איתנים, התעללות בילדים אוטיסטים, התעללות במאושפזים, יעקב מרגולין, מוסד פסיכיאטרי, ניר חסון

כתב אישום חמור נגד המנהל ד"ר יעקב מרגולין ושמונה עובדים בבית החולים הפסיכיאטרי איתנים

סגן מנהל בי"ח איתנים לא יועמד לדין , ניר חסון , 25 בדצמבר 2006 , הארץ
סגן המנהל והמפקחת נמחקו מכתב האישום עקב שימוע שנערך בפרקליטות. המנהל ו-8 עובדים מואשמים בהתעללות במטופלים

ביה"ח איתנים. כתב האישום מתאר מסכת קשה מאוד של התעללות במאושפזים (ערוץ 10)

בבית משפט השלום בירושלים הוגש היום כתב אישום חמור נגד מנהל ושמונה עובדים בבית החולים הפסיכיאטרי "איתנים", שליד ירושלים. בין העבירות המופיעות בכתב האישום: תקיפת חסרי ישע, התעללות בחסרי ישע, הזנחת מושגחים, שימוש פסול באמצעי כפייה והפרת חובת דיווח. שני מואשמים נוספים – סגן מנהל בית החולים, ד"ר משה אברמוביץ, והמפקחת על בית החולים, מריאל גולדברג – לא הואשמו, בעקבות שימוע שנערך להם בפרקליטות, כפי שפורסם לפני כחודש וחצי.
כתב האישום מתאר מסכת קשה מאוד של התעללות במאושפזים, הסובלים מאוטיזם ופיגור. הנאשמת העיקרית היא דנה בן מאיר, ששימשה כאחות הראשית במחלקת שבה טופלו האוטיסטים. על פי כתב האישום הובילה בן מאיר מדיניות נוקשה מאוד כלפי המטופלים, שכללה מניעת תרופות, מעשים משפילים, אלימות ודיכוי. בן מאיר החליטה על דעת עצמה כי ניתן לשנות בכפיה התנהגויות מסוימות של החוסים, שנבעה לדעתה מהתנהגות רצונית, כמו התקפי אפילפסיה. לכן היא הורתה לצוות המחלקה לנהוג בקשיחות ואף באלימות כלפי החוסים.
בחלקו העיקרי של כתב האישום מתוארים מעשי ההתעללות בחוסים שנעשו במחלקה. כך למשל, הורתה בן מאיר להאכיל את אחד החוסים בקיאו, עונש על כך שהקיא. היא גם אסרה עליו לדבר ואם הפר את ההוראה היה נענש בכליאה בחדר. במקרה אחר הוכה אותו חוסה עד לשבירת ידו על ידי אחד מעובדי המחלקה.במקרה נוסף של מטופל אחר שסובל ממחלת האפילפסיה, אסרה בן מאיר על הצוות לתת לו זריקות וליום שמנעו את ההתקפים. בשל כך נגרמו לו התקפים קשים שגרמו לפציעתו. לעיתים הוא אף נענש בשל ההתקפים. על מטופל אחר נאסר לגשת לשירותים. אם עשה את צרכיו בבגדיו הוא נותר בבגדים המלוכלכים כעונש.

מנהל ביה"ח ידע על ההתעללות

מנהל בית החולים קיבל דו"ח שהעלה חשד להתעללות בחוסים, אך לא התייחס אליו ברצינות (אילוסטרציה: חדשות HOT)

מנהל בית החולים, ד"ר יעקב מרגולין, מואשם בכך שידע על מעשיה של בן מאיר אך לא עשה די כדי למנוע אותם. ביוני 2003 הוא קיבל דו"ח שהעלה חשד להתעללות בחוסים במחלקה, אולם הוא לא התייחס אליו ברצינות. "נאשם 1 (מרגולין) לא נקט אמצעים סבירים כדי לספק לחוסים, חולים קשים, צרכי חיים חיוניים: טיפול הולם, יחס אנושי, דרכי טיפול מקובלות והגנה מפני התעללות בהם", נכתב בכתב האישום.
חמשת הנאשמים האחרים הם עובדי המחלקה שמואשמים בהפעלת אלימות פיזית ומילולית, התעללות והזנחת החוסים. האחות הראשית של בית החולים, נעמה עמנואל-דוקשיצקי מואשמת בהתעללות בחסרי ישע ובהפרת חובת הדיווח. כתב האישום מכיל גם מקרים של אלימות פיזית ואיום באלימות פיזית כלפי המטופלים.

איתנים, אפרת פורשר, התעללות בילדים אוטיסטים, יעקב מרגולין, קשר שתיקה

מוסד פסיכיאטרי איתנים: ידעו על ההתעללות אך שתקו

החשד: ידעו על ההתעללות אך שתקו ,  אפרת פורשר | 20/2/2006 , מעריב

פרקליטות מחוז י-ם הגישה טיוטת כתב אישום נגד מנהל ביה"ח איתנים, סגנו, ועובדים אחרים, שמואשמים כי ידעו על התעללות באוטיסטים, אבל לא עשו דבר. כתב האישום – בכפוף לשימוע

 בכירי בית החולים איתנים ידעו על ההתעללות הקשה בחוסי המחלקה לטיפול באוטיסטים, אבל העדיפו לשתוק – כך עולה מטיוטת כתב האישום שגיבשה פרקליטות מחוז ירושלים נגד מנהל בית החולים, יעקב מרגולין, סגנו, משה אברמוביץ, והאחות הראשית במוסד, נעמה דוקשיצקי. זו הפעם הראשונה בה מוחלט להגיש כתב אישום נגד המנהלים עצמם, בגין עבירות שהעונש עליהם על פי החוק יכול להגיע לתשע שנות מאסר.

כתב האישום מגולל 11 מקרי התעללות קשים, בהם לפי החשד היו מעורבים לא פחות מ-11 עובדי המוסד. כל הנאשמים, בהם גם את מנהל המחלקה, דניאל מאיר, המפקחת הסיעודית, מריאל גולדברג, האחות הראשית של המחלקה, דנה בן מאיר, וחמישה עובדי כוח עזר, הושעו בינתיים מתפקידם, ויזכו לשימוע אצל פרקליט מחוז ירושלים, בסיומו, יוחלט סופית על הגשת כתב האישום.

טיוטת כתב האישום נמסרה בשבוע שעבר לנאשמים, ואתמול בלילה זכו לקבל אותה גם בני משפחותיהם של הקורבנות.

ההחלטה להגיש כתב אישום גם נגד בכירי בית החולים, שלא ביצעו בעצמם את מעשי ההתעללות, נובעת מהעובדה שבתוקף תפקידם היה עליהם לוודא באופן שוטף כי לחוסים במחלקה ניתן טיפול רפואי וסיעודי הולם. בנוסף, טוענים בפרקליטות, היה על המנהלים לדאוג לאיתורם של עובדים ברמה נאותה, כמו גם לספק כלים הכשרתיים תיאורטיים ומעשיים לטיפול בחולים.

מטיוטת כתב האישום עולה כי בין השנים 2001-2004, הנהיגה האחות הראשית של המחלקה, דנה בן מאיר, דרכי טיפול פסולות כלפי החוסים, אשר כללו מניעת תרופות, מעשים משפילים ודיכוי הדימוי העצמי של החוסים. בן מאיר, שניהלה את המחלקה, קבעה את מדיניות הטיפול ונתנה הוראות לצוות המטפל – הוראות שהופיעו לעיתים על לוח המודעות. על פי החשד, התעלמה בן מאיר מגילויי אלימות שהפעילו אנשי הצוות על החוסים ואף העבירה להם מסר כי הפעלת אלימות כלפיהם מותרת.

ההנהלה גיבתה את בן מאיר

מטיוטת כתב האישום עולה עוד כי מנהל המחלקה, דניאל מאיר, ידע על מעשיה של בן מאיר, ולא עשה דבר כדי להפסיקם. עוד נטען כי החל מחודש פברואר 2003, קיבלה ההנהלה דיווחים על דרכי הטיפול הפסולות שהונהגו בחוסים, על האלימות במקום ועל מערכת היחסים העכורה ששררה בין האחות הראשית של המחלקה לבין מנהל המחלקה, ולמרות זאת לא דיווחה על כך לפקיד סעד או למשטרה ולא נקטה בצעדים לשינוי המצב.

דוח שהוצא ביוני 2003 על ידי המפקחת הסיעודית, מריאל גולדברג, אישר חלק מהממצאים, הובא לידיעת ההנהלה, אך נשאר על המדף. גם גולדברג וגם דוקשיצקי, האחות הראשית בבית החולים, גיבו את בן מאיר, גם לאחר עריכת הבדיקה ולמרות הממצאים הקשים שעלו ממנה ולא נקטו בצעדים לשינוי המצב. בפרקליטות מחוז ירושלים רואים בחומרה את העובדה שהבכירים ידעו ושתקו.

על פי כתב האישום הורתה בן מאיר לאנשי הצוות לאלץ את אחד החוסים, גבר בן 40, לאכול מתחת לשולחן, שלחה אותו לבידוד כאשר סירב, וכאשר הקיא את האוכל הורתה להאכילו בקיא. בנוסף, כדי למנוע ממנו להתנדנד, הצמידה קופסת פלסטיק בין ראשו לבין הקיר, לעיתים מלאה במים כך שכאשר התנדנד, נשפכו עליו המים. על פי מדיניותה, חייב היה החוסה לחיות בתחושת פחד תמידית, נאסר עליו לדבר, לאונן, הוא הושם בבידוד, נשללה ממנו מקלחת, צחצוח שיניים ועוד.

התעללות קשה נוספת בוצעה בחוסה בן 25, הסובל מאוטיזם. בן מאיר, כך על פי טיוטת כתב האישום, החליטה כי אופן הטיפול בחוסה, שסבל מהתקפים שמלווים בהקשת גב וגלגולי עיניים, יהיה מניעת הזרקת ווליום – דבר שאמור להרגיע אותו. כך אילצה אותו לסבול מהתקפים לאורך כל שעות היום, תוך שהיא מענישה אותו במניעת ארוחה חמה, קשירה ובידוד. בעקבות זאת, הוחמר מצבו והוא נהג להכות ולפצוע את עצמו באופן קשה.

אמהות לילדים באיתנים: אין לנו אמון כרמלה ובלה, שבניהם עברו התעללות כאשר שהו במחלקת האוטיסטים, התראיינו לגלי צה"ל וסיפרו על תחושותיהן בעקבות המקרה. "אין שום אמון", אמרו שתי הנשים, אך הוסיפו כי היום המצב השתפר, והצוות הנוכחי קשוב יותר.

כרמלה סיפרה על המקרה של בנה. "הוא אוטיסט וכבר שנתיים במקום", היא סיפרה. "הוא אמור היה להיכנס למקום לזמן קצר, אך השהייה התארכה לשנתיים. הוא עבר התעללות. לאורך זמן הוא קיבל תרופה שהיה ידוע במפורש שלא מתאימה לו, וגרמה לו לתופעות לוואי אלימות מסוכנות מאוד. חשתי מלכתחילה את המסתורין והמגבלות של המקום".

לדברי כרמלה, השהות בבית החולים גרמה לשינוי לרעה בהתנהגות בנה. "הכנסתי אותו כילד חייכן ומתבטא, בעל שמחת חיים, והתקופה הזו גרמה לו להתפרצויות זעם, ופיזית לפצעים פתוחים ולא מובנים. מה שנאמר לי לגבי הפציעות הוא שהוא חבט בעצמו. אני מכירה את הבן שלי טוב, והוא לא היה מסוגל לעשות לעצמו דברים כאלה. ברור שנעשו שם דברים איומים".

שר הבריאות, יעקב אדרי, שהשתתף בשיחה, אמר בתגובה: "מדובר באנשים ללא חמלה, שמעלו בתפקידם. אין לי מושג איך אנשים מתקבלים לעבודה כזו. הנושא הוא כבד והוא נוגע לתחומים חברתיים שעסקתי בהם בעבר. אני הולך לטפל בזה על מנת שמקרה כזה לא יחזור".

עו"ד אבי עמירם, סניגורו של סיימון פיינשטיין, שעבד כחלק מכוח העזר במחלקה וחשוד גם הוא בהתעללות מסר בתגובה להאשמות כי "מסקנות הביניים של ועדה מקצועית שמונתה על ידי שר הבריאות דאז, דני נווה, וערכה בדיקה מדוקדקת בנושא, ניקו את מרשי מכל חשד".

לדברי עמירם, הוועדה, שכללה בין היתר, את סגן הפסיכיאטר המחוזי, שמעה עדויות מכל המעורבים בפרשה ועל פי מסקנות הביניים שלה, לפיינשטין לא היה כל חלק באירועים שנחקרו.

איתנים, אסתי אהרונוביץ, התעללות בחוסים, יעקב מרגולין

והאוטיסטים לא אמרו אף מילה – אסתי אהרונוביץ, מוסף הארץ, 24.12.2004

קרוביהם של המטופלים בבית החולים איתנים עוד לא התאוששו מהתעללות מצד המטפלים במחלקת "המשך". ועדת בדיקה הגישה דוח, המשטרה עדיין חוקרת, ובינתיים הוחלף רוב הצוות במחלקה.
חמישה חודשים עברו מאז התפוצצה פרשת החשדות בהתעללות מחלקת "המשך", בבית החולים הפסיכיאטרי איתנים, וחנה ברגמן, שבנה היה מאושפז במחלקה מתקשה להתאושש. את הרגע שבו שמעה על החשדות היא לא תשכח. בעלה התקשר למקום עבודתה ושאל אם שמעה מ"איתנים". היא שאלה מה קרה, הוא סיפר ששמע בחדשות על חשד להתעללות בחוסים. היא הרגישה מחנק. הסיוט שלה, כאם שהכניסה כמעט בעל כורחה את בנה בן ה- 16 למחלקה הסגורה, התממש. הפחדים הנוראים מכל, שהחרידו את לילותיה, התאמתו בין רגע, אף כי עוד לא ידעה אם יש ממש בחשדות, ואם בנה היה אחד הקורבנות.
דקות ספורות לאחר מכן נסעה עם בעלה לירושלים. הדם הלם ברקותיה בחוזקה. "אני לא יודעת איך עשינו את הקילומטרים לשם, היא אומרת. עזבתי את העבודה ונסעו לשם. כשנכנסו למחלקה הסבירו לנו שלא צריך למהר ודברים כבר השתנו. הטירוף אחז בנו ופשוט לקחנו משם את הילד. שבת לפני, כשהחזרנו אותו לשם לאחר סופשבוע בבית, הוא הרטיב בכניסה למחלקה. זה היה סימן לא טוב. אמרתי לבעלי, שצריך לעשות עם הצוות שיחה קשה, משהו לא בסדר. אחרי כמה ימים הפרשה התפוצצה.
משמאל: הציור שציירה כרמלה מנדלבאום אחרי שהנה אושפז ב"איתנים" ולא הותר לה לפגוש אותו עד שיתרגל למקום – צילום איציק בן מלכי
תלונת הסטודנט לרפואה
במרס 2004 פנה סטודנט לרפואה אל פרופ' אבינועם רכס, יו"ר הלשכה האתית בהסתדרות הרפואית. הסטודנט שעבד ככוח עזר במחלקת "המשך" באיתנים, סיפר לרכס על מסכת התעללות פיסית ונפשית של כמה מאנשי הצוות בחוסים. רכס הזדעזע וביקש מהסטודנט להעלות על הכתב את מה שראה ושמע. לאחר שקרא את הדברים ביקש לפגוש את המתלונן שוב. לפגישה במשרדו בא הסטודנט עם עוד שלושה מאנשי הצוות, שגם הם ביקשו להתלונן על מה שלטענתם נעשה במחלקה. בנוכחותם התקשר רכס אל הפסיכיאטר המחוזי וביקש ממנו לטפל בתלונות במלוא החומרה.
מהרגע ההוא, כדור השלג החל להתגלגל. באפריל הקים ד"ר יעקב מרגולין, מנהל בית החולים הממשלתי איתנים וכפר שאול, ועדת בדיקה בראשות ד"ר אלי דנילוביץ, סגן הפסיכיאטר המחוזי. דוח הוועדה, כולל המלצות, הועבר בסוף יוני אל ד"ר מרגולין שהעבירו אל מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' אבי ישראלי. ב- 4 ביולי 2004 הורה שר הבריאות דאז דני נווה, לסגור את המחלקה בעקבות מסקנותיה של הוועדה.
הדוח מצייר תמונה של התעללות אכזרית בחוסים חסרי ישע ומערכת יחסים בלתי תקינה בין מנהל המחלקה, ד"ר דניאל מאיר, לאחות הראשית במחלקה דנה בן מאיר. התוצאה, על פי הדוח, היתה שהאחות בן מאיר "ניהל" את המחלקה ללא רשות וללא סמכות.
להנהלת בית החולים, כך מתברר, היה ידוע על המתיחות במחלקה בין המנהל לאחות האחראית. כמו כן היה ידוע לה שהמחלקה סובלת ממצוקות כוח אדם ושמצבה הפיסי בלתי נסבל. מכתבי תלונה של עובדים מעידים כי "נעשו פניות באופנים ובמועדים שונים להנהלת הסיעוד ללא שנעשה בירור מעמיק על מהות התלונות והשלכותיהן". בכל מכתבי התלונה מפורטות טענות העובדים על הפעלת אלימות נגד מטופלים: מעקמים ידיים, דוחפים, מפילים, סוטרים. במקצת התלונות יש עדות כי בשיחות פרטיות עם העובדים נתנה בן מאיר אישור לשימוש באלימות.
בדוח הוועדה מוזכרים שמונה מטופלים שעל פי הממצאים נפלו קורבן להתעללות פיסית ונפשית.
לדוגמא: י', המאושפז במחלקה עשרים שנה. על פי הדוח, נאסר עליו לדבר הן עם אנשי הצוות והן עם המטופלים האחרים. אם דיבר באמבטיה והתלונן על מים קרים מדי או חמים מדי, נשלח עירום לחדרו.
על י' גם נאסר להתנדנד בישיבה. על פי הדוח, האחות האחראית נימקה זאת בכך שתנועת הנדנוד עלולה להביאו לידי התפרצות. כדי להפסיק את הנדנוד הניחו על גבו כוס, לפעמים ריקה לפעמים מלאה מים. כשהתנדנד נשפכו עליו המים והוא הושאר רטוב.
י' גם הוכרח לאכול כל מה שבצלחתו. כשהקיא או פלט, אולץ לאכול את מה שהקיא.
הוא אף הולבש בחזיית נשים וכונה בשם "איריס". המטפל שעשה זאת נהג להפחיד את י' בסירוס. מיד לאחר הקמת הוועדה הועבר י' למקום שיקומי אחר, מחוץ לבית החולים.
במקרה אחר נטען כי היכו באכזריות חוסה הסובל מחוסר יציבות בהליכתו. על פי התלונות, אף שד"ר מאיר נתן הסבר רפואי למצבו, טענה האחות בן מאיר כי אין לו בעיה רפואית והצוות קיבל הוראה להכריח את החוסה ללכת. על פי העדויות, בעת שהיה שרוע על הרצפה, אנשי הצוות בעטו בו, עיקמו את רגליו וסטרו לו כדי שיקום. החוסה הועבר לבסוף למחלקה אחרת כשהוא מוסע על כסא גלגלים.
לאחר שהוועדה העבירה את הדוח הוקם במשטרה צוות מיוחד לחקירת הפרשה. באוגוסט העבירה המשטרה את ממצאי החקירה לפרקליטות, ובהם התייחסות למעשיהם או לאחריותם של האחות האחראית, מנהל המחלקה, מנהל בית החולים ועוד ארבעה עובדים סיעודיים. הפרקליטות החזירה לאחרונה את התיק למשטרה עם בקשה להשלמות.
עם פתיחת החקירה המשטרתית החליט מנהל איתנים, ד"ר יעקב מרגולין, שכיהן בעבר כפסיכיאטר מחוז תל אביב, להשעות את עצמו עד סיום החקירה. בתחילת נובמבר שלחה נציבות שירות המדינה מכתבי השעיה חריפים בניסוחם למנהל המחלקה, ד"ר דניאל מאיר, לאחות האחראית דנה בן מאיר ולאחד מאנשי הצוות הזוטרים, שמכחיש בתוקף את כל הטענות נגדו.
מאחורי דלת סגורה
בנה של חנה ברגמן אינו מופיע ברשימת החוסים שעל פי החשדות נפלו קורבן להתעללות. בכל זאת, התחושה שבנה היה שמונה חודשים במקום שבו נעשו לכאורה דברים כה איומים אינה מרפה ממנה. זו היתה לה הפעם הראשונה שנפרדה מבנה לתקופה ממושכת, הוא נכנס לאשפוז במחלקת "המשך" לצורך איזון תרופתי. הוא נער יפה תואר, רחב כתפיים, שערו הסתור בצבע שחור פחם ויש לו עיניים גדולות ושקדיות. חיצונית הוא נראה ככל נער בן גילו, אבל הוא לא מדבר ולא סובל מגע. כשהיה בן שנתיים וחצי לקחו אותו הוריו לאבחון, מאחר שלא דיבר וכל שינוי, כמו יציאה לגינה, נגיעה בחול, במים, גרר בכי עז. הוא אובחן כבעל קווים אוטיסטיים. היום הוא מוגדר אוטיסט ומפגר.
במשך 15 שנה חי בבית. חנה ומשה ברגמן, למרות הקשיים (יש להם עוד שני ילדים), עשו הכל כדי שיישאר לצדם. הוא למד בבית ספר "רעות" בבת-ים, המיועד לילדים אוטיסטים, ובכל יום חזר הביתה. בגיל ההתבגרות החלו בעיות התנהגויות קשות, ככל הנראה תוצאה של השילוב בין התרופות שקיבל להורמונים המשתוללים בגופו. "לצערי, הוא הוצא מבית הספר", מספרת אמו. "מתוך מחשבה שייצא לאיזון תרופתי לכמה חודשים ויחזור. גיל ההתבגרות אצל ילדים כאלו מועד לפורענות. לקחתי אותו לשלוותה לאיזון תרופתי שלוש פעמים בשבוע".
"הרופאה שם, שזאת אישה שאני מאוד אוהבת, אמרה לי שהיא לא מבינה מה אני עושה. שלוותה לא מיועד לאוטיסטים. היא חשבה שיהיה יותר נכון לאשפז אותו לכמה חודשים במקום שמיועד לאוטיסטים. גם אנחנו ננוח, היא אמרה, וגם הוא יהיה במקום שיטפלו בו טוב. היא אמרה לי, וזה המשפט שקנה אותי, שאם זה היה הבן שלה והיא היתה צריכה להפקיד אותו בידיים של מישהו, היא היתה מפקידה אותו בידיים של דוקטור מאיר באיתנים. ההתרשמות מדוקטור מאיר בשיחה הטלפונית הראשונה היתה חיובית מאוד. ככה הגענו לשם".
חנה ברגמן אומרת שזר לא יבין לעולם את התחושה שלה כאם, שנאלצה להשאיר את בנה חסר הישע במוסד סגור. קולה הרועד והדמעות שמציפות את עיניה מעידים על סערת הרגשות שמציפה אותה. "כשאני מדברת הבטן מתהפכת לי", היא מתנצלת.
הייתי בחרדה מעצם הוצאת הילד מהבית. לפני האשפוז עשיתי תחקיר על איתנים. לאנשים שהכירו את המקום היו מילים טובות, איתנים היה הדובדבן שבקצפת. אני שלחתי לשם ילד במצב לא מאוזן, בגיל ההתבגרות, עם כל הבעיות והנכויות שיש לו. הוא היה אמור להיכנס למקום שאמור להיות מענה לכל הבעיות ואנחנו מצאנו שוקת שבורה".
בהתחלה, מספרת חנה ברגמן, לא קיבלו אישור לראות את הבן במשך יותר מחודש וחצי.
"ברגע שהדלת שם נסגרה, זה היה תרתי משמע. בעצם יותר לא ידעתי כלום. הרגשתי שאני שרויה באפלה. הטיעון בדבר הצורך בהפרדה בינינו היה הגיוני. אחת התיאוריות בטיפול בילדים אוטיסטים אומרת, שילדים כאלו צריכים סדר יום מאוד קבוע. כל שינוי מערער את שיווי המשקל שלהם, וכשמתחילים משהו חדש חייבים לדבוק בו עד שהם נכנסים להרגל".
– לא חשדתם שמשהו לא בסדר?
כשראינו אותו לראשונה והוצאנו אותו הביתה זה היה אחרי יותר מחודש וחצי. הוא היה חצי ממה שהיה כשהכנסנו אותו. זה לא התאים לבן שלי וזה בשבילי היה סימן שמשהו לא בסדר. הוא שמח מאוד לחזור הביתה, לפינה שלו. כל פעם שהיתה הרמת קול בבית הוא מיד התכווץ. הוא ישב בשירותים הרבה זמן. זו כנראה התניה מובנית שהוא למד באיתנים. כן, היו סימנים שמשהו לא בסדר. אבל עם ילדים כמו שלנו, שלא מדברים ומאותתים בדרכים אחרות, קשה מאוד לשים את האצבע ולהגיד מה קרה.
"בכל התקופה הזאת הבעתי את החששות שלי. ממש הייתי בחרדה בעניין הזה ושיתפתי בזה את הצוות. כל פעם שהוא חזר עם סימנים כחולים, נחרדתי. אני היום כבר יודעת לזהות סימנים כמו איזה סימן כחול משאירים כשמחזיקים אותו חזק. הוא היה חוזר עם סימנים כחולים מאחורי האוזניים והצוואר והזנחה נוראית של הידיים. הוא נוהג לנשוך את הידיים ובמשך הזמן נעשתה צלקת ופצע פתוח שצריך לטפל בזה, למרוח משחות וקרמים, וכל הזמן היינו צריכים לומר להם את זה. בשלב מסוים, בכל בקשה כבר לא פניתי אל מנהל המחלקה, פניתי ישירות אל דנה האחות. הבנתי שהיא מנהלת שם את העניינים".
ברגמן עובדת בעמותה לילדים בסיכון גבוה, שם היא מגייסת כספים לגנים אוטיסטיים. כשביקרה במחלקה והתרשמה ממצבה המוזנח, שמעה מאנשי הצוות שהסיבה היא מצוקה התקציבית. לדבריה, לא חשבה פעמיים ומיד איתרה אנשים טובים שמוכנים לתת והודיעה על כך למחלקה. "האור האדום החל להבהב אצלי כשאף אחד לא התקשר אלי", היא אומרת.
"השיא היה בפסח. אנחנו תמיד לקחנו את הבן הביתה, אבל הרבה מהחוסים נשארו שם. בעלי איש מחשבים. הוא הביא למחלקה מחשב חדש עם שירים שמתנגנים ושני מסכים. כשחזרנו מצאנו את הציוד לא מחובר לחשמל, כאילו אף אחד לא נגע בו".
עכשיו רודפת אותה תחושת האשמה. "אני חיה במחשבה שנטשתי אותו ולא בדקתי דברים עד הסוף. אולי עשינו את המקסימום, אבל כנראה שזה לא היה מספיק". הבן לומד היום בבית ספר "יובלים" לחינוך מיוחד ברמלה, שם יש כיתות לילדים אוטיסטים, וחוזר כל יום הביתה. לאחרונה היתה ברגמן אמורה לרשום אותו במשרד הרווחה, ברשימה לחיפוש והמתנה להוסטל, והיא פשוט אינה מסוגלת לעשות זאת.
"קשה לתאר את הרגשת הכעס, חוסר האונים, התסכול והרצון שלי, עד היום, לגונן על הילד", היא אומרת. "כשאני הגעתי לאיתנים בתור הורה חדש, ראיתי הורים שבורים, הורים שכבר לא פועלים למען הילד שלהם מחוסר כוחות נפשיים. קשה לשפוט הורים – גם אני, אחרי 17 שנים לא קלות, אומרת שכשאני ובעלי נמות אנחנו צריכים להיות פטורים מגיהינום. ואנחנו רק בתחילת הדרך. אומרים שאין מעמידים אדם בניסיון אם אינו יכול לעמוד בו. ואם קיבלנו ילדים כאלה אנחנו צריכים לשמור את הכוחות ולהילחם עבורם, אחרת הם ייהפכו לשטח הפקר – ואלוהים ישמור מה יש בחוץ. והנה, על פי החשדות גם בפנים קרה מה שקרה, במקום שהכי אסור שיקרה".
מה שלום הילד

במחלקת "המשך" באיתנים נמצאים 15 חוסים. המחלקה מיועדת לשתי קבוצות: אוטיסטים בוגרים שהועברו מאשפוז במחלקת נוער ל"המשך", ואוטיסטים שגרו בהוסטל ואושפזו לתקופה קצרה (העלולה להתאריך לחודשים ואף לשנים) לאיזון תרופתי, שלאחריו ישובו להוסטל.

זוהי אחת המחלקות היותר קשות שישנן. אם של אחד החוסים מתארת את המקום כ"סוף הדרך", המקום שאליו מגיעים כשכלו כל הקצים. בביקור שערכו במקום אנשי אלו"ט, האגודה הלאומית לילדים אוטיסטים, הם מצאו אותו בלתי ראוי למגורי אנוש. בניגוד למדשאות הירוקות והמטופחות בחוץ והנוף הירושלמי העוטף את המקום, מחלקת "המשך" נמצאת במבנה ישן ומוזנח, שהמבקרים בו דיווחו על ריח ריקבון ועובש. בחדרים מצאו מיטות ברזל וקירות מתקלפים, אין וילונות, אפילו מכסי פלסטיק לאסלות אין. הורים שבאו לביקור בפעם הראשונה הזדעזעו.

גם ר', בן 24, הובא לאיתנים לאיזון תרופתי. עד לפני שנה וחצי שהה בהוסטל. ר' ממוקם בקצה היותר קל של קשת האוטיזם: הוא עצמאי, הוא מדבר, מתקשר, שוחה, רוכב על אופניים. לפני כשנתיים החל לסבול מהתקפות אפילפסיה קשות, ההערכות היו שהן נגרמות משילוב התרופות שקיבל, ולכן אושפז באיתנים לאיזון.

"לגבי ר'", נכתב בדוח ועדת הבדיקה, "מעלות התלונות שאלות נוקבות ביחס לשיקול הדעת המקצועי השגוי של האחות והאחראית, על בסיס חוסר ידע. מטופל זה סובל מאפילפסיה ולא אחת קרה שהתקפיו פורשו כהתנהגות פונקציונלית והדבר הוביל גם עד ניסיון של קשירה, דבר שיכול להיות חבלתי עבורו. היתה הוראה למתן תרופה, אולם ההוראה לא קוימה והאחות האחראית יצרה פיצול ברור בצוות בהנחייתה לא לתת טיפול תרופתי, אף שידוע היה שמתן תרופה היה מביא לרגיעה תוך דקות. לעתים נמשך מצב של שעות ואף ימים בלי מתן תרופה, כשהמטופל פוגע ופוצע את עצמו".

בחנוכה לפני שבועיים יצא ר' לביתו בפעם הראשונה לאחר אשפוז של שנה וחצי. אמו, כרמלה מנדלבאום, אומרת שזה היה נס חנוכה. היא מביאה אלבום תמונות. בתמונות האחרונות נראה נער נאה עם מבט עצוב. "אותה אחות פירשה את ההתקפות שלו כמניפולציה", אומרת האם ומדליקה סיגריה בסיגריה.

"כשהוא נכנס להתקפה הוא מתעוות לחלוטין, כל הגוף מפרכס. הגב שלו מתקשת לאחור. הוא לא היה יודע מה נעשה איתו, ולפי הדוח ככה השאירו אותו. שעות. ימים. הכנסתי לשם ילד למתן עזרה, את הכי יקר הכנסתי לשם ותראי מה קרה לו".

 היום ניכר שיפור משמעותי במצבו. לאחר שצוות המחלקה הוחלף, שונה מינון התרופות של ר'. ממש מהפכה, אומרת אמו. אני לא אשכח את הרגע שבו שמעתי על החשדות, זה הרגע שכל הורה לילד במוסד סגור מפחד ממנו. זה היה יום ראשון. בנסיעה לעבודה, לתל אביב, שמעתי חדשות. את יודעת, מקשיבים בחצי אוזן ופתאום אומרים שמשרד הבריאות החליט לסגור את מחלקת "המשך" בבית החולים איתנים מחשש להתעללות. זה רגע שאין לי מילים לתאר אותו. הרגשתי כמו לביאה שפוגעים לה בגור. התקשרתי לשם וצעקתי 'מה עשיתם לילד שלי?'"

– לא חשדת?

היה משהו מאוד מוזר במחלקה הזאת. היתה שם אווירה מסתורית. בהתחלה לא נתנו לי לבקר אותו חמישה חודשים בכדי שיתרגל למקום. מרוב ייאוש יצאתי להליכות מטורפות פה ברחובות מסביב לבית וציירתי הרבה.

היא עוסקת באמנות. בחדר העבודה היא שומרת את אחד הציורים שציירה בתקופה ההיא: אישה שותתת דם ועל לבה מצויר ילד עם כנפי מלאך. את הציור לא תלתה מעולם. הוא מונח עם הצד המצויר אל הקיר. "הקשר עם הצוות והרופא היה הזוי", היא מספרת. "את מתקשרת בערב ושואלת מה שלום הילד, מי שעונה מתחיל להסתודד שם עם אנשים אחרים במחלקה. הרגשתי שאף אחד לא מעז לדבר איתי. תמיד אמרו לי, 'תתקשרי מחר'. מה בסך הכל רציתי? לדעת מה שלום הילד? אני, סליחה, השארתי שם את הילד שלי.

הרופא הסביר לי שאסור לי לבוא לבקר עד שהילד יתאקלם במקום. שלחתי את אחותי וגיסי וגם להם לא נתנו להם להיכנס לשם. חשבתי שאני משתגעת. בשלב מסוים פניתי לעובדת סוציאלית בעירייה וביקשתי עזרה. אמרתי שאני לא יודעת מה קורה עם הילד ויש לי חששות גדולים.

אני לא אשכח את הפעם הראשונה שפגשתי אותו. הרשו לנו לפגוש אותו באחד מימי שישי ל- 10-15 דקות. קשה לתאר את המתח שבו הייתי לקראת הפגישה. לא ידעתי למה לצפות. בביקור הקצר הזה הוא יצא אלינו מדוכא, נפול, כאילו מסומם מתרופות. אני רואה אותו, הידיים שלו היו פצועות, חבלות בגוף, שריטות. אני מחבקת אותו ויש כל כך הרבה מה להגיד ולא אומרים. בפגישה הזאת ואלו שבאו יותר מאוחר הוא היה אומר רק דבר אחד, 'תוציאי אותי מפה. קחי אותי מפה'".

לפני פסח התקשרו אל בעלי לשעבר, שהוא רופא ילדים, וביקשו ממנו לבוא בהקדם ולקחת את ר' לבית החולים כי הוא לא מרגיש טוב. הוא סיפר שמצא את הילד בכיסא גלגלים, ראשו שמוט, עם חום גבוה, בטן נפוחה ובקושי נושם. פינו אותו באמבולנס לבית החולים. הוא היה מאושפז חודש ימים. מתברר שהוא לקה בזיהום חיידקי בדם. נסענו אליו כל יום ואני החלטתי שבסוף האשפוז הוא יחזור הביתה, עם כל הקושי.

לא היה לי מושג איך אני נערכת לזה. זה לא פשוט, כי אני צריכה לתת מענה גם בבית. רציתי לעשות את זה בצינורות המקובלים. בהתחלה הוא חזר לבית החולים ואני חיפשתי את ד"ר מאיר לשיחה. היה משהו לא טוב באוויר. אני מתקשרת וכל פעם אומרים שהוא לא נמצא. אחד אומר שהוא בחופשה, אחר אומר שהוא חולה. ויום שישי אחד מצאתי אותו במחלקה. אמרתי לו: תשמע, האינסטינקטים שלי אומרים לי להוציא אותו. אני פשוט מודיעה לך שאני מוציאה אותו. כל מה שהיה לו להגיד זה 'חכי עוד קצת'. ביום ראשון, אחרי יומיים, הסיפור היה בחדשות.

היא מדליקה עוד סיגריה ושואפת עמוק. "אומרים שבכל דבר רע יש גם טוב. מנהל המחלקה החדש הוריד את מינון התרופות ואת התרופות המיותרות ומצבו של הילד השתפר פלאים. נפסקו תופעות הלוואי. תוך שבועות, אם הכל יהיה בסדר, הוא ייצא מהמחלקה".

צוות חדש, אווירה חדשה
משרד הבריאות מינה את ד"ר יהודה ברוך, מנהל בית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל, ליישם את המלצות ועדת הבדיקה. הוחלט לא לסגור את המחלקה, אך רוב הצוות המטפל הוחלף. היום מנהל את המחלקה ד"ר רפאל אדלמן והאחות האחראית היא טניה ון בר נט. ד"ר ברוך מספר שנעשה "מיפוי מחדש" של החוסים, כדי לבדוק אם יש כאלה שאינם מתאימים למחלקה ויכולים להיות במחלקה אחרת, וכך גם להקל על מצוקת כוח האדם במקום. שלושה חולים הועברו להוסטל ואחד למחלקה אחרת.
אברבנאל, אשפוז כפוי, יעקב מרגולין, ירון קנר, מוסד פסיכיאטרי אברבנאל בת ים

משוגע בעל כורחו – ירון קנר – ידיעות אחרונות – 16.8.1996

משוגע בעל כורחוירון קנר – ידיעות אחרונות – 16.8.1996

ירון קנר, כתב "7 ימים" אושפז לבדיקה בכפייה בבית חולים הפסיכיאטרי אברבנאל בעקבות מכתבי תלונה פיקטיביים של שכנים

כיצד יתכן שבמדינת ישראל מספיק לפסיכיאטר מחוזי כמה מכתבי תלונה שמערכת "7 ימים" שלחה בשם שכנים, כדי להוציא צו לבדיקה בכפייה של אזרח תמים. הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר יעקב מרגולין קבע שהכתב יעקב כנר, "אלים, מסוכן ומאיים בהתאבדות" ללא אימות התלונות ומבלי שהזמין את ה"חולה" לבדיקה מרצון, כפי שקובע החוק. כך מצא עצמו קנר נגרר מביתו ע"י שני אחים ונהג מונית בריונים שהתחזו לשוטרים לבית חולים לחולי נפש.

ביום חמישי, בשעה 19:30, צלצל הפעמון בדלת ביתי. 'צלצול הפעמון' הוא תיאור פיוטי משהו לרצף הצלצולים הארוך והעצבני שלווה בקריאות רמות של שמי.
מי שם? שאלתי. "שכן", שיקר האח המאשפז. בהמשך עוד יתברר שתחבולות הן הצד היותר מפותח של צוות האשפוז, שנשלח אלי מלשכת הפסיכיאטר המחוזי.

משוגע בעל כורחו, כתב '7 ימים', ירון קנר, נגרר מביתו לבדיקה בכפייה בבית חולים לחולי נפש תחת צו הפסיכיאטר המחוזי, שהתבסס רק על כמה מכתבי תלונה פיקטיביים של שכנים. לכל אחד זה עלול לקרות – ירון קנר – ידיעות אחרונות – 16.8.1996

פתחתי את הדלת. כן? שאלתי. משני צדיו של האח צצו פתאום שני גברתנים כעוסים. "צא החוצה". סליחה? "צא החוצה". מי אתם, בבקשה? "צא החוצה, נסביר לך הכל".
ניכר בעליל ששלושת האדונים שעמדו בדלת לא היו בקיאים בכללי הנימוס המחייבים אורחים זרים, להציג את עצמם בשמותיהם, אבל קיבורת הזרוע שלהם שכנעה אותי שלא יהיה זה חכם להעיר להם על כך.
בואו תסבירו לי במה מדובר, ניסיתי. נראה שהמילה 'בואו' הובנה בטעות כפשוטה, שכן מנהיג השלושה, והגדול שבהם, הדף אותי קלות מן הדלת באמצעות כרסו ונכנס לסלון דירתי. אני לא הזמנתי אותך להיכנס, אמרתי באומץ. "תחליט", התעצבן המנהיג. אמרת 'בואו', אז או שאנחנו באים, או שאתה יוצא".
מאיפה אתם? ניסיתי לחזור לנושא העיקרי. כאן הסכים סוף סוף הצוות להזדהות. "אנחנו מהתחנה לבריאות הנפש", הודה הפולש בלשון רפה. "אתה צריך לבוא איתנו לשיחה קצרה עם הרופא". אברבנאל? שאלתי. "חס וחלילה", שיקרו שוב. "שיחה קצרה עם ד"ר לוין, במרפאות החוץ". אפשר לראות את הצו? שאלתי. הם הראו לי את הצו החתום על ידי ד"ר מרגולין, הפסיכיאטר של מחוז תל אביב, אבל החלו לגלות סימנים ראשונים של קוצר רוח, והחליטו לנקוט תחבולת 'אם לא תאכל, יבוא שוטר'.
"דיברת עם הבולשת?", שאל בקול רם ה'שכן' את המנהיג. אתה שוטר, שאלתי מיד גם אני. "כן". מאחר שהתחזות לשוטר, בנוסף להיותה מעשה הנוגד את כללי הנימוס, מהווה גם עבירה פלילית, רציתי להיות בטוח בעובדות. אפשר לראות תעודה? "תראה כשנגיע, התחמק המנהיג.
בשלב זה החלטתי לסיים את האפיזודה הטעונה, והתלוויתי לצוות אל המונית שחיכתה לנו. לא טעיתי. 'איש הבולשת' לא היה אלא נהג המונית של הצוות המאשפז.
על תהליך האשפוז הכפוי עצמו יש לומר, שכל מי שמאמין ללא סייג שאנו חיים במדינה נאורה ומתוקנת, מומלץ לו בזאת בחום להתנסות מפעם לפעם באירוע המסעיר הזה. זאת, כמובן, במינון הנכון המבדיל בין חוויה למועקה.

משוגע בעל כורחו, כתב '7 ימים', ירון קנר, נגרר מביתו לבדיקה בכפייה בבית חולים לחולי נפש תחת צו הפסיכיאטר המחוזי, שהתבסס רק על כמה מכתבי תלונה פיקטיביים של שכנים. לכל אחד זה עלול לקרות - ירון קנר - ידיעות אחרונות - 16.8.1996

משוגע בעל כורחו, כתב '7 ימים', ירון קנר, נגרר מביתו לבדיקה בכפייה בבית חולים לחולי נפש תחת צו הפסיכיאטר המחוזי, שהתבסס רק על כמה מכתבי תלונה פיקטיביים של שכנים. לכל אחד זה עלול לקרות – ירון קנר – ידיעות אחרונות – 16.8.1996
המונח 'אשפוז בכפייה', כמו חבריו 'עבודות כפייה' ו'חינוך מחדש', מזכיר לרבים משטרים אפלים במדינות חשוכות. צו ההבאה לבדיקה הפסיכיאטרית דומה מבחינות רבות למעצר משטרתי. בשניהם הוא חסר אונים מבחינת יכולת המחאה או ההתנגדות לפעולות הרשויות, ויכול לנקוט צעדים שונים של ערעור רק בשלב מתקדם יותר, לאחר הפעולה. שניהם נעשים בפומבי, לעיני שכניו ומשפחתו. הרושם שיוותר בשני המקרים על החברה שבה הוא חי, יוכל להימחק רק בעמל רב, אם בכלל.
הדעת נותנת, על כן, שהשימוש בכלי הקיצוני של הוראת בדיקה כפויה, המסתיימת לעתים באשפוז כפוי, ייעשה בזהירות המתבקשת. הפסיכיאטר המחוזי – האדם שבידיו הפקידה החברה סמכויות נרחבות כל כך, הנוגעות לשלילת חירותו של האזרח – יהיה אדם שקול, בר דעת.
רופא מומחה שנהירים לו רזי הרפואה הפסיכיאטרית, אך לא פחות – גם טבעם של סכסוכים ומזימות.
שכאשר יחתום על הצו יהיה משוכנע, שהוא משמש חיץ המגן על החברה מפני אדם חולה, שעלול לסכן אותה, ולא כלי ניגוח בסכסוך בין שכנים או קרובים.
על החוק העוסק בסמכויות הפסיכיאטר המחוזי נכתבו כבר מאמרים, כתבות וגם פסקי דין מלומדים. כאלף איש בשנה מאושפזים בישראל בכפייה, ובמקרים רבים מגיעות לבתי המשפט – ומיד אחר כך לעיתונות – תביעות משפטיות בעקבות טעויות באשפוז.
משוגע בעל כורחו, כתב '7 ימים', ירון קנר, נגרר מביתו לבדיקה בכפייה בבית חולים לחולי נפש תחת צו הפסיכיאטר המחוזי, שהתבסס רק על כמה מכתבי תלונה פיקטיביים של שכנים. לכל אחד זה עלול לקרות - ירון קנר - ידיעות אחרונות - 16.8.1996

משוגע בעל כורחו, כתב '7 ימים', ירון קנר, נגרר מביתו לבדיקה בכפייה בבית חולים לחולי נפש תחת צו הפסיכיאטר המחוזי, שהתבסס רק על כמה מכתבי תלונה פיקטיביים של שכנים. לכל אחד זה עלול לקרות – ירון קנר – ידיעות אחרונות – 16.8.1996
בשנת 91', לאחר מאבקים, תוקן החוק במטרה לצמצם את הטעויות באשפוזים למינימום. רק אם נוכח הפסיכיאטר המחוזי, קובע החוק המתוקן, על סמך תשתית ראייתית ברורה, שמדובר באדם חולה, שאיבד את כושר המציאות באופן העלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי, ורק אם סירב האדם להיבדק מרצונו על ידי פסיכיאטר, יורה על הבאתו בכפייה לבדיקה.
"ברחובנו", כתבתי במכתב ראשון ללשכת הפסיכיאטר האחראי לאזור מגוריי, "גר בחור תימהוני בשם ירון קנר. הוא עושה את צרכיו בחצר ביתו, צועק משפטים סתומים, ובכלל נראה מוזנח ומפחיד". שכניי לבניין, שאותם החתמתי על המכתב, זכו לתשובה מהירה ועניינית: "אין בתיאור המצב משום עילה לאשפוז", כתב בצדק הפסיכיאטר המחוזי ד"ר יעקב מרגולין.
הימים חלפו. לאחר תקופה לא קצרה מצאתי על דלת ביתי פתק: "אני עובדת סוציאלית מלשכת הרווחה", נכתב בו, "ביקרתי אצלך ולא היית בבית. אודה לך אם תיצור קשר, כדי שנוכל לעזור לך".
לקח קצת זמן, אבל בסוף הבנתי שבלשכת הפסיכיאטר המחוזי, מסתבר, יושבים אנשים טובים ביסודם: עילה לאשפוז אין כאן, אמרו, אבל הבחור נמצא, כנראה, במצוקה, אז למה לא לעזור לו.
משוגע בעל כורחו, כתב '7 ימים', ירון קנר, נגרר מביתו לבדיקה בכפייה בבית חולים לחולי נפש תחת צו הפסיכיאטר המחוזי, שהתבסס רק על כמה מכתבי תלונה פיקטיביים של שכנים. לכל אחד זה עלול לקרות - ירון קנר - ידיעות אחרונות - 16.8.1996

משוגע בעל כורחו, כתב '7 ימים', ירון קנר, נגרר מביתו לבדיקה בכפייה בבית חולים לחולי נפש תחת צו הפסיכיאטר המחוזי, שהתבסס רק על כמה מכתבי תלונה פיקטיביים של שכנים. לכל אחד זה עלול לקרות – ירון קנר – ידיעות אחרונות – 16.8.1996
זה הזמן, החלטתי לנצל את המומנטום ולבדוק כיצד מתייחסים בלשכתו של ד"ר מרגולין אל מידע לא בדוק המגיע אליהם. ביקשתי מאחת המפיקות של 'קול ישראל', מקום עבודתי, שתתקשר לעובדת הסוציאלית ותציג את עצמה כשכנה של ירון, המבקשת להישאר אנונימית. "ראיתי את הפתק שהשארת בדלת", אמרה המפיקה לעובדת הסוציאלית. "טוב מאוד שלא נכנסת. האיש הזה אלים, ואם לא תעשו משהו מהר, זה ייגמר רע". "אין בעיה", הבטיחה עובדת לשכת הרווחה. "המזכירה כבר מדפיסה מכתב דחוף לפסיכיאטר המחוזי".
כאן יש לציין שעובדות הרווחה לא יצרו עימי כל קשר, וגם עם השכנים לא התקשרו כלל ביוזמתן. אף אחד לא בירר מי היא אותה 'שכנה', ומה המניע שלה להתקשר ביוזמתה על מחלקת הרווחה ולהתלונן.
במקביל התקשרתי למרפאה לבריאות הנפש של קופת החולים שלי, וביקשתי לדבר עם מנהל המרפאה. "מדבר יובל, אח של ירון קנר, ואני מאוד מדואג", אמרתי בקול מודאג. "ירון מרבה להסתגר בבית, מדבר על התאבדות והשכנים מספרים לי על התפרצויות אלימות". "תביא אותו אלינו לבדיקה", ניסה המנהל. "הוא לא מוכן לשמוע על שום טיפול", השבתי בשם אחי, "אבל למה שלןא תנסו להתקשר אליו". השארתי את מספר הטלפון שלי בבית.
כעבור כמה שעות התקשר הרופא הראשי של המרפאה, הציג את עצמו בנימוס, ושאל אם הייתי מוכן "לבוד ולהיבדק אצלנו". "אני אפילו לא מוכן לדבר איתך בטלפון", השבתי בכנות, ובזאת הסתיימה שיחתנו. גם הוא הבטיח, כששוחחתי איתו בתפקיד 'האח המודאג', שידבר עם ד"ר מרגולין בהתאם ויסביר את חומרת המצב.
יש לציין שתזכיר מטעם הרופא מעולם לא הגיע אל הפסיכיאטר המחוזי. גם אל לשכת הפסיכיאטר המחוזי שלחנו פקסים, ארבעה או חמישה, בשם "שכנים מודאגים שיש להם ילדים". למודי ניסיון, אספנו את כל המכתבים, את מוטיב האלימות החסר, ובדינו מקרים ספציפיים של תקריות אלימות.
"שמי יוסי בכר", כתב לבקשתי בעל הקיוסק השכונתי. "במהלך החודשים האחרונים הגיע ירון לקיוסק, וכמעט בכל פעם עורר מהומות בשל דברים של מה בכך. לפני כשלושה חודשים טען שקנה שקית לא טרייה של במבה, וכעונש השליך מחוץ לקיוסק שקית מלאה זבל. לפני כשבועיים וחצי עבר ליד הקיוסק ומר לאנשים לא לקנות. כשניסיתי להרחיקו, דחף אותי בחוזקה וברח.
"שקלתי לפנות למשטרה, אולם השכנים סיפרו לי כי מדובר באדם חולה, הזקוק לטיפול ושמעבר להתפרצויות האלימות הוא בחר שקט ונבון. עם זאת המצב לא יכול להימשך והייתי רוצה שתתערבו באופן מקצועי".
"אני לעדן רפאל", כתב מנהל העבודה באתר הבנייה הסמוך לביתי, "מצהיר בזאת כי השכן ירון קנר, המתגורר בצמוד לבניין הנבנה, הינו בחור אלים ובעל הפרעות נפשיות חמורות, המסתכסך לעתים קרובות עם הפועלים ומפריע לעבודתנו התקינה. לפני כשבועיים היכה פועל זר שנחבל בגבו, ואין זו הפעם הראשונה שהוא הולך מכות עם הפועלים. אודה לכם על טיפולכם המהיר".
כל המכתבים היו חתומים על ידי שכנים אמיתיים מרח' חברון בתל אביב, ששיתפו פעולה ואף השאירו בסוף המכתב את מספר הטלפון האמיתי בבתיהם.
למותר לציין שאף לא אחד מן הצעדים שנקטנו, אין בו משום תשתית ראייתית ברורה המאפשרת אשפוז. לא ביקור הבית של עובדת הרווחה, שלא זכתה לאפילו לראות אותי, וגם לא הפסיכיאטר של קופת חולים, שהתרשמותו ממצבי הסתכמה בשיחת טלפון בת עשר שניות. איש לא העלה על דעתו לזמן לפגישה את יובל, 'האח של ירון', שאולי מדבר מאוד יפה בטלפון, אבל כדאי ליתר ביטחון, לוודא שהוא לא השכן המסוכסך, שנמאס לו מנביחות הכלב המטרידות של שכנו, ושגם אם מדובר באח אמיתי – שמניעיו אכן טהורים. סכסוכים משפחתיים, כידוע, אינם חיזיון נדיר.
איש מלשכת הפסיכיאטר המחוזי לא התקשר אל מי מהשכנים כדי לשמוע מכלי ראשון, בפגישה בלשכה או לפחות בטלפון, על מה בעצם הם מבססים את אבחנתם המלומדת, שמדובר "לא סתם באיש חם מזג, אלא באלימות שנובעת ללא ספק מהפרעה נפשית". האפשרות שמדובר בתלונות מגמתיות של שכנים מסוכסכים, או גרוע מכך – בתלונות מפוברקות שזייף אדם אחד, יכלה להישלל בקלות על ידי כמה שיחות טלפון.
איש מאנשי הלשכה גם לא ביקש את גרסתי בטלפון או במכתב לסיפורי האלימות של השכנים. לא נשלח אלי רופא פסיכיאטר מטעם הלשכה לביקור בית, אך ככל הנראה גם לא נבדקה טענת השכנים, ש"לאיש תיקים רבים במשטרה על אלימות", למרות שמדובר במידע שאמור להיות נגיש לפסיכיאטר המחוזי.
והחמור מכל: לא נשלחה אלי, לביתי, הזמנה רשמית בכתב, לבוא מרצוני לבדיקה פסיכיאטרית, תוך הבהרה שסירובי יגרור הוצאת צו הבאה לבדיקה כפויה.
דבר מכל אלה לא נעשה. עם זאת התוכננתי לכל. הסתרתי מצלמת וידאו בסלון, הכנתי מערכות גיבוי מקיפות במקומות העבודה שלי, ברדיו ובעיתון, שידאגו לחלץ אותי תוך זמן סביר ובעודי ברמה סבירה של קשר עם המציאות, והמתנתי. כאמור, לא חלפו יומיים, ואשר יגורתי – בא לי.
משוגע בעל כורחו, כתב '7 ימים', ירון קנר, נגרר מביתו לבדיקה בכפייה בבית חולים לחולי נפש תחת צו הפסיכיאטר המחוזי, שהתבסס רק על כמה מכתבי תלונה פיקטיביים של שכנים. לכל אחד זה עלול לקרות - ירון קנר - ידיעות אחרונות - 16.8.1996

משוגע בעל כורחו, כתב '7 ימים', ירון קנר, נגרר מביתו לבדיקה בכפייה בבית חולים לחולי נפש תחת צו הפסיכיאטר המחוזי, שהתבסס רק על כמה מכתבי תלונה פיקטיביים של שכנים. לכל אחד זה עלול לקרות – ירון קנר – ידיעות אחרונות – 16.8.1996
גם לאחר תיקון חוק בריאות הנפש התפרסמו מפעם לפעם מקרים של אנשים, שהיו בטוחים כל חייהם שהם שפויים, עד שהשכנים שלהם החליטו אחרת. במקומות קטנים – מושבים או קיבוצים – הבעיה חמורה עוד יותר, ומלחמתם של השכנים הופכת לטוטאלית.
לא מכבר פורסם סיפורה של סינדי ורסנו מבנימינה. שכנים במושבה תיארו במכתב לפסיכיאטר המחוזי של מחוז חיפה, כיצד מאזינה סינדי למוסיקה כנסייתית בווליום גבוה, מדליקה נרות נשמה בחצר ומהלכת בלבוש חושפני מדי לטעמם. בו ביום קיבלה סינדי מכתב רשמי מלשכת הפסיכיאטר המחוזי, המבהיר לה, שאם לא תגיע לבדיקה פסיכיאטרית מרצונה, תובא לבדיקה בכוח.
פרקליטה, עו"ד יעקב סגל, הצליח לבטל את ההזמנה: "עד היום לא ברור מה היו השיקולים שמאחורי הזימון. האם האזנה למוסיקה כנסייתית מעידה על טירוף? האם הדלקת נרות באר4וחת ערב בחצר עם אורחים מלמדת על מחלת נפש מסוכנת? האם מישהו בדק לאשורן את תלונות השכנים?"
בעקבות טענתה של סינדי על פגיעה בשמה הטוב ועל החרדות שגרמה לה הפרשה, תובע עו"ד סגל את השכנים תביעת נזיקין בסדר גודל חסר תקדים בתחום זה – 1.4 מיליון ש"ח. טרם הוגש כתב הגנה.
לפני כעשר שנים רעשה המדינה בעקבות סיפורה של מיה קוך. האישה, עובדת תנובה, חשפה שחיתויות ואי סדרים כספיים במקום עבודתה, וגרמה לפתיחת חקירה משטרתית נגד שלושה עובדים בחברה. לאחר שהתראיינה בנושא בתקשורת, פוטרה מעבודתה.
פרקליט תנובה מסר לסגן הפסיכיאטר המחוזי של מחוז חיפה, ד"ר משה אבנון, מסמכים שעל פיהם מסר לחברת תנובה חוות דעת מומחה בעניינה של קוך תמורת תשלום, שמסקנתה היתה שיש לאשפז את חושפת השחיתויות. הוא קבע אז שקוך היא "פראנואידית וסכיזופרנית", וזאת בלי שפגש בה כלל, וגרם לפיטוריה.
שר הבריאות דאז, מרדכי גור ז"ל, הקים ועדת בדיקה פנימית בעניינה, שנקטה סחבת. בעקבות מקרה זה ומקרים אחרים הקשורים לחוות דעת מפוקפקות של ד"ר אבנון, הוא הודח מתפקידו כסגן הפסיכיאטר המחוזי, ולאחר מכן אף נשלל רשיונו.
מקרים אלו ורבים אחרים גרמו לשדולת חברי כנסת בראשות יאיר צבן לפעול לתיקון החוק לטיפול בחולי נפש, שאכן תוקן ב- 1991.
הנסיעה עברה בשקט מתוח. צוות האשפוז, כך התרשמתי, נוקט גישה שבה אתקל לא מעט במהלך הימים הקרובים. מחלת נפש, על פי גישה זו, היא עבירה שיש עימה קלון. ודינו של החולה כשל אנס קטינות, עד שלא הוכח אחרת. לאחר כרבע שעה עצרה המונית מול חדר המיון של בית החולים הממשלתי על שם יהודה אברבנאל.
מיד עם הגיעי הוצגה לי על ידי פקיד המיון סדרת שאלות, שעליהן בחרתי לענות רק במינימום הנדרש, במידה שלא תאלץ אותם להפעיל כוח. סירבתי לספר על מקורות ההכנסה שלי או לענות על שאלות אישיות אחרות. אחר כך החלה ההמתנה לשיחה עם הרופאה התורנית. קרוב לארבע שעות שהייתי בחדר מיון נעול, בלי שהוצע לי לשתות, ובלי שהוסבר לי מה עומד לקרות. בחדר שהו חולה נוסף, שהמתין לבדיקה, וכן פקידי המיון.
לבסוף הוכנסתי לחדר הרופאה. הרופאה הפסיכיאטרית התגלתה, כמה מרענן, כאישה נעימת סבר. היא הסבירה לי בנימוס מדוע הגעתי לבית החולים, והתנצלה על שבתחילת השיחה יהיה נוכח גם פקיד המיון – נוהל קבוע לבדיקות של מועמדים לא מוכרים. לא הסתרתי את מורת רוחי מהעובדה, שאני נדרש לענות על שאלות אישיות בנוכחותו.
עם זאת לאחר שהרופאה השתכנעה במהלך השיחה שאני לא הולך להפוך עליה את השולחן, ביקשה מהפקיד לצאת.
מיד בתחילת השיחה נתבקשתי לחתום על טופס אשפוז מרצון. זוהי טקטיקה שמטרתה לקצר את התהליך, אם אכן יוחלט על אשפוז. לא התנגדתי להצעתה. אם אני כבר כאן, חשבתי לעצמי, למה לא להתארח במקום לכמה ימים כדי להכירו מבפנים. עיתונאים רבים ביקרו בבתי חולים לחולי נפש, חלקם אף לתקופות ארוכות, אך איש מהם לא אושפז, בלי שידעו על זהותו ועל מקצועו.
עם סיום השיחה הגיעה לחדר מיון אח צעיר. "שמי דודי", הוא אמר לי. "אנחנו הולכים למחלקה 5 ב'".

לקריאת המאמר המלא הקלק כאן

איתנים, דניאל מאיר, הרשעת פסיכיאטרי, התעללות בחוסים, יעקב מרגולין, מוסד פסיכיאטרי

מוסד פסיכיאטרי איתנים – ד"ר יעקב מרגולין, ד"ר דניאל מאיר, ואחות דנה בן מאיר – הורשעו בעבירות חמורות נגד חוסים חסרי ישע

הכתבה תשעה חודשי מאסר לאחות שהתעללה בחוסים אוטיסטים ב"איתנים" , ניר חסון , הארץ , 30.09.2013

עשור לאחר חשיפת הפרשה במוסד הפסיכיאטרי "איתנים", הוטלו על מנהל המחלקה ד"ר דניאל מאיר חצי שנת עבודות שירות. מנהל בית החולים ד"ר יעקב מרגולין נדון ל-400 שעות עבודות ציבור 

לצפיה בגזר הדין – הקלק כאן

בית המשפט המחוזי בירושלים גזר היום (שני) את דינם של ארבעה מעובדי בית החולים הפסיכיאטרי איתנים שבהרי יהודה. הארבעה הורשעו בדצמבר האחרון בעבירות שונות בעקבות פרשת התעללות במאושפזים אוטיסטים בבית החולים שנחשפה לפני תשע שנים.

מנהל בית החולים דאז, יעקב מרגולין, שעזב בינתיים את תפקידו, הורשע בשני אישומים של הזנחת מטופלים והוא נדון ל-400 שעות לתועלת הציבור ולקנס בסך 10,000 שקלים. שלושה נאשמים נוספים בפרשה, עובדי בית החולים, הודו במהלך המשפט במיוחס להם והגיעו להסדרי טיעון. הם נידונו לשישה חודשי עבודות שירות. נאשמת נוספת בתיק, האחות הראשית של בית החולים, נעמה דוקשיצקי, הורשעה אף היא בעבירה של הזנחת מטופלים, אך זוכתה מעבירות ההתעללות. לפני מתן גזר הדין היא הגיעה להסדר טיעון עם המדינה ונגזר עליה עונש מאסר על תנאי בלבד. שני נאשמים נוספים ששימשו כעובדי כוח עזר במחלקה, זוכו מאשמה. 

העונש החמור ביותר נגזר על דנה בן מאיר, האחות האחראית בבית החולים ומי שעל פי הכרעת הדין יזמה את השיטה במסגרתה התעללו בחוסים. בן מאיר נידונה לתשעה חודשי מאסר בפועל, 18 חודשים מאסר על תנאי וקנס בסך 15,000 שקלים. מנהל המחלקה בה אירעו ההתעללויות, פסיכיאטר הילדים ד"ר דניאל מאיר, נדון לשישה חודשי עבודות שירות ו-18 חודשי מאסר על תנאי וכן קנס בסך 15,000 שקלים.

ד"ר יעקב מרגולין, ד"ר דניאל מאיר, אחות דנה בן מאיר – התעללות בחוסים חסרי ישע

הפרשה החלה בשנת 2002, אז הפכה בן מאיר לאחות האחראית במחלקה לטיפול באוטיסטים ובסובלים מפיגור שכלי. החוסים במחלקה הם חסרי ישע וזקוקים לטיפול ולהשגחה צמודים. בן מאיר, על פי כתב האישום, פיתחה שיטת טיפול חדשה המבוססת על הטענה שהחוסים יכולים לשלוט בהתנהגויות שלהם ועל כן יש לחנכם, כשדרך החינוך העיקרית היא מתן עונשים שהיו כרוכים באלימות והשפלה. הנאשמים ניסו לטעון במהלך המשפט כי מדובר בדרכי טיפול לגיטימיות, אך טענה זו נדחתה בהכרעת הדין.

פסיכיאטר יעקב מרגולין מנהל בית חולים איתנים ועוד שלשה בכירים הורשעו בהתעללות והזנחת מטופלים
ד"ר יעקב מרגולין ועמיתים: ד"ר עוזי שי, ד"ר משה קלאן, ד"ר אלכסנדר גרינשפון

בין השאר כללו ההתעללויות: איסור על מאושפז הסובל מאוטיזם לדבר במשך כמה שעות ביום כאמצעי ענישה, מאושפז נוסף שנמנע ממנו טיפול בהתקפים אפילפטיים מהם סבל בטענה שהוא 'מעמיד פנים', מאושפז נוסף שסבל מנפילות מרובות ונמנע ממנו טיפול בחבלות שפיתח כתוצאה מהן, מאושפז שנהגו לקשור את ידיו בזמן הארוחה, מאושפז שנהג להטיח את הראש בקיר לא צויד בקסדה שתמנע פגיעה בראשו מתוך הנחה כי הוא "מעמיד פנים", מאושפז נוסף שהצוות גזר את בגדיו, מאושפז אחר שסבל מבעיטות מצד אנשי צוות ואולץ לעבוד בעמידה, מאושפזת שאולצה לאכול על הרצפה מתחת לשולחן, מאושפז שהוכרח לאכול כל מה שהוגש לו בצלחת, מאושפז שסבל מפרצי אלימות ואולץ לשהות בחדר קטן ללא איוורור חיצוני ברוב שעות היממה ושני מאושפזים שאולצו לשהות זמן רב עם בגדים ספוגים בשתן. הפרשה התפוצצה בשנת 2004 בעקבות ועדת בדיקה שמינה משרד הבריאות בעקבות תלונות של עובדים על הנעשה במקום. בפסק הדין הבהיר השופט צבי סגל כי הקל בחלק מהאישומים. "הרשעת הנאשמים אינה מתייחסת לכלל מרכיבי האישומים שיוחסו להם מלכתחילה בכתב האישום, אלא בחלק מן המקרים למרכיבי התנהגות מסוימים בלבד. לכמה מן המעשים האחרים שהוזכרו בכתב האישום, הכרעתי כי חרף הפסול המוסרי שדבק בהם, ביצועם לא חצה את הרף הפלילי והם אינם חמורים עד כדי ביצוע עבירה של התעללות", כתב בפסק הדין.

"הפסטורליה האופפת את המקום מבחוץ לא הופרעה במשך שנים בזעקותיהם, לעתים קרובות זעקות אילמות כתוצאה מחידלון הכוח והיכולת להלין של אותם חוסים", קבע השופט צבי סגל. "אף אחד לא יכול היה לשער את המתחולל בין כותלי המחלקה".

"העבירות בהן הורשעו הנאשמים הן קשות ומעיקות ביותר", הוסיף השופט. "חומרת העבירות נובעת מזהותם של מושאי העבירות – חוסים חסרי ישע באחת המחלקות הקשות, אם לא הקשה ביותר בארץ. אנשים ונשים, בני אדם כמונו, החיים במעין פלנטה אחרת".

השופט ציטט בפתח דבריו את שירו של דוד אבידן, "הכתם נשאר על הקיר". "ומי יכול היה לשער כי צוות טיפולי נרחב מקרב עובדי המחלקה, רבים וטובים מבני הארץ הזו, חלקם משכילים, חלקם אף מומחים בעלי שם בתחום בריאות הנפש, יזניחו או חמור מכך, יתעמרו בחדלי האונים הנתונים תחת מרותם?".

התעללות בבני נוער במוסד הפסיכיאטרי איתנים


קישורים:

פסיכיאטר יעקב מרגולין מנהל בית חולים איתנים ועוד שלשה בכירים הורשעו בהתעללות והזנחת מטופלים – דצמבר 2012 – הפרשה נחשפה לפני 8 שנים, ובכתב האישום תוארו מעשי התעללות חמורים בחוסים. אחת האחיות ופסיכיאטר הורשעו בהתעללות בחסרי ישע. ארבעה מעובדי בית החולים הפסיכיאטרי איתנים שבהרי יהודה הורשעו (לצפיה בהכרעת הדין הקלק כאן, בתקציר הקלק כאן) היום בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות שונות בעקבות פרשת ההתעללות במאושפזים אוטיסטים בבית החולים לפני שמונה שנים…

עומס חסר תקדים בבתי החולים הפסיכיאטריים "איתנים" ו"כפר שאול" באזור ירושלים – תפוסת היתר בבתי החולים "כפר שאול" ו"איתנים" מביאה לכך שחולים שוכבים על מיטות מתקפלות בחדר האוכל ..

התעללות במטופלים בבית החולים הפסיכיאטרי לנוער "איתנים" ירושלים – תחקיר של עמנואל רוזן וענת גורן, אפריל 2008, ערוץ 2: בית החולים הפסיכיאטרי "איתנים" אמור לטפל בבני נוער במצוקה קשה של התעללות, ואלימות, אך הם יוצאים משם חבולים ופגועים לא פחות. מטופלת א': "אמרו לי שאם אני לא אשתה את זה אז הם יקשרו אותי וידחפו לי את זה באינפוזיה, שתיתי את כל הכמות. אחרי 10 דקות התחלתי להקיא, והסתובבתי עם פח כל היום. באחד בלילה לא יכולתי להירדם כי לא יכולתי בכלל לשכב, כל פעם ששכבתי אז הקאתי עוד ….

כתב אישום חמור נגד מנהל ושמונה עובדים בבית החולים הפסיכיאטרי "איתנים", ירושלים – ניר חסון הארץ 25 דצמבר 2006 – מנהל בית החולים, ד"ר יעקב מרגולין, מואשם בכך שידע על מעשיה של בן מאיר אך לא עשה די כדי למנוע אותם. ביוני 2003 הוא קיבל דו"ח שהעלה חשד להתעללות בחוסים במחלקה, אולם הוא לא התייחס אליו ברצינות. ….

מוסד פסיכיאטרי איתנים בניהולו של יעקב מרגולין – החשד: ידעו על ההתעללות אך שתקו – כתבה החשד: ידעו על ההתעללות אך שתקו , אפרת פורשר | 20/2/2006 , nrg – פרקליטות מחוז י-ם הגישה טיוטת כתב אישום נגד מנהל ביה"ח איתנים, סגנו, ועובדים אחרים, שמואשמים כי ידעו על התעללות באוטיסטים, אבל לא עשו דבר. כתב האישום – בכפוף לשימוע…

3 חודשי מאסר לעובד סמיון פיינשטיין שהתעלל בילדים אוטיסטים בבית חולים "איתנים" , הארץ , יוני 2009 – שלושה חודשי מאסר בפועל ושלושה חודשי עבודות שירות נגזרו אתמול (רביעי) על על סמיון פיינשטיין, עובד צוות במחלקה לטיפול בילדים אוטיסטים בבית החולים "איתנים", שהורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בהסדר טיעון בחמש עבירות של התעללות בחסרי ישע על ידי אחראי. …

שר הבריאות סגר את המחלקה האוטיסטית בביה"ח איתנים , news1 , ענבל אביב , יולי 2004 , – ועדת בדיקה של משרד הבריאות מצאה, בין השאר, כי אנשי הצוות הלבישו מטופל בבגדים תחתונים של נשים, אילצו מטופלים לאכול את ארוחותיהם על הרצפה, מתחת לשולחן ואסרו עליהם לדבר או לזוז כעונש; כל החשודים בפרשה הושעו מתפקידם 

איתנים, אנשים עם מוגבלויות, אשפוז כפוי, אשפוז פסיכיאטרי, הזנחה, התעללות בחוסים, טיפול פסיכיאטרי, יעקב מרגולין

פסיכיאטר יעקב מרגולין מנהל בית חולים איתנים ועוד שלשה בכירים הורשעו בהתעללות והזנחת מטופלים

פסיכיאטר יעקב מרגולין מנהל בית חולים איתנים ועוד שלשה בכירים הורשעו בהתעללות והזנחת מטופלים
מרגולין יעקב, עוזי שי, משה קלאן, אלכסנדר גרינשפון

הכתבה ההתעללות באוטיסטים ב"איתנים" || ארבעה עובדים הורשעו, בהם מנהל בית החולים לשעבר,  דן אבן, 13.12.2012, הארץ

הפרשה נחשפה לפני 8 שנים, ובכתב האישום תוארו מעשי התעללות חמורים בחוסים. אחת האחיות ופסיכיאטר הורשעו בהתעללות בחסרי ישע

ארבעה מעובדי בית החולים הפסיכיאטרי איתנים שבהרי יהודה הורשעו (לצפיה בהכרעת הדין הקלק כאן, בתקציר הקלק כאן) היום בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות שונות בעקבות פרשת ההתעללות במאושפזים אוטיסטים בבית החולים לפני שמונה שנים.

בין המורשעים מנהל בית החולים איתנים דאז, ד"ר יעקב מרגולין, שהורשע בעבירה של הזנחת מושגחים. מרגולין עזב את תפקידו מאז הפרשה, אך הוא עדיין מוגדר כ"מושעה מהתפקיד", ועל רקע ההרשעה צפוי להיפתח בקרוב במשרד הבריאות הליך לבחינת מעמדו.

פרקליטו עו"ד עפר ברטל, אמר בתגובה להרשעה כי "לראשונה בתולדות המדינה הורשע מנהל בית חולים בשל מחדל אגב מילוי תפקידו. במהלך פרשת ההגנה העידו שני מנהלי בתי חולים אחרים, ומסרו לבית המשפט כי לדעתם הרשעת מנהל בגין מעשה של עובדים הכפופים אליו אודותיהם לא ידע בזמן אמיתי מסוכנת למנהלי בתי חולים בכלל ולמאות מנהלים במגזר הציבורי והפרטי. אנו סבורים שבית המשפט הושפע גם מהדין הצבאי, לפיו אפשר להרשיע מפקד בגין מעשה של הפקוד שלו".

שני נאשמים נוספים בפרשה, ד"ר דניאל מאיר, פסיכיאטר של הילד שהיה מנהל מחלקת אוטיסטים בעת הפרשה ודנה בן מאיר, שהיתה האחות הראשית במחלקה, הורשעו בעבירה חמורה יותר של התעללות בחסרי ישע במספר אישומים. נאשמת נוספת, נעמה דוקשיצקי עמנואל שהיתה בעת הפרשה האחות הראשית באיתנים, הורשעה אף היא בעבירה של הזנחת מושגחים.

שני נאשמים נוספים ששימשו כעובדי כוח עזר במחלקה זוכו מאשמה. במסגרת הפרשה כבר הורשעו לפני יותר מארבע שנים שלושה עובדים נוספים שנמנו על כוח העזר במחלקה, שניים מהם בהודאה במסגרת עסקת טיעון, ונגזרו עליהם שישה חודשי עבודות שירות ושישה חודשי מאסר על תנאי.

במהלך הדיון המשפטי בפרשה נידונו 11 מקרים קשים ואכזריים של התעללות במאושפזים אוטיסטים באיתנים. בין השאר נידונה התעללות במאושפז הסובל מאוטיזם שנאסר עליו לדבר במשך מספר שעות ביום כאמצעי ענישה, מאושפז נוסף שנמנע ממנו טיפול בהתקפים אפילפטיים מהם סבל בטענה שהוא 'מעמיד פנים', מאושפז נוסף שסבל מנפילות מרובות ונמנע ממנו טיפול בחבלות שפיתח כתוצאה מהן, מאושפז שנהגו לקשור את ידיו בזמן הארוחה, מאושפז שנהג להטיח את הראש בקיר ומנעו מלצייד אותו בקסדה כדי שלא יפצע את ראשו מתוך הנחה כי הוא "מעמיד פנים", מאושפז נוסף שהצוות גזר את בגדיו, מאושפז אחר שסבל מבעיטות מצד אנשי צוות ואולץ לעבוד בעמידה, מאושפזת שאולצה לאכול על הרצפה מתחת לשולחן, מאושפז שהוכרח לאכול כל מה שהוגש לו בצלחת, מאושפז שסבל מפרצי אלימות ואולץ לשהות בחדר קטן ללא איוורור חיצוני ברוב שעות היממה ושני מאושפזים שאולצו לשהות זמן רב עם בגדים ספוגים בשתן. בפסק הדין בפרשה, הבהיר השופט צבי סגל כי הקל בחלק מהאישומים. "הרשעת הנאשמים אינה מתייחסת לכלל מרכיבי האישומים שיוחסו להם מלכתחילה בכתב האישום, אלא בחלק מן המקרים למרכיבי התנהגות מסוימים בלבד. לכמה מן המעשים האחרים שהוזכרו בכתב האישום, הכרעתי כי חרף הפסול המוסרי שדבק בהם, ביצועם לא חצה את הרף הפלילי והם אינם חמורים עד כדי ביצוע עבירה של התעללות", כתב בפסק הדין.

ישראל היום דצמבר 2012 - יעקב מרגולין ובכירים נוספים הורשעו בהזנחה והתעללות בחוסים במוסד איתנים
ישראל היום דצמבר 2012 – יעקב מרגולין ובכירים נוספים הורשעו בהזנחה והתעללות בחוסים במוסד איתנים

התעללות במטופלים בבית החולים הפסיכיאטרי לנוער "איתנים" ירושלים

קישורים:

עומס חסר תקדים בבתי החולים הפסיכיאטריים "איתנים" ו"כפר שאול" באזור ירושלים – תפוסת היתר בבתי החולים "כפר שאול" ו"איתנים" מביאה לכך שחולים שוכבים על מיטות מתקפלות בחדר האוכל ..

התעללות במטופלים בבית החולים הפסיכיאטרי לנוער "איתנים" ירושלים – תחקיר של עמנואל רוזן וענת גורן, אפריל 2008, ערוץ 2: בית החולים הפסיכיאטרי "איתנים" אמור לטפל בבני נוער במצוקה קשה של התעללות, ואלימות, אך הם יוצאים משם חבולים ופגועים לא פחות. מטופלת א': "אמרו לי שאם אני לא אשתה את זה אז הם יקשרו אותי וידחפו לי את זה באינפוזיה, שתיתי את כל הכמות. אחרי 10 דקות התחלתי להקיא, והסתובבתי עם פח כל היום. באחד בלילה לא יכולתי להירדם כי לא יכולתי בכלל לשכב, כל פעם ששכבתי אז הקאתי עוד ….

כתב אישום חמור נגד מנהל ושמונה עובדים בבית החולים הפסיכיאטרי "איתנים", ירושלים – ניר חסון הארץ 25 דצמבר 2006 – מנהל בית החולים, ד"ר יעקב מרגולין, מואשם בכך שידע על מעשיה של בן מאיר אך לא עשה די כדי למנוע אותם. ביוני 2003 הוא קיבל דו"ח שהעלה חשד להתעללות בחוסים במחלקה, אולם הוא לא התייחס אליו ברצינות. ….

3 חודשי מאסר לעובד בי"ח שהתעלל בילדים אוטיסטים בבית חולים "איתנים" , הארץ , יוני 2009 – שלושה חודשי מאסר בפועל ושלושה חודשי עבודות שירות נגזרו אתמול (רביעי) על על סמיון פיינשטיין, עובד צוות במחלקה לטיפול בילדים אוטיסטים בבית החולים "איתנים", שהורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בהסדר טיעון בחמש עבירות של התעללות בחסרי ישע על ידי אחראי. …

שר הבריאות סגר את המחלקה האוטיסטית בביה"ח איתנים , news1 , ענבל אביב , יולי 2004 , – ועדת בדיקה של משרד הבריאות מצאה, בין השאר, כי אנשי הצוות הלבישו מטופל בבגדים תחתונים של נשים, אילצו מטופלים לאכול את ארוחותיהם על הרצפה, מתחת לשולחן ואסרו עליהם לדבר או לזוז כעונש; כל החשודים בפרשה הושעו מתפקידם

איתנים, בית חולים פסיכיאטרי, התעללות, יעקב מרגולין, משרד הבריאות, סכנת חיים

בית חולים פסיכיאטרי לנוער "איתנים" ירושלים

תחקיר של עמנואל רוזן וענת גורן, אפריל 2008, ערוץ 2: בית החולים הפסיכיאטרי "איתנים" אמור לטפל בבני נוער במצוקה קשה של התעללות, ואלימות, אך הם יוצאים משם חבולים ופגועים לא פחות.

.

מטופלת א': "אמרו לי שאם אני לא אשתה את זה אז הם יקשרו אותי וידחפו לי את זה באינפוזיה, שתיתי את כל הכמות. אחרי 10 דקות התחלתי להקיא, והסתובבתי עם פח כל היום. באחד בלילה לא יכולתי להירדם כי לא יכולתי בכלל לשכב, כל פעם ששכבתי אז הקאתי עוד. הזמינו את הרופא תורן, הוא אמר לי שהקיבה שלי בפעילות יתר ושזה מסוכן לי ללב, ושהוא יתן לי כדור נוגד הקאות."
.
מטופלת ב': "הכניסו אותי לחדר הרגעה, … שם את הידיים שלו מתחת לבית שחי שלי וחנק אותי, … הצמיד לי חזק חזק את הראש לחזה, וחרחרתי, אני זוכרת אמרתי לו: 'עזוב אותי' , אחרי 5-7 שניות הוא זרק אותי לרצפה , הוטחתי בקיר, ושכבתי שם על הרצפה דקה שתיים, לא ראיתי כלום, רק מטושטש, ולא יכולתי לנשום, ניסיתי להכניס אויר, קמתי אחרי כמה דקות, התחלתי כבר לבכות, 'די שברתם אותי, אני מרימה ידיים, אני נכנעת', וכן דפקו לי שם זריקה בתחת."
.
מטופל ג': "ישבתי בחדר פעם אחת ובכיתי כי הרגשתי מאוד מאוד רע, אני לא יכולתי לישון, והמשכתי לבכות בחדר, ובכיתי ממש בשקט במיטה, לא עוברת חצי שעה, ושני אחים כלליים מגיעים וגוררים אותי לחדר קשירה בגלל שבכיתי".
ראה כתבה מלאה כ- 10 דקות

כתב אישום חמור נגד המנהל ד"ר יעקב מרגולין ו-8 נעובדיו מדצמבר 2006 – ניר חסון הארץ
כתב אישום חמור נגד מנהל ושמונה עובדים בבית החולים הפסיכיאטרי "איתנים", שליד ירושלים, קיים מדצמבר 2006. בין העבירות המופיעות בכתב האישום: תקיפת חסרי ישע, התעללות בחסרי ישע, הזנחת מושגחים, שימוש פסול באמצעי כפייה והפרת חובת דיווח.
.

כתב האישום מתאר מסכת קשה מאוד של התעללות במאושפזים, הסובלים מאוטיזם ופיגור. הנאשמת העיקרית היא דנה בן מאיר, ששימשה כאחות הראשית במחלקת שבה טופלו האוטיסטים. על פי כתב האישום הובילה בן מאיר מדיניות נוקשה מאוד כלפי המטופלים, שכללה מניעת תרופות, מעשים משפילים, אלימות ודיכוי. בן מאיר החליטה על דעת עצמה כי ניתן לשנות בכפיה התנהגויות מסוימות של החוסים, שנבעה לדעתה מהתנהגות רצונית, כמו התקפי אפילפסיה. לכן היא הורתה לצוות המחלקה לנהוג בקשיחות ואף באלימות כלפי החוסים.
.

מנהל בית החולים, ד"ר יעקב מרגולין, מואשם בכך שידע על מעשיה של בן מאיר אך לא עשה די כדי למנוע אותם. ביוני 2003 הוא קיבל דו"ח שהעלה חשד להתעללות בחוסים במחלקה, אולם הוא לא התייחס אליו ברצינות. "נאשם 1 (מרגולין) לא נקט אמצעים סבירים כדי לספק לחוסים, חולים קשים, צרכי חיים חיוניים: טיפול הולם, יחס אנושי, דרכי טיפול מקובלות והגנה מפני התעללות בהם", נכתב בכתב האישום.

חמשת הנאשמים האחרים הם עובדי המחלקה שמואשמים בהפעלת אלימות פיזית ומילולית, התעללות והזנחת החוסים. האחות הראשית של בית החולים, נעמה עמנואל-דוקשיצקי מואשמת בהתעללות בחסרי ישע ובהפרת חובת הדיווח. כתב האישום מכיל גם מקרים של אלימות פיזית ואיום באלימות פיזית כלפי המטופלים.

נקודות:

  • במשרד הבריאות לא הפיקו את הלקחים מהעמדה לדין של המנהל ושמונה מהעובדים של בית החולים הפסיכיאטרי "איתנים" בירושלים,וההתעללות במטופלים נמשכת, למרות שננגד המנהל ושמונה מעודי בית החולים האשמים מתנהל משפט.
  • בבית החולים הפסיכיאטרי "איתנים" משתמשים בקשירות, וזריקות כאמצעי ענישה.
  • בבית החולים הפסיכיאטרי "איתנים" משתמשים באמצעי טיפול המסכנים את חיי המטופלים.

קישורים: