מיתב, צרכנים חסרי מד מים, קובי ישעיהו

בעקבות ייצוגית: מיתב הפסיק חיוב היתר לצרכנים חסרי מד מים

בעקבות ייצוגית: תאגיד המים של פ"ת הפסיק את חיוב היתר , קובי ישעיהו , 23/6/13 , גלובס

תאגיד המים מיתב של פתח תקוה חייב את הצרכנים בבניין בפ"ת בכמות של כ-90 מ"ק לתקופת חיוב, למרות שסך צריכת המים שסיפק תאגיד המים לבניין כולו עמדה על 2 מ"ק בלבד

לאחרונה הודיע תאגיד המים והביוב של פתח-תקווה – מיתב – על חדילה בעקבות תובענה ייצוגית שהוגשה על-ידי משרד עורכי דין בצלאל בן-דוד ושות' בגין גביית אגרת מים שלא כדין.

בית המשפט המחוזי מרכז קיבל את הודעת החדילה של תאגיד המים של פתח-תקווה ופסק כי משרד עורכי הדין שהגיש את הבקשה יקבל שכר-טרחה בסך 118 אלף שקל.

לטענת התובע הייצוגי, עד לאחרונה הוא חויב במשך שנים בחיובי מינימום בלבד, בגובה עשרות שקלים בודדים לחשבון, כאשר לפתע החל לקבל חיובי מים בגובה מאות שקלים לחשבון. בבניין בו מצוי הנכס שברשותו חייב התאגיד את הצרכנים בבניין בכמות של כ-90 מ"ק לתקופת חיוב, למרות שסך צריכת המים שסיפק תאגיד המים לבניין כולו עמדה על 2 מ"ק בלבד, וזאת בהתאם למדידת מד המים שהותקן על-ידי תאגיד המים עצמו, דהיינו תאגיד המים חייב באגרות מים עבור כמות גדולה פי 40 מכמות המים שסיפק בפועל.

לאחר שווידא כי לא מדובר בנזילה, פנה הצרכן אל תאגיד המים בבקשה לברר את פשרו של החיוב הגבוה. נציג התאגיד הסביר כי מדובר בחוקים חדשים אשר מחייבים את תאגיד המים לחייב צרכנים חסרי מד מים משויך בחיובים גבוהים מהצריכה בפועל, וכי כל חסרי מד המים בעיר מחויבים באותו אופן.

לאחר שבקשתו לקבל תשובה זו בכתב סורבה מכל וכל, הגישו עורכי הדין בצלאל בן-דוד ויאיר וידנה, המתמחים במיסוי מוניציפלי, בקשה לתביעה ייצוגית נגד תאגיד המים.

בתגובה לבקשה הגיש תאגיד המים הודעת חדילה, בה טען להגנתו כי כניסתם לתוקף של אמות-המידה של רשות המים מ-11 בדצמבר הקשו על תאגיד המים להיערך לגבייה בהתאם לדין, משום שהדבר היה כרוך בחישוב ידני של אלפי חשבונות מים, ולכן היה עלול להביא לפגיעה באיכות השירות הניתן לצרכנים, וכי בשל כך התאגיד בחר לפעול לפי כללים חדשים שהיו אמורים להיכנס לתוקף בעתיד.

בפסק הדין קבע בית המשפט כי תאגיד המים יכל למצוא דרך שלא לחייב את הצרכנים בסכומים העולים על הצריכה בפועל, וכי התביעה חסכה סכומי כסף משמעותיים לציבור תושבי פתח-תקווה.

לדברי עורכי הדין בצלאל בן-דוד ויאיר וידנה נוצר מצב אבסורדי, בו תאגיד המים נהג בניגוד לדין ושילשל לכיסו מאות אלפי שקלים, באמצעות חיוב עבור כמויות מים גדולות יותר מאלה שסיפק בפועל, ובכך עשה עושר ולא במשפט על גבם של אלפים מתושבי העיר; ומשמעות פסק הדין היא היא שאלפי בעלי יחידות חסרות מד מים משויך חסכו כל אחד מאות רבות של שקלים שלא ייגבו מהם יותר על-ידי תאגיד המים.

גביית אגרה שלא כדין, היתר בניה, התקנת ברז כיבוי, מיתב, תאגידי המים

מיתב – תאגיד אזורי למים וביוב בע"מ – גביית אגרה שלא כדין – מדו"ח נציבות תלונות הציבור 38 פורסם מרץ 2012

המתלונן, תושב פתח תקווה, הלין על כך שחברת מיתב – תאגיד אזורי למים וביוב בע"מ (להלן – מיתב) חייבה אותו, בעת שהוציא היתר בנייה, לשלם אגרה עבור "אספקה והתקנת ברז כיבוי" (להלן – האגרה), וזאת אף שברז כזה לא סופק לו ולא הותקן בביתו.

בתגובה על התלונה השיבה מיתב כי גביית האגרה נעשית בהתאם לחוק העזר לפתח תקוה (אספקת מים), התשנ"ה-1996 (להלן – חוק העזר). לטענתה, מדובר בהיטל שגובה התאגיד ממי שמבקש היתר בנייה, עבור התקנת ברזי כיבוי בשטחים הציבוריים, בהתאם לדרישות שירותי הכבאות. מיתב הוסיפה כי לעניין חובת התשלום אין משמעות לכך שבבית המתלונן או בסמוך לו לא הותקן ברז כיבוי, שכן ברזי הכיבוי שהותקנו בשכונה נועדו לשמש את כלל התושבים ואת שירותי הכבאות בעת הצורך.

עוד הודיעה מיתב כי מינואר 2011, בעקבות עדכון כללי המים, היא הפסיקה לגבות את האגרה.

לאחר שהנציבות בחנה את טיעוני החברה ואת הוראות הדין היא קבעה כי התלונה מוצדקת:

רשות ציבורית אינה רשאית להטיל על האזרח או התושב תשלומי חובה למיניהם אלא בחוק או על פיו [1]. בחוק העזר נקבעו האגרות וההיטלים שיש לשלם בעת הוצאת היתר בנייה, ואולם אגרה או היטל עבור התקנת ברז כיבוי בשטחים הציבוריים אינה נמנית עמם. לפי חוק העזר ניתן לגבות אגרה עבור אספקה והתקנה של ברז כיבוי רק מבעל בניין הנדרש להתקין בחצריו ברז כאמור.

יתר על כן, לפי תקנה 7(א) לתקנות שירותי הכבאות (אספקת מים וברזי כיבוי), התשל"א-1971, על הרשות המקומית להתקין, על חשבונה של רשות הכבאות, ברזי כיבוי במקומות ובאופן שקבעה רשות הכבאות. בנסיבות אלה מנועה מיתב מלהשית על התושבים את עלות התקנת ברזי הכיבוי בשטחים הציבוריים.

נוכח האמור לעיל קבעה הנציבות כי יש להשיב למתלונן את האגרה ששילם בעת הוצאת היתר הבנייה.

מיתב הודיעה לנציבות כי תשיב למתלונן את האגרה שגבתה ממנו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

(606012)

[1] ראו סעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה, וראו גם בג"ץ 7186/06 מלינובסקי נ' עיריית חולון, נבו.