בית משפט לענייני משפחה, ירדנה נילמן, לשכת הרווחה תל אביב, מינהל שירותים חברתיים תל אביב, עושק, תאגידי אפוטרופסות

ירדנה נילמן – יקירת פקידות סעד מושחתות עיריית תל אביב: כתב אישום בגין גניבה וזיוף

2010 – כתב אישום נגד עובדת סוציאלית ירדנה נילמן אשר קשרה עם פקידות סעד מושחתות מעיריית תל אביב ושופטי בתי משפט לענייני משפחה לגזול רכושם של קשישים

להורדת כתב האישום בקובץ PDF הקלק כאן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
אפוטרופסות, אתי דור, הוצאת ילדים מהבית, ירדנה נילמן, לשכת הרווחה גבעתיים, עובדת סוציאלית לחוק הנוער

עו"ס לחוק הנוער אתי דור עבדה במקביל בכפיפות לעו"ס עבריינית מורשעת במרמה וגזל האפוטרופסית ירדנה נילמן

אתי דור דוברובינסקי עו"ס לחוק הנוער מלשכת רווחה גבעתיים, עבדה במערכת מקבילה והיתה מעורבת במעשים בלתי תקינים ובלתי כשרים שאותם ביצעה, במקביל, תוך כדי עבודתה כפקידת סעד.

דצמבר 2010 – אתי דור עובדת ציבור עבדה במשרד הרווחה עיריית גבעתיים כעובדת סוציאלית לחוק הנוער והוציאה ילדים ממשמורת הוריהם. את הילדים שהיא הוציאה מהוריהם היא העבירה לחסותה של ירדנה נילמן שרותי אפוטרופוסות בע"מ, שהורשעה בגניבה שיטתית של 7.2 מיליון שקל מ-20 חוסים שהיא מונתה להיות האפוטרופוס שלהם, אתי דור עבדה בכפיפות לעו"ס הפושעת נילמן בעבודה מקבילה כהשלמת הכנסה.
הראיות שיוצגו להלן מלמדות על אופן התנהלותה הקלוקל של אתי דור – בתקופה ש"טיפלה" בלורי שם טוב כעובדת סוציאלית – שפעלה תוך ניגוד עניינים בעבודה פרטית באופן שנוגד את חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963.

אתי דור
מעדותה של אתי דור ביום 10.12.08 במשטרת ישראל עולה, כי היא נתנה ידה להפעלת "מערכת מקבילה" לשירותים שהיא עצמה סיפקה במסגרת תפקידה במשרד הרווחה.
"לקוחות" המערכת המקבילה, בהם אנשים קשיי יום וחסויים, הובאו/גויסו מלשכת הרווחה תוך ניגוד עניינים בולט ובלתי חוקי.
המשטרה בדקה ומצאה, כי בוצעו עוולות ועבירות פליליות נגד חלק מאותם לקוחות. אתי דור נטלה חלק בניהול ובטיפול באותם לקוחות, שהושגו כאמור ואף גויסו תוך ניצול מעמד ו/או קשרים של אתי דור בלשכות הרווחה.
חוק שירות המדינה קובע איסור לעבוד בעבודה פרטית:
"עובד המדינה הממלא תפקיד מטעם המדינה ומקבל את שכרו מאוצר המדינה, חייב להקדיש את כל תשומת לבו למילוי התפקיד שנתמנה לו. לכן, אין עובד רשאי לעסוק בכל עבודה פרטית מחוץ לתפקידו.
אי מילוי הוראות אלו בעניין עבודה פרטית ועבודה נוספת היא עבירה על חוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג-1963".
אתי דור עבדה במסגרת פרטית כהשלמת הכנסה באופן שנוגד את החוק וכך העידה פקידת הסעד ביום 10/12/08:
"אני עובדת סוציאלית. עבדתי בחברת ירדנה נילמן שרותי אפוטרופוסות בע"מ מספטמבר 2006 ועד 30/11/08.
הגעתי לעבוד אצל ירדנה דרך עובדת ברווחה בעיריית גבעתיים עובדת איתי קולגה, פקידת סעד לסדרי דין שהכירה את ירדנה במסגרת תפקידה, היות שהפנתה אליה חסויים באמצעות פנייה לבית משפט והמלצה עליה.
היא ידעה שאני מחפשת עבודה חלקית נוספת להשלמת הכנסה והיא שמעה שירדנה מחפשת עובדת סוציאלית במשרה חלקית והיא עשתה את הקשר ביננו.
אצל ירדנה במסגרת עבודתי כעובדת סוציאלית הייתי אמונה על החלק הטיפולי בעיקר במסגרת הטיפול בקטינים לאור הרקע המקצועי שלי.
תפקידי כלל קשר מול גורמי הרווחה, הפנימיות ושאר הגורמים הפנימיים, ביקור וקשר אצל החסויים, בניית תוכניות טיפול בעניינם ופיקוח שהם יקוימו.
אני עבדתי בחברה של ירדנה נילמן בימי שלישי ובימי שישי."
פקידת סעד שעובדת ב-2 עבודות מקבילות, אחת כעובדת ציבור בשירות המדינה והשניה כעובדת פרטית ובשני התפקידים הללו היא עוסקת עם אותם גורמים ובאותה עבודה זהה: לוקחת ילדים מההורים שלהם ומעבירה אותם לחסות עבודתה השניה.
אתי דור לא ביקשה וגם לא קיבלה היתר מהמדינה לעבודה נוספת "השלמת הכנסה", וגם אם הייתה פונה לבקש היתר לעבודה נוספת בקשתה הייתה נדחית מאחר ומדובר בניגוד עניינים מובהק.
בהמשך מעידה אתי דור:
"אני עבדתי מחוץ למשרד במרבית הזמן. נסיעות בפנימיות, ביקורים, פגישות בגורמים קהילתיים. פעם בכמה שבועות הייתי מגיעה למשרד של ירדנה לצורך עבודות משרדיות כמו: כתיבת מכתבים לגורמים טיפוליים וטלפוניים.
סוכם שאני פונה למרב בכל הבקשות המשרדיות וגם בעניינים הכספיים.
אני הייתי מעלה בפני מרב את הצרכים של החסויים הקטינים מבחינת הוצאות כספיות במסגרת ההוצאות השוטפות כמו ביגוד, הנהלה, תשלום לבית ספר חריג, הוצאות שוטפות מעבר למה שהפנימייה הייתה נותנת.
מרב הייתה אומרת לי אם יש כסף לקטין וכמה והייתה מעבירה אלי את הכסף במזומן במעטפת הפקדה של בנק.
הייתה כותבת לי את שם החסוי והסכום ואני הייתי מעבירה את זה או לפנימייה או רוכשת באופן ישיר את מצרכי החסוי ומעבירה לה את החשבונית.
כדוגמא במפגשים שעשיתי עם קטינה בשם הילה xx בחולון, בארומה בחולון, הייתי נופשת איתה משלמת מכיסי עבור דברים שקניתי עבורה, את הקבלות העברתי למרב והיא החזירה לי את הכספים."
כל מילה מיותרת. אתי דור שימשה כבלדרית של העברת כספים בתוך מעטפות בין התאגידים באופן תמוה ביותר. למרות שהעניין נחשף לפני 7 שנים בעדויות השונות של אתי דור במשטרה ובתי משפט. היא עובדת עד היום בעבודות אלו במשרד הרווחה ובעבודה מקבילה וממשיכה במעשיה.
ממשיכה ומעידה אתי דור:
"אין לי מושג כמה כסף יש בחשבונות של חסויים בהם טיפלתי. אני רק העליתי צורך לקבל כספים. ידעתי באופן כללי מה מקורות ההכנסה של החסויים."
אתי דור פעלה בחוסר מקצועיות מובהק בעניינה של לורי שם טוב, כשעבדה במסרת פרטית תמורת שלמונים, מבלי לגלות זאת למשרד הרווחה או שירות המדינה. העובדות הנ"ל מלמדות כי אתי דור פעלה באופן בלתי חוקי, תוך ניגוד עניינים ובכל מקרה – העובדות מלמדות כי מחמת מעשיה של אתי דור אין לה שם טוב. לורי שם טוב שייחסה לאתי דור שיקולים זרים והודעות כוזבות כנגדה במשטרה – צדקה.
עוד העידה אתי דור:
"התחלתי לשמוע שמועות שירדנה מואשמת בגניבות ובשלב מסוים שמעתי שאסור היה לירדנה לגעת בכספים של החסויים.
בשלב מסוים החלטתי על דעת עצמי והגעתי למשרד שהיה נטוש, הרמתי טלפונים ללשכות הרווחה והודעתי להם שאני לא יכולה לתת את השירות הנדרש לחסויים שבטיפולי מבחינה טיפולית ושיפנו לבקש מינוי של אפוטרופוס אחר, אין לי גישה לכספים ואני לא יכולה לתת להם."
אתי דור הסתירה פרשה זו מבית המשפט לענייני משפחה ומבית משפט שלום.
ובהמשך היא מעידה:
"לפני כחודש הועבר לי סכום חלקי לבנק עבור שכר של חודש אוקטובר.
פתאום מצאתי סכום בחשבון, אף אחד לא הודיע לי דבר, קיבלתי פחות מהסכום שהייתי אמורה לקבל. מספר החשבון שלי 460516/90 סניף לאומי גבעתיים 857 ע"ש אתי דור."
ולסיום, אתי דור פונה לעורך הדין המייצג את ירדנה נילמן שעשקה את החסויים ורוקנה להם את חשבונות הבנק שלהם וכך היא כותבת לו כשההדגשה במקור:
"אבקש להשאיר את שמי חסוי מפני כל פרסום (כולל פרוטוקול) וזאת מסיבות אישיות שלא קשורות לנדון".
מדוע אתי דור מבקשת להשאיר את שמה חסוי? ממה יש לה לחשוש? האם פחדה שבנציבות שירות המדינה ידעו שהיא עובדת שלא כדין בעבודה נוספת עליה לא קיבלה היתר? או שמא חששה שיעשו ביקורת בחשבון הבנק שלה?
אתי דור משבחת את ירדנה נילמן וכותבת עליה שהיא מסורה ובטיפול שלה היא שימשה תחליף ל"הורה". זה מעיד על המוסר של אתי דור ושל הגנבה, שנתפסה בגניבת 7,256,377 ש"ח ובמילים שבע מיליון מאתיים חמישים ושש אלף שלוש מאות שבעים ושבעה ש"ח, שרוקנה בשיטתיות את כל החשבונות של החסויים האומללים, שהואשמה בגניבה בידי מורשה (ריבוי עבירות), זיוף בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), שימוש במסמך מזויף (ריבוי עבירות).
בפרוטוקול הדיון בתיק ת"פ 46535-03-10 מיום 20/12/2010 הגיש ב"כ ירדנה נילמן את מכתבה של אתי דור כעדות אופי חיובית לנאשמת, עמ' 24 לפרוטוקול שורות 24-26, והמכתב מסומן נ/4.
אתי דור טענה בתביעת לשון הרע שהגישה:
"מדובר בפגיעה חמורה בעובדי ציבור שעושים מלאכתלם נאמנה, באחריות, ובמקצועיות בהתאם לחוק ולהחלטות בתי המשפט הנכבדים!"
כשקוראים את הדברים הללו, לאור עדותה של אתי דור ומכתבה בו היא מגנה על גנבה עבריינית מורשעת, לא נותר אלא לתהות על אובדן המוסר ואובדן הערכים במשרד הרווחה.
אתי דור היא עובדת סוציאלית לחוק הנוער בעלת סמכויות שיפוטיות כגון: הוצאת צווי חירום להוצאת ילדים מביתם ומשפחתם ללא אישור שופט. בתי משפט רואים את דבריה כסוף פסוק. אתי דור קובעת את מקום הימצאם של הילדים שהוציאה מביתם. עובדת זו עבדה בעבודה מקבילה אצל העבריינית המורשעת ירדנה נילמן, אשר הורשעה בגזילת כספי חסויים שהופנו אליה על ידי אתי דור. התנהלותה של אתי דור מדיפה שחיתות ופשיעה מאורגנת של רשויות הרווחה ותאגידי האפוטרופוסות, פנימיות ומרכזי חירום.
ברשות המערכת כל עדויות העובדים הסוציאליים שעבדו בעבודה מקבילה והעידו על כך במשטרה. הנ"ל יתפרסמו בנפרד.
לקריאת כתב האישום החמור נגד ירדנה נילמן הקליקו כאן:
אתי דור דוברובינסקי משמשת כיום (מרץ 2015) כעו"ס לחוק הנוער בלשכת רווחה רמת-גן.
עו"ס אתי דור עובדת כפקידת סעד לחוק הנוער בלשכת רווחה גבעתיים ובעבודה מקבילה אצל ירדנה נילמן – עדות אתי דור במשטרה
עו"ס אתי דור עובדת כפקידת סעד לחוק הנוער בלשכת רווחה גבעתיים ובעבודה מקבילה אצל ירדנה נילמן – עדות אתי דור במשטרה
עו"ס אתי דור עובדת כפקידת סעד לחוק הנוער בלשכת רווחה גבעתיים ובעבודה מקבילה אצל ירדנה נילמן – עדות אתי דור במשטרה
אפוטרופסות, אתי דור, ירדנה נילמן, לשכת הרווחה גבעתיים, מרמה, סחר בחוסים

עו"ס לחוק הנוער אתי דור דוברובינסקי – ניגוד עניינים חמור גובל בפלילים וסחר בילדים

אתי דור דוברובינסקי - שקרים ומניפולציות לסחר בילדיםדצמבר 2010 – בעוד בית המשפט העליון החמיר בעונשה של עו"ד ירדנה נילמן, שהורשעה בגניבה שיטתית של 7.2 מיליון שקל מ-20 חוסים שהיא מונתה להיות האפוטרופוס שלהם, ובהם חסויים שסבלו מפרקינסון, דמנציה, מחלות נפש, תשישות ועוד. מתברר כי עובדת סוציאלית אתי דור דוברובינסקי מלשכת הרווחה גבעתיים עבדה אצלה במקביל לעבודתה ברווחה גבעתיים, ואף שיבחה אותה בפני בית המשפט.

אתי דור מרעילה בפיה נגד הורים וילדים כעובדת סוציאלית בלשכת הרווחה גבעתיים, כדי לתלוש הילדים ממשמורת ההורים ולהעבירם למשמורת מעסיקתה העבריינית ירדנה נילמן אותה היא משבחת.
בעוד שופטי העליון כתבו על מעשיה של נילמן: "מדובר בגניבה חסרת בושה ע"י אפוטרופסית מחוסים ששמו בה את מבטחם; העונש – ‎‎‏אור מהבהב בפני כל אפוטרופוס השוקל דרך נלוזה"‏
 הרי שפקידת הסעד אתי דור שיבחה את נילמן וכתבה: "מהיכרותי המקצועית והאישית את ירדנה היא גילתה מסירות, דאגה וטיפול… ואף גלש לעתים לתחליף הורה"

מתברר כי ל"מקצועיות" של פקידת הסעד אתי דור אין אחיזה למציאות ולעובדות בשטח.

אתי דור ללא בושה מבקשת בפתח מכתב ההמלצה לנילמן "להשאיר את שמי חסוי מפני כל פרסום (כולל פרוטוקול)". מדובר בעובדת ציבור בעלת סמכויות שיפוטיות כגון הוצאת צווים להוצאת ילדים מרשות הוריהם. בקשתה לחיסיון שמה היא יריקה בפרצופו של הציבור המכבד את הצווים שהיא מוציאה.

להלן מכתב ההמלצה שכתבה פקידת הסעד אתי דור לעבריינית המורשעת מעסיקתה ירדנה נילמן.

מכתב ההמלצה שכתבה פקידת הסעד אתי דור לעבריינית המורשעת מעסיקתה ירדנה נילמן
מכתב ההמלצה שכתבה פקידת הסעד אתי דור לעבריינית המורשעת מעסיקתה ירדנה נילמן
העליון החמיר בעונשה של עו"ד נילמן שגנבה כ-7 מיליון שקל מחוסים – גלובס יוני 2013
איגוד העובדים הסוציאליים, דוד גולן, המרכז הישראלי לאפוטרופסות, ירדנה נילמן

דוד גולן והקשר המעוות בין איגוד העובדים הסוציאליים למרכז הישראלי לאפוטרופסות

עובדת סוציאלית ירדנה נילמן - נידונה ל- 9 שנות מאסר על גזל מחסרי ישע
עובדת סוציאלית ירדנה נילמן

דרכי רמיה איגוד העובדים הסוציאליים לסחר בבני אדם

אוגוסט 2014 – רבות דובר על הקלות שבה ניתן לעשוק ולגזול חסרי ישע באמצעות תאגידי אפוטרופסות. דוגמא לכך היא פרשת העובדת הסוציאלית המושחתת ירדנה נילמן שהורשעה בגניבה שיטתית של 7.2 מיליון שקל מ-20 חוסים שהיא מונתה להיות האפוטרופוס שלהם, ובהם חסויים שסבלו מפרקינסון, דמנציה, מחלות נפש, תשישות ועוד. שופטי העליון כתבו על העובדת הסוציאלית ירדנה נילמן: "מדובר בגניבה חסרת בושה ע"י אפוטרופסית מחוסים ששמו בה את מבטחם; העונש – ‎‎‏אור מהבהב בפני כל אפוטרופוס השוקל דרך נלוזה"‏.

מתברר כי דוד גולן דובר איגוד העובדים הסוציאליים משמש יחצ"ן למרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים.

מדובר באדם בעל השפעה על פקידות סעד המדבר עימן יום יום בהתכתבויות כאלו ואחרות באימיילים וברשת הפייסבוק, ומנחה אותן בענייני מדיניות האיגוד שבו הן חברות, ומצד שני מקבל כסף מתאגיד אפוטרופסות התלוי באותן פקידות סעד הנותנות חוות דעת בבתי משפט בדלתיים סגורות וללא ראיות ואשר בתי המשפט רואים בהמלצותיהן סוף פסוק.

דוד גולן – יחצ"ן למרכז הישראלי לאפוטרופסות ודובר איגוד העו"ס

אין פלא מדוע אנו רואים אירועים מבישים ומעוותים כגון זה פרשת הגזל של ירדנה נילמן גם בתאגידי אפוטרופסות אחרים כגון המרכז הישראלי לאפוטרופסות לקוח של דוד גולן.

במקום שאיגוד העובדים הסוציאליים ישמור על ניקיון כפיים בכל הקשור להליכים שיפוטיים המתנהלים בדלתיים סגורות וללא ראיות, בוחר האיגוד ליצור קשרי עבודה מלוכלכים המעלים צחנה של שיקולים זרים תאוות בצע וסחר בבני אדם.

המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים מפקירה בשיטתיות מוחלשי החברה



קישורים:

הרשעת יקירת בתי משפט לענייני משפחה עו"ד עו"סית האפוטרופסית ירדנה נילמן על גניבה, זיוף, שימוש במסמך מזויף – ירדנה נילמן תל אביבית כבת 60 חשודה בגניבה של כ-10 מיליון שקלים מעשרות קשישים, בזמן שהייתה האפוטרופוסית שמונתה להם על ידי משרד הרווחה. היא נמלטה לפני שנתיים ונעצרה עם שובה מגואטמלה…

אפוטרופוסית יקירת רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה: עו"ד, עו"ס ירדנה נילמן – סיפור על אהבה ועושקבסיפורה של הקשישה שרה כהן,פקידות הסעד ממינהל הרווחה עיריית תל אביב רודפות אחריה כדי למנות לה אפוטרופוס, ולהשים אותה בבית אבות, שם היא מקבלת “טיפול תרופתי” (סמים פסיכיאטריים) שאינה זקוקה לו. פקידי עירייה מושחתים אלו לא בוחלים לבוא בליל הסדר בליווי שוטרים חמושים על מנת לקחת את הקשישה לבית האבות. פקידי הסעד אפילו מסתירים מקרוביה של שרה את מקום הימצאה על מנת שיוכלו ”לטפל” בה ללא הפרעה. ביתה של שרה הולאם לטיפול האפוטרופסית ירדנה נילמן שהואשמה במרמה והפרת אמונים ובעושק קשישים במקרים נוספים אחרים. נילמן מונתה ע"י פקידות הסעד של עיריית ת"א בניגוד לחוק ולכללים…

 המרכז הישראלי לאפוטרופסות – התנהלות מעוותת תוך מעילה בתפקיד, הפקרה וגרימת עוול לחסויה בטיפולם – נובמבר 2013 -מדובר בבקשת ניועץ המשפטי לממשלה משרד הרווחה למנות אפוטרופוס לחסויה בחסות המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים, עקב ניהול כושל ומעוות תוך מעילה בתפקיד, הפקרת וגרימת נזק. המרכז הישראלי לאפוטרופסות שימש אפוטרפוס על החסויה כתשעה חודשים במהלך שנת 2013 , ובדיון שהתקיים בבית משפט לענייני משפחה בספטמבר 2013 בפני השופט נצר סמארה "התגלתה תמונה עגומה ומעוותת של התנהלות הקרן לטיפול בחסויים, לפיה הקרן נכנעה לתכתיביה של בת החסויה, והעבירה לידיה את כספי החסויה אשר אמורים להישמר בנאמנות הקרן, תוך שהקרן לטיפול בחסויים מפקירה את החסויה ומפרה הכללים הבסיסיים של חובתה להיות נאמנה על כספי החסויה ולשמור על האינטרסים של החסויה….

משרד הרווחה הפקיר חסויי "הקרן לטיפול בחסויים" לעושק והזנחה קשה – ינואר 2011 – הקרן לטיפול בחסויים מפקירה מאות מבין החסויים שבאחריותה, אינה מקפידה על ביקורים אצלה ואינה מגדירה את צרכיהם. כך קובע מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, בדוח שפרסם היום (ב', 3.1.11), והמהווה תעודת עניות לדרך בה מטפלת המדינה בכמה מתושביה החלשים והנזקקים …

הקרן לטיפול בחסויים מפקירה בשיטתיות מוחלשי החברה  – יולי 2013  – "הקרן לטיפול בחסויים", הגוף שאחראי על האנשים החלשים ביותר בחברה, אנשים מוגבלים שכלית או נפשית, אמור לדאוג לרווחתם השוטפת, לבקרם באופן קבוע ולספק את צרכיהם היום-יומיים. עם זאת, תחקיר חדשות 10 מגלה כי במקרים רבים, האפוטרופוסים שמונו לחסויים מטעם הקרן …
אפוטרופוס, בית משפט לענייני משפחה, הוצאת קשיש מהבית, טיפול סוציאלי בקשישים, יגאל סרנה, ירדנה נילמן, מדיניות משרד הרווחה, עושק, קרן דורי דורות, קשיש, קשישים, תאגידי אפוטרופסות, תקיפת קשישים

אפוטרופוסית יקירת רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה: עו"ד, עו"ס ירדנה נילמן – סיפור על אהבה ועושק

בסיפורה של הקשישה שרה כהן, פקידות הסעד ממינהל הרווחה עיריית תל אביב רודפות אחריה כדי למנות לה אפוטרופוס, ולהשים אותה בבית אבות, שם היא מקבלת “טיפול תרופתי” (סמים פסיכיאטריים) שאינה זקוקה לו. פקידי עירייה מושחתים אלו לא בוחלים לבוא בליל הסדר בליווי שוטרים חמושים על מנת לקחת את הקשישה לבית האבות. פקידי הסעד אפילו מסתירים מקרוביה של שרה את מקום הימצאה על מנת שיוכלו ”לטפל” בה ללא הפרעה. ביתה של שרה הולאם לטיפול האפוטרופסית ירדנה נילמן שהואשמה במרמה והפרת אמונים ובעושק קשישים במקרים נוספים אחרים. נילמן מונתה ע"י פקידות הסעד של עיריית ת"א בניגוד לחוק ולכללים.

כיצד נראים חיי האפוטרופסית, יקירת בית משפט לענייני משפחה, שנתן בה אמון מלא על גבם של החוסים. ירדנה נילמן עובדת סוציאלית ועו"ד הורשעה באוקטובר 2010 – מן העבר השני של הקשישים האומללים הכלואים והמולעטים בסמים פסיכיאטריים.

הכתבה סיפור על אהבה ועושק , יגאל סרנה , ידיעות אחרונות , 7 ימים , אוגוסט 2010

סיפור על אהבה ועושק - ירדנה נילמן
בעת שאני מתכופף להציץ בתכנית האדריכל ל"בית פרטי. משפחת שאול. פוריה עילית" שמוטלת על רצפת הסלון הריק, מתעופפות בבהלה כמה יונים שמקננות בתקרת החדר. הדיירות היחידות בשש מאות מטרים מרובעים של פאר בזלת ושייש ופרקט. מרתף גדול, קומת קרקע, קומה שניה, בריכה, ג'קוזי, צימרים. זו הרגשה מוזרה לעמוד בלב הארמון הזה שאת פירוט חשבונות בנייתו כבר קראתי קודם לכן בתיקים שיוגשו לבית המשפט. בית חלומות שכל אריח אמבטיה, כל פיסת מוזאיקה כחולה על שפת הבריכה או פס מעקה מסולסל, באו לכאורה מכספי חסויים זקנים חסרי אונים. מדירות שנמכרו, מחשבונות בנק שרוקנו. הכל זולת משכנתא שלקחה גרושת בעל הבית וכסף שלקח הוא עצמו בלחיצת יד, בלי חתימה ובלי ריבית, מבחורה שעבדה איתו.
לעיתים רחוקות אתה יכול לעמוד כך ולדעת כי על גזל טהור אתה ניצב. שכך נראית וילת חלומות שנבנתה מסיוטים. מאותו סיוט של אדם זקן שחרד כי יום אחד יעלם כל רכושו והוא ישאר ערום ועריה בעולם. זה בית יפה. וילה לדוגמא. קירות בזלת שחורה וטיח כתום, שיש מדרגות ורצפות עץ. כקונכיה כחולה בלב הבית בריכה שטרם הושלם ציפויה. הג'קוזי כמעט מוכן. על הגג כבר הותקנו מזגני הענק. מישהו שאני מכיר כעת היטב מתוך חומרי העדויות, חלם על הבית הזה ובאמצע שנות האלפיים גם גילה איך יקים אותו. מצא מכרה זהב עשוי דם ויזע של אחרים.
אני יוצא לגזוזטרה הגדולה של חדר השינה העצום מעל הבריכה. אפשר לזרוק מפה מגבת לג'קוזי. דלת המוסך פתוחה אל חצר מרוצפת בה ננטעו כבר צמחים ויבשו. הדונם שלם ומוכן לבוניו שלא יגיעו לעולם. מעקי הבית מסולסלים, מעשה מתכת יפהפה. דלת כניסה ענקית. בית שודדים. כשאני נע עתה בין החדרים העצומים, אני מבריח שוב יונים שמצאו מקלט בין התקרות הכפולות. הן מעופפות מהבית המקולל ושבות אליו.

פלייליסט – אפוטרופוסית יקירת ביתי משפט לענייני משפחה – עובדת סוציאלית עו"ד ירדנה נילמן


.
בלב הסיפור המצמרר הזה על הבית, הגזילה ושוד- החלשים וכל מה שיתגלגל מעתה באולמו של השופט גורפינקל במחוזי תל אביב, נמצא זוג. אשה וגבר. נאהבים. עורכת דין מוכרת מתל אביב, כבת שישים, מלח הארץ, דור שביעי, חברון, אינטל, צפון תל אביב, עבר נקי, יקירת בית המשפט למשפחה שנתן בה אמון מלא, ושותפה לעסק, בחור כבן 36 מטבריה, בעל ספרית די וי די ומשחטה, ביישן למראה ורב קסם שהיה מחובר לאנשי שוק אפור בצפון. ברדיוס רחב יותר סביב זוג הנאהבים, התקיים המעגל של אשתו, בתו, שני ילדיה, חבריו, שותפו, צוות עובדים ותחתיהם כ120 חסרי אונים. חלשי החברה. חוסים תחת אפוטרופסם ונתונים למרותם וחסדם. זקנים, מפגרים וחולים.

זו מפת השחקנים במחזה הזה, אך מה שחשוב בו יותר משני גיבוריו הראשיים, זה שניתן לזהות בו, כמו במפת מבצע צבאי, את דרך הפעולה של איש שוק אפור ואת הדרך שבה מזוהה אוצר או מטמון חוקי ונשלחת זרוע יניקה של תמנון, זדונית וחפה מחמלה, נצמדת בעזרת מקורב לאוצרו של חסר האונים ויונקת אותו עד היעלמו.
יש בסיפור הזה גם רגע מזוקק אחד שבו, במבט לאחור, יכולה העין להבחין איך הכל מתחיל.
העזרה: בחור עם לב זהב
הכל התחיל במה שנראה כמעשה טוב של בחור צפוני חם עם לב זהב. בשנת 2005 בא בחור בשם ג'ואי, איש צעיר, עולה חדש בודד, בקושי מדבר עברית, לספריית די. וי. די. בטבריה. הגיע להחליף סרט וסיפר לבעלים שנראה קשוב מאד, כי משרד אפוטרופסים בשם דורי דורות שמטפל באמא שלו, בוזז כנראה את כספה. ג'ואי לא ידע מה לעשות מול עורכי הדין. ושוקי (יהושע) שאול, גבר גבה קומה, כבד מאד, עם חיוך חם, האזין רוב קשב ואמר: "אני אעזור לך". לקח ממנו את מספר הטלפון של עורכת דין בשם ירדנה נילמן ומיד התקשר אליה.
"התקשרתי ואמרתי לה: מדבר שוקי מטבריה, עומד לידי ג'ואי שגנבו לאמא שלו את הכסף". סיפר שוקי בחקירתו. ירדנה צחקה. "אתם מוזמנים לבוא אלי ולספר הכל", אמרה. כך החל סיפור האהבה או ההונאה, הגזל או הרומן, איך שתקראו לזה, בין עורכת הדין התל אביבית, אוצרת האמנות, הכריזמטית בת ה- 57 בעת ההיא לבין בעל ספרית הדי וי די שוקי בן 31 אז. ג'ואי ושוקי הגיעו ישר לדירה- משרד של נילמן ברחוב ארבע ארצות בתל אביב. הצפון הישן והיפה. קרוב מאד למה שהיה משטרת דיזנגוף. "הערצתי אותה", אמר שוקי לחוקרו שיתהה כעבור שנים מה לו ולאשה הזאת. "היא היתה עורכת דין צעירה ברוחה. מצליחה. היא מתל אביב ואני מפה. פתחה לי את העיניים. הראתה לי עולם שלא הכרתי כי גדלתי בטבריה".
מיד, כבר בדירה ההיא שעוקלה לפני מספר חודשים, בפגישה הראשונה, הציעה נילמן לשוקי שאול להצטרף אליה לעבודה, לדאוג לג'ואי.
אני תוהה כעת – האם זיהו מיד שוקי וירדנה זה את זו באותו חוש ריח חד של טורפים? האם כבר אז, כשבא עם ג'ואי לירדנה, קלט שוקי בת ברית חשאית ואת כל מה שיחבר אותם מאותו זמן למשך שלוש שנים אינטנסיביות של פעולה גלויה וחשאית, רומן סוער, ביזה לכאורה, ואף שפה סודית מלאה רמזים שרק שניהם הבינו, בה התכתבו באי -מילים שנתפסו?
"בדיעבד", תגיד לי ירדנה נילמן עתה, "נראה לי כי כבר אז הריח כסף".
ואת, מתי את החלטת פעם ראשונה לגנוב? שאל אותה החוקר משטרתי לפני. היא לא ענתה. אני תוהה האם כבר אז באותה פגישה ראשונה בארבע ארצות קלטו שניהם את הזדמנות הפז המרהיבה שיצרה עבורם מדינת ההפרטה, לשים ידם לא רק על כספה של אמו של ג'ואי, אלא על כל שאר החסויים שמאותו זמן בו פגשה את שוקי, החלה נילמן לקבץ בבתי משפט בכל מקום כדי להקים את תאגיד האפוטרופסות הפרטי שלה- שלהם. או שירדנה, מתאהבת מהירה, פשוט נפלה בשביו? היא כבר היתה בעסקי זקנים, אביה מוריס דעך בבית אבות עלוב והיא הקימה בעצמה בית אבות קטן אליו העבירה אותו. התחום היה מוכר לה. הרפתקאת בית האבות ההוא התברר לי מבדיקה, הסתימה רע. המקום קרס, וגבר בשם י. בו התאהבה אותו זמן רוקן אותה כספית.
בסוף אותה שנה כבר נסעו ירדנה ושוקי יחד לחו"ל. נשארו צילומים מאושרים ממסע למיאמי ביץ. הם גרו שם גם אצל חברתה א. ובעלה. ע"פ החברה א. – שלא אהבה את שוקי ממבט ראשון וראתה בו כריש שוק אפור שחברתה הטובה ירדני נפלה בשביו כפי שנפלה כבר קודם לכן עם גברים לא ראויים – היה שוקי מגיח למסעות קניות מהם שב עם שלל בגדים בערך של אלפי דולרים. כך החלו ב3 השנים הבאות עד לכידתם, מסע בזבוזים והוצאות עצום שכל פרטיו מתועדים בדפי החקירות מול עמודת המקורות הכספיים, שכולם חשבונות של חסויים. זה מול זה. אופנוע ים, וילה, אמסטרדם, ארה"ב, משקפיים בעשרת אלפים, מחלקה ראשונה, ב. מ. וו. וכו'. כל אלה מול זקנה סנילית עם שתי דירות, פגוע ראש עם חשבון בנק, מפגר עם מטבע זר.
כך עזבה נילמן ב2005 את תאגיד האפוטרופסות "דורי דורות" בו עבדה ושפעולתו השתבשה עקב חקירה, ובינואר 2006 הקימה עם שוקי כמין מבנה מושלם של קומבינה, שתי חברות מחוברות. אחת לה, ואחת לו: ירדנה נילמן שירותי אפוטרופסות בע"מ ו-א.י.ש. סיוע, שירותים ואחזקה בע"מ, שנוהל לכאורה ע"י מירב לוי זית.
תוך זמן מה כבר הפקיד בית המשפט למשפחה בידיהם הנאמנות כ- 120 חוסים על רכושם ודירותיהם. אוצר גדול. שוק חופשי בזקנים.
רק דרך כספומטים משכו השניים ע"פ החשדות 808,512 שח.
נילמן ישבה ברחוב ארבע ארצות 28 ושוקי במשרד סמוך מאד ברחוב מהר"ל 10 היוקרתי. לא זזו זה בלי זו. היא גרושה והוא נשוי ואחר כך גרוש לכאורה מאשה פלוס ילדה בטבריה. חי בין הצפון, משפחתו שם, אחיו, חבריו- שותפיו הצפוניים אליהם יזרים כל הזמן הון, לבין תל אביב, בית אהובתו, וזירת הפעולה והשאיבה של הכסף. "תמיד היה משהו מוזר בעיני במשרד", אמרה לי עובדת, "לא הבנתי אם שוקי הוא כולבויניק פשוט כפי שנאמר לנו או המנכ"ל. לפעמים התבלבלת, מי הוא מי בעסק הזה? אבל לא שאלתי". הרוע חי תמיד מן השתיקה של הטובים.
כלא
כבר ארבעה חודשים מאז מעצרה השני יושבת עורכת הדין נילמן באגף סביון של כלא נוה תרצה. אגף נקי מסמים. בת 62 כיום, בעלת תואר בעבודה סוציאלית, משפטים והתמחות באמנות. אשה בעלת טעם טוב, יקר לפעמים, שע"פ כתב האישום בזזה עם שותפה 7,256,377.70 ש"ח מכ- 20 חוסים, מחולי נפש ועד תשושי נפש. רובם כבני שמונים. כיום היא טוענת באזני כי, נקיה מרבב עד אז, הלכה שבי אחרי אהבה מעוורת. נשבתה בקסמו של "נוכל מקסים". שוקי שבה את לב כל הסובבים אותו, יצר אמון. בחור מבריק. הוא הקיף אותי באהבה ותמך בי בכל רגע שהייתי זקוקה לו". קרוב משפחה שלה אמר לי כי "ירדני השתנתה מאד אחרי שננטשה. היא נסעה לעבוד באינטל אירלנד וכששבה, עברה משבר משפחתי קשה, ננטשה ומאז נסחפה אחרי גברים לא ראויים שישקמו את גאוותה… היא מהנשים שמאבדות לגמרי את הראש כשהן מתאהבות".
היא נעצרה בנתב"ג עם שובה ממסתורה בגואטמלה בו ישבה למעלה משנה. עובדת שם במלון מקומי ובמסעדה שהכירה מטיול של בתה. מחשש בריחה היא עצורה כעת עד תום התהליכים. כשנעצרה באביב האחרון תוארה כמפלצת, חומסת זקנים ונכים. עוררה זעם ונעלמה בכלא. הפרופיל שלה מתאים יותר לכתבה משבחת בכתב עת כלכלי מאשר לאסירה שנואה: צברית דור שביעי שנולדה בתל אביב בשנה של מלחמת השחרור, שאמה וסבתה ילידות הישוב היהודי בחברון. אשת פסיכולוג בעבר, אם לשני ילדים מוצלחים ועורכת דין משגשגת. בכלא היא דמות מרכזית, פרקליטת העצירות, יועצת, מטפלת, ידה בכל. יושבת עם שלושת החשודות ברצח ילדיהן כולל מארי פיזאם וגם עם אתי אלון מרוקנת הבנק.
אתן מדברות על מה שעשיתן?
"לא. כשאתה יושב בכלא עם הנשים האלה, שאלת המעשה שהביא אותנו לשם אינה עולה. מה שעולה זה רק הענין האישי. ברור שכולנו נמצאות שם כי מעדנו". היא אומרת. מלאת התלהבות מכל פעילותה שם. קשרים, ידידות, עזרה. טיפול בילדי אסירות. סוג כמעט נוצרי של ריצוי חטא, כפרה של חוטא שבא בשמחה על עונשו.
היא מיודדת עם אתי אלון. יש דימיון בין המיקרים שלהן. בשניהם ניתן לזהות כרוניקה של השתלטות עברינית ואנשי שוק אפור על מקור כספים חוקי שנח לו בבנק או תחת אפוטרופסות, מוגן לכאורה, ובעצם פרוץ בהעדר פיקוח של ממש או בשל שיתוף פעולה של אנשים מבפנים.
נילמן ואלון ישבו בתוקף תפקיד חוקי ומוסדר, נקיות לכאורה מרבב, על ברז או על כספת, בנק ותאגיד חסויים, וגבר קרוב ותקיף, רב השפעה עליהן, אח או מאהב – פעל איתן או הפעיל אותן והזרים את הכסף בהליך חשאי פלילי ובעזרתן המלאה אל שקיו של שוק אפור שבלע הכל ולא נודע כי בא אל קרבו. כספי אלון הזינו ארגוני פשיעה מפה ועד ארה"ב.
נילמן ישבה על כסף רב מכיון שהמדינה החליטה במסגרת מהלך הפרטה ענקי להעביר גם את האפוטרופסות על חסרי האונים לידיים פרטיות. הצעד הזה לווה במהלך נפשי חברתי שבו הפכה החמדנות מחטא למעלה. מאז הכל פתוח. סוג של סדום. אני תוהה בכמה מקומות דומים מתרחש ברגע זה מצב דומה של הפקרת החלש לחסדו של החמדן.
– את לא חשה חצויה? מצד אחד קיימת אורח חיים נורמטיבי רוב שנותיך, הפגנת מסירות רבה לחסויים ומצד שני הביזה הזאת מאז 2006.
אני לא מרגישה חצויה, אלא כמי שעשתה טעות גדולה בכך שנתתי אמון מלא ועיוור בשוקי. המצפון מיסר אותי יומם ולילה מאז.
– זו היתה אהבה מעוורת או חמדנות משותפת?
כנראה שבמקרה שלי זו אהבה. מעולם לא חטאתי עד ההיכרות עם שוקי. והשאלה הגדולה שאני מתעסקת בה בתוכי מאז הבריחה לגואטמלה היא כיצד עברתי על כל הקודים המוסריים והמצפוניים שלי. אני חשה כעת הקלה גדולה. ריצוי העונש הוא הדבר לשמו חזרתי. יש לתת את הדין על טעויות כאלה".
עם זאת היא מנסה עתה לגולל חלק ניכר מן האשמה על שותפה, שוקי, ששוב אינו יכול להשיב. לטעון כי הכסף עבר אליו כדי להיות מושקע בשוק האפור ולשוב לחוסים, כאילו היה השוק האפור בית השקעות סולידי. ע"פ החלטה תקדימית בעליון, הצליח עורך דינה, אבי כהן, פרקליט פרטי מוכר שמייצג אותה בשל חסרון הכיס שלה כפרקליט ציבורי, לקבל מידע על עברו של שוקי שאול. שופט בית המשפט עליון הנדל הכיר בכך כי מעשיו ועברו של שוקי שאול רלוונטיים למשפט על אף העדרו המעציב.
בטבריה: חי באחיזת עיניים
הגבר הבישן שבו התאהבה ירדנה נילמן באותו יום גורלי, מוכר היטב בשכונה ד' על ההר של טבריה. כשאני בא לשכונת אגוז השיכונית, עם השוק הגדול, בתי הכנסת הקטנים וחנות העורך דין, כולם מכירים את שוקי שאול ומכוונים אותי לדירה בה היה רשום במשטרה: אגוז 1116 ב. זהו בלוק גדול ורב כניסות ובו בקומה הראשונה מעל עמודים וחצר שוממה, הדירה שבה חי כיום אחיו. מכירים אותו בבית הכנסת שבו אומרים קינות על ט' באב, במכולת וברחוב. מכירים גם את אשתו. שביל עפר מוביל לבית הוריה של שולמית ערוסי שאול אם בתו ואחר כך גרושתו. "התגרשתם על הנייר", אמר לו החוקר, "רק בשביל ההוצאה לפועל". אני שואל את האח על שוקי ומעשיו. "אין לי שמץ של מושג על מעשיו, על ירדנה או על התאונה", אומר לי האח. "לא אדבר על אחי עם איש".
לפעמים נדמים כל פרטי חייו של שוקי שאול כמין קומבינה מאחזת עיניים שנועדה להסתיר, לחמוק. לכסות. בכתובת שמסר גר רק אחיו. בכתובת אשתו גרים הוריה. הוילה לא נרשמה על שמו. היו לו כמה שמות. העסקים המצליחים שלו תמיד הפסידו ובלעו כספי אחרים. הלוואות לקח בלי לרשום. נחלה בה רצה עברה לרשותו. זרם הכסף הבזוז זרם לאי שם, למקום בלי שם, לאנשים בלי פנים.
בשכונת אגוז העניה הוא היה מאותם נערים שהגשימו חלום על עושר ושבים לימים עם רכבי יוקרה גדולים, מואפלי חלונות מזן האמר, ב. מ. וו. או לקסוס. לא ברור במה הם עוסקים, אך יש יראה מהם. אחד מ- "הטיפוסים האלה", כמו שאומרת דמות ב"אלה תולדות" של אלזה מורנטה, "שרוצים להפוך את הכל לחשבון. להוסיף, להחסיר, להכפיל וכל זה כדי שיצא להם בסוף אפס!!!"
הנה בתיק החקירה, סכום של 17,900 ש"ח ששולם עבור עגינתה של היכטה שבשימושו של שוקי שאול במלון גלי כנרת. או 40 אלף שח לטיול משפחתי. 70 אלף שח לאופנוע ים. 6,000 לספא מפנק. הכל ע"פ החשד מחשבונות החסויים. הנה 400 אלף ש"ח שהוזרמו מחברת א.י.ש. הישר למשחטת כוכב הצפון הכושלת בכפר מרר, בה היה שוקי שותף עם חבר ורע, נער שעשועים צפוני מוכר היטב, בעל דירות ונכסים, מפזר כספים גדול ומקושר היטב לשוק האפור. המשחטה בלעה הון: כמיליון ושבע מאות אלף ש"ח. מי שמחפש את מסלול הכסף ינסה להגיע אליה. אך היא פגה, נעלמה.
שוקי הפך גם לאבי קיס כשפרסם ע"פ החקירה תחת השם הבדוי הזה מודעות במקומונים צפוניים כדי לחפש נערות ליווי לעבודה וכן לפרסם מכונים. לפעמים נע בין השמות כמו בין הכתובות. בצפון היה איש עסקים מפוקפק, חומק מנושים ונעקצים, ובתל אביב היה כלבויניק בעל לב זהב שהעסיק גם את אביו בתיקונים, והיה גם מנהל הכספים לא רשמי, מורשה כל החתימות, בעל צ'קים פתוחים וכרטיסי האשראי של העסק והחסוים, של כל אלו שהוצאו מחסות עצמם ומשפחתם והופקדו ע"פ הוראת שופט בידי ירדנה ושוקי. או ע"פ לשון החוק היבש: "חסוי, בהתאם לדין, הינו מי אשר מחמת חולי נפש, או לקות שכלית או קטינות, אינו יכול לדאוג לעניניו ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו…האפוטרופוס הממונה חייב לדאוג לטובתו של החסוי ולנהל את עניניו ביושר, במסירות, בנאמנות ותוך שמירה על כבודו".
הנפילה: אין לה משקפיים
כשנפלו השניים מקץ שלוש שנים סוערות וגדושות ריגושים, נפלו יחד אבל ברחו לחוד. ב- 2008 התעוררו חשדות אצל נציגי האפוטרופוס הכללי במהלך דיון בבימ"ש על מכירת נכס מקרקעין של חסויה. הדוחות הכספיים שצירפה עוה"ד לבקשתה העלו את החשד כי נכללו בהם הוצאות שלא כדין. חשדות אלה נבדקו ובין היתר נמצא כי באותו תיק נרכשו לחסויה משקפיים באלפי שקלים. בירור בבית האבות העלה כי החסויה כלל אינה מרכיבה משקפיים. החקירה העמיקה. תלונות הנעשקים פרצו החוצה בתכנית "שומר מסך" ועוררו זעם. שוקי נסע לארה"ב בסוף אוקטובר וכחודש אחריו נעלמה ירדנה לגואטמלה לה אין הסכם הסגרה עם ישראל. שוקי חזר אחרי חודש ונעצר. ירדנה נשארה שם עוד שנה ורבע. שוקי שלח לה לפעמים דולרים לשם.
"ירדנה לקחה לי את החיים", אמר שוקי בחקירתו. "אולי הוא הרס לי את החיים?" תהתה ירדנה. כשהראה לה החוקר את ההוצאות על אופנוע ים, מעגן ליאכטה, מודעות לחיפוש נערות ליווי ואף על הבטון לוילה בפוריה, אמרה נילמן "אני ממש נחנקת. תן לי להתאושש". כששבה מבריחתה החלה לשתף פעולה כמעט בהקלה עם חוקריה. יחד עברו על חשבונות, העברות, הוצאות ענק ושמות החסוים שאת כולם הכירה היטב. היא טיפלה בהם טוב גם ע"פ עדויות עובדים במשרד. חצויה. ליטפה ורוקנה. לחוקריה תיארה איך פעל ענין הכספים, איך "הועברו לחשבון א.י.ש. שהיה מין מסלקה", אמרה. "היינו זוג. שוקי ואני. הוא היה אחראי על צד השיפוצים וענינים טכניים של החסויים. והיתה לו יד חופשית בכסף. למה? "כי אהבתי אותו. הכל נעשה מרצוני הטוב והחופשי".
"אבל החרבת במו ידיך את העסק שלך?"
כל הזמן שהייתי בגואטמלה חשבתי איך עשיתי את הדבר הזה.
החוקר מציג בפניה כ720 אלף ש"ח הוצאות שלהם כבני זוג משך שלוש השנים הטובות. פינוקים. היא חשבה שהיקף שוד הכספים היה 2 עד 3 מיליון, לא עשרה או שבעה כמו שהגיעו בבדיקה המלאה. "אם הייתי יודעת את ההיקפים האלה, אולי הייתי חותכת ורידים". כשנחקר בנה אמיתי, שעל שמו נקנה אופנוע ים ואליו הועברו כספי תמיכה חודשיים, אמר לחוקר כי "אכן מערכת היחסים בין אמי לשוקי נראתה לי מוזרה מאד. שוקי הוא מקור כל הצרות. אמא גדולה עליו בכמה מידות. לפני שוקי היה לאמא חבר שגנב ממנה. כשהכרנו את שוקי הזהרנו אותה ממנו". גרושתו שולמית אמרה לי כי ידעה "על הכל רק מהחדשות. כרגע לא יכולה לדבר. אני לא מוציאה אנשים מהקבר". היא גרה בטבריה. הבית שבנה לה בפוריה ריק. ע"פ חוקרי המשטרה, חי שוקי שאול חיי אישות בשעתו גם איתה. גם עם ירדנה.
המפקד
באי-מייל אחד כתב שוקי לירדנה: "תשמרי על בארות המים שלנו תמיד מלאים פול". היתה להם השפה שלהם ומשפת המכתבים ברור מי המפקד. הכולבויניק הבישן ניהל כמעט הכל, פקד, הורה, ביצע. "הוא הוצג בפנינו במשרד כאיש הטוב שבא לעזור", אומרת לי עכשו י.ס. שעבדה זמן מה כבקרית במשרדי ירדנה ושוקי, עובדת מסורה שעברה בבתי חסויים תחת פיקודה של ירדנה. "היא היתה אשה מדהימה", אומרת ס. "אם היא מאחזת עינים אז היא גאונית. ביצעה את זה מושלם. עבד אצלה קאדר של אנשי מקצוע טובים. האוירה במשרד היתה מצוינת, חמה, ביתית. אוירה של אמון. ירדנה היתה בוסית טובה. לא לוחצת, עד שהגיע צורך בכסף לחסויים. אז פתאם לא היה. אשה זקנה, שידענו שיש לה שלוש דירות, לא היו כמה אלפי שקלים למכשיר שמיעה עבורה. זה שיגע אותי איך פתאם אין לה כסף, אבל לא חפרתי בזה. כשהכל התגלה, נדהמתי כי ירדנה היתה אשה מצחיקה וחכמה ובחקירה שלי שמרתי על לויאליות כי עדיין לא קלטתי כל מה שקרה שם".
– ושוקי שאול?
תעלומה. לא הבנתי איך הוא מתחבר לירדנה. נראה לי מוזר מאד. לא ידעתי שהם זוג אבל ראיתי כי המון דברים התרחשו אצלה בבית בארבע ארצות. נגמרה העבודה והם המשיכו אצלה. הוא היה בחור גבוה, בריא בשר, ביבי פייס. מתוק. כאילו בישן מאד. חיוך נורא טוב ובכל זאת היה שם משהו שלא היה לו הסבר. הוא הוגדר כשיפוצניק במשרד, אבל כשהיה בא, הקים אותה מהכסא שלה. מהר מאד בלט פער עצום בין מעמדו הרשמי למעמד האמיתי שלו. בעצם בוס. תמיד הביא למשרד כל מיני חברים שלו שהיו מין עבדים. שפוטים שלו, כאלה שנהגו עבורו כשהיה בשלילת רישיון".
"אחר כך, כשהכל התפוצץ, נראה לי מוזר שהוא ישב מעט בכלא. ברח לארה"ב כאילו לעבוד שם ולהחזיר כסף וחזר ונכלא ודי מהר יצא לחופשי כשהיא היתה בגואטמלה. לפני ארבעה חודשים, כשירדנה חזרה ומיד נעצרה וחודשה החקירה, קבעו החוקרים עימות בין שוקי לבין מירב מהמשרד. מירב הגיעה למשטרה ביום חמישי ה-4 למרץ. והוא לא בא. נעלם. המשטרה אמרה שזו ארץ קטנה, אין לאן לברוח, יתפס מהר. אחרי יומיים קרה מה שקרה. היו המון דיבורים מה בעצם קרה לו. עד היום חושדים אצלנו שאולי נעשה משהו כדי להשתיק".

התאונה

זהו כביש חשוך, משובש לפעמים בשל שטפונות ורכב הב. מ. וו. 530 הגיע לקטע הזה של כביש 90 במהירות מסחררת. עדים ראוהו עוקף בדרך, אך איש לא ראה את התאונה שהתרחשה מעל בתי המלון של ים המלח, קרוב לאחת עשרה בלילה של ה-6 למרץ, בזמן שהכל ריק ואפל. הם הגיעו מדרום לצפון, שני גברים בשנות השלושים שלהם ואשה בת גילם שישבה מאחור. כולם שתויים. לא חגורים. זהו דגם יקר, רכב של טון וחצי, שש בוכנות, מגיע ל245 קמש. מאיץ למאה קמש בשבע שניות. שמונה כריות אויר, מנגנון בקרת יציבות, סייען בלימה, חיישן גשם וציון ארבעה כוכבים במבחן ריסוק.
נראה שהיו שתויים – זחוחים. אולי כדי לשכוח. אחד מהם התעלם מהזמנה משטרתית, אך ידע כי מעצרו קרוב. זה היה מוצ"ש, ואולי כבר מחר יעצר, יחקר שוב, יעומת, ישב. האחר היה חברו הטוב, לפעמים שותף. הם באו מאילת שם בילו ורכשו את הרכב מבחור אילתי, טרם העברת בעלות. שנת יצור 2008 מחירון 280,000. היה איתם ברכב סכום כסף גדול נוסף.
לכודים במהירות ובמוסיקה כמין בועה מבודדת, חשו פתאם משיכת הגה חזקה מאד, אבדן שליטה, צמיג ימין אחורי התפוצץ כנראה בשל מהירות שתויה ובור באספלט הכביש. ה- 530 הסתחרר וירד לשוליים הרכים, הנהג, נעזר ברכב האמין, השיבו לכביש. מאוחר מדי. הרכב התהפך מספר פעמים ונחת על חרטומו. מעצמת הפגיעה נפתחו הדלתות ושלושת הנוסעים הועפו, נחבטו במעקה בטיחות, באספלט. כל השלושה נהרגו במקום.
כשהצלם חיים הורנשטיין הגיע לזירה על אופנועו, כבר היו הגופות מכוסות. רחוקות זו מזו. הוא זוכר שהאשה שכבה על הכביש. גבר אחד בתעלה לצד הים. במדרון. הוא זוכר שנהרו לשם יותר מדי שוטרים, יותר מן הצפוי בתאונת דרכים, שההסתובבות שלהם בשטח היתה יוצאת דופן. רכבים אחדים נעו לצידי הכביש, סרקו בזרקוריהם את האפלה הסמיכה כמחפשים עקבות. חוקר אחד דיבר על אפשרות של מארב. חיפשו סימני צמיגים של רכב אחר ולא מצאו.
אחר כך היה דיבור בין החוקרים במקום, על כך שהשלושה שהגיעו מאילת, היו שם תחת מעקב. ע"פ מסמכים הם זוהו כשוקי שאול, חברו מיקי ג'ינו ממגדל ועימם הלן מוריאדי חברתו היפה של ג'ינו ממושב ליד אשקלון. תיק התאונה לא נסגר עד היום. בוצעו בדיקות מעבדה שמנסות לאתר צבע ממגע של רכב אחר. לא נמצאו. המשטרה מאשרת כי נמצא סכום כסף גדול, חריג, ברכב. אין אפשרות לקבוע מי מהשניים נהג. בשלושת הגופות נמצאו עקבות של אלכוהול וסמים. סיבת התאונה כנראה: גורם אנושי. התפוצצות צמיג עקב מהירות. שכרות. עפ עדויות של מכרים של שוקי הוא לא היה איש אלכוהול משתכר, וממצא זה מחשיד בעיניהם את מהלך התאונה כענין מכוון עי אחרים.
במסעדת דליה מתחת למושבה מגדל שלו, אומר לי יוסי ג'ינו, אביו של ההרוג מיקי, שנדמה לו כי שוקי נהג. הוא היה שם אחר כך וראה מה שראה. אין על מה לדבר. "תשתה קפה ומיץ ואני אלווה אותך בכבוד לדלת. אין על מה לדבר. הילדים מתו ונקברו, הכל נקבר איתם", הוא מסכם ומשתתק. הבן האחר ששב מטיפוח קברו של מיקי, מביט בי ושותק. המשטרה מסרבת לאשר אם התנהל מעקב אחרי השניים.
כך, בקץ אותו שבוע בראשית מרץ שבו שבה ארצה ירדנה נילמן כדי להתחיל לדבר על הכל, עף מפה אהובה לשעבר שוקי שאול כדי לא לחזור לעולם. בסיפור הזה, שבו נשאבו ועברו למעלה משבעה מיליון ₪, "לא נשאר לאף אחד כסף, גם לירדנה המטומטמת לא נשאר גרוש". אמר שוקי לחוקריו. זה נכון לגבי שני הגיבורים, החיה והמת. דירתה של נילמן עוקלה ונמכרה. הוילה של שוקי, מסתבר, משועבדת לאיזה מגדל עופות צפוני שנעקץ. בסך הכל נעלמו לבלי שוב כחמישה מיליון ש"ח או יותר. נשאבו לאי שם בצפון, למישהו שהחקירה לא הגיעה אליו. כמה מהחסויים שנבזזו, הלכו לעולמם. פה ושם נמשכים קרבות קטנים על השאריות.
קישורים:

 

אפוטרופוס, אפוטרופוס כללי, גזל, חסרי ישע, ירדנה נילמן, משרד המשפטים, עושק, קשיש, שחיתות

הרשעת יקירת בתי משפט לענייני משפחה עו"ד עו"סית האפוטרופסית ירדנה נילמן על גניבה, זיוף, שימוש במסמך מזויף

ירדנה נילמן על דוכן הנאשמיםהכתבה נעצרה עו"ד שחשודה בגניבת כספים מקשישים , וואלה , גלעד גרוסמן , פברואר 2010

ירדנה נילמן תל אביבית כבת 60 חשודה בגניבה של כ-10 מיליון שקלים מעשרות קשישים, בזמן שהייתה האפוטרופוסית שמונתה להם על ידי משרד הרווחה. היא נמלטה לפני שנתיים ונעצרה עם שובה מגואטמלה.

העובדת הסוציאלית עו"ד ירדנה נילמן, שחשודה בגניבה של כ-10 מיליון שקלים מעשרות קשישים בהיותה האפוטרופוסית שמונתה להם על ידי משרד הרווחה, נעצרה היום (חמישי) עם שובה ארצה מגואטמלה.
.

.
עו"ד נילמן, שחשודה בעבירות חמורות של גניבה בידי מורשה, גניבה בידי עובד ציבור, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, נמלטה מישראל לפני כשנתיים, לאחר שנפתחה נגדה חקירה. היא הוחזרה לארץ בעקבות שיתוף פעולה בין המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה, חוליית האינטרפול במשטרת ישראל, משרד החוץ ומשרד הפנים.

נילמן חשודה כי בין השנים 2006-2008, גנבה כספים מעשרות קשישים בישראל, אשר לא היו מסוגלים לטפל בעצמם בנכסיהם, וזאת בהיותה האפוטרופוסית אשר מונתה להם ע"י משרד הרווחה. בתפקידה זה, התאפשרה לנילמן גישה חופשית לרכושם של הקשישים, הכולל נכסי נדל"ן, כלי רכב וכספים המופקדים בחשבונות הבנק שלהם. מחקירת משטרת ישראל עד כה לגבי חלק מהקשישים אשר היו תחת חסותה של נילמן, עולה חשד כבד כי היא גנבה מהם כסף בסכום כולל המגיע לכ-10 מיליון שקלים.

הפרשה החלה כאשר האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים ביצע פעולות חקירה בעניינה של נילמן, שכללו חיפוש ותפיסת מסמכים. בעקבות כך, הגיש האפוטרופוס הכללי תלונה במשטרת ישראל נגדה. כאשר פקע תוקפו של צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגדה, יצאה נילמן מגבולות הארץ. בדצמבר 2009, הופיעה נילמן בשגרירות הישראלית בגואטמלה, לצורך קבלת שירות קונסולרי, ולאחר עריכת שימוע ועל בסיס החלטת שר הפנים, דרכונה בוטל והונפקה לה תעודת מעבר לצורך שיבה לישראל בלבד.
,

,
הוגש כתב אישום
ביום א' 28.03.2010 הוגש כתב אישום הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד עורכת הדין ירדנה נילמן, המואשמת כי גנבה יותר משבעה מיליון שקלים מעשרות לקוחות חסרי ישע להם שימשה כאפוטרופסית.
על פי כתב האישום, נילמן ניצלה את הגישה שניתנה לה לחשבונותיהם של החוסים, רשמה צ'קים על שמה, משכה כספים במזומן והעבירה כספים בין חשבונות הבנק שלהם לחשבונותיה הפרטיים.

בכתב האישום מואשמת גם מירב לוי, בעלת חברת א.י.ש סיוע שירותים ואחזקה בע"מ, שפעלה תחת נילמן. במסגרת הוראותיה, ביצעה גם לוי פעולות כספיות שונות בחשבונות בהם היתה מורשית חתימה.

השתמשה בכסף גם לשיפוץ בתים של מקורביה

נילמן מואשמת, בין היתר, כי מכרה דירת ארבעה חדרים של אישה שמונתה לדאוג לצרכיה. באותה עסקה קיבלה לידיה סכום העולה במקצת על 800 אלף שקלים, מתוכם השאירה לעצמה כ-500 אלף שקלים.

במקרה נוסף, מכרה גילמן דירה של אישה אחרת בסכום דומה, אך השאירה לה קצת מעל 120 אלף שקלים. לעצמה לקחה כשבע מאות אלף שקלים.

עוד עולה מכתב האישום כי נילמן, בסיועה של לוי, נהגה להשתמש בכספים רבים לצורך מימון אורח חייהן הנהנתני: 18 אלף שקלים עבור עגינת יאכטה, 40 אלף שקלים עבור טיול לתאילנד, 70 אלף שקלים לשני אופנועי ים, ועוד מאות אלפי שקלים שהוצאו על קצבה חודשית לבנה, בילויים בספא ואף שיפוץ בתים של מקורביה.

בכתב האישום ישנו אף סעיף שמפרט איך 22 אלף שקלים שגנבה, הועברו למועדון הכדורגל בית"ר ירושלים.

ירדנה נילמן הורשעה באוקטובר 2010

השופט צבי גורפינקל מבית המשפט המחוזי בת"א הרשיע (יום ה', 7.10.10) במסגרת הסדר טיעון את עו"ד ירדנה נילמן, ששימשה כאפוטרופוסית של חסויים רבים מטעם בתי המשפט לענייני משפחה ברחבי הארץ, בביצוע עבירות של גניבה, זיוף בנסיבות מחמירות וכן עבירות נוספות. החסויים להם שימשה כאפוטרופסית היו בעיקר קשישים, כולם מחוסרי יכולת וחלקם גם חולי נפש פרנואידים. נילמן נמצאת במעצר מאז הוגש נגדה כתב האישום.

עם פתיחת חקירת המשטרה נגדה לפני כשנה נמלטה נילמן לגואטמלה, מתוך ידיעה כי אין למדינה זו הסכם הסגרה עם ישראל, בסופו של דבר, היא שבה לארץ בחודש מרס רק אחרי אחר שתוקף דרכונה פג והונפקה לה אשרה לנסיעה לישראל בלבד.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט ע"י עו"ד מנחם מזרחי מפרקליטות מחוז ת"א, במקום לדאוג לרכושם של החסויים, גנבה מהם נילמן באורח שיטתי למעלה מ-7 מיליון שקלים. נילמן ניצלה את הגישה שניתנה לה לחשבונותיהם של החוסים, רשמה צ'קים על שמה, משכה כספים במזומן והעבירה כספים בין חשבונות הבנק שלהם לחשבונותיה הפרטיים. בין השאר, היא הורתה על העברת כספים מחשבונותיהם הפרטיים של הקשישים לחשבונות של חברת "א.י.ש. סיוע שירותים ואחזקה", שהייתה בבעלות חברתה מירב לוי ובשליטתם בפועל של נילמן ושל יהושע שאול, בן-זוגה שנפטר בינתיים.

בכספים השתמשה נילמן, בין היתר, כדי לשלם עבור עגינת היאכטה של בן-זוגה מלון "גלי כנרת" בטבריה, עבור טיול משפחתי בתאילנד, עבור בתי מלון ומסעדות, עבור רכישת אופנועי-ים, עבור בניית ביתו של בן-זוגה ביישוב פורייה, ועבור שימושים רבים נוספים.

לפי ההסדר, העונש ביחס לנאשמת יהיה פתוח וכל צד יטען לעונש כרצונו, כאשר הדיון בעניין הטיעונים לעונש נקבע ל- 20 בדצמבר.

גזר הדין 7.5 שנות מאסר בפועל – ינואר 2011

עו"ד עובדת סוציאלית ירדנה נילמן גנבה 7.2 מיליון שקל מ-20 חסויים להם שימשה כאפוטרופוס, נדונה ב- 06.01.2011 ל-7.5 שנות מאסר בפועל. נילמן הורשעה בעבירות רבות של גניבה בידי מורשה, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף.

נילמן, בת 62, הודתה בהאשמות נגדה במסגרת עיסקת טיעון, בה לא נקבע עונש מוסכם. היא נמלטה מן הארץ לגווטמאלה לאחר שנחשפו מעשיה, אך שבה מרצונה על-מנת לעמוד לדין.

את מעשי הגניבה ביצעה נילמן בשנים 2008-2006 בסיועה של מירב לוי, אשר נדונה במסגרת עיסקת טיעון לחמישה חודשי מאסר. חלק ניכר מן הכספים הועברו לבן-זוגה של נילמן, יהושע שאול, שנפטר בינתיים.

לאחר שנילמן מונתה לשמש אפוטרופוס לחסויים (מי שאינם יכולים לטפל בעצמם בענייניהם בשל מחלות פיזיות או ליקויים נפשיים), היא העבירה את כספיהם לחשבונות של חברה שבשליטתה, אותה ניהלה לוי. כספים נוספים העבירה לחשבונותיה הפרטיים, ונטלה סכומים ניכרים לשימושם הפרטי שלה ושל שאול.

הקורבנות: חולי אלצהיימר ופרקינסון

כתב האישום מפרט שורה ארוכה של שימושים שעשו בני הזוג בכספים שגנבו, ובהם:

17,900 עבור עגינת היאכטה של שאול בכנרת.
40,000 שקל לטיול של שאול ובני משפחתו לתאילנד.
5,990 שקל לבילוי בספא.
3,500 שקל הועברו מדי חודש לבנה של נילמן.
סכומים שונים לבניית בית מפואר של שאול בפוריה עילית.
12,000 שקל לפרסום מודעות של מכוני עיסוי.
22,000 שקל לבית"ר ירושלים.

כתב האישום גם מפרט את נסיבותיהם של החסויים שנפלו קורבן לנילמן. בין היתר מדובר בחסויים הסובלים מבלבול וחוסר התמצאות, פגיעות ראש, פרקינסון, נזק מוחי, אלצהיימר, אירוע מוחי וסכיזופרניה.

השופט צבי גורפינקל אומר בגזר הדין: "לא ניתן שלא להזדעזע מחומרת המעשים כאשר נעשה שימוש ציני ופסול ברכושם של החסויים לצורכי רכישת מוצרי מותרות והפרת אמון גסה". הוא דוחה את טענת הסניגור, כאילו נילמן הלכה שולל אחרי שאול, שכן גם לפי כתב האישום המתוקן – 3 מיליון שקל שימשו את נילמן ובני משפחתה (היתרה הועברה לשאול). "לא ניתן לקבל את הטענה כאילו פעלה הנאשמת כנערה מאוהבת ההולכת שבי אחרי אהובה ומבצעת את כל בקשותיו ללא שיקול דעת עצמאי", קובע גורפינקל.

לדברי גורפינקל, דווקא הסכומים הקטנים שגנבה נילמן מלמדים על הציניות בה נהגה. כך, למשל, היא זייפה טיפול שיניים בסך 800 שקל שייראה כאילו מדובר ב-38,800 שקל וגנבה את ההפרש. היא רשמה סכומים של 12,000 שקל ו-15,000 שקל כהוצאות לטיפול בחסויים וגנבה גם אותם.

גורפינקל דוחה מכל וכל את טענתה של נילמן, כאילו פעלה לטובת החסויים כאשר השקיעה את כספם בשוק האפור לשם קבלת ריבית גבוהה יותר מאשר בבנקים. הוא מציין בהקשר זה לא רק את כלל מעשיה והשימוש שעשתה בכסף, אלא גם את העובדה שגנבה כספים של חסויה ביום בו הלכה לעולמה.

קישורים: