בית משפט לענייני משפחה, בית משפט לענייני משפחה תל אביב, יהורם שקד, יפעת גליק, כללי

תחקיר שופט בית משפט לענייני משפחה – יהורם שקד

כאן חדשות | מה קורה בבית משפט בדלתיים סגורות? שופט בית המשפט לענייני משפחה, יהורם שקד, מינה את מקורביו לכונסי נכסים ולמנהלי עיזבונות בתיקים משפטיים, מבלי לתת גילוי נאות לצדדים. באחד המקרים פיטר שקד מנהל עיזבון ומינה במקומו את אחיו של חברו. פרק 1 בתחקיר השופט והג'ובים של יפעת גליק. מתוך חדשות הערב – 19.05.19

מודעות פרסומת
התעללות בילדים, יפעת גליק, מוסדות משרד הרווחה, סמים פסיכיאטריים לילדים, פנימיה טיפולית

פנימיית רננים של משרד הרווחה – עדויות קשות על סימום ילדים בסמים פסיכיאטריים

אוקטובר 2015 – כתבתה של יפעת גליק, תחקירנית ערוץ 1 על פנימיית רננים של משרד הרווחה – עדויות קשות על התעללות והזנחת ילדים 

דריה ברוד, מדריכה לשעבר בפנימיית הזוועות רננים: כשאת נכנסת לשערים של הפנימייה הכל נראה לך בסדר, ובשנייה שאת יוצאת , או טיפה הולכת ומתאווררת או מספרת על זה למישהו, פתאום זה מכה בך שזה לא הגיוני ושזה לא משהו שהוא אנושי שהוא יקרה.
200 חניכים מתגוררים בפנימיית רננים בזיכרון יעקב. המגורים טובלים בירוק ונועדו לילדים בני 6 עד 18. קצתם לאחר אשפוז פסיכיאטרי, בעלי בעיות רגשיות, אחרים הוצאו מן הבית בצו בית משפט. כאן הם אמורים לקבל טיפול חם מידי צוות מקצועי שישמש מודל אוהב ומחבק של אימא ואבא, שיגן עליהם מפני הסביבה, מפני עצמם.

א': אני אם חד-הורית, אימא לשלושה ילדים, כשהוא נולד אני הבנתי שעכשיו יש לי לפחות משמעות. אהבתה ודאגתה לבנה הבכור, הביאו את א' לבקש עזרה מרשויות הרווחה. כששמעו על המצוקה הכלכלית שבה שרויה המשפחה, אמרו לה שמוטב להוציא את הבן מן הבית.

א' חשבה שבפנימיית רננים יזכה בחיים שתמיד ביקשה בשבילו.

"מקום נורא יפה ושקט ופסטורלי ועם המון ילדים ויש חוגים ונותנים להם ממש העשרה שמשהו שאני בחיים בתור אימא ועוד אישה מוכה וכל זה, לא יכולה לתת לו את כל זה בכסף, ברור".

עדותה של אם אחרת בפנימיית רננים: "זה היה ביום הולדת שלי היום שהוא יצא מהבית".
הילד ממשיך: "לקחנו את הדברים, היא הלכה איתי ואז עלינו לאוטו".
האמא ממשיכה: אתם רואים שאני בוכה, כאילו. "לא, ככל שתיפרדי ממנו יותר מהר יהיה לו יותר קל".

דריה ברוד: היו דברים מאוד רעים שקרו שם. דברים מאוד רעים, ועכשיו אני יוצאת פה ואני כאילו מספרת ואין שום דבר שיכול לגרום לזה להיראות אמיתי כמו שזה היה.

עדויות שהגיעו ליפעת גליק, מציירות תמונה מדאיגה על ההתנהלות של כמה מהעובדים.

עדות חניך בפנימיית רננים: לפעמים המדריכים היו מאיימים על הילדים בשביל שהם יפחדו. הייתה מדריכה שנתנה לי מלא ברכיות, בגלל שניסיתי לצאת מהחדר.

— איך בא לידי ביטוי ההשפלות?

אם ילד שמן אז היא לוקחת לו את האוכל ולא נותנת לו לאכול ודוחפת אותו וצורחת ואם ב- 7 בערב היא מחליטה שמבחינתה נגמר היום, אז היא מכריחה את כל הילדים בצרחות מטורפות לעלות למיטות ולא לזוז ולא לדבר כי עכשיו נגמר היום והיא רוצה לעשן את הסיגריה שלה.

קולה של אם הבית: "יאללה כבר תסתמי כבר! תתחילי לסתום ת'פה שלך, יא תולעת. חתיכת תולעת, זה מה שאת".

צעקות וגידופים הם עניין שבשגרה. אבל בכך רק מתחילה מסכת ההתעללות שחווים חניכים בפנימיית "רננים".

קולה של אם הבית: "יאללה כבר סתמי כבר! את לא מבינה שאת לא מזיזה לי שערה? את לא מבינה?! עלית לי עד לפה! יופי על הפרצוף שלך!"

מאי כחלון, מדריכה לשעבר: הייתה איזושהי אם בית שאחת הנערות דיברה אליה לא יפה, היא פשוט לקחה את התיק שלה וחבטה בה עם התיק שלה. אני יום אחד הייתי בחוג עם הקבוצה שלי, והיה לי חניך אחד, שכל מה שקשור למשהו שיכול להזכיר אזעקה, ממש עשה לו לא טוב, הוא היה הולך הצידה, מסתגר ככה, עושה תנועות כאלה של התנדנדות, מרגיע את עצמו. לקח אותו מדריך, תפס אותו מהאוזן, הרים אותו ככה והוציא אותו החוצה בצורה מאוד אלימה. אני פניתי אחר כך לרכזת של המשפחתונים ולמנהלת וסיפרתי להם את זה.

 ממשרד הרווחה נמסר, כי לא הגיעו דיווחים חריגים בפנימיה.

מה יאמרו במשרד הרווחה כשישמעו את הטענות על אלימות פיזית שהופעלה במהלך שיטה טיפולית מרסנת ונקראת אחיזה?

ד"ר אהרון פלשמן, פסיכיאטר ילדים: זה אמור להיות חיבוק, ולא חיבוק דב. זו אחיזה שצריך הרבה מיומנות וצריך להכשיר צוות כדי לדעת איך לא להגיב באופן טבעי בתוקפנות. אין לזה שום מקום לילדים יותר גדולים או קטנים.

עדות חניך שעשו לו אחיזה: "זה כאב ברמות שלא ייאמן". אז הוא (איש הצוות) היה נגיד תופס אותם לפעמים מהצוואר, לפעמים הם היו עושים את זה או שתופסים אותם מהיד ואז הם היו מעיפים אותם בכוח לתוך החדרים. היו גם ילדים שהיו צועקים "הצילו" ואנשים אחרים מבחוץ היו מסתכלים.

קולה של אשת צוות בפנימיית רננים: יש מתנדב שנת שירות בן 18 שהיה מרביץ לילדים ממש. כמובן שלא היה לו אישור ל"אחיזה" אבל הוא היה תופס אותם ועושה להם כאילו "אחיזה" ולא יודעת מה הוא עשה להם."

באתי למיכל (מנהלת הפנימייה) בבוקר, אמרו לי שדיווחו עליו הרבה פעמים שהוא מרביץ לילדים ממש והוא ממש אלים כלפיהם, והיא הייתה נורא מזועזעת, כל דבר (שאמרתי לה): "לא לא לא, הוא לא יכול להמשיך להיות שם אפילו עוד יום אחד, אני מטפלת בזה", וכמובן ששום דבר לא קרה והכל המשיך כמו שהוא.

בסרטון שצולם באמצעות טלפון נייד נראה איש צוות אוחז באלימות בחולצתו של נער, חניך בפנימייה.

"סתום ת'פה שלך, הבנת? סתום ת'פה שלך למה אני אחסל אותך. היום זה יהיה הסוף שלך".

אחד החניכים העביר לא מזמן את הסרטון למדריכה. מקורביה מספרים כי כשדיווחה על כך לרכז בפנימייה, הוא הורה לכל מי שהחזיק בחומר המפליל למחוק אותו.

חניך בפנימיה: יש כדורים שנקראים שמה איטומין (כדור פסיכיאטרי).

ד"ר אהרון פלשמן: זה כדור שקוראים לו אנטי-פסיכוטי, או יותר נכון הוא מרגיע בגדול, "כדור הרגעה כולל". הוא בין הכדורים היותר מרדימים והבלתי נסבלים מתוך התרופות האלה.

אמא של חניך: הם לא שואלים אותך. הם מחתימים אותך ש"אם במקרה", אז את חושבת ש"בסדר, הם לא יגיעו". זה משהו שאת חושבת עליו בתחילת שנה. מתי שמתי לב שהילד כן קיבל תרופות? הייתי מתקשרת בשעות מסוימות שזה שעות של דיבור, שעה שש, שעה שבע, הילד ישן. מה קרה הילד ישן? אני מכירה את הילד שלי. אין מצב שהוא יישן בשעה כזאת.

הכדור הפסיכיאטרי אטומין אינו מומלץ למי שטרם מלאו לו 16 שנים. לפי עלון משרד הבריאות, מתחת לגיל זה התרופה פשוט לא עברה ניסויים קליניים.

— בני כמה הם היו, הילדים האלה שקיבלו איטומין?

מגיל 10 עד 13.

האם באמת היד קלה על התרופה, ומדוע אנשי צוות משפילים ומכים חניכים ילדים בפנימייה במקום להעניק להם קורת גג בטוחה?

כדי להבין את התשובות לשאלות האלה, צריך לחזור אחורה, לתחילת שנות האלפיים.

אז עברו שירותי החוץ ביתיים הפרטה. היום, את פנימיית רננים מנהלת ד.י.ש. חברה פרטית בע"מ, שמקבלת מהמדינה תקציב שנתי של עשרות מיליונים בשנה. על פעילותה של החברה הפרטית אמור לפקח משרד הרווחה.

— צריך איזשהו ניסיון מיוחד כדי לעבוד שם?

לא.

— עברת איזושהי הכשרה להיות מדריכה?

לא. לא עברתי הכשרה.

— שאלו אותך אם יש לך עבר פלילי?

לא שאלו אותי וגם אצל בנות לא מבקשים תעודת יושר.

בינואר לפני שנה נדרשה גם הוועדה לזכויות הילד לעניין מעמדם והכשרתם של מדריכי פנימיות.

בן ציון בראנץ, מפקח ארצי במשרד הרווחה: "כמטפל בילדים ראיתי כמה חוסר מומחיות וחוסר הכשרה יכולה לעשות נזק, למרות הכוונות הטובות. נזק לילד שמטופל על ידי מדריך, שלא קיבל הכשרה לפני שהוא נוגע בו".

רופ' אסתר הרצוג: אני לא אהיה מופתעת אם אני אמצא שמגיעים לשם גם מדריכים ומדריכות ברמה פחות גבוהה משום שהשכר נמוך ואז כמובן, באופן טבעי, האפשרות למיין את העובדים היא מצומצמת.

דריה ברוד: להורים אין רישיון לגדל את הילדים שלהם. ולמקום הזה יש רישיון. את שולחת ילד ממקום בלי רישיון למקום עם רישיון, ומחזירים לך אותו, אם מחזירים לך אותו בכלל, אותו ילד, מחזירים אותו רקוב ומפורק.

דריה לא יכלה עוד להכיל את מה שראתה עליו ודיווחה לממוניה. בסופו של דבר, החליטה שהיא חייבת לעשות מעשה ועזבה את מקום עבודתה בפנימיית רננים.

אחרי מכתב ההתפטרות שהגישה למנהלת הפנימייה, אזרה אומץ והתלוננה גם במשטרה. התלונה נסגרה ממה שמכנים שם "העדר עניין פלילי".

— מה את מרגישה?

א"ב: "אני מרגישה כישלון. חשבתי שאני עוד איכשהו עוזרת לו. אבל גרמתי לטראומה, הייתי צריכה יותר להילחם עליו".

הזנחת ילדים, התעללות בילדים, יפעת גליק, מוסדות משרד הרווחה, פנימיה טיפולית

פנימיית רננים של משרד הרווחה – עדויות קשות על התעללות והזנחת ילדים

אוקטובר 2015 – כתבתה של יפעת גליק, תחקירנית ערוץ 1 על פנימיית רננים של משרד הרווחה – עדויות קשות על התעללות והזנחת ילדים 

דריה ברוד, מדריכה לשעבר בפנימיית הזוועות רננים: כשאת נכנסת לשערים של הפנימייה הכל נראה לך בסדר, ובשנייה שאת יוצאת , או טיפה הולכת ומתאווררת או מספרת על זה למישהו, פתאום זה מכה בך שזה לא הגיוני ושזה לא משהו שהוא אנושי שהוא יקרה.
200 חניכים מתגוררים בפנימיית רננים בזיכרון יעקב. המגורים טובלים בירוק ונועדו לילדים בני 6 עד 18. קצתם לאחר אשפוז פסיכיאטרי, בעלי בעיות רגשיות, אחרים הוצאו מן הבית בצו בית משפט. כאן הם אמורים לקבל טיפול חם מידי צוות מקצועי שישמש מודל אוהב ומחבק של אימא ואבא, שיגן עליהם מפני הסביבה, מפני עצמם.

א': אני אם חד-הורית, אימא לשלושה ילדים, כשהוא נולד אני הבנתי שעכשיו יש לי לפחות משמעות. אהבתה ודאגתה לבנה הבכור, הביאו את א' לבקש עזרה מרשויות הרווחה. כששמעו על המצוקה הכלכלית שבה שרויה המשפחה, אמרו לה שמוטב להוציא את הבן מן הבית.

א' חשבה שבפנימיית רננים יזכה בחיים שתמיד ביקשה בשבילו.

"מקום נורא יפה ושקט ופסטורלי ועם המון ילדים ויש חוגים ונותנים להם ממש העשרה שמשהו שאני בחיים בתור אימא ועוד אישה מוכה וכל זה, לא יכולה לתת לו את כל זה בכסף, ברור".

עדותה של אם אחרת בפנימיית רננים: "זה היה ביום הולדת שלי היום שהוא יצא מהבית".
הילד ממשיך: "לקחנו את הדברים, היא הלכה איתי ואז עלינו לאוטו".
האמא ממשיכה: אתם רואים שאני בוכה, כאילו. "לא, ככל שתיפרדי ממנו יותר מהר יהיה לו יותר קל".

דריה ברוד: היו דברים מאוד רעים שקרו שם. דברים מאוד רעים, ועכשיו אני יוצאת פה ואני כאילו מספרת ואין שום דבר שיכול לגרום לזה להיראות אמיתי כמו שזה היה.

עדויות שהגיעו ליפעת גליק, מציירות תמונה מדאיגה על ההתנהלות של כמה מהעובדים.

עדות חניך בפנימיית רננים: לפעמים המדריכים היו מאיימים על הילדים בשביל שהם יפחדו. הייתה מדריכה שנתנה לי מלא ברכיות, בגלל שניסיתי לצאת מהחדר.

— איך בא לידי ביטוי ההשפלות?

אם ילד שמן אז היא לוקחת לו את האוכל ולא נותנת לו לאכול ודוחפת אותו וצורחת ואם ב- 7 בערב היא מחליטה שמבחינתה נגמר היום, אז היא מכריחה את כל הילדים בצרחות מטורפות לעלות למיטות ולא לזוז ולא לדבר כי עכשיו נגמר היום והיא רוצה לעשן את הסיגריה שלה.

קולה של אם הבית: "יאללה כבר תסתמי כבר! תתחילי לסתום ת'פה שלך, יא תולעת. חתיכת תולעת, זה מה שאת".

צעקות וגידופים הם עניין שבשגרה. אבל בכך רק מתחילה מסכת ההתעללות שחווים חניכים בפנימיית "רננים".

קולה של אם הבית: "יאללה כבר סתמי כבר! את לא מבינה שאת לא מזיזה לי שערה? את לא מבינה?! עלית לי עד לפה! יופי על הפרצוף שלך!"

מאי כחלון, מדריכה לשעבר: הייתה איזושהי אם בית שאחת הנערות דיברה אליה לא יפה, היא פשוט לקחה את התיק שלה וחבטה בה עם התיק שלה. אני יום אחד הייתי בחוג עם הקבוצה שלי, והיה לי חניך אחד, שכל מה שקשור למשהו שיכול להזכיר אזעקה, ממש עשה לו לא טוב, הוא היה הולך הצידה, מסתגר ככה, עושה תנועות כאלה של התנדנדות, מרגיע את עצמו. לקח אותו מדריך, תפס אותו מהאוזן, הרים אותו ככה והוציא אותו החוצה בצורה מאוד אלימה. אני פניתי אחר כך לרכזת של המשפחתונים ולמנהלת וסיפרתי להם את זה.

 ממשרד הרווחה נמסר, כי לא הגיעו דיווחים חריגים בפנימיה.

מה יאמרו במשרד הרווחה כשישמעו את הטענות על אלימות פיזית שהופעלה במהלך שיטה טיפולית מרסנת ונקראת אחיזה?

ד"ר אהרון פלשמן, פסיכיאטר ילדים: זה אמור להיות חיבוק, ולא חיבוק דב. זו אחיזה שצריך הרבה מיומנות וצריך להכשיר צוות כדי לדעת איך לא להגיב באופן טבעי בתוקפנות. אין לזה שום מקום לילדים יותר גדולים או קטנים.

עדות חניך שעשו לו אחיזה: "זה כאב ברמות שלא ייאמן". אז הוא (איש הצוות) היה נגיד תופס אותם לפעמים מהצוואר, לפעמים הם היו עושים את זה או שתופסים אותם מהיד ואז הם היו מעיפים אותם בכוח לתוך החדרים. היו גם ילדים שהיו צועקים "הצילו" ואנשים אחרים מבחוץ היו מסתכלים.

קולה של אשת צוות בפנימיית רננים: יש מתנדב שנת שירות בן 18 שהיה מרביץ לילדים ממש. כמובן שלא היה לו אישור ל"אחיזה" אבל הוא היה תופס אותם ועושה להם כאילו "אחיזה" ולא יודעת מה הוא עשה להם."

באתי למיכל (מנהלת הפנימייה) בבוקר, אמרו לי שדיווחו עליו הרבה פעמים שהוא מרביץ לילדים ממש והוא ממש אלים כלפיהם, והיא הייתה נורא מזועזעת, כל דבר (שאמרתי לה): "לא לא לא, הוא לא יכול להמשיך להיות שם אפילו עוד יום אחד, אני מטפלת בזה", וכמובן ששום דבר לא קרה והכל המשיך כמו שהוא.

בסרטון שצולם באמצעות טלפון נייד נראה איש צוות אוחז באלימות בחולצתו של נער, חניך בפנימייה.

"סתום ת'פה שלך, הבנת? סתום ת'פה שלך למה אני אחסל אותך. היום זה יהיה הסוף שלך".

אחד החניכים העביר לא מזמן את הסרטון למדריכה. מקורביה מספרים כי כשדיווחה על כך לרכז בפנימייה, הוא הורה לכל מי שהחזיק בחומר המפליל למחוק אותו.

חניך בפנימיה: יש כדורים שנקראים שמה איטומין (כדור פסיכיאטרי).

ד"ר אהרון פלשמן: זה כדור שקוראים לו אנטי-פסיכוטי, או יותר נכון הוא מרגיע בגדול, "כדור הרגעה כולל". הוא בין הכדורים היותר מרדימים והבלתי נסבלים מתוך התרופות האלה.

אמא של חניך: הם לא שואלים אותך. הם מחתימים אותך ש"אם במקרה", אז את חושבת ש"בסדר, הם לא יגיעו". זה משהו שאת חושבת עליו בתחילת שנה. מתי שמתי לב שהילד כן קיבל תרופות? הייתי מתקשרת בשעות מסוימות שזה שעות של דיבור, שעה שש, שעה שבע, הילד ישן. מה קרה הילד ישן? אני מכירה את הילד שלי. אין מצב שהוא יישן בשעה כזאת.

הכדור הפסיכיאטרי אטומין אינו מומלץ למי שטרם מלאו לו 16 שנים. לפי עלון משרד הבריאות, מתחת לגיל זה התרופה פשוט לא עברה ניסויים קליניים.

— בני כמה הם היו, הילדים האלה שקיבלו איטומין?

מגיל 10 עד 13.

האם באמת היד קלה על התרופה, ומדוע אנשי צוות משפילים ומכים חניכים ילדים בפנימייה במקום להעניק להם קורת גג בטוחה?

כדי להבין את התשובות לשאלות האלה, צריך לחזור אחורה, לתחילת שנות האלפיים.

אז עברו שירותי החוץ ביתיים הפרטה. היום, את פנימיית רננים מנהלת ד.י.ש. חברה פרטית בע"מ, שמקבלת מהמדינה תקציב שנתי של עשרות מיליונים בשנה. על פעילותה של החברה הפרטית אמור לפקח משרד הרווחה.

— צריך איזשהו ניסיון מיוחד כדי לעבוד שם?

לא.

— עברת איזושהי הכשרה להיות מדריכה?

לא. לא עברתי הכשרה.

— שאלו אותך אם יש לך עבר פלילי?

לא שאלו אותי וגם אצל בנות לא מבקשים תעודת יושר.

בינואר לפני שנה נדרשה גם הוועדה לזכויות הילד לעניין מעמדם והכשרתם של מדריכי פנימיות.

בן ציון בראנץ, מפקח ארצי במשרד הרווחה: "כמטפל בילדים ראיתי כמה חוסר מומחיות וחוסר הכשרה יכולה לעשות נזק, למרות הכוונות הטובות. נזק לילד שמטופל על ידי מדריך, שלא קיבל הכשרה לפני שהוא נוגע בו".

רופ' אסתר הרצוג: אני לא אהיה מופתעת אם אני אמצא שמגיעים לשם גם מדריכים ומדריכות ברמה פחות גבוהה משום שהשכר נמוך ואז כמובן, באופן טבעי, האפשרות למיין את העובדים היא מצומצמת.

דריה ברוד: להורים אין רישיון לגדל את הילדים שלהם. ולמקום הזה יש רישיון. את שולחת ילד ממקום בלי רישיון למקום עם רישיון, ומחזירים לך אותו, אם מחזירים לך אותו בכלל, אותו ילד, מחזירים אותו רקוב ומפורק.

דריה לא יכלה עוד להכיל את מה שראתה עליו ודיווחה לממוניה. בסופו של דבר, החליטה שהיא חייבת לעשות מעשה ועזבה את מקום עבודתה בפנימיית רננים.

אחרי מכתב ההתפטרות שהגישה למנהלת הפנימייה, אזרה אומץ והתלוננה גם במשטרה. התלונה נסגרה ממה שמכנים שם "העדר עניין פלילי".

— מה את מרגישה?

א"ב: "אני מרגישה כישלון. חשבתי שאני עוד איכשהו עוזרת לו. אבל גרמתי לטראומה, הייתי צריכה יותר להילחם עליו".

אונס ילדים במשפחות אומנה, אילה חסון, יפעת גליק, משפחת אומנה, תחקיר משפחות אומנה, תחקיר משרד הרווחה

אנה מספרת על התעללות ואונס במשפחת אומנה

מרץ 2015 – רשת ב – אילה חסון – תחקיר של יפעת גליק על אונס והתעללות בילדים במשפחות אומנה של משרד הרווחה. משרד הרווחה תולש מידי שנה אלפי ילדים מביתם ומשפחתם ומפקירם במסגרות חוץ ביתיות לאונס והתעללות.
יפעת גליק: אנחנו נביא תמונת מצב של משפחות האומנה בשנים האחרונות בישראל, שצריך להסביר מה זה קודם כל משפחת אומנה בישראל? ילדים שחוו הזנחה אצל ההורים הביולוגיים והועברו למשפחות אומנה כדי שיתנו להם קורת גג, חום ואהבה ושיעניקו להם את הביטחון שהיה כל כך חסר להם, ואנחנו חושפים עדויות קשות מאוד של ילדים שעברו התעללות מינית מידי ההורים האומנים במשפחות האומנה, וכשניסינו להבין מה גרם לכל זה, מי שומר בעצם על הילדים האלה, הגענו לממצאים שבחלק מהמקרים שירותי האומנה בכלל לא מפוקחים על ידי משרד הרווחה.

אונס ילדים במשפחות אומנה, אילה חסון, התעללות בילדים, יפעת גליק, משפחת אומנה, תחקיר משרד הרווחה

משרד הרווחה מפקיר ילדים לאונס והתעללות במשפחות אומנה

תחקיר ערוץ 1 – יפעת גליק: משרד הרווחה מפקיר ילדים לאונס והתעללות במשפחות אומנה

תחקיר יפעת גליק "מבט" ערוץ 1: עדויות קשות על התעללות פיזית ומינית בילדים שנשלחו לאומנה, שמשרד הרווחה שאמור היה לפקח על הילדים – לא עשה זאת.
"את הפעם הראשונה אני לא זוכרת אבל אני זוכרת את המיליון פעמים שקרו. מפחיד אותי לפתוח את הדלת הזאת.
"אני לא מתביישת. אני לא עשיתי שום דבר. הם זה שהתעללו בי ופגעו בילדה קטנה".
העדויות הקשות שתשמעו לאורך התחקיר הזה היו מנת חלקן של הצעירות האלה במשך שנים. סיפורם המטלטל של הקורבנות הפגועים מלמד גם על העדר פיקוח של מערכת אחת, מסואבת מדי, אטומה מדי, שיכלה למנוע הזנחה והתעללויות מיניות.
בישראל כ- 3,000 ילדים שוהים אצל משפחות אומנה, שאמורות לטפל בהם במסירות. לצורך כך הן גם מקבלות תגמול כספי ממשרד הרווחה.
אנה מציגה אלבום תמונות:
"זאת אני".
– כשאת מסתכלת על הילדה הזאת, מה את חושבת עליה?
"שהייתה מחייכת בתמונות, חשבה שהכל בסדר אבל כלום לא בסדר. אני תמיד מחביאה אותו (את האלבום) לא להיזכר בילדות."
שמונה תמונות, זה כל מה שיש לה, לאנה, מילדותה המוקדמת. נולדה בברית המועצות להורים קשי יום, סבלה מהזנחה קשה ועלתה לישראל. בגיל 6 נשלחה לפנימייה משם למשפחה אומנת. חשבה שהנה סוף סוף תזכה לחיבוק.
"לפעמים אני יושבת ובלילות בוכה ונזכרת איך הם יכולים לקחת ילדה קטנה ולהתעלל בה ככה. מה יש לילדה קטנה? מה, חזה? מה? הכל קטן אצלה".
– את זוכרת את הפעם הראשונה?
"זוכרת. זוכרת ולא אשכח אף פעם".
אנה מספרת שהאב האומן שלה, שאמור היה להגן עליה, הוא גם האיש שפגע בה.
"זה התחיל בזה שהוא התחיל לגעת בי. אמרתי לו: אני לא רוצה. והוא הכריח. היה מראה לי סרטים כחולים. הייתי יושבת ולא מבינה מה קורה. הייתי קופאת, קופאת על הספה, קופאת. רציתי למות."
קולה של דנה – אביה האומן אנס אותה:
"אמא שלי נפטרה כשהייתי בת שלוש. אבא שלי נפל לסמים, החליטו להעביר אותי לבית יתומים ומשם העבירו אותי למשפחת אומנה".
– כמה פעמים קרה מה שקרה?
מרץ 2015 – "מגיל 4 עד גיל 12, אי אפשר לספור. ידעתי שככה מתנהלים, ככה. זה היחסים בין הורים וילדים. לא ידעתי שמשהו לא בסדר. הייתי נבוכה, לא רציתי גם לפגוע בו כל הזמן, הרגשתי גם כאילו אני חייבת לו המון. בעצם בגיל 12 רק הבנתי ש… אחותי הגדולה דיברה אתי שאני ילדה בוגרת ואני צריכה לשמור על הגוף שלי. ופתאום הבנתי שמשהו לא בסדר. איך זה שאני צריכה לשמור על הגוף שלי, ובעצם מישהו נוגע בגוף שלי".

עו"ד רוני אלוני סדובניק: העובדות הסוציאליות שאמורות לעשות איזשהו פיקוח תקופתי פונות להורים האומנים לראות מה קורה עם הילד. ואם ההורים האומנים מנסים להסתיר מה באמת קורה לילד?

ד"ר יעל קולסקי, פסיכיאטרית, מטפלת בנפגעות תקיפה מינית: ילדה שנפגעת תקיפה מינית היא מפוחדת, מבוהלת. התוקף מן הסתם יושב לידה, היא בוודאי ובוודאי לא תאמר שום דבר.

אנה: "ילדה קטנה יושבת לידך. מה את בכלל שואלת את האימא, אם הכל בסדר? בטח היא תגיד שהכל בסדר! את לא רואה שילדה קטנה יושבת לידך, את לא תשאלי אותי אם הכל בסדר?"

אחד מכל 3 ילדים המתגוררים במשפחת אומנה לא נפגשים כלל עם עובדים סוציאליים. כך עולה ממחקר של מכון ברוקדייל, שמומן על ידי משרד הרווחה.

דנה: "היא הייתה יושבת עם האבא 10 דקות ופשוט הולכת".
– לא שאלה אותך איך אתצ מתאקלמת?
"לא, כלום".
יואה שורק – חוקרת מכון ברוקדייל: הם הסבירו שזה נובע גם מכך שיש להם זמן לפגוש משפחה פעם בחודש. ואז בביקור של שעה וחצי, לא מגיעים לזה.
עוד עולה מן המחקר כי כמחצית מן העובדים הסוציאליים שכבר נפגשים עם הילדים, אינם בעלי ניסיון כלל על פי הקריטריונים שקבע משרד הרווחה, לא כולן עברו גם הכשרה מתאימה לקראת התפקיד המורכב. 32% מהעובדים הסוציאליים מטפלים במספר ילדים גדול יותר משנקבע בתקנות.

ד"ר יעל קולסקי, פסיכיאטרית, מטפלת בנפגעות תקיפה מינית: אני חושבת שזה ממש הזוי. אני הייתי מצפה שעל 10 ילדים יהיה עובד סוציאלי ופסיכולוגית, ממש מערכת.

עם נתונים כאלה, לא מפתיע שאצל אנה, דנה וגם במקרים נוספים נאלצים ילדים קטנים להתמודד בעצמם עם הטראומה בזמן שאנשי המקצוע לא מבחינים בסימני המצוקה.

ד"ר יעל קולסקי: יש ניואנסים שמאוד אופייניים והם בוודאי ובוודאי נמצאים יותר במקומות אחרים מאשר בתוך המשפחה. כלומר בגן או במשחקים עם חברות, וזה בעצם מה שצריך לבדוק אם רוצים לראות האם יש חשד לפגיעה מינית.

אנה: "הייתי צועקת וכועסת ולא רגועה והייתי מעיפה בבית ספר כיסא בגלל ה… שיראו, שישימו לב שאני עוברת משהו. כי לא יכולתי להתבטא בפה".

דנה: "אמרתי שלא טוב לי ושאני לא רוצה לחזור הביתה והזמינו אותו לשיחה, ו… אחר כך הוא יצא מהדלת, הוא לקח אותי הביתה והוא נתן לי עונש על זה שאני משקרת, ואמרו לי שאני משקרת".


אף שהרשויות לא האמינו לדנה, בסופו של דבר נחשפה הפגיעה המינית שעברה. נגד האב האומן נפתח תיק במשטרה ודנה, היא הורחקה משם. אלא שנוסף לדנה, "טופלו" תחת קורת הגג הזו עוד שני ילדים ואיש לא מיהר להוציאם מן הבית. כמה חודשים לאחר מכן, כשסוף סוף יצאו אף הם ממסגרת משפחת האומנה, התברר שהאב האומן תקף גם אותם.

נינה – אביה האומן אנס אותה: כלום! פשוט החזירו אותו הביתה, זה כאילו… את מבינה למה אני לא סומכת על אף אחד? אף אחד לא באמת מעניין אותו. לא באמת איכפת למישהו מה עובר, מה יכול לקרות שם במקומות כאלה? כשהייתי בת 13 זה התחיל. מה היה השיא? אני לא יכולה להגיד את זה".


רק כשנינה הייתה בחודשי הריון מתקדמים רשויות הרווחה התעוררו. בת 14 בלבד, ילדה נינה בן והוא נמסר מיד לאימוץ. מי שהכניס אותה להריון היה אביה האומן.

נינה: "בואי נגיד, אם היו שואלים אותי מה קורה בבית, הייתי אומרת. אבל… לא היה מישהו שבא ושאל והתעניין".


עו"ד רוני אלוני סדובניק, מייצגת נפגעות עבירות מין: אדם שהיה ידוע שהוא מובטל, אלכוהוליסט, בעל מחלת נפש, וממש משפחה לא מתפקדת. הוא אנס אותה במשך שנים, הוא לא שלח אותה לבית ספר, השתמשו בה כמשרתת של המשפחה.
אז מי בעצם קובע איזו משפחה תשמש משפחת אומנה? בשנת 2001 העביר משרד הרווחה את האחריות לטיפול בשירותי האומנה לגופים פרטיים, שאמורים לעבור מכרז. במילים אחרות: הפרטה. המשמעות: על כל ילד שמגיע למשפחה אומנת, מקבלים הגופים תשלום.

בפועל, טעויות קורות.

– אתם לא עברתם מכרז מ- 2001?

"נכון, נכון."

וכשמשרד הרווחה מודה שכמה מן הגופים לא עברו מכרז, מי קובע האם משפחה ראויה לשמש אומנת?

שלוה ליבוביץ, מפקחת אומנה ארצית משרד הרווחה (צוחקת): אני לא יודעת מה קורה שם. אני לא יודעת. אני לא נכנסתי לשם. אנחנו לא נכנסים למקום. אנחנו נכנסים רק למקומות, למשפחות, שבהם יש… שעברו מכרז. יכול להיות שמשפחות אולי אצלנו לא היו עוברים את תהליך הבדיקה, ויכול להיות שהליווי המקצועי… אני לא יודעת מה קורה שם.

הכשל בטיפול בילדי אומנה לא נגמר בהעדר פיקוח או ליווי מקצועי מתאים. מתחקיר יפעת גליק "יומן" עולה כי פגיעות בילדים מושתקות בחסות החוק.
ועדת פטור מחובת דיווח למשטרה בגין פגיעה מינית במשפחת אומנה

ועדת פטור מחובת דיווח למשטרה בגין פגיעה מינית במשפחת אומנה. צילום מסך מתוך התחקיר של יפעת גליק

עו"ד רותם אלוני דוידוב, מייצגת נפגעות עבירות מין: יש מנגנון שנקרא "ועדות פטור" שהן נותנות פטור מחובת דיווח כדי שרשויות הרווחה יוכלו לפתור את הבעיה בצורה טיפולית יותר ולא דרך מעורבות אקטיבית של המשטרה.

בשנת 2013 דנה הוועדה המיוחדת בכ- 1,300 בקשות לפטור מחוובת דיווח על פגיעה. כמחציתן קיבלו פטור קבוע. נתונים דומים התקבלו בשנים הקודמות.

שלוה ליבוביץ מפקחת אומנה: חלק גדול מהתיקים לא באים לידי ביטוי בצד הפלילי.

מה הקריטריונים לקבלת פטור מדיווח למשטרה על הורים שמתעללים בילדים, אתם שואלים? בתשובה רשמית של משרד המשפטים נאמר לנו כי קיימת טיוטה למיסוד הקריטריונים אך זו טרם אושרה באופן סופי.

עו"ד רוני אלוני סדובניק, מייצגת נפגעות עבירות מין: המצב הנפשי שלהם בהעדר טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, מידרדר, הולך ומידרדר, והם פשוט הופכים אחר כך להיות כלי שבור שקשה מאוד בכלל לתקן אותו.

ד"ר יעל קולסקי, פסיכיאטרית, מטפלת בנפגעות תקיפה מינית:נדיר מאוד שמישהי תשתקם. וגם אם היא תשתקם, זה יקח שנים ארוכות מאוד, מאוד ארוכות של טיפול.
אביה האומן של נינה הורשע באינוס. דינו נגזר ל- 13 שנים. הוא נפטר בכלא ממחלה. צילום מסך מתוך התחקיר של יפעת גליק

אביה האומן של נינה הורשע באינוס. דינו נגזר ל- 13 שנים. הוא נפטר בכלא ממחלה. צילום מסך מתוך התחקיר של יפעת גליק
אביה האומן של נינה הורשע באינוס, דינו נגזר ל- 13 שנים. הוא נפטר בכלא ממחלה.
נינה: "זה משפיע על המון דברים. על חיי חברה, על הזוגיות, על קושי לבטוח באנשים, להסתובב בחוץ, בערב".

אביה האומן של דנה הורשע באינוס וריצה 11 שנות מאסר. היום הוא אדם חופשי לאחר שנוכה שליש מעונשו

אביה האומן של דנה הורשע באינוס וריצה 11 שנות מאסר. היום הוא אדם חופשי לאחר שנוכה שליש מעונשו. צילום מסך מהתחקיר
אביה האומן של דנה הורשע באינוס וריצה 11 שנות מאסר, היום הוא אדם חופשי לאחר שנוכה שליש מעונשו.
דנה: "מבחינתי כל אדם יש לו איזה אינטרס או רצון לפגוע, אני לא מאמינה בעצמי. רוצה להאמין שזה יקרה יום אחד."

המשטרה סגרה את התיק הפלילי נגד אביה האומן של אנה לאחר שנפטר ממחלה במהלך תקופת החקירה

המשטרה סגרה את התיק הפלילי נגד אביה האומן של אנה לאחר שנפטר ממחלה במהלך תקופת החקירה. צילום מסך מתוך התחקיר
המשטרה סגרה את התיק הפלילי נגד אביה האומן של אנה, לאחר שנפטר ממחלה במהלך תקופת החקירה.
"אנה: לא רק שפגעו בי והורידו בי את האמון, אני מורידה את העיניים. אני לא מסוגלת להסתכל בעיניים של בנאדם, כי אני לא מאמינה בו. אני אומרת לעצמי: תאמיני בעצמך".
אנה שקועה בחובות עד צוואר. בימים אלה היא עובדת בניקיון אבל חולמת יום אחד להיות קוסמטיקאית.
אנה: "לפעמים אני, כן, נשברת. כל בוקר לקום ולשרוד, ועוד לשרוד, ועוד לשרוד. ודי, כמה אפשר? כמה אפשר לשרוד?"