הזנחת ילדים, התעללות בילדים, יפעת גליק, מוסדות משרד הרווחה, פנימיה טיפולית

פנימיית רננים של משרד הרווחה – עדויות קשות על התעללות והזנחת ילדים

אוקטובר 2015 – כתבתה של יפעת גליק, תחקירנית ערוץ 1 על פנימיית רננים של משרד הרווחה – עדויות קשות על התעללות והזנחת ילדים 

דריה ברוד, מדריכה לשעבר בפנימיית הזוועות רננים: כשאת נכנסת לשערים של הפנימייה הכל נראה לך בסדר, ובשנייה שאת יוצאת , או טיפה הולכת ומתאווררת או מספרת על זה למישהו, פתאום זה מכה בך שזה לא הגיוני ושזה לא משהו שהוא אנושי שהוא יקרה.
200 חניכים מתגוררים בפנימיית רננים בזיכרון יעקב. המגורים טובלים בירוק ונועדו לילדים בני 6 עד 18. קצתם לאחר אשפוז פסיכיאטרי, בעלי בעיות רגשיות, אחרים הוצאו מן הבית בצו בית משפט. כאן הם אמורים לקבל טיפול חם מידי צוות מקצועי שישמש מודל אוהב ומחבק של אימא ואבא, שיגן עליהם מפני הסביבה, מפני עצמם.

א': אני אם חד-הורית, אימא לשלושה ילדים, כשהוא נולד אני הבנתי שעכשיו יש לי לפחות משמעות. אהבתה ודאגתה לבנה הבכור, הביאו את א' לבקש עזרה מרשויות הרווחה. כששמעו על המצוקה הכלכלית שבה שרויה המשפחה, אמרו לה שמוטב להוציא את הבן מן הבית.

א' חשבה שבפנימיית רננים יזכה בחיים שתמיד ביקשה בשבילו.

"מקום נורא יפה ושקט ופסטורלי ועם המון ילדים ויש חוגים ונותנים להם ממש העשרה שמשהו שאני בחיים בתור אימא ועוד אישה מוכה וכל זה, לא יכולה לתת לו את כל זה בכסף, ברור".

עדותה של אם אחרת בפנימיית רננים: "זה היה ביום הולדת שלי היום שהוא יצא מהבית".
הילד ממשיך: "לקחנו את הדברים, היא הלכה איתי ואז עלינו לאוטו".
האמא ממשיכה: אתם רואים שאני בוכה, כאילו. "לא, ככל שתיפרדי ממנו יותר מהר יהיה לו יותר קל".

דריה ברוד: היו דברים מאוד רעים שקרו שם. דברים מאוד רעים, ועכשיו אני יוצאת פה ואני כאילו מספרת ואין שום דבר שיכול לגרום לזה להיראות אמיתי כמו שזה היה.

עדויות שהגיעו ליפעת גליק, מציירות תמונה מדאיגה על ההתנהלות של כמה מהעובדים.

עדות חניך בפנימיית רננים: לפעמים המדריכים היו מאיימים על הילדים בשביל שהם יפחדו. הייתה מדריכה שנתנה לי מלא ברכיות, בגלל שניסיתי לצאת מהחדר.

— איך בא לידי ביטוי ההשפלות?

אם ילד שמן אז היא לוקחת לו את האוכל ולא נותנת לו לאכול ודוחפת אותו וצורחת ואם ב- 7 בערב היא מחליטה שמבחינתה נגמר היום, אז היא מכריחה את כל הילדים בצרחות מטורפות לעלות למיטות ולא לזוז ולא לדבר כי עכשיו נגמר היום והיא רוצה לעשן את הסיגריה שלה.

קולה של אם הבית: "יאללה כבר תסתמי כבר! תתחילי לסתום ת'פה שלך, יא תולעת. חתיכת תולעת, זה מה שאת".

צעקות וגידופים הם עניין שבשגרה. אבל בכך רק מתחילה מסכת ההתעללות שחווים חניכים בפנימיית "רננים".

קולה של אם הבית: "יאללה כבר סתמי כבר! את לא מבינה שאת לא מזיזה לי שערה? את לא מבינה?! עלית לי עד לפה! יופי על הפרצוף שלך!"

מאי כחלון, מדריכה לשעבר: הייתה איזושהי אם בית שאחת הנערות דיברה אליה לא יפה, היא פשוט לקחה את התיק שלה וחבטה בה עם התיק שלה. אני יום אחד הייתי בחוג עם הקבוצה שלי, והיה לי חניך אחד, שכל מה שקשור למשהו שיכול להזכיר אזעקה, ממש עשה לו לא טוב, הוא היה הולך הצידה, מסתגר ככה, עושה תנועות כאלה של התנדנדות, מרגיע את עצמו. לקח אותו מדריך, תפס אותו מהאוזן, הרים אותו ככה והוציא אותו החוצה בצורה מאוד אלימה. אני פניתי אחר כך לרכזת של המשפחתונים ולמנהלת וסיפרתי להם את זה.

 ממשרד הרווחה נמסר, כי לא הגיעו דיווחים חריגים בפנימיה.

מה יאמרו במשרד הרווחה כשישמעו את הטענות על אלימות פיזית שהופעלה במהלך שיטה טיפולית מרסנת ונקראת אחיזה?

ד"ר אהרון פלשמן, פסיכיאטר ילדים: זה אמור להיות חיבוק, ולא חיבוק דב. זו אחיזה שצריך הרבה מיומנות וצריך להכשיר צוות כדי לדעת איך לא להגיב באופן טבעי בתוקפנות. אין לזה שום מקום לילדים יותר גדולים או קטנים.

עדות חניך שעשו לו אחיזה: "זה כאב ברמות שלא ייאמן". אז הוא (איש הצוות) היה נגיד תופס אותם לפעמים מהצוואר, לפעמים הם היו עושים את זה או שתופסים אותם מהיד ואז הם היו מעיפים אותם בכוח לתוך החדרים. היו גם ילדים שהיו צועקים "הצילו" ואנשים אחרים מבחוץ היו מסתכלים.

קולה של אשת צוות בפנימיית רננים: יש מתנדב שנת שירות בן 18 שהיה מרביץ לילדים ממש. כמובן שלא היה לו אישור ל"אחיזה" אבל הוא היה תופס אותם ועושה להם כאילו "אחיזה" ולא יודעת מה הוא עשה להם."

באתי למיכל (מנהלת הפנימייה) בבוקר, אמרו לי שדיווחו עליו הרבה פעמים שהוא מרביץ לילדים ממש והוא ממש אלים כלפיהם, והיא הייתה נורא מזועזעת, כל דבר (שאמרתי לה): "לא לא לא, הוא לא יכול להמשיך להיות שם אפילו עוד יום אחד, אני מטפלת בזה", וכמובן ששום דבר לא קרה והכל המשיך כמו שהוא.

בסרטון שצולם באמצעות טלפון נייד נראה איש צוות אוחז באלימות בחולצתו של נער, חניך בפנימייה.

"סתום ת'פה שלך, הבנת? סתום ת'פה שלך למה אני אחסל אותך. היום זה יהיה הסוף שלך".

אחד החניכים העביר לא מזמן את הסרטון למדריכה. מקורביה מספרים כי כשדיווחה על כך לרכז בפנימייה, הוא הורה לכל מי שהחזיק בחומר המפליל למחוק אותו.

חניך בפנימיה: יש כדורים שנקראים שמה איטומין (כדור פסיכיאטרי).

ד"ר אהרון פלשמן: זה כדור שקוראים לו אנטי-פסיכוטי, או יותר נכון הוא מרגיע בגדול, "כדור הרגעה כולל". הוא בין הכדורים היותר מרדימים והבלתי נסבלים מתוך התרופות האלה.

אמא של חניך: הם לא שואלים אותך. הם מחתימים אותך ש"אם במקרה", אז את חושבת ש"בסדר, הם לא יגיעו". זה משהו שאת חושבת עליו בתחילת שנה. מתי שמתי לב שהילד כן קיבל תרופות? הייתי מתקשרת בשעות מסוימות שזה שעות של דיבור, שעה שש, שעה שבע, הילד ישן. מה קרה הילד ישן? אני מכירה את הילד שלי. אין מצב שהוא יישן בשעה כזאת.

הכדור הפסיכיאטרי אטומין אינו מומלץ למי שטרם מלאו לו 16 שנים. לפי עלון משרד הבריאות, מתחת לגיל זה התרופה פשוט לא עברה ניסויים קליניים.

— בני כמה הם היו, הילדים האלה שקיבלו איטומין?

מגיל 10 עד 13.

האם באמת היד קלה על התרופה, ומדוע אנשי צוות משפילים ומכים חניכים ילדים בפנימייה במקום להעניק להם קורת גג בטוחה?

כדי להבין את התשובות לשאלות האלה, צריך לחזור אחורה, לתחילת שנות האלפיים.

אז עברו שירותי החוץ ביתיים הפרטה. היום, את פנימיית רננים מנהלת ד.י.ש. חברה פרטית בע"מ, שמקבלת מהמדינה תקציב שנתי של עשרות מיליונים בשנה. על פעילותה של החברה הפרטית אמור לפקח משרד הרווחה.

— צריך איזשהו ניסיון מיוחד כדי לעבוד שם?

לא.

— עברת איזושהי הכשרה להיות מדריכה?

לא. לא עברתי הכשרה.

— שאלו אותך אם יש לך עבר פלילי?

לא שאלו אותי וגם אצל בנות לא מבקשים תעודת יושר.

בינואר לפני שנה נדרשה גם הוועדה לזכויות הילד לעניין מעמדם והכשרתם של מדריכי פנימיות.

בן ציון בראנץ, מפקח ארצי במשרד הרווחה: "כמטפל בילדים ראיתי כמה חוסר מומחיות וחוסר הכשרה יכולה לעשות נזק, למרות הכוונות הטובות. נזק לילד שמטופל על ידי מדריך, שלא קיבל הכשרה לפני שהוא נוגע בו".

רופ' אסתר הרצוג: אני לא אהיה מופתעת אם אני אמצא שמגיעים לשם גם מדריכים ומדריכות ברמה פחות גבוהה משום שהשכר נמוך ואז כמובן, באופן טבעי, האפשרות למיין את העובדים היא מצומצמת.

דריה ברוד: להורים אין רישיון לגדל את הילדים שלהם. ולמקום הזה יש רישיון. את שולחת ילד ממקום בלי רישיון למקום עם רישיון, ומחזירים לך אותו, אם מחזירים לך אותו בכלל, אותו ילד, מחזירים אותו רקוב ומפורק.

דריה לא יכלה עוד להכיל את מה שראתה עליו ודיווחה לממוניה. בסופו של דבר, החליטה שהיא חייבת לעשות מעשה ועזבה את מקום עבודתה בפנימיית רננים.

אחרי מכתב ההתפטרות שהגישה למנהלת הפנימייה, אזרה אומץ והתלוננה גם במשטרה. התלונה נסגרה ממה שמכנים שם "העדר עניין פלילי".

— מה את מרגישה?

א"ב: "אני מרגישה כישלון. חשבתי שאני עוד איכשהו עוזרת לו. אבל גרמתי לטראומה, הייתי צריכה יותר להילחם עליו".

מודעות פרסומת
אונס ילדים במשפחות אומנה, אילה חסון, התעללות בילדים, יפעת גליק, משפחת אומנה, תחקיר משרד הרווחה

משרד הרווחה מפקיר ילדים לאונס והתעללות במשפחות אומנה

תחקיר ערוץ 1 – יפעת גליק: משרד הרווחה מפקיר ילדים לאונס והתעללות במשפחות אומנה

תחקיר יפעת גליק "מבט" ערוץ 1: עדויות קשות על התעללות פיזית ומינית בילדים שנשלחו לאומנה, שמשרד הרווחה שאמור היה לפקח על הילדים – לא עשה זאת.
"את הפעם הראשונה אני לא זוכרת אבל אני זוכרת את המיליון פעמים שקרו. מפחיד אותי לפתוח את הדלת הזאת.
"אני לא מתביישת. אני לא עשיתי שום דבר. הם זה שהתעללו בי ופגעו בילדה קטנה".
העדויות הקשות שתשמעו לאורך התחקיר הזה היו מנת חלקן של הצעירות האלה במשך שנים. סיפורם המטלטל של הקורבנות הפגועים מלמד גם על העדר פיקוח של מערכת אחת, מסואבת מדי, אטומה מדי, שיכלה למנוע הזנחה והתעללויות מיניות.
בישראל כ- 3,000 ילדים שוהים אצל משפחות אומנה, שאמורות לטפל בהם במסירות. לצורך כך הן גם מקבלות תגמול כספי ממשרד הרווחה.
אנה מציגה אלבום תמונות:
"זאת אני".
– כשאת מסתכלת על הילדה הזאת, מה את חושבת עליה?
"שהייתה מחייכת בתמונות, חשבה שהכל בסדר אבל כלום לא בסדר. אני תמיד מחביאה אותו (את האלבום) לא להיזכר בילדות."
שמונה תמונות, זה כל מה שיש לה, לאנה, מילדותה המוקדמת. נולדה בברית המועצות להורים קשי יום, סבלה מהזנחה קשה ועלתה לישראל. בגיל 6 נשלחה לפנימייה משם למשפחה אומנת. חשבה שהנה סוף סוף תזכה לחיבוק.
"לפעמים אני יושבת ובלילות בוכה ונזכרת איך הם יכולים לקחת ילדה קטנה ולהתעלל בה ככה. מה יש לילדה קטנה? מה, חזה? מה? הכל קטן אצלה".
– את זוכרת את הפעם הראשונה?
"זוכרת. זוכרת ולא אשכח אף פעם".
אנה מספרת שהאב האומן שלה, שאמור היה להגן עליה, הוא גם האיש שפגע בה.
"זה התחיל בזה שהוא התחיל לגעת בי. אמרתי לו: אני לא רוצה. והוא הכריח. היה מראה לי סרטים כחולים. הייתי יושבת ולא מבינה מה קורה. הייתי קופאת, קופאת על הספה, קופאת. רציתי למות."
קולה של דנה – אביה האומן אנס אותה:
"אמא שלי נפטרה כשהייתי בת שלוש. אבא שלי נפל לסמים, החליטו להעביר אותי לבית יתומים ומשם העבירו אותי למשפחת אומנה".
– כמה פעמים קרה מה שקרה?
מרץ 2015 – "מגיל 4 עד גיל 12, אי אפשר לספור. ידעתי שככה מתנהלים, ככה. זה היחסים בין הורים וילדים. לא ידעתי שמשהו לא בסדר. הייתי נבוכה, לא רציתי גם לפגוע בו כל הזמן, הרגשתי גם כאילו אני חייבת לו המון. בעצם בגיל 12 רק הבנתי ש… אחותי הגדולה דיברה אתי שאני ילדה בוגרת ואני צריכה לשמור על הגוף שלי. ופתאום הבנתי שמשהו לא בסדר. איך זה שאני צריכה לשמור על הגוף שלי, ובעצם מישהו נוגע בגוף שלי".

עו"ד רוני אלוני סדובניק: העובדות הסוציאליות שאמורות לעשות איזשהו פיקוח תקופתי פונות להורים האומנים לראות מה קורה עם הילד. ואם ההורים האומנים מנסים להסתיר מה באמת קורה לילד?

ד"ר יעל קולסקי, פסיכיאטרית, מטפלת בנפגעות תקיפה מינית: ילדה שנפגעת תקיפה מינית היא מפוחדת, מבוהלת. התוקף מן הסתם יושב לידה, היא בוודאי ובוודאי לא תאמר שום דבר.

אנה: "ילדה קטנה יושבת לידך. מה את בכלל שואלת את האימא, אם הכל בסדר? בטח היא תגיד שהכל בסדר! את לא רואה שילדה קטנה יושבת לידך, את לא תשאלי אותי אם הכל בסדר?"

אחד מכל 3 ילדים המתגוררים במשפחת אומנה לא נפגשים כלל עם עובדים סוציאליים. כך עולה ממחקר של מכון ברוקדייל, שמומן על ידי משרד הרווחה.

דנה: "היא הייתה יושבת עם האבא 10 דקות ופשוט הולכת".
– לא שאלה אותך איך אתצ מתאקלמת?
"לא, כלום".
יואה שורק – חוקרת מכון ברוקדייל: הם הסבירו שזה נובע גם מכך שיש להם זמן לפגוש משפחה פעם בחודש. ואז בביקור של שעה וחצי, לא מגיעים לזה.
עוד עולה מן המחקר כי כמחצית מן העובדים הסוציאליים שכבר נפגשים עם הילדים, אינם בעלי ניסיון כלל על פי הקריטריונים שקבע משרד הרווחה, לא כולן עברו גם הכשרה מתאימה לקראת התפקיד המורכב. 32% מהעובדים הסוציאליים מטפלים במספר ילדים גדול יותר משנקבע בתקנות.

ד"ר יעל קולסקי, פסיכיאטרית, מטפלת בנפגעות תקיפה מינית: אני חושבת שזה ממש הזוי. אני הייתי מצפה שעל 10 ילדים יהיה עובד סוציאלי ופסיכולוגית, ממש מערכת.

עם נתונים כאלה, לא מפתיע שאצל אנה, דנה וגם במקרים נוספים נאלצים ילדים קטנים להתמודד בעצמם עם הטראומה בזמן שאנשי המקצוע לא מבחינים בסימני המצוקה.

ד"ר יעל קולסקי: יש ניואנסים שמאוד אופייניים והם בוודאי ובוודאי נמצאים יותר במקומות אחרים מאשר בתוך המשפחה. כלומר בגן או במשחקים עם חברות, וזה בעצם מה שצריך לבדוק אם רוצים לראות האם יש חשד לפגיעה מינית.

אנה: "הייתי צועקת וכועסת ולא רגועה והייתי מעיפה בבית ספר כיסא בגלל ה… שיראו, שישימו לב שאני עוברת משהו. כי לא יכולתי להתבטא בפה".

דנה: "אמרתי שלא טוב לי ושאני לא רוצה לחזור הביתה והזמינו אותו לשיחה, ו… אחר כך הוא יצא מהדלת, הוא לקח אותי הביתה והוא נתן לי עונש על זה שאני משקרת, ואמרו לי שאני משקרת".


אף שהרשויות לא האמינו לדנה, בסופו של דבר נחשפה הפגיעה המינית שעברה. נגד האב האומן נפתח תיק במשטרה ודנה, היא הורחקה משם. אלא שנוסף לדנה, "טופלו" תחת קורת הגג הזו עוד שני ילדים ואיש לא מיהר להוציאם מן הבית. כמה חודשים לאחר מכן, כשסוף סוף יצאו אף הם ממסגרת משפחת האומנה, התברר שהאב האומן תקף גם אותם.

נינה – אביה האומן אנס אותה: כלום! פשוט החזירו אותו הביתה, זה כאילו… את מבינה למה אני לא סומכת על אף אחד? אף אחד לא באמת מעניין אותו. לא באמת איכפת למישהו מה עובר, מה יכול לקרות שם במקומות כאלה? כשהייתי בת 13 זה התחיל. מה היה השיא? אני לא יכולה להגיד את זה".


רק כשנינה הייתה בחודשי הריון מתקדמים רשויות הרווחה התעוררו. בת 14 בלבד, ילדה נינה בן והוא נמסר מיד לאימוץ. מי שהכניס אותה להריון היה אביה האומן.

נינה: "בואי נגיד, אם היו שואלים אותי מה קורה בבית, הייתי אומרת. אבל… לא היה מישהו שבא ושאל והתעניין".


עו"ד רוני אלוני סדובניק, מייצגת נפגעות עבירות מין: אדם שהיה ידוע שהוא מובטל, אלכוהוליסט, בעל מחלת נפש, וממש משפחה לא מתפקדת. הוא אנס אותה במשך שנים, הוא לא שלח אותה לבית ספר, השתמשו בה כמשרתת של המשפחה.
אז מי בעצם קובע איזו משפחה תשמש משפחת אומנה? בשנת 2001 העביר משרד הרווחה את האחריות לטיפול בשירותי האומנה לגופים פרטיים, שאמורים לעבור מכרז. במילים אחרות: הפרטה. המשמעות: על כל ילד שמגיע למשפחה אומנת, מקבלים הגופים תשלום.

בפועל, טעויות קורות.

– אתם לא עברתם מכרז מ- 2001?

"נכון, נכון."

וכשמשרד הרווחה מודה שכמה מן הגופים לא עברו מכרז, מי קובע האם משפחה ראויה לשמש אומנת?

שלוה ליבוביץ, מפקחת אומנה ארצית משרד הרווחה (צוחקת): אני לא יודעת מה קורה שם. אני לא יודעת. אני לא נכנסתי לשם. אנחנו לא נכנסים למקום. אנחנו נכנסים רק למקומות, למשפחות, שבהם יש… שעברו מכרז. יכול להיות שמשפחות אולי אצלנו לא היו עוברים את תהליך הבדיקה, ויכול להיות שהליווי המקצועי… אני לא יודעת מה קורה שם.

הכשל בטיפול בילדי אומנה לא נגמר בהעדר פיקוח או ליווי מקצועי מתאים. מתחקיר יפעת גליק "יומן" עולה כי פגיעות בילדים מושתקות בחסות החוק.
ועדת פטור מחובת דיווח למשטרה בגין פגיעה מינית במשפחת אומנה

ועדת פטור מחובת דיווח למשטרה בגין פגיעה מינית במשפחת אומנה. צילום מסך מתוך התחקיר של יפעת גליק

עו"ד רותם אלוני דוידוב, מייצגת נפגעות עבירות מין: יש מנגנון שנקרא "ועדות פטור" שהן נותנות פטור מחובת דיווח כדי שרשויות הרווחה יוכלו לפתור את הבעיה בצורה טיפולית יותר ולא דרך מעורבות אקטיבית של המשטרה.

בשנת 2013 דנה הוועדה המיוחדת בכ- 1,300 בקשות לפטור מחוובת דיווח על פגיעה. כמחציתן קיבלו פטור קבוע. נתונים דומים התקבלו בשנים הקודמות.

שלוה ליבוביץ מפקחת אומנה: חלק גדול מהתיקים לא באים לידי ביטוי בצד הפלילי.

מה הקריטריונים לקבלת פטור מדיווח למשטרה על הורים שמתעללים בילדים, אתם שואלים? בתשובה רשמית של משרד המשפטים נאמר לנו כי קיימת טיוטה למיסוד הקריטריונים אך זו טרם אושרה באופן סופי.

עו"ד רוני אלוני סדובניק, מייצגת נפגעות עבירות מין: המצב הנפשי שלהם בהעדר טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, מידרדר, הולך ומידרדר, והם פשוט הופכים אחר כך להיות כלי שבור שקשה מאוד בכלל לתקן אותו.

ד"ר יעל קולסקי, פסיכיאטרית, מטפלת בנפגעות תקיפה מינית:נדיר מאוד שמישהי תשתקם. וגם אם היא תשתקם, זה יקח שנים ארוכות מאוד, מאוד ארוכות של טיפול.
אביה האומן של נינה הורשע באינוס. דינו נגזר ל- 13 שנים. הוא נפטר בכלא ממחלה. צילום מסך מתוך התחקיר של יפעת גליק

אביה האומן של נינה הורשע באינוס. דינו נגזר ל- 13 שנים. הוא נפטר בכלא ממחלה. צילום מסך מתוך התחקיר של יפעת גליק
אביה האומן של נינה הורשע באינוס, דינו נגזר ל- 13 שנים. הוא נפטר בכלא ממחלה.
נינה: "זה משפיע על המון דברים. על חיי חברה, על הזוגיות, על קושי לבטוח באנשים, להסתובב בחוץ, בערב".

אביה האומן של דנה הורשע באינוס וריצה 11 שנות מאסר. היום הוא אדם חופשי לאחר שנוכה שליש מעונשו

אביה האומן של דנה הורשע באינוס וריצה 11 שנות מאסר. היום הוא אדם חופשי לאחר שנוכה שליש מעונשו. צילום מסך מהתחקיר
אביה האומן של דנה הורשע באינוס וריצה 11 שנות מאסר, היום הוא אדם חופשי לאחר שנוכה שליש מעונשו.
דנה: "מבחינתי כל אדם יש לו איזה אינטרס או רצון לפגוע, אני לא מאמינה בעצמי. רוצה להאמין שזה יקרה יום אחד."

המשטרה סגרה את התיק הפלילי נגד אביה האומן של אנה לאחר שנפטר ממחלה במהלך תקופת החקירה

המשטרה סגרה את התיק הפלילי נגד אביה האומן של אנה לאחר שנפטר ממחלה במהלך תקופת החקירה. צילום מסך מתוך התחקיר
המשטרה סגרה את התיק הפלילי נגד אביה האומן של אנה, לאחר שנפטר ממחלה במהלך תקופת החקירה.
"אנה: לא רק שפגעו בי והורידו בי את האמון, אני מורידה את העיניים. אני לא מסוגלת להסתכל בעיניים של בנאדם, כי אני לא מאמינה בו. אני אומרת לעצמי: תאמיני בעצמך".
אנה שקועה בחובות עד צוואר. בימים אלה היא עובדת בניקיון אבל חולמת יום אחד להיות קוסמטיקאית.
אנה: "לפעמים אני, כן, נשברת. כל בוקר לקום ולשרוד, ועוד לשרוד, ועוד לשרוד. ודי, כמה אפשר? כמה אפשר לשרוד?"

דנה ויילר פולק, התעללות בילדים, מוסדות משרד הרווחה, פנימיות ומעונות, פנימיית קמר לקיה

פנימיית קמר לקיה – הילדים התלוננו על הטרדה מינית, המנהל השתיק הפרשה

פנימיית קמר – הילדים התלוננו על הטרדה מינית, מנהל הפנימייה השתיק הפרשה , דנה ויילר פולק , פברואר 2015 , walla

כך מפקירה המדינה את הילדים בסיכון: למרות רצף של עדויות שהגיעו לוואלה! חדשות על אלימות ופגיעה מינית בפנימייה בדרום, משרד הרווחה הורה להמשיך את פעילות הפנימייה ולא החליף את הצוות

הטרדה מינית, אלימות פיזית קשה ואוכל לא מספק – כך נראים חייהם של ילדי פנימיית "קמר" בלקיה שבצפון הנגב, פנימייה לילדים בסיכון של משרד הרווחה, על פי עדויות שהגיעו לידי וואלה! חדשות. מהעדויות עולה כי דווקא אותם ילדים שהוצאו מביתם בשל סיכון, נמצאים בסיכון גבוה גם בחסות המדינה. במשרד הרווחה התקבלו כמה תלונות באשר להתנהלות צוות הפנימייה. רשמית טוענים במשרד כי חקירת משטרה לא העלתה דבר, אולם שלא באופן רשמי הוחלט על יצירת "מתווה לשדרוג הטיפול בילדי הפנימייה" ועל מינוי צוות שיבחן את התלונות שיתקבלו בהמשך.

פנימיית "קמר" היא פנימייה טיפולית ושוהים בה כ-40 חניכים מהמגזר הבדואי, ובהם ילדים ובני נוער. את הפנימייה מנהלת ומפעילה חברת "מעונות ג'אודת נשאשיבי" עבור משרד הרווחה. מאחת העדויות עולה כי מדריך שהחל לעבוד בקבוצת הבוגרים בפנימייה ביולי האחרון פגע מינית לכאורה באחד החניכים בכמה אירועים שונים. לדברי החניך, המדריך שכב במיטתו, נגע בו, הצמיד אותו אליו וביצע בו מעשים נוספים. החניך, שהיה נבוך מאוד, סיפר על שאירע לחבריו הקרובים. הם החליטו שלא לשתוק וחשפו את המעשים בפני מדריכים שעליהם סמכו.

העדויות הגיעו לאוזניהם של מנהל הפנימייה, של רכז הפנימייה ושל עובד סוציאלי במקום. עם זאת, במקום להשעות או לפטר את העובד לאלתר ולדווח על האירוע למשרד הרווחה ולמשטרה, הנחו את הילדים ואת צוות המדריכים, כך על פי העדות, להימנע מלדבר על הנושא. זאת לאחר שנאמר להם כי העניין נמצא בטיפול מנהל הפנימייה, שהעדיף שהעובד יעזוב מרצונו והוא לא יצטרך לדווח על האירוע, וכך היה.

מעדויות נוספות עולה כי מנהל הפנימייה עצמו הוא דמות בעייתית וכי הוא נוהג באלימות באופן שיטתי וכך גם המדריכים במקום. באחת העדויות נטען כי במהלך טיול של הפנימייה הכעיס אחד הילדים את המנהל, וזה הפיל אותו לרצפה וחנק אותו באמצעות הנחת רגלו על צווארו. לפי העדות, אחותו של הילד, השוהה גם היא בפנימייה, ביקשה לסייע לו והותקפה גם היא, זאת לעיניי כל הילדים והמדריכים ששהו במקום ולא עשו דבר. במשך היומיים שלאחר המקרה לא הצליח הילד לקום ממיטתו ולא קיבל טיפול רפואי.

ככל הנראה שימוש באלימות אינו אירוע נדיר בפנימייה, שכן במרץ האחרון הוגש כתב אישום נגד מדריך בפנימייה, תושב כסייפה בן 37, בגין אלימות נגד חסר ישע. זאת לאחר שהכה חניך בן 13 באמצעות מקל וגרם לו לפציעות קשות.

בשל ריבוי מקרי האלימות בפנימייה החליטו כמה מהילדים השוהים במקום כי הם אינם מוכנים להמשיך כך, ובאחת ההזדמנויות שהצליחו לצאת מהמקום פנו למשטרה והגישו תלונה נגד צוות הפנימייה. עם קבלת התלונות זומן המנהל לחקירה ואף הורחק מהפנימייה ל-15 ימים. במקביל החל צוות הפנימייה לפעול לכאורה מול ההורים והילדים במטרה למנוע מילדים נוספים להעיד נגד הצוות ואף נעשו ניסיונות לשכנע ילדים והוריהם לחזור בהם מגרסתם.

צוות הפנימייה נחקר בחשד לאי-דיווח, לשימוש באלימות ולהעלמת ראיות, אך בתום החקירה הוחלט במשטרה כי אין מקום להגיש כתב אישום. אלא שעל פי משרד הרווחה לא מדובר בתלונה הראשונה באשר להתנהלות צוות המקום. "בתלונות קודמות נגד המסגרת פגעו גורמים זרים במהלך החקירה", ביקשו להבהיר במשרד הרווחה. על כן ערכו במשרד בדיקה משלהם, סודית לטענתם. בהמשך להחלטת המשטרה חזר מנהל הפנימייה למקום, לצד אותם ילדים שהגישו את התלונה ונתונים למרותו.
הצוות ימשיך בעבודתו – בפיקוח

חרף ממצאי חקירת המשטרה, שבהם נאחזים באופן רשמי במשרד הרווחה, ובשל קבלת תלונות נוספות על המקום, נערכה במשרד ישיבה דחופה בנושא. במהלך ישיבה זו סוכם על המשך העבודה של צוות המקום, אך בליווי הפיקוח הארצי והמחוזי. כמו כן, הוחלט למנות צוות בוחן שיכלול שני מפקחים ומנהל פנימייה לשעבר, שתפקידם יהיה לבדוק פניות שיתקבלו באשר להתנהלות הפנימייה ומנהלה.

מלבד מקרי האלימות נראה כי גם חיי השגרה במקום אינם מספקים לחניכים את הנדרש. לטענת החניכים, במקום לא מתקיימת כל פעילות פנאי מלבד חוגים, והפעילות היחידה המתאפשרת היא משחק כדור, אם נמצא כזה. עוד נטען כי על אף התחייבות החברה להימצאותם של שני מדריכים בכל קבוצה, בפועל שוהה במקום מדריך אחד. כמו כן, נטען כי דמי הכיס שאמורים להינתן לילדים מוחזקים בידי רכז הפנימייה, וזה לא תמיד נותן להם את הסכום שהם אמורים לקבל ולהוציא על פי רצונם. טענה נוספת נוגעת למזון במקום, ולפיה האוכל שניתן לילדים אינו מספיק וילד שמבקש תוספת נענה כי עליו להמתין לארוחה הבאה.

"פגיעות בלתי-נסבלות"

לפני שבועיים דווח בוואלה! חדשות על מצבה של פנימיית ארזים שבה שוהים יותר ממאה ילדים בסיכון בתנאים פיזיים קשים, ובהם חדרים ללא חימום, מזרנים שאינם תואמים לגודל המיטה, מצעים בלויים ומצחינים ושירותים בתנאי היגיינה ירודים. בשנים האחרונות הגיעו גם למועצה לשלום הילד פניות על פגיעות בילדים במסגרת פנימיות לילדים בסיכון ובמצוקה.

"הפגיעות הנטענות, בין שעוסקות בתנאים פיזיים קשים והזנחה סביבתית ואישית, בין שעוסקות בדלות הפעילות והטיפול ובין שעוסקות באלימות ובהשפלה של הילדים החוסים, הן בלתי-נסבלות ובלתי-נסלחות", אמר מנכ"ל המועצה, ד"ר יצחק קדמן. "התלונות שהגיעו אלינו הועברו מידית למשרד הרווחה האחראי על פנימיות אלה. ילדים החיים בפנימיות נמצאים מראש במצב פגיעות גבוה ורובם עברו טראומות לא פשוטות. נוסף על כך, במקרים רבים, מדובר בילדים שאין להם עורף משפחתי חזק ואין מי שיילחם עבורם וייאבק לשמירת זכויותיהם". הוא עוד הוסיף כי בלא מעט מקרים הילדים בפנימיות חיים בצל, רחוקים מהעין ורחוקים מהלב. "חייבת לקום מסגרת עצמאית ובלתי-תלויה שתשמש מגן לילדים אלה", הוסיף קדמן. "פנימייה שאינה שומרת על סטנדרטים מעולים הן בתחום הפיזי, הן בתחום איכות החיים והן בתחום איכות התוכן ורמת הצוות, דינה להיסגר. עם זאת, צריך להיזהר מהכללות ולא לפגוע בפנימיות שלמרות תנאים לא פשוטים, מצליחות לשמור על רמה גבוהה ונותנות לילדים בית חם ואוהב"

"המשטרה בדקה ולא מצאה דבר"

מהנהלת פנימיית קמר נמסר: "מדובר בטענות של גורמים אינטרסנטיים שנבדקו על ידי המשטרה ולא העלו דבר".ממשרד הרווחה נמסר: "משטרת ישראל ביצעה חקירה ולא מצאה ראיות לטענות המועלות, וגם משרד הרווחה בדק את התלונות. המשרד שם בראש מעייניו את ביטחונם של הילדים הנמצאים בפנימיות ופועל על פי התפיסה שמוסד חינוך פנימייתי האחראי על ילדים בסיכון חייב לפעול בתנאי יציבות ותחושת ביטחון שמועברת למתחנכים בו. המשרד לא מהסס לפעול בנחישות לבדיקת כל טענה המועלית נגד פנימייה כזו או אחרת, וכך פעל המשרד גם במקרה זה"

פלייליסט – פנימיות משרד הרווחה

פנימיית קמר לקיה - הילדים התלוננו על הטרדה מינית, המנהל השתיק הפרשה
פנימיית קמר לקיה – הילדים התלוננו על הטרדה מינית, המנהל השתיק הפרשה

הוצאת ילדים מהבית, התעללות בילדים, מוסדות משרד הרווחה, פרופ. אסתר הרצוג

ההשתקה – למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? – מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג

ההשתקה – למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? , פרופ. אסתר הרצוג , מעריב , 27.12.1998

העובדים הסוציאליים והשופטים פועלים במרץ ובתקיפות כנגד כל ניסיון לחשוף בתקשורת את חלקם בהוצאה שרירותית של תינוקות וילדים מהוריהם, ואת הנעשה במוסדות חסות לקטינים. הסיבה לכך אינה קשורה להגנה על קטינים.

הכרוניקה החלקית של ביטול אייטמים בטלוויזיה וכתבות בעיתונות, העוסקים בחטיפת ילדים מהוריהם לאימוץ ולמוסדות ע"י רשויות הרווחה ובגיבוי בתי המשפט, היא מדהימה!

לפני כחצי שנה הורידה "פופוליטיקה" דיון בנושא, כתוצאה מאיומי ולחצי משרד העבודה והרווחה ומשרד המשפטים. עיתון "הארץ" נמנע לפני כחודשיים מפרסום כתבה המתארת כיצד פקידת סעד המקורבת לאביהם של שני תאומים פעוטים, פעלה בחוסר תום לב כדי להוציאם מחזקת גרושתו. בית המשפט קיבל את עמדת פקידת הסעד שיש להכריז על נזקקותם של הקטינים, למרות שמכון המוכר ע"י המשרד קבע שהאם ממלאת את תפקידה היטב.

לפני כשנה מנע משרד העבודה והרווחה פרסום כתבת תחקיר של עיתונאית מ"העיר", שעניינה חשיפת מסכת התעללויות קשה וארוכה בקטינים הנמצאים במוסדות סגורים, בידי אנשי הצוות. שופט הנוער שדן בבקשה, להתיר את הפרסום דחה אותה מהטעם של נזק לקטין. בערעור על החלטה זו לפני ביהמ"ש המחוזי בחיפה, פסק השופט סלים ג'ובראן, בעומק לב יוצא דופן: "אי התרת פרסומם של מעשים פליליים כנגד קטינים מהווה חיזוק ועידוד ואלו שעמדו מאחורי המעשים. במדינה דמוקרטית יש לתת משקל נכבד לזכות הציבור לדעת, משקל אשר יביא לחשיפת מוקדי אלימות בהתעללות ולרסן את כל המעיזים לתקוף, לקלל ולהתעלל בכל דרך שהיא בקטינים". למרות ההיתר, הכתבה לא פורסמה ולא קשה לנחש למה.

ביום שלישי האחרון ביטלו ישראל סגל וניסים משעל (בערוץ 2), דיון בנושא גזילת ילדים מהוריהם ע"י העובדים הסוציאליים. לחצי משרד העבודה והרווחה עשו את שלהם. המשרד לא רצה שקלונו ייחשף: שבנה של אשה נכה נגזל ממנה והועבר למוסד ע"י עובדים סוציאליים, באמצעות שקרים וגיבוי של שופט נוער אשר הגדיר את התעללות המדריכים בילד כ"HOLDING" שארבעה ילדים להורים עניים נלקחו מהם למוסדות באישור בית המשפט לנוער: שנערה שנשלחה בכפייה למוסד לנערות עברייניות כחלק מרדיפה של פקידת הסעד ובאישור בית המשפט, נאנסה וניסתה להתאבד וכעת היא בבית חולים לחולי נפש. למה הם כל כך פוחדים מהפירסום? למה מאפשרים השופטים להשתיק את גילוי המציאות המזעזעת? ולמה במדינת הרווחה שלנו, העובדים הסוציאליים אינם תובעים פרסום מלא של מעשי העוול? הם יודעים היטב מדוע. שהרי באמת הם לא ייראו טוב כאשר יתברר לציבור עד כמה עמוקה ונרחבת היא המעורבות של המערכת כולה – מרמת פקידי הסעד ומנהלי מחלקות הרווחה בישוב, ועד הממונים ברמה הארצית – בהליכי הגזילה של תינוקות וילדים מהוריהם. גם השופטים אינם ששים לחשוף את מקומם המרכזי במציאות הקפקאית.

הברית הזאת בין העובדים הסוציאליים לשופטים היא קטלנית, גם לדמוקרטיה וגם לקטינים

ההשתקה - למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? - מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג
ההשתקה – למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? – מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג
התעללות בילדים, ועדה לזכויות הילד, זבולון אורלב, מעון צופיה, רותי סיני, רשות חסות הנוער

נערות במעון צופיה של משרד הרווחה ביבנה נכלאו בכלוב ברזל – אוקטובר 2003

ילדה בכלוב מעון צופיה משרד הרווחה

חשד: נערות בפנימייה של משרד הרווחה ביבנה נכלאו בכלוב ברזל , רותי סיני , אוקטובר 2003 , הארץ

שימוש בכוח, כליאה בחדרים ואף בכלוב – אלה חלק מהתלונות של חוסות ועובדים לשעבר במעון "צופיה" ביבנה, פנימייה סגורה לנערות שנשלחות על ידי בתי משפט לאבחון ולטיפול. התלונות הגיעו לאגודה לזכויות האזרח שפנתה לפני כחודש לשר הרווחה זבולון אורלב, שמשרדו מפעיל את הפנימייה.

במשרד הרווחה דוחים את הטענות, אולם אורלב החליט למנות ועדה בלתי תלויה לבדיקת הטענות, בראשות השופט בדימוס אהרון מלמד. יו"ר הוועדה לקידום מעמד הילד, ח"כ מיכאל מלכיאור (מימד), יקיים היום דיון בנושא.

"התלונות המפורטות מציירות תמונה קשה על פיה לצד הטיפול המסור של עובדי המעון, נערות במעון סובלות מפגיעה תכופה בכבודן כבנות אדם", כתבה עורכת הדין נטע עמר מהאגודה. "השיטה הטיפולית הנהוגה במעון – של כליאה בחדר וכליאה בכלוב ברזל – מפרה באופן חמור את זכות הנערות לחירות ועולה ממנה חשש כבד של אי חוקיות".

התלונה החמורה ביותר נוגעת לכליאת נערות למשך כמה ימים בחדרן כעונש על בריחה מהמעון, אלימות כלפי נערות אחרות או הפרת כללי המעון. נערה אחת אף נכלאה לתשעה ימים, על פי התלונה.

עוד עולה מהתלונה כי במעון קיים חדר "פסק זמן", אליו מוכנסות נערות שמתפרעות "כדי שיירגעו". לטענת חלק מהמתלוננות, נערות מוכנסות לחדר בכוח.

לפני כשנה היה קיים במעון כלוב שרוחבו ואורכו כמטר וגובהו כשני מטרים, עשוי סורגי ברזל, בו היו כולאים נערות. עמר כתבה כי לא ברור אם הדבר נמשך כיום.

דובר משרד הרווחה, נחום עידו, דחה אתמול את הטענות באומרו כי אין בצופיה כלוב, נערות אינן ננעלות בחדרן ורק הביתן שבו הן ישנות ננעל בשעות הערב.

לטענתו, לחדר "פסק זמן" אכן מכניסים נערות, באישור מיוחד, כדי שיירגעו. אולם הן מוחזקות בו רק 20 דקות, תחת השגחה, כדי שלא יזיקו לעצמן.

האגודה גם התלוננה על כך שהמעון מדווח למשטרה על כל נערה שבורחת, דבר שגורם לחלקן לרדת למחתרת ולסכן את עצמן במגע עם גורמים עבריינים. עידו אמר בתגובה כי הואיל שהנערות נשלחות לצופיה על פי צווי שופטים, חלה על המעון חובת דיווח למשטרה על כל בריחה.

חשד: נערות בפנימייה של משרד הרווחה ביבנה נכלאו בכלוב ברזל , רותי סיני , אוקטובר 2003 , הארץ
חשד: נערות בפנימייה של משרד הרווחה ביבנה נכלאו בכלוב ברזל , רותי סיני , אוקטובר 2003 , הארץ
התעללות בילדים, ועדה לזכויות הילד, מעון צופיה, פסק זמן, רשות חסות הנוער

אוקטובר 2003 – הודעה לעיתונות מטעם ועדה לזכויות הילד על מקרי התעללות בנערות במעון ”צופיה”

הוועדה לזכויות הילד קיימה דיון בעקבות תלונות על מקרי התעללות בנערות במעון ”צופיה”

התפרסמה בתאריך 21/10/2003

הוועדה לזכויות הילד בראשות ח”כ הרב מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד), דנה היום בנושא החשש מפגיעה בזכויות אזרח במעון ”צופיה” ביבנה לנערות. הדיון נערך בעקבות תלונות שהגיעו לאגודה לזכויות האזרח על הפרות של זכויות אדם של הנערות השוהות במעון זה הכוללות שימוש בכוח, כליאה של נערות בחדריהן למספר ימים ואף כליאת נערות בכלוב המכונה ”פסק זמן”. בתלונה נטען כי מהשיטות הטיפוליות בנערות, השוהות לתקופה של שלושה חודשים ולחלקן מוארכת השהייה עד לחצי שנה, עולה חשש כבד של אי-חוקיות.

עוד נטען בתלונה כי במוסד אין לנערות מספיק פרטיות: נערות התלוננו על חשיפת יתר שקיימת במסגרת משוב קבוצתי המנוהל במעון כשיטת טיפול. התלונה גם מתייחסת לריבוי מקרים של פתיחת תיקים פליליים על שימוש בסמים או שימוש בכוח. הנערות המתלוננות ציינו שאין להן כתובת חיצונית לפנייה לתלונתן ואין להן ייצוג בהליך משפטי כאשר נפתח נגדן הליך פלילי. עו”ד סנדרה בולוס, נציגת האגודה לזכויות האזרח, הציגה את התלונה בשם נערות ועובדים במעון שביקשו לשמור על אנונימיות.

ראובן יעקב, מנהל חסות הנוער במשרד הרווחה, הודיע כי בעקבות התלונה מינה שר הרווחה כבר ועדת בדיקה בלתי תלויה בראשות השופט בדימוס אהרון מלמד. יחד עם זאת ביקש יעקב להדגיש כי מעון ”צופיה”, למרות היותו מעון נעול לנערות בסיכון גבוה המגיעות בצו בית משפט לאחר שלא נקלטו באף מסגרת אחרת, הנו מקום נעים וידידותי עם תנאים פיזיים נוחים. ”הדו”ח הינו רחוק מהמציאות ויש צורך להבין את מצבן הנפשי של הנערות המגיעות אליו. חובתנו להפעיל על הנערות טיפול סמכותי על מנת להעמיד בפניהן גבולות ולמנוע במקרים רבים פגיעה בעצמן ובסביבתן”, אמר יעקב.

גב` ענת נגרי, מנהלת מעון צופיה, פנתה לחברי הוועדה וביקשה כי יבינו את מצב הנערות. ”מדובר בנערות המצויות במצב נפשי קשה ביותר. שיעור גבוה מהן סבל מהתעללות בבית ומחוצה לו שבעקבותיה הידרדרו לרחוב ומשם לסמים ולזנות. אנו מעניקים להן מסגרת שמגינה עליהן ומספקת להן תמיכה, טיפול ושיקום. נגרי הזמינה את חברי הוועדה לבקר במעון ולהתרשם בעצמם מהתנאים והטיפול בנערות.

תנ”צ סוזי בן-ברוך ,ראש מדור נוער במשטרת ישראל ציינה כי מדובר בנערות המאופיינות בהרס עצמי גבוה ביותר ולכן הפתרונות הם לעיתים גם קשים. ”מהיכרותי עם מעון צופיה ומקבילות לו בארץ ובעולם, ניתן לומר כי הדו”ח בהחלט עושה עוול למעון `צופיה`”.

ח”כ מיכאל מלכיאור יושב ראש הוועדה אמר כי לא ניתן לעבור לסדר היום על התלונה של האגודה לזכויות האזרח וכי יש לבדוק לעומק את התלונות המוצגות בדו”ח. ח”כ מלכיאור בירך על היוזמה של שר הרווחה, זבולון אורלב, להקים ועדת בדיקה לבדיקת הטענות וציין כי הוועדה לזכויות הילד תערוך מעקב אחר עבודתה של ועדת הבדיקה.
כמו כן, ח”כ מלכיאור פנה למשרד הרווחה בבקשה לזרז את הקמת מעון לנערות ערביות לאחר סגירתו של מעון ”הגליל” בעכו.
הוועדה נענתה להזמנת משרד הרווחה לסייר במעון ”צופייה” בתקופה הקרובה על מנת להתרשם מקרוב על מצב הנערות.

  • התקבלו רוב הטענות של האגודה לזכויות האזרח בעניין "צופיה" לנערות במצוקה

אוקטובר 2003 – הודעה לעיתונות מטעם ועדה לזכויות הילד על מקרי התעללות בנערות במעון ”צופיה”

אוקטובר 2003 - הודעה לעיתונות מטעם ועדה לזכויות הילד על מקרי התעללות בנערות במעון ”צופיה”
אוקטובר 2003 – הודעה לעיתונות מטעם ועדה לזכויות הילד על מקרי התעללות בנערות במעון ”צופיה”
הזנחת ילדים, התעללות בילדים, מבקר המדינה, מדיניות משרד הרווחה, פיקוח, פנימיות ומעונות

דוח מבקר המדינה 64ג: משרד הרווחה הביא מחו"ל אלפי ילדים והפקירם במוסדות בניגוד לחוק ולכללים

מאי 2014 – דוח מבקר המדינה 64ג בנושא "הבאת ילדים לישראל שלא ע"י הוריהם" חושף מחדלים חמורים של משרד הרווחה כגון: הפקרת אלפי ילדים במסגרות שאינן מתאימות, ללא מעקב או אפוטרופסות  בניגוד לחוק ולכללים ועוד. להלן תקציר הפרק "הבאת ילדים לישראל שלא ע"י הוריהם" מדוח מבקר המדינה 64ג.

תקציר
בישראל פועלת משנת 1992 תכנית ממשלתית להבאת בני נוער זכאי שבות  ללימודי תיכון במדינה לשם השגת תעודת בגרות ופיתוח זהות יהודית – תכנית נוער עולה לפני ההורים (להלן – נעל"ה או תכנית נעל"ה). את התכנית מפעיל משרד החינוך.
במשרד החינוך קיימת תכנית נוספת שבמסגרתה מגיעים בני נוער ממדינות דוברות צרפתית ופורטוגזית ללימודים בפנימיות בישראל (להלן – תכנית המגמות).
נוסף על תכניות מוסדרות אלה קיימת תופעה של הבאת קטינים  ללא הוריהם לישראל על ידי גורמים פרטיים. לדוגמה, בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים החלה עמותת צעירי אגודת חב"ד – המרכז (להלן – העמותה) להביא לישראל באופן עצמאי ילדים מאזור אסון צ'רנוביל  (להלן – ילדי צ'רנוביל) ולהעניק להם חינוך יהודי בישראל (להלן – פרויקט צ'רנוביל). הפרויקט מתוקצב על ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים (להלן – משרד הרווחה).
פעולות הביקורת
בחודשים נובמבר 2011 – ספטמבר 2012 בדק משרד מבקר המדינה לסירוגין את נושא הבאת ילדים לישראל שלא על ידי הוריהם. עדכונים נעשו עד אפריל 2013 (להלן – מועד סיום הביקורת). הבדיקה נעשתה במשרד החינוך, במשרד הרווחה וברשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול שבמשרד הפנים (להלן – רשות ההגירה). בדיקות משלימות נעשו גם במינהלת נעל"ה שבאגודה לקידום החינוך ובלשכת הקשר נתיב  (להלן – נתיב).
עיקרי הממצאים
1. כניסת ילדים אל ישראל ויציאתם ממנה: בחוקים, בתקנות או בנהלים הנוגעים לכניסה לישראל ולהענקת אשרות שהייה לאזרחים זרים אין הוראות מיוחדות לכניסת ילדים ללא הוריהם, וכן אין מגבלות על הבאה יזומה של ילדים בידי מי שאיננו האפוטרופוס החוקי שלהם. קיים נוהל הטיפול בכניסה ויציאה של קטינים נלווים במעברי גבול, שעניינו מניעת עברות פליליות או השתקעות ילדים בארץ שלא כדין, אולם אין בו הוראות שעניינן הגנה על הילדים.
רשות ההגירה מנהלת רישום של הילדים הנכנסים לישראל, אך בידיה נתונים מועטים ביותר עליהם. במקרה שבו נכנס הילד לישראל עם מלווה חסרים פרטי זיהוי ויצירת קשר של המלווה, זיקתו אל הילד והגורם שאישר את הליווי. כמו כן אין נתונים על המקום שבו צפוי הילד לשהות ועל אפשרויות יצירת קשר עמו, עם הוריו או עם מי שאמון על השמירה עליו. בידי הרשות גם אין נתונים בדבר מספר הילדים שנכנסו לישראל ללא הוריהם. המצב הקיים מאפשר לגורמים שונים להביא ילדים לישראל אף שאינם אחראים בהכרח לדאוג לשלומם ולמחייתם, וללא ידיעת רשויות המדינה.
על פי החלטת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת, בדצמבר 2007 הוקמה ועדה בין-משרדית לצורך כתיבת נהלים בנושא הכניסה של ילדים אל ישראל ויציאתם ממנה. ואולם ועדה זו קיימה פגישה ראשונה רק בפברואר 2009, והגישה את המלצותיה למנכ"ל רשות ההגירה במרץ 2013 – כעבור חמש שנים וחצי. ביולי ובאוקטובר 2013 הוצגו ההמלצות לשר הפנים, והוא אישר אותן עקרונית בכפוף להצגת נוהל פרטני. במועד סיום הביקורת טרם אושרו הנהלים האמורים.
2. פרויקט צ'רנוביל: בשנת 1995, בעקבות החלטת שֹרת העבודה והרווחה דאז, התקשר משרד הרווחה עם עמותת צעירי אגודת חב"ד – המרכז עבור החזקת חלק מילדי צ'רנוביל שנקלטו בפנימייה שבניהולה. בשנים 2000 עד 2011 שילם המשרד לעמותה יותר מ-18.5 מיליון ש"ח עבור החזקת חלק מהילדים.
התקשרות משרד הרווחה עם העמותה נעשתה בניגוד להחלטת ממשלה מ-1992 אשר ביטלה החלטת ממשלה קודמת שקראה להקצות אמצעים לטיפול בילדי צ'רנוביל. החלטת המשרד חייבה הקמת צוות רב-מקצועי בדרג הנהלת המשרד בתחומי המשפט, הבריאות ועוד, על מנת לגבש נוהלי טיפול באוכלוסייה ייחודית זו. צוות כזה לא הוקם, לא התקיים דיון בדרג מנכ"ל, ובמשך יותר מ-25 שנה לא ניתנו הנחיות מפורטות לטיפול בפרויקט על כל היבטיו.
משרד הרווחה לא קבע נורמות או קריטריונים לאיתור נזקקותם והתאמתם של ילדי צ'רנוביל לקליטה בפנימייה בישראל, לפני הבאתם ארצה. בכך אִפשר את הבאת הילדים, הכרוכה בעזיבת מדינתם, ביתם וחיק הוריהם ומשפחתם – הגם שאלה נעשו בהסכמת ההורים ולעתים אף בהתאם לרצונם ובחירתם – בלי שטובת הילד והשלכות המעבר לישראל נבחנו כלל בידי גורם מקצועי בלתי תלוי בעמותה. המשרד גם לא וידא שהעמותה העבירה לנתיב, הגורם המוסמך לקביעת זכאות לעלייה, את שמות הילדים כדי שתיבחן זכאותם על פי חוק השבות, התש"י-1950 כדרוש – לא לפני הבאתם לישראל ואף לא לאחריה.
משרד הרווחה כשל בבקרה על ההתקשרות עם העמותה. הוא אפשר לעמותה להחזיק בפנימייה ילדים בני פחות מ-12 שנה, ביניהם גם בני שש ושמונה, בניגוד לכללים. הוא לא אכף על העמותה את דרישותיו לפעול למינוי אפוטרופוס לילדים בישראל. משנת 1997 ועד 2012 היו בידי משרד הרווחה מסמכים של כ-50 מאלפי הילדים שהביאה העמותה באותן שנים, לצורך הסדרת מינוי אפוטרופסות. המשרד לא בדק אם העמותה החזיקה מסמכים תקפים בדבר הסכמת ההורים להחזקת הילדים על ידיה. המפקחים ולשכת הייעוץ המשפטי של משרד הרווחה לא תיאמו את הפעולות עם העמותה ולא דיווחו אלה לאלה על מינוי אפוטרופסים או על היעדרם.
אף שאחת הסיבות להבאת הילדים ארצה הייתה הסכנה הבריאותית שבחשיפה לקרינה הרדיואקטיבית במקום מגוריהם, מ-1992 ועד מועד סיום הביקורת לא פנה משרד הרווחה לקבלת חוות דעת רפואית מגורם בלתי תלוי המתמחה בהשפעות אסון צ'רנוביל, ולא עקב אחר מצבם הרפואי של הילדים ואחר הטיפול בהם.
משרד הרווחה לא בדק אם חל שינוי במעמדם החוקי של הילדים במהלך השנים, או אם הם נמצאים בישראל. חלק מהילדים יצאו לחו"ל ושהו בפנימייה רק כמה חודשים בשנה, אך המשרד שילם לעמותה בגין החזקתם בפנימייה גם בעת היעדרות ממושכת. הביקורת העלתה כי תשלומי היתר בגין ארבעה מן הילדים שיצאו לחו"ל הסתכמו במאות אלפי ש"ח.
משרד הרווחה אישר לעמותה מימון עבור עד 71 ילדים השוהים בפנימייה, אך ידע ששוהים בה ילדים נוספים על אלה שהעמותה דיווחה עליהם. המשרד לא פיקח על שהותם של הילדים הנוספים שהעמותה הביאה לישראל.
משרד הרווחה חתם עם העמותה על הסכם התקשרות אחיד להפעלת פנימיות אף שסבר כי ההסכם לא מתאים לפרויקט צ'רנוביל. הוא המשיך את ההתקשרות עם העמותה גם בשנים שנשלל ממנה אישור ניהול תקין בשל אי-סדרים כספיים בהתנהלותה, ובניגוד להחלטת הממשלה המחייבת התקשרות של משרדי ממשלה רק עם עמותה בעלת אישור כאמור.
3. תכנית נעל"ה ומסלול נעורים: כל המועמדים לתכנית נעל"ה עוברים תהליך מיון בחו"ל על ידי צוותי המיון של מינהלת נעל"ה. מועמד לתכנית צריך לענות על דרישות שונות, ובהן יכולת התמודדות במצבי לחץ; יכולת התמודדות עם ניתוק מהבית; התאמה חברתית; עמידה ברמת לימודים נדרשת; התאמות פסיכולוגיות והיעדר בעיות נפשיות ובעיות רפואיות. בעשר השנים הראשונות לתכנית נעל"ה הגיעו לישראל 811 תלמידים בממוצע כל שנה. בשנות הלימודים התשס"ח-התשע"ב (2012-2007)  ירד מספר התלמידים הממוצע ל-443, כלומר ירידה של
כ-45%. כדי להגדיל את מספר התלמידים הפעיל בשנת 2008 המינהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער שבמשרד החינוך (להלן – המינהל), האחראי לתכנית נעל"ה, מסלול אחר בתנאים אחרים – "נעורים", שתנאי הקבלה אליו הוגמשו ביחס לנעל"ה. לנעורים התקבלו מועמדים שלא נמצאו מתאימים לנעל"ה, על רקע קשיים לימודיים או בשל בעיות התנהגות, בעיות רגשיות או שניהם.
במינהל לא נמצאו מסמכים המתעדים עבודת מטה שקדמה לפתיחת מסלול נעורים – עבודה הנדרשת להגדרת יעדי התכנית, אופי התלמידים שיתקבלו ועוד. מן הראוי היה שמשרד החינוך יביא את מסלול נעורים לאישור הממשלה, שכן יעדיו אינם תואמים להחלטתה בעניין נעל"ה.
4. תכנית המגמות: בשנות הלימודים התשס"ח-התשע"ב השתתפו בתכנית המגמות 881 תלמידים. בניגוד להליכי המיון הנדרשים להבאת תלמידים בתכנית נעל"ה, התאמת המועמדים לתכנית המגמות אינה נבדקת בארץ המוצא על ידי צוות רב-תחומי ובלתי תלוי. את האישורים הרפואיים והפסיכולוגיים מספקת משפחת התלמיד והם מאושרים בארץ על ידי רופא או פסיכולוג דובר השפה. אף שהתכנית מיועדת לזכאי שבות ולנוער יהודי, יהדותם וזכאותם של המועמדים אינן נבדקות על ידי גורם שהוסמך לכך מטעם המדינה. תכנית הלימודים בתכנית המגמות מבוססת על תכניות הלימוד של מדינות מוצאם של התלמידים, ברזיל וצרפת, ומתקיימת בשפתן, ותעודות הבגרות שמקבלים בוגרי התכנית הן תעודות של המדינות הזרות. משרד החינוך מממן את תכנית המגמות אך אינו מעורב בתכנית הלימודים הנלמדת בה.
5. עמותות המביאות ילדים: קיימות עמותות המביאות לפנימיות בישראל ילדים ללא הוריהם בלי שזכאותם תיבדק על ידי נתיב, שהיא הגורם המוסמך לקביעת זכאות לעלייה מחבר המדינות  לישראל, ובלי שמשרד החינוך תיאם זאת עם המדינות שמהן הם מגיעים, כקבוע בהסכמים. משהתחייבה המדינה לפעול בהתאם להסכם לשיתוף פעולה עם ממשלות זרות בתחום החינוך, ומשידע משרד החינוך על הימצאות ילדים ללא הוריהם במסגרות חינוכיות בארץ מעצם העברת הכספים בגינם, היה על המשרד לדאוג לקיים את התחייבויות המדינה בנושא זה.
סיכום והמלצות
בישראל נמצאים ילדים שהובאו אליה ללא הוריהם. ילד ללא הורים או ללא אפוטרופוס בישראל, שאין גורם שלטוני הדואג למימוש ההגנה עליו, עלול להיות חשוף לפגיעה. משרד מבקר המדינה רואה בחומרה את העיכוב המתמשך בעבודת הוועדה הבין-משרדית ובקביעת הנהלים ואישורם. על רשות ההגירה והמשרדים הרלוונטיים לפעול ללא דיחוי נוסף לאישורם ולהטמעתם של נהלים לכניסת ילדים לישראל ויציאתם ממנה, לרבות מנגנוני בקרה ופיקוח על מקום הימצאותם ועל הגורם האחראי להם. על הרשות לדאוג שיהיה בידיה מידע עדכני ומלא עליהם ולהסדיר את העברתו למשרדים הרלוונטיים, בהתאם לדין ובכפוף להגנת הפרטיות.
מן הראוי שמשרד המשפטים יפעל לקידום הסדרה חוקית של אפוטרופסות נוספת על זו של ההורים השוהים בחו"ל, לילד השוהה לבדו בישראל תקופה ממושכת, וזאת בהתחשב בגילו ובמשך השהות שלו ותוך שמירה על איזון בין אחריות ההורים לבין דרישות החוק להגנה על הילד.
על משרד החינוך לבחון את התכניות שבאחריותו, שבמסגרתן מובאים בני נוער לישראל ללא הוריהם, לרבות בחינת האפשרות לאחד את הליכי המיון ואת דרישות הקבלה לתכנית נעל"ה, למסלול נעורים ולתכנית המגמות. כמו כן, עליו לקבוע את מדיניות המשך הפעלת התכניות בשים לב לתקציבים המושקעים בהן ולמידת השגת המטרות שהוגדרו להן.
הנהלות משרד הרווחה כשלו בכך שאפשרו את תקצוב העמותה בלא שנתנו הנחיות מפורטות לטיפול בילדים ובפרויקט צ'רנוביל על כל היבטיו. על משרד הרווחה היה לקיים פיקוח רצוף וצמוד על הפנימייה – על אחת כמה וכמה במקרה של אוכלוסיית ילדים שהובאו לישראל ללא הוריהם על ידי גורם פרטי – לרבות פיקוח על מינוי אפוטרופוס לכל ילד, על נוכחותם בפנימייה, על מצבם הבריאותי ועל מעמדם החוקי. אם ראה המשרד בפרויקט זה צורך חיוני, היה עליו להביאו לאישור הממשלה. כמו כן על משרד הרווחה לפעול להשבת כספים ששולמו ביתר לעמותה.
חלק מן הילדים מגיעים לתכניות שבפיקוח משרד החינוך וחלקם מובאים לישראל בידי גורמים פרטיים, ללא ידיעת המדינה. לדעת משרד מבקר המדינה, אין המדינה יכולה להסכים לתופעה של הבאת ילדים אליה ללא הוריהם בידי מי שאיננו מוסמך על ידה ובלא שיהיה בידיה מלוא המידע עליהם. במצב זה אין המדינה יכולה לפקח על הטיפול בילדים אלה, בשים לב לאמנה הבין-לאומית שהיא חתומה עליה. על המשרדים הנוגעים בדבר ללמוד את הממצאים שהועלו בדוח זה ולבצע חשיבה מחודשת בנושא חשוב ורגיש זה.