אלימות מוסדות משרד הרווחה, בית ילדים בני ברית הרי ירושלים, התעללות בילדים, חדשות, טיוח פשעי משרד הרווחה, מוסדות משרד הרווחה, עמותת הרי ירושלים, פייסבוק, פיקוח על מוסדות משרד הרווחה, פיקוח על פנימיות משרד הרווחה, פנימיות משרד הרווחה, פשעי משרד הרווחה, פשעי משרד הרווחה נגד האנושות

פנימיית בני ברית הרי ירושלים – אין פיקוח ולשוטר אסור להיכנס

מדריך פנימיית רווחה בועט חניך החוצה
מוסדות הרווחה – סיוט שלא נגמר

יוני 2017 – הפיקוח המופקר של משרד הרווחה על ילדים חסרי אונים בפנימיות. מנהל המוסד בני ברית הרי ירושלים אינו מאפשר לשוטר להיכנס למוסד, וצורח לעבר ההורים שאם הם רוצים לקחת את הילדים שיקחו אותם.

מה קורה מאחורי הדלתיים הסגורות של מוסד בני ברית הרי ירושלים? ומדוע מנהל המוסד אינו מאפשר לשוטר להיכנס למוסד?

אלימות קשה נגד ילדים בפנימית בני ברית הרי ירושלים הסיוט לא ניגמר אין מצלמות אין הוכחות מנהל שמסרב לשים מצלמות בפנימיה כדיי שלא ניראה את מה שהילדים שלנו מספרים .הילדים זועקים לעזרה זועקים שישמעו אותם שיבינו אותם מה שהם עוברים .ילדים חסרי אונים מול המציאות הקשה שבא הם חיים יום יום מבלי לצעוק את זעקתם ילדים קטנים אשר המציאות גם ככה התאכזרה אליהם ילדים שחוו טראומות קשות בחיים ממשיכים לעבור אותם יום יום מול מדריכים אשר פקעה סבלנותם והדרך הקלה זה האלימות והתעללות כלפיי הילדים דיייייייייי כמה אפשר לסגור את העיניים ולשבת בשקט כמה ????היום ביום ההורים בפנימיה מדריך הרשה לעצמו להטיח ולזרוק ילד נכה רגליים ידיים וליגרור אותו על הריצפה כמו סחבה לפצוע אותו עד לדימום ומדובר בילד נכה שלא יכול להגן על עצמו ילד בן 7 בסך הכל .אז אני שואלת איפה הרשויות איפה שצריך אותם?

שימו לב להתנהלות של מנהל הפנימיה המודיע לשוטר שהוא לא מרשה לו להכנס לחקור אלימות נגד ילד נכה.

שימו לב לעובדה שלהורים אסור להכנס לפנימיה.

שימו לב לכך שמנהל הפנימיה מרגיש שהילדים בבעלותו ולחוק ולצדק אין דריסת רגל במוסדות מופרטים.

 

אלימות קשה נגד ילדים במוסד בני ברית הרי ירושלים
אלימות קשה נגד ילדים בפנימיית בני ברית הרי ירושלים
אנשים עם מוגבלויות, הזנחה, התעללות, התעללות בחוסים, התעללות בילדים, חדשות, לי נעים, מוסדות משרד הרווחה, מתן חביליו, תחקיר מוסדות משרד הרווחה

מוסד נווה האירוס משרד הרווחה – התעללות והזנחת חוסים

תיעוד: הזנחה וליקויים במוסד לחוסים עם מוגבלויות ,  לי נעים | מתן חביליו | חדשות 2 | פורסם 24/01/17שני מדריכים בלבד על 16 חניכים עם מוגבלות שכלית, בלי מוצרי הגיינה בסיסית וסירחון במסדרונות – זו תמונת המצב במוסד "נווה האירוס" שבנס ציונה. במוסד טוענים שהדיירים מקבלים טיפול הולם, אך משרד הרווחה הודיע כי ההנהלה תוזמן לשימוע

הכירו את "נווה האירוס", מוסד עבור אנשים עם מוגבלות שכלית הממוקם בנס ציונה. כשמגיעים לפתחו אפשר להאמין שמדובר בכפר נופש – עצים, פינות ישיבה וגינות מטופחות מקיפים את המקום. אבל כשנכנסים פנימה מגלים בדיוק את ההפך – הזנחה קשה המלווה בהיעדר כוח אדם מספק וליקויים רבים. את התיעוד המלא הביא תחקירן חדשות 2 שהתקבל לעבודה במקום והכתבה המלאה תשודר הערב (שלישי) ב"תכנית חיסכון".

התחקיר החל בשיחת טלפון קצרה שאחריה התחקירן הוזמן לריאיון עבודה והתקבל מיד. אמנם בריאיון הוסבר לו כי הוא מחוייב להביא אישור מהמשטרה על כך שאין לו רקע של עבירות מין, ואישור רפואי שאינו חולה במחלות מדבקות, אך הוא התחיל לעבוד מבלי להביא את האישורים ומבלי שמישהו ביקש ממנו אותם.

הזנחה, פרטיות לקויה וחוסר מעש

במבנה המגורים בו נמצאים הדיירים מרבית שעות היממה אין ולו טיפת פרטיות. לדלתות אין ידיות ואין ארון לחפצים אישיים. במשך שנים ארוכות המזרונים לא התאימו למיטה והדיירים ישנו בהטייה. בעקבות התלונות הרבות וביקורת שהתבצעה החליפו את מרבית המיטות ותלו תמונות על הקירות.

אלא שהשיפוץ היה קוסמטי בלבד והדיירים הם אנשים שצריכים טיפול מיוחד והשגחה. במחלקה הסגורה בה עבד התחקירן, רק שני מטפלים משגיחים על 16 דיירים שזקוקים לטיפול צמוד כשהיעדר ההשגחה מוביל להזנחה חמורה של הדיירים.בשירותים למשל אין סבון, ובעקבות כך הדיירים לא שוטפים ידיים. ההסבר שניתן לדבר הוא שהם עלולים לבלוע את הסבון, ומכיוון שאין מספיק כוח אדם לטפל בהם אז לא מקפידים בעניין. גם הריח במקום היה בלתי נסבל, דבר שהעלה תהיות לגבי האפשרות לחיות במקום לאורך זמן.

חוץ משעות בודדות במהלך היום בהן יש פעילות לדיירים, רוב הזמן הם נמצאים במגורים. אין להם שום פעילות, חוץ מטלוויזיה שתלויה צמוד לתקרה. יש להם רק ספות לישיבה בלבד. לא מגזינים, לא חוברות צביעה או משחקים. צילום: חדשות 2

"ייתכן שנפלו טעויות"

ממוסד "נווה האירוס" נמסר כי "המקום חרט על דגלו מאז ומעולם מתן טיפול ויחס אנושי מקצועי וראוי לדיירים המצויים בו והוא משתדל לעשות כן. עם זאת, יש לזכור כי דיירי המקום הנם בעלי צרכים מיוחדים ומגבלות רבות, דבר המהווה אתגר טיפולי משמעותי בכל רמות הטיפול".

עוד הוסיפו במוסד כי "איש אינו חף מטעויות וייתכן כי נפלו טעויות כלשהן ואנו נכונים ומעוניינים לתקנם. ככלל יש לזכור כי המעון ועובדיו פועלים במסירות לטובת הדיירים במקום על אף האתגרים הטיפוליים הקשים הקיימים".

משרד הרווחה: הנהלת המוסד תעמוד לשימוע

לפי תגובת משרד הרווחה לממצאי התחקיר, התקיימה ועדת בדיקה על ידי צוות מקצועי מיוחד ובעקבותיה תעמוד הנהלת המעון לשימוע בתחילת פברואר, שבו יוצגו דרישות לתיקון כלל הליקויים.

עוד נמסר כי "הועדה הוקמה בעקבות התרעות של מפקחי המשרד על אי עמידת המעון בסטנדרטים הנדרשים ממנו ואי תיקון הליקויים שהוצגו להנהלת המעון, אשר מצידה טענה כי הביקורת אינה עניינית. המשרד מחויב באופן מלא ומוחלט לדיירים, ובכל שלב השימוע עשוי המשרד להחליט על סיום ההתקשרות עם המעון ומתן מענה לכלל הדיירים במסגרות אחרות.

בית גאיה, הסדרי ראיה, התעללות בילדים, כליאת ילדים, לשכת הרווחה ירושלים, מוסדות משרד הרווחה, שולי גרסון

אבא ציון משוחח עם בתו מעבר לגדר מוסד הכליאה בית גאיה

ספטמבר 2016 – האבא ציון משוחח עם בתו מעבר לגדר בית גאיה, אשקלון, לאחר שנותק ממנה לפני שנה וחצי ע"י משרד הרווחה

הבת של ציון, נחטפה ממנו לפני שנה וחצי, לאחר שבת זוג לשעבר הגישה נגדו תלונה על רקע גירושיהם במשרד הרווחה ירושלים. מאז הוא עובר טרור סוציאלי מפקידת הסעד שולי גרסון.

הבת שלו נאלצה לעבור אשפוז פסיכיאטרי כפוי בבית החולים הידוע לשימצה איתנים, ולפני שבועיים הורתה שופטת הנוער לשחררה לאלתר מהאשפוז, אולם במקום להשיב את הילדה לאביה, הועברה הקטינה להסגר ב"בית גאיה", באשקלון. שם היא מולעטת בכדורים פסיכיאטריים ועוברת הסתה על בסיס יום-יומי, שאביה לא רוצה איתה קשר.

האזינו לשיחה של האבא עם בתו. האבא ציון קורא לבתו, ואיננו יודע שמאחורי החלון המואר, נמצאת בתו. ואז, הנס מתרחש, והילדה קוראת "אבא, אבא". בהמשך הילדה אומרת לאביה שמרביצים לה במוסד, ואז היא מושתקת באלימות על ידי המדריכות.

האזינו לשיחה המרגשת בין האבא לבתו, ולהתרגשות העיתונאי מוטי לייבל, כשהאבא מבין שבתו, היא זו המשיבה לו מעבר לגדר.

צילום: לורי שם טוב.

דבי סבטוי, הוצאת ילדים מהבית, התעללות בילדים, פנימיית רננים, פשעי משרד הרווחה

עו"ס דבי סבטוי לשכת רווחה נתניה חטפה ילד לפנימיית רננים שם הוא מסומם ומוכה

מתוך פייסבוק – ינואר 2016 – עו"ס דבי סבטוי מלשכת רווחה נתניה חטפה ילד לפני שנה וחצי לפנימיית רננים שם הוא מסומם ומוכה. מדובר בהתנהלות פושעת סדרתית של עובדת סוציאלית לחוק הנוער דבי סבטוי. בעבר קשרה סבטוי פשע עם שופטת רות בן חנוך ותלשו ילדים לפנימיה מאם חד הורית יוצאת אתיופיה לא מיוצגת בבית משפט לנוער בתואנה כי היא חולת נפש. דבי סבטוי בדרכה הנבזית לא טרחה לוודא ייצוג האמא בבית משפט שלטענתה חולת נפש. דבי סבטוי ניצלה את קשיי השפה של האמא כדי לסחו בילדיה.

אזהרת עו"ס חוטפת ילדים: דבי סבטוי לשכת רווחה נתניה, חטפה לסבתא לואיז חזות את הנכד עילאי, לפני שנה וחצי באמצעות צו חירום, בטענה שהילד "הפריע" בכיתה והוא צריך לעבור אבחונים.
הסבתא היא משמורנית על נכדה.
הסיפור נשמע תמוה, אולם צריך להבין מה עומד מאחורי חטיפת הנכד של לואיז. לואיז היא דודתה של מאיה בלולו, שפקידת הסעד דבי סבטוי ניהלה רומן עם בן זוגה לשעבר, כשמאיה הייתה נשואה לבעלה.
הרומן התגלה בבית המשפט, ודבי סבטוי אולצה להתפטר מהתיק של המשפחה.
מאז היא נוקמת במשפחה, ולואיס חזות נפלה קורבן לעו"ס דבי סבטוי. 


כל אזרח יודע היום, שמשרד הרווחה חוטף ילדים ממשפחות טובות ונורמטיביות ומוסדות הרווחה המופרטים הם מוסדות כלכליים לסחר בילדים.
הגיע הזמן לעצור את אספקת הילדים למוסדות הכלכליים הללו ולהחזיר את הילדים להורים שלהם.
בימים אלו, לואיז חזות שוכרת את שירותי עוה"ד מומחי חוק ונוער, ואנו צופים שהילד של לואיז יחזור אליה בשבועות הקרובים.
משרד הרווחה יוצא בסרטוני האדרה לפקידות סעד חוטפות ילדים וסוחרות בילדים. בסרטונים רואים את הפרזיטיות, ואף לא ראיון אחד של ה"לקוחות" של אותן פרזיטיות סוציאליות.
יש להן בכלל לקוחות?
הן הרי מגדירות מלכתחילה את כל המשפחות כ"מטופלים" שלהם, וכבר בכך יש התנשאות ופטרנילזם.
אנו האזרחים, הורים טובים וראויים נצא למלחמת חורמה להשבת ילדינו החטופים בידי אותן בנות עוולה.
מתבקשים לשתף את הסרטון ולסייע להשיב לסבתא לואיז חזות את הנכד עילאי הביתה.
עילאי רוצה הבייתה!

התעללות בילדים, מוסדות משרד הרווחה, מעון גילעם, פנימיות ומעונות, רשות חסות הנוער

נערים חוסים מוכים במעונות משרד הרווחה

נערים חוסים מוכים במעונות משרד הרווחה , אסתי אהרונוביץ' וניב חכלילי יום שבת, 14 באוקטובר 2006, הארץ
בני נוער הנמצאים במעונות מתוקף צו בית משפט, סופגים מכות והתעללויות. יו"ר ועד עובדי משרד הרווחה מונע פיקוח על המוסדות

בגיל-עם אף פעם לא אומרים בוקר טוב. בשש בבוקר פותחים את הדלת בטריקה וצועקים 'עוף מהמיטה'. אם אתה לא ישר קם, הופכים אותך מהמיטה או שופכים עליך מים. לפעמים ישר על הבוקר הייתי עף לבידוד, בעיקר כשהמדריך היה עצבני", (חוסה ממעון גיל-עם).

הנוף הפסטורלי בדרך אל מעון גיל-עם, הממוקם בקרחת יער בין קרית אתא לשפרעם, מטעה. מאחורי החומות הגבוהות חוסים נערים שנשלחו לכאן בצו בית משפט, לאחר שרובם נפלטו מכל מוסד חינוכי אחר. על פי אתר האינטרנט של משרד הרווחה, המפעיל את המקום, מטרת המעון לתת מענה טיפולי לנערים הללו: לקדמם בתחום המקצועי, הטיפולי והחינוכי ולשלבם בחזרה בקהילה. המציאות שונה במקצת.

בינואר השנה באה ש', סטודנטית לחינוך העובדת עם נערים במעון, לפגישה השבועית שלה עם ד', נער בן 16 וחצי. בתחילת הפגישה, קרא לנער מדריך חינוכי, וביקש שייגש אליו. הנער ענה כי הוא כבר נמצא בפגישה עם ש'. מכאן ההידרדרות לאלימות היתה מהירה.

"המדריך לקח בכוח את ד' לביתן שבו הוא גר", מספרת השבוע ש', "משם נשמעו צעקות וקללות. הוא הוציא את ד' החוצה כשהוא אוחז את ידיו מאחורי הגב והוביל אותו לבידוד, כשכל הדרך הוא צועק עליו 'תהיה בשקט'. ואז, בדרך לבידוד, הוא פשוט זרק את ד' על הרצפה והטיח את ראשו במדרכה. ד' החל לצעוק 'הראש שלי, הראש שלי'. המדריך הסתער עליו כאילו שעומד מולו מחבל חמוש והתחיל להכות אותו מכות איומות. עמד שם עוד מדריך שצפה במתרחש, אבל לא עשה דבר. למחרת בבוקר הגעתי לבקר את ד'. כולו היה חבול, הוא היה מכוסה בסימנים כחולים על הפנים ופצע קרוש מהלחי עד הסנטר".

כעבור שלושה חודשים המליץ בנימין פישר, מפקח מחוז צפון ברשות חסות הנוער, להפסיק את העסקתו של המדריך. הסיבה: אלימות שלא לצורך שהפעיל כלפי הנערים החוסים. חצי שנה חלפה, המדריך המשיך לעבוד. לפני כמה שבועות הגיש נער אחר מהמעון תלונה במשטרה, לטענתו לאחר שהמדריך גרר אותו לבידוד תוך כדי חניקה. אלא שהמדריך הזה, מתברר, הוא רק קצה הקרחון.

לפני כמה חודשים שלחו בכירים בחסות הנוער מכתב גלוי וחריף אל ראש הממשלה המחזיק את תיק הרווחה, שבו התריעו על פגיעה קשה בתפקוד היחידה בעקבות מאבק שמנהל ועד העובדים בראשות משה דרעי, על גבם של הילדים החוסים. "אנו עדים לכך שיו"ר ועד העובדים מנהל בפועל את משרד הרווחה ומכתיב את העניינים וסדר היום במשרד", נכתב שם.

רק כעת החליט אהוד אולמרט, תחת כובעו כשר הרווחה, על הקמת ועדה לבדיקת הנעשה ברשות חסות הנוער – הגוף היחיד במשרד הרווחה שמוסמך לקלוט ילדים בסיכון ולהעניק להם טיפול פנימייתי.

הפרק הנוכחי במאבק המתמשך בתוך המשרד החל לפני כמה חודשים, כשדרעי הורה לעובדים "לנתק מגע" עם המפקח של מחוז הצפון, בנימין פישר. מאז, מתקשים אנשי חסות הנוער – שהחוק מטיל עליהם את האחריות לפקח על הנעשה במוסדות אלה – לבצע את תפקידם במוסדות גיל-עם, אחוה ואל-בוסתן. "מדובר במקומות קשים", אומר עובד במשרד הרווחה. "ילדים אלימים, מסוכנים, הצוות לא אחת מאבד שליטה ומוצא עצמו במצבים אלימים. היום יש נתק מוחלט עם המעונות הללו. אין לנו אפשרות לבצע ביקורת, ומדובר במצב המסוכן לילדים".
"אין מה לעשות, בכל מקום יש עשבים שוטים"

"על הבוקר הייתי עף לבידוד, בעיקר כשהמדריך היה עצבני" (אילוסטרציה: Shutterstock)

"המקלחות היו מקום פרוץ ופתוח. אני זוכר שתמיד היה שם קר… היו מקרים במקלחות… הפשיטו ילדים, שפכו עליהם מים קרים. בלילה המדריך היה מעדיף ללכת לישון. היו נועלים אותנו בחדרים. היינו נעולים בביתן כ-12 עד 20 נערים. בלילה אתה לא ישן. הפחד חזק. פחד מנערים שיפגעו בך, היו מקרים של דקירות סכין או חפצים חדים. הרבה פעמים חשבתי לברוח משם אבל פחדתי להסתבך יותר" (א', נער שחסה בגיל-עם)

יעקב ראובן, הממונה על המעונות, מפעיל זרוע של 12 מפקחים מטעם המדינה ומשרד הרווחה, שתפקידם להבטיח כי מדיניות המשרד מיושמת ב-57 המעונות של חסות הנוער ברחבי הארץ, שבהם שוהים כאלפיים נערים ונערות. כדי לעשות זאת חייבים המפקחים לבקר באופן רציף במעונות, ולשוחח עם הצוות המטפל והחניכים. צוות המפקחים פנה לאחרונה במכתבים נרעשים אל מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, אל נציב שירות המדינה, שמואל הולנדר ואל מנכ"ל משרד הרווחה, משה שיאון, ובהם התריעו על המצב שנוצר בעקבות הוראתו של דרעי לעובדים לנתק מגע עם המפקח בצפון.

"הפיקוח של הממונה על המעונות הוא לא ברמה של שוטר אלא ברמה של דיאלוג", מסביר עובד בכיר במשרד הרווחה. "לשבת ביחד עם הצוות במעונות ולפתור בעיות, והיום אין את זה. המצב המזעזע הוא שהפורום המקצועי של משרד הרווחה, המנכ"ל והסמנכ"ל, שיודעים על המצב, לא לוקחים אחריות. דממת אלחוט. אנחנו חיים באנרכיה. אירועים אלימים רק מתגברים, אף אחד לא מגיב, אני לא יודע למה מחכים".

במשרד הרווחה דוחים את הטענות. "הנהלת המשרד רואה את תפקיד המשרד בראש ובראשונה להגן על החוסים", מוסר הדובר. "בניית המעונות מבחינה פיסית והפעלתם באמצעות הצוות המטפל הגדול נועדו למנוע עד כמה שניתן כל התעללות שהיא. כשיש מקרים חריגים אנו מגיבים עליהם בחומרה רבה ועל פי החוק להגנת חסרי ישע. אנו עושים פעולות חינוכיות רבות בקרב העובדים למנוע התעללות ומבצעים פיקוח הדוק של מנהלים במעונות ושל מפקחים של המשרד".

אבל המקרה של המדריך ממעון גיל-עם מעיד על אי יכולתם של אנשי הפיקוח להתערב בנעשה במוסד. ש', אותה סטודנטית שעבדה בגיל-עם, היתה מזועזעת מהפגנת האלימות של המדריך ודיברה על כך עם המנהל. "הוא אמר לי שדברים כאלו קורים ושאין צורך להתלונן על המדריך, כי הוא עלול לאבד את מקום עבודתו", היא מספרת השבוע.

ש' ביקשה מהנהלת המוסד לבדוק את האירוע, וכשהתרשמה שהעניין מתמוסס פנתה אל המפקח של המחוז, בנימין פישר. "במקום יש אווירה של פחד", היא מספרת. "יש נערים שמפחדים מכל צעד שהם עושים. יש מדריכים שהולכים עם מקלות של מטאטא ביד. יום אחד ישבתי עם אחד הנערים ונכנס אחד המדריכים וביקש לדבר אתי ביחידות. הנער שאל 'למה?' המדריך שלף מקל של מטאטא, הנער ברח בצעקות של 'לא עוד פעם מכות'. ביום האחרון שלי שם, בסוף חודש יוני, ראיתי שאחד הנערים שלומד אצלי בכיתה יושב עם חבורות אדומות וכחולות על הפנים. שאלתי אותו מה קרה. הוא סיפר שאחד המדריכים נתן לו סטירה חזקה ובעט לו בצלעות. ואז הוא אמר: 'את יודעת, קרה לנו עוד משהו'. הוא סיפר שאותו מדריך הפשיט אותו ועוד שני נערים, העמיד אותם בשורה ושיחק להם באבר המין עם מקל של מטאטא".

עוד באותו היום ניגשה ש' אל מנהל גיל-עם, יעקב כהן, כדי לשוחח אתו על האלימות במעון. ש': "הוא אמר לי 'אין מה לעשות. בכל מקום יש עשבים שוטים. גם את תתרגלי לזה בהמשך'". לאחר אותה פגישה כתבה ש' אל יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, וביקשה את התערבותו. ביוני פנה קדמן אל הממונה על המעונות, ראובן, וביקש לבדוק את התלונות. הסיפור על המדריך מגיל-עם כבר היה מוכר במערכת, שהרי עוד במארס, לאחר פנייתה הראשונה של הסטודנטית אליו, המליץ המפקח פישר להפסיק את העסקתו.

בדו"ח ששלח אז אל הממונה עליו ציין פישר, על סמך שיחות עם הנערים, כי אין זו הפעם הראשונה שבה המדריך הזה נוהג לכאורה באלימות. הממונה על המעונות, יעקב ראובן, פנה לפיכך אל מנהל אגף משאבי אנוש במשרד הרווחה, מוטי אלישע, בדרישה לסיים את עבודתו של המדריך.

אבל המדריך המשיך לעבוד. כשהתקרב מועד התפוגה של החוזה שלו ביקש המדריך את עזרתו של משה דרעי, יו"ר ועד העובדים. "הוא התקשר אלי", מספר דרעי השבוע. "ניסיתי להתערב. דיברתי עם אנשים רלוונטיים במשרד שאחראים על משאבי אנוש ואמרו לי שאין מה לעשות, כי בכל זאת לא מדובר בעובד קבוע".

אבל גם לאחר תום תקופת העסקתו, סאגת המדריך לא תמה. כשבוע לאחר המועד הרשמי להפסקת עבודתו התברר שהוא עדיין עובד במעון ויש נגדו תלונה על מעורבות בתקרית אלימה נוספת. על פי עדות של אחד הנערים, ב-3 בספטמבר בשעות הערב נכנס המדריך אל חדר הטלוויזיה שלהם והורה להם לכבות את המקלט. הנערים ביקשו לראות את הסרט עד סופו, אך המדריך דרש מהם להיכנס מיד לחדריהם. נער אחד ביקש מהמדריך שיאפשר לו רק לגמור את הסיגריה שעישן. המדריך, על פי עדות הנער, דחף אותו, לפת את ידיו סביב צווארו והכניס אותו בכוח לבידוד. לטענתו, המדריך ביקש ממנו להפשיל את מכנסיו כדי לערוך בו חיפוש, אך הוא סירב; בתגובה החל המדריך לצעוק, להשתולל ולחבוט בנער. לבסוף תפס את ראשו והטיחו בקיר.

הנער סיפר שהוחזק בבידוד עד השעה אחת אחר חצות. כעבור יומיים הגיש תלונה במשטרה נגד המדריך. הממונה על המעונות ומפקחיו לא קיבלו דיווח על התקרית. הדבר נודע להם רק לאחר שמפקחת באה אל המעון וראתה את הנער עם סימנים סביב צווארו. המפקחת שוחחה אתו ביחידות, שאלה אותו לפשר הסימנים ונדהמה לשמוע כי שמו של אותו מדריך מוזכר שוב בקשר למעשה אלימות. כשפישר ביקש לשוחח על המקרה עם הנהלת המעון ולברר מדוע המדריך עדיין מועסק במקום, הוא לא קיבל תשובות ענייניות. "מצב זה הנו בלתי נסבל", כתב פישר נואשות לבכירים במערכת. "מוגנותם של הנערים נפגעת יום יום ולנו אין שום אפשרות לסייע לאוכלוסייה שבשבילה אנו קיימים".

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה כי "החקירה מתנהלת במשטרה, המדריך סיים את עבודתו במעון". וכך מתוארת התגלגלות האירועים בתגובת הדובר: "בחודש מארס,
הילדים משלמים על מאבק ועד העובדים

"אף אחד לא רצה להתלונן במשטרה. בסוף היום המדריכים עדיין שם" (אילוסטרציה)

"הגעתי לגל-עם בגיל 14 והייתי שם שנתיים. הייתי בהמון תקריות של אלימות. אלימות בין הנערים וגם אלימות של המדריכים נגד הנערים. אף אחד לא רצה להתלונן במשטרה, כי בסוף היום המדריכים, הם, עדיין שם. המדריכים נהגו לאיים. הסגנון היה 'נשלח אותך לבית הסוהר', 'נפתח לך תיק'. מה היה הדבר הכי אלים שחוויתי? אחד המדריכים לקח נונצ'קו, לקח אותי לבידוד, הפשיט אותי והכניס לי מכות רצח. זה היה בחורף, נשארתי שם לבד, כל הלילה, עירום. הייתי ילד בן 14" (חוסה מגיל-עם)

לפני שלושה חודשים ביקר פישר בגיל-עם, בעקבות כתבה שפורסמה באחד המקומונים בחיפה על התעללות פיסית ומינית של שלושה נערים בחוסה אחר. דיווח על המקרה לא הגיע אליו. בגיל-עם נתקל בחומות של שתיקה. "זה היה מקרה מזעזע", מספר בכיר במערכת. "שלושה ילדים תקעו מוט בפי הטבעת של ילד אחר ולנו אסור היה לחקור מה קרה שם. פישר הגיע למקום. המנהל, יעקב כהן, אמר לפישר: 'אנחנו מכירים שנים, אני יכול לשתות אתך קפה, אבל אני לא יכול לדבר אתך על האירוע הזה. זו ההנחיה שקיבלתי מהוועד'. פישר יצא משם המום".

באוגוסט תיכנן פישר להיפגש עם מנהל מעון אחוה, משה צפריר, כדי לדון עמו על המצב במוסד, אך כמה מפתיע, הפגישה לא קוימה. במכתב ששלח פישר אל הממונים עליו הוא הודיע שצפריר ניתק מגע עמו ולא עונה לטלפונים.

מקרה נוסף שלא דווח היה במעון אל-בוסתן בג'וליס, המיועד לנערות ערביות. לפישר נודע כי בסוף אוגוסט התמרדה קבוצה של נערות והתבצרה על הגג של ביתן השומר. הנערות סירבו לרדת והצוות הפעיל כוח רב כדי להורידן. לטענת עובדים במערכת, פישר לא קיבל שום דיווח על "המרד" ממנהל המעון, איברהים מטאנס, ושוב לא הורשה לבדוק את הפרשה. "זהו מעון קשה שקורים בו דברים המצריכים עבודה אינטנסיבית מול הפיקוח", אומר בכיר במערכת, "דיאלוג זה אינו מתקיים".

לפני חודש בא פישר, למרות החרם שהוכרז עליו, לביקור פתע במעון גיל-עם. במקום סערו הרוחות לאחר שאחד הנערים ניסה להתאבד בתלייה. "פישר ביקש לדבר עם רכז החינוך, רמי אמסלם", מספר אדם שנכח במקום. "אבל הרכז סירב לדבר אתו והסביר כי קיבל הוראה כזאת מהוועד. פישר ביקש לדעת מה קרה. הוא הבין שזה היה אירוע מתגלגל – הילד היה בעונש, הרכז ככל הנראה היה בעימות אתו – אבל אף אחד לא נתן לו לבדוק. זה כבר עבר כל גבול".

בהנהלת משרד הרווחה מנסים להמעיט מחומרת הבעיה. "על פי ההיררכיה בחסות הנוער המפקח הישיר על המעונות בצפון הוא בנימין פישר ומעליו סגן הממונה על המעונות והממונה על המעונות", מוסר בתגובה נחום עידו, דובר המשרד. "מנהלי המעונות בצפון, בהוראת מועצת העובדים, אינם משתפים פעולה עם המפקח בצפון בלבד. הם אינם מחרימים את הממונה על המעונות".

מיהו אותו משה דרעי, יו"ר הוועד, שבהבל פיו מצליח לשבש את פעולותיהם של המפקחים על המעונות? דרעי נחשב לנציג עובדים מיליטנטי וכוחני, שפועל להגנת זכויות העובדים באש ובמים. כיו"ר הוועד של משרד הרווחה ניהל כמה שביתות מתוקשרות של עובדיו. במאבקו נגד האוצר אף עיכב הוועד העברת כספים למשפחות אומנה ולמוסדות של אוטיסטים ומנע לזמן מה קבלת חוסים חדשים לפנימיות הנוער והנכים. "במשרד הרווחה מכירים את כוחו היטב", אומר מכר של דרעי. "אם הוא רוצה, כל המערכת משותקת. הוא שולט באנשים שלו, מילה שלו וכולם שובתים".

זה תקופה ארוכה מנהל דרעי מאבק נגד התוכנית הממשלתית להפריט את המוסדות למפגרים שמפעיל משרד הרווחה ולהיפרד מ-1,200 עובדי מדינה. ברשות חסות הנוער כבר הופרטו רוב המעונות ב-15 השנים האחרונות, ומתוך 800 העובדים בהם פחות מ-100 הם עובדי מדינה. על משרותיהם של כמחצית מהם, העובדים פיסית במעונות, מתנהל המאבק.

"בני פישר התחיל לבקר במעונות של מחוז הצפון והתחיל 'לחפש' את העובדים", מסביר דרעי את החלטתו "לנתק מגע" מהמפקח. "באו אלי עובדים ואמרו לי שהוא מחפש אותם. ואני ביקשתי מהעובדים תלונות, כדי שנבדוק את העניין. אנחנו קיימנו דיון על הנושא והוצאנו לו מכתב כדי שיבוא ויגיב על התלונות שיש נגדו. הוא לא הגיע. ישבנו מועצת העובדים וקיבלנו החלטה לנתק ממנו מגע עד שהעניין יתברר אצל גורמים בכירים במשרד. עד היום לא מדברים אתו. כל העובדים משתפים פעולה ומבצעים את ההנחיות שלי".
גם המנכ"ל וגם הסמנכ"לית ניסו לטפל במשבר

"העובדים נפגעים. ואם לא יבצעו את ההוראות של ועד העובדים, הם ייפגעו עוד יותר. בגיל-עם בני פישר איים על עובדים, ששמרו על ההוראות שלנו, להביא אותם לדין משמעתי. לפני שבועיים הוא הגיש תלונה במשטרה נגד עובד המעון שלא מדבר אתו. העובד אמר לו, אל תשים אותי במצב לא נעים, אסור לי לדבר אתך" (הכוונה לרמי אמסלם).

עובדים במשרד הרווחה טוענים השבוע כי מנכ"ל המשרד, משה שיאון, והסמנכ"לית תמר סליימן, מושכים ידם מהסכסוך בין דרעי לעובדי חסות הנוער, אף על פי שהם מודעים למצב הבעייתי. דובר המשרד אומר בתגובה, כי "גם המנכ"ל וגם הסמנכ"לית ניסו לטפל במשבר בחסות הנוער, אבל לצערנו לא כל כך הצליחו. הם הזמינו את כל הנוגעים בדבר לפגישה, אבל הפגישה התפוצצה כי ראובן יעקב פוצץ אותה. בעקבות כך הוקמה למעשה ועדת הבדיקה". "הם לא רוצים להסתבך עם דרעי", אומרים עובדים במשרד. "אם הוא רוצה הוא יכול להוריד את כל השאלטרים".

נערים חוסים מוכים במעונות משרד הרווחה , אסתי אהרונוביץ' וניב חכלילי יום שבת, 14 באוקטובר 2006, הארץ
התעללות בילדים, יפעת גליק, מוסדות משרד הרווחה, סמים פסיכיאטריים לילדים, פנימיה טיפולית

פנימיית רננים של משרד הרווחה – עדויות קשות על סימום ילדים בסמים פסיכיאטריים

אוקטובר 2015 – כתבתה של יפעת גליק, תחקירנית ערוץ 1 על פנימיית רננים של משרד הרווחה – עדויות קשות על התעללות והזנחת ילדים 

דריה ברוד, מדריכה לשעבר בפנימיית הזוועות רננים: כשאת נכנסת לשערים של הפנימייה הכל נראה לך בסדר, ובשנייה שאת יוצאת , או טיפה הולכת ומתאווררת או מספרת על זה למישהו, פתאום זה מכה בך שזה לא הגיוני ושזה לא משהו שהוא אנושי שהוא יקרה.
200 חניכים מתגוררים בפנימיית רננים בזיכרון יעקב. המגורים טובלים בירוק ונועדו לילדים בני 6 עד 18. קצתם לאחר אשפוז פסיכיאטרי, בעלי בעיות רגשיות, אחרים הוצאו מן הבית בצו בית משפט. כאן הם אמורים לקבל טיפול חם מידי צוות מקצועי שישמש מודל אוהב ומחבק של אימא ואבא, שיגן עליהם מפני הסביבה, מפני עצמם.

א': אני אם חד-הורית, אימא לשלושה ילדים, כשהוא נולד אני הבנתי שעכשיו יש לי לפחות משמעות. אהבתה ודאגתה לבנה הבכור, הביאו את א' לבקש עזרה מרשויות הרווחה. כששמעו על המצוקה הכלכלית שבה שרויה המשפחה, אמרו לה שמוטב להוציא את הבן מן הבית.

א' חשבה שבפנימיית רננים יזכה בחיים שתמיד ביקשה בשבילו.

"מקום נורא יפה ושקט ופסטורלי ועם המון ילדים ויש חוגים ונותנים להם ממש העשרה שמשהו שאני בחיים בתור אימא ועוד אישה מוכה וכל זה, לא יכולה לתת לו את כל זה בכסף, ברור".

עדותה של אם אחרת בפנימיית רננים: "זה היה ביום הולדת שלי היום שהוא יצא מהבית".
הילד ממשיך: "לקחנו את הדברים, היא הלכה איתי ואז עלינו לאוטו".
האמא ממשיכה: אתם רואים שאני בוכה, כאילו. "לא, ככל שתיפרדי ממנו יותר מהר יהיה לו יותר קל".

דריה ברוד: היו דברים מאוד רעים שקרו שם. דברים מאוד רעים, ועכשיו אני יוצאת פה ואני כאילו מספרת ואין שום דבר שיכול לגרום לזה להיראות אמיתי כמו שזה היה.

עדויות שהגיעו ליפעת גליק, מציירות תמונה מדאיגה על ההתנהלות של כמה מהעובדים.

עדות חניך בפנימיית רננים: לפעמים המדריכים היו מאיימים על הילדים בשביל שהם יפחדו. הייתה מדריכה שנתנה לי מלא ברכיות, בגלל שניסיתי לצאת מהחדר.

— איך בא לידי ביטוי ההשפלות?

אם ילד שמן אז היא לוקחת לו את האוכל ולא נותנת לו לאכול ודוחפת אותו וצורחת ואם ב- 7 בערב היא מחליטה שמבחינתה נגמר היום, אז היא מכריחה את כל הילדים בצרחות מטורפות לעלות למיטות ולא לזוז ולא לדבר כי עכשיו נגמר היום והיא רוצה לעשן את הסיגריה שלה.

קולה של אם הבית: "יאללה כבר תסתמי כבר! תתחילי לסתום ת'פה שלך, יא תולעת. חתיכת תולעת, זה מה שאת".

צעקות וגידופים הם עניין שבשגרה. אבל בכך רק מתחילה מסכת ההתעללות שחווים חניכים בפנימיית "רננים".

קולה של אם הבית: "יאללה כבר סתמי כבר! את לא מבינה שאת לא מזיזה לי שערה? את לא מבינה?! עלית לי עד לפה! יופי על הפרצוף שלך!"

מאי כחלון, מדריכה לשעבר: הייתה איזושהי אם בית שאחת הנערות דיברה אליה לא יפה, היא פשוט לקחה את התיק שלה וחבטה בה עם התיק שלה. אני יום אחד הייתי בחוג עם הקבוצה שלי, והיה לי חניך אחד, שכל מה שקשור למשהו שיכול להזכיר אזעקה, ממש עשה לו לא טוב, הוא היה הולך הצידה, מסתגר ככה, עושה תנועות כאלה של התנדנדות, מרגיע את עצמו. לקח אותו מדריך, תפס אותו מהאוזן, הרים אותו ככה והוציא אותו החוצה בצורה מאוד אלימה. אני פניתי אחר כך לרכזת של המשפחתונים ולמנהלת וסיפרתי להם את זה.

 ממשרד הרווחה נמסר, כי לא הגיעו דיווחים חריגים בפנימיה.

מה יאמרו במשרד הרווחה כשישמעו את הטענות על אלימות פיזית שהופעלה במהלך שיטה טיפולית מרסנת ונקראת אחיזה?

ד"ר אהרון פלשמן, פסיכיאטר ילדים: זה אמור להיות חיבוק, ולא חיבוק דב. זו אחיזה שצריך הרבה מיומנות וצריך להכשיר צוות כדי לדעת איך לא להגיב באופן טבעי בתוקפנות. אין לזה שום מקום לילדים יותר גדולים או קטנים.

עדות חניך שעשו לו אחיזה: "זה כאב ברמות שלא ייאמן". אז הוא (איש הצוות) היה נגיד תופס אותם לפעמים מהצוואר, לפעמים הם היו עושים את זה או שתופסים אותם מהיד ואז הם היו מעיפים אותם בכוח לתוך החדרים. היו גם ילדים שהיו צועקים "הצילו" ואנשים אחרים מבחוץ היו מסתכלים.

קולה של אשת צוות בפנימיית רננים: יש מתנדב שנת שירות בן 18 שהיה מרביץ לילדים ממש. כמובן שלא היה לו אישור ל"אחיזה" אבל הוא היה תופס אותם ועושה להם כאילו "אחיזה" ולא יודעת מה הוא עשה להם."

באתי למיכל (מנהלת הפנימייה) בבוקר, אמרו לי שדיווחו עליו הרבה פעמים שהוא מרביץ לילדים ממש והוא ממש אלים כלפיהם, והיא הייתה נורא מזועזעת, כל דבר (שאמרתי לה): "לא לא לא, הוא לא יכול להמשיך להיות שם אפילו עוד יום אחד, אני מטפלת בזה", וכמובן ששום דבר לא קרה והכל המשיך כמו שהוא.

בסרטון שצולם באמצעות טלפון נייד נראה איש צוות אוחז באלימות בחולצתו של נער, חניך בפנימייה.

"סתום ת'פה שלך, הבנת? סתום ת'פה שלך למה אני אחסל אותך. היום זה יהיה הסוף שלך".

אחד החניכים העביר לא מזמן את הסרטון למדריכה. מקורביה מספרים כי כשדיווחה על כך לרכז בפנימייה, הוא הורה לכל מי שהחזיק בחומר המפליל למחוק אותו.

חניך בפנימיה: יש כדורים שנקראים שמה איטומין (כדור פסיכיאטרי).

ד"ר אהרון פלשמן: זה כדור שקוראים לו אנטי-פסיכוטי, או יותר נכון הוא מרגיע בגדול, "כדור הרגעה כולל". הוא בין הכדורים היותר מרדימים והבלתי נסבלים מתוך התרופות האלה.

אמא של חניך: הם לא שואלים אותך. הם מחתימים אותך ש"אם במקרה", אז את חושבת ש"בסדר, הם לא יגיעו". זה משהו שאת חושבת עליו בתחילת שנה. מתי שמתי לב שהילד כן קיבל תרופות? הייתי מתקשרת בשעות מסוימות שזה שעות של דיבור, שעה שש, שעה שבע, הילד ישן. מה קרה הילד ישן? אני מכירה את הילד שלי. אין מצב שהוא יישן בשעה כזאת.

הכדור הפסיכיאטרי אטומין אינו מומלץ למי שטרם מלאו לו 16 שנים. לפי עלון משרד הבריאות, מתחת לגיל זה התרופה פשוט לא עברה ניסויים קליניים.

— בני כמה הם היו, הילדים האלה שקיבלו איטומין?

מגיל 10 עד 13.

האם באמת היד קלה על התרופה, ומדוע אנשי צוות משפילים ומכים חניכים ילדים בפנימייה במקום להעניק להם קורת גג בטוחה?

כדי להבין את התשובות לשאלות האלה, צריך לחזור אחורה, לתחילת שנות האלפיים.

אז עברו שירותי החוץ ביתיים הפרטה. היום, את פנימיית רננים מנהלת ד.י.ש. חברה פרטית בע"מ, שמקבלת מהמדינה תקציב שנתי של עשרות מיליונים בשנה. על פעילותה של החברה הפרטית אמור לפקח משרד הרווחה.

— צריך איזשהו ניסיון מיוחד כדי לעבוד שם?

לא.

— עברת איזושהי הכשרה להיות מדריכה?

לא. לא עברתי הכשרה.

— שאלו אותך אם יש לך עבר פלילי?

לא שאלו אותי וגם אצל בנות לא מבקשים תעודת יושר.

בינואר לפני שנה נדרשה גם הוועדה לזכויות הילד לעניין מעמדם והכשרתם של מדריכי פנימיות.

בן ציון בראנץ, מפקח ארצי במשרד הרווחה: "כמטפל בילדים ראיתי כמה חוסר מומחיות וחוסר הכשרה יכולה לעשות נזק, למרות הכוונות הטובות. נזק לילד שמטופל על ידי מדריך, שלא קיבל הכשרה לפני שהוא נוגע בו".

רופ' אסתר הרצוג: אני לא אהיה מופתעת אם אני אמצא שמגיעים לשם גם מדריכים ומדריכות ברמה פחות גבוהה משום שהשכר נמוך ואז כמובן, באופן טבעי, האפשרות למיין את העובדים היא מצומצמת.

דריה ברוד: להורים אין רישיון לגדל את הילדים שלהם. ולמקום הזה יש רישיון. את שולחת ילד ממקום בלי רישיון למקום עם רישיון, ומחזירים לך אותו, אם מחזירים לך אותו בכלל, אותו ילד, מחזירים אותו רקוב ומפורק.

דריה לא יכלה עוד להכיל את מה שראתה עליו ודיווחה לממוניה. בסופו של דבר, החליטה שהיא חייבת לעשות מעשה ועזבה את מקום עבודתה בפנימיית רננים.

אחרי מכתב ההתפטרות שהגישה למנהלת הפנימייה, אזרה אומץ והתלוננה גם במשטרה. התלונה נסגרה ממה שמכנים שם "העדר עניין פלילי".

— מה את מרגישה?

א"ב: "אני מרגישה כישלון. חשבתי שאני עוד איכשהו עוזרת לו. אבל גרמתי לטראומה, הייתי צריכה יותר להילחם עליו".

הזנחת ילדים, התעללות בילדים, יפעת גליק, מוסדות משרד הרווחה, פנימיה טיפולית

פנימיית רננים של משרד הרווחה – עדויות קשות על התעללות והזנחת ילדים

אוקטובר 2015 – כתבתה של יפעת גליק, תחקירנית ערוץ 1 על פנימיית רננים של משרד הרווחה – עדויות קשות על התעללות והזנחת ילדים 

דריה ברוד, מדריכה לשעבר בפנימיית הזוועות רננים: כשאת נכנסת לשערים של הפנימייה הכל נראה לך בסדר, ובשנייה שאת יוצאת , או טיפה הולכת ומתאווררת או מספרת על זה למישהו, פתאום זה מכה בך שזה לא הגיוני ושזה לא משהו שהוא אנושי שהוא יקרה.
200 חניכים מתגוררים בפנימיית רננים בזיכרון יעקב. המגורים טובלים בירוק ונועדו לילדים בני 6 עד 18. קצתם לאחר אשפוז פסיכיאטרי, בעלי בעיות רגשיות, אחרים הוצאו מן הבית בצו בית משפט. כאן הם אמורים לקבל טיפול חם מידי צוות מקצועי שישמש מודל אוהב ומחבק של אימא ואבא, שיגן עליהם מפני הסביבה, מפני עצמם.

א': אני אם חד-הורית, אימא לשלושה ילדים, כשהוא נולד אני הבנתי שעכשיו יש לי לפחות משמעות. אהבתה ודאגתה לבנה הבכור, הביאו את א' לבקש עזרה מרשויות הרווחה. כששמעו על המצוקה הכלכלית שבה שרויה המשפחה, אמרו לה שמוטב להוציא את הבן מן הבית.

א' חשבה שבפנימיית רננים יזכה בחיים שתמיד ביקשה בשבילו.

"מקום נורא יפה ושקט ופסטורלי ועם המון ילדים ויש חוגים ונותנים להם ממש העשרה שמשהו שאני בחיים בתור אימא ועוד אישה מוכה וכל זה, לא יכולה לתת לו את כל זה בכסף, ברור".

עדותה של אם אחרת בפנימיית רננים: "זה היה ביום הולדת שלי היום שהוא יצא מהבית".
הילד ממשיך: "לקחנו את הדברים, היא הלכה איתי ואז עלינו לאוטו".
האמא ממשיכה: אתם רואים שאני בוכה, כאילו. "לא, ככל שתיפרדי ממנו יותר מהר יהיה לו יותר קל".

דריה ברוד: היו דברים מאוד רעים שקרו שם. דברים מאוד רעים, ועכשיו אני יוצאת פה ואני כאילו מספרת ואין שום דבר שיכול לגרום לזה להיראות אמיתי כמו שזה היה.

עדויות שהגיעו ליפעת גליק, מציירות תמונה מדאיגה על ההתנהלות של כמה מהעובדים.

עדות חניך בפנימיית רננים: לפעמים המדריכים היו מאיימים על הילדים בשביל שהם יפחדו. הייתה מדריכה שנתנה לי מלא ברכיות, בגלל שניסיתי לצאת מהחדר.

— איך בא לידי ביטוי ההשפלות?

אם ילד שמן אז היא לוקחת לו את האוכל ולא נותנת לו לאכול ודוחפת אותו וצורחת ואם ב- 7 בערב היא מחליטה שמבחינתה נגמר היום, אז היא מכריחה את כל הילדים בצרחות מטורפות לעלות למיטות ולא לזוז ולא לדבר כי עכשיו נגמר היום והיא רוצה לעשן את הסיגריה שלה.

קולה של אם הבית: "יאללה כבר תסתמי כבר! תתחילי לסתום ת'פה שלך, יא תולעת. חתיכת תולעת, זה מה שאת".

צעקות וגידופים הם עניין שבשגרה. אבל בכך רק מתחילה מסכת ההתעללות שחווים חניכים בפנימיית "רננים".

קולה של אם הבית: "יאללה כבר סתמי כבר! את לא מבינה שאת לא מזיזה לי שערה? את לא מבינה?! עלית לי עד לפה! יופי על הפרצוף שלך!"

מאי כחלון, מדריכה לשעבר: הייתה איזושהי אם בית שאחת הנערות דיברה אליה לא יפה, היא פשוט לקחה את התיק שלה וחבטה בה עם התיק שלה. אני יום אחד הייתי בחוג עם הקבוצה שלי, והיה לי חניך אחד, שכל מה שקשור למשהו שיכול להזכיר אזעקה, ממש עשה לו לא טוב, הוא היה הולך הצידה, מסתגר ככה, עושה תנועות כאלה של התנדנדות, מרגיע את עצמו. לקח אותו מדריך, תפס אותו מהאוזן, הרים אותו ככה והוציא אותו החוצה בצורה מאוד אלימה. אני פניתי אחר כך לרכזת של המשפחתונים ולמנהלת וסיפרתי להם את זה.

 ממשרד הרווחה נמסר, כי לא הגיעו דיווחים חריגים בפנימיה.

מה יאמרו במשרד הרווחה כשישמעו את הטענות על אלימות פיזית שהופעלה במהלך שיטה טיפולית מרסנת ונקראת אחיזה?

ד"ר אהרון פלשמן, פסיכיאטר ילדים: זה אמור להיות חיבוק, ולא חיבוק דב. זו אחיזה שצריך הרבה מיומנות וצריך להכשיר צוות כדי לדעת איך לא להגיב באופן טבעי בתוקפנות. אין לזה שום מקום לילדים יותר גדולים או קטנים.

עדות חניך שעשו לו אחיזה: "זה כאב ברמות שלא ייאמן". אז הוא (איש הצוות) היה נגיד תופס אותם לפעמים מהצוואר, לפעמים הם היו עושים את זה או שתופסים אותם מהיד ואז הם היו מעיפים אותם בכוח לתוך החדרים. היו גם ילדים שהיו צועקים "הצילו" ואנשים אחרים מבחוץ היו מסתכלים.

קולה של אשת צוות בפנימיית רננים: יש מתנדב שנת שירות בן 18 שהיה מרביץ לילדים ממש. כמובן שלא היה לו אישור ל"אחיזה" אבל הוא היה תופס אותם ועושה להם כאילו "אחיזה" ולא יודעת מה הוא עשה להם."

באתי למיכל (מנהלת הפנימייה) בבוקר, אמרו לי שדיווחו עליו הרבה פעמים שהוא מרביץ לילדים ממש והוא ממש אלים כלפיהם, והיא הייתה נורא מזועזעת, כל דבר (שאמרתי לה): "לא לא לא, הוא לא יכול להמשיך להיות שם אפילו עוד יום אחד, אני מטפלת בזה", וכמובן ששום דבר לא קרה והכל המשיך כמו שהוא.

בסרטון שצולם באמצעות טלפון נייד נראה איש צוות אוחז באלימות בחולצתו של נער, חניך בפנימייה.

"סתום ת'פה שלך, הבנת? סתום ת'פה שלך למה אני אחסל אותך. היום זה יהיה הסוף שלך".

אחד החניכים העביר לא מזמן את הסרטון למדריכה. מקורביה מספרים כי כשדיווחה על כך לרכז בפנימייה, הוא הורה לכל מי שהחזיק בחומר המפליל למחוק אותו.

חניך בפנימיה: יש כדורים שנקראים שמה איטומין (כדור פסיכיאטרי).

ד"ר אהרון פלשמן: זה כדור שקוראים לו אנטי-פסיכוטי, או יותר נכון הוא מרגיע בגדול, "כדור הרגעה כולל". הוא בין הכדורים היותר מרדימים והבלתי נסבלים מתוך התרופות האלה.

אמא של חניך: הם לא שואלים אותך. הם מחתימים אותך ש"אם במקרה", אז את חושבת ש"בסדר, הם לא יגיעו". זה משהו שאת חושבת עליו בתחילת שנה. מתי שמתי לב שהילד כן קיבל תרופות? הייתי מתקשרת בשעות מסוימות שזה שעות של דיבור, שעה שש, שעה שבע, הילד ישן. מה קרה הילד ישן? אני מכירה את הילד שלי. אין מצב שהוא יישן בשעה כזאת.

הכדור הפסיכיאטרי אטומין אינו מומלץ למי שטרם מלאו לו 16 שנים. לפי עלון משרד הבריאות, מתחת לגיל זה התרופה פשוט לא עברה ניסויים קליניים.

— בני כמה הם היו, הילדים האלה שקיבלו איטומין?

מגיל 10 עד 13.

האם באמת היד קלה על התרופה, ומדוע אנשי צוות משפילים ומכים חניכים ילדים בפנימייה במקום להעניק להם קורת גג בטוחה?

כדי להבין את התשובות לשאלות האלה, צריך לחזור אחורה, לתחילת שנות האלפיים.

אז עברו שירותי החוץ ביתיים הפרטה. היום, את פנימיית רננים מנהלת ד.י.ש. חברה פרטית בע"מ, שמקבלת מהמדינה תקציב שנתי של עשרות מיליונים בשנה. על פעילותה של החברה הפרטית אמור לפקח משרד הרווחה.

— צריך איזשהו ניסיון מיוחד כדי לעבוד שם?

לא.

— עברת איזושהי הכשרה להיות מדריכה?

לא. לא עברתי הכשרה.

— שאלו אותך אם יש לך עבר פלילי?

לא שאלו אותי וגם אצל בנות לא מבקשים תעודת יושר.

בינואר לפני שנה נדרשה גם הוועדה לזכויות הילד לעניין מעמדם והכשרתם של מדריכי פנימיות.

בן ציון בראנץ, מפקח ארצי במשרד הרווחה: "כמטפל בילדים ראיתי כמה חוסר מומחיות וחוסר הכשרה יכולה לעשות נזק, למרות הכוונות הטובות. נזק לילד שמטופל על ידי מדריך, שלא קיבל הכשרה לפני שהוא נוגע בו".

רופ' אסתר הרצוג: אני לא אהיה מופתעת אם אני אמצא שמגיעים לשם גם מדריכים ומדריכות ברמה פחות גבוהה משום שהשכר נמוך ואז כמובן, באופן טבעי, האפשרות למיין את העובדים היא מצומצמת.

דריה ברוד: להורים אין רישיון לגדל את הילדים שלהם. ולמקום הזה יש רישיון. את שולחת ילד ממקום בלי רישיון למקום עם רישיון, ומחזירים לך אותו, אם מחזירים לך אותו בכלל, אותו ילד, מחזירים אותו רקוב ומפורק.

דריה לא יכלה עוד להכיל את מה שראתה עליו ודיווחה לממוניה. בסופו של דבר, החליטה שהיא חייבת לעשות מעשה ועזבה את מקום עבודתה בפנימיית רננים.

אחרי מכתב ההתפטרות שהגישה למנהלת הפנימייה, אזרה אומץ והתלוננה גם במשטרה. התלונה נסגרה ממה שמכנים שם "העדר עניין פלילי".

— מה את מרגישה?

א"ב: "אני מרגישה כישלון. חשבתי שאני עוד איכשהו עוזרת לו. אבל גרמתי לטראומה, הייתי צריכה יותר להילחם עליו".