בית משפט לענייני משפחה, דמי מזונות, חדשות, יוכבד גרינוולד רנד, לכל ילד יש שם, מוטי לייבל, מזונות, מחאה, מחאה מול בית שופט

מחאה מול בית השופטת יוכבד גרינוולד רנד

יוכבד גרינולד רנד
יוכבד גרינוולד רנד אמרה לאב לעבוד 24 שעות ביממה לשלם מזונות

פברואר 2017 – מחאה מול בית השופטת יוכבד גרינוולד רנד. השופטת יוכבד גרינוולד רנד – מאמינה בתום לב שאבא זה כספומט…

פוסקת לאדם שמרוויח 5,000 שקלים בחודש מזונות בגובה של 5,900 שקלים בחודש!

השופטת יוכבד גרינוולד רנד מנתקת הורים מהילדים שלהם כי יש לה כוח של אלוהים ומאחורי הדלתיים הסגורות…

אז הלכנו צוות "לכל ילד יש שם" כדי להזכיר לה מה היא עושה שם ומה היא אמורה לעשות.

בית משפט לענייני משפחה, זיוף פרוטוקול, מזונות, מרים קראוס, משמורת, נציבות תלונות הציבור על שופטים

מרים קראוס – זיוף פרוטוקול בדלתיים סגורות

נציב התלונות: תלונה נגד השופטת מרים קראוס - מוצדקת , אלה לוי-וינריב , 14/6/15 , גלובס
מרים קראוס – זיוף פרוטוקול בדלתיים סגורות

נציב התלונות: תלונה נגד השופטת מרים קראוס – מוצדקת , אלה לוי-וינריב , 14/6/15 , גלובס

שופטת ביהמ"ש למשפחה בפ"ת, מרים קראוס, סירבה לתעד בפרוטוקול דברים שאמרה בדיון שהתקיים בפניה, ובין היתר הצעת פשרה וביקורת שהטיחה בעו"ד, ובהמשך אף תיעדה בפרוטוקול דברים שונים מאלה שאמרה

החלטת הנציב – קובץ PDF

שופטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה, מרים קראוס, סירבה לתעד בפרוטוקול דברים שאמרה במהלך דיון שהתקיים בפניה, ובין היתר הצעת פשרה וביקורת שהטיחה בעורך דין בדיון, ובהמשך אף תיעדה בפרוטוקול דברים שונים מאלה שאמרה. זאת, בניגוד לחוק – כך קבע לאחרונה נציב תלונות הציבור על שופטים, שופט העליון בדימוס פרופ' אליעזר ריבלין.

נמצא כי במסגרת דיונים בין בני זוג על משמורת בתם, הציעה קראוס לאם לוותר על מזונות הבת בתמורה לקבלת המשמורת, אך לא ציינה הצעה זו בפרוטוקול, ותחת זאת הכתיבה לקלדנית שהיא מצפה מן האם להגיש הצעה להסדר בנושא המזונות. בהמשך, לבקשת אחד מעורכי הדין לתקן את הפרוטוקול, תיעדה קראוס את הצעתה.

ההחלטה ניתנה במסגרת דיון בתלונות שהגישה כנגד קראוס אם המנהלת בפניה הליכים משפטיים מול בעלה, בנוגע למשמורת על בתם. מדובר במספר תיקים המתנהלים בפני קראוס, ובהם תביעת הבעל להחזרת "קטין חטוף", בתו הקטינה המתגוררת עם האם בארה"ב, למרות שהאב הוא המשמורן; והתיק השני – תביעת הבת לקביעת החזקתה הזמנית בידי אמה (המתלוננת), סבתא או דודתה.

בתלונה שהגישה האם כנגד קראוס, נטען כי באחד הדיונים שהתקיימו בתיק השמיטה השופטת מן הפרוטוקול חלקים נרחבים, בהם אמרה לה כי היא מצפה ממנה לוותר על מזונות הקטינה.

לטענת האם המתלוננת, האמירה המדויקת של השופטת הייתה: "אני מנסה להוציא הסכמה בנושא של המזונות, נראה לי ויתור על המזונות כמובן וערבויות לשם הטסתה של הילדה לישראל פעמיים בשנה, ואני רוצה שגם האב פעמיים בשנה ייסע למיאמי, על חשבון האמא, והיא תשלם כל פעם 3,000 דולר פעמיים בשנה".

לטענת האם, למרות שבא-כוחה של הקטינה עמד על כך שהדברים יירשמו בפרוטוקול, סירבה לכך השופטת, ובשלב מאוחר יותר אף הקריאה לקלדנית גרסה אחרת, כזו שלא עולה ממנה כי היא מצפה מהמתלוננת לוותר על מזונות הקטינה.

האם המתלוננת טענה עוד כי במהלך הדיון התבטאה השופטת בזלזול כלפי בא-כוח הקטינה ומתחה ביקורת על כך שהחליט לייצג קטינה בבית המשפט, אולם גם הפעם לא נרשמו הדברים בפרוטוקול.

לדברי המתלוננת, האמירה של השופטת בעניין זה הייתה: "זה פשוט לא יאומן, הילדה הייתה צריכה להיפתח גם בפניך? לא מספיק היא הייתה צריכה להיפתח בפני כל-כך הרבה אנשים? זה פשוט, הייתי אומרת, מי שמך להתערב בעניינים האלה? למה שהילדה לא תראה עכשיו את העורך דין של האבא? שהאבא יקח עורך דין ויפגוש אותו שם עם הילדה. שני עורכי דין. אדוני מסכים שהילדה תיפגש עם שני עורכי דין מטעם האבא?".

עוד לטענת המתלוננת, הדברים נאמרו למרות שהבעל מייצג את עצמו ואינו מיוצג כלל בידי עורך דין, ולמרות שבא-כוח הקטינה ייצג את הקטינה בלבד ולא את המתלוננת.

בתגובתה לתלונה מסרה השופטת קראוס כי מבחינה טכנית לא ניתן לרשום בפרוטוקול את כל הדברים הנאמרים במהלך הדיון, ולכן ניתנת לצד המעוניין אפשרות להזמין הקלטה על חשבונו.

השופטת הוסיפה כי לפי תקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית המשפט, במסגרת קדם-המשפט, לקיים ישיבה להצעת הסדר פשרה, וכך היא עשתה.

עוד ציינה השופטת כי היא אינה נוהגת להתבטא בזלזול כלפי עורך דין או מאן דהוא. עם זאת, היא הביעה את מורת-רוחה מכך שבאי-כוח הקטינה ראו לעצמם חירות להיפגש עם קטינה בת 11 במצב משבר.

בסופו של יום קבע בית המשפט המחוזי כי פגישותיו של בא-כוח הקטינה עמה ייעשו בנוכחות פקידת הסעד בלבד, כי שיחות הטלפון שלו עמה יהיו אף הן בנוכחות פקידת הסעד, וכי הוא או כל עורך דין אחר מנוע מליצור קשר עם הקטינה שלא בנוכחותה ובהסכמתה של פקידת הסעד.

לבסוף ציינה השופטת כי נושא הגירת קטינה הוא משמעותי, סבוך ומעורר מתח רב. כשבוע לאחר הדיון בתיק הוחלט כי בשלב זה לא תותר הגירה. בינתיים הגיעו הצדדים להסכם בעניין הגירה, אשר קיבל תוקף של פסק דין.

בא-כוח הקטינה מסר בתגובתו לתלונה כי משרדו מייצג את הקטינה בתביעה עצמאית מטעמה. במסגרת התביעה עתרה הקטינה לקביעת מקום מגוריה אצל אימה, המתלוננת, המתגוררת בארצות-הברית. לדבריו, הוא מופיע תדיר בפני השופטת ואינו חפץ כי בית המשפט ייטור לו טינה, או כי בתיקים אחרים, בהם הוא מייצג לקוחות אחרים, הם יחושו שלא בנוח מול בית המשפט. לפיכך הוא ציין כי הוא מעדיף שלא להביע עמדתו אלא רק לצרף בקשות ופרוטוקולים המשקפים את אשר אירע.

בהחלטת בית המשפט בדיון נשוא התלונה נאמר כי המתלוננת תגיש תצהיר מטעם בעלה, בו ייאמר כי הוא מוכן ומעונין לקבל את הקטינה, וכן "תציע הסדר באשר למזונות הקטינה".

לעומת זאת, בפרוטוקול הדיון נרשם, מפיו של בא-כוח הקטינה, כי בפתח הדיון הציע בית המשפט הצעה לפיה כתנאי לנסיעה, תשלם המתלוננת סכום של 6,000 דולר לשנה לאב, ותוותר על מזונות הקטינה.

בא-כוח הקטינה הביע בדיון את דעתו כי "בית המשפט בא עם עמדה", ולתחושתו השופטת מתייחסת לבאי-כוח הקטינה "כביכול אנו עורכי דין מטעם האם (המתלוננת), והיא (הקטינה) צריכה להיפגש עם שניים ולא אחד מטעם האב".

לאחר הדיון הגיש בא-כוח הקטינה בקשה לתיקון פרוטוקול, באופן שישקף לאשורו את אשר אירע בדיון. בהחלטת בית המשפט בבקשה לתיקון פרוטוקול נאמר, בין היתר: "הפרוטוקול מתחיל בכך שהאב מתנגד להצעת בית המשפט, שאכן נרשמה בהמשך בהחלטתי ואינה זהה מילה במילה להצעתי. אכן, הצעתי שהאם תשקול ויתור על מזונות הקטינה, אם וכאשר תעבור הבת להתגורר עם האם בארה"ב".

בהחלטתו ציין הנציב ריבלין כי אין חולק כי השופטת הציעה בפתח הדיון הצעת פשרה, לפיה המתלוננת תוותר על מזונות הקטינה בתמורה להעברת המשמורת על הקטינה אליה; ואין גם חולק כי הצעה זו לא נרשמה בפרוטוקול, ותחתיה נרשם מפי השופטת בהחלטתה כי המתלוננת "תציע הסדר באשר למזונות". השופטת אישרה כי זו הייתה הצעתה, והדברים אף תוקנו במסגרת בקשה לתיקון פרוטוקול שהגיש בא-כוח הקטינה.

ריבלין ציין עוד כי טענת המתלוננת כי השופטת התרעמה על בא-כוחה אושרה אף היא על-ידי השופטת בתגובתה. גם טענתה כי השופטת העלתה את האפשרות כי הבעל יבקש שהקטינה תיפגש עם באי-כוחו, הגם שבאותה עת לא היה מיוצג, נתמכה בדברי בא-כוח הקטינה בפרוטוקול הדיון.

לכן, בנסיבות אלה, מצא ריבלין את התלונה כנגד קראוס מוצדקת, וקבע: "בלי שאביע עמדתי על סמכות בית המשפט להציע את הצעת הפשרה האמורה ועל המידה שבה מתיישבת ההצעה עם תקנת הציבור, אם בכלל, אין ספק כי ההצעה הייתה צריכה להופיע בפרוטוקול הדיון, ולא היה מקום לסירובו של בית המשפט לבקשת בא-כוח הקטינה לרשום את ההצעה בפרוטוקול. לעניין זה, מחובתו של בית המשפט לתעד בפרוטוקול את עיקרי הדברים שנאמרו בדיון. וכאשר מדובר בעניין שהוא עיקרי בדיון, כמו הצעת הפשרה האמורה, אין בית המשפט יכול לפטור עצמו מחובתו באמירה שהצדדים רשאים להזמין הקלטה על חשבונם. הוא הדין בדברים שנאמרו על-ידי השופטת לבאי-כוח הקטינה".

עוד הוסיף ריבלין כי "אין ספק כי בית המשפט רשאי היה להביע את דעתו על ייצוג הקטינה בתביעה נפרדת מטעמה, אולם התרשמתי כי לשון הביקורת חרגה מן הראוי בנסיבות העניין. זאת ועוד, בין הבעת אי-נחת מייצוג הקטינה ועד להעלאת תרחישים שאינם מעוגנים במציאות, כמו פגישת הקטינה עם באי-כוח הבעל אשר לא היה מיוצג כלל – רב המרחק". מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה: "מערכת בתי המשפט איננה מגיבה על החלטות של נציב תלונות הציבור על שופטים".
 
החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים כי שופטת המשפחה מרים קראוס זייפה פרוטוקול – מאי 2015

 החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים כי שופטת המשפחה מרים קראוס זייפה פרוטוקול - מאי 2015

 החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים כי שופטת המשפחה מרים קראוס זייפה פרוטוקול - מאי 2015

נציב התלונות: תלונה נגד השופטת מרים קראוס - מוצדקת , אלה לוי-וינריב , 14/6/15 , גלובס
ארז שני, בדיקת אבהות, בית משפט לענייני משפחה, הסדרי ראיה, חותמת גומי, מזונות

השופט ארז שני פסק בטעות אבהות בניגוד לקביעה רפואית מוסמכת ומפורשת

השופט ארז שני פסק בטעות אבהות בניגוד לקביעה רפואית מוסמכת ומפורשתאוקטובר 2012 – שופטי בתי משפט לענייני משפחה פותחים החלטותיהם ופסיקותיהם במשפט חותמת הגומי: "לאחר שקראתי ועיינתי בחומר שהוצג לפני החלטתי לאמץ את המלצות פקידת הסעד" (ראה דוגמא החלטת שמואל בוקובסקי בהליך מינוי אפוטרופוס). אלו מילים מטופשות, חסרות תוכן, שאין מאומה מאחוריהן, ואין לסמוך על פסקי דין והחלטות שופט מעין אלו אלא לבדוק ולקרוא את העובדות והמסקנות בכל דבר ועניין.

הכתבה הפך להיות "אבא" בגלל טעות שופט , יורם ירקוני , ידיעות אחרונות , אוקטובר 2012

צעיר נתבע לאבהות ועבר בדיקה, והשופט ארז שני קבע שהוא האב אף שבטופס הבדיקה נכתב בדיוק ההפך.

איך קורה ששופט מתעלם מבדיקה רפואית מוסמכת ומפורשת וטועה בהחלטתו? גם אחרי שתקראו את הסיפור המוזר לא תבינו.

השופט ארז שני פסק בטעות אבהות בניגוד לקביעה רפואית מוסמכת ומפורשת

קישורים:

בית משפט לענייני משפחה, מזונות, נציבות תלונות הציבור על שופטים, עיכוב החלטות שיפוטיות, עיקרי הצדק הטבעי

בתי משפט לענייני משפחה – דוגמאות לתלונות מוצדקות – מדו"ח נציבות תלונות הציבור על שופטים 2011

התבטאות בלתי ראויה באולם הדיונים
בני זוג שהתגרשו הגישו בקשה לאישור הסכם שעניינו משמורת בתם המשותפת ותשלום דמי מזונות קבועים על ידי המתלונן. המתלונן הלין, כי השופטת מתחה ביקורת על ההסכם ועל תפקודם כהורים. בתגובתה לתלונה טענה השופטת, שהמיוחס לה בתלונה לא משקף את סגנון הדיבור שלה ולא את רוח הדברים באולמה כשהיא מאשרת הסכמים בין בני זוג. גרושתו של המתלונן, שגם אליה פנינו, מסרה, כי בחלוף הזמן היא אינה זוכרת ציטוטים מדוייקים של הנאמר באולם, אולם זכורה לה היטב תחושתה הרעה עת יצאה מהדיון. החוויה הייתה של השפלה וחוסר כבוד מצד השופטת לרצון המשותף של בני הזוג. הנציב קבע, כי המתלונן אמנם לא רשם את דבריה של השופטת והם גם לא מצויים בפרוטוקול, אך לדבריו המלים חקוקות היטב בראשו וליוו אותו לילות רבים לאחר הדיון. גרושתו לא זכרה את הציטוטים המדוייקים מדברי השופטת, עקב חלוף הזמן, אך אישרה את רוח הדברים, ככל שהם נוגעים למשמורת המשותפת שנקבעה בהסכם שבין הצדדים. הנציב לא מצא סיבה שלא לקבל את דברי המתלונן וגרושתו על דבריה הבוטים של השופטת, הן כלפי עצם הסדר המשמורת והן כלפי תפקודם כהורים, וקבע כי התנהלותה של השופטת לא הייתה ראוייה ופגעה בתדמיתו של בית המשפט. התלונה נמצאה מוצדקת (מספרנו 405/11)

פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי
מתלוננת הלינה, כי בעלה לשעבר, שמולו ניהלה הליכים בנושא הסדרי ראייה, מזונות ילדים ופירוק השיתוף, זוכה ליחס מועדף מהשופטת במהלך הדיונים. לטענה זו נמצאו תימוכין בדברי באי כוחם של בנק וחברה, שהטילו שיעבוד על הדירה בה מתגורר הבעל עם ילדיהם הקטינים של בני הזוג בגין חוב כספי של המתלוננת. הנציב קבע, כי אף אם התנהלותה של השופטת נובעת מדאגה לקטינים, שעלולים למצוא עצמם ללא קורת גג לראשם, היא חרגה מן הראוי כשנתנה לבעל יחס מועדף ואיפשרה לו למעשה לנהל את הדיונים. התלונה נמצאה מוצדקת (מספרנו 702/10)

התמשכות הליכים ועיכוב במתן החלטות ופסקי דין

דוגמה 1
מתלוננת הלינה על עיכוב במתן החלטה בבקשה דחופה שהגישה למתן טיפול פסיכולוגי לילדיה הקטינים בהעדר הסכמתו של האב. ההחלטה ניתנה כעבור למעלה מחודש מאז הוגשה. את העיכוב הסבירה השופטת בצורך שהיה לה להשלים את פיגורי העבר במקביל לעבודתה השוטפת. הנציב קבע, כי אינו מוצא בתגובת השופטת הסבר מספק לכך, כי בנסיבות יוצאות הדופן בדחיפותן, ניתנה ההחלטה לקבל את תגובת האב רק כעבור למעלה משבועיים מאז הוגשה הבקשה, כשם שאין הסבר מספק לכך שנדרשו לשופטת כארבעה שבועות נוספים למתן החלטה בבקשה, וזו ניתנה רק לאחר הגשת התלונה. התלונה נמצאה מוצדקת, ותשומת לבה של נשיאת בית המשפט העליון הופנתה להחלטה (מספרנו 840/10)

דוגמה 2
בפסק דין שניתן התקבלה תביעתו של מתלונן והשופטת הורתה, כי העיקול הזמני שהוטל לבקשתו עם הגשת התביעה, על רכוש של הנתבע יהפוך לקבוע. המתלונן הגיש בקשה דחופה להסרת העיקול מעל רכבו של הנתבע, וציין כי הגיע עימו להסדר לפיו יוסר העיקול כדי שיוכל למכור את הרכב ולפרוע בכך חלק מחובותיו כלפיו. משלא ניתנה החלטה, הגיש המתלונן שלוש בקשות למתן החלטה, אולם זו לא ניתנה. בירורנו במזכירות בית המשפט העלה, כי החלטה בבקשה ניתנה כעבור כחודש וחצי מאז הוגשה לראשונה ונרשם בה: “כמבוקש”. הנציב קבע, כי לא מצא הצדקה לעיכוב כה ממושך במתן החלטה (“כמבוקש”), בבקשה פשוטה במהותה שהוגשה בהסכמת הצדדים. התלונה נמצאה מוצדקת (מספרנו 895/11)

דוגמה 3
מתלונן הלין על עיכוב במתן פסק דין בתביעה למזונות קטינים ותביעה רכושית שהוגשו נגדו על ידי אשתו. תלונה קודמת של המתלונן בגין עיכוב במתן פסק דין בשני התיקים הללו נמצאה מוצדקת, והנציב קבע בה, כי לא מצא הצדקה להתמשכות ההליכים ולעיכוב במתן פסק הדין. מאז מתן ההחלטה האמורה חלפו שנתיים, ואילו פסק הדין ניתן לבסוף קרוב לשנה וחצי לאחר סיכומיו האחרונים של המתלונן. אף אם תרם המתלונן בהתנהלותו להתמשכות ההליכים, כדברי השופט, לא נמצאה הצדקה לעיכוב כה ממושך במתן פסק הדין. התלונה נמצאה מוצדקת (מספרנו 832/10)

דוגמה 4
לאחר שבאי כוח הצדדים הגישו סיכומים בתיק שהתנהל בבית משפט לענייני משפחה, הם פנו לבית המשפט מספר פעמים בבקשות למתן פסק דין. באחת הבקשות קבע השופט, כי פסק הדין נכתב והוא יישלח לצדדים בימים הקרובים, אולם מאז ההחלטה חלפו חמישה חודשים ופסק הדין לא ניתן. הנציב קבע, כי לא הייתה צדקה לעכב את פסק הדין משך כשנתיים ושמונה חודשים לאחר הגשת אחרון הסיכומים בתיק. גם התקלות במערכת “נט-המשפט”, בגינן התעכבה הוצאתו של פסק הדין, אין בהן כדי להצדיק חלוף כשמונה חודשים מאז הודיע השופט לצדדים, כי פסק הדין נכתב לבין המועד שבו ניתן בסופו של דבר )כחודשיים לאחר הגשת התלונה(. בקשת הבירור של נשיאת בית המשפט העליון נמצאה מוצדקת (מספרנו 98/11)