אשפוז בכפייה, בית משפט לנוער, ועדה פסיכיאטרית, חוק הנוער, טיפול פסיכיאטרי לילדים, ניר זינו

ניר זנו – שופט נוער שלח נערה כלאחר יד לאשפוז כפוי

ניר זנו - זנה אחר המלצת פקידת הסעד בניגוד לחוק
ניר זנו – זנה אחר המלצת פקידת הסעד בניגוד לחוק

נובמבר 2016 – שופט המחוזי דרורי, הורה בהחלטה מהיום (22/11/16), על שחרור קטינה מאשפוז פסיכיאטרי כפוי במחלקה הפסיכיאטרית לילדים ונוער בבית חולים הדסה עין כרם. –  מדובר בקטינה אנורקסית בת 17.5, עם אשפוז פסיכיאטרי קודם לאחר שסבלה מתת משקל קיצוני, ומאז נמצאת בטיפול התחנה לבריאות הנפש בבית שמש. הקטינה ירדה במשקל 14 ק"ג, והתחנה לבריאות הנפש הוציאו צו כפוי בחתימת השופט ניר זנו.

לצפיה בהחלטת השופט משה דרורי הקלק כאן

הפסיכיאטר ד"ר שלו עמית, כתב בחוות דעת מיום 16/11/16 על הקטינה: "מתמצאת מכל הבחינות, תהליך חשיבתה תקין, היא מודעת לרזון, אך מביעה חשש מעליה במשקל. היא מבינה שהיא סובלת מאנורקסיה, אך נראה שאינה מבינה כלל מדוע חשוב לשמור על משקל תקין ושאינה מעוניינת בכך בכלל. אשפוז יום אינו מתאים, וחובה להמשיך עם אשפוז מלא".

ביום 20/11/16 התקיים דיון בביהמ"ש לנוער, ועמדת עו"ס הנוער, הייתה לבצע אישפוז כפוי, למרות שהיא מודעת שלא מתקיימים תנאים משפטיים הדרושים לאשפוז כפוי, מאחר ויש לכנס ועדה פסיכיאטרית. ב"כ הקטינה, עו"ד מלי קיסלסי, טענה בצדק, כי לבית משפט אין סמכות להורות על אישפוז כפוי, ללא דיון והכרעה של ועדה פסיכיאטרית.

הקטינה טענה בבית המשפט כי חירותה האישית נפגעת, והיא מבקשת לעבור לאשפוז יום, ואם לא תעמוד בתנאי אשפוז יום, היא תעלה קומה אחת לאשפוז מלא, וזה בידיים שלה.

השופט דרורי מציין בהחלטה שלו, כי שופט הנוער ניר זנו הוסיף הערה בפרוטוקול: "בית המשפט מקיים שיחה חסויה עם הקטינה". סופו של דבר, שופט הנוער, ניר זנו, הוציא החלטה בניגוד לחוק, על אשפוז כפוי של הקטינה למשך 7 ימים, כשהוא מסתמך על חוות דעת יחיד של הפסיכיאטר שלו עמית.

ב"כ הקטינה, עו"ד מלי קיסלסי טענה כי "כאשר מדובר באשפוז כפוי ולא בטיפול במרפאה, אין מקום לעשות קיצורי דרך, ואין להסתפק בחוות דעת 'מומחה' אחד, אלא יש להביא את עניינה של הקטינה לפני הוועדה הפסיכיאטרית, שכן דרישת חוק הנוער (טיפול והשגחה) לקיומה של ועדה פסיכיאטרית, עת מבקשים הארכת צו אשפוז, הינה דרישה מהותית ואינה דרישה פורמלית. החוק דורש אסמכתא רפואית נוספת בדמות הוועדה".

השופט דרורי הסכים איתה. הוא כתב שהגיע למסקנה לפיה יש להיענות לבקשה החלופית של המערערת והוא מורה, על הבאת הילדה ביום 22/11/16 לוועדה פסיכיאטרית בחיפה, ומרחיב, כי חוק הנוער תוקן בשנת תשנ"ה, והוספו לו סעיפים 3 ב' – 3ז', שעניינם טיפול נפשי בקטין.

    "הסעיפים הולכים "מן הקל אל הכד": תחילה, בדיקה נפשית במרפאה; לאחר מכן, בדיקה פסיכיאטרית באשפוז; בשלב הבא – טיפול נפשי במרפאה; והשלב האחרון – שבו אנו מצויים בתיק זה – המוסדר בסעיף 3ה' לחוק, הוא "אשפוז לצורך טיפול פסיכיאטרי", הכותרת של הסעיף.

    בעניין זה, מצויים אנו במסגרת סעיף 3ה(א)(2) סיפא, הקובע כי בית משפט רשאי לאשפז קטין בבית חולים, לצורך קבלת אשפוז נפשי, אם מאובחנת אצלו הפרעה נפשית קשה, העלולה לסכן אותו (וביחס לתנאי זה – אין מחלוקת כי הוא חל), כאשר הסעיף מוסיף את המילים הבאות: "ובלבד שבית המשפט לא יורה על אשפוז הקטין, אלא אם נוכח, על סמך חוות דעת של ועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ולנוער שבדקה את הקטין, כי לא ניתן לטפל בקטין אלא בדרך אשפוז".

    בעיניי, תנאי זה הוא תנאי קרדינלי, שכן מדובר בחירות אדם.

    קטין, בכלל אדם הוא.

    לעניין זה, ראוי גם להזכיר את סעיף 3ו' לחוק, לפיו קטין שמלאו לו 15 שנים, אשר אינו מסכים לאשפוז בבית חולים, יהיה הקטין משיב, ויש לו זכות ייצוג על ידי עו"ד (מלאכה שעושה עו"ד קיסלסי במסירות רבה)".

השופט דרורי ממשיך וכותב, כי צודקת עו"ד מלי קיסלסי (המבצעת מלאכתה במסירות רבה), בדבר הצורך לקבל חוות דעת של ועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים, ואין להסתפק בחוות דעת יחיד של ד"ר עמית שלו. דרורי מרחיב, וכותב:

    ועדה פסיכיאטרית מורכבת מחמישה אנשים, בעלי כשירויות שונות:

    משפטן, הכשיר לשמש שופט שלום;

    רופא בעל תואר מומחה בפסיכיאטריה של הילד והמתבגדר;

    פסיכולוג, בעל תואר מומחה בפסיכולוגיה קלינית, בעל ניסיון מקצועי בטיפול בילדים ונוער; פסיכולוג, בעל תואר מומחה בפסיכולוגיה חינוכית;

    עובד סוציאלי, בעל ניסיון מקצועי בתחום ילדים ונוער.

המחוקק בחר למנות גוף של 5 מומחים מדיסציפלינות שונות, הכוללות משפטן, פסיכיאטר, שני פסיכולוגים ועובד סוציאלי. לא ניתן לקבל את "קיצור הדרך", שעשה השופט ניר זנו.

סופו של דבר, השופט דרורי הורה, כי הקטינה תתייצב ביום 22/11/16, בפני הוועדה הפסיכיאטרית בחיפה, והוריה יתלוו אליה. תוצאות החלטת הוועדה הפסיכיאטרית ימסרו בפקס' ביום 22/11/16 לשופט דרורי וגם לשופט ניר זנו, ועורכת הדין מלי קיסלסי, תודיע האם בכוונתה להמשיך בדיון בערעור, או שהעניין הגיע לפתרון.

מודעות פרסומת
איילת שקד, אשפוז כפוי, ג'ואל בן סימון, ועדה פסיכיאטרית, מחאה, ענבל בר און

עו"ד ענבל בראון על ועדות פסיכיאטריות ותיוג "מסוכנות"

אוגוסט 2016 – עו"ד ענבל בר-און הביאה לשחרורה של ג'ואל בן סימון מאישפוז כפוי – צפו בסרטון בו ג'ואל משוחררת לחופשי

ג'ואל בן סימון הובאה בכפייה לאשפוז פסיכיאטרי במוסד איתנים לאחר שמחתה במשך 4 ימים מול משרד המשפטים בירושלים.
שרת המשפטים עם עוזריה הקרובים: אלישיב עמיצור, יעל קוטיק ועובדת סוציאלית הדס וייס מלשכת הרווחה גוש עציון פנו לפסיכיאטר מחוזי בדרך מרמה כדי לסלק את ג'ואל שמחתה מול המשרד. העילה לפניה הייתה כי ג'ואל מסכנת עצמה בהיותה מוחאת ברחוב סלאח אדין בירושלים ולכן יש לאשפזה.

עו"ד ענבל בר-און הביאה לשחרורה של ג'ואל בן סימון מאישפוז כפוי.

"התמזל מזלה, והיו לה שלושה עורכי דין ועוד המון עדי אופי עם רצון טוב. התרשמתי לרעה מהוועדה הפסיכיאטרית. כדי להצדיק אישפוז כפוי, צריך שהאישה תוגדר כחולת נפש מבחינה משפטית.

חברי הוועדה ניסו למשוך את ג'ואל בלשון. ביקשו ממנה לומר דברי פתיחה, שאלו אותה שאלות. היא ענתה יפה ברוגע, בקוהרנטיות ובהיגיון. זה קצת כמו הפרקליטות, שיש לה מוטיבציה להרשיע. כלומר, זה נראה כאילו היתה להם מוטיבציה למשוך אותה בלשון, ולהוציא ממנה אמירה פרנואידית, אמירה שתישמע רע. ג'ואל עמדה בזה בקור רוח מדהים. היא לא נתנה להם למשוך אותה בלשון לשווא.

שאלו אותה למשל: 'את יודעת למה את כאן?', איך היא תדע, למה היא כאן, אם היא לא קיבלה את המסמכים. אדם יכול לדעת למה אושפז רק אם קיבל את המסמכים. אנחנו כעורכי דין, אתמול קיבלנו חלק קטן מהמסמכים והיום בבוקר קיבלנו עוד חלק, ובמהלך הוועדה, קיבלנו עוד חלק מהמסמכים. כלומר, את לא יכולה לדעת למה אושפזת בכפייה, אלא אם כן יש לך מסמכים. עכשיו, לשאול אותה "את יודעת למה את כאן?", בשביל שמה שהיא תגיד לכאורה ישמע מטורלל, זה למשוך אותה בלשון בשביל להוציא תשובה שמרגישה, נראית ומתנהגת כמו תשובה שנובעת ממחלת נפש.

זה קצת כמו במקרה שהיה בחור צעיר בשם רגב שרבר נדמה לי, נעצר על לא עוול בכפו, והואשם באונס ילדה, וגם כן עיוותו את המילים שלו. הייתה שאלה: "האם אתה אוהב ילדים?", והוא ענה "אני אוהב ילדים ברמה של אדם מבוגר, להיות כמו אח גדול לילדים, ללמד אותם, לשחק איתם", אבל לקחו את הדברים שלו, הוציאו אותם מהקשרם כאילו הוא אוהב ילדים ברמה הפדופילית. התחושה במקרה של שרבר הייתה מוטיבציה להרשיע.

גם כאן הוועדה, ג'ואל לא אמרה שום דבר שנשמע לא שפוי. היא הייתה קוהרנטית, קרת רוח, מדוייקת הרבה יותר מרוב האנשים שהיו בסיטואציה כזו. חברי הוועדה לא מצאו את מה שהם קיבלו, והם שאלו אותה כל מיני שאלות. היא חשפה חלק מהרקע שלה, עוולות במערכת המשפט, שאנחנו כעורכי דין מכירים את העוולות הללו. צריך רק לפתוח עיתון ולראות את פרשת רונאל פישר, ופרשת הולילנד, וכל שני וחמישי, כל אדם במערכת מואשם בניגוד עניינים ויש עיתונאים שמקדישים את הקריירה שלהם כדי לחקור שחיתות.

אישה שעברה עוול במערכת המשפטית, מצביעה על עוולות במערכת המשפטית שהם קיימות.

לא מזמן שופט במשפט זדורוב, נתגלה שהוא היה מעורב בעבירות מין. אנחנו רואים כל הזמן שחיתות במערכת המשפט. פרשת זדורוב היא דוגמא מובהקת לחוסר תקינות של מערכת המשפט, כל הפרשה של המכון לרפואה משפטית. כלומר, זה ברור שאנו חיים במדינה שהיא על סיפו של מדינת עולם שלישי, ויש כאן המון שחיתות.

אישה שעברה עוול במערכת המשפטית וזה קורה כל הזמן, טוענת שהיא עברה עוול, ומושכים אותה בלשון כדי לטעון שהיא פרנואידית, זה לא תמים. זה כמו המוטיבציה של הפרקליטות להרשיע. כאילו "אנחנו צריכים אותך חולת נפש ומסוכנת, כדי שתהיה לנו עילה לאשפז, ואם לא תספקי לנו את הסחורה, אנחנו נמשוך אותך בלשון".

חלק מהמחאה הדמוקרטית זה להקים אוהל, במקרה זה, לא היה אפילו מול ביתו של שר, זה מול משרד המשפטים. חמור מאוד שמחאה במדינה דמוקרטית נתקלת בתגובה באישפוז כפוי.

מה שחמור יותר, שלפי החוק לאשפוז כפוי נדרשת מסוכנות. המסוכנות לא שם, אז הולכים לחפש אותה. מנסים להוציא יש מאין. טענו טענה הזויה שמבססת את המסוכנות שלה: משרד המשפטים נמצא ברח' צלאח א-דין, שזה מזרח ירושלים, והם טענו שכשהיא נמצאת שם, היא מסכנת את עצמה. זו טענה טפשית, כי היא הייתה בתוך מתחם משרד המשפטים. כדי להצדיק אישפוז בכפייה מחפשים מסוכנות, ואם אין מסוכנות, אז מחפשים את המסוכנות כדי לסמן וי. במקרה של ג'ואל, טענו שהלינה שלה בתוך משרד המשפטים, שזה מקום מאובטח עם מצלמות, היא מסוכנת, שזה הזוי. אתם מחפשים מסוכנות בכוח. כל עובדת במשרד המשפטים שהיא מאוד חרוצה ועובדת עד השעה 23:00 בלילה, מסכנת את עצמה.

צפו עד סוף הסרטון, בו מודיעה הוועדה לג'ואל, כי היא משוחררת מהאשפוז הכפוי ומקבלת תעודת חופש.

בית משפט עליון, ועדה סטטוטורית, ועדה פסיכיאטרית, ועדת החלטה, חנן מלצר, ערכאת ערעור

ועדות פסיכיאטריות לאשפוז בכפייה – התפיסה הטוטליטרית של שופט העליון חנן מלצר

שופט עליון חנן מלצר - גוזר על האזרחים להיות תלויים בוועדות פנימיות, פקידות סעד, שהן הפוסקות העליונות ואין מאחוריהן ולא כלום
חנן מלצר – חזרה לימי הביניים

מאי 2012 – בהחלטת העליון 8000/07 כתב השופט חנן מלצר פסק דין ארוך שעניינו בהארכת אשפוז כפוי לאדם ע"פ החלטת ועדה פסיכיאטרית, מלצר החזיר התיק להחלטת הוועדה הפסיכיאטרית שהוא רואה בה סמכות מקצועית עליונה שלא ניתן לערער עליה. בפסק הדין מרחיב מלצר על אופן התנהלות ההליך השיפוטי כפי שהוא רואה לתפיסתו בעניין ועדה סטטוטורית כדוגמת ועדה פסיכיאטרית.

מלצר מנסה למכור בפסק דינו מודל לפיו ועדה פסיכיאטרית היא סטטוטורית ועליונה בהחלטותיה המקצועיות, פועלת כבית משפט מנהלי, ובית משפט מחוזי כערכאת ערעור ידון בעניינים טכניים בלבד כגון פגם בהליך, או בהכרעה הרפואית. תפיסתו של מלצר כפי שניסח בסיכום דבריו בסעיף 42.ג "הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט המחוזי על היבטי עבודתה של הוועדה, שבמסגרתם נדרשת הוועדה למומחיותה הרפואית – ראוי שתהיה מסויגת בהיקפה ובעומקה. אף כאשר בית המשפט המחוזי גורס, חרף האמור, כי נפל פגם חמור בהליך קבלת הממצא הרפואי, או בהכרעה הרפואית, הרי שככל שהדבר מתאפשר בנסיבות – על בית המשפט להעדיף את הסעד של החזרת הדיון בסוגיה לעיון הוועדה הרפואית בצירוף הוראות לתיקון הפגם, על פני סעד של הצהרה על בטלותה של ההחלטה".

תפיסתו הדורסנית של מלצר נגד האזרחים בעיקר למוחלשים בחברה בניגוד לחוק אינה חדשה, היא מיושמת מזה מספר שנים הלכה למעשה ולא רק בוועדות פסיכיאטריות אלא גם בוועדות החלטה של משרד הרווחה ובוועדות ערר בביטוח לאומי. הלכה למעשה הוועדות השונות שהפכו להיות סטטוטוריות אינן מחויבות לדיני ראיות, סדרי דין, כפי שמחויב בית משפט מנהלי, מאידך בתי המשפט בד"כ מקבלים החלטות ועדות אלו כסוף פסוק. בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער אימצו גישה דורסנית זאת גם למוצא פיהם של פקידי הסעד ורואים בהם כסמכות סטטוטורית עובדי קודש הקובעים את גורל האזרחים שנקרו בפניהם.

בפועל נוצרה מערכת דורסנית ואפלה שאינה כפופה לדיני ראיות וסדרי דין הקובעת גורלו של אזרח הנקרה בדרכה ולא ניתן לערער עליה בשום צורה.

שופט העליון חנן מלצר מוכר פיקציה, תיאוריה ללא כיסוי בחוק, הפוגעת קשות באזרחים, והם היחידים המופסדים ממנה ללא יכולת להגן על עצמם מהרשויות:

1. מלצר מתבסס על רעיון שגוי מיסודו וכותב כי "יש, לדעתי, לראות בוועדה הפסיכיאטרית גוף הכפוף לכללי המשפט המנהלי, לרבות אותם כללים המגדירים את אופי התשתית העובדתית שעליה צריכה להתבסס ההחלטה המנהלית (השוו: ביין, בעמ' 411). על כללים אלה אעמוד להלן" (סעיף 31) – טענה זאת אינה נכונה מבחינה חוקית וכן מבחינה נורמטיבית. חוק חולי הנפש סעיף 25 קובע כי "על ועדה פסיכיאטרית יחולו הוראות סעיפים 8 עד 11 ו-27 (ב) לחוק ועדות חקירה" כלומר אינם מחויבים לדיני ראיות וסדרי דין שהם עקרונות בסיסיים לניהול כל משפט. ועדות אלו גם אינן פומביות אינן מפרסמות החלטותיהן ואינן חשופות לביקורת הציבורית.
מעשית וועדות פסיכיאטריות, החלטה של הרווחה, ערר של ביטוח לאומי, אינן מתייחסות לראיות, סדרי דין, פומביות, ואף ועדה לא תיטול על עצמה לעמוד בכללי המשפט במנהלי.

2. מלצר דורש מבית משפט מחוזי לצמצם את תחום השיפוט שלו בניגוד לחוק. חוק חולי הנפש סעיף 29 א קובע: "החולה, קרובו וכן היועץ המשפטי לממשלה רשאים לערער על החלטה של ועדה פסיכיאטרית בפני בית המשפט המחוזי, בשבתו כדן יחיד; הערעור יוגש בתוך ארבעים וחמישה ימים מהמועד שבו נמסרה לחולה". כלומר ניתן לערער על כל דבר בחוק האמור ללא הגבלה למעט שתוגש תוף 45 יום.
לעומת זאת מלצר מגביל את השיפוט בדבריו כי (סעיף 42.א): "הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט המחוזי על היבטי עבודתה של הוועדה, שבמסגרתם נדרשת הוועדה למומחיותה הרפואית – ראוי שתהיה מסויגת בהיקפה ובעומקה". מלצר דורש משופטי הערכאה מעל הוועדה לדון בפרטים טכניים בלבד כגון "פגם חמור בהליך קבלת הממצא הרפואי".

 מלצר גוזר על האזרחים להיות תלויים בוועדות פנימיות, פקידות סעד, שהן הפוסקות העליונות ואין מאחוריהן ולא כלום. כמו במדינה טוטליטרית. על עוול שנעשה לאזרח, הוא יכול לערער רק בפני מי שעשה לו את העוול. למרבה הכאב בתי המשפט פועלים ע"פ הנורמה הפסולה ה"מלצרית" מזה שנים וגזרו עוול לכל החיים לאזרחים ומשפחות רבות מאוד.

שופט עליון חנן מלצר עבריין תנועה מסוכן מאוד


דוגמאות:

1. ספטמבר 2011 –בג"צ 4613/11– מדובר באמא אשר ילדיה הוצאו מחזקתה לפני כ- 3 שנים מאחר ופקידת הסעד מלשכת הרווחה גבעתיים (לימים נתברר כי שיקרה בבית משפט נגד האמא) הייתה "סבורה" כי הילדים בסיכון. האמא אינה רואה את ילדיה מזה כ- 3 שנים למרות שהינה אשה עובדת, נורמטיבית, ללא רבב, וזאת בעקבות הליכים ביורוקרטיים בבית משפט לענייני משפחה. – בג"צ בראשות השופטים מרים נאור, אסתר חיות, וחנן מלצר דחו את העתירה והחזירו את העניין לבית משפט לענייני משפחה המשמש חותמת גומי לפקידת הסעד. בג"צ לא התייחס כלל לעובדות ולנימוקים בעתירה ובכך גזר על האמא עוול ובתלות בפקידת הסעד שהיא המשגיחה, המדווחת, המטפלת והפוסקת.

2. אפריל 2012זוג קשישים  פנה לנשיאת בית דין לעבודה אורלי סלע לערער על החלטת ועדת הערר של הביטוח הלאומי. השופטת ענתה למערערים: "תפקידי הוא לא לקבוע אם בעלך מצוי במצב סיעודי, הסבירה השופטת. זו שאלה עובדתית. בזה עוסקת הוועדה. מה שהיא קובעת, אלה דברי אלוהים חיים. אי אפשר לערער עליהם. תפקידי הוא אחר לחלוטין: אם הוועדה הייתה קובעת שבעלך במצב סיעודי, הייתי צריכה לפתוח את החוק, לראות שכתוב שם: "קשיש המצוי במצב סיעודי זכאי לגמלת סיעוד" והייתי קובעת שבעלך זכאי לגמלה" ובכך סתמה את הגולל על אפשרות לסייע לבעלי מוגבלויות רבים. האם ניתן  לערער על העוול של ועדות הערר? מצער ומקומם ככל שזה ישמע – זה בלתי אפשרי.

3.  נובמבר 2006 – שמואל בוקובסקי ממנה אפוטרופוס לאישה מבלי שראה אותה או התייחס לטיעונים שכנגד. שמואל בוקובסקי שימש חותמת גומי של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי – בוקובסקי פתח החלטתו ב"משפט חותמת הגומי" הידוע: "לאחר ששמעתי את כל הצדדים ועיינתי בכל החומר שהונח בפני לרבות בתסקיר פקה"ס מיום 9/11/06 אני מאמץ את ההמלצות בתסקיר". בוקובסקי כאמור שימש חותמת גומי של פקידת הסעד תוך אטימות לראיות שהוצגו בפניו. יצוין כי התסקיר נכתב ברשלנות ללא ניסיון לאמת או להפריך טענות שקריות שנכתבו בו ע"י פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי. משימת "שמרטף" מזיקה וחסרת תועלת ביוזמת שמואל בוקובסקי – בוקובסקי הטיל בהחלטתו (לאחר קבלת התסקיר) את משימת השמרטף על פקידת הסעד שירה שביט אורגד, להכריע בכל מחלוקת בין בעלי הדין בעניין הסדרי הראייה. משימת שמרטף זאת הוסיפה סכסוכים נוספים, ותכתובת שיקרית של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי לבית המשפט.

סוף דבר
 התפיסה ה"מלצרית" המעניקה לוועדות "מקצועיות" סמכויות שלא ניתן לערער עליהם היא בניגוד לחוק, חוקי יסוד, וההיגיון, משמשת קרקע פוריה לשחיתות, סחר בילדים ובני אדם, והופכת את השופטים בערכאות השונות ל"ראש קטן" מעין "חותמת גומי" של ועדות ופקידי ממשל בעניינים הקשורים בכבוד האדם, וענייני נפשות. קרבנותיה של התפיסה המלצרית הם בעיקר אזרחים מוחלשים הנזקקים לביטוח לאומי או שהרווחה והפסיכיאטריה נקרתה בדרכם. יש לדחות ולהוקיע את התפיסה המלצרית ולחשוף את העוול שהיא גורמת לאזרחים.

קישורים:

בית משפט עליון, ועדה סטטוטורית, ועדה פסיכיאטרית, ועדת החלטה, חנן מלצר, ערכאת ערעור

בחזרה לתקופת ימי הביניים – שופט העליון חנן מלצר

שופט עליון חנן מלצר - גוזר על האזרחים להיות תלויים בוועדות פנימיות, פקידות סעד, שהן הפוסקות העליונות ואין מאחוריהן ולא כלום
חנן מלצר – חזרה לימי הביניים

בהחלטת העליון 8000/07 כתב השופט חנן מלצר פסק דין ארוך שעניינו בהארכת אשפוז כפוי לאדם ע"פ החלטת ועדה פסיכיאטרית, מלצר החזיר התיק להחלטת הוועדה הפסיכיאטרית שהוא רואה בה סמכות מקצועית עליונה שלא ניתן לערער עליה. בפסק הדין מרחיב מלצר על אופן התנהלות ההליך השיפוטי כפי שהוא רואה לתפיסתו בעניין ועדה סטטוטורית כדוגמת ועדה פסיכיאטרית.

מלצר מנסה למכור בפסק דינו מודל לפיו ועדה פסיכיאטרית היא סטטוטורית ועליונה בהחלטותיה המקצועיות, פועלת כבית משפט מנהלי, ובית משפט מחוזי כערכאת ערעור ידון בעניינים טכניים בלבד כגון פגם בהליך, או בהכרעה הרפואית. תפיסתו של מלצר כפי שניסח בסיכום דבריו בסעיף 42.ג "הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט המחוזי על היבטי עבודתה של הוועדה, שבמסגרתם נדרשת הוועדה למומחיותה הרפואית – ראוי שתהיה מסויגת בהיקפה ובעומקה. אף כאשר בית המשפט המחוזי גורס, חרף האמור, כי נפל פגם חמור בהליך קבלת הממצא הרפואי, או בהכרעה הרפואית, הרי שככל שהדבר מתאפשר בנסיבות – על בית המשפט להעדיף את הסעד של החזרת הדיון בסוגיה לעיון הוועדה הרפואית בצירוף הוראות לתיקון הפגם, על פני סעד של הצהרה על בטלותה של ההחלטה".

תפיסתו הדורסנית של מלצר נגד האזרחים בעיקר למוחלשים בחברה בניגוד לחוק אינה חדשה, היא מיושמת מזה מספר שנים הלכה למעשה ולא רק בוועדות פסיכיאטריות אלא גם בוועדות החלטה של משרד הרווחה ובוועדות ערר בביטוח לאומי. הלכה למעשה הוועדות השונות שהפכו להיות סטטוטוריות אינן מחויבות לדיני ראיות, סדרי דין, כפי שמחויב בית משפט מנהלי, מאידך בתי המשפט בד"כ מקבלים החלטות ועדות אלו כסוף פסוק. בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער אימצו גישה דורסנית זאת גם למוצא פיהם של פקידי הסעד ורואים בהם כסמכות סטטוטורית עובדי קודש הקובעים את גורל האזרחים שנקרו בפניהם.

בפועל נוצרה מערכת דורסנית ואפלה שאינה כפופה לדיני ראיות וסדרי דין הקובעת גורלו של אזרח הנקרה בדרכה ולא ניתן לערער עליה בשום צורה.

שופט העליון חנן מלצר מוכר פיקציה, תיאוריה ללא כיסוי בחוק, הפוגעת קשות באזרחים, והם היחידים המופסדים ממנה ללא יכולת להגן על עצמם מהרשויות:

1. מלצר מתבסס על רעיון שגוי מיסודו וכותב כי "יש, לדעתי, לראות בוועדה הפסיכיאטרית גוף הכפוף לכללי המשפט המנהלי, לרבות אותם כללים המגדירים את אופי התשתית העובדתית שעליה צריכה להתבסס ההחלטה המנהלית (השוו: ביין, בעמ' 411). על כללים אלה אעמוד להלן" (סעיף 31) – טענה זאת אינה נכונה מבחינה חוקית וכן מבחינה נורמטיבית. חוק חולי הנפש סעיף 25 קובע כי "על ועדה פסיכיאטרית יחולו הוראות סעיפים 8 עד 11 ו-27 (ב) לחוק ועדות חקירה" כלומר אינם מחויבים לדיני ראיות וסדרי דין שהם עקרונות בסיסיים לניהול כל משפט. ועדות אלו גם אינן פומביות אינן מפרסמות החלטותיהן ואינן חשופות לביקורת הציבורית.
מעשית וועדות פסיכיאטריות, החלטה של הרווחה, ערר של ביטוח לאומי, אינן מתייחסות לראיות, סדרי דין, פומביות, ואף ועדה לא תיטול על עצמה לעמוד בכללי המשפט במנהלי.

2. מלצר דורש מבית משפט מחוזי לצמצם את תחום השיפוט שלו בניגוד לחוק. חוק חולי הנפש סעיף 29 א קובע: "החולה, קרובו וכן היועץ המשפטי לממשלה רשאים לערער על החלטה של ועדה פסיכיאטרית בפני בית המשפט המחוזי, בשבתו כדן יחיד; הערעור יוגש בתוך ארבעים וחמישה ימים מהמועד שבו נמסרה לחולה". כלומר ניתן לערער על כל דבר בחוק האמור ללא הגבלה למעט שתוגש תוף 45 יום.
לעומת זאת מלצר מגביל את השיפוט בדבריו כי (סעיף 42.א): "הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט המחוזי על היבטי עבודתה של הוועדה, שבמסגרתם נדרשת הוועדה למומחיותה הרפואית – ראוי שתהיה מסויגת בהיקפה ובעומקה". מלצר דורש משופטי הערכאה מעל הוועדה לדון בפרטים טכניים בלבד כגון "פגם חמור בהליך קבלת הממצא הרפואי".

 מלצר גוזר על האזרחים להיות תלויים בוועדות פנימיות, פקידות סעד, שהן הפוסקות העליונות ואין מאחוריהן ולא כלום. כמו במדינה טוטליטרית. על עוול שנעשה לאזרח, הוא יכול לערער רק בפני מי שעשה לו את העוול. למרבה הכאב בתי המשפט פועלים ע"פ הנורמה הפסולה ה"מלצרית" מזה שנים וגזרו עוול לכל החיים לאזרחים ומשפחות רבות מאוד.

דוגמאות:

1. ספטמבר 2011 –בג"צ 4613/11– מדובר באמא אשר ילדיה הוצאו מחזקתה לפני כ- 3 שנים מאחר ופקידת הסעד מלשכת הרווחה גבעתיים (לימים נתברר כי שיקרה בבית משפט נגד האמא) הייתה "סבורה" כי הילדים בסיכון. האמא אינה רואה את ילדיה מזה כ- 3 שנים למרות שהינה אשה עובדת, נורמטיבית, ללא רבב, וזאת בעקבות הליכים ביורוקרטיים בבית משפט לענייני משפחה. – בג"צ בראשות השופטים מרים נאור, אסתר חיות, וחנן מלצר דחו את העתירה והחזירו את העניין לבית משפט לענייני משפחה המשמש חותמת גומי לפקידת הסעד. בג"צ לא התייחס כלל לעובדות ולנימוקים בעתירה ובכך גזר על האמא עוול ובתלות בפקידת הסעד שהיא המשגיחה, המדווחת, המטפלת והפוסקת.

2. אפריל 2012זוג קשישים  פנה לנשיאת בית דין לעבודה אורלי סלע לערער על החלטת ועדת הערר של הביטוח הלאומי. השופטת ענתה למערערים: "תפקידי הוא לא לקבוע אם בעלך מצוי במצב סיעודי, הסבירה השופטת. זו שאלה עובדתית. בזה עוסקת הוועדה. מה שהיא קובעת, אלה דברי אלוהים חיים. אי אפשר לערער עליהם. תפקידי הוא אחר לחלוטין: אם הוועדה הייתה קובעת שבעלך במצב סיעודי, הייתי צריכה לפתוח את החוק, לראות שכתוב שם: "קשיש המצוי במצב סיעודי זכאי לגמלת סיעוד" והייתי קובעת שבעלך זכאי לגמלה" ובכך סתמה את הגולל על אפשרות לסייע לבעלי מוגבלויות רבים. האם ניתן  לערער על העוול של ועדות הערר? מצער ומקומם ככל שזה ישמע – זה בלתי אפשרי.

3.  נובמבר 2006 – שמואל בוקובסקי ממנה אפוטרופוס לאישה מבלי שראה אותה או התייחס לטיעונים שכנגד. שמואל בוקובסקי שימש חותמת גומי של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי – בוקובסקי פתח החלטתו ב"משפט חותמת הגומי" הידוע: "לאחר ששמעתי את כל הצדדים ועיינתי בכל החומר שהונח בפני לרבות בתסקיר פקה"ס מיום 9/11/06 אני מאמץ את ההמלצות בתסקיר". בוקובסקי כאמור שימש חותמת גומי של פקידת הסעד תוך אטימות לראיות שהוצגו בפניו. יצוין כי התסקיר נכתב ברשלנות ללא ניסיון לאמת או להפריך טענות שקריות שנכתבו בו ע"י פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי. משימת "שמרטף" מזיקה וחסרת תועלת ביוזמת שמואל בוקובסקי – בוקובסקי הטיל בהחלטתו (לאחר קבלת התסקיר) את משימת השמרטף על פקידת הסעד שירה שביט אורגד, להכריע בכל מחלוקת בין בעלי הדין בעניין הסדרי הראייה. משימת שמרטף זאת הוסיפה סכסוכים נוספים, ותכתובת שיקרית של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי לבית המשפט.

סוף דבר
 התפיסה ה"מלצרית" המעניקה לוועדות "מקצועיות" סמכויות שלא ניתן לערער עליהם היא בניגוד לחוק, חוקי יסוד, וההיגיון, משמשת קרקע פוריה לשחיתות, סחר בילדים ובני אדם, והופכת את השופטים בערכאות השונות ל"ראש קטן" מעין "חותמת גומי" של ועדות ופקידי ממשל בעניינים הקשורים בכבוד האדם, וענייני נפשות. קרבנותיה של התפיסה המלצרית הם בעיקר אזרחים מוחלשים הנזקקים לביטוח לאומי או שהרווחה והפסיכיאטריה נקרתה בדרכם. יש לדחות ולהוקיע את התפיסה המלצרית ולחשוף את העוול שהיא גורמת לאזרחים.

קישורים:

בית משפט עליון, ועדה סטטוטורית, ועדה פסיכיאטרית, ועדת החלטה, חנן מלצר, ערכאת ערעור

תפיסות טוטליטיריות וועדות סטטוטוריות – הלוקשים של שופט העליון חנן מלצר

שופט עליון חנן מלצר - גוזר על האזרחים להיות תלויים בוועדות פנימיות, פקידות סעד, שהן הפוסקות העליונות ואין מאחוריהן ולא כלום
חנן מלצר – חזרה לימי הביניים

מאי 2012 – בהחלטת העליון 8000/07 כתב השופט חנן מלצר פסק דין ארוך שעניינו בהארכת אשפוז כפוי לאדם ע"פ החלטת ועדה פסיכיאטרית, מלצר החזיר התיק להחלטת הוועדה הפסיכיאטרית שהוא רואה בה סמכות מקצועית עליונה שלא ניתן לערער עליה. בפסק הדין מרחיב מלצר על אופן התנהלות ההליך השיפוטי כפי שהוא רואה לתפיסתו בעניין ועדה סטטוטורית כדוגמת ועדה פסיכיאטרית.

מלצר מנסה למכור בפסק דינו מודל לפיו ועדה פסיכיאטרית היא סטטוטורית ועליונה בהחלטותיה המקצועיות, פועלת כבית משפט מנהלי, ובית משפט מחוזי כערכאת ערעור ידון בעניינים טכניים בלבד כגון פגם בהליך, או בהכרעה הרפואית. תפיסתו של מלצר כפי שניסח בסיכום דבריו בסעיף 42.ג "הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט המחוזי על היבטי עבודתה של הוועדה, שבמסגרתם נדרשת הוועדה למומחיותה הרפואית – ראוי שתהיה מסויגת בהיקפה ובעומקה. אף כאשר בית המשפט המחוזי גורס, חרף האמור, כי נפל פגם חמור בהליך קבלת הממצא הרפואי, או בהכרעה הרפואית, הרי שככל שהדבר מתאפשר בנסיבות – על בית המשפט להעדיף את הסעד של החזרת הדיון בסוגיה לעיון הוועדה הרפואית בצירוף הוראות לתיקון הפגם, על פני סעד של הצהרה על בטלותה של ההחלטה".

תפיסתו הדורסנית של מלצר נגד האזרחים בעיקר למוחלשים בחברה בניגוד לחוק אינה חדשה, היא מיושמת מזה מספר שנים הלכה למעשה ולא רק בוועדות פסיכיאטריות אלא גם בוועדות החלטה של משרד הרווחה ובוועדות ערר בביטוח לאומי. הלכה למעשה הוועדות השונות שהפכו להיות סטטוטוריות אינן מחויבות לדיני ראיות, סדרי דין, כפי שמחויב בית משפט מנהלי, מאידך בתי המשפט בד"כ מקבלים החלטות ועדות אלו כסוף פסוק. בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער אימצו גישה דורסנית זאת גם למוצא פיהם של פקידי הסעד ורואים בהם כסמכות סטטוטורית עובדי קודש הקובעים את גורל האזרחים שנקרו בפניהם.

בפועל נוצרה מערכת דורסנית ואפלה שאינה כפופה לדיני ראיות וסדרי דין הקובעת גורלו של אזרח הנקרה בדרכה ולא ניתן לערער עליה בשום צורה.

שופט העליון חנן מלצר מוכר פיקציה, תיאוריה ללא כיסוי בחוק, הפוגעת קשות באזרחים, והם היחידים המופסדים ממנה ללא יכולת להגן על עצמם מהרשויות:

1. מלצר מתבסס על רעיון שגוי מיסודו וכותב כי "יש, לדעתי, לראות בוועדה הפסיכיאטרית גוף הכפוף לכללי המשפט המנהלי, לרבות אותם כללים המגדירים את אופי התשתית העובדתית שעליה צריכה להתבסס ההחלטה המנהלית (השוו: ביין, בעמ' 411). על כללים אלה אעמוד להלן" (סעיף 31) – טענה זאת אינה נכונה מבחינה חוקית וכן מבחינה נורמטיבית. חוק חולי הנפש סעיף 25 קובע כי "על ועדה פסיכיאטרית יחולו הוראות סעיפים 8 עד 11 ו-27 (ב) לחוק ועדות חקירה" כלומר אינם מחויבים לדיני ראיות וסדרי דין שהם עקרונות בסיסיים לניהול כל משפט. ועדות אלו גם אינן פומביות אינן מפרסמות החלטותיהן ואינן חשופות לביקורת הציבורית.
מעשית וועדות פסיכיאטריות, החלטה של הרווחה, ערר של ביטוח לאומי, אינן מתייחסות לראיות, סדרי דין, פומביות, ואף ועדה לא תיטול על עצמה לעמוד בכללי המשפט במנהלי.

2. מלצר דורש מבית משפט מחוזי לצמצם את תחום השיפוט שלו בניגוד לחוק. חוק חולי הנפש סעיף 29 א קובע: "החולה, קרובו וכן היועץ המשפטי לממשלה רשאים לערער על החלטה של ועדה פסיכיאטרית בפני בית המשפט המחוזי, בשבתו כדן יחיד; הערעור יוגש בתוך ארבעים וחמישה ימים מהמועד שבו נמסרה לחולה". כלומר ניתן לערער על כל דבר בחוק האמור ללא הגבלה למעט שתוגש תוף 45 יום.
לעומת זאת מלצר מגביל את השיפוט בדבריו כי (סעיף 42.א): "הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט המחוזי על היבטי עבודתה של הוועדה, שבמסגרתם נדרשת הוועדה למומחיותה הרפואית – ראוי שתהיה מסויגת בהיקפה ובעומקה". מלצר דורש משופטי הערכאה מעל הוועדה לדון בפרטים טכניים בלבד כגון "פגם חמור בהליך קבלת הממצא הרפואי".

 מלצר גוזר על האזרחים להיות תלויים בוועדות פנימיות, פקידות סעד, שהן הפוסקות העליונות ואין מאחוריהן ולא כלום. כמו במדינה טוטליטרית. על עוול שנעשה לאזרח, הוא יכול לערער רק בפני מי שעשה לו את העוול. למרבה הכאב בתי המשפט פועלים ע"פ הנורמה הפסולה ה"מלצרית" מזה שנים וגזרו עוול לכל החיים לאזרחים ומשפחות רבות מאוד.

דוגמאות:

1. ספטמבר 2011 –בג"צ 4613/11– מדובר באמא אשר ילדיה הוצאו מחזקתה לפני כ- 3 שנים מאחר ופקידת הסעד מלשכת הרווחה גבעתיים (לימים נתברר כי שיקרה בבית משפט נגד האמא) הייתה "סבורה" כי הילדים בסיכון. האמא אינה רואה את ילדיה מזה כ- 3 שנים למרות שהינה אשה עובדת, נורמטיבית, ללא רבב, וזאת בעקבות הליכים ביורוקרטיים בבית משפט לענייני משפחה. – בג"צ בראשות השופטים מרים נאור, אסתר חיות, וחנן מלצר דחו את העתירה והחזירו את העניין לבית משפט לענייני משפחה המשמש חותמת גומי לפקידת הסעד. בג"צ לא התייחס כלל לעובדות ולנימוקים בעתירה ובכך גזר על האמא עוול ובתלות בפקידת הסעד שהיא המשגיחה, המדווחת, המטפלת והפוסקת.

2. אפריל 2012זוג קשישים  פנה לנשיאת בית דין לעבודה אורלי סלע לערער על החלטת ועדת הערר של הביטוח הלאומי. השופטת ענתה למערערים: "תפקידי הוא לא לקבוע אם בעלך מצוי במצב סיעודי, הסבירה השופטת. זו שאלה עובדתית. בזה עוסקת הוועדה. מה שהיא קובעת, אלה דברי אלוהים חיים. אי אפשר לערער עליהם. תפקידי הוא אחר לחלוטין: אם הוועדה הייתה קובעת שבעלך במצב סיעודי, הייתי צריכה לפתוח את החוק, לראות שכתוב שם: "קשיש המצוי במצב סיעודי זכאי לגמלת סיעוד" והייתי קובעת שבעלך זכאי לגמלה" ובכך סתמה את הגולל על אפשרות לסייע לבעלי מוגבלויות רבים. האם ניתן  לערער על העוול של ועדות הערר? מצער ומקומם ככל שזה ישמע – זה בלתי אפשרי.

3.  נובמבר 2006 – שמואל בוקובסקי ממנה אפוטרופוס לאישה מבלי שראה אותה או התייחס לטיעונים שכנגד. שמואל בוקובסקי שימש חותמת גומי של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי – בוקובסקי פתח החלטתו ב"משפט חותמת הגומי" הידוע: "לאחר ששמעתי את כל הצדדים ועיינתי בכל החומר שהונח בפני לרבות בתסקיר פקה"ס מיום 9/11/06 אני מאמץ את ההמלצות בתסקיר". בוקובסקי כאמור שימש חותמת גומי של פקידת הסעד תוך אטימות לראיות שהוצגו בפניו. יצוין כי התסקיר נכתב ברשלנות ללא ניסיון לאמת או להפריך טענות שקריות שנכתבו בו ע"י פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי. משימת "שמרטף" מזיקה וחסרת תועלת ביוזמת שמואל בוקובסקי – בוקובסקי הטיל בהחלטתו (לאחר קבלת התסקיר) את משימת השמרטף על פקידת הסעד שירה שביט אורגד, להכריע בכל מחלוקת בין בעלי הדין בעניין הסדרי הראייה. משימת שמרטף זאת הוסיפה סכסוכים נוספים, ותכתובת שיקרית של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי לבית המשפט.

סוף דבר
 התפיסה ה"מלצרית" המעניקה לוועדות "מקצועיות" סמכויות שלא ניתן לערער עליהם היא בניגוד לחוק, חוקי יסוד, וההיגיון, משמשת קרקע פוריה לשחיתות, סחר בילדים ובני אדם, והופכת את השופטים בערכאות השונות ל"ראש קטן" מעין "חותמת גומי" של ועדות ופקידי ממשל בעניינים הקשורים בכבוד האדם, וענייני נפשות. קרבנותיה של התפיסה המלצרית הם בעיקר אזרחים מוחלשים הנזקקים לביטוח לאומי או שהרווחה והפסיכיאטריה נקרתה בדרכם. יש לדחות ולהוקיע את התפיסה המלצרית ולחשוף את העוול שהיא גורמת לאזרחים.

קישורים: