דיור ציבורי, חסרי דיור, יוסי נקר, לשכת הרווחה באר שבע, נכה, רוביק דנילוביץ'

לשכת הרווחה באר שבע הפקירה נכה להיות דרת רחוב

איך נכה בשיעור 100 אחוז הפכה מחוסרת דיור? , mynet באר שבע , יעקב לוי , אוגוסט 2015

נכה מבאר שבע שמתגוררת לסירוגין בהוסטלים שונים ברחבי העיר מבקשת מזה תקופה ארוכה מהעיריה לדאוג לה לדיור קבוע. העיריה: פעלנו ופועלים ככל שניתן לסייע לאישה

"מחובתכם כרשות רווחה מקומית לדאוג לסידור הולם לשולחתי, ואם צריך אז תממנו לה שהייה במלון עד למיצוי זכויותיה לקבלת דיור ציבורי". כך כותב עו"ד יוסי נקר במכתב ששיגר לראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ', בעניין צעירה נכה חסרת בית שהוא מייצג.

האישה (32) סובלת מנכות בשיעור של 100 אחוז, ומתפרנסת מקצבת נכות בסך כ־2,700 שקל. עקב יחסים רעועים במשפחתה, החליטה האם להוציא צו הגנה נגד בתה במרץ 2015, שאוסר עליה להיכנס לביתה.

אגף הרווחה בעיריה שהיה מודע למצב, פעל להעבירה להוסטל מחוץ לעיר, שם שהתה כמה חודשים עד שבאחרונה החליטה לעזוב את המקום בגלל

קשיים אישיים. מאז, היא מתגוררת לסירוגין בהוסטלים שונים ברחבי העיר כשהיא נודדת מקום למקום ללא קורת גג קבועה.

באמצעות עו"ד יוסי נקר פנתה האישה לעיריית באר שבע וביקשה לדאוג לה לדיור ציבורי, או לחילופין, לדאוג לה לשהייה בבית מלון עד למימוש זכותה לדיור ציבורי. "בכל התקופה מאז מועד ההרחקה מבית אמה ועד היום לא טרח אגף הרווחה של באר שבע להסדיר את זכאותה של שולחתי לדיור ציבורי", טוען עו"ד נקר בפנייתו לראש העיריה. "ביקשתי דיור ציבורי בבאר שבע. אם אין סידור לדיור ציבורי בבאר שבע, אז שיהיה במקום אחר".

עו"ד נקר התלונן במכתבו לראש העיריה על היחס הלא נעים שקיבל לטענתו בפנייתו לאחת העובדות הסוציאליות מהרווחה.

מהעיריה נמסר בתגובה: "מפאת צנעת הפרט אנו מנועים מלהתייחס למקרה. אגף הרווחה והשירותים החברתיים פעל ופועל ככל שניתן יחד עם הגורמים המקצועיים הרלוונטיים, בהם משרד הרווחה, לסייע לאישה במסגרת כל האמצעים העומדים לרשותו ובהתאם לקריטריונים נדרשים".

איך נכה בשיעור 100 אחוז הפכה מחוסרת דיור? , mynet באר שבע , יעקב לוי , אוגוסט 2015

 

הזנחת ילדים, ילדי משתפי פעולה, לשכת הרווחה באר שבע, מדיניות משרד הרווחה, משטרה, עיריית באר שבע

לשכת הרווחה באר שבע – הפקרת ילדי משתפי פעולה משפחות קשות יום לפשע

גורמי הרווחה "מטפלים" בעיקר בילדים ממשפחות טובות שקל לסחור בהם בין מוסדות הרווחה השונים. אולם כאשר מדובר בילדים בעייתים, רשויות הרווחה מדירות רגליהם בתואנות שונות, ואינן עושות מאומה לסיוע בקהילה, מאחר ולא ניתן לסחור בילדים אלו. להלן סיפור ילדי משתפי פעולה בני 10-11 הגרים בשיכון ד' באר שבע, ורשויות הרווחה באר שבע מפקירות אותם.

הכתבה ילדי ההפקר , שמעון איפרגן | מגזין mako |  , ינואר 2013 – העיר באר שבע מתמודדת לאחרונה עם איום מכיוון לא צפוי: כנופיות של ילדים צעירים, בנים של משתפי פעולה פלסטינים אשר קיבלו מקלט בישראל, משליטות מציאות של שוד, תקיפה ומעשים מגונים בשכונות. התושבים מאשימים את הרשויות בהזנחה שהובילה לפריקת העול, וקובעים: "מדובר בעברייני נוער מהסוג שלא הכרנו בעבר. שום דבר לא מפחיד אותם"

משת"פ וילדיו, השבוע בבאר שבע. "בעזה הם לא היו מתנהגים ככה"
צילום׃ שמעון איפרגן

מ', קשישה בת 70 המתגוררת בשכונה ג' בבאר שבע, חושבת כמה פעמים אם לצאת מהבית בשעות הערב. היא רוצה לבקר חברות או לקנות מצרכי מזון במכולת השכונתית, אבל הפחד שלה פשוט גדול מדי. בחוץ, היא יודעת, מחכים "הילדים הארורים", כמו שהיא קוראת להם. אלה שגנבו את התיק לחברות שלה מהשכונה ושדדו אחרים. בגללם, היא מעידה, בסוף היא תמיד בוחרת להישאר עם דלת נעולה.

"אני מעדיפה לשבת בבית, כי הילדים האלה מסתובבים בחוץ ומחפשים כל הזמן איפה לשדוד ומה לגנוב מאנשים שעוברים ברחוב", היא אומרת. "הם מאוד אכזריים ­­- מקללים, מאיימים, וגם כמה פעמים ניסו לחטוף לי את התיק. אנשים חושבים שאני מגזימה, אבל אני יודעת שבפעם הבאה הם עוד ירצחו אותי. אין להם אלוהים".

היא מישירה מבט, והפחד ניבט היטב מבין עיניה החומות. "יש פה כמה שכנים שפרצו להם לבית, גנבו להם כסף, אופניים, הרביצו להם כשהם התנגדו. תגיד לי אתה, מה אני צריכה את כל זה? התושבים פוחדים מהם פחד מוות, והמשטרה בכלל לא ממהרת לטפל במה שקורה כאן. מזהירים אותם וזהו. אני מעדיפה להיות במעצר בית בחושך ולעשות את הסידורים שלי בבוקר. ככה אני שומרת על עצמי".

האויב הגדול עליו מדברת מ' הוא, כאמור, ילדים. ילדים של משתפי פעולה פלסטינים, שפעלו בעבר לטובת ישראל בשטחים העוינים בהם גרו, ובתמורה קיבלו מקלט בטוח בארץ. אם תרצו, חיים חדשים. אלא שמשהו קרה בדרך, ודור ב' של המשת"פים ההם, מתברר עכשיו, בחר לפנות למסלול אחר, אלים במיוחד. לאט לאט והרחק מאור הזרקורים מתבססות בדרום הארץ, במיוחד באזור באר שבע, כנופיות של ילדי משת"פים – לעיתים נערים בני 11-12, הנוהגים כעבריינים לכל דבר ומטילים אימה על שכונות שלמות. מלאי ביטחון הם מסתובבים ברחובות, עושים בהם כשלהם, ומכשירים כל פעולה כדי להשיג את המטרה: כסף, והרבה ממנו. רשויות החוק? מעדיפות להתרחק מהאש המשתוללת הזאת.

"לצערי כל הגורמים, בעיקר רשויות הרווחה, התעלמו מההתפתחות המדאיגה של התופעה הזאת", מעיד קצין משטרה המעורה בנושא. "כל אחד זורק על השני את הטיפול בהם, פוחדים לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה. כולם שותקים, מעדיפים להעלים עין, להתחשב בעובדה שפעם המשפחות של הילדים האלה סייעו למגר את טרור ולשכוח שבשורה התחתונה המחיר שאנחנו משלמים כבר היום הוא יקר מאוד. מדובר בעברייני נוער מהסוג שלא הכרנו בעבר. שום דבר לא מפחיד אותם".

שכונה ד' בבאר שבע. תושבים רבים עוזבים בגלל האלימות
צילום׃ מיכאל יעקבסון

"אנשים מפחדים לצאת מהבית"

הכול התחיל לפני כעשור, כשמשרד הביטחון הבריח לישראל מרצועת עזה מאות משפחות של משתפי פעולה, בעקבות חשש כבד לחייהם. ארגוני הטרור סימנו אותם אז כמלשינים ששיתפו פעולה עם "האויב הציוני", והמשך שהייה ברצועה הייתה עבורם גזר דין מוות. בהסכמת ראשי רשויות בנגב הועברו רבים מהם ליישובים בדרום, כשמרבית המשפחות נשלחו לבאר שבע. הן שוכנו בשכונות כגון שכונה ד' ושכונה ג', המאופיינות במצב סוציו אקונומי קשה ובריכוז גבוה של עולים, ונתבקשו להסתגל במהירות לחיים בישראל.

התושבים הוותיקים בשכונות לא היו מרוצים. הם התנגדו להגעת המשת"פים, הזהירו מפני ירידה בערך הדירות ומפני חבית נפץ חברתית, אך שיכונן של המשפחות החדשות הפך לעובדה מוגמרת: ילדי המשת"פים החלו להשתלב בבתי ספר יהודיים בעיר, למדו את השפה העברית והסתובבו על המדרכות המוכרות. לא הרבה אחר כך, מתברר היום, הגיעה החבירה לעברייני נוער יהודיים – מהם למדו העזתים לשעבר איך באמת מתנהלים ברחובות האלה.

"החיבור בין ילדי המשת"פים לילדים בשכונה שהוגדרו כנוער שוליים-עברייני היה כמעט מיידי", אומר סמי בוזגלו, עובד בכיר בעיריית באר שבע ולשעבר חבר ועד שכונה ג'. "הם למדו מהם איך לגנוב במכולת, איך לחטוף תיקים וטלפונים סלולריים, איפה אפשר לגנוב זוגות אופניים ואיך מקללים בעברית. זה הגיע למצב כזה, שכיום הם כבר צברו בטחון רב והם פועלים עצמאית בשטח ועושים באמת ככל העולה על רוחם. אנשים מפחדים לצאת מהבית".

בוזגלו, שמעיד כי כבר לפני שמונה שנים התריע על כך שהרשויות אינן פועלות לשילוב ילדי המשת"פים בקהילה, מספר שאיש לא הקשיב ברצינות לתחזית הקודרת והעגומה שהציג. "הזהרתי שהילדים הללו יהוו סכנה לאוכלוסיה אם לא יזכו לטיפול ולליווי צמוד של השב"כ, אבל במשרד הביטחון ובעירייה צחקו עליי. אמרו לי שהם ישתלבו ויתערו באוכלוסיה כמו כל עולה חדש. תשמע, הבנות שלי היו חוזרות בלילה מהבסיס ופוחדות ללכת לבד מהתחנה עם הרובה הצה"לי, מחשש שהילדים של המשת"פים יחטפו להן אותו. והיו ניסיונות כאלה".

משפחת משת"פים. הסמכות ההורית הולכת לאיבוד, והילדים פועלים בלי פיקוח
צילום׃ שמעון איפרגן

לדבריו, ריבוי מקרי הפשיעה מצד ילדי המשת"פים אילץ אותו לעזוב עם משפחתו את שכונה ג' לטובת שכונה שקטה ונינוחה יותר. "גרתי שם יותר משלושים שנה, אבל אשתי והבנות לא רצו שנחיה במקום מסוכן כזה. זה כבר נהיה בלתי אפשרי", הוא אומר. "כל האוכלוסייה החזקה בשכונה ברחה, נשארו רק המשפחות החלשות, שלא מסוגלות להתמודד עם הילדים המסוכנים האלה. הן ממשיכות לסבול מהם, ופוחדות להתלונן מחשש שהם ינקמו בהן. ואף אחד לא מתערב, אף אחד. אולי כשהם ירצחו מישהו הרשויות יתעוררו".

אולרים בכיסים, הורים מיואשים

בוזגלו, יסכימו רבים מתושבי השכונה, עזב בדיוק בזמן. בשנתיים האחרונות, הם מספרים, פשיעת ילדי המשת"פים עלתה מדרגה, כשהיא משאירה מאחור ענן אבק מפוקפק במיוחד לעברייני הנוער היהודיים. חלק מ"הילדים שלהם", כפי שקוראים כאן, מסתובבים ברחובות עם סכינים, מברגים ואולרים בכיסים, כשהם מוכנים ללכת רחוק מאוד כדי לסייע להוריהם, הסובלים ממצוקה כלכלית קשה. זה כולל תלישת שרשראות זהב מצווארם של עוברי אורח, חטיפות תיקים, פריצות לדירות, גניבות שערי ברזל מבתים ואפילו גביית דמי חסות מאולתרים מבני נוער אחרים. המצוקה הקשה שלהם, מעידים כאן, מנטרלת אצלם כל חשש.

"הם מעורבים בפשיעה חמורה, ולא מהססים לפעול באור יום, ממש לא מפחדים", טוען פקד חיים דמרי, קצין הנוער בתחנת משטרת באר שבע. "לחלקם יש סכינים או דוקרנים איתם הם מאיימים על אנשים ושודדים אותם. אנחנו עושים מאמצים גדולים כדי למגר את הפשיעה שלהם, אבל כשמדובר בילדים ובנערים שהם אפילו פחות מהגיל שבו אפשר לבצע מעצרים או להגיש כתב אישום (מתחת לגיל 14 לא ניתן לעצור בני נוער – ש"א), אז בלית ברירה הם משתחררים וחוזרים שוב לרחוב. זה רק עניין של זמן עד שאחד מהם יהיה מעורב ברצח".

עו"ד יוסף. "הם מוכנים לעשות הכל בשביל כסף"
פקד דמרי יודע בדיוק מה גודל התופעה ממנה הוא מזהיר. רק בסוף השבוע שעבר, הוא מספר, בהפרש של חצי שעה, ביצע נער בן 13, בן למשפחת משת"פים המתגוררת בשכונה ד', שני פשעים מטרידים. תחילה שדד שרשרת זהב מעובר אורח, ולאחר מכן איים בסכין על אדם אחר וגנב את מכשירו הסלולרי. "הבחור הזה, למשל, הוא פצצה מתקתקת", הוא אומר. "אתה מנסה להבין איך לילד כזה צעיר כבר יש עבר בתחום האלימות ועבירות הרכוש, ומגלה שההורים שלו פשוט מיואשים ולא מסוגלים לרסן אותו ולטפל בו. הוא כל הזמן חוזר לרחובות ומבצע פשעים חמורים".

שיחה קצרה עם אמו של הנער מבהירה כי היא מזמן כבר לא מצליחה לעקוב אחרי פעולותיו. היא נשמעת חסרת אונים. "אני לא יודעת מה לעשות איתו. אני אומרת לו להישאר בבית, ללמוד ולא לעשות שטויות, אבל הוא בורח והולך לרחוב וגונב", היא אומרת. לשוטרי מחלק הנוער אמרה לא פעם: "כבר אין לנו כוח בשבילו, תטפלו בו אתם".

אלא שהמשטרה לא מצליחה להשתלט על הנערים הזריזים, והם מצידם מקבלים עוד ועוד ביטחון. לפני כחודשיים, למשל, עלו שלושה ילדי משת"פים בני 13 על קו 4 של חברת "מטרופולין" בבאר שבע, והחלו לתקוף קשישים ונוסעים אחרים, לקלל את הנהג ולהפריע לנסיעתו."זה היה נס שהאוטובוס לא התהפך", העיד אז אחד הנוסעים. "הם השתוללו, בעטו באנשים, קיללו ותקפו זקנים. זה היה מאוד מפחיד. הנהג ביקש מהם לרדת וניסה לעשות משהו, אבל הם ירדו רק אחרי שכמה נוסעים צעקו עליהם. אחרי זה הם זרקו אבנים ששברו חלון ופצעו את אחד הנוסעים".

משפחת משת"פים. היהודים מתרחקים, הערבים מתנכרים
שלושת הנערים נמלטו לואדי סמוך, ולאחר מרדף קצר נעצרו על ידי שוטר יס"מ. שלושה ימים מאוחר יותר, נעצר אחד מהם שוב לאחר שביצע מעשים מגונים בילדה בת 8. הוגש נגדו כתב אישום, אך בית המשפט החליט לשחרר אותו למעצר בית אצל סבו.

"לצערי מערכת המשפט קצת סלחנית עם ילדי המשת"פים, אולי בגלל שהוריהם סייעו למדינה למנוע פיגועים ולעצור מחבלים", אומר גורם במשטרה. "עם כל הכבוד לשופטים, חשוב לזכור שהילדים וההורים שלהם הם שווי זכויות וחובות כמו כל אזרח אחר. לפעמים יש צורך במעצר של נערים כאלה שמבצעים עבירות חמורות מהסיבה הפשוטה: הגנה על שלום הציבור. הרי ברור שהם יברחו ממעצר בית ויחזרו לרחוב לבצע מעשי שוד ותקיפות".

"הגענו לנקודת האל חזור"

לצד האמירות הקשות, יש גם כאלה שמבקשים להזכיר את ההקשר הרחב שהוביל את ילדי המשת"פים למציאות האלימה הזאת. הפשעים אכן חמורים, מודים אלו המבקשים להגן עליהם, אך אסור להתעלם מרעידת האדמה המטלטלת שבני הנוער האלה מחזיקים בעברם.

"צריך להבין שכשהמשת"פים הגיעו לישראל, המבנה ההיררכי במשפחות שלהם קרס לגמרי. דמות האב מתה, התפוררה לחלוטין", טוען עו"ד מוטי יוסף, אשר ייצג כמה מילדי המשת"פים שהואשמו בעבירות קשות. "להורים, בעיקר לאבות, אין שליטה על מה שעושים הילדים שלהם ברחובות: הם כבר לא מסוגלים לשלוט עליהם כמו בתקופה שגרו ברצועה. שוחחתי עם הרבה משפחות והתמונה הזו חוזרת על עצמה פעם אחרת פעם – לאב אין כוח, אין סמכות, וההורים הופכים להיות בובות חסרות אונים. הילדים, שבאו לכאן עם ציפיות בשמיים ועכשיו הם סובלים מחסכים כלכליים וחוסר סיפוק, הופכים להיות השולטים והקובעים בבית – ולגנגסטרים ברחובות. יש להם תחרותיות גבוהה מול הילד הישראלי השבע, והם מוכנים לעשות כל דבר כדי לרכוש מעמד וסטטוס. גם אם זה אומר לשדוד ולגנוב תכשיטים וטלפונים. הילדים האלה הם חומר נפץ, ואם הם לא יקבלו טיפול שיקומי מיידי אז החברה הישראלית, אפילו בטווח הלא רחוק, תשלם ביוקר".

א' משת"פ בעברו ומי שבנו הסתבך בפלילים לאחר ששדד עובר אורח, מספר כי המעבר מהרצועה לישראל אמנם הציל את משפחתו מגזר דין מוות, אבל הכריע את החוסן החברתי והמשפחתי שלהם. "הילדים שלי רוצים הכול ומהר, ולנו אין כסף לתת להם את מה שיש לאחרים – מפה מתחילה הבעיה", הוא אומר בקול שקט. "באנו לשכונות עם בעיות, עם עבריינים ברחוב, והם למדו מהם איך לגנוב ולקחת דברים שהם לא שלהם. בעזה זה בחיים לא קרה, הם פחדו שם לעשות שטויות. אין לנו זמן לתת להם תשומת לב ולשבת איתם על שיעורי בית, יש לנו צרות כלכליות, והם יוצאים לרחוב ועושים בעיות. אין לי עם מי לדבר כי אני לא מתערבב עם היהודים, ובשביל הערבים והבדואים אנחנו בוגדים".

"יש לילדים היהודים בגדים יפים, נעליים חדשות, אופניים, אייפונים, ולנו כמעט כלום, אנחנו רוצים חיים טובים", אומר ג', בן 12, בנו של משת"פ. "לא כולנו גנבים, אבל אני מבין את מי שרוצה להיות עשיר ולחיות טוב".

פריינטי. "הילדים האלה אבודים"
יורם פריינטי, מנהל מתנ"ס "מרגליות" בשיכון דרום אשר מסייע למשפחות משת"פים ומאפשר לילדיהם להשתתף בחוגי מחשב וספורט, שומע לא פעם את המילים האלה – ולא יכול שלא להתעצב. בעיניו, הסיכויים לשקם אותם ולהוציאם ממעגל הפשיעה שואפים לאפס.

"הילדים האלה אבודים לדעתי", הוא אומר. "כשהיה צריך לטפל בהם באמת, כל הרשויות, ובכלל זה משרד הביטחון, המשטרה והרווחה, פשוט לא עשו כלום, נתנו להם להידרדר לפשע. היה להם נוח אז להתעלם מקיומה של הבעיה – ותראה את הילדים האלה היום. עוקרים עצים, קורעים דגל ישראל, גונבים מהמכולות, דוקרים, שודדים. האוכלוסייה החלשה בשכונות שלהם משלמת את המחיר, ומסתגרת בבתים כמו במבצר. אם תשאל אותי, הגענו לנקודת אל חזור: העוד חמש או עשר שנים הם יקימו ארגוני פשיעה, ישתלטו על הרחובות בבאר שבע, ואז כבר יהיה מאוחר. מי אשם בזה? רק המדינה. היא זרקה אותם בשכונות של אוכלוסיות קשות יום, לא השקיעה בהם חברתית וקהילתית, ועכשיו כולם מתפלאים שהתופעה הזאת מתחילה להגיע למימדים מפלצתיים. הדברים הנוראיים באמת מחכים עוד להגיע, וזה יקרה. תזכור מה אני אומר לך".

תגובות:

דובר משטרת מרחב הנגב, רפ"ק נאווה טאבו: "בעיר באר שבע בפרט ובמרחב הנגב בכלל לא קיימת תופעה פשיעת ילדים ונערים מקרב האוכלוסייה של משתפי הפעולה שבנגב. מעורבותם של בני נוער בפשיעה, ללא קשר למוצאם, הינה תופעה מוכרת המטופלת על ידי מחלק הנוער. אין מקום לתייג את המעורבים בפשיעה על פי מוצאם. אנו משקיעים רבות בתהליכי מניעה ושיקום במטרה להעניק לבני נוער את האפשרות האמיתית להשתלב במעגל החיים הנורמטיבי, ולשם כך משלבים זרועות עם גורמים נוספים דוגמת רווחה, משרד החינוך ועוד. פרויקט מרכזי הינו 'מיל"ה' (מובילים יחד למען הנוער) באמצעותו אנו מצליחים להגיע לבני נוער שהיו מעורבים בפשיעה ולמעשה לשלוף אותם אל מסגרת נורמטיבית ותומכת המציידת באותם בארגז כלים לחיים. בוגרי התוכנית מסיימים לימודים ומתגייסים לצה"ל ומשתלבים במעגל החיים הנורמטיבי".

דובר עיריית באר שבע, אמנון יוסף: "הטיפול באוכלוסיה הנ"ל הוא באחריות משרד הביטחון. ההתערבות של אגף הרווחה היא במקרים של ילדים בסיכון ונשים בסיכון. טיפול רווחתי הוא באחריות משרד הביטחון. עבריינות ופשיעה באחריות המשטרה".

תגובת המנהלה הביטחונית לסיוע: "המנהלה הביטחונית לסיוע הוקמה בהתאם להחלטת ממשלה, לשם טיפול בשיקומם של סייעני זרועות הביטחון שהוכרו כזכאים לכך על ידה,על פי קריטריונים ונהלים שנקבעו בעניין. עוד נקבע בהחלטה כי המנהלה מסייעת לפנים משורת הדין ומטעמים הומניטאריים מובהקים.
"המנהלה מסייעת למטופלים על ידה להיקלט ולהשתלב במדינת ישראל, בין היתר באמצעות קישורם לרשויות במדינה השונות במטרה לשלבם בחיי הקהילה.כמו כן, מטפלת המנהלה בילדי הסייענים במגוון רחב של תחומי חיים, בדגש על חינוכם לערכים ולקיום חיים נורמטיביים.המנהלה מקיימת קשר הדוק עם רשויות הרווחה והאכיפה השונות."האוכלוסייה המטופלת ע"י המנהלה הינה במעמד של תושבי מדינת ישראל לכל דבר ועניין, וככאלה הינם רשאים לבחור את מקום מגוריהם ככל תושב ישראלי אחר.יודגש כי האוכלוסייה המטופלת על ידי המנהלה, נדרשת לשמור על החוק ככל אזרח ישראלי אחר".

אנשים עם מוגבלויות, הזנחת נכים, לשכת הרווחה באר שבע, מדיניות משרד הרווחה, משה פריאל, נכה

הפקרת אח ואחות מבוגרים, נכים וחולים, בתוך בית שרוף בשכונה – אגף הרווחה באר שבע

הכתבה הדירה עלתה באש, האח והאחות נשארו לגור בבית השרוף , משה פריאל , ינואר 2012 , nrg

אח ואחות מבוגרים, נכים וחולים, חיים כבר שבועיים בתוך בית שרוף בשכונה ד' בבאר שבע. למרות שהם מוכרים היטב לאגף הרווחה בעירייה וביקשו סיוע, הם טוענים שאף אחד לא מושיט להם עזרה. עיריית באר שבע מכחישה

בתחילת חודש ינואר שנה שעברה השיק אגף הרווחה בעיריית באר שבע פרויקט בשם "מענה החיים והתעסוקה", שמטרתו, כך הוגדר, "להוציא משפחות ממעגל העוני והמצוקה ברמה האישית, המשפחתית, התעסוקתית והקהילתית".

השבוע, בדיוק שנה אחרי, פגשנו אח ואחות מוכי גורל, שסובלים מנכות קשה, המוכרים היטב לאגף הרווחה בעירייה ובכל זאת חיים בחרפת רעב בתנאים בלתי אנושיים. "פנינו לרווחה וכולם מתנערים מאיתנו", מספרת לאה, בת משפחה, שלא נותרה לה ברירה אלא לפנות אלינו למערכת "כל בי", בתקווה שהפרסום יסייע לשפר את המצב העגום.

שני האחים בסלון דירתם השרופה צילום: דודו גרינשפן
שני האחים בסלון דירתם השרופה צילום: דודו גרינשפן
"עדיף כבר בבית החולים"

הגענו אליהם ביום ראשון בצהריים, לרחוב אבן עזרא 22 בשכונה ד', למה שנשאר מביתם, לאחר שנשרף לפני שבועיים. מזה כשבועיים נאלצים ש', בן 43, ואחותו ר', בת 62, שניהם רווקים, לחיות בתוך חורבה, במה שנשאר מהבית השרוף.

לא נעים לומר, אבל הם חיים ככלבים עזובים התופסים מחסה מהקור והגשם, כשעד כה שום גורם ממסדי לא הושיט להם עזרה, למרות שהם ביקשו עזרה והם אף מוכרים על ידי הממסד – משרד הבריאות, הביטוח הלאומי ואגף הרווחה של העירייה.

משרד הבריאות מכיר אותם, שכן הם סובלים ממחלות נפש ומתאשפזים מדי פעם במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע. זהו סיפור עצוב של שני בני אדם המתרחש מול אטימות הממסד, למרות הפרויקט הנוצץ שהושק לא מכבר ושנועד לסייע בדיוק לאנשים כאלה.

ריח חזק מנשוא של פיח ועשן מילא את נחירינו בהיכנסנו לבית השרוף. כל כך היה חזק הריח, עד כי נאלצנו לבקש מהנוכחים לפתוח את החלון בסלון, למרות הקור המקפיא, הגשמים העזים והרוחות החזקות שנשבו בחוץ.

את פנינו קיבלו בת המשפחה לאה, ש' ואחותו ר'. בעוד הצלם מתעד את המראות הקשים, את קירות הבית המפויחים, תקרת אחד החדרים החלה דולפת מים והראתה סימני התמוטטות. חדר האמבטיה מביש, המטבח שרוף והמקרר הריק ממזון מלא בעיקר בשקיות של שאריות לחם וכמה בקבוקי מי ברז.

אנו מסיירים עם השניים בתוך הדירה ומגלים שהשריפה כילתה גם את המחשב הביתי ש-ש' נהג להשתמש בו
כדי לגלוש באינטרנט מעת לעת, פריטים חשמליים שונים, כלי בית, ריהוט ופריטי מזכרות שהשאירו ההורים, שהתפחמו.

התיישבנו בסלון הבית, שאף בו ניכרים סימני השריפה והוא חרוך. על הקיר ממול תלויות תמונותיהם של הוריהם של האחים, כשמבטם שופע ביטחון עצמי, בעוד ילדיהם שכבר מבוגרים, אולי אפילו בגילם של ההורים בתמונה, חסרי ביטחון לחלוטין.

הם סובלים מנכות וחיים מקצבת הביטוח הלאומי בסך של 2,350 שקלים לכל אחד בחודש, וכאילו השלימו עם גורלם המר. קשה עליהם מלאכת הדיבור. ש' סיפר בקול חלוש ובמבט עצוב: "הבית שאנו גרים בו היה של עמידר. לפני שההורים שלנו נפטרו, לפני שבע שנים, קנו אותו מהחברה בשביל שיהיה לנו בית נורמלי לחיות בו, ומאז אני ואחותי מתגוררים בו לבד באופן קבוע. חוץ מאותם זמנים בהם אנחנו נאלצים להתאשפז ולקבל טיפול במרפאת בית החולים.

"לפני שבועיים, כתוצאה מקצר חשמלי של תנור, פרצה שריפה בבית. הגיעו לפה כל הגורמים המוסמכים – משטרה, כיבוי אש ורווחה, ולמרות שהבית לא ראוי למגורים במצבו הנוכחי ובנוסף אני ואחותי חולי נפש, לא פינו אותנו למקום חילופי ושום גורם עד כה לא הגיע לעזור.

"יום למחרת השריפה הגיעה יעל, עובדת סוציאלית מלשכת הרווחה 'עוצמה', הבטיחה לדאוג לנו, אבל שום דבר לא קרה ולא ראינו אותה מאז… עדיף לי להישאר כבר בבית החולים – לאכול שם, לשתות ולברוח מהקור שאנו סובלים פה".

הדירה השרופה צילום: דודו גרינשפן
הדירה השרופה צילום: דודו גרינשפן
לכל אחד יש את החבילה שלו

ש' היה בריא בעבר ותיפקד באופן נורמטיבי לחלוטין. הוא נולד בבאר שבע, סיים 12 שנות לימוד, קיבל תעודת בגרות, התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בהנדסה קרבית בדרגת סמל. מספר חודשים אחרי שחרורו מהשירות הצבאי פרצה מחלתו, הוא עבר שורה של אשפוזים ומאז הוא מעביר את זמנו בישיבה בבית ללא תעסוקה, כבר 22 שנה.

ר' יושבת לצדו. ידיה רועדות. לדבריה, היא עדיין נתונה תחת אותה חווייה קשה שעברה ביום השריפה כאשר שהתה בבית לבדה. "נולדתי בבאר שבע", היא מספרת, "ובגיל 27 חליתי במחלת נפש. גם ככה החיים קשים עליי, מקצבת נכות אנחנו צריכים לשלם חשמל, גז, מסים, אוכל, תרופות.

"אין לנו קרובי משפחה בעלי יכולת כלכלית, לכל אחד יש את החבילה שלו, וכאילו לא מספיק, פרצה השריפה וקיבלנו מכה נוספת. איך אפשר לגור בצורה כזו, שנושמים כל הזמן פיח. חלק מהחדרים ללא חלונות ותריסים (אנשי כיבוי האש נאלצו לפרוץ לחדרים) וקור חודר, ואנחנו ללא תנור או חימום כלשהו".

אלמלא לאה, האחיינית של האחים, שגילתה אסרטיביות ויצרה איתנו קשר, זוג האחים יכלו להמשיך ולהמתין לקבלת עזרה, מבלי שהגורמים השונים יתעוררו מתרדמתם ומבלי שהציבור יידע על השערורייה. אח שלישי, י', שאינו מתגורר עם השניים, ונכח במקום בעת ביקורנו, לא לקח חלק בשיחה ורק הנהן בראשו בהסכמה למשמע הטיעונים.

"לא יכולתי לראות יותר את המצב הכואב הזה, שהם יושבים בדירה ונושמים פיח ועשן, ולאף גורם לא אכפת", אומרת לאה, "איך מדינה שלמה יכולה לשתוק כשכל אחד מחמם את עצמו בביתו, והם, עם כל המחלות שלהם, צריכים לחיות כמו כלבים ולנשום ריח של עשן? אישה שכבר בת 62, שבגיל שלה כבר צריכה לנוח, צריכה לסבול כל כך? למה? איפה הם הגורמים שצריכים להיות מעורבים ולטפל בהם, ולהוציא אותם מהעוני שהם חיים בו?" שיבואו לראות".

הדירה השרופה צילום: דודו גרינשפן
הדירה השרופה צילום: דודו גרינשפן
נושמים חומרים מסרטנים

ואכן, המראות קשים וגם המסמכים הרפואיים המעידים על המצב העגום. ביום השריפה ר' פונתה לחדר המיון ומאוחר יותר למרכז לבריאות הנפש, שם אושפזה ליומיים. עם שחרורה מהאשפוז, קיבלה מכתב שחרור שנכתב על ידי רופא בית החולים ואותו היא מציגה לנו.

בין היתר, מצויין במכתב שכתב הרופא המטפל: "המטופלת בת 62, רווקה המתגוררת בבאר שבע עם אחיה, מוכרת למערכת הפסיכיאטרית כסובלת ממחלה 'אפקטיבית דו קוטבית', אושפזה בהסכמתה עקב החמרה במצבה הנפשי. במהלך האשפוז מצבה השתפר. היא שקטה בהתנהגותה, משתפת פעולה בטיפול. אני שולל מחשבות אובדניות, לאור כוונה לפגוע בעצמה ובסובבים. משתחררת היום להמשך טיפול ומעקב אמבלטורי".

שחרורה של ר' מבית החולים דווקא אל הבית השרוף והקר בוודאי שאינו עושה לה טוב וכמובן שגם לא לאחיה. שני האחים חוששים כי המצב הזה בו הם נתונים בבית השרוף רק ירע את מצבם הנפשי: "מצב הלחץ הזה יביא רק להחרפת מצבנו ולאשפוז נוסף. כל בוקר שאנחנו קמים, אנחנו נושמים חומרים מסרטנים ואנחנו בחרדות שזה ישפיע על מצבנו הנפשי, שממילא לא יציב", מציין ש'. "איפה הרשויות, איפה?" הוא שואל בזעם.

הדירה השרופה צילום: דודו גרינשפן
הדירה השרופה צילום: דודו גרינשפן
העירייה: אנו עוזרים למשפחה

עיריית באר שבע מכחישה בתוקף את הדברים העולים מתוך הכתבה. דובר העירייה אמנון יוסף מסר את התגובה הבאה: "בניגוד גמור לדברים שצויינו בשאילתא, שהעירייה אינה עוזרת לבני המשפחה, העירייה כן עוזרת.

"מדובר בשלושה אחים, המוכרים היטב לאגף הרווחה בעירייה, שמטופלים גם במסגרות שונות. מיד לאחר שהשריפה פרצה בביתם, הגיע צוות עובדים סוציאליים כדי לעמוד מקרוב על הנזקים ולסייע ככל שניתן. חלק מבני המשפחה המורחבת של השלושה, הסכים לעזרה והחלק האחר הודיע שאינם זקוקים לסיוע.

"למרות זאת, גם למחרת השריפה הגיעו עובדים סוציאליים לבית, כדי לנסות שוב ולהושיט עזרה, שכללה גם מסירת תלושי מזון. גם בביקור הנ"ל מסר אחד האחים בתוקף, שהם אינם מעוניינים בעזרת אגף הרווחה ולדבריו 'הם יסתדרו לבד' ויסייעו לאחיהם. גם הבקשה להביא הצעות מחיר מחשמלאי, לתיקון או החלפת דלת הכניסה וצביעה מחדש לבית, וכן גם לזמן שירותי ניקיון, לא נענו, למרות פניות רבות שנעשו אליהם".

בעירייה הוסיפו כי "ללא קשר לשריפה, אגף הרווחה מסייע לאחים הנזקקים בקבלת מוצרי מזון על בסיס שבועי וכן עזרה לאחד האחים בסידור להשמה בהוסטל, דרך סל שיקום, אך גם להצעה זאת הם סירבו בכל תוקף. באגף הרווחה תולים תקווה באחד האחים (ברמת התפקוד הגבוהה) שהביע נכונות לעזור ולקבל את הסיוע של העובדים הסוציאליים. בימים הקרובים הוא הבטיח שיגיע לבית אחיו ויפגוש את העובדים הסוציאליים".

הפקרת אח ואחות מבוגרים, נכים וחולים, בתוך בית שרוף בשכונה - אגף הרווחה באר שבע
הפקרת אח ואחות מבוגרים, נכים וחולים, בתוך בית שרוף בשכונה – אגף הרווחה באר שבע

 קישורים:

אנשים עם מוגבלויות, חד הוריות, חסרי דיור, לשכת הרווחה באר שבע, נכה, עמידר

דיור ציבורי עמידר: באר שבע 2011 – אמא נכה, 5 ילדים, הביוב זורם בתוך הבית

חדשות 2 – דצמבר 2011 – קשה להאמין שבתנאים הללו מתגוררת משפחה מבאר שבע. אם המשפחה מרותקת לכסא גלגלים, והיא וחמשת ילדיה חיים בבית בעוד הביוב השכונתי זורם בתוכו, חוטי החשמל חשופים בדירה, בתקרה יש חורים – וכל זה אחרי שיפוץ של חברת עמידר. "תנו לי למות", זועקת האם, "רק תעזרו לילדים שלי".

כך נראית הזנחה בישראל בשנת 2011. אילנה פילנצ'קו, אם חד הורית המרותקת לכיסא גלגלים, מתגוררת עם חמשת ילדיה במבנה הזה של הדיור הציבורי בבאר שבע.
.

.
הביוב השכונתי — קשה להאמין — פשוט זורם בתוך הבית. שני ילדים פונו לבית חולים בשנה האחרונה אחרי שנפגעו ממערכת החשמל הרעועה. כל הילדים ישנים בחדר אחד יחד עם האם, כיוון שבחדרים האחרים המים נוזלים מהחורים שבתקרה. בקירות — חריצים ופתחים שגורמים לקור עז, המרצפות שבורות והצחנה חונקת.

לפני כשנתיים החלה חברת עמידר בשיפוץ הדירה, שהסתיים ממש בימים אלה. אלא שהשיפוץ, כפי שניתן לראות בתמונות, לא שינה בהרבה את התנאים התת-אנושיים שבהם המשפחה חיה
"בא לי למות, אני מוכנה למות. רק שיתנו בית לילדים שלי", אומרת האם בכאב. "מה שהמדינה תבקש אני מוכנה לתת, רק תנו לילדים שלי לחיות".
גם בתה של האם הנכה, מ' בת ה-18, כועסת מאד. "אני לא יכולה… אני נערה, אני רואה את חברות שלי יוצאות ונהנות… יום הולדת אני עשיתי בחדר של אמא שלי, בגועל עם כל הסירחון הזה", היא אומרת בבכי. "אני לא אביא חברות וחברים לבית המסריח הזה".

קבלן השיפוצים של עמידר מודה שהשיפוץ היה רשלני. "אני יודע, אבל השקעתי על מנת לעשות טוב, אבל מי שעשה את זה – צריך לשבור לו את הידיים.. מהכתף אפילו", אמר הקבלן בשיחה עם חדשות 2. "ככה לא עושים עבודה, בשום פנים ואופן לא".

דיור ציבורי עמידר: באר שבע 2011 - אמא נכה, 5 ילדים, הביוב זורם בתוך הבית

הביוב השכונתי זורם בתוך הבית -צילום׃ חדשות 2

היום הגיעו לבית נציג של עמידר ונציגה של משרד הבריאות, שאמורה לקבוע אם הבית שעבר שיפוץ מתאים למגורי נכים. "לא יכולים לתת למשפחה לחיות פה, אין חלונות, אין אוויר, אין כלום… זה לא בית למגורים", אמרה לצוות חדשות 2 שהיה בדירה.

מחברת עמידר מסרו כי טרם הספיקו לבדוק את כל פרטי המקרה, אולם "החברה תבצע בדיקה מעמיקה ותיתן את הטיפול המיטבי לדיירת ולמשפחתה".

המצב הקשה שבו נמצאת משפחת פילנצ'קו ממחיש לצערנו תופעה רחבה, כפי שקבעו גם דוחות של מבקר המדינה, של טיפול לקוי של הרשויות ומשרד השיכון במשפחות המתגוררות בדיור הציבורי.

קישורים:

אימוץ סגור, השירות למען הילד, לשכת הרווחה באר שבע, מדיניות משרד הרווחה, פקידת אימוץ, פשעי הרווחה

פשעי משרד הרווחה – סיפור חטיפתה האלימה של עדי מביתה ומשפחתה והפקרתה במשפחה מאמצת מזניחה ומתעללת

משרד הרווחה - אלימות וכוח ללא עילה פלילית
משרד הרווחה – אלימות וכוח ללא עילה פלילית

סיפורה של עדי שנלקחה מביתה באלימות ע"י עובדות סוציאליות מלשכת הרווחה באר שבע ונשלחה לאימוץ סגור, שם הושפלה, הוכתה ועברה התעללות במשך שנים ע"י המאמצת ובנותיה

המאמר "סינדרלה משכונה א" , מתן צורי, ידיעות אחרונות , מוסף השבת , נובמבר 2011

רשויות הרווחה חוטפות את עדי מביתה
השנה 1992. בבית משפחתה של עדי מבאר שבע נשמעות דפיקות חזקות. היא צופה בטלביזיה יחד עם אחותה, ואמה רחל קמה מהספה לפתוח את הדלת. שני גברים חסונים עומדים בכניסה, ומאחוריהם פקידת הסעד. אשה נמוכת קומה בין ענקים.
כמעט 20 שנה חלפו מאז, אבל עדי מצליחה לתאר בבהירות את היום שבו משפחתה פורקה. "אנשי הרווחה ממש חטפו אותנו" היא מספרת. "לא הבנתי למה הם נכנסו לבית שלי, חשבתי שהם מחפשים רוצחים. ברחתי לחדר והסתתרתי מתחת למיטה. פתאום הגברים תפסו אותי בזרוע, יחד עם פקידת הסעד והכאיבו לי נורא. עד היום כשמישהו נוגע לי ביד אני נרתעת…"

המאמצת מרעילה נגד האמא
"השיא היה כשהאם המאמצת היתה אומרת לי 'את לבד בעולם, אבא שלך מת ואמא שלך משוגעת'. לפעמים היא גם היתה אומרת לי שהאמא שלי מתה. והאמנתי לה, חשבתי שחוץ ממנה אין לי אף אחד בעולם".

למאמר השלם הקלק על התמונות
פשעי משרד הרווחה - סיפור חטיפתה האלימה של עדי מביתה ומשפחתה והפקרתה במשפחה מאמצת מזניחה ומתעללת
פשעי משרד הרווחה - סיפור חטיפתה האלימה של עדי מביתה ומשפחתה והפקרתה במשפחה מאמצת מזניחה ומתעללת פשעי משרד הרווחה - סיפור חטיפתה האלימה של עדי מביתה ומשפחתה והפקרתה במשפחה מאמצת מזניחה ומתעללת

פשעי לשכת הרווחה באר שבע - סיפור חטיפתה האלימה של עדי מביתה ומשפחתה והפקרתה במשפחה מאמצת מזניחה ומתעללת

פשעי משרד הרווחה – סיפור חטיפתה האלימה של עדי מביתה ומשפחתה והפקרתה במשפחה מאמצת מזניחה ומתעללת

קישורים:

ביזיון בית המשפט, הסדרי ראיה, הפרת צו שיפוטי, יצחק הרצוג, לשכת הרווחה באר שבע, מירי בקר, תסקיר

מחדלי לשכת הרווחה באר שבע – עשרות הורים אינם רואים את ילדיהם חודשים רבים עקב עיכוב פקידי סעד בהגשת תסקירים

הכתבה לא רואים את ילדיהם בגלל מחסור בעובדים , שמעון איפרגן , nrg , דצמבר 2008

129 משפחות בבאר שבע הנמצאות בהליכי גירושים ממתינות זה חודשים לתסקיר פקידות הסעד. עד אז לא רואים ההורים את ילדיהם

עשרות הורים אינם יכולים לראות את ילדיהם עקב עיכוב בהגשת תסקירים: 129 משפחות בבאר שבע הנמצאות בהליכי גירושים ממתינות זה חודשים ארוכים לקבלת תסקיר של פקידות הסעד, בשל מצוקת כח אדם. עד אז, מנועים ההורים לראות את ילדיהם. לעיתים אף במשך עשרה חודשים.

בתסקירים ממליצות פקידות הסעד לבית המשפט על גובה תשלום דמי המזונות, על משמורת הילדים, ועל הסדרי הראייה (מספר הפעמים בחודש בו יורשה ההורה לראות את ילדיו).

"המציאות הקיימת היא בלתי נסבלת", קובל עורך דין ותיק מדרום הארץ המתמחה בענייני משפחה. "אם שופט מורה לפקידות הסעד להגיש תסקיר תוך 60 יום והן לא מגישות אותו במועד עקב מצוקת כח אדם, השופט לא יכול לקבל החלטות, והעיכובים גורמים לפגיעה קשה בעיקר בילדים ובהורים".

בלי תסקיר אין החלטה

"במצב הנוכחי ההורים והילדים נופלים בין הכיסאות", הסביר. "משרד העבודה והרווחה צריך להקצות תקנים רבים של פקידות סעד כדי להפסיק את עוגמת הנפש שנגרמת לאותן משפחות".

א', תושב באר שבע שאשתו מסרבת לאפשר לו לראות את ילדיו, מחכה שבעה חודשים לפקידת הסעד שתגיש תסקיר לבית המשפט, אשר יקבע את הסדרי הראייה. "אשתי מעלילה עליי כל מיני עלילות, והקשר שלי עם
הילדים נפגע", סיפר א'. "השופט שמע את גרסתי, אבל בלי התסקיר הוא לא יכול לקבל החלטה עניינית", אמר בכאב.

שופט בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, ישעיהו טישלר, מתח ביקורת על התנהלות משרד העבודה והרווחה ועל כך שאין מספיק תקנים של פקידות סעד. "אין לי ספק שפקידי הסעד עושים כל שביכולתם ואולי גם מעבר ליכולתם כדי להגיש דוחות ותסקירים", כתב השופט.

שידעו מהי המצוקה

השופט החליט לחשוף את התופעה בפני משרד העבודה, והעביר את התייחסותו בנושא לשר העבודה והרווחה, יצחק (בוז'י) הרצוג למנכ"ל משרדו ולמפקחת מחוז הדרום, מירי בקר. זאת, "כדי שידעו מהי המצוקה, וכיצד זו משפיעה על גורלן של משפחות רבות".

לדבריו, "לא ניתן להשלים עם המציאות שבה משפחות ממתינות חודשים ארוכים לקבלת תסקיר בעניינן, ובוודאי שלא ניתן להשלים עם המציאות שבעלי הדין אינם יכולים לדעת אף מה הוא מועד המשוער שבו עניינם יטופל".

ממשרד העבודה והרווחה נמסר בתגובה: "משרד העבודה והרווחה רואה חשיבות עצומה בתפקודם של פקידי הסעד ברשויות המקומיות. לכן הוא הקצה לכך תוספת של תקנים לרשויות המקומיות, ובהן גם עיריית באר שבע".

נקודות:

  • פקיד הסעד בלשכת הרווחה העירונית הוא מונופול בהגשת תסקירים לבית משפט. בתי משפט לענייני משפחה חסרי אונים ללא התסקיר של פקיד הסעד.
  • פקיד הסעד יפר צו שיפוטי להגשת תסקיר ויבזה את בית המשפט בתואנות שונות: מחסור כוח אדם, שביתות ועיצומים ועוד.
  • פקיד הסעד יעכב הורה לראות את ילדיו בתואנות שונות: מחסור כוח אדם, שביתות ועיצומים, ועוד.
  • משרד הרווחה אינו אוכף הפרות צוים שיפוטיים ע"י פקידי הסעד, גם כאשר כתוצאה מכך נגרם סבל רב להורים אשר אינם יכולים לראות את ילדיהם.
קישורים: