דימונה, הסדרי ראיה, חוק זכויות הילד, מאיר כהן, מרכז קשר, עצרת מחאה, שר הרווחה מאיר כהן

שר הרווחה מאיר כהן משפיל הורים במרכזי קשר – מחאה דימונה אוקטובר 2013

17 באוקטובר 2013 – שר הרווחה מאיר כהן משפיל ומבזה הורים וילדים במרכזי קשר. תאוות הבצע של עובדים סוציאליים ברשויות הרווחה אינה יודעת גבול. העובדים הסוציאליים כופים על הורים וילדים ללא רבב, על לא עוול בכפם להיפגש במרכזי קשר בתנאים משפילים ולא לא יראו אחד את השני.
העובדים הסוציאליים מקבלים אלפי שקלים מידי יום על תפעול מרכזי הקשר והם מפסיקים את הקשר בין הורים לילדיהם בכל מיני טענות מגוכחות. שר הרווחה מאיר כהן מקבע את הביזיון ואינו מקדם בחקיקה את חוק זכויות ההורים והילדים כדי להמשיך לסחור בילדים והורים.

קישורים:

פלייליסט – מרכזי קשר רשויות הרווחה – ינואר 2012 – מרכזי קשר רשויות הרווחה משמשים למפגשים בין הורים לילדיהם הנמצאים בטיפול ובהשגחת המדינה, כאשר פקיד הסעד סבור כי ההורה מהווה סיכון לילד באם יפגשו לבדם. אמנם בית המשפט (משפחה או נוער) קובע את הסדרי הראיה במרכז הקשר אך המדיניות היא שהשופט משמש מעין חותמת גומי של פקידי הסעד…

פקידת הסעד לחוק הנוער נרי מנור מציגה טיפול במרכז קשר – נובמבר 2011 – תכנית המקור – ערוץ 10 – פקידת הסעד לחוק הנוער נרי מנור ממינהל השירותים החברתיים תל אביב מציגה את דרכי הטיפול והסיוע הסוציאלי לילד ומשפחתו במרכז קשר. פקידת הסעד לחוק הנוער היא "תובעת" מטעם המדינה בחוק הנוער להוציא ילד מביתו ולהעבירו למסגרת אחרת מופרטת בד"כ, אומנה, אימוץ סגור, פנימיה ועוד מסגרות שונות ומשונות. בנוסף פקידת הסעד קובעת את הסדרי הראיה של הילד עם הוריו במרכז הקשר, מפקחת, משגיחה וגם מטפלת באמא ובילד במרכז הקשר. פקידת הסעד אפוא, לא רק מציגה את ההורים בפני בית משפט לנוער אלא גם בפני בנם, בפני ועדת החלטה או כל גורם אחר מאבחן ומטפל, מכאן הכוח לפקידת הסעד לכוון את ההליך השיפוטי כראות עיניה לכל כיוון שתחפוץ. בתי משפט לענייני משפחה ונוער הם חותמות גומי של פקידות הסעד ורואים המלצותיהן כסוף פסוק…

מחדלי הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה – מדיניות מופקרת הסדרי ראיה ומרכז קשר לילדי הורים גרושים – מרץ 2011 – הזכות לחיי משפחה אינה מכובדת ע"י בתי משפט לענייני משפחה ועובדות סוציאליות הממונות כפקידות סעד לסדרי דין כמעט באורח קבע בכל סכסוך נורמטיבי. הרשויות מתעמרות בבעלי הדין, משפילות אותם, אוספות רסיסי לשון הרע, מעלות אותם על הכתב, מנתקות ללא רחמים הורים מילדיהם, עיכובים יזומים בכתיבת תסקירים,..

רוני מלקאי – דוברת משרד הרווחה: תגובה מדובררת לכאבם וסבלם של הורים לפגוש ילדיהם במרכזי קשר – דצמבר 2011 – המילה האחרונה" עם אברי גלעד וג'קי לוי – גלי צה"ל – תגובה מדובררת ומזלזלת של עו"ד רוני מלקאי דוברת משרד הרווחה על כאבם וסבלם של הורים הכמהים לפגוש את ילדיהם במרכזי קשר של משרד הרווחה…

סיפורה של אם ששירותי הרווחה מונעים ממנה לראות את ילדיה – דצמבר 2009 – סיפורה של מירי (האמא ל') אם חד הורית לשני ילדים בני 4 ו-6 שפקידות הסעד של לשכת הרווחה בעירייה מונעות ממנה לראות את ילדיה. מירי מספרת על שני מפגשים מרגשים עם ילדיה במרכז קשר תחת עיניהם הפקוחה וידם הקשה של פקידי שירותי הרווחה בעיריית גבעתיים מערימים קשיים על האמא ל' לפגוש את ילדיה במרכז קשר. פקידות הסעד והעובדות הסוציאליות פועלות בדרך של הפחדה השפלה ועלילה על מנת למנוע המפגשים בין האמא ל' לילדיה…

אמנת זכויות הילד, הונאות משרד הרווחה, הסדרי ראיה, חוק זכויות הילד, סימונה שטיינמץ

הזדהמות משרד הרווחה – פקידת סעד ראשית לסדרי דין סימונה שטיינמץ משקרת באובססיביות לטייח סחר במשפחות וילדים

ספטמבר 2013 – אורלי וגיא – פקידת סעד ראשית לסדרי דין סימונה שטיינמץ אינה משיבה לשאלות ומשקרת באובססיביות תוך שימוש בסיסמת "טובת הילד".
שימונה שטינמץ מרבה להשתמש בביטוי "אנחנו מחויבים" בעוד רשויות הרווחה אינן מחויבות למאומה בענייני זכויות הורים וילדים, יתרה מכך, מדינת ישראל חתמה על אמנת זכויות הילד לפני כ- 20 שנה ורשויות הרווחה קוברות כל ניסיון לחקיקה בנושא כדי שיוכלו לסחור בילדים באין מפריע.

קישורים:

סגנון הטומאה של סימונה שטיימנץ – פקידת סעד ראשית לסדרי דין נגד מוסד המשפחה – יוני 2103 – אחד הכלים המרושעים של עובדת סוציאלית לדיכוי והרס הקשר המשפחתי הוא התשה בירוקרטית בבתי משפט המסבות למשפחה נזקים נפשיים, פיסיים וכלכליים. פקידת סעד סימונה שטיימנץ משתמשת ב"יעילות" מרושעת בכלי מזוהם זה נגד האמא ל' שאינה רואה את בנה הבכור בן ה- 10 מזה 4 וחצי שנים, ואת בנה בן ה-8 מזה כשנתיים שעה בשבוע במרכז קשר כשנתיים לאחר שלא ראתה אותו שנתיים…

סימונה שטיימנץ מבליטה ישבנה בפרהסיה – פינק פלויד "חזירים" – פברואר 2013 – פקידת סעד ראשית לסדרי דין סימונה שטיימנץ, אשר שופטי בתי משפט לענייני משפחה רואים בהבלי פיה סוף פסוק מבליטה בעזות ישבנה בפרהסיה בתמונה עם עמיתותיה פקידות סעד ועובדות סוציאליות. פקידת הסעד סימונה שטיינמץ הנה סמכות מקצועית סטטוטורית בענייני משפחה הכולל ניתוק ילדים מביתם ומשפחתם, ללא ראיות, בדלתיים סגורות, כליאת קשישים בבתי אבות תוך נישולם מרכושם לאפוטרופסים בניגוד לרצונם ורצון משפחתם. סימונה שטיינמנץ לא ישמה המלצות ממסקנות חמורות של ועדת סלונים נבו שחשף ליקויים מהותיים בעבודתם של פקידי סעד לסדרי דין ובתי משפט לענייני משפחה

גיא שמיר קורא לסימונה שטינמיץ להחזיר את הילדים החטופים – דצמבר 2012 – פקידת סעד ראשית לסדרי דין סימונה שטינמיץ מנחה מקצועית של פקידות סעד לסדרי דין העובדות ברשויות המקומיות בענייני משפחה בקהילה. מדובר בפקידות העובדות ללא סדרי דין, ללא ראיות, בדיוני בתי משפט לענייני משפחה בדלתיים סגורות. זוהי שיטת עבודה מתואמת בין צמרת משרד הרווחה והרשות השופטת ומהווה קרקע פוריה לשחיתות וגזל אזרחים מוחלשים…

עלילות פקידת סעד ראשית לסדרי דין סימונה שטיינמץ בחסות שר הרווחה משה כחלון – מדובר באמא ל' אשר ילדיה נלקחו ממנה מאחר ופקידת סעד לחוק הנוער "סברה" כי הילדים בסיכון. האמא עברה אבחונים ע"פ בקשות פקידי הרווחה על מנת שתוכל לפגוש את ילדיה ואובחנה כטובה וכשירה, אולם פקידי הסעד המונחים ע"י סימונה שטיימנץ ומשה כחלון מוסיפים עוד ועוד אבחונים כדי להכשיל הסדרי ראיה האם וילדיה. ההליך הביורוקרטי שכפה משה כחלון ופקידיו נמשך מזה כשלש שנים וגרם לאם הוצאות כספיות של מאות אלפי שקלים. להלן מכתב לדוגמה שבו מרעילה ומהבלת סימונה שטיינמץ את אזניהם של שר הרווחה משה כחלון השופט נפתלי שילה , ופקידת סעד מחוזית ניבה מילנר, בבדיות ועלילות נגד האמא מבלי להציג בדל ראיה, או התייחסות האמא לעלילות. אלו מנודדים בראשיהם לאות הסכמה וקבלה עם דברי הנבלה של שטיינמץ…

עתירה לבג"צ על פשעי משרד הרווחה נגד הורים גרושים וילדיהם – בקשה לסגירת מרכזי הקשר ופיטורי סימונה שטיינמץ – בגץ 6819/12 ארגוני הגברים נ' משרד הרווחה לסגירת מרכזי הקשר ופיטורי סימונה שטיינמץ…

הוצאת ילדים מהבית, חוק הנוער, חוק זכויות הילד, מדיניות משרד הרווחה, סמים פסיכיאטריים, פנימיות ומעונות

פשעי הרווחה והפסיכיאטריה – לא למהר להוציא ילדים מהבית למוסדות

תוכנית הטלוויזיה עושים סדר – טלביזיה חינוכית, עם גל גבאי מתאריך 20 לנובמבר 2011 – בתכנית מתארחת עורכת הדין לימור אסולין אשר מדברת על הקלות הבלתי נתפסת בה ילדים תמימים נופלים שדודים תחת חוסר היכולת המשווע של מערכת הרווחה לייצר עבורם בית ומקום מוגן חרף הוצאתם מהבית מסיבות שונות עד כדי פגיעה ממשית בגופם ובנפשם.
הילדים מוצאים מביתם בכפייה בצו בית משפט לנוער ומועברים למוסדות הרווחה שם הם נמצאים הרחק מביתם ומשפחתם ללא זכויות או השגחה ראויה.
עו"ד לימור מציגה שתי דוגמאות מיני רבות בהן נתקלה. האחת ילדה כבת 12 אשר במשך שנים נודדת בין מוסדות הרווחה כאשר לאחרונה טופלה במוסד פסיכיאטרי שם הוזנחה והולעטה בסמים פסיכיאטריים, עם שברים בידיים ואונס. הדוגמא השניה ילד כבן 6 שנאנס במשך חודשים במוסד משרד הרווחה.

.


.
לשאלת המראיינת: "אכן מוציאים בכזאת קלות ילדים מהבית?" משיבה עו"ד לימור אסולין: "אכן. בקלות מוציאים ילדים מהבית."

עו"ד אסולין מדברת על הקלות הבלתי נתפסת בה ילדים תמימים נופלים תחת חוסר היכולת המשווע של מערכת החינוך לייצר עבורם בית ומקום מוגן חרף הוצאתם מהבית מסיבות שונות עד כדי פגיעה ממשית בגופם ובנפשם.

עו"ד לימור אסולין מספרת על אמא שפנתה לקבל סיוע ממשרד הרווחה, במקום שיסייעו לה לקחו ממנה את ביתה ואשפזו את בתה בת ה- 12 בפנימיה פוסט אישפוזית.
הילדה שברה את ידה 4 פעמים בפנימית משרד הרווחה, והפכה להיות אנורקסית.

בפנימית משרד הרווחה לא נתנו לילדה בת ה- 12 לשים תחתונים כשרק קיבלה את המחזור הראשון שלה, ועברה התעללות מינית קשה בפנימיה מצדו של נער בן 17 ששהה אף הוא בפנימיה.

לדברי עו"ד אסולין, הוצאת הילדים מההורים נעשית תמיד ממשפחות עניות, חסרות יכולת כלכלית או אמהות חד הוריות. הוצאת הילדים מבוצעת ממשפחות מוחלשות שאינם יכולות להתנגד להוצאת ילדיהם בכפיה.

עו"ד לימור אסולין מספרת על ילד בן 9 שהוצא לפנימיה פוסט אשפוזית בכפיה ונאנס במשך שלושה חודשים על ידי ילד בן 13, ואיש לא שם דעתו למה שקורה לילד הקטן.

קישורים:

אמנת זכויות הילד, הפרת זכויות אדם, חוק זכויות הילד, ילדים פליטים, כליאת ילדים, מדיניות משרד הרווחה, שבס

מדיניות משרד הרווחה לילדים פליטים – כליאתם במתקני שב"ס בניגוד לאמנת האג והנחיות היועץ המשפטי לממשלה

הכתבה השב"ס כולא נערים אפריקאים בניגוד להנחיית היועמ"ש , טלילה נשר , הארץ , ספטמבר 2011

למרות ההנחיה לא לכלוא נערים יותר מחודשיים, השב"ס מחזיק עשרות ילדים חודשים ארוכים; 1 מ-9 ניסה להתאבד

אחד מכל תשעה נערים אפריקאים שנכלאו בישראל במתקן לקטינים ניסה להתאבד. כך עולה ממידע שהגיע ל"הארץ". 179 אפריקאים שהסתננו לישראל מוחזקים במתקן, המכונה מרכז תמיכה לנוער זר בלתי מלווה (מת"ן), אך למעשה מדובר במתקן סגור שמופעל על ידי שירות בתי הסוהר. 19 מתוך 179 הנערים ניסו לשים קץ לחייהם, אולם כל הניסיונות סוכלו הודות לערנות של אנשי הצוות.

חלק מהנערים מוחזקים במתקן במשך חודשים ארוכים, בניגוד להנחיית המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שקבע כי אין להחזיק את הקטינים יותר מחודשיים. בכך מפרה ישראל את האמנה לזכויות הילד, עליה היא חתומה. באמנה נכתב כי "לא יישלל חופש משום ילד שלא כדין, או באופן שרירותי. מעצרו, כליאתו או מאסרו של ילד יהיו בהתאם לחוק וישמשו אך ורק אמצעי אחרון בפרק הזמן הקצר ביותר". הילדים והנערים מוחזקים תקופות ממושכות למרות שלמשרד החינוך יש 20 מקומות פנויים בפנימייה.
ילדים במתקן כליאה קציעות בניגוד לאמנת זכויות הילדשנה וחודשיים חלפו מאז פתיחתו המחודשת של מתקן הכליאה. המתקן, שנפתח בעקבות מהלכים בכנסת ובבג"ץ, נועד למנוע כליאת מבקשי מקלט קטינים שחדרו לישראל ללא ליווי בבתי סוהר לבגירים. אלא שהמתקן לא מנוהל על ידי רשויות הרווחה, ויכול לאכלס עד 60 נערים בסך הכל, מה שמביא להמשך כליאת קטינים בבתי כלא לבגירים.

על פי הגדרתו, נועד מת"ן להיות תחנת מעבר בלבד מאחורי סורג ובריח, עד להשלמת בדיקה ואבחון של הקטינים. בתום הבדיקה הם אמורים לעבור לפנימיות של משרד הרווחה ומשרד החינוך, או לעבור למשמורת. אלא שלמרות שהליך האבחון אמור להימשך 60 יום לכל היותר, נתוני השב"ס מלמדים כי במתקן שוהים כעת ילדים גם תקופה של 13 חודשים. למעלה ממחצית הקטינים שוהים במתקן למעלה מחודשיים, ו-12 מהם שוהים בו למעלה מחמישה חודשים.

מת"ן כלל אינו ערוך לקליטת נערות, שאמורות לשהות באגף מופרד. לכן, חמש בנות כלואות בכלא גבעון. נוסף לכך, ועדה בין-משרדית גיבשה נהלים שלפיהם קטינים מתחת לגיל 14 לא ישהו כלל בבתי כלא.

לפי השב"ס, במת"ן שוהים ילדים מתחת לגיל 14, בניגוד להנחיית הוועדה.

האחריות על הילדים הופקדה בידי משרד החינוך ומשרד הרווחה, שטענו כבר כשנחתם הנוהל, כי מוסדותיהם בתפוסה מלאה. אולם ל"הארץ" נודע כי בפנימיית ניצנה שנפתחה לעניין זה לפני ארבעה חודשים ויכולה להכיל עד 50 בני נוער, יש מקומות פנויים לקליטת 20 ילדים. היעדר גוף מתאם בין משרדי הממשלה השונים גורם לסחבת שבעקבותיה הילדים נשארים בכלא – כך טוענים בשב"ס, ומוסיפים כי השירות נשאר חסר אונים כשהוא פונה למשרד החינוך ולמשרד הרווחה. משרד החינוך טוען מנגד כי לא עודכן בעניין מספר הילדים המחכים לקליטה במוסדות.

עוד על פי השב"ס, במת"ן נמצאים כמה נערים הלוקים בשחפת, צהבת ו-HIV, אשר אינם מתקבלים לפנימיות ולכפרי הנוער. אנשי שירות בתי הסוהר מתקשים להתמודד עם המצב, שעלול לסכן את הנערים האחרים ואת אנשי הסגל.

לראשונה מאז נפתח המתקן, ביולי 2010, נכנסו אליו גורמים שאינם קשורים להפעלתו. הביקור היה יוזמה של ראש "הוועדה לבעיית העובדים הזרים", ח"כ ניצן הורוביץ (מרצ). רק ברגע האחרון אושרה כניסתם של ארגוני סיוע למקום, אולם עיתונאים לא הורשו להתלוות אליו.

"שירות בתי הסוהר משקיע כמיטב יכולתו בחינוך ורווחת הנערים, אך זהו עדיין מתקן של שב"ס, על כל המשתמע מכך", אמר הורוביץ. "מקומם של הנערים הללו אינו מאחורי סורגים. הם אינם עבריינים שפוטים, הם לא חטאו ולא פשעו, ואין כל עילה למאסרם או מעצרם. זו בושה לחברה הישראלית ותעודת עניות למדינה, שהרשויות השונות, ובראשן משרד הרווחה ומשרד החינוך, בורחות מאחריותן, ומניחות לאנשי שירות בתי הסוהר להתמודד עם בעיות קשות ומצבים בלתי אפשריים".

ממשרד הרווחה נמסר כי הוא "עושה כמיטב יכולתו כדי לתת מענה הולם לקטינים המגיעים לישראל ללא מלווים. במיתקן מת"ן אשר מופעל ע"י שב"ס, עובדת עו"ס מטעם משרד הרווחה אשר פועלת למציאת חלופות לקטינים המובאים למיתקן. גיל הקטינים הממוצע הנו מעל 16.5, מה שמקשה על השמתם בעיקר כאשר אינם מתאימים להיקלט בפנימיות ומתעקשים להשתחרר לצורך עבודה. מצב הקטינים, גילם, מורכבותם ורצונם הנם משתנים אשר נלקחים בחשבון על ידינו בבואנו למצוא חלופות עבורם, יש והם מהווים גורמים מעכבים".

ממשרד החינוך נמסר, כי "מתקני הכליאה מצויים באחריות השב"ס. בהתאם למידע המתקבל מטעם השב"ס, קולט המינהל לחינוך התיישובתי את הנערים במוסדותיו. 12 תלמידים מצויים בתהליך טיפול לקראת קליטתם במוסדות המינהל לחינוך התיישבותי. ככל שהשב"ס יעביר מידע נוסף בעניינם של נערים אלה, הרי שהמינהל לחינוך התיישבותי יקלוט אותם".

משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה: "עפ"י הנוהל הבינמשרדי מעביר שב"ס באופן שוטף נתונים ודיווחים אודות הקטינים הנקלטים במתקניו אך קליטתם של הנערים במוסדות החינוך מתעכבת מעבר לנדרש. לשב"ס אין אינטרס להשאיר קטינים אלו באחריותו ונברך על כל פתרון שיוציא אותם ממתקננו למסגרות החינוך השונות".

קישורים:

ועדת גילת, ועדת סלונים נבו, חוק הנוער, חוק זכויות הילד, יחצנות הרווחה, מדיניות משרד הרווחה, עבודת קודש

כיצד הפך האזרח כלי משחק לידיהם של פקידי הרווחה

חותמות גומי פקידת סעד

מערך הרווחה בישראל מופקר מושחת ומשחית מזה עשרות שנים, בעל מאפיינים פאשיסטיים מובהקים. רשויות הרווחה פועלות בחיסיון ללא פקוח אפקטיבי ומשרתות אינטרסים של מלכ"רים פנימיות, משפחות אומנה, תעשיית אימוץ, תוך פגיעה בזכויותיהם, גופם ונפשם של פרטים ומשפחות. בסיפורה של דלית ראינו את רשויות הרווחה מנתקות את דלית ממשפחתה ושולחות אותה לאימוץ סגור, שם עוברת דלית התעללות, ננטשת ממשפחתה המאמצת ומוצאת דרכה למעונות סגורים של משרד הרווחה, שם מתדרדרת. כאשר היא כורעת ללדת מודיעות לה פקידות הסעד כי עוברה ילקח ממנה. סופה של דלית הוא הפקרתה והרצחה. הכישלון של שירותי הרווחה מלווה באכזריות כלפי "מטופליהן".
פקידי הרווחה רואים לעיניהם את טובת מערך הרווחה העצמתו והמשך קיומו, פנימיות, משפחות אומנה, מוסד האימוץ ועוד, ולא את טובת האזרח.

נשאלת השאלה כיצד מתמודדים פקידי הרווחה עם כשלונות אלו המסבים נזק פיזי ונפשי לאזרחים הנקרים בדרכם?

שיבוש וטיוח עבודת ועדות לתיקון – פקידי הרווחה מטרפדים כל ניסיון לתיקון מערך הרווחה במידה וזה עלול לפגוע בסמכויותיהם ויכולותיהם לפלוש לחיי הפרט והמשפחה ולפרקם. דוגמא לכך היא עבודה שנעשתה ע"י ועדת רוטלוי למימוש אמנת זכויות הילד בחוק. הוועדה מונתה ביוני 1997 במטרה לערוך בחינה מקפת של הדין הישראלי בשאלות הנוגעות לזכויות הילד, מעמדו המשפטי ורווחתו, לאור האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד אשר ישראל הצטרפה אליה בשנת 1991. בפברואר 2003 הגישה הוועדה את דוחותיה ומסקנותיה. עד היום (ינואר 2011) טרם חוקק חוק כלשהו בנושא זכויות הילד.
דוגמא נוספת היא ועדת סלונים נבו לבדיקת עבודתם של פקידי הסעד לסדרי דין. הוועדה קבעה כי מערך בתי משפט לענייני משפחה פועל בצורה מופקרת. פקידי הסעד אינם מבחינים בין עובדות לדעות, אינם מאמתים את מה שכותבים בתסקיריהן, ושופטי בתי משפט לענייני משפחה מקבלים את המלצות התסקיר כסוף פסוק. וועדת סלונים מצאה עוד מחדלים רבים נוספים. הוועדה המליצה על מינוי אומבודסמן חיצוני על פקידי הסעד, אך שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג ומנכ"ל משרדו דחו את ההמלצה בתואנה כי האזרח יכול להתלונן נגד פקידי הסעד בבתי המשפט לענייני משפחה.
ועדה נוספת גילת לבדיקת דרכי עבודתן של ועדות החלטה הפכה למשחק לידיהם של הרווחה. משרד הרווחה לא יישם את המלצות ועדת גילת (דוח של ועדת ייעוץ לקביעת סמכות "ועדות החלטה" ודרך התנהלותן מול פקידי הסעד למיניהם), את זה ניתן לראות באופן מיידי ע"י השוואת המלצות ועדת גילת לתע"ס (תקנון עובדים סוציאליים) מספר 8.9 בעניין ועדות החלטה. ועדת גילת המליצה כי לא יתנהל כל דיון בוועדות ההחלטה בלי נוכחות הקטין ומשפחתו; חובת תרשומת וגילויה לקטין ולמשפחתו, הקטין ומשפחתו זכאים לנציגות מטעמם. כינון "נציבות קבילות", ועוד. משרד הרווחה לא יישם אף אחד מאלו.

יחצנות – מערכת הרווחה זוכה לרוח גבית מהתקשורת. לתקשורת אינטרס לשמור על קשר טוב עם רשויות אלו בשל ידיעות וסקופים שמערכת הרווחה יכולה לספק. וכן בשל מודעות פרסום של קמפיינים והתרמות של גופי הרווחה מעת לעת המספקים פרסומות לעיתונות הכתובה והמשודרת.
יחצנות "טובה" מסייעת לאדריכלי מדיניות הרווחה הדורסנית להמשיך במעלליהן נגד האזרחים באין מפריע מבלי שזעקתם של המוחלשים תגיע לעיני הציבור הרחב. היחצנות גם מסייעת להציג את העובדים הסוציאליים ופקידי הסעד כעוזרים לחלשים בעוד הם פוגעים הורסים ומרוששים משפחות.

חקיקה – החקיקה מעניקה לרשויות הרווחה את כוחן ליישום מדיניותן, כגון חוק הנוער להוצאת ילדים מביתם בכפייה ללא עדויות או ראיות כלשהם, קביעת הסדרי ראייה נוקשים, כליאת ילדים וקשישים במוסדות, אימוצים סגורים, מינוי פתאומי אפוטרופוס בגוף וברכוש לקשישים, תיוגים שונים ומשונים ועוד.
פקידי הרווחה שוקדים על הרחבה מתמשכת של סמכויות פקידי הסעד בחוק, ומנצלים כל אירוע התעללות או הזנחה במשפחה הזוכה לסיקור תקשורתי נרחב על מנת להרחיב את סמכויותיהם. כיום לפקידות סעד ברשויות המקומיות יש כוח רב והם יכולות לשבש חייהם של כל פרט ומשפחה באין מפריע.

חיסיון – פקידי הרווחה מטילים חיסיון על כל דבר ועניין בעבודתן בתואנה כי הם שומרים על פרטיות וצנעת הפרט ומשפחה, הדיונים בבתי משפט אלו מתנהלים בדלתיים סגורות. בפועל משרד הרווחה לא מספק נתונים כמותיים על עבודתו, ואינו מפרסם פסקי דין בבתי משפט לנוער, ומשפחה תוך שמירת פרטיות בעלי הדין. אילו הציבור היה יודע על מעלליהם של פקידים אלו סביר שהיה "בועט" אותם וסוגר את מערך הרווחה.

הפעלת שיטות בזויות ומניפולטיביות נגד האזרח – אזרח התמים המקבל "שרות" כלשהו מלשכת הרווחה נמצא בסיכונים רבים של הוצאות כבדות: משפטיות, טיפולים, זמן, דאגה ועוד, הוצאת ילדו/יקירו מהבית למשפחת אומנה, פנימיה, אימוץ סגור, מוסדות סיעודיים, טיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגים. האזרח צריך הרבה סבלנות וסובלנות שהרי כל האירועים הקשים לעיל באים בפתאומיות. בנוסף פקידי הרווחה פוגעים בשמו הטוב של האזרח, ופוגעים באמון האזרח ברשויות המדינה. המלכודות של פקיד הסעד ו/או עובד סוציאלי בלשכת הרווחה הן רבות ומגוונות: הטעייה, התגרות, הונאה, לחץ וסחיטה, סחבת, מניפולציות, ניצול סמכות, רכילות ועלילות, בזבוז זמן וכסף של האזרח, מרמה והפרת אמונים, מוסר כפול, העדר פיקוח, התנכלות ועוד.

מונח "עבודת קודש" ואחרים – פקידי הרווחה משתמשים במונח "עבודת קודש" כתשובה על דברי ביקורת המופנים כלפיהם, ומציג אותם כאילו היו דברי כפירה. פקידי הרווחה משתמשים במונחים אלו ואחרים על מנת להתחמק מלהשיב עניינית לביקורת כלפיהם. ביטויים נוספים: "פעלנו לטובת הילד" , "זה לא אנחנו החלטנו זה השופט" למרות שברור ששופטי בתי משפט לענייני משפחה ונוער הם ברוב המוחלט של המקרים חותמת גומי של הרווחה.

טבלת השוואה בין שיטת הרודן הפאשיסטי פרנקו למדיניות משרד הרווחה


 מדיניות חברתית ע"פ הרודן הפאשיסטי פרנסיסקו פרנקו    
 מדיניות משרד הרווחה
 סמכויות סטטוטוריות
 ע"פ הפאשיזם הסמכויות לשלטון הן טוטליטריות
בפועל הסמכויות לפקידי הסעד הן טוטליטריות, אינם נדרשים להציג ראיות, השופטים משמשים להם חותמת גומי, ורואים המלצותיהם כסוף פסוק.
 חיסיון  כדי להסתיר את מעלליהם בחטיפת התינוקות רשמו הרופאים בתעודות הלידה את התואר "אם אלמונית" – הליך חוקי בספרד שנועד, לכאורה, להגן על אימהות לא נשואות  רשויות הרווחה פועלות בחיסיון, הדיונים בבתי משפט מתקיימים בדלתיים סגורות – להגן לכאורה על פרטיות ההורים והילדים
 הגנה על הפקידות ה"סוציאלית"
 חוטפי הילדים לא הועמדו לדין במהלך השנים הרבות שעשו את פשעיהם. בתחילה קיבלו הגנה מלאה מהשלטון הפאשיסטי, ובמעבר לדמוקרטיה הסכימו ביניהן המפלגות על מתן חנינה לאנשי המשטר הפאשיסטי  פקידי הסעד ומערכת הרווחה פועלים ללא פיקוח ומקבלים גיבוי מלא ממערכת המשפט והמדינה. אף פקיד סעד לא הועמד מעולם לדין על מעשיו.
תרוץ חיובי לחטיפת ילדים ותינוקות
 חוטפי התינוקות של פרנקו גנבו תינוקות מאימהות שנחשבו בעיניהם כבלתי מוסריות
 פקידי הסעד משתמשים בתירוצים כי הם פועלים ל"טובת הילד", "לתת לילד סיכוי"
 שימשו בבעלי מקצוע "מכובדים" לביצוע הפשע
 הפושעים הפאשיסטים החוטפים השתמשו בנזירות קאתוליות ורופאים שהעם הספרדי מתייחס אליהם בכבוד
 פקידות הסעד מנסות לייחס לעצמן מעמד של נזירות קדושות והם משמשות במונחים "עבודת קודש", "עבודה ימים ולילות" למען החברה. פקידות הסעד משתמשות בפסיכיאטרים לקבלת חוות דעת כרצונן הנחשבים כרופאים שהציבור מכבד.
 שקרים, זיופים, רמאויות
 הפושעים הפאשיסטים שיקרו למשפחות ואמרו שהתינוק מת בלידה, הם גם זייפו מסמכים
 בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער אינם כפופים לדיני ראיות, פקידי סעד כותבים בתסקירים "עובדות" מבלי ניסיון לאמת או להפריך, השופטים משמשים להם חותמת גומי.
 תעשיה שלמה לסחר בילדים ותינוקות
 תעשייה שלמה של חטיפת תינוקות ומסחר בהם, תעשייה שהתנהלה בימי הרודנות הצבאית ושהקיפה רבבות תינוקות תעשיה שלמה של יחצ"נות, לוביסטים בכנסת, כנסי התרמות של עשרות מיליוני שקלים, עמלות תיווך שמנות, ארגונים פילנתרופיים עם משכורות עתק, מאות פנימיות ומלכ"רים, פסיכיאטרים הגורפים הון על דקות אבחון, ועוד… בעוד שהכל מודים שברוב המקרים אפשר להשאיר רוב הילדים בקהילה בפחות מחצי עלות

קישורים:

אור קשתי, אמנת זכויות הילד, הפרת זכויות אדם, זכויות ילדים, חוק זכויות הילד, יוניסף, מדיניות משרד הרווחה

פשעי משרד הרווחה: האו"ם – זכויות הילד במדינת היהודים על כרעי תרנגולות

הכתבה דו"ח של האו"ם: ישראל אינה שומרת כראוי על זכויותיהם של הילדים , אור קשתי , הארץ , 21.11.2010

"בשנים האחרונות מצבם של הילדים מידרדר לפי כל אמת מידה", אומר יו"ר יוניסף-ישראל, עו"ד מוריאל מטלון

"ישראל לא אימצה שום אסטרטגיה או תוכנית פעולה לאומית לזכויות הילד" – כך קובע דו"ח של ארגון הסיוע של האו"ם לילדים, יוניסף. עוד מציין הדו"ח כי על אף חקיקת כמה חוקים בנושא זכויות ילדים, הרי ש"ישראל אינה מקפידה על יישום יעיל של חוקים אלה". כמו כן מותח הדו"ח ביקורת על עמדתה של ישראל, לפיה אמנת האו"ם לזכויות הילד אינה חלה בשטחים. אתמול צוין ברחבי העולם "יום זכויות הילד" הבינלאומי.

ב-20 בנובמבר 1989 אישרה עצרת האו"ם את אמנת זכויות הילד, בתום דיונים שנמשכו כעשר שנים. האמנה אושררה על ידי כ-200 מדינות, בהן ישראל ב-1991. במסגרת קידום האמנה, הוקמה "הוועדה לזכויות הילד", הפועלת במסגרת יוניסף ואשר בוחנת באופן שיטתי, מדי כמה שנים, את יישום האמנה במדינות השונות. הדו"ח המתייחס לישראל הוכן לפני כמה שבועות במטה הארגון בז'נווה בשווייץ, ומתבסס בין השאר על תשובות רשמיות של ישראל לארגון הבינלאומי.

בכותרת "האם הם מקיימים את הבטחותיהם", קובע הדו"ח כי לישראל אין תוכנית פעולה לאומית לזכויות הילד או ליישום האמנה הבינלאומית בנושא, ומעיר בהקשר זה כי הרשות הפלסטינית מגבשת כעת תוכנית פעולה למען ילדים, המתחשבת באמנת האו"ם. בהתייחס לעמדת ישראל, לפיה האמנה אינה חלה בגדה המערבית וברצועת עזה, מציין הדו"ח כי "הוועדה לזכויות הילד דוחה עמדה זו, וכך גם כל הגופים המנהלים מעקב אחר קיום אמנות האו"ם".

בניגוד למדינות רבות בעולם, מציין הדו"ח כי בישראל לא פועלת נציבות רשמית מטעם הממשלה, שתפקידה להגן ולקדם את זכויות הילד. לפי הדו"ח, למרות שהחוק הישראלי אינו כולל את האמנה, בתי המשפט, ובכלל זה בית המשפט העליון, מסתמכים עליה בהחלטותיהם. עם זאת, כאמור, ישראל אינה מקפידה על יישום החוקים שהתקבלו ואשר נוגעים לזכויות הילד, וכי חוקים אחרים "עדיין אינם תואמים את האמנה הבינלאומית".

בין השאר כותבים מחברי הדו"ח בהקשר זה כי על פי "צווים צבאיים החלים על השטחים הפלסטינים הכבושים, ילד הוא מי שטרם מלאו לו 16, בעוד שעל פי הדין האזרחי החל במדינת ישראל וגם על יהודים בהתנחלויות בשטחים, ילד או קטין הוא מי שטרם מלאו לו 18". יש לציין כי הסעיף הראשון באמנה הבינלאומית לזכויות הילד קובעת כי "ילד פירושו כל יצור אנוש מתחת לגיל 18".

עוד נכתב בדו"ח, כי הגופים הרשמיים בישראל אינם עוסקים באיסוף מקיף של מידע או במעקב אחרי מצבם של ילדים, וכי ישראל אינה מפרסמת באופן שנתי את סך התקציב הממשלתי המוקדש לילדים. השוואה בינלאומית שפרסם באחרונה ארגון ה-OECD מגלה כי ההשקעה בישראל נמוכה מהממוצע הבינלאומי, החל מגני הילדים ועד בית הספר התיכון. מההשוואה עולה גם כי בין 1995 ל-2006 נרשמה במדינות הארגון עלייה ממוצעת של 39% בהשקעה בחינוך. לעומת זאת, שיעור הגידול בישראל עמד על 9% בלבד.

"בשנה הבאה ימלאו 20 שנה לאשרור אמנת האו"ם לזכויות הילד ע"י ישראל, אבל בשנים האחרונות מצבם של הילדים מידרדר לפי כל אמת מידה. הדאגה לילדים לא נמצאת בראש סדר העדיפות הממשלתי", אומר יו"ר יוניסף-ישראל, עו"ד מוריאל מטלון. לדבריו, אחד מסעיפי האמנה הבינלאומית קובע שכל מדינה צריכה להקים רשות או נציבות רשמית לענייני ילדים – דבר שלא יושם עד כה בישראל.

"הדאגה לעניינם של ילדים מפוזרת בין משרדי הממשלה השונים, ואין זרוע אחת שתקדם את הנושא בראייה כוללת. יש להקים נציבות ממלכתית כזאת, שתקבל בחקיקה סמכויות, כך שתוכל לפעול מול משרדי הממשלה והרשויות המקומיות ולהתערב בכל מקרה שבו נפגע שלום הילד", מוסיף עו"ד מטלון.

בכנס שערכו "המרכז הישראלי להעצמת האזרח" ובית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב ביום חמישי שעבר, בנוגע ליישום אמנת זכויות הילד, אמר המשנה לראש הממשלה, השר סילבן שלום, שיזם את "חוק זכויות התלמיד" לפני כעשר שנים, כי "יש ניסיון לסרס, לגמד או לבטל את החוק הזה. מנהלים לא יודעים שהם צריכים לתלות עותק מהחוק בבית הספר או להעביר שיעור עליו בשבוע הראשון ללימודים. נוח למערכת החינוך להתעלם מהחוק כי התלמידים לא יודעים לצעוק". השר שלום גם מתח ביקורת על התיקון לחוק, שיזם לפני כשנה שר החינוך, גדעון סער, אשר מאפשר השעיה מיידית מבית הספר של תלמיד המועמד להרחקה לצמיתות.

בכנס השתתפה גם ג'ויטי קאניס ממטה יוניסף בז'נווה. בניגוד לתפישה הרווחת, גם בישראל, לפיה זכויות ילדים ותלמידים מקשות על בתי הספר להתמודד עם בעיות משמעת, אומרת קאניס ל"הארץ" כי "הצטבר כבר מידע רב, לפיו זכויות כאלה אינן פוגעות ביכולת של אנשי החינוך לטפל באלימות. אין קשר בין זכויות תלמיד לבין עבירות משמעת – שיכולות לנבוע למשל דווקא מסביבה שבה אין זכויות. מתן זכויות לילדים לא מוביל לאנרכיה. הדיאלוג והיכולת לשמוע דעות שונות, המתפתחים על בסיס מתן הזכויות לתלמידים, עשויים להפחית את האלימות".

קישורים:

אמנת זכויות הילד, הפרת זכויות אדם, חוק זכויות הילד, ילדים פליטים, כלא גבעון, מדיניות משרד הרווחה

מדינה ללא חוק זכויות הילד – משרד הרווחה מפקיר ילדים פליטים – ילדים של אף אחד

פשעי משרד הרווחה – מדינת ישראל חתמה על האמנה לזכויות הילד לפני כ- 20 שנה אולם לא חוקק חוק המסדיר זכויות ילדים. בפועל מערכת הרווחה קורעת ילדים ממשפחותיהם כראות עיניה ומציבה אותם בפנימיות, משפחות אומנה, ואימוצים תוך שימוש במניפולציות מכוערות. ילדי ומשפחות ישראל אינם סובלים יחידים ממחדלי משרד הרווחה אלא גם ילדים פליטים.

הכתבה ילדים של אף אחד , ליאת שלזינגר , nrg , יולי 2010

ילדים פליטים מאפריקה שוהים בכלא למרות שאינם צפויים לגירוש. המדינה מסרה אותם לשב"ס במקום למשרד הרווחה. "לא קולטים עולים בכלא"

בתא מספר 9 מוקרן הערב מערבון ישן. על המרקע קאובוי תכול עיניים עם רעמת תלתלים זהובים קושר את סוסו ומחייך למצלמה. בקהל ילדים אריתראים בכפכפים, שרועים על מיטות קומתיים ובוהים בחלל. הקירות מלאים בכתובות ובציורים של האסירים שהיו שם לפניהם.

"אני רוצה לראות את אמא שלי שוב", כתב אחד הנערים. הילדים הפליטים שכלואים בכלא גבעון לא מדברים הרבה, אבל הגרפיטי שהם חורטים על הקירות בתאים יכול ללמד מעט על מה שהם עוברים – ולמה שהם מתגעגעים: ילד מחייך במטוס, פרחים צבעוניים, שמות בשלל שפות, מספרי טלפון לשעת חירום וסיסמה שחוזרת על עצמה: "no Eat Eritrea Sweet but".

"הרעב", מספר מפקד כלא גבעון, גונדר משנה גואל אבידר, "הוא מרכיב דומיננטי בחייהם. הסוהרים עומדים משתאים מול כמות האוכל שהם מחביאים בכיסים. כל סנדוויץ' שהם מכינים מורכב מארבע פרוסות.

"אני לא יודע מה הם עוברים בדרך, איך הם שומרים על עצמם, מה הם אוכלים, מה הם שותים. הם מגיעים לכאן כשהם מחושלים. קשוחים כאלה. אני לא יודע כמה נערים ישראלים היו מצליחים לעבור מסלול כזה. אחרי מה שעבר עליהם, לוקח להם הרבה זמן להבין שאנחנו לא הולכים לפגוע בהם", אומר אבידר ומוסיף כי הילדים לא השתכנעו בקלות לישון במיטות במקום על הרצפה.

מאחורי דלתות הפלדה של אגף 6, אגף הקטינים בכלא גבעון ששוכן במתחם מעשיהו ברמלה, חיים 43 אסירים – כולם ילדים שמעולם לא הועמדו לדין. לכולם יש מספרי אסיר. כולם עומדים בבוקר לספירה. אלה ילדים ללא משפחה. ילדים של אף אחד. בצעד נדיר ויוצא דופן, הסכים שירות בתי הסוהר לאפשר לנו להיפגש איתם.

נערים פליטים בכלא - צילום: אריק סולטן
נערים פליטים בכלא – צילום: אריק סולטן
כלא גבעון

16 שעות ביממה בתא
ביולי 2009 החליטה המדינה להעביר את האחריות על הילדים הפליטים דווקא לשב"ס, אף שהם לא נחשבים עבריינים. הקטינים ששהו עד אז במתקן מיכ"ל בחדרה, הועברו לכלא גבעון, מתקן המוקף חומות תיל, מיועד לאסירים פליליים ומעולם לא הותאם לילדים. תחקיר "סופשבוע" מגלה כי רשויות המדינה כולאות ילדים אלה במשך חודשים ארוכים, על אף שלא ניתן לגרש אותם ואין שום עילה למעצרם.

היעדר המדיניות המתמשך בנושא הילדים הפליטים מביא לטיפול בירוקרטי, מייגע וסבוך, שאף מנוגד להוראות הנוהל בנושא. ובעוד משרדי הממשלה מתווכחים ביניהם של מי האחריות לבני הנוער הפליטים, מי שמוצא להם פתרונות מגורים הוא דווקא שירות בתי הסוהר, ארגון כליאה לעבריינים, שאינו ערוך לקליטה ושיקום של ילדים.

בלבו של אגף הקטינים בגבעון מסדרון צר, ומשני צדדיו תאים קטנים עם סורגי פלדה. הילדים שוהים בתאים הנעולים כ-16 שעות ביממה. בכל תא שישה נערים. הם דופקים על הדלתות, משרבבים ידיים דרך הסורגים, מדברים ביניהם דרך חורי ההצצה ונוהגים בסוהרים בכבוד המרבי. ניכר כי מערכת יחסים מיוחדת במינה נרקמה בינם ובין הילדים.

לזכותו של שב"ס ייאמר, שהוא עושה ככל יכולתו כדי להיטיב עם הקטינים. כשאני מבקשת לדבר עם הנערים הם קופצים מהמיטות, נעמדים בשורה ופוצחים בשטף מלל לא מתואם. "אין לי פה משפחה. באתי לבד. אני דואג לאמא ואבא שלי", אומר איקאלו בן ה-14 ושולף מפאוץ' תמונת פספורט קטנה בשחור לבן. "זה אבא שלי", שאר הילדים מביטים בו בקנאה. לרובם אין ולו מזכרת אחת מהבית, שלא לדבר על תמונה.

"עזבתי את הבית בלי כלום. בלי כסף, בלי מים. פשוט קמתי והלכתי", הוא אומר באמצעות המתורגמנית, בוסנה, שמהווה להם אוזן קשבת. בקצה המסדרון הוסב תא לכיתת לימודים. עכשיו מתקיים שם שיעור עברית. הילדים לומדים להטות את הפועל "בכה". בין האסירים יש גם שש נערות.

הן שוהות בבידוד באגף הנשים, ובגלל ההפרדה זוכות לפחות שעות לימודים. בגבעון יש גם חצר טיולים קטנה, שהיא למעשה חדר נעול עם תקרת רשת. לא ניתן לשחק שם משחקי כדור או לבצע פעילות גופנית. הפעילות היחידה שמתאפשרת לילדים היא ריקודים לצלילי שירים בתיגרית, השפה המדוברת באריתראה, שקר צינת החינוך מורידה מהרשת וצורבת למענם על דיסק.

הם מכנים אותה "מאמא". זאת ההזדמנות היחידה שלהם להתפרק. הם בדיוק כמו ילדים אחרים, יש להם המון מרץ ואנרגיות לפרוק,? אומרת שרון גוטמן, קצינת החינוך. "בהתחלה, כשהם רק הגיעו, היינו צריכים לקנות להם צעצועים. אפילו בגדים ונעליים לא היו להם. היו תקופות שכמו סנטה קלאוס הייתי מגיעה עם שק של תרומות בגדים שארגנו מחברים.

גם הבגדים של הבן שלי רצים פה. בשבילי, בתור אמא, לראות אותם בכלא מאחורי סורגים זה מטלטל. כשילד נמרח על הרצפה וממרר בבכי אני מחבקת אותו". לפני שבועיים קנתה להם רובי מים למשחק. לפני כן ערכה לכמה מהם מסיבת יום הולדת. "אפינו להם עוגה והרמנו אותם על הכיסא ושרנו שירי יומולדת בעברית.

"הם היו בהלם. חלק מהם לא חגגו יום הולדת בחיים. מן הסתם גבעון הוא הכלא היחיד בישראל שבו הסוהרים מכבים את הנרות על העוגה עם האסירים. מעולם לא התמודדנו עם אוכלוסייה מהסוג הזה. הם לא עבריינים, לא עברו שום עבירה וזה מחייב ראייה אחרת שלנו", אומר מפקד הכלא אבידר.

"הרי התפקיד שלנו הוא להתמודד עם עבריינים פליליים, זה מה שאנחנו מיומנים לעשות. כשהוחלט להעביר אותם אלינו היינו צריכים להתאים מחדש את כל ההיערכות. זה בא לידי ביטוי בכל הדברים הקטנים. אתן לך דוגמה: לפני שבועיים הם עשו שביתת אוכל. אין, לא אוכלים. בכל כלא אחר, כשאסירים לא אוכלים, זה מלווה בסנקציות. במקרה הזה, אני, מפקד כלא, נכנסתי לתאים, ושכנעתי אותם אחד-אחד לאכול את ארוחת הצהריים שלהם".

מטבח הכלא נאלץ להיערך במיוחד עם בוא הדיירים החדשים. "במקום קפה שחור, קונים קורנפלקס וחלב", אומר אבידר. "פתאום קלטנו שצנצנת ריבה שמחזיקה בדרך כלל חודש, נגמרת אצל הילדים בארוחה אחת".

אבל עם כל המאמץ הראוי לשבח של הצוות בכלא גבעון, תפקידו של שירות בתי הסוהר הוא כליאה, ולא קליטת עולים", אומר גורם משפטי בכיר. "הסוהרים פועלים עם כל הרצון הטוב אבל כלא הוא כלא", מסכימה עורכת הדין ענת בהט מהנהלת האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים. "פקודת שירות בתי הסוהר בנוגע לקטינים מחייבות להתמודד עם מצוקה של ילד באמצעות בידוד או כבילה באזיקים".

הגבול
מתחבאים בין הגופות

בשנים האחרונות הבחינו הרשויות כי בין אלפי מבקשי המקלט שחוצים את הגבול מסיני לישראל מדי שנה, מסתתרים גם קטינים. למראה הילדים בגבול, החיילים נותרים פעורי פה. תחת אור הפנס הם סורקים זה אחרי זה את הפליטים המאובקים. המראה שלהם מכמיר לב: חתכים על הגוף, צלקות, נעליים קרועות. יותר מכל הם מבקשים קצת מים.

המסע שהם עושים כל כך מסוכן, שקשה להאמין שילדים יכולים לעבור אותו לבדם. אלה שמגיעים ללא הורים מכונים "קטינים בלתי מלווים". רוב הקטינים הם בגילאי 13 עד 17 וכמעט כולם מגיעים מאריתריאה, מדינה הנאנקת תחת שלטון טוטליטרי שמגייס את האזרחים בכפייה לצבא לפרקי זמן בלתי מוגבלים. מי שנמלט ומוגדר כעריק צפוי למאסר, עבודות פרך ולעתים הוצאה להורג.

מיעוט ממבקשי המקלט מגיע מסודן, שבה התקיים בשנים האחרונות רצח עם. מתוקף התחייבויות בינלאומיות, ישראל מעניקה לאנשים המגיעים ממדינות אלה הגנה קבוצתית כפליטים ואינה מחזירה אותם לארצות מוצאם.

חלק מהילדים מגיעים עם הוריהם אך הרוב בגפם. במקרים רבים המשפחות מוכרות את ביתן ונוטלות הלוואות על מנת לשלוח אותם למקום מבטחים. לאחרונה הצטברו עדויות על עינויים, כבילה בשלשלאות ואפילו מקרי רצח במצרים. רבים מהילדים חצו את הגבול לאחר שהתחבאו בין גופות הוריהם והעמידו פני מתים.

למרות שחלפו חמש שנים מאז החלו הילדים לחדור לישראל, הרשויות לא הצליחו, או לא היו מעוניינות, למצוא להם פתרון. מצד אחד המדינה לא יכולה לגרש את הילדים, מצד שני היא לא רוצה לקלוט אותם. מדובר במספרים קטנים יחסית: עד היום נכנסו לישראל כ-500 ילדים פליטים, ממוצע של מאה בשנה. בהחלט לא מספר שעלול להשפיע על המאזן הדמוגרפי. במתקני השב"ס נמצאים היום כ-90 ילדים.

"כשאין גירוש אין סיבה למעצר. כשכולאים אריתראים וסודנים המעצר הופך חסר תכלית לחלוטין. הכלא הפך להיות בקו"ם לילדים. הדרך היחידה לשנע אותם היא דרך הכלא. זה הנוהל של משרד הפנים", אומר עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח. "האבסורד הוא שאם הם היו בגירים, הם כבר היו משתחררים מזמן מתוקף ההגנה עליהם כפליטים".

ארגוני זכויות אדם ומשפטנים טוענים שהנוהל מנוגד לדין ולכל אמנה בינלאומית שישראל חתומה עליה. המדינה מכניסה לכלא אנשים שעברו עבירה או כאלה שמיועדים לגירוש. מכיוון שישראל לא מעמידה לדין את הפליטים, ואינה יכולה לגרש אותם, אין למאסר שלהם כל תכלית. האגף לסיוע המשפטי במשרד המשפטים הגיש לאחרונה עתירה לבג"ץ נגד כליאת הילדים. "לטענתנו, החזקת הקטינים בתנאי כליאה באחריות שב"ס, יהא מתקן הכליאה אשר יהא, באופן עקרוני מנוגדת לדין", אומרת עורכת הדין בהט.

כלא סהרונים
אבודים בין גדרות התיל

כשהילדים מבקשי המקלט נתפסים בגבול, החיילים מעבירים אותם לכלא סהרונים הצמוד לכלא קציעות שעל גבול מצרים. הקטינים מבין העצורים, או אלה שטוענים שהם כאלה, מוחזקים באגף מיוחד (ילדים מתחת לגיל 12 מועברים ישירות למשפחות קלט על ידי משרד הרווחה). אמהות עם ילדים מוחזקות באגף הנשים. שלא כמו המבוגרים המוחזקים בקרוואנים (המכונים "הילטונים") הילדים בסהרונים שוהים באוהלים.

לפני שנתיים עתר מוקד הסיוע לעובדים זרים לבג"ץ נגד תנאי הכליאה בסהרונים. "הילדים ישנים באוהלים, וסובלים מקור עז בחורף, שכן האוהלים אינם מצליחים לבלום את הרוחות העזות של המדבר, ובלי שיש בהם חימום ראוי", נכתב בעתירה. "במקרים רבים, הילדים סובלים ממחלות ומשיעולים מתמשכים. שלוש פעמים ביום ישנה ספירה בכלא. ילדים, חלקם בני ארבע, חמש ושש שנים, נדרשים לעמוד ליד מיטותיהם בזמן הספירה – ממש כאסירים לכל דבר ועניין. האוהלים מוקפים בגדרות תיל, רבים מהילדים משחקים בהן ולעתים קרובות נפצעים מגדרות התיל".

העתירה נדחתה על ידי בית המשפט העליון. במוקד לסיוע טוענים כי מאז שהוגשה השב"ס מונע מהם באופן גורף לקיים ביקורים באגפים וליצור קשר עם הילדים. בשב"ס דוחים את הטענות ומסבירים כי מניעת הביקורים באגפים נעשית מסיבות ביטחוניות.

כלא סהרונים מוגדר כתחנת מעבר קצרה, אולם בדיקה מגלה שהילדים מוחזקים שם תקופות ממושכות. כיום נמצאים שם 40 ילדים. לפני חודש התריע האגף לסיוע המשפטי כי תקופה מסוימת, בשל העומס הרב, לא הייתה הפרדה בין קטינים למבוגרים כמתחייב בחוק.

"בגלל שגבעון מלא עד אפס מקום, הקטינים תקועים בסהרונים וכל הטיפול בהם מתעכב", אומרת אמי סער ממוקד הסיוע לעובדים זרים, שמתנדביו מבקרים את הילדים בכלא. "צריך לטפל בסוגיה הזו עכשיו. עלול לקרות אסון. ילדים מנסים לפגוע בעצמם, זו פצצה מתקתקת. הכי עצוב זה שמדובר בקבוצה כל כך קטנה. טיפה בים. לא מזמן המדינה קלטה מאתיים ילדים יתומים מהאיטי וחיכתה להם עם זרים ופרחים. מישהו חשב לשים אותם בכלא לתקופה זמנית? איזו צעקה הייתה קמה בארץ. אבל מהילדים האפריקאים לאף אחד לא אכפת".

נער פליט בכלא - צילום: אריק סולטן
נער פליט בכלא – צילום: אריק סולטן
הבדיקה
תוכיחו שאתם קטינים

מסהרונים מועברים הקטינים לגבעון, שם הם עוברים בדיקות רפואיות, כולל בדיקה להערכת גילם. מאז שנת 2007 הם זכאים לייצוג משפטי אולם עד שהילדים נפגשים בפועל עם עורך דין עוברים חודשים ארוכים. על פי סעיף 9 בנוהל של משרד הפנים, 60 יום אחרי שנתפסו, הקטינים אמורים להשתחרר ממתקן השב"ס ולעבור לאחריות משרד הרווחה.

בפועל, פעמים רבות ההמתנה לבדיקת הגיל – השלב הראשון בשרשרת הבירוקרטית – אורכת לבדה יותר מ-60 יום. הסיבה העיקרית לכך היא שמשרד הפנים מעסיק רופאה אחת ויחידה שמבצעת את הבדיקה שבוחנת את התפתחות כף היד של הילדים.

מדובר בבדיקה שנחשבת למיושנת ולא אמינה במיוחד. היא מבוססת על נתונים סטטיסטיים שנאספו בשנות החמישים מילדים לבנים בארצות הברית. "זו בדיקה בלתי אמינה לחלוטין עם סטיית תקן גבוהה שאינה מתאימה לבדיקת ילדים שחורים ותוצאותיה משתנות בשל תנאי תברואה ותזונה", אומר עו"ד דניאל ברמן מהמוקד לסיוע לעובדים זרים.

"בפועל ראינו שילדים רבים שבידיהם מסמכים המוכיחים שהם קטינים התגלו כבגירים. בבריטניה, למשל, הורו להפסיק את השימוש בה בשל חוסר אמינותה, אבל בישראל מתעקשים להמשיך לעשות בה שימוש".

אבל הקושי האמיתי מתחיל לאחר שנקבע הגיל, אז מחפשים לילד חלופת מעצר מתאימה, אחת משתיים: בגילאי 12- 16 הקטינים יכולים ללכת לפנימיות של משרד החינוך (שהקצה להם מאה מקומות. 85 מתוכם כבר אוישו. ל.ש). לעומתם, קטיפנים בגילאי 16-18 משתחררים מהכלא רק אם מוצאים להם משמורן – אדם שיסכים לקחת אותם תחת חסותו. הסיכוי לכך קטן שכן רוב הילדים אינם מכירים כאן איש.

למרות הנחיית בית המשפט ובניגוד למה שכתוב בנוהל, הקטינים פוגשים בכלא גבעון עובד סוציאלי מטעם שב"ס – ולא מטעם משרד הרווחה שאמור לטפל בהם. כך נוצרת מציאות משונה שבה מפקד הכלא הוא שבפועל מבקש לשחרר את הילדים ממאסר. "עמית הדר, העובד הסוציאלי שלנו, הפך למומחה בקהילה האריתראית. הוא עושה ביקורי בית עם האוטו שלי, מסתובב בדרום תל אביב ומנסה למצוא לילדים האלה משפחה.

"רק לפני שבועיים עשיתי מרתון טלפונים והפעלתי לחצים כדי להעביר 17 ילדים לפנימיות,? אומר גונדר משנה אבידר. הדברים תמוהים במיוחד לאור העובדה שעלות האחזקה של הילדים בכלא גבוהה בהרבה מעלות אחזקתם בפנימיות. כך, במו ידיה, המדינה מבזבזת כספים רבים בלי לפתור את הבעיה.

דניאל
מי שלא משלם מרביצים לו

מאחורי המספרים והנהלים נמצאים נערים מיואשים, כלואים ובודדים. אחד מהם הוא דניאל (שם בדוי), בן 16 מאריתראה, נער גבוה ונאה שערימת התלתלים שלראשו מצליחה להסתיר את עיניו העצובות; את הצלקות על הפנים והידיים הוא לא יכול להחביא. אנחנו יושבים על גזעי עצים בחורשה בכפר הנוער בן שמן, שהפך לביתו החדש. כבר שלושה חודשים הוא מחוץ לכלא.

את ביתו באריתראה עזב מפני שחשש לחייו. יתום מאב, הוא השאיר מאחוריו את אמו וששת אחיו והחל במסע מפרך לאתיופיה, משם לסודן ולמצרים. בסך הכל ילד בן 14, בלי כסף, עם תיק קטן שנגנב ממנו במהרה. "הלכתי כי יש מלחמה ומכריחים ללכת לצבא. אבא שלי היה בצבא 30 שנה. הייתי צריך לברוח".

מי שמר עליך?"אף אחד. זה כל אחד לעצמו. מסודן למצרים עליתי על אוטו, 19 אנשים מאחורה. אין מקום ואין אוויר ואין מים וכולם נמחצים. זה מסוכן ופחדתי. אבל בגלל שאני קטן, הצלחתי לטפס למעלה. ככה לא מעכו אותי".

באוקטובר האחרון הוא הגיע לישראל, לאחר מסע התעללות שעבר בידי הבדואים בסיני, שגובים אלפי דולרים בשביל להעביר את הפליטים את הגבול הישראלי. לסוהרים בגבעון סיפר כי "יש לי פצע ברגל בגלל שקשרו אותי בברזל בסיני". בהזדמנות אחרת חשף כי המצרים קברו אותו באדמה כשראשו
חשוף והיכו אותו נמרצות.

אחרי ששילמתי הם רצו עוד 2,000 דולר , מאיפה יש לי? מי שלא משלם להם הם מרביצים לו. הם שמים לך אש על הפנים, הם שמו לי כאן מתחת לעין", הוא מצביע על הצלקות העמוקות. "מרביצים לך ברגליים. אין מים, אין אוכל, מחזיקים אותנו בשמש ובחול כל הלילה וכל היום. היינו 16 מאריתראה. שני חברים שלי מתו בדרך".

איך שרדת?"אלוהים שמר עליי. בסוף, משפחה רחוקה מגרמניה שלחו לי כסף. אחרי שמשלמים להם הם מביאים אותך לגבול. אתה הולך עשר דקות ואתה בישראל. החיילים המצרים ירו עלינו אבל אז הבדואים משלמים להם והם לא עושים כלום".

בגבול אספו אותו חיילי צה"ל, שהעבירו אותו לסהרונים. לאחר מכן נשלח לגבעון. "ברמלה בסדר. אני אוכל, מתקלח, לומד קצת. עושה טיול בחדר של הטיולים. אבל זה קשה. בכלא יש הרבה ילדים. בני 13-14. אף אחד לא מדבר על מה שהוא עובר ואף אחד גם לא שואל. זה קשה בכלא. אין אור. אין שמש".

אחרי הזוועות שעבר בדרך, דווקא המאסר שבר את רוחו. "התקשרתי לאמא שלי. היה לי קשה לאכול. גיליתי שגם אח שלי עזב את הבית לסודן, הוא רק בן שמונה. אני דואג כי בסודן לא טוב. אמא הייתה עצובה ובכתה ואמרה שאין כסף. הייתי עצוב. לא רוצה לחיות. רוצה למות".

דניאל ניסה להתאבד בתאו באמצעות חוט חשמלי שכרך סביב צווארו. "אחרי זה הם שלחו אותי לבית חולים. לא רציתי לחזור, רציתי להישאר שם. יש דשא. אפשר להסתובב".

לדניאל לא הייתה בעיה נפשית שבגללה ניסה להתאבד", אומרת עורכת הדין יעל כץ-מסטבאום שמונתה לייצג אותו מטעם הסיוע המשפטי. "הוא פשוט היה מיואש. הוא לא בא בטח ענות לאף אחד, אבל אנחנו חייבים להם כי הם ילדים. אי אפשר להחזיק ילדים בכלא ולהעניש אותם על משהו שלא עשו. בבית החולים הוא היה חופשי. ילד אחר היה בורח. הפיתויים קראו לו. להגיע לתל אביב ולעבוד ולעמוד בהבטחה לאמא שלו לשלוח לה כסף. אבל הוא נשאר. הוא ילד טוב".

רק בעקבות עתירה דחופה שהגישה הלשכה לסיוע משפטי, שחררה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב רות רונן את דניאל מהכלא וקבעה כי "אין מחלוקת כי לאחר תקופת מעצר כה ממושכת, וכאשר מדובר בקטין שזכאי להגנה קבוצתית כפליט, אין מקום להוסיף ולעצור את העותר, וספק אם היה מקום לעצור אותו מלכתחילה. בעקבות פסק הדין שוחררו ילדים נוספים.

היום הוא מתגורר בכפר הנוער בן שמן המופעל על ידי משרד החינוך. לומד עברית, עובד בגן האירועים הסמוך. חוסך כל שקל שהוא מרוויח כדי להעביר לאמו באריתראה. בבן שמן הוא משחק כדורגל, גולש באינטרנט, מנסה להבין את המנטליות הישראלית. "כולם פה שואלים אותך מה שלומך? איך קוראים לך? יש לך פייסבוק? הכל זה פייסבוק", הוא אומר. מה יהיה בעתיד, אני שואלת אותו. דניאל מושך בכתפיו. "אני חושב רק על עכשיו".

העתירה
חשש כבד לבריאות הנפשית

דניאל הוא אחד הקטינים המופיעים בעתירה העקרונית שהגיש לבג"ץ האגף לסיוע המשפטי בפברואר השנה, באמצעות עו"ד ענת בהט ועו"ד גלעד ברנע. בעתירה נטען כי עצם החזקתם של הילדים בבית הכלא מהווה פגיעה קשה בזכויותיהם וכי הקטינים נעולים בתוך תאי מאסר מרבית שעות היממה וכמעט שאינם זוכים לאור יום.

"הכליאה של הילדים יוצרת חשש כבד לבריאותם הנפשית והפיזית. את מצוקתם אנו רואים מדי יום וזה מגיע לעיתים עד כדי אשפוז בבתי חולים", אומרת עו"ד יעל קיציס מהלשכה לסיוע משפטי בתל אביב. בעתירה מצוין כי הקטינים מוחזקים בבית הכלא מכוח חוק הכניסה לישראל, המאפשר להחזיק במשמורת את מי שנכנס למדינה באופן לא חוקי. המדינה החליטה להחזיקם בבית סוהר, החלופה החמורה ביותר, מבין כל האפשרויות העומדות בפניה.

זה אינו הכרח המציאות. מדוח שהגיש המוקד לסיוע עולה שמדינות המערב, שמתמודדות עם הגירה בקנה מידה עצום בהשוואה לישראל, נוקטות גישות אחרות. בספרד הילדים מטופלים במרכזי קליטה לשעת חירום. בהונגריה הקימו עבורם הוסטלים מיוחדים. בארצות הברית הילדים שוהים במעצר לא יותר מ-72 שעות.

לבני הנוער שבשמם הוגשה העתירה סיפורים כואבים ומצמררים. אחד מהם הוא נער אריתראי שעבר התעללות קשה בידי המבריחים בסיני שכלאו אותו בחדר סגור במשך חודש על מנת לסחוט ממנו כסף. אחר נקלע לתקרית ירי במדבר וכשהצליח להימלט רץ במשך שעות ארוכות יחף עד גבול ישראל. בעתירה מובא גם סיפורו של קטין ששוחרר מכלא גבעון שבו הוחזק למעלה משבעה חודשים, שבמהלכם ביצע ניסיון התאבדות.

הוא נלקח לאבחון במחלקה פסיכיאטרית שבסיומו הוחזר לכלא. "מדי יום אנחנו מגיעים לכלא ומוצאים את הקטינים במצב נפשי עגום. למרות המאמצים של השב"ס, מדובר בתנאי כליאה לכל דבר ועניין. המצוקה מחמירה כי מספר הפנימיות המוכנות לקלוט את הקטינים הוא מצומצם ביותר", אומרת קיציס. "חשוב לזכור שהם ילדים ללא משפחות ולא מכירים איש במדינת ישראל. בחלק מהמקרים הורי ומשפחות הקטינים אינם בחיים או שמקום הימצאם אינו ידוע".

הפנימייה – מתים על אייל גולן

הילדים הפליטים שהועברו לפנימיות של משרד החינוך התקבלו בהן בזרועות פתוחות ומצבם השתפר. "הם באו ישירות מהכלא והביאו אותם עם ליווי, לפחות חצי גדוד שמר עליהם", אומר פיני כהן, מנהל חוות הנוער הציוני בירושלים. "אמרתי להם, אם זה המצב, אני אבוא אליכם, לכלא. מצאנו ילדים רגילים בתנאים לא פשוטים מבלים בלספור זבובים. שמחנו להוציא אותם משם כי זה ממש לא מקום בשבילם. קודם כל היינו חייבים לקנות להם בגדים. הם באים עם שקית ניילון אחת – כל רכושם בעולם".

בחוות הנוער הציוני הילדים משובצים בכיתות לימוד במטרה להשלים בגרויות. המפגש הראשוני איתם לא היה קל, ומנהלי הפנימייה אומרים כי בתחילה הם ניסו לבדוק כל הזמן את הגבולות. "לא ידענו בכלל למה אנחנו נכנסים", אומר דני חיים, מנהל הפנימייה. "אחד הילדים ניגש אליי ואמר, 'אני מוסלמי, איפה מכה'. אמרתי לו שם הים, תחליט אתה איפה אתה רוצה להתפלל". רצינו לחבק אותם אבל הם נרתעים. אצלם לא מחבקים ככה. מה שהיה חשוב מבחינתנו זה לתת להם זהות של בני אדם. מקום לספר את הסיפור שלהם כשהם רוצים".

הקושי הגדול, אומר חיים, נוגע לעובדה שהילדים קרועים בין אריתראה לישראל. מתקשים להכריע אם להשקיע בעצמם, ללמוד ולנסות להשתלב או לצאת לעבוד ולשלוח את הכסף הביתה. "היה לנו ילד שהתנכלו למשפחה שלו בגלל חובות והוא ברח כדי לנסוע לתל אביב ולעבוד", אומר כהן. "הוא הרגיש אשמה שהוא נהנה ובני המשפחה סובלים ורצה לשלוח להם כסף. זה מצב בלתי אפשרי לילד".

משיחה עם קבוצת ילדים שנקלטו בפנימיות עולה כי הם למדו בהדרגה את "החוקים של הישראלים". הם מדברים בעברית, משתתפים בקבלות השבת, מתים על אייל גולן ורוצים להתגייס לצבא. אחד מהם, בוגר פנימיית כדורי, כבר לובש מדים, החייל הראשון מבין הפליטים. "אני גם רוצה לשרת בצבא. המדינה עשתה לי טוב אני רוצה לעשות לה טוב בחזרה", אומר נער אחר, עבדול. וחיים מוסיף: "לוקח הרבה זמן אבל בסוף הם מקלפים את שכבות ההגנה שאימצו כדי לשרוד במדבר ובכלא. פתאום הם נזכרים שהם בעצם ילדים".

קישורים: