בית המשפט העליון, הטרדה מינית, זיוף פרוטוקול, זיוף פרוטוקול בית משפט, כללי, לורי שם טוב, נעם סולברג

פרשת הבלוגרים: לורי שם טוב הגישה בקשה לתיקון פרוטוקול שופט העליון סולברג מיום 09.10.2018

01.11.2018 – מתברר שדבריה של לורי שם טוב הוקלדו תדיר בצורה לקויה ובמקרים לא מעטים לא מובנים או שנושאים שלמים הושמטו. לכן הוגשה הבקשה לתיקון הפרוטוקול. (בש"פ 6589/18 מה 09.10.2018)

שם טוב דיברה בצורה רהוטה. לדוגמא, ובדיון טענה כי חשה מוטרדת ופגועה מדבריו של סולברג בש"פ 1999/17 מה- 03.03.2017 שבה השווה אותה לזונה אפיקורסית. דבריה אלו של שם טוב הושמטו לחלוטין מהפרוטוקול.

מצורף צילום הפרוטוקול הדיון סולברג מה- 09.10.2018.

להלן דבריה של שם טוב שנאמרו בדיון ב- 09.10.2018 בפני השופט סולברג:

"אני מודעת לכך שבית המשפט רואה בהליך הנוכחי להארכת מעצר ב—150 יום סתם מכשול בדרך להרשעה שכן כאשר הוגשה הבקשה לדיון הנוכחי ונקבע מועד ה- 20.09.2018, השב"ס הודיע שהוא נופל על מועד הוכחות אצל כב' השופט בני שגיא ודיון נוסף אצל כב' השופט הימן.

ואדוני הוציא החלטה ב- 16.09.2018 ממנה משתמע שאינו מוצא לנכון שאני אנכח בדיון שלי בבית המשפט העליון, ושעדיף לתת עדיפות למועד ההוכחות אצל בני שגיא. כלומר נתבקשתי לוותר על נוכחותי בדיון שאמור להשפיע על השחרור שלי שלא משיקולי זכות היסוד שעומדת לי לקבל הזדמנות כנה להתמודד עם הראיות של התביעה ולהציג את הגנתי, אלא לטובת "קידום ההליך השיפוטי", ולטובת נוכחות בדיון שבו לפי הסטטיסטיקה יש 99% הרשעה. הדבר מעיד שבית המשפט העליון רואה בדיון בבקשה להארכת מעצר הליך סרק, שכן כנראה הוא כבר יודע מראש מה תהיה התוצאה.

לפני 20 חודשים כבודו כתב עלי. "כִּי נֹפֶת (דבש) תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ . וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת (חרב דו צדדית)". (בש"פ 1999/17 מיום 03.03.2017 פיסקה 9)

בית המשפט חיפש בכל התנ"ך פסוק שיהיה משפט מחץ כדי להתאים אותו לי, ואני אמורה לקבל את הפסוק הזה בגאווה ובראש מורם.

אני לא דוברת שפות תנכיות ומקראיות, ולא מבינה את הפסוק הזה. אני צריכה שיפרשו לי את הפסוק הזה, ואכן קיבלתי פרשנות והבנתי שבית המשפט עשה לי שיימינג, הטרדה מינית והחפצה מינית.

אני הוטרדתי מינית ע"י בית המשפט אשר אמר עלי בפומבי, בלי לראות אותי שאני זונה אפיקורסית שמפתה גברים, שהשפתיים שלי נוטפות דבש, שאני לא יודעת בכלל מה זה השמן שנוטף לי מהשפתיים, ושהגברים שאני מפתה מסיימים עם לענה מרה, ושאני מסתובבת עם חרב פיות חדה ומסוכנת ותוקעת בהם את החרב.

אלו הדברים שבית המשפט אמר עלי בתאריך 3/3/2017 רק 5 ימים לאחר שנעצרתי, ועכשיו אני פה אחרי 20 חודש ואני מבקשת שבית המשפט יגיד לי איפה הנופת שנוטפת מהשפתיים שלי? איפה השמן חיכה שאמורה לנזול לי מהשפתיים? איפה החרב פיות שלי?

האם בית המשפט בכלל יכול לתאר לי את החרב שלי? למה היא דומה? לשברייה של ערבים או לחרב של סמוראי יפני?

האם בית המשפט ראה את השפתיים שלי שהן נוטפות נופת? ואיפה חרב הפיפיות שבית המשפט מייחס לי?

האישה הזרה שכבוד השופט נועם סולברג דיבר עליה מתוארת בפרשנויות החכמים כאשת זנונים, פתיינית, שמציעה את השפתיים שלה והחמוקיים שלה לגברים, ואחר כך דוקרת אותם בחרב חדה. יש כאלה שחושבים שהכוונה לאשת פוטיפר, יש כאלה שחושבים שהכוונה למלכה איזבל בת אתבעל מלך צידון, ויש כאלה שחושבים שהזרה בפתגם היא סתם זונה פתיינית.

בכל פסקה 9 בש"פ 1999/17 (כב' השופט סולברג) אין ניתוח מסוכנות,

התביעה שבאה לבית המשפט ומבקשת לעצור אותי לעוד 5 חודשים, לא מספרת לבית המשפט מי אני באמת. אותם מעניין לכוון למשבצת שבחוק המעצרים שמצריכה אותם להלביש עלי תווית של מסוכנת. אז אני אסביר מי אני.

אני הייתי אמא , מדהימה לשני ילדים. יום אחד פקידת סעד שלחה משטרה לחטוף ממנו את הילדים באופן אלים ומפחיד. מאז אין לי ילדים, ואני אימא שכולה לשני ילדים חיים. יכולתי להתבוסס ביגון ובטרגדיה, אבל החלטתי להיאבק בתופעות האלה ע"י פרסום האמת שהחונטה מסתירה אותה. מה באמת מסתתר מאחורי המניעים של עובדים סוציאליים ושופטים, שזה בעיקר כסף, כבוד והשתייכות לחונטה של קליקה של מי שחושבים שהכול מגיע להם.

מה שמייחסים לי זו ביקורת פוליטית. כעיתונאית חשפתי אין ספור כתבות תחקיר שאחרי שפורסמו אצלי התגלגלו אל ערוצי התקשורת הרגילים.

אני חשפתי שבפנימיות ובאומנה שאליהם מעבירים את הילדים שוררת ההזנחה, אלימות, זנות, סמים ומכות. אני אומרת שכל הכתבות בישראל היום בנושא רווחה, זהירות פקידי סעד, פנימיית רננים, הכל התחיל ממני, מי שחוגג הם בעלי העמותות שמושכים לעצמם משכורות עתק. אני חשפתי שהמדינה מעדיפה לשלם 17,000 ₪ ללד בחודש במרכז חירום, ולא לתת שקל למשפחה הנזקקת. אני חשפתי מקרים מזעזעים של אבות בגירושין שמנתקים מהם את הילדים, שמים אותם במרכז קשר, חולבים מהם מזונות פי 3 או ארבע מכל מדינה אחרת, והשופטים מתייחסים אליהם כמו זבל. משנת 2009 אני הייתי ממובילות הפעילות בנושא חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן.

חוק המעצרים נחקק כדי להקטין את המעצרים המיותרים עד תום ההליכים. זה היה ב 1996. מאז מה קרה? המעצרים הוכפלו פי 15. היום בתי הכלא כל כך מפוצצים בעצורים ואסירים, שאין יותר מקום בכלא. בית המשפט העליון הורה לשב"ס להכפיל לעצורים את מרחב המחייה, השב"ס מצפצף, עובר על החוק. במקום לשחרר עצירים שלא צריכים להיות עצורים כמוני, המכונה המשומנת ממשיכה לשנע עוד ועוד עצירים לכלא באמצעות דו"חות סודיים, תסקירים שקריים ופרשנויות הפוכות למטרת המחוקק.

אני כבר בשלב זה טוענת שלאור פסה"ד של כבוד השופט רובינשטיין שהשב"ס חייב להכפיל את שטח המחיה של העצירים פי 3, צריך לשחרר אותי, כי המדינה היא זו שעוברת על החוק, אבל כמובן זה לא מזיז לאף אחד.

הדבר השני שאני טוענת היא שהשופטים לא מסוגלים לשמוע ביקורת. במקום להפנים שהמחוקק ביקש לצמצם את המעצרים המיותרים, בתי המשפט בתחבולות מצאו דרכים להכפיל את מספר העצורים באמצעות שני כלים מזעזעים ולא דמוקרטיים: הלכת זאדה, והמסוכנות.

מסוכנות פיקטיבית

לפני שאדבר על זאדה, אטען בקצרה על המסוכנות. בגלל שלתביעה משתלם להחזיק אנשים במעצר כי זה משפר את סיכויי ההרשעה, ואת הסיכוי שהעצירים יתחננו לעסקת טיעון אז מדביקים לכל אחד תווית של מסוכנות בקלי קלות. השופטת רונית פוזננסקי כץ עצרה אישה שגנבה פחית קולה ו 10 שקלים לקופת צדקה ואמרה שהיא מסוכנת. זה מאוד משתלם למערכת, נותן פרנסה לקציני מבחן, נותן פרנסה לשופטים, וזה שיימינג בחסות החוק של שופטים ותובעים על האזרחים.

בנושא המסוכנות טענתי בהרחבה בכתובים. מדובר במסוכנות באמצעות שימוש במקלדת. אין עילת מעצר שכזו ובית המשפט תפר לי עילת מעצר תפורה במיוחד בשבילי. מעצר בגלל שימוש במקלדת. אני מזכירה שקו פרשת המים הוא נזק גוף. אף מתלונן לא התלונן על נזק גוף. 37 עדים התלוננו וכולם התלוננו על נזק לשם טוב לדעתם.

נזק לשם טוב לא מצדיק מעצר, וגם לא אכיפה פלילית. בשביל זה יש סעדים אזרחיים, ואני לא שונה מאלפי אנשים שתובעים אותם בבתי משפט אזרחיים על לשון הרע. מי שמפסיד בלשון הרע בתביעה אזרחית לא נכנס לכלא.

אף מתלונן לא הגיע לתחנת משטרה עם פנס בעין או רגל שבורה. מתלוננים רבים שחושבים שיש להם שם טוב, בכלל אין להם שם טוב. שופטת שמפלה נגד גברים ובגללה אבא התאבד, לא יכולה להתלונן על השם הטוב שלה כשיש מכתב התאבדות שמאשים אותה במוות. שופט שניתק אמא מהילדים שלה הוא שופט שצריך לדעת לספוג ביקורת. שופטת שצורחת בבית משפט ומסלקת עורכי דין מהאולם שלה, וחושבת שבגלל הדלתיים הסגורות אסור שזה יתפרסם, היא שופטת שאין לה שם טוב.

ובכל זאת כל השופטים שספגו ביקורת ממשיכים לעבוד, מקבלים קידום. שופטת קיבלה קידום. שופט אחר קיבל קידום פעמיים. הפסיקה אומרת שהם צריכים לפתח סיבולת לביקורת עליהם. הפסיקה בכלל דורשת ודאות קרובה לפגיעה בשלום הציבור כדי להעמיד לדין.

בענייני אין שום ודאות קרובה לסכנה לשלום הציבור.

עובדה שהמשטרה אומרת שבנובמבר 2015 נכנסו אלי הביתה באופן חשאי והטמינו תוכנות ריגול במחשב ובבית. אם הם ראו את הביקורת שאני כותבת בזמן אמת בנובמבר 2015, ואם הייתה מסוכנות, היו צריכים לעצור אותי בנובמבר 2015. לדעתי, כל מתלונן שפורסם עליו משהו אחרי נובמבר 2015 יכול לתבוע את המשטרה, כי איך יכול להיות שבנובמבר 2015 לא הייתה מסוכנות, ולא עצרו את התופעה, ופתאום בפברואר 2017 יש מסוכנות בוודאות קרובה לשלום הציבור שמצדיקה מעצר לכמה שנים?

כמו שהסברתי הרבה מתלוננים בכלל לא ידעו על פרסומי ביקורת עליהם. השופטים הימן ובני שגיא בכלל לא נחשפו לזה. התפוצה היא מינימלית, ואם זה לא הגיע לידיעת שופטים, זה מראה שאין מסוכנות כי לא הייתה תפוצה.

הכלי השני שבאמצעותו שופטים פוגעים באזרחים במסגרת הליכי מעצר היא הלכת זאדה. המחוקק בחוק המעצרים רצה לייצר מסננת מפני מעצרי שווא. בשביל זה המחוקק דרש ששופט נפרד מהתיק העיקרי יעבור על הראיות ויבדוק שלא מבקשים סתם להכניס אנשים למעצר. ומה קרה בפועל? המציאו את הלכת זאדה שלפי כל דבר שאפשר להגיד עליו שיש פוטנציאל להרשעה זה מספיק בשביל מעצר לשנה שנתיים ואולי גם שלוש וארבע.

הנה אני עצורה כבר שנתיים בלי ששופט בכלל בדק את הראיות נגדי עם זאדה או בלי זאדה. במקרה שלי הפעיל עלי השופט הימן לחץ להודות בראיוות לכאורה. גם העו"ד מהסנגוריה הפעיל עלי לחץ להודות בראיות לכאורה. למה זה בכלל קורה? למה עו"ד צריך להגיד לשופט שהוא חושב שיש "ראיות לכאורה"?

אני טוענת שהגיע הזמן שבית המשפט יקשיב לדברים שאמרה שופטת המיעוט דליה דורנר בפס"ד זאדה. היא אמרה שכדי לעצור אנשים, שופט כמו השופט הימן צריך לדרוש מהמשטרה ראיות ברמה של מעבר לספק סביר, כמו הרמה הנדרשת להרשעה.

במקום זה מה קורה אצל שופטי מעצרים כמו אצל השופט הימן? קורה שם רצח אופי ושיימינג מובהק. התביעה מגישה בקשה בלי נספחים, ואת חומרי החקירה התביעה מעכבת חודשים על גבי חודשים. השופט מאשים את הסנגורים שהם מבקשים דחיה. בענייני גם השופט בני שגיא אמור לצאת לחופשת שבתון בחודשים ינואר פברואר 2019.

אני לא מסכימה לראיות לכאורה. אני סבורה שתפקידו של בית המשפט לבדוק ברצינות את הראיות הללו, ולא סתם לנפנף אותי לטעון טענות בתיק העיקרי. אני סבורה שבית המשפט שמאריך מעצר צריך לקרוא גם את העובדות הנטענות ואת חומרי החקירה, ולא רק את הכותרות, ושהוא צריך לבדוק אותן בקנה מידה של "מעבר לספק סביר", ולא לעצור אנשים סתם על סמך איזה פוטנציאל ערטילאי.

אני גם טוענת שלשופט אין זכות לשאול את הסנגור אם הלקוח מסכים לראיות לכאורה. אין זה מתפקידו של הלקוח לתת מתנות לתביעה, אם נתתי הסכמה לכאורה בגלל לחץ ויעוץ שגוי של הסנגוריה הציבורית, הרי זו מתנת חינם וזכותי לדרוש לבטל את המתנה.

זה משפט שיתנהל לפחות עוד שנה וחצי. יש 260 עדי תביעה. עד כה העידו 37 עדים קלים וקצרים. המספר 260 לא כולל עדי הגנה. אני מתכוונת להביא לפחות כ 100 עדי הגנה שמכירים את המתלוננים, שופטים או עובדות סוציאליות ויפרטו איך הן פגעו באזרחים והרסו את חייהם. אני צופה ל 400 עדים. זה יקח שנתיים. האם אני אמורה לשבת במעצר 4 שנים?

אני טוענת שעל סמך פסיקה השוואתית לטווח העונש, העונש במקרה הכי גרוע לא יהיה יותר משנתיים. יש לי רשימה של מקרים בתגובתי בכתב. התביעה לא טרחה להביא פסיקה השוואתית משלה כדי להראות איך היא מצדיקה מעצר של 4 שנים, כשהעונש הצפוי הוא לא יותר משנתיים. השופט הימן אמר שזו השערה והוא לא יכנס לזה.

זה שוב מראה שהשופט מוטה לטובת התביעה. הרי החוק עצמו מטיל על התביעה להראות פסיקה השוואתית בשלב העונש. בגזר הדין שופטים גוזרים עונש על סמך השוואה של טווח העונש ומקרים קודמים. הם לא פוסקים לפי השערות. מציגים להם תקדימים והם בודקים מה טווח העונש המינימלי והמקסימלי. הימן לא רצה לעשות את זה כי זה לא לטובת התביעה.

לכן אני שואלת שוב, למה אני אמורה להיעצר ל 4 שנים, כאשר העונש הצפוי הוא לא פחות משנתיים?

אני מזכירה לסבית המשפט שאישומי לשון הרע, זילות, העלבת עובד ציבור דורשים אישור היועמ"ש. בלי אישור היועמ"ש, האישומים בטלים. זו הפסיקה. אני עומדת פה ומבקשים לעצור אותי, ואין להם אישורי יועמ"ש. אני טוענת שמבקשים לעצור אותי על סמך אישומים בטלים.

אני טוענת שלבית משפט מחוזי אין בכלל סמכות. הסמכות היא בבית משפט שלום, אבל לסנגורים מטעם הסנגוריה יש ניגוד אינטרסים לטעון את זה כי הסנגוריה תפחית להם 50% מהשכר. אני טוענת שכל סיפורי הבדים על עו"ד XXX שנסחטה בגלל רמיזות לרומן עם עו"ד הוא המצאה אחת גדולה שהמציאו אותה בשביל להגיע אל השופטים הימן ושגיא במחוזי.

עובדה שהתביעה לא מוכנה להתחיל את המשפט עם העדים של אישום 1 ולזמן את XXX ועו"ד XXX, כי אז בית המשפט המחוזי יישאר בלי סמכות, והתיק ירד לבית משפט השלום.

צווים שיפוטיים בהליך החקירה ומעצר הימים

הליך החקירה בתיק הנוכחי החל בחצי השני של שנת 2015. עד יום מעצרי למעצר ימים ה- 27.02.2017 היה הליך החקירה סמוי. ב- 06.04.2017 הסתיים הליך החקירה ומעצר הימים והוגש כתב האישום.

הליך בחקירה שנמשך עד יום הגשת כתב האישום לקוי מיסודו ולאורך כל הדרך. הליך החקירה נעשה ללא ביקורת שיפוטית על פי פרקטיקה של מדיניות שיטתית ורחבה של בתי המשפט, הפרקליטות, והיחידה החוקרת לפגוע באופן חמור בכבודי, חירותי, פרטיותי, קנייני וצנעתי.

כל צווי החיפוש, חיפושים בדברי מחשב, חיפושים במסמכים, צווי המצאת מסמכים, וצווי קבלת נתוני תקשורת בהליך החקירה לקויים, כולם ללא יוצא מן הכלל ובוצעו שלא כדין. הצווים השיפוטיים הוצאו כלאחר יד ללא ביקורת שיפוטית. הצווים חסרים חלק מפרטים מהותיים החל ממספר תיק בית משפט, שם השוטר שהופיע בפני השופט והוזהר כדין, ציון מהות החשד והעילה למתן הצו, מילוי פרטים מלאים של המחזיק, הנמקה מדוע החיפוש במחשב יבוצע ללא עדים, ולפעמים גם שם השופט. לפעמים אין התאמה בין הצו לבקשה.

באף אחד מהצווים לא צוין כי אני עיתונאית. לפעמים חסר הצו רק פרט אחד ולפעמים יותר.

אין מדובר בליקוי אחד או ליקויים בודדים אלא המדובר בכל עשרות הצווים שהוצאו על ידי בתי המשפט במהלך החקירה. המעשים הפסולים האלו בוצעו כחלק ממדיניות הרשויות הנוגעות, פרקטיקה רחבה ושיטתית של פגיעה חמורה בכבודי חירותי, צנעתי, קנייני, ופרטיותי תוך הסכמה מלאה של כל הרשויות הנוגעות בדבר.

איני הקורבן היחידי של הפרקטיקה הזוועתית הזו אלא גם נאשמים מוטי לייבל וצבי זר וחשודים אחרים בתיק ובני משפחותיהם. מדובר בהתנהלות שערורייתית שיש להוקיע החל מהרגע הראשון שבו היא מתגלית.

חוות דעת 98/05 של כב' השופטת שטרסברג על "כתיבת החלטות על טופס" שהובאה בסעיף 16 בבקשה 182 הנדונה, הופכת לכלל יסוד בתיק הנוכחי שניתן לנסחו כדלקמן:

הצווים הנוגעים להליך החקירה פגעו כולם בזכויות יסוד האדם. כך, למשל, צווי החיפוש בביתי. בית המשפט לא נתן דעתו לכך שחיפוש בביתי ובמחשבים שלי פוגע בזכותי כאדם לפרטיות ולצנעה, זכות שנקבעה כזכות יסוד בסעיף 2 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כך גם באשר לצווים אחרים שאפשרו כניסה של המשטרה למקום מגורים או פעולה אחרת שפגעה בזכויות יסוד שלי שחלקן בעלות מעמד חוקתי, כגון חירותי או זכותי לכבוד ולקניין. זאת ועוד. מילוי הצווים בצורה לקויה פגעה בזכותי לקבל את יומי בבית המשפט. החלטות שופטי המעצרים ניתנו כלאחר יד, ללא שיקול דעת וללא ביקורת שיפוטית של היושב על כס השיפוט. שיקול הדעת השיפוטי שהוא יסוד מוסד במלאכת השפיטה לא נעשה, ולכן התפקיד השיפוטי לא יצא לפועל".

אני אבקש בעניין תסקירי שקר

מאגר ההכפשות של המבקשת נגדי אינו מסתיים בתחום הזנות, האפיקורסיות וגרימת המוות בהרעלה וחרבות. במאגר של המבקשת יש הכפשות גם מתחומים נוספים באמצעות תסקירים מכפישים ישנים מלפני שנה שאינם רלוונטיים למצבי הכלואה במעצר מזה כשנה ותשעה חודשים.

יתרה מכך, על פי חוק סדר הדין הפלילי סעיף 21.א.ב: "תסקיר מעצר יכלול את נסיבותיו האישיות של הנאשם, משמעות המעצר, החלופות למעצר ולשחרור, או המלצה בדבר תנאים מיוחדים לשחרור בערובה והפיקוח עליהם". החוק בא לבחון את נסיבותיו האישיות של הנאשם, משמעות המעצר, החלופות לשחרורו בערובה, וזאת מתוך ראיה כי חזקת החפות עדיין עומדת לו. "מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים, וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ" (משלי טו 4). התסקירים המוצגים על ידי המבקשת הם תסקירים מסולפים המכפישים אותי בדעות שונות ומשונות על מסוכנות כדי לשבור את רוחי מאחורי סורג ובריח ואינם ממלאים את ייעודם על פי חוק. אילו היו ממלאים ייעודם המשיבה הייתי היום מחוץ לכלא. אני אציין שהתסקיר הראשון המליץ לשחרר אותי ללא איזוק אלקטרוני".

פרוטוקול דיון בש"פ 659/18 מה- 09.11.2018 כפי שהופץ ע"י נעם סולברג- בקשת הארכת מעצר רביעית בבית המשפט העליון.

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005Document-page-006Document-page-007

מודעות פרסומת
אלימות מילולית, אלימות שופטים, זיוף פרוטוקול בית משפט, כללי, פרשת הבלוגרים, תלונה נגד שופט

פרשת הבלוגרים: תלונה נגד שופט – "שיפוץ" פרוטוקול

בתחילת הדיון אמר השופט לנציגי שב"ס באולם הדיונים עוד בטרם הועלתה הנאשמת לאולם, משפט בסגנון כי בתוך האולם תהיה הנאשמת ללא איזוק אך מעבר לכך אינו מתכוון להענות לגחמות שלה. התבטאות ה"גחמות" של השופט שהם לא הופיעה בפרוטוקול הדיון.
בתלונה ניטען כי בדיון בבית משפט יש לנהל פרוטוקול שישקף את כל הנאמר והמתרחש בדיון והנוגע למשפט ואכן השופט אכן רשם בתחילת הפרוטוקול שהנאשמת אינה מוכנה לעלות לאולם הדיונים ללא איזוק אך נמנע מלציין התבטאות "הגחמות" שיצאה מפיו.
עוד נרשם בתלונה כי מדובר באמירה שלילית ובוטה שנאמרה נגד הנאשמת בהעדרה בנוכחות סנגורה, נציגי הפרקליטות ושירות בתי הסוהר שיצאה מפיו של שופט במהלך דיון בבית משפט ומן הראוי היה כי תירשם בפרוטוקול.

מצורפים: צילום קטע מפרוטוקול הדיון שבו הושמטה התבטאות ה"גחמות" מפי השופט, וצילום קטע מבירור הנציב שבו מעידים הסנגור והפרקליט על התבטאות ה"גחמות" מפי השופט.
התלונה הועברה לנציבות תלונות הציבור על שופטים בידיעת שרת המשפטים איילת שקד.

ת1
קטע מפרוטוקול הדיון שבו הושמטה התבטאות ה"גחמות" מפי השופט
ת2
קטע מבירור הנציב שבו מעידים הסנגור והפרקליט על התבטאות ה"גחמות" מפי השופט
אברהם הימן, בית משפט מחוזי, בית משפט מחוזי תל אביב, זיוף פרוטוקול, זיוף פרוטוקול בית משפט, חדשות, לורי שם טוב, רענן בן יוסף

מה התרחש בדיון לורי שם טוב בפני שופטי מחוזי רענן בן יוסף ואברהם הימן?

בתאריך 25.02.2018 התקיים דיון הקראת גזר דין בבית משפט מחוזי תל אביב. בדיון נכחו השופטים רענן בן יוסף כאב בית הדין ולצידו השופט אברהם הימן. בפרוטקול הדיון היו רשומים וחתומים השופטים רענן בן יוסף, שי יניב וצבי גורפינקל, שמו של השופט אברהם הימן לא הופיע בפרוטוקול.

אי נוחות מנוכחות השופט אברהם הימן שלא לצורך

השופט אברהם הימן ישב לצידו של אב"ד רענו בן צור אך שמו לא הופיע בפרוטוקול. לפני מספר חודשים התלוננה שם טוב נגד השופט אברהם הימן בפני הנציבות על התבטאות בוטה וגסה שהקריא בפני הנוכחים בהקשר אליה באולם: "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ. וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת" (משלי ה, ד). שמשמעותה: "אל תתפתו אחר דברי הזונה האפיקורסית המדברת חלקות כי סופכם יהיה רע".

בית משפט השלום, בית משפט השלום תל אביב, דלתיים סגורות, הנהלת בתי משפט, זיוף, זיוף פרוטוקול, זיוף פרוטוקול בית משפט, טיוח, טיוח פשעי שופטים, נציב תלונות הציבור על שופטים, נציבות תלונות הציבור על שופטים, פומביות הדיון

החלטת נציב התלונות מעלה חשש – השופטת לימור מרגולין יחידי זייפה פרוטוקול בניסיון לשבש בדיקת תלונה

שופטת לימור מרגולין יחידי - האם זייפה פרוטוקול כדי לשבש בדיקת תלונה נגדה?

יולי 2013 – החלטת נציב התלונות מעלה חשש – השופטת לימור מרגולין יחידי זייפה פרוטוקול בניסיון לשבש בדיקת תלונה.

ע"פ המתלונן שופטת בית משפט השלום בתל אביב לימור מרגולין יחידי קיבלה תלונה בגלל שזרקה אדם שנוכח בדיון בית משפט על החזרת תפוסים, למרות שהדיון נערך בדלתיים פתוחות. היא פשוט נענתה לבקשת בא כוח המשטרה שחשב שדיונים בבית משפט זה דבר שאסור לאחרים לראות.
בתום הדיון, נמסר לצדדים פרוטוקול הדיון. על פרוטוקול זה לא היה כיתוב כלשהו שהדיון נערך בדלתיים סגורות. קרי, הדיון היה פתוח לציבור – בדלתיים פתוחות.

אבל כשהשופטת לימור מרגולין יחידי קיבלה מכתב מנציב תלונות הציבור על שופטים להגיב לתלונה, היא החלה לעסוק בזיוף מסמכים. את הפרוטוקול שכבר היה במערכת נט המשפט היא "מחקה" והעלימה, ויצרה פרוטוקול חדש שהכיל את הכיתוב "בדלתיים סגורות". את הזיוף הזה מסרה השופטת לנציב אליעזר גולדברג.

בנציבות הבינו שמדובר בזיוף, וכדי לברר, הם ביקשו מהשופטת תשובות לשאלות קשות, כמו למשל – היכן ההחלטה השיפוטית שקובעת שהדיון יהיה בדלתיים סגורות. השופטת כמובן לא הצליחה לשחזר.
הנציב מצא את התלונה מוצדקת. בשפה עדינה, חלבית מאוד, הוא קבע שהשופטת לא נתנה החלטה על סגירת דלתיים, ונתן לקורא להבין שבוצע זיוף של פרוטוקול."

החשדות לפלילים של השופטת לימור מרגולין יחידי טויחו על ידי הנהלת בתי המשפט

גולדברג כותב בהחלטתו, בה נמצאה התלונה מוצדקת, כי במערכת "נט המשפט" לא נמצאה החלטה על קיום הדיון בדלתיים סגורות, וכי מרגולין-יחידי לא ידעה להסביר מדוע אין תיעוד שכזה. בדיקת News1 העלתה, כי בפרוטוקול המקורי אין כל זכר לדלתיים סגורות, אף אחד מהצדדים לא ביקש לתקן את הפרוטוקול, והמשטרה אף השתמשה בו כמות שהוא בהמשך ההליך.

לא מסתדר עם ממצאיו

למרות כל זאת, אומרת הנהלת בתי המשפט: "כידוע לפי חוק מנועה מערכת בתי המשפט מלהתייחס להחלטות נציב תלונות הציבור על שופטים. יחד עם זאת ולשם העמדת הדברים על דיוקם, כלל אין מדובר במקרה של זיוף פרוטוקול. כעולה מן ההחלטה, הנציב אף קיבל את ההסבר של השופטת וכל שנמצא הוא פגם פרוצדוראלי. נוכח הממצאים, לא נדרש המשך טיפול בעניין. השופטת לא הוצאה לחופשה ולא יצאה לחופשה על-רקע הדברים".

תגובת הנהלת בתי המשפט מסתמכת על הפיסקה האחרונה בהחלטתו של גולדברג, בה נאמר: "כבוד השופטת ביקשה מהמתלונן 2 לעזוב את האולם, אחרי ששמעה את דבריו של נציג המשטרה, ונראה שכוונתה למשמע הדברים הייתה, כי המשך הדיון יהיה בדלתיים סגורות. אולם, יישום הכוונה הוא שלקה בחסר, ומכאן מסקנתי, כי התלונה מוצדקת".

ניסוח עמום זה של גולדברג אינו עולה בקנה אחד עם ממצאיו שלו, כפי שהם מובאים בעמודים הקודמים של ההחלטה. אין זו הפעם הראשונה בה גולדברג נמנע מאמירות ברורות לנוכח התנהגות פלילית לכאורה של שופטים. גם כאשר השופטת ורדה אלשיך זייפה פרוטוקול, נמנע גולדברג מלהגדיר במפורש את מעשיה כזיוף, לא העביר את ממצאיו לחקירת המשטרה ונמנע מלקרוא להדחתה. עקב כך, כידוע, ממשיכה אלשיך לכהן בתפקידה.

לא "פגם פרוצדוראלי"

יצוין, כי בניגוד לדברי הנהלת בתי המשפט – אין מדובר בפגם פרוצדוראלי. המילים "בדלתיים סגורות" הופיעו במפתיע על הפרוטוקול, ללא כל החלטה על כך, רק לאחר שהוגשה התלונה נגד מרגולין-יחידי. אם הדיון אכן היה מתנהל בדלתיים סגורות, הרי שהוצאתו של המתלונן הייתה לגיטימית. לעומת זאת, סילוקו מהאולם בלא סיבה מהווה פגיעה חמורה בעיקרון פומביות הדיון, שהוא עיקרון יסוד במערכת המשפט במדינה דמוקרטית. לפיכך, מדובר לכאורה בזיוף שנועד לרפא בדיעבד את טעותה של מרגולין-יחידי.

יתרה מזו: הפיכת הדיון לכזה שהתנהל לכאורה בדלתיים סגורות, אוסרת לפרסם את תוכנו ואוסרת על הנוכחים בו לשוחח עליו. לכן, הרישום ה"פרוצדוראלי" הופך מעשה לגיטימי לעבירה פלילית.

 

להורדת תגובת נציבות תלונות הציבור על שופטים נגד השופטת לימור מרגולין יחידי על זיוף פרוטוקול הקלק כאן

לימור מרגולין
חשיפה ב-News1 / החלטת נציב התלונות מעלה חשש: השופטת לימור מרגולין-יחידי זייפה
פרוטוקול בניסיון לשבש בדיקת תלונה – news1 7.7.2013

קישורים:

תלונה נגד השופטת חנה ינון – רמסה ברגל גסה את עיקרון פומביות הדיון, פגעה בכבודם של הצופים – פומביות הדיון הינה כי המשפט מתנהל באולם פתוח בו רשאי הקהל הרחב לצפות ולהיות עד לדיון. פומביות הדיון הינה הערובה העיקרית לתקינות ההליך המשפטי דהיינו בתחום עשיית הצדק ובירור האמת הלכה למעשה ובתחום מראית פני הצדק קבל עם ועדה…

שופטת חנה ינון – שקרים ומניפולציות בבית המשפט – המאמר השופטת חנה ינון "העלימה" קטע מפרוטוקול דיון , יובל עוז , יוני 2012 – "גלובס" חושף מקרה נוסף שבו שופטת עושה בפרוטוקול דיון כבשלה: חנה ינון מחקה קטע שלם מפרוטוקול, ללא הסכמת הצדדים; היא גם הורתה על השמדת התיעוד הקולי של הדיון ■ הנציב קבע כי ינון לא פעלה כראוי, אך גרוניס נתן לה גיבוי…

חנה ינון, שופטת בית משפט שלום תל אביב – ניהול משפט לקוי ומלוכלך – אפריל 2012 – מדובר בתביעת דיבה איגוד העו"ס, ועובדת סוציאלית לחוק הנוער אתי דור דוברובינסקי נגד שני בלוגרים אשר חשפו וחושפים פשעי משרד הרווחה. הבלוגרית ל' היתה מיוצגת ע"י עו"ד, והבלוגר י' לא מיוצג…