בית המשפט העליון, הטרדה מינית, זיוף פרוטוקול, זיוף פרוטוקול בית משפט, כללי, לורי שם טוב, נעם סולברג

פרשת הבלוגרים: לורי שם טוב הגישה בקשה לתיקון פרוטוקול שופט העליון סולברג מיום 09.10.2018

01.11.2018 – מתברר שדבריה של לורי שם טוב הוקלדו תדיר בצורה לקויה ובמקרים לא מעטים לא מובנים או שנושאים שלמים הושמטו. לכן הוגשה הבקשה לתיקון הפרוטוקול. (בש"פ 6589/18 מה 09.10.2018)

שם טוב דיברה בצורה רהוטה. לדוגמא, ובדיון טענה כי חשה מוטרדת ופגועה מדבריו של סולברג בש"פ 1999/17 מה- 03.03.2017 שבה השווה אותה לזונה אפיקורסית. דבריה אלו של שם טוב הושמטו לחלוטין מהפרוטוקול.

מצורף צילום הפרוטוקול הדיון סולברג מה- 09.10.2018.

להלן דבריה של שם טוב שנאמרו בדיון ב- 09.10.2018 בפני השופט סולברג:

"אני מודעת לכך שבית המשפט רואה בהליך הנוכחי להארכת מעצר ב—150 יום סתם מכשול בדרך להרשעה שכן כאשר הוגשה הבקשה לדיון הנוכחי ונקבע מועד ה- 20.09.2018, השב"ס הודיע שהוא נופל על מועד הוכחות אצל כב' השופט בני שגיא ודיון נוסף אצל כב' השופט הימן.

ואדוני הוציא החלטה ב- 16.09.2018 ממנה משתמע שאינו מוצא לנכון שאני אנכח בדיון שלי בבית המשפט העליון, ושעדיף לתת עדיפות למועד ההוכחות אצל בני שגיא. כלומר נתבקשתי לוותר על נוכחותי בדיון שאמור להשפיע על השחרור שלי שלא משיקולי זכות היסוד שעומדת לי לקבל הזדמנות כנה להתמודד עם הראיות של התביעה ולהציג את הגנתי, אלא לטובת "קידום ההליך השיפוטי", ולטובת נוכחות בדיון שבו לפי הסטטיסטיקה יש 99% הרשעה. הדבר מעיד שבית המשפט העליון רואה בדיון בבקשה להארכת מעצר הליך סרק, שכן כנראה הוא כבר יודע מראש מה תהיה התוצאה.

לפני 20 חודשים כבודו כתב עלי. "כִּי נֹפֶת (דבש) תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ . וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת (חרב דו צדדית)". (בש"פ 1999/17 מיום 03.03.2017 פיסקה 9)

בית המשפט חיפש בכל התנ"ך פסוק שיהיה משפט מחץ כדי להתאים אותו לי, ואני אמורה לקבל את הפסוק הזה בגאווה ובראש מורם.

אני לא דוברת שפות תנכיות ומקראיות, ולא מבינה את הפסוק הזה. אני צריכה שיפרשו לי את הפסוק הזה, ואכן קיבלתי פרשנות והבנתי שבית המשפט עשה לי שיימינג, הטרדה מינית והחפצה מינית.

אני הוטרדתי מינית ע"י בית המשפט אשר אמר עלי בפומבי, בלי לראות אותי שאני זונה אפיקורסית שמפתה גברים, שהשפתיים שלי נוטפות דבש, שאני לא יודעת בכלל מה זה השמן שנוטף לי מהשפתיים, ושהגברים שאני מפתה מסיימים עם לענה מרה, ושאני מסתובבת עם חרב פיות חדה ומסוכנת ותוקעת בהם את החרב.

אלו הדברים שבית המשפט אמר עלי בתאריך 3/3/2017 רק 5 ימים לאחר שנעצרתי, ועכשיו אני פה אחרי 20 חודש ואני מבקשת שבית המשפט יגיד לי איפה הנופת שנוטפת מהשפתיים שלי? איפה השמן חיכה שאמורה לנזול לי מהשפתיים? איפה החרב פיות שלי?

האם בית המשפט בכלל יכול לתאר לי את החרב שלי? למה היא דומה? לשברייה של ערבים או לחרב של סמוראי יפני?

האם בית המשפט ראה את השפתיים שלי שהן נוטפות נופת? ואיפה חרב הפיפיות שבית המשפט מייחס לי?

האישה הזרה שכבוד השופט נועם סולברג דיבר עליה מתוארת בפרשנויות החכמים כאשת זנונים, פתיינית, שמציעה את השפתיים שלה והחמוקיים שלה לגברים, ואחר כך דוקרת אותם בחרב חדה. יש כאלה שחושבים שהכוונה לאשת פוטיפר, יש כאלה שחושבים שהכוונה למלכה איזבל בת אתבעל מלך צידון, ויש כאלה שחושבים שהזרה בפתגם היא סתם זונה פתיינית.

בכל פסקה 9 בש"פ 1999/17 (כב' השופט סולברג) אין ניתוח מסוכנות,

התביעה שבאה לבית המשפט ומבקשת לעצור אותי לעוד 5 חודשים, לא מספרת לבית המשפט מי אני באמת. אותם מעניין לכוון למשבצת שבחוק המעצרים שמצריכה אותם להלביש עלי תווית של מסוכנת. אז אני אסביר מי אני.

אני הייתי אמא , מדהימה לשני ילדים. יום אחד פקידת סעד שלחה משטרה לחטוף ממנו את הילדים באופן אלים ומפחיד. מאז אין לי ילדים, ואני אימא שכולה לשני ילדים חיים. יכולתי להתבוסס ביגון ובטרגדיה, אבל החלטתי להיאבק בתופעות האלה ע"י פרסום האמת שהחונטה מסתירה אותה. מה באמת מסתתר מאחורי המניעים של עובדים סוציאליים ושופטים, שזה בעיקר כסף, כבוד והשתייכות לחונטה של קליקה של מי שחושבים שהכול מגיע להם.

מה שמייחסים לי זו ביקורת פוליטית. כעיתונאית חשפתי אין ספור כתבות תחקיר שאחרי שפורסמו אצלי התגלגלו אל ערוצי התקשורת הרגילים.

אני חשפתי שבפנימיות ובאומנה שאליהם מעבירים את הילדים שוררת ההזנחה, אלימות, זנות, סמים ומכות. אני אומרת שכל הכתבות בישראל היום בנושא רווחה, זהירות פקידי סעד, פנימיית רננים, הכל התחיל ממני, מי שחוגג הם בעלי העמותות שמושכים לעצמם משכורות עתק. אני חשפתי שהמדינה מעדיפה לשלם 17,000 ₪ ללד בחודש במרכז חירום, ולא לתת שקל למשפחה הנזקקת. אני חשפתי מקרים מזעזעים של אבות בגירושין שמנתקים מהם את הילדים, שמים אותם במרכז קשר, חולבים מהם מזונות פי 3 או ארבע מכל מדינה אחרת, והשופטים מתייחסים אליהם כמו זבל. משנת 2009 אני הייתי ממובילות הפעילות בנושא חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן.

חוק המעצרים נחקק כדי להקטין את המעצרים המיותרים עד תום ההליכים. זה היה ב 1996. מאז מה קרה? המעצרים הוכפלו פי 15. היום בתי הכלא כל כך מפוצצים בעצורים ואסירים, שאין יותר מקום בכלא. בית המשפט העליון הורה לשב"ס להכפיל לעצורים את מרחב המחייה, השב"ס מצפצף, עובר על החוק. במקום לשחרר עצירים שלא צריכים להיות עצורים כמוני, המכונה המשומנת ממשיכה לשנע עוד ועוד עצירים לכלא באמצעות דו"חות סודיים, תסקירים שקריים ופרשנויות הפוכות למטרת המחוקק.

אני כבר בשלב זה טוענת שלאור פסה"ד של כבוד השופט רובינשטיין שהשב"ס חייב להכפיל את שטח המחיה של העצירים פי 3, צריך לשחרר אותי, כי המדינה היא זו שעוברת על החוק, אבל כמובן זה לא מזיז לאף אחד.

הדבר השני שאני טוענת היא שהשופטים לא מסוגלים לשמוע ביקורת. במקום להפנים שהמחוקק ביקש לצמצם את המעצרים המיותרים, בתי המשפט בתחבולות מצאו דרכים להכפיל את מספר העצורים באמצעות שני כלים מזעזעים ולא דמוקרטיים: הלכת זאדה, והמסוכנות.

מסוכנות פיקטיבית

לפני שאדבר על זאדה, אטען בקצרה על המסוכנות. בגלל שלתביעה משתלם להחזיק אנשים במעצר כי זה משפר את סיכויי ההרשעה, ואת הסיכוי שהעצירים יתחננו לעסקת טיעון אז מדביקים לכל אחד תווית של מסוכנות בקלי קלות. השופטת רונית פוזננסקי כץ עצרה אישה שגנבה פחית קולה ו 10 שקלים לקופת צדקה ואמרה שהיא מסוכנת. זה מאוד משתלם למערכת, נותן פרנסה לקציני מבחן, נותן פרנסה לשופטים, וזה שיימינג בחסות החוק של שופטים ותובעים על האזרחים.

בנושא המסוכנות טענתי בהרחבה בכתובים. מדובר במסוכנות באמצעות שימוש במקלדת. אין עילת מעצר שכזו ובית המשפט תפר לי עילת מעצר תפורה במיוחד בשבילי. מעצר בגלל שימוש במקלדת. אני מזכירה שקו פרשת המים הוא נזק גוף. אף מתלונן לא התלונן על נזק גוף. 37 עדים התלוננו וכולם התלוננו על נזק לשם טוב לדעתם.

נזק לשם טוב לא מצדיק מעצר, וגם לא אכיפה פלילית. בשביל זה יש סעדים אזרחיים, ואני לא שונה מאלפי אנשים שתובעים אותם בבתי משפט אזרחיים על לשון הרע. מי שמפסיד בלשון הרע בתביעה אזרחית לא נכנס לכלא.

אף מתלונן לא הגיע לתחנת משטרה עם פנס בעין או רגל שבורה. מתלוננים רבים שחושבים שיש להם שם טוב, בכלל אין להם שם טוב. שופטת שמפלה נגד גברים ובגללה אבא התאבד, לא יכולה להתלונן על השם הטוב שלה כשיש מכתב התאבדות שמאשים אותה במוות. שופט שניתק אמא מהילדים שלה הוא שופט שצריך לדעת לספוג ביקורת. שופטת שצורחת בבית משפט ומסלקת עורכי דין מהאולם שלה, וחושבת שבגלל הדלתיים הסגורות אסור שזה יתפרסם, היא שופטת שאין לה שם טוב.

ובכל זאת כל השופטים שספגו ביקורת ממשיכים לעבוד, מקבלים קידום. שופטת קיבלה קידום. שופט אחר קיבל קידום פעמיים. הפסיקה אומרת שהם צריכים לפתח סיבולת לביקורת עליהם. הפסיקה בכלל דורשת ודאות קרובה לפגיעה בשלום הציבור כדי להעמיד לדין.

בענייני אין שום ודאות קרובה לסכנה לשלום הציבור.

עובדה שהמשטרה אומרת שבנובמבר 2015 נכנסו אלי הביתה באופן חשאי והטמינו תוכנות ריגול במחשב ובבית. אם הם ראו את הביקורת שאני כותבת בזמן אמת בנובמבר 2015, ואם הייתה מסוכנות, היו צריכים לעצור אותי בנובמבר 2015. לדעתי, כל מתלונן שפורסם עליו משהו אחרי נובמבר 2015 יכול לתבוע את המשטרה, כי איך יכול להיות שבנובמבר 2015 לא הייתה מסוכנות, ולא עצרו את התופעה, ופתאום בפברואר 2017 יש מסוכנות בוודאות קרובה לשלום הציבור שמצדיקה מעצר לכמה שנים?

כמו שהסברתי הרבה מתלוננים בכלל לא ידעו על פרסומי ביקורת עליהם. השופטים הימן ובני שגיא בכלל לא נחשפו לזה. התפוצה היא מינימלית, ואם זה לא הגיע לידיעת שופטים, זה מראה שאין מסוכנות כי לא הייתה תפוצה.

הכלי השני שבאמצעותו שופטים פוגעים באזרחים במסגרת הליכי מעצר היא הלכת זאדה. המחוקק בחוק המעצרים רצה לייצר מסננת מפני מעצרי שווא. בשביל זה המחוקק דרש ששופט נפרד מהתיק העיקרי יעבור על הראיות ויבדוק שלא מבקשים סתם להכניס אנשים למעצר. ומה קרה בפועל? המציאו את הלכת זאדה שלפי כל דבר שאפשר להגיד עליו שיש פוטנציאל להרשעה זה מספיק בשביל מעצר לשנה שנתיים ואולי גם שלוש וארבע.

הנה אני עצורה כבר שנתיים בלי ששופט בכלל בדק את הראיות נגדי עם זאדה או בלי זאדה. במקרה שלי הפעיל עלי השופט הימן לחץ להודות בראיוות לכאורה. גם העו"ד מהסנגוריה הפעיל עלי לחץ להודות בראיות לכאורה. למה זה בכלל קורה? למה עו"ד צריך להגיד לשופט שהוא חושב שיש "ראיות לכאורה"?

אני טוענת שהגיע הזמן שבית המשפט יקשיב לדברים שאמרה שופטת המיעוט דליה דורנר בפס"ד זאדה. היא אמרה שכדי לעצור אנשים, שופט כמו השופט הימן צריך לדרוש מהמשטרה ראיות ברמה של מעבר לספק סביר, כמו הרמה הנדרשת להרשעה.

במקום זה מה קורה אצל שופטי מעצרים כמו אצל השופט הימן? קורה שם רצח אופי ושיימינג מובהק. התביעה מגישה בקשה בלי נספחים, ואת חומרי החקירה התביעה מעכבת חודשים על גבי חודשים. השופט מאשים את הסנגורים שהם מבקשים דחיה. בענייני גם השופט בני שגיא אמור לצאת לחופשת שבתון בחודשים ינואר פברואר 2019.

אני לא מסכימה לראיות לכאורה. אני סבורה שתפקידו של בית המשפט לבדוק ברצינות את הראיות הללו, ולא סתם לנפנף אותי לטעון טענות בתיק העיקרי. אני סבורה שבית המשפט שמאריך מעצר צריך לקרוא גם את העובדות הנטענות ואת חומרי החקירה, ולא רק את הכותרות, ושהוא צריך לבדוק אותן בקנה מידה של "מעבר לספק סביר", ולא לעצור אנשים סתם על סמך איזה פוטנציאל ערטילאי.

אני גם טוענת שלשופט אין זכות לשאול את הסנגור אם הלקוח מסכים לראיות לכאורה. אין זה מתפקידו של הלקוח לתת מתנות לתביעה, אם נתתי הסכמה לכאורה בגלל לחץ ויעוץ שגוי של הסנגוריה הציבורית, הרי זו מתנת חינם וזכותי לדרוש לבטל את המתנה.

זה משפט שיתנהל לפחות עוד שנה וחצי. יש 260 עדי תביעה. עד כה העידו 37 עדים קלים וקצרים. המספר 260 לא כולל עדי הגנה. אני מתכוונת להביא לפחות כ 100 עדי הגנה שמכירים את המתלוננים, שופטים או עובדות סוציאליות ויפרטו איך הן פגעו באזרחים והרסו את חייהם. אני צופה ל 400 עדים. זה יקח שנתיים. האם אני אמורה לשבת במעצר 4 שנים?

אני טוענת שעל סמך פסיקה השוואתית לטווח העונש, העונש במקרה הכי גרוע לא יהיה יותר משנתיים. יש לי רשימה של מקרים בתגובתי בכתב. התביעה לא טרחה להביא פסיקה השוואתית משלה כדי להראות איך היא מצדיקה מעצר של 4 שנים, כשהעונש הצפוי הוא לא יותר משנתיים. השופט הימן אמר שזו השערה והוא לא יכנס לזה.

זה שוב מראה שהשופט מוטה לטובת התביעה. הרי החוק עצמו מטיל על התביעה להראות פסיקה השוואתית בשלב העונש. בגזר הדין שופטים גוזרים עונש על סמך השוואה של טווח העונש ומקרים קודמים. הם לא פוסקים לפי השערות. מציגים להם תקדימים והם בודקים מה טווח העונש המינימלי והמקסימלי. הימן לא רצה לעשות את זה כי זה לא לטובת התביעה.

לכן אני שואלת שוב, למה אני אמורה להיעצר ל 4 שנים, כאשר העונש הצפוי הוא לא פחות משנתיים?

אני מזכירה לסבית המשפט שאישומי לשון הרע, זילות, העלבת עובד ציבור דורשים אישור היועמ"ש. בלי אישור היועמ"ש, האישומים בטלים. זו הפסיקה. אני עומדת פה ומבקשים לעצור אותי, ואין להם אישורי יועמ"ש. אני טוענת שמבקשים לעצור אותי על סמך אישומים בטלים.

אני טוענת שלבית משפט מחוזי אין בכלל סמכות. הסמכות היא בבית משפט שלום, אבל לסנגורים מטעם הסנגוריה יש ניגוד אינטרסים לטעון את זה כי הסנגוריה תפחית להם 50% מהשכר. אני טוענת שכל סיפורי הבדים על עו"ד XXX שנסחטה בגלל רמיזות לרומן עם עו"ד הוא המצאה אחת גדולה שהמציאו אותה בשביל להגיע אל השופטים הימן ושגיא במחוזי.

עובדה שהתביעה לא מוכנה להתחיל את המשפט עם העדים של אישום 1 ולזמן את XXX ועו"ד XXX, כי אז בית המשפט המחוזי יישאר בלי סמכות, והתיק ירד לבית משפט השלום.

צווים שיפוטיים בהליך החקירה ומעצר הימים

הליך החקירה בתיק הנוכחי החל בחצי השני של שנת 2015. עד יום מעצרי למעצר ימים ה- 27.02.2017 היה הליך החקירה סמוי. ב- 06.04.2017 הסתיים הליך החקירה ומעצר הימים והוגש כתב האישום.

הליך בחקירה שנמשך עד יום הגשת כתב האישום לקוי מיסודו ולאורך כל הדרך. הליך החקירה נעשה ללא ביקורת שיפוטית על פי פרקטיקה של מדיניות שיטתית ורחבה של בתי המשפט, הפרקליטות, והיחידה החוקרת לפגוע באופן חמור בכבודי, חירותי, פרטיותי, קנייני וצנעתי.

כל צווי החיפוש, חיפושים בדברי מחשב, חיפושים במסמכים, צווי המצאת מסמכים, וצווי קבלת נתוני תקשורת בהליך החקירה לקויים, כולם ללא יוצא מן הכלל ובוצעו שלא כדין. הצווים השיפוטיים הוצאו כלאחר יד ללא ביקורת שיפוטית. הצווים חסרים חלק מפרטים מהותיים החל ממספר תיק בית משפט, שם השוטר שהופיע בפני השופט והוזהר כדין, ציון מהות החשד והעילה למתן הצו, מילוי פרטים מלאים של המחזיק, הנמקה מדוע החיפוש במחשב יבוצע ללא עדים, ולפעמים גם שם השופט. לפעמים אין התאמה בין הצו לבקשה.

באף אחד מהצווים לא צוין כי אני עיתונאית. לפעמים חסר הצו רק פרט אחד ולפעמים יותר.

אין מדובר בליקוי אחד או ליקויים בודדים אלא המדובר בכל עשרות הצווים שהוצאו על ידי בתי המשפט במהלך החקירה. המעשים הפסולים האלו בוצעו כחלק ממדיניות הרשויות הנוגעות, פרקטיקה רחבה ושיטתית של פגיעה חמורה בכבודי חירותי, צנעתי, קנייני, ופרטיותי תוך הסכמה מלאה של כל הרשויות הנוגעות בדבר.

איני הקורבן היחידי של הפרקטיקה הזוועתית הזו אלא גם נאשמים מוטי לייבל וצבי זר וחשודים אחרים בתיק ובני משפחותיהם. מדובר בהתנהלות שערורייתית שיש להוקיע החל מהרגע הראשון שבו היא מתגלית.

חוות דעת 98/05 של כב' השופטת שטרסברג על "כתיבת החלטות על טופס" שהובאה בסעיף 16 בבקשה 182 הנדונה, הופכת לכלל יסוד בתיק הנוכחי שניתן לנסחו כדלקמן:

הצווים הנוגעים להליך החקירה פגעו כולם בזכויות יסוד האדם. כך, למשל, צווי החיפוש בביתי. בית המשפט לא נתן דעתו לכך שחיפוש בביתי ובמחשבים שלי פוגע בזכותי כאדם לפרטיות ולצנעה, זכות שנקבעה כזכות יסוד בסעיף 2 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כך גם באשר לצווים אחרים שאפשרו כניסה של המשטרה למקום מגורים או פעולה אחרת שפגעה בזכויות יסוד שלי שחלקן בעלות מעמד חוקתי, כגון חירותי או זכותי לכבוד ולקניין. זאת ועוד. מילוי הצווים בצורה לקויה פגעה בזכותי לקבל את יומי בבית המשפט. החלטות שופטי המעצרים ניתנו כלאחר יד, ללא שיקול דעת וללא ביקורת שיפוטית של היושב על כס השיפוט. שיקול הדעת השיפוטי שהוא יסוד מוסד במלאכת השפיטה לא נעשה, ולכן התפקיד השיפוטי לא יצא לפועל".

אני אבקש בעניין תסקירי שקר

מאגר ההכפשות של המבקשת נגדי אינו מסתיים בתחום הזנות, האפיקורסיות וגרימת המוות בהרעלה וחרבות. במאגר של המבקשת יש הכפשות גם מתחומים נוספים באמצעות תסקירים מכפישים ישנים מלפני שנה שאינם רלוונטיים למצבי הכלואה במעצר מזה כשנה ותשעה חודשים.

יתרה מכך, על פי חוק סדר הדין הפלילי סעיף 21.א.ב: "תסקיר מעצר יכלול את נסיבותיו האישיות של הנאשם, משמעות המעצר, החלופות למעצר ולשחרור, או המלצה בדבר תנאים מיוחדים לשחרור בערובה והפיקוח עליהם". החוק בא לבחון את נסיבותיו האישיות של הנאשם, משמעות המעצר, החלופות לשחרורו בערובה, וזאת מתוך ראיה כי חזקת החפות עדיין עומדת לו. "מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים, וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ" (משלי טו 4). התסקירים המוצגים על ידי המבקשת הם תסקירים מסולפים המכפישים אותי בדעות שונות ומשונות על מסוכנות כדי לשבור את רוחי מאחורי סורג ובריח ואינם ממלאים את ייעודם על פי חוק. אילו היו ממלאים ייעודם המשיבה הייתי היום מחוץ לכלא. אני אציין שהתסקיר הראשון המליץ לשחרר אותי ללא איזוק אלקטרוני".

פרוטוקול דיון בש"פ 659/18 מה- 09.11.2018 כפי שהופץ ע"י נעם סולברג- בקשת הארכת מעצר רביעית בבית המשפט העליון.

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005Document-page-006Document-page-007

מודעות פרסומת
אברהם הימן, בית משפט מחוזי, בית משפט מחוזי תל אביב, זיוף פרוטוקול, זיוף פרוטוקול בית משפט, חדשות, לורי שם טוב, רענן בן יוסף

מה התרחש בדיון לורי שם טוב בפני שופטי מחוזי רענן בן יוסף ואברהם הימן?

בתאריך 25.02.2018 התקיים דיון הקראת גזר דין בבית משפט מחוזי תל אביב. בדיון נכחו השופטים רענן בן יוסף כאב בית הדין ולצידו השופט אברהם הימן. בפרוטקול הדיון היו רשומים וחתומים השופטים רענן בן יוסף, שי יניב וצבי גורפינקל, שמו של השופט אברהם הימן לא הופיע בפרוטוקול.

אי נוחות מנוכחות השופט אברהם הימן שלא לצורך

השופט אברהם הימן ישב לצידו של אב"ד רענו בן צור אך שמו לא הופיע בפרוטוקול. לפני מספר חודשים התלוננה שם טוב נגד השופט אברהם הימן בפני הנציבות על התבטאות בוטה וגסה שהקריא בפני הנוכחים בהקשר אליה באולם: "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ. וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת" (משלי ה, ד). שמשמעותה: "אל תתפתו אחר דברי הזונה האפיקורסית המדברת חלקות כי סופכם יהיה רע".

בית משפט לענייני משפחה, זיוף פרוטוקול, מזונות, מרים קראוס, משמורת, נציבות תלונות הציבור על שופטים

מרים קראוס – זיוף פרוטוקול בדלתיים סגורות

נציב התלונות: תלונה נגד השופטת מרים קראוס - מוצדקת , אלה לוי-וינריב , 14/6/15 , גלובס
מרים קראוס – זיוף פרוטוקול בדלתיים סגורות

נציב התלונות: תלונה נגד השופטת מרים קראוס – מוצדקת , אלה לוי-וינריב , 14/6/15 , גלובס

שופטת ביהמ"ש למשפחה בפ"ת, מרים קראוס, סירבה לתעד בפרוטוקול דברים שאמרה בדיון שהתקיים בפניה, ובין היתר הצעת פשרה וביקורת שהטיחה בעו"ד, ובהמשך אף תיעדה בפרוטוקול דברים שונים מאלה שאמרה

החלטת הנציב – קובץ PDF

שופטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה, מרים קראוס, סירבה לתעד בפרוטוקול דברים שאמרה במהלך דיון שהתקיים בפניה, ובין היתר הצעת פשרה וביקורת שהטיחה בעורך דין בדיון, ובהמשך אף תיעדה בפרוטוקול דברים שונים מאלה שאמרה. זאת, בניגוד לחוק – כך קבע לאחרונה נציב תלונות הציבור על שופטים, שופט העליון בדימוס פרופ' אליעזר ריבלין.

נמצא כי במסגרת דיונים בין בני זוג על משמורת בתם, הציעה קראוס לאם לוותר על מזונות הבת בתמורה לקבלת המשמורת, אך לא ציינה הצעה זו בפרוטוקול, ותחת זאת הכתיבה לקלדנית שהיא מצפה מן האם להגיש הצעה להסדר בנושא המזונות. בהמשך, לבקשת אחד מעורכי הדין לתקן את הפרוטוקול, תיעדה קראוס את הצעתה.

ההחלטה ניתנה במסגרת דיון בתלונות שהגישה כנגד קראוס אם המנהלת בפניה הליכים משפטיים מול בעלה, בנוגע למשמורת על בתם. מדובר במספר תיקים המתנהלים בפני קראוס, ובהם תביעת הבעל להחזרת "קטין חטוף", בתו הקטינה המתגוררת עם האם בארה"ב, למרות שהאב הוא המשמורן; והתיק השני – תביעת הבת לקביעת החזקתה הזמנית בידי אמה (המתלוננת), סבתא או דודתה.

בתלונה שהגישה האם כנגד קראוס, נטען כי באחד הדיונים שהתקיימו בתיק השמיטה השופטת מן הפרוטוקול חלקים נרחבים, בהם אמרה לה כי היא מצפה ממנה לוותר על מזונות הקטינה.

לטענת האם המתלוננת, האמירה המדויקת של השופטת הייתה: "אני מנסה להוציא הסכמה בנושא של המזונות, נראה לי ויתור על המזונות כמובן וערבויות לשם הטסתה של הילדה לישראל פעמיים בשנה, ואני רוצה שגם האב פעמיים בשנה ייסע למיאמי, על חשבון האמא, והיא תשלם כל פעם 3,000 דולר פעמיים בשנה".

לטענת האם, למרות שבא-כוחה של הקטינה עמד על כך שהדברים יירשמו בפרוטוקול, סירבה לכך השופטת, ובשלב מאוחר יותר אף הקריאה לקלדנית גרסה אחרת, כזו שלא עולה ממנה כי היא מצפה מהמתלוננת לוותר על מזונות הקטינה.

האם המתלוננת טענה עוד כי במהלך הדיון התבטאה השופטת בזלזול כלפי בא-כוח הקטינה ומתחה ביקורת על כך שהחליט לייצג קטינה בבית המשפט, אולם גם הפעם לא נרשמו הדברים בפרוטוקול.

לדברי המתלוננת, האמירה של השופטת בעניין זה הייתה: "זה פשוט לא יאומן, הילדה הייתה צריכה להיפתח גם בפניך? לא מספיק היא הייתה צריכה להיפתח בפני כל-כך הרבה אנשים? זה פשוט, הייתי אומרת, מי שמך להתערב בעניינים האלה? למה שהילדה לא תראה עכשיו את העורך דין של האבא? שהאבא יקח עורך דין ויפגוש אותו שם עם הילדה. שני עורכי דין. אדוני מסכים שהילדה תיפגש עם שני עורכי דין מטעם האבא?".

עוד לטענת המתלוננת, הדברים נאמרו למרות שהבעל מייצג את עצמו ואינו מיוצג כלל בידי עורך דין, ולמרות שבא-כוח הקטינה ייצג את הקטינה בלבד ולא את המתלוננת.

בתגובתה לתלונה מסרה השופטת קראוס כי מבחינה טכנית לא ניתן לרשום בפרוטוקול את כל הדברים הנאמרים במהלך הדיון, ולכן ניתנת לצד המעוניין אפשרות להזמין הקלטה על חשבונו.

השופטת הוסיפה כי לפי תקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית המשפט, במסגרת קדם-המשפט, לקיים ישיבה להצעת הסדר פשרה, וכך היא עשתה.

עוד ציינה השופטת כי היא אינה נוהגת להתבטא בזלזול כלפי עורך דין או מאן דהוא. עם זאת, היא הביעה את מורת-רוחה מכך שבאי-כוח הקטינה ראו לעצמם חירות להיפגש עם קטינה בת 11 במצב משבר.

בסופו של יום קבע בית המשפט המחוזי כי פגישותיו של בא-כוח הקטינה עמה ייעשו בנוכחות פקידת הסעד בלבד, כי שיחות הטלפון שלו עמה יהיו אף הן בנוכחות פקידת הסעד, וכי הוא או כל עורך דין אחר מנוע מליצור קשר עם הקטינה שלא בנוכחותה ובהסכמתה של פקידת הסעד.

לבסוף ציינה השופטת כי נושא הגירת קטינה הוא משמעותי, סבוך ומעורר מתח רב. כשבוע לאחר הדיון בתיק הוחלט כי בשלב זה לא תותר הגירה. בינתיים הגיעו הצדדים להסכם בעניין הגירה, אשר קיבל תוקף של פסק דין.

בא-כוח הקטינה מסר בתגובתו לתלונה כי משרדו מייצג את הקטינה בתביעה עצמאית מטעמה. במסגרת התביעה עתרה הקטינה לקביעת מקום מגוריה אצל אימה, המתלוננת, המתגוררת בארצות-הברית. לדבריו, הוא מופיע תדיר בפני השופטת ואינו חפץ כי בית המשפט ייטור לו טינה, או כי בתיקים אחרים, בהם הוא מייצג לקוחות אחרים, הם יחושו שלא בנוח מול בית המשפט. לפיכך הוא ציין כי הוא מעדיף שלא להביע עמדתו אלא רק לצרף בקשות ופרוטוקולים המשקפים את אשר אירע.

בהחלטת בית המשפט בדיון נשוא התלונה נאמר כי המתלוננת תגיש תצהיר מטעם בעלה, בו ייאמר כי הוא מוכן ומעונין לקבל את הקטינה, וכן "תציע הסדר באשר למזונות הקטינה".

לעומת זאת, בפרוטוקול הדיון נרשם, מפיו של בא-כוח הקטינה, כי בפתח הדיון הציע בית המשפט הצעה לפיה כתנאי לנסיעה, תשלם המתלוננת סכום של 6,000 דולר לשנה לאב, ותוותר על מזונות הקטינה.

בא-כוח הקטינה הביע בדיון את דעתו כי "בית המשפט בא עם עמדה", ולתחושתו השופטת מתייחסת לבאי-כוח הקטינה "כביכול אנו עורכי דין מטעם האם (המתלוננת), והיא (הקטינה) צריכה להיפגש עם שניים ולא אחד מטעם האב".

לאחר הדיון הגיש בא-כוח הקטינה בקשה לתיקון פרוטוקול, באופן שישקף לאשורו את אשר אירע בדיון. בהחלטת בית המשפט בבקשה לתיקון פרוטוקול נאמר, בין היתר: "הפרוטוקול מתחיל בכך שהאב מתנגד להצעת בית המשפט, שאכן נרשמה בהמשך בהחלטתי ואינה זהה מילה במילה להצעתי. אכן, הצעתי שהאם תשקול ויתור על מזונות הקטינה, אם וכאשר תעבור הבת להתגורר עם האם בארה"ב".

בהחלטתו ציין הנציב ריבלין כי אין חולק כי השופטת הציעה בפתח הדיון הצעת פשרה, לפיה המתלוננת תוותר על מזונות הקטינה בתמורה להעברת המשמורת על הקטינה אליה; ואין גם חולק כי הצעה זו לא נרשמה בפרוטוקול, ותחתיה נרשם מפי השופטת בהחלטתה כי המתלוננת "תציע הסדר באשר למזונות". השופטת אישרה כי זו הייתה הצעתה, והדברים אף תוקנו במסגרת בקשה לתיקון פרוטוקול שהגיש בא-כוח הקטינה.

ריבלין ציין עוד כי טענת המתלוננת כי השופטת התרעמה על בא-כוחה אושרה אף היא על-ידי השופטת בתגובתה. גם טענתה כי השופטת העלתה את האפשרות כי הבעל יבקש שהקטינה תיפגש עם באי-כוחו, הגם שבאותה עת לא היה מיוצג, נתמכה בדברי בא-כוח הקטינה בפרוטוקול הדיון.

לכן, בנסיבות אלה, מצא ריבלין את התלונה כנגד קראוס מוצדקת, וקבע: "בלי שאביע עמדתי על סמכות בית המשפט להציע את הצעת הפשרה האמורה ועל המידה שבה מתיישבת ההצעה עם תקנת הציבור, אם בכלל, אין ספק כי ההצעה הייתה צריכה להופיע בפרוטוקול הדיון, ולא היה מקום לסירובו של בית המשפט לבקשת בא-כוח הקטינה לרשום את ההצעה בפרוטוקול. לעניין זה, מחובתו של בית המשפט לתעד בפרוטוקול את עיקרי הדברים שנאמרו בדיון. וכאשר מדובר בעניין שהוא עיקרי בדיון, כמו הצעת הפשרה האמורה, אין בית המשפט יכול לפטור עצמו מחובתו באמירה שהצדדים רשאים להזמין הקלטה על חשבונם. הוא הדין בדברים שנאמרו על-ידי השופטת לבאי-כוח הקטינה".

עוד הוסיף ריבלין כי "אין ספק כי בית המשפט רשאי היה להביע את דעתו על ייצוג הקטינה בתביעה נפרדת מטעמה, אולם התרשמתי כי לשון הביקורת חרגה מן הראוי בנסיבות העניין. זאת ועוד, בין הבעת אי-נחת מייצוג הקטינה ועד להעלאת תרחישים שאינם מעוגנים במציאות, כמו פגישת הקטינה עם באי-כוח הבעל אשר לא היה מיוצג כלל – רב המרחק". מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה: "מערכת בתי המשפט איננה מגיבה על החלטות של נציב תלונות הציבור על שופטים".
 
החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים כי שופטת המשפחה מרים קראוס זייפה פרוטוקול – מאי 2015

 החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים כי שופטת המשפחה מרים קראוס זייפה פרוטוקול - מאי 2015

 החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים כי שופטת המשפחה מרים קראוס זייפה פרוטוקול - מאי 2015

נציב התלונות: תלונה נגד השופטת מרים קראוס - מוצדקת , אלה לוי-וינריב , 14/6/15 , גלובס
איתמר לוין, בית משפט לענייני משפחה, זיוף פרוטוקול, משמורת, נציבות תלונות הציבור על שופטים

נציב התלונות אליעזר ריבלין: שופטת המשפחה מרים קראוס זייפה פרוטוקול

נציב התלונות אליעזר ריבלין: שופטת המשפחה מרים קראוס שיפצה פרוטוקול , news1 , איתמר לוין , יוני 2015

הציעה לאם לוותר על מזונות בתה תמורת קבלת משמורת – אך כתבה בפרוטוקול שהיא מבקשת מן האם להציע הסדר לא תיעדה בפרוטוקול ביקורת בוטה שהטיחה בבאי-כוחה של ילדת בני הזוג

החלטת הנציב – קובץ PDF

שופטת בית המשפט למשפחה בפתח תקוה, מרים קראוס, שיפצה פרוטוקול של דיון שהתנהל בפניה בינואר השנה. כך עולה מהחלטתו (27.5.15) של נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר ריבלין.

מדובר בבני זוג לשעבר, המנהלים בפני קראוס הליכים בנוגע למשמורת של בתם בת ה-12. האב טען שהאם חטפה את הבת מארה"ב לישראל, ואילו האם מבקשת להעביר לידיה את המשמורת המצויה כיום בידי האב.

ריבלין מצא כי בתחילת הדיון הציעה קראוס לאם לוותר על מזונות הבת בתמורה לקבלת המשמורת, אך במקום לציין בפרוטוקול הצעה זו – הכתיבה לקלדנית שהיא מצפה מן האם להגיש הצעה להסדר בנושא המזונות. רק לאחר שאחד מעורכי הדין ביקש לתקן את הפרוטוקול, תיעדה קראוס את הצעתה. קראוס אמרה בתגובתה לתלונה, כי אין אפשרות לתעד בפרוטוקול כל מילה, ויש לתמוה כיצד ברשות האם מצוי תיעוד מדויק של הדברים שנאמרו בדיון.

על כך אומר ריבלין, תוך ביקורת עקיפה גם על עצם ההצעה: "מבלי שאביע עמדתי על סמכות בית המשפט להציע את הצעת הפשרה האמורה, ועל המידה שבה מתיישבת ההצעה עם תקנת הציבור, אם בכלל, אין ספק, כי ההצעה הייתה צריכה להופיע בפרוטוקול הדיון, ולא היה מקום לסירובו של בית המשפט לבקשת בא-כוח הקטינה לרשום את ההצעה בפרוטוקול.

"לעניין זה, מחובתו של בית המשפט לתעד בפרוטוקול את עיקרי הדברים שנאמרו בדיון, וכאשר מדובר בעניין שהוא עיקרי בדיון, כמו הצעת הפשרה האמורה, אין בית המשפט יכול לפטור עצמו מחובתו האמורה באמירה שהצדדים רשאים להזמין הקלטה על חשבונם".

עוד מצא ריבלין, כי קראוס מתחה ביקורת בלתי ראויה על באי-כוחה של הקטינה, באומרה: "מי שמכם להיפגש עם [הילדה]? שתיפגש קודם כל עם עורכי דין מטעם האב, שניים". גם ביקורת זה לא מצאה ביטוי בפרוטוקול, וקראוס סירבה לרשום אותה לאחר הבקשה לתיקון הפרוטוקול, והסתפקה באמירה שכל צד יכול להזמין הקלטה.

ריבלין אומר: "אין ספק, כי בית המשפט רשאי היה להביע את דעתו על ייצוג הקטינה בתביעה נפרדת מטעמה, אולם התרשמתי כי לשון הביקורת חרגה מן הראוי בנסיבות העניין. זאת ועוד, בין הבעת אי-נחת מייצוג הקטינה ועד העלאת תרחישים שאינם מעוגנים במציאות, כמו פגישת הקטינה עם באי-כוח הבעל – אשר לא היה מיוצג כלל – רב המרחק".

נציב התלונות אליעזר ריבלין: שופטת המשפחה מרים קראוס שיפצה פרוטוקול , news1 , איתמר לוין , יוני 2015

 החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים כי שופטת המשפחה מרים קראוס זייפה פרוטוקול – מאי 2015

 החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים כי שופטת המשפחה מרים קראוס זייפה פרוטוקול - מאי 2015

 החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים כי שופטת המשפחה מרים קראוס זייפה פרוטוקול - מאי 2015

אשר גרוניס, הנהלת בתי משפט, ורדה אלשיך, זיוף פרוטוקול, טיוח פשעי שופטים, רפאל ארגז

אנרכיה בבתי משפט – השופטת ורדה אלשייך: "לא החוק ולא העיתונות יקבעו מתי אפרוש"

נובמבר 2013 – ערוץ 1 שישי בחמש – פרשת הזיופים החמורים של שופטת המחוזי ורדה אלשייך טויחו כאמור ע"י נשיא העליון אשר גרוניס והנהלת בתי המשפט. זוהי תרבות טבועה בבתי משפט לטייח פשעי שופטיה.
בעקבות לחץ התקשורת נאלצה ורדה אלשייך לפרוש מתפקידה אולם התבטאויותיה הקשות, ואי העמדתה לדין על פשעיה מצביעות על מערכת משפט צבועה, המטייחת פשעי שופטיה וזורה חול בעיני הציבור.
צפו בתוכנית שישי בחמש עם המרואיין עו"ד רפאל ארגז הסוקר פשעי מערכת המשפט בפרשת זיופי הפרוטוקול החמורה של השופטת ורדה אלשיך.

הנהלת בתי משפט, ורדה אלשיך, זיוף פרוטוקול, טיוח פשעי שופטים

פרשת ורדה אלשייך – מערכת המשפט מטייחת פשעי שופטיה

ערוץ 1 שישי בחמש 20.6.13 – מערכת המשפט מטייחת את פשעיה – עו"ד רפאל ארגז.

מה בדיוק מרגיז בהתנהגות השופטת ורדה אלשיך, שהיא זייפה פרוטוקול במטרה לגמור לי את הקריירה והיא לא אמרה אמת בהליך הבירור של הנציב, ויש קווי דמיון בהליך הבירור של רחל סופר, וזה מה שמדאיג יותר מכל דבר אחר.
נשיא ביהמ"ש העליון (אשר גרוניס) השאיר אותה בתפקידה והעלים מהציבור את חומרת מעשיה, כשהוא רצה לתקוף את התקשורת בענין הנאנסת, אז הוא בחר לתת תוקף מלא בענין הנציב, ובענין דנן הוא המעיט לחלוטין בעמדת הנציב.

 הנציב גולדברג קבע בענין סופר "שיפצה פרוטוקולים משפטיים בניגוד לחוק, פגעה בזכויות הייצוג של אחד הצדדים, שיקרה אותו".
השופטת לא הפנימה את חומרת מעשיה, ואני פניתי לשרת המשפטים ציפי לבני שתשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותה להשעייתה המיידית.
השופט שלי טימן אמר שאם אזרח רגיל היה מתנהל כמו אלשייך היו פותחים נגדו לפחות 4 חקירות שונות, אלא כשמדובר בשופטת מערכת המשפט מגוננת על יקיריה.
ההתנהלות החמורה של השופטת היא אותה התנהגות חמורה שאמורה להפסיק את כהונתה. נכון להיום טרם קיבלתי תשובה משרת המשפטים.
תגובת הנהלת בתי המשפט מדוע לא תודח ורדה אלשייך: "עניינה של השופטת נבחן על ידי הנשיא גרוניס ונרשמה אזהרה חמורה. נקבע כי היא תפרוש ב- 15.11.13".
השופטת לא ישרה ונשארה על כס השיפוט. צריך לבחון את המניעים של ורדה אלשייך למה היא עשתה זאת, מה עמד מאחורי פעולותיה. נפגעתי מקצועית מהתנהלותה של אלשייך. ברגע שהנציב פסק שיש בעיה עם האמינות של השופטת, הציבור צריך לחשוב פעמיים אם הוא רוצה להפקיד את גורלו בידיה. אי אפשר לקחת את הסיכון הזה עם השופטת הזו.

קישורים:

השופטת ורדה אלשיך – דרכי רמיה בהליכים שיפוטיים: ביקור בית אחד וארבע הפרות חמורות של הדין  – המאמר השופטת אלשיך לא למדה לקח: ביקור בית אחד וארבע הפרות חמורות של הדין , ענת רואה , 08.09.13 , כלכליסט – נציב התלונות על שופטים בדק תלונה שהגישה החייבת רחל סופר נגד השופטת ורדה אלשיך, שערכה דיון בביתה של החייבת, ומצא אותה מוצדקת. בהחלטתו קבע כי סופר נחקרה בהיעדר עורך דינה, כי השופטת שוחחה הן עם סגנית הכנ"ר והן עם הנאמן בתיק בנוכחות צד אחד, וכי השופטת, שוב, תיקנה פרוטוקול שלא כדין…

השופטת ורדה אלשיך לא הועמדה לדין על פשעיה  -המאמר השופטת ורדה אלשיך שינתה פרוטוקול שלא כדין , תומר זרחין , 04.06.2012 , הארץ – בהחלטה יוצאת דופן, קבע נציב תלונות הציבור על השופטים כי אלשיך ביצעה תיקונים טכניים ומהותיים בפרוטוקול, כדי להחמיר בתיאור התנהלות עו"ד שנגדו התלוננה…

 שמואל בוקובסקי – מכבסת הבלים ודברי בלע נגד משפחה בהליך אימוץ – ינואר 2012 – בית משפט עליון רע"א 7535/11 – מדובר בזוג הורים בעלי פיגור אשר בית משפט לענייני משפחה (שופט שמואל בוקובסקי) קבע כי יש לשלוח את בתם בת השלש לאימוץ סגור. ההורים מבקשים לצמצם את תוצאות האימוץ, באופן שסבתה של הקטינה, אמה של המבקשת והאפוטרופא שמונתה לה לדין, תישא באחריות לגידולה. מנגד, סומך המשיב (לשכה משפטית משרד הרווחה) ידיו על פסקי הדין של ערכאות קמא. לבת המאומצת אחות קטינה שהוכרזה "נזקקת" – מהחלטת העליון ניתן ללמוד על דרכי הפעולה של שופט בית משפט לענייני משפחה שמואל בוקובסקי, הנשוי לפקידת סעד מחוזית לחוק הנוער מיכל מילשטיין בוקובסקי ואשר שימש שנים רבות בעברו כיועץ משפטי במשרד הרווחה:

דרכי הרמיה השופט שמואל בוקובסקי – רשלנות שיפוטית קיצונית בדלתיים סגורות – בית משפט לענייני משפחה ראשון לציון – נובמבר 2006 – שופטי בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער, ופקידי סעד מבזים והורסים חיי אזרחים ומשפחות בבתי משפט מאחורי דלתיים סגורות. הם מגלגלים את האחריות אחד על השני אינם מנמקים תחושותיהם והחלטותיהם ההזויות והם מוגנים נגד תביעות ותלונות…

בית משפט לענייני משפחה בדלתיים סגורות – בין חוסר תובנה מקצועית לרשלנות קיצונית – שופט שמואל בוקובסקי – אוגוסט 2010 – בע"מ 5422/10 השופט דנצינגר – מדובר בערעור לבית משפט עליון של אמא המבקשת לשמש אפוטרופא לבתה החסויה במקום עמותת שפר. הבת החסויה שהתה בהוסטל אולם עקב החמרה במצבה הועברה כפי הנראה למוסד פסיכיאטרי… – ניתן להבחין במספר כשלים בתפקודו של שמואל בוקובסקי: – הליך שיפוטי חפוז ושטחי מסב נזקים לחסויים וקרוביהם…

הונאות בתי משפט, ורדה אלשיך, זיוף פרוטוקול

השופטת ורדה אלשיך – דרכי רמיה בהליכים שיפוטיים: ביקור בית אחד וארבע הפרות חמורות של הדין

המאמר השופטת אלשיך לא למדה לקח: ביקור בית אחד וארבע הפרות חמורות של הדין , ענת רואה , 08.09.13 , כלכליסט

נציב התלונות על שופטים בדק תלונה שהגישה החייבת רחל סופר נגד השופטת ורדה אלשיך, שערכה דיון בביתה של החייבת, ומצא אותה מוצדקת. בהחלטתו קבע כי סופר נחקרה בהיעדר עורך דינה, כי השופטת שוחחה הן עם סגנית הכנ"ר והן עם הנאמן בתיק בנוכחות צד אחד, וכי השופטת, שוב, תיקנה פרוטוקול שלא כדין

כשנה ורבע חלפה מאז קיבל נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, את התלונות שהוגשו נגד השופטת ורדה אלשיך בפרשת הפרוטוקול המשופץ, אך נראה כי השופטת הבכירה לא למדה את הלקח: לידי "כלכליסט" הגיעה החלטה שמסר בימים האחרונים הנציב באשר לתלונה חדשה שהוגשה לו נגד אלשיך, הפעם על ידי החייבת רחל סופר, בעקבות ביקור הבית החריג שערכה אצלה השופטת אלשיך באפריל השנה, לאחר שלא התייצבה לדיון שנקבע לה בפני השופטת. הנציב מצא את התלונה מוצדקת ביחס לארבעה עניינים שונים.

העניינים שלגביהם התקבלה התלונה משתרעים כמעט על כל מרכיבי הדיון: הנציב קבע כי השופטת אלשיך שוחחה בטלפון על ענייני התיק עם סגנית כונס הנכסים הרשמי (הכנ"ר), דבר שהיה עליה להימנע ממנו; עוד הוא קובע כי השופטת אלשיך שוחחה מחוץ לביתה של סופר ביחידות עם הנאמן, עו"ד איתן ארז, ואף הכחישה לאחר מעשה את השיחה; בהמשך נקבע כי השופטת אלשיך הזדרזה לערוך חקירה נגדית לסופר בביתה, כשפרקליטה של החייבת עו"ד אורן בן לא נוכח ואף על פי שאלישך ידעה שהסיבה לאיחור של עו"ד בן היא כי קבוע לו דיון באותה שעה בבית המשפט בלוד. גם בעניין זה הכחישה אלשיך את ידיעתה זו והנציב ביסס את קביעותיו על יתר העדויות שהוצגו בפניו; ולבסוף, הנציב שוב קובע כי השופטת אלשיך הכניסה תיקונים שלא כדין בפרוטוקול דיון, אף שהפעם כן ציינה בפרוטוקול שמדובר בתוספת מאוחרת.

ממצאיו של הנציב חמורים למדי: לפי שיטת המשפט בישראל, על שופטים להימנע מלנהל שיחה ביחידות עם אחד הצדדים ללא נוכחות הצד השני או לפחות יידועו. זאת, במטרה למנוע השפעה לא הוגנת על השופט, באין צד שני שיכול להגיב ולהתמודד עם הנטען בעניינו. כך גם ניהול חקירה נגדית בלא שהנחקר מיוצג עלול לפגוע בזכויותיו, באין לצדו פרקליט המקפיד כי השאלות הנשאלות יהיו רלבנטיות והוגנות. חומרת הדברים מתחדדת על רקע העובדה שבחלקים ניכרים מהחלטתו סותר הנציב את הגרסה העובדתית שהציגה בפניו השופטת אלשיך, וכך מתברר כי השופטת לא מסרה לנציב את כל האמת.

מסכת האירועים שהובילה לתלונה לנציב תלונות השופטים מתחילה עוד ב־2009. עד סוף 2009, עת נקלעה להליכי פשיטת רגל, היתה רחל סופר אשת עסקים מצליחה שחלשה על עסקים חובקי עולם. סופר ניהלה חברה בשם משתלות סייג, עסקה ביצוא פרחים וטכנולוגיות חקלאיות למדינות מתפתחות והיתה אחת מאנשי העסקים הישראלים הראשונים שפעלו בהודו. ב־2011 היא הוכרזה כפושטת רגל, ונקלעה עד מהרה לסדרת עימותים עם הנאמן שמונה לנכסיה, עו"ד איתן ארז. באפריל השנה אמור היה להתקיים בפני אלשיך דיון בבקשת עו"ד ארז להשליך את סופר לכלא, לאחר שלא עמדה בצו התשלומים שהוטל עליה. בקשה קודמת שהגיש עו"ד ארז לאלשיך בנושא התקבלה על ידיה, אך בית המשפט העליון ביטל את ההחלטה לאחר שקבע כי הדיון חייב להתקיים בנוכחותה של סופר (שנמנעה מלהגיע בנימוק שהיא חולה).

הדיון המחודש בבקשה נקבע ל־8 באפריל, בסמוך מאוד למועד יציאתה של אלשיך לשבתון ממושך, כך שאי־התייצבות של סופר לדיון עשויה היתה להוביל לכך שהתיק יעבור לטיפולו של שופט אחר.

בבוקר הדיון סופר לא התייצבה ושיגרה שוב אישור רפואי מקרדיולוג. אלשיך החליטה שאם סופר אינה יכולה להגיע לבית המשפט, ייצא בית המשפט לאלתר לביתה של סופר ויקיים שם את הדיון. כשעה לאחר מכן התדפקה על דלת ביתה של סופר פמליה ובה השופטת אלשיך, הנאמן עו"ד איתן ארז, נציג של הכונס הרשמי, קלדנית ומאבטח.

אף על פי שעו"ד אורן בן, המייצג את סופר, לא הגיע, אלשיך לא המתינה לו אלא הורתה להתחיל מיד בדיון וסופר נחקרה בסלון ביתה על ידי עו"ד ארז, כשהיא לא מיוצגת. בהמשך הורתה אלשיך לסיים את הדיון ולחזור לבית המשפט לשמיעת הסיכומים. החבורה יצאה החוצה, אך בחלוף דקות אחדות החליטה אלשיך לחזור על עקבותיה ולשמוע גם את הסיכומים בביתה של סופר, כדי שסופר לא תוכל לטעון בהמשך שלא נכחה אישית במעמד הסיכומים. בסופו של דבר, אלשיך הורתה כי אם סופר לא תשלם מיד 250 אלף שקל, היא תיאסר.

בינתיים בית המשפט העליון הורה על עיכוב ביצוע להחלטת המאסר עד להכרעה בערעור. במקביל הגישה סופר תלונה לנציב וביקשה ממנו לבדוק את התנהלות השופטת אלשיך בעת ביקור הבית.

השופטת ורדה אלשיך - דרכי רמיה בהליכים שיפוטיים: ביקור בית אחד וארבע הפרות חמורות של הדין

1. סופר נחקרה שלא בנוכחות עורך דינה

אחת הטענות המרכזיות בתלונה נגעה לקיום חקירתה של סופר בלא שהיא מיוצגת — פגם שעשוי לרדת לשורשו של ההליך המשפטי, אם אין הצדקה לקיום החקירה בלא ייצוג. סופר טענה כי על אלשיך היה להימנע מלקיים החקירה, מפני שהיא ידעה שלעו"ד בן נקבע דיון בבית המשפט בלוד באותה שעה. בפועל הגיע עו"ד בן באיחור של כ־25 דקות לביתה של סופר, כשהחקירה כבר היתה בסיומה, וטען כי הגיע מיד לאחר שסיים לטפל בדחיית הדיון הנוסף שנקבע לו.

אלשיך בתגובתה הכחישה כל ידיעה כזו, וציינה כי "לצערי, עסקינן בעוד אחד משקריו של עו"ד בן. הוא לא ניסה לדבר ולא אמר מאומה, אלא כפי שכתבתי, החל לאסוף את חפציו ולצאת מהאולם, זאת ותו לא… זוהי אחת מהמצאותיו של עו"ד בן לאחר מעשה".

אלא שגולדברג לא הסתפק בקבלת תגובתה של אלשיך ופנה במקביל לכל הצדדים שנכחו במקום, כולל עו"ד ארז. עו"ד ארז ציין כי למיטב זיכרונו, עו"ד בן אמר שיש לו דיון אחר בשעה מאוחרת יותר ואף הוסיף כי הדבר הועלה גם בדיון אחד קודם. עו"ד ארז טען, עם זאת, כי לדעתו, עו"ד בן לא טיפל בדחיית הדיון בבית המשפט בלוד אלא המתין במכוון מחוץ לביתה של סופר כדי לנסות וליצור עילת פסילה בדיעבד.

הנציב דחה את גרסתה העובדתית של אלשיך וכתב כי מהחומר שבפניו ניתן לקבוע שעם הודעתה של אלשיך כי הדיון יימשך בביתה של סופר, הזכיר עו"ד בן כי קבוע לו דיון נוסף בבית משפט אחר, "אלא שכב' השופטת לא התייחסה כלל לדבריו, לא תיעדה אותם בפרוטוקול ולא נתנה החלטה אלא קמה ויצאה מהאולם".

גולדברג הוסיף כי "לא היתה כל הצדקה לכך, כי כב' השופטת תתעלם מהמצוקה שאליה נקלע עו"ד בן", וכי השופטת אלשיך אף לא ראתה לנכון להמתין ולו זמן קצר ביותר לעו"ד בן, "תחת זאת העדיפה לקיים את הדיון כשהמתלוננת נותרה ללא ייצוג ונחקרת בחקירה נגדית על ידי הנאמן". הנציב סיכם נקודה זו באומרו כי "הסיבה לזריזות היתר של כב' השופטת לקיים את הדיון, תוך פגיעה בזכות הייצוג של המתלוננת, נותרה ללא מענה", וביקר את התקפותיה על עו"ד בן כשסיכם: "על אף כל זאת מצאה כב' השופטת לנכון לחפש פגמים בהתנהלותו של עו"ד בן".

2. השופטת שוחחה ביחידות עם הנאמן

טענה נוספת של סופר היתה כי כשהשופטת אלשיך יצאה מביתה, היא שוחחה ביחידות עם עו"ד איתן ארז והתייעצה עמו, שלא בנוכחות פרקליטה של סופר, ולאחר מכן החליטה לשוב לביתה של סופר ולהמשיך שם את הדיון. השופטת אלשיך שוב הכחישה בתקיפות את הדברים וכתבה לנציב: "הקלדנית היתה ממש לידי ובמרחק מה העדים, החוקרים ועמם עו"ד איתן ארז… הרהרתי ביני לביני והחלטתי לחזור לביתה… כל יתרת טענותיה בעניין זה היא שקר מוחלט".

אלא ששוב, תגובתו של עו"ד ארז הציגה גרסה שונה. הוא כתב לנציב: "אני הוא זה שפנה מיוזמתו אל כב' השופטת בתוך חצר בית המתלוננת והפנה את תשומת לבה לפסיקת ביהמ"ש העליון…. לא היתה כל 'התייעצות' אלא רק הפניתי את תשומת לב לביהמ"ש לפסיקה חשובה ועקרונית".

במקביל, השיגה סופר "ראיות" שאותן שיגרה לנציב, והיא העבירה לו הקלטה ותמליל של שיחה שקיימה עם המאבטח שליווה את השופטת אלשיך בביקור, והוא אישר כי "כב' השופטת ועו"ד ארז יצאו מביתה יחדיו, שוחחו ביניהם ואחרי כן שבו לביתה".

לאחר שהנציב העביר את הראיה החדשה ואת עדותו של עו"ד ארז לאלשיך, הגישה השופטת לנציב תגובה נוספת ובה אישרה קיומה של השיחה: "הסוגיה בדבר יישום החלטת ביהמ"ש העליון אכן עלתה בדעתי, כמו שעלתה, כנראה, גם בדעתו של עו"ד ארז. כך קרה שבעודי חושבת את מחשבותיי, עו"ד ארז ניגש אליי ואמר את שאמר". אלשיך הוסיפה כי "שמעתי את דבריו של עו"ד ארז, ולאור מחשבותי שלי גם כן, והחלטתי בו במקום לסוב על עקבותיי". בנוגע להכחשתה המוקדמת ציינה אלשיך כי ברצונה להבהיר: "האמירה שלי כי לא דיברתי עם עו"ד ארז התייחסה להאשמות של סופר מהסוג כי שוחחתי, הסתודדתי והתייעצתי עם עו"ד ארז".

גולדברג היה חד־משמעי בהחלטתו: "שלא כהכחשתה המוחלטת של כב' השופטת בתגובתה הראשונה לתלונה, עולה מהחומר שבפניי, כי עו"ד ארז אכן שוחח עמה כשיצאו מביתה של המתלוננת לאחר חקירתה וכי השיחה נסבה על התיק. על דבר השיחה ועל תוכנה מסרה כב' השופטת רק בתגובתה הנוספת, לאחר שהעברתי לעיונה את תגובתו של עו"ד ארז ואת דברי המאבטח, ואין לי אלא להביע תמיהה על כך".

3. השופטת הוסיפה תיקון לפרוטוקול לאחר הדיון

לאחר שהסתיים הדיון והשופטת אלשיך חזרה לבית המשפט, היא הוסיפה לפרוטוקול תוספת, תוך שהיא מציינת את עצם ההוספה. בתוספת זו כתבה אלשיך כי היא מוצאת לנכון לציין כי סופר חזרה בעבר כמה פעמים על כך שבעלה הוא נכה 100%, חסר ישע שיש להלבישו ולרחוץ אותו, אלא שלדברי אלשיך, "עת ישבנו בבית סופר, הגיש לנו בעלה שתייה וכוסות כשהוא מחזיק ביד אחת את הבקבוק וביד השנייה את הכוסות, מתנועע וצועד אף ללא קב אחד".

סופר טענה מנגד כי התוספת לא רלבנטית והוספה על ידי השופטת שלא כדין, בלא שקיבלה לפני כן את תגובות באי כוח הצדדים לתיקון הפרוטוקול, כפי שקובע חוק בתי המשפט, וכי משמעות התוספת המאוחרת, גם אם ניתן לגביה גילוי, עשויה להיות בחידוד ההתרשמות השלילית מסופר, כשבמקרה של ערעור, הפרוטוקול מועבר לעיון בית המשפט העליון.

השופטת אלשיך מצדה מסרה לנציב כי "הובהר בפרוטוקול באותיות מודגשות שמדובר בתוספת מאוחרת, ובה התרשמותו של בית המשפט כאשר התגלה אי־דיוק נוסף בטיעוניה החוזרים והנשנים של סופר בכל הנוגע למצבו של בעלה".

הנציב קבע כי התוספת הוספה "ואף מבלי שניתנה לצדדים הזדמנות להתייחס אליה. תוספת זו, שכמוה תיקון פרוטוקול, לא ניתן היה להוסיף, אלא בדרך הקבוע בדין, דבר שלא נעשה".

4. השופטת שוחחה על התיק עם סגנית הכנ"ר

עוד טענה שנבדקה על ידי נציב התלונות על שופטים היא כי השופטת אלשיך שוחחה על התיק במעמד צד אחד, זאת כאשר שוחחה בטלפון על התיק עם סגנית כונס הנכסים הרשמי (הכנ"ר), עו"ד רותי מזרחי.

גולדברג מפרט את תוכן התגובה ששיגרה אליו השופטת אלשיך ובה טענה כי השיחה נסבה על הודעה על מותו של אביו של נציג הכנ"ר המטפל בתיק, וציינה כי היא ביקשה למסור לו תנחומים "ובכך הסתיימה השיחה", לדבריה. אלא שהנציב בהחלטתו מפנה לפרוטוקול הדיון ממנו עולה שהשיחה נסבה לא רק על ההודעה על הפטירה, אלא גם על נושאים הנוגעים לדיון עצמו. בפרוטוקול כתבה אלשיך במפורש כי בנוסף להודעת הפטירה עדכנה אותה נציגת הכנ"ר בעמדת הכנ"ר בכל אחד מהתיקים, ואף פירטה את עמדת הכנ"ר בתיק סופר, כפי שנמסרה לה בשיחה הטלפונית. הנציב קבע כי מהפרוטוקול עולה שהשיחה חרגה מהודעה על הפטירה לעבר נושאים הנוגעים לדיון עצמו, וכי "מכך היה על כב' השופטת להימנע". לפיכך קבע כי התלונה נמצאת מוצדקת בעניינים אלו.

גולדברג הוסיף בשולי ההחלטה כי שבועיים קודם לכן קיבל הודעה מהשופטת אלשיך על כוונתה לסיים את כהונתה ב־15 בנובמבר.

אלירן מלכי, יועץ התקשורת של רחל סופר מסר בשמה בתגובה לכתבה: ״אנו מברכים על החלטתו של כבוד השופט גולדברג השופכת אור על הפרשה וקובעת באופן חד משמעי מה באמת קרה באותו יום שהפך לפסטיבל תקשורתי. אנו מאמינים כי החלטת הנציב בעניין גברת סופר ופרשת שיפוץ הפרוטוקולים של עו״ד ארגז, שבשני המקרים כבוד השופטת נמצאה אינה דוברת אמת, היו הגורם לפרישתה״.

קישורים:

 השופטת ורדה אלשיך לא הועמדה לדין על פשעיה  -המאמר השופטת ורדה אלשיך שינתה פרוטוקול שלא כדין , תומר זרחין , 04.06.2012 , הארץ – בהחלטה יוצאת דופן, קבע נציב תלונות הציבור על השופטים כי אלשיך ביצעה תיקונים טכניים ומהותיים בפרוטוקול, כדי להחמיר בתיאור התנהלות עו"ד שנגדו התלוננה…

 שמואל בוקובסקי – מכבסת הבלים ודברי בלע נגד משפחה בהליך אימוץ – ינואר 2012 – בית משפט עליון רע"א 7535/11 – מדובר בזוג הורים בעלי פיגור אשר בית משפט לענייני משפחה (שופט שמואל בוקובסקי) קבע כי יש לשלוח את בתם בת השלש לאימוץ סגור. ההורים מבקשים לצמצם את תוצאות האימוץ, באופן שסבתה של הקטינה, אמה של המבקשת והאפוטרופא שמונתה לה לדין, תישא באחריות לגידולה. מנגד, סומך המשיב (לשכה משפטית משרד הרווחה) ידיו על פסקי הדין של ערכאות קמא. לבת המאומצת אחות קטינה שהוכרזה "נזקקת" – מהחלטת העליון ניתן ללמוד על דרכי הפעולה של שופט בית משפט לענייני משפחה שמואל בוקובסקי, הנשוי לפקידת סעד מחוזית לחוק הנוער מיכל מילשטיין בוקובסקי ואשר שימש שנים רבות בעברו כיועץ משפטי במשרד הרווחה:

דרכי הרמיה השופט שמואל בוקובסקי – רשלנות שיפוטית קיצונית בדלתיים סגורות – בית משפט לענייני משפחה ראשון לציון – נובמבר 2006 – שופטי בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער, ופקידי סעד מבזים והורסים חיי אזרחים ומשפחות בבתי משפט מאחורי דלתיים סגורות. הם מגלגלים את האחריות אחד על השני אינם מנמקים תחושותיהם והחלטותיהם ההזויות והם מוגנים נגד תביעות ותלונות…

בית משפט לענייני משפחה בדלתיים סגורות – בין חוסר תובנה מקצועית לרשלנות קיצונית – שופט שמואל בוקובסקי – אוגוסט 2010 – בע"מ 5422/10 השופט דנצינגר – מדובר בערעור לבית משפט עליון של אמא המבקשת לשמש אפוטרופא לבתה החסויה במקום עמותת שפר. הבת החסויה שהתה בהוסטל אולם עקב החמרה במצבה הועברה כפי הנראה למוסד פסיכיאטרי… – ניתן להבחין במספר כשלים בתפקודו של שמואל בוקובסקי: – הליך שיפוטי חפוז ושטחי מסב נזקים לחסויים וקרוביהם…