אנימציה, הוצאת ילדים מהבית, לשכת הרווחה, לשכת הרווחה חדרה, נזקקות, פשעי משרד הרווחה

אל תפנו לרווחה – סרטון אנימציה על הוצאת ילדים מהבית

אוגוסט 2014 – אל תפנו לרווחה – לזכרה של האמא נדיה אליוכין זל ששמה קץ לחייה לאחר ששירותי הרווחה חדרה לקחו את בתה.

 סרוטון אנימציה המתאר את האטימות האכזריות והרמיה שנוקטים רשויות הרווחה לתלישת ילדים בכפייה ממשפחות מוחלשות.
בסרטון מתוארת אמא שפונה ללשכת הרווחה העירונית לבקש סיוע עקב מצבה הכלכלי הקשה. בלשכת הרווחה מחתימה אותה עובדת סוציאלית על מסמכים מבלי להסביר לה את המשמעויות הקשות להרס המשפחה.

בית מעצר קישון, בית משפט לנוער, האמא נ', הוצאת ילדים מהבית, הילה נגר, התאבדות, לשכת הרווחה חדרה

פשעי לשכת הרווחה חדרה – התאבדות האם החד הורית: "תלשו לה את הלב"

לשכת הרווחה חדרה רצחה את האמא סיגל (שם בדוי)  

התאבדות האם החד הורית: "תלשו לה את הלב" , mynet , הילה נגר , 03.07.2014

בני משפחתה של סיגל (שם בדוי) מחדרה, ששמה קץ לחייה בשבוע שעבר, טוענים כי עשתה זאת לאחר שבתה בת ה-12 נלקחה ממנה ודורשים מרשויות הרווחה לעשות בדק בית. בן זוגה אהרון: "סיגל סיימה את חייה בצורה טראגית בגלל מערכת רווחה שפועלת בצורה מכאנית וקרה". העירייה: "אין לקשור בין מקרה ההתאבדות להחלטת בית המשפט להוציא את הילדה מחזקת אמה"

ביום שלישי שעבר, החליטה סיגל (שמות בני המשפחה בכתבה בדויים – השמות המלאים שמורים במערכת) מחדרה, בשנות ה-30 לחייה, לשים קץ לחייה. סיגל לא השאירה מכתב אחריה, אך לטענת בני משפחתה היא הייתה נסערת ועשתה זאת לאחר שמוסדות הרווחה החליטו להרחיק את בתה היחידה מחזקתה.

בעקבות האירוע הטראגי, נערכה במוצאי שבת, עצרת מול ביתה בעיר – אליה הגיעו עשרות אנשים מכל רחבי הארץ, וביניהם הורים שמזדהים עם המצוקה וקוראים לשינוי החוקים היבשים שמאפשרים לדבריהם לרשויות הרווחה אצבע קלה "על ההדק".

סיגל הייתה בהלם

עד לפני כשלושה חודשים, חיו סיגל ובתה עדן בת ה-12, בדירה צנועה בחדרה. אביה של עדן, נפטר לאחרונה. סיגל עצמה, שגידלה את עדן לבדה, סבלה מנכות, אובחנה כחולה נוירולוגית וסבלה מבעיות שיווי משקל, אובדן שמיעה ואובדן ראייה. לדברי אהרון, בן זוגה של סיגל בשש השנים האחרונות, סיגל גידלה את הילדה במסירות.

"הקשר בין האם לילדה היה מושא לקנאה", הוא מספר בדמעות. "סיגל שמרה על הילדה שלה כמו לביאה. הילדה למדה בבית ספר טוב בעיר והגיעה להישגים בלימודים, ילדה מטופחת ונקייה, אהודה על המורים והצליחה בכל התחומים. הילדה, לא סתם גדלה כך, הייתה לה אמא שדאגה לה ועמדה מאחוריה".

בשנה האחרונה חגגו סיגל ואהרון מסיבת בת מצווה לעדן ומהכסף שקיבלה באירוע, החליטה עדן לרכוש מכשיר נייד מדגם מתקדם. "עשינו לה מסיבת בת מצווה גדולה עם די.ג'יי, וקנינו לה בגדים יפים וצילמו אותה לבוק תמונות", מספר אהרון. "מהכסף שהיא קיבלה באירוע היא קנתה סמארטפון".

אבל מסתבר שהמכשיר הסלולארי הפך, לדברי אהרון, למוקד מתיחות בין האם לבתה. לדבריו, לאחר שהאם ניסתה להסביר לעדן על הסכנות הטמונות ברשת, החל ויכוח קולני ביניהן, שהסתיים במעצרה של סיגל. "סיגל צעקה עליה 'בואי לפה, אל תצאי עם הפלאפון, אני אעניש אותך – לא יהיה לך פלאפון שלושה ימים'", מתאר אהרון. "עדן חטפה את הפלאפון ויצאה למרפסת שממוקמת כמה מטרים מהמדרכה. סיגל ניסתה לתפוס אותה והילדה קיבלה מכה באף והתחיל לרדת לה דם. לסיגל לא הייתה שום כוונה לפגוע בה. היא לא הייתה מסוגלת לפגוע באף אחד".

אהרון השבוע. "היא הייתה אישה נאיבית ופשוטה" (צילום: אסף פרידמן)

באותה שעה לדבריו עברו במקום שתי בנות מהשכבה של עדן וקראו לה לבוא איתן. "סיגל אישרה לה ללכת כי היא חשבה שהיא תירגע ותחזור הביתה, אבל הבנות כנראה הזעיקו את המשטרה", הוא אומר. לדבריו תוך דקות אחדות הגיעה המשטרה לדירתה של סיגל בליווי של פקידת סעד ועצרו אותה, מבלי שהיא מבינה את אשר מתחולל סביבה. "יכול להיות שהילדה קיבלה מכה, אבל זה לא היה במתכוון", הוא אומר.

סיגל, לדברי אהרון, שהתה שלושה ימים בבית המעצר קישון ולאחר מכן הורחקה מביתה למשך 30 יום. עדן הועברה על ידי מוסדות הרווחה (לשכת הרווחה חדרה) לבית ילדים.

בעקבות האירוע טוען אהרון, סיגל שקעה במשבר. "היא הייתה שבר כלי, בהלם מוחלט", הוא אומר. "היא הייתה מתקשרת אליי בוכה. לקחו לה את הדבר הכי יקר, זה כמו לתלוש לבן אדם את הלב".

הפגישה הראשונה בין סיגל לבתה התקיימה בבית הילדים וסיגל הייתה בטוחה שהילדה תחזור אליה. אהרון אף הציע שיעברו לדירה גדולה ומרווחת יותר. "רק לפני עשרה ימים אני וסיגל חתמנו על חוזה שכירות חדש, דירה חדשה עם שלושה חדרים", הוא מסביר. "החלטנו לפתוח דף חדש, לעזוב את הבית עם כל העבר שהיה קשור בו ולהתחיל מחדש. סיגל באמת האמינה שהכל יהיה בסדר".

לפני כשבועיים, עדן שוחררה לביתה וביום ראשון כשהאם ליוותה אותה בחזרה לבית הילדים, היא קיבלה לידיה מסמכים מהעובדת הסוציאלית וקראה לי בדחיפות. "הקראתי לה את המכתב בו היה כתוב שהילדה תהיה מורחקת מחזקתה", הוא אומר כמי שעדיין לא מאמין. סיגל הסתכלה עליי בעיניים כואבות והזילה דמעות. היא לא האמינה".

ומה אמרת לה, ניסית להסביר לה שהדברים יכולים להסתדר?

"במהלך היומיים האלו היו לי עם סיגל שיחות שגרתיות, הרגשתי שהיא שרויה בעצב, אבל אמרתי לה שאנחנו נראה מה אפשר לעשות. ביום שלישי עדן התקשרה אליי בשעה 14:00 ושאלה אותי מתי אנחנו עוברים דירה, אמרתי לה שבקרוב. אחרי 20 דקות התקשרה אליי העובדת הסוציאלית מטעם הרווחה וגם שאלה אותי למתי סגרנו את החוזה של הדירה. תוך כדי שיחה איתה, ביקשתי ממנה שיתמכו בסיגל נפשית ויסבירו לה שהכל יהיה בסדר, ושהם יהיו לה אוזן קשבת.

"היא הבינה ובאותו רגע העובדת הסוציאלית נסעה לדירה של סיגל ומצאה דירה נעולה, טלוויזיה דלוקה וכלב נובח. אני הייתי באותו זמן בעבודה. העובדת סוציאלית התקשרה אליי והסבירה שאף אחד לא עונה. אמרתי שאולי היא הלכה לקופת חולים ותכף תחזור, אבל אחרי רבע שעה היא שוב התקשרה ואמרה שסיגל לא חזרה. התקשרתי לאבא שלי, שגר לא רחוק משם, וביקשתי שיבדוק למה סיגל לא עונה. כשהוא חזר אליי הוא אמר 'סיגל התאבדה'".

יומיים לפני שהייתה אמורה לחגוג את יום הולדתה ה-39, החליטה סיגל לשים קץ לחייה והתאבדה בתלייה על הדלת שבין פינת האוכל לחדר השינה בעזרת חוטי ניילון שהיא קשרה במו ידיה. "סיגל סיימה את חייה בצורה טראגית בגלל מערכת רווחה שפועלת בצורה מכאנית וקרה", אומר אהרון בדמעות. "היא הייתה אישה נאיבית וטובה שפשוט לא היה לה כוח להילחם בבירוקרטיה הקשה".

ממשרד הרווחה טרם התקבלה תגובה.

מעיריית חדרה נמסר: "עיריית חדרה ואגף הרווחה משתתפים בצערה של המשפחה ובאבלה הכבד. זהו אירוע טראגי, אולם לאור הנסיבות וההסתברות אין מקום לקשור את מקרה ההתאבדות להחלטת בית המשפט להוצאת הילדה מחזקתה של האם.

"תפקידם של העובדים הסוציאלים הוא לדאוג ולהבטיח שילדים יגדלו בחיק משפחתם בביטחון, תוך דאגה לשלומם הנפשי והפיזי וברגע שקיים סיכון וסכנה לשלומו וביטחונו של הקטין, מחובתם של שירותי הרווחה לדאוג לסידור חוץ ביתי עבורו. כך נהג לפני חודשיים אגף הרווחה בעיריית חדרה, בעת שהיה קיים חשש לשלומה של הקטינה, ובהתייעצות עם גורמי רווחה בכירים במשרד הרווחה, ולאחר חקירת ילדים שנעשתה לקטינה, ועל פי עדותה הומלץ להוציאה מהבית למרכז חירום, כדי להגן עליה ולדאוג לשלומה. ההחלטה על הוצאתה מהבית למסגרת חירום התקבלה בצו ביניים על ידי בית משפט לנוער בחדרה ושירותי הרווחה פעלו על פי הנחיות בית המשפט.

"בעבר, בעת שהתגוררה האם בעיר אחרת בארץ, כבר הוצאה הילדה מחזקתה למשפחת אומנה, ולאור ניסיונות השיקום של האם, המוכרת לשירותי הרווחה שנים רבות, וחיה מקצבת נכות פיזית ונפשית, הוחזרה הילדה לחזקתה.

"אגף הרווחה ימשיך לדאוג ולטפל בילדה שנשארה עתה יתומה, לדאוג לכל צרכיה ולהבטיח את המשך התפתחותה וגידולה התקין".

הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות חדרה"

אלימות עובדים סוציאליים, האמא נ', לשכת הרווחה חדרה, משטרה, משטרת חדרה, פשעי משרד הרווחה

רשויות הרווחה רצחו את האמא נ' ז"ל

נזקי הרעלת עובדות סוציאליות – רשויות הרווחה תולשות באלימות ובתוקפנות ילדים מהוריהם מאחר וידוע כי ההורים ילחמו על ילדיהם. העובדות הסוציאליות במסגרות הרווחה השונות מרעילות נגד ההורים בבתי משפט ומשטרת ישראל, וכן בפני ה"מומחים" מטעמם. וכך מערכת שלמה מורעלת פועלת ילד משפחה אומללה ומחריבה אותה.

יוני 2014 – האמא נ' ז"ל התאבדה לאחר שבתה נלקחה ממנה על ידי משרד הרווחה בצו חירום ממשמורתה.
נ' היא אם חד הורית. האבא של הילדה נפטר לפני חצי שנה ממחלה קשה, והבת טופלה במסירות ואהבת אין קץ על ידי האמא ובן זוגה התומך.
בין האמא לבת התקיים ויכוח סתמי על גלישת הבת באינטרנט ברשת הפייסבוק, האמא ניתקה את האינטרנט בבית.

הילדה סובלת מוריד רגיז על יד האף, תופעה שקיימת אצל ילדים, וכשהיא מבצעת פעולות הכרוכות במאמץ, או מתרגזת, נוזל לה דם מהאף.
במהלך הויכוח שהתקיים במרפסת בין האמא לבת, נזל לילדה דם מהאף. 2 חברותיה של הבת עברו ברחוב וקראו לילדה לבוא איתן.
האמא אמרה לבתה, לכי לטייל עם חברותייך. אותן חברות התקשרו למשטרה, ואמרו שהאמא מרביצה לבת שלה, דבר שלא היה ולא נברא. הן חשבו שבכך, האמא תחבר תחבר את האינטרנט בבית בחזרה.
אלא שכעבור זמן קצר, הגיעה משטרת חדרה עם פקידת סעד לחוק הנוער לבית של האם, עצרה את האם באלימות, והוציאו צו חירום ללקיחת הילדה מהאם למרכז חירום נווה מיכאל.
הילדה צרחה בבהלה, לא הבינה מה עושים לאמא שלה.
האמא נחקרה ונעצרה בכלא קישון למשך 3 ימים והואשמה באלימות כלפי בתה, דבר שלא היה ולא נברא. במהלך החקירה הוטחו באם האשמות שקר בהם נטען שהאמא רעה לבתה ופקידת הסעד אף כתבה זאת בתסקיר לביהמ"ש שמפורסם בקבוצת הפייסבוק "הורים שכולים לילדים חיים".
מודגש:
האם ללא עבר פלילי, ללא רקע נפשי קודם, לא פנתה מעולם לשירותי הרווחה, אישה עובדת כמרפאה בעיסוק עם בעלי חיים, מצאה עצמה בסיטואציה לא נורמלית בה היא מואשמת באלימות כלפי בתה היחידה.
פקידת הסעד אמרה לאם שהיא יותר לא תראה את הבת שלה.
שלושת ימי המעצר, הטחת האשמות השווא והחקירות המתישות, והאמירה של פקידת הסעד שיותר היא לא תראה את בתה, הביאו את האמא לקצה גבול היכולת שלה לספוג את הזוועה. האמא לא יכלה לשרוד בלי הבת שלה, ותלתה את עצמה ביום 24/6/14.
יום 28/6/14 הוא יום הולדתה של האמא נ', היא היתה אמורה לחגוג 39 שנים ולחגוג עם בתה ובן זוגה את יום הולדתה.
נ' התאבדה לאחר ששירותי הרווחה התערבו בחייה וגרמו לה לחנק נוראי. במקום לסייע, הטיפול של הרווחה הוא אלים וברוטלי לצרכי סחר בילדים.
הילדה היא תלמידה מצטיינת בבית הספר, מטופחת ומושקעת והיתה משוש חייה של האם. ללא הבת האם לא שרדה.

אנשים עם מוגבלויות, זיוה טפירו הימברג, לשכת הרווחה חדרה, מתן שירות לאזרח, עיריית חדרה, שירות למפגר

לשכת הרווחה חדרה – חווית שירות לילד האוטיסט – מנהלת זיוה טפירו הימברג

זיוה טפירו הימברג - חוסר תובנה, שיפוט לקוי וזלזול במתן שירות לילד אוטיסט

מרץ 2013 – סיפורה של תמר אם לילד אוטיסט שפנתה ללשכת הרווחה חדרה לקבל שירות. תמר במשך חודשים מנסה להשיג מידע על חונך לבנה האוטיסט מלשכת הרווחה חדרה אך אלו מתחמקים ממנה ודוחים אותה או סתם מתרשלים מלתת שירות. בשיחה עם זיוה טפירו הימברג מנהלת אגף הרווחה חדרה לא ניתן היה לקבל מידע אפקטיבי על האירוע בשל חוסר תובנה, ושיפוט לקוי של זיוה טפירו בעניין האירוע.

האזינו לאם הילד האוטיסט מספרת האירוע ותגובתה הלקונית של זיוה טפירו הימברג

הוצאת ילדים מהבית, התעללות בילדים, התעללות מינית, לשכת הרווחה חדרה, עוני, עיריית חדרה

לשכת הרווחה חדרה – בין פטיש העוני לסדן הרווחה – הטרדה מינית בפנימיית רננים

לשכת הרווחה חדרה מטייחת סבלו של ילד בפנימיית רננים וכופה עליו ועל הוריו כי יהיה בפנימיה.
הכתבה "בין פטיש העוני לסדן הרווחה" ,  סמי עלי , ינואר 2007 , "המושבות"
.
הנער מ’ בן ה- 13 טוען שהוא מוטרד מינית בפנימיית רננים בה הוא לומד. המשטרה מנהלת חקירה. הוריו שסובלים ממצוקה כלכלית חמורה, מבקשים להוציאו משם. שרותי הרווחה שמכירים היטב את המשפחה, טוענים כי ההורים אינם מסוגלים לגדל את ילדיהם כראוי. בין חוסר האונים של המשפחה ומצוקתה הכלכלית, בין הנהלים הרשמיים והכוונות אולי הנכונות, של מחלקת הרווחה ובין המוסד החינוכי, נמצא מ’ המשלם את המחיר.
.

מ’ הוא נער בן 13 ומשפחתו מתגוררת בחדרה. הוא לומד בפנימיית רננים ומתחנן כי יוציאו אותו משם. הנער רוצה לעזוב את הפנימייה "תנו לי לשוב לביתי איני יכול יותר". הוא אמר לי בשיחה איתו.
"החיים שלי הם גיהינום", אומר מ’ "לא רוצה להיות בפנימייה הזו יותר, רע לי שם. מציקים לי. שמו אותי עם ילדים שמצבם הבריאותי ירוד, זה משפיע עליי לא טוב. אני סובל מעינוי ומהטרדה מתמשכת מצד אחד המדריכים, כשאני נכנס להתקלח כל הזמן הוא ניצמד אלי, הוא מסבן אותי. זה מפריע לי ואני מרגיש אי נוחות. ביקשתי ממנו שיפסיק עם זה, אבל הוא טען שהוא חייב לפקח עליי בזמן שאני מתקלח, כי אלה הן ההוראות. אני סובל ומבקש שיעזרו לי. סיפרתי להורים, אבא שלי פנה למחלקת הרווחה בעירייה וסיפר להם אבל אין עם מי לדבר. עד היום לא סיפרתי למנהלים בפנימייה מפני שאני חושש שהם לא יאמינו לי ואפילו יתעלמו מתלונתי, ויזניחו אותי או יענישו אותי. בכל פעם שאני בא לחופש בבית מנדנד לאבא שלי שיעשה כל מאמץ להוציאני משם, די מספיק שהמשפחה שלי חייה במשבר זה שנים".
יש לציין כי הנער מ’ סובל מבעיות שונות, לבד ממצוקה כלכלית, וכנראה תפקודית של המשפחה שבא ממנה, קיימות אצלו בעיות התנהגותיות ותפקודיות שבעטיין היה מאושפז קודם לכן, במוסד פסיכיאטרי בפרדס חנה.
מנהלת פנימיית רננים, ענת לוקס, מסרה כי: "בפנימיית רננים מתחנכים סוגים שונים של חניכים, חלקם עצמאיים ותורמים לקהילה, מתגייסים לצבא והופכים להיות אזרחים מהמניין וחלקם זקוקים להשגחה אינטנסיבית, כולל בתפקוד הבסיסי היום יומי. לאור העובדה שחלק מהחניכים הוצאו מביתם בניגוד להסכמת הוריהם, ניכר כי חלק מן ההורים נתפסים לאירועים שונים שאין להם בסיס מוצק במציאות. הצוות החינוכי טיפולי, בפנימיית רננים זוכה לליווי מקצועי ונמצא בפיקוח מתמיד של משרד הרווחה. בנוגע למקרה הספציפי, החניך הנ"ל חייב להתקלח בנוכחות איש צוות. מסיבות של אתיקה מקצועית, אין באפשרותי להסביר מדוע, אלא אם כן יושג ויתור על סודיות מהוריו, לפיכך תשובתי חלקית בלבד. האירוע עצמו לא טופל על ידי הנהלת הפנימייה זאת משום שהחניך לא התלונן מעולם בפני אף איש צוות במסגרת. החניך התלונן ככל הנראה בפני הוריו בחופשתו האחרונה בבית.
יש הנחייה, של הנהלת הפנימייה והחלטת מומחים מקצועיים, לא לאפשר לחניך מ’ להיות בגפו במקלחת, וזאת מסיבות בריאותיות. אנו נבדוק את הנושא. במידה ויתקבל רושם שהייתה הטרדה כלשהי מצד המדריך – נפנה מיידית למשטרת ישראל".
מהמשטרה נמסר כי משפחת ש’ הגישה בימים אלו תלונה במשטרה נגד המדריך האב ובנו מסרו עדויות לחוקרים. החקירה מתנהלת בחשד למעשה מגונה בין כתלי פנימיית רננים, וכיוון שהיא נמצאת בעיצומה אי אפשר למסור כרגע פרטים נוספים.
משפחת ש’ מחדרה, היא דוגמא לאלפי משפחות במצוקה הנמצאות מתחת לקו העוני במדינה. מספיק מבט קטן לתוך דירתם השכורה,בת שני החדרים, כדי להבין את מצבה הירוד והמזעזע של משפחה המגדלת חמישה ילדים. יוסף, אב המשפחה בן 39, עיתונאי וקריקטוריסט לשעבר, מובטל, ניסה מספר פעמים למכור את ציורי הקריקטורה שלו לעיתונים ולמגזינים במטרה להרוויח כמה גרושים שיבטיחו אוכל לאשתו ובניו אבל לשווא. אשתו גלינה, עולה חדשה בעלת תואר ראשון בשפה וספרות רוסית, גם היא מובטלת. הם נשואים זה 15 שנה הציבו לעצמם כמו כל הזוגות בעולם חלומות, שאיפות, גידול וחינוך ילדים ועוד שורה של דברים טובים.
"התחתנו לפני 15 שנה", אומר יוסף אב המשפחה, "היו לנו חיים שקטים במשך שנתיים אף אדם לא הפריע לנו, גרנו בבני ברק." שנתיים לאחר נישואיהם חוו אירוע לא ברור, שבו לטענתם הוכו ומאז שרותי הרווחה אינם מניחים להם, ורוצים להוציא את הילדים מרשותם. "לפני 12 שנים, כשגרנו בבני ברק, קבוצת מופרעים תקפו אותנו התעללו בנו, שברו לי 7 צלעות, תקפו את הבית באבנים, הבעירו מדורות מה לא עשו." מתייחס יוסף לטראומה שממנה לטענת המשפחה לא התאוששו. מאז החליפו 6 דירות, ונדדו מיישוב לאחר.
"אני מובטל, עיתונאי במקצועי, סאטיריקון, וקריקטוריסט. אשתי עולה חדשה ומחזיקה בתואר ראשון בשפה וספרות רוסית, עד היום לא מצליחה למצוא עבודה. אני ממשיך לכתוב לעצמי רק כדי לשמור על שפיות הדעת. מצבנו הכלכלי גרוע מאוד, קשה לתאר את המצוקה שאנו חיים בה, לא מספיק שהם לא עוזרים לנו, גם רוצים לקחת את הילדים שלנו. מסע הרדיפה של הרווחה הפך אותנו למשותקים, תעזרו לנו" מתחנן יוסף. "מזה חמשה חודשים הפסיקו לתת לנו הבטחת הכנסה, ואין לנו ממה לחיות. אנחנו חיים על נדבות. השתתפתי בתוכנית ויסקונסין, וכל הזמן שלחו אותי לעבודות שונות שלא התאימו לי ולבסוף עזבתי, בתקופה שהייתי בתוכנית עשיתי הרבה עבודות בהתנדבות צבעתי תחנות אוטובוס, ציירתי ועוד."
"יש לנו 5 ילדים הבכור לומד בפנימיית תלפיות בעיר חדרה. בעיר אנו גרים זה שש שנים, במשך 13 שנה נסנו מעיר לעיר. החלפנו 6 דירות והכול מפחד. לפני כשנה פרצו לביתנו המשטרה והרווחה, לאחר שאחד השכנים דיווח למשטרה על צעקות בבית. היה ויכוח ביני לבין אשתי בנושא מסוים. זה קורה בכל משפחה. בעקבות המצב הירוד שלנו היא נכנסה ללחץ והתחילה לצעוק. אחרי מספר דקות פרצה המשטרה לדירה, כאילו שחיכו לרגע זה ועמדו מאחורי הדלת. הם באו עם עובדת סוציאלית ממחלקת הרווחה (חדרה) בעירייה. היא התחילה לחקור אותי ולצעוק, הילדים היו בהלם והתחילו לבכות. ביקשתי ממנה להירגע מפני שהיא באה כדי להרגיע רוחות ולא ההפך. היא ענתה לי באכזריות ובקשה שאשב בשקט. לדעתי אני הייתי העובד סוציאלי באותו רגע. היא בקשה ממני שאחתום על ניר בו אני מסכים להעביר את בני מ’ לפנימייה לאחר שאושפז במשך שבעה חודשים בבית חולים פסיכיאטרי בנס ציונה. סירבתי לכך. היא בקשה ממני גם לבוא למחלקת הרווחה ביום ראשון כדי לדון בנושא. לאחר שלא הסכמתי לדרישה, תפרו לי תיק, בשנייה וחצי, בעיצומה של הפריצה הוציאו את אשתי מהבית, לאחר כעשר דקות שבו איתה בחזרה והראו לי תלונה של אשתי, על שנתתי לה מכות". אמר שוורץ בכאב.
"חקרו אותי במשך שעות בתחנת חדרה. ישבתי על לא עוול בכפי במשך 39 יום בבית מעצר בקישון, סבלתי ולא יכולתי יותר, הם הצליחו לשבור אותי. עו"ד מהסנגוריה הציבורית אמר לי תודה, והם ישחררו אותך. כך עשיתי, כי אי אפשר להילחם בשטן מהרווחה ומהמשטרה. בהיותי במעצר אשפזו את בני מ’ בצו בית משפט ללא הסכמתי והעבירו אותו לפנימיית רננים."
"בחודש האחרון סיפר לי הבן כי הוא לא מרגיש טוב וחש בפחד, בהתחלה סירב לספר, ידעתי שמדובר בנושא קשה. הוא אמר שאחד המדריכים מטריד אותו. שהוא נכנס עמו למקלחת מדי יום ומסבן אותו, על אף שביקש מהמדריך שיצא מהמקלחת ברגע שהוא מתקלח ושיפסיק לסבן את גופו. אלא שהמדריך לא נענה וטען שהינו מחויב לשהות איתו, בני פחד לספר לאחראיים מפני שהוא חשש שלא יתייחסו לדבריו ואף ויענישו אותו. אני דיברתי עם שירותי הרווחה בעירייה ואלה לא הקשיבו לי. התקשרתי למוקד המשטרה ודיווחתי, אבל בקשו ממני שאגש לתחנה באזור ואגיש תלונה, בהתחלה לא עשיתי זאת מפני שפחדתי שיעשו לי תרגיל דומה כמו שעשו לי בעבר ויתפרו לי תיק. כי הם מתואמים עם הרווחה וכל אשר תאמר הרווחה הוא קדוש." בסופו של דבר כאמור הוגשה תלונה.
אגף הרווחה בעיריית חדרה מסר בתגובה כי: "מדובר במשפחה המוכרת ומטופלת באגף הרווחה מספר שנים. משפחת ש’ מקבלת סיוע במזון מעמותת "לב-חם" באופן שוטף וקיבלה סיוע חומרי ממחלקת הרווחה לרבות תלושים לקניית מזון ברשתות המוכרות, סידור הילדים בפנימיית "תלפיות" בחדרה בהסכמת ההורים, סומכת שתסייע להם בענייני הבית והילדים וכמו כן ברכישת מכונת כביסה. אגף הרווחה מכיר בקשיים ובמורכבות של משפחת ש’. אי לכך האגף פועל ועושה רבות למען שיפור רווחתה ומצבה של המשפחה ו-5 הילדים שזקוקים למסגרות משלימות להמשך התפתחותם הרגשית, הלימודית והאישית התקינה".
אנחנו נשארנו תוהים. המשטרה תחקור, ובינתיים?
אין ספק כי המשפחה מעבר לקשייה הכלכליים נמצאת במצוקה נפשית קשה, ובאופן שאינו מאפשר את תפקודה התקין. מאידך, האם בשל כך ובשל ההיסטוריה המסובכת של המשפחה, יש להקל ראש בתלונתו של הנער? האם יכול להיות שיש ממש בטענתו, ויש כאן ניצול של "חסר ישע" גם במובן של קטין, אך גם במובן של מי שאין לצידו משפחה או כלים להתמודד? האם הוא באמת נמצא במסגרת שמתאימה לו? ובאמת ייתכן שכל הרשויות עושות כאן עבודתם נאמנה, ובכל זאת איך יוצאים מן המעגל הזה? ואיזה עתיד נכון לנער מ’ ולשאר אחיו?
.
קישורים: