אנשים עם מוגבלויות, גלעד לוי, התעללות בנכים, מעון איל"ן, מעון גילה, נכה

40 מעלות ללא מזגן במעון איל"ן גילה למוגבלים בפיקוח משרד הרווחה

40 מעלות ללא מזגן במעון למוגבלים , גלעד לוי | חיים ריבלין | חדשות 2 | פורסם 09/08/15

הדיירים במעון איל"ן בשכונת גילה בירושלים מתקשים לשרוד את החום הקיצוני של הקיץ הזה. כבר 4 שנים שמבטיחים להם פתרון, אך הם עדיין ממתינים. שר הרווחה כינס דיון מיוחד. צפו בדיירים מתחננים לעזרה

בזמן שברחבי המדינה שוררים עומסי חום כבדים בשבועות האחרונים, עשרות בעלי מוגבלויות המתגוררים במעון איל"ן בשכונת גילה שבירושלים נאלצים להתמודד עם הטמפרטורות הגבוהות בעזרת מאווררים בלבד. "אנחנו פשוט לא יכולים לישון, קשה לנו לנשום", מחו הדיירים שכבר שנים מתחננים למזגנים. "אף אחד לא עוזר לנו".

בשנים האחרונות מידות החום המורגשות ברוב אזורי המדינה הולכות ומקצינות וההתמודדות עם הקיץ הופכת לקשה במיוחד ללא מזגנים. בגל החום של סוף השבוע האחרון נמדדו כ-40 מעלות בבירה, אולם הדיירים במעון בגילה נאלצים להתמודד, בנוסף למוגבלויות שמהן הם סובלים, גם עם החום הבלתי נסבל.

"ביקשנו שבהקדם האפשרי יעזרו לנו", הסבירה ר' המתגוררת במעון, כשברקע נשמע קולו של המאוורר. "בשעות הלילה והבוקר אני נוטפת זיעה כי חם לי נורא".

מחכים למזגן מ-2012

דייר אחר סיפר כי מנכ"ל איל"ן שמעון צוריאלי הבטיח לדיירים כבר בשנת 2012 כי יותקנו מזגנים בחדרי המגורים, אך הדבר עדיין לא בוצע. "כבר ארבע שנים שאנחנו מחכים למזגנים והם אינם", טען. "המאווררים לא עוזרים לנו. אנחנו חייבים מזגנים דחוף ומשרד הרווחה לא עוזר בכלום".

לדברים הצטרפה גם עליזה סוויסה, המתגוררת אף היא במעון, שטענה כי החיים במבנה הפכו לבלתי נסבלים. "למרות ההבטחות, אנחנו לא רואים שום סימן להתקנת מזגנים בקרוב", אמרה. "מדובר בדיירים בגיל המעבר הסובלים מגלי חום גם בטמפרטורות יותר נמוכות. זה לא אנושי. זו התעללות בחסרי ישע. הגענו לקצת היכולת לסבול. אין שום סיבה בעולם שנחייה כך".

40 מעלות ללא מזגן במעון למוגבלים , גלעד לוי | חיים ריבלין | חדשות 2 | פורסם 09/08/15
מודעות פרסומת
אמנון לוי, התעללות בנכים, ועדה רפואית, מדיניות משרד הרווחה, נכה, תחקיר, תחקיר ביטוח לאומי

ביטוח לאומי של משרד הרווחה – תחקיר פנים אמיתיות

ספטמבר 2014 – אליאב יעקב יושב בכסא גלגלים. היום הוא נכה משותק, אבל פעם הוא היה מבכירי המקצוע בתחום שלו. אדם נמרץ שהמעשים והיוזמות שלו השפיעו על אלפי אנשים ברחבי הארץ. לפני כמה שנים יעקב חלה במחלת ניוון שרירים. כל שנה חלק מהגוף שלו היה משתתק. לאט – לאט האיש המוכשר, הנמרץ הזה, עזב את העבודה שלו והפך לסיעודי.

המוסד לביטוח לאומי בולט לרעה ברשימת התלונות שאנחנו מקבלים. אנשים מתלוננים על יחס משפיל, על מבחנים פוגעניים למי שמזדקקים לשירותיו. תחקיר. מה מתרחש מאחורי הדלתות הסגורות של הוועדות הרפואיות של אנשים שצריכים לקבל את הגימלה שלהם ומהו מחיר הנפילה שהנכים כל כך מפחדים ממנו.
כל החיים שילמת דמי ביטוח לאומי אולם ברגע האמת אתה אמור למצוא את עצמך חסר זכויות מולם.
"שילמנו דמי ביטוח, אנחנו רוצים לקבל קביעה אובייקטיבית."
במחלה, בפציעה, כשאתה הכי צריך אותם לא תמיד הם יהיו שם. זה לעבור התעללות.
סיפורה שלה נועה, ילדה נכה בת 12 שנים.
ילדה נכה. שום ניסיון לא מצליח לשכנע את נועה שתעמוד על הרגליים. היא מתה מבושה, היא לא מוכנה שנראה אותה מתקשה ללכת וצולעת. אמא מדברת איתנו בחדר. את לא רוצה לשמוע מה היא אומרת?
– לא.
שירלי, אמא של נועה מסכימה להשתתף בצילומים לתחקיר כי אין לה ברירה. הילדה צריכה טיפולים ושיקום, והדברים עולים הרבה מאוד כסף. גם ככה היא אומרת, מי שמכיר אותנו יודע, וזאת לא נכות שאפשר להסתיר. כולם רואים. כולם. חוץ מהביטוח הלאומי.
שר הרווחה מאיר כהן - מדיניות השפלת נכים בועדות רפואיות

שירלי מספרת:

"עכשיו אני נלחמת בהם. אני ניגשתי פעם ראשונה לביטוח לאומי כשחברה אמרה לי "תלכי עם עורך דין". אמרתי לה: לא, תעזבי, רואים את הילדה עם קביים. היה לי ברור שאני יכולה להתמודד איתם בכוחות עצמי.

הילדה עם קביים. הילדה עם סדים. נכנסנו לביטוח הלאומי, הם יושבים שם כמו איזה אלוהים, ארבעה אנשים. לא יודעת למה, והם לא מזדהים אפילו, הם לא נותנים לך את הכבוד. כמו מסחרה. נקסט, נקסט… לפני חברי הוועדה מונח תיק רפואי עב כרס. לנועה יש היסטוריה ארוכה למרות גילה הצעיר. שנים רבות עשו מספר רב של בדיקות ואבחונים, התוצאות העידו שמדובר בשיתוק מוחין עם מאפיינים לא שגרתיים.

"כמה זמן את יושבת שם? כמה זמן הם מקדישים לך?"
– שבע דקות.
"מה קורה בשבע דקות האלה?
– שואלים שאלות, מה היא עושה, מה היא לא עושה, מתי היא עושה.
שבע דקות לילדה עם היסטוריה רפואית קשה כל כך שהם מעולם לא פגשו. ואז את מקבלת מכתב, שמגיע לה 50 אחוזי נכות כללית. כך זה כתוב.

המשמעות של זה 1,000 ש"ח בחודש.

הסיפור של יעקב
יעקב חלה בניוון שרירים. במקום לחשוב על עתידו והתמודדות עם המחלה הוא מתעסק עם הפחדים שלו מהביטוח לאומי. עקבו אחרי מהביטוח לאומי. בוועדה הציגו בפני קלטת של מעקב. נהיה לי שחור משחור. כל מה שהוגש לו זו קלטת שבה הוא נראה 6 שניות צולע. הרופאים בוועדה מקבלים החלטה. הם מורידים לו את אחוזי הנכות וגם קובעים שזה לא לצמיתות, כך שהוא כל חצי שנה צריך לחזור אליהם לוועדה שוב ושוב.
המשמעות עבור יעקב טרטור ענק.
יעקב אדם שהיה מצליח ומקושר כל חייו, ועכשיו הוא נאבק מול המוסד לביטוח לאומי.
"ביטוח לאומי מסתכל על כל פונה כאל רמאי, רק אם הוא מוכיח אחרת".
חשוב להבין, למחלה של יעקב אין תרופה. מצבו צפוי רק להמשיך ולהידרדר. אחרי הוועדה יעקב פונה לבית הדין לעבודה. בית המשפט פוסק נגדו מבלי ששמע את טיעוניו, אבל הוא לא מוותר ופונה לערכאה גבוהה יותר. השופט משתכנע ומורה על קיום ועדה רפואית חדשה. כמעט שנתיים וחצי אחרי הוועדה הראשונה שנטלה ממנו חלק מזכויותיו, הוועדה החדשה מחזירה לו את רוב הדברים שנלקחו ממנו ובעיקר את הנכות הקבועה.
הם חשבו שהם נפלו על פרייר.
הבעיה הגדולה של יעקב ושל רבים מאלו שמגיעים לוועדות הרפואיות, היא שעל פניו הכל כאן בסדר. הם עבדו על פי הספר. המעקבים, הבדיקות, אלו הן תקנות העבודה הרשמיות של המוסד לביטוח לאומי, כפי שכתב דובר המוסד לביטוח לאומי, אחד התפקידים של המשרד הוא לשמור על הקופה הציבורית.
"אני זוכר שפעם אחת העורך דין של המוסד לביטוח לאומי צעק איזה משהו על הרגליים שלי, אני לא זוכר בדיוק מה, אז אמרתי לו: בוא תחליף איתי את הרגליים. תן לי את הרגליים שלך. אין לי כבר כוח אליהם. די, תנו לי, תנו לי לגמור את שארית חיי. די, די".
זה סיפור על נטישה והוא יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. המוסד לביטוח לאומי אמור להיות מעין רשת לביטחון, רשת סוציאלית לכלל אזרחי ישראל, אבל לפי העדויות שנתקלנו מפונים זו רשת עם חורים, והזעם שנתקלנו הוא עצום, ונדמה שהוא רק הולך ומתגבר עם השנים. שתי זעקות חזקות נשמעו כאן בשנים האחרונות כנגד המוסד לביטוח לאומי, ואנחנו שמענו אבל ניסינו גם להדחיק.
הראשונה היתה של שבואל סחיווסחורדר. לפני כשלוש שנים הוא בא לטקס יום הזיכרון הממלכתי. בדיוק עשר שנים לפני כן, בפיגוע במסעדת "סבארו", הוא איבד את שני הוריו ושלושה אחיו. הם נשארו חמישה אחים שנאבקו במשך שנים מול בירוקרטיה אטומה.
"הלכתי לאותה פקידת שיקום שבזמנו הבטיחה שתהיה לי אוזן קשבת, היא מסתכלת עלי אומרת לי, מה הבעיה שלך, יש לך פה, יש לך אזניים, אתה לא נכה, אתה בסדר גמור".
וכך באותו יום הזיכרון, הכאב מהזיכרון, מההשפלה והטרטור והאטימות, הביאו אותו לצעד מאוד קיצוני ולא ראוי.
"התעוררתי בבוקר יום הזיכרון, נסעתי לירושלים, שמעתי את המשפט הזה, שהיא דואגת לכל צרכינו ונמצאת איתנו יומיום, אני לא יכולתי לשאת את הצביעות הזאת."
הזעקה השנייה נאמרה במכתב.
נכתב בו כך:
"אני מאשים את מדינת ישראל, את ביבי נתניהו ושטייניץ הנבלות על ההשפלה שהאזרחים המוחלשים עוברים יום יום, שלוקחים מהעניים ונותנים לעשירים ולעובדי המדינה. אני מאשים את ביטוח לאומי שהתעללו בי במשך שנה עד שקיבלתי את הנכות. שמ- 2,300 ש"ח בחודש אני משלם מס בריאות ועוד תרופות. אין לי כסף לתרופות ולשכר דירה, ואין לי בכלל להתחיל את החודש אחרי ששילמתי מיליונים במיסים, עשיתי צבא, ועד גיל 46 עשיתי מילואים. אני לא אהיה חסר בית, ולכן אני מוחה".
לכותב המכתב קוראים משה סילמן, וביאושו הוא הצית את עצמו לפני שנתיים ברחוב קפלן בתל-אביב.
המוסד לביטוח לאומי, אותו גוף שאמור לתת לכם מענה מהרגע שנולדתם ועד ליום מותכם. הגוף שמגלגל כ- 70 מיליארד ש"ח בשנה, הגוף שאתם משלמים לו לאורך כל חייכם על פי חוק. אין כאן בחירה, לא תוכלו לקבל חברה מתחרה.
רן מלמד אומר "מתייחסים ל- 90 אחוז מהמגיעים לקבל סיוע מהמוסד לביטוח לאומי כאל רמאים וגנבים, במקום שזה יהיה בדיוק הפוך. תמיד יש 10 אחוזים שמנסים לרמות את המערכת, בכל דבר, אבל לא ייתכן שדווקא מי שמגיע לביטוח לאומי כדי לבקש ולקבל את מה שמגיע לו בדין, בצדק על פי חוק, אוטומטית ייחשב כמישהו שמנסה לעבוד על המערכת ובהתאם לכך יקבל את היחס."
נפגעי הביטוח הלאומי מדווחים לנו שהרושם שהם קיבלו הוא שהמוסד יעשה הכל כדי לא לשלם להם כסף. חלק מהם לא עומדים בעלבון ובהשפלה ומוותרים מראש על מה שמגיע להם.
אתי וזאנה מרותקת לכיסא גלגלים מספרת:
"זה לעבור התעללות. זה להוריד את המכנסיים, תראי לי איך את מורידה מכנסיים, תראי לי איך את אוכלת, תראי לי איך את הולכת לשירותים. אני רוצה לראות איך את מנגבת, סליחה שאני אומרת את הדברים האלה, אבל אלה הדברים שהם רוצים. נכנסים איתי לשירותים.  אחות נכנסת איתי ורוצה לראות איך אני עושה את הצרכים. דברים אינטימיים. ואני עושה את זה כי אין לי ברירה, כי אם לא תשפיל את עצמך, ולא תרסק את הכבוד העצמי שלך, לא יתנו לך כסף".
האם אין דרך אחרת, מכובדת יותר, שפויה יותר, לגבש עמדה לגבי אדם נכה שבא כבר עם תיעוד רפואי מלא?
אתי וזאנה אומרת: "אם היו בודקים בתיק אז הם היו רואים מסמכים, צילומים, אם-אר-איי, כל המכשורים שיש היום, הם עונים לצרכים שלהם. למה אנחנו צריכים לעבור את זה?"
ד"ר צאקי זיו-נר מנהל המחלקה לשיקום אורטופדי בית חולים תל השומר, אומר:
"אין מחילה להשפלה של חולה, אין מחילה לבדיקה שלא לצורך ואין מחילה לבדיקה שלא בנסיבות מכבדות.  אפשר כל בדיקה וכל מידע להשיג בבדיקה עניינית. אפשר ללבוש שני זוגות תחתונים ולבקש להוריד את הזוג העליון ולהישאר בתחתונים ולשמור על הכבוד או ללבוש תחתונים על מכנסיים ולבקש ממנו לפשוט את התחתונים. אין דבר שהוא לא פתיר."
בארה"ב ובקנדה, למשל, כדי לייתר את הסיטואציות המשפילות, הבדיקה נערכת על ידי הרופא האישי של המטופל, אותו רופא שהוא מכיר כל חייו. עם רופא כזה האדם, מן הסתם, ירגיש הרבה פחות מושפל.
אתי וזאנה אומרת: "השפלה שאיני יודעת איך לקרוא לה. אנשים בגלל זה נמנעים מלפנות לביטוח הלאומי".
הוועדה הרפואית היא שקובעת. יושבים בה רופאים מטעם הביטוח הלאומי ומזכיר ועדה. נפגעי הביטוח הלאומי שאיתם דיברתי תיארו את החוויה של הופעה בפני הוועדה הזו כטראומה קשה.
אתי וזאנה מספרת:
 
"אני נכנסת עם הבת שלי, ויושבים שם שלושה רופאים. הוא ביקש ממני לעלות למיטה. אמרתי לו שאני לא יכולה לבד, אני חייבת עזרה. הבת שלי באה לעזור לי, אז הוא אמר לה: אין צורך. אמרתי לו שאני לא יכולה. אז הוא אמר לי: אל תדאגי, אני תופס אותך."
אתי מבינה שהרופא תומך בה ומסייע לה לעבור למיטה, אבל אז קורה משהו בלתי צפוי.
"ואז הוא שחרר, שחרר, והייתי על הרצפה."
– הוא עזב אותך?
"הוא הלך לשבת, עזב אותי על הרצפה."
– הוא ישר הולך לשבת?
"כן".
"אני ברצפה, אני אומרת: איי, איי, זה כואב. הוא הלך לשבת. הילדה הקטנה שלי היתה צריכה להרים את אמא שלה."
– כל זה קורה, את על הרצפה, הילדה בצד, והם לא אומרים כלום?
"כלום. שום דבר."
– מה עם הילדה בכל הזמן הזה, מה היא עושה?
"היא התחילה לבכות. ואני הייתי בוכה איתה יחד. הגענו הביתה, שתינו מרוסקות. הילדה רצה מהר לאבא שלה ואז סיפרה לו שהרופא הפיל את אימא. הם לא בני אדם".
אתי מתארת את מה שזכה לכינוי "מבחן הנפילה".
מדובר במעין אלתור של רופאים בוועדות רפואיות לבדוק האם נכה הוא אכן נכה. אז הם מחזיקים אותו ואז עוזבים. אם הוא באמת נכה, הוא ייפול, אמנם זאת לא פרקטיקה רשמית, אבל זה חזר על עצמו ועורר התקוממות ענקית מצד נכים.
שלום קוטשר מנכ"ל ארגון לנכי שיתוק מוחין מספר:
"אלה סיפורים שאנשים כתבו בפורומים של נכים, שעשו להם את המבחן הזה, ושהם השתטחו על הרצפה. מבקשים מנכה, עוזרים לו לקום מהכסא, ועוזבים אותו בבת אחת בשביל שישתטח אפיים ארצה, יקבל מכה חזקה ויושפל. זה לא מכעיס? זה באמת איום ונורא. עלול להיגרם לו נזק מזה. זה לא נתפס בכלל."
אתי וזאנה אומרת: זה מה שהם עושים והרבה אנשים מוותרים על זה. אנשים מרגישים יותר מידי מושפלים.
המבחן האיום של אתי הגיע עד לכנסת. 17 עמודי הפרוטוקול של ועדת העבודה והרווחה מלמדים כי היא דנה בהתעללות בנכים, נבדקי הביטוח הלאומי בכלל ובמבחן הנפילה המשפיל בפרט. ועדת העבודה דנה בבחינה לקבוע הנחיות ברורות שימנעו ביזוי והשפלה של נכים. אתי עצמה, בסופו של היום הזה, הגיעה למיון. בטופס חדר המיון מתוארים שטפי דם וחבלות על גופה. היא גם הגישה תלונה במשטרה, שנסגרה עקב חוסר עניין לציבור.
300 אלף איש בשנה מתייצבים מול ועדות רפואיות שחורצות את גורלם. מה הסיכוי שהרופאים שיושבים בוועדות יהיו אוביקטיביים?
עו"ד רז לביא מומחה בתביעות ביטוח לאומי אומר:
"רוב הציבור אינו יודע אבל הרופא שיושב בוועדה בנכות כללית בדרג ראשון הוא רופא של המוסד לביטוח לאומי. הוא שכיר של הביטוח הלאומי. הוא מקבל שכר, תלוש שכר, מהמוסד לביטוח לאומי. כלומר, הקביעות לא אובייקטיביות מראש, בדרג ראשון."
אז בוועדה הראשונה יושב רופא שהוא שכיר של הביטוח הלאומי. אדם שמרגיש שנעשה לו עוול יכול להגיש ערר ולקבל ועדה חדשה, ובה שניים או שלושה רופאים שנחשבים חיצוניים, למרות שגם הם מקבלים את שכרם עבור השתתפות בוועדה מהביטוח הלאומי.
אנשים עם מוגבלויות, הזנחת נכים, התייבשות, התעללות בנכים, מעון גילה, נכה, פשעי משרד הרווחה

מחדלי משרד הרווחה – הפקרת נכים להתייבשות במעון גילה עמותת איל"ן ירושלים

חשד: חברי סגל במעון איל"ן גרמו כוויות וחבלות לנכים – מנהל מעון איל"ן בירושלים בו מתגוררים בעלי מוגבלויות, נחקר במשטרה בעקבות תלונות על חבלות וכוויות שהתגלו בגוף החוסים – כך נודע לחדשות 2. על פי החשד, הכוויות נגרמו ממקלחות במים רותחים. עמותת איל"ן: "נתקן את הליקויים ונפיק מסקנות" – חיים ריבלין ומשה נוסבאום | חדשות 2 | פורסם 16/08/12 

 בפעם השנייה בתוך פחות מחודש מתעוררים חששות באשר למה שמתרחש בין כתלי מעון עמותת איל"ן בשכונת גילה שבירושלים, המשמש בית לכ-70 נכים הסובלים ממוגבלויות קשות.

לחדשות 2 נודע כי במשטרת ירושלים פתחו בחקירת תלונות ומידע שהועבר ממשרד הרווחה על שריטות, חבלות שונות וכוויות – שנגרמו ככל הנראה על ידי עובדי המקום במקלחות במים רותחים – והתגלו בגוף החוסים במקום.

מנהל המעון, שמואל שורק, נחקר היום במשטרה יחד עם עובדת בכירה בסגל המוסד – בניסיון לברר האם היו מודעים לפגיעה בנכים.

"אני לא מאמין לברדק שנוצר מהסיפור הזה", אמר שורק עצמו לחדשות 2 באינטרנט – והכחיש את פרטי הדיווח. "נכון שהוגשה תלונה ממשרד הרווחה, אבל המשטרה לא פשטה על המעון".

"נתקן את הליקויים" מעמותת איל"ן נמסר בתגובה: "מיד עם הגיע התלונות לידיעת ההנהלה ביקש מנכ"ל איל"ן מהעובד הסוציאלי הראשי של העמותה, ד"ר יוסי מלר, לבדוק את הנושא לגופו על כל פרטיו. איל"ן תעשה כל שביכולתה לתקן את הליקויים, היה וימצאו כאלה, ותפעל להסיק מסקנות ולהפיק לקחים לאחר בדיקה מקצועית ובתאום עם הגורמים המקצועיים באגף השיקום שבמשרד הרווחה".

עוד מסרו בתגובה כי "מעון גילה שבירושלים מתמודד ומטפל זה שנים עם האוכלוסייה הפגועה ביותר מבחינה פיזית. הוא פועל בכל עת כדי למצוא פתרונות לבעיות ולקשיים של הדיירים לטובת שיפור חייהם".

באיל"ן הדגישו גם כי העמותה "מחויבת לרווחת הנכים ותעשה כל אשר בידה כדי להמשיך ולטפל בנכים בצורה הטובה ביותר בהתאם למסורת של העמותה. המעון נמצא בדו שיח שוטף עם משרד הרווחה שיסייע לו למצוא פתרונות ולהתמודד עם האתגרים שניצבים בדרכו".

אירגון בזכות, אנשים עם מוגבלויות, הזנחת נכים, התעללות בנכים, מעון גילה, נכה, עמותת איל"ן, ענישת נכים

התעללות בנכים מעון גילה ירושלים עמותת אילן בחסות משרד הרווחה

יולי 2013 – חדשות 2 – תחקיר: היחס המחפיר כלפי דיירי מעון לנכים גילה של עמותת איל"ן ומשרד הרווחה בירושלים
מחסור בציוד רפואי ובכוח אדם, יחס מחפיר מצד המנהל, הכולל עונשים והזנחה — אלה התנאים שעמם צריכים להתמודד דיירי מעון גילה לנכים בירושלים. למרות דוחות חמורים של משרד הרווחה ואפילו ביקורים של שרי הרווחה, המציאות שלא משתנה. עובדי המעון מזהירים — זה עלול להיגמר במוות.

קישורים:

מדיניות מחנות ריכוז נכים של משרד הרווחה – אלפי אנשים עם מוגבלות סגורים במוסדות בישראל – אלפי אנשים עם מוגבלות סגורים במוסדות בישראל , ynet ,יולי 2013 – רק 8% מאוכלוסיית האנשים בעלי המוגבלות השכלית הזכאים להשמה חוץ ביתית, זוכים לדיור בקהילה. 82% ממנה מופנים למוסדות סגורים. קמפיין חדש "בית בקהילה – מפתח לחיים" קורא לשילוב אנשים עם מוגבלויות בקהיל…

מעון "נווה יעקב" של משרד הרווחה – תרבות הסאדיזם – ככה זה עובד – תרבות הסאדיזם של רשויות הרווחה, איומים, הפחדות, עלילות, אלימות, הזנחה, סמים פסיכיאטריים, קשר שתיקה, תאוות בצע ועוד – המאמר האם מטופל ב"נווה יעקב": "צוות סדיסטים, אנחנו בגיהנום" , שבתי בנדט ודנה ויילר-פולק , וואלה חדשות , אוקטובר 2012 – משפחות מטופלים במוסד בו נחשפה פרשת התעללות מתארים שנים של הזנחה ואלימות. "היו לו פנסים בעיניים, כוויות על הגב", מספרת אחת האמהות…
מעון למוגבלים כפר נחמן של משרד הרווחה – חשד להתעללות קשה – הכתבה "הוא פשוט הוריד לו סטירות" , נטע לי בינשטוק , mynet , מאי 2010 – אגרופים, הרעבות ופלפל חריף בפה. המשטרה חוקרת חשד להתעללות בבעלי פיגור שכלי בכפר נחמן ברעננה. העובדים מכחישים את המיוחס להם. חושפת הפרשה: "התמוטטתי מהמראות". משרד הרווחה: "פועלים על פי נוהלי המשטרה"…

משרד הרווחה – כליאת אנשים נורמליים במוסדות למפגרים למשך עשרות שנים – כתבת תחקיר – מרץ 2009 – "הסבל, הכאב, הפגיעות, והאונס, הכל נשאר בתוכי עד לעולם הבא" – מצעד האיוולת: משרד הרווחה מאבחן אנשים טובים, הגונים, ונבונים, ע"פ קריטריונים הזויים שאימץ לעצמו, כולא אותם, מתעלל בהם, והורס את חייהם…

אירגון בזכות, אנשים עם מוגבלויות, התעללות בנכים, יעל ברנובסקי, כיסא גלגלים, מעון גילה, נכה, עונש, עמותת איל"ן, ענישת נכים

מעון גילה עמותת איל"ן בירושלים בחסות משרד הרווחה: נכים במעון סיפרו שהצוות הענישם בכך שהחרים מהם את כסאות הגלגלים החשמליים

הדרך שבה תיארה אחת הנכות המתקשה בדיבור את העונש שקיבלה
הדרך שבה תיארה אחת הנכות המתקשה בדיבור את העונש שקיבלה

יולי 2007 – הכתבה: "בלעדי: הנכים נענשו – כסאות הגלגלים הוחרמו" , YNET, יעל ברנובסקי

נכים במעון גילה של איל"ן בירושלים סיפרו שהצוות הענישם בכך שהחרים מהם את כסאות הגלגלים החשמליים. כמה מהם משותקים לחלוטין, ורותקו למקומם שעות ארוכות. מנהל המעון אישר בשיחה עם ynet את קיום שיטת ה"סינדול" במוסד: "כיסא גלגלים זה נשק קטלני, ואנו בהחלט מגיבים". משרד הרווחה: "אנו מזועזעים. זו פגיעה חמורה בזכותם ובחירותם של אנשים עם נכויות". ארגון "בזכות" התלונן במשטרה.

במעון גילה של איל"ן בירושלים חיים 68 נכים המרותקים לכסאות גלגלים. אצל כמה מהם פועלת רק כף היד והם משותקים בשאר חלקי גופם, ולכן כסא גלגלים ממונע הוא צורך קיומי עבורם. ynet חושף הערב (יום ו') שבמעון הזה הענישו נכים קשים בעונש שנקרא "סינדול" ומשמעותו – החרמת כסא הגלגלים החשמלי. הנכים הועברו לכסאות רגילים, בטענה שהשתתפו בהתנהגות אלימה, ובכך רותקו למקום במשך שעות.

הדיווח התקבל בראשונה בארגון "בזכות", והיועצת המשפטית של הארגון, עו"ד תרצה ליבוביץ', הגישה הבוקר תלונה במשטרה. אחת הנכות סובלת גם מקשיי דיבור, וסיפרה על מה שעברה באמצעות כרטיסיות (בתמונת האמצע).

המעון כפי שצולם היום צילום גיל יוחנן
המעון, כפי שצולם היום (צילום: גיל יוחנן)

שיטת הענישה נחשפה בעקבות פנייה של אחד המטפלים, שביקש לשמור על אנונימיות. ציביה וייסברג, העובדת במחלקה הקהילתית של "בזכות", הגיעה למעון על מנת לצפות במתרחש. בשיחה עם ynet סיפרה: "הגעתי לשם עם רכזת פניות הציבור של הארגון כדי לפגוש את הבחורה שמנעו ממנה לנוע בחופשיות בכיסא הגלגלים שלה. באותו עת היא הייתה בפגישה עם אם הבית ועם עובדת סוציאלית.

"בתום הפגישה שאלתי האם יש להם זכות לשלול את אפשרות הניידות ובכך לפגוע בחסר ישע. הם השיבו שזו הדרך היחידה להעניש, אך לאחר מכן הוסיפו שזו גם הדרך למנוע ממנה לפגוע בעצמה".

וייסברג סיפרה כי שוחחה עם הנכה שכסא הגלגלים הממונע נלקח ממנה, וזו סיפרה שרבה עם נכה אחרת ופגעה בה בכסא הגלגלים שלה. הנכה שנענשה מתקשה מאוד בדיבור, אך הצליחה להתייחס לכסא הגלגלים ולומר עליו "זה הרגליים שלי". בהמשך התברר כי שני דיירים נוספים נענשו באותו אופן. "בחורה נוספת, שבקושי יכולה לזוז, הועברה לכיסא גלגלים רגיל, ונאלצה לשבת בחדרהּ במשך שבע שעות וחצי מבלי יכולת לזוז, כשאף אחד לא נכנס כדי לבדוק מה שלומה". א' סיפרה שהטיפול היחיד בה בשעות ה"סינדול" היה בדקות שבהן הוגש לה אוכל ובעת שנלקחה לשירותים.

"המנהל החדש הכניס קוד התנהגות אחר"
באותו ביקור במעון פגשה וייסברג דייר נוסף, שסיפר כי ביקש לצאת מהמעון, אך משום שלא נמצא לו מלווה, החליט לעשות זאת לבד. עד שהתמנה מנהל חדש למעון, הורשו הנכים – שאינם מוגבלים בשכלם, כי אם בגופם בלבד – לצאת לרחוב ולשהות בו באופן עצמאי. כעת הם נענשים אם הם יוצאים החוצה.
הדייר שעמו נפגשה וייסברג סיפר שיצא להתאוורר מעט ברחוב, וכשחזר – נלקח ממנו כסא הגלגלים הממונע שלו. לדבריה, היתה עדה לשיחה בין שני נכים, שאחת מהן סיפרה על רצונה לצאת באותו ערב להצגה. לדברי וייסברג, החבר הנכה השיב לה שמוטב שלא תעשה זאת, משום שהיא תרותק עם שובהּ למעון.

א' הנמצא במעון יותר מ-15 שנים ולא זוכר ארועים קשים כמו אלה שארעו בתקופה האחרונה: "מנהל חדש הגיע והכניס קודי התנהגות חדשים. בפברואר קרה לראשונה מקרה כזה ובהתחלה חשבנו שזה מקרה חריג, אבל לאט לאט זה הפך לשיטה. אני חייב לומר שיכולה להיות סכנה אם מישהו עם עגלה חשמלית ייכנס במישהו שיושב על כיסא גלגלים רגיל. אבל צריך לדעת את הפרופורציות, הרי לא מכניסים אדם שסטר לאחר לשבוע ריתוק".

וייסברג: "הייתי שם יום שלם, צילמתי והסתובבתי. אחד הדיירים התקשר אלי בדאגה וביקש שלא אציין את שמם של הדיירים. הוא נשמע מפוחד ביותר, וסיפר כי הוא וחבריו חוששים מתגובת 'בומרנג' של המנכ"ל ששוהה בימים אלה בחו"ל, ואמור לחזור לעבודתו בתחילת השבוע הבא. זה מקומם מאוד".

"שיטות עבודה לא מקובלות"
דובר "בזכות", אורן גנור, פנה לדובר משרד הרווחה, נחום עידו, ודן עמו בנעשה במעון. בשיחה עם ynet ציין עידו כי בהוראת מנכ"ל המשרד, נחום איצקוביץ', פנה מנהל אגף השיקום, ד"ר שלמה אלישר, לאחות העובדת במקום, ודרש ממנה להשיב לנכים את כסאות הגלגלים הממונעים באופן מיידי.

האחות שוחחה עם מנכ"ל המעון השוהה בחו"ל, והוא סירב להתיר לה למלא אחר דרישתו של אלישר. כששמע על כך, נסע אלישר למעון ב-23:30, והבהיר כי מנכ"ל משרד הרווחה מורה באופן חד-משמעי להשיב לשלושת הדיירים את כסאותיהם הממונעים. האחות התקשרה למנכ"ל המעון בשנית, ובשיחה זו הסכים שתמלא אחר דרישתו של מנכ"ל משרד הרווחה.

מקורות במשרד הרווחה אמרו ל-ynet כי המעון מקבל תקציב גדול. כל נכה מתוקצב ביותר מ-12 אלף שקל בחודש. לדברי המקורות, "המנכ"ל הנוכחי של המעון בחר להשתמש בשיטת הענישה הזו בניגוד לדעת משרד הרווחה. שיטות העבודה שלו אינן מקובלות".

"קרקע פורייה להתפתחות סטנדרטים 'אחרים'"
בשיחה עם ynet, אמר מנכ"ל המעון, שמואל שורק: "בחברת הנכים קיימת אלימות – בין הדיירים עצמם ואף כלפי המטפלים. המדיניות של המעון היא להגן על הדיירים החלשים יותר. במסגרת זו מצאנו לנכון להגביל את תנועת אותם שלושה דיירים שהיו שותפים למעשה אלים. נכים אלה נזקקים לעזרה בתנועה, כלומר – הם יכולים לזוז רק כשמישהו מניע אותם. הורדנו אותם מכיסא גלגלים חשמלי לכיסא גלגלים רגיל. העונש נמשך שלושה עד ארבעה ימים, בהתאם לחומרת האירוע. כיסא גלגלים זה נשק קטלני, ואנו בהחלט מגיבים".

לאחר שנשאל מדוע אינו פונה למשטרה בכל פעם שהדיירים נוקטים אלימות, השיב שורק: "המשטרה לא ערוכה לטפל בדיירים כאלה. רק במקרים קיצוניים אפנה למשטרה. אלו אנשים חלשים שאני צריך לשמור עליהם. הרי גם כשילדים מתקוטטים לא מזעיקים ישר משטרה".

העובד הסוציאלי הראשי באיל"ן, יוסי מלר, מסר בשם הארגון: "הנושא ייבדק לעומק עם כל ההשלכות, וכל הלקחים ייושמו. יצוין כי ההתנהלות היום-יומית במעון נמצאת בפיקוח שלנו ושל משרד הרווחה".

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "האנשים שכלפיהם מופנית שיטת הענישה הם מבוגרים ואחראים, המוגבלים פיזית בלבד. אנחנו מזועזעים מהמקרה. זו פגיעה חמורה בזכותם וחירותם של אנשים עם נכויות. הורינו לשחרר את כיסאות הגלגלים מיידית, וביום ראשון יזמן מנכ"ל משרד הרווחה את מנכ"ל המעון לבירור. התנהגותו מעידה על כך שאין לו הבנה בהתנהגותם של נכים ובאופיים. בעקבות המקרה ננקוט את כל הצעדים הנדרשים".

בארגון "בזכות" מסכמים: "כליאת אדם, שלילת חירותו במובן הבסיסי ביותר, היא מעשה נפשע. העובדה שרק לאחר פנייתנו נודע הדבר למשרד הרווחה מעלה שאלות קשות בדבר הפיקוח על המוסדות. צריך לדבר על התופעה: החיים במוסד מתנהלים הרחק מהעין הציבורית, ומהווים קרקע פורייה להתפתחותם של סטנדרטים 'אחרים' שיחולו רק לגבי אנשים עם מוגבלויות, כמו לקחת כיסא גלגלים מאדם כאמצעי ענישה. אמצעי ענישה אלו הופעלו חודשים. במסגרת מגורים רגילה בקהילה, מקרה כזה לא היה יכול להחזיק מעמד יותר מיום, מכיוון שמעצם טבעם, החיים בקהילה חשופים לעין ציבורית, וזה כלי הפיקוח היעיל ביותר".

התעללות בנכים מעון גילה ירושלים עמותת אילן בחסות משרד הרווחה


קישורים:
אלימות מוסדות משרד הרווחה, התעללות בחוסים, התעללות בחסרי ישע, התעללות בנכים, התעללות פיסית, טיוח התעללות בחוסים, טיוח פשעי משרד הרווחה, כפר נחמן, כרמלה מנשה, מדיניות משרד הרווחה, מוסד מקי"ם, מוסדות משרד הרווחה, מעון אביב, מעון מקי"ם, נחום עידו, פשעי משרד הרווחה, רמלה, תחקיר, תיוג

משרד הרווחה – כליאת אנשים נורמליים במוסדות למפגרים למשך עשרות שנים – תחקיר

תחקיר מבט שני – מרץ 2009 – "הסבל, הכאב, הפגיעות, והאונס, הכל נשאר בתוכי עד לעולם הבא".
מצעד האיוולת: משרד הרווחה מאבחן אנשים טובים, הגונים, ונבונים, ע"פ קריטריונים הזויים שאימץ לעצמו, כולא אותם, מתעלל בהם, והורס את חייהם.
זהו סיפורם של חוסים שאושפזו במוסדות למפגרים במשך שנים כאשר משרד הרווחה מתעלם ממצבם האמיתי. ידוע סיפורו של דודו דהאן אשר היה כלוא כ-30 שנה במוסדות משרד הרווחה, ולבסוף הצליח להיחלץ מהכלא של משרד הרווחה.

במרץ 2009 הוצגה כתבת תחקיר נוספת של כרמלה מנשה בערוץ 1 על פשעי משרד הרווחה בכליאה לאורך שנים של חוסים ללא הצדקה.

סיפורם של שרה, ששי, ומוטי

שרה בת 47, 30 שנה שהתה במוסדות למפגרים. ששי בן 42, שהה 25 שנה במוסד למפגרים. מוטי בן 39, ברח אחרי 15 שנה ממוסד למפגרים. מדובר באנשים תמימים אשר בגלל מערכת רווחה אטומה ורשלנית, ואפוטרופוסים אדישים אושפזו עשרות שנים במוסדות מפגרים בעוד הם אנשים נורמליים.

מוטי וששי היו במוסד "מקים" ברמלה שם עברו התעללות קשה. ששי מספר כי ננטש ע"י הוריו בגיל 11 ונשלח למוסד מקים. בימי שני וחמישי היו מעמידים את החוסים עם תחתונים וגופיה ומכים אותם עם ענף לימון. מוטי גם ספג התעללויות קשות כולל אונס ע"י אחד החוסים במקום: "היכו אותי שם מכות רצח, .. ועשו בי מעשים מגונים" מספר מוטי. אחרי 15 שנה ברח מוטי מהמוסד מפני שאף גורם לא שמע את קריאות המצוקה שלו. ע"פ התרשמותו של ששי יש אינטרס למוסד להחזיק בחוסים כי על חוסה המוסד מקבל הרבה כסף. עו"ד עופר רון טוען למוסד למפגרים עדיפים כי דווקא חוסים נורמליים כי אפשר להשתמש בהם לעבודות שירות.

שרה שהתה ב"כפר נחמן" שם הוכתה, נזרקה לצינוק מספר פעמים, ונאנסה ע"י המדריכים. שרה מספרת: "הסבל, הכאב, והפגיעות, והאונס הכל נשאר בתוכי עד לעולם הבא". בזמן שהותה בכפר נחמן נכנסה להריון אולם בתה נלקחה ממנה לאימוץ יומיים לאחר הלידה. שנים לאחר מכן לאחר שהשתחררה מהמוסד רצתה ללדת בהפריה חוץ גופית אולם האפוטרופוס שלה מנע זאת ממנה.

בשנת 1984 התלוננו במשטרה שרה ומספר חוסים, כי המדריכים מכים ומתעללים בהם. תגובת המדריכים למרד היתה חסרת רחמים.

שרה מספרת: "קשרו אותי על אלונקה, עם חזיה ותחתון והתחילו להכות אותי, עם חגורה מפלסטיק .. עשו לי סימנים כחולים, …זה היה בחצר בגינה, שמו אותי שאנשים יראו אותי קשורה. היא (המדריכה) אמרה לחניכים: 'הנה מי שרוצה להתפנות יש כאן' "

שרה אמר לה: "תרחמי עלי אני אמות ככה, את חונקת אותי"

המדריכה ענתה: "ככה תיקברי, ככה אני קוברת אותך"

בכתבה נאמר כי הנהלת כפר נחמן הוחלפה, והיום מדובר במוסד ראוי.

נחום עידו ממשרד הרווחה טוען כי לא היה ידוע למשרד הרווחה על ההתעללויות. נחום עידו טוען כי הוא אישית מקבל כל דווח על כל חוסה במדינה. דבריו של נחום עידו הם זריית חול בעיני החוסים והציבור. בפרשת המטפלת המתעללת במוסד לחוסים אתגר הביע השופט בגזר הדין תמיהה כיצד במשך כמה חודשים נהגה המטפלת בילדים כפי שנהגה ואיש לא הבחין בכך בתוך המעון. "ראוי היה כי כל הרואה או שומע על מעשים נוראיים שכאלה יזעק ויזעיק למען מנוע הישנותם", כתב השופט שיף בגזר הדין. בנוסף, השופט מתח ביקורת על אנשי המעון על כך שלא התלוננו על המטפלת וגם על העובדה שבכרטיס העובד שלה לא מולאו פרטים כמו השכלתה, תחומי התמחותה ומקומות עבודה קודמים בהם עבדה. מדובר אפוא בשרשרת של מחדלים וכשלים במשרד הרווחה אשר מאפשרים את מעשי הסדום וההתעללות בחוסים.

ראה סרטון מלא של תחקיר של כרמלה מנשה על אנשים נורמליים שנכלאו בילדותם ע"י משרד הרווחה במוסדות למפגרים למשך עשרות שנים.
.


.

.


.
נקודות

  • במוסדות משרד הרווחה יש התעללות בחוסים גם בימים אלו, ראה פרשת המטפלת המתעללת במוסד אתגר מיולי 2008.
  • תגובתו של נחום עידו כי לא ידוע לו על התעללות, מצביעה כי משרד הרווחה טומן ראשו בחול, ואינו מטפל לתיקון המצב הקשה במוסדותיו.
  • הכאתה של שרה לעיני כל החוסים בכפר נחמן כשהיא קשורה על אלונקה מראה על ההפקרות של המדריכים, בהעדר פיקוח מינימלי של משרד הרווחה על ההתעללות הקשה במוסדות סגורים אלו. ידועה גם הפרשה במעון גיל עם משנת 2006. בוועדת חקירה שמינה אולמרט על המעון נרשם: "הוועדה מצאה כי במשרד בכלל, וברשות בפרט, חסרה 'יד מכוונת', דבר המביא לחוסר משמעת ולאי ציות בכל הדרגים בשטח ובמטה"
  • למשרד הרווחה שיקולים זרים להשמת חוסים (גם נורמליים) במוסדות למפגרים.
  • במוסדות משרד הרווחה מתייחסים בקלות דעת לפניות חוסים.
  • מדריכים נוקמים בחוסים חסרי ישע שמתלוננים עליהם ללא שום הפרעה.
  • קיים קשר שתיקה בין מדריכים בכל הנוגע להתעללות בחוסים.
  • טענתו של נחום עידו כי הילדים נשלחו למוסד מפגרים על סמך הקריטריונים דאז, מצביעה כי עבודתם של פקידי הרווחה אינה סיוע סוציאלי ללקוח, אלא הרחקתו של האזרח מהקהילה לפי קריטריוני משרד הרווחה המשתנים מעת לעת.
  • יש להיזהר מהאבחונים של משרד הרווחה, המבוססים על קריטריונים המשתנים מעת לעת. לאבחונים אלו משמעויות קשות של פגיעה נפשית ופיסית לעשרות שנים.

קישורים