בית חולים לניאדו נתניה, חטיפת תינוק, חטיפת תינוק מבית חולים, חטיפת תינוקות, חטיפת תינוקות מבית חולים, סחר בתינוקות

דבורה מספרת על העלמות בנה מבית החולים לניאדו נתניה באוגוסט 1983

28.08.2018 – סיפור חטיפת תינוקה של דבורה בבית חולים לניאדו נתניה באוגוסט 1983. התינוק נולד פג והיה במחלקה המתאימה בבית החולים. לאחר 5 חמשה ימים שוחררה האמא דבורה מבית החלוים ולמחרת דפק על דלת ביתם חסיד צאנז ומסר להם שהתינוק מת ובית החולים יקבור אותו.
דבורה ובעלה היו אז צעירים ולא ידעו את לעכל את הבשורה המרה.
כעבור 28 שנים התברר לדבורה כי בנה רשום במרשם האוכלוסין של משרד הפנים ויש לו שם ותעודת זהות ורשום בתור הבן שלה.

בית חולים הילל יפה חדרה, חדשות, חטיפת תינוק מבית חולים, חטיפת תינוקות, יוסי נקר, פייסבוק, פייסבוק יוסי נקר, צו חירום

בית חולים הלל יפה – עוד תינוקת ששמו עליה עין

מתוך סטטוס פייסבוק יוסי נקר , 15.05.2018

בלילה נולדה בשעה טובה בבית החולים הלל יפה תינוקת.
בשעה טובה?
הבוקר מתקשרת אלי הסבתא ומספרת לי שלא מאפשרים לאם לשהות עם התינוקת ליד מיטת האם. היא סיפרה לי שבבוקר ביקרה עו"ס במחלקה.
שאלתי את הסבתא יש צו או אין צו. אמרה לי לא הראו לי צו.

עשיתי שיחת ועידה עם הסבתא לעמדת האחיות ואחר כך למזכירת מנהל מחלקת יולדות. הסברתי שבית חולים לא יכול לקבל הוראות בעל פה מעו"ס. רק צו שיפוטי או צו מינהלי. אמרו לי שיבדקו ויחזרו אלי. לא חזרו.

לפני מספר דקות מתקשרת אלי הסבתא. היא ניגשה לתינוקיה לקחת את התינוק לאם, האחות יהדית אלבז אמרה: חכי, יש צו הוא בדרך.
ואכן תוך דקות הגיעה עו"סית בית החולים עם צו מינהלי לפי סעיף 11 שהוצא דקות לפני על ידי פקידת הסעד לפיו הטיפול בתינוק יעשה רק בתינוקיה.
ברור שהצו הוצא רק בגלל שיחת הטלפון שלי.

ספק אם הצו חוקי לאור הגדרת סעיף 11 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) אבל אין מה לעשות משפטית נגד צו מינהלי שבעה ימים וגם בג"צ לא ישים.
המלחמה תהיה במסגרת צו הביניים ובכלל בצו הנזקקות, למי שלא ייצג.
עוד תינוקת ששמו עליה עין.

בית חולים הלל יפה צו חירום
פייסבוק יוסי נקר: בית חולים הלל יפה – עוד תינוקת ששמו עליה עין
בית חולים השרון, העלמות תינוקות בבית חולים, חדשות, חטיפת תינוק מבית חולים, חטיפת תינוקות

לאה ונדב מורד מספרים על העלמות בנם שנולד בבית חולים השרון פתח תקוה ב- 21.09.1969

מרץ 2018 – לאה ילדה תינוק בבבית חולים השרון פתח תקוה בחודש התשיעי להריון ב- 21.09.1969. אמרו לה לאחר הלידה שהתינוק פג ויש להעבירו לבית חולים אחר. למחרת ניסתה לברר לשלום התינוק מסרו לה שהוא לא הועבר לבית חולים אחר אלא נמצא בתינוקיה בבית החולים השרון. כשניגשה לתינוקיה, הרופא מסר לה שהתינוק שלה מת.
לאה ונדב מעולם לא ראו גופת התינוק, תעודת לידה, ותעודת פטירה. חוסר הודאות והכאב נמשכים עד היום.

בית חולים השרון, חדשות, חטיפת תינוק, חטיפת תינוק מבית חולים, חטיפת תינוקות, חי בלילה

"גנבו לי את הילדה"

"חי בלילה" , 15.02.2018 – "גנבו לי את הילדה" – סיפורה של יוכי כהן שילדה תינוקת בריאה בבית חולים השרון פתח תקוה לפני 45 שנה. התינוקת הועברה לפגיה ומשם נמסר ליוכי כי התינוקת מתה. יוכי לא ראתה גופה, או תעודת לידה/ פטירה.

בית חולים השרון, העלמות תינוקות מבתי חולים, חדשות, חטיפת תינוקות, עפרה ענקרי

רחל חכמון מספרת על העלמות התינוקת שילדה בבית חולים השרון פתח תקוה לפני 36 שנה

23.02.2018 – העלמות תינוקות מבתי חולים בשנות – 80. רחל חכמון מספרת את סיפורה והכאב על העלמות התינוקת שילדה בבית חולים השרון פתח תקוה אינו עובר.

מראיינת עפרה ענקרי

הוצאת ילדים מהבית, חדשות, חטיפת תינוקות

מ, בת 35, בחודש תשיעי, מבקשת מהרווחה שלא תיקח את התינוקת שלה

פורסם בפייסבוק – דצמבר 2017 , 'האמת על הרווחה בציורים' – מ, בת 35, בחודש תשיעי, מבקשת מהרווחה שלא תיקח את התינוקת שלה או שיתנו לה לעבור לשטחי הרשות הפלסטינית.

 

בית תינוקות, בית תינוקות במעברת קדימה, חדשות, חטיפת ילדי תימן, חטיפת ילדים, חטיפת ילדים לאימוץ, חטיפת תינוק, חטיפת תינוקות, ילדי תימן, פרשת ילדי תימן, פשעים נגד האנושות, שולמית מליק, תמר קפלינסקי

עדות שולמית מליק בפרשת ילדי תימן: "באתי בבוקר והתינוקות לא היו"

עדות דרמטית של שולמית מליק בפרשת ילדי תימן: "באתי בבוקר והתינוקות לא היו" , 11.08.2017 , ידיעות אחרונות , תמר קפלנסקי

להורדת / צפיה בכתבה המלאה מ- 7 ימים הקלק כאן

היא הייתה מטפלת בת 18 במעברת קדימה. כעת, 66 שנים אחרי, שולמית מליק שוברת שתיקה ובעדות שמתפרסמת היום ב"ידיעות אחרונות" מתארת את שאירע בבית התינוקות: "ידעתי שכל פעם אחרי שמגיעה קבוצת נשים מחו"ל, היו נעלמים לי תינוקות. זה היו אנשים אחרי מחנות, שלא יכלו ללדת ילדים"

"היו מגיעות לבית התינוקות קבוצות של נשים מחוץ לארץ. ידעתי שכל פעם שמגיעה משלחת, אחרי יום-יומיים היו נעלמים לי תינוקות: כל פעם ילד, עוד ילדה, עוד מישהי. באתי בבוקר והם לא היו. בהתחלה חשבתי שלא הביאו אותם. לא עלה בדעתי שמישהו יכול לתת ילד או לקנות ילד. אחר כך התחלתי לחשוד".

בגיל 83, שולמית מליק כבר לא יכולה לשתוק עוד. בעדות דרמטית וראשונה מסוגה, שמתפרסמת היום (ו') במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", היא מספרת, בפנים גלויות ובשם מלא, את מה שקרה לפני 66 שנה, כשעבדה בבית התינוקות במעברת קדימה: מליק ראתה איך פעוטות נמסרים לזרים בזמן שהוריהם בעבודה, ושמעה את זעקת האמהות שחזרו וגילו שילדיהן אינם. עדותה שופכת אור חדש על פרשת ילדי תימן.

בדצמבר 1951 החלה שולמית, אז בת 18, לעבוד בבית התינוקות שהיה שייך למפלגת הפועל המזרחי ופעל ליד מעברת קדימה. מהר מאוד הבחינה במשלחות הנשים שהגיעו למעברה מחו"ל. "אמרו לנו: היום תבוא משלחת, תלבישו יפה את הילדים. הן היו עוברות בין החדרים ומסתכלות. זאת הייתה אומרת: יש לו עיניים יפות. או: מממ… זה יהיה גבוה. הן באו לאמץ ילדים פה. אלה היו אנשים אחרי מחנות, שלא יכלו ללדת ילדים. אני רק הייתי מקשיבה. אסור היה לי לדבר".

מליק מספרת כי להורים היו אומרים שהילד בבית חולים: "זה מה שאמרו לי להגיד. שהילד חולה". לדבריה, היא ראתה את תהליך ה"אימוץ": "כן, כן. הלבשתי את הילד, ואז באו האחראית והגברת (ה"מאמצת" – ת"ק) ונתתי דף, אילו חיסונים הוא קיבל והכול. אף אחד לא אמר לי שלוקחים אותו לאימוץ. זאת הייתה ההרגשה שלי, כי הילד לא היה חוזר. הבנתי שלוקחים את הילד, כמו מתנה כזאת".

וילד אחד נשאר בראשה כל אותם שנים. "ציון הוא בלב שלי. הייתי באה בבוקר לעבודה. בזמן שהייתי מנגבת רגליים מהבוץ – הוא רק היה שומע את הקול שלי ומתחיל לרקוד עם המיטה עד שהגיע עם המיטה לדלת", מספרת מליק שעבדה אז כמטפלת. "מי שלקח אותו לקח ילד מקסים. מלא חיים הילד הזה היה".

מליק סיפרה כי אמרו לה שהיה לו חום גבוה, "אבל הוא היה בריא. אני השארתי אותו בריא. הוא אף פעם לא היה חולה". לדבריה, "את ציון אני לא שוכחת. חשבתי שתמיד נהיה בקשר, כזאת אהבה הייתה לי אליו. אבל לקחת אותו? איך אפשר לחשוב על דברים כאלה".

לדבריה, זה לא המקרה היחיד של ילד בריא שנאמר לה שהוא חולה. "היו אולי חמישה-שישה בתקופה שעבדתי שם", היא אומרת ושוללת את הטענות לפיהם מדובר במקרים ספורים. "אלו לא היו מקרים בודדים, זאת הייתה שיטה". מליק מספרת כי רק אחרי שנים רבות, עקב הפרסומים על הפרשה, הבינה לאן נעלמו התינוקות. "יש הרבה שיודעים מזה", היא אומרת. "מה, אני הייתי יחידה שם?".

היא משחזרת את ביקורי הנשים ואומרת: "אישה מבוגרת באה עם אישה צעירה והן התייעצו על הילדים. זה יפה, זה לא יפה. זה היה חשוד. כל הזמן הייתי שומעת – לקחו לבית חולים. ראיתי שזה מסריח, כל העניין הזה. אפילו שהייתי רק בת 18. אבל זו הייתה העבודה שלי, ושתקתי".

מליק מפרטת בעדותה מקרים נוספים שבהם נכחה כשפעוטות מבית התינוקות נמסרו לזרים – ולא שבו. "זו פעם ראשונה שקמה מישהי וביוזמתה מעידה שנכחה במסירות של ילדים כשידוע שלילדים יש הורים, ולהורים נאמר שהילד חולה", אומרת נעמה קטיעי מעמותת עמר"ם, החוקרת את פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן. "בניגוד לעדויות קודמות, שולמית מעידה ישירות בפני הציבור, בפירוט חסר תקדים למיטב ידיעתנו, ועומדת באומץ רב חשופה בכיכר העיר".

להורדת / צפיה בכתבה המלאה מ- 7 ימים הקלק כאן

ת1ת2ת3ת4ת5ת6