בקשת סיוע מהרווחה, הונאות משרד הרווחה, הוצאת ילדים מהבית, חנה בית הלחמי, לשכת רווחה, מדיניות משרד הרווחה

חנה בית הלחמי מציגה: דרכי רמיה משרד הרווחה להוצאת ילדים מהבית

אולפן וואלה News – יוני 2015 –  חנה בית הלחמי מציגה – דרכי רמיה משרד הרווחה להוצאת ילדים מהבית

חנה בית הלחמי טוענת כי יש למשרד הרווחה מדיניות מוסדרת של הוצאת ילדים מהבית ורוב התקציבים של משרד הרווחה מופנים למסגרות חוץ ביתיות. גם אם רוצה עובדת סוציאלית כלשהי לשקם משפחה בקהילה המשאבים העומדים לרשותה שואפים לאפס.

כל המקרים שילדים נרצחו ע"י הוריהם היו מוכרים לרשויות הרווחה. כיש מדיניות כל כך סיסטמטית להוצאת הילדים מהבית, קיים לחץ, ויותר מוציאים מאיפה שאפשר ופחות מאיפה שצריך. וזה גורם שדווקא הורים קשים ואלימים, הרווחה מתעקשת להשאיר את הילדים ברשותם. רשויות הרווחה מוציאות את הילדים ממשפחות מוחלשות בד"כ, לא רק כלכלית.

רבים מהילדים מוצאים מהבית משום שההורים ביקשו סיוע כלשהו מלשכת הרווחה העירונית, או דיכאון אחרי לידה, הרווחה מתחילה מיד בכתיבת תסקיר שפעמים רבות הקשר בינו למציאות מאוד רופף, בית המשפט מתייחסם אל התסקיר כחוות דעת מקצועית, ואז נעשה דיון ללא נוכחות ההורים (ע"פ סעיף 12 לחוק הנוער).

דנה ויילר פולק, הונאות משרד הרווחה, הוצאת ילדים מהבית, חנה בית הלחמי, לשכת הרווחה חולון, מדיניות משרד הרווחה

לשכת הרווחה חולון – דרכי רמיה להוצאת ילדים מהבית

האב מתפקד, האם החלימה – אז למה המדינה מוסרת את הילדים לאימוץ?
כששרותי הרווחה בחולון סברו שאלון ושלומית אינם מתפקדים, הם הכריזו על ילדיהם קטינים נזקקים ושלחו אותם למסגרות אחרות. למרות חוות דעת של פסיכיאטר שקבע כי הורותם שוקמה, מסרבים להשיב אליהם את הילדים. "באותו רגע חרב עלי עולמי". צפו בריאיון לאולפן וואלה!NEWS – דנה ויילר פולק – יוני 2015

תינוק בן שבעה חודשים נופל מידי אימו, בשרותי הרווחה זועמים. פעוטה במשפחת אומנה שותה תרופה שאינה שלה, מגיעה לבית חולים עם כוויות קשות מתה רותח, שרותי הרווחה בתגובה: "זה קורה". שני המקרים הללו מבהירים היטב את המגמתיות שבה פועלים לעתים שרותי הרווחה. "לא הכרתי את פרצופם האמיתי, אך היום אני מבין שזה כמו 'עמי ותמי': מצד אחד מאכילים ודואגים ומצד שני מבשלים לך תיק שבסופו מודיעים לך: 'הילדים הולכים לאימוץ'", מסכם אלון (שם בדוי, כך גם יתר השמות בכתבה) את המסע הבלתי הגיוני שהוא עובר יחד עם אשתו שלומית להשבת ילדיו הביתה.

סיפורם של אלון ושל שלומית מעלה שאלות קשות על אודות התנהלותם של שרותי הרווחה מול אנשים ברגעי משבר בחייהם, ועל אודות היד הקלה על ההדק בהוצאת ילדים מהבית. יתרה מכך, על אף שמדובר במצבי משבר זמניים, עולה התהייה האם בשרותי הרווחה לא מהססים לעתים לפעול בדרכים בלתי הפיכות – הכרזה על ילדים כבני אימוץ בעוד שהוריהם חיים, בריאים ומתפקדים. "האבסורד הוא שאותה משפחת אומנה שבה עלמה נפגעה היא המשפחה המועמדת לאמץ אותה ואצלם מתייחסים לאירועים כאלה באמירה – 'זה קורה'", אומר אלון. "כשאורי (אחיה של עלמה – דו"פ) נפל מהידיים של רעייתי בבית, הם השתוללו וזעמו אפילו שלא קרה דבר. הסברנו שאנחנו בני אדם, אבל מאז מנפנפים בזה בכל מקום שיכולים. כנראה שיש מקומות בהם זה יכול לקרות, אצלנו לא".

שר הרווחה חיים כץ - אלימות ורמיה נגד הורים וילדים

כשפוגשים את אלון, חוזים באדם חרדי, נורמטיבי, שאף ממהר להבהיר: "שרתתי שירות צבאי מלא". לא בדיוק הדמות שקופצת לראש ישר כמי ש"הרווחה לקחו לו את הילדים". אלון ושלומית אינם מתכחשים לעובדה ששלומית חוותה קשיים נפשיים בעברה, וטופלה. עם זאת, לטענתם בין המציאות לבין מה שמתארים בשרותי הרווחה פעורה תהום. הם מדגישים שאין ביכולתם להבין מה מניע את העובדות הסוציאליות בטיפול בהם. לטענתם, ניכר כי שמו להן למטרה להוציא את ילדיהם מהבית, וחמור מכך – לתלוש אותם מחייהם לנצח על ידי הוצאתם לאימוץ.

שרותי הרווחה יכולים להתערב בחיי משפחה מתוקף חוק הנוער (טיפול והשגחה) בכמה מקרים שיובילו להכרזה על קטין כ"קטין נזקק": כשלא נמצא אחראי לקטין, כשהאחראי לקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או כשהוא מזניח את הטיפול בו או את ההשגה. כמו כן, יכולים שרותי הרווחה להתערב במשפחה אם היא כוללת קטין שביצע עבירה פלילית, שנמצא משוטט או מקבץ נדבות, שנתון להשפעה רעה או חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה או ששלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע.

התעלמות מוחלטת מחוות הדעת של ההורים

אלון ושלומית נישאו בשנת 1999 והביאו לעולם חמישה ילדים. לפני לידת בתם השנייה הבחין אלון כי שלומית מרבה להישאר בבית עם תריסים מוגפים. הזוג פנה למרפאה קהילתית לבריאות הנפש בחולון, שם קבעו בצורה חד-משמעית כי שלומית לוקה בסכיזופרניה. היא טופלה על ידי מנהלת המרפאה. חוות דעת נוספת של פסיכיאטר פרטי קבעה כי מדובר בדיכאון, שלא בהכרח על רקע סכיזופרניה. "כל הזמן הזה שלומית תפקדה וטיפלה בבנות, אך הקושי העיקרי שלנו היה שהיינו זוג עם שלוש בנות בדירת 40 מטר, מה שהקשה מאוד על כולם", משחזר אלון. "אחרי שעברנו לדירה מרווחת יותר ולצד טיפול, מצבה של שלומית התייצב והיא תפקדה בצורה מוחלטת כשהמחלה, אם בכלל הייתה, לא הייתה מורגשת בשום צורה".

פנייה נוספת לאותה מרפאה לצורך בדיקה של שירה, בתם השנייה, העלתה כי לילדה בעיה נפשית וההמלצה הייתה להעבירה למסגרת חינוכית מותאמת, טיפול תרופתי ואף אשפוז. הזוג לא קיבל את הדברים ופנה לפסיכיאטר עצמאי. זה קבע כי מדובר בסך הכול בחוסר הבשלה רגשי. עם זאת, בשרותי הרווחה, שהכירו את המשפחה כמה שנים קודם לכן, מיד תויגו ההורים כמתכחשים לקביעתה של המרפאה וכסרבני טיפול. זאת תוך התעלמות מוחלטת מחוות הדעת שהוצגה להם על ידי ההורים.

בשנת 2011 נולד לזוג בן ראשון אחרי שלוש בנות. "שלומית שמחה מאוד, היא דאגה לו כל רגע וטיפלה בו בלי הפסקה", מתאר אלון. "תוך זמן קצר נכנסה להריון חמישי כשבפעם הראשונה לא היה הפרש גדול בין הילדים, מה שבאופן טבעי יצר קצת חששות".
 לאחר הלידה הציעו שרותי הרווחה למשפחה סיוע במימון גן לאורי. על מנת לקבל את הסיוע נדרש הזוג להציג אישור על הטיפול שעוברת שלומית במרפאה לבריאות הנפש. פנייתה לאותה מרפאה הובילה לשיחה שגרתית, שבה טענה שלומית שהיא מתקשה בטיפול בארבעה ילדיה. אלא שהדברים הועברו מידית לשירותי הרווחה בטענה שהיא לא נראית טוב ושיש לבדוק מה קורה בבית.

"הם ניסו להתחיל לטפל בה תרופתית ואני התנגדתי לטיפול, היות שהיא הייתה בהריון וזה יכול להשפיע על העובר", מספר אלון. "אבל הרופאה שטיפלה בה טענה שמדובר בתרופות שלא משפיעות ושאינן עוברות לעובר. הדבר הוביל לוויכוח ביני לבין הרווחה ובמהלכו איימו שיכתבו שאני 'לא משתף פעולה' כך שלבסוף לא הייתה לי ברירה ופשוט נכנעתי", הוא אומר היום כמי שמתחרט על הרגע.

ביולי 2012 נולדה עלמה, בתם החמישית של השניים, אך מצבה של שלומית הלך והורע. "כבר בבית החולים ניכר היה ששלומית לא מסוגלת לטפל בעלמה והביעה חששות גדולים מטיפול בילדים", מספר אלון. "נוסף על כך, מיד אחרי הלידה אבחנו בעיות מסוימות כתוצאה מהשימוש בתרופות. אותו שימוש שהרופאה אמרה לי שאינו עובר לעובר. בעקבות המצב עלמה נשארה כשבוע בבית החולים, ואחריו הודיעו לנו ששולחים אותה למקלט חירום ל-30 יום".

בקשה תמוהה

בשל מצבה של שלומית, פנו בני הזוג לפסיכיאטר נוסף שטען כי מדובר בדיכאון והמליץ על טיפול תרופתי. שוב לא קיבלו שרותי הרווחה את חוות הדעת ודרשו מהם באופן תמוה לפנות אותה למרפאת בריאות הנפש ולפעול אך ורק על פי המלצתם. ההמלצה כללה זריקות, תרופות וכן אשפוז, שלו התנגד אלון. על כן הוחלט על מנוחה אצל אחותה.

באותה תקופה נותר אלון לבדו עם ארבעה ילדים. "על אף הנסיבות טיפלתי בהם למופת", מתאר אלון את התקופה. "אך פתאום הגיעו דיווחים מהגן של אורי, שהרווחה סייעו לנו במימונו. אמרו שהוא מגיע מורעב לגן. מדובר בטענה מוזרה לאור העובדה שהייתי מביא אותו מוקדם ומביא להם דייסה לתת לו. זה לא היה קל בכלל, אבל טיפלתי בילדים למופת כשקיבלתי גם עזרה מהקהילה שלנו, שסייעה במזון ובניקיון הבית".

אז, לדבריו, באו שרותי הרווחה "בגישה טובה" ואמרו לו: "עלמה מחוץ לבית, קשה לך עם אורי (שהיה אז בן שנה – דו"פ), בוא נעזור לך ונשים אותו אצל אחותה של שלומית". "הסכמתי, כל עוד היה מדובר במשפחה", הוא אומר, "אך מה שהם לא סיפרו זה שמחתימים אותי על תצהיר שבו אורי אכן עובר לדודה, אבל האחריות החוקית עליו עוברת ללשכת הרווחה". הוא מודה כי אם היה מבין את זה באותו רגע לעולם לא היה חותם על מסמך שכזה. באותו מעמד, בדצמבר 2012, הכריזו שרותי הרווחה על כל חמשת ילדי המשפחה כקטינים נזקקים תחת אחריות שרותי הרווחה.

בשל כך, שלוש הבנות הגדולות הוצאו לפנימייה לבנות באשדוד ואורי שהה אצל דודתו במשך כחודשיים. במהלך אותה תקופה היו חיכוכים ואי הסכמות בין אלון לבין אחותה של שלומית, בעיקר בשל העובדה שהיא חילונית. כששירותי הרווחה ראו שהדברים לא מסתדרים החליטו על העברתו של אורי למשפחת אומנה. "הייתה פה התלבטות גדולה האם לגדל את אורי על חיי חלוניות או לדאוג לרוחניות ולשלוח אותו למשפחת אומנה זרה", מספר אלון. "בכל הוועדות אמרו לי – 'תירגע, זו רק אומנה', אבל מסתבר שאצלם הכול מתוכנן. ראיתי את הדוחות שכתבו על הילדים – 'הזנחה קשה', 'לא דואגים לילדים'. הכול שקרים על גבי שקרים".

במשך הזמן מצבה של שלומית הלך והשתפר. לקראת ועדה נוספת ברווחה הלכה לפסיכיאטר נוסף, שקבע כי אמנם יש לה בעיות אך לא ברמה שמונעת טיפול בילדים. על כן, הוא המליץ על החזרת הילדים לביתם. "אנחנו יושבים בוועדה והם אומרים שהם באמת רואים שחל שיפור במצבה, אבל היא עדיין לא בסדר ולא מסוגלת לטפל בילדים", משחזר אלון. "זה היה מוזר כי לשנינו היה ברור שהכול בסדר והם ממשיכים בשלהם כשיש להם ביד חוות דעת של גורם מוסמך. פתאום אחת מהן אומרת – 'אני ממהרת, אני קובעת אימוץ לשניהם', בטון דומה כאילו אמרה שהיא הולכת לסופר". "הייתי בשוק", הוא מודה, "ואז יו"ר הוועדה אומר – 'טוב בסדר אני גם חושבת'. לא האמנתי למה שאני שומע. המצב רק משתפר והם פותחים תיק אימוץ? באותו רגע חרב עליי עולמי, הרגשתי שאני מאבד את ילדיי".

באותו יום פנו אלון ושלומית לעו"ד יוסי נקר, שייצג אותם בהליך המשפטי. במהלך הדיון ולאור השיפור ההולך וגדל במצבה של שלומית הגיש הזוג חוות דעת של פסיכיאטר ביחס למסוגלות ההורית שלהם, כשזה קבע כי הורותם שוקמה והם מסוגלים לדאוג כראוי ולטפל בכל אחת מחמשת ילדיהם. בינתיים שירה, בתם השנייה, חזרה הביתה בשל אי הסתגלות לפנימייה ושוהה בבית זה שנה.

ברווחה לא מוותרים על "המצב הזמני"

הזמן חלף וברווחה החליטו שלא מוותרים על מה שהוגדר שוב ושוב כ"מצב זמני". באוקטובר האחרון הוגשה בקשה להכרזה על אורי ועל עלמה כבני אימוץ. אלא שבשל הזמן הארוך שלקח להגיש את הבקשה, מדובר בבקשה המציגה תמונה לא אקטואלית. נכללות בה טענות שחלקן אינן בתוקף, ונראה כי אנשי הרווחה ממשיכים להתעלם לחלוטין מחוות דעת שאינן עולות בקנה אחד עם הבקשה.

בבקשה מפרטת תמי הר פאר, עובדת סוציאלית לחוק האימוץ, באמצעות באת כוחה, רשימת אירועים המצביעים לטענתם על תפקוד לקוי של ההורים. כך מצוין כי שירה, שבינתיים חזרה לביתה, לא נשלחה למסגרת חינוכית. אלא שלא מצוין כי אלון ביקש שלא להחזירה למסגרת שממנה הוצאה, והוחלט באופן משותף כי תשלח למסגרת בפתח תקווה. דבר זה לא קרה לבסוף. במהלך השנה האחרונה שירה לומדת במסגרת חינוכית בצורה תקינה.

בבקשה נכתב עוד כי רופאה ממרפאת בריאות הנפש טענה כי לשלומית מחשבות שווא של רדיפה וכי היא מסרבת לטיפול תרופתי. אלא שלא מצוין כי מדובר בטענות בנות כמה שנים שאינן עדכניות וכי קיימות חוות דעת אחרות שמפריכות את הטענה. כמו כן, לא מצוין ששלומית טופלה בטיפול תרופתי, כזה שאף השפיעה על עוברה.

טענה קשה נוספת שמציגים שרותי הרווחה היא כי שלומית הצהירה שאינה רוצה יותר לטפל בילדיה. שוב, מדובר בשימוש מניפולטיבי מעט במשפט שאמרה שלומית כשהייתה במצב לא טוב, אחרי לידה, מבלי להכניסו להקשר מתאים. דבר מקומם נוסף הוא השימוש שעושים שרותי הרווחה בנושא זה. זאת, משום שהרשויות השונות פועלות רבות לעודד נשים, על אחת כמה וכמה אחרי לידה, לפנות לגורם מקצועי ולדווח אם הן חשות בדיכאון. אולם שימוש זה מהווה אסמכתה כי לנשים עדיף שלא לדווח או לפנות לעזרה אם הן חשות מצוקה, שכן הדבר עלול להתנקם בהן.

עוד מצוין, כי מצבה של שלומית השתפר, אך בהמשך מסייגים בשרותי הרווחה כי הדבר לא בהכרח משליך על שיפור יכולותיה ההוריות. זאת כלל בלי לטרוח לציין כי הוגשו כמה חוות דעת שלפיהן להורים יכולת תפקודית תקינה וניתן להחזיר ילדיהם לביתם. יתרה מכך, לא ציינו בבקשה דוח של מרכז השיקום שבו שהתה שלומית מדי יום. סיבה אפשרית לכך יכולה להיות העובדה כי מדובר בדוח חיובי מאוד, שבעקבותיו גם יצאה שלומית לעבוד בשוק החופשי כסייעת בגן ילדים. דוח נוסף שלא הוזכר הוא זה של "מרכז קשר", שהעיד על קשר טוב בין ההורים לילדיהם, אותם הם רואים פעם בשבוע בלבד, גם זאת רק לאחר מאבק.

"המקרה הזה ממחיש את העובדה שבכל הנוגע לתיקי אימוץ ותיקים לפי 'חוק הנוער טיפול והשגחה' היד של הרווחה קלה על ההדק", טוען עו"ד נקר. "מה שמכתיב את הליכי האימוץ הוא מחסור בתינוקות לאימוץ, ולכן מקרים כאלו שהם לא קיצוניים מגיעים לידי אימוץ. ברגע שמוציאים ילד רך בשנים מההורים ומנתקים אותו מההורה על ידי זה שמצמצמים בצורה בלתי אנושית את ימי הביקור לפעם לשבועיים למשך שעה הדבר נועד ליצור נתק רגשי בין הקטין להורה כדי לשכנע את בית המשפט שאם הילד יחזור להורה הביולוגי זה יגרום לו נזק".

במשרד הרווחה סירבו להגיב

במשרד הרווחה סירבו להתראיין או להגיב לטענות באשר להתנהלות עובדות השרות למען הילד המטפלות בנושא האימוץ. זאת, בטענה שלפיה החוק אוסר זאת.

משרותי הרווחה ברשות המקומית נמסר: "המשפחה מוכרת לשירותי הרווחה בחולון משנת 2005 עקב קשיים בתפקוד שני ההורים בטיפול בילדיהם. חמשת הילדים הוצאו מרשות הוריהם לאחר החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה והאגף לשירותים חברתיים בעירייה פעל על פי החלטותיו. באגף ישנו מידע רב על המשפחה שאנו מנועים מלפרסמו בשל היותו חסוי. אם המשפחה תגיע לאגף ותחתום על טופס ויתור על סודיות – נוכל להתייחס בהרחבה".

לפניות לכתבת: danawp@walla.com

אלימות משרד הרווחה, חנה בית הלחמי, יוסי נקר, יוסי סילמן, מאבק ציבורי, נעמה לנסקי, סחר בילדים, שחיתות

יוסי סילמן – מתנה החזרת ילד לאימו בהפסקת פעילותה הציבורית

ישראל היום - ינואר 2014 - יוסי סילמן - מתנה החזרת ילד לאימו בהפסקת פעילותה הציבורית
ישראל היום -שישבת – 23.01.2015

ינואר 2015 – במאמרה של נעמה לנסקי על האמא אביגיל (האמא ש') מעידים עו"ד יוסי נקר, חנה בית הלחמי, ונחמה דיכנה כי בפגישה שערכו עם מנכ"ל משרד הרווחה יוסי סילמן, היתנה סילמן החזרת הילד לאימו אביגיל תנאי: "שהיא תדומם את מאבקה ברשתות החברתיות,".

מדובר בהתנהלות תוקפנית ואלימה שמנהלים משרד הרווחה והמנכ"ל יוסי סילמן במחשכים בדלתיים סגורות ללא ראיות בבתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער לסחר בילדים במוסדות משרד הרווחה, אומנה ואימוץ. חששם של הפקידים המושחתים במשרד הרווחה הוא שפשעיהם ומעלליהם נגד הורים וילדים יחשפו ולכן הם מתנים החזרת הילדים לביתם ומשפחתם בהסרת פרסומים על פשעיהם.

תמוהה גם התנייתו של סילמן להחזרת הילד לאימו בכך שהיא "תשכיר דירה לבדה" הרי משרד הרווחה משלם להחזקת הילד מחוץ לביתו פי עשר מעלות השכרת דירה, מדוע אם כן משרד הרווחה אינו מסייע למשפחות לשכור דירה בטרם יתלוש מהם את הילדים?

יוסי סילמן - מתנה החזרת ילד לאימו בהפסקת פעילותה הציבורית

הוצאת ילדים מהבית, חנה בית הלחמי, יוסי נקר, יעל דן, מאבק ציבורי, מדיניות משרד הרווחה, פייסבוק

עו"ד יוסי נקר וחנה בית הלחמי – מתודולוגיית משרד הרווחה להוצאת ילדים מהבית בכפייה


7 בינואר 2015 – עושים צהריים עם יעל דן – חנה בית הלחמי ועו"ד יוסי נקר מומחה חוק ונוער, מציגים 10מתודולוגיות משרד הרווחה להוצאת ילדים מהבית בכפייה:

הילד של האמא ש' שנחטף ממנה על ידי משרד הרווחה חזר אליה בזכות המאבק הציבורי.
שניהם אומרים שלולא המאבק התקשורתי, האמא הזו היתה בוכה עד היום על הכר כל לילה כי הבן שלה לא איתה. "עו"ד יוסי נקר: אני קורא לזה "החזרת פייסבוק". זה ילד שהוחזר בזכות הפרסום בפייסבוק. לולא הפוסט שפורסם בפייסבוק שתפס, הילד הזה לא היה מוחזר. צריך להבין הפוסט נכתב אחרי שש' חוזרת מוועדת החלטה, שבה ההחלטה היא לפתוח בהליך אימוץ. אנחנו שנה בערך אחרי אותו פוסט וועדת ההחלטה. ילד שמערכת הרווחה חשבה שהוא צריך בכלל להיות מנותק מאמא שלו, באימוץ סגור, שהיא לא תראה אותו יותר לעולם. שאולי היא יכולה להשאיר לו מכתב, שבגיל 18 אם הוא ירצה לפתוח את תיק האימוץ. אותו ילד הזה היום, הוא בידיים שלה. מבלי שקרה שום דבר בדרך, מקודם החליטו שהוא יהיה איתה והיום החליטו אחרת."

לולא המאבק התקשורתי – משרד הרווחה לא היה מחזיר את הילד לאם.
אותו ילד הזה, הוא היום בידיים שלה. מבלי שקרה שום דבר בדרך.
חנה בית הלחמי פועלת בהתנדבות למען אימהות שילדיהן נלקחו מהן ללא הצדקה על ידי משרד הרווחה.
עו"ד יוסי נקר ייצג את האם בהליך להחזרת בנה לחיקה.
שניהם אומרים שלולא המאבק התקשורתי הבן של ש' לא היה מוחזר אליה עד היום. עו"ד יוסי נקר אומר: "החזרת פייסבוק. ילד שהוחזר לאמו בזכות הפרסום בפייסבוק וברשתות החברתיות".

משרד הרווחה חוטף ילדים ממשפחות מוחלשות על פי המתודולגיות:

1. עבודה במחשכים בדלתיים סגורות הרחק מהביקורת הציבורית.
2. משרד הרווחה תוקף בעיקר אוכלוסיות מוחלשות.
3. מדיניות משרד הרווחה לשלוח פעוטות של משפחות מוחלשות לאימוץ סגור.
4. משרד הרווחה מעביר תקציבים מנופחים לעמותות לטפל בילדים שניתן לסייע במסגרת הקהילתית ברבע עלות.
5. משרד הרווחה מקצה את התקציבים להוצאת הילד מהבית.
6. מדיניות משרד הרווחה היא קודם כל לבדוק אפשרות אימוץ או הוצאה מהבית.
7. מדיניות משרד הרווחה מושפעת מלחצים (לרבות שוחד) מעמותות מופרטות של אומנה, אימוץ, פנימיות, מרכזי חירום ועוד…
8. התרבות הארגונית של משרד הרווחה היא הוצאת ילדים מהבית בשרירות לב.
9. משרד הרווחה מורח את הציבור בוועדות בדיקה פיקטיביות שמסקנותיהן לא מיושמות לעולם.
10. משרד הרווחה מונע ממשפחות ייצוג הולם בועדות החלטה סטטוטוריות המכריעות גורל הילדים והמשפחה.

הוצאת ילדים מהבית, חנה בית הלחמי, כנס סולודקין יוני 2014, מדיניות משרד הרווחה

אין אנחת רווחה – מאמר מאת חנה בית הלחמי

יולי 2014 – כתבה של חנה בית הלחמי על הכנס של עמותת ע.ל.י.ה לזיכרה של מרינה סולודקין ז"ל והדיון שהתקיים בו על מינוף התקשורת את המאבק נגד הוצאת ילדים מהבית.

Hanna Beit Halachmi

אין אנחת רווחה. הטור השבועי, העיר צומת השרון, על כנס מינוף המאבק לשינוי מדיניות הרווחה, באמצעות התקשורת. ישבתי בפאנל במשבצת הרשתות החברתיות, הטור מתמקד בתקשורת המסורתית, בעיקר.

בצל כל האירועים הקשים המתחוללים במקומותינו, התקיים בשבוע שעבר הכנס של עמותת ע.ל.י.ה בנושא מינוף תקשורתי של המאבק לשינוי מדיניות הרווחה. השתתפו בו כמה עיתונאיות חשובות: נעמה לנסקי מישראל היום, יאנה עברי – לשעבר ערוץ 9 ו-10 והיום ערוץ 2, ורד פלמן מערוץ 1, וצופית גרנט.

מעורבות נשות תקשורת ברמה כזו, היא חסרת תקדים. היא נוצרה לא מעט מתוך הבאזז הגדול שיצרנו ברשת האינטרנט, שהפך את העיסוק בנושא ל- must. למרבה הצער, לא כל התקשורת חשבה ככה. מי כן? נעמה לנסקי ערכה סדרת תחקירים שזעזעו את אמות הספים והגיעו לוועדות הכנסת, יאנה עברי נלחמה כעיתונאית על זכויותיה של כל אמא ואמא שילדיה הופקעו מרשותה בעוון עוני וזכתה לאיומים, לעימותים עם משטרה (שהוזמנה ע"י פקידות הסעד), מה-לא, ורד פלמן לקחה סיפור אחרי סיפור ועשתה מהם אייטם 

למהדורת החדשות בפריים טיים. היו גם את צינור לילה שהביאו אימהות בטשטוש פנים לספר את סיפורן לציבור ואת יעל דן שעקבה בתכניתה אחר סיפורים בולטים בעוולותיהם. והשאר?

צופית גרנט בנושא הוצאת ילדים מהבית ע"י הרווחה – התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים

אמרה על כך צופית גרנט, באומץ האופייני לה: "הדבר הכי חשוב לעשות, זה לתקוף את התקשורת, כי התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים במדינת ישראל. כלום! הם פחדנים. הם תבוסתניים. הם אינטרסנטיים. אנשים שיושבים בטופ של הטופ, אין להם ביצים להזיז את הגבינה לשום כיוון. הם פחדנים! והעיתונאים הכי גדולים במדינת ישראל, הם עלובים ופחדנים לפעמים בגישה שלהם. את (פונה למנחה, בילי מוסקונה לרמן) יודעת כמה פעמים, אני אישית, התחננתי, כמות הליקוקים שאני מלקקת לחברי כנסת, לעיתונאים בכירים, שיעזרו לי… לתקשורת יש לה פה תפקיד מאוד מאוד מסיבי, כי אנשים הם חלשים. … לתקשורת יש פה תפקיד של גיוס. אנחנו פה בצו 8. התקשורת זה נהיה מצב פוליטי. כל העונה הבאה שלי של אבודים, היא על רווחה". ולאחר שהיא מספרת את סיפורה של ילדה חרדית שהוצאה לפנימייה חילונית, בבידוד מצמרר ומיותר, ללא שום צורך או סיכון לחייה, בריאותה, רגשותיה או התפתחותה, היא אומרת: "ואז מגיעים לוועדת החלטה, ששלוש שנים התעללה בילדה הזו, ואתם יודעים מה הם אמרו? "אנחנו מתנצלים". מי יחזיר לילדה הזו מגיל 13 עד גיל 16 את מה שהיא עברה?"

אם נדמה לכם/ן שלנו זה לא יקרה, אז תחשבו שוב. ההיסטוריה מלמדת, שכל אימת שלגוף ממשלתי יש כוח שרירותי עודף על חיינו, מהסוג שמצוי בדרך כלל בידי פקידי/ות ממשלה שהכשרתם ויכולותיהם אינם מקנים להם/ן מן הסתם יכולת-על של חורצי גורלות בתבונה – כולם נפגעים. אישית, אני ממליצה בחום לנשים ומשפחות במצוקה להיחלץ לבד או באמצעות עמותות ולהימנע ככל האפשר מלגשת לקבל סיוע מהרווחה, כי לפני שימצמצו, ימצאו בפתחם "צו נזקקות" על ילדיהם, שהוצא במעמד צד אחד. השופטים חותמים על הצווים בלי להניד עפעף, למרות שהן ההורים והן הילדים לא מיוצגים באותו מעמד, כפי שנדרש בחוק וכפי שקורה בכל מדינה מתוקנת. הדרך לקבל בחזרה את הילד/ה, תעבור בוויה דולורוזה ארוכה ומשפילה שתחרוץ חתכים עמוקים בנשמתכם ובעיקר בנשמת הילדים.

אם באירופה, מצבי מצוקה זוכים לתמיכה כלכלית, הדרכה הורית, סיוע תעסוקתי וכיו"ב – כאן, הנשק היחידי הוא נשק יום הדין: "השמה חוץ ביתית" לבתי אומנה המתוקצבים בכ- 17,000 ₪ בחודש לילד/ה, ולמערך פנימיות ומוסדות מופרטים לדעת, שמעוניינים באופן טבעי ועסקי למהדרין, למלא את המכסות. רוצים/ות להתלונן? אין למי. אין שום גוף ערר בנציבות שירות המדינה או בכלל, שרשאי לערער על החלטות של פקידות סעד. אם לא באתם/ן להן בטוב – הלך עליכם/ן. ושיהיה לי טוב כמספר הפעמים שיצא לי לומר לפקידת סעד, שאמא שכועסת כי לקחו לה את הילד שגידלה באהבה למרות הקשיים, זה כעס ותסכול לגיטימי – זו לא "עוינות" או "אלימות", מה שהן כמטפלות אמורות היו להכיל ולדעת.

ועדת סילמן, בראשות מנכ"ל משרד הרווחה יוסי סילמן, ניסתה בהמלצותיה לעשות קצת סדר ולקבוע ייצוג משפטי גם לילד, ועדת ערר על החלטות עובדות הרווחה, הפקעת החלטת ההוצאה מהבית מידי עובדת הרווחה והעברת הסמכות רק לבית המשפט, ועוד. הבעיה היא, שוועדות כמו מים – והאוצר לא חולם אפילו לממן את יישום מסקנותיהן.
ככה וועדת סילמן, ככה ועדת אלאלוף למיגור העוני. שתי הוועדות קשורות זו לזו בקשר נושאי ברור, כי רוב הילדים המוצאים מבתיהם למטחנת הפנימיות, מוצאים בעוון עוני.

עבור מה כן יש כסף? 700 אלף ₪ שאושרו לאחרונה ללא מכרז לקמפיין למטרת הדיפת הביקורת הציבורית על הרווחה, וחקיקת השתקה אגרסיבית שתגן על הרווחה מפני "השפעות של עמותות ואנשים על שיקול דעתן של העו"סיות", כפי שניסחה זאת בראיון טלוויזיוני אחת מפקידות הסעד הראשיות.