

אי הופעת נציג תאגיד מי שבע (הנתבעת) לדיון:

 "לנוכח העובדה שבמערכת הממוחשבת עולה כי קיים אישור מסירה אף כי טרם נסרק , וגם מעיון בכתב ההגנה עולה כי הנתבעת יודעת על הדיון היום, התביעה ידון בהעדר"

פסק הדין – "מי שבע" גרמה לצרכן טרחה ועוגמת נפש ולכן תפצה ב- 1,000 ש"ח

"הנתבעת (תאגיד מים "מי שבע") לא התייצבה לדיון בשעה היעודה.
מעיון במערכת הממוחשבת עלה שנמסרה לנתבע הודעה כראוי על הדיון, ואף בכתב ההגנה מצוין מועד הדיון של היום, דהיינו מועד זה היה ידוע לנתבעת ולמרות זאת היא לא התייצבה.
לפיכך, הוחלט לדון בהיעדר מי שבחר לא להתייצב, והתובע ביקש פסק דין על יסוד תביעה זאת בהתאם לתקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976 .
עיינתי בכתבי הטענות, ושמעתי את הצהרת התובע על אמיתות התביעה. השתכנעתי מדבריו של התובע בפניי בחקירתו תחת אזהרה, כי אכן נגרמה לו טרחה ועוגמת נפש רבה עקב החיוב העודף שגבתה הנתבעת, אשר היא מודה למעשה בו שהרי השיבה את עיקר הסכום למעט סכום קטן שבמחלוקת עדיין.
בנסיבות אלה נראה לי כי יש מקום לפצות את התובע על נזקיו העקיפים עקב התנהלותה של הנתבעת.
אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת, לשלם לתובע סך של 1,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן תשלם הנתבעת סכום כולל בגין הוצאות משפט בסך 250 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
"

יוני 2010 – בית משפט לתביעות קטנות באר שבע – 1584-09 תאגיד מי שבע – פיצוי 1,000 ש"ח על חיוב עודף.
מודעות פרסומת
בית משפט לתביעות קטנות, הודעה על צריכת מים חריגה, מי שבע, צריכה חריגה

תאגיד מים "מי שבע" – חיוב מנופח לצרכן כ- 6,000 ללא התראת צריכת מים חריגה ואי הופעה לבית משפט

 פסק דין – מנשרוף נ' חברת "מי שבע" תאגיד מים וביוב – בית משפט לתביעות קטנות – 1002-10

מרץ 2011 – בעקבות מקרה פיצוץ צינור תת קרקעי ביקש הצרכן מתאגיד המים "מי שבע" להודיע לו על צריכה חריגה. תאגיד המים "מי שבע" לא דווח על צריכה חריגה כמתחייב בחוק אך שלח חשבון מים מנופח של 6,373 שקל. תאגיד המים מי שבע גם לא הופיע לדיון בבית משפט בתביעה שהגיש נגדו הצרכן.

השופט או אדם קבע: "לאחר שהנתבעת (תאגיד מים 'מי שבע') זומנה כדין לדיון היום ולא התייצבה, ולאחר שהתובע (הצרכן) העיד תחת אזהרה על נכונות כל עובדות כתב התביעה, ועל כך ששילם כבר בגין החוב 4,009 ₪, אני מחייב את הנתבעת, לשלם
לתובע סך של 4,009 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום
המלא בפועל.
… כמו כן תשלם הנתבעת סכום כולל בגין הוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל
".

אגרת מים, החלפת צרכנים, מי שבע, צריכה משותפת

מי שבע – דרישות לא מוצדקות לתשלום אגרת מים – מדוח נציבות תלונות הציבור מס' 40 שפורסם ביוני 2014

בנציבות תלונות הציבור התקבלו כמה תלונות על מי שבע – תאגיד אזורי למים וביוב בע"מ (להלן – מי שבע). להלן תיאורן של שתי תלונות:

1. מתלוננת הלינה על אגרת מים מופרזת שנדרשה לשלם, בגין הצריכה המשותפת בבניין שבו היא מתגוררת[1]. בירור התלונה העלה כי בחשבון המים לתקופת החיוב יולי-אוגוסט 2012 צוין כי הצריכה המשותפת בבניין הייתה 6.44 מ"ק לדייר, לעומת צריכה משותפת של כחצי מ"ק בממוצע לדייר לתקופת חיוב בחמש השנים שלפני כן. עוד העלה הבירור כי לאחר תקופת החיוב יולי-אוגוסט 2012 נמדדה בבניין צריכה משותפת שלילית[2]. עקב כך החליף מי שבע את מד המים הראשי בבניין, ולאחר ההחלפה נמדדה צריכה משותפת של 0.35 מ"ק בלבד לדייר.

ואולם מי שבע לא שלח את מד המים שהוחלף לבדיקת תקינות, אף שלפי הוראות הדין[3], אם דרש צרכן לבצע בדיקות נוספות בעקבות צריכת מים חריגה, ובתקופת החיוב הראשונה אחרי הגשת הבקשה נמדדה צריכה חריגה, על התאגיד לשלוח את מד המים לבדיקה על חשבונו.

בעקבות התערבות הנציבות הודיע מי שבע כי לא יחייב את דיירי הבניין, ובכללם את המתלוננת, בתשלום בגין צריכה משותפת בתקופת החיוב יולי-אוגוסט 2012.

2. מתלוננת אחרת נדרשה לשלם אגרת מים לשנת 2009 בגין דירה ששכרה, אף שלטענתה עזבה את הדירה עוד בשנת 2004. יצוין כי זמן מה לאחר שעזבה המתלוננת את הדירה היא נמכרה לבעלים חדשים.

המתלוננת המציאה למי שבע אישור, ולפיו היא גרה במְעוֹנית (הוסטל) משנת 2009. כמו כן המציאה המתלוננת לתאגיד את חוזה השכירות שנחתם עמה.

הבירור העלה כי לא בוצעה החלפת צרכנים בדירה לאחר המועד שבו עזבה אותה המתלוננת. עוד העלה הבירור כי בשנים 2011-2010 ביקשו הבעלים החדשים של הדירה לבצע החלפת צרכנים, אך מאחר שלא מסרו למי שבע את המסמכים הנדרשים לכך, לא בוצעה ההחלפה.

מי שבע הודיע למתלוננת כי עליה להמציא לו מסמכים המעידים על מכירת הדירה, אחרת לא יבוטל החוב. המתלוננת טענה כי מאחר ששכרה את הדירה ולא הייתה צד בעסקת מכירתה המסמכים הללו אינם ברשותה, והוסיפה כי אין לה קשר עם בעלי הדירה החדשים, ולפיכך היא אינה יכולה להיעזר בהם בעניין זה. על מנת לסייע למתלוננת ביקשה הנציבות מעיריית באר שבע למסור לה רשימה של מי שהחזיקו בדירה במשך השנים, ולאחר שבדקה את הרשימה מצאה כי המתלוננת אכן לא החזיקה בדירה בשנת 2009, השנה שבה נוצר החוב.

בעקבות תוצאות הבירור ביטל מי שבע את החוב שהושת עליה.

(712825, 711035)

[1] ההגדרה של צריכה משותפת לפי כללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל החברה לתת לצרכניה), התשע"א-2011 (להלן – הכללים), היא "הפרשי מדידה", כלומר ההפרש בין הכמות שנמדדה בפרק זמן מסוים במד המים הראשי בנכס, ובין סך הכמויות שנמדדו בפרק זמן זה במדי המים השייכים לנכס.
 
[2] כלומר, צריכת המים שנמדדה במד המים הראשי בבניין הייתה נמוכה מסך הצריכות שנמדדו במדי המים של הדירות בו.  

[3] סעיף 49 לכללים.